כיצד מגדלים דלעת?
דְּלַעַת (Pumpkin) היא ירק גדול, מרשים ובעל צורה כמעט מפוסלת. אצלנו נפוצה הדלעת הכתומה, הקלסית, אבל בעולם נמכרים זני דלעות בצבעים שונים.
הדלעת נמנית על משפחת הדלועיים, שכוללת בין השאר את המלון, קישוא, מלפפון ועוד.
בעולם נמכרים זנים מגוונים של דלעות, כמו דלעת גינה, הדלורית הקטנה, דלעת גדולה שיכולה להגיע לממדי ענק ודלעת השדה, הגדלה על האדמה, כמו אבטיחים, מלונים ותפוחי אדמה.
אם בעבר נהגו לאכול אותה ללא בישול, היום הדלעת, עם תכולת הסיבים הגבוהה והמשביעה שבה, משולבת בתבשילים רבים. מוצאים אותה בשלל מאכלים, כולל בתבשילים, קדירות ובמרק הכתום שמככב בשנים האחרונות בכל מטבח כמעט.
האינדיאנים לימדו את הכדאיות שבגידול הדלעת והתירס גם את המתיישבים הראשונים שמגיעים מאירופה אל חופי אמריקה בספינה "מיי פלאואר" ובכך הם הצילו אותם מרעב.
היום מגדלים אותה במדינות רבות. אצלנו גידלו אותה חקלאים ערביים כבר מזמן. כשאתם שומעים על "כפר קרע" דעו שמדובר בכפר בו מגדלים דלעת. זו הסיבה שילדים נהגו לכנות מי שגולח לקרחת בכינוי "קרעה", העברית ראש דלעת.
כך הולכת הדלעת הענקית ותופסת מקום בתרבות האמריקאית, כשהיא מככבת לא רק במטבח, אלא גם בחגים, כמו "ליל כל הקדושים" של האמריקאים, בו תחפושות ודלועים מפוסלים עם נרות בתוכם, שנקראים "ג'ק-או-לנטרן", ממלאים תפקיד מרכזי. קראו עליו בתגית ליל כל הקדושים.
יש לדלעת ערך קלורי נמוך והיא קלה לעיכול, עם תכולת סיבים גבוהה מאוד ומשביעה וכמות נדיבה של נוגדי חמצון. זה הופך אותה למזון בריאות מעולה וגם מקל גם על שמירה וירידה במשקל.
אגב, מכיוון שמרבית החומרים הבריאים נמצאים בדלעת קרוב לקליפה, מומלץ לאכול אותה עם הקליפה.
ואפילו הגרעינים הלבנים, שהם גרעיני דלעת, מומלצים לבריאות, מחיזוק ושיפור הזיכרון ועד לטיפול טבעי נגד תולעים. בנוסף, גרעיני דלעת טובים גם למי שסובלים מאנמיה, מאסטמה ולנשים בהריון או מיניקות.
דְּלַעַת (Pumpkin) היא ירק גדול, מרשים ובעל צורה כמעט מפוסלת. אצלנו נפוצה הדלעת הכתומה, הקלסית, אבל בעולם נמכרים זני דלעות בצבעים שונים.
הדלעת נמנית על משפחת הדלועיים, שכוללת בין השאר את המלון, קישוא, מלפפון ועוד.
בעולם נמכרים זנים מגוונים של דלעות, כמו דלעת גינה, הדלורית הקטנה, דלעת גדולה שיכולה להגיע לממדי ענק ודלעת השדה, הגדלה על האדמה, כמו אבטיחים, מלונים ותפוחי אדמה.
אם בעבר נהגו לאכול אותה ללא בישול, היום הדלעת, עם תכולת הסיבים הגבוהה והמשביעה שבה, משולבת בתבשילים רבים. מוצאים אותה בשלל מאכלים, כולל בתבשילים, קדירות ובמרק הכתום שמככב בשנים האחרונות בכל מטבח כמעט.
תולדות הדלעת
המקור ההיסטורי הקדום של הדלעת הוא בצפון אמריקה. משערים שכ-2,000 שנה לפני הספירה האינדיאנים החלו לגדל אותה שם, כשהדלעת, נוחה לגידול, משביעה ובריאה, ממלאת תפקיד מרכזי בתזונה שלהם.
האינדיאנים לימדו את הכדאיות שבגידול הדלעת והתירס גם את המתיישבים הראשונים שמגיעים מאירופה אל חופי אמריקה בספינה "מיי פלאואר" ובכך הם הצילו אותם מרעב.
היום מגדלים אותה במדינות רבות. אצלנו גידלו אותה חקלאים ערביים כבר מזמן. כשאתם שומעים על "כפר קרע" דעו שמדובר בכפר בו מגדלים דלעת. זו הסיבה שילדים נהגו לכנות מי שגולח לקרחת בכינוי "קרעה", העברית ראש דלעת.
כך הולכת הדלעת הענקית ותופסת מקום בתרבות האמריקאית, כשהיא מככבת לא רק במטבח, אלא גם בחגים, כמו "ליל כל הקדושים" של האמריקאים, בו תחפושות ודלועים מפוסלים עם נרות בתוכם, שנקראים "ג'ק-או-לנטרן", ממלאים תפקיד מרכזי. קראו עליו בתגית ליל כל הקדושים.
דלעת ותזונה
הדלעת היא בריאה. היא כוללת כמות גבוהה של ויטמינים, במיוחד ויטמין A וויטמין C, כמו גם אשלגן, חומצה פולית והיא אפילו מציעה ריכוז גבוה של בטא קרוטן, אותו מרעיב שאנו מכירים ואוהבים מהגזר.
יש לדלעת ערך קלורי נמוך והיא קלה לעיכול, עם תכולת סיבים גבוהה מאוד ומשביעה וכמות נדיבה של נוגדי חמצון. זה הופך אותה למזון בריאות מעולה וגם מקל גם על שמירה וירידה במשקל.
אגב, מכיוון שמרבית החומרים הבריאים נמצאים בדלעת קרוב לקליפה, מומלץ לאכול אותה עם הקליפה.
ואפילו הגרעינים הלבנים, שהם גרעיני דלעת, מומלצים לבריאות, מחיזוק ושיפור הזיכרון ועד לטיפול טבעי נגד תולעים. בנוסף, גרעיני דלעת טובים גם למי שסובלים מאנמיה, מאסטמה ולנשים בהריון או מיניקות.
