הצייר ההולנדי יאן וֵֶרמֶר התפרסם במאה ה-17 בהתמחותו בציור של סצינות בית מחיי המעמד הבינוני בהולנד.

במרבית ציוריו מתוארים נשים או גברים בביתם, כשהם עובדים, מנגנים או משוחחים זה עם זה.

יותר מציורים רגילים, נראים ציורים המדהימים של יאן ורמיר יותר כמו צילומים. שום טכנולוגיה ידועה במאה ה-17 לא איפשרה דיוק שכזה. לכן נחשב ורמיר גאון ויש הרואים בו אפילו את הצייר הגדול בכל הזמנים.

מי שיצירותיו עמדו במשך שנים רבות בצילן של עבודות גדולי הציירים ההולנדים דוגמת רמברנדט או פיטר דה הוך, קנה במאה ה-19 את מקומו כאחד מגדולי הציירים.

מרכיב הדגל בשינוי מעמדו של ורמיר היה הציור המפורסם ביותר שלו, "נערה עם עגיל פנינה" - ציור שזכה לכינוי "המונה ליזה ההולנדית".

במאה ה-20 הועצם המיתוס של ורמיר. זאת לאחר שבדיקות רנטגן של ציוריו הניבו מסקנה שאין מתחת לצבעים שום רישומי עיפרון או סקיצות של הכנה לציור עצמו.

אבל לאורך שנים רבות מסתובבת השערה שוורמיר השתמש בטכנולוגיה סודית כלשהי כדי ליצור את ציוריו המושלמים. ספק של ממש עוררה היכולת שלו לפענח את נפילת האור על עצמים שונים ולשחזר זאת בציור מדויק להפליא של המציאות.

רבים חשבו שכדי לצייר בדיוק מופלא שכזה, הוא השתמש בעיקרון ה"קמרה אובסקורה" (בעברית "לשכה אפלה"), הקופסה האפלה ששימשה גם לצילום המוקדם.

היה זה ממציא ואיש עסקים אמריקאי בשם טים ג'ניסון, חובב אמנות שהתעשר בעסקי הייטק, החליט לחקור את העניין ולמצוא את הטכנולוגיה ששימשה את האמן המוערך. הוא הצליח לייצר אותה מחדש, בעזרת מראות ועדשות אופטיות ולצייר את הציור המפורסם של האמן "שיעור במוזיקה".

הפרויקט שלו תועד בסרט והתוצאה המדהימה שצייר ג'ניסון, אדם שאינו צייר מקצועי, העלתה שאלות מעניינות לגבי מקומה של הטכנולוגיה ביצירת אמנות גדולה - האם אדם הוא פחות גאון כיוון שנעזר במכשירים שאיפשרו לו להעתיק את המציאות או שפיתוח הטכנולוגיה היא חלק מהגאונות שלו.

ואם זה בעייתי אצלו אז מה ניתן לומר על לאונרדו דה וינצ'י, שהיה לא פחות ממציא ומדען מאשר אמן וששני התחומים הללו פרחו אצלו דווקא משום שעסק בשניהם (כמו עוד 10 תחומים לפחות) והם תרמו אלה לאלה.


הנה קדימון לסרט של ג'ניסון, שבו הוא לומד לצייר כמו יאן או יוהנס ורמיר:

http://youtu.be/94pCNUu6qFY


הדגמה של טים מצייר עם המראות והעדשות הללו:

http://youtu.be/foG1NIdak7Y


השערות מוקדמות לסוד של ציורי ורמיר, בהם השתמש ככל הנראה בסוג של קאמרה אובסקורה:

http://youtu.be/jruwMMT_bc8


האם כך השתמש ורמיר בקאמרה אובסקורה כדי לצייר חלק מציוריו הגדולים?

https://youtu.be/5SpaJtCv1hI


וסרט תיעודי על יכולותיו המיוחדות של ורמיר לעבוד עם אור בציוריו:

https://youtu.be/DEior-0inxU?long=yes

דיסק און קי הוא המצאה ישראלית של חברה ישראלית בשם אם-סיסטמס. בעברית קוראים לזה הֶחְסֵן נַיָּד, כלומר מכשיר קטנטן לאחסון נתונים. בדיסק און קי נשמרים הנתונים על גבי זיכרון הבזק, מעין מעגל אלקטרוני ששומר אותם. בזמנו זו הייתה מהפכה, שכן עד אז נתונים נשמרו על גבי כונן נייד.

מנכ"ל M-systems, החברה שפיתחה את הדיסק און קי, דב מורן הוא האיש שלזכותו זוקפים את ההצלחה הגדולה של המכשיר. מישראל יצא הדיסק און קי והפך להצלחה עולמית מסחררת. עד כדי כך ההצלחה הייתה גדולה שבמקומות שונים בעולם הפך שמו של המוצר לשם כולל לסוג זה של מוצרים.


הנה סרטון על ממציא הדיסק-און-קי דוב מורן והפיתוחים שלו מאז:

https://youtu.be/XB6P78-N87Q


עוד על הפיתוחים שיצר מורן:

https://youtu.be/g2NoqpNT9WE


הפוסטר שהוקדש לו בנמל התעופה בן גוריון:

https://youtu.be/U2TMFM3dymk


והדיסק-און-קי קיבל צורות שונות ומשונות מכיוונים שונים:

https://youtu.be/iRJn2ZU_FI8

יתכן שספיידרמן לא יישאר לבד זמן רב, עם הטיפוס שלו על הקירות. גורמים רבים היו רוצים יכולות טיפוס עכבישיות. מכוחות בטחון ולוחמה בטרור ועד למחלצים משריפות ואסונות אחרים - הצורך קיים ויהיו גורמים שירצו לשלם עליו מספיק.

סטודנטים להנדסה באוניברסיטת יוטה שבארה"ב יצרו מכשיר שמתבסס על טכנולוגיות של שואבי-אבק, כדי ליצור ואקום שמצמיד את המטפס אל הקיר. בשלב הנוכחי הם עדיין לא משווקים, בעיקר בשל הרעש הרב שגורמת גרסת האבטיפוס. הרי שום גורם צבאי לא יוציא למשימות חשאיות חיילים שעושים יותר רעש מכל הרחוב שמסביבם.. עם זאת, מפתחים רבים עובדים על פיתוח היכולות הללו ומן הסתם בעתיד נוכל לחזות בספיידרמנים בתשלום, מבצעים משימות שכוללות לא רק מבצעים חשאיים ופעולות הצלה, אלא גם ניקוי חלונות ופתיחת דירות נעולות..


הנה סרטון על הילד שהמציא מתקן ואקום לטיפוס על קירות:

http://youtu.be/i31AYw8uCyY


והנה סטודנטים באוניברסיטת יוטה שבנו מתקן דומה:

http://youtu.be/lev-XSkxHCg

ב-1978 הושקה מערכת הלוויינים שמאפשרת מיקום מדויק של כל פינה בעולם. 24 הלוויינים הללו ממוקמים בגובה של כ-15 אלף קילומטרים מעל פני כדור הארץ.

הצלבת המרחק שבו אנו נמצאים, ביחס לכל לוויין שמעלינו, היא שמאפשרת לנו לדעת בדיוק את מיקומנו על כדור הארץ.

מערכת ה-GPS, מערכת המיקום הגלובלית, או בשמה הנכון GPSS, מאפשרת לכל אחד מאיתנו למצוא את מקומו המוחלט, בדיוק של מטרים בודדים, ולנווט את דרכו לכל מיקום מדויק אחר בעולם, באמצעות שידור וקליטה של מידע ה-GPS.

בנוסף ללוויינים יש גם תחנות קרקע המאפשרות תיקונים ועדכונים למערכת הלוויינים המשוכללת אך העמוסה הזו.


כך עובד ה-GPS (מתורגם):

http://youtu.be/xdCpgjnmDOg


עקרון הפעולה של מערכות ה-GPS:

https://youtu.be/0rR24Y-KrOA


כך נתן הצבא האמריקאי לעולם שימוש חופשי במערכת ה-GPS:

https://youtu.be/ozAPGnr-934


והסבר של נושא ה-GPS כחלק מתורת היחסות של איינשטיין (מתורגם):

http://youtu.be/4GFoZpRC6aE?t=2m10s?long=yes

מִיקְרוֹסְקוֹפְּ (Microscope) הוא מכשיר שבאמצעותו ניתן להתבונן בהגדלה, בעצמים קטנים וזעירים, שיכולת העין האנושית לא מאפשרת לראותם ללא הגדלה.

המצאת המיקרוסקופ הובילה למהפכה המדעית של חצי האלף האחרון. המיקרוסקופ איפשר התקדמות אדירה במחקר המדעי. מדובר במכשיר שמאפשר לצפות בגופים זעירים ולהציג תמונה מוגדלת שלהם, מה שהיה ונשאר הכרחי במחקר של מדעי החיים, ביולוגיה, כימיה ועוד.

להמצאת המכשיר שאנו מכירים כמיקרוסקופ קדמה המצאת זכוכית המגדלת, שגם היא נקראה בזמנו מיקרוסקופ. היות וזכוכית מגדלת מכילה רק זכוכית קמורה היא סוג של מיקרוסקופ פשוט ביותר, המאפשר הגדלה צנועה.

המיקרוסקופ המורכב, שהומצא בהולנד בסוף המאה ה-16, השתמש בשתי עדשות והשיג לפיכך הגדלה משמעותית. במיקרוסקופ כזה עדשה אחת מציגה דמות מוגדלת של העצם שאותו בוחנים ועדשה שנייה מגדילה את המראה שלו עוד יותר.

במיקרוסקופ הפשוט של ימינו יש קבוצת עדשות במקום כל אחת משתי העדשות של המיקרוסקופ המוקדם. המיקרוסקופ הזה מציג תמונה מדויקת ומוגדלת פי כמה.

המיקרוסקופ האלקטרוני המודרני מציע אפשרויות מדהימות בהרבה ויכול להביא להגדלה של עד פי 100,000 מהגודל של המרכיב הנחקר. זו הגדלה שפתחה למדענים צוהר לבחינה של מרכיבים שהיו עד להמצאתו רק תיאורטיים ובעזרתו המדענים זכו לבחון אותם לראשונה.


הנה דברים מוכרים שאנו מכירים כפי שהוגדלו דרך המיקרוסקופ:

http://youtu.be/P-n5TbifUIQ


היצורים המופלאים וזעירים שעל גופנו, כפי שהוגדלו במיקרוסקופ אלקטרוני:

http://youtu.be/QrmashOX5EU


והגדלה מיקרוסקופית שלא תאומן של עצמים זערוריים:

https://youtu.be/ZyXrtODhJEA

קונסולות המשחקים (Game Consoles) הן מכשירים ממוחשבים, שהחליפו את אולמות הארקייד, בכך שאפשרו הרצת משחקים בסלון הבית הפרטי. הן נולדו עם "הקופסה החומה" - הקונסולה הראשונה מ-1967, שאמנם לא הייתה מוצר מסחרי אך הייתה אבטיפוס של הקונסולות המסחריות.

"אם הקונסולות" המוכרת יותר נחשבת קונסולת האטארי, שנולדה בשנת 1972 והכניסה למעשה את המשחקים לטלוויזיה בבית. זה קרה עוד בטרם נולדו המחשבים האישיים. ההצלחה של הקונסולה ה'קדומה' הזו הייתה כה גדולה שבמשך שנים רבות המילה 'אטארי' הייתה מילה נרדפת לקונסולת משחקים.

בשנות ה-90 נולדה קונסולת הפלייסטיישן (PlayStation) של חברת סוני, אחת הקונסולות המצליחות בהיסטוריה. צורת הבננה הפכה לסימן ההיכר שלה.

בשנות האלפיים נולדה קונסולת ה-Xbox של יצרנית מערכות ההפעלה מיקרוסופט. הקונסולה הזו הלכה והשתפרה, עד שהפכה לאיכותית ונחשבת. פיתוחים מתקדמים כמו הקינקט, הביאו אותה בעשור הנוכחי לחזית התחום.

קונסולת ה-Wii שהוציאה מלכת המשחקים נינטנדו בשנת 2006, הייתה חדשנית מאד. לראשונה היא פנתה לקהל יעד שאינו קהל של גיימרים, חובבי משחקי מחשב. היא כללה שלט מיוחד, שלראשונה אפשר לה להגיב לתנועות הגוף של השחקן. הייתה תקופה שבה קהלים חדשים הגיעו בזכותה לעולם המשחקים. בעקבות הצלחת ה-Wii פיתחו יצרנים מתחרים גם הם פיתוחים דומים, כמו התקן הקינקט שפותח עבור ה-Xbox ושהכיל חיישנים ייעודיים שמטרתם לזהות תנועות בכל אחד מחלקי הגוף וליצור חוויית משחק מתקדמת ביותר.


הנה תולדות הקונסולות לאורך השנים:

https://youtu.be/jGPd5vBHc90


הקונסולות הטובות ביותר בתולדות המשחקים:

http://youtu.be/hGpVs3FmeOA


קונסולת הסופר נינטנדו שהסעירה פעם את חובבי המשחקים:

http://youtu.be/MTzyz2TgGls


כמה מוצרים לא מוצלחים בסדרת הפלייסטיישן:

http://youtu.be/FZDbhQ1mzdI


בעידן הקינקט של מיקרוסופט, הנה השוואה עם המתחרה move של סוני:

http://youtu.be/ruHLfQjWDa8


ולסיום, קונסולה רטרו עם מאות משחקים (עברית):

https://youtu.be/w7sdVIkxi-U?long=yes

את הזיקוקין די-נור פיתחו הסינים בסין העתיקה ואחרים בדרום מזרח אסיה. הזיקוקים פותחו לצרכים פולחניים, אם כי בתחילה בכלל התגלו כשניסו הסינים לפתח חומר שייתן חיי נצח...

בקיצור, כבר במאה ה-12 מתועדים בסין לראשונה הזיקוקין די-נור והם שימשו שם כדי להפחיד את הרוחות הרעות באמצעות הרעש מחריש האוזניים (זה נקרא שם "ביאן פאו"). בזיקוקים עשו גם שימוש לצרכי תפילה, לשמחה ופרנסה.

זיקוקי די-נור הם מעין מרכיבי נפץ שמתפוצצים ומפיצים אור במגוון צבעים ואפקטים של תאורה. מאז סין העתיקה ועד היום משמשים הזיקוקין די נור בחגיגות ובטקסים שונים, דתיים ולאומיים.

כיום, מרבית הזיקוקין שנוהגים לשגר בחגיגות אלה הם פגזים שמיועדים לזיקוקים ומשוגרים ממרגמות שמיועדות להם.


הנה סרטון על המצאת הזיקוקים (מתורגם):

https://youtu.be/mqHVRgCkCDE


תולדות הזיקוקין די-נור:

http://youtu.be/uGwz4lpTAJ0


פסטיבל זיקוקים בטוקיו שביפאן:

https://youtu.be/4aQj0gS4xrc


זיקוקים בראש השנה בלונדון:

http://youtu.be/Xy_9bx6U8_0


וכך תהפכו בעצמכם צמר פלדה לזיקוקים (עברית):

https://youtu.be/vE_Bpti-cxE

מכונת רוב גולדברג היא מערכת מסובכת שמורכבת מחלקים רבים ומגוונים ובתהליך של צעד אחרי צעד, בתגובת שרשרת, היא מבצעת בסופה פעולה פשוטה כלשהי. הכינוי ניתן למכונות כאלה על שמו של רוב גולדברג, קריקטוריסט אמריקאי מפורסם שהתפרסם בשנות ה-30 של המאה ה-20 בקריקטורות שתיארו מערכות כאלה.

כיום הפכה "מכונת רוב גולדברג" לשם שמתאר דבר מסובך שנועד לייצר בסופו משהו פשוט.


הנה מכונת רוב גולדברג משעשעת להפיכת דף בעיתון:

http://youtu.be/GOMIBdM6N7Q


הנה תולדות המוסיקה המוקלטת במכונה כזו:

http://youtu.be/wcfLolnmLl4

מכונת רוב-גולדברג שמופעלת על ידי אלומת אור אחת:

http://youtu.be/4nCIzPuLYJA


וקליפ של להקת OK Go שכולל מכונת רוב גולדברג מורכבת במיוחד:

http://youtu.be/qybUFnY7Y8w

כרטיסי הזיכרון המודרניים הם קטנים ובעלי נפחים גדולים מאד. הם משמשים בעיקר למצלמות דיגיטליות ושומרים כמויות עצומות של מידע. תהליך הייצור שלהם מערב רובוטים ומכונות ממוחשבות מתעשיית המחשוב הזעיר, בצד עובדים אנושיים שאורזים ומרכיבים את החלקים הגדולים יותר.


כך מתבצע תהליך הייצור של כרטיסי הזיכרון:

http://youtu.be/JLGwaRAHi5s

במנורת פלורסנט מרוח על צידה הפנימי של הזכוכית חומר זורח. חומר זה הוא שמאיר כשמפעילים את הנורה.

בזמן שהנורה מופעלת, נוצרת בה קרינה אולטרה-סגולה, שפוגעת בחומר הזרחני שמצוי על הזכוכית. לאחר שניה ובתגובה לקרינה האולטרה-סגולה, החומר פולט אור, שאותו אנחנו רואים - זהו האור של הפלורסנט.


הנה סרטון שמציג את דרך הפעולה של נורת הפלורסנט:

http://youtu.be/xRTOC0AoTlc

מכ"ם או רדאר (Radar) הוא מכשיר לגילוי מיקומם של עצמים כמו ספינות, מטוסים וכדומה.

איך מכ"ם עובד?

מכ"ם משדר גלי רדיו מסביב. גלי הרדיו פוגעים בעצמים בטווח שאליו הוא מכוון וחוזרים לאנטנה שלו. המכ"מ מסוגל לנתח לפי כיוון, זמן ואופי ההחזרים שהוא מזהה מהו כל עצם שהתגלה ולאן הוא מתקדם.

אם לפרט יותר, המכ"ם משדר אלומת גלי רדיו (קרינה אלקטרומגנטית) מאנטנה. כל עצם, כמו כלי טיס, ספינה וכדומה, שיימצא בתחום אלומת השידור יפזר חלק ממנה במרחב, בצורת גלי רדיו חוזרים.

כשהמקלט של המכ"ם קולט את אותות הקרינה החוזרים הללו, הוא מזהה את הימצאותו של העצם במרחב. ניתוח האותות החוזרים יאפשר למכ"ם לחשב את הכיוון, המרחק ומהירות התנועה של העצמים הללו, וכן לשער את הנפח של כל אחד מהם.

ב-1904 הדגים הממציא כריסטיאן האולסמייר כיצד ניתן לעשות שימוש במכ"ם ובגלי רדיו כדי לאתר ספינות. באוגוסט 1917 פיתח ניקולה טסלה את השיטה והביאה לגילוי של עצמים רחוקים מהטווח המקורי של ההמצאה, כולל שיטה לגילוי צוללות.

אבל המצאת הרדאר נולדה בשנת 1935 כשהיטלר החל לבנות מחדש את חיל האוויר הגרמני, הלופטוואפה. בריטניה חשה מאוימת ועל המדען רוברט ווטסון וואט הוטל למצוא פתרון. הוא המציא את המכשיר לגילוי מטוסים במרחקים של 8 מיילים (כמעט 13 קילומטר). במלחמת העולם השנייה סייעה המערכת המצוינת הזו להגנה על בריטניה, מפני חיל האוויר הגרמני.

המכ"ם משמש כיום גם לצורך תחזית מזג האוויר ולמיפוי ואיסוף מידע על שטחים ונפחים. המכ"ם מאפשר גם לגלות ולעקוב אחרי ציפורים, ביום ובלילה, בגבהים שבני-אדם לא יכולים לעקוב בהם.

פירוש המילה מכ"ם הוא ראשי תיבות של "מגלה כיוון ומרחק". באנגלית הוא נקרא "רדאר" (Radar) מראשי התיבות של Radio Detection And Ranging.


הסבר לילדים:

https://youtu.be/0FS_N5-aErE


כך פועל הרדאר:

http://youtu.be/ql2Y-3hOfGY


הסבר נוסף:

https://youtu.be/J5y0XDZFQug


מכ"ם מזג אוויר שמתיישן ולא מוחלף (עברית):

https://youtu.be/H15m84kqusc


הלפיד המעופף עם המכ"מ שהדליקו לו אור (עברית):

https://youtu.be/R1o8-PC0_CI


מכ"ם מודרני נגד טילים בשירות צה"ל (מתורגם):

https://youtu.be/ZsBjQllQEVs


הרדאר משמש גם לזיהוי ספינות, צוללות, מטוסים ועוד:

https://youtu.be/3LeKxA9YLsA


וכדי לחמוק מהרדאר הומצאו המטוסים החמקנים:

https://youtu.be/As0Z5ror0BA

מקומות ציבוריים רבים מציעים כיום אינטרנט מהיר בחיבור אלחוטי, אך בעוד שהתקנת אינטרנט על פני האדמה היא פשוטה, אינטרנט במטוסים (In-flight Internet) הוא עניין מורכב הרבה יותר. הרי מטוסים עוברים ממדינות למדינות ובדרך כלל הם מרוחקים מרשתות סלולאריות מקומיות, קל וחומר מחיבור חוטי לרשת.

איך בכל זאת שומרים על התפיסה של מתן גישה לאינטרנט תמיד ובכל מקום?

השיטה היא להתקין במטוסים חיבור לאינטרנט באמצעות לוויין ומערך שרתים שיאפשרו לנוסעים לגלוש ברשת בזמן הטיסה. כיום מגיע השירות של האינטרנט הלווייני לכיסוי של מרבית חלקי הגלובוס וכך יכולים הנוסעים להשתמש באינטרנט, כמעט ללא הפרעה.

איך המטוס קולט תמיד את הלוויין? - אז זהו שהוא לא. המטוס טס ובכל שלב שבו הוא מתרחק מהלוויין "שלו", מוצאת לו מערכת בקרה אלקטרונית שבמרכז בקרה העוקב אחרי המטוס, את הלוויין המתאים ביותר, בהתאם למיקומו של המטוס.

גם האנטנה שבמטוס היא חתיכת טכנולוגיה. במהלך הטיסה מופנית האנטנה כל הזמן אל הלוויין המתאים ביותר. בכל כמה שניות מודדת המערכת ששולטת בה את עוצמת האותות מהלוויין ומזיזה את האנטנה לזווית הטובה ביותר, על מנת שהאות יישאר בעוצמה המרבית.

המערכת הזו חכמה ומהירה מאוד והיא יודעת להתגבר על רוחות, עננים ומערבולות אוויר. היא גם מנוהלת עם הגדרות אוטומטיות של בטיחות. כך למשל, לא תאפשר מערכת הבקרה לנוסעים להתחבר לאינטרנט, אם המטוס לא נמצא בגובה של 3 קילומטרים (10,000 רגל). הסיבה היא שהשימוש במחשבים במטוס אסור במהלך ההמראה והנחיתה.


כך פועל אינטרנט מהיר במטוסים:

https://youtu.be/x8xUzF__hcg


מצגת וידאו שמציגה את הטכנולוגיה המקוונת למטוסים:

https://youtu.be/NwV4AHEviSA


הסבר שעוסק גם בתקשורת הווייפיי שבתוך המטוס:

https://youtu.be/XHBwx728DRM


ופרסומת של חברת תעופה שמציעה אותו (עברית):

https://youtu.be/Ij3HuclZtAQ

משאבה היא בדרך כלל מכונה השואבת נוזלים (יש גם משאבות השואבות גזים, שנקראות מפוח, מדחס או משאבת ואקום). אמנם יש משאבות ידניות אך לרוב מונעות המשאבות על ידי מנוע - מנוע חשמלי, מנוע דיזל או מנוע בנזין.


הנה הסבר באנגלית על פעולת משאבת מים פשוטה:

http://youtu.be/HphHTUWFZAg


והנה משאבה הרבה יותר מורכבת - משאבה של נפט:

http://youtu.be/WLSJGa2lLUc

מנוע הרכב (Engine), כשמו כן הוא - הוא שמניע את הרכב ומאפשר לו לנסוע ממקום למקום. אבל שמו נגזר מכך שהוא מורכב מחלקים נעים, שהמניע הוא בעצם ממיר של אנרגיה לתנועה.

המנוע הוא מנגנון מורכב ביותר, שקשה להסבירו באופן מילולי. עוד מעט נצפה בסרטון שמסביר את דרך הפעולה שלו. אבל לצורך פעולתו הוא זקוק למקור אנרגיה, כמו דלק - במכונית רגילה - או חשמל, ברכב חשמלי.

מנועים מותקנים בהמון מערכות ומכשירים בימינו. כך למשל המזגן, שכולל מנוע המייצר קור מחשמל, או המאוורר שיוצר בעזרת המנוע החשמלי שלו רוח.

מכוניות, מטוסים ואוניות הופכות את האנרגיה של הדלק או החשמל, לתנועה במרחב היבשתי, האווירי או הימי. המנועים שלהם ממירים אנרגיה לתנועה.


בקצרה - כך פועל המנוע (עברית):

http://youtu.be/c8QvQIArOWM


הסבר מפורט יחד עם טכניקת נהיגה חסכונית (מתורגם):

https://youtu.be/DgzxhDHjzms


באנגלית על פעולתו של מנוע הבעירה פנימית:

https://youtu.be/5tN6eynMMNw


פעולת המנוע מוסברת - איך המנוע עובד (עברית):

https://youtu.be/kig3da2_050


וסרטון ארוך יותר המסביר כיצד בנוי המנוע (עברית):

http://youtu.be/upCaljZu-hQ?long=yes

איך האינטרנט עובד?
איך עובר המידע באינטרנט?
איך אתרים עולים כשאנו גולשים אליהם?
איך מייל עובר ממקום למקום?


האינטרנט הוא רשת עצומה ומהירה מאד, שמעבירה את המידע בדרכים מעניינות ויעילות מאד. כך למשל, כל אתר שאנו נכנסים אליו עובר אלינו מהשרת שעליו הוא מאוכסן, כשהוא מפורק למרכיבים רבים מאד והמכשיר שלנו הוא שמרכיב את החלקים הרבים הללו לאתר שאנו רואים.

אבל איך הווב עובד? כלומר, איך עובד האינטרנט?

ובכן, התהליך מתחיל כשאנו המשתמשים (Users) מקלידים כתובת של אתר בשורת הכתובת בדפדפן. לכתובת של דף אינטרנט קוראים URL, קיצור של Uniform Resource Location, או בפשטות "מיקום הקובץ בשרת".

אחרי הקלדת הכתובת, כשאנו לוחצים על מקש Enter, שולח המחשב שלנו, נכנה אותו ה"לקוח" (Client) הודעת בקשה (Request) אל שרת קבצים מרוחק (Server). על השרת הזה שמורים קבצי האתר ואולי אף אתרים רבים אחרים.

ה-request הזה שנשלח אל השרת לא מנוסח בשפה רגילה. ההודעה נכתבת בפרוטוקול תקשורת, סוג של שפה שנקראת HTTP (קיצור של Hypertext Transfer Protocol) ושאותה יודעים "להבין" גם דפדפנים וגם שרתי אינטרנט.

לפעמים ההודעות הללו מוצפנות ואז הכתובת תתחיל ב-HTTPS.

בהודעה שמקבל השרת מהקליינט (המחשב שלנו), הוא מתבקש לשלוח אל הלקוח את המידע הדרוש, כלומר את הקבצים הדרושים לו, בכדי שיוכל להציג את דף האינטרנט שהכתובת שנשלחה היא כתובתו.

כשהשרת מקבל את הבקשה מהדפדפן שלנו, הוא מגיב בשליחת תגובה (Response), ב-HTTP גם היא, ובה מה שנקרא בעברית "קוד המקור" של הדף (Page Source).

קוד המקור כולל את כל המידע הדרוש להצגת דף האינטרנט על מסך המחשב של הלקוח, כלומר שלנו. בין המידע הזה ייכללו משאבים להצגת הדף, כמו קבצי HTML, כלומר דפי אינטרנט, לצד תמונות, קבצי וידאו, פונטים וכך הלאה.

כשיתקבל המידע הזה במחשב "הלקוח" שלנו, הדפדפן מקבל את קבצי האתר ומייצר DOM, קיצור של Document Object Model. זהו ייצוג של כל מרכיבי הדף, כולל טקסט, תמונות, סרטונים, לינקים ועוד. במודל הזה ישתמש הדפדפן בכדי לרנדר, כלומר להציג את דף האינטרנט במלואו על המסך.


כך פועלים אתרי אינטרנט (מתורגם):

https://youtu.be/PLJGSr17X4A


כך פועלת הטכנולוגיה שמאחרי הקלעים של האינטרנט (עברית):

https://youtu.be/BS46e9GYHNI


הסבר תהליך הגלישה באינטרנט:

http://youtu.be/w42EsCDAhB4


כך פועל האינטרנט מבחינה טכנית:

https://youtu.be/W2GkugJbKZI


המחשת האופן החכם שבו פועל האינטרנט (עברית):

http://youtu.be/Vjbr-Vr59qg?t=1m3s?long=yes


וכך לימדו בשנות ה-90 מהו האינטרנט ואיך להשתמש בו...

https://www.youtube.com/watch?v=A81IwlDeV6c?long=yes

כיום רדיו משודר באינטרנט וקל לקלוט אותו במחשב שלנו, בכל מקום בעולם. אבל עד לפני כמה שנים היית חייב להיות מצויד במכשיר רדיו עם אנטנה, כדי לקלוט את תחנת הרדיו האהובה עליך. אם לא היית מתגורר בטווח השידור של התחנה - לא יכולת לקלוט את שידוריה ולהאזין להם..

איך זה עובד? איך תחנות רדיו משדרות שידורים למכשיר הרדיו שלנו?

ובכן, תחנת הרדיו משדרת בתדר שבחרה לה, באמצעות אנטנת שידור, את גלי הרדיו עם התכניות שלה. כל מכשיר רדיו שכוון לתדר של התחנה, קולט דרך האנטנה שלו את גלי הרדיו עם שידורי התחנה ואנו יכולים לשמוע את שידוריה במכשיר.


הנה סרטון שמציג את התהליך של שידור הרדיו (מתורגם):

http://youtu.be/4K7PloSKXGU


כך עובד הרדיו:

https://youtu.be/CU8cVH8YYuo


תכניות אקטואליה משעשעות כאלה לא תראו הרבה (עברית):

https://youtu.be/kh4ZdzkZLiA


וסקירה של כל עולם הרדיו וכיצד הכל עובד:

https://youtu.be/drLxfjqZHVo?long=yes

אחרי כל תאונת מטוס, למשל, מתבצע חיפוש רציני אחרי אחד המתקנים החשובים במניעת תאונות עתידיות. המתקן הזה הוא הקופסה השחורה, זו שבאנגלית קוראים לה Flight Recorder, בעברית "מקליט טיסה".

המתקן, שבניגוד לשמו בימינו הוא איננו בצבע שחור, מאפשר לחקור מה קרה במהלך כל שנייה לאורך השעות שלפני תאונה, עד השניות האחרונות שלפני התרסקות מטוס, טביעת צוללת וכדומה.

היא מאפשרת לחוקרי התאונות לקבל מידע רב כגון: (בדרך כלל הקלטה של עד חצי שעה ממועד התאונה) על ידי מכשיר ה-CVR, וכן נתוני הטיסה ממכשיר ה-FDR (רשם נתוני הטיסה).


מהשגיאות שעשו הטייסים, נתוני הטיסה ממכשיר ה-FDR שמתעד את נתוני הטיסות, מדוע ומה קרה כשניתק הקשר עם מגדל הפיקוח, מה היו השיחות בתא הטייס, אילו כשלים היו בחלקי המטוס וכדומה - כדי לדעת את הבעיות או הטעויות שגרמו לאסון, מטרתה העיקרית של הקופסה השחורה היא לתעד ולשמר את כל הפרטים והנתונים הללו.

ניתן למצוא אותה כיום במגוון כלי תחבורה להסעת המונים, כמו מטוסים, מסוקים, צוללות, רכבות, אוטובוסים והיום גם מעבורות חלל ומכוניות ניסוי ולצרכים צבאיים אפילו מל"טים (מטוסים ללא טייס).

כיום, כדי להגדיל ככל הניתן את הסיכויים שלה לשרוד, ממוקמת הקופסה השחורה בזנב המטוס. היא גם עמידה המיוחד בפני חדירה של מים, מכה מאוד חזקה או חשיפה לחום רב.

הקופסה השחורה מקליטה את הטיסה, או הנסיעה של כלי תחבורה. היא מתעדת פרטים ונתונים דוגמת תנאי הנסיעה, תפקוד המערכות, מהירות, תקשורת לאחרים, שיחות בתא הטייס ועוד.

קופסה שחורה מכילה מגוון רכיבים רבים המתחברים ליחידה שלמה. במטוסים, למשל, צבעה כתום. זאת כדי שיהיה קל יותר למצוא אותה, גם בין שרידי מטוס שרופים וכהים.

כדי שלא תהיה תלויה במטוס או כלי התחבורה שאותו היא מתעדת, את המתח החשמלי מקבלת הקופסה השחורה ממקור כוח חיצוני.

ואגב, בתרבות הפך המונח "קופסה שחורה" לנפוץ בתחום התעופה והוא מכוון לכל ציוד אלקטרוני שאנשי צוות המטוס לא אמורים לגעת בו.


כך פועלת הקופסה השחורה:

https://youtu.be/XKAtWAkl4qM


תפקיד הקופסה השחורה בחקר התרסקויות מטוסים (עברית):

https://youtu.be/xFYUveGqVlo


עוד סרטון הסבר:

https://youtu.be/TCry8d7WY48


דוגמה מהחיים והמוות של חקר התרסקות בעזרתה:

https://youtu.be/VGzpv96AQKg


ומה יש בקופסה השחורה והאם היא בכלל שחורה:

https://youtu.be/pYBlDwIUp9M

זיכרון מחשב (Computer memory) הוא רכיב שאוגר מידע ומאפשר שליפה שלו, לפי הצורך.

הזיכרון הממוחשב, המאפשר לקודד, לאחסן ולשלוף מידע ממאגר זיכרון ממוחשב, הוא אחד המרכיבים החשובים במיחשוב המודרני. בלעדיו לא היה מסוגל המחשב למלא משימות חישוביות מורכבות, כמו אלה שעימן הוא נדרש להתמודד כל הזמן.

בכל המחשבים יש תאי זיכרון שבהם מאוחסן ונשלף המידע, על פי דרישה. יש כמה סוגים של רכיבי זיכרון שכאלה.

אחד הוא הכונן הקשיח, שהוא אמצעי לשמירה של מידע לטווח ארוך. למולו יש את הזיכרון הפנימי של המחשב, זיכרון ה-RAM, המאפשר אחסון של מידע בזיכרון, אך לטווח קצר בלבד. עם כיבוי המחשב מתרוקן זיכרון זה והוא יחזור לשמש בתפקיד הזיכרון החישובי של המחשב, עם מידע חדש שיישמר בו, רק לאחר הדלקתו של המחשב מחדש.


כך עובד זכרון המחשב (מתורגם):

https://youtu.be/p3q5zWCw8J4


תפקיד הזיכרון במחשב:

http://youtu.be/c8a_4OpWIWQ


וקצת על המידות והכמויות של הזיכרון במחשב:

https://youtu.be/lo2McnYcTTQ

המצפן הוא מכשיר ניווט שמצביע תמיד על הכיוון צפון-דרום. המצפן מתבסס על השדה המגנטי של כדור הארץ, כדי להצביע על הכיוונים ולאפשר לאנשים שמנווטים ביבשה או בים, להגיע ליעד.

באמצעות הצבעה על הקטבים המגנטיים של כדור הארץ (מיקומם קרוב לקטבים הגאוגרפיים) איפשר המצפן בתקופות קדומות ליורדי ים ולספנים להתבסס על הכיוון שנתן להם ולהגיע לחוף היעד, זאת כיוון שבמרחבי האוקיינוסים רק הכיוון איפשר ניווט ואין תכסית אחרת שאיפשרה זאת.

משערים שהשימוש במצפן החל לראשונה בסין. מכתב סיני מהמאה הרביעית לספירה ניתן ללמוד על שימוש במצפן. הסינים מייחסים באופן מסורתי את המצאתו לקיסר הצהוב, אם כי בימי קדם לא פעם השליטים נטו לקבל את האשראי על המצאות ופיתוחים שנוצרו על ידי המומחים שעבדו בשבילם. לקראת סוף ימי הביניים הגיע המצפן למערב, יתכן שעל ידי הסוחרים שפעלו בדרך המשי.

אגב, משהגיע המצפן לאירופה, במאה ה-15, נראה הדיוק שלו כמעשה של השטן. המלחים הנוצרים היו שטופי אמונות טפלות ודעות קדומות. בשל חששם שלמצפן יש כוחות שטניים, נהגו רבי החובלים לנעול את המצפנים בתאיהם שבאניות, כדי שהמלחים לא יפגעו בהם..


הנה סרטון מצגת ארוך ודי מקיף בעברית על המצפן:

http://youtu.be/ZYZ7E4-kBP4


וגם מצפן יכול להתקלקל וזה יכול להיות חמור בניווט הישרדות. הנה דוגמה לבדיקת מצפן שחשוד כמזייף:

http://youtu.be/iBssANwQfqg

המיקרוסקופ האלקטרוני המודרני מבוסס על הגדלה אלקטרונית ולא על עדשות מגדילות, כמו המיקרוסקופ הקלאסי והמוגבל יחסית. המיקרוסקופ האלקטרוני משמש את מרבית החוקרים, מוסדות המחקר והאוניברסיטאות כיוון שהוא מגדיל בשיעורים עצומים, של לפחות פי 20,000 פעמים מהגודל המקורי.

באמצעות הגדלה של התצלומים שמתקבלים ממנו ניתן להגדיל גם פי 100,000 מהגודל של המרכיב הנחקר. באופן כזה מאפשרים חלק מהמיקרוסקופים האלקטרוניים לצפות במולקולה בודדת בתוך תאים (פיתוח שהיקנה למדענים שגילו אותו פרס נובל בכימיה) ואף את סידור האטומים הבודדים במולקולות החומר!


הנה מיקרוסקופ אלקטרוני חודר, מהמיקרוסקופים בעלי הרזולוציה הטובה ביותר בעולם (עברית):

http://youtu.be/i8SfOLrH1Ug?t=6s


הנה אטומים בודדים של פלטינום, כפי שצולמו ממיקרוסקופ אלקטרוני:

http://youtu.be/yqLlgIaz1L0

מסך המגע (Touchscreen) הומצא כבר בשנת 1972.

בתחילה פעלו מסכי המגע באמצעות קרני אינפרה אדום בשיטת שתי-וערב. חיישן שהוצב מול כל קרן זיהה את המיקום של המגע בציר שלו והצטלבות המיקומים מזהה את הנקודה המדויקת.

כיום מקובלת שיטה זולה ויעילה יותר, המתבססת על התנגדות חשמלית. שתי שכבות של חומר מוצמדות זו על זו על המסך. לחיצה של כל שכבה מעבירה מיקום. צירוף המיקומים הוא הנקודה המדויקת של הלחיצה.


כך פועל מסך המגע:

https://youtu.be/IdWXT391FJE


עוד הסבר:

http://youtu.be/qBbxSEp3-6o


המחשה של השיטה:

http://youtu.be/FyCE2h_yjxI


את אותן השיטות מפעילים במסך מגע מוקרן:

http://youtu.be/bAgX43WTwr4


מסך המגע הראשון אי פעם מ-1982:

https://youtu.be/JAcZpQCLb4E


והאם כך יפעלו מסכי מגע של העתיד?

https://youtu.be/qIRjytgNuhM