מהו בית הספר הבאוהאוס?
הבאוהאוס (Bauhaus) הוא סגנון באדריכלות, שנולד בשנת 1919, עם לידתו של בית הספר בשם זה בגרמניה.
פירוש המילה "באוהאוס" הוא בגרמנית "בית הבנייה", שמו של הצריף הזמני שמוקם באתר בנייה ומפגיש את אנשי המקצוע המעורבים בבנייתו.
הרעיון שעמד בבסיסו הוא של התחדשות מתמדת ושינוי ללא הפסקה, סגנון שמתאים את עצמו לרוח השינוי האנושי. מוטיב נוסף היה הדאגה לשיפור חייו של האדם הפשוט, באמצעות התכנון הנכון וללא אפקטים שהוגה האדריכל או המעצב ונועדו בדרך כלל להוסיף ליוקרתו, בלי קשר לשימושיות שלהם.
באוהאוס היה שמו של בית ספר גרמני לעיצוב, בנייה ואדריכלות, שבוגריו היו מהבולטים במפתחי הסגנון הבינלאומי. בית הספר התקיים רק 14 שנים, כשהנאצים סגרו אותו.
בין השנים 1919-1933 למדו ולימדו בו אדריכלים מפורסמים רבים, שפיתחו את הסגנון הבינלאומי. הסגנון הבינלאומי הוא אחת האסכולות החשובות ביותר באדריכלות המודרנית, אם כי עסק גם בתחומים שנלמדו בבאוהאוס עוד קודם לאדריכלות - עיצוב פנים, עיצוב כלי בית ועיצוב רהיטים.
האדריכל ולטר גרופיוס הקים את מוסד הבאוהוס, ששינה במהירות הבזק את פני העיצוב והאדריכלות במאה ה-20. הבאוהאוס הוקם במטרה להכשיר את מעצבי העתיד ובעיקר לשלב בין אמנות ואומנות, בין אסתטיקה לשימושיות.
במוסד רצו לתת לטכנולוגיה והתעשייה את הרוח וההשראה של עולם האמנות והעיצוב.
המטרה של סגנון הבאוהאוס היתה לדאוג שהאדם לא יאבד בעולם התעשייתי, המנוכר והקר שהלך והתפתח אז באירופה. את הניכור המאיים הזה ניתן לראות בסרטים מאותה תקופה, כמו "מטרופוליס" של פריץ לאנג ו"זמנים מודרניים" של צ'ארלי צ'פלין.
בשנת 1933, לאחר התנכלויות וקשיים רבים, נסגר בית הספר בהוראת השלטון הנאצי בגרמניה. הגזרות של היטלר ושלטונו הפיצו את בוגרי ביה"ס, חלקם יהודים, בכל רחבי העולם ולמעשה סייעו לתפוצת הרעיונות של הבאוהאוס ואלו יזכו לשם "הסגנון הבינלאומי".
"סגנון הבאוהאוס" הוא סגנון שימושי פשוט, מואר, נקי מקישוטים ומאופיין בקווים ישרים ונקיים או מעוגלים. הוא השתמש בטיח לבן, במתכת וזכוכית.
את סגנון הבאוהאוס ניתן לראות היטב בבניין הבאוהאוס שבעיר דסאו ובהתגלמות הבינלאומית שלו בעיר תל אביב, שהתפתחה באותם הימים והפכה לעיר הבולטת ביותר בעולם בבנייה בסגנון הבינלאומי, תת-סגנון של הבאוהאוס, שהתאים אותו לצרכים של הסביבה הים-תיכונית, שאינה גרמניה של הבאוהאוס. ראו אותו בתגית הסגנון הבינלאומי.
הבאוהאוס (Bauhaus) הוא סגנון באדריכלות, שנולד בשנת 1919, עם לידתו של בית הספר בשם זה בגרמניה.
פירוש המילה "באוהאוס" הוא בגרמנית "בית הבנייה", שמו של הצריף הזמני שמוקם באתר בנייה ומפגיש את אנשי המקצוע המעורבים בבנייתו.
הרעיון שעמד בבסיסו הוא של התחדשות מתמדת ושינוי ללא הפסקה, סגנון שמתאים את עצמו לרוח השינוי האנושי. מוטיב נוסף היה הדאגה לשיפור חייו של האדם הפשוט, באמצעות התכנון הנכון וללא אפקטים שהוגה האדריכל או המעצב ונועדו בדרך כלל להוסיף ליוקרתו, בלי קשר לשימושיות שלהם.
באוהאוס היה שמו של בית ספר גרמני לעיצוב, בנייה ואדריכלות, שבוגריו היו מהבולטים במפתחי הסגנון הבינלאומי. בית הספר התקיים רק 14 שנים, כשהנאצים סגרו אותו.
בין השנים 1919-1933 למדו ולימדו בו אדריכלים מפורסמים רבים, שפיתחו את הסגנון הבינלאומי. הסגנון הבינלאומי הוא אחת האסכולות החשובות ביותר באדריכלות המודרנית, אם כי עסק גם בתחומים שנלמדו בבאוהאוס עוד קודם לאדריכלות - עיצוב פנים, עיצוב כלי בית ועיצוב רהיטים.
האדריכל ולטר גרופיוס הקים את מוסד הבאוהוס, ששינה במהירות הבזק את פני העיצוב והאדריכלות במאה ה-20. הבאוהאוס הוקם במטרה להכשיר את מעצבי העתיד ובעיקר לשלב בין אמנות ואומנות, בין אסתטיקה לשימושיות.
במוסד רצו לתת לטכנולוגיה והתעשייה את הרוח וההשראה של עולם האמנות והעיצוב.
המטרה של סגנון הבאוהאוס היתה לדאוג שהאדם לא יאבד בעולם התעשייתי, המנוכר והקר שהלך והתפתח אז באירופה. את הניכור המאיים הזה ניתן לראות בסרטים מאותה תקופה, כמו "מטרופוליס" של פריץ לאנג ו"זמנים מודרניים" של צ'ארלי צ'פלין.
בשנת 1933, לאחר התנכלויות וקשיים רבים, נסגר בית הספר בהוראת השלטון הנאצי בגרמניה. הגזרות של היטלר ושלטונו הפיצו את בוגרי ביה"ס, חלקם יהודים, בכל רחבי העולם ולמעשה סייעו לתפוצת הרעיונות של הבאוהאוס ואלו יזכו לשם "הסגנון הבינלאומי".
"סגנון הבאוהאוס" הוא סגנון שימושי פשוט, מואר, נקי מקישוטים ומאופיין בקווים ישרים ונקיים או מעוגלים. הוא השתמש בטיח לבן, במתכת וזכוכית.
את סגנון הבאוהאוס ניתן לראות היטב בבניין הבאוהאוס שבעיר דסאו ובהתגלמות הבינלאומית שלו בעיר תל אביב, שהתפתחה באותם הימים והפכה לעיר הבולטת ביותר בעולם בבנייה בסגנון הבינלאומי, תת-סגנון של הבאוהאוס, שהתאים אותו לצרכים של הסביבה הים-תיכונית, שאינה גרמניה של הבאוהאוס. ראו אותו בתגית הסגנון הבינלאומי.
