מה היה האלפבית של הסקנדינבים בעת העתיקה?
אבנים עתיקות, שזכו בקרב החוקרים לשם "האבנים הרוּנִיוֹת" או "אבני רונות", פזורות ברחבי ארצות סקנדינביה. על האבנים הללו, מעין מצבות שנפוצו באזור החל מהמאה ה-4 ועד המאה ה-11 לספירה, חרוטות כתובות עתיקות בשפה מוזרה.
מי שכתבו היישר בסלע היו הסקנדינבים של ימי קדם, כנראה ויקינגים. ואכן, השפה בה חרוטים הכיתובים שעל האבנים הללו היא שפה סקנדינבית עתיקה שנקראה "רוּנִית". השורש רון (rún) בא מנורדית עתיקה. בשפות גרמאניות עתיקות משמעותו היא סוד, לחידה או מסתורין.
הכתב שעל האבנים כתוב באלפבית רוּני. המעניין הוא שהכתב הרוני מורכב רק מקווים אנכיים ואלכסוניים. אין בו כלל קווים אופקיים או מעוגלים. החוקרים סבורים שהסיבה לכך היא שהוויקינגים נהגו לחרוט בסכינים, את הרוּנוֹת על גבי כפיסי עץ. קווים אופקים מתלכדים עם הטקסטורה של העץ וקווים מעוגלים קשים לחריטה בסכין על עץ. לכן, בשפה הרונית הם נמנעו משניהם.
לחוקרים עדיין לא ברור לאיזה צורך ועל ידי מי פותח הכתב הרוני. בתרבות הסקנדינבית תפס הכתב האלפביתי הזה מקום מרכזי וארוך שנים.
הכתב הרוני הוא שימש החל מהמאה ה-1 לספירה את דוברי השפות הגרמאניות העתיקות, שפות של שבטים שעתידים להפוך לימים לאזרחי גרמניה, הולנד, אנגליה של ימינו ועוד. ממצאים ארכאולוגיים שכללו כתב רוני עתיק, נמצאו אפילו בארצות כמו רוסיה, פולין, רומניה והונגריה.
על אף ששימש רבים מהעמים העתיקים של צפון אירופה, הכתב הרוני נתפס בקרב רבים כאלפבית סקנדינבי. ואכן, בארצות סקנדינביה השתמשו בכתב הרוני עד סוף ימי הביניים - יותר מבכל תרבות אחרת. איפה פחות? - גם בגרמניה ובארצות השפלה ישמש הכתב הרוני, אבל עד המאה ה-7 בלבד. באנגליה יכתבו בו עד המאה ה-11.
אגב, בעידן המודרני אומצו פה ושם אותיות מהשפה הרונית כסמלים. בזמן מלחמת העולם השנייה למשל, אימצו הנאצים את האות אותלה כסמל לעליונות הגזע הארי.
משהו נעים יותר שתרמה הרונית למודרנה הוא סמל טכנולוגיית הבלוטות' (Bluetooth sign). הסמל המוזר הזה משלב שתי אותיות רוניות, המקבילות לאותיות H ו-B. האותיות הללו הן ראשי התיבות של שמו של האראלד בלוטות', המלך הדני הראשון ומי שאיחד את השבטים הוויקינגים באזור לממלכת דנמרק. הייתה לו חיבה מיוחדת לשיניים כחולות והוא חיבר בין שבטים, בדיוק כמו הטכנולוגיה שמחברת מכשירים דיגיטליים בימינו, באופן אלחוטי.
אבנים עתיקות, שזכו בקרב החוקרים לשם "האבנים הרוּנִיוֹת" או "אבני רונות", פזורות ברחבי ארצות סקנדינביה. על האבנים הללו, מעין מצבות שנפוצו באזור החל מהמאה ה-4 ועד המאה ה-11 לספירה, חרוטות כתובות עתיקות בשפה מוזרה.
מי שכתבו היישר בסלע היו הסקנדינבים של ימי קדם, כנראה ויקינגים. ואכן, השפה בה חרוטים הכיתובים שעל האבנים הללו היא שפה סקנדינבית עתיקה שנקראה "רוּנִית". השורש רון (rún) בא מנורדית עתיקה. בשפות גרמאניות עתיקות משמעותו היא סוד, לחידה או מסתורין.
הכתב שעל האבנים כתוב באלפבית רוּני. המעניין הוא שהכתב הרוני מורכב רק מקווים אנכיים ואלכסוניים. אין בו כלל קווים אופקיים או מעוגלים. החוקרים סבורים שהסיבה לכך היא שהוויקינגים נהגו לחרוט בסכינים, את הרוּנוֹת על גבי כפיסי עץ. קווים אופקים מתלכדים עם הטקסטורה של העץ וקווים מעוגלים קשים לחריטה בסכין על עץ. לכן, בשפה הרונית הם נמנעו משניהם.
לחוקרים עדיין לא ברור לאיזה צורך ועל ידי מי פותח הכתב הרוני. בתרבות הסקנדינבית תפס הכתב האלפביתי הזה מקום מרכזי וארוך שנים.
הכתב הרוני הוא שימש החל מהמאה ה-1 לספירה את דוברי השפות הגרמאניות העתיקות, שפות של שבטים שעתידים להפוך לימים לאזרחי גרמניה, הולנד, אנגליה של ימינו ועוד. ממצאים ארכאולוגיים שכללו כתב רוני עתיק, נמצאו אפילו בארצות כמו רוסיה, פולין, רומניה והונגריה.
על אף ששימש רבים מהעמים העתיקים של צפון אירופה, הכתב הרוני נתפס בקרב רבים כאלפבית סקנדינבי. ואכן, בארצות סקנדינביה השתמשו בכתב הרוני עד סוף ימי הביניים - יותר מבכל תרבות אחרת. איפה פחות? - גם בגרמניה ובארצות השפלה ישמש הכתב הרוני, אבל עד המאה ה-7 בלבד. באנגליה יכתבו בו עד המאה ה-11.
אגב, בעידן המודרני אומצו פה ושם אותיות מהשפה הרונית כסמלים. בזמן מלחמת העולם השנייה למשל, אימצו הנאצים את האות אותלה כסמל לעליונות הגזע הארי.
משהו נעים יותר שתרמה הרונית למודרנה הוא סמל טכנולוגיית הבלוטות' (Bluetooth sign). הסמל המוזר הזה משלב שתי אותיות רוניות, המקבילות לאותיות H ו-B. האותיות הללו הן ראשי התיבות של שמו של האראלד בלוטות', המלך הדני הראשון ומי שאיחד את השבטים הוויקינגים באזור לממלכת דנמרק. הייתה לו חיבה מיוחדת לשיניים כחולות והוא חיבר בין שבטים, בדיוק כמו הטכנולוגיה שמחברת מכשירים דיגיטליים בימינו, באופן אלחוטי.
