מה היה כתב היתדות?
כתב היתדות (Cuneiform) הוא הכתב הקדום ביותר שיצר המין האנושי. הכתב העתיק הזה נוצר אצל עמי מסופוטמיה, ביניהם השומרים, האשורים, הבבלים והכנענים. החוקרים סבורים שכתב היתדות פותח על ידי השומרים, בסביבות 3000 שנה לפני הספירה ושהוא התבסס על כתב ציורים שיצר עם קדום מדרום מסופוטמיה.
אותיות כתב היתדות הן קווים ישרים בצורת משולש או יתד. מכאן השם שניתן לסוג הכתב הזה. מרבית האותיות או הסימנים ציינו הברות, כשכל סימן ציין הברה מסוימת. בסך הכל נוצרו בכתב היתדות סימנים לכ-600 הברות.
כתיבת היתדות נעשתה בעזרת קנה סוף מחודד בצורת משולש שנקרא סטיילוס. הכותבים השתמשו באותה תקופה בלוחות או בלוחיות קטנות של חומר רך שנקראו טאבלטים. לאחר סיום הכתיבה יובשו הלוחות בשמש והכתב נשמר לתמיד.
סמוך לשנת 2500 לפני הספירה אימצו האכדים את הכתב השומרי לצורכי לשונם. במהלך מאות השנים שלאחר מכן אומץ כתב היתדות גם בידי החורים, העילמים והחתים.
מכתב היתדות האכדי יווצרו בהמשך כתבי יתדות אלפביתיים, זה של האימפריה הפרסית, על 36 סימניו, וכתב היד של אוגריתית שכלל 31 סימנים. אלו היו כתבי יתדות עם מספר צירופים קטן בהרבה, שכן כל צירוף יתדות שיקף בהם אות ולא הברה.
תעודות עתיקות שנמצאו באוגרית היו כתובות בכתב יתדות כזה וניתן לראות בהן את ההתקדמות לכתב האלפביתי, המצומצם יותר ודומה לשיטה המקובלת בשפות המודרניות יותר, שבה לכל אות יש תפקיד.
רק במהלך האלף ה-1 לפני הספירה נוצר הכתב האלפביתי הארמי-עברי. בהדרגה הוא הלך ודחק את רגלי כתב היתדות. השימוש בסמלים ברורים וקריאים יותר שייקראו "אותיות", היה שימושי מאד. הוא הביא די מהר להיעלמותו הסופית של כתב היתדות ולהשתלטות של מערכות המבוססות על מערכות של אותיות אלפביתיות.
כתב היתדות (Cuneiform) הוא הכתב הקדום ביותר שיצר המין האנושי. הכתב העתיק הזה נוצר אצל עמי מסופוטמיה, ביניהם השומרים, האשורים, הבבלים והכנענים. החוקרים סבורים שכתב היתדות פותח על ידי השומרים, בסביבות 3000 שנה לפני הספירה ושהוא התבסס על כתב ציורים שיצר עם קדום מדרום מסופוטמיה.
אותיות כתב היתדות הן קווים ישרים בצורת משולש או יתד. מכאן השם שניתן לסוג הכתב הזה. מרבית האותיות או הסימנים ציינו הברות, כשכל סימן ציין הברה מסוימת. בסך הכל נוצרו בכתב היתדות סימנים לכ-600 הברות.
כתיבת היתדות נעשתה בעזרת קנה סוף מחודד בצורת משולש שנקרא סטיילוס. הכותבים השתמשו באותה תקופה בלוחות או בלוחיות קטנות של חומר רך שנקראו טאבלטים. לאחר סיום הכתיבה יובשו הלוחות בשמש והכתב נשמר לתמיד.
סמוך לשנת 2500 לפני הספירה אימצו האכדים את הכתב השומרי לצורכי לשונם. במהלך מאות השנים שלאחר מכן אומץ כתב היתדות גם בידי החורים, העילמים והחתים.
מכתב היתדות האכדי יווצרו בהמשך כתבי יתדות אלפביתיים, זה של האימפריה הפרסית, על 36 סימניו, וכתב היד של אוגריתית שכלל 31 סימנים. אלו היו כתבי יתדות עם מספר צירופים קטן בהרבה, שכן כל צירוף יתדות שיקף בהם אות ולא הברה.
תעודות עתיקות שנמצאו באוגרית היו כתובות בכתב יתדות כזה וניתן לראות בהן את ההתקדמות לכתב האלפביתי, המצומצם יותר ודומה לשיטה המקובלת בשפות המודרניות יותר, שבה לכל אות יש תפקיד.
רק במהלך האלף ה-1 לפני הספירה נוצר הכתב האלפביתי הארמי-עברי. בהדרגה הוא הלך ודחק את רגלי כתב היתדות. השימוש בסמלים ברורים וקריאים יותר שייקראו "אותיות", היה שימושי מאד. הוא הביא די מהר להיעלמותו הסופית של כתב היתדות ולהשתלטות של מערכות המבוססות על מערכות של אותיות אלפביתיות.
קישורים מצורפים:
