בין הפירות והירקות יש הבדלים, אבל יש כמה הגדרות שונות ומבלבלות מעט.

בציבור שולטת התפיסה שמה שמתוק הוא פרי ומה שלא - הוא ירק. זו תפיסה שימושית ואפשר להסתפק בה, אבל היא אינה מדויקת מבחינה מדעית.

גם הגישה השנייה שמקובלת על רבים, שפרי צומח על העץ בעוד ירק צומח על האדמה. היא תפיסה עם בעיה, כיוון שאז גם אבטיח ותות נמנים על הירקות. האם בעינינו הם ירק?

הגדרה שלישית היא הגדרה בוטאנית מדעית והיא הנכונה ביותר. לפי הגדרה זו כל מה שמכיל גרעינים או זרעים מוגדר פרי. לפיכך, גם העגבניות, המלפפונים והפלפלים הם פירות. ירקות לעומתם הם אלו שלא מכילים זרעים. עליהם נמנים חסרי זרעים כמו גזר, תפוחי אדמה, חסה, עשבי התבלין, בצלים, ירקות עליים כדוגמת כוסברה, פטרוזיליה ושמיר וכדומה.


משימת דעה אישית
=============
מה ההבדלים שהכי מקובלים עליכם? - החליטו אתם בין הגישות הפופולאריות והלא מדויקות לגישה הבוטאנית, שהיא פחות מוכרת, אבל היא המדעית מכולן.


הנה ההבדלים שבין הירקות והפירות:

http://youtu.be/HqjXqvr_I1o


והסבר נוסף על הבדלי פירות וירקות:

http://youtu.be/DTK-uWx_VQo

שקשוקה (Shakshouka) היא אחד המאכלים הטעימים והמעניינים במטבח הישראלי המסורתי ולמרבה ההתלהבות גם מהפשוטים שבהם. מדובר במאכל שמוגש בדרך כלת לארוחת בוקר או ארוחת הערב ורבים מחשיבים אותו לאחת המנות הטעימות שיש. בבסיס ההרכב הפשוט להפליא של השקשוקה עומדים שלושת אבני היסוד - עגבניות, שום וביצים המטוגנים עם תבלינים ומוגשים עם כיכר לחם טרי.

יש מאכלים רבים שברור היכן נולדו, על פי עדויות כתובות וסימנים אחרים. ההיסטוריה של השקשוקה היא מעט מסתורית יותר. מכיוון שלארץ הגיעה השקשוקה מעדות המזרח של צפון אפריקה, במיוחד מהטריפוליטאים של לוב ומהעדה הטוניסאית, משערים שבאזור זה היא נולדה.

חיזוק לכך נותן תבשיל מדרום איטליה שדומה מאוד לשקשוקה. הוא מכונה "ביצים בגיהינום" (Uovaall'inferno) ומכינים אותו מביצים מבושלות ברוטב עגבניות פיקנטי מתובל בבזיליקום. מסערים שהמורים שכבשו את סיציליה, הם שהביאו אותו לשם, ביחד עם מאכלים רבים אחרים, כמו הקוסקוס והסוכר.

את השקשוקה, הנחשבת במסעדות ישראליות מהמנות המבוקשות ביותר, מכינים בשלל סגנונות ותוספות. יש המוסיפים לה חצילים, פטריות, או גבינת פטה, אחרים מערבבים בה נקניקיות מרגז' חריפות, יש המגישים אותה על מצע של חומוס, במנה שזכתה לשם "חמשוקה", בעוד אחרים מניחים מעליה הר של טחינה.


הנה השקשוקה (עברית):

https://youtu.be/vGXs60sXP70


כך מכין אותה דוקטור שקשוקה (עברית):

https://youtu.be/JOAumKQH6e0


שקשוקה מהירה (עברית):

https://youtu.be/Trl7IY6g3Zs


ככה הסעודים מכינים את השקשוקה שלהם:

https://youtu.be/Ff8jgnUH3hw

ובישראל השקשוקה היא גם אוכל רחוב בפיתה (עברית):

https://youtu.be/eIKov_XltIk

אוכל מנחם (Comfort food) הוא אחד הביטויים הכי מרתקים בעולם. טוב, לא ממש, אבל שומעים אותו בשנים האחרונות כל כך הרבה בטלוויזיה, עד שנדמה לרגע ש"כולנו זקוקים לנחמה"... ורצוי עם צלחת מלאה מולנו.

פלא שעוד לא כתבו על זה שיר.

כי בינינו ובלי קורט של ציניות, איך מזון יכול לנחם? האם מדובר באנשים שגם קרה להם אסון והם גם רעבים? - הרי עד הטלוויזיה רובנו לא שמענו את הביטוי הזה.

אבל אוכל מנחם מוגדר כמאכל שמאפשר לאדם להרגיש טוב יותר. האוכל הזה, כשמו כן הוא - מנחם אדם הזקוק לנחמה. אדם כזה, מבואס, אתם יודעים, אדם כזה מתנחם באוכל. אם זה בזכות ערכו הנוסטלגי של המאכל (ערך נוסטלגי ליחיד או לתרבות שלימה) או בזכות הערך הסנטימנטלי שלו, שזה די דומה אבל לא נורא.

בטלוויזיה משתמשים כל כך הרבה בצירוף הזה ובצירופים קשורים, כמו "מנה מנחמת" או "מזון מנחם", או "ביס מנחם" ו"מרק מנחם", אבל בחיים עצמם אין ביטוי לקיומו של העניין הזה, של הנחמה הקולינרית הזו. נתערב שאף אחד לא שמע את סבתא שלו מכריזה ש"המנה הבאה תהיה מנה מנחמת..."

דומה שהרעיון של אוכל כזה הומצא במוחו של שף או בשלן בתכנית בישול כלשהי, ברגע של התפייטות טלוויזיונית חביבה ומשם זה כבר קיבל חיים משלו. אבל זה לא המקרה. הבטוי הזה, שהיום כל שופט ריאליטי או סו-שף משתמשים בו בנסיבות כאלה ואחרות, נולד כבר בשנת 1966. זה היה במאמר בעיתון "פאלם ביץ' פוסט" שצוין אז ש"מבוגרים המצויים בלחץ נפשי גדול נוטים לאכול אוכל שנהוג לכנות "אוכל מנחם".

לפי המאמר, מדובר במזון שקשור בביטחון של הילדות. דוגמאות נותנים שם בדמות הביצה הקלה של אימא או מרק העוף הביתי שנהגה אימא להכין."

במקומות שונים בעולם קושרים את הביטוי למזונות ביתיים ונוסטלגיים כמו מרק צח, פירה ופאי תפוחים. אצלנו בישראל אלה חמין, או קוסקוס וכמובן מרק עוף אמיתי.

אלו סוגי מזון שנחשבים למרגיעים של רגשות שליליים ומגבירים את הרגשות החיוביים. הם עושים זאת בקסם הזה של החזרה, לכמה דקות, לחמימות של אימא'לה ולבית הילדות שלנו. אח, הנחמה יכולה להיות כה טעימה...

ולא, גלידה היא לא אוכל מנחם, גם אם אוכלים אותה ובוכים מול הטלוויזיה. וזה מתחזק כשלומדים שכיום יש מגמה מדעית לקשור אוכל מנחם להשמנת יתר חולנית ואף להתמכרות לזלילה. אז תתנחמו, אבל אל תאכלו אכילה רגשית. פרטים בערך אחר בנושא.


הנה הסיפור הזה של אוכל מנחם (עברית):

https://youtu.be/Zwv_kpcYf4k


אוכל מנחם ביפן שבשבילו מוכנים היפנים לעמוד בתור של שעתיים!

https://youtu.be/Q2QCvORjBYk


ומה קורה כשהאוכל מנאכס דווקא? - הסצנה המפורסמת מצ'ארלי וחצי (עברית):

https://youtu.be/i0Sduu9TT74

הפרי הכי מסריח בעולם הוא הדוריאן. זהו פרי טעים להפליא אך מסריח מאד, הכי מסריח שיש. הדוריאן גדל בתאילנד והעונה שלו נמשכת מחודש מאי ועד נובמבר. בשל ריחו המבאיש. נאסר במקומות שונים בעולם להכניסו למקומות ציבוריים, כמו אוטובוסים, מטוסים ובתי מלון.

רבים רואים בו את מלך הפירות, אבל הפרי הטרופי והקוצני הזה, שרבים טוענים שטעמו כה נפלא שיש הרגשה ששף צמרת הכין אותו, לא עושה חיים קלים למי שמצוייד בחוש ריח כלשהו..


הנה פרי הדוריאן, הפרי הטעים בעולם:

http://youtu.be/U4p4K7sPPLM


זה מה שגורם הביקוש הגובר (עברית):

https://youtu.be/ZdzMXcAq0Us


אדם שנחשף למלך הפירות בפעם הראשונה:

http://youtu.be/UEVTVo8D48E


והסבר על הפרי הכי טעים בעולם בתשובה לגברת שמעוניינת לקנות ממנו אבל חוששת מהריח:

http://youtu.be/oQj-hFfmYkQ

אם תשאלו את ההורים, הם יספרו לכם שהבננות של היום הן גדולות משמעותית מאלה שהכירו בילדותם. הסיבות הן אמנם גם הנדסה גנטית, שמאפשרת להגיע לזני בננה גדולים יותר, אבל גם ההגנה הטובה על הבננות.

וההגנה הזו היא ותיקה מאד. במטעי הבננות הגדולים נוהגים כבר שנים רבות המגדלים לכסות את אשכולות הבננות בשקים, כל אשכול והשק שלו. כיסוי הבננות בשקים מגינים עליהם מחרקים ומזיקים ומאפשר להן להבשיל ולגדול הרבה יותר, לפני שהם נקטפים.

כיום מכסים את העץ כולו בחומרי הדברה מתקדמים ורבים מהחקלאים כבר אינם משתמשים בשקים ובדים. אם החקלאים לא היו מכסים את הבננות, כך שימנע מהמזיקים לאכול מהן, היה עליהם לקטוף את הבננות הרבה יותר מוקדם ואז הבננות שהיינו מקבלים בשוק או אצל הירקן היו זעירות משמעותית.


הנה גידול בננות בשקי הגנה:

https://youtu.be/PRtGanL-k5A


וכך התפתחה חקלאות הבננות בקיבוצי ישראל:

https://youtu.be/Gfj_MnmB4ZQ

חקלאות שלחין היא צורת גידול חקלאית שמתבססת על השקייה של הגידולים החקלאיים באמצעות שליחת המים לערוגות שלהם. זה גם מקור השם, שכן שולחים את המים לערוגות.

חקלאות השלחין המודרנית עושה שימוש בעיקר בממטרות ענק ובטפטפות, שמותקנות על צינורות המובילים מים לצמחים ומטפטפים אותם ישירות לאדמה. בעבר התבססה חקלאות השלחין המסורתית על בריכות אגירה של מים שיצרו החקלאים ושמהן הובילו מסלולי הובלה את המים אל הערוגות.

בארץ מגדלים בעזרת חקלאות השלחין ירקות, פירות וכותנה, שכן כל הגידולים הללו דורשים כמויות גדולות של מים.


הנה פרישת טפטפות בחקלאות השלחין:

http://youtu.be/3LSVuSTbjd0


וקטיף כותנה בתל יוסף:

http://youtu.be/14BqV7MJphs

רבים רואים בפירות (Fruits) את המתנה של הטבע לבעלי החיים, לצורך קיומם. גם האדם וגם מינים רבים אחרים מתענגים על טעמם של הפירות והירקות וניזונים מהם.

אבל האבולוציה עובדת אחרת לגמרי. בהתפתחות האבולוציונית אין מתנות ואין תכונות שמתפתחות אצל אורגניזם, לטובת אורגניזם אחר. כדי שתתפתח תכונה מסוימת, היא צריכה להציע יתרון הישרדותי ברור לאורגניזם שבו מתפתחת התכונה בעצמו.

ואכן, הפירות הם אחת הדרכים שבהן מפיצים צמחים ועצים את הזרעים שלהם. שיטות הפצה כאלה נועדו כדי להרבות את הצמח, באמצעות זרעיו. ככל שבעלי חיים אוכלים ומפרישים את הזרעים, או נושאים עימם את הפרי לאכילה ומשאירים זרעים במקומות רבים, סיכוייו של הצמח או העץ עם הפרי להתרבות ולהשריש במקומות נוספים גדלים. צמחים שלא מפתחים פירות עם זרעים בתוכם, סופם שהאבולוציה תלך ותקטין את מספרם ולכן הם יילכו וייעלמו, במרוצת הדורות.

יעניין אתכם ודאי לדעת שהיום מפתחים בהנדסה גנטית פירות מסויימים ללא זרעים, כמו אבטיח ללא גרעינים, למשל. אבל על כאלה לא בונים שיתרבו בעצמם, אלא מרבים ומגדלים אותם באופן מלאכותי ומהונדס.


הנה עץ עם הרכבה של המון מיני פרי:

https://youtu.be/ik3l4U_17bI


פירות במקומות אקזוטיים הם מושא הקנאה של תושבי המדינית המפותחות, שהפרי בהן יקר, פחות מגוון, מהונדס ולכן גם פחות טעים:

https://youtu.be/6E8fnQ4y9OE


וכמה פירות שחיברו מיני פרי שונים לאחד:

https://youtu.be/NeK8wS0KJLE

האוכל (Food) חשוב לבריאותנו ולחיינו. האכילה היא צורך של הגוף והיא לא תלויה ברצוננו, כיוון שגופנו זקוק לאוכל. אנו אוכלים מכיוון שגופנו זקוק למזון. המזון הוא כמו הדלק של גופנו. גם בזמן השינה חלקים שונים בגופנו ממשיכים לעבוד והאוכל פועל לטובתו.

המזון שאנו אוכלים עוזר לנו לגדול ולהתפתח בצורה נורמלית. כל עוד אנו אוכלים בצורה בריאה ונכונה, יותר ירקות וגם פירות במידה, האוכל שומר על בריאותנו ונותן לנו כוח.

הרעב הוא האופן שבו הגוף משדר לנו שהוא זקוק למזון. כשאנו רעבים אנחנו לרוב מרגישים חולשה ומאבדים את החשק להיות פעילים.

אדם ממוצע אוכל בחייו 35 טון של מזון. אז תאכלו משהו?


הנה חשיבות האכילה וטיפים לאכילה בריאה של ילדים (עברית):

https://youtu.be/BYJ07C9PlzA


למה חשוב לאכול פירות וירקות? (מתורגם)

https://youtu.be/3rkVdQSGNcg


וסרטון בו מנסים הפירות והירקות לשכנע כמה חשוב לאכול אותם ולא פיצה וצ'יפס:

https://youtu.be/u1sh_XGKJ-Q

הזעפרן (Saffron) הוא התבלין היקר בעולם. גרם אחד ממנו עולה עשרות שקלים. מחירו הגבוה נובע מנדירותו ומהמאמץ הגדול שנדרש כדי להפיקו, שכן ליקוט קילוגרם של זעפרן נמשך כ-80 שעות והוא נעשה על ידי ייבוש הצלקות האדומות של פרחי צמח כרכום הגינה, צמח ממשפחת האירוסיים. הפקה של קילוגרם אחד של זעפרן מחייבת ליקוט עדין מאד ומוקדם בבוקר של מעל 150 אלף פרחים, שכן בכל פרח יש שלוש צלקות בלבד. צלקות אלה הן חלק ממערכת הרבייה של הצמח ונמצאות בקצות עמוד העֵלי, שקולט את גרגרי האבקה שמיוצרים באבקנים.

כבר יותר מ-3,000 שנים מופק הזעפרן כתבלין. איראן היא המובילה העולמית בהפקת התבלין היקר. כמו בכל מקרה שבו הנוכלים יכולים להרוויח, גם את הזעפרן מרבים לזייף. יש שיטות שונות ומגוונות לחיקוי הזעפרן, ביניהם השיטה שזכתה לכינוי "זעפרן השקרנים", שבה נצבעים חוטים שהופקו מפרח שנקרא "קורטם הצבעים", שרבים מכירים כחריע.

בנוסף לטעמו המשובח, הזעפרן גם נחשב תבלין בריא מאד. מרבים להשתמש בו ברפואה עממית ורפואה משלימה, כזו שמתבססת על עשבי מרפא.

מקור השם זעפרן הוא מהמילה הערבית אָסְפָר, שפירושה צהוב.


הנה הזעפרן - התבלין היקר בתבל:

https://youtu.be/gQaOSggFKQI


על תבלינים בכלל והזעפרן היקר בעולם (עברית):

https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s


מצגת וידאו על הזעפרן היקר (עברית):

https://youtu.be/zOzJsstRRl0


הפקת תבלין הזעפרן:

http://youtu.be/Mna7iUIP2fM


עוד על התהליך התובעני של הפקת הזעפרן:

http://youtu.be/-ziANU5T4Rg


וסרטון ארוך יותר על התבלין היקר כמו זהב:

http://youtu.be/JNs6t1A2Fbs

האם טעם הוא אישי או שדברים טעימים הם טעימים לכולם? - הרי בין המבוגרים יש תמימות דעים יחסית לגבי המאכלים הטובים. גם בין הילדים יש ברוב המקרים תמימות דעים לגבי המאכלים האהובים. אבל ידוע שהטעם מתפתח עם הגיל ושמה שאהבת בילדות אינו מה שבהכרח תאהב כשתגדל וההיפך - דברים שכילד אינך סובל יהפכו למעדנים נחשקים כשתתבגר..


הנה סרטון שמראה איך ילדים מגיבים למאכלים נחשקים כמו קוויאר, פסטה עם דיו קלמארי וזהב:

http://youtu.be/uWgqfYdQ0GI


הנה תגובות של ילדים לקפה:

http://youtu.be/lWghct3iMT8

יצור נקניקיות הוא תהליך שרבים רואים בו משהו די מגעיל..

הרי כבר במקור היא הייתה אמצעי לניצול שאריות הבשר שנשאר מחיתוך נתחי הבשר המובחרים, שהוכנסו לתוך המעיים של בעל החיים והפכו לנקניקייה.

כך כם כיום, כשבהתחלה טוחנים את הבשר, במיוחד בשר מהסוג הלא ממש מגרה. אחרי ערבול ודחיסה של הבשר הטחון לתוך סוג של שקיות עיטוף, מוכנסות הנקניקיות לבישול ועישון ולבסוף הן נעטפות באריזות ומוכנות לשיווק בחנויות.


הנה סרטון תהליך הכנת נקניקיות במפעל (מתורגם):

http://youtu.be/g945gRZAaaM


ועוד על ייצור הנקניקיות באמת:

https://youtu.be/B80HWmKaDIk

לא סתם היה התפוח נוכח בגן העדן ותפס מקום כה חשוב בסיפור החטא של האדם הראשון וזוגתו. זה היה רומן מטעימה ראשונה. גם היסטורית, עצי התפוח (Apple trees) הם מהעצים הראשונים שבויתו על ידי האדם. כך הם ליוו את האדם מהולדת האנושות ועד עולם המחשבים האישיים של העשורים האחרונים.

התפוחים התפתחו מתפוח הבר ממין "מאלוס סיברסי" (Malus sieversii), שגדל במקור במרכז אסיה.

כיום התפוחים מתוקים מאשר התפוחים של תקופות קדומות יותר וישנם מעל 7,500 זני תפוחים שונים, שתורבתו ונוצרו על ידי האדם. לכל זן תכונות אחרות. מבדילים ביניהם גורמים רבים, כולל הטעמים, הצבעים, הצורות, העמידות למחלות שונות ולסוגי אקלים שונים.

במהלך השנים והגלובליזציה, בה פירות וירקות נשלחים מפינות שונות בעולם לארצות רחוקות, פותחו גם זנים מיוחדים שמקנים חיי מדף ארוכים וקלות משלוח, לצורך יצוא.

התפוחים הם פירות בריאיים מאד לגופנו. לא סתם נוצרה הממרה "תפוח אחד ביום ירחיק את הרופא!". החל מחיזוק המערכת החיסונית, דרך מניעת מחלות לב, הגדלת השליטה של הגוף ברמת הכולסטרול שלו ובכמות הסוכרים בדם ועוד.

מחקרים גם מצאו שאכילת תפוח אחד ביום לפחות מקטינה משמעותית את הסיכון לחלות בסוגי סרטן שונים. מסרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן הפה, סרטן הכליות וסרטן השחלות.

התפוח עתיר ויטמינים בריאים והוא מסייע לשמור על הגיינת הפה. למעשה, כשאין בידיכם משחת שיניים או אפשרות לצחצח שיניים, כדאי לכם לנגוס בתפוח - הוא ינקה את הפה ויילחם בחיידקים לא רע בכלל...

בין הזנים המוכרים של התפוח ניתן למצוא את ה"רד דלישס" האדום, הזן המתוק והכי נמכר בעולם, זן שהעץ שלו לא זקוק להפריה מעץ תפוח אחר, כי הוא מפרה את עצמו.

ה"גרני סמית" (או גרנד סמית, כפי שמכנים אותו בישראל), לעומתו, הוא תפוח חמוץ-מתוק בצבע ירוק חזק וקליפה מבריקה. הוא נקרא על שם מי שגילתה אותו, מריה אן סמית' האוסטרלית, שמצאה בחצרה עץ תפוח והבחינה שהוא גדל מערימת זבל שעמדה בסמוך. ככל הנראה הוא תוצאה של הפרייה של תפוח תרבותי מתפוח בר.

אבל התפוח שזכה לפרסום עולמי, חייב אותו למחשב ה"מקינטוש" של חברת אפל, שנקרא על שמו. תפוח המקינטוש מזוהה בקליפתו הצבועה בגווני האדום-ירוק ובטעמו החמצמץ, שהפך אותו לחביב על תושבי קנדה וצפון אמריקה.


הנה התפוח ומגוון התפוחים שיש (עברית):

https://youtu.be/mQePz62zkqA


כך מגדלים תפוחים:

https://youtu.be/iQ6dz6jE3ew


ישראל היא מעצמת תפוחים ומפתחת זנים חדשים בעצמה (עברית):

https://youtu.be/3F8n0IM33-g


והסיידר, מיץ התפוחים המצוין שמכינים מתפוחים (עברית):

https://youtu.be/H0yyY-n1DXk

גביע הגלידה (Ice cream cone) עשוי הוופל הוא אחד המאכלים המוכרים והאהובים בעולם. רבים מעדיפים גלידה בגביע, שגם אותו ניתן לאכול, ולא בגביע נייר. אבל לא רבים יודעים שגביע הגלידה מהוופל נולד כתוצאה מטעות בחישוב. כן, טעות בחישוב הכמויות של דוכן גלידה בסיינט לואיס שבארצות הברית, היא שהביאה להמצאה הפופולארית הזו.

הכל התחיל ביריד העולמי שנערך בשנת 1904 בעיר האמריקאית סיינט לואיס. ביריד השתתפו משווקים ומציגים מרחבי העולם. זה היה יום חם והיה ביקוש אדיר לגלידה מהדוכנים שניצב שם. די מהר החלו צלוחיות הגלידה לאזול, אבל ההמונים דרשו גלידה ועכשיו.

לפתע שם לב מוכר הגלידה, שבדוכן הסמוך לו מכינים מעין וופל דקיק מפרס, השם הישן של איראן. לוופל הזה קוראים זאלאביה. בעל דוכן הגלידה ביקש מבעל הדוכן שיגלגל את וופל הזאלאביה הדקיק לצורה של קונוס, שבתוכו יוכל להגיש את הגלידה. בעל דוכן הזאלאביה נעתר והכין כמה קונוסים כאלה. ההצלחה הייתה מיידית והגלידה בגביעי הוופל עוררה התלהבות רבה. בתוך ימים נודע בכל העיר על הגלידה בגביע וופל, משם זה התפשט במהירות לרחבי ארצות הברית ולעולם כולו.

מאז 1904 הפך גביע הגלידה לחלק מחוויית הגלידה בכל העולם. קשה לדמיין את הגלידה שלנו בלעדיו וההמונים מצביעים בשפתיים. ההברקה של בעל דוכן הגלידה שחישב לא נכון את כמות הגביעים שבמחסן הפכה לאחת ההמצאות הפופולאריות בהיסטוריה.


הנה סרטון על ההמצאה ששינתה את עולם הגלידה לתמיד:

http://youtu.be/7OcfzMIZsxA


כך מייצרים את גביעי הגלידה מהוופל במפעל משפחתי המייצר אותם כבר דורות:

https://youtu.be/4K4JAyPxlTw


ובחיוך - גלידה היא עניין של טעם (עברית)

https://youtu.be/1zyR7_8N6Og

בשנים האחרונות הוא הופך לפצצה טרנדית של פרי, בכל העולם המערבי. האָבוֹקָדוֹ (Avocado) הגיע לארץ הקודש, ארץ ישראל, בזכות הנזירים של מנזר השתקנים בלטרון.

הם אולי שתקו כהרגלם, אבל בשקט בשקט הביאו לכאן את עצי האבוקדו הראשונים ואת אחד הפירות שהגיעו לעולם מגילוי אמריקה. בחצרו של מנזר השתקנים נמצאים עד היום עצי האבוקדו מהוותיקים בישראל ואולי אף אותם העצים הראשונים ההם.

אבל לאבוקדו ייחוס הרבה יותר מסעיר. מסתבר שאבוקדו הוא בכלל שריד למהפכה אבולוציונית מסעירה. חוקרים מאוניברסיטת פלורידה מצאו שפרח האבוקדו הוא "מאובן גנטי", מה שאומר שניתן למצוא בדנ"א שלו את ההוראות הגנטיות שמצביעות על המעבר מאצטרובלים, הוריהם הקדומים של הפרחים, אל הפרחים עצמם.

גם אם האבוקדו הוא אחד מצמחי הפרחים הקדומים בעולם והגנטיקה שלו מרתקת, ההיכרות של העולם הרחב איתו היא יחסית קצרה. הוא נולד במרכז אמריקה, ככל הנראה באזור שהוא היום במקסיקו.

כשכבשו הקונקיסטדורים הספרדים את האזור, הם החלו להעבירו לאזורים אחרים שבהם שלטו. כך עבר האבוקדו בהדרגה לדרום אמריקה ומשם הוא התפשט לחקלאים באפריקה ובאזורים שונים באסיה.

מקור השם "אבוקדו" הוא בשפה האצטקית, שבה "ahuacatl" פירושו "אשך". כמובן שהדימיון בין הפרי והאשך הוא הסיבה לשם הזה, אבל המקומיים אוחזים גם באמונה שלאבוקדו יש סגולות מיניות של ממש.

מפה לשם, בשנים האחרונות הפך האבוקדו למלך הטרנדי של המטבח ובהמון מקומות בעולם. לא כדאי לשכוח גם כמה הוא פופולרי כחומר גלם, בכל מטבח אפשרי - מיפן ועד סקנדינביה, מאמריקה ועד אוסטרליה.

בספטמבר 2021 התפרסם גם מחקר שמצא שאכילת אבוקדו מסייעת להורדת שומן בטני אצל נשים, מה שנקרא כרס. אז איכלו אבוקדו ותיראו טוב!


הנה כמה עובדות מרתקות על האבוקדו:

https://youtu.be/b_-EwkaxZek


יש בו גם קצת בעיות סביבתיות (עברית):

https://youtu.be/f_PMlXqWQ7I


אז יש המגדלים אבוקדו בבית:

https://youtu.be/DrFbk-xRlH0


משתמשים בו גם לטיפוח:

https://youtu.be/ZubuSuTQQO4


קניתם אבוקדו קשה? - רככו אותו כך (עברית):

https://youtu.be/g4v-2SUO2AM


היו זמנים שבהם האבוקדו ממש הפחיד אנשים:

https://youtu.be/5hRHZEb_uXc?long=yes


וכך מגדלים אותו:

https://youtu.be/whNYlkV-TMU?long=yes

הרומאים העשירים אהבו מאד לאכול. הם אכלו במשך שעות ארוכות והארוחות שלהם היו כבדות ובעלות מנות רבות. אותם עשירים רומיים נהגו לסעוד תוך רביצה על ספות מפנקות ואכלו כך סעודות ענק ומלאות פינוקים. אך כיוון שכרסם התמלאה במהירות, היו מהם שתאוות הזלילה גרמה להם להקיא, כדי לפנות מקום לעוד מאכלים.

עד כדי כך ההקאה הייתה נהוגה בארוחות העשירים של רומא, עד שהתפתח מיתוס שלפיו הם נהגו לבנות בבתי הפאר הרומיים חדר מיוחד בבית, חדר שהם כינו וומיטוריום (vomitorium) ושנועד להקאות.

אבל זה כלל לא נכון - הבלבול רווח בציבור משום שהיציאות של התיאטרון הרומי נקראות גם הן וומיטוריום, באותו מובן (הקאה). אך איש לא הקיא בהן. לרומאים הן הזכירו את ההקאה של הקהל מהאיצטדיון או התיאטרון. במילים אחרות, אלו היו מעברי היציאה שמהם מקיא התיאטרון את הקהל אל הרחוב...

כלומר, העשירים הרומיים אכן היו מרוקנים את קיבתם לעיתים, אם נשוב לרגע לסעודה הלא-נגמרת שלהם. אבל זה לא קרה בוומיטוריום הביתי, כי לא היה כזה, אלא בכלי הקאה שהובאו והוגשו להם על ידי העבדים שלהם.


הנה סרטון קצר על נימוסי השולחן האמיתיים והמוזרים של הרומאים:

http://youtu.be/TFo4-N3EwsU


ומקצוע רומי אמיתי - מוכר צואת העשירים, שמרכיביה היו טובים מהאוכל של העניים:

http://youtu.be/IHPdLTrAYrM

יתכן שהלחם (Bread) הוא ההמצאה הגדולה ביותר בתחום המזון. כמובן שלא ידוע מי המציא אותו, שכן היה זה בטרם נרשמה ההיסטוריה, בתקופה שנקראת פרהיסטוריה.

אבל הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר של לחם הם מאירופה של תקופת האבן המאוחרת. זה היה לפני בערך 30,000 שנים ודי ברור שהיה אז מדובר בלחם ללא תפיחה, כלומר לא ידעו עדיין על השימוש בשמרים להכנת הלחם. הממצאים הארכאולוגיים מאז מראים שמקור הקמח היה בצמחים שונים, שהם עשירים בעמילן, ביניהם ככל הנראה שרך וסוף.

את בעיית הלחם שמתייבש במהירות פתרו במצרים העתיקה, כשהמציאו את הטוסט. עד היום מכינים במצרים את ה"שאמסי", הלחם המקומי שהוא מהעתיקים בעולם.

את הלחם שלא זקוק לתפיחה ארוכה ונאפה במהירות פתרו בשנת 1920, כשהמציאו את הבאגט, אותו לחם רזה וארוך שמוכרים בצרפת כשהוא עדיין חם מהאפייה על הבוקר.

כך או כך, הידע והיכולת לעבור ממזון צמחי טרי, שנוטה להתקלקל במהירות, למוצר מיובש כמו לחם, שניתן לשמור לאורך זמן, הוא שביטל את התלות בתנאים סביבתיים ובשינויי העונות. ביחד עם גורמים נוספים, העובדה המשמעותית הזו עתידה להביא עם השנים, לשינויים דמוגרפיים עצומים.


כך התפתח הלחם שאנו אוכלים:

https://youtu.be/qylxpwNhFYI?t=52


אפיית לחם במצרים, מולדת הלחם המקומי ה"שאמסי":

https://youtu.be/A02ajdDJrUg


ולמה במסעדות מגישים לחם בהתחלה (עברית):

https://youtu.be/h4CVX9jfqR8

אננס (Ananas) הוא צמח טרופי המוציא פרי שכולנו אוהבים. פרי האננס הוא פרי טרופי צהוב, בעל קליפה עבה ומעליו ציצת עלים. שיח האננס גדל על ידי שליחת חוטרים וכך הוא מתרבה. מצד שני, כל צמח מניב רק פרי אחד, שיוצא מהגזע שלו.

מרבית יבול האננס העולמי מיועד כיום לתעשיית השימורים והמיצים.

האננס נפוץ מאוד בתאילנד ובסביבות טרופיות. כמעט כל מי שהיה בתאילנד מדבר בערגה על טעמו של האננס התאילנדי. אבל מקורו של האננס הוא ככל הנראה ביערות ברזיל שבאמריקה הדרומית.

לאירופה הגיע האננס עם כריסטופר קולומבוס והמתיישבים באמריקה, שהחלו לשלוח אותו לספרד וממנה אל שאר ארצות "היבשת הישנה". הם גילו את הפרי המתוק והטעים לאירופים הנלהבים וכבר בשנת 1720 גידלו אננס בחממות ברחבי אירופה.

הרחבה עצומה של שטחי החקלאות המוקדשים לאננס החלה בשלהי המאה ה19, עם תחילת הייצור של שימורי אננס.

גם בישראל מגדלים את האננס, מאז שנות ה-80, בחממות פלסטיק או תחת רשתות ובהדרגה הוא הפך לענף חקלאי. גידול האננס בארץ מתקיים ברובו המוחלט באזור החוף.

כיום מגדלים את האננס גם באפריקה, במיוחד בקניה ודרום-אפריקה. אך דווקא ארצות דרום מזרח אסיה, כמו תאילנד, טיוואן, פיליפינים, מלזיה, אוסטרליה וחוף-השנהב הן המובילות העולמיות בגידול האננס. זאת לצד המשך גידול האננס בהוואי וכמובן בברזיל ובמקסיקו שביבשת אמריקה.

מקור המילה "אננס" הוא מהשפה הטופית שבה המילה "אננה" משמעותה "פרי טוב". השם של האננס באנגלית (pineapple) נובע ככל הנראה מהמראה האצטרובלי (pine) שלו.


הנה סיפורו של האננס וכיצד מגדלים ומכינים אותו לשיווק בקופסאות השימורים או כאננס מיובש:

https://youtu.be/-15bEIG7sRY


כך מגדלים את האננס:

https://youtu.be/UVL8NXigTkI


כך עושים ממנו מיץ:

https://youtu.be/_uC5h0xBVDU


כך גדל האננס בהילוך מהיר:

https://youtu.be/LJmHxLxBnko


ואיש מדהים שאת הריצות שלו עושה עם אננס על הראש (עברית):

https://youtu.be/mMSs3W5UXRo

במפעל השוקולד מייצרים את השוקולד מקקאו וממרכיבים נוספים. יצרני השוקולד מייצרים את השוקולד הגולמי. חלקם מייצר מהשוקולד הגולמי את סוגי השוקולד והתערובות שמהם מכינים את המוצרים השונים. השוקולד הנקי הוא שוקולד מריר. אם מצרפים לו תערובות חלב מקבלים שוקולד חלב, יש שוקולד בטעם תפוז או עם תוספות של אגוזים וכן הלאה.

במפעלים כאלה מייצרים גם את טבליות השוקולד שאנו כה אוהבים. הם שופכים את השוקולד לתוך תבניות, שנותנות לו את הצורות השונות.


כך אוספים את פולי הקקאו ומעבירים למפעל השוקולד:

https://youtu.be/pSEf-yzMq7M


כאן מייצרים מפולי הקקאו את השוקולד:

https://youtu.be/PXFLLsqVgbY


מפעל השוקולד מייצר את השוקולד שאנו מכירים:

https://youtu.be/nL-onodO91A


מכונות שמייצרות בונבוניירות וביצי הפתעה משוקולד:

https://youtu.be/XNXWr5tg6ho


וסרטון אנימציה לפעוטות - כך מכינים שוקולד:

http://youtu.be/PT7Q9B-eG1k?t=30s

איך ניתן לשמר מזון בקופסאות שימורים?
איך שימור המזון עובד?


שימור מזון בקופסאות השימורים (Canning) הוא אחת התעשיות המצליחות בתחום המזון של העידן המודרני. אבל כיצד מתרחש הפלא הזה של מזון שלא מתקלקל בקופסת השימורים שאנו מאחסנים במזווה?

ראשית, הבה נבין מדוע מזון מתקלקל בכלל. אז כללית מזון מתקלקל בשל ההתרבות של חיידקים בתוכו. היה זה הרופא האיטלקי לזרו ספלנצ'ני שגילה שהכנסת בשר אל תוך כלי אטום, לאחר שהורתח קודם לכן, תמנע רקבון כתוצאה מהיווצרות של חיידקים ותשמר את הבשר לזמן רב יחסית. החיידקים כן יווצרו בכלי חשוף כי הם מגיעים, הסיק ספלנצ'ני, היישר מהאוויר. מאה אחריו ימציא לואי פסטר את תהליך הפיסטור של המזון וישמיד בו את החיידקים על ידי הרתחת האוכל.

אז מה השיטה לשימור מזון בקופסאות שימורים?

אם מזון נשמר טוב יותר כשלא מתפתחים בו חיידקים, הרי שמזון משומר (Canned food) נשמר בקופסאות בזכות העובדה שאין בו אוויר. עושים זאת באמצעות אריזת ואקום. אריזה כזו יכולה להתבצע היום גם באריזה פלסטית או בצנצנות הזכוכית הוותיקות יותר, אבל כאן אנו מדברים על קופסאות פח ואין הבדלים בשיטה.

שיטת השימור הזו מחייבת יצירה של ריק, בלועזית "ואקום" (Vacuum), בתוך המכל שישמש לשימור. אם לומר זאת בפשטות, שואבים מלוך קופסת השימורים את כל האוויר ומיד לאחר מכן אוטמים אותה. אפס האוויר, או הוואקום המוחלט בתוכה, לא מאפשר לחיידקים ויצורים אירוביים אחרים להתקיים בה, מה שמאפשר למזון להשמר במשך תקופה ארוכה. רק האפשרות של אורגניזמים אנאירוביים להתקיים באריזה כזו היא שתגרום בכל זאת לכך שבשלב מסוים, לרוב אחרי שנים מספר, המזון בקופסת השימורים בכל זאת יתקלקל.


כך האוכל נשמר בקופסאות השימורים:

https://youtu.be/a0hxrGp1IJI


עוד דרך להסביר זאת:

https://youtu.be/9AgzORAaFRQ

אין פרוותי ממנו על מדפי הירקות. אין מתוק וקיצי כמוהו ולרבים הוא מזכיר את הילדות. האפרסק (Peach) הוא פרי בעל ערך תזונתי נהדר, שהגיע אלינו אחרי שעשה דרך ארוכה על פני חצי עולם.

בסינית קוראים לאפרסק "טאו" או "פרסיה". שושלת האפרסקיים מתחילה בסין, בתור עץ בר. לפני 4,000 שנה בערך הוא בוית על ידי חקלאים סינים והפך לעץ האפרסק המודרני.

עם התפתחות דרכי המסחר מסין ובמיוחד "דרך המשי" הארוכה למערב, נודד האפרסק בשנת 400 לפני הספירה אל פרס הרחוקה. כאן מתקבע שמו בפרסית 'פרסיקה', שפירושו "פרי פרסי". שם זה עתיד להיות שגור בלשונות רבים.

מפרס נדד הפרי, ככל הנראה דרך יוון, לכל אגן הים התיכון ומשם כמעט לכל העולם.

מי שהביא את האפרסקים לארץ ישראל היה השלטון הרומי, ששלט כאן בתקופת בית שני. בכך הפכו הפירות הנחשקים מסין, פרס ויוון לחלק מנוף הפירות בארץ ישראל. אומרים שעם האפרסק הגיעו אז לארץ גם הנקטרינות.

כך הלכו ופותחו האפרסק ובעקבותיו גם הנקטרינה, תת-זן שלו, פחות או יותר לפרי שאנו מכירים כיום. ממצאים ארכאולוגים שמעידים על קיומו של האפרסק באזורנו הם בני לפחות 1,700 שנה. בתקופת התלמוד מתקבע שמו ביהדות בתור 'פרסק' וברבים 'אפרסקין'.

בגמרא מסופר על האפרסק כפרי אהוב שנהגו לאכול היהודים, לצד פירות ארץ ישראל הידועים, כמו הרימונים, הענבים, החרובים והשקדים.

יש מפרשים שסיפרו בכתובים על מנהג קדום, לפיו נהגו היהודים לקשט את תקרת הסוכה באפרסקים ונקטרינות. כך הם נהנו לאורך חג הסוכות מריחם הנעים ומצבעיהם העזים של פירות האפרסק.

גם שיטות הגידול המסורתיות שוכללו במהלך הדורות והגיעו לרמת אמנות של ממש. במאה ה-20, עם פריחת הישוב היהודי בארץ, הורחבו נטיעות עצי האפרסק והנקטרינה מאוד.

בארץ נלמדו אז תנאי האקלים שנדרשו לכל זן אפרסק. מהרי הגליל, דרך הרי ירושלים ועד מרכז שפלת החוף - בכל אזור ובהתאם לאזורים הגאוגרפיים והאקלימיים המתאימים להם, ניטעו זני האפרסק המתאימים.


כך מגדלים עצי אפרסקים:

https://youtu.be/jcEoisxKn5c


קטיף ומיון אפרסקים בקיבוץ של פעם (עברית):

https://youtu.be/enBh7I8LtDI


כך תבחרו אפרסקים (עברית):

https://youtu.be/z7NEwyHgjFM


ההבדלים בין אפרסקים לנקטרינות:

https://youtu.be/aBiyuaQojUo


וכך מכינים מסכה לפנים מאפרסקים (עברית):

https://youtu.be/UvoBgQk_s8M

הדרים (Citrus) הם עשרות מינים של עצים ירוקי-עד, עם פירות מאד אהובים ובריאים. פירות ההדר מספקים מגוון טעמים גדול, שנע בין מתוק לחמוץ. פירות ההדר מכילים מיץ רב.

בימי הביניים הצטיידו ספינות בהדרים לקראת הפלגות ארוכות. ליים למשל, נבחר בזכות תכונותיו לחיזוק בריאותם של ספנים. באותה תקופה האמינו שבעזרת מוצרי מזון חמוצים, כמו הלימון, ניתן למנוע גם את ההידבקות במחלת הדבר, שעל פי האמונה המקובלת אז נתפסה כנגרמת מאוויר רע ומעופש.

אבל לא רבים יודעים שבמקור כללו ההדרים רק מספר קטן של מינים - אתרוג, פומלו, מנדרינה, קיי ליים וחלימי, פרי שקיומו התגלה רק בשנים האחרונות. מהם נוצרו על ידי הרכבה או הכלאה מיני הדרים נוספים, רבים מהם הם מהאהובים והבריאים שבפירות. ביניהם ניתן למנות כיום גם את התפוז, הלימון, האשכולית, המנדרינה, הפומלית, הקלמנטינה, התפוזינה ואחרים.

הרכבה היא חיבור של ענף מעץ אחד, אל עץ שני. כך ניתן לקבל על העץ המארח את ההרכבה את פירות העץ המקורי. על ידי הרכבת העצים יגדלו פירות טעימים על עץ שקודם לכן נתן פירות פחות מוצלחים. כך ניתן גם לייצר פירות חדשים וטעמים לא מוכרים. הלימון למשל, הוא פרי שנוצר מהרכבה של ליים ואתרוג. קראו על כך באאוריקה, בתגית "הרכבה".

אם הרבה פירות וירקות הגיעו אלינו מהעולם החדש, מאמריקה, ההדרים עשו את הדרך ההפוכה. קולומבוס וספניו הם שהביאו אותם לאמריקה.

מאז סוף המאה ה-18 החלו להבין את היתרונות הבריאותיים הגלומים במיץ ההדרים כמקור לוויטמינים.


הנה תולדות עצי ההדרים:

https://youtu.be/ZxhRgmr2yhY


חקלאות ההדרים:

https://youtu.be/bsMwuISCftE


היתרונות התזונתיים:

https://youtu.be/XuB6N1z9N8k


אורזי מנדרינות להפצה:

https://youtu.be/zeqAlsmoEns


וכך מתפתח פרי הדר:

https://youtu.be/QcFBUp_C1QA