שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי כונה "הקטר הצ'כי"?
אחד הרצים הטובים בהיסטוריה, היה טוב תרתי-משמע (בכמה מובנים). קראו לו אמיל זטופק והוא כונה בפי כולם "הקטר הצ'כי", אך לא מפני שהיה אצן של ריצות ארוכות, אלא בגלל הרגלו לעוות את פניו במאמץ ולהתנשף בקול בשעת הריצה.
זטופק נהג להתאמן בריצה, לאחר שעות העבודה, כשהוא נועל נעליים גבוהות, כי לא היו לו נעלי ריצה. תודות לשיטות אימון של עניים, שהוא המציא לעצמו, הפך הבחור הצ'כי הצנוע לרץ מיומן מאד ויכולתו האישית הייתה גבוהה במיוחד. למעשה, הגבוהה ביותר בעולם.
הוא היה הרץ הראשון שירד מ-29 דקות ריצה למרחק של 10,000 מטר. באולימפיאדת הלסינקי ב-1956 הוא היה מלך מסלול הריצה. מעולם לא זכה ספורטאי אחד ב-3 מדליות זהב, גם ל-5000 מטר, ל-10000 מטר וגם בריצה הקשה מכולן - ריצת המרתון. אגב, במרתון הוא עוד יותר הדהים את הקהל, כי הריצה האולימפית הזו הייתה ריצת המרתון הראשונה בחייו.
אגב, אם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש ואת שלושתן הוא ניצח באותו שבוע!
זאטופק "הקטר הצ'כי" היה גם דמות מעוררת השראה בהתנהלותו האישית. כספורטאי הוא נהג לעודד את יריביו וליצור קשר עימם לאחר שניצח. ב"אביב של פראג" הוא תמך בכל ליבו במהפכה הצ'כית השקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני. זה היה כשניסו הצ'כים לזכות בדמוקרטיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"), אך נבלמו בטנקים רוסיים - סובייטים. כשהמרד המפורסם הזה של צ'כיה נכשל, הוא נשלח לעבוד במכרה אורניום, כדי להשפילו ולהענישו. בנוסף נאסר על הספורטאי הלאומי של צ'כיה לעסוק מאז בספורט.
אמיל זטופק ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה. הוא ורעייתו, דנה זטופקובה, שהייתה אלופה אולימפית, שיאנית עולם ואלופת אירופה בהטלת כידון, ניצחו את כל הקשיים שבפניהם עמדו. הסובייטים, לעומת זאת, נכשלו. האימפריה שלהם התמוטטה.
הנה סיפורו של "הקטר הצ'כי":
http://youtu.be/0GABNtWsucs
כך ניצח אמיל זאטופק בשלושת הריצות הכי קשות, שיא שאיש לא השיג עד אז ומאז:
https://youtu.be/6--kiYKx9kA
וטכניקות האימון שלו:
https://youtu.be/shR8pIU7iLo
מיהו מייקל ג'ורדן מלך הסלים בכל הזמנים?
זה היה במשחק הראשון שלו ב-NBA. מייקל ג'ורדן זה עתה הגיע מליגת המכללות. זו הזדמנות חייו לעשות את מה שכל שחקן כדורסל חולם ולקבל מקום קבוע בהרכב הראשון. המשחק מתחיל וממש באותו רגע מתחילה אחת מהצגות הכדורסל הגדולות בכל הזמנים. השחקן החדש בליגה הטובה בעולם נותן הופעה בלתי נשכחת ומוכיח שהוא לא בא לשחק, אלא למלוך בליגה הזו.
במשך כל המשחק הוא מתעופף עם כדורים אל הסל, משתרבב דרך הגנה בצורות שלא יאומנו, משחיל כדורים מרחוק אל הסל ומנהל משחק מופתי עם הקבוצה. הוא מפגין טכניקות מרהיבות שאפילו הליגה הזו לא הכירה ובסוף המשחק ברור שחוקי המשחק, תרתי משמע, השתנו..
מאז נחשב שחקן הכדורסל מייקל ג'ורדן בעיני רבים לכדורסלן הטוב ביותר בכל הזמנים. ג'ורדן, שחקן ה"שיקאגו בולס" ומלך הסלים, מי שהוביל את הקבוצה ל-6 אליפויות ב-8 שנים, הוא גם השחקן הטוב ביותר בתולדות הכדורסל. הוא אחת הסיבות המרכזיות להצלחה הרבה שסייעה לפרסם את ה-NBA ברחבי העולם בשנות ה-80 וה-90.
יכולת הניתור של מייקל ג'ורדן, שהתבטאה בין השאר בהטבעות מקו-העונשין, זיכתה אותו בכינויים כמו "אייר ג'ורדן" ו"הוד אוויריותו". אבל היה שם את העוד-משהו-קטן שהיה רק לו.. ג'ורדן ידע תמיד לתת הרגשה שהדברים נעשים אצלו בקלות שלא תאומן. כולם ידעו שזה לא נכון ושהמון עבודה וכישרון הוקדשו לכל תרגיל ומהלך, אבל התנועה החיננית והסגנון המיוחד שלו עשו את הקסם.
לא פחות מרשימה היא יכולתו לפרוש מהכדורסל ולנהל קריירה עסקית ומופתית לא פחות. ג'ורדן הוא הספורטאי הראשון שהגיע להיות מיליארדר. הוא מנהל את עסקיו בתבונה אדירה וממשיך לפעול בתחום הכדורסל, בתור הבעלים הגאה של קבוצת "שרלוט הורנטס". בשנת 2015 זינק השווי של הקבוצה לאחר שסטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט לשעבר, שילם 2 מיליארד דולר עבור קבוצת לוס אנג'לס קליפרס החלשה יחסית, ובכך העלה את שווי הקבוצות המצליחות בליגה.
הנה המשחק הראשון בליגת ה-NBA:
https://youtu.be/6WnIbSr5kRQ
הקריירה המדהימה שלו:
https://youtu.be/gEj-lw83pgw
כך אפשר ללמוד מאמירה שלו על המתמטיקה של כוח הכבידה (מתורגם):
https://youtu.be/sDbmcPnzwy4
הסלים הגדולים בקריירה של מייקל ג'ורדן:
https://youtu.be/eIO5wpDVJC8
מה אפשר ללמוד ממנו על עצמנו:
https://youtu.be/46aF-3Cv-Do
וההצלחה העסקית המדהימה לא פחות:
https://youtu.be/16j6KufGiwk
מי הרץ שניצח מרתון יחף?
הרץ האתיופי אבבה ביקילה (Abebe Bikila) לא סבל מחסרון כיס, אבל לרוץ הוא התרגל כשהוא יחף. זו הפכה לאחת התמונות הזכורות של אולימפיאדת רומא 1960, כשהרץ קל-הרגליים הזה ניצח מרתון ללא נעליים.
עם טכנולוגיות הנעליים של היום כנראה שזה היה בלתי אפשרי לנצח בקלות כזו, אבל בשנת 1960 הרץ הנחוש הימם את העולם בניצחון ברור של הריצה הארוכה מכולן, ברגליים יחפות.
ביקילה לא רק זכה במדליית זהב בריצה הזו, אלא גם קבע בה שיא עולם. השיא ששבר בריצה ברגליים יחפות שהכניסה אותו להיסטוריה נשבר רק אחרי 3 שנים.
זה היה אז ממש סמלי. רץ מאתיופיה, מדינה ש-24 שנים לפני כן נכבשה על ידי הצבא האיטלקי בהנהגת המנהיג הפשיסטי מוסוליני, ניצח אז ברומא ובאופן מסוים כבש אותה.
לצער עולם הספורט, את חייו סיים ביקילה באופן טראגי, מסיבוכים של תאונת דרכים שבה נפגע.
הנה הסיפור של הניצחון היחף של אבבה ביקילה:
http://youtu.be/mLVIRT7-qUc
סרטון באיטלקית על הריצה של אבבה ברומא 1960:
http://youtu.be/NrtJxknbO24
וקדימון לסרט על רץ המרתון היחף:
https://youtu.be/kTRqs7oRyN0
מי הפך מנער עני לאגדה הלבנה של ה-NBA?
לארי בירד (Larry Bird), הכדורסלן האגדי, היה "הבחור הלבן" של הליגה השחורה של זמנו, ליגת ה-NBA.
הליגה הזו, שהיום אין קונצנזוס יותר גדול ממנה בעולם הכדורסל, הייתה פעם בעלת תדמית של ליגה שמשחקים בה בעיקר שחקנים שחורים, חלק מהם בלטו יותר בתחום הסמים, האלכוהול והשערוריות, מאשר בכדורסל. הקבוצות הפסידו כסף והאווירה הכללית סביב ה-NBA לא ממש עניינה את בני המעמד הבינוני-גבוה של ארצות הברית - הלבנים, או במילים אחרות: את המיינסטרים של חובבי הכדורסל.
כל זה השתנה כשהגיע לארי בירד. היו מי שכינו אותו "התקווה הלבנה הגדולה", כי הוא היה מישהו שגם חובבי הכדורסל הלבנים יכולים היו להזדהות עימו. בתוך שנים אחדות, ביחד עם מג'יק ג'ונסון, הוא הצליח להפוך את הליגה הזו למעניינת ורלוונטית גם בשבילם. ההכנסות עלו, השחקנים השתפרו והמסוממים עפו הביתה.
השניים האלו הפכו את שנות ה-80 לתקופת הרנסאנס של הליגה הזו.
שנות ה-80 היו לפני הכל העידן של מג'יק ג'ונסון. הוא היה מלך האולם. אבל לארי בירד שיחק באותו מגרש וברמה שלו והיה היחיד שעמד ממש מולו - ברמה ובתחרותיות. ביחד, הם היו ה"לנון ומקרטני" של ה-NBA, שני הכוחות המשלימים והמתחרים ביניהם, היין והיאנג של הליגה הטובה בעולם. הם אלו שיהפכו את הכדורסל האמריקני להצלחה מסחררת ואת ליגת ה-NBA למותג הכי משגשג ויקר בעולם הספורט.
השניים האלה יכינו את הקרקע לדורות הבאים, של מייקל ג'ורדן, שאקיל אוניל, קובי בריאנט ולברון ג'יימס - עליהם יבנה המקדש שאנו מכירים כ-NBA של ימינו.
מתוך השניים דומה שלארי בירד, "ציפור נדירה", "רייר בירד" כמו שאמרו עליו פעם, הוא המעניין יותר. הוא לא היה מהיר במיוחד, פיזי, או אתלטי, ודאי לא אל מול הענקים השחורים שהקיפו אותו מכל צדדיו בליגה. אבל הדרייב שלו לנצח, חוכמת המשחק שלו ויכולת הקליעה המדהימה שלו היו בלתי נתפסים.
כך או כך, לארי בירד, מי שיהפוך לאגדה בחייו, לא התחיל עם דרייב שכזה. הוא גדל במשפחה קשת יום, בכפר העני פרנץ' ליק שבדרום אינדיאנה. עם אב הלום קרב ממלחמת קוריאה, שסבל מהתמכרות לאלכוהול ומסיוטים ליליים, הייתה לא מעט אלימות במשפחה שלו וגירושין קשים בהמשך.
לארי היה ילד ביישן, שהפך לצעיר ביישן, לא דיבר הרבה ומיעט לשתף ברגשותיו. רק במקום אחד הוא פרח - על המגרש. היכולות שלו על הפרקט התגלו כבר בתיכון. הוא הוזמן על ידי קבוצות שונות בליגת המכללות, אבל לא התלהב מדי וסרב שוב ושוב. לבסוף נעתר ללחץ של חברים והסכים לשחק בקבוצה של אוניברסיטת אינדיאנה.
באינדיאנה לא היה לו טוב במיוחד. מי שכבר בבית הספר לא הגדיר את עצמו כ"גאון" לא מצא את עצמו באוניברסיטה הגדולה הזו. גם בקבוצת הכדורסל הוא לא אהב את השחקנים, את סגנון המשחק ואת המאמן, שלא ממש האמין בו. שנים אחר-כך, המאמן הזה יעיד שבירד הייתה אחד הפיספוסים הגדולים שלו... פחות מחודש אחרי שהגיע למכללה, עזב בירד לתמיד. ניסיון נוסף להירשם למכללה אחרת, הסתיים גם הוא בעזיבה. בירד, אם לומר זאת בעדינות, לא היה ממש הצלחה...
בינתיים החל לארי לעבוד בעבודות שחורות וזמניות בכפר שלו והעתיד שלו נראה "מובטח", בתחומים כמו איסוף זבל וצביעה של מדרכות. הכדורסל נשאר רק תחביב, אבל לארי היה מרוצה. רק מצבו של אביו, שהלך והתדרדר, העיב עכשיו על תחושת החופש שלו.
אבל רצה המקרה ובמכללת אינדיאנה סטייט, מקום אחר לחלוטין, החליטו לגייס אותו לשורותיהם. ביל הודג'ס, עוזר המאמן שהכיר אותו מהתיכון, נסע אל הכפר לשכנעו. על אף ההתחמקויות וההתנגדויות של בירד, שהיה עייף מהמכללות ואהב את השקט של הכפר, הצליח עוזר המאמן הנחוש לשכנע אותו לנסות בפעם האחרונה.
כך החל לארי בירד בקריירה שתוביל אותו אל הנצח. באינדיאנה סטייט הוא מצא את התיקון שלו. האנרגיות והיחס בה היו מצויינים בשבילו. הוא הפך די מהר לכוכב הקבוצה והוביל אותה בעונה השלישית ל-33 נצחונות רצופים, דבר נדיר מאד, כמעט בלתי נתפס, בליגת המכללות.
שלוש שנים מאוחר יותר, יובילו "בירד" והודג'ס, עכשיו כבר המאמן הראשי, את אינדיאנה סטייט, לעונה מטורפת שבה הם ינצחו 33 משחקים רצופים. דילוג קליל אל ה-NBA יוביל אותו למפגש עם מג'יק ג'ונסון, המאור הגדול של הכדורסל אז.
את היריבות ביניהם החלו לארי בירד ומג'יק ג'ונסון עוד בליגת המכללות, במה שייחשב אחד ממשחקי הגמר הגדולים בתולדות טורניר אליפות המכללות בכדורסל, ה-NCAA. היריבות הזו המשיכה עתה ב-NBA, כשהם משובצים בסלטיקס ובלייקרס. ביחד הם עתידים לשנות את פני הכדורסל של אמריקה ובמידה רבה של העולם.
ביחד ולמול מג'יק, היריב העיקרי שלו וחברו, ניהל בירד קריירה אלמותית, שתכלול 3 אליפויות, 3 תארי MVP, לא פחות מ-12 פעמים שנבחר לאולסטאר ועוד. עם השנים הוא יהפוך גם למאמן וגם למנהל קבוצה ובכולם יזכה בתואר MVP - שיא יחודי שהוא היחיד שהגיע אליו אי-פעם.
דרך לא רעה למי שכבר חשב שהקריירה שלו תהיה בתור צובע מדרכות או אוסף פחי אשפה. בדרך אל הנצח, עתיד היה לארי בירד להשתייך ל"דרים-טים" האגדית של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ולייסד את מועדון ה-50-40-90, שבו נכללים רק שחקנים מליגת ה-NBA שהצליחו להגיע לפחות ל-50% קליעה מהשדה, 40% קליעה מהשלוש ו-90% קליעה מקו העונשין במהלך עונה שלמה.
כך הפך לארי בירד, שחקן לא משהו בהתחלה, לאגדת הכדורסל, אולי הכי חשובה בתולדות ה-NBA, לא בגלל יכולותיו אלא קודם כל בשל שינוי ההיסטוריה - גם זו האישית שלו וגם ההיסטוריה הכללית - של הליגה הטובה בעולם - NBA.
הנה הקריירה של לארי בירד:
https://youtu.be/du-fmgN_5Hc
קיצור תולדות חייו:
https://youtu.be/r5egzL8g8YE
אחרי המעבר לאינדיאנה סטייט:
https://youtu.be/o8FZ8fb3s7s
בירד נגד מג'יק ג'ונסון בקרב המפורסם שלהם בגמר המכללות:
https://youtu.be/hVnjscuRp7A
הקריירה המדהימה שלו:
https://youtu.be/maS9smxRubI
טקס הפרידה המרגש שערכו לו חבריו ויריביו הגדולים ביותר מה-NBA:
https://youtu.be/0BsHdQ4VuD4
ובקומדי סנטרל עשו פרודיה על חייו של בירד:
https://youtu.be/b5kaRbokoo8
מיהו השחיין היהודי הגדול מארק ספיץ?
השחיין האמריקאי מרק ספיץ (Mark Spitz) הוא שחיין יהודי אמריקאי, שהפך לאגדה כשזכה בשבע מדליות זהב במשחקים האולימפיים והחזיק בשיא העולמי, שהחזיק מעמד 36 שנים.
מי שנולד ב-10 בפברואר 1950 בקליפורניה, הראה, כבר מגיל צעיר, כישרון יוצא דופן בשחייה. מי שעתיד להיות אחד השחיינים המפורסמים והמצליחים בהיסטוריה פיתח טכניקת שחייה מושלמת.
במקביל הוא גידל שפם, דבר נדיר אצל שחיינים מקצועיים ומה שבצעירותו עתיד להפוך לסימן ההיכר שלו. בגיל 22 ובשיאו הספורטיבי הדהים ספיץ את העולם ביכולתו הפיזית בבריכה - הוא היה מכונת שחיה מעולה ובלתי נתפסת.
עד כמה בלתי נתפסת?
באולימפיאדת מינכן 1972 מארק ספיץ השתתף ב-7 משחים בלבד, זכה בכולם במקום הראשון וקטף 7 מדליות זהב. אך בכל המשחים הללו הוא גם שבר את השיאים העולמיים - שזה אומר 7 שיאי עולם בשבעה משחים בלבד והכול באולימפיאדה אחת.
עם ההישג המדהים הזה, שנחשב לאחד הגדולים בהיסטוריה של הספורט האולימפי, הוא הוכר מיידית כאחד הספורטאים האולימפיים הגדולים בכל הזמנים.
אך מיד לאחר הישגיו באולימפיאדת מינכן פרש ספיץ מהשחייה התחרותית והוא רק בן 22. מהספורט הוא פנה לעסקים, אך גם בתחומים אחרים לא חסר ספיץ הצלחות. לאחר הישגיו האולימפיים וכבחור יפה וכריזמטי, הוא הפגין הבנה ונוכחות תקשורתית והפך לכוכב ופרזנטור והחזיק קמפיינים כדוגמן.
אגב, 20 שנה אחר כך ולקראת אולימפיאדת ברצלונה ב-1992, הוא ינסה לשוב לשחייה תחרותית. אך זה היה מאוחר מדי וספיץ כבר לא צעיר ולא בשיאו. הוא לא הצליח להתברג בנבחרת האמריקאית.
ועדיין, בהישגים האולימפיים שלו הוא היווה השראה לדורות של שחיינים. אחד מהם הוא מייקל פלפס, מי שישבור באולימפיאדה ב-2008 את שיאו שלו - עם 8 מדליות זהב באולימפיאדה אחת.
עד שמייקל פלפס שבר את שיאו למספר מדליות זהב באולימפיאדה אחת נחשב מארק ספיץ גדול השחיינים האולימפיים - גם בהישגיו, אך גם כמי שהשכיל לפתח את הטכניקה המדויקת והיעילה ביותר במים.
וכך, גם בהמשך חייו, מרק ספיץ המשיך להיות מעורב בעולם השחייה, כדובר וכמנטור לשחיינים רבים. שנים רבות הוא נחשב לאחד הספורטאים המשפיעים ביותר בתולדות הספורט האולימפי.
הנה מארק ספיץ במשחים שבהם ניצח באולימפיאדת מינכן 1972:
https://youtu.be/jQnj92R6EaU
ראיון לקראת המכביה, עם מי שעתיד להפוך לאגדה אולימפית:
https://youtu.be/GS7WVV0lCb4
נצחונותיו הגדולים באולימפיאדה:
https://youtu.be/mtAl2aq9JtM
סיפורו וגם מפיו:
https://youtu.be/CNcrjDNGPKk
והקריירה שלו מספקת השראה לרבים כיום, כמו כאן:
https://youtu.be/OFWZ1IjBReo
מי הספורטאים שזכו במספר הגדול ביותר של מדליות זהב אולימפיות?
את מי כינו 'מפציץ האומה'?
החלוץ המרכזי הגרמני גרד מולר, או מילר (Gerd Muller) כונה בשנות ה-70 'מפציץ האומה' והיה אימתם של כל השוערים בגרמניה ובעולם. לפעמים נראה שכל הקריירה שלו כללה בעיקר הפצצות, מבאיירן מינכן ועד לנבחרת הגרמנית שבה כיכב.
עם 14 כיבושים מונדיאליים, הוא היה מלך השערים בתולדות המונדיאל. במכסיקו 70' הוא כבש 10 שערים (ועדיין הובס עם גרמניה בגמר מול ברזיל של פלה, בשיא גדולתה) ובמונדיאל הגרמני של 1974 הוא השלים 4 נוספים, כולל בגמר בו הביסה הנבחרת שלו את הולנד של קרויף).
המפציץ ממינכן ימשיך להיות אחד מגדולי החלוצים בכל הזמנים. הוא היה כבד ומעט שמנמן, הטכניקה שלו הייתה חסרה, אבל את הטילים שלו איש לא יכול היה לעצור.
את שיא המונדיאלים שלו כבר שברו מזמן רונאלדו (עם 15 שערים) וקלוזה (עם 16 שערים ומי שגם עקף את מולר בתור מלך שערי הנבחרת הגרמנית בכל הזמנים). אבל בזיכרון יישאר מולר כמי שהיה זמן רב מלך שערי המונדיאלים אי-פעם.
הנה 14 שערי המונדיאל של גרד מילר:
http://youtu.be/WnXK9c1xB9k
מולר ומסי:
http://youtu.be/_Gaz7GtnvTQ
ומצגת וידאו של תמונותיו:
http://youtu.be/yBVSzKCZT90
מי זכה במרתון הראשון בחייו בזהב?
אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי" בשבילכם, היה מלך המסלול האולימפי בהלסינקי 52. אבל הוא היה גם ברנש ספורטיבי ואמיץ ביותר. לאחר שזכה בשתי מדליות זהב במשחקים האולימפיים הללו, הוא החליט, באופן ספונטני, לנסות ולרוץ מרתון...
כל מי שרץ יודע שהמרתון היא הריצה הקשה ביותר שיש. רצים מנוסים ומאומנים מתקשים להשלים את הריצה הזו, ודאי כשמדובר במרתון האולימפי, שמכיל את הרצים המנוסים והטובים בעולם בריצה זו. אבל זטופק החליט וביצע. הוא החל את הריצה והיא נראתה לו מהירה מדי. הוא שאל את אלוף העולם שליד רץ, הבריטי ג'ים פיטרס, אם הריצה אינה מהירה מדי והאלוף ענה שהיא איטית מדי. אז זטופק האיץ ורץ את המרתון הראשון בחייו במהירות רבה, היישר לניצחון ולמדליית הזהב השלישית שלו במשחקי הלסינקי.
אם זה לא מספיק, אז אמיל זטופק גם קבע בריצה הזו שלו שיא אולימפי חדש, כשהוריד 6 דקות מהשיא העולמי בריצה זו. בכך הפך גם זטופק לספורטאי היחידי אי-פעם, שזכה במדליות זהב אולימפיות בכל שלושת הריצות למרחקים ארוכים.
הנה ריצת המרתון של אמיל זאטופק:
http://youtu.be/hHaT5beAdQI
ודיווח נוסף על ההישג הבלתי נתפס שלו:
http://youtu.be/i7b6H-2tvIk
מי הייתה נבחרת החלומות?
זה קרה לפני המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992, כשניתנה לראשונה האפשרות להשתתפות של שחקני NBA מקצוענים במשחקים האולימפיים. המשווקים של ליגת ה-NBA ראו את ההזדמנות לעסקים טובים במיוחד.
הם לא ידעו שהם יוצרים אגדה, כשהגו בשבילה את השם "נבחרת החלומות" (Dream Team). בזכותם ובזכות כמה שחקנים אגדיים, שהיו לקבוצת הכדורסל הטובה ביותר בכל הזמנים, זכתה ליגת ה-NBA, בעלת ה"כדורסל מעולם אחר", לפרסומת הכי טובה שיש, אל מול כל העולם.
לקבוצה צוותו השחקנים הטובים ביותר של ה-NBA. הצלחתה הייתה לא פחות ממסחררת. בלי לקחת אפילו פסק זמן אחד, הושגו הניצחונות שלה ללא הפסקה ובהפרשים מביכים למתחרות. עם ממוצע של 117.3 נקודות למשחק ו-73.5 נקודות לחובתה, טסה ה"דרים טים" אל הגמר. בגמר היא קרקסה את נבחרת קרואטיה ב-32 נקודות הפרש..
בין שחקני הנבחרת היו כמה מהשמות הגדולים של הכדורסל אי-פעם. ביניהם מג'יק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן, ג'ון סטוקטון, קלייד דרקסלר, סקוטי פיפן, כריס מאלין, צ'ארלס בארקלי, קרל מלון, דייוויד רובינסון, פטריק יואינג ולארי בירד, רגע לפני סוף הקריירה המפוארת שלו.
הנה הסיפור של הדרים טים האמריקנית באולימפיאדת ברצלונה 92 (עברית):
https://youtu.be/jkKYPZS1KIQ?t=5m01s&end=7m10s
נבחרת החלומות של 1992:
http://youtu.be/YpM5Q0hJ_so
על "הריקוד האחרון" מההמשחקים הטובים שלהם:
https://youtu.be/wAMxKR91Eoc
אחד הרצים הטובים בהיסטוריה, היה טוב תרתי-משמע (בכמה מובנים). קראו לו אמיל זטופק והוא כונה בפי כולם "הקטר הצ'כי", אך לא מפני שהיה אצן של ריצות ארוכות, אלא בגלל הרגלו לעוות את פניו במאמץ ולהתנשף בקול בשעת הריצה.
זטופק נהג להתאמן בריצה, לאחר שעות העבודה, כשהוא נועל נעליים גבוהות, כי לא היו לו נעלי ריצה. תודות לשיטות אימון של עניים, שהוא המציא לעצמו, הפך הבחור הצ'כי הצנוע לרץ מיומן מאד ויכולתו האישית הייתה גבוהה במיוחד. למעשה, הגבוהה ביותר בעולם.
הוא היה הרץ הראשון שירד מ-29 דקות ריצה למרחק של 10,000 מטר. באולימפיאדת הלסינקי ב-1956 הוא היה מלך מסלול הריצה. מעולם לא זכה ספורטאי אחד ב-3 מדליות זהב, גם ל-5000 מטר, ל-10000 מטר וגם בריצה הקשה מכולן - ריצת המרתון. אגב, במרתון הוא עוד יותר הדהים את הקהל, כי הריצה האולימפית הזו הייתה ריצת המרתון הראשונה בחייו.
אגב, אם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש ואת שלושתן הוא ניצח באותו שבוע!
זאטופק "הקטר הצ'כי" היה גם דמות מעוררת השראה בהתנהלותו האישית. כספורטאי הוא נהג לעודד את יריביו וליצור קשר עימם לאחר שניצח. ב"אביב של פראג" הוא תמך בכל ליבו במהפכה הצ'כית השקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני. זה היה כשניסו הצ'כים לזכות בדמוקרטיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"), אך נבלמו בטנקים רוסיים - סובייטים. כשהמרד המפורסם הזה של צ'כיה נכשל, הוא נשלח לעבוד במכרה אורניום, כדי להשפילו ולהענישו. בנוסף נאסר על הספורטאי הלאומי של צ'כיה לעסוק מאז בספורט.
אמיל זטופק ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה. הוא ורעייתו, דנה זטופקובה, שהייתה אלופה אולימפית, שיאנית עולם ואלופת אירופה בהטלת כידון, ניצחו את כל הקשיים שבפניהם עמדו. הסובייטים, לעומת זאת, נכשלו. האימפריה שלהם התמוטטה.
הנה סיפורו של "הקטר הצ'כי":
http://youtu.be/0GABNtWsucs
כך ניצח אמיל זאטופק בשלושת הריצות הכי קשות, שיא שאיש לא השיג עד אז ומאז:
https://youtu.be/6--kiYKx9kA
וטכניקות האימון שלו:
https://youtu.be/shR8pIU7iLo
זה היה במשחק הראשון שלו ב-NBA. מייקל ג'ורדן זה עתה הגיע מליגת המכללות. זו הזדמנות חייו לעשות את מה שכל שחקן כדורסל חולם ולקבל מקום קבוע בהרכב הראשון. המשחק מתחיל וממש באותו רגע מתחילה אחת מהצגות הכדורסל הגדולות בכל הזמנים. השחקן החדש בליגה הטובה בעולם נותן הופעה בלתי נשכחת ומוכיח שהוא לא בא לשחק, אלא למלוך בליגה הזו.
במשך כל המשחק הוא מתעופף עם כדורים אל הסל, משתרבב דרך הגנה בצורות שלא יאומנו, משחיל כדורים מרחוק אל הסל ומנהל משחק מופתי עם הקבוצה. הוא מפגין טכניקות מרהיבות שאפילו הליגה הזו לא הכירה ובסוף המשחק ברור שחוקי המשחק, תרתי משמע, השתנו..
מאז נחשב שחקן הכדורסל מייקל ג'ורדן בעיני רבים לכדורסלן הטוב ביותר בכל הזמנים. ג'ורדן, שחקן ה"שיקאגו בולס" ומלך הסלים, מי שהוביל את הקבוצה ל-6 אליפויות ב-8 שנים, הוא גם השחקן הטוב ביותר בתולדות הכדורסל. הוא אחת הסיבות המרכזיות להצלחה הרבה שסייעה לפרסם את ה-NBA ברחבי העולם בשנות ה-80 וה-90.
יכולת הניתור של מייקל ג'ורדן, שהתבטאה בין השאר בהטבעות מקו-העונשין, זיכתה אותו בכינויים כמו "אייר ג'ורדן" ו"הוד אוויריותו". אבל היה שם את העוד-משהו-קטן שהיה רק לו.. ג'ורדן ידע תמיד לתת הרגשה שהדברים נעשים אצלו בקלות שלא תאומן. כולם ידעו שזה לא נכון ושהמון עבודה וכישרון הוקדשו לכל תרגיל ומהלך, אבל התנועה החיננית והסגנון המיוחד שלו עשו את הקסם.
לא פחות מרשימה היא יכולתו לפרוש מהכדורסל ולנהל קריירה עסקית ומופתית לא פחות. ג'ורדן הוא הספורטאי הראשון שהגיע להיות מיליארדר. הוא מנהל את עסקיו בתבונה אדירה וממשיך לפעול בתחום הכדורסל, בתור הבעלים הגאה של קבוצת "שרלוט הורנטס". בשנת 2015 זינק השווי של הקבוצה לאחר שסטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט לשעבר, שילם 2 מיליארד דולר עבור קבוצת לוס אנג'לס קליפרס החלשה יחסית, ובכך העלה את שווי הקבוצות המצליחות בליגה.
הנה המשחק הראשון בליגת ה-NBA:
https://youtu.be/6WnIbSr5kRQ
הקריירה המדהימה שלו:
https://youtu.be/gEj-lw83pgw
כך אפשר ללמוד מאמירה שלו על המתמטיקה של כוח הכבידה (מתורגם):
https://youtu.be/sDbmcPnzwy4
הסלים הגדולים בקריירה של מייקל ג'ורדן:
https://youtu.be/eIO5wpDVJC8
מה אפשר ללמוד ממנו על עצמנו:
https://youtu.be/46aF-3Cv-Do
וההצלחה העסקית המדהימה לא פחות:
https://youtu.be/16j6KufGiwk
הרץ האתיופי אבבה ביקילה (Abebe Bikila) לא סבל מחסרון כיס, אבל לרוץ הוא התרגל כשהוא יחף. זו הפכה לאחת התמונות הזכורות של אולימפיאדת רומא 1960, כשהרץ קל-הרגליים הזה ניצח מרתון ללא נעליים.
עם טכנולוגיות הנעליים של היום כנראה שזה היה בלתי אפשרי לנצח בקלות כזו, אבל בשנת 1960 הרץ הנחוש הימם את העולם בניצחון ברור של הריצה הארוכה מכולן, ברגליים יחפות.
ביקילה לא רק זכה במדליית זהב בריצה הזו, אלא גם קבע בה שיא עולם. השיא ששבר בריצה ברגליים יחפות שהכניסה אותו להיסטוריה נשבר רק אחרי 3 שנים.
זה היה אז ממש סמלי. רץ מאתיופיה, מדינה ש-24 שנים לפני כן נכבשה על ידי הצבא האיטלקי בהנהגת המנהיג הפשיסטי מוסוליני, ניצח אז ברומא ובאופן מסוים כבש אותה.
לצער עולם הספורט, את חייו סיים ביקילה באופן טראגי, מסיבוכים של תאונת דרכים שבה נפגע.
הנה הסיפור של הניצחון היחף של אבבה ביקילה:
http://youtu.be/mLVIRT7-qUc
סרטון באיטלקית על הריצה של אבבה ברומא 1960:
http://youtu.be/NrtJxknbO24
וקדימון לסרט על רץ המרתון היחף:
https://youtu.be/kTRqs7oRyN0
לארי בירד (Larry Bird), הכדורסלן האגדי, היה "הבחור הלבן" של הליגה השחורה של זמנו, ליגת ה-NBA.
הליגה הזו, שהיום אין קונצנזוס יותר גדול ממנה בעולם הכדורסל, הייתה פעם בעלת תדמית של ליגה שמשחקים בה בעיקר שחקנים שחורים, חלק מהם בלטו יותר בתחום הסמים, האלכוהול והשערוריות, מאשר בכדורסל. הקבוצות הפסידו כסף והאווירה הכללית סביב ה-NBA לא ממש עניינה את בני המעמד הבינוני-גבוה של ארצות הברית - הלבנים, או במילים אחרות: את המיינסטרים של חובבי הכדורסל.
כל זה השתנה כשהגיע לארי בירד. היו מי שכינו אותו "התקווה הלבנה הגדולה", כי הוא היה מישהו שגם חובבי הכדורסל הלבנים יכולים היו להזדהות עימו. בתוך שנים אחדות, ביחד עם מג'יק ג'ונסון, הוא הצליח להפוך את הליגה הזו למעניינת ורלוונטית גם בשבילם. ההכנסות עלו, השחקנים השתפרו והמסוממים עפו הביתה.
השניים האלו הפכו את שנות ה-80 לתקופת הרנסאנס של הליגה הזו.
שנות ה-80 היו לפני הכל העידן של מג'יק ג'ונסון. הוא היה מלך האולם. אבל לארי בירד שיחק באותו מגרש וברמה שלו והיה היחיד שעמד ממש מולו - ברמה ובתחרותיות. ביחד, הם היו ה"לנון ומקרטני" של ה-NBA, שני הכוחות המשלימים והמתחרים ביניהם, היין והיאנג של הליגה הטובה בעולם. הם אלו שיהפכו את הכדורסל האמריקני להצלחה מסחררת ואת ליגת ה-NBA למותג הכי משגשג ויקר בעולם הספורט.
השניים האלה יכינו את הקרקע לדורות הבאים, של מייקל ג'ורדן, שאקיל אוניל, קובי בריאנט ולברון ג'יימס - עליהם יבנה המקדש שאנו מכירים כ-NBA של ימינו.
מתוך השניים דומה שלארי בירד, "ציפור נדירה", "רייר בירד" כמו שאמרו עליו פעם, הוא המעניין יותר. הוא לא היה מהיר במיוחד, פיזי, או אתלטי, ודאי לא אל מול הענקים השחורים שהקיפו אותו מכל צדדיו בליגה. אבל הדרייב שלו לנצח, חוכמת המשחק שלו ויכולת הקליעה המדהימה שלו היו בלתי נתפסים.
כך או כך, לארי בירד, מי שיהפוך לאגדה בחייו, לא התחיל עם דרייב שכזה. הוא גדל במשפחה קשת יום, בכפר העני פרנץ' ליק שבדרום אינדיאנה. עם אב הלום קרב ממלחמת קוריאה, שסבל מהתמכרות לאלכוהול ומסיוטים ליליים, הייתה לא מעט אלימות במשפחה שלו וגירושין קשים בהמשך.
לארי היה ילד ביישן, שהפך לצעיר ביישן, לא דיבר הרבה ומיעט לשתף ברגשותיו. רק במקום אחד הוא פרח - על המגרש. היכולות שלו על הפרקט התגלו כבר בתיכון. הוא הוזמן על ידי קבוצות שונות בליגת המכללות, אבל לא התלהב מדי וסרב שוב ושוב. לבסוף נעתר ללחץ של חברים והסכים לשחק בקבוצה של אוניברסיטת אינדיאנה.
באינדיאנה לא היה לו טוב במיוחד. מי שכבר בבית הספר לא הגדיר את עצמו כ"גאון" לא מצא את עצמו באוניברסיטה הגדולה הזו. גם בקבוצת הכדורסל הוא לא אהב את השחקנים, את סגנון המשחק ואת המאמן, שלא ממש האמין בו. שנים אחר-כך, המאמן הזה יעיד שבירד הייתה אחד הפיספוסים הגדולים שלו... פחות מחודש אחרי שהגיע למכללה, עזב בירד לתמיד. ניסיון נוסף להירשם למכללה אחרת, הסתיים גם הוא בעזיבה. בירד, אם לומר זאת בעדינות, לא היה ממש הצלחה...
בינתיים החל לארי לעבוד בעבודות שחורות וזמניות בכפר שלו והעתיד שלו נראה "מובטח", בתחומים כמו איסוף זבל וצביעה של מדרכות. הכדורסל נשאר רק תחביב, אבל לארי היה מרוצה. רק מצבו של אביו, שהלך והתדרדר, העיב עכשיו על תחושת החופש שלו.
אבל רצה המקרה ובמכללת אינדיאנה סטייט, מקום אחר לחלוטין, החליטו לגייס אותו לשורותיהם. ביל הודג'ס, עוזר המאמן שהכיר אותו מהתיכון, נסע אל הכפר לשכנעו. על אף ההתחמקויות וההתנגדויות של בירד, שהיה עייף מהמכללות ואהב את השקט של הכפר, הצליח עוזר המאמן הנחוש לשכנע אותו לנסות בפעם האחרונה.
כך החל לארי בירד בקריירה שתוביל אותו אל הנצח. באינדיאנה סטייט הוא מצא את התיקון שלו. האנרגיות והיחס בה היו מצויינים בשבילו. הוא הפך די מהר לכוכב הקבוצה והוביל אותה בעונה השלישית ל-33 נצחונות רצופים, דבר נדיר מאד, כמעט בלתי נתפס, בליגת המכללות.
שלוש שנים מאוחר יותר, יובילו "בירד" והודג'ס, עכשיו כבר המאמן הראשי, את אינדיאנה סטייט, לעונה מטורפת שבה הם ינצחו 33 משחקים רצופים. דילוג קליל אל ה-NBA יוביל אותו למפגש עם מג'יק ג'ונסון, המאור הגדול של הכדורסל אז.
את היריבות ביניהם החלו לארי בירד ומג'יק ג'ונסון עוד בליגת המכללות, במה שייחשב אחד ממשחקי הגמר הגדולים בתולדות טורניר אליפות המכללות בכדורסל, ה-NCAA. היריבות הזו המשיכה עתה ב-NBA, כשהם משובצים בסלטיקס ובלייקרס. ביחד הם עתידים לשנות את פני הכדורסל של אמריקה ובמידה רבה של העולם.
ביחד ולמול מג'יק, היריב העיקרי שלו וחברו, ניהל בירד קריירה אלמותית, שתכלול 3 אליפויות, 3 תארי MVP, לא פחות מ-12 פעמים שנבחר לאולסטאר ועוד. עם השנים הוא יהפוך גם למאמן וגם למנהל קבוצה ובכולם יזכה בתואר MVP - שיא יחודי שהוא היחיד שהגיע אליו אי-פעם.
דרך לא רעה למי שכבר חשב שהקריירה שלו תהיה בתור צובע מדרכות או אוסף פחי אשפה. בדרך אל הנצח, עתיד היה לארי בירד להשתייך ל"דרים-טים" האגדית של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ולייסד את מועדון ה-50-40-90, שבו נכללים רק שחקנים מליגת ה-NBA שהצליחו להגיע לפחות ל-50% קליעה מהשדה, 40% קליעה מהשלוש ו-90% קליעה מקו העונשין במהלך עונה שלמה.
כך הפך לארי בירד, שחקן לא משהו בהתחלה, לאגדת הכדורסל, אולי הכי חשובה בתולדות ה-NBA, לא בגלל יכולותיו אלא קודם כל בשל שינוי ההיסטוריה - גם זו האישית שלו וגם ההיסטוריה הכללית - של הליגה הטובה בעולם - NBA.
הנה הקריירה של לארי בירד:
https://youtu.be/du-fmgN_5Hc
קיצור תולדות חייו:
https://youtu.be/r5egzL8g8YE
אחרי המעבר לאינדיאנה סטייט:
https://youtu.be/o8FZ8fb3s7s
בירד נגד מג'יק ג'ונסון בקרב המפורסם שלהם בגמר המכללות:
https://youtu.be/hVnjscuRp7A
הקריירה המדהימה שלו:
https://youtu.be/maS9smxRubI
טקס הפרידה המרגש שערכו לו חבריו ויריביו הגדולים ביותר מה-NBA:
https://youtu.be/0BsHdQ4VuD4
ובקומדי סנטרל עשו פרודיה על חייו של בירד:
https://youtu.be/b5kaRbokoo8
אגדות ספורט
השחיין האמריקאי מרק ספיץ (Mark Spitz) הוא שחיין יהודי אמריקאי, שהפך לאגדה כשזכה בשבע מדליות זהב במשחקים האולימפיים והחזיק בשיא העולמי, שהחזיק מעמד 36 שנים.
מי שנולד ב-10 בפברואר 1950 בקליפורניה, הראה, כבר מגיל צעיר, כישרון יוצא דופן בשחייה. מי שעתיד להיות אחד השחיינים המפורסמים והמצליחים בהיסטוריה פיתח טכניקת שחייה מושלמת.
במקביל הוא גידל שפם, דבר נדיר אצל שחיינים מקצועיים ומה שבצעירותו עתיד להפוך לסימן ההיכר שלו. בגיל 22 ובשיאו הספורטיבי הדהים ספיץ את העולם ביכולתו הפיזית בבריכה - הוא היה מכונת שחיה מעולה ובלתי נתפסת.
עד כמה בלתי נתפסת?
באולימפיאדת מינכן 1972 מארק ספיץ השתתף ב-7 משחים בלבד, זכה בכולם במקום הראשון וקטף 7 מדליות זהב. אך בכל המשחים הללו הוא גם שבר את השיאים העולמיים - שזה אומר 7 שיאי עולם בשבעה משחים בלבד והכול באולימפיאדה אחת.
עם ההישג המדהים הזה, שנחשב לאחד הגדולים בהיסטוריה של הספורט האולימפי, הוא הוכר מיידית כאחד הספורטאים האולימפיים הגדולים בכל הזמנים.
אך מיד לאחר הישגיו באולימפיאדת מינכן פרש ספיץ מהשחייה התחרותית והוא רק בן 22. מהספורט הוא פנה לעסקים, אך גם בתחומים אחרים לא חסר ספיץ הצלחות. לאחר הישגיו האולימפיים וכבחור יפה וכריזמטי, הוא הפגין הבנה ונוכחות תקשורתית והפך לכוכב ופרזנטור והחזיק קמפיינים כדוגמן.
אגב, 20 שנה אחר כך ולקראת אולימפיאדת ברצלונה ב-1992, הוא ינסה לשוב לשחייה תחרותית. אך זה היה מאוחר מדי וספיץ כבר לא צעיר ולא בשיאו. הוא לא הצליח להתברג בנבחרת האמריקאית.
ועדיין, בהישגים האולימפיים שלו הוא היווה השראה לדורות של שחיינים. אחד מהם הוא מייקל פלפס, מי שישבור באולימפיאדה ב-2008 את שיאו שלו - עם 8 מדליות זהב באולימפיאדה אחת.
עד שמייקל פלפס שבר את שיאו למספר מדליות זהב באולימפיאדה אחת נחשב מארק ספיץ גדול השחיינים האולימפיים - גם בהישגיו, אך גם כמי שהשכיל לפתח את הטכניקה המדויקת והיעילה ביותר במים.
וכך, גם בהמשך חייו, מרק ספיץ המשיך להיות מעורב בעולם השחייה, כדובר וכמנטור לשחיינים רבים. שנים רבות הוא נחשב לאחד הספורטאים המשפיעים ביותר בתולדות הספורט האולימפי.
הנה מארק ספיץ במשחים שבהם ניצח באולימפיאדת מינכן 1972:
https://youtu.be/jQnj92R6EaU
ראיון לקראת המכביה, עם מי שעתיד להפוך לאגדה אולימפית:
https://youtu.be/GS7WVV0lCb4
נצחונותיו הגדולים באולימפיאדה:
https://youtu.be/mtAl2aq9JtM
סיפורו וגם מפיו:
https://youtu.be/CNcrjDNGPKk
והקריירה שלו מספקת השראה לרבים כיום, כמו כאן:
https://youtu.be/OFWZ1IjBReo
מי זכה בהכי הרבה מדליות זהב באולימפיאדות:
עם 18 מדליות זהב לזכותו, מייקל פלפס, השחיין האמריקאי הנודע, הוא לא רק הספורטאי האולימפי המעוטר בהיסטוריה, אלא גם מי שזכה במספר הרב ביותר של מדליות זהב אולימפיות.
אחריו ניצבים שלושה ספורטאים שזכו ב-9 מדליות זהב אולימפיות עד היום:
מרק ספיץ האמריקני - שחיין יהודי מצוין שהדהים את העולם ביכולתו הפיזית בבריכה - ממש מכונת שחיה מעולה! רק באולימפיאדת מינכן 1972 לבדה הוא זכה ב-7 מדליות זהב, עם 7 שיאי עולם, ב-7 משחים בלבד!
פבו נורמי הפיני - אתלט מופלא ובעל יכולות לא רגילות.
לריסה לטינינה הרוסיה - המתעמלת שגם זכתה במספר הגדול ביותר של מדליות אולימפיות בתולדות התחרויות.
עם 18 מדליות זהב לזכותו, מייקל פלפס, השחיין האמריקאי הנודע, הוא לא רק הספורטאי האולימפי המעוטר בהיסטוריה, אלא גם מי שזכה במספר הרב ביותר של מדליות זהב אולימפיות.
אחריו ניצבים שלושה ספורטאים שזכו ב-9 מדליות זהב אולימפיות עד היום:
מרק ספיץ האמריקני - שחיין יהודי מצוין שהדהים את העולם ביכולתו הפיזית בבריכה - ממש מכונת שחיה מעולה! רק באולימפיאדת מינכן 1972 לבדה הוא זכה ב-7 מדליות זהב, עם 7 שיאי עולם, ב-7 משחים בלבד!
פבו נורמי הפיני - אתלט מופלא ובעל יכולות לא רגילות.
לריסה לטינינה הרוסיה - המתעמלת שגם זכתה במספר הגדול ביותר של מדליות אולימפיות בתולדות התחרויות.
החלוץ המרכזי הגרמני גרד מולר, או מילר (Gerd Muller) כונה בשנות ה-70 'מפציץ האומה' והיה אימתם של כל השוערים בגרמניה ובעולם. לפעמים נראה שכל הקריירה שלו כללה בעיקר הפצצות, מבאיירן מינכן ועד לנבחרת הגרמנית שבה כיכב.
עם 14 כיבושים מונדיאליים, הוא היה מלך השערים בתולדות המונדיאל. במכסיקו 70' הוא כבש 10 שערים (ועדיין הובס עם גרמניה בגמר מול ברזיל של פלה, בשיא גדולתה) ובמונדיאל הגרמני של 1974 הוא השלים 4 נוספים, כולל בגמר בו הביסה הנבחרת שלו את הולנד של קרויף).
המפציץ ממינכן ימשיך להיות אחד מגדולי החלוצים בכל הזמנים. הוא היה כבד ומעט שמנמן, הטכניקה שלו הייתה חסרה, אבל את הטילים שלו איש לא יכול היה לעצור.
את שיא המונדיאלים שלו כבר שברו מזמן רונאלדו (עם 15 שערים) וקלוזה (עם 16 שערים ומי שגם עקף את מולר בתור מלך שערי הנבחרת הגרמנית בכל הזמנים). אבל בזיכרון יישאר מולר כמי שהיה זמן רב מלך שערי המונדיאלים אי-פעם.
הנה 14 שערי המונדיאל של גרד מילר:
http://youtu.be/WnXK9c1xB9k
מולר ומסי:
http://youtu.be/_Gaz7GtnvTQ
ומצגת וידאו של תמונותיו:
http://youtu.be/yBVSzKCZT90
אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי" בשבילכם, היה מלך המסלול האולימפי בהלסינקי 52. אבל הוא היה גם ברנש ספורטיבי ואמיץ ביותר. לאחר שזכה בשתי מדליות זהב במשחקים האולימפיים הללו, הוא החליט, באופן ספונטני, לנסות ולרוץ מרתון...
כל מי שרץ יודע שהמרתון היא הריצה הקשה ביותר שיש. רצים מנוסים ומאומנים מתקשים להשלים את הריצה הזו, ודאי כשמדובר במרתון האולימפי, שמכיל את הרצים המנוסים והטובים בעולם בריצה זו. אבל זטופק החליט וביצע. הוא החל את הריצה והיא נראתה לו מהירה מדי. הוא שאל את אלוף העולם שליד רץ, הבריטי ג'ים פיטרס, אם הריצה אינה מהירה מדי והאלוף ענה שהיא איטית מדי. אז זטופק האיץ ורץ את המרתון הראשון בחייו במהירות רבה, היישר לניצחון ולמדליית הזהב השלישית שלו במשחקי הלסינקי.
אם זה לא מספיק, אז אמיל זטופק גם קבע בריצה הזו שלו שיא אולימפי חדש, כשהוריד 6 דקות מהשיא העולמי בריצה זו. בכך הפך גם זטופק לספורטאי היחידי אי-פעם, שזכה במדליות זהב אולימפיות בכל שלושת הריצות למרחקים ארוכים.
הנה ריצת המרתון של אמיל זאטופק:
http://youtu.be/hHaT5beAdQI
ודיווח נוסף על ההישג הבלתי נתפס שלו:
http://youtu.be/i7b6H-2tvIk
זה קרה לפני המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992, כשניתנה לראשונה האפשרות להשתתפות של שחקני NBA מקצוענים במשחקים האולימפיים. המשווקים של ליגת ה-NBA ראו את ההזדמנות לעסקים טובים במיוחד.
הם לא ידעו שהם יוצרים אגדה, כשהגו בשבילה את השם "נבחרת החלומות" (Dream Team). בזכותם ובזכות כמה שחקנים אגדיים, שהיו לקבוצת הכדורסל הטובה ביותר בכל הזמנים, זכתה ליגת ה-NBA, בעלת ה"כדורסל מעולם אחר", לפרסומת הכי טובה שיש, אל מול כל העולם.
לקבוצה צוותו השחקנים הטובים ביותר של ה-NBA. הצלחתה הייתה לא פחות ממסחררת. בלי לקחת אפילו פסק זמן אחד, הושגו הניצחונות שלה ללא הפסקה ובהפרשים מביכים למתחרות. עם ממוצע של 117.3 נקודות למשחק ו-73.5 נקודות לחובתה, טסה ה"דרים טים" אל הגמר. בגמר היא קרקסה את נבחרת קרואטיה ב-32 נקודות הפרש..
בין שחקני הנבחרת היו כמה מהשמות הגדולים של הכדורסל אי-פעם. ביניהם מג'יק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן, ג'ון סטוקטון, קלייד דרקסלר, סקוטי פיפן, כריס מאלין, צ'ארלס בארקלי, קרל מלון, דייוויד רובינסון, פטריק יואינג ולארי בירד, רגע לפני סוף הקריירה המפוארת שלו.
הנה הסיפור של הדרים טים האמריקנית באולימפיאדת ברצלונה 92 (עברית):
https://youtu.be/jkKYPZS1KIQ?t=5m01s&end=7m10s
נבחרת החלומות של 1992:
http://youtu.be/YpM5Q0hJ_so
על "הריקוד האחרון" מההמשחקים הטובים שלהם:
https://youtu.be/wAMxKR91Eoc
ממתי השתתפו נשים באולימפיאדה?
האולימפיאדה לא הייתה ברבות השנים המקום הידידותי ביותר לנשים. המשחקים בעת העתיקה היו בעירום ופתוחים לגברים בלבד. על נשים נשואות נאסר אפילו לצפות במשחקים, מחמת צניעות. מי שנתפסו עושות זאת הוצאו להורג בהשלכה מההר הסמוך. במקומם הם נאלצו להשתתף במשחקים שהוקדשו לאלה הרה, אשתו של זאוס, אבי האלים היוונים ומי שמשחקי הגברים הוקדשו לו.
אבל אם שימש אז העירום תירוץ לשיתוף גברים בלבד, הרי שהתירוץ הזה לא התקיים בעת חידוש המשחקים בסוף המאה ה-19. היה זה פייר דה קוברטן, מחדש המשחקים האולימפיים ב-1896, שדחף למשחקים על טהרת המין הגברי בלבד. האולימפיאדה הייתה בעיניו "שיר הלל לספורט הגברי". תפקיד הנשים היה להריע ולהכתיר את המנצחים ולא להשתתף בתחרויות.
היה גם עניין בריאותי. במאות הקודמות האמינו שהרחם הוא האיבר הרגיש בגוף האישה. פעילות ספורטיבית עלולה לפגוע בו, בהתפתחות האגן וביכולת העתידית של האישה ללדת...
אבל היו נשים שהוכיחו שהאישה לא פחות טובה. באולימפיאדה הראשונה ב-1896 נעלבה רצת המרתון סטמטה רבית'י היווניה, על שלא נתנו לה לרוץ מרתון. היא רצה למחרת את כל המסלול לבדה.
4 שנים אחר-כך, במשחקי פאריס ב-1900, הורשו נשים להשתתף. שרלוט קופר הבריטית הייתה האישה הראשונה שזכתה במדליית זהב באולימפיאדה זו. אבל נשים לא משכו קהל וכמעט ואיש לא בא למשחקים שלהן, מה עוד שהותר להן להתחרות רק בגולף וטניס - אותם ענפי ספורט שלא יווצר בהם מגע פיזי בין המתחרים. המקרה של מרגרט אבוט מדגים עד כמה זה היה מוזר - היא שיחקה וניצחה בטורניר גולף ב-1900, מבלי לדעת שמדובר במשחק אולימפי. עד מותה ב-1955 היא לא ידעה שזכתה במדליית זהב אולימפית...
רשמית רק באולימפיאדת 1912 בשטוקהולם הורשו נשים להשתתף במשחקים. לקח המון שנים עד שהנשים סללו את דרכן לספורט העולמי. במשחקי פאריס 1924 היו כ-100 משתתפות, לעומת כ-3,000 גברים, במינכן 1972 השתתפו כבר מעל 1,000 נשים. היחס היה עדיין שישה גברים לכל אשה. רק ב-1976 חצו הנשים את רף 20% מסך המשתתפים באולימפיאדה.
במשחקים האולימפיים בלונדון 2012 היו 44% מהמשתתפים נשים. נבחרות ארה"ב וקנדה כללו יותר נשים מגברים! - בלונדון היו לראשונה כל ענפי הספורט פתוחים לנשים. באולימפיאדה זו השתתפו ספורטאיות בכל הנבחרות הלאומיות, כולל אלו של ארצות שמרניות כמו קטאר, סולטנות ברוניי וערב הסעודית.
הנה תולדות הנשים במשחקים האולימפיים ואף בספורט בכלל:
https://youtu.be/tA2-WOQOFM4
וסרט תיעודי קצר על הנשים בתולדות האולימפיאדה:
https://youtu.be/4eJVuwC6e0Q?long=yes
האולימפיאדה לא הייתה ברבות השנים המקום הידידותי ביותר לנשים. המשחקים בעת העתיקה היו בעירום ופתוחים לגברים בלבד. על נשים נשואות נאסר אפילו לצפות במשחקים, מחמת צניעות. מי שנתפסו עושות זאת הוצאו להורג בהשלכה מההר הסמוך. במקומם הם נאלצו להשתתף במשחקים שהוקדשו לאלה הרה, אשתו של זאוס, אבי האלים היוונים ומי שמשחקי הגברים הוקדשו לו.
אבל אם שימש אז העירום תירוץ לשיתוף גברים בלבד, הרי שהתירוץ הזה לא התקיים בעת חידוש המשחקים בסוף המאה ה-19. היה זה פייר דה קוברטן, מחדש המשחקים האולימפיים ב-1896, שדחף למשחקים על טהרת המין הגברי בלבד. האולימפיאדה הייתה בעיניו "שיר הלל לספורט הגברי". תפקיד הנשים היה להריע ולהכתיר את המנצחים ולא להשתתף בתחרויות.
היה גם עניין בריאותי. במאות הקודמות האמינו שהרחם הוא האיבר הרגיש בגוף האישה. פעילות ספורטיבית עלולה לפגוע בו, בהתפתחות האגן וביכולת העתידית של האישה ללדת...
אבל היו נשים שהוכיחו שהאישה לא פחות טובה. באולימפיאדה הראשונה ב-1896 נעלבה רצת המרתון סטמטה רבית'י היווניה, על שלא נתנו לה לרוץ מרתון. היא רצה למחרת את כל המסלול לבדה.
4 שנים אחר-כך, במשחקי פאריס ב-1900, הורשו נשים להשתתף. שרלוט קופר הבריטית הייתה האישה הראשונה שזכתה במדליית זהב באולימפיאדה זו. אבל נשים לא משכו קהל וכמעט ואיש לא בא למשחקים שלהן, מה עוד שהותר להן להתחרות רק בגולף וטניס - אותם ענפי ספורט שלא יווצר בהם מגע פיזי בין המתחרים. המקרה של מרגרט אבוט מדגים עד כמה זה היה מוזר - היא שיחקה וניצחה בטורניר גולף ב-1900, מבלי לדעת שמדובר במשחק אולימפי. עד מותה ב-1955 היא לא ידעה שזכתה במדליית זהב אולימפית...
רשמית רק באולימפיאדת 1912 בשטוקהולם הורשו נשים להשתתף במשחקים. לקח המון שנים עד שהנשים סללו את דרכן לספורט העולמי. במשחקי פאריס 1924 היו כ-100 משתתפות, לעומת כ-3,000 גברים, במינכן 1972 השתתפו כבר מעל 1,000 נשים. היחס היה עדיין שישה גברים לכל אשה. רק ב-1976 חצו הנשים את רף 20% מסך המשתתפים באולימפיאדה.
במשחקים האולימפיים בלונדון 2012 היו 44% מהמשתתפים נשים. נבחרות ארה"ב וקנדה כללו יותר נשים מגברים! - בלונדון היו לראשונה כל ענפי הספורט פתוחים לנשים. באולימפיאדה זו השתתפו ספורטאיות בכל הנבחרות הלאומיות, כולל אלו של ארצות שמרניות כמו קטאר, סולטנות ברוניי וערב הסעודית.
הנה תולדות הנשים במשחקים האולימפיים ואף בספורט בכלל:
https://youtu.be/tA2-WOQOFM4
וסרט תיעודי קצר על הנשים בתולדות האולימפיאדה:
https://youtu.be/4eJVuwC6e0Q?long=yes
מהו מרוץ המכוניות הקלאסיות מילה-מילייה?
מרוץ המילה-מילייה (Mille Miglia) הוא מירוץ המכוניות הקלאסיות היוקרתי בעולם. פעם נהגו להגדירו כמרוץ המכוניות הטובות בעולם והיום הוא נחשב למרוץ המכוניות היפות בעולם.
המילה-מילייה, בקיצור באנגלית MM, הוא מרוץ מכוניות שמאפשר השתתפות רק לדגמי מכוניות שהתחרו במירוץ המקורי שנערך בתקופת הזהב שלו, בשנים שבין 1957-1927.
במרוץ של 1957 התרחשה תאונה קשה כשאחד מכלי הרכב המתחרים עשה תאונה, בשל התפוצצות צמיג. אל שני הנהגים ההרוגים, הצטרפו עוד 9 צופים שחזו במרוץ ונהרגו מהרכב הנפגע. ביניהם היו 5 ילדים.
המילה-מילייה חודש בשנת 1977 כראלי למכוניות אספנות, כשההשתתפות במרוץ המחודש הוגבלה רק לכלי רכב שהשתתפו באחד או יותר מהמרוצים המקוריים של השנים 1957-1927.
הנה תמונות מהמילה-מילייה:
https://youtu.be/Y1Jq2BPR7CU
המילה מילייה של 1957 עם האסון רב ההרוגים בתאונה:
https://youtu.be/_d4ItiBBO8c
חוויות מהמילה-מילייה:
https://youtu.be/F5oDTiZK6BU
מכוניות "החץ הכסוף" האגדיות של מרצדס עדיין מנצחות, גם במילה מילייה:
https://youtu.be/fuML_vIAO6Y
מרצדס במילה מילייה:
https://youtu.be/v0UHqFNV6Cs
וסרט תיעודי על המירוץ המפורסם של המילה מילייה:
https://youtu.be/1FsdHy3jlNY?long=yes
מרוץ המילה-מילייה (Mille Miglia) הוא מירוץ המכוניות הקלאסיות היוקרתי בעולם. פעם נהגו להגדירו כמרוץ המכוניות הטובות בעולם והיום הוא נחשב למרוץ המכוניות היפות בעולם.
המילה-מילייה, בקיצור באנגלית MM, הוא מרוץ מכוניות שמאפשר השתתפות רק לדגמי מכוניות שהתחרו במירוץ המקורי שנערך בתקופת הזהב שלו, בשנים שבין 1957-1927.
במרוץ של 1957 התרחשה תאונה קשה כשאחד מכלי הרכב המתחרים עשה תאונה, בשל התפוצצות צמיג. אל שני הנהגים ההרוגים, הצטרפו עוד 9 צופים שחזו במרוץ ונהרגו מהרכב הנפגע. ביניהם היו 5 ילדים.
המילה-מילייה חודש בשנת 1977 כראלי למכוניות אספנות, כשההשתתפות במרוץ המחודש הוגבלה רק לכלי רכב שהשתתפו באחד או יותר מהמרוצים המקוריים של השנים 1957-1927.
הנה תמונות מהמילה-מילייה:
https://youtu.be/Y1Jq2BPR7CU
המילה מילייה של 1957 עם האסון רב ההרוגים בתאונה:
https://youtu.be/_d4ItiBBO8c
חוויות מהמילה-מילייה:
https://youtu.be/F5oDTiZK6BU
מכוניות "החץ הכסוף" האגדיות של מרצדס עדיין מנצחות, גם במילה מילייה:
https://youtu.be/fuML_vIAO6Y
מרצדס במילה מילייה:
https://youtu.be/v0UHqFNV6Cs
וסרט תיעודי על המירוץ המפורסם של המילה מילייה:
https://youtu.be/1FsdHy3jlNY?long=yes
מי שובר בהתמדה את השיא העולמי ומתחרה רק בעצמו?
ענף הקפיצה במוט (Pole Vault) והספורט העולמי כולו, לא הכירו תופעה כמו ארמנד דופלנטיס (Armand Duplantis). כשגילו עדיין לא 25, הספורטאי השוודי הזה מגיע לגבהים חסרי תקדים ושובר שוב ושוב את השיא העולמי, כשהוא מתחרה בעצם רק ב... עצמו.
מי שנולד לבית אתלטי של ספורטאים, בנם של גרג, קופץ אמריקאי במוט והלנה, שחקנית כדורעף משוודיה, ראה את אחיו הגדולים, שהיו גם הם קופצים בעברם, וכבר כפעוט שיחק במוט ובקפיצות.
כבר מילדות הוא בלט כקופץ מוט. לכול מי שהבין משהו על הקפיצה במוט, ברור היה שהילד עילוי. דופלנטיס הצעיר, שעומד לאתגר שוב ושוב את גבולות קצה היכולת שלו, מתחיל לזכות באינסוף תארים, הולך ושובר המוני שיאים מכל סוג, טורף את השיא העולמי ב"ביסים של סנטימטר" בכל פעם וזוכה שוב ושוב בתואר אתלט השנה בעולם (2020, 2022 ו-2023).
אל הגבהים אליהם הגיע העילוי המרחף לא הגיע איש לפניו. שוב ושוב שיפר דופלנטיס את שיאו האישי ובהמשך את שיאי אירופה ואז את השיא העולמי. מי שעיתונאי ספורט ומומחים מכנים כבר מזמן "השוודי המעופף" ומתחרים על חנופה יצירתית בסופרלטיבים שהם מעניקים לו, מאתגר שוב ושוב את גבולות קצה היכולת האנושית.
הוא הגדול מכולם בענף זה וספורטאי-על שבדי שזכה לכינוי "השוודי המעופף". ארמנד, הידוע בכינויו "מונדו," שבר לפחות 10 פעמים ברציפות את שיאו שלו.
בגמר באולימפיאדת פריז 2024, אולי הגמר האולימפי הדרמטי בהיסטוריה של הקפיצה במוט, מגיע הבחור הצעיר, כשהוא שיאן עולמי בן 24 בלבד והאלוף האולימפי מטוקיו 2020, מנצח אליפויות העולם מ-2022 ו-2023 ונוטל עוד מדליית זהב לאוסף, תוך כדי שבירה תשיעית של השיא העולמי.
בפעם העשירית, באוגוסט 2024 ופחות מחודש אחרי שקבע שיא עולם תשיעי במשחקים האולימפיים בפריז, שובר שוב הקופץ במוט את השיא העולמי וקבע 6.26 מטר.
ההישג שלו הוא חסר תקדים ובלתי נתפס. כדאי להבין - עד שנת 2020, רק ספורטאי אחד, רנו לאבילני הצרפתי, מי שהוגדר בעבר כ"קופץ עם הטכניקה המושלמת בהיסטוריה," הצליח לעבור גובה של 6.15 מטרים בקפיצה במוט. דופלנטיס צפה בהתמדה בביצועיו, למד ממנו ומקופצי עבר כמו סרגיי בובקה מהאייטיז ופיצח את הסוד.
כל כך טוב הוא למד את לאבילני, שמאז הצליח דופלנטיס לעבור את הגובה הזה ב-10 פעמים שונות, כשהוא שובר את השיא העולמי, בכל פעם בסנטימטר נוסף.
ארמנד מונדו דופלנטיס הוא כבר אחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים, האיש שמקפיד לאתגר בקביעות את גבולות קצה היכולת וללא ספק קופץ המוט הטוב בהיסטוריה יצר דומיננטיות שלא הייתה מעולם באתלטיקה. שליטה כמו שלו בענף ספורט כלשהו, ודאי באתלטיקה העולמית, לא התקיימה מעולם וספק אם תיווצר בעתיד.
וכך, ה-GOAT (ראשי תיבות באנגלית של "הכי גדול בכל הזמנים") שהוא, מי ששולט בכמה מהגמרים האולימפיים הגדולים ביותר בתולדות הקפיצה במוט, מוביל שוב ושוב את התחרויות ומותיר לכל השאר את המאבק על מדליות הכסף והארד בלבד.
הנה השיא ה-10 ברציפות של ארמנד דופלנטיס:
https://youtu.be/h80DIplHmIQ
סיפורו של דופלנטיס:
https://youtu.be/sDfA0dOO7No
עובדות על קופץ המוט הגדול בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/b88WveoMZbI
דרכו של דופלנטיס בקפיצה במוט - מגיל 3 ועד לשיאי העולם:
https://youtu.be/3ItQ-arqixk
ושיא מוקדם שלו בספורט הקפיצה במוט:
https://youtu.be/o_FnI0kCX7w
ענף הקפיצה במוט (Pole Vault) והספורט העולמי כולו, לא הכירו תופעה כמו ארמנד דופלנטיס (Armand Duplantis). כשגילו עדיין לא 25, הספורטאי השוודי הזה מגיע לגבהים חסרי תקדים ושובר שוב ושוב את השיא העולמי, כשהוא מתחרה בעצם רק ב... עצמו.
מי שנולד לבית אתלטי של ספורטאים, בנם של גרג, קופץ אמריקאי במוט והלנה, שחקנית כדורעף משוודיה, ראה את אחיו הגדולים, שהיו גם הם קופצים בעברם, וכבר כפעוט שיחק במוט ובקפיצות.
כבר מילדות הוא בלט כקופץ מוט. לכול מי שהבין משהו על הקפיצה במוט, ברור היה שהילד עילוי. דופלנטיס הצעיר, שעומד לאתגר שוב ושוב את גבולות קצה היכולת שלו, מתחיל לזכות באינסוף תארים, הולך ושובר המוני שיאים מכל סוג, טורף את השיא העולמי ב"ביסים של סנטימטר" בכל פעם וזוכה שוב ושוב בתואר אתלט השנה בעולם (2020, 2022 ו-2023).
אל הגבהים אליהם הגיע העילוי המרחף לא הגיע איש לפניו. שוב ושוב שיפר דופלנטיס את שיאו האישי ובהמשך את שיאי אירופה ואז את השיא העולמי. מי שעיתונאי ספורט ומומחים מכנים כבר מזמן "השוודי המעופף" ומתחרים על חנופה יצירתית בסופרלטיבים שהם מעניקים לו, מאתגר שוב ושוב את גבולות קצה היכולת האנושית.
הוא הגדול מכולם בענף זה וספורטאי-על שבדי שזכה לכינוי "השוודי המעופף". ארמנד, הידוע בכינויו "מונדו," שבר לפחות 10 פעמים ברציפות את שיאו שלו.
בגמר באולימפיאדת פריז 2024, אולי הגמר האולימפי הדרמטי בהיסטוריה של הקפיצה במוט, מגיע הבחור הצעיר, כשהוא שיאן עולמי בן 24 בלבד והאלוף האולימפי מטוקיו 2020, מנצח אליפויות העולם מ-2022 ו-2023 ונוטל עוד מדליית זהב לאוסף, תוך כדי שבירה תשיעית של השיא העולמי.
בפעם העשירית, באוגוסט 2024 ופחות מחודש אחרי שקבע שיא עולם תשיעי במשחקים האולימפיים בפריז, שובר שוב הקופץ במוט את השיא העולמי וקבע 6.26 מטר.
ההישג שלו הוא חסר תקדים ובלתי נתפס. כדאי להבין - עד שנת 2020, רק ספורטאי אחד, רנו לאבילני הצרפתי, מי שהוגדר בעבר כ"קופץ עם הטכניקה המושלמת בהיסטוריה," הצליח לעבור גובה של 6.15 מטרים בקפיצה במוט. דופלנטיס צפה בהתמדה בביצועיו, למד ממנו ומקופצי עבר כמו סרגיי בובקה מהאייטיז ופיצח את הסוד.
כל כך טוב הוא למד את לאבילני, שמאז הצליח דופלנטיס לעבור את הגובה הזה ב-10 פעמים שונות, כשהוא שובר את השיא העולמי, בכל פעם בסנטימטר נוסף.
ארמנד מונדו דופלנטיס הוא כבר אחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים, האיש שמקפיד לאתגר בקביעות את גבולות קצה היכולת וללא ספק קופץ המוט הטוב בהיסטוריה יצר דומיננטיות שלא הייתה מעולם באתלטיקה. שליטה כמו שלו בענף ספורט כלשהו, ודאי באתלטיקה העולמית, לא התקיימה מעולם וספק אם תיווצר בעתיד.
וכך, ה-GOAT (ראשי תיבות באנגלית של "הכי גדול בכל הזמנים") שהוא, מי ששולט בכמה מהגמרים האולימפיים הגדולים ביותר בתולדות הקפיצה במוט, מוביל שוב ושוב את התחרויות ומותיר לכל השאר את המאבק על מדליות הכסף והארד בלבד.
הנה השיא ה-10 ברציפות של ארמנד דופלנטיס:
https://youtu.be/h80DIplHmIQ
סיפורו של דופלנטיס:
https://youtu.be/sDfA0dOO7No
עובדות על קופץ המוט הגדול בהיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/b88WveoMZbI
דרכו של דופלנטיס בקפיצה במוט - מגיל 3 ועד לשיאי העולם:
https://youtu.be/3ItQ-arqixk
ושיא מוקדם שלו בספורט הקפיצה במוט:
https://youtu.be/o_FnI0kCX7w
מי היה המגן הכי טוב אי-פעם בובי מור?
השחקן האנגלי בובי מור (Bobby Moore) היה אחד הבלמים הטובים בהיסטוריה. רבים מוכנים להישבע שלא היה מגן כמוהו. אפילו פלה האגדי אמר עליו פעם שהוא "המגן הטוב ביותר ששיחקתי מולו אי פעם". אז נכון, יש את הבלם האגדי וגדול שחקני גרמניה פרנץ בקנבאואר, אבל הוא הרי שיחק לא פחות בהתקפה מאשר בהגנה וקשה להגדירו כמגן בלבד. מור לעומתו, היה בלם קלאסי. קריאת המשחק שלו הייתה מצוינת ויחודית ביחס למגנים אופייניים. יכולתו להבין את המשחק בזמן אמת ולחזות את מהלכי היריבה, הפכה אותו לאחד השחקנים הטובים אי-פעם.
מעבר ליכולתו האישית כבלם, בובי מור, השחקן עם החולצה מספר 6, נחשב לגיבור כדורגל אנגלי וזאת תודות לזכיה בגביע העולמי. זה קרה בטורניר הגביע העולמי ב-1966, כשהוא היה קפטן נבחרת אנגליה בכדורגל - הקפטן היחידי שזכה להניף את גביע העולם עד היום.
זכרונות מבובי מור:
http://youtu.be/EGCjuu5wakc
השחקן שפלה אמר עליו שהיה המגן הטוב ביותר שהוא שיחק נגדו:
https://youtu.be/mWapxVZt4Fk
מהלכי הכדורגל שלו בנבחרת אנגליה:
https://youtu.be/mWElafJIV8A
וסרטון לזכרו:
http://youtu.be/sac1jBdF5No
השחקן האנגלי בובי מור (Bobby Moore) היה אחד הבלמים הטובים בהיסטוריה. רבים מוכנים להישבע שלא היה מגן כמוהו. אפילו פלה האגדי אמר עליו פעם שהוא "המגן הטוב ביותר ששיחקתי מולו אי פעם". אז נכון, יש את הבלם האגדי וגדול שחקני גרמניה פרנץ בקנבאואר, אבל הוא הרי שיחק לא פחות בהתקפה מאשר בהגנה וקשה להגדירו כמגן בלבד. מור לעומתו, היה בלם קלאסי. קריאת המשחק שלו הייתה מצוינת ויחודית ביחס למגנים אופייניים. יכולתו להבין את המשחק בזמן אמת ולחזות את מהלכי היריבה, הפכה אותו לאחד השחקנים הטובים אי-פעם.
מעבר ליכולתו האישית כבלם, בובי מור, השחקן עם החולצה מספר 6, נחשב לגיבור כדורגל אנגלי וזאת תודות לזכיה בגביע העולמי. זה קרה בטורניר הגביע העולמי ב-1966, כשהוא היה קפטן נבחרת אנגליה בכדורגל - הקפטן היחידי שזכה להניף את גביע העולם עד היום.
זכרונות מבובי מור:
http://youtu.be/EGCjuu5wakc
השחקן שפלה אמר עליו שהיה המגן הטוב ביותר שהוא שיחק נגדו:
https://youtu.be/mWapxVZt4Fk
מהלכי הכדורגל שלו בנבחרת אנגליה:
https://youtu.be/mWElafJIV8A
וסרטון לזכרו:
http://youtu.be/sac1jBdF5No
מה מיוחד באלוף המרוצים ג'ון סורטיס?
ג'ון סורטיס היה האדם הראשון שהיה אלוף גם במרוצי האופנועים וגם במרוצי המכוניות החשובים ביותר בעולם. הוא האדם היחיד אי-פעם שזכה באליפויות בשני התחומים הללו גם יחד!
סורטיס היה רוכב מרוצי אופנועים ונהג מרוצי מכוניות אנגלי, שזכה שבע פעמים בתואר אלוף העולם במרוצי האופנועים של ה"גרנד פרי". זה קרה בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת. הוא גם זכה פעם אחת בתואר אלוף העולם במרוץ המכוניות "פורמולה 1" ב-1964.
הנה סרטון שמראה את ג'ון סורטיס מנסה מכוניות מרוץ:
http://youtu.be/5MnlIAPCukU
מירוץ אופנועים ב-1959 שג'ון סורטיס מנצח בו:
http://youtu.be/RjgJsw515q4
ג'ון סורטיס בגיל מבוגר בשנת 1995 ממשיך להתחרות:
http://youtu.be/bpPTxAa3hJ0
וראיון איתו בבגרותו:
https://youtu.be/2lMtvNjmBqE
ג'ון סורטיס היה האדם הראשון שהיה אלוף גם במרוצי האופנועים וגם במרוצי המכוניות החשובים ביותר בעולם. הוא האדם היחיד אי-פעם שזכה באליפויות בשני התחומים הללו גם יחד!
סורטיס היה רוכב מרוצי אופנועים ונהג מרוצי מכוניות אנגלי, שזכה שבע פעמים בתואר אלוף העולם במרוצי האופנועים של ה"גרנד פרי". זה קרה בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת. הוא גם זכה פעם אחת בתואר אלוף העולם במרוץ המכוניות "פורמולה 1" ב-1964.
הנה סרטון שמראה את ג'ון סורטיס מנסה מכוניות מרוץ:
http://youtu.be/5MnlIAPCukU
מירוץ אופנועים ב-1959 שג'ון סורטיס מנצח בו:
http://youtu.be/RjgJsw515q4
ג'ון סורטיס בגיל מבוגר בשנת 1995 ממשיך להתחרות:
http://youtu.be/bpPTxAa3hJ0
וראיון איתו בבגרותו:
https://youtu.be/2lMtvNjmBqE
מי האצנית שהתרסקה במטוס וזכתה שוב בזהב?
אם יש ספורטאית שזכאית לתואר "סופר וומן" זו כנראה בטי רובינסון (Betty Robinson), המנצחת הראשונה בהיסטוריה של ריצת 100 מטר נשים, שעשתה זאת בגיל 16 בלבד.
היא גם הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בריצת 100 מטר.
בטי הקטנה התגלתה בתור ילדה כשרצה לרכבת שיצאה לדרכה והשיגה אותה. אחד המורים בבית הספר בו למדה, ראה אותה עושה זאת. הוא מיהר לארגן תחרות ריצה בבית הספר והיא... ניצחה.
כשראו המורים שהיא מהירה כמו שד, היא צורפה לתחרויות הבנים. גם שם היא לא הותירה לאיש סיכוי ודי מהר מצאה עצמה הנערה הצעירה רובינסון רצה במועדון האתלטיקה לנשים של אילנוי.
אחת הרצות שם הייתה הלן פילקי, שיאנית ארצות הברית בריצה ל-100 מטר... כבר בריצה השנייה שם, בטי רובינסון ניצחה אותה. אגב, בתחרות הראשונה היא הגיעה שנייה אחרי פילקי, כי לא היו לה נעלי ריצה...
משם היא המשיכה לטוס. כבר בתחרות הרשמית השנייה בחייה היא השוותה את השיא העולמי. בתחרות השלישית שלה היא התקבלה לאולימפיאדת 1928.
כך יוצאת הנערה בת ה-16, שמעולם לא ישנה מחוץ לבית, להתחרות בריצה באמסטרדם.
אגב, לסיפור המטורף הזה נוסיף שזו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שנשים הורשו להשתתף בתחרויות האתלטיקה.
וכך היא מצאה עצמה מתחרה בריצת ה-100 מטר האולימפית הראשונה בהיסטוריה. זה היה המירוץ הרביעי בחייה של האצנית הזו, נערה צעירה מאד, יפה להפליא וצנועה במיוחד.
ומי לדעתכם זכתה במדליית הזהב האולימפית? - אם לפני הריצה היא עוד התבלבלה והגיעה עם שתי נעלי ריצה ימניות, כשהגיעה הנעל ממש ברגע האחרון, היא התחרתה, ניצחה וקבעה שיא עולמי חדש.
ההתקדמות המטאורית של הילדה המהירה מכולן הייתה בלתי נתפסת - בריצה האולימפית הראשונה ל-100 מטרים, היא ניצחה רצות מנוסות וותיקות, שיאניות עולם ופייבוריטיות.
תוך כדי כך היא גם קבעה שיא עולם בלתי נתפס וניצחה בספורט שחצי שנה לפני כן אפילו לא הכירה.
אבל באולימפיאדה של 1932 היא לא השתתפה. רובינסון נפגעה בהתרסקות מטוס איומה. האיש שפינה אותה חיפש בהתחלה קברן, כי הוא היה בטוח שהיא מתה.
העיתונים תיארו אותה כמי שמנסה לברוח ממלאך המוות. היא הייתה בתרדמת של חודשים, רגלה התקצרה והושתל ברגלה בורג מתכת.
זה לא היה מצב גופני שיאפשר לה אפילו לחלום על ריצה, אבל בתהליך מדהים ובלתי נתפס החלה בטי הנחושה בתהליך התאוששות מעורר השראה. כעבור 8 שנים מאז פרצה כנערה לעולם הספורט האולימפי היא הצליחה להשתחל שוב לנבחרת הלאומית האמריקאית, לאולימפיאדה של 1936.
"האלופה חזרה מהמתים"- כתבו עליה אז. במה שנראה כלא פחות מנס, היא הצליחה לתרום את חלקה לנבחרת האמריקאית שניצחה במרוץ השליחים. אל מול עיניו הנעלבות של היטלר, ניצחו ארצות הברית ובטי רובינסון בתוכה, את כל הנבחרות, כולל הנבחרת הגרמנית שהייתה הפייבוריטית הברורה בריצה זו ושיאנית עולם.
בטי רובינסון, בניגוד לכל היגיון אבל בהתאם לכל שלבי הקריירה הבלתי נתפסת שלה, זכתה במדליית זהב נוספת. יהיו לה עוד שיאי עולם, אבל רגעי הקסם שהותירה לאמריקה ולנשים שאחריה הם ההוכחה לכך שאישה נחושה יכולה בקלות להיות הספורטאי, וזו לא שגיאת כתיב, הטוב מכולם!
הנה סיפורה של בטי רובינסון:
https://youtu.be/LKeFpsQ7A5A
הניצחון והזכייה בזהב באולימפיאדה של 1928:
https://youtu.be/gCwb_IEMCRg
מצגת וידאו של הישגיה:
https://youtu.be/U_i-HLi6H2Y
והשיאים המדהימים של בטי רובינסון:
https://youtu.be/DBj6PdOeo3k
אם יש ספורטאית שזכאית לתואר "סופר וומן" זו כנראה בטי רובינסון (Betty Robinson), המנצחת הראשונה בהיסטוריה של ריצת 100 מטר נשים, שעשתה זאת בגיל 16 בלבד.
היא גם הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בריצת 100 מטר.
בטי הקטנה התגלתה בתור ילדה כשרצה לרכבת שיצאה לדרכה והשיגה אותה. אחד המורים בבית הספר בו למדה, ראה אותה עושה זאת. הוא מיהר לארגן תחרות ריצה בבית הספר והיא... ניצחה.
כשראו המורים שהיא מהירה כמו שד, היא צורפה לתחרויות הבנים. גם שם היא לא הותירה לאיש סיכוי ודי מהר מצאה עצמה הנערה הצעירה רובינסון רצה במועדון האתלטיקה לנשים של אילנוי.
אחת הרצות שם הייתה הלן פילקי, שיאנית ארצות הברית בריצה ל-100 מטר... כבר בריצה השנייה שם, בטי רובינסון ניצחה אותה. אגב, בתחרות הראשונה היא הגיעה שנייה אחרי פילקי, כי לא היו לה נעלי ריצה...
משם היא המשיכה לטוס. כבר בתחרות הרשמית השנייה בחייה היא השוותה את השיא העולמי. בתחרות השלישית שלה היא התקבלה לאולימפיאדת 1928.
כך יוצאת הנערה בת ה-16, שמעולם לא ישנה מחוץ לבית, להתחרות בריצה באמסטרדם.
אגב, לסיפור המטורף הזה נוסיף שזו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים שנשים הורשו להשתתף בתחרויות האתלטיקה.
וכך היא מצאה עצמה מתחרה בריצת ה-100 מטר האולימפית הראשונה בהיסטוריה. זה היה המירוץ הרביעי בחייה של האצנית הזו, נערה צעירה מאד, יפה להפליא וצנועה במיוחד.
ומי לדעתכם זכתה במדליית הזהב האולימפית? - אם לפני הריצה היא עוד התבלבלה והגיעה עם שתי נעלי ריצה ימניות, כשהגיעה הנעל ממש ברגע האחרון, היא התחרתה, ניצחה וקבעה שיא עולמי חדש.
ההתקדמות המטאורית של הילדה המהירה מכולן הייתה בלתי נתפסת - בריצה האולימפית הראשונה ל-100 מטרים, היא ניצחה רצות מנוסות וותיקות, שיאניות עולם ופייבוריטיות.
תוך כדי כך היא גם קבעה שיא עולם בלתי נתפס וניצחה בספורט שחצי שנה לפני כן אפילו לא הכירה.
אבל באולימפיאדה של 1932 היא לא השתתפה. רובינסון נפגעה בהתרסקות מטוס איומה. האיש שפינה אותה חיפש בהתחלה קברן, כי הוא היה בטוח שהיא מתה.
העיתונים תיארו אותה כמי שמנסה לברוח ממלאך המוות. היא הייתה בתרדמת של חודשים, רגלה התקצרה והושתל ברגלה בורג מתכת.
זה לא היה מצב גופני שיאפשר לה אפילו לחלום על ריצה, אבל בתהליך מדהים ובלתי נתפס החלה בטי הנחושה בתהליך התאוששות מעורר השראה. כעבור 8 שנים מאז פרצה כנערה לעולם הספורט האולימפי היא הצליחה להשתחל שוב לנבחרת הלאומית האמריקאית, לאולימפיאדה של 1936.
"האלופה חזרה מהמתים"- כתבו עליה אז. במה שנראה כלא פחות מנס, היא הצליחה לתרום את חלקה לנבחרת האמריקאית שניצחה במרוץ השליחים. אל מול עיניו הנעלבות של היטלר, ניצחו ארצות הברית ובטי רובינסון בתוכה, את כל הנבחרות, כולל הנבחרת הגרמנית שהייתה הפייבוריטית הברורה בריצה זו ושיאנית עולם.
בטי רובינסון, בניגוד לכל היגיון אבל בהתאם לכל שלבי הקריירה הבלתי נתפסת שלה, זכתה במדליית זהב נוספת. יהיו לה עוד שיאי עולם, אבל רגעי הקסם שהותירה לאמריקה ולנשים שאחריה הם ההוכחה לכך שאישה נחושה יכולה בקלות להיות הספורטאי, וזו לא שגיאת כתיב, הטוב מכולם!
הנה סיפורה של בטי רובינסון:
https://youtu.be/LKeFpsQ7A5A
הניצחון והזכייה בזהב באולימפיאדה של 1928:
https://youtu.be/gCwb_IEMCRg
מצגת וידאו של הישגיה:
https://youtu.be/U_i-HLi6H2Y
והשיאים המדהימים של בטי רובינסון:
https://youtu.be/DBj6PdOeo3k
מי הפסידה במרתון אבל ניצחה?
את סיום המרתון של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 איש לא ישכח. אמנם האלופה ג'ואן בנואיט ניצחה בו וזכתה במדליה ביושר, אבל הניצחון האמתי והמדהים היה של המפסידה במירוץ דווקא, זו שהגיעה במקום ה-37..
קוראים לה גבריאלה אנדרסון שייס. במהלך המירוץ היא דלגה בטעות על אחת מתחנות הריענון, קיבלה מכת שמש, התייבשה והתמוטטה. איכשהו היא הצליחה להגיע אל האצטדיון בקושי, כ-20 דקות אחרי המנצחת. מותשת ומתייבשת, סובלת מאפיסת כוחות, מתנודדת, כמעט קורסת, אך על הרגליים, היא התקדמה לאיטה והמשיכה אל קו הסיום בקושי. איש לא האמין שהיא תצליח להשלים את המירוץ. החובשים רצו בכיוונה כדי לעזור לה, אבל היא הדפה אותם בכדי שלא להיפסל.. צעד אחרי צעד, היא המשיכה לצעוד, מתנודדת ושבורה..
האיצטדיון הוכה בהלם. איש לא זכר רץ שהתמוטט כך במרתון והצליח בכל זאת להגיע אל קו הגמר. הקהל כולו נעמד על רגליו בהתרגשות. מאז ימי יוון העתיקה והרץ המפורסם מקרב מרתון, אין סמל יותר גדול לרוח הספורט והאולימפיאדה, מאשר רץ שמתעקש להשלים את הריצה, כנגד כל הסיכויים. זה היה הרגע האולימפי המרשים ביותר שידעו המשחקים, שלא קשור בניצחון.
שייס הצליחה להגיע עד קו הסיום בקושי, אבל על הרגליים. במרתון היא הפסידה, אבל בדברי הימים של הספורט היא הפכה לאגדה!
ועדיין ילדים, אל תעשו זאת בעצמכם. אם התייבשתם עליכם לעצור ולפנות לעזרה רפואית ולא להמשיך ולהסתכן במוות.
הנה סיום ריצתה האגדית של גבריאלה אנדרסון שייס:
https://youtu.be/GM5wTcItbuY
ומנטורים למוטיבציה משתמשים בסיפור שלה עד היום:
https://youtu.be/8kdaRQtrPjo
את סיום המרתון של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 איש לא ישכח. אמנם האלופה ג'ואן בנואיט ניצחה בו וזכתה במדליה ביושר, אבל הניצחון האמתי והמדהים היה של המפסידה במירוץ דווקא, זו שהגיעה במקום ה-37..
קוראים לה גבריאלה אנדרסון שייס. במהלך המירוץ היא דלגה בטעות על אחת מתחנות הריענון, קיבלה מכת שמש, התייבשה והתמוטטה. איכשהו היא הצליחה להגיע אל האצטדיון בקושי, כ-20 דקות אחרי המנצחת. מותשת ומתייבשת, סובלת מאפיסת כוחות, מתנודדת, כמעט קורסת, אך על הרגליים, היא התקדמה לאיטה והמשיכה אל קו הסיום בקושי. איש לא האמין שהיא תצליח להשלים את המירוץ. החובשים רצו בכיוונה כדי לעזור לה, אבל היא הדפה אותם בכדי שלא להיפסל.. צעד אחרי צעד, היא המשיכה לצעוד, מתנודדת ושבורה..
האיצטדיון הוכה בהלם. איש לא זכר רץ שהתמוטט כך במרתון והצליח בכל זאת להגיע אל קו הגמר. הקהל כולו נעמד על רגליו בהתרגשות. מאז ימי יוון העתיקה והרץ המפורסם מקרב מרתון, אין סמל יותר גדול לרוח הספורט והאולימפיאדה, מאשר רץ שמתעקש להשלים את הריצה, כנגד כל הסיכויים. זה היה הרגע האולימפי המרשים ביותר שידעו המשחקים, שלא קשור בניצחון.
שייס הצליחה להגיע עד קו הסיום בקושי, אבל על הרגליים. במרתון היא הפסידה, אבל בדברי הימים של הספורט היא הפכה לאגדה!
ועדיין ילדים, אל תעשו זאת בעצמכם. אם התייבשתם עליכם לעצור ולפנות לעזרה רפואית ולא להמשיך ולהסתכן במוות.
הנה סיום ריצתה האגדית של גבריאלה אנדרסון שייס:
https://youtu.be/GM5wTcItbuY
ומנטורים למוטיבציה משתמשים בסיפור שלה עד היום:
https://youtu.be/8kdaRQtrPjo
מי העפיל ראשון להר האוורסט?
בשעות הבוקר של ה-29 במאי 1953 הצליחו שני מטפסי הרים להעפיל אל פסגת ההר הגבוה בעולם. אלה היו אדמונד הילארי מניו-זילנד והמלווה הנפאלי שלו, בן שבט השרפה טאנסינג נורגאי. הראשונים שכבשו את פסגת האוורסט.
המסע לטיפוס על ההר שאיש לא עלה לפסגתו לפני לכן, ארך חודשיים וחצי. השניים היו חלק ממשלחת בריטית שתיפקדה וצוידה כמו יחידה צבאית. השניים הצליחו מבין כולם ולא רק בזכות אומץ ליבם, אלא גם מכיוון שכושרם הגופני היה הטוב ביותר.
סר אדמונד הילארי זכה בתואר סר עוד לפני שירד מהאוורסט. זה קרה כי הידיעה על ההעפלה לפסגה הגיעה ללונדון בדיוק ביום הכתרתה של המלכה אליזבת השנייה. ההישג העצום לאימפריה הבריטית (שניו-זילנד היתה חלק ממנה), בהעפלה לפסגת האוורסט, היה מעין מתנה לחגיגות ההכתרה של המלכה.
אגב, האוורסט היה רק אחד מ"שלושת הקטבים" כמו שנהגו בזמנו לכנות ושהילארי כבש. כי עוד לפני כיבוש האוורסט, "הקוטב השלישי", כבש הילארי את הקוטב הצפוני ואת אנטרקטיקה שהיא הקוטב הדרומי, ושאותו הוא גם חצה מצד לצד. שנבין, מדובר במסע של כ-2,800 קילומטרים במקום הקר ביותר בעולם.
אגב, יתכן שב-1924 עלה מטפס הרים אחר מבריטניה בשם ג'ורג מלורי, ביחד עם שותפו הצעיר סנדי ארווין על ההר. מלורי הקדים את הילארי ב-29 שנים, אבל השניים לא נשארו בחיים.
את גופתו של מלורי כנראה שמצאו. אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות הוא לפסגת האוורסט. זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה של אשתו, שהוא הבטיח להשאיר על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה. לא נמצאה עדיין גם מצלמה שהייתה בידי השניים ויתכן שתחשוף את התשובה למסתורין - מי כבש ראשון את האוורסט?
הנה סרטון לזכר מסעותיו של הילארי:
http://youtu.be/YzROa1spA7I
כבוד המלכים שקיבל הילארי כששב מכיבוש ההר:
https://youtu.be/X4egTHmDYho
מצגת על ההר וכובשיו הראשונים:
https://youtu.be/D2c0vwrcpP8
סיפורו הטראגי של ג'ורג מלורי:
https://youtu.be/0nBH6NeyFpw
וסרט תיעודי על כיבוש הר האוורסט:
https://youtu.be/nDbE00gV20k?long=yes
בשעות הבוקר של ה-29 במאי 1953 הצליחו שני מטפסי הרים להעפיל אל פסגת ההר הגבוה בעולם. אלה היו אדמונד הילארי מניו-זילנד והמלווה הנפאלי שלו, בן שבט השרפה טאנסינג נורגאי. הראשונים שכבשו את פסגת האוורסט.
המסע לטיפוס על ההר שאיש לא עלה לפסגתו לפני לכן, ארך חודשיים וחצי. השניים היו חלק ממשלחת בריטית שתיפקדה וצוידה כמו יחידה צבאית. השניים הצליחו מבין כולם ולא רק בזכות אומץ ליבם, אלא גם מכיוון שכושרם הגופני היה הטוב ביותר.
סר אדמונד הילארי זכה בתואר סר עוד לפני שירד מהאוורסט. זה קרה כי הידיעה על ההעפלה לפסגה הגיעה ללונדון בדיוק ביום הכתרתה של המלכה אליזבת השנייה. ההישג העצום לאימפריה הבריטית (שניו-זילנד היתה חלק ממנה), בהעפלה לפסגת האוורסט, היה מעין מתנה לחגיגות ההכתרה של המלכה.
אגב, האוורסט היה רק אחד מ"שלושת הקטבים" כמו שנהגו בזמנו לכנות ושהילארי כבש. כי עוד לפני כיבוש האוורסט, "הקוטב השלישי", כבש הילארי את הקוטב הצפוני ואת אנטרקטיקה שהיא הקוטב הדרומי, ושאותו הוא גם חצה מצד לצד. שנבין, מדובר במסע של כ-2,800 קילומטרים במקום הקר ביותר בעולם.
אגב, יתכן שב-1924 עלה מטפס הרים אחר מבריטניה בשם ג'ורג מלורי, ביחד עם שותפו הצעיר סנדי ארווין על ההר. מלורי הקדים את הילארי ב-29 שנים, אבל השניים לא נשארו בחיים.
את גופתו של מלורי כנראה שמצאו. אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות הוא לפסגת האוורסט. זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה של אשתו, שהוא הבטיח להשאיר על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה. לא נמצאה עדיין גם מצלמה שהייתה בידי השניים ויתכן שתחשוף את התשובה למסתורין - מי כבש ראשון את האוורסט?
הנה סרטון לזכר מסעותיו של הילארי:
http://youtu.be/YzROa1spA7I
כבוד המלכים שקיבל הילארי כששב מכיבוש ההר:
https://youtu.be/X4egTHmDYho
מצגת על ההר וכובשיו הראשונים:
https://youtu.be/D2c0vwrcpP8
סיפורו הטראגי של ג'ורג מלורי:
https://youtu.be/0nBH6NeyFpw
וסרט תיעודי על כיבוש הר האוורסט:
https://youtu.be/nDbE00gV20k?long=yes
