מה זו העין השלישית של הבודהיזם?
העין השלישית (Third eye), המכונה גם "העין הפנימית" ו"הצ'אקרה השישית", היא איבר מדומה בבודהיזם, המבטיח לבעליו את היכולת להגיע ל"הארה".
משמעות ה"הארה" היא היכולת של המאמין לראות לא רק את אשליית המציאות, זו שלכאורה נגלית ביום יום לשתי עינינו ה"רגילות", אלא את המציאות כמו שהיא, המציאות האמיתית.
העין השלישית חופפת למיקומה של בלוטת האיצטרובל שבמוח. זוהי בלוטה המפרישה כשיורדת החשיכה למחזור הדם את המלטונין, "הורמון השינה". למעשה, המלטונין מווסת את מחזור השינה והעירות שלנו, האיבר שקובע את העייפות והערות שלנו.
מסמיכות המקומות נולדה האמונה, שלא נמצא לה נכון להיום בסיס מדעי, הגורסת שבלוטת האיצטרובל היא בעצם העין השלישית.
על מקומה לפי האמונה של העין השלישית, מעט מעל לקו הגבות ובמרכז המצח, ההודיות נוהגות למרוח ולסמן את ה"טיקה".
פראווטי כיסתה בשעשוע את עיניו של שיווה ומיד חשך העולם. כולו כמו החשיך ללילה שחור משחור, כשאפילו ירח לא נראה בשמיים.
אבל אז, ממש מקץ רגע, נצנץ ובקע ממרכז מצחו של שיווה אור בוהק וחזק מאוד, אור שהאיר את העולם כולו. את הנקודה שממנה בקע האור במצחו של שיווה מסמנים עד היום המאמינים בטיקה, הנקראת במקומות שונים גם טילאק או בינדי.
העין השלישית (Third eye), המכונה גם "העין הפנימית" ו"הצ'אקרה השישית", היא איבר מדומה בבודהיזם, המבטיח לבעליו את היכולת להגיע ל"הארה".
משמעות ה"הארה" היא היכולת של המאמין לראות לא רק את אשליית המציאות, זו שלכאורה נגלית ביום יום לשתי עינינו ה"רגילות", אלא את המציאות כמו שהיא, המציאות האמיתית.
העין השלישית חופפת למיקומה של בלוטת האיצטרובל שבמוח. זוהי בלוטה המפרישה כשיורדת החשיכה למחזור הדם את המלטונין, "הורמון השינה". למעשה, המלטונין מווסת את מחזור השינה והעירות שלנו, האיבר שקובע את העייפות והערות שלנו.
מסמיכות המקומות נולדה האמונה, שלא נמצא לה נכון להיום בסיס מדעי, הגורסת שבלוטת האיצטרובל היא בעצם העין השלישית.
על מקומה לפי האמונה של העין השלישית, מעט מעל לקו הגבות ובמרכז המצח, ההודיות נוהגות למרוח ולסמן את ה"טיקה".
הסיפור המיתולוגי על העין השלישית
האגדה הבודהיסטית מספרת שלפני הרבה שנים התגנבה מאחור פראווטי, בת לוויתו האוהבת של שיווה, האל ההורס והיוצר בעולם.
פראווטי כיסתה בשעשוע את עיניו של שיווה ומיד חשך העולם. כולו כמו החשיך ללילה שחור משחור, כשאפילו ירח לא נראה בשמיים.
אבל אז, ממש מקץ רגע, נצנץ ובקע ממרכז מצחו של שיווה אור בוהק וחזק מאוד, אור שהאיר את העולם כולו. את הנקודה שממנה בקע האור במצחו של שיווה מסמנים עד היום המאמינים בטיקה, הנקראת במקומות שונים גם טילאק או בינדי.