מהי פרשת דרייפוס?
פרשת דרייפוס היתה עלילה אנטישמית כנגד קצין תותחנים יהודי בצבא הצרפתי. היא החלה בעת שהואשם סרן אלפרד דרייפוס, שבגד במדינתו וריגל לטובת האויבת גרמניה.
הפרשה מתרחשת בתקופה שלאחר תבוסת צרפת לגרמנים, במלחמת צרפת פרוסיה ב-1870. העם הצרפתי ביקש לנקום והעיתון האנטישמי "המילה החופשית" מפרסם את הידיעה על דרייפוס לראשונה ובעקבותיו החל משפט דרייפוס.
דרייפוס, הקצין היהודי היחידי במטה הכללי של צבא צרפת, נחשד בשליחת מידע סודי שנשלח לשגרירות גרמניה. הוא נשפט בבית דין צבאי ומכיוון שלא היו נגדו ראיות של ממש, הציגה התביעה ראיות מזויפות, שפרקליטו של דרייפוס לא קיבל רשות לעיין בהן.
פסק הדין קבע שדרייפוס אשם בבגידה והוא נידון למאסר עולם באי השדים שמול חופי גיאנה הצרפתית.
גם הדרגות הצבאיות של דרייפוס נשללו ממנו, בטקס צבאי משפיל בכיכר העיר, כשמסביב המון אדם הקורא קריאות אנטישמיות נגד היהודים.
שנים אחר כך, בעקבות מאמר בשם "אני מאשים" ("J'accuse") של הסופר הצרפתי אמיל זולא, מאמר שבו האשים את ראשי הצבא בזיוף הראיות להרשעתו של דרייפוס, הפכה הפרשה לסיפור עולמי. לאחר סדרת משפטים, אחד כנגד זולא ועוד שני משפטים חוזרים לדרייפוס, זוכה הקצין היהודי ב-1906 מכל אשמה.
לאחר ששמו של דרייפוס טוהר לחלוטין והוא הוחזר לצבא ואף זכה לאות לגיון הכבוד הצרפתי, הכל חזר לכאורה לשגרה. אבל השפעתה של הפרשה הקשה והאנטישמיות האיומה שהתגלתה בה, השפיעה מאד על עיתונאי יהודי בשם הרצל, שהבין שהאנטישמיות באירופה חייבת להוביל את העם היהודי אל מדינה משלו ולעצמאות בארצו.
הרצל החל לפעול למימוש החזון הזה והתנועה הציונית יצאה לדרך. כך הפך משפט ראווה אנטישמי לגורם שיניע את הציונות ואת שיבת היהודים לארצם, ארץ האבות ובהמשך ההיסטוריה להקמת המדינה היהודית היא מדינת ישראל.
פרשת דרייפוס היתה עלילה אנטישמית כנגד קצין תותחנים יהודי בצבא הצרפתי. היא החלה בעת שהואשם סרן אלפרד דרייפוס, שבגד במדינתו וריגל לטובת האויבת גרמניה.
הפרשה מתרחשת בתקופה שלאחר תבוסת צרפת לגרמנים, במלחמת צרפת פרוסיה ב-1870. העם הצרפתי ביקש לנקום והעיתון האנטישמי "המילה החופשית" מפרסם את הידיעה על דרייפוס לראשונה ובעקבותיו החל משפט דרייפוס.
דרייפוס, הקצין היהודי היחידי במטה הכללי של צבא צרפת, נחשד בשליחת מידע סודי שנשלח לשגרירות גרמניה. הוא נשפט בבית דין צבאי ומכיוון שלא היו נגדו ראיות של ממש, הציגה התביעה ראיות מזויפות, שפרקליטו של דרייפוס לא קיבל רשות לעיין בהן.
פסק הדין קבע שדרייפוס אשם בבגידה והוא נידון למאסר עולם באי השדים שמול חופי גיאנה הצרפתית.
גם הדרגות הצבאיות של דרייפוס נשללו ממנו, בטקס צבאי משפיל בכיכר העיר, כשמסביב המון אדם הקורא קריאות אנטישמיות נגד היהודים.
שנים אחר כך, בעקבות מאמר בשם "אני מאשים" ("J'accuse") של הסופר הצרפתי אמיל זולא, מאמר שבו האשים את ראשי הצבא בזיוף הראיות להרשעתו של דרייפוס, הפכה הפרשה לסיפור עולמי. לאחר סדרת משפטים, אחד כנגד זולא ועוד שני משפטים חוזרים לדרייפוס, זוכה הקצין היהודי ב-1906 מכל אשמה.
לאחר ששמו של דרייפוס טוהר לחלוטין והוא הוחזר לצבא ואף זכה לאות לגיון הכבוד הצרפתי, הכל חזר לכאורה לשגרה. אבל השפעתה של הפרשה הקשה והאנטישמיות האיומה שהתגלתה בה, השפיעה מאד על עיתונאי יהודי בשם הרצל, שהבין שהאנטישמיות באירופה חייבת להוביל את העם היהודי אל מדינה משלו ולעצמאות בארצו.
הרצל החל לפעול למימוש החזון הזה והתנועה הציונית יצאה לדרך. כך הפך משפט ראווה אנטישמי לגורם שיניע את הציונות ואת שיבת היהודים לארצם, ארץ האבות ובהמשך ההיסטוריה להקמת המדינה היהודית היא מדינת ישראל.
