שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי הפך מנער עני לאגדה הלבנה של ה-NBA?
לארי בירד (Larry Bird), הכדורסלן האגדי, היה "הבחור הלבן" של הליגה השחורה של זמנו, ליגת ה-NBA.
הליגה הזו, שהיום אין קונצנזוס יותר גדול ממנה בעולם הכדורסל, הייתה פעם בעלת תדמית של ליגה שמשחקים בה בעיקר שחקנים שחורים, חלק מהם בלטו יותר בתחום הסמים, האלכוהול והשערוריות, מאשר בכדורסל. הקבוצות הפסידו כסף והאווירה הכללית סביב ה-NBA לא ממש עניינה את בני המעמד הבינוני-גבוה של ארצות הברית - הלבנים, או במילים אחרות: את המיינסטרים של חובבי הכדורסל.
כל זה השתנה כשהגיע לארי בירד. היו מי שכינו אותו "התקווה הלבנה הגדולה", כי הוא היה מישהו שגם חובבי הכדורסל הלבנים יכולים היו להזדהות עימו. בתוך שנים אחדות, ביחד עם מג'יק ג'ונסון, הוא הצליח להפוך את הליגה הזו למעניינת ורלוונטית גם בשבילם. ההכנסות עלו, השחקנים השתפרו והמסוממים עפו הביתה.
השניים האלו הפכו את שנות ה-80 לתקופת הרנסאנס של הליגה הזו.
שנות ה-80 היו לפני הכל העידן של מג'יק ג'ונסון. הוא היה מלך האולם. אבל לארי בירד שיחק באותו מגרש וברמה שלו והיה היחיד שעמד ממש מולו - ברמה ובתחרותיות. ביחד, הם היו ה"לנון ומקרטני" של ה-NBA, שני הכוחות המשלימים והמתחרים ביניהם, היין והיאנג של הליגה הטובה בעולם. הם אלו שיהפכו את הכדורסל האמריקני להצלחה מסחררת ואת ליגת ה-NBA למותג הכי משגשג ויקר בעולם הספורט.
השניים האלה יכינו את הקרקע לדורות הבאים, של מייקל ג'ורדן, שאקיל אוניל, קובי בריאנט ולברון ג'יימס - עליהם יבנה המקדש שאנו מכירים כ-NBA של ימינו.
מתוך השניים דומה שלארי בירד, "ציפור נדירה", "רייר בירד" כמו שאמרו עליו פעם, הוא המעניין יותר. הוא לא היה מהיר במיוחד, פיזי, או אתלטי, ודאי לא אל מול הענקים השחורים שהקיפו אותו מכל צדדיו בליגה. אבל הדרייב שלו לנצח, חוכמת המשחק שלו ויכולת הקליעה המדהימה שלו היו בלתי נתפסים.
כך או כך, לארי בירד, מי שיהפוך לאגדה בחייו, לא התחיל עם דרייב שכזה. הוא גדל במשפחה קשת יום, בכפר העני פרנץ' ליק שבדרום אינדיאנה. עם אב הלום קרב ממלחמת קוריאה, שסבל מהתמכרות לאלכוהול ומסיוטים ליליים, הייתה לא מעט אלימות במשפחה שלו וגירושין קשים בהמשך.
לארי היה ילד ביישן, שהפך לצעיר ביישן, לא דיבר הרבה ומיעט לשתף ברגשותיו. רק במקום אחד הוא פרח - על המגרש. היכולות שלו על הפרקט התגלו כבר בתיכון. הוא הוזמן על ידי קבוצות שונות בליגת המכללות, אבל לא התלהב מדי וסרב שוב ושוב. לבסוף נעתר ללחץ של חברים והסכים לשחק בקבוצה של אוניברסיטת אינדיאנה.
באינדיאנה לא היה לו טוב במיוחד. מי שכבר בבית הספר לא הגדיר את עצמו כ"גאון" לא מצא את עצמו באוניברסיטה הגדולה הזו. גם בקבוצת הכדורסל הוא לא אהב את השחקנים, את סגנון המשחק ואת המאמן, שלא ממש האמין בו. שנים אחר-כך, המאמן הזה יעיד שבירד הייתה אחד הפיספוסים הגדולים שלו... פחות מחודש אחרי שהגיע למכללה, עזב בירד לתמיד. ניסיון נוסף להירשם למכללה אחרת, הסתיים גם הוא בעזיבה. בירד, אם לומר זאת בעדינות, לא היה ממש הצלחה...
בינתיים החל לארי לעבוד בעבודות שחורות וזמניות בכפר שלו והעתיד שלו נראה "מובטח", בתחומים כמו איסוף זבל וצביעה של מדרכות. הכדורסל נשאר רק תחביב, אבל לארי היה מרוצה. רק מצבו של אביו, שהלך והתדרדר, העיב עכשיו על תחושת החופש שלו.
אבל רצה המקרה ובמכללת אינדיאנה סטייט, מקום אחר לחלוטין, החליטו לגייס אותו לשורותיהם. ביל הודג'ס, עוזר המאמן שהכיר אותו מהתיכון, נסע אל הכפר לשכנעו. על אף ההתחמקויות וההתנגדויות של בירד, שהיה עייף מהמכללות ואהב את השקט של הכפר, הצליח עוזר המאמן הנחוש לשכנע אותו לנסות בפעם האחרונה.
כך החל לארי בירד בקריירה שתוביל אותו אל הנצח. באינדיאנה סטייט הוא מצא את התיקון שלו. האנרגיות והיחס בה היו מצויינים בשבילו. הוא הפך די מהר לכוכב הקבוצה והוביל אותה בעונה השלישית ל-33 נצחונות רצופים, דבר נדיר מאד, כמעט בלתי נתפס, בליגת המכללות.
שלוש שנים מאוחר יותר, יובילו "בירד" והודג'ס, עכשיו כבר המאמן הראשי, את אינדיאנה סטייט, לעונה מטורפת שבה הם ינצחו 33 משחקים רצופים. דילוג קליל אל ה-NBA יוביל אותו למפגש עם מג'יק ג'ונסון, המאור הגדול של הכדורסל אז.
את היריבות ביניהם החלו לארי בירד ומג'יק ג'ונסון עוד בליגת המכללות, במה שייחשב אחד ממשחקי הגמר הגדולים בתולדות טורניר אליפות המכללות בכדורסל, ה-NCAA. היריבות הזו המשיכה עתה ב-NBA, כשהם משובצים בסלטיקס ובלייקרס. ביחד הם עתידים לשנות את פני הכדורסל של אמריקה ובמידה רבה של העולם.
ביחד ולמול מג'יק, היריב העיקרי שלו וחברו, ניהל בירד קריירה אלמותית, שתכלול 3 אליפויות, 3 תארי MVP, לא פחות מ-12 פעמים שנבחר לאולסטאר ועוד. עם השנים הוא יהפוך גם למאמן וגם למנהל קבוצה ובכולם יזכה בתואר MVP - שיא יחודי שהוא היחיד שהגיע אליו אי-פעם.
דרך לא רעה למי שכבר חשב שהקריירה שלו תהיה בתור צובע מדרכות או אוסף פחי אשפה. בדרך אל הנצח, עתיד היה לארי בירד להשתייך ל"דרים-טים" האגדית של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ולייסד את מועדון ה-50-40-90, שבו נכללים רק שחקנים מליגת ה-NBA שהצליחו להגיע לפחות ל-50% קליעה מהשדה, 40% קליעה מהשלוש ו-90% קליעה מקו העונשין במהלך עונה שלמה.
כך הפך לארי בירד, שחקן לא משהו בהתחלה, לאגדת הכדורסל, אולי הכי חשובה בתולדות ה-NBA, לא בגלל יכולותיו אלא קודם כל בשל שינוי ההיסטוריה - גם זו האישית שלו וגם ההיסטוריה הכללית - של הליגה הטובה בעולם - NBA.
הנה הקריירה של לארי בירד:
https://youtu.be/du-fmgN_5Hc
קיצור תולדות חייו:
https://youtu.be/r5egzL8g8YE
אחרי המעבר לאינדיאנה סטייט:
https://youtu.be/o8FZ8fb3s7s
בירד נגד מג'יק ג'ונסון בקרב המפורסם שלהם בגמר המכללות:
https://youtu.be/hVnjscuRp7A
הקריירה המדהימה שלו:
https://youtu.be/maS9smxRubI
טקס הפרידה המרגש שערכו לו חבריו ויריביו הגדולים ביותר מה-NBA:
https://youtu.be/0BsHdQ4VuD4
ובקומדי סנטרל עשו פרודיה על חייו של בירד:
https://youtu.be/b5kaRbokoo8
מי היה כוכב העל הראשון בכדורגל?
פרנץ פושקאש (Ferenc Puskas) האגדי היה גדול כדורגלני הונגריה בכל הזמנים ואחד מהשחקנים הגדולים בתולדות הכדורגל. הוא היה כוכב-העל הראשון בתולדות הכדורגל העולמי. כל ילד שאהב כדורגל ידע לומר שהוא רוצה להיות פושקאש כשיגדל.
כמנהיג הלא-מוכתר והקפטן של 'הקוסמים המגיארים', הנבחרת ההונגרית הגדולה של שנות ה-50, כבש החלוץ האדיר לא פחות מ-83 שערים ב-84 הופעות של הנבחרת הזו. הוא קטף בקלות מדליית זהב אולימפית והעתיד נראה שלו ושל 'הקוסמים'.
לעתיד הזה קראו מונדיאל 54'. פושקאש כבש וכבש ולא הפסיק לפלס עם נבחרתו את הדרך אל הגמר. אבל שם, שום קסם לא עזר.. החומה הגרמנית הצליחה לעצור את מלך הכדורגל העולמי והקוסמים שלו ולקחת להם את הגביע. פושקאש המאוכזב לא יזכה להניף גביע עולמי. זה יהיה הפספוס הקטן של השחקן הגדול הזה.
בגיל 79 נכנע החלוץ האגדי פושקאש למחלת האלצהיימר ומת.
הנה סיפורו של פרנץ פושקאש:
http://youtu.be/3EFCBKnS2KE
קבוצת ריאל מדריד חולקת כבוד לפושקאש לאחר מותו:
https://youtu.be/MrfpTIbY0PM
וסרט ארוך יותר עליו:
http://youtu.be/STBQTqMnd8o?long=yes
מי זכה בהכי הרבה מדליות אולימפיות בהיסטוריה?
השחיין האמריקאי מייקל פלפס (Michael Phelps) הוא הספורטאי האולימפי המעוטר ביותר בהיסטוריה. לפלפס לא פחות מ-22 מדליות אולימפיות. הוא גם האלוף האולימפי שזכה במספר הרב ביותר של מדליות הזהב בתולדות המשחקים האולימפיים, בכל ענפי הספורט. יש לו בארון 18 מדליות זהב!
האישה שזכתה במספר המדליות הגדול ביותר בתולדות האולימפיאדה היא המתעמלת הרוסיה לריסה לטינינה, שייצגה באולימפיאדה את ברית המועצות (בתקופה שבה שלטה רוסיה במדינות רבות אחרות). היא זכתה בלא פחות מ-18 מדליות מכל הסוגים במהלך 3 אולימפיאדות רצופות (1956-1964).
הנה קיצור ההישגים הבלתי נתפסים שלו באולימפיאדה בה לקח 8 מדליות זהב (עברית):
https://youtu.be/jkKYPZS1KIQ?t=2m45s&end=5m01s
על פלפס ויכולותיו המדהימות:
https://youtu.be/BCPWWylytsA
תרגיל על מתח בביצועה של לריסה לטינינה מאולימפיאדת טוקיו 1964:
http://youtu.be/lsU7r5NwbcI
וכך פלפס פיצח את הפסיכולוגיה של המהירות:
https://youtu.be/Htw780vHH0o
מה המציא דיק פוסברי?
מעט מאד ספורטאים הם גם ממציאים. מעטים מתוך מי שהם אכן ממציאים הם גם מהפכנים. דיק פוסברי (Dick Fosbury) היה גם ספורטאי, גם ממציא ולא פחות ממהפכן ספורט של ממש.
בתוך פחות מדקה, בקפיצה אחת לגובה באולימפיאדת מקסיקו 1968, הוכה עולם הספורט בתדהמה! הקופץ לגובה רץ אל הרף, הסתובב וקפץ כשגבו אליו.. הוא השלים את הקפיצה והרף לא נפל. איש לא הבין מה השטות הזו, אבל זה לקח עוד כמה דקות והוא זכה במדליית הזהב ובהערצה בלתי-נתפסת ששמורה רק למהפכנים מסוגו.
ריצ'ארד "דיק" פוסברי לא היה סתם אלוף העולם בקפיצה לגובה. הוא גם היה הממציא של שיטת קפיצה הפוכה לחלוטין ומוזרה משל שאר הקופצים שלפניו. בעוד שכולם קפצו קדימה, פוסברי היה הראשון והיחיד שקפץ לאחור. הוא עשה זאת לאחר שהגיע למסקנה שקפיצה כזו תאפשר לו לנתר לגובה רב יותר מאשר הטכניקה שהיתה נהוגה אז. בנצחונו המדהים באולימפיאדה של מקסיקו בשנת 1968, הוא גרם לכל הקופצים האחרים להבין את מה שהשיג וכולם, ללא יוצא מן הכלל, אימצו את "שיטת פוסברי" כטכניקה המועדפת עליהם לקפיצה לגובה.
כיום נקרא על שמו הסגנון הפופולארי בקפיצה לגובה - פוסברי. באולימפיאדה שאחרי מקסיקו, אגב, איש מהקופצים לא קפץ בשיטת הקפיצה הישנה - כולם קפצו פוסברי!
משום כך, פוסברי אינו רק ספורטאי דגול - הוא גם ממציא גדול!
הנה דיק פוסברי באולימפיאדת מקסיקו 1968:
https://youtu.be/CZsH46Ek2ao
סיפורה של המהפכה של פוסברי והצד הפיזיקלי שלה (מתורגם):
http://youtu.be/RaGUW1d0w8g
הגאונות שבקפיצת פוסברי (עברית):
https://youtu.be/WgAeVYR18gw
הראשון בהיסטוריה שהמציא קפיצה ולקח את הזהב:
https://youtu.be/ERWo5pIPoNA
ריצ'ארד פוסברי והישגיו באולימפיאדת מקסיקו 1968:
http://youtu.be/mYyxDW7Hq8M
והסבר על המהפכה שיצר דיק פוסברי:
http://youtu.be/uKbpa_P3sRw
מי היה פלה, שחקן הכדורגל הגדול במאה ה-20?
פלה הוא כינויו של גדול הכדורגלנים בהיסטוריה, בן העניים המוכשר מברזיל שהפך את הכדורגל מעוד ספורט לאמנות, לריקוד ולחלום. הוא שיחק בתור חלוץ וקשר התקפי מצליח, משנות ה-50 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20 והעניק לעולם את הכדורגל היפה ביותר.
אבל פלה לא היה עוד שחקן טוב. השחקן הצעיר כל כך, בן 17 בלבד, הגיע ב-1958, בתוך שנה וחצי מהכפר העני שלו לגמר גביע העולם בשוודיה. במקום להיבהל מהמעמד, הוא ניצח שם, כמו מנצח תזמורת מיומן, על לקיחת גביע העולם הביתה, בפעם הראשונה בהיסטוריה של נבחרת ברזיל.
אביו של פלה היה שחקן כדורגל בעצמו, אך נפצע ולא הצליח לפרנס את משפחתו. פלה היה התיקון. ילד עני שהתגלה כשהוא משחק בכדורגל שכונתי והוזמן לקבוצת סנטוס, למד איך לשחק כדורגל עממי ומרהיב, בסגנון ברזילאי ועממי, שנקרא ג'ינגה.
"פלה", כינוי שהודבק לו בלעג בילדותו והוא השכיל לאמץ ולהפוך לכינוי המפורסם בתולדות המשחק. הילד, ששמו היה אדסון ארנטס דו נסימנטו, הפך לשחקן הכדורגל המפורסם בעולם, אייקון הכדורגל הגדול מכולם.
רשימת השיאים שלו לא תאומן. פלה הוא השחקן הצעיר ביותר שהבקיע בגביע העולם, הכדורגלן היחיד אי-פעם שזכה בשלושה גביעי עולם ומלך השלושער בכל הזמנים.
בקבוצת סנטוס בה שיחק, הוא זכה בשלל תארים קבוצתיים ואישיים נוספים ולאורך הקריירה שלו הבקיע פלה 1,283 שערים.
עם הוועד האולימפי הבינלאומי שבחר בו כ"ספורטאי המאה" ופיפ"א שהכתיר אותו כשחקן הכדורגל הטוב במאה כ-20, לא פלא שרבים רואים בפלה את הכדורגלן הטוב בכל הזמנים וכאיש שהמציא את הכדורגל מחדש.
אבל השפעתו העצומה על הנוער בברזיל, יכולתו להפוך את סגנון המשחק הברזילאי לנערץ בעולם כולו והמשחק המשובח של פלה, כמו גם סגנונו המרהיב, סגנון הג'ינגה העממי שהוא הביא מהכפר אל הגביע העולמי וניצח בעזרתו שוב ושוב, כל אלה השפיעו על הכדורגל הברזילאי ושיפרו אותו מאוד ולתמיד.
הנה סיפורו של פלה (עברית):
https://youtu.be/UxjmE3I1FQ4
השלושער שלו בגביע העולמי נגד שוודיה ב-1958:
https://youtu.be/8E9ecq009rw
20 השערים הגדולים שלו:
http://youtu.be/T7HFq1gKeUU
קדימון לסרט "פלה" שנעשה עליו (מתורגם):
https://youtu.be/KMhR1smcfD8
פרידה מאגדת הכדורגל הגדולה ביותר - פלה (עברית):
https://youtu.be/cy5wyiHWHs4?long=yes
והשוואת היכולות של ענקי הכדורגל מראדונה ופלה:
https://youtu.be/L9fzR8ve8A4?long=yes
מי היה ג'ו דימאג'יו?
ג'וזפה פאולו, הידוע כג'ו דימאג'יו (Joe DiMaggio), היה אחד משחקני הבייסבול הגדולים בכל הזמנים. הוא היה שחקן כדור בסיס בקבוצת הניו-יורק יאנקיז ומי שגילם את התגשמות החלום האמריקאי - בן למהגרים מסיציליה שהפך לכוכב ענק ומי שנחשב על ידי רבים כשחקן הבייסבול הטוב בהיסטוריה. השיא שלו בלתי נתפש ועדיין לא נשבר עד היום: הוא חבט לפחות פעם אחת במשך 56 משחקים ברציפות!
דימאג'יו היה בעל סגנון משחק מרהיב שהצטיין בבייסבול אבל גם בניהול הקריירה שלו. הוא הגיע לקבוצה בשנת 1936 והביא לקבוצתו תשע אליפויות בשנים הבאות ופרש בשיאו.
לאחר שפרש ג'ו דימאג'יו, החליטה הקבוצה שלעולם לא ייעשה שימוש יותר במספר 5 שאותו לבש. הוא העצים את האגדה כשנשא לאישה אגדה אמריקאית אחרת, כוכבת הקולנוע מרילין מונרו. כך הפך ילדם השמיני של זוג מהגרים מסיציליה לגיבור הלאומי של אמריקה ולמי שיופיע גם במחשבותיו של הדייג הזקן בספרו של ארנסט המינגווי, "הזקן והים".
בשיר הידוע "גברת רובינסון" ששרו סיימון וגרפונקל ב-1968 הופיעה השורה "לאן הלכת, ג'ו דימאג'יו? - האומה נושאת אליך את עיניה הבודדות". בפגישה מקרית במסעדה איטלקית הסביר פול סיימון שכתב אותו את משמעות הדברים לדימאג'יו - "אמרתי לו שראיתי בו גיבור אמריקאי ושאין מספיק גיבורים אמיתיים".
הנה סרטון על חייו של ג'ו דימאג'יו:
https://youtu.be/gufSWZ5xSBc
תמונות מנישואיו הקצרים של דימאג'יו למרילין מונרו:
http://youtu.be/LOSHiCpxWoc
ראיון בבגרותו:
https://youtu.be/HdFDIL8ENZ0
איך השמיים התפעלו מקפיצת המאה של בוב בימון?
זה קרה רגע אחרי שבוב בימון האמריקאי קפץ לרוחק באולימפיאדת מקסיקו 1968 את "הקפיצה של המאה". מדובר בשיא לא נתפס שיחזיק מעמד 23 שנים לפני שמישהו ישבור אותו.
עד כדי כך היה המרחק שקפץ בימון גדול, עד שהוא היה מעבר לטווח המדידה האלקטרונית שתוכננה לאולימפיאדה. איש לא ציפה להישג כה גדול. משום כך נאלצו השופטים למדוד את המרחק באמצעות סרט מידה ידני. הסתבר שבוב בימון קבע שיא של 8.90 מטרים.
השיא הלא-יאומן שלו הכניס לשפה האנגלית את המילה שתתאר הישג לא צפוי ומדהים - "בימוני" ("Beamonesque"). ברגע הראשון התקשה בימון שספר באינצ'ים לחשב את השיא במטרים ולא קלט את גודל ההישג. אבל אחרי שהסבירו לו שהתוצאה היא 29 רגל ו-2.5 אינץ' הוא ירד על ברכיו ופרץ בבכי, כשהוא מכסה את פניו.
ממש כשבימון הנרגש כרע על הרצפה ובכה באושר על גודל ההישג שלו, קרה עוד דבר קטן וסמלי מצד כוחות הטבע. ממש עם הבכי על הקפיצה האלוהית פרצה בשמיים סערת ברקים. היתכן שאפילו למעלה התרשמו מהקפיצה הזו?
על אף שנותרו לו עוד קפיצות בתחרות, החליט בימון שלא לקפוץ שוב. הוא ידע שמדליית הזהב בכיסו. אגב, חברו הטוב ומי שבאופן לא רשמי גם אימן אותו, ראלף בוסטון, זכה לבסוף במדליית הארד. אבל את הפאנץ' נתן האלוף האולימפי שאת שיאו שבר בימון. הוא כל כך התרשם מהקפיצה המדהימה, עד שאמר לבימון "הרסת את האירוע"...
מדעית, הגורמים שתרמו לקפיצה המדהימה של בימון היו כמה. פעם אחת, דלילות האוויר במקסיקו סיטי, שנמצאת בגובה של 2,240 מטרים. אוויר דליל מקטין משמעותית את התנגדות האוויר ומקל מאד על הקופצים (וגם על הרצים, אבל זה סיפור אחר).
פעם שנייה, רוח גבית חזקה, החזקה ביותר שנחשבת חוקית באולימפיאדה, נרשמה בעת קפיצתו של בימון. ובכל זאת, כדי שלא להמעיט בגדולתו של גדול הקופצים לרוחק, מסתבר שעוד דבר קטן תרם להשיג העצום שלו - מניתוח זווית ומיקום רגל הניתור של בימון על קרש הקפיצה, הסתבר שהוא הצליח לנתר מבלי להפסיד מרחק כלשהו. הוא השכיל לבחור לניתור שלו בנקודה המושלמת לקפיצה. אין פלא שהיא זכתה כאמור לכינוי "קפיצת המאה".
הנה הקפיצה של המאה:
http://youtu.be/DEt_Xgg8dzc
על גדולתו של בימון:
http://youtu.be/YBefM9G51Aw
הקפיצה עצמה בהילוך איטי:
http://youtu.be/XkTWEDKtP1A
ופרסומת שמשתמשת בו:
http://youtu.be/pG35D9Ty6Do
מי הספורטאי השחור שקלקל להיטלר את המסיבה?
זו היתה שנת 1936. מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר רצה לנצל את האולימפיאדה שנערכה בברלין כדי להראות לעולם את עליונות "הגזע הארי", הגרמני וזה שלפי תורת הגזע של היטלר הוא הגזע העליון. אותה תורת גזע הפכה עם עלייתו של היטלר לשלטון לאידאולוגיה של גרמניה הנאצית כולה וממנה נובע שהספורטאים הגרמנים ינצחו ללא הפסק.
מי שקלקל לפיהרר הנאצי את החגיגה היה ג'סי אוונס (Jesse Owens), אתלט אמריקני שצבע עורו שחור. כשהוא עומד בראש האתלטים האמריקנים השחורים הביס אוונס שוב ושוב את הגרמנים, בכל תחרות שבה השתתף באולימפיאדה.
4 מדליות זהב קטף האתלט השחור והדגים את עליונותו על כל אתלט במשחקים האולימפיים של ברלין 36.
הגרמנים הובסו שוב ושוב על ידי אוונס וחבריו השחורים והיטלר רק התעצבן יותר ויותר. לבסוף דווח כי אדולף היטלר נטש בכעס את האיצטדיון, לאור הנצחונות של האצן האמריקני שהמשיך לזכות בתחרויות. זה לא מדויק. האמת שהיטלר, שביום הראשון לחץ את ידי המנצחים הגרמנים, נדרש על ידי הוועד האולימפי, ללחוץ את ידי כל המנצחים. כדי שלא ללחוץ את ידי אוונס, הוא עזב את האצטדיון והלך הביתה.
כך או כך, אוונס, שהכינוי שלו היה כבר אז "הקליע השחום", זכה ב-4 מדליות זהב במשחקים האולימפיים של ברלין 1936. הוא היה לאתלט הראשון בהיסטוריה שזכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדה אחת (בריצות למרחק 100 מטר, 200 מטר ובריצת השליחים ובעוד ענף שבו הצטיין: קפיצה לרוחק) ונחשב מאז לאחד האתלטים הגדולים בכל הזמנים.
ליד הישגיו המדהימים בריצה, ראוי לציין את שיאו בקפיצה לרוחק. אוונס היה מלך האולימפיאדה של 1936 והאיש המהיר בעולם, אבל את הנצחון בקפיצה לרוחק הוא חייב למתחרה הגדול שלו, לוץ לונג הגרמני, שייעץ לו כיצד לשפר את קפיצתו. בכך, למעשה, הוא עצמו הובס על ידי אוונס. אותו לוץ רץ כדי לברך אותו מיד אחרי קפיצתו של אוונס - וכל זאת לעיני הפיהרר שלו...
כך הפך אוונס לקופץ לרוחק הראשון בהיסטוריה שקפץ למרחק מעל 8 מטר (שיאו היה 8.13 מטר) והוא החזיק בשיא העולמי למשך 25 שנים! - לוץ עצמו, אגב, נלחם ונהרג בקרב כמה שנים אחר-כך, בשירותו הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.
אבל גם לג'סי אוונס לא חיכה עתיד מזהיר. כשהוא חזר לארצות הברית הגזענית, איש לא חיכה לו. לדאבונו, ממש כמו היטלר, הנשיא רוזוולט גם הוא לא נפגש איתו.
אוונס עבד בעבודות מזדמנות ולפרנסתו הוא נאלץ להתחרות בכלבים ובסוסים. גם אותם הוא ניצח וכשנשאל איך ספורטאי במעמדו עוסק בדברים כאלו, הוא ענה שאת המדליות שלו הוא לא יכול לאכול.
לאחר שסיים את הקריירה הספורטיבית שלו הפך אוונס למעשן כבד, ונהג לעשן המון סיגריות. זה הוביל למחלת סרטן הריאות ולמותו מהמחלה.
לקח שנים עד שאמריקה נזכרה בו שוב והחלה לכבד את הספורטאי השחור שהראה להיטלר את הדרך החוצה מהאיצטדיון ולה הביא כל כך הרבה כבוד. היום נקרא על שמו של אוונס רחוב אפילו בברלין, בבירת גרמניה.
הנה ג'סי אוונס:
http://youtu.be/quQopJmQry4
תגובתו של היטלר לתבוסה הגרמנית מול אוונס, המנצח שוב ושוב:
https://youtu.be/HCmvDwDocrw
סיפורם של אוונס ולוץ לונג הגרמני שסייע לו לעיני היטלר:
https://youtu.be/_O7qXP1ywhM
קומיקאי אמריקאי מתאר את אכזבתו של הדיקטטור:
https://youtu.be/rJW7wWqGNDI
תכנית חינוכית על סיפורו של ג'סי אוונס (עברית):
https://youtu.be/rIB4V8GZ1-Q?long=yes
וסרט תיעודי על הספורטאי הגדול והסמל של האתלטיקה האמריקאית:
https://youtu.be/gn-Xg158TcQ?long=yes
מיהו השחיין שלא הפסיד מעולם?
ג'וני וייסמילר (Johnny Weissmüller), השחיין האולימפי שהפך שחקן, הוא אגדת ספורט וקולנוע ומאלופי האולימפיאדה הגדולים בהיסטוריה. לא כולם יודעים שמי שהפך ברבות השנים לכוכב קולנוע ב-12 סרטי "טרזן", החל את דרכו בתור שחיין אולימפי ואלוף עולם בלתי מנוצח.
כמי שגדל בתור ילד חולני ורופאיו הם שהמליצו על שחייה כתרופה לבריאותו, הפך בבגרותו לאלוף עולם בלתי מנוצח. בשנות ה-20 היה וייסמילר לספורטאי שנודע בשיאים עולמיים רבים ובמדליות זהב אולימפיות שבהן זכה בענף השחייה. למעשה, ניצח וייסמילר בבריכה האולימפית בכל משחה שבו השתתף.
הוא גם חידש לא מעט בטכניקה שלו. וייסמילר היה הראשון בעולם ששחה בתחרויות בסגנון החתירה, או בשמו אז "קראול אמריקאי". השחייה הייתה מנוגדת לסגנון המקובל, שבו היה ראשו של השחיין בחוץ. בקראול השחיין משקיע את ראשו במים, עד גבות העיניים. כדי להגיע למהירות ויכולת כה גבוהה בקראול, הוא נהג להתאמן במשך שעות ארוכות, כשרגליו קשורות ורק ידיו פעילות, או כשידיו לא חותרות ואוחזות בקרש ורק רגליו דוחפות אותו קדימה.
הצלחותיו הספורטיביות הן בלתי נתפסות. באולימפיאדת פאריס 1924 הוא זכה בשלוש מדליות זהב וארבע שנים אחר-כך, באמסטרדם, הוא הוסיף שתיים נוספות. יצא שבבריכות השחיה האולימפיות הוא מעולם לא הפסיד.
כשפרש וייסמילר מקריירת השחייה בת שבע השנים שלו, הוא עשה זאת לאחר ששבר 67 שיאי עולם וזכה ב-5 מדליות זהב אולימפיות בשחייה. מאזנו הספורטיבי היה מושלם - הוא מעולם לא הפסיד במשחה אישי!
מהבריכה אל הג'ונגל - ג'וני וייסמילר:
https://youtu.be/D91MF6D3QHk
ג'וני וייסמילר שובר שיא בקטע נדיר מהמשחים שבהם ניצח:
https://youtu.be/Sx50JTFqS2M
יו ג'יין, מי טרזן:
https://youtu.be/bxSzcWLIhiQ
ומסדר בסרט לאריה ארוחה של נאצי:
https://youtu.be/7Cwh_PBB5OU
לארי בירד (Larry Bird), הכדורסלן האגדי, היה "הבחור הלבן" של הליגה השחורה של זמנו, ליגת ה-NBA.
הליגה הזו, שהיום אין קונצנזוס יותר גדול ממנה בעולם הכדורסל, הייתה פעם בעלת תדמית של ליגה שמשחקים בה בעיקר שחקנים שחורים, חלק מהם בלטו יותר בתחום הסמים, האלכוהול והשערוריות, מאשר בכדורסל. הקבוצות הפסידו כסף והאווירה הכללית סביב ה-NBA לא ממש עניינה את בני המעמד הבינוני-גבוה של ארצות הברית - הלבנים, או במילים אחרות: את המיינסטרים של חובבי הכדורסל.
כל זה השתנה כשהגיע לארי בירד. היו מי שכינו אותו "התקווה הלבנה הגדולה", כי הוא היה מישהו שגם חובבי הכדורסל הלבנים יכולים היו להזדהות עימו. בתוך שנים אחדות, ביחד עם מג'יק ג'ונסון, הוא הצליח להפוך את הליגה הזו למעניינת ורלוונטית גם בשבילם. ההכנסות עלו, השחקנים השתפרו והמסוממים עפו הביתה.
השניים האלו הפכו את שנות ה-80 לתקופת הרנסאנס של הליגה הזו.
שנות ה-80 היו לפני הכל העידן של מג'יק ג'ונסון. הוא היה מלך האולם. אבל לארי בירד שיחק באותו מגרש וברמה שלו והיה היחיד שעמד ממש מולו - ברמה ובתחרותיות. ביחד, הם היו ה"לנון ומקרטני" של ה-NBA, שני הכוחות המשלימים והמתחרים ביניהם, היין והיאנג של הליגה הטובה בעולם. הם אלו שיהפכו את הכדורסל האמריקני להצלחה מסחררת ואת ליגת ה-NBA למותג הכי משגשג ויקר בעולם הספורט.
השניים האלה יכינו את הקרקע לדורות הבאים, של מייקל ג'ורדן, שאקיל אוניל, קובי בריאנט ולברון ג'יימס - עליהם יבנה המקדש שאנו מכירים כ-NBA של ימינו.
מתוך השניים דומה שלארי בירד, "ציפור נדירה", "רייר בירד" כמו שאמרו עליו פעם, הוא המעניין יותר. הוא לא היה מהיר במיוחד, פיזי, או אתלטי, ודאי לא אל מול הענקים השחורים שהקיפו אותו מכל צדדיו בליגה. אבל הדרייב שלו לנצח, חוכמת המשחק שלו ויכולת הקליעה המדהימה שלו היו בלתי נתפסים.
כך או כך, לארי בירד, מי שיהפוך לאגדה בחייו, לא התחיל עם דרייב שכזה. הוא גדל במשפחה קשת יום, בכפר העני פרנץ' ליק שבדרום אינדיאנה. עם אב הלום קרב ממלחמת קוריאה, שסבל מהתמכרות לאלכוהול ומסיוטים ליליים, הייתה לא מעט אלימות במשפחה שלו וגירושין קשים בהמשך.
לארי היה ילד ביישן, שהפך לצעיר ביישן, לא דיבר הרבה ומיעט לשתף ברגשותיו. רק במקום אחד הוא פרח - על המגרש. היכולות שלו על הפרקט התגלו כבר בתיכון. הוא הוזמן על ידי קבוצות שונות בליגת המכללות, אבל לא התלהב מדי וסרב שוב ושוב. לבסוף נעתר ללחץ של חברים והסכים לשחק בקבוצה של אוניברסיטת אינדיאנה.
באינדיאנה לא היה לו טוב במיוחד. מי שכבר בבית הספר לא הגדיר את עצמו כ"גאון" לא מצא את עצמו באוניברסיטה הגדולה הזו. גם בקבוצת הכדורסל הוא לא אהב את השחקנים, את סגנון המשחק ואת המאמן, שלא ממש האמין בו. שנים אחר-כך, המאמן הזה יעיד שבירד הייתה אחד הפיספוסים הגדולים שלו... פחות מחודש אחרי שהגיע למכללה, עזב בירד לתמיד. ניסיון נוסף להירשם למכללה אחרת, הסתיים גם הוא בעזיבה. בירד, אם לומר זאת בעדינות, לא היה ממש הצלחה...
בינתיים החל לארי לעבוד בעבודות שחורות וזמניות בכפר שלו והעתיד שלו נראה "מובטח", בתחומים כמו איסוף זבל וצביעה של מדרכות. הכדורסל נשאר רק תחביב, אבל לארי היה מרוצה. רק מצבו של אביו, שהלך והתדרדר, העיב עכשיו על תחושת החופש שלו.
אבל רצה המקרה ובמכללת אינדיאנה סטייט, מקום אחר לחלוטין, החליטו לגייס אותו לשורותיהם. ביל הודג'ס, עוזר המאמן שהכיר אותו מהתיכון, נסע אל הכפר לשכנעו. על אף ההתחמקויות וההתנגדויות של בירד, שהיה עייף מהמכללות ואהב את השקט של הכפר, הצליח עוזר המאמן הנחוש לשכנע אותו לנסות בפעם האחרונה.
כך החל לארי בירד בקריירה שתוביל אותו אל הנצח. באינדיאנה סטייט הוא מצא את התיקון שלו. האנרגיות והיחס בה היו מצויינים בשבילו. הוא הפך די מהר לכוכב הקבוצה והוביל אותה בעונה השלישית ל-33 נצחונות רצופים, דבר נדיר מאד, כמעט בלתי נתפס, בליגת המכללות.
שלוש שנים מאוחר יותר, יובילו "בירד" והודג'ס, עכשיו כבר המאמן הראשי, את אינדיאנה סטייט, לעונה מטורפת שבה הם ינצחו 33 משחקים רצופים. דילוג קליל אל ה-NBA יוביל אותו למפגש עם מג'יק ג'ונסון, המאור הגדול של הכדורסל אז.
את היריבות ביניהם החלו לארי בירד ומג'יק ג'ונסון עוד בליגת המכללות, במה שייחשב אחד ממשחקי הגמר הגדולים בתולדות טורניר אליפות המכללות בכדורסל, ה-NCAA. היריבות הזו המשיכה עתה ב-NBA, כשהם משובצים בסלטיקס ובלייקרס. ביחד הם עתידים לשנות את פני הכדורסל של אמריקה ובמידה רבה של העולם.
ביחד ולמול מג'יק, היריב העיקרי שלו וחברו, ניהל בירד קריירה אלמותית, שתכלול 3 אליפויות, 3 תארי MVP, לא פחות מ-12 פעמים שנבחר לאולסטאר ועוד. עם השנים הוא יהפוך גם למאמן וגם למנהל קבוצה ובכולם יזכה בתואר MVP - שיא יחודי שהוא היחיד שהגיע אליו אי-פעם.
דרך לא רעה למי שכבר חשב שהקריירה שלו תהיה בתור צובע מדרכות או אוסף פחי אשפה. בדרך אל הנצח, עתיד היה לארי בירד להשתייך ל"דרים-טים" האגדית של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ולייסד את מועדון ה-50-40-90, שבו נכללים רק שחקנים מליגת ה-NBA שהצליחו להגיע לפחות ל-50% קליעה מהשדה, 40% קליעה מהשלוש ו-90% קליעה מקו העונשין במהלך עונה שלמה.
כך הפך לארי בירד, שחקן לא משהו בהתחלה, לאגדת הכדורסל, אולי הכי חשובה בתולדות ה-NBA, לא בגלל יכולותיו אלא קודם כל בשל שינוי ההיסטוריה - גם זו האישית שלו וגם ההיסטוריה הכללית - של הליגה הטובה בעולם - NBA.
הנה הקריירה של לארי בירד:
https://youtu.be/du-fmgN_5Hc
קיצור תולדות חייו:
https://youtu.be/r5egzL8g8YE
אחרי המעבר לאינדיאנה סטייט:
https://youtu.be/o8FZ8fb3s7s
בירד נגד מג'יק ג'ונסון בקרב המפורסם שלהם בגמר המכללות:
https://youtu.be/hVnjscuRp7A
הקריירה המדהימה שלו:
https://youtu.be/maS9smxRubI
טקס הפרידה המרגש שערכו לו חבריו ויריביו הגדולים ביותר מה-NBA:
https://youtu.be/0BsHdQ4VuD4
ובקומדי סנטרל עשו פרודיה על חייו של בירד:
https://youtu.be/b5kaRbokoo8
פרנץ פושקאש (Ferenc Puskas) האגדי היה גדול כדורגלני הונגריה בכל הזמנים ואחד מהשחקנים הגדולים בתולדות הכדורגל. הוא היה כוכב-העל הראשון בתולדות הכדורגל העולמי. כל ילד שאהב כדורגל ידע לומר שהוא רוצה להיות פושקאש כשיגדל.
כמנהיג הלא-מוכתר והקפטן של 'הקוסמים המגיארים', הנבחרת ההונגרית הגדולה של שנות ה-50, כבש החלוץ האדיר לא פחות מ-83 שערים ב-84 הופעות של הנבחרת הזו. הוא קטף בקלות מדליית זהב אולימפית והעתיד נראה שלו ושל 'הקוסמים'.
לעתיד הזה קראו מונדיאל 54'. פושקאש כבש וכבש ולא הפסיק לפלס עם נבחרתו את הדרך אל הגמר. אבל שם, שום קסם לא עזר.. החומה הגרמנית הצליחה לעצור את מלך הכדורגל העולמי והקוסמים שלו ולקחת להם את הגביע. פושקאש המאוכזב לא יזכה להניף גביע עולמי. זה יהיה הפספוס הקטן של השחקן הגדול הזה.
בגיל 79 נכנע החלוץ האגדי פושקאש למחלת האלצהיימר ומת.
הנה סיפורו של פרנץ פושקאש:
http://youtu.be/3EFCBKnS2KE
קבוצת ריאל מדריד חולקת כבוד לפושקאש לאחר מותו:
https://youtu.be/MrfpTIbY0PM
וסרט ארוך יותר עליו:
http://youtu.be/STBQTqMnd8o?long=yes
השחיין האמריקאי מייקל פלפס (Michael Phelps) הוא הספורטאי האולימפי המעוטר ביותר בהיסטוריה. לפלפס לא פחות מ-22 מדליות אולימפיות. הוא גם האלוף האולימפי שזכה במספר הרב ביותר של מדליות הזהב בתולדות המשחקים האולימפיים, בכל ענפי הספורט. יש לו בארון 18 מדליות זהב!
האישה שזכתה במספר המדליות הגדול ביותר בתולדות האולימפיאדה היא המתעמלת הרוסיה לריסה לטינינה, שייצגה באולימפיאדה את ברית המועצות (בתקופה שבה שלטה רוסיה במדינות רבות אחרות). היא זכתה בלא פחות מ-18 מדליות מכל הסוגים במהלך 3 אולימפיאדות רצופות (1956-1964).
הנה קיצור ההישגים הבלתי נתפסים שלו באולימפיאדה בה לקח 8 מדליות זהב (עברית):
https://youtu.be/jkKYPZS1KIQ?t=2m45s&end=5m01s
על פלפס ויכולותיו המדהימות:
https://youtu.be/BCPWWylytsA
תרגיל על מתח בביצועה של לריסה לטינינה מאולימפיאדת טוקיו 1964:
http://youtu.be/lsU7r5NwbcI
וכך פלפס פיצח את הפסיכולוגיה של המהירות:
https://youtu.be/Htw780vHH0o
מעט מאד ספורטאים הם גם ממציאים. מעטים מתוך מי שהם אכן ממציאים הם גם מהפכנים. דיק פוסברי (Dick Fosbury) היה גם ספורטאי, גם ממציא ולא פחות ממהפכן ספורט של ממש.
בתוך פחות מדקה, בקפיצה אחת לגובה באולימפיאדת מקסיקו 1968, הוכה עולם הספורט בתדהמה! הקופץ לגובה רץ אל הרף, הסתובב וקפץ כשגבו אליו.. הוא השלים את הקפיצה והרף לא נפל. איש לא הבין מה השטות הזו, אבל זה לקח עוד כמה דקות והוא זכה במדליית הזהב ובהערצה בלתי-נתפסת ששמורה רק למהפכנים מסוגו.
ריצ'ארד "דיק" פוסברי לא היה סתם אלוף העולם בקפיצה לגובה. הוא גם היה הממציא של שיטת קפיצה הפוכה לחלוטין ומוזרה משל שאר הקופצים שלפניו. בעוד שכולם קפצו קדימה, פוסברי היה הראשון והיחיד שקפץ לאחור. הוא עשה זאת לאחר שהגיע למסקנה שקפיצה כזו תאפשר לו לנתר לגובה רב יותר מאשר הטכניקה שהיתה נהוגה אז. בנצחונו המדהים באולימפיאדה של מקסיקו בשנת 1968, הוא גרם לכל הקופצים האחרים להבין את מה שהשיג וכולם, ללא יוצא מן הכלל, אימצו את "שיטת פוסברי" כטכניקה המועדפת עליהם לקפיצה לגובה.
כיום נקרא על שמו הסגנון הפופולארי בקפיצה לגובה - פוסברי. באולימפיאדה שאחרי מקסיקו, אגב, איש מהקופצים לא קפץ בשיטת הקפיצה הישנה - כולם קפצו פוסברי!
משום כך, פוסברי אינו רק ספורטאי דגול - הוא גם ממציא גדול!
הנה דיק פוסברי באולימפיאדת מקסיקו 1968:
https://youtu.be/CZsH46Ek2ao
סיפורה של המהפכה של פוסברי והצד הפיזיקלי שלה (מתורגם):
http://youtu.be/RaGUW1d0w8g
הגאונות שבקפיצת פוסברי (עברית):
https://youtu.be/WgAeVYR18gw
הראשון בהיסטוריה שהמציא קפיצה ולקח את הזהב:
https://youtu.be/ERWo5pIPoNA
ריצ'ארד פוסברי והישגיו באולימפיאדת מקסיקו 1968:
http://youtu.be/mYyxDW7Hq8M
והסבר על המהפכה שיצר דיק פוסברי:
http://youtu.be/uKbpa_P3sRw
ספורטאים דגולים
פלה הוא כינויו של גדול הכדורגלנים בהיסטוריה, בן העניים המוכשר מברזיל שהפך את הכדורגל מעוד ספורט לאמנות, לריקוד ולחלום. הוא שיחק בתור חלוץ וקשר התקפי מצליח, משנות ה-50 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20 והעניק לעולם את הכדורגל היפה ביותר.
אבל פלה לא היה עוד שחקן טוב. השחקן הצעיר כל כך, בן 17 בלבד, הגיע ב-1958, בתוך שנה וחצי מהכפר העני שלו לגמר גביע העולם בשוודיה. במקום להיבהל מהמעמד, הוא ניצח שם, כמו מנצח תזמורת מיומן, על לקיחת גביע העולם הביתה, בפעם הראשונה בהיסטוריה של נבחרת ברזיל.
אביו של פלה היה שחקן כדורגל בעצמו, אך נפצע ולא הצליח לפרנס את משפחתו. פלה היה התיקון. ילד עני שהתגלה כשהוא משחק בכדורגל שכונתי והוזמן לקבוצת סנטוס, למד איך לשחק כדורגל עממי ומרהיב, בסגנון ברזילאי ועממי, שנקרא ג'ינגה.
"פלה", כינוי שהודבק לו בלעג בילדותו והוא השכיל לאמץ ולהפוך לכינוי המפורסם בתולדות המשחק. הילד, ששמו היה אדסון ארנטס דו נסימנטו, הפך לשחקן הכדורגל המפורסם בעולם, אייקון הכדורגל הגדול מכולם.
רשימת השיאים שלו לא תאומן. פלה הוא השחקן הצעיר ביותר שהבקיע בגביע העולם, הכדורגלן היחיד אי-פעם שזכה בשלושה גביעי עולם ומלך השלושער בכל הזמנים.
בקבוצת סנטוס בה שיחק, הוא זכה בשלל תארים קבוצתיים ואישיים נוספים ולאורך הקריירה שלו הבקיע פלה 1,283 שערים.
עם הוועד האולימפי הבינלאומי שבחר בו כ"ספורטאי המאה" ופיפ"א שהכתיר אותו כשחקן הכדורגל הטוב במאה כ-20, לא פלא שרבים רואים בפלה את הכדורגלן הטוב בכל הזמנים וכאיש שהמציא את הכדורגל מחדש.
אבל השפעתו העצומה על הנוער בברזיל, יכולתו להפוך את סגנון המשחק הברזילאי לנערץ בעולם כולו והמשחק המשובח של פלה, כמו גם סגנונו המרהיב, סגנון הג'ינגה העממי שהוא הביא מהכפר אל הגביע העולמי וניצח בעזרתו שוב ושוב, כל אלה השפיעו על הכדורגל הברזילאי ושיפרו אותו מאוד ולתמיד.
הנה סיפורו של פלה (עברית):
https://youtu.be/UxjmE3I1FQ4
השלושער שלו בגביע העולמי נגד שוודיה ב-1958:
https://youtu.be/8E9ecq009rw
20 השערים הגדולים שלו:
http://youtu.be/T7HFq1gKeUU
קדימון לסרט "פלה" שנעשה עליו (מתורגם):
https://youtu.be/KMhR1smcfD8
פרידה מאגדת הכדורגל הגדולה ביותר - פלה (עברית):
https://youtu.be/cy5wyiHWHs4?long=yes
והשוואת היכולות של ענקי הכדורגל מראדונה ופלה:
https://youtu.be/L9fzR8ve8A4?long=yes
ג'וזפה פאולו, הידוע כג'ו דימאג'יו (Joe DiMaggio), היה אחד משחקני הבייסבול הגדולים בכל הזמנים. הוא היה שחקן כדור בסיס בקבוצת הניו-יורק יאנקיז ומי שגילם את התגשמות החלום האמריקאי - בן למהגרים מסיציליה שהפך לכוכב ענק ומי שנחשב על ידי רבים כשחקן הבייסבול הטוב בהיסטוריה. השיא שלו בלתי נתפש ועדיין לא נשבר עד היום: הוא חבט לפחות פעם אחת במשך 56 משחקים ברציפות!
דימאג'יו היה בעל סגנון משחק מרהיב שהצטיין בבייסבול אבל גם בניהול הקריירה שלו. הוא הגיע לקבוצה בשנת 1936 והביא לקבוצתו תשע אליפויות בשנים הבאות ופרש בשיאו.
לאחר שפרש ג'ו דימאג'יו, החליטה הקבוצה שלעולם לא ייעשה שימוש יותר במספר 5 שאותו לבש. הוא העצים את האגדה כשנשא לאישה אגדה אמריקאית אחרת, כוכבת הקולנוע מרילין מונרו. כך הפך ילדם השמיני של זוג מהגרים מסיציליה לגיבור הלאומי של אמריקה ולמי שיופיע גם במחשבותיו של הדייג הזקן בספרו של ארנסט המינגווי, "הזקן והים".
בשיר הידוע "גברת רובינסון" ששרו סיימון וגרפונקל ב-1968 הופיעה השורה "לאן הלכת, ג'ו דימאג'יו? - האומה נושאת אליך את עיניה הבודדות". בפגישה מקרית במסעדה איטלקית הסביר פול סיימון שכתב אותו את משמעות הדברים לדימאג'יו - "אמרתי לו שראיתי בו גיבור אמריקאי ושאין מספיק גיבורים אמיתיים".
הנה סרטון על חייו של ג'ו דימאג'יו:
https://youtu.be/gufSWZ5xSBc
תמונות מנישואיו הקצרים של דימאג'יו למרילין מונרו:
http://youtu.be/LOSHiCpxWoc
ראיון בבגרותו:
https://youtu.be/HdFDIL8ENZ0
זה קרה רגע אחרי שבוב בימון האמריקאי קפץ לרוחק באולימפיאדת מקסיקו 1968 את "הקפיצה של המאה". מדובר בשיא לא נתפס שיחזיק מעמד 23 שנים לפני שמישהו ישבור אותו.
עד כדי כך היה המרחק שקפץ בימון גדול, עד שהוא היה מעבר לטווח המדידה האלקטרונית שתוכננה לאולימפיאדה. איש לא ציפה להישג כה גדול. משום כך נאלצו השופטים למדוד את המרחק באמצעות סרט מידה ידני. הסתבר שבוב בימון קבע שיא של 8.90 מטרים.
השיא הלא-יאומן שלו הכניס לשפה האנגלית את המילה שתתאר הישג לא צפוי ומדהים - "בימוני" ("Beamonesque"). ברגע הראשון התקשה בימון שספר באינצ'ים לחשב את השיא במטרים ולא קלט את גודל ההישג. אבל אחרי שהסבירו לו שהתוצאה היא 29 רגל ו-2.5 אינץ' הוא ירד על ברכיו ופרץ בבכי, כשהוא מכסה את פניו.
ממש כשבימון הנרגש כרע על הרצפה ובכה באושר על גודל ההישג שלו, קרה עוד דבר קטן וסמלי מצד כוחות הטבע. ממש עם הבכי על הקפיצה האלוהית פרצה בשמיים סערת ברקים. היתכן שאפילו למעלה התרשמו מהקפיצה הזו?
על אף שנותרו לו עוד קפיצות בתחרות, החליט בימון שלא לקפוץ שוב. הוא ידע שמדליית הזהב בכיסו. אגב, חברו הטוב ומי שבאופן לא רשמי גם אימן אותו, ראלף בוסטון, זכה לבסוף במדליית הארד. אבל את הפאנץ' נתן האלוף האולימפי שאת שיאו שבר בימון. הוא כל כך התרשם מהקפיצה המדהימה, עד שאמר לבימון "הרסת את האירוע"...
מדעית, הגורמים שתרמו לקפיצה המדהימה של בימון היו כמה. פעם אחת, דלילות האוויר במקסיקו סיטי, שנמצאת בגובה של 2,240 מטרים. אוויר דליל מקטין משמעותית את התנגדות האוויר ומקל מאד על הקופצים (וגם על הרצים, אבל זה סיפור אחר).
פעם שנייה, רוח גבית חזקה, החזקה ביותר שנחשבת חוקית באולימפיאדה, נרשמה בעת קפיצתו של בימון. ובכל זאת, כדי שלא להמעיט בגדולתו של גדול הקופצים לרוחק, מסתבר שעוד דבר קטן תרם להשיג העצום שלו - מניתוח זווית ומיקום רגל הניתור של בימון על קרש הקפיצה, הסתבר שהוא הצליח לנתר מבלי להפסיד מרחק כלשהו. הוא השכיל לבחור לניתור שלו בנקודה המושלמת לקפיצה. אין פלא שהיא זכתה כאמור לכינוי "קפיצת המאה".
הנה הקפיצה של המאה:
http://youtu.be/DEt_Xgg8dzc
על גדולתו של בימון:
http://youtu.be/YBefM9G51Aw
הקפיצה עצמה בהילוך איטי:
http://youtu.be/XkTWEDKtP1A
ופרסומת שמשתמשת בו:
http://youtu.be/pG35D9Ty6Do
זו היתה שנת 1936. מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר רצה לנצל את האולימפיאדה שנערכה בברלין כדי להראות לעולם את עליונות "הגזע הארי", הגרמני וזה שלפי תורת הגזע של היטלר הוא הגזע העליון. אותה תורת גזע הפכה עם עלייתו של היטלר לשלטון לאידאולוגיה של גרמניה הנאצית כולה וממנה נובע שהספורטאים הגרמנים ינצחו ללא הפסק.
מי שקלקל לפיהרר הנאצי את החגיגה היה ג'סי אוונס (Jesse Owens), אתלט אמריקני שצבע עורו שחור. כשהוא עומד בראש האתלטים האמריקנים השחורים הביס אוונס שוב ושוב את הגרמנים, בכל תחרות שבה השתתף באולימפיאדה.
4 מדליות זהב קטף האתלט השחור והדגים את עליונותו על כל אתלט במשחקים האולימפיים של ברלין 36.
הגרמנים הובסו שוב ושוב על ידי אוונס וחבריו השחורים והיטלר רק התעצבן יותר ויותר. לבסוף דווח כי אדולף היטלר נטש בכעס את האיצטדיון, לאור הנצחונות של האצן האמריקני שהמשיך לזכות בתחרויות. זה לא מדויק. האמת שהיטלר, שביום הראשון לחץ את ידי המנצחים הגרמנים, נדרש על ידי הוועד האולימפי, ללחוץ את ידי כל המנצחים. כדי שלא ללחוץ את ידי אוונס, הוא עזב את האצטדיון והלך הביתה.
כך או כך, אוונס, שהכינוי שלו היה כבר אז "הקליע השחום", זכה ב-4 מדליות זהב במשחקים האולימפיים של ברלין 1936. הוא היה לאתלט הראשון בהיסטוריה שזכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדה אחת (בריצות למרחק 100 מטר, 200 מטר ובריצת השליחים ובעוד ענף שבו הצטיין: קפיצה לרוחק) ונחשב מאז לאחד האתלטים הגדולים בכל הזמנים.
ליד הישגיו המדהימים בריצה, ראוי לציין את שיאו בקפיצה לרוחק. אוונס היה מלך האולימפיאדה של 1936 והאיש המהיר בעולם, אבל את הנצחון בקפיצה לרוחק הוא חייב למתחרה הגדול שלו, לוץ לונג הגרמני, שייעץ לו כיצד לשפר את קפיצתו. בכך, למעשה, הוא עצמו הובס על ידי אוונס. אותו לוץ רץ כדי לברך אותו מיד אחרי קפיצתו של אוונס - וכל זאת לעיני הפיהרר שלו...
כך הפך אוונס לקופץ לרוחק הראשון בהיסטוריה שקפץ למרחק מעל 8 מטר (שיאו היה 8.13 מטר) והוא החזיק בשיא העולמי למשך 25 שנים! - לוץ עצמו, אגב, נלחם ונהרג בקרב כמה שנים אחר-כך, בשירותו הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.
אבל גם לג'סי אוונס לא חיכה עתיד מזהיר. כשהוא חזר לארצות הברית הגזענית, איש לא חיכה לו. לדאבונו, ממש כמו היטלר, הנשיא רוזוולט גם הוא לא נפגש איתו.
אוונס עבד בעבודות מזדמנות ולפרנסתו הוא נאלץ להתחרות בכלבים ובסוסים. גם אותם הוא ניצח וכשנשאל איך ספורטאי במעמדו עוסק בדברים כאלו, הוא ענה שאת המדליות שלו הוא לא יכול לאכול.
לאחר שסיים את הקריירה הספורטיבית שלו הפך אוונס למעשן כבד, ונהג לעשן המון סיגריות. זה הוביל למחלת סרטן הריאות ולמותו מהמחלה.
לקח שנים עד שאמריקה נזכרה בו שוב והחלה לכבד את הספורטאי השחור שהראה להיטלר את הדרך החוצה מהאיצטדיון ולה הביא כל כך הרבה כבוד. היום נקרא על שמו של אוונס רחוב אפילו בברלין, בבירת גרמניה.
הנה ג'סי אוונס:
http://youtu.be/quQopJmQry4
תגובתו של היטלר לתבוסה הגרמנית מול אוונס, המנצח שוב ושוב:
https://youtu.be/HCmvDwDocrw
סיפורם של אוונס ולוץ לונג הגרמני שסייע לו לעיני היטלר:
https://youtu.be/_O7qXP1ywhM
קומיקאי אמריקאי מתאר את אכזבתו של הדיקטטור:
https://youtu.be/rJW7wWqGNDI
תכנית חינוכית על סיפורו של ג'סי אוונס (עברית):
https://youtu.be/rIB4V8GZ1-Q?long=yes
וסרט תיעודי על הספורטאי הגדול והסמל של האתלטיקה האמריקאית:
https://youtu.be/gn-Xg158TcQ?long=yes
ג'וני וייסמילר (Johnny Weissmüller), השחיין האולימפי שהפך שחקן, הוא אגדת ספורט וקולנוע ומאלופי האולימפיאדה הגדולים בהיסטוריה. לא כולם יודעים שמי שהפך ברבות השנים לכוכב קולנוע ב-12 סרטי "טרזן", החל את דרכו בתור שחיין אולימפי ואלוף עולם בלתי מנוצח.
כמי שגדל בתור ילד חולני ורופאיו הם שהמליצו על שחייה כתרופה לבריאותו, הפך בבגרותו לאלוף עולם בלתי מנוצח. בשנות ה-20 היה וייסמילר לספורטאי שנודע בשיאים עולמיים רבים ובמדליות זהב אולימפיות שבהן זכה בענף השחייה. למעשה, ניצח וייסמילר בבריכה האולימפית בכל משחה שבו השתתף.
הוא גם חידש לא מעט בטכניקה שלו. וייסמילר היה הראשון בעולם ששחה בתחרויות בסגנון החתירה, או בשמו אז "קראול אמריקאי". השחייה הייתה מנוגדת לסגנון המקובל, שבו היה ראשו של השחיין בחוץ. בקראול השחיין משקיע את ראשו במים, עד גבות העיניים. כדי להגיע למהירות ויכולת כה גבוהה בקראול, הוא נהג להתאמן במשך שעות ארוכות, כשרגליו קשורות ורק ידיו פעילות, או כשידיו לא חותרות ואוחזות בקרש ורק רגליו דוחפות אותו קדימה.
הצלחותיו הספורטיביות הן בלתי נתפסות. באולימפיאדת פאריס 1924 הוא זכה בשלוש מדליות זהב וארבע שנים אחר-כך, באמסטרדם, הוא הוסיף שתיים נוספות. יצא שבבריכות השחיה האולימפיות הוא מעולם לא הפסיד.
כשפרש וייסמילר מקריירת השחייה בת שבע השנים שלו, הוא עשה זאת לאחר ששבר 67 שיאי עולם וזכה ב-5 מדליות זהב אולימפיות בשחייה. מאזנו הספורטיבי היה מושלם - הוא מעולם לא הפסיד במשחה אישי!
מהבריכה אל הג'ונגל - ג'וני וייסמילר:
https://youtu.be/D91MF6D3QHk
ג'וני וייסמילר שובר שיא בקטע נדיר מהמשחים שבהם ניצח:
https://youtu.be/Sx50JTFqS2M
יו ג'יין, מי טרזן:
https://youtu.be/bxSzcWLIhiQ
ומסדר בסרט לאריה ארוחה של נאצי:
https://youtu.be/7Cwh_PBB5OU
האם רוקי מרציאנו מעולם לא הפסיד?
אחרי 49 ניצחונות ואפס הפסדים, רוקי מרציאנו (Rocky Marciano) היה אלוף העולם היחיד במשקל כבד שסיים את הקריירה שלו בלא שהפסיד מעולם.
הוא הביס 4 אגדות איגרוף בנוק-אאוט שלא פעם היה החזק שקיבלו בקריירה שלהם. מרציאנו היה ידוע באגרופי הרעם שלו, בפצצות שהיה מטיח ביריביו. "להיות עם רוקי מרציאנו בזירה", אמרו אז רבים, "זה להילחם על חייך!"
מי שיאמרו עליו שנים אחר-כך ש"הוא היה שור עם כפפות", גדל כבחור אמריקאי ממוצא איטלקי בבית עני. האגרוף, הוא יאמר שנים אחר-כך, היה הדרך שלו לצאת מהמצב הקשה הזה. או כמו שהוא עצמו תיאר זאת, בכך שהוא התאגרף הוא לא נאלץ לחזור ולעבוד בעיבוד עורות ובגינון. פעם הוא אמר על כך "התחלתי להתאגרף כי שנאתי את העבודות שעשיתי לפני כן ואני חושש שאם אפסיד, אצטרך לחזור אליהן".
הוא היה לא מנוצח.
מעט מאד מתאגרפים פרשו בלתי מנוצחים. חוץ ממרציאנו, איש מהם גם לא היה אלוף העולם באיגרוף. יותר מכך, רק פעמיים בקריירה המקצוענית שלו חטף רוקי נוקאאוט שהפיל אותו אל הקרשים. בשתי הפעמים הוא התאושש מיד, התייצב על רגליו ומיהר להכריע את הקרבות בנוקאאוט שהביא לניצחון.
סדרת סרטי האיגרוף "רוקי" שעשה סילבסטר סטלונה, אמריקאי אחר ממוצא איטלקי, ובמיוחד הסרט הראשון בה, הם סוג של מחווה לרוקי מרציאנו. בסרט הראשון אומר המאמן שלו לגיבור רוקי בלבואה, שהוא מזכיר לו בסגנון האיגרוף ובלב שלו את רוקי מרציאנו.
אבל הציטטה שמדגימה יותר מכל עד כמה הוערך רוקי מרציאנו גם בקרב יריביו, היא זו של ג'ו וולקוט, שאמר אחרי שהובס בקרב נגדו "רק שניים היו יכולים לנצח אותי באותו לילה, ואחד מהם הוא אלוהים".
הנה צורת הלחימה של רוקי:
https://youtu.be/SjDfOoAxI_4
קרב בו הוא נראה מובס אבל אז מפליא בנוק אאוט לג'ו לואיס בסיבוב השמיני:
https://youtu.be/WPdY7G9qUo8
הקרב המפורסם בין רוקי מרציאנו לגו וולקוט:
https://youtu.be/yElVvd1_BdQ
כאן הוא מביס את מוחמד עלי הצעיר:
https://youtu.be/2d5tjovcAWw
הנה סרט תיעודי על חייו של רוקי האמיתי:
https://youtu.be/IfvLwkSInjU?long=yes
והקריירה של רוקי מרציאנו:
https://youtu.be/PjinT0ieVV0?long=yes
אחרי 49 ניצחונות ואפס הפסדים, רוקי מרציאנו (Rocky Marciano) היה אלוף העולם היחיד במשקל כבד שסיים את הקריירה שלו בלא שהפסיד מעולם.
הוא הביס 4 אגדות איגרוף בנוק-אאוט שלא פעם היה החזק שקיבלו בקריירה שלהם. מרציאנו היה ידוע באגרופי הרעם שלו, בפצצות שהיה מטיח ביריביו. "להיות עם רוקי מרציאנו בזירה", אמרו אז רבים, "זה להילחם על חייך!"
מי שיאמרו עליו שנים אחר-כך ש"הוא היה שור עם כפפות", גדל כבחור אמריקאי ממוצא איטלקי בבית עני. האגרוף, הוא יאמר שנים אחר-כך, היה הדרך שלו לצאת מהמצב הקשה הזה. או כמו שהוא עצמו תיאר זאת, בכך שהוא התאגרף הוא לא נאלץ לחזור ולעבוד בעיבוד עורות ובגינון. פעם הוא אמר על כך "התחלתי להתאגרף כי שנאתי את העבודות שעשיתי לפני כן ואני חושש שאם אפסיד, אצטרך לחזור אליהן".
הוא היה לא מנוצח.
מעט מאד מתאגרפים פרשו בלתי מנוצחים. חוץ ממרציאנו, איש מהם גם לא היה אלוף העולם באיגרוף. יותר מכך, רק פעמיים בקריירה המקצוענית שלו חטף רוקי נוקאאוט שהפיל אותו אל הקרשים. בשתי הפעמים הוא התאושש מיד, התייצב על רגליו ומיהר להכריע את הקרבות בנוקאאוט שהביא לניצחון.
סדרת סרטי האיגרוף "רוקי" שעשה סילבסטר סטלונה, אמריקאי אחר ממוצא איטלקי, ובמיוחד הסרט הראשון בה, הם סוג של מחווה לרוקי מרציאנו. בסרט הראשון אומר המאמן שלו לגיבור רוקי בלבואה, שהוא מזכיר לו בסגנון האיגרוף ובלב שלו את רוקי מרציאנו.
אבל הציטטה שמדגימה יותר מכל עד כמה הוערך רוקי מרציאנו גם בקרב יריביו, היא זו של ג'ו וולקוט, שאמר אחרי שהובס בקרב נגדו "רק שניים היו יכולים לנצח אותי באותו לילה, ואחד מהם הוא אלוהים".
הנה צורת הלחימה של רוקי:
https://youtu.be/SjDfOoAxI_4
קרב בו הוא נראה מובס אבל אז מפליא בנוק אאוט לג'ו לואיס בסיבוב השמיני:
https://youtu.be/WPdY7G9qUo8
הקרב המפורסם בין רוקי מרציאנו לגו וולקוט:
https://youtu.be/yElVvd1_BdQ
כאן הוא מביס את מוחמד עלי הצעיר:
https://youtu.be/2d5tjovcAWw
הנה סרט תיעודי על חייו של רוקי האמיתי:
https://youtu.be/IfvLwkSInjU?long=yes
והקריירה של רוקי מרציאנו:
https://youtu.be/PjinT0ieVV0?long=yes
מי העפיל ראשון להר האוורסט?
בשעות הבוקר של ה-29 במאי 1953 הצליחו שני מטפסי הרים להעפיל אל פסגת ההר הגבוה בעולם. אלה היו אדמונד הילארי מניו-זילנד והמלווה הנפאלי שלו, בן שבט השרפה טאנסינג נורגאי. הראשונים שכבשו את פסגת האוורסט.
המסע לטיפוס על ההר שאיש לא עלה לפסגתו לפני לכן, ארך חודשיים וחצי. השניים היו חלק ממשלחת בריטית שתיפקדה וצוידה כמו יחידה צבאית. השניים הצליחו מבין כולם ולא רק בזכות אומץ ליבם, אלא גם מכיוון שכושרם הגופני היה הטוב ביותר.
סר אדמונד הילארי זכה בתואר סר עוד לפני שירד מהאוורסט. זה קרה כי הידיעה על ההעפלה לפסגה הגיעה ללונדון בדיוק ביום הכתרתה של המלכה אליזבת השנייה. ההישג העצום לאימפריה הבריטית (שניו-זילנד היתה חלק ממנה), בהעפלה לפסגת האוורסט, היה מעין מתנה לחגיגות ההכתרה של המלכה.
אגב, האוורסט היה רק אחד מ"שלושת הקטבים" כמו שנהגו בזמנו לכנות ושהילארי כבש. כי עוד לפני כיבוש האוורסט, "הקוטב השלישי", כבש הילארי את הקוטב הצפוני ואת אנטרקטיקה שהיא הקוטב הדרומי, ושאותו הוא גם חצה מצד לצד. שנבין, מדובר במסע של כ-2,800 קילומטרים במקום הקר ביותר בעולם.
אגב, יתכן שב-1924 עלה מטפס הרים אחר מבריטניה בשם ג'ורג מלורי, ביחד עם שותפו הצעיר סנדי ארווין על ההר. מלורי הקדים את הילארי ב-29 שנים, אבל השניים לא נשארו בחיים.
את גופתו של מלורי כנראה שמצאו. אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות הוא לפסגת האוורסט. זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה של אשתו, שהוא הבטיח להשאיר על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה. לא נמצאה עדיין גם מצלמה שהייתה בידי השניים ויתכן שתחשוף את התשובה למסתורין - מי כבש ראשון את האוורסט?
הנה סרטון לזכר מסעותיו של הילארי:
http://youtu.be/YzROa1spA7I
כבוד המלכים שקיבל הילארי כששב מכיבוש ההר:
https://youtu.be/X4egTHmDYho
מצגת על ההר וכובשיו הראשונים:
https://youtu.be/D2c0vwrcpP8
סיפורו הטראגי של ג'ורג מלורי:
https://youtu.be/0nBH6NeyFpw
וסרט תיעודי על כיבוש הר האוורסט:
https://youtu.be/nDbE00gV20k?long=yes
בשעות הבוקר של ה-29 במאי 1953 הצליחו שני מטפסי הרים להעפיל אל פסגת ההר הגבוה בעולם. אלה היו אדמונד הילארי מניו-זילנד והמלווה הנפאלי שלו, בן שבט השרפה טאנסינג נורגאי. הראשונים שכבשו את פסגת האוורסט.
המסע לטיפוס על ההר שאיש לא עלה לפסגתו לפני לכן, ארך חודשיים וחצי. השניים היו חלק ממשלחת בריטית שתיפקדה וצוידה כמו יחידה צבאית. השניים הצליחו מבין כולם ולא רק בזכות אומץ ליבם, אלא גם מכיוון שכושרם הגופני היה הטוב ביותר.
סר אדמונד הילארי זכה בתואר סר עוד לפני שירד מהאוורסט. זה קרה כי הידיעה על ההעפלה לפסגה הגיעה ללונדון בדיוק ביום הכתרתה של המלכה אליזבת השנייה. ההישג העצום לאימפריה הבריטית (שניו-זילנד היתה חלק ממנה), בהעפלה לפסגת האוורסט, היה מעין מתנה לחגיגות ההכתרה של המלכה.
אגב, האוורסט היה רק אחד מ"שלושת הקטבים" כמו שנהגו בזמנו לכנות ושהילארי כבש. כי עוד לפני כיבוש האוורסט, "הקוטב השלישי", כבש הילארי את הקוטב הצפוני ואת אנטרקטיקה שהיא הקוטב הדרומי, ושאותו הוא גם חצה מצד לצד. שנבין, מדובר במסע של כ-2,800 קילומטרים במקום הקר ביותר בעולם.
אגב, יתכן שב-1924 עלה מטפס הרים אחר מבריטניה בשם ג'ורג מלורי, ביחד עם שותפו הצעיר סנדי ארווין על ההר. מלורי הקדים את הילארי ב-29 שנים, אבל השניים לא נשארו בחיים.
את גופתו של מלורי כנראה שמצאו. אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות הוא לפסגת האוורסט. זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה של אשתו, שהוא הבטיח להשאיר על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה. לא נמצאה עדיין גם מצלמה שהייתה בידי השניים ויתכן שתחשוף את התשובה למסתורין - מי כבש ראשון את האוורסט?
הנה סרטון לזכר מסעותיו של הילארי:
http://youtu.be/YzROa1spA7I
כבוד המלכים שקיבל הילארי כששב מכיבוש ההר:
https://youtu.be/X4egTHmDYho
מצגת על ההר וכובשיו הראשונים:
https://youtu.be/D2c0vwrcpP8
סיפורו הטראגי של ג'ורג מלורי:
https://youtu.be/0nBH6NeyFpw
וסרט תיעודי על כיבוש הר האוורסט:
https://youtu.be/nDbE00gV20k?long=yes
במה היה מיוחד זינדין זידאן?
הכדורגלן הצרפתי זינדין זידאן (Zinedine Zidane), הידוע בכינויו "זיזו", היה מוכר בזכות סגנון המשחק האלגנטי שלו. זידאן, ששיחק בנבחרת צרפת והשתתף באליפויות העולם בשנים 2006 2002 ,1998, הבקיע בגמר גביע העולם של 1998, שני שערים בנגיחה. הוא הוביל את נבחרת צרפת לזכייה הראשונה שלה אי פעם, בתואר העולמי.
זידאן נחשב כאסטרטג מבריק על המגרש. הוא גדל בצרפת כבנם של מהגרים מאלג'יריה ובהצלחתו היה לסמל חשוב בצרפת לרב-תרבותיות והשתלבות של מהגרים מוסלמים במדינה האירופית.
הנה חייו של זינדין זידאן:
https://youtu.be/h1muIaETWbI
תיאור ציורי:
https://youtu.be/KIo731-U3Xg
המהלכים המבריקים שלו:
https://youtu.be/hR8Aze6QQl4
והקריירה שלו, שהמשיכה גם בתור מנג'ר מבריק במדריד:
https://youtu.be/r9vvyBDR6ig
הכדורגלן הצרפתי זינדין זידאן (Zinedine Zidane), הידוע בכינויו "זיזו", היה מוכר בזכות סגנון המשחק האלגנטי שלו. זידאן, ששיחק בנבחרת צרפת והשתתף באליפויות העולם בשנים 2006 2002 ,1998, הבקיע בגמר גביע העולם של 1998, שני שערים בנגיחה. הוא הוביל את נבחרת צרפת לזכייה הראשונה שלה אי פעם, בתואר העולמי.
זידאן נחשב כאסטרטג מבריק על המגרש. הוא גדל בצרפת כבנם של מהגרים מאלג'יריה ובהצלחתו היה לסמל חשוב בצרפת לרב-תרבותיות והשתלבות של מהגרים מוסלמים במדינה האירופית.
הנה חייו של זינדין זידאן:
https://youtu.be/h1muIaETWbI
תיאור ציורי:
https://youtu.be/KIo731-U3Xg
המהלכים המבריקים שלו:
https://youtu.be/hR8Aze6QQl4
והקריירה שלו, שהמשיכה גם בתור מנג'ר מבריק במדריד:
https://youtu.be/r9vvyBDR6ig
מיהו הרץ הטוב בעולם?
ללא ספק, האתלט הג'מייקני יוסיין בולט (Usain Bolt), מי שמכונה "הסילון מג'מייקה", הוא הרץ הטוב בעולם ואולי הטוב בכל הזמנים. בולט הוא האלוף האולימפי, בעל 6 מדליות זהב, אלוף העולם, בעל 13 מדליות (מהן 11 זהב) ושיאן העולם, בריצת 100 מטר (9.58 שניות), בריצת 200 מטר (19.19 שניות) ובריצת שליחים 100X4 מטר (36.84 שניות).
ובולט הוא היחיד בהיסטוריה שניצח ב-3 אולימפיאדות שונות בריצה ל-100 מטר וזכה במדליית זהב!
אין פלא שיחס הקהל והתקשורת לבולט הם כאל כוכב רוק. הוא מתקבל בתשואות הכי רמות ובהתלהבות הכי גדולה מכולם.
בתקופה שבה רוב מתחריו הגדולים הושעו בשל נטילת סמי מרץ, בולט ניצב כאחד והיחיד שלא נטל סמים כאלו. בג'מייקה הוא סמל לאומי וקראו רחובות על שמו עוד בחייו!
כבר באולימפיאדת בייג'ינג, ב-2008, הוא הפך לאצן הראשון בהיסטוריה ששבר את שיא העולם בכל אחד משלושת המקצועות באולימפיאדה אחת.
יוסיין הוא גם האתלט הראשון בהיסטוריה שזכה פעמיים ברציפות במשחקים האולימפיים ב-3 מדליות זהב בריצות הנחשבות ל-100 ול-200 מטר ובריצת שליחים 4x100 מטר. הוא עשה זאת באולימפיאדות של בייג'ינג ב-2008 ולונדון 2012.
בולט מדורג במקום הראשון בהיסטוריה במספר המדליות שצבר (10 מדליות!) ובמספר מדליות הזהב שצבר באליפויות העולם (8 מדליות - זהה למספר שצבר גם קרל לואיס מארצות הברית).
הנה סרטון נפלא על חיי יוסיין בולט באנימציה (מתורגם):
https://youtu.be/qTdNkEAX5j0
ספורטאי ענק שיודע לקבל תבוסה לנבל המושלם (עברית):
https://youtu.be/wzMix7Izlu8
השוואה בין ריצתו של בולט לבין ריצת הצ'יטה, שהוא בעל החיים המהיר בטבע:
https://youtu.be/yf2rf4R6ONM
וריצתו האחרונה והטרגית של בולט (עברית):
https://youtu.be/dIeS-rc7zVU
ללא ספק, האתלט הג'מייקני יוסיין בולט (Usain Bolt), מי שמכונה "הסילון מג'מייקה", הוא הרץ הטוב בעולם ואולי הטוב בכל הזמנים. בולט הוא האלוף האולימפי, בעל 6 מדליות זהב, אלוף העולם, בעל 13 מדליות (מהן 11 זהב) ושיאן העולם, בריצת 100 מטר (9.58 שניות), בריצת 200 מטר (19.19 שניות) ובריצת שליחים 100X4 מטר (36.84 שניות).
ובולט הוא היחיד בהיסטוריה שניצח ב-3 אולימפיאדות שונות בריצה ל-100 מטר וזכה במדליית זהב!
אין פלא שיחס הקהל והתקשורת לבולט הם כאל כוכב רוק. הוא מתקבל בתשואות הכי רמות ובהתלהבות הכי גדולה מכולם.
בתקופה שבה רוב מתחריו הגדולים הושעו בשל נטילת סמי מרץ, בולט ניצב כאחד והיחיד שלא נטל סמים כאלו. בג'מייקה הוא סמל לאומי וקראו רחובות על שמו עוד בחייו!
כבר באולימפיאדת בייג'ינג, ב-2008, הוא הפך לאצן הראשון בהיסטוריה ששבר את שיא העולם בכל אחד משלושת המקצועות באולימפיאדה אחת.
יוסיין הוא גם האתלט הראשון בהיסטוריה שזכה פעמיים ברציפות במשחקים האולימפיים ב-3 מדליות זהב בריצות הנחשבות ל-100 ול-200 מטר ובריצת שליחים 4x100 מטר. הוא עשה זאת באולימפיאדות של בייג'ינג ב-2008 ולונדון 2012.
בולט מדורג במקום הראשון בהיסטוריה במספר המדליות שצבר (10 מדליות!) ובמספר מדליות הזהב שצבר באליפויות העולם (8 מדליות - זהה למספר שצבר גם קרל לואיס מארצות הברית).
הנה סרטון נפלא על חיי יוסיין בולט באנימציה (מתורגם):
https://youtu.be/qTdNkEAX5j0
ספורטאי ענק שיודע לקבל תבוסה לנבל המושלם (עברית):
https://youtu.be/wzMix7Izlu8
השוואה בין ריצתו של בולט לבין ריצת הצ'יטה, שהוא בעל החיים המהיר בטבע:
https://youtu.be/yf2rf4R6ONM
וריצתו האחרונה והטרגית של בולט (עברית):
https://youtu.be/dIeS-rc7zVU
מי היה השוער האגדי והלא יאומן בהיסטוריה?
"גאון כדורגל", "מטורף", "חלוץ" ו"גדול השוערים" היו רק חלק מהמחמאות העצומות להן זכה השוער רנה היגיטה מקולומביה. האיש נחשב למהפכן בשער ולמי שהוביל לעידן חדש, של שוערים אקטיביים, בעלי יכולות מרשימות ותעוזה, שלא לומר חוצפה מקצועית.
משעשע ומחויך תמיד, היגיטה כונה "המשוגע", El Loco בספרדית. במהלך המשחק הוא נהג לא פעם לצאת מהשער ולשחק ולכדרר בווירטואוזיות ששמורה רק לשחקני שדה, בכל רחבי המגרש. 41 שערים הוא הבקיע בקריירה שלו והפך לאגדה. עד אז שום שוער לא התקרב לזה.
אם למאראדונה היה את "יד האלוהים" אז להיגיטה הייתה "עצירת העכביש" (Spider). זו הייתה עצירה של סלטה, שכשהצופים שראו אותה ידעו שהם ראו אגדה במציאות. בכלל, הוא נהג לפזר סביבו אבק כוכבים ברמות שרק שחקנים באמת אגדיים ידעו לייצר עד אז. איש מהם לא היה שוער.
מאז פרש הפך שמו לסוג של שם תואר לשוערים מעולים ובעלי יכולות ותעוזה מעולות. השוער האגדי בהיסטוריה של הכדורגל ממשיך להגיע למשחקים של נבחרת קולומביה וקבוצות שהוא אוהב. בכל ביקור שכזה הוא זוכה לכבוד שלא יאומן. לא פעם העניין שהוא זוכה לו עובר את זה שהקבוצות המשחקות מקבלות וכולם מבינים את זה. בכל זאת - לא בכל יום מבקר אלוהים של השוערים במגרש...
הנה השוער הלא-יאומן מקולומביה, רנה היגיטה "המשוגע" שהיה אחד הגדולים בכל הזמנים:
https://youtu.be/kFbH34tYHRs
עצירת העכביש האלוהית שלו:
https://youtu.be/vq4XpyIWHaI
עוד אחת כזו:
https://youtu.be/fbV8pttlqwE
לקט מביצועיו בשער ומחוץ לו:
https://youtu.be/p-flTPSSvCw
אוסף ביצועים של הגאון המטורף של השער של קולומביה:
https://youtu.be/sbVP7Sob5JM
ומאז הוא היווה השראה לשוערים של ימינו שעושים דברים מופלאים:
https://youtu.be/tNplO2yfUUI
"גאון כדורגל", "מטורף", "חלוץ" ו"גדול השוערים" היו רק חלק מהמחמאות העצומות להן זכה השוער רנה היגיטה מקולומביה. האיש נחשב למהפכן בשער ולמי שהוביל לעידן חדש, של שוערים אקטיביים, בעלי יכולות מרשימות ותעוזה, שלא לומר חוצפה מקצועית.
משעשע ומחויך תמיד, היגיטה כונה "המשוגע", El Loco בספרדית. במהלך המשחק הוא נהג לא פעם לצאת מהשער ולשחק ולכדרר בווירטואוזיות ששמורה רק לשחקני שדה, בכל רחבי המגרש. 41 שערים הוא הבקיע בקריירה שלו והפך לאגדה. עד אז שום שוער לא התקרב לזה.
אם למאראדונה היה את "יד האלוהים" אז להיגיטה הייתה "עצירת העכביש" (Spider). זו הייתה עצירה של סלטה, שכשהצופים שראו אותה ידעו שהם ראו אגדה במציאות. בכלל, הוא נהג לפזר סביבו אבק כוכבים ברמות שרק שחקנים באמת אגדיים ידעו לייצר עד אז. איש מהם לא היה שוער.
מאז פרש הפך שמו לסוג של שם תואר לשוערים מעולים ובעלי יכולות ותעוזה מעולות. השוער האגדי בהיסטוריה של הכדורגל ממשיך להגיע למשחקים של נבחרת קולומביה וקבוצות שהוא אוהב. בכל ביקור שכזה הוא זוכה לכבוד שלא יאומן. לא פעם העניין שהוא זוכה לו עובר את זה שהקבוצות המשחקות מקבלות וכולם מבינים את זה. בכל זאת - לא בכל יום מבקר אלוהים של השוערים במגרש...
הנה השוער הלא-יאומן מקולומביה, רנה היגיטה "המשוגע" שהיה אחד הגדולים בכל הזמנים:
https://youtu.be/kFbH34tYHRs
עצירת העכביש האלוהית שלו:
https://youtu.be/vq4XpyIWHaI
עוד אחת כזו:
https://youtu.be/fbV8pttlqwE
לקט מביצועיו בשער ומחוץ לו:
https://youtu.be/p-flTPSSvCw
אוסף ביצועים של הגאון המטורף של השער של קולומביה:
https://youtu.be/sbVP7Sob5JM
ומאז הוא היווה השראה לשוערים של ימינו שעושים דברים מופלאים:
https://youtu.be/tNplO2yfUUI
כיצד הפך ג'ק דמפסי לאלוף העולם בסיבוב אחד?
זה היה ערב שבו נולדה אגדה. בא מישהו שכמעט איש לא מכיר, מפרק את אלוף העולם במשקל כבד והולך הביתה בלי לעשות עניין...
רבים רואים בג'ק דמפסי (Jack Dempsy) את אחד מגדולי האיגרוף וללא ספק הוא אחד מהאהובים שבמתאגרפים אי-פעם. הקרב שהביא לו את תואר אלוף העולם במשקל כבד בשנים 1919 ועד 1926 נחשב לאחד הקרבות המסעירים בתולדות האיגרוף. הוא היה קצר, אכזרי, לא יאומן ובתוך סיבוב אחד בלבד צמח בו אלוף עולם חדש - ממתאגרף אלמוני שאיש לו נתן לו סיכוי לנצח.
אבל לפני הקרב, נספר קצת על הג'ק דמפסי, האגרוף והאגדה. הוא גדל בבית עני, להורים ממוצא אירי כשאמו היא גם חצי אינדיאנית. בשל העוני בבית הוא נשר מהלימודים, כדי לעבוד. בגיל 16 הוא כבר עזב את הבית. בהיותו חזק מאד, גילה דמפסי את האיגרוף והחליט די מהר שהוא רוצה להיות מתאגרף מקצועי. בינתיים הוא יזם קרבות בארים, שעליהם הימרו יושבי המסבאות. בדרך כלל הוא ניצח...
בהדרגה החל דמפסי להתחרות בקרבות מקצועיים ודי מהר החל גם לנצח. הוא נטל את שמו של מתאגרף עבר במשקל בינוני, והחל לקרוא לעצמו "ג'ק דמפסי", על שם ג'ק "נונפאריי" דמפסי שהוא העריך מאד.
מייק טייסון הגדיר אותו פעם "אדם אכזרי מאוד, שנלחם כאילו לא אכל 5 ימים"...
ב-4 ביולי 1919 הוא הגיע לאליפות העולם נגד אלוף העולם במשקל כבד, ג'ס ווילרד באוהיו. כמעט איש לא נתן סיכוי לדמפסי האלמוני. ווילארד היה כבד ממנו ב-20 קילו וגבוה מדמפסי ב-15 סנטימטרים שלמים. מעולם לא היה קרב שכה דמה לסיפור דוד נגד גוליית. מאמנו של דמפסי, קרנס, הגביר את רצונו לנצח. ממש לפני תחילת הקרב, כשסיפר לו שאת כל כספו של דמפסי עצמו, הוא השקיע בהימורים על נצחונו ועוד בנוקאאוט בסיבוב הראשון!
הקרב החל. דמפסי נחוש לנצח ואיש לא יכול לעצור אותו. בסיבוב ראשון, מהקשים בתולדות האיגרוף, הוא מפיל את אלוף העולם שוב ושוב בנוקאטוטים איומים. 7 פעמים נופל ווילרד במהלך הסיבוב הזה והוא נפצע קשות מידיו של דמפסי. עם לסת ולחי שבורות, שיניים שנפלו, צלע שבורה ואוזן שנפגעה בה שמיעתו, ברור היה שהקרב הזה הוכרע. דמפסי הביס את אלוף העולם במשקל כבד בסיבוב הראשון והפך לאגדה.
בניגוד להבטחת מאמנו, כסף הוא לא ראה מהקרב הזה. הקרבות הבאים, לעומת זאת, הפכו למכונת הכנסות אדירה לילד העני. הוא הפך לאלוף עשיר ומצליח. אגדה אמריקאית חזקה במיוחד, תרתי-משמע.
הנה סרטוני מקור של ג'ק דמפסי:
https://youtu.be/GXfVq8vUtIo
והנוקאאוטים של ג'ק דמפסי:
https://youtu.be/Bttvv9QnvQc
זה היה ערב שבו נולדה אגדה. בא מישהו שכמעט איש לא מכיר, מפרק את אלוף העולם במשקל כבד והולך הביתה בלי לעשות עניין...
רבים רואים בג'ק דמפסי (Jack Dempsy) את אחד מגדולי האיגרוף וללא ספק הוא אחד מהאהובים שבמתאגרפים אי-פעם. הקרב שהביא לו את תואר אלוף העולם במשקל כבד בשנים 1919 ועד 1926 נחשב לאחד הקרבות המסעירים בתולדות האיגרוף. הוא היה קצר, אכזרי, לא יאומן ובתוך סיבוב אחד בלבד צמח בו אלוף עולם חדש - ממתאגרף אלמוני שאיש לו נתן לו סיכוי לנצח.
אבל לפני הקרב, נספר קצת על הג'ק דמפסי, האגרוף והאגדה. הוא גדל בבית עני, להורים ממוצא אירי כשאמו היא גם חצי אינדיאנית. בשל העוני בבית הוא נשר מהלימודים, כדי לעבוד. בגיל 16 הוא כבר עזב את הבית. בהיותו חזק מאד, גילה דמפסי את האיגרוף והחליט די מהר שהוא רוצה להיות מתאגרף מקצועי. בינתיים הוא יזם קרבות בארים, שעליהם הימרו יושבי המסבאות. בדרך כלל הוא ניצח...
בהדרגה החל דמפסי להתחרות בקרבות מקצועיים ודי מהר החל גם לנצח. הוא נטל את שמו של מתאגרף עבר במשקל בינוני, והחל לקרוא לעצמו "ג'ק דמפסי", על שם ג'ק "נונפאריי" דמפסי שהוא העריך מאד.
מייק טייסון הגדיר אותו פעם "אדם אכזרי מאוד, שנלחם כאילו לא אכל 5 ימים"...
ב-4 ביולי 1919 הוא הגיע לאליפות העולם נגד אלוף העולם במשקל כבד, ג'ס ווילרד באוהיו. כמעט איש לא נתן סיכוי לדמפסי האלמוני. ווילארד היה כבד ממנו ב-20 קילו וגבוה מדמפסי ב-15 סנטימטרים שלמים. מעולם לא היה קרב שכה דמה לסיפור דוד נגד גוליית. מאמנו של דמפסי, קרנס, הגביר את רצונו לנצח. ממש לפני תחילת הקרב, כשסיפר לו שאת כל כספו של דמפסי עצמו, הוא השקיע בהימורים על נצחונו ועוד בנוקאאוט בסיבוב הראשון!
הקרב החל. דמפסי נחוש לנצח ואיש לא יכול לעצור אותו. בסיבוב ראשון, מהקשים בתולדות האיגרוף, הוא מפיל את אלוף העולם שוב ושוב בנוקאטוטים איומים. 7 פעמים נופל ווילרד במהלך הסיבוב הזה והוא נפצע קשות מידיו של דמפסי. עם לסת ולחי שבורות, שיניים שנפלו, צלע שבורה ואוזן שנפגעה בה שמיעתו, ברור היה שהקרב הזה הוכרע. דמפסי הביס את אלוף העולם במשקל כבד בסיבוב הראשון והפך לאגדה.
בניגוד להבטחת מאמנו, כסף הוא לא ראה מהקרב הזה. הקרבות הבאים, לעומת זאת, הפכו למכונת הכנסות אדירה לילד העני. הוא הפך לאלוף עשיר ומצליח. אגדה אמריקאית חזקה במיוחד, תרתי-משמע.
הנה סרטוני מקור של ג'ק דמפסי:
https://youtu.be/GXfVq8vUtIo
והנוקאאוטים של ג'ק דמפסי:
https://youtu.be/Bttvv9QnvQc
מי הייתה המתעמלת המושלמת?
הרגע שבו נשברה המסורת שלפיה המתעמלים הרוסים מנצחים בהתעמלות היה הרגע שבו התגלתה המתעמלת הטובה ביותר בהיסטוריה המודרנית. היא לא הייתה רוסיה אלא באה ממדינה שנשלטה על ידי ברית המועצות ושמה רומניה. העלבון לרוסים היה כפול, כי היא הייתה ממש ילדה קטנה, גם במונחים ספורטיביים וגם בעולם ההתעמלות.
ואכן, המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976 היו הרגע שבו התגלתה רומניה בשיאה. המתעמלת בת ה-14 נדיה קומנצ'י, או בשמה המדויק נדיה קומנץ' (Nadia Comăneci), היממה את הצופים כשקיבלה את הציון המושלם 10.
אגב, כשהתרגיל הראשון ההוא הסתיים נראה על לוח התוצאות הציון 1.00 ולא 10. התדהמה הייתה עצומה והקהל שאל את עצמו איך זה שביצוע כה מושלם זכה לציון נמוך של 1 מתוך 10. ההלם התפוגג כשהסתבר שלוח התוצאות פשוט לא יכול היה להציג את הציון 10. הסיבה הייתה טכנית. לוח התוצאות הכיל 3 ספרות בלבד, משום שהמארגנים לא חזו שהציון המושלם 10 יינתן אי-פעם. לכן משניתן הציון 10 לא הייתה ברירה אלא לסמן בו 1.00...
וזה לא קרה פעם אחת. במהלך האולימפיאדה קיבלה שוב ושוב קומנצ'י מהשופטים את הציון המושלם 10. היא לא רק הייתה המתעמלת הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שקיבלה את הציון העגול והמפואר 10, אלא זכתה בו לא פחות מ-7 פעמים. באותה אולימפיאדה היא זכתה ב-3 מדליות זהב, אבל ההישג חסר-התקדים של הזכייה בציון מושלם היה כה מדהים שאיש כבר לא זוכר אותן..
נדיה רשמה לעצמה עוד שיא שלעולם לא יישבר - בגיל 14 היא הייתה הספורטאית הצעירה ביותר שזכתה במדליית זהב אולימפית. השיא כאמור יהיה שלה לתמיד, מכיוון שמאז נקבע גיל 16 בתור הגיל המינימלי להשתתפות באולימפיאדה.
הנה נדיה מקרוב (עברית):
https://youtu.be/8ImvWqLrJZQ
סיפורה של המתעמלת הטובה בהיסטוריה:
https://youtu.be/9Cc7xErhEyk?t=2m57s&end=5m05s
זכייתה הראשונה של קומנצ'י בציון 10 באולימפיאדה:
http://youtu.be/4m2YT-PIkEc
סרטון מחווה למתעמלת הגדולה בהיסטוריה:
http://youtu.be/4ui1Bwd-0i8
עוד ציון 10 בהתעמלות קרקע בגביע אמריקה:
http://youtu.be/y87BO6tnB08
קומנצ'י ואחרות שזכו בציון המושלם:
http://youtu.be/6rJfMn3TUJI
וכתבת טלוויזיה על המתעמלת המושלמת בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/3fL2mIQGlaw?long=yes
הרגע שבו נשברה המסורת שלפיה המתעמלים הרוסים מנצחים בהתעמלות היה הרגע שבו התגלתה המתעמלת הטובה ביותר בהיסטוריה המודרנית. היא לא הייתה רוסיה אלא באה ממדינה שנשלטה על ידי ברית המועצות ושמה רומניה. העלבון לרוסים היה כפול, כי היא הייתה ממש ילדה קטנה, גם במונחים ספורטיביים וגם בעולם ההתעמלות.
ואכן, המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976 היו הרגע שבו התגלתה רומניה בשיאה. המתעמלת בת ה-14 נדיה קומנצ'י, או בשמה המדויק נדיה קומנץ' (Nadia Comăneci), היממה את הצופים כשקיבלה את הציון המושלם 10.
אגב, כשהתרגיל הראשון ההוא הסתיים נראה על לוח התוצאות הציון 1.00 ולא 10. התדהמה הייתה עצומה והקהל שאל את עצמו איך זה שביצוע כה מושלם זכה לציון נמוך של 1 מתוך 10. ההלם התפוגג כשהסתבר שלוח התוצאות פשוט לא יכול היה להציג את הציון 10. הסיבה הייתה טכנית. לוח התוצאות הכיל 3 ספרות בלבד, משום שהמארגנים לא חזו שהציון המושלם 10 יינתן אי-פעם. לכן משניתן הציון 10 לא הייתה ברירה אלא לסמן בו 1.00...
וזה לא קרה פעם אחת. במהלך האולימפיאדה קיבלה שוב ושוב קומנצ'י מהשופטים את הציון המושלם 10. היא לא רק הייתה המתעמלת הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שקיבלה את הציון העגול והמפואר 10, אלא זכתה בו לא פחות מ-7 פעמים. באותה אולימפיאדה היא זכתה ב-3 מדליות זהב, אבל ההישג חסר-התקדים של הזכייה בציון מושלם היה כה מדהים שאיש כבר לא זוכר אותן..
נדיה רשמה לעצמה עוד שיא שלעולם לא יישבר - בגיל 14 היא הייתה הספורטאית הצעירה ביותר שזכתה במדליית זהב אולימפית. השיא כאמור יהיה שלה לתמיד, מכיוון שמאז נקבע גיל 16 בתור הגיל המינימלי להשתתפות באולימפיאדה.
הנה נדיה מקרוב (עברית):
https://youtu.be/8ImvWqLrJZQ
סיפורה של המתעמלת הטובה בהיסטוריה:
https://youtu.be/9Cc7xErhEyk?t=2m57s&end=5m05s
זכייתה הראשונה של קומנצ'י בציון 10 באולימפיאדה:
http://youtu.be/4m2YT-PIkEc
סרטון מחווה למתעמלת הגדולה בהיסטוריה:
http://youtu.be/4ui1Bwd-0i8
עוד ציון 10 בהתעמלות קרקע בגביע אמריקה:
http://youtu.be/y87BO6tnB08
קומנצ'י ואחרות שזכו בציון המושלם:
http://youtu.be/6rJfMn3TUJI
וכתבת טלוויזיה על המתעמלת המושלמת בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/3fL2mIQGlaw?long=yes
את מי כינו 'מפציץ האומה'?
החלוץ המרכזי הגרמני גרד מולר, או מילר (Gerd Muller) כונה בשנות ה-70 'מפציץ האומה' והיה אימתם של כל השוערים בגרמניה ובעולם. לפעמים נראה שכל הקריירה שלו כללה בעיקר הפצצות, מבאיירן מינכן ועד לנבחרת הגרמנית שבה כיכב.
עם 14 כיבושים מונדיאליים, הוא היה מלך השערים בתולדות המונדיאל. במכסיקו 70' הוא כבש 10 שערים (ועדיין הובס עם גרמניה בגמר מול ברזיל של פלה, בשיא גדולתה) ובמונדיאל הגרמני של 1974 הוא השלים 4 נוספים, כולל בגמר בו הביסה הנבחרת שלו את הולנד של קרויף).
המפציץ ממינכן ימשיך להיות אחד מגדולי החלוצים בכל הזמנים. הוא היה כבד ומעט שמנמן, הטכניקה שלו הייתה חסרה, אבל את הטילים שלו איש לא יכול היה לעצור.
את שיא המונדיאלים שלו כבר שברו מזמן רונאלדו (עם 15 שערים) וקלוזה (עם 16 שערים ומי שגם עקף את מולר בתור מלך שערי הנבחרת הגרמנית בכל הזמנים). אבל בזיכרון יישאר מולר כמי שהיה זמן רב מלך שערי המונדיאלים אי-פעם.
הנה 14 שערי המונדיאל של גרד מילר:
http://youtu.be/WnXK9c1xB9k
מולר ומסי:
http://youtu.be/_Gaz7GtnvTQ
ומצגת וידאו של תמונותיו:
http://youtu.be/yBVSzKCZT90
החלוץ המרכזי הגרמני גרד מולר, או מילר (Gerd Muller) כונה בשנות ה-70 'מפציץ האומה' והיה אימתם של כל השוערים בגרמניה ובעולם. לפעמים נראה שכל הקריירה שלו כללה בעיקר הפצצות, מבאיירן מינכן ועד לנבחרת הגרמנית שבה כיכב.
עם 14 כיבושים מונדיאליים, הוא היה מלך השערים בתולדות המונדיאל. במכסיקו 70' הוא כבש 10 שערים (ועדיין הובס עם גרמניה בגמר מול ברזיל של פלה, בשיא גדולתה) ובמונדיאל הגרמני של 1974 הוא השלים 4 נוספים, כולל בגמר בו הביסה הנבחרת שלו את הולנד של קרויף).
המפציץ ממינכן ימשיך להיות אחד מגדולי החלוצים בכל הזמנים. הוא היה כבד ומעט שמנמן, הטכניקה שלו הייתה חסרה, אבל את הטילים שלו איש לא יכול היה לעצור.
את שיא המונדיאלים שלו כבר שברו מזמן רונאלדו (עם 15 שערים) וקלוזה (עם 16 שערים ומי שגם עקף את מולר בתור מלך שערי הנבחרת הגרמנית בכל הזמנים). אבל בזיכרון יישאר מולר כמי שהיה זמן רב מלך שערי המונדיאלים אי-פעם.
הנה 14 שערי המונדיאל של גרד מילר:
http://youtu.be/WnXK9c1xB9k
מולר ומסי:
http://youtu.be/_Gaz7GtnvTQ
ומצגת וידאו של תמונותיו:
http://youtu.be/yBVSzKCZT90
