מהם נזירים?
נזירים (Monks) הם אנשים שחיים בסגפנות. הנזירים מטילים על עצמם חיי סיגופים והימנעות ממנעמי העולם. הנזיר נמנע מתענוגות החיים בשם האמונה והדת.
הנזירים הנוצריים חיים במנזרים, נמנעים מנישואין, מבילויים ומתענוגות החיים, יש מהם שנודרים את נדר השתיקה, כמו במנזר השתקנים, בעוד שיש נזירות שנישאות באופן סמלי לישו. הנזיר בעצם פורש מהחברה, באופן חלקי או מלא ומקדיש את עצמו לתפילות, לימוד ולפולחן דתי.
הנזירות היא תופעה שניתן למצוא בדתות שונות בעולם. במזרח הרחוק היא נפוצה מאד וגם במזרח הקדום, באזור שלנו, היו נזירים מימי קדם. בנצרות התופעה הצליחה במיוחד. כבר מימיה הראשונים של הנצרות, לאחר צליבת ישו, היו תופעות של מאמינים בודדים, שפנו להתבודדות במדבר. הם חיו חיים צנועים, בדרך כלל במערות, ומנעו מעצמם תענוגות.
עד המאה ה-4 רדפו הרומים את הנוצרים. המשמעות של ישו כ"מלך המשיח" איימה על הקיסרים הרומיים, המלכים השולטים באימפריה, והם הרגו וטבחו בנוצרים ללא רחם. הכל השתנה כשקיבל על עצמו הקיסר הרומי את הנצרות והפך אותה לדת המדינה.
הנזירות הנוצרית בארץ ישראל נולדה בתקופה הביזנטית. גם קודם לכן התבודדו נזירים במערות שבמדבריות והנזירות החלה כבר להתארגן במקומות כמו מצרים. אבל הנזיר הראשון שהתבודד בארץ ישראל, היה חריטון. הוא כפה על עצמו התנזרות מאורגנת. כמי שחי במדבר יהודה הוא הקים במאה ה-4 את הלאורה הראשונה, מנזר התבודדות, שארגן כמה נזירים לחיי התבודדות משותפת. הלאורה, המנזר הנוצרי להתבודדות, התבסס על מקום מבודד, בדרך כלל במדבר יהודה.
בעקבותיו מתחילים לבוא נזירים נוספים ולהקים לאורות ומנזרים רבים. אחד הבולטים שבהם הוא סאבאס, החשוב והמרכזי שבנזירים הללו. סאבאס היה מי שהקים את מנזר מרסבא המרשים, גדול המנזרים במדבר יהודה. בנוסף הוא הקים עוד 10 מנזרים נוספים בארץ ישראל.
תופעת הנזירות הולכת ומתפתחת בארץ ישראל ובהדרגה קורה דבר לא יאומן. הן השלטון הביזנטי והן הכנסיה הנוצרית, מאמצים את התופעה של הנזירות, שבהדרגה הולכת ומתחזקת ומשתלטת על הממסד הנוצרי. הנזירים הופכים לנערי הפוסטר של המאמינים הנוצרים. כולם מעריצים אותם ורואים בהם את המאמינים המוכנים לחיות חיי הקרבה סגפניים, למנוע מעצמם הרבה מהנאות החיים - הכל למען האל ומתוך אמונה בו.
נזירים (Monks) הם אנשים שחיים בסגפנות. הנזירים מטילים על עצמם חיי סיגופים והימנעות ממנעמי העולם. הנזיר נמנע מתענוגות החיים בשם האמונה והדת.
הנזירים הנוצריים חיים במנזרים, נמנעים מנישואין, מבילויים ומתענוגות החיים, יש מהם שנודרים את נדר השתיקה, כמו במנזר השתקנים, בעוד שיש נזירות שנישאות באופן סמלי לישו. הנזיר בעצם פורש מהחברה, באופן חלקי או מלא ומקדיש את עצמו לתפילות, לימוד ולפולחן דתי.
הנזירות היא תופעה שניתן למצוא בדתות שונות בעולם. במזרח הרחוק היא נפוצה מאד וגם במזרח הקדום, באזור שלנו, היו נזירים מימי קדם. בנצרות התופעה הצליחה במיוחד. כבר מימיה הראשונים של הנצרות, לאחר צליבת ישו, היו תופעות של מאמינים בודדים, שפנו להתבודדות במדבר. הם חיו חיים צנועים, בדרך כלל במערות, ומנעו מעצמם תענוגות.
עד המאה ה-4 רדפו הרומים את הנוצרים. המשמעות של ישו כ"מלך המשיח" איימה על הקיסרים הרומיים, המלכים השולטים באימפריה, והם הרגו וטבחו בנוצרים ללא רחם. הכל השתנה כשקיבל על עצמו הקיסר הרומי את הנצרות והפך אותה לדת המדינה.
הנזירות הנוצרית בארץ ישראל נולדה בתקופה הביזנטית. גם קודם לכן התבודדו נזירים במערות שבמדבריות והנזירות החלה כבר להתארגן במקומות כמו מצרים. אבל הנזיר הראשון שהתבודד בארץ ישראל, היה חריטון. הוא כפה על עצמו התנזרות מאורגנת. כמי שחי במדבר יהודה הוא הקים במאה ה-4 את הלאורה הראשונה, מנזר התבודדות, שארגן כמה נזירים לחיי התבודדות משותפת. הלאורה, המנזר הנוצרי להתבודדות, התבסס על מקום מבודד, בדרך כלל במדבר יהודה.
בעקבותיו מתחילים לבוא נזירים נוספים ולהקים לאורות ומנזרים רבים. אחד הבולטים שבהם הוא סאבאס, החשוב והמרכזי שבנזירים הללו. סאבאס היה מי שהקים את מנזר מרסבא המרשים, גדול המנזרים במדבר יהודה. בנוסף הוא הקים עוד 10 מנזרים נוספים בארץ ישראל.
תופעת הנזירות הולכת ומתפתחת בארץ ישראל ובהדרגה קורה דבר לא יאומן. הן השלטון הביזנטי והן הכנסיה הנוצרית, מאמצים את התופעה של הנזירות, שבהדרגה הולכת ומתחזקת ומשתלטת על הממסד הנוצרי. הנזירים הופכים לנערי הפוסטר של המאמינים הנוצרים. כולם מעריצים אותם ורואים בהם את המאמינים המוכנים לחיות חיי הקרבה סגפניים, למנוע מעצמם הרבה מהנאות החיים - הכל למען האל ומתוך אמונה בו.
