דת ההינדו, או ההינדואיזם, היא הדת של מרבית תושבי הודו והדת העיקרית בהודו, הכוללת כ-80% מהאוכלוסיה. זוהי דת פאנתיאסטית, שרואה את קיום האל בכל. ההינדואיזם נחשב לדת העתיקה ביותר מבין הדתות הראשיות בעולם ולשלישית בגודלה בעולם (עם כ-1.05 מיליארד מאמינים).

זו היא הדת העתיקה ביותר מבין הדתות הראשיות הקיימות כיום והשלישית בגודלה בעולם. היא החלה להתפתח בסביבות השנים 5,000 - 10,000 לפני הספירה. דת זו קידשה את נהר הגנגס ומכל רחבי הודו נוהרים המאמינים בכל שנה, כדי לרחוץ בו ולנקות את חטאיהם.

ההינדואיזם היא הדת השלישית בגודלה בעולם מבחינת מספר מאמינים, וממוקמת אחרי הנצרות שבמקום הראשון והאיסלם שבמקום השני. יש בעולם למעלה ממיליארד מאמינים בדת ההינדו והם מהווים כ15% מאוכלוסית העולם, מרביתם חיים בהודו, נפאל, וסרי לנקה.

בהינדואיזם ישנם לא פחות מ-33 מיליון אלים ואלות, מה שהופך אותה לדת שמאמינה בהכי הרבה אלים ואלות מבין הדתות הקיימות כיום, שנמצאים כולם באופן סימבולי בגוף הפרה הקדושה להם כל כך. היא גם מאמינה שהפרה היא חיה קדושה ואין לאכול מבשרה. לכן אחד המראות נפוצים בהודו הוא זה של הפרות העומדות באין מפריע באמצע הרחוב.


הנה סקירה על ההינדואיזם וההיסטוריה שלו:

https://www.youtube.com/watch?v=lmV2Wd8bOcc


ומצגת תמונות על דת ההינדו של הודו:

http://youtu.be/zsPAYUe-LIk

לאלה ההינדית המפחידה קאלי (Kali), או קאליקה, זרועות רבות ומאיימות. ההודים נוהגים להקריב לה בכל יום כבשים ועופות, רק כדי שלא תכעס עליהם.

כי קאלי ידועה כאלה זועמת וצמאת דם, בעלת אופי עז, שלעתים קרובות מזוהה עם הרס ושינוי. בעבר היא הוצגה כאלה משמידה ועם הדורות היא "התררככה" וזכתה להיחשב לאלה אפלה ואלימה בלבד.

אף על פי כן קאלי נערצת על ידי מאמינים רבים בהודו וברחבי העולם. למרות המוניטין המפחיד שהיא זכתה לו, במסורות הינדית מסוימות היא גם נתפסת כדמות אם אוהבת ומלאת חמלה, המגנה על חסידיה מפני כל פגע. את הטבע העוצמתי שלה תופסים המאמינים בהינדו כביטוי לאהבה ומסירות לילדיה, ונכונות לעשות ככל יכולתה כדי להגן עליהם.

פירוש שמה של קאלי הוא "שחור". ואכן, באמנות ובאיקונוגרפיה ההינדית מתוארת האלה מרובת הידיים לעתים קרובות כאישה כהת עור, שכל אחת מזרועותיה אוחזת בסמל או נשק אחר. לרוב היא עומדת בציורים על גופו של האל שיווה, בעלה, השוכב לרגליה.

לעתים קאלי אף מוצגת בציורים כעונדת שרשרת ראשים כרותים, סמל לניצחונה על האגו ולמעגל הלידה והמוות.

צד חשוב נוסף במיתולוגיה של קאלי הוא תפקידה כמחסלת הרוע והבורות, כדי למנוע מהם להתפשט ולגרום לנזק נוסף. על פי סיפור ידוע באמונה ההינדית הביסה אלי את השד רקטביג'ה (Raktabija). הוא היה ידוע בכך שבכל פעם שהוא נשפך, יצר הדם שלו שדים נוספים. קאלי התגברה עליו על ידי שתיית דמו, כשבכך מנעה יצירה של שדים נוספים.

בעידן המודרני, הפכה קאלי לסמל של העצמה נשית והתנגדות נגד דיכוי. נשים רבות בהודו וברחבי העולם רואות בה השראה ומקור כוח ותדמיתה שימשה לא פעם בתנועות ומחאות פמיניסטיות.


הנה סיפורה של האלה קאלי מרובת הידיים:

https://youtu.be/dh_wngUJFys


ביקור במקדש האלה קאלי הקטן בבנגלדש:

https://youtu.be/_hodjz95FP4


ותחפושת קאלי במסיבת הלואין:

https://youtu.be/7fkA0Y0uQ0U


סרטון מקיף על האלה קאלי:

https://youtu.be/SNbSOyQ2z2g?long=yes

דמיינו צמח שגדל בביצה מעופשת אבל שומר על המראה האצילי והמושלם שלו. זהו פרח הלוטוס (Lotus), שהוא סמל מבשר מזל ורב-משמעות בדתות שונות במזרח הרחוק. הלוטוס גדל בביצות כהות מזוהמה אבל מגיח מעל פני המים בפריחה מרהיבה ומיוחדת.

בדתות שונות במזרח הרחוק הפך הלוטוס לסמל להתפתחות אישית ורוחנית והתגברות על קשיי היום-יום. בבודהיזם הוא נחשב כפרח הנותן השראה לאנשים שרוצים להגיע ממעמקי החיים, מהמקומות הפחות טובים והקשים בחייהם - אל שיאים של מודעות, רוחניות, ידע, אמונה וחשיבה, שיובילו אותם אל חיים טובים מאי-פעם. ההינדואיזם רואה בו סמל ליכולת של המאמין להתעלם מהנאות ארציות וכך להגיע לתודעה טהורה ושלמות הרוחנית.

ואכן, פרח הלוטוס צומח משורשים הנמצאים עמוק בבוץ, דרך מי הביצות, עם גבעולים ארוכים, כך שפרחיו הריחניים יצוצו בשלווה אל מעל פני המים, אל מול אור השמש. לעיתים הוא גדל עם גבעולים באורך של רבע מטר מעל המים.

דרך זו של צמיחת הלוטוס היא אולי הסמל המיוחד ביותר שרואים המיסטיקנים והמאמינים, דרך שבה צומחת הנשמה האנושית של המאמין, הישר מהבוץ של החומרנות, אל הרוחניות הגבוהה ביותר, או ההארה.

אבל לא רק למאמינים מסייע הלוטוס. למעשה יכול כל אדם לקבל השראה מהצמח המופלא הזה. בהשראתו הוא יצליח לשלוט על גורלו ולבנות את עתידו במו-ידיו ואמונתו. גם כשהסביבה מעיקה ומקשה, נוכל גם אנחנו לצאת משם, וממש כמו הלוטוס נצליח להתגבר על הקשיים ולהגיע למקום בו נרצה. ממעמקי החיים נטפס אל מקום שבו נממש את החלומות והמשמעות של חיינו, מרום שבו נראה לעולם את החלק הכי טוב ויפה שיש בנו.

אגב, פרח הלוטוס הוא דוגמה מצוינת לביומימיקרי, למידה מהטבע. חברות מסחריות בתחום האופנה למדו מפרח הלוטוס כיצד לשפר את הבגדים שהם מייצרים, בכדי שיהיו עמידים במים. הלמידה הזו מהטבע, שנקראת ביומימטיקה, או ביומימיקרי, החלה כשהמדענים הבחינו שצמח הלוטוס נשאר תמיד נקי, על אף שהוא חי וגדל בסביבה בוצית. הם כינו את זה "אפקט הלוטוס" וחקרו את האופן שבו הצמח שומר על נקיונו בסביבה כה מזוהמת.

הנה עלי הכותרת של פרח הלוטוס נפתחים לאט:

https://youtu.be/JbeRRAvaEOw


פרחי לוטוס בקיוטו שביפאן:

https://youtu.be/qVRuOZwWUYE


סיפורו של פרח הלוטוס, שמוסר השכל יש בצידו:

https://youtu.be/vOk4hvpfDzM


מקדש בניו דלהי שבנוי בצורת הלוטוס:

https://youtu.be/ThrIh9OVKaU


ומצגת וידאו של פרח הלוטוס:

https://youtu.be/z9CJ6mkRb0I

מראה נפוץ בהודו הן הפרות שמשוטטות באופן חופשי ועומדות באין מפריע באמצע הרחוב. לפי ההינדואיזם, הדת ההודית הגדולה ביותר, הפרה היא חיה קדושה שאין לאכול מבשרה.

ההינדים לעולם לא יהרגו פרה כדי לאכול אותה. הם רואים בפרות כמי שמעניקות להם את רוב צרכיהם. חלב, גבינה, חמאה ועוד. כל המוצרים שההודים מקבלים מהפרה נחשבים בעיניהם סיבה טובה להפוך אותה לקדושה. מסיבה זו החליטו ההינדים שיש לקדש את הפרה, כדי שלא תישחט לאכילה של בשר.

מכאן בא הביטוי "פרה קדושה", שמדבר על דברים שאין לפגוע בהם או לערער על הצדקת קיומם. כך, "לשחוט פרות קדושות" משמעו לעשות דבר שאינו מקובל, משהו שהוא ממש כמו חילול הקודש.

עם זאת, בצד כל הנחמדות אל הפרות שלהם, קדושת הפרות בהודו היא גם בעיה לא קטנה בשביל ההודים. כיוון שאינם רוצים שהפרה תמות בחצר ביתם ותפיל קללה על יושבי הבית, הם משחררים את הפרות הזקנות שאינן נותנות חלב לחופשי.

הפרות הללו משוטטות ברחובות הערים, מלכלכות ולא פעם גורמות לתאונות ונזקים. משום כך נבנים בשנים האחרונות בהודו "בתי אבות" לפרות קדושות וזקנות והן מטופלות יפה, עד יום מותן..


הנה הפרות הקדושות המשוטטות בערי הודו:

http://youtu.be/ziyivXgk7YU


על הפרה הקדושה בהודו (עברית):

http://youtu.be/I_SAOZ7xFxw


סרטון תיעודי על הפרות הקדושות של ההינדים:

https://youtu.be/uJ0ZVXMReBg?long=yes


והנה פרות לידכם:

https://youtu.be/Q_BavaspcFc?qr=yes

ההודים רואים בגנגס את הנהר הקדוש שלהם. הם נוהגים להצטופף על גדות הגנגס, לטבול במימיו ולרחוץ את גופם ובכך להיטהר מחטאיהם.

הגנגס הוא נהר מרכזי וקדוש במיוחד בצפון הודו. אורכו הכולל של הנהר הוא 2,507 ק"מ. בין השאר זורם הגנגס דרך מישורי צפון הודו הנרחבים, דרך בבנגלדש, עד שהוא נשפך למפרץ בנגל. זאת לאחר שהוא מתפצל לשלוחות רבות.

לאורך גדות הגנגס ישנן כמה ערים קדושות להינדים, כולל רישיקש, הארידוואר וואראנסי ומקומות נוספים קטנים יותר.

קראו על מנהג פיזור אפר המתים על פני הנהר בתגית "גנגס".


הנה העיר וארנאסי שעל נהר הגנגס:

https://youtu.be/SkR8zuRpat4


שריפת הגופות על הנהר:

https://youtu.be/Iy-EzYo1rf4


מראות מהעיר וארנאסי שעל גדות הגנגס הקדוש:

https://youtu.be/cYzN85MdSso


וסרט תיעודי בעברית על הגנגס:

https://youtu.be/_KMToB8pVts?long=yes

גלגול נשמות הוא אמונה שנשמתו של אדם שמת יכולה לחזור לעולם כשהיא מתגלמת באדם אחר. יש הטוענים שגלגול הנשמות נועד לתיקון משהו שהמת השאיר, יש טוענים שמעשים טובים או רעים שעשה המנוח יקבעו את הגלגול הבא שלו ואחרים סבורים שגלגול נשמות מתרחש כיוון שהמנוח לא השלים את תפקידו בעולם.

גלגול הנשמות זכה לחיזוקים שוהים במהלך השנים, כשהתגלו תופעות מסתוריות וחסרות הסבר אחר. ביניהן אנשים שדיברו לפתע בשפה זרה שמעולם לא שמעו קודם. אחרים גילו חפצים שאיש לא ידע את מיקומם, מלבד המנוח. והיו גם מקרים שבהם תוארו בפרטי פרטים אירועים שרק המת ידע בפירוט ובדיוק שכזה.

חלק מהמאמינים בגלגול נשמות רואים בו תהליך חד פעמי, אחרים חושבים שהוא מתרחש שוב ושוב, אפילו עד אינסוף. יש גם ויכוח אם נשמתו של האדם תתגלגל תמיד לאדם או שנשמות יכולות להופיע גם בבעלי חיים ובצמחים, כמו שחלק מאמינים.

הדת היהודית רואה את מעשיו של האדם כקובעים את עתיד נשמתו. רק נשמתו של אדם שאין לו חובות נוספים שעליו לתקן בעולם הזה, שבה אל העולם העליון. יהודים שנותרו להם חובות, נאלצת נשמתם, או לפחות חלק ממנה, לשוב אל העולם הזה עד שהתיקון שלה יושלם לגמרי.

גם בהינדואיזם, דת של מעל מיליארד אנשים, מאמינים באמונת גלגול הנשמות. ההינדואיסטים טוענים שנשמת האדם לא תמצא מנוח ותעבור גלגולים שנים, עד שתתמזג עם האל ולא תצטרך לעבור גלגולים נוספים.


כך מסבירים את תופעת גלגול הנשמות בקבלה היהודית (עברית):

https://youtu.be/Se4E8CLwAlc


וילד דרוזי שנשמתו התגלגלה מאדם אחר (עברית):

https://youtu.be/AYxW6g58yS8

גם בחייהם וגם במותם רואים ההודים בנהר הגנגס את הנהר הקדוש שלהם. אל בחייהם הם מרבים לטבול בו כדי לטהר את גופם מהחטאים, הרי שבמותם הם מצפים שיפזרו את אפרם על פני מימיו של הנהר.

מקור המנהג של פיזור אפר המת על פני הנהר הוא באמונתם של ההינדים שבהודו בקדושתו של הגנגס. ההינדים מאמינים שפיזור אפר גופות בנהר ישפר את החיים של המת בגלגול הבא. בנוסף לפיזור האפר בנהר ההינדים גם מאמינים שטבילה בנהר שוטפת את החטאים והינדים אדוקים רבים עורכים עליות לרגל לנהר כדי לרחוץ בו ולעשות מדיטציה על גדותיו.


הנה שריפת הגופות בעיר ורנאסי, על גדות נהר הגנגס:

http://youtu.be/g4A96rMyHSA


הטקס הדתי של שריפת גופות המתים (עברית):

https://youtu.be/riSBfOGONpU


וסרטון מקיף על שריפת ופיזור האפר עת נהר הגנגס (עברית):

https://youtu.be/wFO1niwBRnk?long=yes

על פי ההינדואיזם, הדת העיקרית בהודו, קאסטות (Caste) הן השכבות החברתיות של הודו. לא מדובר בדבר קל ערך. קאסטה היא מעמד חברתי נוקשה שאדם נולד לתוכו וכמעט שאינו יכול להשתחרר ממנו. ישנן קאסטות עליונות וקאסטות נחותות. הללו אינן מתערבות ביניהן בכלל. הקאסטה קובעת במידה רבה את זהותו של אדם, את המנהגים, הסמלים והטקסים שבהם ינהג, הנורמות שאליהן הוא מחויב ואת עיסוקיו האפשריים.

גם אם בשפת הדיבור לעיתים מכנים אותן כך, הקאסטה אינה כת, ושיטת הקאסטות אינה מערכת של כתות. עם זאת, השתייכותו של הודי לקאסטה שלו, מחייבת אותו בדפוסי התנהגות מוקפדים.

יש יחסים מותרים ואסורים, אם בין חברי הקאסטה לבין עצמם ואם ביניהם לבין חברי קאסטות אחרות. באופן כזה, יש למשל קאסטות המחויבות בלבישת מלבושים מסוימים או בצבעים הכרחיים. קאסטות מסוימות אוסרות על אכילת מאכלים שונים, המגע הגופני עם בני קאסטות אחרות אסור גם הוא לחלק מהקאסטות ועל חברי הקאסטה העליונה חל איסור להינשא לאלמנות.

שיטת הקסטות היא שיטה עתיקה מאד. היסטוריונים גורסים שאת שיטת הקאסטות הביאו להודו הארים, שהם גם הביאו את ה"וודות", כתבי הדת שתומכים בשיטה זו.

החלוקה הראשית או העיקרית של מערכת הקאסטות היא למעמדות חברתיים הקרויים "וארנות". פירוש המילה וארנה הוא "צבע". בראש ההיררכיה החברתית הזו נמצאים, כצפוי, הצבעים הבהירים יותר, בעוד שהצבעים הכהים נמצאים בתחתיתה.

בנוסף לווארנות, יש גם חלוקה משנית לאלפי "ג'אטי", שהם המקצועות השונים בכל וארנה. הווארנה העליונה כוללת את ה"ברהמינים", שהם הכוהנים, המנהיגים הרוחניים ופרשני הוודות, כתבי הקודש ההינדואיסטיים. בווארנה השנייה נמצאים הקשטריה, שהם הלוחמים והשליטים. וארנה שלישית היא של סוחרים ואמנים והיא נקראת "הוואישיה" והפועלים השחורים נמצאים בווארנה הרביעית, של ה"סודרה".

בתחתית מדרג הווארנות נמצאת מעין וארנה נוספת - היא וארנת הטמאים, שידועים כיום כ"דלית". בני קסטת הדליט מקבלים יחס בזוי בהודו ומתייחסים אליהם כאסורים במגע. גם בתוך הטמאים יש קאסטות נפרדות, לפי מקצועות, כמו קאסטה של מלקטי זבל, קאסטה של פושטי עורות וכדומה.

מאז הוקמה הודו העצמאית, עושות הממשלות מאמצים, בהצלחה חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה לכתות בהודו ולהפחית את האפליה האיומה שחווים בני הקסטות הנמוכות במדינה. היו אף נסיונות שונים ליצור אפליה מתקנת לטובת ה"טמאים", בני הקאסטה הנמוכה והמושפלת ביותר מכול. ואולם המצב לא השתנה משמעותית. בני הקאסטה הנמוכה, ה"דליט", ממשיכים לקבל בהודו יחס בזוי וההתייחסות אליהם כאסורים במגע וכטמאים לא נראית כמשתנה.

ההודים משלימים עם משטר הקאסטות, משום שהם מאמינים בגלגול נשמות. לפי אמונתם, הקאסטה היא חלק ממחזור ארוך, שבו בכל פעם שמת גופו של האדם, נשמתו עוברת לעולם האלים ומשם תתגלגל לגוף אחר, של אדם או בעל חיים. לכן הם מייחסים את הסבל או האושר של בני-אדם בעולם הזה, למעשיהם בגלגול הקודם. הקסטות שעליהן ההודים נמנים, הן למעשה התמורה להתנהגותם בגלגול חיים קודם.


הנה סרטון על הקסטות בהודו:

https://youtu.be/HyCQDIwHlXY


הסבר לילדים:

https://youtu.be/SV78-ad8tpw


בין הקאסטות שבהודו נמצאים הטמאים - שאין לאחרים קשר אליהם:

https://youtu.be/LD3HrIRPVhw


שיטת הקסטות היא רק חלק מהמורשת הארית וההודית (מתורגם):

https://youtu.be/8Nn5uqE3C9w?long=yes


וסרט תיעודי על האופן שבו משתלבות הקאסטות בתרבות ההודית (עברית):

https://youtu.be/3x9PJzvJkJ8?long=yes

ודאי יצא לכם לראות הודית שעל מצחה מתנוססת נקודה מצוירת בצבע אדום. זוהי ה"בינדי" (Bindi) שנקראת גם "טיקה" או "טילאק".

האגדה קושרת את הנקודה עם האל שיווה, האל ההורס והיוצר. מאחורי גבו התגנבה פעם בת לווייתו פראווטי וכיסתה את עיניו בידיה. אז נפלה חשיכה מוחלטת על העולם. הנס התרחש כשממרכז מצחו של שיווה החל לבקוע אור בוהק וחזק שהאיר את כל העולם.

הבינדי שעל המצח הבודהיסטי נועד להציג את העין השלישית (Third eye) או "העין הפנימית", שלפי האמונה הבודהיסטית מסמנת "הארה". גם בהינדואיזם יש לה תפקיד חשוב ועם הזמן היא הפכה פופולרית ובעלת משמעות בחוגי "העידן החדש".

כמובן שהעין השלישית, המכונה גם הצ'אקרה השישית, היא לא איבר ממשי אלא סוג של איבר מיסטי, המסמל התעוררות, הארה ורוחניות ונחשב כבעל יכולות אינטואיציה, טלפתיה ואף ראיית הנולד.

משמעות ה"הארה" היא שהמאמין יוכל לראות את המציאות כמו שהיא, ולא רק את אשליית המציאות, זו שאנו רואים בשתי עינינו ה"רגילות".

את ה"בינדי" האדום נוהגות ההודיות הבודהיסטיות למרוח על מקומה של העין השלישית, מעט נמוך במצח, מעל לקו הגבות ובין שתי העיניים. לסימון הנקודה ההודים משתמשים בחומר שמביא לגירוי מעט מטריד במקום. בכך עולה המודעות של המאמין לאזור, מה שיוצר קשר רציף ותת-מודע עם הצ'אקרה.

בעבר נעשו ניסיונות לחקור באופן מדעי את הקשר בין העין השלישית לבלוטת האצטרובל, השוכנת פיזית בדיוק במקום זה במוח. בלוטה הזו היא שמפרישה למחזור הדם את המלטונין, הורמון שהגוף מפריש עם חשיכה וכך מסמן למוח שהגיע הזמן לשינה.

במאה ה-17 כינה רנה דקארט את בלוטת האיצטרובל "מושב הנפש" ובמאה ה-18 טענו חוקרים שבדומה לרשתית העין, היא רגישה לשינויי אור וחושך.

ועדיין עם הזמן נמצא שאין קשר בין הבלוטה הזו ו"העין השלישית". כיום אין כל עדות מדעית לקיומו של איבר בלתי נראה במקום זה של הראש ולא נמצא גם בסיס מדעי לסגולות כלשהן המיוחסות לאזור זה. לכן ל"עין השלישית" אין בשלב זה חלק בשיח המדעי.


מהי העין השלישית, סימן הבינדי ההודי:

https://youtu.be/Gm6IqVVqCGo


בנות זוכות לסימון טיקה במקדש שימלה:

https://youtu.be/fEg8U5WA8lQ


נימוקים מדעיים ותולדות סימון הבינדי האדום על מקום העין השלישית:

https://youtu.be/E38vimlsJnQ


מצגת וידאו מוסברת של האל שיווה עם עינו השלישית:

https://youtu.be/SaJoVrjT3rs


סימון הטילאק:

https://youtu.be/P7IWuqu0DfA


ויש גם וריאציות כמו קום קום בינדי:

https://youtu.be/EHl3xUtsaw8

"טוב יום המוות מיום היוולדו" אמר שלמה המלך בספר קהלת, באחד המשפטים המעניינים ומעוררי המחשבה שבתנ"ך. זה מן רעיון שההליכה מהחיים יש בה אושר.

כך או כך, דומה שאין כמו רעיון "העולם הבא" (The afterlife), כדי להמחיש את רעיון השכר והעונש שאחרי החיים ולחזק התנהגות מוסרית וערכית בעולם הזה.

מצד שני, העולם הבא בכלל לא מגיע מהיהדות. גם לרעיון גן העדן והגיהנום אין שום בסיס מקראי. אמנם בדת היהודית יש שכר לצדיקים ונשמותיהם לעומת העונש שיקבלו הרשעים לאחר המוות, אבל גם אם קיימים ביהדות, בתורה כלל אין להם זכר ובספרי נביאים וכתובים נשלל הרעיון לגמרי.

מי שאחראים לרעיון של גן העדן והגיהנום הם ככל הנראה היוונים הקדמונים. החוקרים בורים שהם היו הראשונים שהעלו את רעיון הגמול שלאחר המוות. מטרתו החברתית של הרעיון ברורה - אם יש חיים אחרי המוות והם טובים לטובים ורעים לרשעים, הרי שזה מעודד התנהגות מוסרית בין אדם לחברו ויראת שמיים כלפי אלוהיו.

אפלטון, למשל, מנמק לתלמידיו הצעירים את הסיבה שכדאי להם לנהוג במוסריות. הוא עושה זאת בדיאלוג "גרגוריאס" ואחרי שהוא מנמק מוסרית, הוא מגייס גם מיתוס קדמון של גן העדן בגרסת היוונים. בסיפורו כל אדם שמסיים חייו בצדק ובחסד עובר לאחר מותו לאי השלווים ושוכן בו באושר. לעומתו מי שסיימו את חייהם ברשע ובעוול עובר ל"טארטרוס" - כלא הדין והתשלום על מעשיו.

ביהדות, מעיד יוסף בן מתיתיהו, אנשי כת האיסיים הם שמאמינים בעולם הבא. הוא מציין שהם, כמו היוונים, מאמינים במקום מרוחק, הממוקם אחרי האוקיינוס, ומיועד לנפשות נעלות. הפרושים שבין היהודים, הוא מעיד, מאמינים דווקא בגלגול נשמות של הצדיקים שבין המאמינים ולידתם בגוף חדש.

לגבי הצדוקים, הם כוהני המקדש, מעיד יוספוס פלביוס שאין להם עניין בענייני קיום הנפש לאחר המוות, או העונש והשכר בעולם התחתון.

הנוצרים, בניגוד ליהדות, בחרו באמונת הגיהנום וגן העדן. העולם הבא לפי הנצרות הוא הגמול שמקבלת נשמתו של המת לאחר המוות. שהרי המוות הוא הפרידה של הנשמה מהגוף. אמנם מושג הגיהנום בלידת הנצרות שאב השפעות ורעיונות מהדתות שהוזכרו קודם, כמו גם מהזורואסטריות וכך גם נכנס לברית החדשה של הנוצרים, אבל בתרבות המערבית הוא מתפתח ובמיוחד בתיאור הלירי של דנטה אליגיירי בחיבורו הנודע "הקומדיה האלוהית" שתיאר את הגיהנום בצורה מופלאה.

כי לפי הנצרות בעולם הבא יגיעו החוטאים אל הגיהנום ויבלו במקום זה בסבל, אימה ואומללות, תוך שהם חווים חוויות לא מלבבות, כמו שריפה באש הגיהנום, חבלות ומכות ממלאכי חבלה ועוד. האמונה הזו משותפת, אגב, גם לדת ההינדואיסטית.

הצדיקים זה סיפור אחר לחלוטין. העולם הבא שאליו הם שבים במותם הוא שונה, כי הם שבים לגן העדן, המקום בו חיו אדם וחוה לפני שחטאו בחטא עץ הדעת, החטא הקדמון. גם העדן מיועד לנשמות הנוצרים הטובים.

אז בקיצור, בפעם הבאה שמישהו מדבר אתכם על העולם הבא, נסו לברר קודם לאיזה עולם של אחרי המוות הוא מתכוון בדיוק - זה של היהודים, של הנוצרים, היוונים או האיסיים?


מהו באמת העולם הבא ומה צפוי לנו?

https://youtu.be/fv3smV97nAw


מילים פואטיות ומצליפות על אלה שבכלל לא מתייחסים לזה (עברית):

https://youtu.be/cGdD1RC7rhE


ועדות של מי שהיה הכי קרוב לשם מבלי למות:

https://youtu.be/Y0Kn55XKXzE?long=yes

5 הדתות החשובות בעולם הן הינדואיזם, יהדות, בודהיזם, נצרות ואיסלאם.

עוד לפני שנולדו הדתות המונותאיסטיות, כבר היו צורות מגוונות של אמונה. היו המון צורות אמונה על פני כדור הארץ, אבל כולן היו מקומיות וללא שאיפות התפשטות בעולם.

מהאמונה באלילים רבים (הפוליתיאזם), דרך הפגאניות, כלומר עבודת האלילים לסוגיה, האמונה בשני כוחות (הכוח הטוב והכוח הרע) ועוד. אמונה של בני אדם במשהו לא חסרה כמובן באותם ימים קדומים.

אבל היהדות היא שהעמידה לראשונה במרכז את הרעיון של האמונה אל אחד - כאן, אצל אבותינו, נולד המונותאיזם (אמונה באל אחד). זה היה חידוש מסעיר, אבל כל צורות האמונה שהיו קיימות לפני היהדות, אלו שהאמינו באלילים רבים, כולן המשיכו להתקיים במקביל לרעיון, או אפילו לתגלית היהודית - זו של האל האחד.

לא פחות מסעיר מרעיון האל האחד, מרתק היה תהליך ההתפשטות של הדתות הגדולות ברחבי העולם. כי בעוד שהיהדות לא ניסתה להתפשט ולהפיץ את האמונה באלוהים והסתפקה בלהיות "אור לגויים", היו מי שרצו מאד לגדול.

כך למשל אחד הסיפורים המדהימים בתולדות האנושות, בו מצליחה קבוצת אנשים קטנה לגרום למיליארדים להאמין ברעיונותיהם. קראו להם נוצרים. הם היו חברי כת קטנה וכמעט תמהונית, שמנהיגה נצלב על ידי הרומאים.

אך מותו של מנהיגם לא עצר את מאמיניו הספורים. הם החלו להפיץ בכל מקום ובמכוון את שמו של ישו, כינו אותו המשיח שלהם וסיפרו את דבר מותו, כשהם מציגים זאת כסיפור של הקרבה עצמית למען האנושות כולה.

כך נולדה המיסיונריות, הפצת הדת להמונים. היא עתידה להצליח מעל למשוער. בהדרגה החל המיעוט הזניח הזה להפוך לאופנה בעולם העתיק. בשלב המפתיע ביותר אפילו הקיסר של האימפריה הרומית, האימפריה הגדולה בעולם וזו שצלבה את ישו, השתכנע לקבל עליו את הנצרות ולהכריז עליה דת האימפריה. הנצרות הייתה לדת החשובה והחזקה ביותר בעולם.

אחריה תבוא דת חדשה מהמדבר הערבי. המוסלמים יקבלו מלכתחילה את ההנחה שיש להפיץ את הדת הצעירה שלהם ואת זאת בדיוק הם עשו. הן בשכנוע והן בכוח הזרוע, הם עתידים להחדיר באנשים שאת אדמותיהם הם כבשו את האמונה במוחמד ובאללה ויהפכו למתחרים חזקים וקשים של הנצרות.

הדתות הגדולות כולן רצו לשלוט בעולם. בתהליך מתמיד שהתרחש במהלך 5,000 השנים האחרונות השתלטו הדתות על יבשות שלמות. בתחילה באופן איטי ועדין ואחר-כך בבולמוס של הפצה דתית, הם ישתלטו על העולם כולו.


לא נשכח שבאסיה התפתחו במקביל עוד שתי דתות גדולות - הבודהיזם שצמח במזרח הרחוק וההינדואיזם, שצמח מתת-היבשת ההודית.

כיום התעמעם מעט הקשר החד-משמעי בין יבשות ואפילו ממלכות ומדינות, לבין הדתות השולטות בהן. לא מפליא למצוא ריכוז יהודי עצום דווקא בארצות הברית, שהיא בקובה נוצרית. ישנם ריכוזי מוסלמים ענקיים במדינות אירופה וצפון אמריקה, יש מדינות נוצריות ומוסלמיות במרחבי תת-היבשת ההודית וכדומה.


הנה סרטון שמראה את התפשטות הדתות בעולם:

https://youtu.be/AvFl6UBZLv4


סיפורן של הדתות הגדולות הללו (מתורגם):

https://youtu.be/m6dCxo7t_aE


ופרק תיעודי המתאר כיצד מול האמונות האליליות נולדה האמונה באל אחד שנולדת ביהדות (עברית):

https://youtu.be/oMDckZN58Ns?long=yes

הדתות הגדולות בעולם, לפי מספר המאמינים, הן הנצרות, האיסלאם, הבודהיזם וההינדואיזם.

חלקן נוסדו בידי אדם בודד שהטיף את אמונתו ובדרך כלל חסידיו הם שהמשיכו להפיץ את תורתו בכל העולם.

הנצרות היא הדת השלטת באירופה ובאמריקה. היא גם נפוצה ושולטת בחלק גדול מאפריקה הדרומית ומאוסטרליה.

האיסלאם היא הדת השלטת בעיקר במרכז ובמערב אסיה, בצפון אפריקה ובאינדונזיה.

ההינדואיזם היא הדת הנפוצה בהודו, בעוד הבודהיזם שולט בחלק העולם שבין מרכז אסיה למזרחה.

היהדות היא הקטנה שבדתות החשובות. גדולתה לא בגודלה אלא בתרומתה לתרבות האנושית והיותה ראשונת המאמינות באל אחד והמקור לדתות אחרות דוגמת הנצרות והאיסלאם.

צלב ופסלי ישו עבור הנוצרים, מגן דוד ליהודים, סמל הסהר למוסלמים, או פסלי בודהה בשביל הבודהיסטים - לכל דת יש את הסמלים שלה. המפורסמים בהם הם כה מוכרים עד שהיו לאייקונים עולמיים מוכרים ביותר. ראו אותם בתגית "סמלים דתיים".

הדתות הגדולות מונות החל ממאות מיליוני מאמינים ועד מיליארדים. המאמינים שלהן פרוסים בכל רחבי העולם והן השפיעו על ההיסטוריה, הפוליטיקה והכלכלה העולמית. ראו אותן בתגית "דתות".


הנה הדתות הגדולות ומה שמשותף להן (מתורגם):

http://youtu.be/m6dCxo7t_aE?t=7s


היסטורית, כך התפשטו הדתות העולם:

https://youtu.be/AvFl6UBZLv4


ובחיוך - אם הדתות היו משיגות מאמינים כמו חברות סלולר (עברית):

https://youtu.be/eNUDFYJy1oY

הטמאים, או הדלית (Dalit), הם בני המעמד הכי נמוך בשיטת הקאסטות (Caste) שנהוגה בהודו. הקאסטות הן השכבות החברתיות של הודו. הן חלק משיטה עתיקה, ששורשיה בני אלפי שנים. מקורותיה הם איפה שהוא בכיבוש הארי של הודו, סביב שנת 1500 לפני הספירה. אז נוצרו המעמדות בהודו, הקיימים עד היום.

אגב, הארים שמוזכרים כאן הם לא נאצים, אלא לבנים שהגיעו מהקווקז.

היסטוריונים גורסים שאת שיטת הקאסטות, הביאו איתם להודו הארים. הם גם הביאו את ה"וודות", כתבי הדת שתומכים בשיטה זו. החלוקה הראשית או העיקרית של מערכת הקאסטות היא למעמדות חברתיים הקרויים "וארנות". פירוש המילה וארנה הוא "צבע". בראש ההיררכיה החברתית הזו נמצאים, כצפוי, הצבעים הבהירים יותר, בעוד שהצבעים הכהים נמצאים בתחתיתה.

בנוסף לווארנות, יש גם חלוקה משנית לאלפי "ג'אטי", שהם המקצועות השונים בכל וארנה. כך כוללת הווארנה העליונה את ה"ברהמינים", שהם הכוהנים. בווארנה השנייה נמצאים הלוחמים, וארנה שלישית - סוחרים, כשהפועלים בווארנה הרביעית.

מחוץ ובתחתית מדרג הווארנות נמצאת מעין וארנה נוספת - היא וארנת הטמאים, שידועים כיום כ"דלית". גם בתוך הטמאים יש קאסטות נפרדות, לפי מקצועות, כמו קאסטה של מלקטי הזבל, קאסטה של פושטי עור וכדומה.

השתייכותו של הודי לקאסטה מסוימת מחייבת אותו בדפוסי התנהגות מוקפדים. יש גם יחסים מותרים ואסורים, גם בין חברי הקאסטה לבין עצמם וגם ביניהם לבין חברי קאסטות אחרות. באופן כזה, יש למשל קאסטות המחויבות בלבישת מלבושים מסוימים או שנדרש מבני הקאסטה ללבוש בגדים בצבעים מסוימים. קאסטות מסוימות אוסרות על אכילת מאכלים שונים, המגע הגופני עם בני קאסטות אחרות אסור גם הוא לחלק מהקאסטות ועל חברי הקאסטה העליונה חל איסור להינשא לאלמנות.

מאז הוקמה הודו העצמאית, עושות הממשלות מאמצים, בהצלחה חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה לכתות בהודו ולהפחית את האפליה האיומה שחווים בני הקסטות הנמוכות במדינה. היו אף נסיונות שונים ליצור אפליה מתקנת לטובת ה"טמאים", בני הקאסטה הנמוכה והמושפלת ביותר מכול. ואולם המצב לא השתנה משמעותית. בני הקאסטה הנמוכה, ה"דליט", ממשיכים לקבל בהודו יחס בזוי וההתייחסות אליהם כאסורים במגע וכטמאים לא נראית כמשתנה.

ההודים משלימים עם משטר הקאסטות, משום שהם מאמינים בגלגול נשמות. לפי אמונתם, הקאסטה היא חלק ממחזור ארוך, שבו בכל פעם שמת גופו של האדם, נשמתו עוברת לעולם האלים ומשם תתגלגל לגוף אחר, של אדם או בעל חיים. לכן הם מייחסים את הסבל או האושר של בני-אדם בעולם הזה, למעשיהם בגלגול הקודם. הקסטות שעליהן ההודים נמנים, הן למעשה התמורה להתנהגותם בגלגול חיים קודם.


הנה הטמאים - שאין לאחרים קשר אליהם:

https://youtu.be/LD3HrIRPVhw


אישה שפרצה את תקרת הזכוכית של הקאסטה הטמאה והתעשרה, גאה בהשתייכות שלה:

https://youtu.be/eubC-B9_NQA


ראיון עם הודי מקאסטת הטמאים (מתורגם):

https://youtu.be/RYC1xOJypMA


ותיאור של הטמאים מפי הארכיבישוף דזמונד טוטו:

https://youtu.be/0-AH5ShYjX0?long=yes

תחרות הפַּנְגָ'אט פִינָאנְג (Panjat pinang) שמתקיימת באינדונזיה היא אחת התחרויות המאתגרות והמלהיבות בעולם. מדובר על תחרות טיפוס על עצי דקל, שבראשם פרסים שווים ונחשקים.

התחרות הזו היא כנראה אחת הססגנוניות בתחרויות העולם. היא חלה ביום העצמאות של אינדונזיה, שחל ב-17 באוגוסט. זה החג היחיד שמשותף לבני כל הדתות באינדונזיה. מוסלמים, הינדים, בודהיסטים ונוצרים - חוץ מיום העצמאות, חוגגים בני כל דת בנפרד, את החגים הדתיים שלהם.

כך יוצא שבכל שנה, בשבועות שלפני יום העצמאות האינדונזי, מבלים אזרחי מדינת האיים, במשך שבועות אחדים, בהכנות לקראת החג החשוב כל כך לאינדונזים.

כמעט כל כפר ושכונה מנקים התושבים. רבים מחדשים, צובעים מחדש או משפצים את ביתם וחצרותיהם.

בימים שלקראת התחרות תולים על צמרת עצי הדקל שלל פרסים שווים. היום אגב, אלה פחות עצי דקל גבוהים ויותר עמודי גזע, ללא חוטרי הדקלים שבראש העץ החי.

ממש לפני התחרות משמנים את הגזעים הארוכים של הדקלים ובמהלך התחרות עצמה מטפסים המתחרים על גזעי הדקל ומנסים להוריד את הפרסים שלהם למטה, אל האדמה.

מילדים ועד מבוגרים - כל מי שיכול ורוצה לזכות בפרס שהצליח להוריד, מקבל את ההזדמנות לטפס כה גבוה. מי לא רוצה לקבל את ההזדמנות ולהוריד פרס יקר ערך מראש הדקל?

וכך עולים המטפסים עד לצמרת ומנסים את מזלם. על מגוון הפרסים שממתינים להם למעלה אפשר למנות, מצעצועים קטנים ושטויות ברמת חנויות הסטוקים שלנו ועד לאופניים, טלוויזיות וגאדג'טים.


הנה תחרות הפנג'ט פינאנג בעיר הגדולה:

https://youtu.be/u8R3J4HMZtE


תחרות מקומית וצנועה שיכולה להיות מאוד משעשעת:

https://youtu.be/8VkcsxV2PSc


לא פעם גם בנות משתתפות בתחרות פנג'ט פינאנג שבחגיגת הטוג'ובלסאן:

https://youtu.be/wfG9TM_Eyp0


וריאציה מעל נהר של תחרות פנג'ט פינאנג:

https://youtu.be/bmBhdBWUrTA


והספורט שנולד מזה:

https://youtu.be/Z-_2AHE6r_c

תפילות (Prayer) הן הדרך שבה פונים המאמינים לאל או לאלילים שלהם. התפילה יכולה להיות חלק מפולחן טקסי, בטקס דתי כמו התפילה היהודית בבית הכנסת או המיסה בכנסייה נוצרית, אך היא יכולה להתבצע גם בפנייה ישירה ואישית של האדם לאלוהיו.

בדתות השונות יש תפילות במועדים קבועים ויש תפילות ברגעי הצורך. התפילות הקבועות מתקיימות בדרך כלל במקדשי הדת, דוגמת בית הכנסת היהודי, המסגד המוסלמי, הכנסייה הנוצרית ומקדשי השינטו שביפאן. תפילה קבועה כזו יכולה להיות בקבוצה, כמו ב"מניין" היהודי.

אבל אדם יכול גם ליזום תפילה בעצמו, בכל מקום שבו הוא נמצא. חוץ מתפילה קבועה שבה מחויב המאמין הדתי בשעות קבועות, יכול אדם מאמין לבקש עזרה מאלוהיו או להודות לו על הטוב שבו זכה, כשהוא פונה אליו בתפילה אישית ופרטית. תפילות כאלה יכולות לשמש את המאמין גם כדי לבקש הדרכה מהאל, להתוודות על חטאים שעשה או לבקש סליחה על מחשבות שחשב. לעתים יש בתפילה הבעה של תודה לאל, הבעה של רגשות ועוד.

לכל דת יש שיטות תפילה משלה. יש תפילות במזמורים, כמו הפיוט היהודי, שירי הגוספל הנוצריים וכדומה. בדתות המזרח כמו הבודהיזם יש שימוש במילה חוזרת הנקראת מנטרה. יש דתות המשתמשות במילים מאגיות ועוד.


הנה תפילה של יהודים חרדים:

https://youtu.be/WIXqdZguaaY


מוסלמים מתפללים במסגד:

https://youtu.be/gBex_C1SsEE


תפילה נוצרית במיסת חג המולד:

https://youtu.be/hkaqL1yti0U


הסבר התפילה לילדים (עברית):

https://youtu.be/YCv2KD-ZJuk


ותפילה עתיקה ונואשת של עבד מצרי קדום (מתורגם):

https://youtu.be/8eotO2Orpao

בדתות רבות מתואר הגיהנום (Hell) בתור השאול, האופל, התופת ושאר השמות של מקום עונש, סבל ועינויים, שממתין לאחר המוות, למי שחטאו בחייהם ועברו עבירות חמורות - בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו.

בציבור נתפס הגיהינום כמקום לזכות בו בעונש נצחי, על החטאים, על אמונה לא מספקת, על אי קיום של המצוות ועוד.


#הגיהנום בדתות השונות
תיאורי הגיהנום או החיים שלאחר המוות הם שונים מדת לדת ונתונים לפרשנויות שונות בין זרמים דתיים, קבוצות, חצרות דתיות, כתות ואפילו אנשים שונים. תהודה רבה בתרבות המערבית הייתה גם לתיאור הגיהנום ב"הקומדיה האלוהית", ספרו העל-זמני של דנטה, בשמו המלא דנטה אליגיירי.

נתחיל ביהדות, המפרשת את המושג "גיהנום"כמקום זמני לטיהור הנשמה ולא כעונש נצחי כמו התפיסה הנוצרית שתוצג בהמשך. הגיהינום היהודי מתואר לעתים כאש מטהרת, כשהרעיון הוא שהנשמה מתנקה בו לפני וכדי שהיא תוכל לבוא בשערי גן עדן.

בנצרות הגיהנום מתואר מתואר כ"תופת" (Inferno), מעין כבשן לוהט ועתיר להבות, הנמצא במעמקי האדמה. קירותיו אדומים עזים ונהרות לבה רותחת זורמים בין הסלעים המחודדים. זה מקום של סבל, חושך וייסורים נצחיים וניתוק מהאלוהים.

בין הפרשנויות השונות יש הרואות בגיהנום מקום פיזי, בעוד אחרות רואות בו מצב רוחני של ריחוק מאלוהים. בנצרות הגיהנום מיועד למי שדחו את חסד האלוהים או חטאו חטאים בלתי נסלחים. מדובר בהמצאה גאונית שהצליחה במשך מאות רבות של שנים לגרום למאמינים הנוצרים להיות צייתנים, שקטים, חיוביים ולתרום לכנסייה מכספם, גם אם יש להם מעט מאוד ממנו ולה המון.

הגיהנום הנוצרי, אגב, די מבוסס על שילוב בין השאול כפי שהוא מתואר במיתולוגיה היוונית, זה שמתחת לאדמה ומעבר לנהר סטיקס, לבין הגיהנום של היהדות הקדומה והאלילות של כנען.

האסלאם מדבר על "ג'הנאם" (Jahannam), המקום המיועד להעניש בייסורים עזים את מי שדחו את אללה וביצעו חטאים חמורים. בג'הנם המוסלמי החוטאים סובלים מעונשים המשתנים לפי החטאים שהם עשו. הג'האנם הוא מקום של אש ורתיחה, מול קור קיצוני. יש בג'הנם שבע דרגות של גיהנום וכל אחת קשה וחמורה מקודמתה. ואגב, אצל המוסלמים רק מי שמאמין באללה וחי חיי צדיקים יזכה לכניסה ל"ג'אנה", גן העדן המוסלמי.

בהינדואיזם והבודהיזם יש גם פאטאלה (Patala) של ההינדו אך גם את הנאראקה (Naraka) המשותפת לשניהם, גם אם כל דת רואה אותו אחרת.

בגיהנום של ההינדים מתקיימות כמה רמות של עונש. גם כאן הגיהנום הוא מקום זמני, מעין מחוזות כפרה זמניים, מקומות בהם מטוהרת נשמתם של מי שצברו במעשיהם קארמה שלילית, לפני שתיוולד מחדש. בין העונשים יש מגוון עינויים פיזיים כשכל אחד מהם מותאם לחטאים אחרים.

ה"נרקה" אצל הבודהיסטים הוא אחד מששת העולמות הבודהיסטיים, של הקיום המחזורי. גם אצלם מדובר במצבי סבל זמניים ולא של עונש נצחי, אבל בסיפורם שלהם מתוארים 8 גיהנומים קרים ו-8 חמים, כשלכל אלה נוסף מגוון של תת-רמות נוספות.

ב"דיו", הגיהנום בו מאמינות מספר דתות סיניות ותיקות, יש 10 בתי משפט או רמות, כשכל אחד נותן עונשים ייחודיים. הנשמות עוברות דרך רמות אלו לפני שהן נולדות מחדש, או עולות לגן עדן.

כך שלכל דת יש את הפרשנויות שלה לגבי הגיהנום, חלקן מילוליות ומבטיחות או מאיימות וחלקן לא. ועדיין מסתבר שלכל אחת מהן יש פרשנויות שונות למהותו של הגיהנום - חלקן מילוליות יותר וחלקן מציגות את הגיהנום כמושג מטפורי ולא כמקום בו החוטאים מעונים באמת.


הנה האגדה על המלך ששלח את חתנו למבחן בגיהינום (מתורגם):

https://youtu.be/4nZ9gNGZwO0


כך מדמיינים את קולות הסובלים בו:

https://youtu.be/Xbrbx0ApQ8k


השאול מהמיתולוגיה היוונית בו האל הדס לוקח לו אישה:

https://youtu.be/ESbd3T7VMsc


בחיוך פרסומי - הגיהנום בגירסת הג'אנק פוד:

https://youtu.be/Nhi84rJyuhA


כך הדתיים מציגים את הגיהנום:

https://youtu.be/MdiWn-cAFmE


הגיהנום לפי הנצרות והתנ"ך:

https://youtu.be/jVleAnze7v8?long=yes


והגיהנום והשטן שאפשר לראות בהקרבת הילדים העתיקה בגיא בן הינום שבירושלים:

https://youtu.be/GeCodRjs1Bs?long=yes

בשנת 1860 סייר חוקר טבע צרפתי ביערות של בקמבודיה. הוא פילס את דרכו במעבה היער, תוך שהוא מנסה לחדור עמוק ולגלות ממצאים שטרם נחקרו. לפתע, הוא הסיט כמה ענפים של שיח שהפריעו לדרכו נשימתו נעתקה...

לפניו ניצב מקדש עתיק, בגודל בלתי נתפס, יפה להפליא ולא מתועד בספרות או מופיע במפה.

זה היה מה שלימים ייחשב למקדש הגדול ביותר בעולם. והמקדש של אנגקור ואט (Angkor Wat), שנבנה לכבוד האל ההינדי וישנו, נמצא בעיר אנגקור טום, בירת הקמר בקמבודיה של היום.

אנגקור ואט, אמנם נחשב למקדש הגדול בעולם, אך הוא גם אחד הפרויקטים הארכיטקטוניים המרשימים ביותר של העולם העתיק. הסיבה היא, בין השאר, שהוא נבנה כולו בתוך מים.

אחת הגדולות בפירמידות העיר אנגקור-טום היא הפירמידה של המלך יאשווארמאן הראשון. המלך הזה נחשב בזמנו לנציג האנושי של האל ההינדי שיווה. מפאותיה של הפירמידה הגדולה הזו התרוממו לא פחות מ-165 מגדלים מרשימים ויפים.


הנה ההיסטוריה של מקדש אנגקור ואט:

http://youtu.be/nTsL1jjkqcM


על האדריכלות של גדול מקדשי העולם:

https://youtu.be/VQouzXpOZjI


היופי של המקדש העצום והמופלא של אנגקור ואט:

https://youtu.be/NJyCKj8pCiY


שחזור של תכנון ובניית המקדש הגדול והמפואר הזה:

https://youtu.be/zBSk55K5CSk


סיור קצר במקדש אנגקור ואט:

http://youtu.be/_uXq6-UMkdw


סרט תיעודי מקיף על ההערה הקמבודית מהמאה ה-12:

https://youtu.be/KsDGDzwuQ-I?long=yes


ובואו לסיור 360 מעל למקדש העצום והמרשים:

http://youtu.be/qDo2Yo5Q11k?qr=yes