מהי עיר המתים בקהיר?
"עיר המתים" (City of the Dead) של קהיר היא אחת מתופעות העוני המוזרות, מצד אחד, אך גם היצירתיות וההמפתיעות מנגד. עיר המתים הזו היא ההוכחה לרוח האדם והיכולת האנושית להסתגל, למצוא פתרונות וכן - גם להתפשר, כדי לחיות בעיר שעברה מזמן את 20 מיליון התושבים ואין להם, ליטרלי אין דירות לגור בהן.
ב"מוקאבר" (Mkaaber) או אראפה (Arafa), שמה המקומי של עיר המתים המצרית, חיים עניי העיר ממש בתוך הקברים שבבית הקברות הגדול ביותר במצרים. המוקאבר היא כנראה העיר התחתית האמיתית של העיר העצומה הזו, השכונה שבה החיים הם בין המתים.
בעיר המתים רואים משפחות עניות המתגוררות באחוזות הקבר הממלוכיות שבתוך מתחם בית הקברות המוסלמי.
חוטי כביסה מתוחים בין המצבות ועליהם תלויים לבנים ובגדים. הילדים משחקים בין הקברים ועל אבני הקבר הם מכינים את שיעורי הבית שלהם, אוכלים ומשחקים.
בעיר המתים נמים עניים מרודים באחוזות קבר של עשירי מצרים בעבר ובעלי תפקידים חשובים בחצרות מלכי מצרים והצבא. הקברים המפוארים האלה נבנו במאות ה-16 עד ה-19. במאה ה-20, כשאוכלוסיית הבירה המצרית גדלה במהירות עצומה ולממדי ענק, בשל העיור המואץ וזרימת המוני כפריים שחיפשו עבודה משתלמת (מה שנקרא אורבניזציה), החלו רבים מעניי העיר לפלוש למאוזוליאומים, אחוזות הקבר הגדולות שכאן.
באופן מוזר, מי שמתגוררים כאן נחשבים היום לבעלי המזל מבין עניי העיר. יש רבים בעיר הזו שאפילו לגור כאן אין להם אפשרות, כי כל הקברים שאפשר לגור בהם כבר תפוסים.
והאמת שיש כאן גם סוג של סימביוזה בין הדיירים כאן ובין המשפחות האמידות שאחוזות הקבר הללו הן בבעלותן. הדיירים הללו מתגוררים אמנם בבתי הקבר, אבל במקביל גם שומרים ואפילו מתחזקים אותם ומונעים ונדליזם ופלישה של גורמים פחות מוכרים.
"עיר המתים" (City of the Dead) של קהיר היא אחת מתופעות העוני המוזרות, מצד אחד, אך גם היצירתיות וההמפתיעות מנגד. עיר המתים הזו היא ההוכחה לרוח האדם והיכולת האנושית להסתגל, למצוא פתרונות וכן - גם להתפשר, כדי לחיות בעיר שעברה מזמן את 20 מיליון התושבים ואין להם, ליטרלי אין דירות לגור בהן.
ב"מוקאבר" (Mkaaber) או אראפה (Arafa), שמה המקומי של עיר המתים המצרית, חיים עניי העיר ממש בתוך הקברים שבבית הקברות הגדול ביותר במצרים. המוקאבר היא כנראה העיר התחתית האמיתית של העיר העצומה הזו, השכונה שבה החיים הם בין המתים.
בעיר המתים רואים משפחות עניות המתגוררות באחוזות הקבר הממלוכיות שבתוך מתחם בית הקברות המוסלמי.
חוטי כביסה מתוחים בין המצבות ועליהם תלויים לבנים ובגדים. הילדים משחקים בין הקברים ועל אבני הקבר הם מכינים את שיעורי הבית שלהם, אוכלים ומשחקים.
בעיר המתים נמים עניים מרודים באחוזות קבר של עשירי מצרים בעבר ובעלי תפקידים חשובים בחצרות מלכי מצרים והצבא. הקברים המפוארים האלה נבנו במאות ה-16 עד ה-19. במאה ה-20, כשאוכלוסיית הבירה המצרית גדלה במהירות עצומה ולממדי ענק, בשל העיור המואץ וזרימת המוני כפריים שחיפשו עבודה משתלמת (מה שנקרא אורבניזציה), החלו רבים מעניי העיר לפלוש למאוזוליאומים, אחוזות הקבר הגדולות שכאן.
באופן מוזר, מי שמתגוררים כאן נחשבים היום לבעלי המזל מבין עניי העיר. יש רבים בעיר הזו שאפילו לגור כאן אין להם אפשרות, כי כל הקברים שאפשר לגור בהם כבר תפוסים.
והאמת שיש כאן גם סוג של סימביוזה בין הדיירים כאן ובין המשפחות האמידות שאחוזות הקבר הללו הן בבעלותן. הדיירים הללו מתגוררים אמנם בבתי הקבר, אבל במקביל גם שומרים ואפילו מתחזקים אותם ומונעים ונדליזם ופלישה של גורמים פחות מוכרים.