מה מיוחד בטירות של עמק הלואר?
כשעה דרומית מערבית לפריז נמצא אחד האזורים המיוחדים של אירופה, ממלכת הטירות והארמונות של אצילי צרפת. זהו עמק הלואר (Loire valley ובצרפתית: Val de Loire), המשתרע מהעיירה אורליאן שבדרום-מערב ועד לעיירה טור.
אלפי תיירים מסיירים בכל יום בין הטירות שנראות כאילו נשלפו מספרי האגדות, בינות לעיירות שדומה שהזמן קפא בהן מלכת.
לא בכדי מכונה עמק הלואר "גן הטירות של צרפת". באזור זה מרוכזות למעלה מ-300 טירות מרהיבות המשקפות מאות שנים של היסטוריה צרפתית סוערת. הריכוז החריג הזה לא נוצר במקרה, אלא כתוצאה משילוב של גורמים גיאוגרפיים, פוליטיים וכלכליים שהפכו את האזור למרכז כוח מובהק.
הקרקע הטובה והמים הרבים שבו משכו את האצולה הצרפתית בימי הביניים. טירת אנז'ה שנשארה שלמה עד ימינו מדגימה את התופעה הימי-ביניימית בה הפיאודלים מתגוררים בסביבה וגובים מיסים מהאיכרים על הנחלות שלהם.
בתקופה הידועה כ"אנציין רז'ים" (Ancien Régime), שהסתיימה עם המהפכה הצרפתית בשנת 1789, חיו כאן המלכים הצרפתיים וחצרותיהם, כשהאזור הפך למרכז השלטון בפועל. ראשון היה המלך שארל ה-7 שאיבד בתחילת שלטונו את פריז והנחלות שנשארו לו היו בעמק הלואר. גם כשהצליח לשחרר את מרבית צרפת מידי האנגלים המשיך המלך להתגורר בו, לאורך מרבית ימי שלטונו. המשיך במסורת אביו גם לואי ה-11 שקבע את מרכז שלטונו בעיר טור (Tours).
המלכים העדיפו את עמק הלואר על פריז בגלל האקלים הנעים והיופי הטבעי, אך בעיקר בגלל המרחק הבטוח מהסכנות העירוניות. אצילים רבים החלו לבנות את הטירות שלהם בעמק במטרה לחיות בקרבת המלך.
טירות העמק מייצגות תקופות שונות בהיסטוריה הצרפתית. טירת שמבור (Chambord), הטירה המפוארת ביותר, נבנתה על ידי פרנסואה הראשון החל משנת 1519 כסמל למלוכה הנאורה. פרנסואה הראשון רצה שהטירה תיראה כמו קו הרקיע של קונסטנטינופול. המתכנן שלה השתמש בהשפעות אדריכליות איטלקיות שהמלך הכיר בעת מסעותיו. למרות ההשקעה העצומה, פרנסואה הראשון בילה בטירה רק 72 יום במהלך 32 שנות מלכותו.
טירת שנוויל (Chenonceau), הידועה כ"טירת הנשים", נבנתה על גשר מעל הנהר שר (Cher) בין השנים 1513-1521. המלך הנרי השני העניק אותה לפילגשו דיאן דה פואטייה (Diane de Poitiers). אך לאחר מות המלך בשנת 1559, אילצה קתרין דה מדיצי (Catherine de Medici) את דיאן להחליף את הטירה בטירת שומון (Chaumont). קתרין הפכה את שנוויל למעונה המועדף והוסיפה גנים חדשים.
בלוי (Blois) שימשה מעון למלכים צרפתיים רבים והייתה עדה לאירועים דרמטיים, כמו רצח דוכס דה גיז (Duc de Guise) בשנת 1588 על ידי המלך הנרי השלישי עצמו. טירת אמבואז (Amboise) מפורסמת כמקום מותו של לאונרדו דה וינצ'י, שבילה שם את שנותיו האחרונות כאורח המלך.
רבות מהטירות עברו תמורות דרמטיות במהלך המהפכה הצרפתית. חלקן נהרסו, אחרות נשדדו או הוזנחו.
רק במאה ה-19 התחיל מאמץ שיקום שיטתי שהוביל למצב הנוכחי, בו הטירות משמשות כאטרקציות תיירותיות מרכזיות. מסילות הרכבת שהונחו אז אל העמק הביאו אליו תיירים והפכו את טירות העמק למוקדי תיירות מהחשובים של צרפת.
בתקופת הרנסנס הצרפתי החלו האדריכלים לשלב אלמנטים איטלקיים כמו עמודים קלאסיים וגנים סימטריים, אך שמרו על המאפיינים הצרפתיים המסורתיים כמו גגות חדים ומגדלי פינה.
חלק בלתי נפרד מהטירות הפכו הגנים. בווילנדרי (Villandry) נמצאים הגנים המשוחזרים המפוארים ביותר בעמק, עם סידורים גיאומטריים מורכבים של ירקות ופרחים המשקפים את אמנות הגינון הצרפתי מהמאה ה-16. היום מבקרים ובאים להתפעל מהדיוק והיופי בגנים האלה מיליוני תיירים מדי שנה.
השילוב בין השמירה על האותנטיות ההיסטורית לבין הצרכים המודרניים הפך את עמק הלואר לדוגמה מובילה בעולם לשימור מורשת תרבותית.
כשעה דרומית מערבית לפריז נמצא אחד האזורים המיוחדים של אירופה, ממלכת הטירות והארמונות של אצילי צרפת. זהו עמק הלואר (Loire valley ובצרפתית: Val de Loire), המשתרע מהעיירה אורליאן שבדרום-מערב ועד לעיירה טור.
אלפי תיירים מסיירים בכל יום בין הטירות שנראות כאילו נשלפו מספרי האגדות, בינות לעיירות שדומה שהזמן קפא בהן מלכת.
לא בכדי מכונה עמק הלואר "גן הטירות של צרפת". באזור זה מרוכזות למעלה מ-300 טירות מרהיבות המשקפות מאות שנים של היסטוריה צרפתית סוערת. הריכוז החריג הזה לא נוצר במקרה, אלא כתוצאה משילוב של גורמים גיאוגרפיים, פוליטיים וכלכליים שהפכו את האזור למרכז כוח מובהק.
היסטוריה
הנהר לואר, הארוך בצרפת, יצר עמק פורה ונעים במיוחד לחיים. אורליאן, טור (Tours) ואנז'ה הן הערים הראשונות בעמק והן נוסדו בו עוד בתקופת האימפריה הרומית.
הקרקע הטובה והמים הרבים שבו משכו את האצולה הצרפתית בימי הביניים. טירת אנז'ה שנשארה שלמה עד ימינו מדגימה את התופעה הימי-ביניימית בה הפיאודלים מתגוררים בסביבה וגובים מיסים מהאיכרים על הנחלות שלהם.
בתקופה הידועה כ"אנציין רז'ים" (Ancien Régime), שהסתיימה עם המהפכה הצרפתית בשנת 1789, חיו כאן המלכים הצרפתיים וחצרותיהם, כשהאזור הפך למרכז השלטון בפועל. ראשון היה המלך שארל ה-7 שאיבד בתחילת שלטונו את פריז והנחלות שנשארו לו היו בעמק הלואר. גם כשהצליח לשחרר את מרבית צרפת מידי האנגלים המשיך המלך להתגורר בו, לאורך מרבית ימי שלטונו. המשיך במסורת אביו גם לואי ה-11 שקבע את מרכז שלטונו בעיר טור (Tours).
המלכים העדיפו את עמק הלואר על פריז בגלל האקלים הנעים והיופי הטבעי, אך בעיקר בגלל המרחק הבטוח מהסכנות העירוניות. אצילים רבים החלו לבנות את הטירות שלהם בעמק במטרה לחיות בקרבת המלך.
טירות העמק מייצגות תקופות שונות בהיסטוריה הצרפתית. טירת שמבור (Chambord), הטירה המפוארת ביותר, נבנתה על ידי פרנסואה הראשון החל משנת 1519 כסמל למלוכה הנאורה. פרנסואה הראשון רצה שהטירה תיראה כמו קו הרקיע של קונסטנטינופול. המתכנן שלה השתמש בהשפעות אדריכליות איטלקיות שהמלך הכיר בעת מסעותיו. למרות ההשקעה העצומה, פרנסואה הראשון בילה בטירה רק 72 יום במהלך 32 שנות מלכותו.
טירת שנוויל (Chenonceau), הידועה כ"טירת הנשים", נבנתה על גשר מעל הנהר שר (Cher) בין השנים 1513-1521. המלך הנרי השני העניק אותה לפילגשו דיאן דה פואטייה (Diane de Poitiers). אך לאחר מות המלך בשנת 1559, אילצה קתרין דה מדיצי (Catherine de Medici) את דיאן להחליף את הטירה בטירת שומון (Chaumont). קתרין הפכה את שנוויל למעונה המועדף והוסיפה גנים חדשים.
בלוי (Blois) שימשה מעון למלכים צרפתיים רבים והייתה עדה לאירועים דרמטיים, כמו רצח דוכס דה גיז (Duc de Guise) בשנת 1588 על ידי המלך הנרי השלישי עצמו. טירת אמבואז (Amboise) מפורסמת כמקום מותו של לאונרדו דה וינצ'י, שבילה שם את שנותיו האחרונות כאורח המלך.
רבות מהטירות עברו תמורות דרמטיות במהלך המהפכה הצרפתית. חלקן נהרסו, אחרות נשדדו או הוזנחו.
רק במאה ה-19 התחיל מאמץ שיקום שיטתי שהוביל למצב הנוכחי, בו הטירות משמשות כאטרקציות תיירותיות מרכזיות. מסילות הרכבת שהונחו אז אל העמק הביאו אליו תיירים והפכו את טירות העמק למוקדי תיירות מהחשובים של צרפת.
אדריכלות
הודות להתפתחות מתמשכת לאורך מאות שנים האדריכלות בעמק הלואר משלבת סגנונות שונים. הטירות המוקדמות שמרו על אופי של מבצר מימי הביניים, אך בהדרגה נפתחו והפכו לחיות יותר.
בתקופת הרנסנס הצרפתי החלו האדריכלים לשלב אלמנטים איטלקיים כמו עמודים קלאסיים וגנים סימטריים, אך שמרו על המאפיינים הצרפתיים המסורתיים כמו גגות חדים ומגדלי פינה.
חלק בלתי נפרד מהטירות הפכו הגנים. בווילנדרי (Villandry) נמצאים הגנים המשוחזרים המפוארים ביותר בעמק, עם סידורים גיאומטריים מורכבים של ירקות ופרחים המשקפים את אמנות הגינון הצרפתי מהמאה ה-16. היום מבקרים ובאים להתפעל מהדיוק והיופי בגנים האלה מיליוני תיירים מדי שנה.
השילוב בין השמירה על האותנטיות ההיסטורית לבין הצרכים המודרניים הפך את עמק הלואר לדוגמה מובילה בעולם לשימור מורשת תרבותית.
קישורים מצורפים:
