מהו סיפור הרקוויאם של מוצרט?
מעצם היותו מיסת אשכבה, כלומר תפילה לאשכבת המת, מיסה למתים. בכל רקוויאם (Requiem) יש משהו קשה ומסתורי. אבל אין כמו הרקוויאם של מוצרט להיות מצמרר במיוחד, אירוני וקשה בנסיבות כתיבתו.
הרקויאם הזה הוא מהיפים שברקוויאמים, מיצירותיו הטובות ביותר של ילד הפלא שהיה למלחין גאון. הוא גם הפך לאבן דרך במוסיקה הקלאסית בכלל.
הרקוויאם הוזמן ממוצרט, על ידי אלמוני ששלח שליח וביקש שמוצרט יכתוב מיסת רקוויאם. האלמוני הבטיח תשלום עבור היצירה. מוצרט לא ידע שמזמין היצירה הוא הרוזן פון ואלזג שטופאך, ברנש עשיר ותמהוני שנהג להזמין יצירות אצל טובי המלחינים ולפרסמן לאחר מכן כיצירותיו שלו.
מוצרט החל לעבוד על הרקוויאם כמעט מיד. אבל הזמנה שקיבל מפראג, לאופרה חדשה, גרמה לו להניח אותו ולאחר שסיים את האופרה הוא גם נסע לנצח על הבכורה שלה בפראג. משחזר הוא סיים את האופרה "חליל הקסם", שאותה החל עוד לפני הרקוויאם ואז שב לכתוב אותו. הלחץ האדיר שהיה עליו באותה תקופה גרם למלחין הגאון לקשיים בריאותיים גדולים וכתיבת יצירת המוות הנוצרית הזו החלה להעיק ולדכא אותו. באופן מוזר הלך הרקוויאם ונכתב על ידו, בעת שהוא סובל יותר ויותר ממחלה. מוצרט החל להאמין שהוא כותב את הרקוויאם שלו. הוא צדק.
בפרק הלקרימוזה הספיק מוצרט לכתוב רק כ-8 תיבות ויתכן בהחלט שאלו היו התווים האחרונים שכתב בחייו. הוא מעולם לא סיים את כתיבת הרקוויאם הזה ובמותו הותיר אותו כתוב בחלקו. רק לאחר מותו הוא הושלם על ידי זוסמאייר תלמידו, לבקשת אלמנתו, קונסטנצה, שנזקקה לכסף שהבטיח הרוזן. אגב, בסרט אמדאוס, העוסק בסוף חייו של מוצרט, העדיפו לספר, בלי קשר למציאות, שהמלחין אנטוניו סאליירי הוא שהשלים את הרקוויאם.
באופן אירוני, דווקא מותו של המלחין הגאון מוצרט לא איפשר לרוזן לפרסמו כשלו. הרי למוצרט שולם הרבה מאד כסף, על מנת שיוותר על זכויות היוצרים של הרקוויאם ויכחיש בעת הצורך שכתב את הרקוויאם. אבל מותו שיבש לרוזן את התכניות ובמקום זאת זכה הרקוויאם, שאת חלקו לא מוצרט הוא שכתב, להתפרסם בתור "הרקויאם מוצרט".
מעצם היותו מיסת אשכבה, כלומר תפילה לאשכבת המת, מיסה למתים. בכל רקוויאם (Requiem) יש משהו קשה ומסתורי. אבל אין כמו הרקוויאם של מוצרט להיות מצמרר במיוחד, אירוני וקשה בנסיבות כתיבתו.
הרקויאם הזה הוא מהיפים שברקוויאמים, מיצירותיו הטובות ביותר של ילד הפלא שהיה למלחין גאון. הוא גם הפך לאבן דרך במוסיקה הקלאסית בכלל.
הרקוויאם הוזמן ממוצרט, על ידי אלמוני ששלח שליח וביקש שמוצרט יכתוב מיסת רקוויאם. האלמוני הבטיח תשלום עבור היצירה. מוצרט לא ידע שמזמין היצירה הוא הרוזן פון ואלזג שטופאך, ברנש עשיר ותמהוני שנהג להזמין יצירות אצל טובי המלחינים ולפרסמן לאחר מכן כיצירותיו שלו.
מוצרט החל לעבוד על הרקוויאם כמעט מיד. אבל הזמנה שקיבל מפראג, לאופרה חדשה, גרמה לו להניח אותו ולאחר שסיים את האופרה הוא גם נסע לנצח על הבכורה שלה בפראג. משחזר הוא סיים את האופרה "חליל הקסם", שאותה החל עוד לפני הרקוויאם ואז שב לכתוב אותו. הלחץ האדיר שהיה עליו באותה תקופה גרם למלחין הגאון לקשיים בריאותיים גדולים וכתיבת יצירת המוות הנוצרית הזו החלה להעיק ולדכא אותו. באופן מוזר הלך הרקוויאם ונכתב על ידו, בעת שהוא סובל יותר ויותר ממחלה. מוצרט החל להאמין שהוא כותב את הרקוויאם שלו. הוא צדק.
בפרק הלקרימוזה הספיק מוצרט לכתוב רק כ-8 תיבות ויתכן בהחלט שאלו היו התווים האחרונים שכתב בחייו. הוא מעולם לא סיים את כתיבת הרקוויאם הזה ובמותו הותיר אותו כתוב בחלקו. רק לאחר מותו הוא הושלם על ידי זוסמאייר תלמידו, לבקשת אלמנתו, קונסטנצה, שנזקקה לכסף שהבטיח הרוזן. אגב, בסרט אמדאוס, העוסק בסוף חייו של מוצרט, העדיפו לספר, בלי קשר למציאות, שהמלחין אנטוניו סאליירי הוא שהשלים את הרקוויאם.
באופן אירוני, דווקא מותו של המלחין הגאון מוצרט לא איפשר לרוזן לפרסמו כשלו. הרי למוצרט שולם הרבה מאד כסף, על מנת שיוותר על זכויות היוצרים של הרקוויאם ויכחיש בעת הצורך שכתב את הרקוויאם. אבל מותו שיבש לרוזן את התכניות ובמקום זאת זכה הרקוויאם, שאת חלקו לא מוצרט הוא שכתב, להתפרסם בתור "הרקויאם מוצרט".
