מי הוא הספורטאי הכי הגדול אי-פעם?
על אף הישגיו של השחיין מייקל פלפס, השיאן האולימפי הגדול בכל הזמנים, רבים רואים דווקא במתאגרף מוחמד עלי את הספורטאי הגדול בכל הזמנים. בסיקסטיז, העשור המהפכני ביותר, והוא רק בן עשרים, הוא היה הדבר הנוצץ ביותר באמריקה. וזה היה העשור, בואו נזכור, עם היהלומים הכי צעירים והכי נוצצים אי-פעם - מהביטלס, דרך דילן ומה עם הנדריקס וקנדי?
מוחמד עלי היה 3 פעמים אלוף העולם במשקל כבד, יותר מכל מתאגרף בהיסטוריה. את התואר הוא קטף לראשונה בגיל לא יאומן - הוא היה בן 22 בלבד!
עלי היה מתאגרף דגול, שסגנונו היה שונה מכל מה שמקובל בענף. אם כולם נהגו לחסום את האגרופים של היריב, הוא נשען לאחור כדי לחמוק. ההשענות הזו לאחור מנוגדת לכל מה שמקובל ו"נכון" באיגרוף של אותה תקופה. אבל לך תתווכח עם מי שגם רוקד בזירה כמו שוגר ריי רובינסון וגם מנצח קרבות בסיטונות.
עלי, גם נביא מסוג מסוים, נהג להתנבא בדיוק באיזה סיבוב הוא יכריע את יריבו (כמעט תמיד הוא צדק), גם איש שיווק אינטואיטיבי שהבין שגם כשצועקים לו בוז, אם יהיה מספיק שחצן ושנון איש לא יוכל להתעלם ממנו. הוא היה גם לאלוף אולימפי ונחשב לגדול מכולם בתחומו.
אמרו עליו שהוא "מרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה" ובעיקר - הוא היה גאה במי שהוא, ספורטאי שחור, לוחם לשוויון ושוחר שלום.
אבל הוא גם התאסלם, שינה את שמו מקסיוס קליי (שהוא ראה בו "שם של עבדים") והוביל את גל ההתאסלמות באמריקה, סירב לשרת בווייטנאם בשם אמריקה והתייצב בהנהגה של מחאת השחורים בארה"ב.
"מחיר החופש הוא יקר. אני שילמתי אבל אני חופשי." הוא אמר. ואכן, מוחמד עלי רתם את כשרונו הספורטיבי המדהים והפופולריות הבלתי נתפסת שלו בעולם, כדי לשנות את פני החברה האמריקנית. הוא בעט בחיבוק של האומה, רק כדי להילחם בסדר הלבן שלה וניהל את סדר היום התקשורתי-פוליטי שלו בנחישות, עם לשון חדה ועם יכולת נדירה לסחוף אחריו את ההמונים לשינוי מה שנראה בעיניו מעוות באמריקה.
כשעלי נלחם נגד הגזענות, חוסר הצדק, העוני והמלחמות המיותרות של אמריקה, הוא נכון היה לשלם את המחיר האישי על כך, כי ראה בעצמו מישהו שיכול לעשות זאת ולפיכך ייצג רבים שלא יכולים היו לעשות זאת.
מי שקרא לעצמו "הגדול מכולם" נתפס על ידי כולם כשאמר זאת כ"שחצניקו", אבל אז הוא הוכיח את זה לעולם ואיש יותר לא ערער על כך.
כך הקדיש את חייו המתאגרף שהיה גם פרפר וגם דבורה, לשינוי ולמאבק החברתי שבו האמין - המאבק לזכויות האזרח של השחורים באמריקה. שוב ושוב הוא אמר את דעתו, גם כשזה פגע לו קשות בפרנסה, והגדיר היטב את האופן בו תפס את האדם השחור. אגב, זה לא הפריע לו להשתמש בביטויים גזעניים קשים נגד יריביו, שהיו תמיד שחורים...
את הונו העצום הוא בזבז בלי הכרה ותרם בנדיבות לכל מי שמסביבו, ממשפחה ועד זרים לגמרי ששמע על מצוקותיהם. "עזרה לזולת היא שכר הדירה שאתה משלם על חייך בעולם הזה", הוא נהג לומר.
הוא גם היה אנושי, עם פה גדול ולא פעם מלוכלך ועם יצרים בגודל של הר, אבל הוא העניק את הצגות האיגרוף הגדולות שלו לקהל הרחב ולשחורים של אמריקה, שכל כך העריכו את מי שהוא היה ולא רק את איך שהוא התאגרף. משום כך הוא היה לא רק ספורטאי גדול, אלא גם אדם דגול.
על אף הישגיו של השחיין מייקל פלפס, השיאן האולימפי הגדול בכל הזמנים, רבים רואים דווקא במתאגרף מוחמד עלי את הספורטאי הגדול בכל הזמנים. בסיקסטיז, העשור המהפכני ביותר, והוא רק בן עשרים, הוא היה הדבר הנוצץ ביותר באמריקה. וזה היה העשור, בואו נזכור, עם היהלומים הכי צעירים והכי נוצצים אי-פעם - מהביטלס, דרך דילן ומה עם הנדריקס וקנדי?
מוחמד עלי היה 3 פעמים אלוף העולם במשקל כבד, יותר מכל מתאגרף בהיסטוריה. את התואר הוא קטף לראשונה בגיל לא יאומן - הוא היה בן 22 בלבד!
עלי היה מתאגרף דגול, שסגנונו היה שונה מכל מה שמקובל בענף. אם כולם נהגו לחסום את האגרופים של היריב, הוא נשען לאחור כדי לחמוק. ההשענות הזו לאחור מנוגדת לכל מה שמקובל ו"נכון" באיגרוף של אותה תקופה. אבל לך תתווכח עם מי שגם רוקד בזירה כמו שוגר ריי רובינסון וגם מנצח קרבות בסיטונות.
עלי, גם נביא מסוג מסוים, נהג להתנבא בדיוק באיזה סיבוב הוא יכריע את יריבו (כמעט תמיד הוא צדק), גם איש שיווק אינטואיטיבי שהבין שגם כשצועקים לו בוז, אם יהיה מספיק שחצן ושנון איש לא יוכל להתעלם ממנו. הוא היה גם לאלוף אולימפי ונחשב לגדול מכולם בתחומו.
אמרו עליו שהוא "מרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה" ובעיקר - הוא היה גאה במי שהוא, ספורטאי שחור, לוחם לשוויון ושוחר שלום.
אבל הוא גם התאסלם, שינה את שמו מקסיוס קליי (שהוא ראה בו "שם של עבדים") והוביל את גל ההתאסלמות באמריקה, סירב לשרת בווייטנאם בשם אמריקה והתייצב בהנהגה של מחאת השחורים בארה"ב.
"מחיר החופש הוא יקר. אני שילמתי אבל אני חופשי." הוא אמר. ואכן, מוחמד עלי רתם את כשרונו הספורטיבי המדהים והפופולריות הבלתי נתפסת שלו בעולם, כדי לשנות את פני החברה האמריקנית. הוא בעט בחיבוק של האומה, רק כדי להילחם בסדר הלבן שלה וניהל את סדר היום התקשורתי-פוליטי שלו בנחישות, עם לשון חדה ועם יכולת נדירה לסחוף אחריו את ההמונים לשינוי מה שנראה בעיניו מעוות באמריקה.
כשעלי נלחם נגד הגזענות, חוסר הצדק, העוני והמלחמות המיותרות של אמריקה, הוא נכון היה לשלם את המחיר האישי על כך, כי ראה בעצמו מישהו שיכול לעשות זאת ולפיכך ייצג רבים שלא יכולים היו לעשות זאת.
מי שקרא לעצמו "הגדול מכולם" נתפס על ידי כולם כשאמר זאת כ"שחצניקו", אבל אז הוא הוכיח את זה לעולם ואיש יותר לא ערער על כך.
כך הקדיש את חייו המתאגרף שהיה גם פרפר וגם דבורה, לשינוי ולמאבק החברתי שבו האמין - המאבק לזכויות האזרח של השחורים באמריקה. שוב ושוב הוא אמר את דעתו, גם כשזה פגע לו קשות בפרנסה, והגדיר היטב את האופן בו תפס את האדם השחור. אגב, זה לא הפריע לו להשתמש בביטויים גזעניים קשים נגד יריביו, שהיו תמיד שחורים...
את הונו העצום הוא בזבז בלי הכרה ותרם בנדיבות לכל מי שמסביבו, ממשפחה ועד זרים לגמרי ששמע על מצוקותיהם. "עזרה לזולת היא שכר הדירה שאתה משלם על חייך בעולם הזה", הוא נהג לומר.
הוא גם היה אנושי, עם פה גדול ולא פעם מלוכלך ועם יצרים בגודל של הר, אבל הוא העניק את הצגות האיגרוף הגדולות שלו לקהל הרחב ולשחורים של אמריקה, שכל כך העריכו את מי שהוא היה ולא רק את איך שהוא התאגרף. משום כך הוא היה לא רק ספורטאי גדול, אלא גם אדם דגול.
