מאיפה באו המעדנים המתוקים של הערבים?
מתוקי ערב, כמו הכנאפה, הבקלאווה, המעמול והקטאיף, הם ירושה שהורישו העולם הערבי ולפניו המטבח הטורקי לכולנו.
בקלאווה (baklava), למשל, היא השם הטורקי למאפה המתוק.
בסמטאות הערים העתיקות של המזרח התיכון, אופים עדיין את המתוקים הללו, ממש כמו פעם, בשיטה המיושנת של תנורי אבן אותנטיים. מכינים אותם עדיין מעל ענפי זית, כשלהכנתם משתמשים בלא מעט "סאמנה", חמאה מזוקקת, שמרבים להשתמש בה במטבח הערבי.
יש גם ממתקים ערביים פחות מוכרים, כמו ה"זליה" וה"פטיר" הממולא בסחלב, ה"בורמה" המגולגלת בפיסטוק.
לצידם אוהבים לקנות גם את קן הציפור, את ה"סטומבוליה", שהיא סוג של כנאפה, שעשויה משתי שכבות של גבינה וממולאת בצנוברים וממתק נהדר וממולא בסחלב, פיסטוקים וקוקוס, שנקרא "נאסארוואי", או בעברית "הנצרתי".
מתוקי ערב, כמו הכנאפה, הבקלאווה, המעמול והקטאיף, הם ירושה שהורישו העולם הערבי ולפניו המטבח הטורקי לכולנו.
בקלאווה (baklava), למשל, היא השם הטורקי למאפה המתוק.
בסמטאות הערים העתיקות של המזרח התיכון, אופים עדיין את המתוקים הללו, ממש כמו פעם, בשיטה המיושנת של תנורי אבן אותנטיים. מכינים אותם עדיין מעל ענפי זית, כשלהכנתם משתמשים בלא מעט "סאמנה", חמאה מזוקקת, שמרבים להשתמש בה במטבח הערבי.
יש גם ממתקים ערביים פחות מוכרים, כמו ה"זליה" וה"פטיר" הממולא בסחלב, ה"בורמה" המגולגלת בפיסטוק.
לצידם אוהבים לקנות גם את קן הציפור, את ה"סטומבוליה", שהיא סוג של כנאפה, שעשויה משתי שכבות של גבינה וממולאת בצנוברים וממתק נהדר וממולא בסחלב, פיסטוקים וקוקוס, שנקרא "נאסארוואי", או בעברית "הנצרתי".
