קשה לומר מה קורה לתודעה שלנו לאחר המוות (Death), אבל כבר ברור שמצבו של גופנו לא יהיה טוב מדי. או שמא נאמר שגופנו המת לא יהיה בשיאו.

אבל מה קורה לגופנו אחרי המוות? - כללית, נראה שהגופה שלנו תלך ותאבד את הצבע שלה. החיוורון יהיה התוצאה של אי זרימת הדם לאיברי הגוף השונים. אם לא תוכנס הגופה לקירור, היא גם תלך ותתנפח.

אבל מה בדיוק קורה בתוך הגוף אחרי שמתים?

טוב, אז מתרחשים כאן לא מעט דברים וננסה לפרט את המשמעותיים שבהם. די מהר אחרי שהלב מפסיק לפעול, הוא מפסיק לספק חמצן לתאים בגוף. ללא חמצן התאים מתחילים למות.

הראשונים לעזוב לעולם שכולו כלום הם תאי מוח, כבר בדקות שאחרי שמפסיקה פעילות המוח. בדקות הראשונות שרירי הגוף עדיין פעילים ורק אחרי דקות אחדות הם מפסיקים לפעול.

ללא פעילות הלב, הדם לא זורם בגוף. רבע שעה אחרי המוות מתחילים כלי הדם העליונים להתרוקן מדם והגוף מתחיל להחוויר. הדם יתרכז בחלקו התחתון של הגוף ולאחר מספר שעות העור יקבל גוון שבין אדמדם לסגול.

ביום יומיים הבאים, יתקשו השרירים, לאחר שמופעל מנגנון כיווץ השרירים של שלב שהתחיל שעות בודדות אחרי המוות ונקרא "ריגור מורטיס". בהמשכו הגוף ייתקע בתנוחה כלשהי ויעבור לשלב "אלגור מורטיס".

מעתה יתחיל שלב פירוק הגוף שלאחר המוות. הפירוק הזה יתבצע על ידי עשרות טריליוני חיידקים ואנזימים. מות התאים בגוף יביא לתהליך של ריקבון.

הגוף עכשיו גם מייצר סירחון לא פשוט. הריח הרע שלאחר המוות הוא תוצאה של ייצור גזים בקנה מידה גדול, גזים שגם יגרמו להתנפחות משמעותית של הגופה.

אם תהיתם מדוע הקבורה היא דבר כל כך מושרש ועתיק אצל המין האנושי, עם שורשים שמגיעים עמוק אפילו לתקופה הניאנדרטלית ונוכחות בכל תרבות שהיא, הסיבות ברורות - ראשית, סיבות רפואיות. אבל לקבורה אחראים גם מראה הגוף המתעוות, הגזים עם הריח הנורא והתנפחות הגופה, הרימות, התולעים והחיידקים המייצרים את הגזים, כשכולם ממשיכים בתהליך נורא של פירוק הגוף.

במשך תקופה של עד שנה, יירקב הגוף כמעט לחלוטין. שנה נוספת יעברו שרידיו ריקבון יבש ומה שנותר ממנו לאחר מכן יעוכל בידי זוחלים, פטריות ושאר אורגניזמים. הללו יחסלו את מה שנותר ממנו, למעט העצמות שישרדו הרבה יותר.

אגב, רבים מאמינים שהשיער והציפורניים שלנו ממשיכים לגדול גם אחרי המוות. זה כמובן מיתוס. הם לא. מה שקורה זה שהכל נראה כך, כי ללא נוזלים הגוף מתייבש ומתכווץ. זה אכן מייצר אשליה שהציפורניים והשיער ממשיכים לגדול. אבל הם לא גדלים, אלא פשוט אינם מתכווצים כמו שאר איברי הגוף.


עוד על מה שקורה אחרי המוות (מתורגם)?

https://youtu.be/mRsa2wb0aTs


זה מה שקורה לגופנו אחרי המוות (מתורגם):

https://youtu.be/vLaErMfgJ8Q


והרצאה מעניינת על מה שקורה לנו לאחר המוות:

https://youtu.be/uvdY_5iXPrU?long=yes

"טוב יום המוות מיום היוולדו" אמר שלמה המלך בספר קהלת, באחד המשפטים המעניינים ומעוררי המחשבה שבתנ"ך. זה מן רעיון שההליכה מהחיים יש בה אושר.

כך או כך, דומה שאין כמו רעיון "העולם הבא" (The afterlife), כדי להמחיש את רעיון השכר והעונש שאחרי החיים ולחזק התנהגות מוסרית וערכית בעולם הזה.

מצד שני, העולם הבא בכלל לא מגיע מהיהדות. גם לרעיון גן העדן והגיהנום אין שום בסיס מקראי. אמנם בדת היהודית יש שכר לצדיקים ונשמותיהם לעומת העונש שיקבלו הרשעים לאחר המוות, אבל גם אם קיימים ביהדות, בתורה כלל אין להם זכר ובספרי נביאים וכתובים נשלל הרעיון לגמרי.

מי שאחראים לרעיון של גן העדן והגיהנום הם ככל הנראה היוונים הקדמונים. החוקרים בורים שהם היו הראשונים שהעלו את רעיון הגמול שלאחר המוות. מטרתו החברתית של הרעיון ברורה - אם יש חיים אחרי המוות והם טובים לטובים ורעים לרשעים, הרי שזה מעודד התנהגות מוסרית בין אדם לחברו ויראת שמיים כלפי אלוהיו.

אפלטון, למשל, מנמק לתלמידיו הצעירים את הסיבה שכדאי להם לנהוג במוסריות. הוא עושה זאת בדיאלוג "גרגוריאס" ואחרי שהוא מנמק מוסרית, הוא מגייס גם מיתוס קדמון של גן העדן בגרסת היוונים. בסיפורו כל אדם שמסיים חייו בצדק ובחסד עובר לאחר מותו לאי השלווים ושוכן בו באושר. לעומתו מי שסיימו את חייהם ברשע ובעוול עובר ל"טארטרוס" - כלא הדין והתשלום על מעשיו.

ביהדות, מעיד יוסף בן מתיתיהו, אנשי כת האיסיים הם שמאמינים בעולם הבא. הוא מציין שהם, כמו היוונים, מאמינים במקום מרוחק, הממוקם אחרי האוקיינוס, ומיועד לנפשות נעלות. הפרושים שבין היהודים, הוא מעיד, מאמינים דווקא בגלגול נשמות של הצדיקים שבין המאמינים ולידתם בגוף חדש.

לגבי הצדוקים, הם כוהני המקדש, מעיד יוספוס פלביוס שאין להם עניין בענייני קיום הנפש לאחר המוות, או העונש והשכר בעולם התחתון.

הנוצרים, בניגוד ליהדות, בחרו באמונת הגיהנום וגן העדן. העולם הבא לפי הנצרות הוא הגמול שמקבלת נשמתו של המת לאחר המוות. שהרי המוות הוא הפרידה של הנשמה מהגוף. אמנם מושג הגיהנום בלידת הנצרות שאב השפעות ורעיונות מהדתות שהוזכרו קודם, כמו גם מהזורואסטריות וכך גם נכנס לברית החדשה של הנוצרים, אבל בתרבות המערבית הוא מתפתח ובמיוחד בתיאור הלירי של דנטה אליגיירי בחיבורו הנודע "הקומדיה האלוהית" שתיאר את הגיהנום בצורה מופלאה.

כי לפי הנצרות בעולם הבא יגיעו החוטאים אל הגיהנום ויבלו במקום זה בסבל, אימה ואומללות, תוך שהם חווים חוויות לא מלבבות, כמו שריפה באש הגיהנום, חבלות ומכות ממלאכי חבלה ועוד. האמונה הזו משותפת, אגב, גם לדת ההינדואיסטית.

הצדיקים זה סיפור אחר לחלוטין. העולם הבא שאליו הם שבים במותם הוא שונה, כי הם שבים לגן העדן, המקום בו חיו אדם וחוה לפני שחטאו בחטא עץ הדעת, החטא הקדמון. גם העדן מיועד לנשמות הנוצרים הטובים.

אז בקיצור, בפעם הבאה שמישהו מדבר אתכם על העולם הבא, נסו לברר קודם לאיזה עולם של אחרי המוות הוא מתכוון בדיוק - זה של היהודים, של הנוצרים, היוונים או האיסיים?


מהו באמת העולם הבא ומה צפוי לנו?

https://youtu.be/fv3smV97nAw


מילים פואטיות ומצליפות על אלה שבכלל לא מתייחסים לזה (עברית):

https://youtu.be/cGdD1RC7rhE


ועדות של מי שהיה הכי קרוב לשם מבלי למות:

https://youtu.be/Y0Kn55XKXzE?long=yes

התשובה אם יש חיים לאחר המוות, או מה בדיוק קורה לאחר שמתים, אינה ידועה לנו עדיין, אבל אנשים רבים שחוו מוות קליני תארו את אשר מה שחוו והחוויות דומות באופן מעורר מחשבה. אחד המקרים המפורסמים הוא של פאם ריינולד, שעברה ניתוח כירורגי בליבה. פאם הגיעה למצב שבו חוותה מוות קליני והוחזרה לחיים.

במהלך הזמן שבו הוגדרה כמתה, פאם הייתה על סף המוות ותיארה מה שהחוקרים מכנים "יציאה מהגוף". העדות שלה ועדויות של רבים אחרים שהיו במצבה מעידות על קיומה של התודעה בנפרד מהמוח, או קיום הנשמה בנפרד מהגוף. בעדותה, פאם ריינולדס תיארה בפירוט את הדברים שראתה כשנשמתה עזבה את גופה, את האנשים שפגשה בעולם שמעבר ועוד.

גם אם נחשוב שהדברים אינם מדעיים ואולי אף שטויות, כדאי להקשיב ולחשוב מה עומד מאחריהם. המוות, כמו החיים, הוא עניין רציני מכדי שנבטל אותו כך.


הנה עדות על חוויית סף המוות של מי שמת מוות קליני וחזר (עברית):

https://youtu.be/VIvaazCjVBY

בדתות רבות מתואר הגיהנום (Hell) בתור השאול, האופל, התופת ושאר השמות של מקום עונש, סבל ועינויים, שממתין לאחר המוות, למי שחטאו בחייהם ועברו עבירות חמורות - בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו.

בציבור נתפס הגיהינום כמקום לזכות בו בעונש נצחי, על החטאים, על אמונה לא מספקת, על אי קיום של המצוות ועוד.


#הגיהנום בדתות השונות
תיאורי הגיהנום או החיים שלאחר המוות הם שונים מדת לדת ונתונים לפרשנויות שונות בין זרמים דתיים, קבוצות, חצרות דתיות, כתות ואפילו אנשים שונים. תהודה רבה בתרבות המערבית הייתה גם לתיאור הגיהנום ב"הקומדיה האלוהית", ספרו העל-זמני של דנטה, בשמו המלא דנטה אליגיירי.

נתחיל ביהדות, המפרשת את המושג "גיהנום"כמקום זמני לטיהור הנשמה ולא כעונש נצחי כמו התפיסה הנוצרית שתוצג בהמשך. הגיהינום היהודי מתואר לעתים כאש מטהרת, כשהרעיון הוא שהנשמה מתנקה בו לפני וכדי שהיא תוכל לבוא בשערי גן עדן.

בנצרות הגיהנום מתואר מתואר כ"תופת" (Inferno), מעין כבשן לוהט ועתיר להבות, הנמצא במעמקי האדמה. קירותיו אדומים עזים ונהרות לבה רותחת זורמים בין הסלעים המחודדים. זה מקום של סבל, חושך וייסורים נצחיים וניתוק מהאלוהים.

בין הפרשנויות השונות יש הרואות בגיהנום מקום פיזי, בעוד אחרות רואות בו מצב רוחני של ריחוק מאלוהים. בנצרות הגיהנום מיועד למי שדחו את חסד האלוהים או חטאו חטאים בלתי נסלחים. מדובר בהמצאה גאונית שהצליחה במשך מאות רבות של שנים לגרום למאמינים הנוצרים להיות צייתנים, שקטים, חיוביים ולתרום לכנסייה מכספם, גם אם יש להם מעט מאוד ממנו ולה המון.

הגיהנום הנוצרי, אגב, די מבוסס על שילוב בין השאול כפי שהוא מתואר במיתולוגיה היוונית, זה שמתחת לאדמה ומעבר לנהר סטיקס, לבין הגיהנום של היהדות הקדומה והאלילות של כנען.

האסלאם מדבר על "ג'הנאם" (Jahannam), המקום המיועד להעניש בייסורים עזים את מי שדחו את אללה וביצעו חטאים חמורים. בג'הנם המוסלמי החוטאים סובלים מעונשים המשתנים לפי החטאים שהם עשו. הג'האנם הוא מקום של אש ורתיחה, מול קור קיצוני. יש בג'הנם שבע דרגות של גיהנום וכל אחת קשה וחמורה מקודמתה. ואגב, אצל המוסלמים רק מי שמאמין באללה וחי חיי צדיקים יזכה לכניסה ל"ג'אנה", גן העדן המוסלמי.

בהינדואיזם והבודהיזם יש גם פאטאלה (Patala) של ההינדו אך גם את הנאראקה (Naraka) המשותפת לשניהם, גם אם כל דת רואה אותו אחרת.

בגיהנום של ההינדים מתקיימות כמה רמות של עונש. גם כאן הגיהנום הוא מקום זמני, מעין מחוזות כפרה זמניים, מקומות בהם מטוהרת נשמתם של מי שצברו במעשיהם קארמה שלילית, לפני שתיוולד מחדש. בין העונשים יש מגוון עינויים פיזיים כשכל אחד מהם מותאם לחטאים אחרים.

ה"נרקה" אצל הבודהיסטים הוא אחד מששת העולמות הבודהיסטיים, של הקיום המחזורי. גם אצלם מדובר במצבי סבל זמניים ולא של עונש נצחי, אבל בסיפורם שלהם מתוארים 8 גיהנומים קרים ו-8 חמים, כשלכל אלה נוסף מגוון של תת-רמות נוספות.

ב"דיו", הגיהנום בו מאמינות מספר דתות סיניות ותיקות, יש 10 בתי משפט או רמות, כשכל אחד נותן עונשים ייחודיים. הנשמות עוברות דרך רמות אלו לפני שהן נולדות מחדש, או עולות לגן עדן.

כך שלכל דת יש את הפרשנויות שלה לגבי הגיהנום, חלקן מילוליות ומבטיחות או מאיימות וחלקן לא. ועדיין מסתבר שלכל אחת מהן יש פרשנויות שונות למהותו של הגיהנום - חלקן מילוליות יותר וחלקן מציגות את הגיהנום כמושג מטפורי ולא כמקום בו החוטאים מעונים באמת.


הנה האגדה על המלך ששלח את חתנו למבחן בגיהינום (מתורגם):

https://youtu.be/4nZ9gNGZwO0


כך מדמיינים את קולות הסובלים בו:

https://youtu.be/Xbrbx0ApQ8k


השאול מהמיתולוגיה היוונית בו האל הדס לוקח לו אישה:

https://youtu.be/ESbd3T7VMsc


בחיוך פרסומי - הגיהנום בגירסת הג'אנק פוד:

https://youtu.be/Nhi84rJyuhA


כך הדתיים מציגים את הגיהנום:

https://youtu.be/MdiWn-cAFmE


הגיהנום לפי הנצרות והתנ"ך:

https://youtu.be/jVleAnze7v8?long=yes


והגיהנום והשטן שאפשר לראות בהקרבת הילדים העתיקה בגיא בן הינום שבירושלים:

https://youtu.be/GeCodRjs1Bs?long=yes

לוויה (Funeral) היא טקס שנערך בעקבות מותו של אדם, טקס בו מלווים את גופתו לקבורה, בימים לאחר שמת.

לכל דת, תרבות וקהילה יש מנהגי הלוויה, הנערכים בהתאם למנהגים והמסורות הנהוגים בהם.

לרוב משתתפים בהלוויה בני משפחה וחברים של הנפטר. לעתים היקף המשתתפים גדל ומתרחב, לא פעם באופן גדול, לרוב במקרים של מות אמן ידוע, סלבריטאי או איש ציבור מוכר, או במקרים של מוות שזכה לתהודה ציבורית או כזה שאירע בנסיבות שזכו לפרסום רב בתקשורת או ברשתות החברתיות.

בדת היהודית נוהגים לקבור את המנוח. סביב הקבר הפתוח, עומדים בני המשפחה ושאר המלווים. לאחר שמורידים את הגופה לתוך הבור ומכסים את הגופה באדמה, אומר הבן של הנפטר או בהיעדרו מי מקרובי המשפחה, תפילת "קדיש", או בשמה המלא "קדיש יתום".

בלוויה היהודית נהוגים גם הספדים. אדם אחרי אדם מתייצבים אוהביו להספיד את המת, לדבר אליו ולומר דברים עליו.

לאחר הקבורה נערכת סעודה הנקראת "סעודת הבראה". ידידים שכנים ומכרים מביאים למתאבלים אוכל, ושוב הם אינם בודדים בכאבם.

לא פעם עורכים אחרי הקבורה "סעודת הבראה", בה מביאים חברים ושכנים אוכל למתאבלים ומקילים במעט על הכאב.


#לזכרו
הערך מוקדש למוזיקאי ארז בר-נוי, שנקבר עם הסקסופון שלו.


הנה צלם הלוויות המשדר אותן בעידן הקורונה (עברית):

https://youtu.be/pTvKC4u5j1c


הספד של אם לבנה ארי נשר ז"ל (עברית):

https://youtu.be/AfnYIkKXTWs


היום יש מפיקי לוויות (עברית):

https://youtu.be/N1U_LvtO0FI


הלוויה המונית של העדה החרדית בירושלים (עברית):

https://youtu.be/YUzvlWxf2h8

בלב האמונה של מצרים העתיקה הייתה אמונה בלתי רגילה בכוחה של החניטה. לפי תפיסתם של קדמוני מצרים, יכולה החניטה להתעלות מעל המוות.

המצרים הקדמונים האמינו שאם ישומרו הגופות שלהם לאחר מותם, ייהנו המתים מחיי נצח, חיים שלאחר המוות. זה הוביל אותם לחנוט את הגופות, בכדי לשמר אותן במצב הטוב ביותר והקרוב ביותר למצבן בחיים. כך הגיעו המצרים לרמה גבוהה מאד של חניטה.

האמונה המצרית הייתה שנשמת האדם תמשיך להתקיים כל עוד גופו יהיה קיים. לפיכך הם עשו הכל כדי לשמר את הגוף. יחד עם הגופה נקברו גם כלי חרס, מלאים במזון ובמשקה. שכן המצרים האמינו, שלאחר מותו, תזדקק נשמת האדם לצידה ומזון במסע הארוך שאליו היא יוצאת.

שימור גופם של מלכי הפרעונים לקראת העולם הבא היה המושקע והמקצועי ביותר. טובי החונטים של מצרים העתיקה עבדו במשימות שימור גופות בית המלוכה הפרעוני. זו גם הסיבה שהחניטות המפורסמות ביותר הן אלו שהתגלו בקברים של פרעוני מצרים. קברים אלו נמצאו בפירמידות שבמצרים והמפורסם שביניהם הוא תות ענח' אמון, שזכה לחניטה המפותחת ביותר.

טכנולוגיות מודרניות מאפשרות לסרוק את המומיה כיום מבחוץ, מבלי לפגוע בה. כך ניתן לבנות תמונה די מדויקת שתתאר כיצד נראו המתים בעת שנקברו. כך התגלה הפער העצום שבין מראה המסכות שהוצבו על המומיה, שלרוב הראו את המת בימי צעירותו היפים, לבין מראה המת האמיתי, לרוב בזיקנה, עם מעט מאד שיניים שנשארו ומראה גוף מבוגר.


הנה החניטה המצרית הקדומה:

http://youtu.be/a4PLBpLBuCY


והמומיה של פרעה מרעמסס, שלפי התנ"ך הוא זה שהתעמת עם משה רבנו:

https://youtu.be/XA7jo8KdFC0

בשבט היאנומאמי (Yanomami) מאמזונס נהוג לשרוף את המת ולערבב את האפר שלו עם בננות טריות. את המאכל המסורתי הזה כולם אוכלים ובכך הם מוודאים שרוחו של המת תמשיך לחיות עימם גם בעתיד.

זהו שבט מהפרימיטיביים ביותר בעולם ותפיסתם את המוות מיוחדת בכל מקרה, אם כי לא יחודית. בתרבויות שבטיות חוזרים מדי פעם המנהגים של אכילת אברי ועצמות המתים, כדי להימלט מהרוחות, לזכות בכוחות רוחניים וכדומה.


הנה סיפורם של אוכלי מרק העצמות משבט יאנומאמה:

https://youtu.be/To8OcA1_6YQ

"גן התענוגות הארציים" (The Garden of Earthly Delights) הוא יצירה מהמופלאות של הצייר ההולנדי מתחילת הרנסאנס וסוף ימי הביניים, בתחילת המאה ה-16, הירונימוס בוש.

הציור הוא טריפטיך, או טריפטיכון, יצירה המורכבת משלושה לוחות.

הוא מציג, משמאל לימין, את בריאת אדם וחוה, את העולם שהיה אמור להתקיים לולא החטא הקדמון של אכילת התפוח ואת העונש על החטא.

בלוח השמאלי של היצירה מתוארת בריאת אדם וחוה, לצד גן העדן המלא בבעלי החיים ויצורים השונים הטורפים, כמה מפתיע, זה את זה.

בלוח המרכזי מוצג העולם של גן העדן, ככל הנראה מה שהיה קורה לבני האדם, אם לא היו אדם וחווה מגורשים מגן העדן. בני האדם שם עירומים, לא מתביישים זה מזה, נהנים מהטבע ואין סימן לדאגה או למחסור.

בלוח הימני מוצג העונש של בני האדם על החטאים שבהם חטאו. בעלי חיים מענים אותם והופכים למפלצות.

אגב, אם סוגרים את הטריפטיך, מה שלא יקרה לעולם במוזיאון הפראדו, רואים את הגיהנום ובתוכו את העולם שלנו, כדור הארץ כמובן...

במהלך השנים נתן הציור השראה לעבודות רבות. בהשראת גן התענוגות הארציים של האמן ההולנדי נעשו יצירות אמנות שונות. אמנים סוריאליסטים שונים הושפעו ממנו מאד.

בשנת 1969 השתמשה להקת הרוק "סגול כהה" בחלקו המרכזי של הטריפטיך לעטיפת תקליטם השלישי. בהקשר אחר נפגשו דיוז וסניור ג'י, שני אמנים אורבניים מהרחוב, שיצרו טריפטיך מושפע מגן התענוגות הארציים, בטכניקות מעולם אמנות הרחוב, הפופ-ארט והאיור.

"גן התענוגות הארציים" מוצג במוסיאו דל פראדו שבמדריד.


הנה הציור "גן התענוגות הארציים":

http://youtu.be/8Y0udqmtgbk


פרטים מתוכו:

http://youtu.be/sFVQSxtR5nw


יצורים מהטריפטיך באנימציה:

http://youtu.be/6eNIL02-V_I


והסבר מעמיק על היצירה:

https://youtu.be/wFrztzzohJ8?long=yes