אנתרופולוגיה (Anthropology) הוא תחום מדעי העוסק בחקר האדם בחברה ומתבונן על כך מזוויות מגוונות. אלה מביאות בחשבון את המרכיבים הרבים בחיים האנושיים.

יש אנתרופולוגים העוסקים בחקר חברות רחוקות או שבטים מבודדים. אחרים חוקרים פרטים מהעבר ואת החברות בהן פעלו. יש מהם אף כאלה שהתפרסמו במחקריהם על חברות פרהיסטוריות.

מאז ומתמיד עסקו אנתרופולוגים בחקר של חברות פשוטות, כאלה שלא היו להן טקסטים שנכתבו. הלמידה על התרבויות הללו הייתה על ידי בחינה של הכלים והיצירות שנוצרו בתרבויות כאלה.

מוכר במיוחד בעולם האנתרופולוגיה הוא תחום האנתרופולוגיה החברתית. תחום זה של מחקר עוסק בהתנהגות חברתית, התנהגות הבאה לידי ביטוי ביחסים שבין פרטים בחברה, בין קבוצות בה וגם בין ארגונים פוליטיים שונים.

במסגרת מחקרית זו חוקרים האנתרופולוגים גם את היחסים היומיומיים בין הפרט למדינה וגם אלה שבין קבוצות שונות למדינה. הפרטים הרי פוגשים את המדינה בכל רגע והיבט בחייהם.

מקור המונח מצירוף של שתי מילים ביוונית. "אנתרופו" שפירושו "של האדם", או "אנושי" ו"לוגיה" שמשמעותה היא תורה, דעת או חקר.

הכירו את חברות ותרבויות העולם בתגית "אנתרופולוגיה".


הנה תיאור של מדע האנתרופולוגיה:

https://youtu.be/J5aglbgTEig


הצצה לכמה מהחברות האנושיות בעולם:

https://youtu.be/udj7ovfg1Xs


שיטות המחקר באנתרופולוגיה וכיצד החוקרים לומדים:

https://youtu.be/mISJ5B9237s


אנתרופולוגית מספרת (עברית):

https://youtu.be/4HEpJ5RrmUs


לימודי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה:

https://youtu.be/mTl0kBvPRfs


ואנתרופולוג אופטי - הצלם שמתעד עמים ושבטים נכחדים (מתורגם):

https://youtu.be/OWq7ToR2U8Q?long=yes

יאקירמא הוא מונח שהמציאו מדענים בתחום האנתרופולוגיה (בראשות הוראס מיינר) כדי להסביר את האופן שבו מסתכלים במדע זה על חברות זרות לחוקר. האנתרופולוג מתאר תמיד חברות לא מוכרות תוך שמירה על ריחוק אתנוגרפי. כאן הם עשו זאת בתיאור וניתוח דומים, אך של החברה האמריקאית, חברה מודרנית שמתוארת כמו "שבט אבוד" של ילידים לא מוכרים לחוקר.

הנה התיאור של אספקטים שונים של התנהגות חברתית בשבט היאקירמא (היפוך אותיות של אמריקאי):


#השבט האבוד - פולחן הגוף של ה"יאקיראמא"

ל"יאקירמא" כלכלת שוק מפותחת מאוד ובני השבט מקדישים חלק גדול מזמנם לפעילות כלכלית.. עם זאת, מושקעים משאבים רבים בפעילות פולחנית וטקסית. הגוף עומד במוקד הפעילות הפולחנית הזאת. בני השבט מאמינים שמראה הגוף ובריאותו חשובים מאוד. לפי אמונתם, הגוף חלש, מכוער ונוטה למחלות, והדרך היחידה לשיפור מצבו, היא באמצעות השפעתם החזקה של טקסים ופולחנים שונים

בכל בית מצוי מקדש אחד לפחות שבו מתבצעים טקסים ופולחנים כאלה. בבתי האח"מים ניתן למצוא מספר מקדשים כאלה. למעשה, הרווחה של בית מסוים נקבעת על – פי מספר המקדשים הללו.. יותר מקדשים – יותר רווחה.

הטקסים אינם מתנהלים באופן משפחתי אלא באורח פרטי וסודי. לא מקובל לדבר על טקסים אלו, אלא רק עם ילדים קטנים הנצרכים להדרכה מתאימה לגביהם.

אנשי ה"יאקירמא" מרבים לעסוק ב"ענייני הפה". הם מאמינים כי למצבו של הפה השפעה רבה על יחסיהם החברתיים וכי ללא ביצוע "טקסי הפה" היומיים עשויות שיניהם לנשור. פולחן הפה היומי – שייראה לזר דוחה ביותר – כולל הכנסה לפה של אוסף שערות קטן עם חומרים מאגיים מסוימים, והנעתו בתנועות טקסיות מוכתבות מראש.

בנוסף לפולחן הפה היומי, נוהגים בני השבט לבקר מספר פעמים בשנה אצל "איש הפה הקדוש". לכוהנים אלו יש מערכת מרשימה ביותר של אביזרים, הכוללת מחטים שונות, מקדחות ואזמלים. הם נוהגים להרחיב את החורים בשיני בני השבט ולמלא אותם בחומרים מאגיים שונים המונעים, לפי אמונתם, ריקבון.

מובן שתהליך הריקבון נמשך, אבל בני השבט ממשיכי לבקר אצל הכוהנים ואף לתת להם מתנות יקרות ערך. זהו פולחן מכאיב ביותר, המצביע על הנטיות הסדיסטיות והמזוכיסטיות של בני השבט.

הגברים בשבט נוהגים לשרוט מדי יום את פניהם עד זוב דם באמצעות מכשיר חד.
בחדר המקדש ישנה קופסת קסמים בה יש עשבי מרפא, שאיש אינו יודע ממה הם מורכבים.

האדם הולך לאיש מרפא והוא כותב לו משהו על נייר, בכתב סתרים. האדם הולך למומחה לעשבי מרפא וזה מספק לו את המרשם. את השאריות אין מסלקים אלא שומרים בארגז קסמים אשר בלב המקדש מתוך אמונה שהם מגנים על בני השבט.

אגן הטבילה – שמימיו מגיעים מכלל הקהילה ובהם טובלים את כל המשפחה בזה אחר זה.
הגברים שוטפים את פניהם כל בוקר עד זוב דם פעולה רציונאלית מאוד.

הנשים אופות ראשיהן בתנור פעם בכמה זמן, והן מאמינות שהיופי בא דרך השיער.

מקדש מילוח-תיב –אדם חולה באופן רציונאלי מנסה לרפא את עצמו, אך שם ברגע שאדם חולה עוזב את בני משפחתו ונכנס למקדש כל שהו שכל המוסכמות החברתיות, מחיי היומיום משתנים. כמו למשל חשיפת הגוף לפני הכוהנים ונעיצת מחטים בו.

המטפלים בו הם כוהנים וכוהנות ואף אחד לא מתווכח אתם. מטרת אותו מקדש הוא לרפא אנשים, אך חלק גדול מהאנשים שנכנסים לשם, יוצאים ללא רוח חיים.

המקשיבים - אלו אנשים מיוחדים, להם מספרים את כל הסודות והבעיות. אנשים שאמורים להביא מרפא לכל הבעיות ושהם בעצם לא נוגעים בחולה. רק מקשיבים, והחולה ככל שיזכור יותר מידע מימי ילדותו כך קל יותר למקשיב לפתור את בעיותיו.

הנשים בשבט הן מוזרות ביותר. למרות שהנורמה היא צניעות, אישה, שחושפת כמה שיותר מושכת תשומת לב ואהדה, יותר מהנשים הצנועות.


הנה סרטון משעשע של כתבת המציגה את היאקירמא:

https://youtu.be/U5B9lvYqZgA

האם ידעתם שיש מדינות שבהן ילדה בת 7 מתחתנת עם גבר שגילו פי 3 או 4 מגילה? הייתם מאמינים שלעיתים מתחתנים ילד וילדה בגיל כיתה א' והופכים לזוג נשוי? ומה תאמרו על 15 מיליון ילדות בעולם שמוכרחות להינשא בכל שנה?

נישואי הילדות (Child marriage) מתקיימים במדינות שונות בעולם, המבוססות על חברה מסורתית ופטריארכלית, כלומר חברה בה מעמדה של האישה נחות ביותר לעומת זה של הגבר.

במקומות כאלה משיאים ההורים את בנותיהם בגיל צעיר מדי, כשהסיבות לנישואין כאלה שונות. לא פעם נעשה הדבר מסיבות כלכליות, של עוני קיצוני במשפחת הילדה. לעתים זה מתקיים בשל רצון האבות לחבר בין המשפחות, אך בכל מקרה באופן שפוגע קשות באותן בנות צעירות.

נישואין מוקדמים שכאלה נעשים בגיבוי תרבותי, שאומר למעשה, שהאישה היא רכושו של הגבר ולכן ניתן לסחור בה, הלכה למעשה, עם גבר אחר, לרוב מבוגר ממנה, שיהפוך לבעלה.

התוצאה של נישואין שכאלה היא שהילדה הצעירה צריכה לציית לכל מה שאומר לה הבעל המבוגר והמנוסה. אפילו שוטרים, אם תפנה אליהם בתלונה על בעלה, יסבירו לה שחובתה שלה היא להישמע לו. לא פעם היא גם תיכנס להריון. גופה הזעיר, שעדיין לא מוכן להיריון, עלול להפגע קשות מסיבוכי ההריון ולידה בגיל כזה ולא פעם זה יסתיים במוות.

תוצאה נוספת וקשה של הנישואין בגיל כה צעיר היא שהילדה נאלצת לעזוב את בית הספר, אם בכלל שלחו אותה לשם קודם לנישואין. חוסר ההשכלה ילווה אותה לכל אורך חייה, היא תהיה תלוייה בבעלה ולכן שבויה בביתו.

על אף הניסיונות של רבים בעולם למנוע נישואי ילדות, התופעה עדיין קיימת. מאפריקה שבה ילדות נישאות בגיל צעיר ועד להודו, שבה יש בנות 5 שמצאו עצמן נשואות לגבר בגיל סבא שלהן, המנהג הזה חוצה יבשות ודתות. אם במלאווי הצליחו לחוקק חוק נגד נישואין לפני גיל 18, בפקיסטן נפל חוק דומה נגד נישואי ילדות, בשל מה שהוגדר על ידי אנשי פרלמנט כ"חוק אנטי איסלאמי הנוגד את הקוראן והסונה".


הנה נישואי הילדות ומי שמנסה להצילן (עברית):

https://youtu.be/54aRjTRrtKY


על תופעת נישואי הילדות בגיל צעיר:

https://youtu.be/nCiaSRRC5pQ


נישואי ילדות בבנגלהדש:

https://youtu.be/0pJk6M5LgCg


נישואי בנות בסודן:

https://youtu.be/qFP4au5WbMQ


ילדה שנישאה בגיל 7 באתיופיה:

https://youtu.be/ZYk37j9g300


וסרט תיעודי על "כלות המוות" כמו שמכונות בתימן הילדות שנישאות כה מוקדם:

https://youtu.be/7c_zppPutQw?long=yes

בשבטים רבים בעולם אפשר למצוא את השָׁאמָאן (shaman), רופא האליל של השבט ומי שהוביל את הטקסים בו.

השמאן הוא כינוי שניתן לאיש דת, רופא אליל והמרפא של שבטים במקומות רבים בעולם. מאינדיאנים באמריקה, דרך שבטים באפריקה, באסיה ואפילו האסקימואים (אינואיטים צריך לקרוא להם) ודומיהם - תמיד יהיה בהם אחד שהוא המרפא של השבט והוא נקרא בפי החוקרים "שמאן".

עוד מעידן האדם הקדמון, תקופת הציד והליקוט, שאב השאמאן חלק משמעותי מכוחות הריפוי שלו מכוחות הטבע שמסביבו. באופן ישיר הוא עשה זאת באמצעות צמחי מרפא וחלקי או אברי חיות שיש בהם כדי לרפא. באופן עקיף הוא גם נעזר בחיבור רוחני שיצר, אל כוחות הטבע והרוח.

באמצעות מגע עם עולם הרוחות וכשהוא מכניס את עצמו למצב של טרנס, השמאן מרפא אנשים חולים בשבט. לא תמיד הוא מצליח, אבל הוא האדם שעליו סומכים שיצליח יותר משאר בני השבט.

לשאמאן מגוון שיטות, טקסים ואקסטזות שבאמצעותם הוא יוצר קשר עם הרוחות, על מנת להצליח ולזכות בתמיכתן בענייני הבריאות של אנשי השבט שלמענם הוא פועל.

תפקידו של השאמאן עובר בירושה, מאב לבן, או אחרי הכשרה ארוכה שעובר אדם בצעירותו אצל שמאן, שהופך לו למורה בעל ניסיון.

המילה שמאן הגיעה ככל הנראה מטוּנְגוּזית, הלשון המדוברת בסיביר, אבל את השמאניזם לסוגיו ניתן למצוא כמעט בכל תרבות ובכל יבשות העולם.


הנה סיפורו של שמאן מונגולי:

https://youtu.be/UlOMzHMG73c


שמאן מרפא בנפאל:

https://youtu.be/penw3SfVcEU


שמאן אפריקאי שמרחף באוויר:

https://youtu.be/tW6pVFOpE6Q


ושמאנית בישראל (עברית):

https://youtu.be/s7VmRFDefsw

את אנשי כת האָמִישׁ (Amish) אפשר לראות כסוג של "חרדים נוצריים". הם חיים כמו בעבר, נוסעים בכרכרות, נוהגים בצניעות, ללא אלימות ומתנתקים מהעולם.

זו אחת הקהילות המסקרנות בעולם. חייהם פשוטים והם לא כוללים שימוש באמצעים מודרניים כמו חשמל, טלוויזיה או אינטרנט. הם עוסקים בחקלאות והצעירים, שאין להם כמעט שום היתר לבילויים ותחומי עניין מודרניים, מרבים לעסוק בספורט.

כאלו הם האָמִישׁ או קהילת האיימיש. נוסעים על כרכרות מהעבר ולא משתמשים בדלק. הנשים עטויות מטפחות, לבושן צנוע והן אינן עונדות תכשיטים. פני הגברים עטורי זקן אך מגלחים את שפמם.

האָמִישׁ הם קהילה נוצרית פרוטסטנטית, פציפיסטית, שמאמיניה חיים בצפון ארצות הברית. הם מסתגרים בתוך עצמם, מופרדים מהעולם המודרני וממנהגיו, לא מצביעים בבחירות ולא מעורבים בחיים באמריקה.

קוד ההתנהגות הלא כתוב שלהם שם במרכז את הקהילה והמשפחה, מפריד בין דת למדינה, מעודד התנהגות צנועה, לא אלימה ובוחר בהתנתקות מהעולם החיצוני, המודרני, שמסביב.

בני האמיש באו במקור משווייץ וגרמניה. במקור הם נמנו על קהילה אנבפטיסטית בשם המנוניטים. אפיינה אותם העובדה שהם הטבילו את ילדיהם בבגרותם שוב. זאת. משום שלא ראו משמעות של ממש בטבילה בילדות, כשהילד לא עמד עדיין עדיין על דעתו. הטבילה האמיתית מבחינתם היא טבילת המבוגרים, כשהם מסוגלים לקבל על עצמם את מצוות הדת הנוצרית. אנשי הקהילה מאמינים גם בפציפיזם.

אבל במאה ה-17 התגלעו חילוקי דעות בקהילה המנוניטית. יאקוב אמאן, אחד ממנהיגיה של הקהילה השווייצרית, פרש עם חסידיו מהמנוניטים והקים את האמיש, שנקראו למעשה על שמו. אמאן הורה לבני הקהילה ללבוש בגדים אחידים שאינם כוללים כפתורים. לגברי הקהילה הוא הורה שלא להתגלח. אלו יהפכו לסמלי הזהות של בני האמיש.

מאחר שנרדפו על ידי הממסד הדתי באירופה, היגרו במאה ה-18 מרבית האמיש לארצות הברית. מלכתחילה הם לא האמינו במדינה ובמוסדותיה והתבודדו בקהילות קטנות וחקלאיות. טיפולים רפואיים מקבלים בני האמיש מקהילת המנוניטים, שבניגוד להם אימצו את הקידמה וחידושי הטכנולוגיה.

מרבית יישובי האמיש נמצאים בפנסילבניה, אך משם הם התפשטו לכל רחבי ארצות הברית. כיום ישנם ישובי אמיש בעוד 22 מדינות שונות בארצות הברית ואף בחבל אונטריו שבקנדה.


הנה אורח חייהם של בני האמיש:

https://youtu.be/x00Tl7FxEf8


בזכות אורח החיים הזה הם די מצליחים בעסקים:

https://youtu.be/URprZKBJa9g


על ההתיישבות שלהם בארה"ב:

https://youtu.be/JQdb0giFVsQ


ההיסטוריה של האיימיש:

https://youtu.be/1b0DBQMHvfI


ולמה יש לגברים של האמיש זקן אך לא שפם:

https://youtu.be/kCYVZl6bwUg

המדינה הכי רב-לשונית בעולם היא כנראה פפואה גינאה החדשה. על אף שמרבית האנשים מדברים בשפת ה-MOTU המקומית, יש בה כ-800 שבטים שונים.

שבטי פפואה גינאה החדשה הדוברים בערך כמניין זה שפות שונות, מה שאומר שמדברים בפפואה גינאה החדשה יותר מ-750 שפות שונות נוספות!

אגב, גם במקומות אחרים במזרח יש ריבוי שפות לא קטן. באינדונזיה למשל, מדברים ביותר מ-300 שפות שונות.


הנה מגוון השבטים והשפות שמדברים ושרים בהן בפפואה גינאה החדשה (עברית):

https://youtu.be/Zi6g-8fH3i0


שפת האל לדוגמה:

https://youtu.be/5yx8o4JOQRA


ואחד השבטים האבודים בה:

https://youtu.be/EmvCFM-jqL8

שֵׁבֶט (Tribe) הוא אחת המסגרות החברתיות העתיקות ביותר. זוהי בעצם אחת מצורות ההתאגדות ההיסטורית-פרימיטיבית הקדומה ביותר של הקהילות.

השבטים הראשונים נוצרו מקבוצות קטנות, שהתגוררו באותו אזור והתאחדו ליחידה חברתית גדולה ובטוחה יותר. עם הזמן יצר כל שבט כזה תרבות ושפה משותפות. סיפורים משותפים יצרו אמונות, סמלים, אלילים בצורת טוטמים ועוד.

השבטים יצרו חלוקה יעילה וטובה של הכוחות ובנו להם בדרך כלל כלכלה שבטית בריאה. שיתוף הפעולה של הגברים בשבט כיוון למשימות כמו ציד והגנה על בני השבט. הנשים בשבט עסקו בגידול הילדים, ליקוט מזון ובהמשך ההיסטוריה גם בחקלאות.

במהלך הפרהיסטוריה וההיסטוריה השבט הפך לסוג של ארגון חברתי פוליטי המאורגן מאוסף של חמולות, "קלאנים" (clans), התאגדויות שונות שיוצרות ביחד את השבט.

מילת המפתח היא שייכות. השבט הוא מסגרת, הגנה והמקום בו אדם יוצר משפחה.

בעולם היו בעבר שבטים אינספור, משבטים באוסטרליה הרחוקה, דרך המוני שבטים ביבשת אפריקה, שבטי בדואים וערבים במזרח התיכון ובצפון אפריקה ועד לשבטי האינדיאנים ביבשות אמריקה. גם ביהדות העתיקה מילאו השבטים תפקיד היסטורי ומשמעותי במיוחד.

גם אם הם רחוקים מלהיעלם, מטבע הדברים מספרם של השבטים בימינו הולך ומצטמצם. שבטים רבים במדינות המתקדמות מועברים או מתיישבים בערים ובעיירות במדינות רבות, לא פעם שלא מרצונם ותוך פגיעה אנושה במרקם החברתי שלהם ובמסורת השבט.

שבטים רבים בעולם עדיין קיימים, אם כי המציאות הגלובלית הולכת ומשנה גם אותם. ראו רבים מהם בתגית "שבטים".


הנה שבטי האינדיאנים באמריקה (עברית):

https://youtu.be/ytUc-A4LFqg


שבט מבודד בימינו שיורה במתקרבים, כמו כל הטריטוריאליים שמגינים על אדמתם:

https://youtu.be/yl0uYjt2Az4


שבטי תנועות הנוער שאבו מגינונים השבטים האמיתיים (עברית):

https://youtu.be/8JAUqPPfAJo


הדגמה למי שלא בשבט - הוא לא שייך! (עברית):

https://youtu.be/Ofv9hTEECHo


ויש גם את עשרת השבטים היהודיים (עברית):

https://youtu.be/iuGHzEsN9c8?long=yes

את אנשי כת האיימיש אפשר לראות כסוג של "חרדים נוצריים". אנשי הכת, שמרבית יישוביה נמצאים במדינת פנסילבניה שבארצות הברית, חיים כמו בעבר.

בני האיימיש נוסעים בכרכרות, לא נוהגים באלימות, מעמידים את המשפחה והקהילה במרכז חייהם ומקפידים להתנתק כמעט לחלוטין מהעולם המודרני.

האיימיש דוגלים בהפרדה בין דת למדינה. אורח חייהם מכוון למנהגי הכת ומדגיש את ערכי המשפחה והקהילה. קוד ההתנהגות שלהם מעודד ערכים של צניעות, סובלנות, אי-אלימות והתנתקות מהעולם שמסביב.

אחד הדברים המעניינים במנהגים של האיימיש הוא טקס המעבר של הצעירים לעולם הבוגר והאופן שבו הם בוחרים להמשיך או לחדול להיות איימיש.

איך זה עובד?

בטרם ייכנסו לעולם המבוגרים, מציע להם שלב המעבר של צעירי האיימיש תהליך מרתק של בחירה. זה קורה בתקופת המעבר שבין ילדות לבגרות ונקרא "רומשפרינגה" (Rumspringa), מושג שפירושו בשפת האיימיש, שפה גרמנית-פנסילבנית שמקורותיה בגרמנית "התרוצצות".

בשלב הזה מותר לצעירים כמעט הכל. ברגע אחד הם נחשפים וחווים את כל מנעמי העולם המודרני. מסיבות, ביקורים בקניון, נהיגה, עישון, יציאה לבילויים עם חברים וחברות, מדורות לאורך כל הלילה, אלכוהול וכמובן ענייני בנים ובנות.

בתקופה הזו רבים מהם מתנסים גם בסמים קלים, בשלל החוויות של בני הנוער המודרניים ובחיים שהם מסיבה שלא נגמרת.

כשהתקופה הזו מסתיימת, גומרים מרבית הצעירים את מסע ההתנסות של ה"רומשפרינגה" כשהם עייפים לגמרי. אז מגיע שלב הבחירה. ההחלטה הדרמטית של חייהם: האם להמשיך, כלומר לשוב ולהיות איימיש לכל דבר, כמו הוריהם והדורות שלפניהם, או לשנות את אורח חייהם ולעזוב.

חלק אדיר, מעל 80% מהם, משוחררים מהציניות של הנוער הרגיל ובוחרים לשוב אל חיק הקהילה. בכך הם נוטשים לתמיד את המודרניות ואת החיים המתירניים שאליהם נחשפו.

מי שבשלב הזה בוחרים לפרוש מהאיימיש, לא מוחרמים. הם לא יהיו בכת אך יוכלו בעתיד להיות בקשר עם משפחתם. אבל הסובלנות שמגלה הכת כלפיהם היא רק בעת הזו בחייהם. בעתיד לא יזכו הפורשים מהכת לכזה יחס.

כי המצב הוא שונה לגבי מי שמחליטים להישאר בתום ה"רומשפרינגה" באיימיש ובשלב מסוים בהמשך חייהם פורשים מהכת. הבוגרים הפורשים הללו יוחרמו ויהיו מנודים לנצח מהמשפחה שלהם ומכל חברי כת האיימיש.


הנה הרומשפרינגה של צעירי האיימיש:

https://youtu.be/n518iLqRekM


כתבת טלוויזיה על תקופת הרומשפרינגה:

https://youtu.be/skn_rRdDHnA


התרוצצות הרומשפרינגה היא מנוגדת לחלוטין לאורח חייהם של בני האמיש:

https://youtu.be/x00Tl7FxEf8


אבל הרומשפרינגה היא שלב בחיים המאפשר לצעירים בחירה אמיתית:

https://youtu.be/5lKlBPdgA_E

אגם טיטיקקה שוכן ברכס הרי האנדים, בין פרו לבוליביה. זהו אגם המים המתוקים הגדול ביותר בדרום אמריקה.

אחת התופעות התרבותיות המיוחדות שבאגם החשוב הזה הם "איי האוּרוֹ" (Uros islands). אלו מספר איים מלאכותיים שבנו בני שבט האורו על האגם, בסמוך לעיר פונו שבפרו, כבר משנת 800 לספירה. האיים הם למעשה רפסודות ענק, שעליהן חיים בני השבט. במקור נבנו האיים כדי להגן על השבט מהתקפות של שבטים אויבים, כמו שבט האינקה המיתולוגי. אחד היתרונות שלהם הוא היכולת להזיזם בשעת הצורך על פני האגם.

האיים שורדים כ-30 שנה ואז חייבים בני השבט להוסיף שכבות חדשות, כדי לחזקם, או לבנות אותם מחדש. לבנייה משמש צמח מים הדומה לקנה סוף בשם "טוטורה", שלאחר ייבוש מקבל מראה שדומה לקש.

מרבית בני שבט האורו לא שרדו את הרעב הגדול שפקד את האזור במאה הקודמת. הנותרים המעטים ששרדו, בצירוף בני שבט האיימארה האינדיאני, משמרים את אורח החיים של בני האורו ומתפרנסים כיום בעיקר מהתיירים הרבים הפוקדים את האיים,


משימת חיפוש
==========
מצאו את איי האורו באגם טיטיקקה הענקי. התקרבו במפת "ביקור וירטואלי" וחפשו עד שתמצאו שורה של איים מלאכותיים מקש.


הנה האיים של בני שבט האורו שעל אגם טיטיקקה:

http://youtu.be/2729LQajLiE


עוד על האיים הצפים של בני שבט האורו:

http://youtu.be/XcnWc93c5pw


ובני האורו המציגים את אורח חייהם על האיים המלאכותיים שיצרו על הטיטיקקה:

http://youtu.be/H9sV2r7PsFo

השבטים בעולם מרביתם חיים ביישוב של קבע. אחרים הם שבטי נוודים, כמו שהיו פעם הבדואים.

הגברים של השבט הם לרוב הכוח המגן שלו. הם חמושים בכלי נשק פשוטים, כמו קשת, חנית או רומח, באפריקה לפחות. הלוחמים האפריקאים נוטים, אולי פחות מבעבר, להיות אמיצים. בתקופת סחר העבדים, החשש של סוחרי העבדים מהם היה גדול.

הריקודים והשירה של אנשי השבטים נועדו לציין שמחות והצלחה בציד ובחקלאות. הם מתפללים ליבול טוב בשדות ולגשם מספיק, לחתונה וללידה. הריקוד הוא דרך לתקשר עם כוחות עליונים שיוכלו לסייע במקרים הללו. לצעירי המסאי למשל, משמש ריקוד הקפיצות לתחרות מי יזכה בנערה. המנצח הוא הקופץ לגובה הרב ביותר.

אבל הריקוד מהווה אצל בני השבטים גם את אחת מצורות הבידור והחגיגה הכי פופולריות. הוא לא מחייב כמעט דבר, מלבד קצב ורצון לרקוד. לצעירים הוא משמש גם דרך לחיזור.

את ערכי השבט, הידע והתרבות שלו לומדים בני השבטים ומעבירים מדור לדור. הם עושים זאת באמצעות אגדות, סיפורים ושירים. כל אלה מושמעים לצעירים ולילדים, שלומדים אותם מהוריהם. כשיתבגרו, הם יספרו וישירו בתורם לבניהם ובנותיהם והדברים יעברו הלאה. בצורה כזו מועברים גם הכללים והערכים המקודשים לשבט ולכבוד המשפחה.

על הרפואה בשבט אחראי לרוב ה"שאמאן", הכינוי של איש הדת, רופא האליל ומרפא השבטים במקומות רבים בעולם.

הלימודים בשבטים הם חלק מאמצעי המעבר מילדות לבגרות. אבל את המעבר הזה מילד לבוגר או לבוגרת, מסמלים טקסים מיוחדים. בטקסים הללו, הנקראים "טקסי מעבר", עוברים המתבגרים בשבט ממעמד של ילד למעמד של גבר.

לאותם טקסים קוראים האנתרופולוגים, חוקרי התרבויות, לעתים גם "טקסי התבגרות", או "טקסי חניכה". בטקסים הללו צריכים צעירי השבטים לעמוד במשימה קשה כלשהי (בכל שבט דברים שונים), או חוויה כואבת, כשאת בגרותם הם מוכיחים בהפגנת אומץ, לצד כוח סבל, תוך איפוק ונשיכת שפתיים.

הכירו שבטים שכאלה בתגית "שבטים בעולם".


טקסי השבטים הם בסיס להרבה טקסים ופולחנים בעולם, גם בעולם המודרני:

https://youtu.be/kyX746A66GY


הנה החיים בשבט האמר בדרום אתיופיה:

https://youtu.be/2Kk0gMPpFmQ


ריקוד ושירה שבטיים בשבט שבאפריקה:

https://youtu.be/coCeJllwLRw


בהרבה שבטים קעקועים הם חלק מטקסי מעבר:

https://youtu.be/81JPj8BqBBQ


שבטי האינדיאנים לפני מאה שנה כפי שצולמו אז (עברית):

https://youtu.be/ytUc-A4LFqg


והסוד האפל של תינוקות ה"מינגי" המקוללים הממיטים צרות על השבט (עברית - לא לילדים):

https://youtu.be/JYXgNlFSHgg

מצילוק המצח ועד פקקי עץ בנחיריים, דרך קעקועים, חידוד שיניים, צלחות שפתיים, הארכת האוזניים, תקיעת חרבות וכלי עבודה בלחיים או הרחבת איברים מטורפת - מגוון השיטות של עיוות הגוף (Body Modification) רווח בתרבויות רבות בעולם ומפתיע רבים.

לא פעם עיוות איברי הגוף וצורתו הוא תוצר של טקסי התבגרות. לעתים של מודל יופי חברתי שונה מהמוכר לנו ולפעמים אף צורת תיוג חברתי וענישה.

עיוותי הגוף למיניהם עלולים להזיק לבריאותם של בני-אדם, כמו הארכת הצוואר הנהוגה אצל נשות הג'ירפה, נשים מהשבטים שבצפון תאילנד, שמאריכות את הצוואר עם טבעות מיוחדות שמתווספות מדי שנה. לא רבים יודעים שללא טבעות ההארכה הללו, שיצרו עם השנים את הצוואר הארוך שלהן, הן כלל לא יכולות להחזיק את הצוואר שלהן זקוף.


הנה מנהגי עיוות גוף במקומות שונים בעולם:

https://youtu.be/WeHbv_UMU6I


פירסינג בלשון:

https://youtu.be/3Ng--ouTwak


פירסינג בכל הפנים:

https://youtu.be/Wkg0A3lBqf8


מקרים קיצוניים שמגיעים לצחצוח שיניים דרך הלחי:

https://youtu.be/iKGIdQSOL6A


ובני שבט הדינקה של דרום סודאן, שיוצרים צלקות 3 פסים:

https://youtu.be/NE34z5A4E_g

אפילו שנוהגים להתייחס לסינית כאל שפה אחת, בסין קיימות לא פחות מ-129 שפות מדוברות. מדובר בהמון ניבים שונים שההבדלים ביניהם הם לא פחותים מההבדלים שבין הלשונות בשפות שונות באירופה, כמו למשל בין אנגלית לשוודית או בין צרפתית לרוסית.

ועדיין, רוב דוברי השפות הסיניות שלא מדברים מנדרינית כשפת האם שלהם, מדברים אותה כשפה שנייה. גם הכתב של מרבית השפות הסיניות המדוברות הוא כמעט אחיד. לכן יש הבחנה ברורה בין השפה המדוברת בסין ובין השפה הכתובה.


הנה סרטון שמציג כמה מהשפות או הניבים השגורים בסין, כולל מנדרינית, סוזו, יו, מין שמדוברת בטאיוון, האקה וגאן:

http://youtu.be/ynbRQeeEma4

פפואה גינאה החדשה (פפואה ניו גיני) היא מדינה שנמצאת על אי ענקי, השני בגודלו בעולם, הנמצא מצפון לאוסטרליה. כ-800 שבטים שונים יש בפפואה ניו גיני. שבטים אלה דוברים כ-800 שפות שונות - כמעט שפה לכל שבט!

רבים מהשבטים מתגוררים בכפרים מרוחקים ופרימיטיביים ביותר ואנשי השבטים הללו ישנים על רצפות עץ, בתוך בקתות עשויות מעצי דקלים. במרבית השבטים הללו עושים בני השבט את המקלחת שלהם בנהר.

השבטים הללו מגוונים ביותר גם בתרבויות ובמנהגים שלהם. רבים מאנשי השבטים הללו פגשו את האדם המערבי הראשון רק לפני כ-70 שנים והם חיים על פי מנהגים ומסורות קדומים. חלק מהשבטים הללו הם ממש קניבלים אוכלי-אדם.


הנה ביקור אצל בני השבטים בפפואה:

https://youtu.be/Rq8SA3AB06k


בני שבטים מפפואה גינאה החדשה מבקרים בניו יורק:

https://youtu.be/D9Z-mPj_oZo


סרט תיעודי קצר על בני השבטים שבאיים הללו:

https://youtu.be/b9cMEXVCWnk?long=yes


והמאמצים לשמר את השבטים של יערות הגשם באיים:

https://youtu.be/pT_Z7G34kqU?long=yes

זוהי אחת התופעות העולמיות הלא-ברורות ושחוזרות על עצמן בהמון מקומות בעולם. לכאורה היא ללא הסבר ואיש לא מצליח להוכיח למה היא מכוונת. אבל המנהג לזרוק נעליים ולהשאירן תלויות על כבלי החשמל או הטלפון, הפך למנהג עולמי משונה ומרתק.

הדיעה הרווחת היא שהנעליים התלויות הן סימן של מקומות למסחר בסמים. הטענה של מצדדי העניין הזה היא שהנעליים התלויות הן משהו כמו שלט של חנות, אבל "שלט סודי" ומוסכם רק על יודעי דבר, המבינים שזהו סימון של חנות או מקום פעילות של סוחרי סמים.

אחרים מדברים על הנעליים שעל חוטי הטלפון כסימן גבול. הוא נועד לסמן את תחום השליטה של כנופיית רחוב. כל כנופיה אחרת תימנע מלהיכנס לתחומה, אלא אם כן כוונתה לייצר אלימות. כך מסמלות הנעליים על כבלי החשמל והטלפון את הטריטוריה, קצת כמו שהשתנה של בעלי חיים היא אמצעי לסימון הטריטוריה שלהם.

מצד שני, בכלל לא ברור שזו אכן טכניקה של כנופיות רחוב, בעיקר מכיוון שרבים הם הילדים הצעירים שמשליכים נעליים אל כבלי רשת החשמל ושאין בינם לבין הכנופיות הללו דבר.

רבים סבורים שבכלל מדובר באקט תמים של פרידה מהנעליים הישנות. כולנו יודעים כמה קשה לעיתים להתנתק מהנעליים והבגדים הישנים שלנו. כך מתאפשרת לנו פגישה עם הנעליים הישנות שלנו, למשך תקופה ארוכה. בכל עת שנרצה בכך, ניתן להגיע ולהצביע עליהם ולומר: "הי, הנה הנעליים שלי!".

כך או כך, המסתורין של הנעליים התלויות על עמוד הטלפון והחשמל ימשיך ללוות אותנו עוד זמן, עד שתתגלה (או שלא) הסיבה למנהג הלא מובן הזה.


הנה הסבר לתופעה המוזרה של נעליים התלויות על כבלי חשמל (עברית):

https://youtu.be/2UqteSVLUH4


באנגלית על הנעליים על כבלי חשמל:

https://youtu.be/lU5Vcc79gv4


כתבת טלוויזיה של רשת פוקס על הנושא:

https://youtu.be/wxcM8R1R43o


זה מה שאנשים ברחוב חושבים על הסיבה לתופעה של נעליים על כבלי חשמל:

https://youtu.be/IXzzAi6feEg


יש מקומות שבהם זה מוגזם, כמו באותו שביל צעידה שכל מי שמשלים אותו מרגיש צורך להשליך את נעליו למעלה:

https://youtu.be/mCO2V7hFIcI


וסרטון תיעודי על תופעת הנעליים שעל חוטי החשמל והטלפון:

https://youtu.be/BuXwPtgjFGU?long=yes

אולי קשה להאמין אבל נימוסי שולחן (Table manners) הם המצאה צעירה למדי. עד לפני כמה מאות שנים יכולים היו אנשים לשבת ליד השולחן ולעשות דברים שלא יאומנו. עד המאה ה-15, נהגו אפילו אצילים ואריסטוקרטים באירופה לגהק, להניח מרפקים על השולחן ולהרעיש כשהם לוגמים מרק. במקומות רבים הם נהגו גם להפריח נפיחות רמות ולקבל על כך מחיאות כפיים מהסובבים.

ואם היום ההורים האירופאים מקפידים להורות לילדיהם לשבת זקופים ליד שולחן האוכל, אבותיהם של בעלי השליטה העצמית ליד השולחן ונימוסי השולחן הכה מוקפדים ומחמירים הללו, נהגו אז לשבת לשולחן ברישול ולנהוג כאחרוני הוולגרים של היום...

מצד שני, גם נימוסי שולחן הם עניין של גאוגרפיה. במדינות שונות יש נימוסי שולחן שונים ומשונים, שחלקם אפילו לא מזכיר את האירופאים הללו. יש מדינות שאם תסיימו את כל האוכל מהצלחת, המארח ייעלב, כאילו אמרתם לא שלא הוגש לכם מספיק אוכל.. ביפאן, לעומת זאת, אם סיימתם הכל - החמאתם למארח.

בסין, שם מכבדים את מי שעושה גרפס ליד השולחן, אבל מביטים בעין עקומה על מי שמלקק את מקלות האכילה, הצ'ופסטיקס שלו. ביפאן השף מקבל מחמאה עצומה כשלוגמים את המרק שלו ברעש. בתאילנד לא מכניסים את המזלג לפה, אלא מעמיסים בעזרתו את האוכל על הכף. בקוריאה לא אוכלים לפני שזקן השולחן מתחיל בסעודה.

ויש גם מדינות באירופה, עם נימוסי שולחן משלהן. בצרפת לא מנומס לחתוך חסה בצלחת, בגרמניה יסתכלו עליך בתמיהה אם תחתוך דווקא את תפוח האדמה. במקומות רבים עליך להניח את הסכו"ם שלך בדרך מסוימת, כדי שלא יפנו לך את הכלים בטרם סיימת לאכול. לבצוע פיסה מהלחם לפני שהאוכל מגיע, לעומת זאת, לא מנומס כיום כמעט בשום מקום.. חוץ מבישראל?

ובאמריקות? - האסקימואים בקנדה נוהגים עד היום להחמיא על האוכל שסיימו לאכול בעזרת נפיחה... ואם בצ'ילה נהוג לאכול הכל עם סכום, במקסיקו יצחקו אם לא תאכל טאקו בידיים.

כך אגב, גם במזרח התיכון כשיראו אותך אוכל פיתה פלאפל בצלחת, בעזרת סכו"ם. ואצל הבדואים יהיה עליכם להקפיד ולשתות 3 כוסות קפה שמגישים לכם ואם תרצו שיפסיקו למזוג לכם קפה, עליכם להפוך את הכוס.

גם באפריקה יש כמה דברים שיישמעו לנו מנומסים מדי. בניגריה למשל, יש שבטים שבהם זה לא מנומס לדבר על האוכל שאתה אוכל.. קצת משונה ביחס לשאר העולם שברובו כמעט חובה לבקר ולהסביר את הנאת הסועד מהמזון שלו בזמן הסעודה.


הנה נימוסי השולחן המקובלים בעולם המערבי (עברית):

https://youtu.be/6J6a5lnunSQ


הנה כל מיני נימוסי שולחן בעולם הרחב:

https://youtu.be/D2RnaViWuuE


בישראל יש מי שלומדים נימוסי שולחן (עברית):

https://youtu.be/aNoBuGltICM


הנה מנהגים בנימוסי שולחן במדינות שונות בעולם:

https://youtu.be/9XT4SbajwFw


הוזמנתם לארוחה - הנה ההוראות לנימוס בשולחן:

https://youtu.be/HDTB7jsc0UY


בעסקים נימוסי השולחן יכולים להועיל מאד ונימוסי שולחן גרועים - להזיק (עברית):

https://youtu.be/JdHCtk6lnxQ


וסדנה ארוכה ללימודי נימוס שולחן (עברית):

https://youtu.be/qztl-XzPaAo?long=yes

הפולקלור (Folklore) הוא תחום שעוסק בתרבויות השונות, שמרכיביהן עברו מדור לדור בעל-פה.

בפולקלור יש מסורות, אמונות, מנהגים, ריקודים, שירי עם ואורחות חיים של עמים, כמו גם יצירות ספרותיות כסיפורי עם, אגדות, פתגמים, משלים ומעשיות.

את הפולקלור העממי של עמים חוקרים אנשים שונים, מאנשי מדע כמו אנתרופולוגים ועד לחוקרי תרבות ואמנות המתעניינים בתרבות המקומית של העם.

פירוש המושג "פולקלור" מורכב משתי מילים: עם – folk, וידע – lore


הסבר קצר על הפולקלור:

http://youtu.be/FTzbTQPiy2M


פסטיבלי פולקלור מתקיימים בכל העולם ומהווים מפגש בין תרבויות ועמים:

http://youtu.be/y_aws7xomiQ


ריקודי פולקלור לתיירים מקובלים במקומות רבים בעולם, כמו בטברנה היוונית באי כרתים:

http://youtu.be/GVc_OvsTQ-w


לא פעם המוסיקה העממית אומצה על ידי מלחינים קלאסיים, כמו הריקוד ההונגרי מספר 5 של ברהמס:

http://youtu.be/Nzo3atXtm54


ושירה עממית גם היא משורשי הפולקלור:

http://youtu.be/cgPySvHoCi0

אי צפון סנטינל (North Sentinel Island) שבדרום אסיה הוא אי מיוער כמעט לחלוטין ומיושב. אלא שמי שמתגוררים בו, לא מעוניינים בקשר כלשהו עם אזרחי העולם האחרים.

על האי חי שבט מבודד, שבט הג'אראווה, שיש המכנים אותו שבט הסנטינלים. השבט הזה נחשב לאחת הקהילות האחרונות בעולם שמקיימת עדיין אורח חיים קדום של ציידים-לקטים. מה שמדהים הוא שבני השבט הם ככל הידוע בני האדם האחרונים על פני כדור הארץ שמסרבים באופן עיקש לכל קשר עם אנשים מבחוץ.

השבט הזה חי בבידוד מוחלט מהציוויליזציה המודרנית. מדובר בשבט קטן, המונה לא יותר מ-500 איש. הם מדברים ביניהם בשפה שאיש מלבדם לא דובר וגם אמונותיהם לא ידועות כלל.

בני השבט מעולם לא היו בקשר עם אחרים ובכל מקרה שבו ניסו לעלות על האי, הם תקפו בלי רחם והרגו את ה"מתנחלים", או שהסתתרו עד שמשלחת החוקרים תעזוב את האי.

אסיר שבשנות ה-90 ברח ונסחף אל האי, נראה מת כשגופתו מלאה בחיצים. היה גם מיסיונר אמריקאי בשם ג'ון אלן צ'או, שעלה אל האי המבודד ב-2018. הוא ניסה להעביר את בני השבט לנצרות, תוך שהוא מכנה את האי כ"מעוז האחרון של השטן על פני כדור הארץ". אבל כנראה שהוא לא הבין את המסקנה מהכינוי שנתן למקום, כי כשעלה אל האי, הוא הותקף בחצים על ידי לוחמי השבט ומת.

להערכת החוקרים, כבר מעל 65 אלף שנים שהאי מנותק לחלוטין מהעולם. חמשת השבטים האחרים שחיים באיים אחרים בארכיפלג שבסביבה נמצאים בקשרים שונים עם האדם המודרני, אך לא בני השבט המתבודד בסנטינלים - אם רק תתקרבו אליהם, סביר שתתקבלו במטח של חצים רעילים!


ממשלת תאילנד, שהאי נמצא בשטחה, מאפשרת רק למשלחות חוקרים ספורות להתקרב ולחקור את האי.


הנה האי המסתורי שמבקריו לא חוזרים:

https://youtu.be/uGIIknBC1aA


הם מגינים על עצמם באמצעות תקיפה של זרים:

https://youtu.be/BeBzAp3G690


סיפורו של האי:

http://youtu.be/f8kV495HQRw?t=41s


סיפורם המלא של בני השבט שאינם מוכנים לקשר עם האדם המודרני:

https://youtu.be/WXY1Dp-eWzA


הנה סרטון תיעודי על השבט המסתורי והמתבודד:

https://youtu.be/KpoOh94zQcg?long=yes


וסרטון היסטורי תיעודי על תולדות האי שמסרב להכבש על ידי העולם המודרני:

https://youtu.be/BmZ8Miogq54?long=yes

בכל מדינה מתקדמת בעולם נתפסת כיום האכלת יתר (Force feeding) כתופעה שלילית בגידול וחינוך ילדים. אם פעם היו אימהות שהכריחו ילדים לאכול, כדי שיגדלו ו"יהיו בריאים", היום הגישה היא אחרת. אמהות עדיין רוצות שילדיהם "יאכלו מספיק כדי לגדול" אבל האבסה וההאכלה בכמויות גדולות כבר אינה מקובלת כלל.

אבל מודל היופי במקומות שונים בעולם עדיין שונה פלאים. מסתבר שהניגוד המוחלט לאופנת הרזון הנשי במערב הוא טיפוח ההשמנה של נשות מאוריטניה. במדינה האפריקאית הזו הכל עובד הפוך - לפחות במה שקשור למודל היופי הנשי. השומן שם הוא עדות לבריאות וזה כל כך מושרש שם, עד שזה הפך למודל היופי המקומי. נשים שמנות נחשבות שם עוצרות נשימה ביופיין, בעוד שנשים רזות כמו במערב נחשבות ללא בריאות, לא יפות וככאלה שאיש לא יסכים לשאת לאישה.

איך זה עובד? - אם בחברות מערביות עושים, במיוחד עושות, דיאטות קיצוניות, על מנת להרזות ולהישאר רזות, נשות מאורטניה מפטמות את בנותיהן, ממש בכוח, מאביסות אותן במזון, כדי להפוך אותן לשמנות ובכך לאפשר להן שידוך טוב ונישואין מוצלחים, עם גברים בעלי טעם טוב.

מודל היופי ההפוך הזה הוא קיצוני במיוחד. אישה או נערה מאוריטנית שלא תהיה שמנה מספיק, לא תקבל הצעת נישואין. נשים שמנות במיוחד הן המבוקשות ביותר במאוריטניה ולהן יהיו הרבה מחזרים. הרבה מחזרים פירושו שהן יוכלו לזכות בגברים הכי טובים מביניהם. מכאן לא צריך לפרט - נשים שמנות במאוריטניה הן נשים מסודרות. כבדות תנועה ולא בריאות, אבל חברתית הן בפסגה.

אז אם בחברה המערבית פונות הנשים למחנה הדיאטה, כדי להוריד ממשקלן באופן קיצוני, הרי שבמאוריטניה הן מעדיפות לעטות על גופן שכבות שומן הרסניות מבחינה בריאותית, רק כדי להיות יפות בעיני הגברים המאוריטניים ולהתחתן.


על השמנת היתר של נשות מאוריטניה:

https://youtu.be/a-BPDEtzU3Q


סיפורו של מודל היופי של נשות מאוריטניה:

https://youtu.be/X6VrzGWCq2I


וסרט תיעודי על האבסת הילדות האכזרית במאוריטניה כדי להשמינן:

https://youtu.be/ZM2q7XFOOgg?long=yes

סוּמוֹ (Sumo) הוא ספורט שבו מנהלים שני מתאבקים גדולי גוף קרב מגע בתוך זירה עגולה. מטרתם להצמיד איבר אחר לרצפה, שאינו הרגליים, או להוציא את היריב מהזירה. לשם כך משתמשים המתאבקים בַּזרוֹעוֹתיהם בכדי לנסות ולדחוף את היריב אֶל מִחוּץ לְזירה הקטנה, שבה מתקיימות התחרויות שלהם.

להיאבקות הסומו לבושים המתאבקים בלבוש האבקות סומו מסורתי, שקצת מזכיר חיתולים של תינוקות. ואגב, כשהם מופיעים בציבור ולא בתחרות סומו, לובשים מתאבקי הסומו המקצועיים את הקימונו היפני, הבגד היפני המסורתי שהם מחויבים ללבוש באירועים רשמיים ושכיום לובשים בעיקר מבוגרים מאוד ביפן ונשים.

אבל נשוב להיאבקות הסומו ולשורשיה.

מקור הסומו יפאני והוא נקשר בתרבות היפנית לטקסים רוחניים רבים. מסורת הסומו היא רבת שנים. סביב התחרויות הבידוריות שנערכות כיום ביפן ובעולם נערכים טקסים רבים שמקורם בדת השינטו מהתקופה שבה היה הסומו חלק ממנה.

גם בנים שלומדים היאבקות סומו וגם מתאבקי הסומו המקצועיים זוכים לתזונה מיוחדת ועתירת אוכל. הכל כדי לטפח את גופם עצום המידות.

חשוב לומר שבאופן מסוים הם משלמים מחיר בריאותי כבד, על ההשמנה הגדולה, הדרושה לאורח החיים שמנהל מתאבק סומו מקצועי.

במקור היפאני לא היתה חלוקה לקבוצות משקל ומתמודדים מצאו עצמם נאבקים ביריבים הכפולים מהם במשקלם, אך בהפיכת הסומו לספורט נפוץ ואולי אף אולימפי, חולקו התחרויות ל-4 קבוצות משקל: עד 85 ק"ג, עד 115 ק"ג, מעל 115 ק"ג, ומשקל חופשי.


הנה הסומו היפני:

http://youtu.be/UxhKb-zZoWE


אליפות העולם בסומו, לגברים ולנשים:

http://youtu.be/76gdqjraMoE


זה מה שקורה כשאנשים רגילים מתאבקים עם מקצוען:

https://youtu.be/VugtWhufJhI


קרב סומו שלם ודי קצר:

http://youtu.be/DXhVbxfmrYM


יום בחיים של מתאבקי הסומו (עברית):

https://youtu.be/OGC7AqTBoQg?long=yes


ותכנית חינוכית על סומו (עברית):

https://youtu.be/qyoIhB6u1_s?long=yes

בכל יום ממתינים ילדי שבטים כמו הסורי והקארו מאזור הטולגיט (Tulgit) והקיביש (Kibish) שבאתיופיה לתיירים. הם מחכים להם כשפניהם צבועים בפיגמנטים צבעוניים שיצרו מחומרים טבעיים ובפרחים שהם מוצאים בסביבה. אבל הילדים הללו לא עושים את זה בגלל מסורת עתיקה או מנהגים שבטיים מסורתיים, כי כאלה יש רק למבוגרים יותר בשבט. בשבילם מדובר בפרנסה פשוטה ומכניסה.

ילדי האזור יודעים שהתיירים מאד ירצו לצלם את ה"ילידים" בתלבושות ועיטורי הפנים האופייניים להם. מכיוון שבניגוד למבוגרים שבבני השבטים באפריקה, אין להם צורה מיוחדת של איפור פנים או מודל יופי אקזוטי להציע, אז הם המציאו להם מנהגי איפור, קישוט ועיטור פנים חדשים.

כך הם יצרו מאות צורות של איפור ועיטור פנים, תוך שילוב של פרחים קלועים ומחוברים בצורות שונות סביב צווארם ומעל ראשם. כך הם יוצרים להם מסורת חדשה ומכניסה, שכן כל תייר שמצלם אותם, משלם מעט כסף על כל צילום. הם גם מוסיפים כל מיני העמדות ותנוחות צילום יצירתיות וכך מגדילים את האפקט של התמונות ה"אקזוטיות" שיצלמו התיירים הנלהבים.

כך מתפרנסים היטב ילדי האזור מהיצירתיות והפיקחות שלהם. והתיירים? - הם בטוחים שזה עתה זכו לכמה תמונות מרתקות של תרבות שרק מעטים זוכים לפגוש...


אלו תמונות הילדים:

https://youtu.be/QGLndTdgwc8


ילדי הקארו הצעירים אל מול המצלמה:

https://youtu.be/UCbmvmYXdfI


ובשבט הסורי זו כן מסורת?

https://youtu.be/l7NpM72-0u8

ציידים-לקטים (Hunter-gatherer) הם כינוי לסוג של חברה אנושית פרהיסטורית שבה האדם אינו מגדל את האוכל שלו בעצמו.

חברת הנוודים הזו הייתה לרוב קבוצה של כמה משפחות שלכלכלתן נהגו לאסוף מזון מצמחי הבר שמסביב ולצוד חיות פרא. חיי הציידים-לקטים התנהלו בקבוצות קטנות יחסית, של כמה עשרות אנשים בכל קבוצה או שבט.

ביום יום של כל שבט ציידים לקטים נהגו הגברים לצאת בכול בוקר, כדי לצוד חיות ובעלי חיים שונים. לא פעם הם נאלצו להיעדר מביתם, עת יצאו למסעות ציד שנמשכו מספר ימים ויותר.

בחלוקת העבודה הזו עסקו חלק מהנשים בטיפול בילדים. הנשים שלא עסקו בשמירה על הילדים וגידולם יצאו לחפש וללקט צמחים, גרגרים, קטניות, ירקות ופירות מהסביבה.

את הטקסים בשבטים של ציידים-לקטים הוביל אז השָׁאמָאן (shaman), מי ששימש אז גם כ"רופא" האליל של השבט, זה שמתקשר עם הרוחות והאלילים שבהם החלו כבר אז להאמין.

עד לפני האלף השמיני לפני הספירה, כל החברה האנושית הייתה כזו והתאפיינה במבנה חברתי וכלכלי של ציידים-לקטים.


#סופם של הציידים-לקטים
סופו ההיסטורי של עידן הציידים-לקטים בא המהפכה החקלאית. זה היה שינוי שחל לפני כ-10 אלפים שנה.

במהלך מהפכת החקלאות, כשנולדה החקלאות והחל ביות של בעלי חיים וצמחים. גידול של מזון בשדה ושל בעלי חיים לצרכי האדם הפך לשיטה העיקרית שבה השיג המין האנושי מאז את מזונו. שינוי משמעותי זה העביר את החברה האנושית למבנה חברתי שכלכל את עצמו באמצעות בעלי חיים מבויתים וחקלאות אקטיבית, במקום ההתבססות רק על מה שהטבע מציע, כמו שעשו הלקטים-הציידים.

בעידן החקלאי ציד של חיות פרא הפך פחות נחוץ. כי גידול בעלי חיים ובהמות לבשר הפך פשוט, פחות מסוכן ויעיל הרבה יותר. גם הליקוט נחסך מעתה, כי את הדגנים, הירקות והפירות החל האדם לגדל בעצמו.

כיום מתקיימים כציידים-לקטים רק מספר קטן של שבטים במקומות נידחים על פני כדור הארץ. שבט ההדזה בטנזניה הוא אחד המפורסמים שבהם - ציידים לקטים מודרניים שמלמדים היטב כיצד חיו אבותינו הפרהיסטוריים.


הנה עולמם של הציידים-לקטים כפי שניתן ללמוד עליו היום:

https://youtu.be/It-pHyDrkTM


שבטי ציידים-לקטים עדיין קיימים (עברית):

https://youtu.be/75Zvc-sZcKQ


שבט ההדזה, השבט האחרון בעולם של לקטים-ציידים:

https://youtu.be/E_Q5LnNlwZs


בניגוד לתפיסה של החוקרים בעבר נראה שהם גם נלחמו ביניהם:

https://youtu.be/UckMvAadRRo


תכנית חינוכית חפרנית שכוללת את הציידים והלקטים (עברית):

https://youtu.be/d2OhjSIFrF4?long=yes


וסרט תיעודי קצר על שבט הציידים לקטים הדזה מטנזניה:

https://youtu.be/H8q8tfzdNNA?long=yes