לרוב טעויות יכולות לגרום לנזק או להפסד, אבל מדי פעם קורה שטעויות מביאות לתוצאות נפלאות. הנה המקרה של המצאת הגומי התעשייתי, שהחלה בכלל משגיאה ושכחה, אך פתחה פתח לתעשיה חשובה ומצליחה ביותר ולהצלחה עסקית מהגדולות בהיסטוריה העסקית.

הגומי הטבעי סבל מבעיות של עמידות גרועה לשינויים במזג האוויר. הממציא האמריקני צ'ארלס גודייר ערך סדרת ניסיונות כדי ליצור גומי עמיד ואיכותי. לילה אחד שכח גודייר בכבשן תערובת של גומי טבעי וגופרית.

בבוקר הוא גילה זאת והתכוון להשליך את החומר ההרוס אך הוא בחן אותו וגילה שהוא עמיד בטמפרטורות גבוהות ובאור. בדיקות נוספות לימדו אותו שאורך החיים של החומר שנוצר הוא ארוך מאד, הרבה יותר מזה של גומי טבעי ולא מעובד.

גודייר המשיך לחקור ופיתח את תהליך הגיפור, שנקרא גם וולקניזציה, על שם אל האש והנפחות במיתולוגיה הרומית. אלה היו תגלית ופיתוח נהדרים.

גודייר לא זכה לראות את המהפכה בעולם התחבורה ובתעשייה העולמית, שחולל הגומי התעשייתי שיצר. הוא גם לא זכה לראות כיצד החברה שהותיר עם חובות גדולים הופכת לאחת מחברות הצמיגים המצליחות בעולם - חברת Goodyear.


הנה סרטון על המצאתו של צ'ארלס גודייר, ממציא הגומי התעשייתי:

http://youtu.be/QDC5HrGqjm4

דאגלס אנגלברט הוא ממציא לא מוכר כמו אדיסון או אלכסנדר גרהם בל, אבל הוא האיש שתרם הרבה לתעשיית המיחשוב האישי והאינטרנט. אנגלברט זכה אמנם בפרסים יוקרתיים רבים על פיתוחיו ובראשם פרס טיורינג, המכונה "פרס הנובל של מדעי המחשב", אך הוא נותר אלמוני להמונים.

הוא שירת במלחמת העולם השנייה כמפעיל מכ"ם ושם עלו הרעיונות הראשונים למימשק הגרפי שכולנו מכירים ממערכות ההפעלה המודרניות ובראשן ה-OS של המקינטוש ו"חלונות" של מיקרוסופט.

את העכבר הוא הגה לראשונה בתחילת שנות ה-60 ובהדרגה פיתח אותו עם הצוות שלו והם נתנו לו את השם "עכבר", שם הרבה יותר קליט מהכינוי "מחוון מיקום X-Y למערכות תצוגה", השם הראשוני אותו נתן אנגלברט להמצאה שלו.

דגלס גם פיתח את הרעיונות הראשונים של מימשק ה"חלונות" ו... לא תאמינו, אבל גם את הלינקים של אתרי האינטרנט הוא היה זה שפיתח!


הנה סרטון משנת 1968 שבו מציג אנגלברט לראשונה את העכבר:

http://youtu.be/1MPJZ6M52dI


וכך העכבר משתלב בפעולת המחשב (מתורגם):

https://youtu.be/AkFi90lZmXA

כבר בשנת 300 לפני הספירה השתמשו בעדשות זכוכית כדי להגדיל ולהצית אש. נותרו עדויות עמומות גם על משקפיים לתיקון ראייה, שנוצרו בשנת 1280 בפירנצה שבאיטליה. העדויות מציינות שניים - נזיר בשם אלסנדרו דלה ספינה וידידו הפיזיקאי סלבינו דלי ארמטי, שאיבד את ראייתו הטובה בניסויים אופטיים שעשה ואז הרכיב לעצמו משקפיים ראשונים, בעלי עדשות קמורות. הם תיקנו בעייה לסובלים מרוחק-רואי (היפרמטרופיה), מי שלא ראו היטב עצמים קרובים, או בקיצור משקפי קריאה.

עד המאה ה-15 נגזר על מי שראייתו למרחק נחלשה להסתובב ולתפקד עם ראייה מטושטשת. לא גורל קל ובטח לא למי שמתפרנסים מעבודה שמחייבת ראייה טובה. המצאת העדשה הקעורה בשנת 1451, על ידי ניקולס מהעיר קוסה יצרה אפשרות לפתרון והייתה האות לתחילת תיקון הראייה למי שלא ראו טוב למרחקים.

לא ידוע מי פיתח את משקפיים לסובלים מקוצר ראייה, אך ידוע שהיה זה בסביבות שנת 1482, כשפותחו והקלו לראשונה על אנשים שאינם רואים טוב לרחוק אלא רק עד למרחק קצר. סיפורים מאותה תקופה מציינים את האפיפיור לִיאוֹ ה-10 כמי שחבש משקפיים בעת הציד והתפאר שבזכותם ראייתו למרחוק משתפרת.

המצאת הדפוס והרחבת מעגל ההשכלה בתקופת הרנסאנס הכניסו רבים למעגל הקוראים. אך במקביל להתרבות יודעי קרוא וכתוב נוספו גם רבים שנזקקו עתה למשקפי קריאה. רוכלים נודדים החלו למכור משקפי קריאה זולים וכל אדם התאים משקפיים כאלה לעצמו. הופעת העיתונים במאה ה-17 תחזק עוד יותר את הצורך במשקפי קריאה. עד היום אלה משקפיים זולים הנמכרים אפילו בשווקים.

כך הפכו המשקפיים מצד אחד סמל לחוכמה והשכלה ורבים מבני האצולה והמעמד הגבוה צוירו כשהם עוטים משקפיים. מצד שני המשקפיים נתפסו בחברות מסוימות כמשהו שלא יאה לשימוש פומבי. בצרפת ובאנגליה למשל נהגו להשתמש בהם רק לזמן קצר או בחדרי חדרים. למשל, כדי לזהות אדם למרחוק או לקרוא ספר בבית הפרטי. במאה ה-19 השתמשו בני המעמד העליון במוֹנוֹקֶל, משקף בודד ומחובר בשרשרת. השימיש בו היה לרגע, כשהיה צריך לבחון משהו. מיד לאחר מכן הוחזר המונוקל למקומו.

רק במאה ה-20 הפכו המשקפיים לאביזר אופנה שלא מתביישים בו. אנשים חובשים משקפיים למשך שעות ארוכות. דוגמאות המשקפיים, כמו גם מגוון הסוגים והצורות המשווק להמונים, הם רבים מספור ופופולאריים מתמיד.


הנה תולדות המשקפיים מאז העת העתיקה ועד היום (מתורגם):

https://youtu.be/eeVCz-9SUc8


מצגת וידאו עם ההיסטוריה של המשקפיים באלף האחרון:

https://youtu.be/PRMleI0MQmE


תולדות משקפי הגברים משנות ה-30 ועד היום:

https://youtu.be/wwM9mnw4v4s


משקפי הנשים מאז שנות ה-30:

https://youtu.be/lBKJIQj73Ks


כך מייצרים את העדשות:

https://youtu.be/E91a7nBkkR8


וכך מלטשים את העדשות לכל אחד ואחת, לפי צרכי הראייה שלהם:

https://youtu.be/RYrG3G8nhhA

ישנם ויכוחים מי ייחשב לממציא המיקרוסקופ, אבל נראה שממציאי המיקרוסקופ הם שלושה הולנדים, מצד אחד אב ובנו ומצד שני, אדם נוסף שממש במקביל אליהם ובלי להכירם, המציא את אותה ההמצאה בדיוק!

בשנת 1590 הרכיבו שני האופטיקאים ההולנדים, זָאכַארִיאַס והַאנְס יַאנְסֶן את המיקרוסקופ הראשון, בצורת שתי עדשות בתוך גליל. זה היה מיקרוסקופ פשוט שהגדיל בערך פי 20. כך הם גילו את עיקרון המיקרוסקופ, שלמעשה גם יאפשר את המצאת מכשיר הטלסקופ.

במקביל לשניים שקד על פיתוח דומה גם האנס ליפרשיי ההולנדי. בשנת 1608 הוא פיתח גם את הטלסקופ הייעודי. גלילאו גלילאי, מי שנחשב היום לאסטרונום דגול, שמע על ההמצאה והתלהב ממנה מאד. הוא עתיד לפתחה בהמשך בעצמו ולשכללה ויביא את הטלסקופ למצב של מכשיר אמין, בעיקר לצורך תצפיותיו המדעיות בגרמי השמיים.

במאות שעברו מאז המשיך המיקרוסקופ המבוסס על עדשות להתפתח. במאה ה-20 נולד המיקרוסקופ האלקטרוני, שאיפשר מחקר של עצמים זעירים בגודל מיליונית המילימטר. תכנן אותו הנס בוש בשנת 1926 בגרמניה. המצאתו התבססה על שימוש בתכונות הגל של האלקטרונים. פחות מעשור לאחר מכן, בשנת 1933, היא איפשרה לאנשי המכון הטכני בברלין לבנות את המיקרוסקופ האלקטרוני הראשון ולהפעילו לצרכי מחקר.


הנה סרטון על ההיסטוריה של המיקרוסקופ:

http://youtu.be/Giw_EdwOZnM


ותיאור היסטורי של מי שהמציאו את המיקרוסקופ:

http://youtu.be/4HXKTLlEUFw

מראות בגרסאות שונות כלשהן קיימות כבר אלפי שנים. אך המראה המודרנית, זו שאנו מכירים, נוצרה לפני כ-150 שנה. היא נקראת "מראת הזכוכית-כסף" והממציא שלה הוא הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג (Justus von Liebig). הוא הראשון שיצר בשנת 1835 מראה שבה הוצמדה מתכת לזכוכית באמצעים כימיים, תוך כדי החנקת המתכת.

אגב, ליביג הזה עסק במרבית זמנו דווקא בכימיה ובדרך שבה היא מסייעת לחקלאות. הוא היה מראשוני החוקרים שהניבו את תעשיית הדשנים הכימיים לחקלאות ועד היום הוא נחשב לאחד מגדולי הביוכימאים שעסקו בכימיה חקלאית.

אם נשוב למראות, אלה נולדו אלפי שנים לפני הספירה. אז עוד לא ידעו על החיבור בין הזכוכית למתכת שתשקף בה את המראות באופן אופטי. אבל ברמת אנטוליה, הנמצאת בתורכיה של היום, השתמשו ב-6000 לפני הספירה בחומרים כמו זכוכית געשית שמולאה בנוזלים, כדי לשקף היטב.

ב-4000 לפני הספירה במסופוטמיה ו-1000 שנה אחר-כך במצרים העתיקה, השתמשו במראות מנחושת מלוטשת. עוד אלף שנים, בסביבות 2000 לפני הספירה, יצרו במרכז אמריקה מראות מאבנים מלוטשות. בערך באותם זמנים, בסין הרחוקה, נוצרו מראות מברונזה.


הנה ההיסטוריה המוקדמת של המראה:

https://youtu.be/FDs-1khMwus


וההמשך עם אבי המראה המודרנית, הכימאי יוסטוס פון ליביג:

https://youtu.be/e5Pz6NU7pww

מי המציא את הסיבים האופטיים?


הסיבים האופטיים (Fiber optic cables) מאפשרים כיום להעביר את תעבורת האינטרנט לכל העולם, את כל תקשורת הטלפון והסלולאר הבינלאומית, לשלוח תמונות, וידאו ודואר אלקטרוני בחלקיקי שניה לכל מקום ועוד.

מי שאחראי להמצאה המדהימה הזו הוא המדען הסיני צ'ארלס קאו (Charles Kao) שהגה כבר ב-1966 את הרעיון להשתמש בסיבי זכוכית להעברת מידע ממקום למקום. הוא הצליח לחשב כיצד ניתן להעביר אור על פני מרחקים עצומים באמצעות סיבים אופטיים מבוססי זכוכית.

קאו ציין שלשיטה זו יהיו יתרונות על פני ההעברה של אותות חשמליים בכבלי נחושת, שבה האות החשמלי עובר פחות טוב ככל שהמרחק גדל. בהעברת מידע בסיבי זכוכית הוא ראה פתרון לבעיית הניחות הגבוה בכבלים ארוכים.

בהמשך לתכניתו וחזונו הטכנולוגי של קאו הצליחו ב-1970 חוקרי חברת הזכוכית האמריקאית קורנינג לייצר את הסיב האופטי הראשון. הפיתוח של סיבי הזכוכית היווה קפיצה טכנולוגית עצומה, שכן הוא איפשר העברה של אותות אור למרחקים של 100 קילומטרים. כדי להבין את גודל ההישג ניתן להשוותו למרחק של 20 מטרים בלבד, שבו ניתן היה עד אז להעביר מידע בכבלי הנחושת.

כיום משמשים הסיבים האופטיים תשתית שעליה עוברת במהירויות בלתי נתפסות כל תעבורת האינטרנט, הווידאו והטלפון בעולם.


הנה ממציא הסיב האופטי:

https://youtu.be/2-5sScP_fiw


ותולדות המצאת הסיב האופטי:

https://youtu.be/psXAkB6I7tA

החשבונייה הסינית נראית ומופעלת מעט אחרת מהחשבוניה שאנו מכירים במערב. המסורת הסינית מספרת על פי האגדה שהיסטוריוגרף סיני שעבד בשירות הקיסר הצהוב, לי שוֹאוּ, הוא שהמציא את החשבונייה. מסמכים סיניים קדומים אמנם מדווחים על חפץ חשבוני שהופיע כבר במאה ה-7 לפני הספירה, אבל לא ברור שהוא אכן נראה ופעל כמו החשבונייה.

בחשבונייה הסינית יש 10 מוטות דקים, כמו חוטים, שעל כל אחד מהם 7 חרוזים. החרוזים מחולקים בשני חלקים. 2 חרוזים מושחלים בחלק העליון, בעוד 5 הכדורים הנוספים נמצאים למטה, בחלק התחתון. ככל שמביטים שמאלה במוטות, הספירה גדלה ועולה מיחידות, עשרות, מאות ואלפים.

לצורך החישוב ניתן לעבור במהירות בין החרוזים והסדרות ולבצע פעולות מהירות מאד של חישוב בארבע פעולות החשבון.


כך נולדה החשבונייה הסינית:

http://youtu.be/cJvNtiRygY8


פקיד סיני בימינו מבצע חישובים מהירים בחשבונייה שלו:

http://youtu.be/IvsSV9TM2rg


ילדים סינים שלומדים כבר בגיל 4 לחשב בחשבוניה:

http://youtu.be/wIiDomlEjJw


ובואו נלמד איך לחשב בחשבונייה המשוכללת של הסינים:

http://youtu.be/8_wZxzVXLoI

הרַכֶּבֶל (Aerial tramway) הראשון בעולם נבנה בשנת 1644 על ידי מי שככל הנראה המציא אותו. קראו לו אדם וייבה.

אבל אותו וייבה לא פיתח את הרכבל הזה להסעת בני-אדם אלא להעברת אדמה לצורך בניית חומות.

יותר ממאתיים שנה אחר-כך, בשנת 1867, בנה מהנדס בשם אנדרו סמית הליידיי את הרכבל הראשון שהסיע אנשים.


הנה רכבל עתיק ממכרה במדבר נוואדה שבארה"ב:

http://youtu.be/IAHWmH_stmU


ונסיעה ברכבל מודרני, מהגדולים בעולם, שנמצא בפאלם ספרינגס ארה"ב:

http://youtu.be/XsaSB3Lf3TI

החשבונייה (Abacus) היא מתקן חישוב פשוט שבו מושחלים חרוזים עגולים על מוטות או חוטים המחוברים אל מסגרת עץ. במשך אלפי שנים שימשה החשבונייה הכלי הנפוץ והמוסכם לחישובים של פעולות החשבון. בעזרת החשבונייה ניתן לבצע את פעולות חישוב המשמשות עד היום במסחר, פקידות ובנקאות, החל מחיבור, חיסור, כפל וחילוק ועד להוצאת שורש ריבועי.

המסחר המפותח בעולם העתיק הביא לכך שהשימוש בחשבוניות היה נפוץ אצל מרבית העמים בעת העתיקה. היא נולדה במסופוטמיה, שבה נולדה החשבונית הקדומה בסביבות שנת 3000 לפני הספירה. אז הייתה החשבונייה מעין לוח מכוסה חול, שעליו צוינו סימנים באמצעות מקל או באצבעות. משם אגב הגיעה השם הלועזי של החשבונייה, שכן Abacus הוא המילה העתיקה לעפר, או אבק. החשבונייה היא כלי החישוב המתמטי הקדום ביותר בו השתמש המין האנושי ושמוכר לנו כיום.

החשבונייה הגיעה עד לסין הרחוקה, שבה פותחה בסביבות המאה ה-12 החשבונייה שאנו מכירים כחרוזים על חוטים בתוך מסגרת. בצורתה זו היא עברה לתרבויות רבות שהשתמשו בה כבר שנים רבות, כמו יפאן ומצרים, הודו ויוון העתיקות.

אגב, החשבונייה הסינית התעלתה על פני הדגמים העתיקים שקדמו לה, לא רק בעיצוב ובניידות שלה. היא הייתה חדשנית בעיקר במהירות המדהימה שהיא איפשרה לביצוע של חישובים מסובכים וקשים. ממש כמו שדגמי מחשבים חדישים יכולים כיום לבצע פעולות חישוב במהירות גדולה יותר מקודמיהם, כך הייתה הקפיצה שאיפשרה החשבונייה שהסינים פיתחו, לעומת הגרסאות העתיקות שקדמו לה.

גם כיום משמשת החשבונייה לחישובים מהירים, בעיקר במקומות שבהם השימוש במחשבון אינו אפשרי או לא מוכר.

במדינות רבות משתמשים גם כיום בחשבונייה ללימוד פעולות החשבון. הילדים הסינים למשל, לומדים עד היום בילדותם איך לעשות חישובים מהירים בעזרת החשבונייה. חלקם מגיעים לתוצאות מדהימות במהירות ובמיומנות של השליטה בחשבונייה.


הנה ההיסטוריה של החשבונייה הסינית:

http://youtu.be/cJvNtiRygY8


פקיד סיני בימינו מבצע חישובים מהירים בחשבונייה שלו:

http://youtu.be/IvsSV9TM2rg


ילדים סינים לומדים כבר בגיל 4 לחשב בחשבוניה:

http://youtu.be/wIiDomlEjJw


בואו נלמד גם איך לחשב בחשבונייה המשוכללת שלהם:

http://youtu.be/8_wZxzVXLoI


ילד שמשווה בין התוצאות באייפד ובחשבונייה (עברית):

http://youtu.be/E8FAPEQFzcE


ובהודו, אגב, מלמדים לעשות את החישובים האלה עם האצבעות:

http://youtu.be/FgFEckm-rRA

מעבר חצייה (Pedestrian crossing) הוא מסלול מעבר בטיחותי להולכי רגל, המיועד לאפשר להם לחצות את הכביש. בדרך כלל מעבר החצייה ממוקם ליד צומת, במקום שנהגי הרכב יכולים לראות את הולכי הרגל המבקשים לחצות.

מכיוון שגם הנהגים יודעים שזהו המקום בו הולכי רגל אמורים לחצות, הם יותר עירניים באזור זה של הכביש. חלק ממעברי החצייה מכילים רמזורים המיועדים להולכי הרגל.

בישראל מעברי חציה מסומנים כפסים מקבילים, לרוחב הכביש. ישנן מדינות בהן מעבר חצייה מסומן באמצעות שני פסים מקבילים לאורך הכביש, התוחמים את שטח המעבר.

מעברי חצייה היו קיימים כבר לפני מעל אלפיים שנה. בחורבות העיר הרומית פומפיי, למשל, אפשר למצוא אבנים גדולות שמונחות בתבנית כמו של פסי מעבר החציה שאנו מכירים כיום. האבנים שימשו את הולכי הרגל כדי לחצות את הרחוב מבלי להתלכלך מהביוב והרפש שזרמו ברחוב עצמו. המרווחים בין האבנים אפשרו לעגלות לעבור בבטחה ביניהן.

עם זאת, מעברי החצייה הבטיחותיים, כפי שהם מוכרים כיום, הומצאו רק בתחילת המאה ה-20, כאשר כמות המכוניות בכבישים גדלה מאד וחציית הכביש הפכה עניין מסוכן.


כך נראים מעברי חצייה במזרח הרחוק כשההמונים חוצים בצומת סואן:

https://www.youtube.com/watch?v=apI6U82ScL0


הדרך לחצות נכון במעבר החצייה:

https://www.youtube.com/watch?v=WgCCdMaPJng


ושיר קצר על מעבר חצייה:

https://www.youtube.com/watch?v=JhLstEJulx0

בשנת 1953 גילה קארל ציגלר (Karl Ziegler) במקרה את השיטה לייצור פוליאתילן. הפוליאתילן הוא אחד מסוגי הפלסטיק החשובים והתעשייה עושה בהם שימוש רב בעידן המודרני. מיריעות ניילון לאיטום ועד בקבוקי פלסטיק, צינורות השקיה, שקיות ועוד - הכל היום מיוצר מחומר הפלא פוליאתילן.

בשנת 1963 זכה ציגלר בפרס נובל על גילוייו בתחום של הפולימרים הכבדים. תרומת ההמצאה המקרית שלו תרמה מאד לתעשייה המודרנית והיא הובילה לפריצות דרך רבות ונוספות.


הנה סרטון על המצאת הפוליאתילן:

https://youtu.be/e0-swFI9-SQ


וכך יוצרים את הפוליאתילן:

https://youtu.be/4V1GYCqkJg0

לאונרדו דה וינצ'י הוא מגדולי האנשים בתולדות האנושות. בחייו עסק לאונרדו דה-וינצ'י בתחומים מגוונים, כמו צייר, פסל, מדען, מהנדס, מתמטיקאי, אנטומאי, אדריכל ומוסיקאי מצטיין. רבים רואים בלאונרדו את איש הרנסאנס הקלאסי, שעוסק בתחומים מגוונים ולא בתחום אחד.

אבל אחת הגדולות של לאונרדו היא בהיותו ממציא מרתק ומקדים את זמנו. הוא המציא המון המצאות, רובן מהפכניות לתקופתו והקדימו את זמנן במאות שנים.

בין המצאותיו של לאונרדו דה וינצ'י ניתן למצוא המצאות כמו אופניים, הליקופטר, צוללת, מצנח, טנק, מכונת טיסה, מתקני גלישה לסקי מים, חליפת צלילה, אביר מכני, תוף שמנגן לבד ועוד.

כיום ניתן לראות את הרעיונות שהובילו להמצאות הנהדרות הללו, בקודקס לייצ'סטר (Codex Leicester), אוסף המחברות שהותיר אחריו, עם כ-7,000 דפים עמוסים בשרטוטים, תכניות, רישומים נהדרים ועוד.


מצגת וידאו עם ההמצאות של ליאונרדו דה וינצ'י:

https://youtu.be/oxDBk9UleQc


אנשים יכולים להיחשף לשרטוטים עם רעיונותיו של לאונרדו דה וינצ'י בתערוכות ממוחשבות:

https://youtu.be/FI3gjiOBBno


דגמים שנבנו על בסיס התכניות שהשאיר במחברותיו:

https://youtu.be/pO_JHYDEKss


כדי לחסוך בנייר הכניס לאונרדו במחברות הללו מגוון של כישרון - מדעי, אמנותי וטכנולוגי:

https://youtu.be/7f93133qzSY


וסרט תיעודי קצרצר על כמה מהמצאות לאונרדו:

https://youtu.be/PwOlIGGDVjE?long=yes

מי לא מכיר את הסופר-גלו, אותו דבק 3 שניות שמדביק בחוזק בלתי נתפס כל דבר כמעט? - הסיפור של הדבק הזה מתחיל מחוקר בשם הארי קובר. כשניסה קובר לפתח פלסטיק שקוף כדי לייצר כוונות לאקדחים ורובים, הוא שם לב לחומר בשם ציאנואקרילאט, שמתגבש למוצק קשה ביותר, במגע עם לחות. שימוש מיידי בתגלית המקרית לא היה לו והיא הונחה בצד.

כמה שנים לאחר מכן, בעת שהועסק בחברה שפיתחה חומרי דבק לשימוש במטוסי סילון, הוא נזכר בחומר הקשה שיצר פעם. השאר הפך להיסטוריה. לאחר שפותח, הצליח ה"סופר-גלו" להדביק הכל. שיא האירוניה היה בעת מלחמת וייטנאם, אז נהגו לרסס את החומר שהתגלה במחקר לפיתוח כלי נשק, על פצעיהם הפתוחים של חיילים, כדי לעצור את הדימומים שיצרו כלי הנשק...


כך הומצא הדבק הטוב ביותר (מתורגם):

https://youtu.be/K2mv7kX3q2s


עוד סרטון על גילוי הדבק החזק והמהיר ביותר:

http://youtu.be/uGguGE_1Xus


פרסומת לסופר גלו חדשני שפותר את הבעיה של התייבשות הדבק בשפופרת:

https://youtu.be/h3AL6JdCe3A


הדגמות לכוחו של הדבק החזק סופר גלו:

http://youtu.be/3tPxfdK5wtk


איש מכירות מסביר על יתרונותיו (עברית):

https://youtu.be/4ZHHH4JszXU


ובחיוך - כך פרסמו אותו פעם:

https://youtu.be/Nx1s4WCC53Q

את מכונת הקפה (Coffee machine) שתייצר קפה טעים ניסו לפתח במשך שנים רבות. אם בעבר הקפה שנוצר במכונות קפה היה בעל טעם מכני ושרוף החלום היה לקבל קפה מוצלח.

מאז המאה ה-19, בה זכה הקפה לפופולריות עצומה באירופה, חלמו ממציאים להמציא מכונה שתהיה מסוגלת להכין כוסות קפה אספרסו בודדות.

כבר ב-1822 נבנה בצרפת אב הטיפוס הראשון של מכונת האספרסו. אבל הייצור שלו היה מורכב מדי מכדי לייצר מכונה מסחרית. שנים מספר לפני כן, בשנת 1818, כבר פיתח צרפתי אחר קנקן קפה שהשתמש בטכנולוגיית הפרקולציה, אבל קפה מפרקולטור הוא לא אספרסו ועוד פחות מזה, קשה לקרוא לו קפה מוצלח.

החלום הזה הוגשם רק במאה שאחריה. נסיון ראשון היה בשנת 1901, כשמהנדס בשם לואיג’י באזרה (Luigi Bezzera) ממציא באיטליה את מה שיכול להיחשב לאבטיפוס של מכונת הקפה הראשונה. המכונה נבנתה בצורת גליל, עשוי מנחושת ופליז. הקפה הופק בה באמצעות לחץ אדים שדחפו את הקפה החלוט אל כוס הקפה.

לואיג'י בזרה רושם פטנט על "מכונת להכנת קפה". הוא חובר לדסידריו פאבוני, תעשיין מהעיר מילאנו והשניים, בעל הידע ובעל המפעל, שיכולים להיחשב למעין סטיב ווזניאק וסטיב ג'ובס של האספרסו, מתחילים לייצר את מכונות הקפה של Pavoni.

אבל זה עוד לא היה זה. הקפה היה שרוף מדי וטעמו היה מריר מדי. מכונת האספרסו האמתית התמהמהה עוד חצי מאה, עד איטליה של אחרי מלחמת העולם השנייה.

כאן נכנס לתמונה בעל בית קפה ממילנו בשם אקילה גאג'יה (Achille Gaggia). אחרי שנים של מחקר, לימוד ונסיונות לשפר את טעם הקפה, מצליח גאג'יה בשנת 1946 לייצר מכונת קפה עם טעם טוב. זו כנראה יכולה להיחשב מכונת האספרסו המודרנית הראשונה.

אבל אקילה ממשיך ללמוד ולשפר, רושם פטנטים והדבר האמיתי יגיע ממנו כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1950. אז הוצגה מכונת הקפה האוטומטית הראשונה. היא חלטה קפה בלחיצת כפתור, באמצעות לחץ מים.

הרעיון והמימוש, של הזרמת המים בלחץ גבוה דרך הקפה הטחון, יהיו ההמצאה שתעשה את ההבדל. גאג'יה הוא הממציא האמיתי של מכונת האספרסו כמו שאני מכירים אותה.

לקפה שיצא מהמכונה שלו היה לראשונה טעם עדין ומרוכז ומעליו התנוססה "קרמה", מעין שכבה קסומה וטעימה, של שומני קפה. מאז ועד היום, הקרמה הזו תהיה מזוהה עם אספרסו איכותי.

תחת ידיו של הממציא האיטלקי המבריק הפכה לפתע מכונת הקפה יעילה ומסחרית והציעה קפה אספרסו בלחץ ההכרחי למכונת קפה של ממש. הרי 'אספרסו', כדאי לזכור, היא מילה איטלקית שפירושה "מהודק" או "לחוץ". הוא שהבין זאת נכון.

יצרנים שאליהם פונה גאג'יה בהצעה לייצר בייצור המוני את המכונה החדשה שלו מסרבים. אבל בחוש עיסקי מדהים, גאג'יה תולה בבית הקפה שלו שלט עם הסבר לגבי הבדלי הטעם והקרמה של הקפה שלו. הלקוחות שמגלים את ההבדלים, אל מול הקפה שהם מכירים מבתי קפה אחרים, נהנים מהטעם העשיר, הלא מריר ומהקרמה הנפלאה שמלמעלה.

השמועה מתפשטת והתוצאה מרתקת. בתי הקפה הטובים ביותר של מילנו מצטיידים גם הם במכונות החדשות שלו וגאג'יה, שבתחילה ייצר את ראשי החליטה שלו אצל יצרן אחר, מחליט להתחבר עם שותף ולהקים מפעל משלו בשם Gaggia.

ההמצאה תפסה במהירות והאספרסו והקפוצ'ינו נלגמו לפתע בכל מקום. כל איטליה, כל אירופה ובסוף לכל העולם. מעתה יופצו מכונות קפה על ידי חברה איטלקית לכל פינה בתבל, בעיקר לבתי קפה ולמטרות מסחריות.

עם השנים פותחו מכונות הקפה לבית, אבל בעיקר האמידים נהנו מהם. הן היו יקרות, דרשו מאמץ, לטחון את הקפה, להכין חלב מוקצף לקפוצ'ינו, למזוג ולדעת.

המעמד הבינוני זכה במכונות חסכוניות רק עם המצאת קפסולות הקפה הקומפקטיות וחוסכות המאמץ. הקפסולות הללו היו פטנט רשום וכשהוא פג נכנסו המוני יצרנים של קפסולות ושוק הקפה הביתי נפתח.

כיום מכינים את האספרסו גם בבית ובעיקר בצורה אחת - במכונת הקפה שמבוססת על לחץ מים ופותחה על ידי אקילה גאג'יה.


כך התפתחו מכונות הקפה:

https://youtu.be/FFhuEu8xjns


תולדות האספרסו:

https://youtu.be/rF0bfK9wakI


ותולדות הקפה, בדגש על קפה אספרסו:

https://youtu.be/UKkjBG7bJPM

האולר השווייצרי (Swiss Army Knife) המפורסם, זה שנכללים בו שלל סכינים רבי-שימושים לצרכים מגוונים, הפך כבר מזמן לשם דבר בעולם.

אם באולר רגיל יש בדרך כלל סכין או שניים, הרי שהאולר השוויצרי מיוצר בעשרות דגמים וגדלים שונים. יש בו מאולר קטן שמצויד בלהב סכין מתקפל יחיד ועד "הענק", דגם ענקי שבו כמעט 90 כלים שונים.

חוץ מהסכינים הוא כולל גם הרכבים שונים של כלי עבודה וציוד שימושי, מלהבים, מספריים, מברגים, מסוריות, פותחנים וקיסם שיניים ועד לציוד לתיקון אופניים, פנס, מפתחות פריצה ושלל של המצאות שימושיות בדרכים.

האולר שנולד במאה ה-19, הפך כבר אז לשם דבר. הוא מיוצר מאז בשווייץ, על ידי שני יצרנים, ויקטורינוקס וונגר. ייצור בשווייץ לבדו מעיד בדרך כלל על איכות ייצור מעולה, אבל בנוסף לכך האולר השוויצרי יוצר ומיוצר עד היום בהזמנת צבא שווייץ ועל פי דרישותיו.

אבל הדברים הטובים עליו התפרסמו די מהר, זכו להערכה והאולר השווייצרי החל להיות מופץ בעולם כולו. השימושיות והפופולאריות שלו, בקרב צבאות, מטיילים ומחנאים, הפכו אותו למוצר שנמכר בכל מקום וזוכה לשלל חיקויים, כשעדיין - האולרים השווייצריים נחשבים לטובים בתבל.

עשרות הדגמים של האולר השווייצרי הידוע ועוד עשרות רבות שיוצרו במהלך השנים - כולם מהווים בסיס להמוני אספנים מהעולם, שמחליפים ביניהם דגמים, קונים ומוכרים אולרים והפכו את העיסוק באולרים הללו גם לתחביב, אך גם למקור הכנסה כספית.


הנה האולר השוויצרי וכל מה שהוא מציע:

http://youtu.be/wqFSUIsS56M


דגם "האולר השוויצרי הענק" שמכיל 87 כלים שונים:

http://youtu.be/s5BeoWUYDmw


ולא רק בשווייץ - גם אצלנו בארץ יש את מי שמייצרים אולרים (עברית):

https://youtu.be/z3vhIZb0tXA

הצמדן או הסקוץ' לא הומצא בסוכנות החלל, אלא מתוך התבוננות בצמח טבעי על כדור הארץ. זה קרה בשנת 1948, כשהמדען השווייצרי ג'ורג' דה מסטרל טייל עם כלבו. דה מסטרל הבחין שזרעים קוצניים של צמח בשם "לפה קוצנית" (Burdock plant), דבקו בפרוותו של הכלב ובמכנסיו שלו. מדובר במנגנון הפצה של הצמח, כלומר כך הוא מפיץ את זרעיו לכל עבר.

היכולת של הזרע להיצמד חזק כל כך לפרווה ולבד סיקרנה את ג'ורג' דה-מסטרל. הוא בחן אותו במיקרוסקופ וראה ווים זעירים שמאפשרים לו להיצמד למשטחים כאלה. ואכן, הפרח של הלפה הקוצנית מוקף בעלעלים מעוקלים שמצמידים אותו לפרווה של בעלי חיים שעוברים לידו.

ההמשך הוא מרתק. דה מסטרל הבין שכך ניתן ליצור שיטת חיבור בין מרכיבים גמישים, כמו בדים ורצועות. בתהליך של מימיקרי, למידה מהטבע, הוא פיתח על פי העקרון של הצמדות זרעי הלפה הקוצנית את הסקוטש, באנגלית ה-Velcro, ששמו העברי "צמדן".

אמנם נעשה בצמדן שימוש רב בחלליות, אך כיום הוא נמצא גם בשימוש צבאי, תעשייתי וביתי נרחב.


כך נצמד הסקוץ':

https://youtu.be/eToAEyTdmrE


הנה שיטת ההפצה הטבעית שהפכה לאחד המוצרים השימושיים של נאסא:

https://youtu.be/hitt-tCguLw


כך למד דה מסטרל מהטבע ופיתח את הצמדן, או הסקוץ':

http://youtu.be/oqdsApay87k


שימו לב כמה קשה לנתק את הזרעים הללו:

https://youtu.be/ini4BaQcBRE


כך עובד הוולקרו:

https://youtu.be/mgcIivxODH0


והנה סרטון תיעודי שמראה את הצמדן, ייצורו ושימושיו:

https://youtu.be/LdJw3zhk__g?long=yes

הממציא של מדחום הכספית הוא החוקר הפולני דניאל פרנהייט (Daniel Fahrenheit), שבמאה ה-18 ביסס את מד-הטמפרטורה שהמציא על אלכוהול ורק בהמשך חייו גילה שהכספית מתאימה יותר למדחום שלו.

אגב, הראשון שפיתח מד טמפרטורה, עוד בסוף המאה ה-16, וביסס אותו דווקא על התפשטות והתכווצות של אוויר, היה החוקר והמדען הנודע גלילאו גליליי.

האחראי למונח "מדחום" הוא המדקדק העברי שמואל שבח קנטורוביץ בשנת תרס"ג. המילה שטבע לתרמומטר נקלטה וכיום זה שמו הנפוץ של המכשיר בעברית. עם זאת, ראוי לדעת שמילה "מדחום" אינה מדויקת מבחינה מדעית. זאת מפני שמד זה לא מודד חום, אלא טמפרטורה.


הנה סיפור המצאת המדחום:

https://youtu.be/h2hGZllpStc


ועוד מההמצאה של פרנהייט - המדחום:

https://youtu.be/ep0ed_IvzRQ

את מכונת החישוב, סוג מוקדם ומכני של מחשבון, פיתח במאה ה-19 ויליאם סיוארד בורוז (William Seward Burroughs). מכונות החישוב הראשונות הללו היו מכניות. היו בהן מערכות מתוחכמות ומורכבות של גלגלי שיניים ותמסורות מכניות, שאיפשרו להן להנפיק תוצאות לחישובים מתמטיים בארבע פעולות החשבון הבסיסיות, כמו חיבור, חיסור, כפל, חילוק.

הוא גם הקים חברה שעסקה בפיתוח וייצור של מכונות חישוב. מכונת החישוב שלו סייעה בעריכת חישובים בסיסיים, כמו חיבור, חיסור, כפל, חילוק. היא הייתה אבולוציה ל"פסקלין" - מכונת החישוב המכניות שכבר במאה ה-17 בנה בלז פסקל.

ב-1957 הוציאה חברת קסיו את המחשבון הראשון בעולם שהיה כולו אלקטרוני, דגם 14-A. מחירו היה אז כ-19 אלף ש"ח...

בשנות ה-70 של המאה ה-20 פותחו ושווקו מחשבי הכיס החשמליים הראשונים לכל. אנו מכנים אותם מחשבונים, כי מעט אחריהם החלו לצאת לשוק מחשבים אישיים, אבל הם היו הצלחה מסחררת ושינו את עולם החשבונות ועל הדרך גם את לימודי התיכון שלכם.


כך המציאו את המחשבון:

https://youtu.be/-HWF9rVXifg


הנה תולדות מחשבון הכיס:

https://youtu.be/HgmnujFLGCg


הנה סרט תיעודי על תולדות המחשבון:

https://youtu.be/I_sdS4xQtV4?long=yes

המצאת השירותים (Toilet) היא אבולוציה ולא מהפכה המצאתית של אדם אחד. אם בעת העתיקה הומצאו מתקני השירותים כבר בהודו של המאה ה-25 לפני הספירה (!!) ואלף ומשהו אחרי כן פותחו שירותים דומים במצרים העתיקה, כל הידע הזה נעלם עם שתי התרבויות הללו והעולם עבר לגרסאות שונות של סירי לילה כאלה ואחרים.

אמנם הרומאים פיתחו מערכת ביוב וחדרי שירותים ציבוריים, עם עשרות אסלות לא פעם, אבל האצילים הרומיים נהגו להשתין ואולי אף יותר - לתוך סיר לילה שאחז בידו העבד שלהם.

כל זה נעלם כשירדה האימפריה הרומית מגדולתה. ימי הביניים עברו להם בזוהמה, בסירי לילה שהעניים, למשל, נהגו לרוקן אל הנהר. בארמון או בטירה היו מנגבים משרתים מיוחדים את הישבן של האציל והמלך. זו נחשבה משרה נעלה ומכובדת, במיוחד אל מול המשרתים הנחותים שהיו נושאים אז את דליי הצואה של האצילים אל הנהר. אגב, באותו נהר נהגו העניים לכבס את בגדיהם ולהתרחץ כדי להתנקות, מה שמזמין סימן שאלה הן לגבי ניקיון הנהר והן ביחס להיגיינה של הרוחצים בו.

המרחבים בטבע היו אז מחראות פתוחות ולא מאורגנות, גם אם החוק אסר על כך. לא שזה השתנה לחלוטין בימינו אבל פלא שהסירחון שלט בימי הביניים ושכול כך הרבה חולים היו אז?

רק בסוף המאה ה-16 החל המסע לפיתוח של טכנולוגיה ממשית לחדרי נוחיות או שירותים של ממש. זה היה כשאחד מאנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, שמו ג'ון הרינגטון, פרסם מאמר סאטירי, שכלל תוכנית פורצת דרך לבתי שימוש עם אסלה נשטפת.

המתקן שלו כלל את כול מרכיבי הבסיס המוכרים לנו בבתי השימוש המודרניים. היה בו שסתום מכני שסגר את השירותים וגם את הניאגרה של זמננו, מיכל המים שנועדו להדחה.

הממציא הסקוטי אלכסנדר קמינגס פרסם ורשם פטנט ב-1775 על שיטה שנועדה למנוע התפשטות של ריחות לא נעימים. השיטה שלו הייתה למלא את האסלה בקביעות במים ובכך להקל על הריח הרע בשירותים.

במאה ה-19 שופרו מנגנון ההדחה, הניקוז וזרימת המים. שטיפת האסלה החלה בלונדון, כבר במאה ה-19. אך השירותים המודרניים הללו לא פגשו מערכת ביוב מודרנית. לכן נהגו אז להזרים את השפכים לנהר התמזה ששימש גם למי השתייה. עובדה זו הובילה להתפרצויות רבות וחמורות של מגיפות כולרה ולסירחון הגדול ששרר בבירה האנגלית בקיץ 1858. כך הסתבר שהשירותים המודרניים הקדימו את מערכת הביוב. בשלהי המאה ה-19 הוקמה בלונדון מערכת הביוב המודרנית הראשונה מסוגה בעולם. השפכים נוקזו באמצעותה אל מחוץ לעיר. בעקבות הצלחתה והקטנת התחלואה בעיר, נבנו מערכות ביוב דומות ומודרניות במדינות רבות בעולם.


הנה תולדות השירותים:

https://youtu.be/0dYk99S98Jc


מצגת וידאו על תולדות השירותים:

https://youtu.be/d-K3lUUmrak


סיפורם של בתי השימוש ההיסטוריים של הרומאים וימי הביניים שאחריהם:

https://youtu.be/Us8FsyWw29k


ובינתיים בסין - היסטוריית שירותים משלה:

https://youtu.be/5Sq2xmBfPqc


על ענייני השירותים שלנו (בעברית):

https://youtu.be/PwqSX5168x0


גם במאה ה-20 לא היה קל, כשהיה צריך להמציא שירותים למטוסים (בעברית):

https://youtu.be/gRoxPo_Bgl0


על ההיגיינה של המאה ה-18:

https://youtu.be/BoT3C-ae8io?long=yes


ותכנית חפרנית על השירותים בימי הביניים (בעברית):

https://youtu.be/bvChd5xo9K0?long=yes

האנגלי ג'ון מקאדם פיתח במאה ה-18 שיטה לסלילת כבישים. בתחילת המאה ה-19 איפשרה לו ממשלת אנגליה לסלול את הכבישים הראשונים במחוז בריסטול.

ההצלחה הייתה מיידית. מדרכים שרוצפו עד אז בטכנולוגיה של ימי הרומאים, באמצעות אבנים רחבות וכבדות, עברה כל אירופה לסלילה של כבישי אספלט על מצע של חצץ גס מלמטה ועדין מעליו. קראו לדרכים החדשות "דרכי מק-אדם".

הדרכים שסלל מקאדם קידמו את המהפכה התעשייתית והצמיחו את כלכלת אירופה במהירות. הם גם האריכו את חייהם של הסוסים, שעד אז לא שרדו יותר משלוש-ארבע שנים על הדרך.


הנה סרטון שמציג סלילה של דרך בשיטה שפיתח ג'ון לאודון מק-אדם:

http://youtu.be/LCXscdCoTjc

על אף שכבר בשנת 1851 פורסם רעיון למשהו דומה, זה לקח עוד 42 שנה עד שאמריקאי בשם ויטקומב ג'אדסון פיתח את רוכסן הנעליים. הריצרץ' שלו התבסס על חישוקים קטנים, ולא על שיניים. זו כנראה הייתה הסיבה שגאדסון לא הצליח להחדיר את המוצר לשוק.

הרוכסן שאנו מכירים הומצא כ-20 שנה אחר-כך בידי המהנדס השבדי-אמריקאי גדעון סאנדבק. בשנת 1917 הוא רשם אותו כפטנט ובימי מלחמת העולם הראשונה, הוא זכה להצלחה מסחררת במדים ובגדים מיוחדים למזג אוויר קשה, שיוצרו בשביל חיל הים האמריקאי.

הייצור ההמוני בסרט נע, שהתפתח בארצות הברית באותן שנים, תרם גם להפיכתו של הרוכסן שימושי מאד לבגדים מסוגים שונים ועל אף בעיות שנפתרו בהמשך, כמו חלודה לאחר כביסה, הוא זכה להצלחה רבה.



הנה סיפור ההמצאה מפי "חבר של הממציא":

http://youtu.be/WBcmLf0xNyg



והנה סרטון מפורט יותר על המצאת הזיפר, הוא הריצ'רץ':

http://youtu.be/CrRN1ugzPWE