מהם צמיתים בשיטה הפאודלית של ימי הביניים?
בנחלות האבירים בימי הביניים עבדו איכרים שנקראו וסאלים (Vasalls). מעמדם בחברה היה נמוך, שכן הם עשו עסקה של מחויבות ושבועת אמונים לאדון הפיאודלי ובתמורה קיבלו אדמה שיוכלו לעבד.
אבל נמוך עוד יותר היה מעמדם של ה"צמיתים", שחויבו לפרנס מתנובת האדמה את הפיאודל, כלומר את האביר שאת אדמתו הם עיבדו, בלי יותר מדי הסכמים.
אנשי שני המעמדות לא היו בעלי רכוש כלשהו ולכן הסתפקו במה שנשאר לאחר שהפיאודל, האביר השולט, קיבל את חלקו הגדול מהתנובה, לצרכיו וצרכי משפחתו.
אך בעוד הווסאל התחבר ולמעשה נשבע אמונים לאדון הפיאודלי בעיסקה לטווח ארוך, הצמית שכר את אדמתו והיה שייך לאדון. הוא נשא אישה רק ברשות האדון ובאישורו גם השיא את ילדיו, כשהזכות על הלילה הראשון של בנותיו שמורה, אם ירצה, לאדון.
לצמית לא הייתה זכות לוותר על האדמה ולעבור למקום אחר או למלאכה אחרת ומצבו היה די דומה לזה של עבד.
לווסאל, לעומת זאת, העניק האדון כסף, קרקע כדי שיוכל לעבד ולגדל בה ירקות ופירות, או דברים אחרים שלהם הוא נזקק. בתמורה, התחייב הווסאל להעניק לאדון שירותים שונים שדרש האדון וחלק נכבד מתנובת האדמה שקיבל ממנו.
לעומת הצמיתים שמעמדם היה נשאר כשל עבדים, הזמנים והזכויות של הווסאלים השתנו לאורך ימי הביניים. אז גם אם בעבר היו תקופות בהן גם החוק וגם משמעות המילה וסאל הייתה כשל עבד וזה גם היחס שקיבלו אנשים אלה מהחוק, במאה ה-8 המונח הוחל גם על אנשים חופשיים שהיו תלויים באדון לפרנסתם בהסכם.
בנחלות האבירים בימי הביניים עבדו איכרים שנקראו וסאלים (Vasalls). מעמדם בחברה היה נמוך, שכן הם עשו עסקה של מחויבות ושבועת אמונים לאדון הפיאודלי ובתמורה קיבלו אדמה שיוכלו לעבד.
אבל נמוך עוד יותר היה מעמדם של ה"צמיתים", שחויבו לפרנס מתנובת האדמה את הפיאודל, כלומר את האביר שאת אדמתו הם עיבדו, בלי יותר מדי הסכמים.
אנשי שני המעמדות לא היו בעלי רכוש כלשהו ולכן הסתפקו במה שנשאר לאחר שהפיאודל, האביר השולט, קיבל את חלקו הגדול מהתנובה, לצרכיו וצרכי משפחתו.
אך בעוד הווסאל התחבר ולמעשה נשבע אמונים לאדון הפיאודלי בעיסקה לטווח ארוך, הצמית שכר את אדמתו והיה שייך לאדון. הוא נשא אישה רק ברשות האדון ובאישורו גם השיא את ילדיו, כשהזכות על הלילה הראשון של בנותיו שמורה, אם ירצה, לאדון.
לצמית לא הייתה זכות לוותר על האדמה ולעבור למקום אחר או למלאכה אחרת ומצבו היה די דומה לזה של עבד.
לווסאל, לעומת זאת, העניק האדון כסף, קרקע כדי שיוכל לעבד ולגדל בה ירקות ופירות, או דברים אחרים שלהם הוא נזקק. בתמורה, התחייב הווסאל להעניק לאדון שירותים שונים שדרש האדון וחלק נכבד מתנובת האדמה שקיבל ממנו.
לעומת הצמיתים שמעמדם היה נשאר כשל עבדים, הזמנים והזכויות של הווסאלים השתנו לאורך ימי הביניים. אז גם אם בעבר היו תקופות בהן גם החוק וגם משמעות המילה וסאל הייתה כשל עבד וזה גם היחס שקיבלו אנשים אלה מהחוק, במאה ה-8 המונח הוחל גם על אנשים חופשיים שהיו תלויים באדון לפרנסתם בהסכם.
