מה עשו הנזירים בימי הביניים?
חייהם של הנזירים (Monks) בימי הביניים חיו חיים מוסדרים להפליא. הם התנהלו במנזרים שהיו מעין ערים קטנות ומבודדות.
חייהם התנהלו על פי סדר יום קפדני שעוצב על ידי בנדיקטוס הקדוש (Saint Benedict), מי שייסד במאה ה-6 את המסדר הבנדיקטיני. המוטו המרכזי של חייהם היה "התפלל ועבוד" (Ora et Labora), עיקרון שהנחה כל היבט בחייהם.
במנזרים השונים החל היום בשעות שונות, בין 2:00 ל-4:00 לפנות בוקר, עם צלצול הפעמון לתפילת הלילה. התפילות נמשכו כשעתיים, כחלק ממערכת של 8 תפילות יומיות קבועות בהן שרו מזמורים בלטינית, בשעות הידועות כ" שעות הקנוניות" (Canonical Hours).
עם עלות השחר הגיעה שעת תפילת הבוקר. ארוחת הבוקר הייתה צנועה וכללה בעיקר לחם ומעט יין מהול במים. הנזירים נמנעו מאכילת בשר למעט במקרים של מחלה. במהלך השנה הנוצרית הם גם הקפידו על תקופות צום קבועות. מרבית מזונם הגיע מגינות הירק שטיפחו בעצמם.
במשך היום עסקו הנזירים במגוון פעילויות. חלקם עבדו בספריית המנזר בהעתקה של כתבי יד עתיקים. אחרים עסקו בגידול יבולים בשדות המנזר. במנזרים של המסדר הבנדיקטיני (Benedictine Order) פעלו גם בתי ספר בהם הם לימדו הן ילדי אצולה והן ילדים שיועדו לחיי נזירות.
בתי מלאכה שונים פעלו במנזרים, כאשר כל מנזר התמחה בתוצרת מסוימת - חלקם בייצור בירה, אחרים ביין או בגבינות.
במאה ה-11 נוסד המסדר הציסטרציאני (Cistercian Order), ובמאה ה-12 המסדר הקרתוזיאני (Carthusian Order). מסדרים אלו נודעו במשטר השתיקה המחמיר שלהם. במנזרים הקלוניאקים (Cluniac) פיתחו שפת סימנים מיוחדת לתקשורת הכרחית. הנזירים חיו בתאים פשוטים עם מיטת קש, שולחן קטן ומדף לספרים.
הגלימות הנזיריות היוו מאז ימי הביניים סמל זיהוי חשוב: הבנדיקטינים לבשו גלימות שחורות, הציסטרציאנים - לבנות, הפרנציסקנים (Franciscans) - חומות, והדומיניקנים (Dominicans) - שחור-לבן. הקפוצ'ינים (Capuchins), ענף של המסדר הפרנציסקני, נודעו בגלימתם החומה עם הקפוצ'ון (ברדס) המחודד שנתן להם את שמם. המסדר הכרמליתי (Carmelites) התאפיין בגלימה חומה-בהירה עם גלימה לבנה עליונה.
התפילות היומיות, שמונה במספר, כללו את תפילת חצות, תפילת הבוקר המוקדם, תפילת השחר, תפילת השעה השלישית, תפילת הצהריים, תפילת אחר הצהריים, תפילת הערב ותפילת השינה. בין התפילות הנזירים המשיכו בעבודתם היומית. בערב הך התכנסו לארוחה משותפת בחדר האוכל, כשאחד הנזירים קורא בקול מכתבי הקודש.
המנזרים היו מרכזי תרבות חשובים בימי הביניים. הם שימרו את הידע העתיק בספריותיהם, פיתחו שיטות חקלאות מתקדמות, עסקו ברפואה והפעילו בתי חולים. חייהם המוסדרים והמשמעת העצמית הקפדנית הפכו את המנזרים למודל של יעילות וסדר, שבלטו בכך, במיוחד בתקופה של אי-יציבות פוליטית וחברתית.
חייהם של הנזירים (Monks) בימי הביניים חיו חיים מוסדרים להפליא. הם התנהלו במנזרים שהיו מעין ערים קטנות ומבודדות.
חייהם התנהלו על פי סדר יום קפדני שעוצב על ידי בנדיקטוס הקדוש (Saint Benedict), מי שייסד במאה ה-6 את המסדר הבנדיקטיני. המוטו המרכזי של חייהם היה "התפלל ועבוד" (Ora et Labora), עיקרון שהנחה כל היבט בחייהם.
במנזרים השונים החל היום בשעות שונות, בין 2:00 ל-4:00 לפנות בוקר, עם צלצול הפעמון לתפילת הלילה. התפילות נמשכו כשעתיים, כחלק ממערכת של 8 תפילות יומיות קבועות בהן שרו מזמורים בלטינית, בשעות הידועות כ" שעות הקנוניות" (Canonical Hours).
עם עלות השחר הגיעה שעת תפילת הבוקר. ארוחת הבוקר הייתה צנועה וכללה בעיקר לחם ומעט יין מהול במים. הנזירים נמנעו מאכילת בשר למעט במקרים של מחלה. במהלך השנה הנוצרית הם גם הקפידו על תקופות צום קבועות. מרבית מזונם הגיע מגינות הירק שטיפחו בעצמם.
במשך היום עסקו הנזירים במגוון פעילויות. חלקם עבדו בספריית המנזר בהעתקה של כתבי יד עתיקים. אחרים עסקו בגידול יבולים בשדות המנזר. במנזרים של המסדר הבנדיקטיני (Benedictine Order) פעלו גם בתי ספר בהם הם לימדו הן ילדי אצולה והן ילדים שיועדו לחיי נזירות.
בתי מלאכה שונים פעלו במנזרים, כאשר כל מנזר התמחה בתוצרת מסוימת - חלקם בייצור בירה, אחרים ביין או בגבינות.
במאה ה-11 נוסד המסדר הציסטרציאני (Cistercian Order), ובמאה ה-12 המסדר הקרתוזיאני (Carthusian Order). מסדרים אלו נודעו במשטר השתיקה המחמיר שלהם. במנזרים הקלוניאקים (Cluniac) פיתחו שפת סימנים מיוחדת לתקשורת הכרחית. הנזירים חיו בתאים פשוטים עם מיטת קש, שולחן קטן ומדף לספרים.
הגלימות הנזיריות היוו מאז ימי הביניים סמל זיהוי חשוב: הבנדיקטינים לבשו גלימות שחורות, הציסטרציאנים - לבנות, הפרנציסקנים (Franciscans) - חומות, והדומיניקנים (Dominicans) - שחור-לבן. הקפוצ'ינים (Capuchins), ענף של המסדר הפרנציסקני, נודעו בגלימתם החומה עם הקפוצ'ון (ברדס) המחודד שנתן להם את שמם. המסדר הכרמליתי (Carmelites) התאפיין בגלימה חומה-בהירה עם גלימה לבנה עליונה.
התפילות היומיות, שמונה במספר, כללו את תפילת חצות, תפילת הבוקר המוקדם, תפילת השחר, תפילת השעה השלישית, תפילת הצהריים, תפילת אחר הצהריים, תפילת הערב ותפילת השינה. בין התפילות הנזירים המשיכו בעבודתם היומית. בערב הך התכנסו לארוחה משותפת בחדר האוכל, כשאחד הנזירים קורא בקול מכתבי הקודש.
המנזרים היו מרכזי תרבות חשובים בימי הביניים. הם שימרו את הידע העתיק בספריותיהם, פיתחו שיטות חקלאות מתקדמות, עסקו ברפואה והפעילו בתי חולים. חייהם המוסדרים והמשמעת העצמית הקפדנית הפכו את המנזרים למודל של יעילות וסדר, שבלטו בכך, במיוחד בתקופה של אי-יציבות פוליטית וחברתית.
