מהי המסבחה?
רבים במזרח התיכון ובעולם זוכרים את סבא שלהם יושב שעות, כשהוא אוחז בידו מחרוזת ומגלגל את החרוזים בין אצבעותיו. כך היו המבוגרים ורבים גם היום נוהגים, מעבירים את הזמן ונרגעים.
ה"קומבולויה" היוונית (Komboloia), או הקומבולוי, כמו גם המסבחה או המיסבאח (Misbah) האיסלאמי ודומיהן, הן כולן מחרוזות תפילה הנפוצות בדתות שונות. מהאיסלאם לנצרות ולדתות המזרח הרחוק השונות - דומה שרק ביהדות לא עושים בהן שימוש.
כשהמטרה דתית, השימוש בהן אמנם משתנה בין הדתות אבל הרעיון איכשהו די משותף - החרוזים משמשים בדתות השונות לספירה של פרקי תפילה, ספירת מזמורים או את שמותיו של האל.
במקרה החילוני, אין לחרוזי דאגה (Worry beads) שום מטרה טקסית או דתית. הם נועדו למטרות מעשיות, פרקטיות יותר. אם זה כדי להעביר את הזמן, למנוע מזל רע, להרפות את הלחץ והדאגות במצבי מצוקה, לגרום הנאה וכדומה.
יש ונקישת החרוזים זה בזה מצליחה להפיג את החרדות ונוסכת ביטחון. אצל חלק היא מאפשרת להגביל את העישון כעיסוק נגד שעמום. לאחרים חרוזי הדאגה הם סימן של כוח ויוקרה חברתית, במיוחד כשמדובר בחרוזי כסף או ענבר יקרים.
אז כן, אולי הן התפתחו מראש כמנהג דתי, אבל הקומבולוי של היוונים הוא ממש לא רק דתי או אפילו רוחני. בתרבות היוונית,
כמו ה"תסביח" הטורקי, כמו אבני הדאגה האיריות עשויות השיש, כמו הרוזאריום של הנוצרים הקתולים ומחרוזות התפילה הטיבטיות או הבודהיסטיות, מחרוזות עממיות כאלה הן עיסוק מרגיע, כמעט מדידטיבי.
קחו את הקומבולוי, המחרוזת הנפוצה ביוון ובקפריסין. כאן היא כמעט ואינה משמשת עוד לתפילה. יותר מאשר לעניין האמונה או התפילה, נהוג לראות במחרוזת הזו סוג של מנהג גברי או הרגל של הגברים, המשמש תוך כדי ישיבה עצלנית בבית הקפה או בחצר הבית.
גלגול חרוזי ה"קומבולוי", תוך נקישת החרוזים בזה אחר זה, הוא בשבילם אמצעי להפגת המתחים והרגעה. המנהג הזה מתכתב עם ריטואלים, טקסים עממיים של נקישה בחפצים, שנועדה לגרש עין הרע, שדים או מחשבות רעות.
ביוון של המשבר הכלכלי הגדול, הקומבולוי הם חרוזי הדאגה המקומיים, שהקלו מאוד על סבלם של המובטלים והמוכים כלכלית.
רבים במזרח התיכון ובעולם זוכרים את סבא שלהם יושב שעות, כשהוא אוחז בידו מחרוזת ומגלגל את החרוזים בין אצבעותיו. כך היו המבוגרים ורבים גם היום נוהגים, מעבירים את הזמן ונרגעים.
ה"קומבולויה" היוונית (Komboloia), או הקומבולוי, כמו גם המסבחה או המיסבאח (Misbah) האיסלאמי ודומיהן, הן כולן מחרוזות תפילה הנפוצות בדתות שונות. מהאיסלאם לנצרות ולדתות המזרח הרחוק השונות - דומה שרק ביהדות לא עושים בהן שימוש.
כשהמטרה דתית, השימוש בהן אמנם משתנה בין הדתות אבל הרעיון איכשהו די משותף - החרוזים משמשים בדתות השונות לספירה של פרקי תפילה, ספירת מזמורים או את שמותיו של האל.
במקרה החילוני, אין לחרוזי דאגה (Worry beads) שום מטרה טקסית או דתית. הם נועדו למטרות מעשיות, פרקטיות יותר. אם זה כדי להעביר את הזמן, למנוע מזל רע, להרפות את הלחץ והדאגות במצבי מצוקה, לגרום הנאה וכדומה.
יש ונקישת החרוזים זה בזה מצליחה להפיג את החרדות ונוסכת ביטחון. אצל חלק היא מאפשרת להגביל את העישון כעיסוק נגד שעמום. לאחרים חרוזי הדאגה הם סימן של כוח ויוקרה חברתית, במיוחד כשמדובר בחרוזי כסף או ענבר יקרים.
אז כן, אולי הן התפתחו מראש כמנהג דתי, אבל הקומבולוי של היוונים הוא ממש לא רק דתי או אפילו רוחני. בתרבות היוונית,
כמו ה"תסביח" הטורקי, כמו אבני הדאגה האיריות עשויות השיש, כמו הרוזאריום של הנוצרים הקתולים ומחרוזות התפילה הטיבטיות או הבודהיסטיות, מחרוזות עממיות כאלה הן עיסוק מרגיע, כמעט מדידטיבי.
קחו את הקומבולוי, המחרוזת הנפוצה ביוון ובקפריסין. כאן היא כמעט ואינה משמשת עוד לתפילה. יותר מאשר לעניין האמונה או התפילה, נהוג לראות במחרוזת הזו סוג של מנהג גברי או הרגל של הגברים, המשמש תוך כדי ישיבה עצלנית בבית הקפה או בחצר הבית.
גלגול חרוזי ה"קומבולוי", תוך נקישת החרוזים בזה אחר זה, הוא בשבילם אמצעי להפגת המתחים והרגעה. המנהג הזה מתכתב עם ריטואלים, טקסים עממיים של נקישה בחפצים, שנועדה לגרש עין הרע, שדים או מחשבות רעות.
ביוון של המשבר הכלכלי הגדול, הקומבולוי הם חרוזי הדאגה המקומיים, שהקלו מאוד על סבלם של המובטלים והמוכים כלכלית.
