מהם משפטי סאלם?
האשמות במעשי מאגיה שחורה וכישוף היו אופייניות במשך מאות שנים באירופה של ימי הביניים ותקופת הרנסאנס. לשמחת כולם כמעט ולא נטלה איתה ההתיישבות באמריקה את המנהג המגונה של חיפוש מתמיד אחרי מכשפות וקוסמים שטניים, חורשי מזימות ומזיקים לאוכלוסיה.
היסטוריונים יודעים הרי לספר שמרבית אלה שהואשמו בכך באירופה לא היו כלל אשמים. אבל נראה שמספר נוצרים פוריטנים הביאו אל העולם החדש את המסורת הנלוזה. כי במקרים ספורים נפלה גם התרבות האמריקאית הצעירה בפח האמונות התפלות וציד המכשפות.
אין אירוע שמייצג טוב יותר את ציד המכשפות כמו המשפטים שנערכו בעיירה האמריקאית סיילם שבמסצ'וסטס, בשנת 1692. אלו היו משפטי הכישוף הכי מפורסמים ולמעשה היחידים בהיסטוריה האמריקאית של ארצות הברית. הם גבו את חייהם של 19 בני אדם, ככל הנראה חפים מפשע.
התרחשה אז שרשרת של אסונות טבע ותקיפות אכזריות משבטי האינדיאנים, שהגנו על שטחיהם שהלכו ונכבשו בידי הלבנים. תושבי סיילם של אותה תקופה היו נוצרים פוריטנים, שהאמינו בשלטון הדת על חייהם. את אסונות הטבע הללו, שכללו מוות של ילדים ואובדן חקלאי גדול, פירשו הפוריטנים כעונשים משמיים. אלוהים, כך האמינו, מעניש אותם.
באקלים כזה היה קל לחפש אשמים והכישוף היה אשמה קלה. נשים שעמדו על דעתן ולא היו ממושמעות כמו שציפו מהן, אנשים שהסתבכו בסכסוך שכנים, נשים רגזניות ואחרים - כל אלה עמדו למשפטים, שאיש בהם לא יצא זכאי.
ציד המכשפות בסיילם החל בעצם, מכמה נערות שהחלו לנבל את הפה, לסבול מעוויתות ותסמינים שנראים היום כאפילפסיה. לרופאים המקומיים לא הייתה ברירה וכנראה גם לא ידע רב ברפואה, כך יצא שהם איבחנו את הבנות כמי שסובלות מקללת השטן, או מכישוף נוראי. הבנות "הסובלות" זכו לפתע בכוח רב, שכן כל מי שהצביעו עליה הועמדה למשפט כמכשפה. גברים מעטים הואשמו אף הם בכישוף.
במשך חודשים התנהלו משפטים קשים כנגד לא מעט חשודים והתקיימו הוצאות רבות להורג. הרדיפה הקשה הסתיימה רק כשהציבור החל להעלות ספקות על הימצאות כל כך הרבה עוסקים בכישוף בסיילם דווקא.
משפטי סיילם היו לסוג של טראומה תרבותית בהיסטוריה של ארצות הברית של אמריקה. אבל היה להם קורבן מספר 20 שסיפורו מזעזע במיוחד. זה היה חקלאי קשיש שסרב לעמוד למשפט בהאשמת כישוף. הוא נקבר מתחת לאבנים גדולות "עד שיודה". לאחר יומיים של סבל שבהם סרב להודות, הוא מת בעינויים קשים מנשוא.
האשמות במעשי מאגיה שחורה וכישוף היו אופייניות במשך מאות שנים באירופה של ימי הביניים ותקופת הרנסאנס. לשמחת כולם כמעט ולא נטלה איתה ההתיישבות באמריקה את המנהג המגונה של חיפוש מתמיד אחרי מכשפות וקוסמים שטניים, חורשי מזימות ומזיקים לאוכלוסיה.
היסטוריונים יודעים הרי לספר שמרבית אלה שהואשמו בכך באירופה לא היו כלל אשמים. אבל נראה שמספר נוצרים פוריטנים הביאו אל העולם החדש את המסורת הנלוזה. כי במקרים ספורים נפלה גם התרבות האמריקאית הצעירה בפח האמונות התפלות וציד המכשפות.
אין אירוע שמייצג טוב יותר את ציד המכשפות כמו המשפטים שנערכו בעיירה האמריקאית סיילם שבמסצ'וסטס, בשנת 1692. אלו היו משפטי הכישוף הכי מפורסמים ולמעשה היחידים בהיסטוריה האמריקאית של ארצות הברית. הם גבו את חייהם של 19 בני אדם, ככל הנראה חפים מפשע.
התרחשה אז שרשרת של אסונות טבע ותקיפות אכזריות משבטי האינדיאנים, שהגנו על שטחיהם שהלכו ונכבשו בידי הלבנים. תושבי סיילם של אותה תקופה היו נוצרים פוריטנים, שהאמינו בשלטון הדת על חייהם. את אסונות הטבע הללו, שכללו מוות של ילדים ואובדן חקלאי גדול, פירשו הפוריטנים כעונשים משמיים. אלוהים, כך האמינו, מעניש אותם.
באקלים כזה היה קל לחפש אשמים והכישוף היה אשמה קלה. נשים שעמדו על דעתן ולא היו ממושמעות כמו שציפו מהן, אנשים שהסתבכו בסכסוך שכנים, נשים רגזניות ואחרים - כל אלה עמדו למשפטים, שאיש בהם לא יצא זכאי.
ציד המכשפות בסיילם החל בעצם, מכמה נערות שהחלו לנבל את הפה, לסבול מעוויתות ותסמינים שנראים היום כאפילפסיה. לרופאים המקומיים לא הייתה ברירה וכנראה גם לא ידע רב ברפואה, כך יצא שהם איבחנו את הבנות כמי שסובלות מקללת השטן, או מכישוף נוראי. הבנות "הסובלות" זכו לפתע בכוח רב, שכן כל מי שהצביעו עליה הועמדה למשפט כמכשפה. גברים מעטים הואשמו אף הם בכישוף.
במשך חודשים התנהלו משפטים קשים כנגד לא מעט חשודים והתקיימו הוצאות רבות להורג. הרדיפה הקשה הסתיימה רק כשהציבור החל להעלות ספקות על הימצאות כל כך הרבה עוסקים בכישוף בסיילם דווקא.
משפטי סיילם היו לסוג של טראומה תרבותית בהיסטוריה של ארצות הברית של אמריקה. אבל היה להם קורבן מספר 20 שסיפורו מזעזע במיוחד. זה היה חקלאי קשיש שסרב לעמוד למשפט בהאשמת כישוף. הוא נקבר מתחת לאבנים גדולות "עד שיודה". לאחר יומיים של סבל שבהם סרב להודות, הוא מת בעינויים קשים מנשוא.
