שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה קרה בימי הביניים?
התקופה ההיסטורית שבין 600-1450 לספירה מכונה יְמֵי הַבֵּינַיִם (Middle ages). זוהי התקופה שמאז נפילת האימפריה הרומית ועד תחילת תקופת הרנסנס.
אם לפרט, ימי הביניים היו בין העת העתיקה באירופה ולפני העת החדשה, בין התקופה והתרבות הקלאסית שעיצבו את אירופה הקדומה, בהובלת יוון ורומי, לבין התקופה המודרנית - שתתחיל ברנסאנס ותביא את המין האנושי בתוך חצי מילניום לחלל, לאיינשטיין ולרפואה, תעשייה ומדע שלא יעצרו לרגע.
ימי הביניים מתחילים בנפילת הקיסרות הרומית, בסביבות המאה החמישית לספירה. שבטים שונים, כמו ההונים של אטילה ההוני, המונגולים של ג'ינגיס חאן, ויזיגותים, ויקינגים ועוד, כולם כובשים אז ובוזזים חלקים מאירופה. הקיסרות החלשה מתקשה להתגונן, משלמת לחלקם כדי שלא יתקפו אותה ומבוססת במשבר מנהיגותי של קיסרים שמתחלפים בקצב מסחרר ומתקשים לנהל אותה.
ימי הביניים הפכו לתקופה אלימה וחשוכה, שכונתה על ידי ההיסטוריונים "הזמנים האפלים" (Dark Ages), כי היא הייתה חשוכה ולא נאורה, כמו שהיו התקופה הקלאסית שלפניה והרנסאנס, המהפכה המדעית ועידן ההשכלה שיבואו אחריה.
בתקופה זו שקעו התרבות והקידמה. העוני היה בה גדול והשיטה הפאודלית השליטה מעטים על הרכוש, כשמרבית האירופים היו אריסים עניים וחלשים. בתקופה זו שלטו גורמים מעכבים כמו הכנסייה הנוצרית והם רדפו את מי שהחלו להעלות רעיונות מדעיים ראשונים. בימי הביניים נבלמה הקידמה האנושית שאפיינה את יוון הקדומה ואת התקופה שבה שלטה האימפריה הרומית, האמנות לא התפתחה בה וההתפתחות המדעית והכלכלית, שכה אפיינה את העת העתיקה ותהיה בלב העת החדשה שתבוא אחריה, כמעט ונעצרה.
גם פוליטית השתלטה הדת הנוצרית על אירופה. בהיעדר אימפריה שלטת חזקה, הכנסיה הופכת לכוח החזק ביותר ביבשת. היא שולטת ללא עוררין במלכים ובמנהיגים והוכיחה זאת לא פעם, כמו במקרה "ההליכה לקנוסה" שבו נאלץ מלך "האימפריה הרומית הקדושה" (שם חיוור לממלכה חלשה ששרדה 1000 שנים) להתרפס לפני האפיפיור, כדי לשמור על שלטונו.
רבים רואים בשנת 1492, השנה שבה הפליג קולומבוס אל העולם החדש ולגילוי אמריקה, את סופם הסמלי של ימי הביניים. אז החלה תקופת הרנסאנס ("התחייה"), שנחשבת לתחיית התרבות המערבית ולתחילתה של העת החדשה.
הנה החיים בימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/scA84J4dJ3A
כמה מיתוסים על תקופת ימי הביניים ומה באמת נכון בהם (מתורגם):
https://youtu.be/e9-l34TcV_U
קריסתה של האימפריה הרומית היא שהובילה לימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/41XsBMvO40g
האירועים המרכזיים של ימי הביניים:
https://youtu.be/6EAMqKUimr8
ימי הביניים הם התקופה הפאודלית (מתורגם):
https://youtu.be/QRLYwEklgzY
שיר שמספר על ההיסטוריה של התקופה:
https://youtu.be/VKuarYshelQ
הסיפור של ימי הביניים (מתורגם):
https://youtu.be/QV7CanyzhZg?long=yes
וסרטון תיעודי על התקופה האפילה:
https://youtu.be/ydXi-KiMv7o?long=yes
מי היו האבירים ששמרו על הממלכות בימי הביניים?
אבירים (Knights) היו לוחמים חמושים ורכובים באירופה של ימי הביניים.
האבירים רכבו על סוסים והיו לבושים בשריון אבירים ששמר עליהם בקרב. האבירים לחמו מעל גב הסוסים כשהם עטויים בשריון ומצוידים בכלי נשק אימתניים.
הם נחשבו חלק מהאצילים של אותם הימים והצטיינו בתכונות חברתיות של אדיבות אמיצה והתנהגות מכובדת, שעד היום מכנים "התנהגות אבירית" או "אבירות". קראו על כך בתגית "אבירות".
ימי הביניים היו תקופה של כיבושים רבים והרבה אלימות. עמי אירופה טיפחו שכבה של לוחמים איכותיים ומאומנים היטב שיוכלו להתמודד עם פולשים ואויבים. תמורת ההגנה והשירות שלהם בהגנת הממלכה, המלך נהג לתת להם נחלות גדולות וזכויות יתר והם הפכו לעשירים.
האבירים נהגו בימי הביניים לבנות להם טירות מבוצרות ומוגנות בחומות. הם גרו בטירות והיו לוחמים בשביל המלך. הם היו חלק מהשיטה הפיאודלית, בה העניק המלך לאביריו מהשטחים שכבשו. בשטחים אלו עבדו איכרים שנקראו צמיתים והם פרנסו את האביר ואת כל צרכיו וצרכי משפחתו. בתמורה, האביר היה עובד כלוחם בשירות המלוכה.
האבירים חיו בדרך כלל בטירה שבנו לעצמם, עם משרתים ועובדים רבים שחיו בה גם הם. כל דיירי הטירה זכו להגנה מהאביר ובתמורה עבדו בשירותו.
בהדרגה התפתחו כפרים מסביב לטירות, בהם גרו האיכרים בבתים פשוטים. האיכרים האלו היו צמיתים או ואסאלים, ששירתו את האביר ומשפחתו בעבודה חקלאית בנחלה שלו וקיבלו הגנה ומעט אוכל ששמרו לעצמם ממה שגידלו.
הנה מסלול הכשרת האביר (עברית):
https://youtu.be/i3WJtItRxYQ
קרבות האבירים של ימי הביניים מתוך סרט קולנוע:
http://youtu.be/cIwNBX7k4vs
כך נלחמו האבירים:
http://youtu.be/5hlIUrd7d1Q?t=14s
האבירים קיבלו מהמלך נחלות וזכויות יתר (מתורגם):
https://youtu.be/dI9a_HI3-ZU
לרוב האבירים התגוררו בטירה (מתורגם):
https://youtu.be/Pp_rT66aJu4
האבירים נלחמים על סוסיהם:
http://youtu.be/J8L6AVIeVXw
סרטון תיעודי על חיי האבירים (מתורגם):
https://youtu.be/UBp26Q4gmYA?long=yes
וסרט תיעודי מתורגם על האבירים והדרך בה הוכשרו לתפקידם (מתורגם):
https://youtu.be/_KcwU85bwC0?long=yes
איך היו החיים בטירה?
טירה (Castle) היא מקום מבוצר עם מצודה, שבו מתגוררים אנשים. בימי הביניים רבים מהאבירים גרו בטירות שבנו על שטחים שקיבלו מהמלך ובתמורה לחמו בשבילו ולהגנתו.
הטירה בימי הביניים הייתה מוקפת בדרך כלל בחומה גבוהה, שנועדה להגן על אדוני הטירה, משרתיהם ועובדיהם.
האדונים לרוב התגוררו בחדרי שינה שבמצודה המרכזית של הטירה, בעוד העובדים שכנו בחלקי הטירה האחרים. ברוב הטירות יש מגדלים מרכזיים ששימשו להגנה, אולם מרכזי, כנסייה, מטבח וחדר אוכל.
בטירה חיו ועבדו אנשים רבים, בשלל עבודות של הכנת מזון ותחזוקת הטירה והקיום היומיומי. מורים לימדו את הילדים, משרתים שרתו את האדון ומשפחתו, סנדלרים וחייטים תפרו והכינו בגדים ונעליים, סייסים טיפלו בסוסים וכך הלאה.
תמורת שירותיהם זכו המשרתים, כמו גם עובדי הטירה ומשפחותיהם להגנה ולביטחון שהעניק להם האביר ולמסגרת חברתית שתהיה הבסיס לכפר.
כי סביב הטירה התפתחו עם הזמן כפרים שבהם התגוררו איכרים. הם היו צמיתים, או אריסים, של האדון. בעצם הם קיבלו את רשות האציל, בעל הטירה, לעבד את אדמותיו, בתמורה לחלק גדול מהתנובה שגידלו ולשלל חובות נוספים. זה היה חלק מהשיטה הפיאודלית. קראו על כך בתגית "פאודליזם".
גם אחרי ימי הביניים המשיכו לבנות טירות ענקיות ומפוארות. כיום גרים ברוב הטירות צאצאים שירשו את הטירות מהוריהם, או אנשים עשירים מאד שקנו מיורשים כאלה.
הנה הטירה בימי הביניים (מתורגם):
https://youtu.be/Pp_rT66aJu4
מבנה ועיצוב הטירה של ימי הביניים:
https://youtu.be/AesgRREuCQI
טירות נבנו כדי לעמוד בהתקפות האפשריות עליהן:
https://youtu.be/xNeNPk4D_Ng
כמה טירות מהגדולות בעולם:
https://youtu.be/4zewU-fMQ50
מבט אל תוך טירה מימי הביניים:
http://youtu.be/mQuDLVpi6UQ
הטירות לא נולדו בימי הביניים אלא התפתחו מבניית מבצרים, שהוקמו בתקופה הרומית ואף לפני כן:
http://youtu.be/kncQAyuU_eo
טירה מהמאה ה-19:
http://youtu.be/QrJyeearNNk
טירה צרפתית בנורמנדי:
https://youtu.be/tfiZCe4p6Os
וכך התנהלו החיים בטירות:
https://youtu.be/z56d4f1uT3k?long=yes
הבה נחקור את הטירה שלפנינו:
https://youtu.be/Zu-KVWSqJlI?qr=yes
מה למדו הילדים בימי הביניים?
בימי הביניים לא היו בתי ספר כמו שאנחנו מכירים היום. לא היה נהוג אז חינוך זהה לכולם. היו שלמדו והיו שלמדו דברים אחרים, אבל איש לא הלך לבית ספר.
חושבים שזה טוב יותר מאשר הלימודים בבתי הספר של היום? - שימו לב להמשך ונסו לדמיין את עצמכם שם.
ילדים בימי הביניים למדו דברים שונים, בהתאם למעמד, למין ולציפיות מהם לעתיד.
ילדי האצילים למדו אצל אנשי הדת הנוצרים, שהחינוך נקבע אז על ידם. הם למדו קריאה וכתיבה, חשבון, לוגיקה, לשון, לימודים דתיים ולטינית שהייתה שפת התפילות בכנסייה.
לא מעט מבני האצולה גם הוכנו לשלטון ולחיים של לוחמים. רבים מהם למדו כיצד לנהוג כאבירים, כשהלימודים שלהם כוללים אמנויות לחימה ורכיבה על סוסים, לצד דרכי התנהגות, נימוסים של אבירים והתנהלות בהתאם למעמדם העתידי.
ילדי הכפר למדו עבודות ומלאכות כמו נפחות, חקלאות ובנייה בלבנים. מרביתם גם עבדו מגיל צעיר בעבודות כפיים, כמו עבודה חקלאית בשדה, או עבודות כרייה מפרכות במכרה.
ילדים מהערים ובני מעמד הביניים הוכשרו ללמוד מקצוע. את המקצוע הם לא למדו בבית ספר אלא אצל בעל מקצוע המבוגר. הנער נהג להתקבל כשוליה, כשהוא עובד בשירות המקצוען, בלי לקבל שכר. דווקא הוריו הם ששילמו לבעל המקצוע על הידע שהיקנה לו ובכך מממנים את לימודיו. כך למד הנער במשך שנים את רזי המקצוע, עד שיכול היה לעסוק בו כאיש מקצוע לכל דבר.
הבנות והנשים גם הן הופלו לרעה ולכן לא זכו לחינוך של ממש. מה שכן, הילדות למדו את מלאכות הבית, כמו לבשל מאכלים שונים, לתפור בגדים ולנקות. זה מה שעשו אז נשים ואת המלאכות הללו למדו הבנות. רק מי שרצו להקדיש את עצמן לדת ולהפוך לנזירות, זכו ללימודי הדת הנוצרית.
הנה הלימוד והחינוך בימי הביניים:
https://youtu.be/YJ_nLdWKjQc
כיצד הוא משתלב בתקופה הזו ובמאפייניה:
https://youtu.be/6EAMqKUimr8
וילדים הלומדים בימינו על ימי הביניים:
https://youtu.be/1k-LhWB4QaA
מיהם מספרי הסיפורים של ימי קדם?
המנהג של סיפור הסיפורים החל הרבה לפני ימי הביניים. כבר מימי האדם הקדמון, נהגו הציידים לספר את חוויות הציד והגבורה לחברי השבט הקטן. במסופוטמיה נהגו כוהני הדת לטוות סיפורים על אלים קדמונים ועלילות גבורה מיתולוגיים. בתקופת ימי הביניים שימשו מספרי הסיפורים והשחקנים במחזות כטווי העלילות והסיפורים לאבירים ולאצילים. אחר כך באו המחזאים כמו שייקספיר ואז הרדיו, סרטי הקולנוע, סדרות הטלוויזיה והאינטרנט.
אבל לעניים ולאיכרים בימי הביניים לא היו מספרי סיפורים, לא הצגות ולא אמצעי תקשורת אחרים. רובם לא נחשפו להופעות של טרובדורים, הזמרים שנהגו להופיע לפני האצילים שבטירות הסגורות. אנשים פשוטים ניזונו בעיקר מסיפורי נוודים או מינסטרלים, זמרים נודדים שהגיעו וסיפרו מה ראו ומה שמעו בכפרים אחרים ובמקומות רחוקים. לעיתים הם נאלצו גם להמציא סיפורים מעניינים, בשביל ארוחה טובה או בכדי להתחבב על הבריות. זו הייתה המסורת הענייה של הסיפור בימי הביניים וממנה נולדו אגדות, סיפורים ואפילו שירי עם פשוטים, שממש כמו "יונתן הקטן" שאנו מכירים, חינכו לא פעם את הילדים ואת ההמונים להתנהגות נאותה.
בערב גם ישבו האיכרים וסיפרו זה לזה ולילדים את הסיפורים ששמעו מאותם הנוודים, או את אלה שזכרו מילדותם. כך תפסו הסיפורים באותה התקופה מקום של בידור משפחתי זול ופשוט. מאגדות ועד שמועות שהפכו בפיהם לעובדות, מסיפורי אבא ואמא ועד חדשות ישנות שהועברו מכפר לכפר דרך הנוודים - כל אלה הפכו את אנשי ימי הביניים לאוהבי סיפורים ואגדות עם.
רבים מאותם סיפורים שהועברו מאחד לשני שובשו והשתנו במהלך השנים. לפעמים נוספו להם פרטים או שונו "כדי להוסיף פלפל לסיפור".. לפעמים פרטים נשכחו והמספר נאלץ להמציא ולהשלים את הסיפור בעצמו. כך הלכו ותפחו הסיפורים, קיבלו גירסאות שונות ומשונות ולעיתים סופרו על דמויות שונות לחלוטין. חלקם הפכו לסיפורי עם ואגדות ילדים וחלקם הונצחו בתרבות, אם במחזות כמו אלו של שייקספיר ואם ביצירות אמנות של משוררים, ציירים, פסלים ומלחינים שהנציחו אותם לעד.
הנה תקציר אמנות הסיפור ההיסטורית:
https://youtu.be/SPxgz9aBFMw
שורשי מקצוע מספרי הסיפורים נעוצים בעידן האדם הקדמון:
https://youtu.be/p6E8jpFasR0
ואנימציה מודרנית של סיפור מימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/5pgstYXjor0
מה היה מסדר אבירי היכל שלמה?
קרב קרני חיטין עמד להסתיים. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת. איש לא ידע שמכאן עומדים המוסלמים להביס את שומרי הארץ הצלבנים, להשתלט על ארץ הקודש ולהפוך לכוח עולמי, שרק יגדל.
אבל בשולי אותה תבוסה גדולה, התחיל בעמק קרני חיטין גם תהליך שיגרום לתבוסתו המתמשכת ולהתפוררתו של הכוח הצבאי החזק של הנוצרים, סוג של "קומנדו נוצרי", של אבירים לוחמים נועזים ומאמינים, שעד אז נחשבו לבלתי-מובסים.
הטמפלרים. בעצם, קראו להם "מסדר אבירי היכל שלמה" (Knights Templar). הם נמנו על מסדר צבאי נוצרי של אבירים-נזירים שפעל מאז המאה ה-12 ובתקופת מסעי הצלב של המלך ריצ'רד ה-1, הידוע בתור "ריצ'ארד לב ארי".
האבירים הטמפלרים היו כוח צבאי חזק בן מאות חיילים, שמילא תפקידים שונים באירופה הנוצרית של אותה תקופה בימי הביניים והיווה במידה רבה את "כוח המחץ" של הצלבנים.
הם נקראו גם "מקדש שלמה" או "האבירים העניים של ישו" אבל לרוב מזכירה אותם ההיסטוריה בשם "טמפלרים". זאת מפני שהאבירים האלה קיבלו את שם המקום שעליו רצו לשמור, הם היו שומרי ה-Temple, ההיכל, או המקדש.
המסדר נוסד כדי להגן על הממלכה הצלבנית בארץ הקודש, ממלכת ירושלים. כמו כן הוא סיפק הגנה לצליינים נוצרים שעלו לרגל לירושלים. במהלך מסעי הצלב נלחמו הטמפלרים במוסלמים והפכו לכוח צבאי מעולה.
הטמפלרים צברו עושר אדיר, בעיקר מהתרומות שהגיעו למסדר. הם גם זכו לתמיכת "הכס הקדוש", הוא האפיפיור. הכספים שלהם, אלו שהרוויחו בשדב הקרב, בכיבושים ובעסקאות שניהלו בתוך הממסד הנוצרי - הכספים האלה הושקעו נכון והפכו את המסדר הטמפלרי לעשיר כקורח.
למסדר הזה הייתה אז גם רשת סניפים שהייתה פרוסה בכל רחבי אירופה וסייעה בהעברת כספים בבטחה ממקום למקום. שירות זה ניתן במיוחד לצליינים שלא רצו לשאת את הכסף בדרכים עתירות השודדים של ימי הביניים ולאנשים אחרים שהסתייעו בשירות המאובטח הזה. גם שירותי ה"בנק הבטוח" שהתבטא בהעברת הכסף הזו, העשירו אותם מאד.
אבל לאחר שהצלבנים הובסו על ידי המוסלמים בקרב קרני חיטין, איבד המסדר הטמפלרי את כל רכושו בארץ ישראל. מרבית הכוח הלוחם שלהם בארץ חוסל גם הוא בתבוסה הנוראה, הן בקרני חיטין והן בקרבות שאחריו. כך החלו הטמפלרים לסגת שוב ושוב.
בשלב מסוים נפלה ירושלים והטמפלרים פינו את מפקדתם לעכו. בעכו הצלבנית הם בנו מבנים מרשימים וחכמים, ביניהם את "מנהרת הטמפלרים", שהובילה ממפקדתם בנתיב גישה סודי אל נמל העיר. מאה שנה לאחר מכן נפלה גם עכו והם עברו בהדרגה לקפריסין, לרודוס ולבסוף למלטה, האי שבו הם פעילים עד היום.
הטמפלרים גם הוסיפו לפעול באירופה עד לחיסולם בה, אבל הם מעולם לא שבו למעמד ולעוצמה שאפיינה את שנות התהילה שלהם במאה ה-12.
רבים טוענים שמקור האמונה הטפלה על המזל הרע של יום שישי ה-13 הוא מתאריך כזה באוקטובר 1307, יום בו הובסו הטמפלרים בצרפת. מכל מקום, הקשר ליום המזל הרע הזה לא היטיב במיוחד עם כל מי שמאמין בנצרות מאז אבל איכשהו דבק בטמפלרים לתמיד. הכירו את העניין בתגית "יום שישי ה-13".
אגדות רבות אחרות סופרו עליהם ואף הוצגו בסרטים רבים, כולל תיאוריית הקונספירציה שהם מצאו את ארון הברית בחפירות שעשו בירושלים ומגוון סיפורים עתירי-דימיון וקצת פחות סבירות.
הנה הטמפלרים בקרב, מתוך סרט משנת 2007:
https://youtu.be/OFfOgVCuJM4
כך מתוארים אבירי היכל שלמה בסרט צופן דה וינצ'י:
https://youtu.be/0g0V8Yi1cQo
ומהלכי המלחמה של הטמפלרים בארץ הקודש, מתוך משחק מחשב:
https://youtu.be/6d09T9cfwzs
מי היה המלחין גיום דה מאשו?
הוא היה רב-תחומי, איש מבריק וחרוץ, יצירתי להפליא ודומה שהוא בכלל הגיע במכונת זמן מהרנסנס לימי הביניים. קראו לו גיום אבל ברור שמדויק היה לקרוא לו גאון.
כי גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), כלומר גיום מהעיר מאשו, הוא מי שניהל בימי הביניים קריירה מסודרת של כומר ומשורר, אך היה קודם ולפני הכל מלחין.
ולא סתם מלחין אלא בעל שיעור קומה ואיש מוכשר להפליא שבתקופה בה יש נפילה יצירתית ותרבותית הוא כבר חשב מחוץ לקופסה ויצר קורפוס עצום של יצירות, לצד היותו המייצג המובהק של תנועת ה"ארס נובה" המוסיקלית.
לא פלא שאפילו במאה ה-15 זכתה השירה שכתב להתפעלות ולחיקויים מצד משוררים שונים. בתולדות המוסיקה הוא ככל הנראה המלחין הצרפתי המפורסם והמשפיע ביותר מהמאה ה-14.
על אף העיסוק שלו במוסיקה דתית, גיום ניהל חיים מלאים בעולם החילוני. כמו כל מוסיקאי מקצועי בתקופתו הוא שירת פטרונים והיה בקשרים הדוקים עם הכתר הצרפתי.
החיים הכנסייתיים שלו התמקדו בהיותו הקאנון של ריימס. בהיותו גם פקיד, מי שיודע קרוא וכתוב (לא מובן מאליו באותה תקופה) ומנגד גם אמן מומחה באמנויות, במקרה הזה במוסיקה ושירה, הוא היה מבכירי ההפקה האמנותית האירופית לפחות באותה מאה.
גיום דה מאשו נולד ככל הנראה במאשו (Machaut) שליד ריימס, בסביבות 1300. הוא יצא בשלום ממגפת הדבר שהרגה שליש מאוכלוסיית אירופה ואת שנותיו האחרונות בריימס הוא בילה בהלחנה ובהעתקה של תווים וכתבי יד שלו מהעבר. את חייו הוא סיים בריימס ב-1377.
לכתיבתו בצורות הפוליפוניות, הבאלאדה והרונדו, נודעה חשיבות היסטורית רבה יותר והמוזיקה שחיבר לטקסט של המיסה היא הראשונה, שאפשר לייחס למלחין יחיד.
כמי שכתב הרבה בצורות הפוליפוניות, האיש ידוע גם בהשפעה המשמעותית שלו על יסודות המוסיקה הפוליפונית. הוא כתב גם בצורות הבלדה והרונדו. תורתו ידועה בתור "האסכולה ההולנדית השנייה" (2nd Dutch School). המילה "הולנדית" כאן מתייחסת לא להולנד עצמה אלא לאזורי השפה ההולנדית דוגמת הולנד הנוכחית, בלגיה בה הוא חי וצפון צרפת.
במיוחד הוא נודע בתור מי שכתב את "מיסה דה נוטר דאם", המיסה הפוליפונית הראשונה בהיסטוריה, שעתידה להשפיע על מלחינים שונים במאות הבאות. המיסה הזו גם ידועה בתור המיסה הראשונה שנכתבה בשלמותה על ידי מלחין יחיד, לטקסט של המיסה.
ידועים גם שיריו החילוניים שהמשיכו את המסורת של הטרובדורים, שגיום נחשב הנציג האחרון החשוב שלה.
(מוקדש באהבה למורה הדגול בנימין ברעם ז"ל)
השיר "לה מורה":
https://youtu.be/tJS-HZWB3wE
שיר בליווי נבל:
https://youtu.be/egWRnweu1Wo
מוסיקה דתית שכתב - מתוך מיסת נוטרדאם:
https://youtu.be/vhlLzjE0ONA
שיר רב-קולי משיריו:
https://youtu.be/0yi2MMtIimY
קטע יפה נוסף מיצירותיו:
https://youtu.be/9ti59NdbG1c
מוסיקה כלית נפלאה נוספת שלו:
https://youtu.be/hOoYtdFhfqw
ושעה עם המוסיקה של גיום דה מאשו:
https://youtu.be/DgwPJpTsJP0?long=yes
איך השטיח של באייה קשור לקומיקס?
הייתם מאמינים שיצירת אמנות מימי הביניים היא מיצירות הקומיקס הראשונות בהיסטוריה?
אז כן, שטיח בָּאיֶיה הוא עבודת רקמה ארוכה ומפורטת שנרקמה בשנת 1077 בקנט שבאנגליה. השטיח, שאורכו כ-70 מטרים, נרקם לאחר הכיבוש הנורמני בשנת 1066 את אנגליה.
הוא נחשב ליצירת אמנות מהחשובות של ימי הביניים.
הרקמה מתעדת ב-58 תמונות, בסגנון שהיום היינו קוראים לו קומיקס, את פלישתו של וויליאם הכובש בראש הנורמנים לאנגליה ודרכו אל הכתר האנגלי, במה שיהפוך אותו למלך אנגליה ואת התרבות הנורמנית לשליטת אנגליה מאז ועד היום.
מדובר במעין ספר היסטוריה בתמונות, המספרות את סיפור נצחונו של דוכס נורמנדי "ויליאם הכובש", בקרב הייסטינגס, תוך הפיכתו למלך אנגליה. למעשה, ויליאם שמימן את יצירת השטיח, דאג להכניס בו את הסיפור שלו ולהפוך אותו להיסטוריה, כשמנגד אין בו כל עדות או זווית הקרב של כוחות הרולד, מלך אנגליה שהובס ומת בקרב.
ואגב, ביצירה החשובה הזו מתועדת הופעה נדירה של השביט האלי, שמופיע אחת ל-76 שנים והופיע ממש בסמוך לאירוע הכיבוש שתועד בשטיח המפורסם.
שטיח באייה נמצא כיום במוזיאון שבעיר באייה שבנורמנדי והוא נחשב לאחת מיצירות האמנות החשובות ביותר שהשתמרו מימי הביניים.
הנה שטיח הקומיקס הקדום (מתורגם):
https://youtu.be/0ktPH4pqCPA
על הקרב בהייסטינגס (מתורגם):
https://youtu.be/Owf5Uq4oFps
עוד על השטיח של באייה:
http://youtu.be/e1XbJSu1ejw
התוכן שמוצג בציורי השטיח של באייה:
http://youtu.be/F8OPQ_28mdo
ואנימציה של השטיח של באייה. שימו לב בהתחלה לתיעוד השביט האלי, כפי שתועד בשטיח באייה:
http://youtu.be/LtGoBZ4D4_E?t=6s
מי המלחינה החשובה בימי הביניים הילדגרד מבינגן?
המלחינה החשובה הראשונה בתולדות המוסיקה המערבית, שידועה לנו זהותה היא הילדגרד מבינגן (Hildegard von Bingen).
מי שהייתה נזירה גרמניה בנדיקטינית, מלחינה, משוררת, מחברת וחוזה מיסטיקנית הייתה ככל הידוע אישיות מגוונת ומרתקת, שחיה בין השנים 1098-1179.
הילדגרד, שעתידה להשאיר חותם במגוון תחומים, מעבר למוסיקה, טענה שראתה בגיל צעיר חזיונות אלוהיים. היא תיארה אותם בכתביה הרבים והחליטה להקדיש את חייה לאמונתה. עם השנים היא הפכה לאם המנזר ברופרטסברג שליד בינגן.
כמלחינה כללו יצירותיה בעיקר מוסיקה ליטורגית, דתית, בדגש על שירי הלל ופיוטים, אך הרבה מעבר לכך. הלחנים שלה עשירים ומורכבים וכללו טווח מלודי נרחב ויוצא דופן לתקופתה. היא גם הייתה יוצאת דופן בתקופתה, כשכתבה גם מילים וגם הלחינה את המוסיקה.
הילדגרד הייתה אישה פורצת דרך, בתקופה בה נשים לא ממש זכו להכרה כיוצרות. השפעתה ניכרת עד היום והיא זוכה להערכה רבה, גם בתחום המוסיקה וגם בתחומים אחרים, כמו רוחניות ורפואה טבעית. בשנת 2012, הוכרזה על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-16, כדוקטור של הכנסייה, בהכרה נדירה בחשיבותה הדתית.
בנוסף ליצירותיה המוסיקליות, כתבה הילדגרד ספרים בנושאים תיאולוגיים, ברפואה טבעית ובמדעי הטבע, מה שמעיד על השכלתה הרחבה והתעניינותה במגוון תחומים.
וואו. גם כיום, 900 שנה לאחר שנכתבו, ממשיכות היצירות המוסיקליות שלה להשפיע ולהלהיב מאזינים, מה שמעיד על עומקן ועל איכותן הנצחית. הילדגרד מבינגן נותרת דמות מעוררת השראה בתחומי המוסיקה, הרוחניות והמדע, כשחייה ויצירתה ממשיכים להיות נושא למחקר ולהערצה בקרב חוקרים ואמנים כאחד.
#על יצירותיה
בין יצירותיה החשובות והיפות ביותר נמצאת "Ordo Virtutum" (סדר המידות הטובות), הנחשבת לדרמה מוזיקלית המוקדמת ביותר ששרדה עם מחבר ידוע. יצירה זו מתארת את המאבק בין הטוב לרע על נשמת האדם ומדגימה את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, דרמה ורעיונות תיאולוגיים.
אוסף נוסף של יצירותיה המרשימות נקרא "Symphonia armonie celestium revelationum" (סימפוניה של התגלויות הרמוניות שמימיות), הכולל 77 שירים ליטורגיים. בתוך אוסף זה נמצאת היצירה המפורסמת "O virga ac diadema" (הוי ענף ועטרה), המדגימה את כישרונה הייחודי בחיבור מלודיות מורכבות ועשירות.
שירים אחרים כמו "Ave Generosa", שיר הלל למרים הבתולה, "O viridissima virga" (הוי הענף הירוק ביותר), שיר תהילה לטבע ולאלוהות, ו-"O ignis Spiritus paracliti" (הוי אש רוח הפרקליט), המנון לרוח הקודש, מדגימים את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, שירה ורוחניות באופן מרגש ומקורי.
יצירות אלו משקפות את אהבתה לטבע, את תפיסתה הרוחנית העמוקה ואת כישרונה הפואטי והמוזיקלי.
הנה "רוח הקןדש, המזרזת את החיים" מאת הילדגרד:
https://youtu.be/HYzPR0nwcmY
"הו, האש של רוח הקודש" של הילדגרד:
https://youtu.be/5zdUZ9WEyfM
"הו, כמה מופלא" גם הוא של הילדגרד:
https://youtu.be/u0T3cTTher8
התקופה ההיסטורית שבין 600-1450 לספירה מכונה יְמֵי הַבֵּינַיִם (Middle ages). זוהי התקופה שמאז נפילת האימפריה הרומית ועד תחילת תקופת הרנסנס.
אם לפרט, ימי הביניים היו בין העת העתיקה באירופה ולפני העת החדשה, בין התקופה והתרבות הקלאסית שעיצבו את אירופה הקדומה, בהובלת יוון ורומי, לבין התקופה המודרנית - שתתחיל ברנסאנס ותביא את המין האנושי בתוך חצי מילניום לחלל, לאיינשטיין ולרפואה, תעשייה ומדע שלא יעצרו לרגע.
ימי הביניים מתחילים בנפילת הקיסרות הרומית, בסביבות המאה החמישית לספירה. שבטים שונים, כמו ההונים של אטילה ההוני, המונגולים של ג'ינגיס חאן, ויזיגותים, ויקינגים ועוד, כולם כובשים אז ובוזזים חלקים מאירופה. הקיסרות החלשה מתקשה להתגונן, משלמת לחלקם כדי שלא יתקפו אותה ומבוססת במשבר מנהיגותי של קיסרים שמתחלפים בקצב מסחרר ומתקשים לנהל אותה.
ימי הביניים הפכו לתקופה אלימה וחשוכה, שכונתה על ידי ההיסטוריונים "הזמנים האפלים" (Dark Ages), כי היא הייתה חשוכה ולא נאורה, כמו שהיו התקופה הקלאסית שלפניה והרנסאנס, המהפכה המדעית ועידן ההשכלה שיבואו אחריה.
בתקופה זו שקעו התרבות והקידמה. העוני היה בה גדול והשיטה הפאודלית השליטה מעטים על הרכוש, כשמרבית האירופים היו אריסים עניים וחלשים. בתקופה זו שלטו גורמים מעכבים כמו הכנסייה הנוצרית והם רדפו את מי שהחלו להעלות רעיונות מדעיים ראשונים. בימי הביניים נבלמה הקידמה האנושית שאפיינה את יוון הקדומה ואת התקופה שבה שלטה האימפריה הרומית, האמנות לא התפתחה בה וההתפתחות המדעית והכלכלית, שכה אפיינה את העת העתיקה ותהיה בלב העת החדשה שתבוא אחריה, כמעט ונעצרה.
גם פוליטית השתלטה הדת הנוצרית על אירופה. בהיעדר אימפריה שלטת חזקה, הכנסיה הופכת לכוח החזק ביותר ביבשת. היא שולטת ללא עוררין במלכים ובמנהיגים והוכיחה זאת לא פעם, כמו במקרה "ההליכה לקנוסה" שבו נאלץ מלך "האימפריה הרומית הקדושה" (שם חיוור לממלכה חלשה ששרדה 1000 שנים) להתרפס לפני האפיפיור, כדי לשמור על שלטונו.
רבים רואים בשנת 1492, השנה שבה הפליג קולומבוס אל העולם החדש ולגילוי אמריקה, את סופם הסמלי של ימי הביניים. אז החלה תקופת הרנסאנס ("התחייה"), שנחשבת לתחיית התרבות המערבית ולתחילתה של העת החדשה.
הנה החיים בימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/scA84J4dJ3A
כמה מיתוסים על תקופת ימי הביניים ומה באמת נכון בהם (מתורגם):
https://youtu.be/e9-l34TcV_U
קריסתה של האימפריה הרומית היא שהובילה לימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/41XsBMvO40g
האירועים המרכזיים של ימי הביניים:
https://youtu.be/6EAMqKUimr8
ימי הביניים הם התקופה הפאודלית (מתורגם):
https://youtu.be/QRLYwEklgzY
שיר שמספר על ההיסטוריה של התקופה:
https://youtu.be/VKuarYshelQ
הסיפור של ימי הביניים (מתורגם):
https://youtu.be/QV7CanyzhZg?long=yes
וסרטון תיעודי על התקופה האפילה:
https://youtu.be/ydXi-KiMv7o?long=yes
אבירים (Knights) היו לוחמים חמושים ורכובים באירופה של ימי הביניים.
האבירים רכבו על סוסים והיו לבושים בשריון אבירים ששמר עליהם בקרב. האבירים לחמו מעל גב הסוסים כשהם עטויים בשריון ומצוידים בכלי נשק אימתניים.
הם נחשבו חלק מהאצילים של אותם הימים והצטיינו בתכונות חברתיות של אדיבות אמיצה והתנהגות מכובדת, שעד היום מכנים "התנהגות אבירית" או "אבירות". קראו על כך בתגית "אבירות".
ימי הביניים היו תקופה של כיבושים רבים והרבה אלימות. עמי אירופה טיפחו שכבה של לוחמים איכותיים ומאומנים היטב שיוכלו להתמודד עם פולשים ואויבים. תמורת ההגנה והשירות שלהם בהגנת הממלכה, המלך נהג לתת להם נחלות גדולות וזכויות יתר והם הפכו לעשירים.
האבירים נהגו בימי הביניים לבנות להם טירות מבוצרות ומוגנות בחומות. הם גרו בטירות והיו לוחמים בשביל המלך. הם היו חלק מהשיטה הפיאודלית, בה העניק המלך לאביריו מהשטחים שכבשו. בשטחים אלו עבדו איכרים שנקראו צמיתים והם פרנסו את האביר ואת כל צרכיו וצרכי משפחתו. בתמורה, האביר היה עובד כלוחם בשירות המלוכה.
האבירים חיו בדרך כלל בטירה שבנו לעצמם, עם משרתים ועובדים רבים שחיו בה גם הם. כל דיירי הטירה זכו להגנה מהאביר ובתמורה עבדו בשירותו.
בהדרגה התפתחו כפרים מסביב לטירות, בהם גרו האיכרים בבתים פשוטים. האיכרים האלו היו צמיתים או ואסאלים, ששירתו את האביר ומשפחתו בעבודה חקלאית בנחלה שלו וקיבלו הגנה ומעט אוכל ששמרו לעצמם ממה שגידלו.
הנה מסלול הכשרת האביר (עברית):
https://youtu.be/i3WJtItRxYQ
קרבות האבירים של ימי הביניים מתוך סרט קולנוע:
http://youtu.be/cIwNBX7k4vs
כך נלחמו האבירים:
http://youtu.be/5hlIUrd7d1Q?t=14s
האבירים קיבלו מהמלך נחלות וזכויות יתר (מתורגם):
https://youtu.be/dI9a_HI3-ZU
לרוב האבירים התגוררו בטירה (מתורגם):
https://youtu.be/Pp_rT66aJu4
האבירים נלחמים על סוסיהם:
http://youtu.be/J8L6AVIeVXw
סרטון תיעודי על חיי האבירים (מתורגם):
https://youtu.be/UBp26Q4gmYA?long=yes
וסרט תיעודי מתורגם על האבירים והדרך בה הוכשרו לתפקידם (מתורגם):
https://youtu.be/_KcwU85bwC0?long=yes
טירה (Castle) היא מקום מבוצר עם מצודה, שבו מתגוררים אנשים. בימי הביניים רבים מהאבירים גרו בטירות שבנו על שטחים שקיבלו מהמלך ובתמורה לחמו בשבילו ולהגנתו.
הטירה בימי הביניים הייתה מוקפת בדרך כלל בחומה גבוהה, שנועדה להגן על אדוני הטירה, משרתיהם ועובדיהם.
האדונים לרוב התגוררו בחדרי שינה שבמצודה המרכזית של הטירה, בעוד העובדים שכנו בחלקי הטירה האחרים. ברוב הטירות יש מגדלים מרכזיים ששימשו להגנה, אולם מרכזי, כנסייה, מטבח וחדר אוכל.
בטירה חיו ועבדו אנשים רבים, בשלל עבודות של הכנת מזון ותחזוקת הטירה והקיום היומיומי. מורים לימדו את הילדים, משרתים שרתו את האדון ומשפחתו, סנדלרים וחייטים תפרו והכינו בגדים ונעליים, סייסים טיפלו בסוסים וכך הלאה.
תמורת שירותיהם זכו המשרתים, כמו גם עובדי הטירה ומשפחותיהם להגנה ולביטחון שהעניק להם האביר ולמסגרת חברתית שתהיה הבסיס לכפר.
כי סביב הטירה התפתחו עם הזמן כפרים שבהם התגוררו איכרים. הם היו צמיתים, או אריסים, של האדון. בעצם הם קיבלו את רשות האציל, בעל הטירה, לעבד את אדמותיו, בתמורה לחלק גדול מהתנובה שגידלו ולשלל חובות נוספים. זה היה חלק מהשיטה הפיאודלית. קראו על כך בתגית "פאודליזם".
גם אחרי ימי הביניים המשיכו לבנות טירות ענקיות ומפוארות. כיום גרים ברוב הטירות צאצאים שירשו את הטירות מהוריהם, או אנשים עשירים מאד שקנו מיורשים כאלה.
הנה הטירה בימי הביניים (מתורגם):
https://youtu.be/Pp_rT66aJu4
מבנה ועיצוב הטירה של ימי הביניים:
https://youtu.be/AesgRREuCQI
טירות נבנו כדי לעמוד בהתקפות האפשריות עליהן:
https://youtu.be/xNeNPk4D_Ng
כמה טירות מהגדולות בעולם:
https://youtu.be/4zewU-fMQ50
מבט אל תוך טירה מימי הביניים:
http://youtu.be/mQuDLVpi6UQ
הטירות לא נולדו בימי הביניים אלא התפתחו מבניית מבצרים, שהוקמו בתקופה הרומית ואף לפני כן:
http://youtu.be/kncQAyuU_eo
טירה מהמאה ה-19:
http://youtu.be/QrJyeearNNk
טירה צרפתית בנורמנדי:
https://youtu.be/tfiZCe4p6Os
וכך התנהלו החיים בטירות:
https://youtu.be/z56d4f1uT3k?long=yes
הבה נחקור את הטירה שלפנינו:
https://youtu.be/Zu-KVWSqJlI?qr=yes
בימי הביניים לא היו בתי ספר כמו שאנחנו מכירים היום. לא היה נהוג אז חינוך זהה לכולם. היו שלמדו והיו שלמדו דברים אחרים, אבל איש לא הלך לבית ספר.
חושבים שזה טוב יותר מאשר הלימודים בבתי הספר של היום? - שימו לב להמשך ונסו לדמיין את עצמכם שם.
ילדים בימי הביניים למדו דברים שונים, בהתאם למעמד, למין ולציפיות מהם לעתיד.
ילדי האצילים למדו אצל אנשי הדת הנוצרים, שהחינוך נקבע אז על ידם. הם למדו קריאה וכתיבה, חשבון, לוגיקה, לשון, לימודים דתיים ולטינית שהייתה שפת התפילות בכנסייה.
לא מעט מבני האצולה גם הוכנו לשלטון ולחיים של לוחמים. רבים מהם למדו כיצד לנהוג כאבירים, כשהלימודים שלהם כוללים אמנויות לחימה ורכיבה על סוסים, לצד דרכי התנהגות, נימוסים של אבירים והתנהלות בהתאם למעמדם העתידי.
ילדי הכפר למדו עבודות ומלאכות כמו נפחות, חקלאות ובנייה בלבנים. מרביתם גם עבדו מגיל צעיר בעבודות כפיים, כמו עבודה חקלאית בשדה, או עבודות כרייה מפרכות במכרה.
ילדים מהערים ובני מעמד הביניים הוכשרו ללמוד מקצוע. את המקצוע הם לא למדו בבית ספר אלא אצל בעל מקצוע המבוגר. הנער נהג להתקבל כשוליה, כשהוא עובד בשירות המקצוען, בלי לקבל שכר. דווקא הוריו הם ששילמו לבעל המקצוע על הידע שהיקנה לו ובכך מממנים את לימודיו. כך למד הנער במשך שנים את רזי המקצוע, עד שיכול היה לעסוק בו כאיש מקצוע לכל דבר.
הבנות והנשים גם הן הופלו לרעה ולכן לא זכו לחינוך של ממש. מה שכן, הילדות למדו את מלאכות הבית, כמו לבשל מאכלים שונים, לתפור בגדים ולנקות. זה מה שעשו אז נשים ואת המלאכות הללו למדו הבנות. רק מי שרצו להקדיש את עצמן לדת ולהפוך לנזירות, זכו ללימודי הדת הנוצרית.
הנה הלימוד והחינוך בימי הביניים:
https://youtu.be/YJ_nLdWKjQc
כיצד הוא משתלב בתקופה הזו ובמאפייניה:
https://youtu.be/6EAMqKUimr8
וילדים הלומדים בימינו על ימי הביניים:
https://youtu.be/1k-LhWB4QaA
ימי הביניים
המנהג של סיפור הסיפורים החל הרבה לפני ימי הביניים. כבר מימי האדם הקדמון, נהגו הציידים לספר את חוויות הציד והגבורה לחברי השבט הקטן. במסופוטמיה נהגו כוהני הדת לטוות סיפורים על אלים קדמונים ועלילות גבורה מיתולוגיים. בתקופת ימי הביניים שימשו מספרי הסיפורים והשחקנים במחזות כטווי העלילות והסיפורים לאבירים ולאצילים. אחר כך באו המחזאים כמו שייקספיר ואז הרדיו, סרטי הקולנוע, סדרות הטלוויזיה והאינטרנט.
אבל לעניים ולאיכרים בימי הביניים לא היו מספרי סיפורים, לא הצגות ולא אמצעי תקשורת אחרים. רובם לא נחשפו להופעות של טרובדורים, הזמרים שנהגו להופיע לפני האצילים שבטירות הסגורות. אנשים פשוטים ניזונו בעיקר מסיפורי נוודים או מינסטרלים, זמרים נודדים שהגיעו וסיפרו מה ראו ומה שמעו בכפרים אחרים ובמקומות רחוקים. לעיתים הם נאלצו גם להמציא סיפורים מעניינים, בשביל ארוחה טובה או בכדי להתחבב על הבריות. זו הייתה המסורת הענייה של הסיפור בימי הביניים וממנה נולדו אגדות, סיפורים ואפילו שירי עם פשוטים, שממש כמו "יונתן הקטן" שאנו מכירים, חינכו לא פעם את הילדים ואת ההמונים להתנהגות נאותה.
בערב גם ישבו האיכרים וסיפרו זה לזה ולילדים את הסיפורים ששמעו מאותם הנוודים, או את אלה שזכרו מילדותם. כך תפסו הסיפורים באותה התקופה מקום של בידור משפחתי זול ופשוט. מאגדות ועד שמועות שהפכו בפיהם לעובדות, מסיפורי אבא ואמא ועד חדשות ישנות שהועברו מכפר לכפר דרך הנוודים - כל אלה הפכו את אנשי ימי הביניים לאוהבי סיפורים ואגדות עם.
רבים מאותם סיפורים שהועברו מאחד לשני שובשו והשתנו במהלך השנים. לפעמים נוספו להם פרטים או שונו "כדי להוסיף פלפל לסיפור".. לפעמים פרטים נשכחו והמספר נאלץ להמציא ולהשלים את הסיפור בעצמו. כך הלכו ותפחו הסיפורים, קיבלו גירסאות שונות ומשונות ולעיתים סופרו על דמויות שונות לחלוטין. חלקם הפכו לסיפורי עם ואגדות ילדים וחלקם הונצחו בתרבות, אם במחזות כמו אלו של שייקספיר ואם ביצירות אמנות של משוררים, ציירים, פסלים ומלחינים שהנציחו אותם לעד.
הנה תקציר אמנות הסיפור ההיסטורית:
https://youtu.be/SPxgz9aBFMw
שורשי מקצוע מספרי הסיפורים נעוצים בעידן האדם הקדמון:
https://youtu.be/p6E8jpFasR0
ואנימציה מודרנית של סיפור מימי הביניים (עברית):
https://youtu.be/5pgstYXjor0
קרב קרני חיטין עמד להסתיים. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת. איש לא ידע שמכאן עומדים המוסלמים להביס את שומרי הארץ הצלבנים, להשתלט על ארץ הקודש ולהפוך לכוח עולמי, שרק יגדל.
אבל בשולי אותה תבוסה גדולה, התחיל בעמק קרני חיטין גם תהליך שיגרום לתבוסתו המתמשכת ולהתפוררתו של הכוח הצבאי החזק של הנוצרים, סוג של "קומנדו נוצרי", של אבירים לוחמים נועזים ומאמינים, שעד אז נחשבו לבלתי-מובסים.
הטמפלרים. בעצם, קראו להם "מסדר אבירי היכל שלמה" (Knights Templar). הם נמנו על מסדר צבאי נוצרי של אבירים-נזירים שפעל מאז המאה ה-12 ובתקופת מסעי הצלב של המלך ריצ'רד ה-1, הידוע בתור "ריצ'ארד לב ארי".
האבירים הטמפלרים היו כוח צבאי חזק בן מאות חיילים, שמילא תפקידים שונים באירופה הנוצרית של אותה תקופה בימי הביניים והיווה במידה רבה את "כוח המחץ" של הצלבנים.
הם נקראו גם "מקדש שלמה" או "האבירים העניים של ישו" אבל לרוב מזכירה אותם ההיסטוריה בשם "טמפלרים". זאת מפני שהאבירים האלה קיבלו את שם המקום שעליו רצו לשמור, הם היו שומרי ה-Temple, ההיכל, או המקדש.
המסדר נוסד כדי להגן על הממלכה הצלבנית בארץ הקודש, ממלכת ירושלים. כמו כן הוא סיפק הגנה לצליינים נוצרים שעלו לרגל לירושלים. במהלך מסעי הצלב נלחמו הטמפלרים במוסלמים והפכו לכוח צבאי מעולה.
הטמפלרים צברו עושר אדיר, בעיקר מהתרומות שהגיעו למסדר. הם גם זכו לתמיכת "הכס הקדוש", הוא האפיפיור. הכספים שלהם, אלו שהרוויחו בשדב הקרב, בכיבושים ובעסקאות שניהלו בתוך הממסד הנוצרי - הכספים האלה הושקעו נכון והפכו את המסדר הטמפלרי לעשיר כקורח.
למסדר הזה הייתה אז גם רשת סניפים שהייתה פרוסה בכל רחבי אירופה וסייעה בהעברת כספים בבטחה ממקום למקום. שירות זה ניתן במיוחד לצליינים שלא רצו לשאת את הכסף בדרכים עתירות השודדים של ימי הביניים ולאנשים אחרים שהסתייעו בשירות המאובטח הזה. גם שירותי ה"בנק הבטוח" שהתבטא בהעברת הכסף הזו, העשירו אותם מאד.
אבל לאחר שהצלבנים הובסו על ידי המוסלמים בקרב קרני חיטין, איבד המסדר הטמפלרי את כל רכושו בארץ ישראל. מרבית הכוח הלוחם שלהם בארץ חוסל גם הוא בתבוסה הנוראה, הן בקרני חיטין והן בקרבות שאחריו. כך החלו הטמפלרים לסגת שוב ושוב.
בשלב מסוים נפלה ירושלים והטמפלרים פינו את מפקדתם לעכו. בעכו הצלבנית הם בנו מבנים מרשימים וחכמים, ביניהם את "מנהרת הטמפלרים", שהובילה ממפקדתם בנתיב גישה סודי אל נמל העיר. מאה שנה לאחר מכן נפלה גם עכו והם עברו בהדרגה לקפריסין, לרודוס ולבסוף למלטה, האי שבו הם פעילים עד היום.
הטמפלרים גם הוסיפו לפעול באירופה עד לחיסולם בה, אבל הם מעולם לא שבו למעמד ולעוצמה שאפיינה את שנות התהילה שלהם במאה ה-12.
רבים טוענים שמקור האמונה הטפלה על המזל הרע של יום שישי ה-13 הוא מתאריך כזה באוקטובר 1307, יום בו הובסו הטמפלרים בצרפת. מכל מקום, הקשר ליום המזל הרע הזה לא היטיב במיוחד עם כל מי שמאמין בנצרות מאז אבל איכשהו דבק בטמפלרים לתמיד. הכירו את העניין בתגית "יום שישי ה-13".
אגדות רבות אחרות סופרו עליהם ואף הוצגו בסרטים רבים, כולל תיאוריית הקונספירציה שהם מצאו את ארון הברית בחפירות שעשו בירושלים ומגוון סיפורים עתירי-דימיון וקצת פחות סבירות.
הנה הטמפלרים בקרב, מתוך סרט משנת 2007:
https://youtu.be/OFfOgVCuJM4
כך מתוארים אבירי היכל שלמה בסרט צופן דה וינצ'י:
https://youtu.be/0g0V8Yi1cQo
ומהלכי המלחמה של הטמפלרים בארץ הקודש, מתוך משחק מחשב:
https://youtu.be/6d09T9cfwzs
הוא היה רב-תחומי, איש מבריק וחרוץ, יצירתי להפליא ודומה שהוא בכלל הגיע במכונת זמן מהרנסנס לימי הביניים. קראו לו גיום אבל ברור שמדויק היה לקרוא לו גאון.
כי גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), כלומר גיום מהעיר מאשו, הוא מי שניהל בימי הביניים קריירה מסודרת של כומר ומשורר, אך היה קודם ולפני הכל מלחין.
ולא סתם מלחין אלא בעל שיעור קומה ואיש מוכשר להפליא שבתקופה בה יש נפילה יצירתית ותרבותית הוא כבר חשב מחוץ לקופסה ויצר קורפוס עצום של יצירות, לצד היותו המייצג המובהק של תנועת ה"ארס נובה" המוסיקלית.
לא פלא שאפילו במאה ה-15 זכתה השירה שכתב להתפעלות ולחיקויים מצד משוררים שונים. בתולדות המוסיקה הוא ככל הנראה המלחין הצרפתי המפורסם והמשפיע ביותר מהמאה ה-14.
על אף העיסוק שלו במוסיקה דתית, גיום ניהל חיים מלאים בעולם החילוני. כמו כל מוסיקאי מקצועי בתקופתו הוא שירת פטרונים והיה בקשרים הדוקים עם הכתר הצרפתי.
החיים הכנסייתיים שלו התמקדו בהיותו הקאנון של ריימס. בהיותו גם פקיד, מי שיודע קרוא וכתוב (לא מובן מאליו באותה תקופה) ומנגד גם אמן מומחה באמנויות, במקרה הזה במוסיקה ושירה, הוא היה מבכירי ההפקה האמנותית האירופית לפחות באותה מאה.
גיום דה מאשו נולד ככל הנראה במאשו (Machaut) שליד ריימס, בסביבות 1300. הוא יצא בשלום ממגפת הדבר שהרגה שליש מאוכלוסיית אירופה ואת שנותיו האחרונות בריימס הוא בילה בהלחנה ובהעתקה של תווים וכתבי יד שלו מהעבר. את חייו הוא סיים בריימס ב-1377.
לכתיבתו בצורות הפוליפוניות, הבאלאדה והרונדו, נודעה חשיבות היסטורית רבה יותר והמוזיקה שחיבר לטקסט של המיסה היא הראשונה, שאפשר לייחס למלחין יחיד.
כמי שכתב הרבה בצורות הפוליפוניות, האיש ידוע גם בהשפעה המשמעותית שלו על יסודות המוסיקה הפוליפונית. הוא כתב גם בצורות הבלדה והרונדו. תורתו ידועה בתור "האסכולה ההולנדית השנייה" (2nd Dutch School). המילה "הולנדית" כאן מתייחסת לא להולנד עצמה אלא לאזורי השפה ההולנדית דוגמת הולנד הנוכחית, בלגיה בה הוא חי וצפון צרפת.
במיוחד הוא נודע בתור מי שכתב את "מיסה דה נוטר דאם", המיסה הפוליפונית הראשונה בהיסטוריה, שעתידה להשפיע על מלחינים שונים במאות הבאות. המיסה הזו גם ידועה בתור המיסה הראשונה שנכתבה בשלמותה על ידי מלחין יחיד, לטקסט של המיסה.
ידועים גם שיריו החילוניים שהמשיכו את המסורת של הטרובדורים, שגיום נחשב הנציג האחרון החשוב שלה.
(מוקדש באהבה למורה הדגול בנימין ברעם ז"ל)
השיר "לה מורה":
https://youtu.be/tJS-HZWB3wE
שיר בליווי נבל:
https://youtu.be/egWRnweu1Wo
מוסיקה דתית שכתב - מתוך מיסת נוטרדאם:
https://youtu.be/vhlLzjE0ONA
שיר רב-קולי משיריו:
https://youtu.be/0yi2MMtIimY
קטע יפה נוסף מיצירותיו:
https://youtu.be/9ti59NdbG1c
מוסיקה כלית נפלאה נוספת שלו:
https://youtu.be/hOoYtdFhfqw
ושעה עם המוסיקה של גיום דה מאשו:
https://youtu.be/DgwPJpTsJP0?long=yes
הייתם מאמינים שיצירת אמנות מימי הביניים היא מיצירות הקומיקס הראשונות בהיסטוריה?
אז כן, שטיח בָּאיֶיה הוא עבודת רקמה ארוכה ומפורטת שנרקמה בשנת 1077 בקנט שבאנגליה. השטיח, שאורכו כ-70 מטרים, נרקם לאחר הכיבוש הנורמני בשנת 1066 את אנגליה.
הוא נחשב ליצירת אמנות מהחשובות של ימי הביניים.
הרקמה מתעדת ב-58 תמונות, בסגנון שהיום היינו קוראים לו קומיקס, את פלישתו של וויליאם הכובש בראש הנורמנים לאנגליה ודרכו אל הכתר האנגלי, במה שיהפוך אותו למלך אנגליה ואת התרבות הנורמנית לשליטת אנגליה מאז ועד היום.
מדובר במעין ספר היסטוריה בתמונות, המספרות את סיפור נצחונו של דוכס נורמנדי "ויליאם הכובש", בקרב הייסטינגס, תוך הפיכתו למלך אנגליה. למעשה, ויליאם שמימן את יצירת השטיח, דאג להכניס בו את הסיפור שלו ולהפוך אותו להיסטוריה, כשמנגד אין בו כל עדות או זווית הקרב של כוחות הרולד, מלך אנגליה שהובס ומת בקרב.
ואגב, ביצירה החשובה הזו מתועדת הופעה נדירה של השביט האלי, שמופיע אחת ל-76 שנים והופיע ממש בסמוך לאירוע הכיבוש שתועד בשטיח המפורסם.
שטיח באייה נמצא כיום במוזיאון שבעיר באייה שבנורמנדי והוא נחשב לאחת מיצירות האמנות החשובות ביותר שהשתמרו מימי הביניים.
הנה שטיח הקומיקס הקדום (מתורגם):
https://youtu.be/0ktPH4pqCPA
על הקרב בהייסטינגס (מתורגם):
https://youtu.be/Owf5Uq4oFps
עוד על השטיח של באייה:
http://youtu.be/e1XbJSu1ejw
התוכן שמוצג בציורי השטיח של באייה:
http://youtu.be/F8OPQ_28mdo
ואנימציה של השטיח של באייה. שימו לב בהתחלה לתיעוד השביט האלי, כפי שתועד בשטיח באייה:
http://youtu.be/LtGoBZ4D4_E?t=6s
המלחינה החשובה הראשונה בתולדות המוסיקה המערבית, שידועה לנו זהותה היא הילדגרד מבינגן (Hildegard von Bingen).
מי שהייתה נזירה גרמניה בנדיקטינית, מלחינה, משוררת, מחברת וחוזה מיסטיקנית הייתה ככל הידוע אישיות מגוונת ומרתקת, שחיה בין השנים 1098-1179.
הילדגרד, שעתידה להשאיר חותם במגוון תחומים, מעבר למוסיקה, טענה שראתה בגיל צעיר חזיונות אלוהיים. היא תיארה אותם בכתביה הרבים והחליטה להקדיש את חייה לאמונתה. עם השנים היא הפכה לאם המנזר ברופרטסברג שליד בינגן.
כמלחינה כללו יצירותיה בעיקר מוסיקה ליטורגית, דתית, בדגש על שירי הלל ופיוטים, אך הרבה מעבר לכך. הלחנים שלה עשירים ומורכבים וכללו טווח מלודי נרחב ויוצא דופן לתקופתה. היא גם הייתה יוצאת דופן בתקופתה, כשכתבה גם מילים וגם הלחינה את המוסיקה.
הילדגרד הייתה אישה פורצת דרך, בתקופה בה נשים לא ממש זכו להכרה כיוצרות. השפעתה ניכרת עד היום והיא זוכה להערכה רבה, גם בתחום המוסיקה וגם בתחומים אחרים, כמו רוחניות ורפואה טבעית. בשנת 2012, הוכרזה על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-16, כדוקטור של הכנסייה, בהכרה נדירה בחשיבותה הדתית.
בנוסף ליצירותיה המוסיקליות, כתבה הילדגרד ספרים בנושאים תיאולוגיים, ברפואה טבעית ובמדעי הטבע, מה שמעיד על השכלתה הרחבה והתעניינותה במגוון תחומים.
וואו. גם כיום, 900 שנה לאחר שנכתבו, ממשיכות היצירות המוסיקליות שלה להשפיע ולהלהיב מאזינים, מה שמעיד על עומקן ועל איכותן הנצחית. הילדגרד מבינגן נותרת דמות מעוררת השראה בתחומי המוסיקה, הרוחניות והמדע, כשחייה ויצירתה ממשיכים להיות נושא למחקר ולהערצה בקרב חוקרים ואמנים כאחד.
#על יצירותיה
בין יצירותיה החשובות והיפות ביותר נמצאת "Ordo Virtutum" (סדר המידות הטובות), הנחשבת לדרמה מוזיקלית המוקדמת ביותר ששרדה עם מחבר ידוע. יצירה זו מתארת את המאבק בין הטוב לרע על נשמת האדם ומדגימה את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, דרמה ורעיונות תיאולוגיים.
אוסף נוסף של יצירותיה המרשימות נקרא "Symphonia armonie celestium revelationum" (סימפוניה של התגלויות הרמוניות שמימיות), הכולל 77 שירים ליטורגיים. בתוך אוסף זה נמצאת היצירה המפורסמת "O virga ac diadema" (הוי ענף ועטרה), המדגימה את כישרונה הייחודי בחיבור מלודיות מורכבות ועשירות.
שירים אחרים כמו "Ave Generosa", שיר הלל למרים הבתולה, "O viridissima virga" (הוי הענף הירוק ביותר), שיר תהילה לטבע ולאלוהות, ו-"O ignis Spiritus paracliti" (הוי אש רוח הפרקליט), המנון לרוח הקודש, מדגימים את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, שירה ורוחניות באופן מרגש ומקורי.
יצירות אלו משקפות את אהבתה לטבע, את תפיסתה הרוחנית העמוקה ואת כישרונה הפואטי והמוזיקלי.
הנה "רוח הקןדש, המזרזת את החיים" מאת הילדגרד:
https://youtu.be/HYzPR0nwcmY
"הו, האש של רוח הקודש" של הילדגרד:
https://youtu.be/5zdUZ9WEyfM
"הו, כמה מופלא" גם הוא של הילדגרד:
https://youtu.be/u0T3cTTher8
ממה עשוי היה שריון האבירים?
שריון האבירים היה עשוי בתחילת ימי הביניים משרשראות כבדות, שהורכבו מאלפי טבעות מתכת שחוברו זו לזו. בסוף המאה ה-13 הפך שריון הלוחות לפופולארי יותר. במשקל של כ-20 קילוגרם לשריון לוחות, הוא היה קל הרבה יותר והגן טוב יותר על האביר משריון שרשראות, הן ממכות חרב והן מחיצים. עם זאת, שריון הלוחות היה יקר מאד ורק האבירים העשירים הרשו לעצמם לרכוש שריון לוחות שלם, שכיסה בלוחות את כל הגוף.
בעת קרב החזיק האביר בידו מגן עם סמלו המשפחתי, שנועד להיות שכבת ההגנה הראשונה שלו.
כך לבש האביר את השריון במאה ה-11, עם משרתו המסייע לו בכך:
https://youtu.be/7ofqIc1g1nI
ובמאה ה-14 זה כבר יותר מורכב:
https://youtu.be/zGl_UXc9HIE
הנה סרטון על שריון האבירים בבריטניה, בהקשר לסיפורי ארתור ואבירי השולחן העגול:
http://youtu.be/PGqvqju8_V8?t=23s
הנה סרטון שבו מציג יצרן אביזרים לסרטים כיצד הוא מייצר שריוני אבירים לסרטים:
http://youtu.be/PZcoY1WEzY8
שריון האבירים היה עשוי בתחילת ימי הביניים משרשראות כבדות, שהורכבו מאלפי טבעות מתכת שחוברו זו לזו. בסוף המאה ה-13 הפך שריון הלוחות לפופולארי יותר. במשקל של כ-20 קילוגרם לשריון לוחות, הוא היה קל הרבה יותר והגן טוב יותר על האביר משריון שרשראות, הן ממכות חרב והן מחיצים. עם זאת, שריון הלוחות היה יקר מאד ורק האבירים העשירים הרשו לעצמם לרכוש שריון לוחות שלם, שכיסה בלוחות את כל הגוף.
בעת קרב החזיק האביר בידו מגן עם סמלו המשפחתי, שנועד להיות שכבת ההגנה הראשונה שלו.
כך לבש האביר את השריון במאה ה-11, עם משרתו המסייע לו בכך:
https://youtu.be/7ofqIc1g1nI
ובמאה ה-14 זה כבר יותר מורכב:
https://youtu.be/zGl_UXc9HIE
הנה סרטון על שריון האבירים בבריטניה, בהקשר לסיפורי ארתור ואבירי השולחן העגול:
http://youtu.be/PGqvqju8_V8?t=23s
הנה סרטון שבו מציג יצרן אביזרים לסרטים כיצד הוא מייצר שריוני אבירים לסרטים:
http://youtu.be/PZcoY1WEzY8
מה היה כלוב הבושה?
באירופה ההיסטורית שימש הביוש הציבורי אמצעי פופולרי של הרתעה וענישה של פושעים ועושי צרות. אחד מאמצעי ההשפלה והעונש היעילים היה "כלוב הבושה" (Cage of Shame). מדובר בכלוב שהוצב במקום מרכזי ובו נהגו לכלוא עבריינים בעת העתיקה ובימי הביניים אל מול קהילתם ובכך להשפיל ולהזהיר אחרים.
אחד השרידים האחרונים של הכלוב המבייש הזה נמצא בכיכר פאול שבעיירה הסלובקית לבוצ'ה. הוא הגדול וההיסטורי ביותר מסוגו, עשוי ברזל יצוק, מזכיר כלוב ציפורים גדול עם דלת מתכת בצורת לב, נבנה בתחילת המאה ה-17 והוא מהגדולים שנותרו שלמים ומעידים על העונש המשפיל שהיה נהוג באירופה של ימי הביניים.
כלוב הבושה הספציפי הזה שימש החל מהמאה ה-17 לענישת ראווה. במיוחד הוכנסו אליו נשים ונערות "מופקרות". עבירות כאלה יוחסו למי ששבו הביתה בשעות מאוחרות. מעת לעת הוכנסו אליו גם פושעים וגנבים.
כל אלו הושפלו בכלוב במשך ימים ארוכים, כדי לבייש אותם ולמנוע מהם לשוב לסורם. המקומיים השתתפו בביוש בכך שנהגו להשליך על הכלואים ירקות רקובים או יריקה לא נעימה.
לא פעם הוצב כלוב הבושה ליד בית העיריה או בסמוך לכנסייה המקומית. באופן זה אנשים "פגשו" את העבריינים והפושעים, כמו גם את הנשים שלא הקפידו על צניעות, בדרך לסידורים או לתפילה בכנסייה.
בעיירה הסלובקית הנ"ל הוא הוצב בסמוך לבית מתקופת הרנסאנס שניצב גם ליד קתדרלת סנט ג'יימס הגדולה של העיירה, מהמאה ה-14, כנסיה פרוטסטנטית מרשימה ששימשה את מרבית התושבים.
הנה כלוב הבושה העתיק בעיירה לבוצ'ה:
https://youtu.be/RW6LNZgcCcQ
כלוב בושה בסרט:
https://youtu.be/peLfL69z40A
עונש דומה ואכזרי הרבה יותר היה כלוב ההוצאה להורג שנקרא Gibbeting:
https://youtu.be/np_OOuBi1Mo
הייתה גם מסכת הבושה, מעין רסן אנושי שהגחיך והגביל את הנענשות, בד"כ נשים שריכלו והפיצו שמועות, למשך כמה שעות:
https://youtu.be/T7lGsWO5R10
ובמאה ה-20 הפעילו הכובשים של וייטנאם כלא שמזכיר כלוב בושה עבור שבויים ומקומיים שפשעו:
https://youtu.be/fMm85KyLGx0
באירופה ההיסטורית שימש הביוש הציבורי אמצעי פופולרי של הרתעה וענישה של פושעים ועושי צרות. אחד מאמצעי ההשפלה והעונש היעילים היה "כלוב הבושה" (Cage of Shame). מדובר בכלוב שהוצב במקום מרכזי ובו נהגו לכלוא עבריינים בעת העתיקה ובימי הביניים אל מול קהילתם ובכך להשפיל ולהזהיר אחרים.
אחד השרידים האחרונים של הכלוב המבייש הזה נמצא בכיכר פאול שבעיירה הסלובקית לבוצ'ה. הוא הגדול וההיסטורי ביותר מסוגו, עשוי ברזל יצוק, מזכיר כלוב ציפורים גדול עם דלת מתכת בצורת לב, נבנה בתחילת המאה ה-17 והוא מהגדולים שנותרו שלמים ומעידים על העונש המשפיל שהיה נהוג באירופה של ימי הביניים.
כלוב הבושה הספציפי הזה שימש החל מהמאה ה-17 לענישת ראווה. במיוחד הוכנסו אליו נשים ונערות "מופקרות". עבירות כאלה יוחסו למי ששבו הביתה בשעות מאוחרות. מעת לעת הוכנסו אליו גם פושעים וגנבים.
כל אלו הושפלו בכלוב במשך ימים ארוכים, כדי לבייש אותם ולמנוע מהם לשוב לסורם. המקומיים השתתפו בביוש בכך שנהגו להשליך על הכלואים ירקות רקובים או יריקה לא נעימה.
לא פעם הוצב כלוב הבושה ליד בית העיריה או בסמוך לכנסייה המקומית. באופן זה אנשים "פגשו" את העבריינים והפושעים, כמו גם את הנשים שלא הקפידו על צניעות, בדרך לסידורים או לתפילה בכנסייה.
בעיירה הסלובקית הנ"ל הוא הוצב בסמוך לבית מתקופת הרנסאנס שניצב גם ליד קתדרלת סנט ג'יימס הגדולה של העיירה, מהמאה ה-14, כנסיה פרוטסטנטית מרשימה ששימשה את מרבית התושבים.
הנה כלוב הבושה העתיק בעיירה לבוצ'ה:
https://youtu.be/RW6LNZgcCcQ
כלוב בושה בסרט:
https://youtu.be/peLfL69z40A
עונש דומה ואכזרי הרבה יותר היה כלוב ההוצאה להורג שנקרא Gibbeting:
https://youtu.be/np_OOuBi1Mo
הייתה גם מסכת הבושה, מעין רסן אנושי שהגחיך והגביל את הנענשות, בד"כ נשים שריכלו והפיצו שמועות, למשך כמה שעות:
https://youtu.be/T7lGsWO5R10
ובמאה ה-20 הפעילו הכובשים של וייטנאם כלא שמזכיר כלוב בושה עבור שבויים ומקומיים שפשעו:
https://youtu.be/fMm85KyLGx0
מה היו כתבי המחילה של הכנסייה הקתולית?
כתבי המחילה (Indulgence), או שטרי מחילה, היו קרויים בלטינית "אינדולגנציות" (Indulgentia). הם הונהגו על ידי הכנסייה הקתולית בימי הביניים, שהבטיחה "לסלוח" למאמינים "ולגאול את נשמתם", תמורת כסף...
מדובר היה במסמכים סתמיים שהבטיחו לנוצרים מחילה מהחטאים הנוראים ביותר שלהם, תמורת כסף. הכנסיה נהגה להפחידם מגורלו האיום של החוטא ביום הדין. האינדולגנציות היו ההבטחה הגדולה, ש"תמורת סכום סמלי" יוכלו החוטאים להתחמק מחרון אפו של אלוהים.
הרעיון המושחת של הכנסיה הקתולית היה אז פשוט ויעיל להדהים - היא הרי זקוקה להרבה מאד כסף. מימון הקמת הקתדרלות ותחזוקתן, עלויות אוצרות האמנות והפאר שהוכנסו לתוכן, המשכורות לעובדי הכנסיות, כולל הציירים, הפסלים, המוסיקאים ונותני השירותים הרבים, מימון מפיצי הבשורה הנוצרית, המיסיונרים שלה, אך גם מימון חיי הפאר של מנהיגי הכנסייה, האינקוויזיציות והמעקבים אחרי המאמינים ושמירת המצוות שלהם - כל אלו חייבו ממון רב וזמין.
מכירת האינדולגנציות איפשרה לכנסייה למכור למאמינים סליחה בתשלום. ההברקה המסחרית של מכירת סליחה מטעם אלוהים וישו הפכה את המוצר להצלחה מסחררת והמוצר היה לוהט. המאמינים יכולים היו לחטוא היום ומחר לגשת לכנסייה ולרכוש סליחה ארוזה בליטוף של הכומר המקומי.
כמו קנס על חנייה בימינו, קניית כתב המחילה נתנה סליחה על החטאים של הזמן האחרון ואפשרה לחוטא הנוצרי לגייס ממון, שלעיתים קרובות לא היה בכיסו, לקניית הסליחה הבאה.
מכירת האינדולגנציות הייתה אחת הסיבות ל"רפורמציה" שתביא לפרישת מרטין לותר ומאמיניו ולהקמת הכנסייה הפרוטסטנטית על ידם. לאחר שחקרו ולא מצאו שום בסיס דתי בכתבי הקודש למכירת סליחות בתשלום, פרשו מרטין לותר והרפורמיסטים שלו מהקתוליות.
בהמשך ההיסטוריה התנערה גם הכנסייה הקתולית מהאינדולגנציות ומהמסחר בסליחה למאמינים.
כך הוצגו לציבור שטרי המחילה הקתוליים כהצלה מגורל אכזרי לשריפה לעולמים בגיהנום:
https://youtu.be/r-oY7XoO4EU
האינדולגנציות היו חלק מסיבותיו של מרטין לותר להקים את הכנסייה הפרוטסטנטית:
https://youtu.be/IATyzSAjC1w
ופרודיה על כתבי המחילה של ימי הביניים:
http://youtu.be/un2qxIlqLP8
כתבי המחילה (Indulgence), או שטרי מחילה, היו קרויים בלטינית "אינדולגנציות" (Indulgentia). הם הונהגו על ידי הכנסייה הקתולית בימי הביניים, שהבטיחה "לסלוח" למאמינים "ולגאול את נשמתם", תמורת כסף...
מדובר היה במסמכים סתמיים שהבטיחו לנוצרים מחילה מהחטאים הנוראים ביותר שלהם, תמורת כסף. הכנסיה נהגה להפחידם מגורלו האיום של החוטא ביום הדין. האינדולגנציות היו ההבטחה הגדולה, ש"תמורת סכום סמלי" יוכלו החוטאים להתחמק מחרון אפו של אלוהים.
הרעיון המושחת של הכנסיה הקתולית היה אז פשוט ויעיל להדהים - היא הרי זקוקה להרבה מאד כסף. מימון הקמת הקתדרלות ותחזוקתן, עלויות אוצרות האמנות והפאר שהוכנסו לתוכן, המשכורות לעובדי הכנסיות, כולל הציירים, הפסלים, המוסיקאים ונותני השירותים הרבים, מימון מפיצי הבשורה הנוצרית, המיסיונרים שלה, אך גם מימון חיי הפאר של מנהיגי הכנסייה, האינקוויזיציות והמעקבים אחרי המאמינים ושמירת המצוות שלהם - כל אלו חייבו ממון רב וזמין.
מכירת האינדולגנציות איפשרה לכנסייה למכור למאמינים סליחה בתשלום. ההברקה המסחרית של מכירת סליחה מטעם אלוהים וישו הפכה את המוצר להצלחה מסחררת והמוצר היה לוהט. המאמינים יכולים היו לחטוא היום ומחר לגשת לכנסייה ולרכוש סליחה ארוזה בליטוף של הכומר המקומי.
כמו קנס על חנייה בימינו, קניית כתב המחילה נתנה סליחה על החטאים של הזמן האחרון ואפשרה לחוטא הנוצרי לגייס ממון, שלעיתים קרובות לא היה בכיסו, לקניית הסליחה הבאה.
מכירת האינדולגנציות הייתה אחת הסיבות ל"רפורמציה" שתביא לפרישת מרטין לותר ומאמיניו ולהקמת הכנסייה הפרוטסטנטית על ידם. לאחר שחקרו ולא מצאו שום בסיס דתי בכתבי הקודש למכירת סליחות בתשלום, פרשו מרטין לותר והרפורמיסטים שלו מהקתוליות.
בהמשך ההיסטוריה התנערה גם הכנסייה הקתולית מהאינדולגנציות ומהמסחר בסליחה למאמינים.
כך הוצגו לציבור שטרי המחילה הקתוליים כהצלה מגורל אכזרי לשריפה לעולמים בגיהנום:
https://youtu.be/r-oY7XoO4EU
האינדולגנציות היו חלק מסיבותיו של מרטין לותר להקים את הכנסייה הפרוטסטנטית:
https://youtu.be/IATyzSAjC1w
ופרודיה על כתבי המחילה של ימי הביניים:
http://youtu.be/un2qxIlqLP8
מהן אמונות טפלות ומה מקורן?
מספרים על חתן פרס נובל לפיזיקה, נילס בוהר, שבמשרדו הייתה תלויה פרסת סוס. כששאלו אותו אם הוא מאמין באמונות טפלות, הוא השיב בשלילה, אך כשהתעקש השואל להבין כיצד איש מדע חכם משתמש בקמע שכזה השיב בוהר בחיוך "שמעתי שפרסה של סוס מביאה מזל, גם אם לא מאמינים בה".
ואכן, אמונות טפלות (Superstitions) הן אמונות בלתי רציונליות, שאין בהן יסוד ושאינן מתבססות או מסתמכות על עובדות מוכחות. עד כדי כך נוטים אנשים לזלזל במושג הזה, עד שהוא משמש כמושג גנאי לאמונותיהם של אנשים, אחרים כמובן - לא אנחנו...
כי בין אם אנחנו מתחברים לעניין הזה ובין אם אמונות טפלות הן בעינינו סוג של קשקוש חסר כל שחר, אי אפשר להתעלם מכך שעל אף שאמונות טפלות הן אמונות חסרות יסוד עובדתי, הן רווחות בחברות ותרבויות רבות. הן גם משתנות ועוברות גלגולים שונים במהלך השנים. מפתיע ואולי לא, לגלות אנשים שמבינים שפעולה כמו נקישה על עץ לא משנה דבר, נוטים לעשות זאת כשהם מדברים על מזל, או בני משפחה וכדומה. רבים נוטים להאמין ש"גם אם זה לא יועיל, זה גם לא יזיק..." ועושים הכל כדי שהמזל הרע לא ידפוק על דלתם.
על אף הכל ובמקרים מסוימים, יש לאמונות טפלות השפעה חיובית על חיינו. בחלקה היא תולדה של אוטוסוגסטיה, כלומר שכנוע עצמי, מה שלא מפריע לה להשפיע.
בתגית "אמונות טפלות", אנו מציגים לא מעט מהאמונות הללו, כולל כאלה שמוגדרות כ"אמונות עממיות" - שהן אמונות שניתן לעקוב אחרי התפתחותן ולמצוא להן הסבר היסטורי. ביניהן אלה ניתן למצוא את הפחד מחתול שחור, או החשש מיום שישי ה-13 לחודש.
הנה עולם האמונות הטפלות והמקורות שלהן (מתורגם):
https://youtu.be/quOdF1CAPXs
המון דוגמאות לאמונות טפלות ומה ההגיון בהן? (עברית)
https://youtu.be/VIr5GDN1dog
אמונות טפלות בסין למשל:
https://youtu.be/mD1YEV5mN5Y
הסברים "מלומדים" מאד על אמונות טפלות ולמה חשוב להאמין בהן (עברית):
https://youtu.be/oHyAj53MjpI
ואבשלום קור שמסביר למה לא כותבים על אמונות תפלות (עברית):
https://youtu.be/IXc15re3KfQ?t=22s
מספרים על חתן פרס נובל לפיזיקה, נילס בוהר, שבמשרדו הייתה תלויה פרסת סוס. כששאלו אותו אם הוא מאמין באמונות טפלות, הוא השיב בשלילה, אך כשהתעקש השואל להבין כיצד איש מדע חכם משתמש בקמע שכזה השיב בוהר בחיוך "שמעתי שפרסה של סוס מביאה מזל, גם אם לא מאמינים בה".
ואכן, אמונות טפלות (Superstitions) הן אמונות בלתי רציונליות, שאין בהן יסוד ושאינן מתבססות או מסתמכות על עובדות מוכחות. עד כדי כך נוטים אנשים לזלזל במושג הזה, עד שהוא משמש כמושג גנאי לאמונותיהם של אנשים, אחרים כמובן - לא אנחנו...
כי בין אם אנחנו מתחברים לעניין הזה ובין אם אמונות טפלות הן בעינינו סוג של קשקוש חסר כל שחר, אי אפשר להתעלם מכך שעל אף שאמונות טפלות הן אמונות חסרות יסוד עובדתי, הן רווחות בחברות ותרבויות רבות. הן גם משתנות ועוברות גלגולים שונים במהלך השנים. מפתיע ואולי לא, לגלות אנשים שמבינים שפעולה כמו נקישה על עץ לא משנה דבר, נוטים לעשות זאת כשהם מדברים על מזל, או בני משפחה וכדומה. רבים נוטים להאמין ש"גם אם זה לא יועיל, זה גם לא יזיק..." ועושים הכל כדי שהמזל הרע לא ידפוק על דלתם.
על אף הכל ובמקרים מסוימים, יש לאמונות טפלות השפעה חיובית על חיינו. בחלקה היא תולדה של אוטוסוגסטיה, כלומר שכנוע עצמי, מה שלא מפריע לה להשפיע.
בתגית "אמונות טפלות", אנו מציגים לא מעט מהאמונות הללו, כולל כאלה שמוגדרות כ"אמונות עממיות" - שהן אמונות שניתן לעקוב אחרי התפתחותן ולמצוא להן הסבר היסטורי. ביניהן אלה ניתן למצוא את הפחד מחתול שחור, או החשש מיום שישי ה-13 לחודש.
הנה עולם האמונות הטפלות והמקורות שלהן (מתורגם):
https://youtu.be/quOdF1CAPXs
המון דוגמאות לאמונות טפלות ומה ההגיון בהן? (עברית)
https://youtu.be/VIr5GDN1dog
אמונות טפלות בסין למשל:
https://youtu.be/mD1YEV5mN5Y
הסברים "מלומדים" מאד על אמונות טפלות ולמה חשוב להאמין בהן (עברית):
https://youtu.be/oHyAj53MjpI
ואבשלום קור שמסביר למה לא כותבים על אמונות תפלות (עברית):
https://youtu.be/IXc15re3KfQ?t=22s
מה לבשו האנשים בימי הביניים?
אם כשאתם חושבים על ימי הביניים, אתם מדמיינים ליצנים ולוליינים, הלבושים בבגדים צבעוניים, כדאי שתחשבו שוב. זו לא תמיד הייתה המציאות.
בדרך כלל הלבוש הצבעוני היה אז יקר מאד, בשל מחירם הגבוה של הצבעים בימי קדם. הרבה יותר נפוץ היה לבוש הסחבות האפרורי של האנשים הרגילים, כמו האיכרים ומשרתי הטירה, של פושטי היד, האומנים והאמנים של אותה התקופה וכדומה.
ההמונים בימי הביניים לבשו בגדים פשוטים, שנראו בדרך כלל יותר כשמלות מאשר כמכנסיים וחולצות. הם היו בדרך כלל בצבע אחד.
כזה היה גם לבושם של הנזירים ואנשי הדת, שעד היום הם צנועים בלבושם הצנוע והחד-גוני, בעיקר מסיבות דתיות.
אגב, נזירות גם הן לבשו בגדים בצבעי המסדר שלהן. נזירות בנדיקטיניות לבשו גלימות מצמר לא צבוע, בצבעי לבן ואפור, שעם הזמן הפך שחור.
במסדרים אחרים היה צבע חום או אחר, אבל לרוב היה זה בגד צמר לא מעובד ולא צבוע. כדי לענות את עצמן, נזירות מחמירות לבשו מתחת לבגדים גם בגד צמר גס. שיערן היה גזוז קצר מאוד ותמיד כוסה בצעיף או מטפחת.
הקטיפה והמשי שהגיעו בימי הביניים מהמזרח הרחוק היו יקרים מאד. רק העשירים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש וללבוש אותם. אחת השמלות הפופולריות בקרב אותם "מסודרים" באותה תקופה הייתה שמלה בעלת שרוולים ארוכים, נשפכים עד הרצפה, שנקראה שמלת בליאוט.
אחד החידושים הגדולים של ימי הביניים באירופה היו, לא תאמינו, הכפתורים. למעשה זו לא המצאה חדשה וכפתורים נוצרו כבר לפני 4,000 שנה. אבל כפתורי הרכיסה הומצאו רק בימי הביניים. זה היה באסיה.
זהצלבנים, ששבו לאירופה במאה ה-12, הביאו אותם מאסיה אל היבשת האירופית. השימוש בכפתורים הקל מאד את לבישת הבגדים ונעשה אופנתי מאד. במאה ה-13 ממציאים בגרמניה את השימוש בכפתור ולולאה שבה הוא נסגר ומאז הוא לא נעלם...
גם השרוולים הומצאו באותה תקופה. המילה באה מ"שלוור", מילה שבאה מהשפה הפרסית ושם פירושה בכלל מכנסיים. הסיבה היא שהשרוול הזכיר לאנשים רבים בתחילה את המכנס הפרסי.
שיכול אותיות שהתרחש אז לא פעם, יצר גם את המילה העברית "שרוול", בערבית "סרבאל" וביוונית ולשונות סלאביות נוספות בשם "שארובארי". אצל הגאונים היהודיים של ימי הביניים, השרוול הופך שרבל, מעין סרבל בארמית, כשהמשמעות של המילה היא "בית זרוע". ממש מה שיהיה השרוול מכאן ולתמיד.
כך התלבשו נשים במאה ה-14:
https://youtu.be/Ibj7GsfsCpI
הכמרים מהמאה ה-12 הורישו לנו את גלימות הסטודנטים (בעברית):
https://youtu.be/2kVmtmmshFA
ולבוש האיכרים במאה ה-14:
https://youtu.be/RNAMbRt5eI8
אם כשאתם חושבים על ימי הביניים, אתם מדמיינים ליצנים ולוליינים, הלבושים בבגדים צבעוניים, כדאי שתחשבו שוב. זו לא תמיד הייתה המציאות.
בדרך כלל הלבוש הצבעוני היה אז יקר מאד, בשל מחירם הגבוה של הצבעים בימי קדם. הרבה יותר נפוץ היה לבוש הסחבות האפרורי של האנשים הרגילים, כמו האיכרים ומשרתי הטירה, של פושטי היד, האומנים והאמנים של אותה התקופה וכדומה.
ההמונים בימי הביניים לבשו בגדים פשוטים, שנראו בדרך כלל יותר כשמלות מאשר כמכנסיים וחולצות. הם היו בדרך כלל בצבע אחד.
כזה היה גם לבושם של הנזירים ואנשי הדת, שעד היום הם צנועים בלבושם הצנוע והחד-גוני, בעיקר מסיבות דתיות.
אגב, נזירות גם הן לבשו בגדים בצבעי המסדר שלהן. נזירות בנדיקטיניות לבשו גלימות מצמר לא צבוע, בצבעי לבן ואפור, שעם הזמן הפך שחור.
במסדרים אחרים היה צבע חום או אחר, אבל לרוב היה זה בגד צמר לא מעובד ולא צבוע. כדי לענות את עצמן, נזירות מחמירות לבשו מתחת לבגדים גם בגד צמר גס. שיערן היה גזוז קצר מאוד ותמיד כוסה בצעיף או מטפחת.
הקטיפה והמשי שהגיעו בימי הביניים מהמזרח הרחוק היו יקרים מאד. רק העשירים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש וללבוש אותם. אחת השמלות הפופולריות בקרב אותם "מסודרים" באותה תקופה הייתה שמלה בעלת שרוולים ארוכים, נשפכים עד הרצפה, שנקראה שמלת בליאוט.
אחד החידושים הגדולים של ימי הביניים באירופה היו, לא תאמינו, הכפתורים. למעשה זו לא המצאה חדשה וכפתורים נוצרו כבר לפני 4,000 שנה. אבל כפתורי הרכיסה הומצאו רק בימי הביניים. זה היה באסיה.
זהצלבנים, ששבו לאירופה במאה ה-12, הביאו אותם מאסיה אל היבשת האירופית. השימוש בכפתורים הקל מאד את לבישת הבגדים ונעשה אופנתי מאד. במאה ה-13 ממציאים בגרמניה את השימוש בכפתור ולולאה שבה הוא נסגר ומאז הוא לא נעלם...
גם השרוולים הומצאו באותה תקופה. המילה באה מ"שלוור", מילה שבאה מהשפה הפרסית ושם פירושה בכלל מכנסיים. הסיבה היא שהשרוול הזכיר לאנשים רבים בתחילה את המכנס הפרסי.
שיכול אותיות שהתרחש אז לא פעם, יצר גם את המילה העברית "שרוול", בערבית "סרבאל" וביוונית ולשונות סלאביות נוספות בשם "שארובארי". אצל הגאונים היהודיים של ימי הביניים, השרוול הופך שרבל, מעין סרבל בארמית, כשהמשמעות של המילה היא "בית זרוע". ממש מה שיהיה השרוול מכאן ולתמיד.
כך התלבשו נשים במאה ה-14:
https://youtu.be/Ibj7GsfsCpI
הכמרים מהמאה ה-12 הורישו לנו את גלימות הסטודנטים (בעברית):
https://youtu.be/2kVmtmmshFA
ולבוש האיכרים במאה ה-14:
https://youtu.be/RNAMbRt5eI8
איך נשמעה המוסיקה של ימי הביניים?
מוסיקת ימי הביניים העממית הייתה בחלקה הגדול מוסיקה קצבית ותוססת ובחלקה מוסיקה דתית חמורה ואיטית. מדובר בתקופה באירופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס.
רוב המוסיקה בימי הביניים הייתה דתית ועסקה בתכנים דתיים. המוסיקה הדתית החשובה של אז הייתה מוסיקה גרגוריאנית, שכללה שירה איטית בקול אחד. מרבית המלחינים אז היו נזירים ומילות הלחנים הללו באו מהתנ"ך והברית החדשה.
המוסיקה החילונית נעשתה אז בעיקר על ידי אמנים נודדים שנקראו טרובדורים. הם נהגו לחבר ולשיר את שיריהם בעצמם, עם ליווי בכלי נגינה. שירי הטרובדורים היו שירים ששרו זמרים נודדים בימי הביניים - קראו עליהם באאוריקה בתגית "טרובדורים".
על אף שהתפתחו והשתנו מעט או מיוצרים מחומרים אחרים, מרבית כלי הנגינה של ימי הביניים קיימים עד היום. מכלי המיתר של התקופה, שהשתנו במבנה ומספר המיתרים, דרך האורגן שקיבל צורות שונות באזורים שונים בעולם ועד לחליל הצד שהיה אז עשוי מעץ וכיום הוא עשוי מכסף. גם הנבל מיוצר מחומר שונה, אך לא השתנה מאז. לעומתו חליל פאן לא השתנה, אם כי הוא איבד את חשיבותו מאז.
הנה שיר יין מימי הביניים:
https://youtu.be/9Kvy8b2IvHA?t=12s
הרכב שמנגן מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/D34HbFLFwpA
שיר יפה המשלב נגינה עם שירה נאה:
https://youtu.be/NPDCsi1mbhE
קטע אינסטרומנטלי מהמאה ה-14:
https://youtu.be/yzW1P_v6-to
ועוד מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/6pEdfwqPFns
מוסיקת ימי הביניים העממית הייתה בחלקה הגדול מוסיקה קצבית ותוססת ובחלקה מוסיקה דתית חמורה ואיטית. מדובר בתקופה באירופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס.
רוב המוסיקה בימי הביניים הייתה דתית ועסקה בתכנים דתיים. המוסיקה הדתית החשובה של אז הייתה מוסיקה גרגוריאנית, שכללה שירה איטית בקול אחד. מרבית המלחינים אז היו נזירים ומילות הלחנים הללו באו מהתנ"ך והברית החדשה.
המוסיקה החילונית נעשתה אז בעיקר על ידי אמנים נודדים שנקראו טרובדורים. הם נהגו לחבר ולשיר את שיריהם בעצמם, עם ליווי בכלי נגינה. שירי הטרובדורים היו שירים ששרו זמרים נודדים בימי הביניים - קראו עליהם באאוריקה בתגית "טרובדורים".
על אף שהתפתחו והשתנו מעט או מיוצרים מחומרים אחרים, מרבית כלי הנגינה של ימי הביניים קיימים עד היום. מכלי המיתר של התקופה, שהשתנו במבנה ומספר המיתרים, דרך האורגן שקיבל צורות שונות באזורים שונים בעולם ועד לחליל הצד שהיה אז עשוי מעץ וכיום הוא עשוי מכסף. גם הנבל מיוצר מחומר שונה, אך לא השתנה מאז. לעומתו חליל פאן לא השתנה, אם כי הוא איבד את חשיבותו מאז.
הנה שיר יין מימי הביניים:
https://youtu.be/9Kvy8b2IvHA?t=12s
הרכב שמנגן מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/D34HbFLFwpA
שיר יפה המשלב נגינה עם שירה נאה:
https://youtu.be/NPDCsi1mbhE
קטע אינסטרומנטלי מהמאה ה-14:
https://youtu.be/yzW1P_v6-to
ועוד מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/6pEdfwqPFns
מהם תכריכי טורינו?
יריעת הפשתן הנקראת "תכריכי טורינו" היא מעין בד גדול שעליו התגלתה דמות אדם. אך העובדה שעל התכריך מופיעה דמות אדם סובל, העלתה סברה שסבלו נגרם בגלל שנצלב. נוצרים רבים מאמינים שהיריעה הייתה כיסוי גופתו של ישו הנוצרי כשנקבר לאחר הצליבה, ושהדמות שעל יריעת טורינו נחקקה עליה כששב לחיים, לאחר מכן.
לעומתם יש רבים המטילים ספק בכך ורואים בתכריכים מתיחה או תרמית מתקופת ימי הביניים. הוויכוחים הרבים בין המאמינים והמדענים, בין אנשי רוח והיסטוריונים, אנשי דת ובעלי עניין אחרים - כל אלה לא פוסקים לרגע, כבר מאות רבות של שנים. יש ששמו לב שהדמות דומה באופן מוזר לדמותו של לאונרדו דה וינצ'י, אחרים עונים שהדרך ליצור דמויות מעין פותחה רק במאה ה-19. בדיקות פחמן 14 לקביעת גיל האריג מצאו שהתכריכים לא נוצרו לפני ימי הביניים ובטח לא בתקופה שבה חי ישו.
בכל מקרה, תכריכי טורינו, שנמצאים בקתדרלת יוחנן המטביל שבעיר האיטלקית טורינו, הם עוד עדות לעירוב המוזר שבין דמיון לאמונה והרבה צורך לספק למאמינים "עזרי אמונה" ומזכרות קדושות מישו, שמעולם לא ידע על נצרותו ומת מבחינתו כיהודי.
הנה סיפורו של מוזיאון התכריכים של טורינו:
http://youtu.be/Vonys5Zo_po
הנה סרטון על תכריכי טורינו והמחקרים, ויכוחים ותגליות שצצים בנושא:
http://youtu.be/Pt_92yHPSug
הנה סרטון שמספר על פרופסור אבינועם דנין, שמחקרו הראה שהקוצים שמופיעים על התכריכים הם מצמחים שגדלים רק סביב ירושלים:
http://youtu.be/XdqO21oVvaU?t=24s
יריעת הפשתן הנקראת "תכריכי טורינו" היא מעין בד גדול שעליו התגלתה דמות אדם. אך העובדה שעל התכריך מופיעה דמות אדם סובל, העלתה סברה שסבלו נגרם בגלל שנצלב. נוצרים רבים מאמינים שהיריעה הייתה כיסוי גופתו של ישו הנוצרי כשנקבר לאחר הצליבה, ושהדמות שעל יריעת טורינו נחקקה עליה כששב לחיים, לאחר מכן.
לעומתם יש רבים המטילים ספק בכך ורואים בתכריכים מתיחה או תרמית מתקופת ימי הביניים. הוויכוחים הרבים בין המאמינים והמדענים, בין אנשי רוח והיסטוריונים, אנשי דת ובעלי עניין אחרים - כל אלה לא פוסקים לרגע, כבר מאות רבות של שנים. יש ששמו לב שהדמות דומה באופן מוזר לדמותו של לאונרדו דה וינצ'י, אחרים עונים שהדרך ליצור דמויות מעין פותחה רק במאה ה-19. בדיקות פחמן 14 לקביעת גיל האריג מצאו שהתכריכים לא נוצרו לפני ימי הביניים ובטח לא בתקופה שבה חי ישו.
בכל מקרה, תכריכי טורינו, שנמצאים בקתדרלת יוחנן המטביל שבעיר האיטלקית טורינו, הם עוד עדות לעירוב המוזר שבין דמיון לאמונה והרבה צורך לספק למאמינים "עזרי אמונה" ומזכרות קדושות מישו, שמעולם לא ידע על נצרותו ומת מבחינתו כיהודי.
הנה סיפורו של מוזיאון התכריכים של טורינו:
http://youtu.be/Vonys5Zo_po
הנה סרטון על תכריכי טורינו והמחקרים, ויכוחים ותגליות שצצים בנושא:
http://youtu.be/Pt_92yHPSug
הנה סרטון שמספר על פרופסור אבינועם דנין, שמחקרו הראה שהקוצים שמופיעים על התכריכים הם מצמחים שגדלים רק סביב ירושלים:
http://youtu.be/XdqO21oVvaU?t=24s
איך קידם כיבוש קונסטנטינופול את האנושות?
הכיבוש של קונסטנטינופול (Conquest of Constantinople) הוא אחד המאורעות החשובים בהיסטוריה. הרבה מהמסורת התרבותית שלו העולם חייב למורשת שנשמרה בין חומות העיר קונסטנטינופול.
העיר הזו הוקמה במאה ה-4 לספירה, כשגבולות האמפריה הרומית החלו להתפורר. במזרח העשיר והיציב, בפרשת דרכים שבין אירופה לאסיה, במה שהייתה המרכז של דרכי הסחר הראשיות בעולם העתיק, מחליט הקיסר הרומי קונסטנטין להקים עיר שתהיה מרכז העולם ולקרוא לה על שמו - קונסטנטינופול.
הוא מעביר אליה את ההון של האימפריה, את אוצרות הרוח והידע הקלאסיים והמון משכיות הספרות העתיקה של העולם הקלאסי, שחשיבותם לא יסולאו בפז.
העיר אכן הופכת למרכז העולם. בעידן של חשיכה ובורות באירופה, היא עיר של ספריות, אוניברסיטאות, מחקר ואסתטיקה. עם השנים היא גדלה כל כך, עד שהיא הופכת פי 20 גדולה מפריז או לונדון של אותה תקופה.
הכיבוש הזה, של בירת האימפריה הביזנטית, הביא לנפילת מה שנותר מהאימפריה שנולדה בתור האימפריה המזרחית של האימפריה הרומית. אבל במקביל עתיד להצית את תקופת הרנסנס ועידן ההשכלה שיבוא בעקבותיה.
אבל קודם ההתחלה. הדבר היחיד שעמד בפני המוסלמים בכיבוש קונסטנטינופול היו החומות האדירות של העיר. דמיינו מערכת מורכבת וחכמה של חומות חיצוניות ופנימיות עוד יותר חזקות וביניהן חפירים עמוקים בעומק 7 מטרים ורוחב של 20, ותקבלו עיר רומית שיכולה לעמוד איתן מול כל התקפה.
כך הייתה קונסטנטינופול במשך אלף שלם לבו של העולם. הקיפה אותה מערכת מסובכת וחזקה של חומות, שנבנו ושופצו במשך מילניום שלם, על ידי השליטים והקיסרים הרבים ששלטו בה. החומות הללו הקיפו את קונסטנטינופול מכל צדדיה. בעולם העתיק הן נחשבו לבלתי ניתנות לפריצה.
העיר קונסטנטינופול, ששמה המלא היה "עיר קונסטנטינוס, רומא החדשה", הייתה בימי הביניים עיר חזקה, של אימפריה עתיקה שהייתה חלק מהאימפריה הרומית הגדולה.
אחד השערים שבחומות הוא שער ניצחון שנבנה במאה ה-4 בידי הקיסר הביזנטי תיאודוסיוס הראשון. מאה אחר כך הוסיף לו תיאודוסיוס השני את חומות קונסטנטינופול וציפה את השער, שצורף אל החומות בזהב. כיום רואים במקום את מצודת שבעת המגדלים, בטורקית "ידיקולה היסארי מוזסי" (Yedikule Hisari Müzesi).
תודות לחומות שלה, קונסטנטינופול עמדה ללא קושי מול אויביה ויכולה הייתה לתפקד גם תחת מצור של אויבים חזקים שלא התייאשו מלנסות ולכבוש אותה שוב ושוב. מאטילה ההוני ועד הערבים והטורקים - כולם ניסו שלל טכניקות ושיטות, אך נכשלו.
רק כלי מלחמה מודרניים הם שעתידים לפרוץ אותן לבסוף. המרכזיים שבהם היו תותח ענק ו-100 תותחים רגילים שהפגיזו את החומה בנקודה אחת, במשך חודש וחצי ברציפות.
הרגע הגיע כשב-29 במאי 1453, לראשונה אחרי מילניום שלם וימים אחדים אחרי ליקוי הירח, סמלה של קונסטנטינופול, הצליח הכובש להפיל את חומות העיר. צבאו של הסולטן העות'מני מהמט השני נכנס בשערי קונסטנטינופול.
בלילה אחד קרסו החומות האדירות, ששרדו לאורך דורות לא מעט התקפות צבאיות. הייתה זו מתקפה מודרנית, שהפילה אותן לבסוף במלחמה, אבל תודות לה התרבות הקלאסית לא זו בלבד ששרדה, אלא זכתה להזדמנות שנייה.
ללא רחמים בזזו חייליו של מהמט, כמקובל אז, את העיר. על החומות הוצג ראשו הכרות של הקיסר הביזנטי האחרון, קונסטנטינוס ה-11.
בלילה אחד הפכה העיר הנוצרית הראשונה בעולם לעיר המרכזית של אימפריה מוסלמית ראשונה וחזקה במיוחד. הצבא המוסלמי שרף בלי למצמץ את הארכיון הקיסרי, על כל הידע, התגליות, הספרות, הפילוסופיה והתרבות שהוא הכיל.
נפילת קונסטנטינופול הייתה קץ האימפריה הביזנטית וגם ניצחון צבאי אסטרטגי ומשמעותי של האימפריה העות'מנית, אימפריה מוסלמית חסרת תקדים.
אבל באופן פרדוקסלי, דווקא מי שהחשיכו את העיר החזקה של ימי הביניים הביאו את האור שיחליף את אפילת ימי הביניים בלידת הרנסנס, עידן התחייה. כי הניצולים, שברחו מהעיר הכבושה, הביאו את הידע ואת המלומדים בתרבות היוונית, מהעיר קונסטנטינופול אל המערב.
נפילת קונסטנטינופול, העיר שחלק משמה המלא היה "רומא החדשה", עתידה להביא לסיום את תקופת החושך של ימי הביניים.
ניצולי הכיבוש נדדו מערבה והגיעו לאיטליה. יחד איתם הם הביאו את מסורותיהם העתיקות ואת ספריהם העתיקים והיקרים. לאירופה המערבית הם יציגו מחדש את השפה היוונית ואת הלימוד, הידע, הפילוסופיה והמדעים של יוון העתיקה, אוצרות חוכמה שירשה מיוון רומי ושימרה אחריהן ביזנטיון.
כל זה הביא להתחדשות הלימודים הקלאסיים וללידת הרנסנס.
כך יצא שהחומות האדירות של קונסטנטינופול שמרו ביניהן במשך מאות רבות של שנים את העבר והלימוד הקלאסי, מה שהביא בדיעבד לעתיד הנהדר של התרבות המערבית.
כמובן שגם כלכלית הכניסה נפילת קונסטנטינופול לידי הטורקים את הנוצרים האירופאים למצוקה. היא פגעה אנושות במסחר עם המזרח הרחוק וביבוא התבלינים, שהפכו ימי הביניים למשמעותיים מאוד במטבחי האצולה האירופית.
למשך זמן מה החליפה מצרים הממלוכית את קונסטנטינופול באספקת הצרכים האירופיים במסחר עם המזרח. אבל המחוכים העלו עוד ועוד את המחירים שלהם ומאגרי הזהב והכסף של אירופה הלכו והתרוקנו. כך נאלצו האירופאים לחפש דרכים חלופיות למזרח, מה שהביא לגילוי העולם החדש והעושר הרב שאירופה הפיקה ממנו.
החומות שהגנו על העיר במשך דורות עדיין עומדות, גם אם הולכות ומתפוררות.
הנה סיפור החומות של קונסטנטינופול (מתורגם):
https://youtu.be/MNMoi5Af1SY
כך קונסטנטינופול נראית היום, בעיר התורכית איסטנבול:
https://youtu.be/eds63tFrHSM
הסבר על החומות הללו, בין שרידיהן היום:
https://youtu.be/oCjHA7hM76E
דגם של החומות הללו כפי שנראו בעבר:
https://youtu.be/9uUkqTSHqXQ
כך כבשו את קונסטנטינופול:
https://youtu.be/0r376MkZwLI
וזה הסיפור ההיסטורי של החומות שלא ניתן היה לפרוץ בעולם העתיק:
https://youtu.be/Hnxmh_NxPcs?long=yes
הכיבוש של קונסטנטינופול (Conquest of Constantinople) הוא אחד המאורעות החשובים בהיסטוריה. הרבה מהמסורת התרבותית שלו העולם חייב למורשת שנשמרה בין חומות העיר קונסטנטינופול.
העיר הזו הוקמה במאה ה-4 לספירה, כשגבולות האמפריה הרומית החלו להתפורר. במזרח העשיר והיציב, בפרשת דרכים שבין אירופה לאסיה, במה שהייתה המרכז של דרכי הסחר הראשיות בעולם העתיק, מחליט הקיסר הרומי קונסטנטין להקים עיר שתהיה מרכז העולם ולקרוא לה על שמו - קונסטנטינופול.
הוא מעביר אליה את ההון של האימפריה, את אוצרות הרוח והידע הקלאסיים והמון משכיות הספרות העתיקה של העולם הקלאסי, שחשיבותם לא יסולאו בפז.
העיר אכן הופכת למרכז העולם. בעידן של חשיכה ובורות באירופה, היא עיר של ספריות, אוניברסיטאות, מחקר ואסתטיקה. עם השנים היא גדלה כל כך, עד שהיא הופכת פי 20 גדולה מפריז או לונדון של אותה תקופה.
הכיבוש הזה, של בירת האימפריה הביזנטית, הביא לנפילת מה שנותר מהאימפריה שנולדה בתור האימפריה המזרחית של האימפריה הרומית. אבל במקביל עתיד להצית את תקופת הרנסנס ועידן ההשכלה שיבוא בעקבותיה.
אבל קודם ההתחלה. הדבר היחיד שעמד בפני המוסלמים בכיבוש קונסטנטינופול היו החומות האדירות של העיר. דמיינו מערכת מורכבת וחכמה של חומות חיצוניות ופנימיות עוד יותר חזקות וביניהן חפירים עמוקים בעומק 7 מטרים ורוחב של 20, ותקבלו עיר רומית שיכולה לעמוד איתן מול כל התקפה.
כך הייתה קונסטנטינופול במשך אלף שלם לבו של העולם. הקיפה אותה מערכת מסובכת וחזקה של חומות, שנבנו ושופצו במשך מילניום שלם, על ידי השליטים והקיסרים הרבים ששלטו בה. החומות הללו הקיפו את קונסטנטינופול מכל צדדיה. בעולם העתיק הן נחשבו לבלתי ניתנות לפריצה.
העיר קונסטנטינופול, ששמה המלא היה "עיר קונסטנטינוס, רומא החדשה", הייתה בימי הביניים עיר חזקה, של אימפריה עתיקה שהייתה חלק מהאימפריה הרומית הגדולה.
אחד השערים שבחומות הוא שער ניצחון שנבנה במאה ה-4 בידי הקיסר הביזנטי תיאודוסיוס הראשון. מאה אחר כך הוסיף לו תיאודוסיוס השני את חומות קונסטנטינופול וציפה את השער, שצורף אל החומות בזהב. כיום רואים במקום את מצודת שבעת המגדלים, בטורקית "ידיקולה היסארי מוזסי" (Yedikule Hisari Müzesi).
תודות לחומות שלה, קונסטנטינופול עמדה ללא קושי מול אויביה ויכולה הייתה לתפקד גם תחת מצור של אויבים חזקים שלא התייאשו מלנסות ולכבוש אותה שוב ושוב. מאטילה ההוני ועד הערבים והטורקים - כולם ניסו שלל טכניקות ושיטות, אך נכשלו.
רק כלי מלחמה מודרניים הם שעתידים לפרוץ אותן לבסוף. המרכזיים שבהם היו תותח ענק ו-100 תותחים רגילים שהפגיזו את החומה בנקודה אחת, במשך חודש וחצי ברציפות.
הרגע הגיע כשב-29 במאי 1453, לראשונה אחרי מילניום שלם וימים אחדים אחרי ליקוי הירח, סמלה של קונסטנטינופול, הצליח הכובש להפיל את חומות העיר. צבאו של הסולטן העות'מני מהמט השני נכנס בשערי קונסטנטינופול.
בלילה אחד קרסו החומות האדירות, ששרדו לאורך דורות לא מעט התקפות צבאיות. הייתה זו מתקפה מודרנית, שהפילה אותן לבסוף במלחמה, אבל תודות לה התרבות הקלאסית לא זו בלבד ששרדה, אלא זכתה להזדמנות שנייה.
ללא רחמים בזזו חייליו של מהמט, כמקובל אז, את העיר. על החומות הוצג ראשו הכרות של הקיסר הביזנטי האחרון, קונסטנטינוס ה-11.
בלילה אחד הפכה העיר הנוצרית הראשונה בעולם לעיר המרכזית של אימפריה מוסלמית ראשונה וחזקה במיוחד. הצבא המוסלמי שרף בלי למצמץ את הארכיון הקיסרי, על כל הידע, התגליות, הספרות, הפילוסופיה והתרבות שהוא הכיל.
נפילת קונסטנטינופול הייתה קץ האימפריה הביזנטית וגם ניצחון צבאי אסטרטגי ומשמעותי של האימפריה העות'מנית, אימפריה מוסלמית חסרת תקדים.
אבל באופן פרדוקסלי, דווקא מי שהחשיכו את העיר החזקה של ימי הביניים הביאו את האור שיחליף את אפילת ימי הביניים בלידת הרנסנס, עידן התחייה. כי הניצולים, שברחו מהעיר הכבושה, הביאו את הידע ואת המלומדים בתרבות היוונית, מהעיר קונסטנטינופול אל המערב.
נפילת קונסטנטינופול, העיר שחלק משמה המלא היה "רומא החדשה", עתידה להביא לסיום את תקופת החושך של ימי הביניים.
ניצולי הכיבוש נדדו מערבה והגיעו לאיטליה. יחד איתם הם הביאו את מסורותיהם העתיקות ואת ספריהם העתיקים והיקרים. לאירופה המערבית הם יציגו מחדש את השפה היוונית ואת הלימוד, הידע, הפילוסופיה והמדעים של יוון העתיקה, אוצרות חוכמה שירשה מיוון רומי ושימרה אחריהן ביזנטיון.
כל זה הביא להתחדשות הלימודים הקלאסיים וללידת הרנסנס.
כך יצא שהחומות האדירות של קונסטנטינופול שמרו ביניהן במשך מאות רבות של שנים את העבר והלימוד הקלאסי, מה שהביא בדיעבד לעתיד הנהדר של התרבות המערבית.
כמובן שגם כלכלית הכניסה נפילת קונסטנטינופול לידי הטורקים את הנוצרים האירופאים למצוקה. היא פגעה אנושות במסחר עם המזרח הרחוק וביבוא התבלינים, שהפכו ימי הביניים למשמעותיים מאוד במטבחי האצולה האירופית.
למשך זמן מה החליפה מצרים הממלוכית את קונסטנטינופול באספקת הצרכים האירופיים במסחר עם המזרח. אבל המחוכים העלו עוד ועוד את המחירים שלהם ומאגרי הזהב והכסף של אירופה הלכו והתרוקנו. כך נאלצו האירופאים לחפש דרכים חלופיות למזרח, מה שהביא לגילוי העולם החדש והעושר הרב שאירופה הפיקה ממנו.
החומות שהגנו על העיר במשך דורות עדיין עומדות, גם אם הולכות ומתפוררות.
הנה סיפור החומות של קונסטנטינופול (מתורגם):
https://youtu.be/MNMoi5Af1SY
כך קונסטנטינופול נראית היום, בעיר התורכית איסטנבול:
https://youtu.be/eds63tFrHSM
הסבר על החומות הללו, בין שרידיהן היום:
https://youtu.be/oCjHA7hM76E
דגם של החומות הללו כפי שנראו בעבר:
https://youtu.be/9uUkqTSHqXQ
כך כבשו את קונסטנטינופול:
https://youtu.be/0r376MkZwLI
וזה הסיפור ההיסטורי של החומות שלא ניתן היה לפרוץ בעולם העתיק:
https://youtu.be/Hnxmh_NxPcs?long=yes
