"אפקט מתי" הוא אפקט חברתי או אבחנה שמדברים על כך שלמי שכבר יש, יהיו הרבה יותר סיכויים לקבל עוד ולצבור עוד יותר.

העניין הוא בכך שיש יתרון בחברה למי שכבר יש לו. יהיו מי שיאמרו שהאפקט מחזק את התחושה בחברה האנושית ש"כסף הולך לכסף", כלומר שהעשירים נעשים כל הזמן עשירים יותר והעניים הולכים ועניים. במילים אחרות - המנצח זוכה בכל.

האפקט הוא אחד הגורמים לגידול העצום באי-השוויון בחברה, כולל בחברה הישראלית כיום. צעירים יכולים לראות אותו היום מתממש בתופעת ה"משפיענים", או אישיות הרשת, שככל שהם יותר מצליחים, עם יותר עוקבים או לייקים, הם זוכים להצעות כספיות נדיבות, קמפיינים שמעשירים אותם והנחות מפליגות על מוצרי יוקרה.

את השם "אפקט מתי" טבע הסוציולוג רוברט מורטון בשנת 68. מקורו הוא בפסוק מהברית החדשה, שגורס ש"מי שיש לו נתון יינתן לו ויעדיף ומי שאין לו, גם את אשר יש לו יוקח ממנו".


הנה סרטון שמסביר את "אפקט מתי":

http://youtu.be/NrDmPCL_A0w

יש כמובן דרכים ונתונים שונים שמודדים את אי השוויון. אחת הפופולריות למדידת אי שוויון היא בדיקה של כמה מהכסף במדינה נמצא בידיו של המאיון העליון, כלומר של האחוז או המאית הכי עשירה של האנשים בחברה.

בישראל אי-השוויון הוא 15%. כלומר המיון העליון מחזיק ב-15 אחוזים מהעושר במדינה. בצרפת זה רק 10% ובארצות הברית 25%. מצבנו בתחום אי השוויון, לפיכך, טוב משל ארה"ב וגרוע מאי השוויון בצרפת.

עוד נתון? - בתחום השכר, למשל, ינסו לא פעם בעלי האמצעים, או עושי דברם מהפוליטיקאים, לבלבל אותנו. הם יציינו שעל פי השכר הממוצע במשק מצבנו מצוין. אל תאמינו לנתון הזה! - ממוצע הוא מדד שמושפע מהקצוות. אם יש מיליארדרים שמקבלים שכר עצום מהחברות שבבעלותם, הם מושכים את השכר הממוצע במשק כלפי מעלה וכך נראה לנו שהכל טוב. אבל זה שקר, שלא פעם נועד כדי להסתיר את רמת אי השוויון, אחרת תתרחש כאן מהפכה, כמו בצרפת של סוף המאה ה-18.

אז מה מודדים? - הנתון האמיתי הוא החציון. בודקים מה שכרו של האדם האמצעי מתוך האוכלוסיה כולה. אם יש 6 מיליון אזרחים והם מסודרים לפי הכנסתם, נבדוק את שכרו של האזרח (או האזרחית) ה-3 מיליון. שכרו הוא השכר החציוני במשק והוא יספר לנו את הסיפור האמיתי על מצבנו הכלכלי בתחום השכר. הוא לא מושפע מהקצוות וגם לבדוק את החציון זו לא בעיה. זה לא שעושים טור ארוך של כל תושבי המדינה, לפי שכרם. מחשב יכול להנפיק את השכר החציוני במשק על פי הסטטיסטיקה.


כך אי-השוויון בעולם הולך וגדל (עברית):

https://youtu.be/_wfcxeYdeno


וסיפורו של אי השוויון בעולם:

https://youtu.be/FXmsj4dh-RI

תחבורה שיתופית (Shared transportation) היא העתיד. תוכלו לקרוא עליה בתגית "תחבורה שיתופית" או בתגית "קארפול", על שם הנסיעה ביחד עם זרים. היא כל כך חשובה בעתיד, בגלל הצפיפות האדירה בכבישי העולם, במטרופולינים, הערים הענקיות בעולם.

בארץ כרגע הסיפור לא מתרומם מהר מספיק והמצב קשה. משרד התחבורה רצה ואולי אף ניסה לקדם את הנושא, אבל הגביל את ה"קארפול", כך שהנהגים לא ירוויחו כסף, אלא רק ייקחו נוסעים טרמפ, בעבור מחיר סמלי לכיסוי הוצאות הנסיעה.

האבסורד הוא שבשנים האחרונות כובשות אפליקציות ישראליות את העולם ומצמצמות באופן משמעותי את הפקקים. אפליקציות ייעודיות ומעולות, כמו Via האמריקאית, שמייסדיה ישראלים, מצליחות לעשות שם פלאים.

אצלנו זה לא קורה כרגע. זה גורם לכך שכרגע יש יותר מדי מכוניות על הכביש, האטיות זוחלת והמחיר של הנסיעה, או הפקק, או שניהם - יקר. בארץ הנסיעה השיתופית זוחלת בקצב איטי והכי קרוב שגענו אליה זה דרך פרויקט באבל המשובח בתל אביב. המיזם, שבו שותפה גם אותה חברת VIA, משלב בין אוטובוס למונית.

זה עובד כך - מיניבוסים אוספים אותך במחיר זול, כמעט מכל מקום בעיר, אחרי הזמנת נסיעה באפליקציה והמתנה בתחנת האוטובוס הקרובה שהאפליקציה הורתה. משם יסיע המיניבוס לכל מקום אחר בעיר ויביא היישר לתחנת אוטובוס קרובה לאזור המבוקש. אוטובוס, אבל בטקסי.


הנה התחבורה השיתופית וטענה שהנסיעה השיתופית תקל על הפקקים, לעומת נהגי המוניות (עברית):

https://youtu.be/ZhTrFd4XMLI


כך לא הצליחה התחבורה השיתופית בישראל (עברית):

https://youtu.be/glEJX1vrJ1A


פרויקט Bubble בתל אביב (עברית):

https://youtu.be/Y3_jk7bG1cY


וההסבר לכך שבשיטה הממשלתית הנוכחית, הנהג בעצם מפסיד כסף בנסיעות כאלה (עברית):

https://youtu.be/WOYf_4ujxZA

סדנאות יֶזַע (Sweatshops) הן סדנאות ייצור ומקומות עבודה שבהם מועסקים עובדים בייצור של מוצרים בתנאים קשים, משכורות רעב, שעות ארוכות מאד ולא פעם גם בעבודת ילדים. לרוב נמצאות סדנאות היזע של ימינו במדינות העולם השלישי ומייצרות עבור העולם השבע שבמדינות המפותחות.

המצב של סדנאות היזע הוא לא פעם מחריד וצורם, במיוחד כשמדובר במותגים המוכרים במיליארדים רבים בכל שנה ועובדי הייצור של מוצריהם מרוויחים פרוטות.

הפרת חוקי עבודה מקובלת בהרבה ממדינות העולם השלישי. אלה מדינות בעלות כלכלות חלשות ואף מושחתות. ניצול העובדים שם הוא בעייתי והעובדה שפועלים מוכנים לעבוד בסדנאות היזע נובע מעוני גדול ומכך שעדיפה המשכורת הקטנה בהן, על עוני מחפיר ורעב של ילדיהם.

השאלה העיקרית היא האם אנו, תושבי המערב, צריכים לרכוש מוצרים של מותגים המנצלים עובדים, מעסיקים אותם שעות ארוכות במיוחד, משלמים משכורות שלא מאפשרות חיים ראויים, מונעות חופשות, מחייבות לעבוד גם בעת מחלה, מעסיקות ילדים ועוד.

האם הייתם לובשים בגד או משתמשים במוצר של חברה שנוהגת כך בעובדיה?


הנה תחקיר על חברת נייק שכבר שנים מואשמת בשכר רעב:

https://youtu.be/CCrUZuyZHyk


מצגת וידאו על הדרך בה אקטיביסטים נלחמים בהם (עברית):

https://youtu.be/Vaydha20UUA


הצגת המצב על ידי חברה שהואשמה בניהול סדנאות יזע בבנגלדש:

https://youtu.be/WY4FeUYMFzM


מצגת וידאו על סדנאות היזע הללו:

https://youtu.be/R3Mb2byzJBs


וסדנאות היזע שבסין:

https://youtu.be/yF8jUDzz5bE?long=yes

במשך שנה שלמה, החליטה הגרמנייה בת ה-30 גרטה טוברט לחיות בלי כסף לחלוטין. הכל החל כשהחליטה לבחון האם וכיצד ניתן יהיה לשרוד בעולם כשהמערכת הכלכלית תתרסק. במשך שנה שלמה חיה גרטה "כמו האדם הניאנדרטלי" - היא נמנעה מכל ההרגלים של תרבות הצריכה - לא השתמשה בשמפו, בקרמים שונים ואפילו לא במשחת שיניים. לטענתה, היא למדה לחיות בלעדיהם.

את בגדיה החליפה הענייה מבחירה בחנויות לבגדים מיד שנייה. אוכל, בעיקר ירקות, היא נהגה לגדל בגינות קהילתיות, מהסוג שיש גם בשכונות רבות בישראל. אפילו לחופשה בברצלונה הצליחה להגיע בטרמפים (יותר מ-1500 קילומטרים!) וכמובן שלא הזיק לה המראה הבלונדיני המצודד שלה.. בברצלונה, אגב, היא לא נכנסה לבית מלון אלא לבית נטוש שגרים בו חסרי בית..

סיפורה של גרטה חשוב במסר החינוכי שבו, שמלמד שאיננו צריכים כל כך הרבה כדי לחיות ושצריכת יתר אינה האפשרות היחידה בחיים המודרניים.


הנה גרטה מתארת את חייה הצנועים ללא כסף:

https://youtu.be/wmHTLCkkHVc


עשו זאת אחרים, כמו הזוג השווייצרי שחי ללא כסף בחווה שלו:

https://youtu.be/cEA8agfQMwQ


או מארק בויל שחי כך באידאולוגיה:

https://youtu.be/PDSCxtY11dA


וסרט תיעודי על זוג שחי על דולר אחד ליום במשך חודש בנפאל:

https://youtu.be/on-0PYf-m9s?long=yes

בנק הזמן הוא בנק של סחר חליפין. זהו פרויקט שבו אנשים נותנים זמן, כלומר עוזרים לאחרים. כך הם "מפקידים" את זמנם בבנק. אותם אנשים יכולים "לפדות" את הזמן שהפקידו, כשהם נזקקים לדבר מה מחברים אחרים בבנק הזמן.

כך למשל יכול מישהו ללמד גיטרה במשך שעתיים ובתמורה הוא יכול לקבל ממאגר בנק הזמן שעתיים שבהם מישהו יוציא לו את הכלב לטיול, או יטפל בגינה שלו, או ינסח מכתב משפטי שהוא צריך.

בשנים האחרונות התפתחו בנקי זמן במקומות שונים בעולם, כחלק מהמודעות הכלכלית שהביאו המחאות החברתיות במדינות רבות.


הנה סרטון שבו מסבירים חברים בבנק זמן על היתרונות בבנק הזמן שלהם (עברית):

http://youtu.be/BHZUYTRmaA8


ראיון עם מייסד בנק הזמן של ירושלים (עברית):

http://youtu.be/FqCX5RDP5Og


הסבר על בנק זמן לסטודנטים (עברית):

http://youtu.be/q0ggJm7Tv9A


ועדויות של חברים בבנק זמן לגבי היתרונות שבשיתוף ידע ויכולת שכזה (עברית):

http://youtu.be/NYWa32Ckri0

גבינת קוטג' (Cottage cheese) היא גבינה מוכרת ואהודה בעולם כולו. שורשיה עוד מימי מצרים העתיקה ויוון הקדומה. הגבינה הלבנה עם הגושים נפוצה במקומות רבים בעולם, במיוחד בארצות שונות באירופה ובצפון אמריקה. את השם קיבלה גבינת הקוטג' רק במאה ה-18 אבל הכינו אותה אלפי שנים לפני כן.

הקוטג' הוא בעצם "גבינת בקתה". באנגלית קוטג' הוא בית קטן או בקתה צנועה, המשמשים למגורים בכפר או כבית נופש. מכאן נולד גם השם של הגבינה שלנו, שנקראת על שם בקתת הכפר האנגלית.

את "הגבינה עם הבקתה" יצרו משאריות. החלב הרזה שנותר לאחר שחבצו את החמאה, הוא ששימש להכנת הגבינה הזולה והפשוטה הזו. מעט אירוני שהגבינה הזו, שבישראל הפכה פעם לסמל יוקר המחיה, הוכנה בכפר האירופי משאריות חלב רזה וחצי-מקולקל שנשארו לאחר חביצת החמאה היוקרתית..

במקומות רבים בעולם אוכלים קוטג', אך בכל מקום הוא עשוי בסגנון ובמרקם שונים. יש מקומות, כמו ארצות הברית, שאוכלים בהם קוטג' עם גרגירים גדולים ויבשים יותר, בעוד שבמקומות אחרים, כולל ישראל, מעדיפים גבינת קוטג' עם גרגירים קטנים. ובדרום אפריקה, מעידים ישראלים שחיו שם, גבינת הקוטג' ממש לא טעימה לחיך שלנו..

הסיבה להבדלים בטעמים, שגורמים לישראלים רבים בנכר להתגעגע לקוטג' הישראלי, הוא שהקוטג' שלנו השתנה כשהובא בשנות ה-50 מארה"ב, על ידי חברת 'תנובה'. אנשי החברה הבינו שלא ניתן לחבר את הקוטג' כמו שהיא לחיך הישראל והגבינה עברה התאמה, כך שתתאים לטעמו של הצרכן הישראלי.

לפי הבלשנית תמר עילם גינדין, מקור המילה קוטג' הוא משפות גרמאניות שבהן cot הוא 'בקתה'. משם עברה המלה לצרפתית cote וגם לאנגלית, שבה נוספה בהמשך התוספת age וקיבלה משמעות של בקתה עם חלקת האדמה שמסביבה. עם השנים החלו באנגליה להשתמש במילה לתיאור של בתים קטנים באזורים הכפריים. הגבינה זכתה לשמה ממנהג הכנת הגבינה הכפרית הזו באותם בתים כפריים, בעיקר הקוטג'ים האנגליים והצרפתיים.


הנה פרסומת לגבינת קוטג' משנות ה-70:

http://youtu.be/gstcwEvfaj8


כך מכינים אותה בבית ובבקתה (עברית):

https://youtu.be/G1Pf3AvIymA


כך הוחלפה גבינת הקוטג' באמריקה לטובת היוגורט:

https://youtu.be/ppeaswu9xeE?t=1m31s&end=2m17s


והנה המקור של גבינות רבות כולל הקוטג':

http://youtu.be/ezE07cwQF84

שכר מינימום הוא שכר שאסור לשלם פחות ממנו לעובדים. רבות מהמדינות קובעות בחוק מהו הגבול התחתון של שכר שמותר לשלם לעובדים בהן.

המטרה של שכר המינימום היא להגן על העובדים מכוחם של המעסיקים, שכן אם לא היו מונעים שכר נמוך באמצעות שכר המינימום, היו רבים מהמעסיקים מעדיפים לשלם שכר נמוך ככל האפשר.

אם כך, שכר מינימום הוא טוב לא עובדים, נכון? - ובכן, הוא טוב לחלק מהם, אבל לא לכולם. חלק מהעובדים עלולים למצוא את עצמם מפוטרים בגלל שכר המינימום. מעסיק שייאלץ לשלם לעובד את שכר המינימום ויגלה שהשכר לא מאפשר לו להרוויח, עלול לפטר אותו, או לא להעסיק עובד כזה מלכתחילה, מה שיגדיל את האבטלה.


הנה סרטון שמראה מהו שכר המינימום (מתורגם):

http://youtu.be/9U89sLHjMdQ


הדגמת הטענה שהעלאת שכר מינימום פוגעת בעובדים:

http://youtu.be/OAGnXGraLcc


ומה היה קורה אם שכר המינימום היה ניתן לכולם, אפילו בלי לעבוד? (מתורגם)

https://youtu.be/kl39KHS07Xc?long=yes

כלכלה שיתופית או כלכלת שיתוף (Sharing Economy, Collaborative Economy) היא שיטה מסחרית המקשרת בין מי שזקוק למוצר, שירות או עזרה - לבין מי שיכול לספק לו אותם בזול, מהמשאבים הפרטיים שלו. כך יכול בעל דירה להשכיר למישהו אחר חדר או מיטה ללילה, בעל מכונית יכול להסיע מישהו שנוסע בכיוון שלו ומוכן להשתתף בהוצאות הנסיעה וכך הלאה.

האינטרנט הפך את התיווך בין אנשים לכלכלה של ממש. יוקר המחיה העולה בעולם המודרני, הדירות הקטנות והקושי להחזיר רכב פרטי בעיר הגדולה, לצד הקשר המיידי שניתן ליצור דרך הרשת, מאפשרים לאנשים להשכיר לאחרים את המכונית הפרטית שלהם, חדרים בביתם, כלי עבודה שברשותם, שטח משרדים לא מנוצל, מקומות פנויים בנסיעה ברכב ועוד.

גם נכסים ללא שימוש, כמו מקדחות ומכסחי דשא הפכו למקור הכנסה לאנשים פשוטים. אלה רכשו אותם אבל לא מנצלים אותם מספיק ומנגד - יש מי שזקוקים להם אבל לעתים רחוקות יחסית. את הצורך הזה ממלאים סטארטאפים טכנולוגיים, שפיתחו אתרים, אפליקציות וכלים זולים וידידותיים למשתמשים, המקשרים בין הצדדים.

בכלכלת השיתוף ניתן לסחור אפילו בזמן של מומחה או סתם של מישהו שזמנו בידו. אנשים משכירים את עצמם לסידורים עבור אחרים, להוצאת הכלבים של אחרים לטיול, לתיקונים בבית או לשיעורים פרטיים.

כלכלת השיתוף מאפשרת כיום לאנשים להסתמך זה על זה. הם מפנים את כוח הקנייה שלהם מהתאגידים הגדולים והיקרים, יקירי הכלכלה מסורתית, אל שכניהם ואל האנשים שסובבים אותם ושמעוניינים גם הם להתפרנס ולהקל על יוקר המחיה.

בוגרי המחאה החברתית בישראל או תנועות כמו "לכבוש את וול סטריט" ו"ברנינג מן" מוצאים בכלכלת השיתוף בדיוק את מה שחיפשו. לצידם יכולים להגשים חלומות גם מילניאלס, המעוניינים בתפנוקי העולם הגדול, אך לא יכולים להרשות לעצמם להיות בעלים או להוציא עליהם הון, אבל לפתע יכולים להגשימם ליום או ללילה אחד.


הנה הסבר מהיר על כלכלת השיתוף:

http://youtu.be/5y2P4z7DM88


הזדמנויות הכלכלה השיתופית והבעיות שבה (עברית):

https://youtu.be/CDwNXKWPtqg


כתבה על הכלכלה השיתופית (עברית):

http://youtu.be/w9MDrWjvyNo


פרסומת לאפליקציית שיתוף נסיעות (עברית):

http://youtu.be/M92tohh_-Is


ועסקים שיתופיים המשנים את חייהם של אנשים:

http://youtu.be/KrRcDg8gvOQ

זה התחיל מסיפורי עם אנגליים של תקופת ימי הביניים, אי-שם במאה ה-14 והמשיך בספרות המודרנית, בסרטי קולנוע ובטלוויזיה - כולם סיפרו וגמאו בצמא את סיפוריו של הפושע טוב הלב, שלוקח ממי שיש לו ונותן למי שאין לו - רובין הוד!

בעיני המשטר היה רובין הוד (Robin Hood) פורע חוק שנחשב גיבור עממי באנגליה. אבל בו בזמן ראה בו העם האנגלי לוחם מוכשר, שעל פי הסיפורים נהג לגנוב מהעשירים ולתת לעניים. הוא הפך לאגדה, לאחר שביחד עם חבורת פורעי החוק שנקראו "האנשים העליזים", כולם לבושים בצבעי ירוק, הוא נהג לשדוד מבעלי ההון ולתת את שללו לחסרי-הכל.

אמנם לא כל הסיפורים עליו אכן קרו, אבל חוקרים נוטים לחשוב שחלק מהסיפורים אינם בדויים ושהיה איכר כזה, או אציל שירד מנכסיו ושהוא אכן בעט במוסכמות ונטה חסד לעניים, כשהוא דואג לקחת מהעשירים המפוטמים של תקופתו. כמובן שהעניים ראו בו גיבור ולא פושע.

לפי הסיפורים שוכנים רובין הוד ואנשיו העליזים ביער שרווד, אם כי האמת כנראה נוטה לאזור אחר באנגליה, אולי באזור המכונה "באר רובין הוד" אי-שם ביורקשייר.

עד היום מתקיימות בבריטניה תחרויות קליעה בחץ וקשת, לזכרו של הקשת האגדי רובין הוד.


הנה קדימון לסרט על רובין הוד (מתורגם):

http://youtu.be/54pHiXD4GCU


מתיחת רובין הוד, בשביל החיוך:

http://youtu.be/TayAYhoYM7I


סיפורו של רובין הוד לילדים (עברית):

https://youtu.be/l8a7J5FryQk?long=yes


ניסיון של נשיונל גיאוגרפיק שמציג את המיתוס והעובדות שבסיפור רובין הוד:

https://youtu.be/70EVaRYUOrQ?long=yes


וסרט תיעודי שמנסה לגלות את האמת והאגדה בסיפורו של רובין הוד:

https://youtu.be/2yQ38lu-M3w?long=yes

קרטל הוא מצב שבו כמה ספקים של מוצר או שירות מתחברים ומתאמים ביניהם מחירים, כך שיוכלו להגדיל את רווחיהם ולא יתחרו זה בזה. היות ותחרות בין המוכרים בשוק היתה מובילה לירידת מחירים ולהקטנה של הרווח שלהם, מאפשר תיאום המחירים לשמור את המחירים גבוהים, על חשבון הצרכנים.

אמנם קרטל אינו מונופול אבל מטרתו היא להביא לרווחים גבוהים לחברות השותפות בו, ממש כמו שהיה יכול לעשות מונופול.

יצירת קרטל או תיאום מחירים אינם חוקיים. במדינות מתוקנות נאכפים הכללים כנגד הקרטל ותיאום המחירים באופן משפטי ולא פעם נכנסים מנהלי עסקים שעושים קרטל לכלא לתקופות ארוכות ומשלמים קנסות גבוהים.


הנה מנהלי עסקים גדולים שנשפטו ונענשו על קרטל בתחום הלחם (עברית):

https://youtu.be/gEEXf_bz0kA


כמו המונופול, גם הקרטל הוא חלק ממערכת כלכלית מושחתת שמעלה את יוקר המחיה (עברית):

https://youtu.be/ofYUO33J9og


וסרטון משעשע קלות על איך מתנהל קרטל (עברית):

http://youtu.be/NQzYymr1SEA

ריכוזיות היא מצב בו מעטים מחזיקים בחלק גדול ומשמעותי בענף כלכלי מסוים. במידה ומספר קטן של גופים או אנשים מחזיקים בכמות משמעותית של חברות במשק ושולטים בענפים שונים, רמת הריכוזיות הכלכלית במשק היא גבוהה.

ריכוזיות גבוהה מביאה במרבית המקרים לעליה במחירים, מכיוון שהיא מונעת או מקטינה את התחרות במשק או בענף הריכוזי.

ריכוזיות כלל משקית היא מצב שבו מונופול יכול להשפיע באופן משמעותי על מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת.

בישראל, למשל, היה חשש שמצב כזה יווצר במונופול הגז הטבעי, שלבסוף הוחלט במשרד הממונה על ההגבלים העסקיים על פירוקו.


הנה פרסומת לתמיכה בחוק נגד הריכוזיות (עברית):

http://youtu.be/bv0Z3edrjLk


ההשפעה של הריכוזיות על יוקר המחיה (עברית):

http://youtu.be/EKObH5ftyxk


ולפעמים ריכוזיות פוגעת גם בבטיחות (עברית):

http://youtu.be/kRHkyoLZ9-g

התחרות היא אחד המנגנונים היעילים והטובים ביותר לטובת הצרכנים במשק. נניח שמוצר מסוים נמכר רק על ידי חנות אחת, בעל החנות יוכל למכור את המוצר במחיר גבוה, כי לקונים הזקוקים למוצר אין ברירה והם יוכלו לקנות אותו רק אצלו (קראו על מצב כזה באאוריקה בתגית "מונופול"). אך אם המוצר יימכר גם בחנות אחרת בסביבה, הרי שבעל החנות המתחרה יוכל להציעו במחיר נמוך יותר ורבים מהקונים יעברו לקנות אצלו. לכן התחרות טובה לקונים, כי המוכרים נזהרים שלא להגזים במחירים ולהתקע עם מוצרים שלא נמכרו ומתקלקלים במחסן, במקום להביא לרווח כספי.

ומכיוון שהתחרות גורמת לכך שהמוכרים מורידים מחירים, כדי למכור יותר ולהצליח להרוויח למול המתחרים שלהם - היא טובה לקונה. אבל התחרות עושה עוד דבר לטובת הקונים. היא גם מובילה לשירות טוב לצרכן. כשמשווק יודע שאם הלקוח יקבל ממנו שירות גרוע הוא יפנה אל המתחרים שלו, הוא ישפר את השירות וישתדל לשמור על הלקוח אצלו. כלל ידוע הוא שיותר קל ועולה פחות כסף לשמור על לקוח קיים, מאשר לרכוש לקוח חדש. לכן התחרות טובה גם להורדת מחירים וגם לשיפור השירות. מאותן סיבות גם יצרן שיש לו מתחרים ישקיע בפיתוח מוצריו, בהוספת חידושים ודגמים משופרים ובשירות ותיקונים למוצרים שכבר נמכרו.

ומכיוון שתחרות היא תנאי למחירים זולים יותר, מניעה שלה על ידי הסכמים בין המוכרים היא רעה ואסורה לפי החוק. קראו על כך באאוריקה בתגית "קרטל".


הנה דיון בטלוויזיה על תחרות בין רשתות קפה (עברית):

http://youtu.be/l5K-LhIfYlA

כלכלה שיתופית או כלכלת שיתוף (Sharing Economy, Collaborative Economy) הם שמות לשיטה מסחרית המאפשרת לבעלי משאבים שעומדים ללא שימוש להשכירם לאחרים, במחיר זול. מהצד השני, יכול גם מי שזקוק למוצר, שירות או עזרה, ליצור קשר עם אנשים שיכולים לספק אותם מהמשאבים הפרטיים שלהם ובזול.

בכלכלה השיתופית יכול בעל דירה להשכיר בזול למישהו אחר חדר או מיטה ללילה. אדם שמכין אוכל טעים, יכול להכין מעט יותר ולמכור בזול או לארח מישהו שמעוניין באוכל ביתי טעים וזול. גם בעל מכונית יכול להסיע מישהו שנוסע בכיוון שלו ומוכן להשתתף בהוצאות הנסיעה וכך הלאה. בכלכלת השיתוף ניתן לסחור גם בזמן של מומחה או להיעזר במישהו שזמנו בידו, בעשיית סידורים בשביל מי שעסוקים ומוכנים לשלם לו. אנשים משכירים את עצמם לסידורים עבור אחרים, להוצאת הכלבים של אחרים לטיול, לתיקונים בבית או לשיעורים פרטיים.

כלכלת השיתוף מאפשרת כיום לאנשים להסתמך זה על זה. הם מפנים את כוח הקנייה שלהם מהתאגידים הגדולים והיקרים, יקירי הכלכלה מסורתית, אל שכניהם ואל האנשים שסובבים אותם ושמעוניינים גם הם להתפרנס ולהקל על יוקר המחיה. הכל מבוסס על אמון באחרים, הליכה נגד החוקים וצורך כלכלי. בוגרי המחאה החברתית בישראל או תנועות כמו "לכבוש את וול סטריט" ו"ברנינג מן" מוצאים בכלכלת השיתוף בדיוק את מה שחיפשו. לצידם יכולים גם מי שמעוניינים בתפנוקי העולם הגדול, אך לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש אותם לעצמם, אלא ליום או לילה אחד. ולא לשכוח - הם רוצים שאת כספם יקבלו אנשים קטנים כמותם ולא תאגידים חזקים ודורסניים כבעבר.


הנה הסבר מהיר על הכלכלה השיתופית:

http://youtu.be/5y2P4z7DM88


על הזדמנויות הכלכלה השיתופית והבעיות שבה (עברית):

https://youtu.be/CDwNXKWPtqg


סקירה על התפחות התחום:

https://youtu.be/yy7MH9TyZck


כתבה על הכלכלה השיתופית (עברית):

http://youtu.be/w9MDrWjvyNo


פרסומת לאפליקציית שיתוף נסיעות (עברית):

http://youtu.be/M92tohh_-Is


עסקים שיתופיים וכיצד הם משנים את חייהם של אנשים:

http://youtu.be/KrRcDg8gvOQ


כתבת טלוויזיה על הכלכלה השיתופית (עברית):

https://youtu.be/IuRN2K1O9aY?t=27s?long=yes


פרק שני (עברית):

https://youtu.be/_rt_g31zk_Q?t=34s?long=yes


ושלישי - על הכלכלה הפוסט קפיטליסטית שמחליפה לאיטה את הקפיטליזם (עברית):

https://youtu.be/Gt_A9WRpUl0?t=18s?long=yes

כלכלה שיתופית (Sharing Economy, Collaborative Economy) מאפשרת לבעלי משאבים שעומדים ללא שימוש, להשכירם לאחרים או לשתף בהם אחרים ובמחיר זול.

הכלכלה השיתופית הוזילה מאד את העלויות לצעירים ולצעירים ברוחם. בעידן של פערים כלכליים גדולים ויוקר מחיה המטפס לשיאים חדשים, היא אולי הבשורה הטובה ביותר שלה זכה דור ה-Y, ה"מילניאלס".

באמצעותה יכול כל אחד לשכור או להשתתף בהוצאות של בעל דירה תמורת שינה בזול, לאכול בביתו של אדם שמכין אוכל טעים ולהתוודע לאנשים נוספים ולמארח, או להצטרף לנסיעה עם בעל מכונית, שמסיע נוסעים בכיוון שלו, שמצידם משתתפים בהוצאות הנסיעה, במחיר זול בהרבה מנסיעה במונית.

אלה רק דוגמאות קטנות למהפכה ענקית, שמוזילה מחירים ומאפשרת לאנשים לנצל את רכושם בצורה חכמה יותר ולטובת הסביבה. כי ריבוי של מכוניות חדשות, שעל פי מחקרים עומדות ללא שימוש במשך 95% מהזמן, או השכרה של רכוש, ש-80% ממנו הוא בשימוש רק פעם בחודש - כל אלו חוסכים משאבים, חומרים ושומרים על העולם המתחמם שלנו...

אבל כלכלת השיתוף גם מעוררת התנגדות עצומה. דוגמאות? - שימו לב להתנגדות של נהגי המוניות לחברה כמו אובר (Uber), שמאפשרת לבעלי רכב להסיע בתשלום ובזול, או airbnb שמאפשר להשכיר חדר בבית או דירה שלמה ופגע בתעשיית המלונאות.

אלה רק שתי דוגמאות, אבל תסמכו על המסעדות שאם טרנד הארוחות המשותפות בבתים יתחזק ויותר תיירים יאכלו בבתים פרטיים במקום בהן, אז גם בעליהן יצאו למאבק, או על התאחדות הסוחרים שתתנגד לשיתוף של כלי עבודה וכדומה. כולם ינופפו, בצדק מבחינתן, בנושא המיסים וההיטלים, שלא משלמים המשכירים והמשתפים עבור הכנסותיהם ובעובדה שהתחרות היא לא הוגנת ולא מעוגנת בחוק.


הנה ההתנגדות הגוברת לכלכלה השיתופית של Airbnb (עברית):

https://youtu.be/CeS5ciUbcrg


מה שהיא מחוללת בתחום המלונאות והמוניות (עברית):

https://youtu.be/IuRN2K1O9aY?t=4m57s


וכנס של המלונאים בישראל המתנגדים לכסף השחור שעובר בכלכלה השיתופית (עברית):

https://youtu.be/VdHI5vlT0UE

השיטה הכי טובה לחסוך היא לשמור לקופת החסכון חלק קבוע מדמי הכיס או המתנות הכספיות שנתנו לכם. אם תוכלו להחליט שחצי מכל סכום שמגיע אליכם יישמר בקופה לחסכון, תוכלו לחסוך לא מעט כסף.

ברור שזה לא תמיד קל, כי הפיתוי לקנות ולבזבז מיד הוא גדול. אבל אם תחסכו כך תתרגלו לשמור לקניות הגדולות שבלי חסכון לא תוכלו לעשות.

חשוב לומר, ילדים יקרים, שקנייה מיידית בכסף שלנו, בזבוז מהיר שלו, הם הרגלים ושאם תתרגלו שלא לנהוג כך בכסף שלכם, תוכלו ליהנות מחיים הרבה יותר טובים.

ממתק פה וגלידה שם, הם לא תמיד חסרי-תחליף. לעומתם, כשרוצים לקנות משהו שההורים לא יכולים או לא מעוניינים לקנות, אם יש חשבון חסכון - זה רגע טוב במיוחד, שבו ניתן ואפשרי לנהוג כמבוגרים ולרכוש אותו מכסף זה. אפילו ההתלבטות אם לקנות מחסכון שהוא שלכם - אפילו היא נעשית בשיקול דעת ומחשבה מעמיקה יותר. כמו מבוגרים אחראים.


הנה החסכון ואיך לחשוב בצורה כלכלית כשאנו משתמשים בדמי הכיס שלנו (עברית):

http://youtu.be/AvXMTHOGE5U


כדאי להראות להורים למה ואין לחסוך לכל מקרה (עברית):

http://youtu.be/QQRuR3oo7Io


וכשמתנהלים נכון לא יהיו הפתעות רעות (עברית):

https://youtu.be/lcjWdvLqoTk

תאגיד (Corporation) או חברה עסקית, הם המצאה מדהימה של האנושות. מדובר בהתאגדות של אדם או כמה אנשים ליצירת גוף דמיוני, שקיבל ממשות מהחלטה חברתית מסודרת. הגוף הזה הוא תאגיד, שאחד הביטויים הבולטים שלו הוא החברה העסקית. (יש עוד בתגית "סוגי התאגדויות").

גוגל, אוסם או בואינג כדוגמאות - גם אם אין לו ממשות כמו לאדם או למוצר שהוא מייצר, פרי הדמיון הזה שנקרא תאגיד הוא ישות משפטית, הנושאת בהתחייבויות משפטיות, ממש כאילו היה אדם. יש לו מטרות וציבורים שלמים שמכירים אותו ונותנים בו אמון בדרך כלל, על אף שהוא פועל בנפרד מבעליו, מהעובדים בו או מאדם ספציפי כלשהו בעולם. הוא יצור משפטי, בדוי ופרי הסכמה אך עומד בפני עצמו.

ובכל זאת, התאגיד יכול לעשות פעולות משפטיות מגוונות ולשאת בהתחייבויות מקבילות, ממש כאילו היה בן-אדם.

התאגיד הוא למעשה פרי החלטה אנושית, שנותנת לו קיום. הוא כל כך חשוב ומקדם את החברה המודרנית, עד שגם משפטית הוא מחויב בהמון דברים, הוא משלם מיסים, מחזיק רכוש, כסף וחייב לציית לחוקים. כן, תאגיד גם יכול לעמוד למשפט וגם לתבוע בבית המשפט אחרים.

חברה, שותפות או עמותה - חברה עסקית או תאגיד נולד כשרושמים אותו בגוף שממונה על כך. הוא מסיים את קיומו בהליך שנקרא "פירוק תאגיד". בעלי התאגיד יכולים להיות אדם יחיד, קבוצת בני אדם או אפילו, החזיקו חזק, תאגידים אחרים.

כי ההמצאה הזו כל כך גאונית, שהיא נוצרה עם הגנה לבעליה, מרכיב שפוטר את הבעלים מאחריות כמעט לחלוטין. קוראים לזה "חברה בערבון מוגבל". בניגוד לאדם רגיל, אם חברה גורמת נזק, יתכן מצב שאיש מבעליה לא יהיה חייב לפצות את הניזוק. אם תאגיד לווה כספים ואין לו מאיפה להחזיר, איש לא יוכל לכפות על בעליו לשלם מכספו הפרטי.

העיקרון המנחה בתאגידים הוא שאנשים שמשקיעים בהם כסף מצפים לרווחים. זה גם מקור הביקורת ולעתים אף השנאה בקרב ציבורים עצומים כלפי התאגידים - התפיסה הרווחת ששורת הרווח חשובה ברבים מהם, הרבה יותר מאשר השירות לצרכני המוצר שלהם או לקוחות שירותיהם.

היסטורית, תאגידים מסוגים מסוימים פעלו כבר ברומי העתיקה. היה זה המשפט הרומי שהכיר בסוגי התאגדויות, חלקן התאגדויות פרטיות, כמו גילדות של בעלי מלאכה או אגודות קבורה. אפילו רשויות מקומיות באימפריה הרומית הוגדרו אז ככאלה.

באירופה של ימי הביניים הצטרפו לגילדות בעלי המקצוע גם שותפויות ואפילו כנסיות שהתאגדו כך. במאה ה-14 נולד גם התאגיד המסחרי הראשון בהיסטוריה - מכרה נחושת בשוודיה, לו העניק מלך שוודיה מגנוס הרביעי זיכיון רשמי להפעלת המכרה.

בימינו לא חסרים תאגידי ענק מצליחים, לצד מיליוני חברות עסקיות מכל סוג ותחום. תעשיית התרופות, למשל, היא תאגידית. אם נדמה לכם לפעמים שהתרופות מפותחות בתאגידי התרופות לא רק לשם עזרה לחולים ולשם שמיים, תוכלו עכשיו להבין את העניין.

גם תאגידי האינטרנט הגדולים הם כאלה. דומה לא פעם שהחוקים שחלים על האדם הפשוט, על החברה הרגילה ועל תאגידים "רגילים", לא חלים עליהם. הם כל כך גדולים וחזקים, שלעתים נראה היה שאין מדינה שתעז להילחם בהם, להטיל עליהם מיסים רגילים, או להתמודד מולם בחוקיה.

השינוי החל בתחילת 2021, כשאוסטרליה אתגרה וניצחה את גוגל ופייסבוק, שישלמו בה תמלוגים לגופי תוכן ותקשורת, עבור תוכן שבעבר נטלו והציגו באתריהם מבלי לשלם עליו כלל.


הנה התאגיד ומהו בדיוק (עברית):

https://youtu.be/DiyrwpfKdt8


פרוקטור אנד גמבל הוא תאגיד עולמי שנולד מחברה משפחתית קטנה:

https://youtu.be/Kf0Dk6FX7h4


תאגיד יוניליבר, תאגיד מרשים לא פחות:

https://youtu.be/gCNsYWgY7ZE


ותכנית טלוויזיה על תאגידים (עברית):

https://youtu.be/pPQRKOmpxEY?long=yes

ממוצע, חציון ושכיח הם מספרים שמחושבים מתוך קבוצת מספרים:

הממוצע מתאר את "מרכז" קבוצת המספרים מבחינת גודלם. הוא המספר הדמיוני שכולם היו, אם הם היו שווים בגודלם.

החציון הוא המספר האמצעי בגודלו מבין קבוצת מספרים, כשהיא מסודרת לפי הסדר.

השכיח הוא המספר שניתן למצוא הכי הרבה בקבוצת מספרים.

אפילו שנראה אולי שמדובר בסתם עניינים של חישוב, ההבדלים בין המושגים הללו חשובים מאד. פעמים רבות מזכירים את הממוצע בהקשרים כלכליים. למשל כשמציינים שהשכר הממוצע במשק עלה. יש בכך נסיון לומר שאנשים מרוויחים שכר גבוה יותר, אבל מספיק שהמנהלים העלו את שכרם כדי "למשוך" את השכר הממוצע למעלה ולתת אשליה של עליה בשכר הכללי. מבט בחציון ייתן תמונה מדויקת יותר, כי שכרו של האדם האמצעי בין המשתכרים לא משתנה ומשקף טוב יותר את מצב השכר הכללי.


הנה "שיר הממוצע" שמסביר מהו הממוצע (Mean) והחציון (Median), שכיח (mode):

http://youtu.be/QH2obAPwfqk


עוד שיר שמלמד את המושגים הללו:

http://youtu.be/uydzT_WiRz4


על ההבדלים המתמטיים ביניהם:

http://youtu.be/onSebaCChTg


וסרטון שמסביר כמה הממוצע הוא דבר מטעה וכמה כדאי להכיר את החציון למשל (עברית):

http://youtu.be/cKHAfiqHwZc

הצלחתן המסחררת של חברות התעופה הזולות (Low cost), במיוחד בתקופה שבה סובלות חברות תעופה רבות מקשיים להתקיים, היא עובדה מדהימה. חברות אלה מציעות פחות שירותים במחיר הכרטיס ומצליחות להציע מחירי כרטיסים נמוכים מאד, לעתים ממש מצחיקים. הן טסות לנמלי תעופה משניים וזולים, לעיתים בסבסוד משמעותי של גופי תיירות מקומיים, מפעילות מטוסים קטנים יותר, רק סוג אחד שלהם (מה שמוזיל את התחזוקה מאד), מטוסים מתוחכמים ומפנקים הרבה פחות, שורות המושבים בהם דחוסות מעט יותר ויש ניצול מרבי של חלל המטוס, אבל הנוסעים מצביעים בהמוניהם לטובתן - במקום טיסה כמותרות, הנוסעים בסך הכל רוצים לטוס ולהגיע, כמו באוטובוס או ברכבת, ממקום למקום.

הסיבה ההיסטורית להיוולדן של חברות התעופה הללו, בשיטת ה"לואו קוסט" נעוצה באירועי תחילת האלף החדש. אחרי הפיגועים ב-9/11 בארצות הברית, הלכו הטיסות והתייקרו. הדרישות הבטיחותיות הקשו על חברות התעופה והפכו את הטיסות לחו"ל ליקרות יותר ויותר. נוסעים רבים לא עמדו בעלויות הטיסה לחו"ל וצמצמו את מספר ההזמנות באופן דרסטי. לא מעט מחברות התעופה נקלעו בעקבות כך לקשיים וחלקן אף נסגרו.

בתנאים אלה נולדו חברות חדשות שהבטיחו טיסות לואו קוסט, שהן טיסות חסכוניות וזולות לנוסעים. חברות תעופה אלה היו חסכוניות במיוחד. הן קנו המון מטוסים מיצרניות המטוסים הוותיקות, שבגלל המשבר הכלכלי שלהן וירידת מספר הנוסעים, נתקעו עם מטוסים שלא הופעלו. המטוסים הללו, שקודם לא נמצאו להם קונים, נחטפו בגרושים על ידי חברות הלואו-קוסט, שמצידן הציעו כרטיסי טיסה זולים מאד, בתנאי טיסה מפנקים פחות. הורדת תנאי הטיסה והפינוקים, שעד אז נתפסו כחובה בטיסות כאלה, כמו גם הקטנת המשכורות לאנשי צוות המטוס בחברות אלה, לעומת אלה של אנשי הצוות בחברות התעופה הרגילות - כל אלו הורידו את ההוצאות ולכן אפשרו גם את צמצום עלויות הטיסות לנוסעים והורדת מחיר הכרטיס לרצפה.

וכך, צמצום התנאים שניתנים לנוסעים, העובדה שלכל מטוס דוחסים יותר מושבים ושתנאי הטיסה בסיסיים יותר, מכירת התוספות לנוסעים, כמו אוכל ושתייה בטיסה, או תשלום לבעלי מזוודות גדולות ואפילו טיסה במהירות איטית יותר ממה שהמטוס יכול, כדי לחסוך בהוצאות הדלק - כל אלה הורידו את מחיר הכרטיסים הבסיסיים ואפשרו להמוני אנשים להצטרף למעגל הנוסעים השנתי לחופשה בחו"ל.


הנה הדרך שבה עובדות חברות תעופה זולות:

https://youtu.be/069y1MpOkQY


החיסכון בטיסה איטית יותר (עברית):

https://youtu.be/NUtXCUkqGfQ


הבטיחות שלהן, לדברי המומחים, לא נפגעת בשל המחירים הזולים:

https://youtu.be/C9cBlGR-Uck


ומסתבר שיש בהן גם סכנות (עברית):

https://youtu.be/aP1PXIc_Hi0

מי לא חולם לפעמים להיות עצמאי והבוס של עצמו? - בשנים האחרונות פורחים אתרים שמאפשרים לשכור אנשים לעזרה בבית, לשליחויות, עבודות קטנות, הרכבת רהיטים של איקאה או התקנות של מכשירים.

חברות כמו TaskRabbit שהייתה מהראשונות בסצנה הזו מאפשרות מאז לאנשים להתפרנס ומצמצמות את האבטלה. אנשים בעלי יכולות, שבעבר נזרקו לאבטלה או לפנסיה ענייה יחסית, יכולים בעידן החדש לעבוד ולסייע למי שצריך בדיוק את הידע והמיומנות שיש להם.

לצד זה, חברות כאלה גם מוזילות את יוקר המחיה ומאפשרות לאדם לבצע משימות קשות, מורכבות או תובעניות, בקלות ובזול.

היום מיזמים כאלה הופכים לחברות השמה של כוח אדם זול. התחום זכה לכינוי "כלכלת החלטורה" ומהווה את הדרך הקלה שמאפשרת לאנשים ללא זמן פנוי שמוכנים לשלם, לקבל עזרה בתשלום מאנשים עם זמן פנוי וכישורים או יכולות שדרושים להם, לצורך ספציפי. הראשונים מקבלים את השירות והשניים זוכים להכנסה משלימה בעבודה או שירות שהם נותנים להם.


כך עבד האתר TaskRabbit עם ארנבי משימות אנושיים ועבודתם היומיומית:

http://youtu.be/GlUvHQwLT7k


מייסדת ומנהלת האתר מספרת כיצד חשבה עליו:

https://youtu.be/rM33wENmmd0?t=25s

הסיפור על ג'ון הנרי הוא סיפור עממי אמריקאי מיתולוגי שמבוסס על מקרה שקרה באמת. זהו סיפורו של גיבור אמריקאי, אפרו-אמריקני שעבד במסילות הברזל והיה מהטובים שבמניחי פסי הרכבת באמריקה. יום אחד מגיע המנהל ומודיע שהחברה רכשה מכונת קיטור להנחת פסים. המכונה, כך סיפר, היא מהירה מכל אדם, יעילה הרבה יותר מבני אנוש ולעולם, אבל לעולם, אינה מתעייפת..

ג'ון הנרי הבין כמו רבים אחרים, שהמכונה עלולה להביא אותו ואת חבריו לאבד את עבודתם. הוא החליט להתחרות במכונה ולהוכיח שעבודתו טובה יותר. הוא החל את התחרות כשהוא מתאמץ ועובד קשה ומהר מאשר עבד אי-פעם. הוא המשיך עוד ועוד לאמץ את כל כוחותיו להוכיח שהוא טוב מהמכונה. המכונה גם היא מתאמצת ולבסוף נתקעת ונשברת, בשל המטלה הקשה מדי גם לה.

ג'ון הנרי ניצח את מכונת מניח הקיטור. אבל רגעים אחרי שניצח, הוא היה כה מותש ועייף שהוא קרס ומת. גופו לא עמד במאמץ האדירים שגבה ממנו המאבק במכונה. איש לא יכול היה לדעת כמה התאמץ לנצח את המכונה ועד כמה חשוב היה ניצחון האדם על המכונה.

זהו משל כואב ומפורסם על הטכנולוגיה שבאה להחליף את האדם ועלולה להפוך אותו למובטל. בני אדם חוו מאז ג'ון הנרי שוב ושוב את התהליך הזה. מכונות, מחשבים ואוטומטים החליפו אותם שוב ושוב, בתחומים רבים מאז המהפכה התעשייתית. ג'ון הנרי השאיר מורשת גאה של מי שלפחות ניסה לעצור את הקידמה שדורסת בני-אדם.


הנה סיפורו של ג'ון הנרי (עברית):

http://youtu.be/VlxnNc-61jM


השיר על ג'ון הנרי מאת פול רובסון:

https://youtu.be/em8QtaDOZt0


ובביצוע של הארי בלפונטה:

https://youtu.be/BZGxZbOB1Eo