תרבות (Culture) היא מכלול הנורמות וצורת החיים המיוחדת לחברה אנושית מסוימת.

התרבות כוללת שפה, אמנות, ספרות, אופנה, מסורת, אוכל וסיפורים. תרבות היא תוצר של הערכים, הרעיונות החברתיים או האידיאלים והאמונות של החברה הזו.

מקור המילה הוא ככל הנראה במילה האכדית tarbûtu שפירושה "חניך". ואכן, המושג "בני תרבות" משמש בימינו לתיאור של אנשים משכילים ונאורים, שחונכו בסביבה תרבותית, שהקנתה להם התנהגות מתאימה.

אגב, אותה מילה 'תרבות' משמשת גם לתיאור החברה האנושית המתקדמת שנוצרה לאחר המהפכה החקלאית. במהלכה עבר בני האדם הקדמונים מחברות של ציידים-לקטים לעיסוק בחקלאות ולהתיישבות בישובי קבע. הם החלו להקים יישובים ואף ערים, האוכלוסיה גדלה והחלה להיווצר התרבות האנושית, על חוקיה, אמונותיה כולל הדתיות ומערכות סמלים שונות.

יש המתייחסים ליישוב הניאוליתי צ'טל הויוק (Chatalhoyuk), שהתקיים לפני 8,000 שנה בחבל אנטוליה בטורקיה, כערש התרבות האנושית, אבל זו רק השערה. התרבות השלמה העתיקה ביותר הידועה לנו כיום, היא התרבות השומרית שהתקיימה לפני כ-5,000 שנה.

ואם במרבית שימושיו תרבות הוא מושג חיובי, מי שיצא ל"תרבות רעה" הוא מי שיצא מההתנהגות התרבותית של אותם בני תרבות, אלה שחונכו לנהוג כחלק מהסביבה התרבותית. בהקשר הזה ראוי להזכיר את האמרה הנאצית היהירה והצינית שבה אומר הקלגס הנאצי (יש המייחסים זאת להרמן גרינג) "בכל פעם שאני שומע את המלה תרבות אני שולח את היד לאקדח..."

המושג 'תרבות' גם הושאל למכלול ההתנהגות בהקשרים ספציפיים, כמו מושג "תרבות הגוף", המציין את החיים הכרוכים בטיפוח הגוף ובריאותו, תרבות פנאי, המתייחס להרגלי הפנאי של בני-אדם, או תרבות הצריכה - המתייחס לאופן שבו אנשים מתנהלים בקניות שהם עושים, בבחירות המוצרים, כמויות הקניה, בולמוסי קניות וכדומה.

יש גם את "תרבות האינסטנט" (Instant Culture), מושג המתייחס לתרבות של "מיד" ו"עכשיו", שכל כך התפתחה בעידן העכשווי בו דחיית סיפוקים הופכת נדירה יותר ויותר.


הנה התרבות:

https://youtu.be/yB7WwENGOgw


התרבות הישראלית (עברית):

https://youtu.be/Ih7_PhncrzE


כך הטלוויזיה החינוכית הגדירה את התרבות (עברית):

https://youtu.be/EuM0VdjGhtg


והנה תרבות הצריכה (עברית):

https://youtu.be/rcGD4VBMuW8

החוקרים משערים שבמסופוטמיה (Mesopotamia), אזור שנקרא בעברית "הסהר הפורה", בין איראן, עיראק ותורכיה של היום, נולדה התרבות האנושית.

מיקומה של מסופוטמיה הוא בארם נהריים, לאורך ובין נהרות הפרת והחידקל. בה המציאו רבים מהדברים שקשורים בערש התרבות האנושית.

במסופוטמיה התרחשה המהפכה החקלאית לראשונה והאדם החל לעבד את האדמה. בה פיתחו את שיטת ההשקיה הראשונה בהיסטוריה, יסדו את העיר הראשונה ובה קמה גם האימפריה הראשונה בעולם, האימפריה האכדית.

אנשי מסופוטמיה היו אלה שחילקו ומדדו לראשונה את הזמן, אלו שהמציאו את הכתב והתחילו בכתיבה של חוקים. במסופוטמיה המציאו השומרים את הגלגל. הם גם המציאו את המסחר בכסף והחלו להחליף סחורות בתשלום.

את השומרים הכניעו האכדים בראשות סרגון והם שהפכו לאימפריה הראשונה. 200 שנה אחרי כן הם הובסו ועלתה האימפריה הבבלית ומכאן תתפתח רוב התרבות האנושית.


הנה סרטון על מסופוטמיה והתרומה שלה לאנושות:

http://youtu.be/c-EPqobSsD8


סיור באנימציה בעיר מסופוטמית אופיינית:

http://youtu.be/tjMqMskoHrg


סרטון ארוך יותר על הסהר הפורה, מסופוטמיה:

http://youtu.be/-58v5uGJAt4?long=yes


וסרט תיעודי מלא על ערש התרבות האנושית במסופוטמיה:

https://youtu.be/lESEb2-V1Sg?long=yes

"דימוי" (Simile), שהוא השוואה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף ודומה, אך לא זהה. דימוי בדרך כלל יכלול מילה או אות שמתארת הקבלה. לדוגמה "כמו", "כ", ("צדיק כתמר יפרח") "מ", או "יותר מ" ("גדול מהחיים").

מֶטָפוֹרָה (Metaphor), יותר מדימוי, היא שימוש במשהו אחד או בתכונותיו כדי להדגים דבר אחר. במטפורה, בניגוד לדימוי, לא תהיה מילת השוואה, דוגמת "כמו", "כ" ודומותיהן.

כשמישהו מספר על אדם אחר שהוא והוא "גנבו כמה סוסים יחד" הוא ממש לא מתכוון להתוודות על פשע שביצעו הוא עם ההוא. הוא משתמש במטאפורה שנועדה להסביר שלשניהם עבר של פעולות משותפות. אומרים את זה לא פעם אנשי עסקים מכובדים, פוליטיקאים מורמים מעם ואנשי תרבות שפעילות פלילית היא ממש לא עניינם. אגב, בניגוד לתדמית הציבורית של רבים מהפוליטיקאים - מרביתם באמת אינם כאלה.

אז אם דימויים משמשים בעיקר אנשים שכותבים ספרות ושירה, מטפורות משמשות ביום יום אנשים רבים ולאו דווקא כותבים או יוצרים. כשאומרים על מישהו בחדשות או בשיחה בבית, שהוא "פשט רגל", מתכוונים שהוא איבד את כל נכסיו. מישהו ש"גמר את הסוס" ממש לא הרג סוס כלשהו אלא במטפורה פשוטה איבד את היכולת שלו...

לא פעם, אגב, יכול להסתתר בין שני המושגים עוד מושג חשוב והוא הסַאבְּטֵקְסְט (Subtext), שהוא הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה שלא פעם טומנים מחברי היצירה. התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.


דוגמאות?
========
"אאוריקה חכמה כאיינשטיין" הוא דימוי.

"איינשטיין כבר הספיק לשכוח את מה שאאוריקה לומדת עכשיו" זו מטפורה.

"מאחורי ארכימדס העירום הרוקד ברחוב בסירקוזה" מסתתר לו ודאי סאבטקסט כלשהו.

"הוא הרים לה" היא מטפורה עכשווית, המתארת מישהו שהחמיא למישהי ולא מישהו שהרים לה את החצאית.


הנה הכוח של המטפורה (מתורגם):

https://youtu.be/A0edKgL9EgM


וכך קיבלו הלומברדים בימי הביניים דימוי של שבלולים:

https://youtu.be/6ISOK-XtvYs

הפולקלור (Folklore) הוא תחום שעוסק בתרבויות השונות, שמרכיביהן עברו מדור לדור בעל-פה.

בפולקלור יש מסורות, אמונות, מנהגים, ריקודים, שירי עם ואורחות חיים של עמים, כמו גם יצירות ספרותיות כסיפורי עם, אגדות, פתגמים, משלים ומעשיות.

את הפולקלור העממי של עמים חוקרים אנשים שונים, מאנשי מדע כמו אנתרופולוגים ועד לחוקרי תרבות ואמנות המתעניינים בתרבות המקומית של העם.

פירוש המושג "פולקלור" מורכב משתי מילים: עם – folk, וידע – lore


הסבר קצר על הפולקלור:

http://youtu.be/FTzbTQPiy2M


פסטיבלי פולקלור מתקיימים בכל העולם ומהווים מפגש בין תרבויות ועמים:

http://youtu.be/y_aws7xomiQ


ריקודי פולקלור לתיירים מקובלים במקומות רבים בעולם, כמו בטברנה היוונית באי כרתים:

http://youtu.be/GVc_OvsTQ-w


לא פעם המוסיקה העממית אומצה על ידי מלחינים קלאסיים, כמו הריקוד ההונגרי מספר 5 של ברהמס:

http://youtu.be/Nzo3atXtm54


ושירה עממית גם היא משורשי הפולקלור:

http://youtu.be/cgPySvHoCi0

את הזמן איש לא המציא. הזמן הוא מושג טבעי וישנן יחידות זמן טבעיות, שנוצרו מהטבע ומתנועת כדור הארץ בחלל.

לצד הזמן הטבעי, קיימות יחידות הזמן המלאכותיות, שיצר האדם כדי לארגן את פעילותו ביעילות. אלה נוצרו במהלך התפתחות התרבות האנושית.

משערים שמדידת הזמן החלה בתרבות השומרית ופותחה גם אחריה, באימפריה הבבלית, בה חלקו את השנה לחודשים, שבועות וימים.

בבל הייתה עיר עשירה ומפותחת במדע. אסטרונומים בבלים החלו לרשום אירועים בחלל כבר משנת 747 לפני הספירה.

המתמטיקה הבבלית הייתה מתקדמת מאד והיא לא התבססה על החלוקה ל-10 כמו היום אלא על 60. כך הם החליטו לחלק את הזמן ל-60 שניות בדקה, 60 דקות בשעה ו-360 יום בשנה ובזוויות המעגל.


הנה תולדות ומשמעות הזמן (מתורגם):

https://youtu.be/R3tbVHlsKhs


מושג הזמן ומדידתו, כפי שאנו מכירים אותם:

http://youtu.be/nIZ2ibR_q6A


ההיסטוריה של מדידת הזמן עד היום:

http://youtu.be/ggvRga_JqXw?t=34s


בחיוך - מתי נולדה הספירה לאחור ומתי היא מגוחכת (עברית):

https://youtu.be/Ou3fQSRWadM


וסרט תיעודי על הזמן ומשמעותו:

https://youtu.be/2TiQidGPHA4?long=yes

תרבות האינסטנט (Instant Culture) היא תרבות של "מיד" ו"עכשיו". בעידן המודרני אנו מצפים שהכל יהיה מיידי ושלא נחכה או נעבוד על דברים ועל השגה שלהם הרבה זמן.

זמן הוא כסף, אמרו לנו פעם... תרבות האינסטנט נולדה עוד הרבה לפני שהיא זכתה לשם. בעולם של נס קפה, אינסטנט פודינג וארוחות מוכנות, שמוסיפים להן מים רותחים, החל האדם להתמכר לכאן ועכשיו. הדואר החל להיזנח בשנות ה-90 לטובת המייל ואחר-כך הגיעו המסרונים ואז המסרים המיידיים ואחר כל ווטסאפ ואין כבר משהו שהוא לא ממש מיד ולא נשלח ל-30 איש לפחות...

הנגישות המיידית לכל דבר שצריך. הכביש מהיר, המזון מהיר והכל בשאיפה לכאן ועכשיו. גוגל מספק מידע בשניות, הנגישות למוסיקה שנותן אתר יוטיוב היא אינסופית, כך גם הידע שנותנת ויקיפדיה בשניות והגישה המהירה לחברים שלנו, שנותנות הרשתות החברתיות פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם - הכל כאן ועכשיו ומיד. גם תרבות הריאליטי מאפשרת לרוצים להתפרסם לעשות זאת בלי המתנה להבשלה איטית ונכונה. גם הטלוויזיה המפוצצת ביותר ערוצים ממה שאדם צריך. בכל רגע אפשר לראות סרט לפי טעמך באיזה שהוא ערוץ, או בהולו, נטפליקס או סתם להוריד מהטורנט. היכרויות? - מיד. חיפוש עבודה? - עכשיו. אונליין. ספרים אלקטרוניים יורדים מיד ולא צריך ללכת לחנות הספרים רק כדי לגלות שהיא סגורה או שהספר שרצית לא נמצא ברשת כבר 20 שנה. תוכנות כבר לא קונים אלא מורידים ויש כאלה שאפילו תארים אקדמיים מקבלים וקונים מיד. בלי ללמוד, להיבחן או לחקור...

הכל מיד ורצוי אתמול. הכתיבה והגרפומניה מתערבבים בקדחת של עכשיו ומיד. פוסטים מחליפים מאמרים, בלוגרים במקום עיתונאים וטוקבקים במקום "מכתבים למערכת", שמחכים שבועות עד שיתפרסמו. לאף אחד אין סבלנות. כוכבים נוצרים באינטרנט ולא זקוקים לאולפנים או חברות תקליטים. מספיק כישרון, תוכנה וכלי נגינה ואתה בעניין. שירים עולים לרשת מהאולפן הביתי שבחדר השינה ואלבומים הרי כבר כמעט ולא יוצאים. מוכרים וקונים קבצים ברשת. דיסקים? - מי זוכר... הם כבר מתגלגלים בקברם, ביחד עם הקלטות, התקליטים ונגני ה-mp3 שנזרקו לטובת שירותי סטרימינג שנותנים לך בשנייה יותר ממה שפעם נתן ארכיון של תחנת שידור.

ואמנות? - כולם צלמים כי הסלולארי שלהם הוא מצלמה והפילטרים מאפשרים ללקק את האצבעות מבלי להתלכלך. התמונות נשמרות מיד אז לא צריך להתלבט ומצלמים הכל והמון. אין פיתוח אז שומרים הכל על הכונן או בענן והכל אינסטנט ומיד. ציירים כבר לא יוצאים למקומות אלא מציירים תמונות מגוגל תמונות או מפליקר. פסלים עדיין עובדים קשה, אבל עכשיו יש "רדי מייד" והוא מהיר, כמו שאנו אוהבים, עם חומרים מוכנים והרבה יותר קצביים להכנה. כולנו דאדא בתרבות האינסטנט, מהפכנים כמוהם - אבל נגד האיטיות, ההבשלה, העומק, התהליך וכל מה שלוקח קצת יותר זמן משנייה...

ספיידרמן (SpiderMan), איש העכביש, הוא גיבור-על בדיוני שמופיע בחוברות הקומיקס ב"יקום מארוול קומיקס". ספיידרמן הוא בעצם צלם בעיתון ששמו פיטר פארקר, שהפך לגיבור העל ספיידרמן, לאחר שהוא נעקץ על ידי עכביש רדיואקטיבי. הוא משתמש בכוחות והכישורים שניתנו לו כדי להגן על תושבי העיר ונלחם באויבים ורוחשי מזימות שמנסים לפגוע באנשים חפים מפשע ובו.

בילדותו התייתם פיטר פארקר מהוריו, ריצ'רד ומרי פארקר, ועבר לגור בניו יורק עם דודו בן ודודתו מיי, שאימצו אותו וגידלו אותו כבנם. אחד העקרונות המרכזיים שלימד אותו דודו בן הוא ש-"עם כוח גדול באה אחריות גדולה", זהו עיקרון מפתח שמוביל אותו תמיד במאבקו למען הצדק.

הכוחות המיוחדים של ספיידרמן הם היכולת להאחז ולהיצמד כמעט לכל משטח, כוח רב, גמישות רבה, וחוש שישי מיוחד המכונה "חוש העכביש", שנותן לו התראה מוקדמת רגע לפני שארוע מסוכן עלול להתרחש. באופן דיי מפתיע דווקא קורי העכביש אותם הוא משגר מהיידים שלו אינם כוח על, על פי עלילת הקומיקס המקורי ספיידרמן לא מסוגל לייצר את קורי העכביש שלו בצורה טבעית ולמעשה הוא משתמש בקורים סינטטיים מפולימר מיוחד שהוא פיתח בעצמו בעזרת כישוריו ככימאי, המשוגרים מתוך התקני שיגור קורים. את ההתקנים הוא מרכיב על פרקי כף ידו, והם מוסתרים מתחת לחליפה שלו.

ספיידרמן נוצר על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי והופיע לראשונה בשנת 1962. מאז הופעתו הראשונה הפך ספיידרמן לאחד מגיבורי-העל המצליחים ביותר מסחרית ומהמפורסמים ביותר בעולם. למעשה, הוא מדורג במקום השלישי והחמישי מבין גיבורי העל, בסקרים שנערכו בקרב חובבי הקומיקס.


הנה כמה מהכוחות של ספיידרמן (עברית):

https://youtu.be/9PKS-GK-ovU


קדימון הסרט "ספיידרמן - אין דרך הביתה" של סוף 2021 (מתורגם):

https://youtu.be/JOodg8XGPN0


קטעים מ-3 הסרטים בטרילוגיה של ספיידרמן:

http://youtu.be/aP_a90UvUGI


חפירה נהדרת על הסרט החדש של ספיידרמן (עברית):

https://youtu.be/enHKVngc2jQ?long=yes


וסקירה על כל סרטי ספיידרמן (עברית):

https://youtu.be/ovx7r8ILqsM?long=yes

פניו של אלפרד נובל, ממציא חומרי הנפץ, החווירו. אל מול עיניו הוא ראה את המורשת האיומה שתיוותר אחריו, שלא ברצונו. זה היה ככל הנראה עיתון צרפתי שבכותרתו הופיע הדיווח השגוי על מותו שלו, בעוד שאחיו לודוויג הוא זה שמת. כותרת הידיעה הייתה "סוחר המוות מת".

הוא הרי רצה רק טוב. כמו אביו, גם אלפרד נובל היה יצרן של חומרי נפץ. הוא היה חוקר מעולה וממציא מוכשר ופורה במיוחד. נובל המציא בצעירותו את הדינמיט והצליח להפוך אותו לחומר הנפץ השימושי והנפוץ בעולם.

נובל הקים אימפריה תעשייתית ענקית, שהגיעה לבתי חרושת ב-11 ארצות שונות. אך האיש הצנוע מעולם לא אהב את המסחר ואת ניהול הכסף הרב שהניבו לו חומרי הנפץ שיצר. בתוך תוכו נשאר מדען צנוע ושוחר שלום.

האגדה מספרת שאותה ידיעה שגוייה בעיתון השפיעה עליו מאד. לקראת סוף חייו החליט נובל שלא הוריש את הונו לקרוביו. הוא מעולם לא נשא אישה, ילדים לא היו לו, והוא לא רצה להוריש את רכושו לבני משפחתו. "אושר לא צועד ביחד עם הון שבא בירושה", הוא נהג לומר.

במקום זאת החליט אלפרד להקים עם ההון שלו קרן שמהכספים שישקיע בה יוענקו בכל שנה פרסים גדולים למדענים בתחומים שתורמים לאנושות, כמו פיזיקה, רפואה, כימיה, ספרות ושלום.

על שמו הם נקראים עד היום "פרסי נובל".

בעזרת הפרסים הללו הוא קיווה לכפר על הפיתוח הטכנולוגי ההרסני שיצר שלא במתכוון. הוא רצה לתרום לשלום דווקא כמו גם למחקר לתועלת המין האנושי וליצירת המצאות ויצירות שיניבו טוב לבני האדם - ההפך המוחלט מכל הפצצות וההרס שיצר הדינמיט שהמציא בצעירותו.

זה היה אולי תמים מצידו לחשוב שהפרסים שמעניקה הקרן שלו ישנו את העתיד, אבל הם לפחות חושפים את הצד היפה שבאנושות ומחזקת את העושים לתועלתה.


הנה סיפורו של הכימאי אלפרד נובל והפרס היוקרתי בעולם שנתן (מתורגם):

https://youtu.be/rXhpK_lhonA


על אלפרד נובל, המצאת הדינמיט ורגשות האשם שהובילו לחלוקת פרס נובל:

http://youtu.be/tQpLtGWcP5g


דברים שחשוב לדעת עליו:

http://youtu.be/_NthHy785S8


ותולדות פרס נובל:

http://youtu.be/Z1jurgfMwMM

אנשים רבים שמנגנים ברחוב עושים זאת כדי להתפרנס. האמת היא שאפשר להרוויח די יפה מנגינה כזו. הטיפים של העוברים והשבים לנגני הרחוב לא רעים וחלקם גם מאזין בקשב לאמנות של הנגן.

רבים מאמני הרחוב רואים בזה עיסוק רציני וקבוע ויש כאלה שעושים זאת כל חייהם הבוגרים. בסקרים שנערכו בקרב אוכלוסיות מערביות מסתבר שהרוב רואה בעבודה הזו מקצוע שמכבד את בעליו.

אמנים רבים רואים בעיסוק הזה דרך טובה לפתח את עצמם ואת יכולות הביצוע שלהם, לגבור על פחד במה או פחד קהל ועוד. נגנים צעירים רוכשים בטחון עצמי בנגינה ברחוב ולא מעטים החלו כנגני רחוב והפכו לאמנים מוכרים.

אהוד בנאי הישראלי הוא מהאמנים הטובים בישראל וניגן שנים רבות, עוד לפני שהתפרסם, בתור נגן רחוב ברחבי אירופה.


הנה נגן רחוב בהודו:

http://youtu.be/9rxzu0NvjME


מתופף רחוב מדהים בעל סט של אריזות פלסטיק:

http://youtu.be/FqJdzYY_Fas


והרכב שמנגן מוסיקה עממית ברחוב:

http://youtu.be/o0-rPKIxfrA

הנַבַּטִים (Nabataeans) היו עם נוודים קדום שהתפתח משבטים שהגיעו מחצי האי ערב לאזור ארץ ישראל במאה ה-4 לפני הספירה הנוצרית.

היתרון של הנבטים במדבר היה ביכולת לאתר מים במדבר ולשרוד בו. הם נהגו לחצות מדבריות בשיירות ענק שהכילו מאות גמלים.

הם הביאו סחורות לנמל עזה שממנו נשלחו למצרים, לעיבוד והפיכה לסחורה "ברמה אירופית". משם נשלחו הסחורות המעובדות לאירופה, כדי למכור אותן ביוון העתיקה וברומי.

בין הסחורות שאותן העבירו הנבטים דרך המדבר היו בעיקר בשמים, תבלינים מהודו, בדים יקרים, מלח וחומרים ליצירת מומיות.

בירת ממלכתם של הנבטים הייתה העיר פטרה שנמצאת כיום בירדן. בישראל הם הקימו עשרות ישובים וכפרים ושש ערים: עבדת, ממשית, ניצנה, שבטה, רחובות וחלוצה. חלק מהערים שימשו כתחנת עצירה והתרעננות לשיירות המסחר שהגיעו מפטרה לעזה.

השם "נבטים" ניתן להם על ידי היוונים, על שם אזור נבטיה, שם שניתן לו על ידי יוספוס פלביוס.

הנבטים נהגו להעביר סחורות לאורך "דרך הבשמים", אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. דרכה עברו סחורות מחצי האי ערב אל חופי הים התיכון שבארץ ישראל.

הנבטים שלטו בדרך זו לתקופה ארוכה ודאגו להקים בה תחנות מעבר כל כמה עשרות קילומטרים ולחפור בורות לאגירת מים, כדי לספק שתיה למלווים ולגמלים.


הנה הנבטים והעיר הנבטית ממשית, שנמצאת בנגב (עברית):

http://youtu.be/BmJOsVbh41M?t=3m14s


עוד עיר נבטית מהנגב, העיר עבדת בצילום מהאוויר:

http://youtu.be/F_FAXGOLFw4?t=4m45s


ועיר הנבטים מואה:

http://youtu.be/eFhJfMPPliU

באטמן (Batman), או "איש העטלף", הוא הדמות הנסתרת (המבוגרים יקראו לזה "האלטר אגו") של תעשיין מיליארדר בשם ברוס ויין. אין לו כוחות-על של ממש והוא יותר בכיוון של תרגול ועבודה קשה, אינטיליגנציה, עבודת בילוש ושלל טכנולוגיות - כל אלה ביחד עם כוח רצון בלתי מתפשר מאפשרים לו להילחם מלחמת חורמה בפשע המשתולל.

כילד היה ברוס עד לרצח הוריו ולכן הוא נלחם בפשע ללא הפסק. הוא נחוש, מיוסר ורציני להילחם בפשע. הוא מאמן את עצמו ומשתמש בתחפושת עטלף כדי להילחם בחבורה די גדולה של נבלים מקצועיים ומאז שנות ה-30 שבהן נוצר הוא עושה זאת די טוב..

באטמן מדורג במקום השני ברשימת 100 גיבורי-העל הגדולים, כפי שקבעו חובבי הקומיקס בשלל סקרים שנערכו בשנים האחרונות.


הנה סיפורו של באטמן (מתורגם):

https://youtu.be/Z8wLQ3NCBgg


קטע מהסרט "באטמן" מ-1989:

http://youtu.be/wZ30Qxv0vtI


קדימון הסרט "באטמן - עליתו של האביר האפל":

http://youtu.be/GokKUqLcvD8?t=5s


וקשה אולי להאמין, אך בשנות ה-60 באטמן היה רומנטי ופחות אפל:

https://youtu.be/RLZQ3OLEJWE

תרבות האינקה של אמריקה הדרומית הייתה אימפריה אדירה, האימפקיה הגדולה בחצי הכדור המערבי, שבעזרת עורמה, תחכום ולא מעט חוצפה, חוסלה על ידי הקונקיסטדורים מאירופה.

סיפור סופה של האימפריה הזו הוא אחד הסיפורים ההזויים והמרתקים בהיסטוריה, סיפור של חיסול אימפריית ענק בידי פחות מ-200 אנשים.

אבל זה גם סיפור של רהב, שחצנות ובטחון עצמי מופרזים של שליט, שלא הבין שהחוקים משתנים אל מול עיניו ועירבב בטעות בין מיתולוגיה למציאות, באופן שהביא עליו ועל ממלכתו כולה את סופם.

על סיפור החיסול המשונה והלא יאומן של אימפריית האינקה קראו בתגית "נפילת אימפריית האינקה".


הנה תולדות האימפריה של האינקה (מתורגם):

https://youtu.be/UO5ktwPXsyM


מאצ'ו פיצ'ו והאינקה:

http://youtu.be/dSm3tm03KkI


וסרטון משעשע שבו מתארים הספרדים את ההבדלים ביניהם לבין האינקה:

http://youtu.be/kKeB82retLs

מצ'יסטה (Maciste) היה גיבור-העל של הקולנוע האיטלקי, שכיכב מתחילת המאה ה-20 ולאורך רוב המאה. בדומה להרקולס המיתולוגי, גם מצ'יסטה עשה דברים על-אנושיים. הסרט האילם הקלאסי "כביריה" משנת 1914 היה הסרט הראשון שבו הופיע מצ'יסטה ובעקבותיו הופקו עשרות סרטים אילמים שבהם הופיע השחקן האיטלקי ברתולומיאו פגאנו בתפקיד מצ'יסטה.

השם מצ'יסטה בא מהשפה האיטלקית. מקור השם בא מרמזים שמצא יוצר הסרטים הללו, המשורר האיטלקי גבריאלה ד'אנונציו, שטען כי מצא שהשם "מצ'יסטה" הוצמד בתרבות הקלאסית ככינוי להרקולס. מרבית הסרטים הללו היו סרטים פשוטים ופופולאריים, שזמן התרחשותם הוא בתקופה הקלאסית. גל נוסף של סרטי מצ'יסטה צולם במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

בסך הכול כיכב מצ'יסטה ב-52 סרטים לאורך השנים. הוא הפגין את כוחו ועוז רוחו בכל רחבי העולם העתיק, מהאימפריה הרומית ועד למצרים העתיקה, כולל במקומות רחוקים ביותר, דוגמת מונגוליה ואפילו כאלה שלא התגלו עדיין כמו פרו. אבל מצ'יסטה גם דילג לתקופות, מהעידן העתיק ועד לזמנים המודרניים. מסתבר שגיבור-העל הזה הוא באמת משהו עם יכולות נאות.


הנה עדות לכוחו של מצ'יסטה, בקטע האבנים מהסרט "מצ'יסטה במכרות המלך שלמה":

http://youtu.be/XykI3Z52pmA


וקטע מהסרט "ניצחונו של מצ'יסטה":

https://youtu.be/ZkMYcY3EyWs

פרס אוסקר, שנקרא באנגלית Academy Award, הוא פרס שמעניקה בכל שנה האקדמיה האמריקאית לקולנוע. האוסקר נחשב לפרס הקולנוע היוקרתי ביותר בארה"ב ובעולם כולו.

הטקס נערך בלוס אנג'לס, ומשודר בטלוויזיה, כשמליוני צופים מארה"ב ומהעולם כולו צופים בו בזמן אמת.

דמות פסלון האוסקר שמוענק לזוכים היא של אביר האוחז בחרב גדולה, וניצב על גליל של סרט קולנוע.

בין הפרסים שמוענקים בטקס האוסקר נמצאים פרסי אוסקר לסרט הטוב ביותר, במאי מצטיין, שחקן בתפקיד ראשי, שחקנית בתפקיד ראשי, שחקן ושחקנית בתפקידים משניים, תסריט מקורי, אפקטים ועוד ועוד.

כמה סרטים ישראליים היו מועמדים לזכיה באוסקר במהלך השנים, לרוב בקטגוריית הסרט הזר.


הנה זכייתו המרגשת של השחקן טום הנקס באוסקר על תפקיד ראשי בסרט "פורסט גאמפ":

http://youtu.be/Vd420MYpGek


טקס האוסקר בשנים האחרונות, שמדגים את האירוע המקצועי ומפואר והמעט-חופר הזה:

http://youtu.be/Jrt2xoy5UHo

"למעלה בשמיים! זו ציפור! זה מטוס! זה סופרמן!"

המונולוג הזה פותח את סרטי סופרמן. סופרמן או סופר מן הוא גיבור על, דמות בדיונית שמופיעה בקביעות בחוברות קומיקס וסרטים בסדרת סופרמן שהוקדשה לגיבור-על בלתי מנוצח, אבל אנושי ואהוב על הכל.

דמותו של סופרמן היא של תינוק שהיה הניצול היחידי מכוכב הלכת קריפטון, כוכב בדיוני. רגע לפני שהכוכב הושמד, סופרמן הוברח מקריפטון בחללית שהביאה אותו לכדור הארץ.

הוא היה למקלארק קנט, אדם רגיל בחליפה, הוא הופך ברגע אחד לסופר בן-אדם, שלבוש בבגדים צבעוניים ובגלימה עם האות S (קיצור לסופרמן) על החזה. הוא מסייע לאנשים במצוקה ולמי שפושעים תוקפים אותם ועושה זאת באומץ ובכוח רב.

את דמותו של סופרמן יצרו הכותב ג'רי סיגל והמאייר ג'ו שוסטר, והיא הופיעה לראשונה בחוברת הקומיקס הראשונה של "אקשן קומיקס" בחודש יוני 1938.


הנה סיפורו של סופרמן (עברית):

https://youtu.be/Vk_dYzAHRZw


כך סופרמן מציל מטוס:

http://youtu.be/6aWxJ0cxD8c


קדימון הסרט "‫סופרמן: איש הפלדה":

http://youtu.be/T6DJcgm3wNY


ורצף של דמויות סופרמן מסרטים קודמים:

http://youtu.be/biS_iYkhyrM

סַאבְּטֵקְסְט (Subtext) הוא רעיון סמוי, תוכן או טקסט משנה שהוסתר בתוך הטקסט הכתוב.

התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.

את הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה של הסאבטקסט טומנים בדרך כלל מחברי היצירה עצמם.

לא פעם הכנסת סאבטקסט ליצירה בדיונית נעשית כביקורת פוליטית או חברתית, שדעת הקהל או אפילו צנזורה מונעות את הדיון הגלוי או המפורש בה. במקרים אחרים הסאבטקסט מוסיף עומק ומורכבות ליצירות כאלה, כדי להעשיר אותן ולמשוך את הקוראים, הצופים, המאזינים והצרכנים של היצירה.

דוגמאות? - במשל שהכניס לספרו "חוות החיות" טמן המחבר ג'ורג' אורוול רעיון סמוי שכזה. החיות בחווה עוברות תהליכים חברתיים המדגימים את הביקורת המוחצת שלו על ברית המועצות הקומוניסטית.

בסאבטקסט של סדרות טלוויזיה שונות הסתתרו רעיונות שונים. ב"מסע בין כוכבים" למשל, לוהקו שחקן רוסי ושחקנית שחורה. כך וללא מילים, העבירו היוצרים בעדינות ובעיקר בהדגמה של הפעילות המשותפת על המסך, ביקורת חברתית - הן על גזענות והן על המלחמה הקרה שבין ברית המועצות וארצות הברית. קשה להשתחרר מהמחשבה ששם הוטמן הזרע לשיתוף הפעולה ארוך השנים בין האומות הללו בתחנת החלל הבינלאומית.

מעניין שתוכן סמוי ורעיונות חתרניים מסתתרים כבר שנים רבות בתוך סרטי קולנוע. אבל רבים מהם לא היו בולטים וגלויים, לפחות לא לקהל הצופים הרחב. רק עם המצאת הווידאו והכניסה של מכשירי הוידיאו לבתינו, החלו קלטות הווידאו והאפשרות לשוב ולצפות בסרטים שוב לחשוף דימויים, מסרים חברתיים ורעיונות עמוקים שהסתתרו בסרטים שונים.

אחד הסרטים שיצא מכך נשכר במיוחד הוא הסרט "בלייד ראנר". בשנות השמונים, רק בצפיות חוזרות בו גילו הצופים רעיונות מרתקים, שהסתתרו בו ולא בלטו בצפיה רגילה. זה הפך את הסרט למעניין ומדובר והביא לו מעריצים חדשים. אפילו מבקרים שקטלו אותו בעבר, עברו את התהליך הזה והודו שטעו. כל זה הפך אותו לבעל מעמד כמעט מיתי. אם כשיצא הוא היה פלופ קולנועי עצוב, היום הוא נחשב לסרט המדע הבדיוני הטוב מכולם.

יש הטומנים את הסאבטקסט כסוד של ממש ולא בטקסט אלא בקוד מחשב. מדובר במעשה החתרני או ההיתולי של מתכנתים המכניסים "ביצי פסחא" מדומות, מעין סודות טקסט החבויים בתוך הקוד של תוכנות ואתרי אינטרנט. ראו אותם בתגית "ביצי פסחא, תוכנה".


הנה סרט על סאבטקסט (עברית):

https://youtu.be/BLKjfBfI_LI


שיר תמים שמחביא סאבטקסט שמנסה להיות שנון (עברית):

https://youtu.be/QriTj1SHv3c


ובחיוך עם קצת דיבור לא הולם - מה קורה כשהסאב הופך לטקסט (עברית):

https://youtu.be/7OXvU7ES3dA

הממלוכים היו חיילים עבדים, בני חסות שנקנו לעבדות מהוריהם הרעבים, על ידי המוסלמים. לאחר שהתאסלמו במצוות הסולטאן התורכי וגודלו להיות לוחמים, הם שוחררו מהעבדות והפכו לחיילים מקצועיים בשירות הסולטאן.

אמנם לאחר התאסלמותם הם פסקו להיות עבדים אך עדיין חויבו בנאמנות לבעליהם. ההיחלשות של שושלת בית עבאס הביאה לשימוש רב בלוחמים ממלוכים שהיו ידועים כחזקים, נאמנים ומאורגנים היטב. אך בעקבות ההתפוררות של השלטון העבאסי התחזקו הממלוכים מאד בעולם האיסלמי.

בהדרגה, משירות הח'ליפים של בית עבאס המוסלמי, הם הרגו את הסולטאן והפכו בעצמם לשליטים, לאחר שהביסו את המונגולים בקרב. הם עתידים להקים איפריה שתשלוט במזרח התיכון במשך 250 שנה.

במאה ה-13 הם הקימו סולטנות ממלוכית במצרים ובהמשך הצליחו הממלוכים להקים ממלכות משלהם גם באזור בגדד ואפילו בהודו. הם כבשו את סוריה וגם את עכו והצליחו להבריח מהארץ גם את הצלבנים.

פירוש המילה ממלוכים הוא "נקנה", רמז להיותם עבדים קנויים.


הנה סיפור כיבוש עכו על ידי הממלוכים והחרבתה כדי שהצלבנים לא ישובו אליה (עברית):

http://youtu.be/cjaD1kU2-Fw


הכי מדהים זה שהממלוכים ומלכם בייברס אחראים למחירי הנדל"ן בישראל של היום (עברית):

https://youtu.be/QnyUROheCr0


קיצור עלייתם של העבדים הממלוכים לשליטה:

https://youtu.be/dnwUcTVcf70?si=LnCudi3KN9jLcpcb


פרק תיעודי על האימפריה הממלוכית ושלטונה במזרח התיכון (עברית):

https://youtu.be/u-uj9gdlilA?long=yes


וסרטון תיעודי נוסף על הממלוכים:

https://youtu.be/hy3zxZ5hIVM?long=yes

גיבור העל איירון מן, "איש הפלדה", הוא דמותו הנסתרת הבדיונית של המולטי-מיליונר והממציא הגאון טוני סטארק. במצב קשה שהיה בו, כדי לחמוק מהשבי של ברנש שלכד אותו כדי שייצר לו נשק שטני, הוא בונה חליפת שריון משוכללת שמאפשרת לו להימלט משוביו ובהמשך גם להגן על העולם בתור "איירון מן".

ממציא הדמות סטן לי שאב את ההשראה לסטארק מהדמות המפורסמת של הווארד יוז, איש העסקים שהמציא המצאות ומיזמים מדהימים ומשונים גם יחד (ראו באאוריקה בתגית "הווארד יוז"). איירון מן הדמות, הסיפור והמציאות נפגשו שוב בפרק מהסדרה שחזה בדייקנות את פיגועי הענק במגדלי התאומים ובפנטגון באמריקה (ראו באאוריקה בתגית "פיגועי 11 בספטמבר").

כמו באטמן, גם סטארק (האיש שהוא איירון מן) אינו בעל כוחות על, אלא בעל הון והמצאות שמתבסס על עזרים טכנולוגיים כדי להציל את העולם. אבל בניגוד לבאטמן, איירון מן הוא גם בעל חוש הומור וגם לא סודי - כולם יודעים שסטארק הוא איירון-מן ולכן לא ניתן לאיים עליו. מצד שני, הרעים תמיד מעוניינים לפגוע בו..


הנה קדימון לסרט איירון-מן 3:

http://youtu.be/Zxi20uRdJ88


סיפור הסרט (עברית):

https://youtu.be/rV2lGzPRs0Y?t=10s


טוני סטארק נגד שני מטוסי F22 באוויר:

https://youtu.be/_873UeiwnVA


והאות מסדרת טלוויזיה מצויירת על איש הברזל:

http://youtu.be/0Wn4iYoMcAA

הענק הירוק, או "הענק המדהים" או פשוט "האלק" הוא גיבור-על, האלטר אגו של הפיזיקאי המתבודד ד"ר ברוס באנר. הענק הירוק מופיע לאחר שד"ר באנר נחשף בטעות לקרינת גמא במהלך ניסוי ובאנר הופך למפלצת אנושית אכזרית ודי עצבנית, מעין שילוב של ד"ר ג'קיל ומר הייד עם מעין פרנקנשטיין.

מרגע שהפך לענק, באנר יחזור להפוך לדמות הענק בעת שיכעס או יתמלא אימה ופחד. בתור הענק הוא בעל יכולות על-אנושיות ועוצמתו רק תגדל, ככלשהו יכעס. החשש המתמיד של באנר מהתפרצות דמותו של הענק מפריע ומקשה על קשרים חברתיים ולמעשה אלה שמתעניינים בו במיוחד הם חיילי היחידות המיוחדות של צבא ארצות הברית, שבאופן קבוע רודפים אחרי הענק הירוק, בשל ההרס שהוא מותיר בכל מקום.

אמנם צבע גופו של הענק השתנה במהלך הזמנים, לרוב משיקולים פרסומיים של המוציאים לאור, אך הוא בכל זאת מזוהה עם צבעו הירוק. דמותו מדורגת במקום התשיעי ברשימת מאה גיבורי העל הגדולים, לפי האתר IGN שמדרג את גיבורי-העל והוא אחד היחידים בעולם שככלשהו אכזרי ומטיל אימה, המעריצים נקשרים בו יותר.


הנה סיפורו וכוחותיו של הענק הירוק (עברית):

https://youtu.be/tIZUE9DFEIw


קדימון לסרט "הענק הירוק":

http://youtu.be/FBSfUg-D7MI?t=5s


ויש בו גם ביצי פסחא נסתרים (עברית):

https://youtu.be/oZlfu5bhWU0

שנות ה-80 (The '80s) של המאה הקודמת היו מהתקופות המרגשות בחיבור שבין טכנולוגיה, בידור, אמנות, אופנה וכסף. אחרי גילוי הצעירים בסיקסטיז וההתרגשות של הסוונטיז, מגיע הפיצוץ הטכנולוגי שמפגיש את הטכנולוגיה עם התרבות הפופולרית.

העשור הזה הוא עידן המחשב האישי, בו אפל לוקחת את אמריקה ומשאירה למיקרוסופט את שאר העולם. זה עולם של לומדות ראשונות שמנסות ללמד תלמידים נבוכים כאילו היו כלבים לאילוף ושל מנהיגות שמנסה להוביל עולם שרוצה ללכת בעצמו ולא רוצה - לא מלחמה קרה ולא מלחמות חמות.

זה עידן המוסיקה הניידת בו הווקמן של סוני הופך לנחלת הכלל ולסמן של סגנון חיים. עולם שהבום בוקס מוציא את המוסיקה לרחובות ומביא את הצעירים להתחיל לרפרפ רגשות ומצוקות.

זה העידן של משחקי המחשב המפוקסלים והזמן של הסאונד הדיגיטלי, עם הקומפקט דיסק והטכנולוגיה הבידורית שמתחילה לפרוץ מכל כיוון.

בבוא הטכנולוגיה המתאימה, גם המוסיקה בשנות ה-80 מתקדמת לאלקטרוניקה. הסינתסייזרים משתלטים על המוסיקה, אפילו "קווין" שהתהדרו שהאלבומים שלהם נעשו בלי סינתסייזרים מתרצים באייטיז ומתקדמים אליהם. ממשק MIDI מחבר אותם למחשבים ומאפשר קומפוזיציה ועיבודים מבוססי מחשב.

הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג', סינת'פופ ואלקטרו פופ נולדו ולקראת אמצע העשור הופכות למוסיקת הפופ העיקרית והמצליחה.

באופנה הנשית זה העשור של הכתפיים המוגבהים בהגזמה ושל החותלות שהפכו כל נערה לרקדנית בהתהוות. בעשור הזה התסרוקות נעשות מוגזמות ומתולתלות וחולצות הטריקו יוצאות לשוק ונותנות פייט לצבעוניות של צבעי המאכל בגוונים... ובכן, המוגזמים.

זה העשור שאיש לא ישכח, כי ערוץ טלוויזיה אחד בשם MTV שינה בו את תעשיית הבידור ואוטוטו, ממש בעשור הבא, הוא עתיד לגלות שגם אותו כבר לא צריכים.


הנה הטרנדים של העשור הזה:

https://youtu.be/OWBSu-9mrRM


האסתטיקה של שנות ה-80:

https://youtu.be/TCI8lPvr6SM


הלהקות המסונתזות של הסינת'פופ:

https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo


התסרוקות:

https://youtu.be/GTQuVW4ZH7M


המחשבים המרתקים של האייטיז:

https://youtu.be/TXNKkx_ZcaQ


והמוסיקה של האייטיז:

https://youtu.be/Bxz6jShW-3E?long=yes

גם זה קרה בשנת 1967, השנה שבה התרחשו כל כך הרבה דברים ששינו את תרבות המערב. מה זה זה? - בשנה זו מוציא העתידן וחלוץ חוקר התקשורת מרשל מקלוהן לאור את ספרו המהפכני "המדיום הוא המסר".

"המדיום הוא המסר" (The medium is the message) דיבר על כך שהאופי הטכנולוגי של כל מדיום התקשורתי הוא הרבה יותר חשוב מהתוכן שמועבר בו. במילים אחרות - שיטת המסירה של המסר משפיעה עלינו לא פחות ולעתים אפילו יותר מהתוכן של המסר.

כלומר, הטענה הייתה שבניגוד למה שחשבו כולם עד אז, לא התוכן מכיל את המסר, אלא המדיום הוא שמעצב את המסר. בתקופה שבה פורסם הספר, נשמעה הטענה הזו מוגזמת ומופרכת לגמרי.

חשוב לזכור, שכל המדיומים התקשורתיים המרכזיים - כלומר אמצעי התקשורת, היו אז משמעותית חד-כיווניים. העיתונים פעלו בכיוון אחד, מהמערכת אל הקוראים. כך גם הרדיו והטלוויזיה, שהיה אז אמנם מעט ביטוי לצרכנים בהם, בשיחות עם מאזינים או בתכניות נוסח ד"ש עם שיר, אבל התקשורת הדו-צדדית, הייתה אז מוגבלת וראשונית.

מכאן הסיבה שאנשים התקשו לקבל אז, בזמן אמת, את הטענה על נחיתותו, באשר למסר, של התוכן למול המדיום.

אבל עם הזמן החלו אנשים להבין את רעיונותיו של מקלוהן ולראותם הולכים ומתממשים. יותר ויותר מומחים טענו שהוא צדק.

מה שהפך את "המדיום הוא המסר" לרב מכר ולאבן יסוד בפוסט מודרניזם, היו התפתחויות באמצעי התקשורת, שהראו עד כמה המדיום הפופולרי בכל תקופה הוא בעל חשיבות, לא פחותה ואולי אף משמעותית, לעיתים, מהמסרים העוברים בו. אין כמו המדיום השליט בכל תקופה, כמי או כמה שקובע את צורת החיים, סגנון החיים והדרך שבה חיים בני האדם באותה תקופה. זה, אם תרצו, המסר.

היום, אחרי כמעט יובל והשתלטות מדהימה של מדיומים תקשורתיים חדשים ודו-כיווניים, דוגמת האינטרנט, הטלפונים החכמים, הבלוגים, טוויטר ועוד, ניתן לראות כיצד הם שאבו את הרוח האנושית אליהם, הפנו אותנו לריכוז בעצמנו, באינדוודואל, הביאו לניתוק מסוים מהסביבה ולתקשורת חברתית באמצעות הטכנולוגיה הזו, שיטחו את המסרים, לדלים יותר, קצרים, עילגים וכך הלאה.

אגב, בגלל טעות דפוס יצא הספר בגרסתו הראשונה עם הכותרת "המדיום הוא המסאז'" ומספרים שמקלוהן אהב את הרעיון והשאיר אותו כך. זאת מכיוון שהאמין שאכן הטלוויזיה עושה סוג של מסאז' למוח וגורמת לו להתנהג בצורות מסוימות. מגניב לדעת שגם חוקרים רציניים אוחזים בחוש הומור ובהיגיון משונה במנות גדושות.

גם סיפורי מקלוהן הפנטסטיים על "הכפר הגלובלי" שבו אין כל הבדלים תרבותיים בין בני אדם מקצוות שונים של האולם, נשמעו כמו אגדות בלתי אפשריות. והיום?


הנה ההסבר של המדיום הוא המסר:

https://youtu.be/gCr2binb4Fs


המדיום הוא המסר:

https://youtu.be/Ko6J9v1C9zE


שאלות למרשל מקלוהן על טענתו:

https://youtu.be/h2dHqdvXsys


כך הוא מדגים בעזרת התיאוריה שלו את העימות המפורסם בין קנדי לניקסון:

https://youtu.be/fgv72SRHdUI


יש חברות שמפרסמות על גב הרעיון הזה:

https://youtu.be/WeVJwb1OnYc


וסרט תיעודי על המדיום שהוא המסר:

https://youtu.be/t1axnba_Ueg?long=yes