מה זה גיהינום אצל הדתות השונות?
בדתות רבות מתואר הגיהנום (Hell) בתור השאול, האופל, התופת ושאר השמות של מקום עונש, סבל ועינויים, שממתין לאחר המוות, למי שחטאו בחייהם ועברו עבירות חמורות - בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו.
בציבור נתפס הגיהינום כמקום לזכות בו בעונש נצחי, על החטאים, על אמונה לא מספקת, על אי קיום של המצוות ועוד.
נתחיל ביהדות, המפרשת את המושג "גיהנום"כמקום זמני לטיהור הנשמה ולא כעונש נצחי כמו התפיסה הנוצרית שתוצג בהמשך. הגיהינום היהודי מתואר לעתים כאש מטהרת, כשהרעיון הוא שהנשמה מתנקה בו לפני וכדי שהיא תוכל לבוא בשערי גן עדן.
בנצרות הגיהנום מתואר מתואר כ"תופת" (Inferno), מעין כבשן לוהט ועתיר להבות, הנמצא במעמקי האדמה. קירותיו אדומים עזים ונהרות לבה רותחת זורמים בין הסלעים המחודדים. זה מקום של סבל, חושך וייסורים נצחיים וניתוק מהאלוהים.
בין הפרשנויות השונות יש הרואות בגיהנום מקום פיזי, בעוד אחרות רואות בו מצב רוחני של ריחוק מאלוהים. בנצרות הגיהנום מיועד למי שדחו את חסד האלוהים או חטאו חטאים בלתי נסלחים. מדובר בהמצאה גאונית שהצליחה במשך מאות רבות של שנים לגרום למאמינים הנוצרים להיות צייתנים, שקטים, חיוביים ולתרום לכנסייה מכספם, גם אם יש להם מעט מאוד ממנו ולה המון.
הגיהנום הנוצרי, אגב, די מבוסס על שילוב בין השאול כפי שהוא מתואר במיתולוגיה היוונית, זה שמתחת לאדמה ומעבר לנהר סטיקס, לבין הגיהנום של היהדות הקדומה והאלילות של כנען.
האסלאם מדבר על "ג'הנאם" (Jahannam), המקום המיועד להעניש בייסורים עזים את מי שדחו את אללה וביצעו חטאים חמורים. בג'הנם המוסלמי החוטאים סובלים מעונשים המשתנים לפי החטאים שהם עשו. הג'האנם הוא מקום של אש ורתיחה, מול קור קיצוני. יש בג'הנם שבע דרגות של גיהנום וכל אחת קשה וחמורה מקודמתה. ואגב, אצל המוסלמים רק מי שמאמין באללה וחי חיי צדיקים יזכה לכניסה ל"ג'אנה", גן העדן המוסלמי.
בהינדואיזם והבודהיזם יש גם פאטאלה (Patala) של ההינדו אך גם את הנאראקה (Naraka) המשותפת לשניהם, גם אם כל דת רואה אותו אחרת.
בגיהנום של ההינדים מתקיימות כמה רמות של עונש. גם כאן הגיהנום הוא מקום זמני, מעין מחוזות כפרה זמניים, מקומות בהם מטוהרת נשמתם של מי שצברו במעשיהם קארמה שלילית, לפני שתיוולד מחדש. בין העונשים יש מגוון עינויים פיזיים כשכל אחד מהם מותאם לחטאים אחרים.
ה"נרקה" אצל הבודהיסטים הוא אחד מששת העולמות הבודהיסטיים, של הקיום המחזורי. גם אצלם מדובר במצבי סבל זמניים ולא של עונש נצחי, אבל בסיפורם שלהם מתוארים 8 גיהנומים קרים ו-8 חמים, כשלכל אלה נוסף מגוון של תת-רמות נוספות.
ב"דיו", הגיהנום בו מאמינות מספר דתות סיניות ותיקות, יש 10 בתי משפט או רמות, כשכל אחד נותן עונשים ייחודיים. הנשמות עוברות דרך רמות אלו לפני שהן נולדות מחדש, או עולות לגן עדן.
כך שלכל דת יש את הפרשנויות שלה לגבי הגיהנום, חלקן מילוליות ומבטיחות או מאיימות וחלקן לא. ועדיין מסתבר שלכל אחת מהן יש פרשנויות שונות למהותו של הגיהנום - חלקן מילוליות יותר וחלקן מציגות את הגיהנום כמושג מטפורי ולא כמקום בו החוטאים מעונים באמת.
בדתות רבות מתואר הגיהנום (Hell) בתור השאול, האופל, התופת ושאר השמות של מקום עונש, סבל ועינויים, שממתין לאחר המוות, למי שחטאו בחייהם ועברו עבירות חמורות - בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו.
בציבור נתפס הגיהינום כמקום לזכות בו בעונש נצחי, על החטאים, על אמונה לא מספקת, על אי קיום של המצוות ועוד.
הגיהנום בדתות השונות
תיאורי הגיהנום או החיים שלאחר המוות הם שונים מדת לדת ונתונים לפרשנויות שונות בין זרמים דתיים, קבוצות, חצרות דתיות, כתות ואפילו אנשים שונים. תהודה רבה בתרבות המערבית הייתה גם לתיאור הגיהנום ב"הקומדיה האלוהית", ספרו העל-זמני של דנטה, בשמו המלא דנטה אליגיירי.
נתחיל ביהדות, המפרשת את המושג "גיהנום"כמקום זמני לטיהור הנשמה ולא כעונש נצחי כמו התפיסה הנוצרית שתוצג בהמשך. הגיהינום היהודי מתואר לעתים כאש מטהרת, כשהרעיון הוא שהנשמה מתנקה בו לפני וכדי שהיא תוכל לבוא בשערי גן עדן.
בנצרות הגיהנום מתואר מתואר כ"תופת" (Inferno), מעין כבשן לוהט ועתיר להבות, הנמצא במעמקי האדמה. קירותיו אדומים עזים ונהרות לבה רותחת זורמים בין הסלעים המחודדים. זה מקום של סבל, חושך וייסורים נצחיים וניתוק מהאלוהים.
בין הפרשנויות השונות יש הרואות בגיהנום מקום פיזי, בעוד אחרות רואות בו מצב רוחני של ריחוק מאלוהים. בנצרות הגיהנום מיועד למי שדחו את חסד האלוהים או חטאו חטאים בלתי נסלחים. מדובר בהמצאה גאונית שהצליחה במשך מאות רבות של שנים לגרום למאמינים הנוצרים להיות צייתנים, שקטים, חיוביים ולתרום לכנסייה מכספם, גם אם יש להם מעט מאוד ממנו ולה המון.
הגיהנום הנוצרי, אגב, די מבוסס על שילוב בין השאול כפי שהוא מתואר במיתולוגיה היוונית, זה שמתחת לאדמה ומעבר לנהר סטיקס, לבין הגיהנום של היהדות הקדומה והאלילות של כנען.
האסלאם מדבר על "ג'הנאם" (Jahannam), המקום המיועד להעניש בייסורים עזים את מי שדחו את אללה וביצעו חטאים חמורים. בג'הנם המוסלמי החוטאים סובלים מעונשים המשתנים לפי החטאים שהם עשו. הג'האנם הוא מקום של אש ורתיחה, מול קור קיצוני. יש בג'הנם שבע דרגות של גיהנום וכל אחת קשה וחמורה מקודמתה. ואגב, אצל המוסלמים רק מי שמאמין באללה וחי חיי צדיקים יזכה לכניסה ל"ג'אנה", גן העדן המוסלמי.
בהינדואיזם והבודהיזם יש גם פאטאלה (Patala) של ההינדו אך גם את הנאראקה (Naraka) המשותפת לשניהם, גם אם כל דת רואה אותו אחרת.
בגיהנום של ההינדים מתקיימות כמה רמות של עונש. גם כאן הגיהנום הוא מקום זמני, מעין מחוזות כפרה זמניים, מקומות בהם מטוהרת נשמתם של מי שצברו במעשיהם קארמה שלילית, לפני שתיוולד מחדש. בין העונשים יש מגוון עינויים פיזיים כשכל אחד מהם מותאם לחטאים אחרים.
ה"נרקה" אצל הבודהיסטים הוא אחד מששת העולמות הבודהיסטיים, של הקיום המחזורי. גם אצלם מדובר במצבי סבל זמניים ולא של עונש נצחי, אבל בסיפורם שלהם מתוארים 8 גיהנומים קרים ו-8 חמים, כשלכל אלה נוסף מגוון של תת-רמות נוספות.
ב"דיו", הגיהנום בו מאמינות מספר דתות סיניות ותיקות, יש 10 בתי משפט או רמות, כשכל אחד נותן עונשים ייחודיים. הנשמות עוברות דרך רמות אלו לפני שהן נולדות מחדש, או עולות לגן עדן.
כך שלכל דת יש את הפרשנויות שלה לגבי הגיהנום, חלקן מילוליות ומבטיחות או מאיימות וחלקן לא. ועדיין מסתבר שלכל אחת מהן יש פרשנויות שונות למהותו של הגיהנום - חלקן מילוליות יותר וחלקן מציגות את הגיהנום כמושג מטפורי ולא כמקום בו החוטאים מעונים באמת.
