כיצד מפיקים את הקינמון?
קינמון (Cinnamon) הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה והתרופות ונחשב לאחד התבלינים המזוהים עם החורף. ניתן להשתמש בו רק בצורתו המיובשת.
את התבלין מפיקים מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של עצי הקינמונום (Cinnamomum). הפקתו נעשית בתהליך ארוך, מורכב וייחודי, שמהווה את אחד הגורמים למחירו הגבוה והמיוחד. גם העובדים המיומנים ביותר בתהליך הגידול וההפקה שלו יכולים לייצר רק קילוגרמים ספורים של קינמון ביום.
העצים הטרופיים של הקינמון גדלים בתנאי גידול מיוחדים וקפדניים, בעיקר באזורי סרי לנקה, לשעבר ציילון, מקום מוצאו של העץ. עוד מגדלים אותו כיום גם בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
עוד הסבר להיותו של הקינמון תבלין יקר כל כך הוא משך הגידול הארוך של עצי קינמון. לוקח כ-15 שנים עד שעץ הקינמון מגיע להבשלה ואורך חייו הוא כ-45-50 שנה. יחד עם גידולו הארוך הפקת הקינמון היא עבודה ידנית מדויקת, עם דרישות אקלימיות מיוחדות, התורמים גם הם למחירו הגבוה.
את תהליך ההפקה המורכב של תבלין קינמון מתחילים בגזימה של ענפי העצים והסרת הקליפה החיצונית. לאחר מכן, מפשיטים בעבודת יד מיומנת ועדינה את הקליפה הפנימית.
הקליפה הזו היא החלק העשיר בשמנים אתריים ובטעם ייחודי. נטיית הקליפות המיובשות הללו להסתלסל היא שיוצרת את מקלות הקינמון המוכרות וטחינתן יוצרת את אבקת הקינמון.
הקינמון הציילוני, המיוצר בסרי לנקה, ציילון של פעם, הוא המקורי, האיכותי, הנדיר והיקר ביותר. ניתן לזהות אותו, בהיותו מגולגל מאד למקלות דקים ושבירים יותר.
לעומתו יש את הקינמון הסיני, סוג זול יותר של קינמון. הוא קשה יותר ובריא מעט פחות, אך נפוץ הרבה יותר ברחבי העולם ומיוצר בעיקר בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
עובדי המטעים יוצאים מדי בוקר לתור אחר גזעי קינמון ארוכים ויפים. את הראויים הם גודעים ומביאים לסככה. לאחר מכן הם מקלפים את הקליפה בעזרת סכין. הקליפה הזו היא קליפתו החיצונית של העץ, קליפה גסה המשמשת, כמו שהיא, לבישול או נטחנת ונמכרת כקינמון טחון.
לאחר הסרת הקליפה החיצונית וסימון הגזעים, חורצים בהם קווים בסכין. מניחים את הגזעים הדקיקים לייבוש בסככה מוצלת, כי שמש ישירה פוגעת בטעם ומזיקה להם. תוך זמן מה מתקלפת הקליפה הדקה בחתכים שנוצרו, משתחררת מהגזע ומתגלגלת למקל הקינמון המוכר לנו. בתום תהליך הייבוש קושרים את המקלות הארוכים, אורזים אותם ומוציאים לשיווק, לכל העולם.
קינמון (Cinnamon) הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה והתרופות ונחשב לאחד התבלינים המזוהים עם החורף. ניתן להשתמש בו רק בצורתו המיובשת.
את התבלין מפיקים מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של עצי הקינמונום (Cinnamomum). הפקתו נעשית בתהליך ארוך, מורכב וייחודי, שמהווה את אחד הגורמים למחירו הגבוה והמיוחד. גם העובדים המיומנים ביותר בתהליך הגידול וההפקה שלו יכולים לייצר רק קילוגרמים ספורים של קינמון ביום.
העצים הטרופיים של הקינמון גדלים בתנאי גידול מיוחדים וקפדניים, בעיקר באזורי סרי לנקה, לשעבר ציילון, מקום מוצאו של העץ. עוד מגדלים אותו כיום גם בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
עוד הסבר להיותו של הקינמון תבלין יקר כל כך הוא משך הגידול הארוך של עצי קינמון. לוקח כ-15 שנים עד שעץ הקינמון מגיע להבשלה ואורך חייו הוא כ-45-50 שנה. יחד עם גידולו הארוך הפקת הקינמון היא עבודה ידנית מדויקת, עם דרישות אקלימיות מיוחדות, התורמים גם הם למחירו הגבוה.
את תהליך ההפקה המורכב של תבלין קינמון מתחילים בגזימה של ענפי העצים והסרת הקליפה החיצונית. לאחר מכן, מפשיטים בעבודת יד מיומנת ועדינה את הקליפה הפנימית.
הקליפה הזו היא החלק העשיר בשמנים אתריים ובטעם ייחודי. נטיית הקליפות המיובשות הללו להסתלסל היא שיוצרת את מקלות הקינמון המוכרות וטחינתן יוצרת את אבקת הקינמון.
הקינמון הציילוני, המיוצר בסרי לנקה, ציילון של פעם, הוא המקורי, האיכותי, הנדיר והיקר ביותר. ניתן לזהות אותו, בהיותו מגולגל מאד למקלות דקים ושבירים יותר.
לעומתו יש את הקינמון הסיני, סוג זול יותר של קינמון. הוא קשה יותר ובריא מעט פחות, אך נפוץ הרבה יותר ברחבי העולם ומיוצר בעיקר בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
הפקת הקינמון
הפקת התבלין מתבצעת כשאת הגזע של עץ הקינמון גודעים עד לגובה נמוך מעל פני הקרקע. לאחר שנה צומחים מנקודה הגדיעה מספר גזעים קטנים. המגדלים משמרים את אלו שנראים בריאים וחזקים, וגודעים את היתר.
עובדי המטעים יוצאים מדי בוקר לתור אחר גזעי קינמון ארוכים ויפים. את הראויים הם גודעים ומביאים לסככה. לאחר מכן הם מקלפים את הקליפה בעזרת סכין. הקליפה הזו היא קליפתו החיצונית של העץ, קליפה גסה המשמשת, כמו שהיא, לבישול או נטחנת ונמכרת כקינמון טחון.
לאחר הסרת הקליפה החיצונית וסימון הגזעים, חורצים בהם קווים בסכין. מניחים את הגזעים הדקיקים לייבוש בסככה מוצלת, כי שמש ישירה פוגעת בטעם ומזיקה להם. תוך זמן מה מתקלפת הקליפה הדקה בחתכים שנוצרו, משתחררת מהגזע ומתגלגלת למקל הקינמון המוכר לנו. בתום תהליך הייבוש קושרים את המקלות הארוכים, אורזים אותם ומוציאים לשיווק, לכל העולם.
במטבח
הקינמון, בעל הטעם החריף והמתוק, הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה. שימושיו העיקריים במטבח הם בתיבול של עוגות וקינוחים. הוא משמש גם לחליטות ובהכנת אוכל גם לתיבול בשר.
