פלה הוא כינויו של גדול הכדורגלנים בהיסטוריה, בן העניים המוכשר מברזיל שהפך את הכדורגל מעוד ספורט לאמנות, לריקוד ולחלום. הוא שיחק בתור חלוץ וקשר התקפי מצליח, משנות ה-50 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20 והעניק לעולם את הכדורגל היפה ביותר.

אבל פלה לא היה עוד שחקן טוב. השחקן הצעיר כל כך, בן 17 בלבד, הגיע ב-1958, בתוך שנה וחצי מהכפר העני שלו לגמר גביע העולם בשוודיה. במקום להיבהל מהמעמד, הוא ניצח שם, כמו מנצח תזמורת מיומן, על לקיחת גביע העולם הביתה, בפעם הראשונה בהיסטוריה של נבחרת ברזיל.

אביו של פלה היה שחקן כדורגל בעצמו, אך נפצע ולא הצליח לפרנס את משפחתו. פלה היה התיקון. ילד עני שהתגלה כשהוא משחק בכדורגל שכונתי והוזמן לקבוצת סנטוס, למד איך לשחק כדורגל עממי ומרהיב, בסגנון ברזילאי ועממי, שנקרא ג'ינגה.

"פלה", כינוי שהודבק לו בלעג בילדותו והוא השכיל לאמץ ולהפוך לכינוי המפורסם בתולדות המשחק. הילד, ששמו היה אדסון ארנטס דו נסימנטו, הפך לשחקן הכדורגל המפורסם בעולם, אייקון הכדורגל הגדול מכולם.

רשימת השיאים שלו לא תאומן. פלה הוא השחקן הצעיר ביותר שהבקיע בגביע העולם, הכדורגלן היחיד אי-פעם שזכה בשלושה גביעי עולם ומלך השלושער בכל הזמנים.

בקבוצת סנטוס בה שיחק, הוא זכה בשלל תארים קבוצתיים ואישיים נוספים ולאורך הקריירה שלו הבקיע פלה 1,283 שערים.

עם הוועד האולימפי הבינלאומי שבחר בו כ"ספורטאי המאה" ופיפ"א שהכתיר אותו כשחקן הכדורגל הטוב במאה כ-20, לא פלא שרבים רואים בפלה את הכדורגלן הטוב בכל הזמנים וכאיש שהמציא את הכדורגל מחדש.

אבל השפעתו העצומה על הנוער בברזיל, יכולתו להפוך את סגנון המשחק הברזילאי לנערץ בעולם כולו והמשחק המשובח של פלה, כמו גם סגנונו המרהיב, סגנון הג'ינגה העממי שהוא הביא מהכפר אל הגביע העולמי וניצח בעזרתו שוב ושוב, כל אלה השפיעו על הכדורגל הברזילאי ושיפרו אותו מאוד ולתמיד.


הנה סיפורו של פלה (עברית):

https://youtu.be/UxjmE3I1FQ4


השלושער שלו בגביע העולמי נגד שוודיה ב-1958:

https://youtu.be/8E9ecq009rw


20 השערים הגדולים שלו:

http://youtu.be/T7HFq1gKeUU


קדימון לסרט "פלה" שנעשה עליו (מתורגם):

https://youtu.be/KMhR1smcfD8


פרידה מאגדת הכדורגל הגדולה ביותר - פלה (עברית):

https://youtu.be/cy5wyiHWHs4?long=yes


והשוואת היכולות של ענקי הכדורגל מראדונה ופלה:

https://youtu.be/L9fzR8ve8A4?long=yes

אמא תרזה (Mother Teresa), או האם תרזה, שהלכה לעולמה בשנת 1997, היתה נזירה קתולית שזכתה בפרס נובל לשלום, על פעילותה למען האנושות. היא נולדה באלבניה והקימה את מסדר המיסיונרים של הצדקה, גוף נוצרי שסייע לאנשים רבים מספור בעולם ובעיקר בהודו.

עבודתה של אמא תרזה וסיועה לעניים בעיר ההודית כלכותה פרסמו אותה בכל העולם והפכו אותה לסמל של אישה טובה, קדושה ומסייעת, בעלת כוחות נשגבים. גם הכינוי "אמא תרזה" הפך מזוהה בכל העולם ככינוי לאישה טובה וצדיקה.

לאחרונה היא הוכרזה כקדושה נוצרית.


בעברית על האם תרזה והכרזתה כקדושה נוצרית (עברית):

https://youtu.be/_Nz3O4-uYvs


על חייה וההערצה שזכתה לה:

https://youtu.be/mEZGjL1akt0


כך היא הפכה לקדושה נוצרית:

https://youtu.be/WGgArwAT3eU


ראיון עם האם תרזה:

https://youtu.be/FF5n4HScSP4?long=yes

באולימפיאדת אתונה, בשנת 2004, זכה גולש הרוח הישראלי גל פרידמן במדליית זהב לראשונה בתולדות ישראל. פרידמן לכן הוא גם האלוף האולימפי הישראלי היחיד שזכה במדליית זהב אולימפית וגם הישראלי היחיד שזכה בשתי מדליות אולימפיות.


הנה סיפור הזכייה הראשונה של גל:

https://youtu.be/k7GQmsag8Ac


ההישגים של גל פרידמן (עברית):

https://youtu.be/BtpOXcDZ290

זו היתה שנת 1936. מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר רצה לנצל את האולימפיאדה שנערכה בברלין כדי להראות לעולם את עליונות "הגזע הארי", הגרמני וזה שלפי תורת הגזע של היטלר הוא הגזע העליון. אותה תורת גזע הפכה עם עלייתו של היטלר לשלטון לאידאולוגיה של גרמניה הנאצית כולה וממנה נובע שהספורטאים הגרמנים ינצחו ללא הפסק.

מי שקלקל לפיהרר הנאצי את החגיגה היה ג'סי אוונס (Jesse Owens), אתלט אמריקני שצבע עורו שחור. כשהוא עומד בראש האתלטים האמריקנים השחורים הביס אוונס שוב ושוב את הגרמנים, בכל תחרות שבה השתתף באולימפיאדה.

4 מדליות זהב קטף האתלט השחור והדגים את עליונותו על כל אתלט במשחקים האולימפיים של ברלין 36.

הגרמנים הובסו שוב ושוב על ידי אוונס וחבריו השחורים והיטלר רק התעצבן יותר ויותר. לבסוף דווח כי אדולף היטלר נטש בכעס את האיצטדיון, לאור הנצחונות של האצן האמריקני שהמשיך לזכות בתחרויות. זה לא מדויק. האמת שהיטלר, שביום הראשון לחץ את ידי המנצחים הגרמנים, נדרש על ידי הוועד האולימפי, ללחוץ את ידי כל המנצחים. כדי שלא ללחוץ את ידי אוונס, הוא עזב את האצטדיון והלך הביתה.

כך או כך, אוונס, שהכינוי שלו היה כבר אז "הקליע השחום", זכה ב-4 מדליות זהב במשחקים האולימפיים של ברלין 1936. הוא היה לאתלט הראשון בהיסטוריה שזכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדה אחת (בריצות למרחק 100 מטר, 200 מטר ובריצת השליחים ובעוד ענף שבו הצטיין: קפיצה לרוחק) ונחשב מאז לאחד האתלטים הגדולים בכל הזמנים.

ליד הישגיו המדהימים בריצה, ראוי לציין את שיאו בקפיצה לרוחק. אוונס היה מלך האולימפיאדה של 1936 והאיש המהיר בעולם, אבל את הנצחון בקפיצה לרוחק הוא חייב למתחרה הגדול שלו, לוץ לונג הגרמני, שייעץ לו כיצד לשפר את קפיצתו. בכך, למעשה, הוא עצמו הובס על ידי אוונס. אותו לוץ רץ כדי לברך אותו מיד אחרי קפיצתו של אוונס - וכל זאת לעיני הפיהרר שלו...

כך הפך אוונס לקופץ לרוחק הראשון בהיסטוריה שקפץ למרחק מעל 8 מטר (שיאו היה 8.13 מטר) והוא החזיק בשיא העולמי למשך 25 שנים! - לוץ עצמו, אגב, נלחם ונהרג בקרב כמה שנים אחר-כך, בשירותו הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.

אבל גם לג'סי אוונס לא חיכה עתיד מזהיר. כשהוא חזר לארצות הברית הגזענית, איש לא חיכה לו. לדאבונו, ממש כמו היטלר, הנשיא רוזוולט גם הוא לא נפגש איתו.

אוונס עבד בעבודות מזדמנות ולפרנסתו הוא נאלץ להתחרות בכלבים ובסוסים. גם אותם הוא ניצח וכשנשאל איך ספורטאי במעמדו עוסק בדברים כאלו, הוא ענה שאת המדליות שלו הוא לא יכול לאכול.

לאחר שסיים את הקריירה הספורטיבית שלו הפך אוונס למעשן כבד, ונהג לעשן המון סיגריות. זה הוביל למחלת סרטן הריאות ולמותו מהמחלה.

לקח שנים עד שאמריקה נזכרה בו שוב והחלה לכבד את הספורטאי השחור שהראה להיטלר את הדרך החוצה מהאיצטדיון ולה הביא כל כך הרבה כבוד. היום נקרא על שמו של אוונס רחוב אפילו בברלין, בבירת גרמניה.


הנה ג'סי אוונס:

http://youtu.be/quQopJmQry4


תגובתו של היטלר לתבוסה הגרמנית מול אוונס, המנצח שוב ושוב:

https://youtu.be/HCmvDwDocrw


סיפורם של אוונס ולוץ לונג הגרמני שסייע לו לעיני היטלר:

https://youtu.be/_O7qXP1ywhM


קומיקאי אמריקאי מתאר את אכזבתו של הדיקטטור:

https://youtu.be/rJW7wWqGNDI


תכנית חינוכית על סיפורו של ג'סי אוונס (עברית):

https://youtu.be/rIB4V8GZ1-Q?long=yes


וסרט תיעודי על הספורטאי הגדול והסמל של האתלטיקה האמריקאית:

https://youtu.be/gn-Xg158TcQ?long=yes

וינסטון צ'רצ'יל היה מגדולי המדינאים במאה ה-20. הוא היה ראש ממשלת אנגליה בתקופת מלחמת העולם השניה. למעשה, הוא היה האיש שהציל את העולם הדמוקרטי מניצחון של היטלר והנאציזם.

בזכות הנחישות והמנהיגות, אך גם התבונה שגילה במהלך מלחמת העולם השניה, הצליחה אנגליה לעמוד, כמעט לבדה, מול האויב הנאצי. בזכות אותה נחישות היא הגיעה ליום בו הצטרפו אליה האמריקאים והרוסים וביחד שילבו כוחות, כדי לנצח את הגרמנים.

צ'רצ'יל הוכר בהיסטוריה כאדריכל הניצחון על גרמניה הנאצית וכמי שידע לתכנן את מהלכי המלחמה, להפיח אומץ בקרב עמו ולגלות מנהיגות נדירה, בשעות הקשות ביותר לאומה הבריטית.

בהמשך חייו כתב צ'רצ'יל גם ספרי היסטוריה שתיעדו את מהלכי המלחמה ועליהם אף הוענק לו פרס נובל לספרות.


הנה סרטון על התקופה בה הוא הנהיג את המעוז האחרון מול היטלר (עברית):

https://youtu.be/SCd6R23_YrA


חייו של צ'רצ'יל:

http://youtu.be/cFUSLK2z6qI


סרטונים היסטוריים של צ'רצ'יל, לאורך שנות מלחמת העולם השנייה:

http://youtu.be/o-ubeP-nFUI


צ'רצ'יל הצעיר מבקר בירושלים:

http://youtu.be/C0RyRwc4XqA


שחקן שמגלם אותו וכלל לא דומה לא לו, אך מיטיב לחקות את צורת הדיבור שלו:

https://youtu.be/CyxGN0Jb8WM


הלווייתו הלאומית של צ'רצ'יל:

https://youtu.be/I5T6xfZVPLQ


ותכנית חינוכית על המנהיג שעמד מול כמעט לבדו מול היטלר (עברית):

https://youtu.be/yZaDcrdq7Ks?long=yes

קלרה רוקמור (Clara Rockmore) הייתה נגנית אמריקנית ממוצא יהודי שנולדה בליטא. במקור היא הייתה כנרת, נגנית כינור מוכשרת, אך לאחר שחלתה בדלקת פרקים, היא נאלצה להפסיק לנגן בכינור. השינוי חל כשהכירה את הכלי האלקטרוני הקסום טרמין. היא הפכה לנגנית הראשונה שביצעה בנגינה בו רפרטואר מוסיקלי שלם.

הטרמין, כלי חדש בימיה ולא מוכר, הפך לא מעט בזכותה מקוריוז לכלי נגינה מוכר. הוא היה כלי הנגינה הראשון שהנגינה בו התבצעה ללא מגע. בכך הוא היה כלי נגינה מתאים לרוקמור החולה. הטרמין היה כלי נגינה חדשני, הראשון במה שתהיה בעתיד משפחת כלים מפוארת, משפחת הכלים האלקטרוניים.

כך הפכה רוקמור לנגנית מעולה בטרמין שלה. כשידה האחת שולטת בגובה הצליל והשנייה משנה את עוצמת הצליל, היא החלה לבצע את הרפרטואר הקלאסי שהיא כל כך הכירה מהכינור. די מהר היא הפכה לאגדה מוסיקלית-טכנולוגית שרבים באו לשמוע.

יכולותיה המוסיקליות חיפו על הצליל החדשני והמרתיע יחסית של הטרמין, שקשה היה להגדירו ככלי חביב על שוחרי המוסיקה הקלאסית. הם, מסתבר, באו בשבילה והעריכו את האישה שלא ויתרה למחלתה והמשיכה עם המוסיקה בכל מחיר.


הנה קלרה רוקמור מנגנת בטרמין:

https://youtu.be/pSzTPGlNa5U


הנה מנגינה יהודית בביצועה:

https://youtu.be/zvCrZSM3F2Q


ו"הבנרה" של ראוול:

https://youtu.be/uuKBPEDU-W0

קס אליוט הידועה בכינוי מאמא קס הייתה אחת הזמרות המצליחות בשנות ה-60. היא הייתה הסולנית של להקת הפופ המצליחה "האימהות והאבות", אחת הלהקות היחידות שהצליחו לעמוד בפריצת הביטלס לאמריקה, תופעה שהפכה ברגע אחד עשרות להקות אחרות למיושנות ולמי שהציבור איבד בהן עניין.

אבל עניין לא פחות מעניין מהצלחתה הקולית של קס, הייתה הפיכתה לכוכבת ענקית, על אף עודף המשקל שלה. היא גדלה כילדה אמריקאית, בת להורים יהודים ניצולי שואה, שפיטמו אותה "כדי שלא תהיה רעבה לעולם"..

לא הייתה לפניה כוכבת בעלת משקל כזה וודאי לא כה מצליחה כמוה. מעניין לא פחות שמאמא קס גם הפכה לכוכבת בלהקה כשה"אמא" השנייה שלידה היא מישל פיליפס המצודדת, אחת הנשים היפות בתולדות הפופ. העובדה שבכל זאת הצליחה קס לכבוש את אמריקה נזקפת לזכות הקול והכריזמה האדירה שלה. היא הייתה משהו מיוחד..

סופה היה קצת פחות משמח. מאמא קס עזבה את הלהקה ב-1968, כשהחליטה לצאת לקריירת סולו. היא הצליחה לבד, אבל הרבה פחות משהצליחה עם הלהקה. בסוף שנות ה-70, במהלך סיבוב הופעות מוצלח בלונדון, היא נפטרה בשנתה מהתקף לב. שמועות רדפו את מותה במשך שנים, שטענו שהיא נחנקה מחנק בשל חתיכת לחם שנתקעה בגרונה, אבל הן הסתברו כלא נכונות.


הנה מאמא קס אליוט בהופעה חיה בטלוויזיה:

https://youtu.be/SKJ21o5Dtlc


הנה היא מראה גם כישרון קומי:

https://youtu.be/vZPmZ64m3_4


האבות והאימהות בלהיטם שהגדיר תקופה:

https://youtu.be/3kcmwXUdDCE


והנה הלהקה ללא קס אליוט בשנת 1998:

https://youtu.be/dpJSohX92jM

בשנת 2012 התפרסם בכל העולם סיפור גבורתו ואנושיותו של מטפס ההרים הישראלי נדב בן יהודה. נדב ויתר על הגעה לפסגת האוורסט, חלומו של כל מטפס הרים, כדי להציל מטייל טורקי פצוע.

זה קרה כשנדב בן יהודה היה במרחק של 300 מטרים בלבד מפסגתו של ההר הגבוה בעולם. לפתע הוא ראה מטפס טורקי שנפצע בעת הטיפוס אל ההר ואיבד את ההכרה. נדב הבין מיד שעל המאזניים עומד מצד אחד חלום הטיפוס שאליו התכונן שנים רבות ומצד שני האנושיות הפשוטה, של לעזור לפצוע.

הדילמה הייתה אמיתית, אבל מבלי לחשוב פעמיים, הוא הניף את הפצוע, הסתובב לאחור והחל סוחב אותו על גבו במורד ההר. לעדותו, גרמו לו הערכים שספג בצה"ל לעשות את מה שעשה, כי "לא עוזבים חברים מאחור!"

הסתבר שהטורקי ששמו אירמק היה בדרכו למטה, לאחר שכבש את הפסגה. הוא נפל, בשל התנאים הקשים וללא אספקה של חמצן.

כשבן-יהודה ראה אותו, הוא זיהה את מי שפיתח עימו עוד במחנה שלמטה קשרי ידידות. הוא יצא לטיפוס יום אחד אחריו, מכיוון שדחה ביום את העליה לפסגה. אז הוא עשה זאת כדי להימנע מצוואר הבקבוק של מטפסים שצפוי היה באותו יום. בדיעבד הוא זכה בשל כך להציל את איידין.

במשך שעות ארוכות סחב נדב את אירמק עד למחנה שלמטה. מסכת החמצן שלו נקרעה בפינוי של חברו והוא נאלץ לנשום בלעדיה, בגובה של 8 קילומטרים ובשל מחסור כרוני בחמצן.

כדי לרתום את הפצוע, נדב גם נאלץ להסיר את הכפפות שהגנו על ידיו וספג כוויות קור קשות.

כשהגיעו למטה נבדקו השניים. הסתבר ששניהם סבלו מכוויות קור. התעורר חשש שיהיה צורך לקטוע כמה מאצבעות ידיהם. בבדיקות נמצא שבן-יהודה איבד 20 קילוגרמים ממשקלו במסע למעלה ולמטה. התורכי איבד 12 קילוגרמים.

לא ניתן להגדיר את נדב כמשהו אחר מלבד גיבור. גיבור של ממש ואפילו גיבור כפול. הן במעשה הפינוי של חבר פצוע, תוך סיכון חייו ובריאותו שלו והן בוויתור על השיא הישראלי של להיות בגיל 24 המטפס הישראלי הצעיר ביותר אי-פעם, שטיפס אל פסגת ההר הגבוה בעולם.

נדב של היום מרצה ומספר על טיפוס הרים, צילום ומספר גם על המעשה ההירואי שעשה על ההר.

אבל היה שם עוד משהו. קארמה תקראו לו.

בשנת 2018 זכה נדב למחווה דומה לזו שהוא עשה. חייו ניצלו לאחר פציעה שחווה בטיפוס קשה ביותר, במהלכו נפל מגובה של 140 מטרים ושכב פצוע בשלג. במזל גדול הוא התגלה והורד לפינוי, במבצע קשה מאוד לביצוע.

אז קארמה, כמו שאומרים, היא אולי ביץ', אבל לפעמים יוצאים ממנה רגעים אמיתיים של חסד.

ואתם? - היו טובים. לא בשביל משהו אלא כי אתם טובים. ברבות הימים זה ודאי יקרה ומישהו, ברגע הכרחי או אפילו נואש, יושיט לכם יד וישיב לכם כגמולכם.


הנה סיפור הגבורה של נדב בן יהודה (עברית):

https://youtu.be/jqunA-df9nI?t=5s


עוד על המעשה האמיץ של נדב (עברית):

https://youtu.be/r0rNWKkfkIE


הרצאה באנגלית מפיו:

https://youtu.be/ZAgLOtQDV84


וכך חולץ בתורו נדב, הגיבור שוויתר על חלומו בשביל מעשה אנושי:

https://youtu.be/VYK3W5S3M4M

לארי בירד (Larry Bird), הכדורסלן האגדי, היה "הבחור הלבן" של הליגה השחורה של זמנו, ליגת ה-NBA.

הליגה הזו, שהיום אין קונצנזוס יותר גדול ממנה בעולם הכדורסל, הייתה פעם בעלת תדמית של ליגה שמשחקים בה בעיקר שחקנים שחורים, חלק מהם בלטו יותר בתחום הסמים, האלכוהול והשערוריות, מאשר בכדורסל. הקבוצות הפסידו כסף והאווירה הכללית סביב ה-NBA לא ממש עניינה את בני המעמד הבינוני-גבוה של ארצות הברית - הלבנים, או במילים אחרות: את המיינסטרים של חובבי הכדורסל.

כל זה השתנה כשהגיע לארי בירד. היו מי שכינו אותו "התקווה הלבנה הגדולה", כי הוא היה מישהו שגם חובבי הכדורסל הלבנים יכולים היו להזדהות עימו. בתוך שנים אחדות, ביחד עם מג'יק ג'ונסון, הוא הצליח להפוך את הליגה הזו למעניינת ורלוונטית גם בשבילם. ההכנסות עלו, השחקנים השתפרו והמסוממים עפו הביתה.

השניים האלו הפכו את שנות ה-80 לתקופת הרנסאנס של הליגה הזו.

שנות ה-80 היו לפני הכל העידן של מג'יק ג'ונסון. הוא היה מלך האולם. אבל לארי בירד שיחק באותו מגרש וברמה שלו והיה היחיד שעמד ממש מולו - ברמה ובתחרותיות. ביחד, הם היו ה"לנון ומקרטני" של ה-NBA, שני הכוחות המשלימים והמתחרים ביניהם, היין והיאנג של הליגה הטובה בעולם. הם אלו שיהפכו את הכדורסל האמריקני להצלחה מסחררת ואת ליגת ה-NBA למותג הכי משגשג ויקר בעולם הספורט.

השניים האלה יכינו את הקרקע לדורות הבאים, של מייקל ג'ורדן, שאקיל אוניל, קובי בריאנט ולברון ג'יימס - עליהם יבנה המקדש שאנו מכירים כ-NBA של ימינו.

מתוך השניים דומה שלארי בירד, "ציפור נדירה", "רייר בירד" כמו שאמרו עליו פעם, הוא המעניין יותר. הוא לא היה מהיר במיוחד, פיזי, או אתלטי, ודאי לא אל מול הענקים השחורים שהקיפו אותו מכל צדדיו בליגה. אבל הדרייב שלו לנצח, חוכמת המשחק שלו ויכולת הקליעה המדהימה שלו היו בלתי נתפסים.

כך או כך, לארי בירד, מי שיהפוך לאגדה בחייו, לא התחיל עם דרייב שכזה. הוא גדל במשפחה קשת יום, בכפר העני פרנץ' ליק שבדרום אינדיאנה. עם אב הלום קרב ממלחמת קוריאה, שסבל מהתמכרות לאלכוהול ומסיוטים ליליים, הייתה לא מעט אלימות במשפחה שלו וגירושין קשים בהמשך.

לארי היה ילד ביישן, שהפך לצעיר ביישן, לא דיבר הרבה ומיעט לשתף ברגשותיו. רק במקום אחד הוא פרח - על המגרש. היכולות שלו על הפרקט התגלו כבר בתיכון. הוא הוזמן על ידי קבוצות שונות בליגת המכללות, אבל לא התלהב מדי וסרב שוב ושוב. לבסוף נעתר ללחץ של חברים והסכים לשחק בקבוצה של אוניברסיטת אינדיאנה.

באינדיאנה לא היה לו טוב במיוחד. מי שכבר בבית הספר לא הגדיר את עצמו כ"גאון" לא מצא את עצמו באוניברסיטה הגדולה הזו. גם בקבוצת הכדורסל הוא לא אהב את השחקנים, את סגנון המשחק ואת המאמן, שלא ממש האמין בו. שנים אחר-כך, המאמן הזה יעיד שבירד הייתה אחד הפיספוסים הגדולים שלו... פחות מחודש אחרי שהגיע למכללה, עזב בירד לתמיד. ניסיון נוסף להירשם למכללה אחרת, הסתיים גם הוא בעזיבה. בירד, אם לומר זאת בעדינות, לא היה ממש הצלחה...

בינתיים החל לארי לעבוד בעבודות שחורות וזמניות בכפר שלו והעתיד שלו נראה "מובטח", בתחומים כמו איסוף זבל וצביעה של מדרכות. הכדורסל נשאר רק תחביב, אבל לארי היה מרוצה. רק מצבו של אביו, שהלך והתדרדר, העיב עכשיו על תחושת החופש שלו.

אבל רצה המקרה ובמכללת אינדיאנה סטייט, מקום אחר לחלוטין, החליטו לגייס אותו לשורותיהם. ביל הודג'ס, עוזר המאמן שהכיר אותו מהתיכון, נסע אל הכפר לשכנעו. על אף ההתחמקויות וההתנגדויות של בירד, שהיה עייף מהמכללות ואהב את השקט של הכפר, הצליח עוזר המאמן הנחוש לשכנע אותו לנסות בפעם האחרונה.

כך החל לארי בירד בקריירה שתוביל אותו אל הנצח. באינדיאנה סטייט הוא מצא את התיקון שלו. האנרגיות והיחס בה היו מצויינים בשבילו. הוא הפך די מהר לכוכב הקבוצה והוביל אותה בעונה השלישית ל-33 נצחונות רצופים, דבר נדיר מאד, כמעט בלתי נתפס, בליגת המכללות.

שלוש שנים מאוחר יותר, יובילו "בירד" והודג'ס, עכשיו כבר המאמן הראשי, את אינדיאנה סטייט, לעונה מטורפת שבה הם ינצחו 33 משחקים רצופים. דילוג קליל אל ה-NBA יוביל אותו למפגש עם מג'יק ג'ונסון, המאור הגדול של הכדורסל אז.

את היריבות ביניהם החלו לארי בירד ומג'יק ג'ונסון עוד בליגת המכללות, במה שייחשב אחד ממשחקי הגמר הגדולים בתולדות טורניר אליפות המכללות בכדורסל, ה-NCAA. היריבות הזו המשיכה עתה ב-NBA, כשהם משובצים בסלטיקס ובלייקרס. ביחד הם עתידים לשנות את פני הכדורסל של אמריקה ובמידה רבה של העולם.

ביחד ולמול מג'יק, היריב העיקרי שלו וחברו, ניהל בירד קריירה אלמותית, שתכלול 3 אליפויות, 3 תארי MVP, לא פחות מ-12 פעמים שנבחר לאולסטאר ועוד. עם השנים הוא יהפוך גם למאמן וגם למנהל קבוצה ובכולם יזכה בתואר MVP - שיא יחודי שהוא היחיד שהגיע אליו אי-פעם.

דרך לא רעה למי שכבר חשב שהקריירה שלו תהיה בתור צובע מדרכות או אוסף פחי אשפה. בדרך אל הנצח, עתיד היה לארי בירד להשתייך ל"דרים-טים" האגדית של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ולייסד את מועדון ה-50-40-90, שבו נכללים רק שחקנים מליגת ה-NBA שהצליחו להגיע לפחות ל-50% קליעה מהשדה, 40% קליעה מהשלוש ו-90% קליעה מקו העונשין במהלך עונה שלמה.

כך הפך לארי בירד, שחקן לא משהו בהתחלה, לאגדת הכדורסל, אולי הכי חשובה בתולדות ה-NBA, לא בגלל יכולותיו אלא קודם כל בשל שינוי ההיסטוריה - גם זו האישית שלו וגם ההיסטוריה הכללית - של הליגה הטובה בעולם - NBA.


הנה הקריירה של לארי בירד:

https://youtu.be/du-fmgN_5Hc


קיצור תולדות חייו:

https://youtu.be/r5egzL8g8YE


אחרי המעבר לאינדיאנה סטייט:

https://youtu.be/o8FZ8fb3s7s


בירד נגד מג'יק ג'ונסון בקרב המפורסם שלהם בגמר המכללות:

https://youtu.be/hVnjscuRp7A


הקריירה המדהימה שלו:

https://youtu.be/maS9smxRubI


טקס הפרידה המרגש שערכו לו חבריו ויריביו הגדולים ביותר מה-NBA:

https://youtu.be/0BsHdQ4VuD4


ובקומדי סנטרל עשו פרודיה על חייו של בירד:

https://youtu.be/b5kaRbokoo8

המרתון של אולימפיאדת סיינט לואיס בשנת 1904 התקיים בתנאים בלתי אפשריים. מזג האוויר היה שרבי במיוחד והחום היה קשה. המסלול כלל גבעות רבות והיה כולו עשוי אדמה ועפר. הרצים התקשו מאד לרוץ ורובם קרסו בדרך. במרתון הזה הודח המנצח לאחר שהתגלה כי רימה ועשה חלק מהדרך בנסיעה וזה שאחריו תודלק בסם ואלכוהול, שהיו אז מותרים..

אבל משתתף אחד היה כנראה סתם בעל כוחות לא אנושיים. קראו לו פליקס קרווהל והוא היה דוור קובני שקפץ לפני המרתון לביקור בניו אורלינס. לא ברור אם הוא תכנן להרוויח שם כסף או סתם לעשות חיים, אבל מה שידוע הוא שהוא עשה את הדרך מניו אורלינס לסיינט לואיס בריצה והגיע לשם כ-5 דקות לפני תחילת המרתון!

לא פחות מדהימה היא העובדה שבמהלך המרתון עצר הדוור הידידותי שוב ושוב, כדי לשוחח עם אנשים בקהל. הוא דיבר ודיבר והחליף רשמים ומומחים מעריכים שהוא בזבז לפחות שעה על שיחות במהלך המרתון. אולי מצחיק להזכיר שבמרתון הזה, שכה רבים התקשו להשלים, האיש שתה רק פעם אחת ועוד הגיע למקום הרביעי!

אם רק היה מדבר מעט פחות, יתכן שהיה מנצח את המרתון?


סיפורו של הדוור המרתוניסט והמרתון החם של סיינט לואיס 1904:

http://youtu.be/5fIqTXOqxcc

רבים רואים בו את גדול שחקני הכדורגל אי-פעם. גם מעריצי מסי מודים שמרדונה הוא המתחרה הגדול שלו. גדול שחקני ארגנטינה דייגו ארמנדו מראדונה, כונה בארצו 'דיוס', אלוהים. מראדונה היה ללא ספק השחקן הטוב ביותר בעולם בתקופתו. הוא היה קטן קומה (הם כינו אותו גם 'דייגיטו') אבל בעל טכניקה מושלמת, יכולת כדרור מדהימה ומסירות מדויקות להפליא.

מראדונה אחראי לאחד השערים הגדולים בתולדות הכדורגל, כשברבע הגמר נגד אנגליה הוא כדרר כמעט לאורך מגרש שלם, כשהוא עובר סוללה של כדורגלנים מהטובים בעולם ולמול עיניהם מבקיע גול אגדי.

אגב, האנגלים לא ישכחו לו מאותו משחק דווקא את השער שכבש עם ידו, במפגש אווירי עם שוער אנגליה ג'ורג' שילטון, שניהם באוויר, כבש שער. השער, שבארגנטינה זכה לכינוי 'יד האלוהים', הוא אחת המחלוקות הגדולות בתולדות הכדורגל וסיבה לתיעוב אנגלי כלפיו עד סוף חייו. המשפט המלא שלו היה, אגב, "חלק מראשו של מראדונה וחלק מיד האלוהים".

לא שיא ההגינות וללא ספק אחת הדוגמאות הפחות ראויות להגינות בספורט, אבל היד הזו הקנתה לארגנטינה את הניצחון והפך את מרדונה סופית לאלוהים של ארצו.

המשך חייו, לאחר תום הקריירה שלו היה די עצוב. פרשיות סמים אחת אחרי השנייה, השמנה והפיכה לצל עצוב של אגדה.


כאן מראדונה התחיל (עברית):

https://youtu.be/scUDjxbNMOA


השליטה שלו בכדור:

http://youtu.be/G_He-c8E7xQ


שער "יד האלוהים" שהאנגלים חטפו ממנו ב-86:

http://youtu.be/-ccNkksrfls


הקבלה בין שערים מדהימים של מאראדונה ושל ליונל מסי:

https://youtu.be/pMjPg0hfBYA


כדורגלנים ישראלים מספרים עליו (עברית):

https://youtu.be/-ACL2d0gzLo


עבודת אנימציה מגזירי עיתון על השער המדהים של מראדונה נגד אנגליה:

http://youtu.be/CSHVZmvJjtM


סרטון ארוך על חייו של האלוהים של הכדורגל (עברית):

https://youtu.be/nduzOknE8nI?long=yes


והשוואת היכולות של ענקי הכדורגל מרדונה ופלה:

https://youtu.be/L9fzR8ve8A4?long=yes

הוא מהאנשים העשירים בעולם ועומד בראש אימפריה שלא מפסיקה לגדול. ג'ק מא (Jack Ma) הוא המייסד המנהל של אימפריית עליבאבא הסינית, ענקית הקמעונות שהיא גם בעלת חברות שונות אחרות ומצליחות מאד.

אבל לא כל חייו היו הצלחה שכזו. מא רינג, זה שמו כילד, נולד בשנת 1964 בעיר האנגזו שבצפון מזרח סין. הוא נולד בסין אחרת לחלוטין. התקופה היא תקופת "המהפכה התרבותית" של מאו דזה טונג ומא גילה שהוא בצד של הרעים. הסיבה? - סבו היה בעל שטח קרקע משלו. השטח לא היה גדול, אבל זה הספיק כדי להפוך אותו בעיני המשטר הקומוניסטי לאדם רע ואת משפחתו לכזו...

בשנות ה-70 החליט מא הילד להתפרנס וכבר בגיל צעיר הוא החל להדריך תיירים אמריקאים, דוברי אנגלית, שהגיעו אז במספרים גדולים, בהמשך לביקורו של נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון בעיר.

במשך 9 שנים הדריך הילד את התיירים. לא רק כסף יצא לו מזה, אלא גם השכלה. בראיונות הוא שב ומספר ש"הם לימדו אותי דברים שונים מאד מאלה שלמדתי בבית הספר ובבית הורי... מאז אני מפעיל את השכל".

את שמו המערבי, ג'ק, הוא אימץ אז, כמו שעושים סינים רבים שבאים במגע עם זרים. את ההצעה להיקרא "ג'ק" תרמה לו תיירת, שאמרה לו שיהיה קל לדוברי אנגלית להגותו ושאביה ובעלה נקראים כך...

כבחור צעיר ידע הסיני השאפתן בעיקר אכזבות וכישלונות. כשביקש להיות שוטר, הוא נדחה. כשניסה לעבוד ברשת KFC ועל אף האנגלית הטובה שלו, הוא היחיד שנדחה "מתוך 24 אנשים שכולם התקבלו והייתי הנכשל היחידי". כשניסה ללמוד באוניברסיטה נדחה בסין וכשפנה להרווארד האמריקאית, הוא הגיש מועמדות לא פחות מ-10 פעמים לפני שהבין שהוא לא מספיק מוכשר כדי ללמוד שם...

אז הוא הקים, בלי גרוש בכיסו, את עליבאבא, לאחר שבביקור בארצות הברית בשנות ה-90, התוודע אצל חבר לאינטרנט והקים אתר שכלל הסברים על סין. חצי שעה אחר כך הוא קיבל 5 אי-מיילים מאנשים ששמחו לגלות שמישהו בנה אתר על סין. אבל הוא לא ידע מה זה אימייל.

כששב לסין הוא הקים אל המיזם שלו. מא סיפר שבחר בשם עליבאבא כי חיפש שם גלובלי, שכל אחד יכיר וכששאל באמריקה מה זה עלי-באבא, כולם ידעו את התשובה. כיום מנהל "הכישלון הסיני" שלא התקבל ל-KFC, את חברת הענק הגדולה שלו. הוא האסטרטג המוביל שלה, מנהל המשא ומתן ובעל החזון העיקרי בה.

היום ג'ק מא הוא האיש העשיר באסיה ותוך כמה שנים מנבאים שהוא עשוי להיות האיש העשיר בעולם. לעבוד במכירת עופות צלויים הוא אולי לא מספיק מוכשר, אבל לנהל את תאגיד המסחר הגדול בסין, הוא איכשהו מצליח... שלא לדבר על להיות היחיד בעולם שמתחרה ראש בראש באימפריה של J אחר, ג'ף בזוס, שייסד את אמזון ומאיים להביא אותה לכל פינה בו. אז כנראה שמא, שלא התקבל להרווארד, יוכל בכל עת, אם רק ימצא מעט זמן לכך, פשוט להרצות שם...

מא לא התייאש כשב-2001 ביקש להנפיק בארה"ב את עליבאבא ונדחה, כי אמרו לו שאמזון ו-eBay טובות יותר. היום החברה שהטא הקים ומנהל, בלי ללמוד בהרוורד, גדולה מ-IBM, מ-HP, מוול-מארט ומ-eBay וסתם כדי להמחיש כמה שהוא לא מוכשר, נציין שהיא אחת מ-15 החברות הגדולות ביותר בעולם.

לפני שנים אחדות הוביל ג'ק מא את עליבאבא, להנפקת הענק שביצעה בניו-יורק. עליבאבא, אז כבר ענקית בינלאומית, שמיום ליום הופכת יותר ויותר גדולה, הונפקה לפי שווי של 160 מיליארד דולר. זו הייתה ההנפקה הגדולה ביותר בהיסטוריה ועשה אותה מישהו שנכשל בבחינת הקבלה למשטרה.

אז בפעם הבאה שמזלזלים בכם או דוחים אתכם, אל תתרגשו. קחו את זה למקום הנכון. חישבו ג'ק מא והתחילו להמריא. אתם גדולים כמה שתרצו להיות ולא כמה שאומרים לכם שאתם.

בתחילת שנת 2021 ג'ק מא נעלם, כנראה לאחר סכסוך מתוקשר עם שלטונות סין. עם הזמן הוא שב להיראות בציבור אבל לא ברור מה קורה שם.


קיצור תולדות האיש (עברית):

https://youtu.be/PssJN9nZN-E


לאחרונה הוא נעלם (עברית):

https://youtu.be/UcwZ_wu5A5o


סיפורו של ג'ק מא:

https://youtu.be/kYCVAyKXIIQ


במילותיו הוא:

https://youtu.be/8SN9Kj8SdgE


כך הוא לימד את עצמו להתמודד עם דחיות (מתורגם):

https://youtu.be/U3fZKqnDpbY


מא נותן טיפים לצעירים:

https://youtu.be/U2FwbeLHNfA


ועוד עצות בשבילם:

https://youtu.be/b-LTA85deuk

קראו לו הברון פייר דה קוברטן (Pierre de Coubertin) והוא היה מחנך והיסטוריון ממשפחת אצולה צרפתית. הוא ויתר על קריירה צבאית בשביל לעסוק בשיפור החינוך בצרפת של המאה ה-19. זה לא מעשה שולי - קריירה צבאית בצרפת של אותם ימים הייתה מכובדת ביותר ונחשבה להצלחה מסחררת בחיים. אבל דה קוברטן היה אידיאליסט.

דה קוברטן היה גם מלא ביקורת על החינוך שמקבלים ילדי צרפת, שלא כלל שום היבט ספורטיבי. הוא התקנא מאד במערכת החינוך הבריטית שהשקיעה באותם זמנים המון בלימודי ספורט בבתי הספר. כמו היוונים והרומאים בזמנם והבריטים בימיו, הוא ראה בחינוך מרכיב חשוב ביותר בהתפתחותם של צעירים. הוא עצמו עסק בספורט לאורך כל חיי, במיוחד הוא נהג לרוץ ולהתחרות בחתירה, סייף ואיגרוף.

באותן שנים ממש נמצאו ממצאים ארכאולוגיים חשובים בעיר היוונית הקטנה אולימפיה. לפתע התברר עד כמה היו היוונים בעניין הספורטיבי. העולם התוודע אז לחשיבות האולימפיאדה העתיקה בתרבויות הקדומות. כך הוא העלה רעיון "מטורף" - לחדש ולהחיות את מסורת המשחקים האולימפיים של פעם.

הפעלת מיזם המשחקים האולימפיים בעת החדשה לא היה פשוט. דה קוברטן ארגן קונגרס עולמי בסורבון ובו הציע מתכונת מודרנית לחידוש המשחקים האולימפיים. הוא נבחר למזכיר הכללי של המפעל והפור נפל - יש אולימפיאדה. דה קוברטן היה בולדוזר לא רגיל. בהחלטיות וחזון הוא גייס את כל מי שנדרש, כדי להפיק ולממן את המפעל הספורטיבי שלו. בד בבד גם הספיק לעצב את סמל 5 הטבעות של האולימפיאדה.

וכך התקיימה האולימפיאדה המודרנית הראשונה ב-1896 ובהצלחה רבה. זה קרה באתונה, בירת יוון, בניגוד לרצונו של קוברטן, שרצה המשחקים הראשונים יערכו בצרפת. אחריה הוחלט שהמשחקים האולימפיים ייערכו בכל פעם בעיר אחרת ושישתתפו בה כל העמים שירצו בכך. לא הניצחון חשוב, הטעים אז דה קוברטן, אלא ההשתתפות!

120 שנה אחר-כך, הפכה האולימפיאדה לאירוע הספורט החשוב בעולם. היו לה ירידות ועליות, אבל היא הלכה וגדלה והתפתחה לאירוע מדיה עצום ולגורם כלכלי מעצב לאומות העולם. התחרות על קיום המשחקים בארצות השונות היא גדולה. ההשקעה באירוח האולימפיאדה עצומה. אבל כך גם התהילה וההכנסות של רבות מהמדינות שארחו את המפעל האולימפי.

פייר דה קוברטן הטביע אז עוד ממרה - "מהיר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" (Citius, altius, fortius). היא הייתה כה מדויקת ונכונה שבמהרה הפכה לסיסמת הספורט בכלל. החזון של ההרצל של הספורט הוליד את הספורט המודרני בכל ממדיו.


הנה ההיסטוריה של האולימפיאדה בהגשה משעשעת פינת סרקסטית (עברית):

https://youtu.be/yHBoaqfmHO0


סיפור יסודה של האולימפיאדה המודרנית:

https://youtu.be/Xi2Np_lNAXA


פסלו של דה קוברטן בפארק אטלנטה בארצות הברית:

https://youtu.be/v6yKrzngb_Y


תולדות המשחקים האולימפיים בעת העתיקה:

https://youtu.be/mQ94xbXnYu4


והיחס שבין תולדות האולימפיאדה העתיקה והאולימפיאדה המודרנית:

https://youtu.be/uSf7-LsmU3Y

בבית הקברות פר לאשז בפריז, לא רחוק מקברו של גדול הפסנתר הקלאסי פרדריק שופן, קבור המלחין ופסנתרן הג'אז הגאוני מישל פטרוצ'יאני (Michel Petrucciani), האיש שהוכיח שנכות לא צריכה להגביל בני אדם בדבר.

למרות הפָּרֶכֶת (Osteogenesis Imperfecta) שסבל ממנה, מחלה תורשתית נדירה שגרמה לו לא לגדול ולעצמותיו להיות פריכות ושבירות מאד, ידיו של פטרוצ'אני היו נורמליות בגודלן. בגובה של 99 סנטימטרים בלבד ועם עצמות שבריריות מלידה, מישל פטרוצ'יאני היה לאחד מגדולי פסנתרני הג'אז של סוף המילניום ולאיש קטן הקומה ביותר שכיכב בז'אנר הזה.

כבר בגיל 4, לאחר שצפה בטלוויזיה בהופעה של דיוק אלינגטון, החליט פטרוצ'אני הפעוט שהוא רוצה להיות פסנתרן כמוהו. בהמשך הוא יושפע גם מביל אוונס וקית' ג'ארט. אבל מי שנולד למשפחה ממוצא איטלקי, בדרום צרפת, סבל מתופעה מולדת של עצמות שבירות. כוח פיזי לא היה לו אבל הוא התברך בכוח רצון אדיר ומישל פטרוצ'אני עתיד להפוך לכל מה שחלם להיות.

בגיל 21 פטרוצ'יאני הפך לגיבור ג'אז, כשהיה לג'אזיסט הצרפתי הראשון שהחתימה חברת "בלו נוט" החשובה. הוא זכה להקליט בה 6 אלבומים של הרכבים בראשותו. ב-1994 והוא רק בן 29 הוא הוכתר בצרפת וזכה באות לגיון הכבוד הצרפתי.

מחלתו, שפגעה גם בריאותיו, פגעה מאוד גם ביכולתו הפיזית. הוא נע על כיסא גלגלים או בסיוע של מקלות הליכה ובשלבים רבים נשאו אותו בני משפחתו וחבריו על הידיים.

אבל לנגן פטרוצ'אני ניגן היטב ואף זכה לפיצוי בדמות כישרון מוסיקלי בלתי נתפס. במהלך הקריירה שלו הוא ניגן עם לא מעט מענקי הג'אז של התקופה, כולל אדי גומז, נגני הבס דייב הולנד, גארי פיקוק וסטנלי קלארק, הסקסופוניסטים צ'ארלס לויד, לי קוניץ וג'רי מאליגן, המתופף ז'אק דז'ונט וענק החצוצרה דיזי גילספי.

עם עוד שני ענקים, הגיטריסט ג'ים הול והסקסופוניסט המצוין וויין שורטר, הוא הקים את שלישיית "Power of three".

אבל בשנת 1999, ימים אחדים אחרי יום הולדתו ה-36, הובהל גאון הפסנתר לבית חולים בפריז, כשהוא סובל מדלקת ריאות. לרופאים נותר רק לקבוע את מותו. הוא נקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.

נשיא צרפת, ז'אק שיראק, הספיד אותו במילים גדולות, על היותו "דוגמה ומופת לכל אדם". ההיסטוריה תזכור אותו כמי שהמחלה התורשתית והנדירה שגרמה לו לגמדות, לא הפריעה לו להפוך לענק מוזיקלי של ממש.


הנה רגעים בחייו של מישל פטרוצ'אני:

https://youtu.be/pnaphEdMQI4


דקה לחצות (Round midnight):

https://youtu.be/lUxQLU_eqfU


טייק דה איי טריין (Take the a Train):

https://youtu.be/YwCYdcvgmkY


בובת משי (Satin Doll) של אלינגטון:

https://youtu.be/mdToC1fope8


מפיח חיים חדשים בקלישאת ג'אז בסמה מוצ'ו (Bésame Mucho):

https://youtu.be/SPeXVzn-UcI


והסטנדרט "שיירה" (Caravan):

https://youtu.be/06_uCl_Bovs

מסעה של האוניה "מייפלאואר" (Mayflower), מאירופה אל חופי צפון אמריקה, הוא אחד המסעות המפורסמים ביותר של המאה ה-17 ומהמיתוסים החשובים בהיסטוריה של ארצות הברית.

האוניה יצאה מאנגליה בספטמבר 1620, כשעל סיפונה 102 נוסעים ו-30 אנשי צוות. המסלול שלה מוביל מפלימות' שבאנגליה אל מקום במסצ'וסטס, שיקבל את אותו השם, פלימות'.

הנוסעים, נקרא להם "צליינים" (Pilgrims), חיפשו חופש דתי ושאיפתם היא להקים קהילה חדשה באמריקה. שווה לדעת שאותם חלוצים שהפליגו לאמריקה על גבי האוניה מייפלאואר היו חבורה של נרדפי דת, שרצו בחופש פולחן.

האניה שטה במסע שארך 66 ימים, כשבמהלכו סובלים הנוסעים מסערות ומתנאים קשים מאוד. כשיגיעו לאמריקה, תכננו הצליינים להתיישב ביבשת החדשה, להקים את ביתם ולהיות למתיישבי פלימות' החדשה באמריקה.

עוד לפני כן, הם חתמו על "הסכם מייפלאואר", מסמך חברתי שהסדיר את הארגון הפוליטי והחברתי של הקהילה החדשה, עם שלטון עצמי, בסיס דמוקרטי ושיתוף פעולה בין החברים כולם.

עד היום הם מכונים באמריקה "האבות הצליינים" של ארצות הברית, להבדיל כמובן מ"האבות המייסדים", המנהיגים שהקימו את ארצות הברית של אמריקה. המיתוס מספר שכבר בעודם בהפלגה הארוכה לעבר אמריקה השתנה המבטא האנגלי שלהם למבטא האמריקאי שמאפיין אותם עד היום.

חודש שלם עבר מאז שהגיעה המייפלאואר לחופי מפרץ קייפ קוד ורק אז ירדו המתיישבים אל החוף והחלו להקים את המושבה שלהם. במהלך אותו חודש ירדו אל היבשה רק מעט מהגברים. קצת כמו המרגלים מהתנ"ך, הם בעיקר בדקו האם טובה הארץ שלפניהם, סרקו את האזור, חפשו מזון ולמדו עד כמה זה מקום מוצלח להתיישבות.

השליחים הללו גם השכילו להתיידד עם בני שבט אינדיאני מקומי, שבט הווַאמפָּנוֹאֶג (Wampanoag). ידידות אמיצה במיוחד קשר אחד מבכירי המושבה, אדוארד ווינסלו, עם ראש השבט מאסאסויט (Massasoit).

כשירדו מהאוניה, הצליינים הקימו מושבה חקלאית בשם פלימות' רוק, על שם עיר מולדתם פלימוּת'. אבל הצלחה גדולה זו לא הייתה. החורף הראשון היה מאוד קשה להם, כשכמעט מחצית מהקבוצה מתה מקור, מחלות ותנאים קשים. הם הגיעו די מהר לסף רעב ולמזלם הרב, היו אלה האינדיאנים המקומיים שבאו לעזרתם ולימדו אותם כיצד לנהל חקלאות, ללקט מזון בטבע ואף לצוד. מכאן ובסיוע של האינדיאנים, הצליחו הצליינים הרבה יותר.

לאחר החורף הראשון והקשה שלהם, קצרו המתיישבים את מעט התירס שהצליחו לגדל והחליטו להודות לאל על מזונם. בכך הם החלו את מנהג ארוחת חג ההודיה של האמריקאים.

על פי יומנים של אנשי המושבה, סעד ראש השבט מאסאסויט עם אנשי המייפלאואר בסעודת ההודיה שהם ערכו לאלוהים, בתודה על שזכו להגיע לחוף מבטחים, כשרובם בריאים ושלמים.

המחסור החמור בידיים עובדות, הביא עוד מתיישבים חדשים, שהגיעו בשנה שאחרי, להתקבל במושבה בדרך כלל בברכה. המתיישבים שמחו בהם כי חסרו להם ידיים עובדות בחקלאות. הם ראו צורך אמיתי לשפר את מצב המושבה, בכדי שלא להישאר שוב ללא מזון מספיק, בחורף המתקרב.


הנה סיפור המסע האמיץ של החלוצים הפוריטנים לאמריקה:

https://youtu.be/brqIER2KHbE


מצגת וידאו על מסעה של האוניה מייפלאואר:

https://youtu.be/w59TkoL-tZY


על היציאה של החלוצים למסע והרדיפה שממנה סבלו באנגליה ובגללה יצאו למסע:

https://youtu.be/AsIkbCpUTQc


מסע האוניה מייפלאואר:

https://youtu.be/ku2BTsgvrhM


פול סיימון מזכיר את מסע המייפלאואר בבית 4 של להיטו המפורסם "American Tune":

https://youtu.be/ZCmgKSUXH18


סיפור המסע לילדים - באנגלית קלה:

https://youtu.be/kjtIJo86FcE


היה היה על ההתיישבות שלהם באמריקה (עברית):

https://youtu.be/AdnmO7pQCkI?long=yes


תכנית חינוכית על המתיישבים הראשונים וכיצד ייסדו את ארוחת יום ההודיה (עברית):

https://youtu.be/roYtmNTqj2o?long=yes


וסרטון תיעודי על מסעה של האוניה מייפלאואר עם המתיישבים הראשונים:

https://youtu.be/0GlfOsPlZdY?long=yes

היא היתה אחות, אבל גדולתה היא בכך שייסדה את מקצוע הסיעוד. פלורנס נייטינגייל (Florence Nightingale), בריטית ממשפחה עשירה, נולדה באיטליה, בעיר פירנצה. מכאן גם שמה, שהרי "פלורנס" הוא השם האיטלקי של פירנצה.

בצעירותה בחרה פלורנס נייטינגייל במקצוע הסיעוד. זה היה למורת רוחה והתנגדותה של משפחתה, שראתה במקצוע האחות מקצוע נחות שלא מתאים לאישה במעמדה. אבל היא רצתה בכך וטיפלה בעניים. כבר בשלבים המוקדמים של עבודתה היא דרשה וניצחה בדרישתה לשינוי בתנאים הסוציאליים שניתנו לעניים.

פריצת הדרך שעשתה בתולדות מקצוע הסיעוד היתה בטיפול המסור שלה בחיילים הפצועים במהלך מלחמת קרים. בשל המנהג הלילי שלה לערוך סבב לילי בין הפצועים נהגו לכנותה בזמן המלחמה "הגברת עם המנורה". היא גילתה והצליחה לשכנע את הנהגת הצבא שתנאי תברואה ירודים ותזונה גרועה של הפצועים הם שאחראיים לתמותה הגבוהה שלהם. השינוי שהוכנס לבתי החולים הביא לירידה דרסטית במוות של פצועים ולהפיכתה לגיבורה לאומית באנגליה.

נייטינגייל יסדה ב-1860 בלונדון את בית הספר החילוני הראשון בעולם לסיעוד. עד אז נהגה דווקא הכנסייה הנוצרית לטפל בפצועים ובחולים והפקעת הטיפול בהם מאנשי הדת היתה שלב חשוב בעידן המודרני ובטיפול יעיל ואיכותי בהם.

בזכות ההערכה שרוחשים לה האחים והאחיות בכל מקום, נקבע יום הולדתה של פלורנס נייטינגייל ברחבי העולם כיום הסיעוד הבינלאומי השנתי.


הנה סרטון על פלורנס נייטינגייל:

http://youtu.be/65rPhLeEXpc



ותולדות הסיעוד בסרטון קצר:

http://youtu.be/uNIuYDWfDrs

מעט מאד ספורטאים הם גם ממציאים. מעטים מתוך מי שהם אכן ממציאים הם גם מהפכנים. דיק פוסברי (Dick Fosbury) היה גם ספורטאי, גם ממציא ולא פחות ממהפכן ספורט של ממש.

בתוך פחות מדקה, בקפיצה אחת לגובה באולימפיאדת מקסיקו 1968, הוכה עולם הספורט בתדהמה! הקופץ לגובה רץ אל הרף, הסתובב וקפץ כשגבו אליו.. הוא השלים את הקפיצה והרף לא נפל. איש לא הבין מה השטות הזו, אבל זה לקח עוד כמה דקות והוא זכה במדליית הזהב ובהערצה בלתי-נתפסת ששמורה רק למהפכנים מסוגו.

ריצ'ארד "דיק" פוסברי לא היה סתם אלוף העולם בקפיצה לגובה. הוא גם היה הממציא של שיטת קפיצה הפוכה לחלוטין ומוזרה משל שאר הקופצים שלפניו. בעוד שכולם קפצו קדימה, פוסברי היה הראשון והיחיד שקפץ לאחור. הוא עשה זאת לאחר שהגיע למסקנה שקפיצה כזו תאפשר לו לנתר לגובה רב יותר מאשר הטכניקה שהיתה נהוגה אז. בנצחונו המדהים באולימפיאדה של מקסיקו בשנת 1968, הוא גרם לכל הקופצים האחרים להבין את מה שהשיג וכולם, ללא יוצא מן הכלל, אימצו את "שיטת פוסברי" כטכניקה המועדפת עליהם לקפיצה לגובה.

כיום נקרא על שמו הסגנון הפופולארי בקפיצה לגובה - פוסברי. באולימפיאדה שאחרי מקסיקו, אגב, איש מהקופצים לא קפץ בשיטת הקפיצה הישנה - כולם קפצו פוסברי!

משום כך, פוסברי אינו רק ספורטאי דגול - הוא גם ממציא גדול!


הנה דיק פוסברי באולימפיאדת מקסיקו 1968:

https://youtu.be/CZsH46Ek2ao


סיפורה של המהפכה של פוסברי והצד הפיזיקלי שלה (מתורגם):

http://youtu.be/RaGUW1d0w8g


הגאונות שבקפיצת פוסברי (עברית):

https://youtu.be/WgAeVYR18gw


הראשון בהיסטוריה שהמציא קפיצה ולקח את הזהב:

https://youtu.be/ERWo5pIPoNA


ריצ'ארד פוסברי והישגיו באולימפיאדת מקסיקו 1968:

http://youtu.be/mYyxDW7Hq8M


והסבר על המהפכה שיצר דיק פוסברי:

http://youtu.be/uKbpa_P3sRw

הנשיא השחור הראשון של אמריקה היה ככל הנראה אחד הפוליטיקאים המבריקים בעולם. לא ציני ולא פוליטיקאי מקצוען, אובמה הוא איש שיודע להפיח תקווה בציבורים ענקיים.

דרכו לנשיאות היא כמו סיפור מהאגדות. שכן ברק אובמה, הנשיא ה-44 של ארצות הברית, הגיח משום-מקום ומבלי שהכירו אותו. בקמפיין מבריק, כמעט בלתי נתפס, הוא הפך לבחירה המועדפת על מצביעי המפלגה הדמוקרטית ועל הבוחר האמריקאי לנשיאות ארצות הברית.

אובמה הוא האמריקאי-אפריקאי הראשון שכיהן בתפקיד זה. בחירתו לנשיא היא בחירה היסטורית של אומה שהביאה את השחורים בתור עבדים ושעד זמן לא רב לפני כן השחורים בה היו מופלים על פי החוק. גזענות בשל צבע עור.

בשבילו הבחירה לנשיאות הייתה השלמה של דרך אישית של ילד שגדל בהוואי לאימו ולאביו, קנייתי שניתק את הקשר עימו. אך זה היה גם שיא התהליך של שוויון זכויות לשחורים בארה"ב, תהליך שהחל בביטול העבדות על ידי הנשיא אברהם לינקולן ונמשך בביטול החוקים הגזעיים במדינה, לאחר תהליך ארוך של דרישות לשוויון זכויות. התהליך הזה הונהג על ידי מנהיגים שחורים, שלא זכו לראות את הגשמתו, ביניהם לוחמי זכויות האזרח מרטין לותר קינג ומלקולם X.

בנוסף להיותו איש חכם בצורה לא רגילה ואחד מטובי הדוברים והנואמים בעולם, ברק אובמה הוא איש חזון שלא היסס לפרט את רצונו להפסיק את אי-השוויון בחברה האמריקאית. אובמה לא היסס לחוקק חוק בריאות מהפכני שמאפשר לכל אזרח אמריקאי ביטוח בריאות בר-השגה. הוא גם איש שלום שניסה בכל כוחו להסדיר עימותים בעולם, באמצעות משא ומתן. אובמה התמיד בקיום ההבטחות שנתן לבוחריו להחזיר את חיילי ארה"ב הביתה מעיראק ומאפגניסטאן.

היו לו מבקרים רבים וגם בארה"ב לא כולם ראו בעין יפה את גישתו הפייסנית במדיניות החוץ ואת ההתמדה שלו בהקניה של זכויות ובטחון כלכלי לחלשים באמריקה. אבל היה מוסכם על כל מי שראה אותו שהאיש נחוש בהחלטתו להצדיק את בחירתו ההיסטורית ואת הזכייה המעט משונה שלו בפרס נובל לשלום, זמן קצר לאחר בחירתו לנשיא ועוד לפני שעשה דבר ממשי בשביל השלום בעולם.


הנה סקירה על נשיאותו של אובמה (מתורגם):

https://youtu.be/wajRw7cv--c


הנאום שבו שבה את לבם של האמריקאים במרוץ לנשיאות:

https://youtu.be/OFPwDe22CoY


השבעתו ההיסטורית של הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית ברק אובמה (מתורגם):

http://youtu.be/6fL5rjBJZJY


ללא ספק יש לו חוש הומור מצוין (מתורגם):

https://youtu.be/hR2_mLIML9A


רבות דובר על השימוש החכם של אובמה באינטרנט בקמפיין המהפכני שלו (עברית):

https://youtu.be/f93yOfbZK3o?t=26s&end=1m34s?long=yes


וסרט תיעודי על הקריירה של אובמה:

https://youtu.be/p0_SZSTDYzc?long=yes

המתקפה האיומה של רוסיה על אוקראינה חשפה בפני העולם את הגיבור הלא צפוי ביותר בהיסטוריה המודרנית, מנהיג צעיר ולא מנוסה, הניצב לפני מנהיג מעצמה גרעינית, אחד המנהיגים הקשוחים והאלימים ומהמנוסים והוותיקים בעולם.

עד לפני שנים בודדות היה ולודימיר זלינסקי (Volodymyr Zelenskyy) סטנדאפיסט, שחקן תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע צעיר. בתפקידו האחרון בטלוויזיה, הוא כיכב בסדרה "משרת העם", בה גילם את דמותו של מורה אלמוני להיסטוריה, המתמנה לתפקיד של נשיא אוקראינה.

בחיים, הוא החליט להפוך את הסדרה למציאות. נערץ ואהוב באוקראינה כולה, הוא הודיע בגיל 41 שהוא רץ לנשיאות והבטיח שייאבק בשחיתות ולתיקון הכלכלה המקרטעת של המדינה בת 40 מיליון האזרחים.

כבר במסע הבחירות שלו זלינסקי הודיע שלא יוותר לרוסיה של פוטין בדרישות הרבות והלא דמוקרטיות שהיא הציבה לאוקראינה. בבחירתו, עם רוב של מעל 70% וניצחון סוחף, אל מול נשיא מכהן וחזק, הוא קיבל מהעם את המנדט לנהל את המאבק הזה.

ניצב אל מול הדוב הרוסי האלים והכבד, מנהל זלינסקי עדיין את המלחמה שניתן לשער שלא חשב שייאלץ לנהל כשנבחר. כבר עם תחילת המתקפה, הוא הודיע בשם האוקראינים שעמו יילחם עד החייל האחרון. גם הוא עצמו לא נוטש את משמרתו, על אף הסכנה הגלומה בהכרזת פוטין מנהיג רוסיה על כל שהוא המטרה הישירה שלו. זלינסקי דחה את כל ההצעות שזרמו אליו, להימלט מקייב ולנהל מרחוק את המאבק.

ספון בבונקר שלו, הנשיא הצעיר והלא מנוסה מתגלה לא רק כמנהיג ישר וחכם, אלא גם כאיש אמיץ במיוחד, הלומד להתנהל ולנהל את עמו תחת הפצצות ופגזים ועושה את זה לא רע. במקביל אליו מאבד פוטין המנוסה יותר ויותר מקור רוחו, במיוחד לאור ההתנהלות העלובה של צבאו והעמידה המרשימה של העם האוקראיני נגדו.

במיוחד מרשימה היכולת של אנשי זלנסקי להשתמש בחוכמה ובמיומנות מדהימים במדיה ובאינטרנט לצרכי אוקראינה. הוא גם מפליא בנאומי הטלוויזיה שהוא מנהל, מול כל פרלמנט אפשרי בעולם, כדי לקבל תמיכה ועזרה במלחמה נגד הענק הרוסי.

זלינסקי מצליח בימים אלה לכתוב את הסיפור של אוקראינה במלחמה ולהציג לעולם השראה שכבר שנים לא קיבלה ממנהיג אירופי. הוא ללא ספק האדם הפופולרי ביותר בעולם כרגע.

סיפור דוד וגוליית שהוא מספר מחדש במלחמה הזו לא היה מעולם הולם יותר. ודאי לא למי שהוא גם מנהיג יהודי של מדינת ענק אירופית ובו-זמנית גם תסריטאי שכותב את ההיסטוריה, ממש במו ידיו.


סיפורו של זלינסקי לילדים (עברית):

https://youtu.be/7MPrmJvdSP8?t=5m06s&end=9m00s


היום בו ולודימיר זלינסקי נבחר (עברית):

https://youtu.be/qTc2yIshdf4


מה הביא לבחירתו ההיסטורית (עברית):

https://youtu.be/09cxS1rXojw


מגיע שנים לפני כן לביקור בארץ:

https://youtu.be/M7k2248uong


שנה וחצי לפני, זלינסקי נגרר שלא ברצונו לפרשה שכמעט והביאה להדחת נשיא ארה"ב טראמפ (עברית):

https://youtu.be/EKvPaCQlA-c


ומתורגמנים הבוכים כשהם מתרגמים את דבריו במלחמה:

https://youtu.be/QDBiLuPxqZI

מוסיקאי, קדוש, כוכב, אייקון - בוב מארלי (Bob Marley) היה כל אלה. הזמר מג'אמייקה הוא ללא ספק הג'אמייקני המפורסם ביותר בעולם. המוסיקה הפופולרית שלו השפיעה ומשפיעה עד היום, על יוצרים רבים ומגוונים ברחבי העולם. אבל מעמדו המיתולוגי בג'אמייקה ובעולם כולו, התעלה הרבה מעבר לה.

מוסיקת הרגאיי של מארלי פרצה לעולם כולו בשנות השבעים. עם מוסיקה קליטה ומסרים של אחדות ואהבה, זכה בהדרגה מי שנחשב פרחח רחוב בנערותו, להצלחה מסחררת. דמותו השחורה והדקיקה, עם הראסטות הארוכות בסגנון דת הרסטפארי, הקול הנעים והנוקב בו-זמנית והמסרים שהעביר במוסיקה שלו, כל אלה הפכו אותו לנביא מוסיקלי חדש, להמוני צעירים בעולם.

סוד עוצמתה וגדולתה של המוסיקה שלו היה המסר הלוחמני והאמיץ שהיא הכילה, בצד אהבת האדם שבה. מיליוני בני אדם בכל כדור הארץ התחברו אליה וקיבלו ממארלי גם את המנגינות והמקצבים וגם את הכריזמה והמנהיגות הרעיונית שלו. עם מסרים של שלום ואהבה מחד, ולוחמנות אידיאולוגית ברוח דת הראסטפארי מצד שני, שר מארלי והעביר מסרים שקוראים וחולמים על שחרור מה"בבילון" הממסדי, אל החופש והחירות של "ציון" החופשית.

מארלי חיזק את התנועה והדת הרסטפארית של ג'מייקה באופן דרמטי והפך במהירות לאחד מנביאי התנועה ולנציגה המפורסם ביותר. בעזרת שירי הרגאיי הקליטים והקצביים שכתב והלחין, הוא הצליח להפוך אותה למוכרת בעולם כולו.

את פשר החיבור המעניין שבין השחורים של ג'מייקה ובין החזון של שיבת ציון היהודית אפשר למצוא במפגש ההיסטורי, שהתרחש באי שבקאריביים במאה ה-16. במפגש הזה היו מצד אחד יהודים אנוסים מפורטוגל, שברחו אל האי מאימת הרדיפות של האינקוויזיציה הנוצרית אחריהם וההתנכלות הכללית ליהודי אירופה של אותם ימים. מהצד השני, הובאו אז המוני עבדים שחורים, בכפייה מאפריקה. הקולוניאליזם הלבן, שהביא אותם כעבדים אל האי, שלט בהם ביד רמה וחינך אותם לאמונה בנצרות.

החיבור הזה בג'מייקה, שבין היהודים והעבדים, הוא שיוצר את הטויסט הייחודי של ג'מייקה לאמונה הנוצרית. מלכתחילה לא ממש התחברו בני ג'מייקה לישו הלבן, שהובא אליהם על ידי אדוניהם הלבנים. הם היו צריכים מנהיג אחר, דומה להם ובעל חלומות משלהם והם מצאו אותו בתנועה הרסטפארית ובתרבות שלה.

זו הייתה תנועה רוחנית-פוליטית, שדגלה ברעיונות החופש והשחרור, שמאות שנים אחר כך, שוב התאימו - גם לתקופה של סוף שנות ה-60. כך נוצרה תחייה מחודשת של תנועת הראסטפארי בג'מייקה. וממש כמו שבאמריקה הלכה וגדלה תנועת ההיפים, עם השיער הארוך, המרד בממסד, הסמים ומוסיקת הרוק שלהם, גם צעירי ג'מייקה מרדו בממסד - עם מוסיקת רגאיי, ראסטות ארוכות בשיער ועשן גאנג'ה מסביבם. צעירי התרבות הרסטפארית היו לא פחות רוחניים ופוליטיים מההיפים של אמריקה וחלקו גם את האנטי-ממסדיות עימם.

אל התרבות הזו גדל מארלי וכשהתפרסם בעולם כולו, הוא הפך לשליח שלה ולאיש הבשורה של הרגאיי והרסטפארי. בנובמבר 2018 הוכרזה מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי, הישג שניתן לזקוף בראש ובראשונה לפעילותו ולכריזמה של מארלי.


הנה סיפורו של בוב מארלי:

https://youtu.be/GpoVZXKBK14


הנה הוא בתחילת הדרך:

https://youtu.be/2jN1bqGr3ZY


שיר המהפכה שמדגים את רעיונותיו וכיצד עוצבו באי ג'מייקה:

https://youtu.be/V5YvRlQBPSc


מפיץ אהבה בעולם ב"אהבה אחת":

https://youtu.be/eu9fF4_rnPo


בהופעה חיה עם "no woman no cry" ב-1979:

https://youtu.be/jGqrvn3q1oo?t=29s


וסרט תיעודי על הצילומים האייקוניים שהנציחו אותו:

https://youtu.be/mpR06HoVIdc

הנשיא ה-16 של ארצות הברית, אברהם לינקולן, היה מגדולי האישים בתולדות ארה"ב. במיוחד נזקפים לזכותו ביטול העבדות בארה"ב, דבר שראה בו הכרח לריפוי הפגם המוסרי שנפל בארצו.

הוא ביטל את העבדות מיד בתום מלחמת האזרחים שבה ניצח את כוחות הדרום, כשנצחון זה נזקף לא מעט ללחימתם של העבדים השחורים לצד הלבנים בכוחות הצפון שאותם הנהיג לינקולן במלחמת האזרחים.

בעצם מלחמת האזרחים האמריקנית ולאחר שניצח בה את הדרום, לינקולן תרם רבות לחיזוק האחדות בארצות הברית ולמניעה של פילוג בין המדינות האמריקאיות. ניתן לקבוע ללא ספק שארה"ב לא היתה המעצמה המצליחה והחזקה שהיא כיום, אלמלא לינקולן ומדיניותו התקיפה שלא התירו פיצול ופילוג באמריקה.

לאברהם לינקולן, שההיסטוריונים אוהבים לדבר על הענווה שלו, נדרשה הרבה אמונה עצמית כדי לשאת את הנאום שבו הוא ממש יגדיר מחדש את התכלית והמשמעות של ארצות הברית של אמריקה. הוא עשה זאת ב-272 מילים בלבד, עם "נאום גטיסברג" המלכותי שלו.

אבל סופו היה טרגי ואלים. השנאה של מי שראו עצמם נפגעים מביטול העבדות ומהתבוסה של הדרום במלחמת האזרחים הובילה לרצח של נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן.

הרצח אירע ב-14 באפריל 1865, בזמן שהנשיא צפה בהצגה בתיאטרון פורד בוושינגטון.

לינקולן כיהן כנשיא משנת 1861 ועד למותו מכדורי המתנקש. השפעות פעולותיו כאחד מהאישים המשפיעים ביותר על תולדות ארה"ב, ניכרות עד היום. בבחירתו של ברק אובמה לנשיאות ב-2008 נסגר מעגל שתחילתו בשחרור העבדים באמריקה וסופו בנשיא שחור ומצליח, הממלא את תפקידו באמריקה, יבשת הנשלטת ברובה על ידי לבנים.


הנה תולדות חייו של אברהם לינקולן:

https://youtu.be/L80_q2tPveo


על לינקולן בסקירה על הרחוב על שמו (עברית):

http://youtu.be/srE95EZF9uY


סרטון אנימציה שמראה את לינקולן נואם לאחר מלחמת האזרחים בזכות החירות:

http://youtu.be/zeAqXhjMRMo


קדימון הסרט "לינקולן" על חודשיו האחרונים של המנהיג שבחר בביטול העבדות בכל מחיר (מתורגם):

http://youtu.be/Jm3JCrfrMts


ופודקסט של פרופסור הרסגור על לינקולן (עברית):

https://youtu.be/2aOTs_UK4rg?long=yes