מהם החיים לגמרי בטבע?
החיים המודרניים הם תובעניים, מהירים ומחייבים מאוד, במיוחד אם חיים בעיר הגדולה. המירוץ לכלכלה אישית, קריירה, משפחה וחיי חברה הוא כמעט בלתי פוסק ומותיר לא מעט אנשים חסרי נשימה. זו ודאי הסיבה שרבים מעדיפים בשלב מסוים לעבור לבית כפרי שליו ולחזור לאדמה, או לרוחניות המרגיעה.
אבל ישנם אנשים שמחליטים לפרוש מהחיים הללו,להתרחק מהציוויליזציה וללכת עוד יותר רחוק. רבים מעדיפים לחיות קצת כמו האדם הקדמון, האיש הפרהיסטורי שחי חיים פרימיטיביים אבל בקטע טוב.
יש מהם העושים זאת ביחידות ויש העוברים לטבע בזוג. הקבוצתיים מתקבצים בחלקם לקבוצות הפורשות לחיי טבע פשוטים ומכנות את עצמן "לָקטים" (Gatherers). הם קיבלו את ההשראה לכך מאבותינו הקדמונים, הציידים-לקטים (Hunter-gatherer) שתוכלו ללמוד עליהם משהו בתגית ציידים-לקטים.
מי שלא מבין את הכמיהה שנוצרה בבני אדם מודרניים לשוב אל הטבע, לאכול מהאדמה, ללון תחת כיפת השמים, לאכול ממה שמוצאים ולוותר על טכנולוגיה, סבון, נייר טואלט, אסלה, כיור ואפילו אש, ודאי איננו לבד.
רובנו כה מחוברים לנוחות שבחיים המודרניים שאפילו על הטלפון הנייד מתקשה לוותר. אבל הלקטים מעדיפים כן לחתוך ולהתנתק מהמארג החברתי, תרבותי, הקולקטיבי אבל המספרים גדולים ולא פעם גם דתי, לפרוש ולהיות חלק מהטבע.
להפוך אותו לבית. הם חוזרים ליצור קשר ותלות מרצון לקיום שלהם, ודאי החומרי, בטבע. לא פעם ולא במפתיע יש המתחברים לטבע גם באופן רוחני.
הלקטים מחליפים טקסים מודרניים שכולנו מכירים, כמו צפייה בחדשות, הפגנה, הליכה לקניון וכדומה, בטקסים שהם חלק ממערכת קשרים מחודשת בינם לבין הטבע. תפילה לגשם שיירד, בקשה למרפא טבעי לכאבים ומיחושים וכדומה.
הם אוכלים מפרי העץ והאדמה, לועסים שורשים של צמחים מסוימים (בארץ זה למשל צמח שנקרא "שוש קירח") ושותים מים ממאגרים טבעיים. חלקם אפילו לא מבעירים אש. אלה רק הם, האדמה ומה שיש בה. גם השירותים לא מתנהלים בישיבה אלא בכריעה על הארץ. הניגוב? - עם עלים או אבנים.
הם שואפים להרחיק מהם את הטכנולוגיה המודרנית שלכאורה מאפשרת לנו שליטה אבל למעשה מעבידה אותנו אצלה. תיקונים, אלגוריתמים, תשלומים חודשיים לשירותים שונים - הם מעדיפים להתקרב מחדש לטבע, זה שאין לו שום דרישות מהם.
מקלחת גם היא בטבע וכמובן בעירום. כמו אבותינו הפרהיסטוריים, במקורות המים הטבעיים ובלי חשבון. "טבעי הוא הכי, אחי!" הם ודאי יאמרו למי שישאל...
לערוך
בחברתנו המודרנית - הקפיטליסטית והאינדיבידואליסטית. האדם חי בתוך תפיסה קולקטיבית על-פיה הוא חלק ממארג חברתי – תרבותי – דתי וסביבתי שלם. על פי תפיסה זו היחיד הינו חלק ממשפחה, שהיא חלק מהשבט, שהוא חלק מהטבע שהוא חלק מהיקום, כך שהכול קשור בכל, מושפע ומשפיע (
בימים ההם, טרם המהפכה התעשייתית והמדעית היתה הדרך העיקרית של האדם להסביר תופעות קיומיות כשגשוג ופריחה, אי-ודאות, מחלות ומוות ולבסס תחושת משמעות ושליטה בחיים דרך אותה תפיסה קולקטיבית שהתבטאה באמונה הדתית – רוחנית בעלת ביטוי חברתי, מוסרי ואקולוגי. תפיסת חיים זו התאפיינה באורך חיים השומר על קשר מתמיד בין האדם והטבע, הגשמי והרוחני בה להתנהגות הטקסית מקום מרכזי ומכריע
שבימים ההם היה האדם קשור ותלוי בטבע לקיום חייו החומריים והרוחניים עסקו חלק ניכר מהטקסים שהתקיימו בשבט במערכת הקשרים שבין האדם והטבע – מבקשים שירד גשם מספק לקבלת יבול שופע אך במידה כזאת שלא יהיה שיטפון...
לא ראיתי אסלה, כיור, סבון או איזשהו פריט היגיינה מעשה ידי אדם
בשטח, כולל נייר טואלט.
תרגלו כריעה, כמו במזרח, ולא ישיבה. אפשר גם לנגב עם עלים, קליפות עץ, ובדרך הרשמית בטיול: אבנים".
בלי אוכל או ציוד מהעולם המודרני,לועס בבקרים שורש של שוש קירח.
אוכלי העלים
קוראים לעצמם "לָקטים", במחווה ל"ציידים־לקטים", כינוי לחברה האנושית כפי שהתקיימה במאות אלפי השנים שקדמו למהפכה החקלאית. קבוצת הלקטים המטיילים מתרפקים על הפרהיסטוריה הזאת, ומתארים אותה, זה לזה ולמי ששואל אותם, כתור הזהב הנשכח של בני האדם.
בטבע, שבו ניסו להתקיים בלי אוכל, בלי ציוד הישרדות, בלי גאדג'טים, טלפונים, גזיות - בלי שום פריט מהעולם המודרני,רחצה בעירוםבלי בגדי יםבמקורות המים ש
ו
בלי להבעיר אש, אפילו לא גפרור. רק הם, האדמה, ומה שהיא מציעה בחינם
לסלק את הטכנולוגיה המודרנית שמרחיקה אותנו מהטבע ונותנת לנו אשליית שליטה.
הנה החיים בטבע:
החיים המודרניים הם תובעניים, מהירים ומחייבים מאוד, במיוחד אם חיים בעיר הגדולה. המירוץ לכלכלה אישית, קריירה, משפחה וחיי חברה הוא כמעט בלתי פוסק ומותיר לא מעט אנשים חסרי נשימה. זו ודאי הסיבה שרבים מעדיפים בשלב מסוים לעבור לבית כפרי שליו ולחזור לאדמה, או לרוחניות המרגיעה.
אבל ישנם אנשים שמחליטים לפרוש מהחיים הללו,להתרחק מהציוויליזציה וללכת עוד יותר רחוק. רבים מעדיפים לחיות קצת כמו האדם הקדמון, האיש הפרהיסטורי שחי חיים פרימיטיביים אבל בקטע טוב.
יש מהם העושים זאת ביחידות ויש העוברים לטבע בזוג. הקבוצתיים מתקבצים בחלקם לקבוצות הפורשות לחיי טבע פשוטים ומכנות את עצמן "לָקטים" (Gatherers). הם קיבלו את ההשראה לכך מאבותינו הקדמונים, הציידים-לקטים (Hunter-gatherer) שתוכלו ללמוד עליהם משהו בתגית ציידים-לקטים.
מי שלא מבין את הכמיהה שנוצרה בבני אדם מודרניים לשוב אל הטבע, לאכול מהאדמה, ללון תחת כיפת השמים, לאכול ממה שמוצאים ולוותר על טכנולוגיה, סבון, נייר טואלט, אסלה, כיור ואפילו אש, ודאי איננו לבד.
רובנו כה מחוברים לנוחות שבחיים המודרניים שאפילו על הטלפון הנייד מתקשה לוותר. אבל הלקטים מעדיפים כן לחתוך ולהתנתק מהמארג החברתי, תרבותי, הקולקטיבי אבל המספרים גדולים ולא פעם גם דתי, לפרוש ולהיות חלק מהטבע.
להפוך אותו לבית. הם חוזרים ליצור קשר ותלות מרצון לקיום שלהם, ודאי החומרי, בטבע. לא פעם ולא במפתיע יש המתחברים לטבע גם באופן רוחני.
הלקטים מחליפים טקסים מודרניים שכולנו מכירים, כמו צפייה בחדשות, הפגנה, הליכה לקניון וכדומה, בטקסים שהם חלק ממערכת קשרים מחודשת בינם לבין הטבע. תפילה לגשם שיירד, בקשה למרפא טבעי לכאבים ומיחושים וכדומה.
הם אוכלים מפרי העץ והאדמה, לועסים שורשים של צמחים מסוימים (בארץ זה למשל צמח שנקרא "שוש קירח") ושותים מים ממאגרים טבעיים. חלקם אפילו לא מבעירים אש. אלה רק הם, האדמה ומה שיש בה. גם השירותים לא מתנהלים בישיבה אלא בכריעה על הארץ. הניגוב? - עם עלים או אבנים.
הם שואפים להרחיק מהם את הטכנולוגיה המודרנית שלכאורה מאפשרת לנו שליטה אבל למעשה מעבידה אותנו אצלה. תיקונים, אלגוריתמים, תשלומים חודשיים לשירותים שונים - הם מעדיפים להתקרב מחדש לטבע, זה שאין לו שום דרישות מהם.
מקלחת גם היא בטבע וכמובן בעירום. כמו אבותינו הפרהיסטוריים, במקורות המים הטבעיים ובלי חשבון. "טבעי הוא הכי, אחי!" הם ודאי יאמרו למי שישאל...
לערוך
בחברתנו המודרנית - הקפיטליסטית והאינדיבידואליסטית. האדם חי בתוך תפיסה קולקטיבית על-פיה הוא חלק ממארג חברתי – תרבותי – דתי וסביבתי שלם. על פי תפיסה זו היחיד הינו חלק ממשפחה, שהיא חלק מהשבט, שהוא חלק מהטבע שהוא חלק מהיקום, כך שהכול קשור בכל, מושפע ומשפיע (
בימים ההם, טרם המהפכה התעשייתית והמדעית היתה הדרך העיקרית של האדם להסביר תופעות קיומיות כשגשוג ופריחה, אי-ודאות, מחלות ומוות ולבסס תחושת משמעות ושליטה בחיים דרך אותה תפיסה קולקטיבית שהתבטאה באמונה הדתית – רוחנית בעלת ביטוי חברתי, מוסרי ואקולוגי. תפיסת חיים זו התאפיינה באורך חיים השומר על קשר מתמיד בין האדם והטבע, הגשמי והרוחני בה להתנהגות הטקסית מקום מרכזי ומכריע
שבימים ההם היה האדם קשור ותלוי בטבע לקיום חייו החומריים והרוחניים עסקו חלק ניכר מהטקסים שהתקיימו בשבט במערכת הקשרים שבין האדם והטבע – מבקשים שירד גשם מספק לקבלת יבול שופע אך במידה כזאת שלא יהיה שיטפון...
לא ראיתי אסלה, כיור, סבון או איזשהו פריט היגיינה מעשה ידי אדם
בשטח, כולל נייר טואלט.
תרגלו כריעה, כמו במזרח, ולא ישיבה. אפשר גם לנגב עם עלים, קליפות עץ, ובדרך הרשמית בטיול: אבנים".
בלי אוכל או ציוד מהעולם המודרני,לועס בבקרים שורש של שוש קירח.
אוכלי העלים
קוראים לעצמם "לָקטים", במחווה ל"ציידים־לקטים", כינוי לחברה האנושית כפי שהתקיימה במאות אלפי השנים שקדמו למהפכה החקלאית. קבוצת הלקטים המטיילים מתרפקים על הפרהיסטוריה הזאת, ומתארים אותה, זה לזה ולמי ששואל אותם, כתור הזהב הנשכח של בני האדם.
בטבע, שבו ניסו להתקיים בלי אוכל, בלי ציוד הישרדות, בלי גאדג'טים, טלפונים, גזיות - בלי שום פריט מהעולם המודרני,רחצה בעירוםבלי בגדי יםבמקורות המים ש
ו
בלי להבעיר אש, אפילו לא גפרור. רק הם, האדמה, ומה שהיא מציעה בחינם
לסלק את הטכנולוגיה המודרנית שמרחיקה אותנו מהטבע ונותנת לנו אשליית שליטה.
הנה החיים בטבע:
