שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה מת הכוכב הישראלי בצרפת מייק ברנט?
זה היה בבוקר יום ששי, בשנת 1975, כשמצאו את כוכב-העל הצרפתי-ישראלי מייק ברנט (Mike Brant) מת על המדרכה, ברחוב ארלנז'ה בפאריס. הוא היה בן 28 במותו. איש לא הבין כיצד אדם במעמדו מוותר על הכל וקופץ אל מותו. רבים מהמעריצים שלו סברו שהוא נרצח. העיתונים בצרפת התמלאו בהשערות ורעיונות. היו שחשדו במוסד הישראלי, אחרים חשדו בשייך סעודי מסתורי, אבל לאיש לא היה מושג מה קרה שם. האמת, חשוב לומר, מעולם לא התגלתה.
כמה חודשים לפני כן, בשנות השבעים של המאה הקודמת, היה מייק ברנט התגשמות החלום של כל צעיר או צעירים ישראליים ששואפים להתפרסם. הוא התחיל כמשה ברנד, ילד חיפאי מהעיר התחתית, בן להורים ניצולי שואה. הוא נולד במחנה מעצר לעולים בקפריסין, לשם הועברו הוריו מספינת המעפילים, על ידי הבריטים.
כבר בבית הספר התגלה משה כבעל קול ערב במיוחד. אחר-כך, כבחור צעיר הוא היה לזמר מצוין. הוא כיכב בבתי מלון ובמועדונים בעיר טהרן, בירת איראן. היה בו משהו מיוחד שחיכה להתפרץ...
ואכן, כשהוא רק הגיע לפאריס בירת צרפת, חסר פרוטה אבל עם חלום, הוא התגלה כמעט מיד. בהופעת טלוויזיה אחת הוא כבש את לבבות ההמונים. בלי לדעת צרפתית, הפך משה למייק ברנט ולכוכב ענק. היה לו כל מה שצריך. הוא היה זמר מוכשר ויפה עד כאב, אבל הכי חשוב - פרפורמר לא רגיל שההצלחה זינקה עליו מכל עבר. לא היה זמר ישראלי לפניו או אחריו, שהצליח כל כך בעולם. לא היה עוד מקרה כזה, של כוכב צרפתי שלא ידע מילה בצרפתית אבל כל צרפת ידעה את שמו ואת שיריו.
אבל בפנים הוא הלך ונסדק. מייק היה רגיש ושברירי. נראה שהוא לא עמד בלחצים שיצרה ההצלחה ומצבו הנפשי היה בקריסה מוחלטת. איש לא הכין אותו להצלחה כה גדולה והוא לא עמד בכמויות המעריצים, לחצי ההופעות והכסף הרב שלפתע התגלגל משיריו ואליו. משה ברנד הפך לקרבן של כישרונו והצלחתו המדהימים של הכוכב מייק ברנט. וכך, למרות שהוא הכריז בראיונות שהוא מתחרט על ניסיון קודם כושל שלו להתאבד, הגיע המוות הטרגי שלו והפתיע את כולם. יהי זכרו ברוך!
כך זוכרים את מייק ברנט עד היום (עברית):
https://youtu.be/ue4popq6QMs
ובהופעה בטלוויזיה הצרפתית:
https://youtu.be/5pNDd_Dbfu4
עם הזמרת היווניה ננה מושקורי:
https://youtu.be/RCaMvoBYQyM
הוא שר גם בספרדית:
https://youtu.be/OGwQPtgc72c
געגועי המעריצים שלו (עברית):
https://youtu.be/Hfn5M2rjhSY
סרט שנעשה על הקריירה של מייק ברנט וסופה הטרגי (עברית):
http://youtu.be/hPGn5H1eMfw
ראיון עם אחיו, שמספר על מייק הפרטי והזמר (עברית):
https://youtu.be/7Yk7igmCYh0?t=50s&end=5m29s
ותכנית טלוויזיה בעברית שמוקדשת לו (עברית):
https://youtu.be/wMwCK1Ta9PI?long=yes
באיזה צילום התפרסם הצלם אלפרד אייזנשטאדט?
צלם העיתונות האמריקאי אלפרד אייזנשטאדט היה גרמני ממוצא יהודי. בשבילו, כמו בשביל יהודים רבים אחרים, הייתה מלחמת העולם השנייה עניין אישי. צילומו המפורסם ביותר היה "יום הניצחון על יפן בכיכר טיימס", שבו הנציח את הניצחון על בנות בריתה של גרמניה הנאצית, כפי שהשתקף בחגיגות השמחה ברחובות אמריקה. תמונת הנשיקה המפורסמת שלו הפכה לסמל המוכר ביותר של סוף מלחמת העולם השנייה.
אייזנשטאדט נולד למשפחה יהודית בגרמניה. הצילום עניין אותו מילדות והחל מגיל 12 הוא החל לצלם. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני ונפצע. לאחר עלית הנאצים לשלטון הוא צילם את אדולף היטלר נפגש עם מוסוליני באיטליה ובצילום אחר גם את שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, שהזעיף את פניו לאחר שגילה שהוא יהודי.
בעקבות שנאת היהודים בגרמניה הנאצית היגר אייזנשטאדט לניו יורק. הוא הפך לצלם במגזין האמריקאי "לייף" והיה לאחד הצלמים המוכרים בארה"ב ובהמשך, בזכות תמונה זו, בעולם כולו.
הנה סרטון על אלפרד אייזנשטדט:
http://youtu.be/Sjq1iKVr2Es
מצגת וידאו עם תמונותיו הידועות של אלפרד אייזנשטדט:
https://youtu.be/EgFHehxuthI
וסרט ארוך יותר על הצלם אלפרד אייזנשטאדט:
http://youtu.be/xdfOo4yh6c0?long=yes
איך התעשרה משפחת רוטשילד?
אין משפחה שעושרה הפך לאגדה כמו משפחת רוטשילד. אבל אין גם מי שסיפורי קונספירציה דבקו בהם כמוה. אבל כיצד הפכה משפחה יהודית בגלות לאחת המשפחות העשירות והמשפיעות בהיסטוריה?
הכל החל כשמאיר אנשל רוטשילד, שישב בפרנקפורט שבגרמניה, קיבל אוצר לשמירה עבור נסיך גרמני שנאלץ לברוח. רוטשילד שמר את האוצר במשך שנים, עד שחזר הנסיך וגילה שכל כספו נשמר לו, מבלי שנגעו בו או גרעו ממנו. הנסיך התפעל מהשמירה על כספו והפיץ בכל גרמניה את דבר הנאמנות והאמינות של רוטשילד. כך הפך רוטשילד לבנקאי עשיר ומצליח והרוויח כסף רב. היושר והאמינות שלו הקנו לו שם של מי שכדאי לעשות איתו עסקים.
בשלב מסוים בחייו שלח האב את בניו להקים סניפים ברחבי היבשת, מעין זרועות של המשפחה בלונדון, פריז, וינה, נאפולי ופרנקפורט. ואכן, כל בן ייסד עסקים מצליחים בעיר אירופית אחרת. האחים שיתפו פעולה זה עם זה והם הגדילו את הצלחותיהם בזכות שיתוף הפעולה ביניהם. כך השם רוטשילד הפך לשם דבר באירופה, שם נרדף לאמינות בעסקים ומסחר הגון. וכמובן שגם לעושר גדול ומופלג, שכן במהלך המאה ה-19 הייתה משפחת רוטשילד למשפחה העשירה באירופה. היא החזיקה אימפריה בנקאית עם סניפים בכל רחבי אירופה.
בני משפחת רוטשילד הם שהמציאו את אגרות החוב הממשלתיות, שאפשרו להם לממן צבאות אירופיים שונים עבור מלכים ונסיכים באירופה, תמורת עמלות שמנות ומתגמלות היטב. בני המשפחה נהגו לקנות מניות בשעת המלחמה ולמכור עם בוא הניצחון והשלום.. כך הם הלכו והתעשרו והפכו לאחת המשפחות החזקות בהיסטוריה. כך גם תמך הברון רוטשילד בתנועה הציונית והוא אחד הגורמים החשובים בשיבת היהודים לארץ ישראל ובעליות הראשונות אליה.
הנה סיפורה של משפחת רוטשילד בעברית:
https://youtu.be/KOPJmOk2Ixk
סוד עושרה של המשפחה:
https://youtu.be/GWKeqDiPNts
תולדות משפחת רוטשילד:
https://youtu.be/6sM3KOYPL_A
היום יש על שמם רחוב בתל אביב:
https://youtu.be/SXbsQOwJdjY
האמרה "לו הייתי רוטשילד" הפכה בזמנו לשיר:
https://youtu.be/Us2mxGqKZSE
צחוק צחוק אבל רוטשילד נתקל באנשים עם אאמממ... חזון:
https://youtu.be/J9nVlvzC-Ew
תכנית חינוכית על משפחת רוטשילד:
https://youtu.be/xdWSFHuf7iE?long=yes
וסרט תיעודי על משפחת הטריליונרים היחידה בעולם:
https://youtu.be/5rtRL0vvUBQ?long=yes
כיצד הפך בעל חנות תקליטים למנהל הביטלס?
בריאן אפשטיין (Brian Epstein) היה מנהל חנות תקליטים גדולה בליברפול, כשאירע לו משהו שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אפשטיין, בחור קטן עם שאיפות גדולות, שמע את האלבום של טוני שרידן, זמר מעט פופולארי בבריטניה של תחילת שנות ה-60. זה היה אחרי שמישהו נכנס לחנות התקליטים שלו וביקש לקנות את האלבום.
אפשטיין התעניין ושם לב שלהקת הליווי של שרידן מנגנת היטב ואפילו מצוינת. כשעשה גוגל (לא באמת. הוא שאל עליהם), בריאן גילה שמדובר בלהקה אנגלית ששמה "הביטלס". כמה בירורים נוספים הניבו עובדה מפתיעה - הלהקה הזו מופיעה כמעט בכל ערב, בלי שרידן, במועדון רוק קטן בשם "The Cavern", שנמצא בליברפול, מרחק של 200 מטרים מחנות התקליטים שלו.
טלפון למועדון הקאוורן סידר לו כניסת VIP כדי לראות את "הבחורים מהמבורג". הוא כבר למד שהם חבורה של צעירים פשוטים, ילידי ליברפול שניגנו זמן מה במעדוני רוק בעיר המבורג שבגרמניה. כשהוא נכנס לתוך מועדון הדחוס והאפלולי, הוא פשוט נדהם. גם אם ההופעה שלהם הייתה מבולגנת, מלוכלכת ולא מנומסת, הלהקה שניגנה במועדון ההומה הייתה הדבר הטוב ביותר ששמע בחייו. אפשטיין, אז לא ידע זאת איש, היה הומוסקסואל בארון. למעשה, הוא התאהב ממבט ראשון במנהיג הכריזמטי והשנון של הביטלס ג'ון לנון.
בשיא הביטחון העצמי ועל המקום, החליט בריאן אפשטיין בליבו להפוך אותם להצלחה. אחרי הכל, יאמרו הציניקנים, מי כמוהו, בעל חנות תקליטים שמבין ברוקנ'רול אבל אין לו כל ניסיון בניהול מוסיקאים או אמרגנות, יכול יהיה לנהל את הלהקה הצעירה והמוכשרת הזו ולהפוך אותה למוכרת באנגליה כולה...
אפשטיין החל להגיע ל"קאוורן קלאב" שוב ושוב ויצר עם הביטלס קשרים מסוימים. הם לא כל כך התרשמו מה"נודניק", אבל הוא היה ממוקד מטרה. בשלב מסוים, אחרי שהאמין שהוא התחבב על הצעירים, הוא הזמין אותם למשרדו והציע להם לחתום איתו על חוזה לניהול ענייני הלהקה.
החוזה היה מקור לדיונים אצל החיפושיות ומשפחותיהם. הסתייגות מצד אביו של פול ומצד דודתו של ג'ון, מי שגידלה אותו, כמעט והפילו את החוזה. אבל הם הגיעו לחתום במועד שנקבע, חוץ מפול. כשביקש אפשטיין מג'ון להתקשר אל פול הביתה ולברר למה הוא לא בא לחתימה, ג'ון עשה זאת ואמר לאמרגן שפול במקלחת. אפשטיין אמר בכעס שהוא יאחר מאד. ג'ון הגיב ביובש "נכון, אבל הוא גם יהיה נקי מאד..."
בסוף הוא בא ואפשטיין, החלטי ונחמד ועם המון קסם אישי והסברים על יכולותיו, שכנע את הלהקה לחתום איתו. הם חתמו והסכימו לשלם לו בעתיד רבע מהכנסותיהם. זה היה פי 3 יותר מהמקובל באותם ימים, אבל הלהקה הנואשת להצליח חטפה את ההצעה שלו. איש עוד לא ידע שזה הולך להיות כל כך הרבה כסף...
כבר למחרת החל אפשטיין לעבוד. הוא היה חרוץ, ממוקד וברור היה לו שהוא מחזיק את מה שעולם המוסיקה צריך. הוא לא ידע כמה שהוא צודק. בתוך זמן קצר ואחרי ששינה את לבושם, ממעילי עור לחליפות מכובדות, לא הרשה להם לאכול על הבמה ולספר בדיחות בין השירים, הוא הפך אותם לאמנים אמיתיים, מכובדים ורציניים.
זה עמד להשתלם לכולם. מנהל חנות התקליטים היהודי, בריאן אפשטיין, הפך די מהר את החבורה החביבה הזו ללהקה המצליחה ביותר בעולם.
הוא לא היה מושלם. היו לו אמנם הצלחות כבירות, אבל גם טעויות ניהוליות לא קטנות. שנים אחר-כך הוא חשש שהלהקה עומדת להחליף אותו. אבל לפני שזה יקרה, אם בכלל, הוא מת מסמים, בגיל 32 בלבד. מותו גרם ללהקה הרבה יותר מהלם על אובדן המנהל האהוב ו"החבר החמישי", כמו שראו בו, אלא לאובדן הדבק ביניהם ולהתמוטטות הסדר והחברות בלהקה. בדיעבד ובלי הטיפול המרכך שלו, האיצו מותו והיעדרו של אפשטיין את פירוק הביטלס והטינה הקשה שתתפתח בין פול לג'ון תלך ותקרע את הלהקה לגזרים.
זה מה שבריאן אפשטיין שמע במועדון הקאוורן:
https://youtu.be/2JgcwzhxTQg
תקציר מצויר של סיפורם של בריאן אפשטיין וארבעת המופלאים:
http://youtu.be/d9rXx3uRcmo
קטעים שלו בניהול הלהקה שלא התקבלה בחברות התקליטים, עד שהפך אותה ללהקה המצליחה והחשובה בעולם:
http://youtu.be/gv_0EH-mOBg
בריאן מספר בראיון מ-1964 על הלהקה והדרך שעשה איתה:
http://youtu.be/_s45_Ky19PE
שיר שחיברו לו חברי הלהקה והקליטו באולפן:
http://youtu.be/1cNerJhGwHM
מצגת וידאו על אפשטיין, "החבר החמישי בביטלס" כפי שפול מקרטני כינה אותו:
http://youtu.be/cGOZKF3Jux0
וסיפורו של ספר שיצא על אפשטיין והביטלס:
http://youtu.be/5ecPpQmzA0w
מהי "היללה" של אלן גינסברג?
בעולם השירה הכתובה נדיר מאד ששיר אחד יהפוך משורר לסופרסטאר. זה בדיוק מה שקרה לאלן גינסברג (Allen Ginsberg), משורר יהודי-אמריקאי, ששיר אחד שכתב, הפך אותו כמעט בן לילה, לגיבור שנות ה-60. הוא היה לגורו, מורה דרך רוחני ומשורר, שביטא טוב מכל אחד אחר את רחשי הלב של דור הצעירים של ארצות הברית.
אין הרבה משוררים שזוכים, כמו אלן גינסברג, שדור שלם יראה בהם עוד בחייהם, מורי דרך ונביאים. וזה קרה לו בזכות שיר אחד. שיר נבואי, אמיץ, חושפני ופוגע. ולא, לא הייתה זו פואמת ההספד המרטיטה והמרגשת "קדיש", שהקדיש גינסברג לאִמו חולת הרוח, נעמי. זו הייתה נהמה אחרת של כאב. על אמריקה כולה.
הכל מתחיל ב-1955, בסן פרנסיסקו. גינסברג, צעיר בן עשרים, כותב את הפואמה "יללה" (Howl). בפואמה הזו הוא מתאר את האדם הקטן והנשחק בחברה המודרנית. מרגע שהקריא גינסברג את היצירה, בערב קריאת שירה, ב"גלריה שש" שבעיר, היא חוללה שתי תופעות מנוגדות. מחד, היא הייתה להצלחה מיידית. מנגד, הכתיבה המופגנת והבוטה שבה, ליחסי מין ובתוכם ליחסים הומוסקסואלים, הקנו לה שם של דבר תועבה. במשפט שניהלה במשטרה כנגדו, על פרסום דבר תועבה, זכה גינסברג בגדול. השופט עצמו העיד על חשיבותו הציבורית של השיר ו"השליך את המשטרה מכל המדרגות".
התוצאה של המשפט הייתה פרסום מטורף של היצירה. באחד מאותם רגעים שבהם האירוניה מנצנצת מאפילת הנסיון להשתיק את המשוררים, הפכה הפואמה "יללה" להצלחה מסחררת ולקריאת מרד של דור שלם. היא הייתה למניפסט, לסמל של דור הביט ולשיקוף של תחושות הצעירים באמריקה של אותם זמנים. היא ביטאה את מה שהעסיק אותם - סמים, סקס, הזיות ושיגעון. תפס אותם במיוחד החיבור שעשה גינסברג ב"יללה", בין עולמו הפנימי והמיוסר, של צעיר המתמודד עם כאביו הפרטיים, לתחושות של הדור הצעיר בכלל, דור שמנסה להתמודד ולהבין את השינויים החברתיים והתרבותיים שהתרחשו בתקופה זו.
"יללה" הפך את גינסברג במהירות לסוג של "גורו". בתוך זמן קצר הפך המשורר המבולבל והכואב, על נטיותיו המיניות וההתמכרויות שלו עצמו, למדריך רוחני. דורות של צעירים, ששוב ושוב התאכזבו מהגנרלים והמאצ'ו האמריקאי שלא הביא לאמריקה אלא מלחמות וסבל, מצאו בו מנהיג אידיאולוגי ראוי ואמיץ. הם לא התרגשו מבעיותיו האישיות שבוטאו בשיר וראו דווקא בו לוחם חופש ולוחם זכויות האדם. חולשותיו היו בעיניהם לכתר.
כך הפך גינסברג לפעיל חברתי מוביל. ממבקר חריף של התרבות האמריקנית הוא הפך לאחת הדמויות המשפיעות והמובילות של מי שייקראו "דור הביט", של אמצע המאה ה-20 בסן פרנסיסקו. בשירה חופשית ממשקל וחריזה, מלאת סינקופות משקליות ברוח הג'אז שהוא אהב לשמוע, בשירה טבעית שנשמעת כמו דיבור זורם, הוא החל לדבר את אמריקה הצעירה ולהשמיע את קולה.
כמו וולט ויטמן, משורר אחר שייצג תקופה קודמת בחייה של ארצות הברית, גינסברג עתיד לייצג בשירתו את התקופה החדשה בהיסטוריה שלה. הוא ינדוד ברחבי ארצות הברית, תוך תיאור בשיריו, של הנוף הפיזי והאנושי שלה, המצוקה, הפערים, התופעות הקשות והחולות, של המגלומניה, הנהנתנות והגזענות. יותר ויותר יעסיק אותו בשיריו הניגוד שבין החידושים הטכנולוגיים של אמריקה ובין השקיעה המוסרית שלה, בין גורדי השחקים הנישאים של הלבנים ובין הגטאות של המיעוטים העניים, בין מטוסי הסילון והפאר להשחתה של הכסף והסמים. בין חזונה של אמריקה המוסרית והחופשית לבין הניוון, השטחיות והכוחנות של אמריקה שהוא יראה מסביבו.
הוא וחברים נוספים ב"דור הביט", ביניהם יוצרים כמו ויליאם ס' בורוז, ג'ק קרואק, גרגורי קורסו, טימותי לירי ופרנצ'סקו קלמנטה, יעודדו את ה"ביטניקים" למרד של מעורבות ושינוי. זה היה מחול מטורף, שעירב רעיונות פילוסופיים ואמנות עם סמים, הזיות, פשע ושחרור מיני. הם עיצבו דור שיתנגד לתרבות הצריכה והקפיטליזם ששטף את אמריקה, יצעק בגאווה קריאות כנגד המלחמה, יימשך למיסטיקה של המזרח ויצרוך סמים בכמות מטורפת.
בהנהגתו של גינסברג, הביטניק מגודל השיער ובעל הזקן המבולגן, יהפוך הדור הזה בשנות ה-60 ל"ילדי הפרחים", ההיפים המקסימים שחלמו על שינוי ואז קמלו סופית. אבל עד אז, באותן שנים של הביט וההיפ, עשו הצעירים הללו חיים משוגעים. גינסברג הפואטי יתרום להם את הרעיון הקסום של "כוח הפרח" - הפרחים שינצחו את המלחמות...
הנה המשורר הנערץ על ההיפים והצעירים של הסיקסטיז:
https://youtu.be/9SdwSmPFDAs
השיר "יללה", השערורייה המשפטית שיצר והמעמד הנבואי שלו זכה:
https://youtu.be/lM9BMVFpk80
קדימון לסרט על חייו (מתורגם):
https://youtu.be/ilVzmwhQJ0s
סצנת המשפט שיהפוך אותו לאגדה אצל הביטניקים:
https://youtu.be/txfNHEuS4wE
סרט תיעודי על המשורר שהפך למורה דרך:
https://youtu.be/tQSabbZXmi0?long=yes
וחלקו בקיץ של אהבה ובתרבות ההיפים ילדי הפרחים (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes
מי היה הממציא האומלל של ספינת האוויר הקשיחה?
דויד שוורץ היה יהודי גרמני, מחלוצי התעופה וממציא ספינת האוויר הקשיחה. הוא אחת הדמויות הטראגיות בתולדות התעופה, איש שמודר מכל גדולתו כממציא וכפורץ דרך טכנולוגי. הסיפור מתחיל לאחר שהמציא שוורץ את ספינת האוויר הקשיחה. ספינה זו, שאינה מתנפחת ושהיא בעלת צורה קבועה, הייתה פיתוח משמעותי בדרך מכדורים פורחים לכלי תעופה של ממש.
שוורץ ניהל מאבק ארוך כדי לשכנע את הצבא הגרמני לבנות ספינת אוויר נסיונית כזו. לאחר שחתם על הסכם כזה, בוצעו ניסויים שבסיומם התרסקה ספינת האוויר שלו. על אף זאת הובן שהניסוי הוכתר בהצלחה והשלטונות קיבלו החלטה על תחילת הייצור של ספינות קשיחות. לרוע מזלו, שוורץ נפטר מהתקף לב, זמן קצר לאחר מכן.
אלמנתו של שוורץ ניסתה לזכות, לאחר מותו, בתגמולים עבור המצאת בעלה. על אף מאמציה הגדולים, היא לא הצליחה בכך. מתחרהו הגדול, הרוזן פרדיננד פון צפלין, שעוד בחייו ראה עצמו כמי שרצה להקדימו בפיתוחים הללו, רכש ממנה בשנת 1898 את הזכויות והידע הנדרשים להמשך הפיתוח של ספינות האוויר הללו. במהרה הוא התכחש לשוורץ ולהיותו פורץ הדרך האמיתי. טענותיו התמקדו בכך שנדרש לקניה, רק כדי להשיג פטנטים שהיו ברשותו של שוורץ ולא לצורך שימוש בתכניותיו.
בניגוד להתחייבותו בחוזה עם אלמנתו של שוורץ, שבו הבטיח שהספינות ייקראו על שם בעלה, צפלין קרא לספינות האוויר שבנה "צפלין" ואף לא שילם את כל המגיע לה. חוזה המכירה המקורי נמצא כיום במחלקה לכתבי יד וארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים.
כך הפך שוורץ לכמעט אלמוני בתולדות התעופה, בעוד שצפלין הפך לאחד מהידועים שבין חלוצי התעופה. אין כמעט מידע על תרומתו של דוד שוורץ להמצאת ספינת האוויר הקשיחה ושמו כמעט ונשכח בתולדות התעופה. עצוב.
הנה סיפורו של הממציא האמיתי של ספינות האוויר (עברית):
https://youtu.be/XJhH3Nxmdg4
וסרטון על תולדות הצפלין שעושה איתו צדק:
http://youtu.be/0e-Zvu_CC_Q
מי אהב לצלם אנשים קופצים?
"כשמבקשים ממישהו לקפוץ, הוא חושב על הקפיצה וכל המסכות שלו נופלות. אז מתגלה האני האמיתי שלו" אמר פעם הצלם פיליפ הלסמן. הוא היה צלם הבית של המגזין "לייף" וצילם מעל מאה שערים של המגזין הנחשב. רבים ראו בו צלם מצוין ובעל טביעת עין מיוחדת ומקורית.
אבל נראה לפעמים שכל הקריירה של צלם האופנה הלסמן התגמדה לנוכח פרוייקט צילום "המפורסמים המקפצים" שלקח על עצמו. מכוכבי סרטים, דרך מוסיקאים דגולים, נשיאים אמריקניים, אמנים וספורטאים - את כולם הוא הקפיץ וצילם ואז פרסם במגזינים ומאוחר יותר ברב המכר המפורסם שלו "ספר הקפיצות של פיליפ הלסמן". שיטת הצילום הזו אפילו זכתה למונח בעולם הצילום - ה"ג'מפולוגיה".
פעם ערכה איתו עיתונאית ראיון ובסיומו ביקש ממנה לקפוץ. לאחר שצילם קפיצות רבות שלה, הוא קבע נחרצות ש"גם אם את כותבת נהדר, לעולם לא תהיי סופרת!" - ההסבר שהוא נתן לקביעה המוזרה הזו היה ש"יש לך רק קפיצה אחת"..
אז אם אמא תשאל אתכם פעם "ואם כולם יקפצו, אז גם אתם תקפצו?", תוכלו לענות לה שכולם כבר קפצו - מול פיליפ הלסמן..
הנה סרטון על הקריירה של פיליפ האלסמן וצילומיו למגזין לייף:
http://youtu.be/vIcJA3LKMX4
מצגת של צילומיו המפורסמים של הלסמן:
http://youtu.be/eHWvY_xnmWI?t=13s
וצילומי הקפיצות של פיליפ הלסמן:
http://youtu.be/jZIuNdiyd7g
מיהו ילד הפלא שהפך גאון שחמט והרגיז את אמריקה?
משחק השחמט הוא משחק מורכב שמעטים מגיעים בו לרמה של רב-אמן. מעטים עוד יותר כובשים את אליפות ארה"ב, אחת ממעצמות-העל של השחמט העולמי!
אבל יש אלוף אחד שעשה זאת כבר בגיל צעיר מאד - בובי פישר היה לאלוף ארצות הברית בשחמט כבר בגיל 13. אלוף ארה"ב הצעיר ביותר בכל הזמנים.
ההישג הזה הוא בלתי נתפס כמעט כיוון שמעטים הם האנשים שבכלל זוכים להפוך לאלופים במשחק מורכב וקשה זה ורובם עושים זאת לאחר שצברו ניסיון של עשרות שנים ולומדים את המשחק הזה על בוריו, מכל הכיוונים!
פישר עלה ופרח בתור אלוף שחמט מופלא ובגיל צעיר מאוד היה לשחקן אגדי. בזכותו החלו מאות מיליוני אנשים להתעניין במשחק השחמט ובזמן אמת החלו ילדים בכל העולם ללמוד בחוגי שחמט. הוא עצמו הביא לכך שהמשחק שבר שיאים בפופולריות שלו בכל פינות תבל.
בכישרון השחמט הבלתי נתפס שלו הפך בובי פישר הפך לסלבריטי וסיגל לעצמו גינונים של כוכב רוק. היו לו קפריזות, דרישות כספיות עצומות ופינוקים שונים שדרש, ש"יאפשרו לו לשחק ללא הפרעה" ויאפשרו לו להרוויח מהצלחותיו. היום כל אושיית רשת חברתית ממקסם את הכנסותיו, אבל באותה תקופה זה היה נדיר ובעיקר מפתיע לראות אלוף צעיר בשחמט מציב דרישות ורוצה "לעשות כסף".
ב-1972, בטורניר בן 24 משחקים, הוא ניצח את האלוף הרוסי ואלוף העולם בוריס ספאסקי, ברייקיאוויק בירת איסלנד. זה היה טורניר השחמט המדובר ביותר בתולדות השחמט והפך אותו לאגדה עולמית.
לאחר שילד הפלא הגיע למעמד של אלוף העולם בשחמט, הפך פישר, שיש שנהגו לכנותו עד אז "דה וינצ'י של השחמט" או "דה וינצ'י מברוקלין", לגדול השחמטאים של כל הזמנים.
אבל הסיפור מורכב הרבה יותר. פישר היה גם מהפחות אהובים שבאלופי השחמט - היה לו שגעון גדלות והוא סבל מפרנויה. פישר גם היה מהיר חימה, בעל דעות אנטישמיות (על אף שהיה יהודי בעצמו) והתבטא בקיצוניות גם נגד מולדתו ארה"ב.
די מהר הוא פרש מהשחמט ובמשך השנים הוא הלך והתדרדר. בשלב מסוים הוא היה לחסר בית ונעצר ב-1980 על שוטטות. לאחר מכן הוא התלונן שעונה בכלא.
במשך שנים הוא נרדף על ידי ממשלת ארה"ב, לאחר ששיחק במשחק שחמט נגד ספאסקי ביוגוסלביה, בעת שהוטל חרם בינלאומי נגדה. הוא ידע שכאזרח אמריקני אסור היה לו לעשות זאת ובכל זאת שיחק.
פישר לא שב יותר לארצות הברית, מחשש שייאסר. הוא נדד בעולם ובשנת 2005 העניקה לו ממשלת איסלנד מקלט מדיני. סמלי היה שהוא התקבל במדינה בה זכה לרגעים הגדולים ביותר בחייו ובקריירה שלו. באיסלנד הוא היה לסוג של גיבור לאומי ובגיל 64 הוא סיים בה את חייו.
הנה קטע מהסרט "בובי פישר נגד העולם", על חייו ואופיו של בובי פישר:
http://youtu.be/UzO8h-83qqM?t=4s
אחד המשחקים מאליפות העולם הדרמתית ב-1972, בה הביס את אלוף העולם מרוסיה, בוריס ספאסקי :
https://youtu.be/L8MlGHJKAuM
קטע עצוב מסוף חייו, שבו הוא משמיץ ומספר על גורלו העצוב:
http://youtu.be/QryuMf8qZ0g
האנטישמיות שלו הייתה קשה לעיכול:
https://youtu.be/M_11Cdxvtfo
10 עובדות על של בובי פישר:
https://youtu.be/MGW4EEI0pOs
סיפורו של הגאון ששבר את חומת השחמט הסובייטית והשתגע:
https://youtu.be/Od3gG13tyf8?long=yes
וכתבת "60 דקות" על הגאון שטירופו הכריע אותו:
https://youtu.be/GPuazOwq0aw?long=yes
במה ידועה הצלמת אנני ליבוביץ'?
הצלמת אנני ליבוביץ' (Annie Leibovitz) היא מהצלמות המפורסמות ביותר בהיסטוריה. את צילומיה אתם מכירים כבר שנים רבות, מבלי לדעת שהיא הלוחצת על ההדק של המצלמה. היא אולי צלמת הפורטרטים הידועה בעולם.
משחקני הוליווד, דרך מוסיקאים, דוגמניות וכוכבי רוק ועד לפוליטיקאים, מנהיגים ואנשי הגות - עם דיוקנות פורצי דרך, שבהם בדרך כלל נחשפו המצולמים באופן חסר תקדים, אנני הפכה לכוכבת-על בצילום העולמי.
יש לה צילומים שמספרים סיפור. מבעד לעדשה שלה צולמו לא מעט מהצילומים שהפכו אייקוניים. את ג'ון לנון היא צילמה עם יוקו אונו, שברירי ועירום, שעות ספורות לפני שנרצח. זה היה לתצלומו האחרון והמפורסם ביותר של מי שנחשב למנהיג הביטלס וליוצר היותר מעניין בה.
את השחקנית דמי מור צילמה אנני לייבוביץ' כשהיא הרה ובעירום, בצילום יפה להפליא, עם בן זוגה המסמן בידיו שעל בטנה לב. מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג ברית המועצות לשעבר, הצטלם אצלה בתור דוגמן של אופנת לואי ויטון, הרקדן הנודע מיכאיל ברישניקוב מצולם בידיה על חוף הים וזה רק חלק קטן מתצלומיה הנודעים.
בעולם של צלמים טובים רבים, שלא מצליחים לייצר שפה אישית המזהה אותם אל מול צלמים אחרים, היא הייתה מהיחידים שהטביעו את החותם האישי שלהם על כל צילום. עורכת המגזין הנודע "ווג", שמשלם לה סכומי עתק כדי שתצלם עבורו, אמרה עליה ש"אין סיכוי שלא תזהה תמונה שאנני ליבוביץ צילמה."
לא רק מפורסמים ומנהיגים כמו הנשיא ביל קלינטון, המלכה אליזבת השנייה והדלאי למה, היו בצילומיה הנודעים. אנני ליבוביץ ידעה לצלם אנשים כך שהצילום יעביר לצופה משהו מהאמת שלהם. היא הרבתה לצלם את סוזן סונטאג, אהובתה ומי שהייתה סופרת והוגה מהגדולות של זמננו. בספר קורע לב היא תיעדה את מאבקה של בת זוגה במחלה סופנית, ממש עד יום מותה.
היא עצמה, אולי הסלבריטאית הגדולה של הצלמים, גדלה במשפחה שנדדה, בעקבות האב ששירת בחיל האוויר האמריקאי. היא בילתה המון בנסיעות וטענה לא פעם שמי שגדל כך הופך אמן, זאת משום שהוא "ראה את העולם דרך מסגרת, או תמונה מוכנה, שהיא חלון הרכב".
בשנות ה-70 היא החלה לצלם במגזין "רולינג סטון", שרק נולד. תוך 3 שנים היא הפכה לצלמת הראשית של המגזין והחלה לצלם את מפורסמי התקופה. לצד הצלחת המגזין, לא מעט אגב בזכותה, היא הצליחה לבנות לעצמה שם של ממש, בתור צלמת מעולה וחדת-מבע.
מעבודתה ב"וואניטי פייר" משתכרת ליבוביץ יפה. למעשה, היא אחת מהצלמות בעלות השכר הגבוה ביותר בעולם, אם לא הגבוה שבהם. זה לא הפריע להתנהלותה הכלכלית להביאה לפשיטת רגל בשנים האחרונות. ככה זה כשאתה אמן והעין שלך תקועה עמוק במצלמה.
הנה סיפורה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/8jxbnjQg7vU
מהפורטרטים המפורסמים של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/CBeX_ffmDbg
הנה הצלמת הידועה בעולם אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/aqa2y2j3OCk
כך היא מצלמת צילומים לקמפיין פרסומי באיסלנד:
https://youtu.be/sfdXUM7n9ZI
מדבריה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/hpj9uaHFN1Q
הסבר של צילומים אייקוניים של ליבוביץ':
https://youtu.be/1cG_w896Z2g
תערוכה של צילומיה:
https://youtu.be/6Q9H-l0oI5I
וסרט תיעודי מ-1993 על חייה ופועלה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/f2lbAN-_0A0?long=yes
זה היה בבוקר יום ששי, בשנת 1975, כשמצאו את כוכב-העל הצרפתי-ישראלי מייק ברנט (Mike Brant) מת על המדרכה, ברחוב ארלנז'ה בפאריס. הוא היה בן 28 במותו. איש לא הבין כיצד אדם במעמדו מוותר על הכל וקופץ אל מותו. רבים מהמעריצים שלו סברו שהוא נרצח. העיתונים בצרפת התמלאו בהשערות ורעיונות. היו שחשדו במוסד הישראלי, אחרים חשדו בשייך סעודי מסתורי, אבל לאיש לא היה מושג מה קרה שם. האמת, חשוב לומר, מעולם לא התגלתה.
כמה חודשים לפני כן, בשנות השבעים של המאה הקודמת, היה מייק ברנט התגשמות החלום של כל צעיר או צעירים ישראליים ששואפים להתפרסם. הוא התחיל כמשה ברנד, ילד חיפאי מהעיר התחתית, בן להורים ניצולי שואה. הוא נולד במחנה מעצר לעולים בקפריסין, לשם הועברו הוריו מספינת המעפילים, על ידי הבריטים.
כבר בבית הספר התגלה משה כבעל קול ערב במיוחד. אחר-כך, כבחור צעיר הוא היה לזמר מצוין. הוא כיכב בבתי מלון ובמועדונים בעיר טהרן, בירת איראן. היה בו משהו מיוחד שחיכה להתפרץ...
ואכן, כשהוא רק הגיע לפאריס בירת צרפת, חסר פרוטה אבל עם חלום, הוא התגלה כמעט מיד. בהופעת טלוויזיה אחת הוא כבש את לבבות ההמונים. בלי לדעת צרפתית, הפך משה למייק ברנט ולכוכב ענק. היה לו כל מה שצריך. הוא היה זמר מוכשר ויפה עד כאב, אבל הכי חשוב - פרפורמר לא רגיל שההצלחה זינקה עליו מכל עבר. לא היה זמר ישראלי לפניו או אחריו, שהצליח כל כך בעולם. לא היה עוד מקרה כזה, של כוכב צרפתי שלא ידע מילה בצרפתית אבל כל צרפת ידעה את שמו ואת שיריו.
אבל בפנים הוא הלך ונסדק. מייק היה רגיש ושברירי. נראה שהוא לא עמד בלחצים שיצרה ההצלחה ומצבו הנפשי היה בקריסה מוחלטת. איש לא הכין אותו להצלחה כה גדולה והוא לא עמד בכמויות המעריצים, לחצי ההופעות והכסף הרב שלפתע התגלגל משיריו ואליו. משה ברנד הפך לקרבן של כישרונו והצלחתו המדהימים של הכוכב מייק ברנט. וכך, למרות שהוא הכריז בראיונות שהוא מתחרט על ניסיון קודם כושל שלו להתאבד, הגיע המוות הטרגי שלו והפתיע את כולם. יהי זכרו ברוך!
כך זוכרים את מייק ברנט עד היום (עברית):
https://youtu.be/ue4popq6QMs
ובהופעה בטלוויזיה הצרפתית:
https://youtu.be/5pNDd_Dbfu4
עם הזמרת היווניה ננה מושקורי:
https://youtu.be/RCaMvoBYQyM
הוא שר גם בספרדית:
https://youtu.be/OGwQPtgc72c
געגועי המעריצים שלו (עברית):
https://youtu.be/Hfn5M2rjhSY
סרט שנעשה על הקריירה של מייק ברנט וסופה הטרגי (עברית):
http://youtu.be/hPGn5H1eMfw
ראיון עם אחיו, שמספר על מייק הפרטי והזמר (עברית):
https://youtu.be/7Yk7igmCYh0?t=50s&end=5m29s
ותכנית טלוויזיה בעברית שמוקדשת לו (עברית):
https://youtu.be/wMwCK1Ta9PI?long=yes
צלם העיתונות האמריקאי אלפרד אייזנשטאדט היה גרמני ממוצא יהודי. בשבילו, כמו בשביל יהודים רבים אחרים, הייתה מלחמת העולם השנייה עניין אישי. צילומו המפורסם ביותר היה "יום הניצחון על יפן בכיכר טיימס", שבו הנציח את הניצחון על בנות בריתה של גרמניה הנאצית, כפי שהשתקף בחגיגות השמחה ברחובות אמריקה. תמונת הנשיקה המפורסמת שלו הפכה לסמל המוכר ביותר של סוף מלחמת העולם השנייה.
אייזנשטאדט נולד למשפחה יהודית בגרמניה. הצילום עניין אותו מילדות והחל מגיל 12 הוא החל לצלם. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני ונפצע. לאחר עלית הנאצים לשלטון הוא צילם את אדולף היטלר נפגש עם מוסוליני באיטליה ובצילום אחר גם את שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, שהזעיף את פניו לאחר שגילה שהוא יהודי.
בעקבות שנאת היהודים בגרמניה הנאצית היגר אייזנשטאדט לניו יורק. הוא הפך לצלם במגזין האמריקאי "לייף" והיה לאחד הצלמים המוכרים בארה"ב ובהמשך, בזכות תמונה זו, בעולם כולו.
הנה סרטון על אלפרד אייזנשטדט:
http://youtu.be/Sjq1iKVr2Es
מצגת וידאו עם תמונותיו הידועות של אלפרד אייזנשטדט:
https://youtu.be/EgFHehxuthI
וסרט ארוך יותר על הצלם אלפרד אייזנשטאדט:
http://youtu.be/xdfOo4yh6c0?long=yes
אין משפחה שעושרה הפך לאגדה כמו משפחת רוטשילד. אבל אין גם מי שסיפורי קונספירציה דבקו בהם כמוה. אבל כיצד הפכה משפחה יהודית בגלות לאחת המשפחות העשירות והמשפיעות בהיסטוריה?
הכל החל כשמאיר אנשל רוטשילד, שישב בפרנקפורט שבגרמניה, קיבל אוצר לשמירה עבור נסיך גרמני שנאלץ לברוח. רוטשילד שמר את האוצר במשך שנים, עד שחזר הנסיך וגילה שכל כספו נשמר לו, מבלי שנגעו בו או גרעו ממנו. הנסיך התפעל מהשמירה על כספו והפיץ בכל גרמניה את דבר הנאמנות והאמינות של רוטשילד. כך הפך רוטשילד לבנקאי עשיר ומצליח והרוויח כסף רב. היושר והאמינות שלו הקנו לו שם של מי שכדאי לעשות איתו עסקים.
בשלב מסוים בחייו שלח האב את בניו להקים סניפים ברחבי היבשת, מעין זרועות של המשפחה בלונדון, פריז, וינה, נאפולי ופרנקפורט. ואכן, כל בן ייסד עסקים מצליחים בעיר אירופית אחרת. האחים שיתפו פעולה זה עם זה והם הגדילו את הצלחותיהם בזכות שיתוף הפעולה ביניהם. כך השם רוטשילד הפך לשם דבר באירופה, שם נרדף לאמינות בעסקים ומסחר הגון. וכמובן שגם לעושר גדול ומופלג, שכן במהלך המאה ה-19 הייתה משפחת רוטשילד למשפחה העשירה באירופה. היא החזיקה אימפריה בנקאית עם סניפים בכל רחבי אירופה.
בני משפחת רוטשילד הם שהמציאו את אגרות החוב הממשלתיות, שאפשרו להם לממן צבאות אירופיים שונים עבור מלכים ונסיכים באירופה, תמורת עמלות שמנות ומתגמלות היטב. בני המשפחה נהגו לקנות מניות בשעת המלחמה ולמכור עם בוא הניצחון והשלום.. כך הם הלכו והתעשרו והפכו לאחת המשפחות החזקות בהיסטוריה. כך גם תמך הברון רוטשילד בתנועה הציונית והוא אחד הגורמים החשובים בשיבת היהודים לארץ ישראל ובעליות הראשונות אליה.
הנה סיפורה של משפחת רוטשילד בעברית:
https://youtu.be/KOPJmOk2Ixk
סוד עושרה של המשפחה:
https://youtu.be/GWKeqDiPNts
תולדות משפחת רוטשילד:
https://youtu.be/6sM3KOYPL_A
היום יש על שמם רחוב בתל אביב:
https://youtu.be/SXbsQOwJdjY
האמרה "לו הייתי רוטשילד" הפכה בזמנו לשיר:
https://youtu.be/Us2mxGqKZSE
צחוק צחוק אבל רוטשילד נתקל באנשים עם אאמממ... חזון:
https://youtu.be/J9nVlvzC-Ew
תכנית חינוכית על משפחת רוטשילד:
https://youtu.be/xdWSFHuf7iE?long=yes
וסרט תיעודי על משפחת הטריליונרים היחידה בעולם:
https://youtu.be/5rtRL0vvUBQ?long=yes
בריאן אפשטיין (Brian Epstein) היה מנהל חנות תקליטים גדולה בליברפול, כשאירע לו משהו שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אפשטיין, בחור קטן עם שאיפות גדולות, שמע את האלבום של טוני שרידן, זמר מעט פופולארי בבריטניה של תחילת שנות ה-60. זה היה אחרי שמישהו נכנס לחנות התקליטים שלו וביקש לקנות את האלבום.
אפשטיין התעניין ושם לב שלהקת הליווי של שרידן מנגנת היטב ואפילו מצוינת. כשעשה גוגל (לא באמת. הוא שאל עליהם), בריאן גילה שמדובר בלהקה אנגלית ששמה "הביטלס". כמה בירורים נוספים הניבו עובדה מפתיעה - הלהקה הזו מופיעה כמעט בכל ערב, בלי שרידן, במועדון רוק קטן בשם "The Cavern", שנמצא בליברפול, מרחק של 200 מטרים מחנות התקליטים שלו.
טלפון למועדון הקאוורן סידר לו כניסת VIP כדי לראות את "הבחורים מהמבורג". הוא כבר למד שהם חבורה של צעירים פשוטים, ילידי ליברפול שניגנו זמן מה במעדוני רוק בעיר המבורג שבגרמניה. כשהוא נכנס לתוך מועדון הדחוס והאפלולי, הוא פשוט נדהם. גם אם ההופעה שלהם הייתה מבולגנת, מלוכלכת ולא מנומסת, הלהקה שניגנה במועדון ההומה הייתה הדבר הטוב ביותר ששמע בחייו. אפשטיין, אז לא ידע זאת איש, היה הומוסקסואל בארון. למעשה, הוא התאהב ממבט ראשון במנהיג הכריזמטי והשנון של הביטלס ג'ון לנון.
בשיא הביטחון העצמי ועל המקום, החליט בריאן אפשטיין בליבו להפוך אותם להצלחה. אחרי הכל, יאמרו הציניקנים, מי כמוהו, בעל חנות תקליטים שמבין ברוקנ'רול אבל אין לו כל ניסיון בניהול מוסיקאים או אמרגנות, יכול יהיה לנהל את הלהקה הצעירה והמוכשרת הזו ולהפוך אותה למוכרת באנגליה כולה...
אפשטיין החל להגיע ל"קאוורן קלאב" שוב ושוב ויצר עם הביטלס קשרים מסוימים. הם לא כל כך התרשמו מה"נודניק", אבל הוא היה ממוקד מטרה. בשלב מסוים, אחרי שהאמין שהוא התחבב על הצעירים, הוא הזמין אותם למשרדו והציע להם לחתום איתו על חוזה לניהול ענייני הלהקה.
החוזה היה מקור לדיונים אצל החיפושיות ומשפחותיהם. הסתייגות מצד אביו של פול ומצד דודתו של ג'ון, מי שגידלה אותו, כמעט והפילו את החוזה. אבל הם הגיעו לחתום במועד שנקבע, חוץ מפול. כשביקש אפשטיין מג'ון להתקשר אל פול הביתה ולברר למה הוא לא בא לחתימה, ג'ון עשה זאת ואמר לאמרגן שפול במקלחת. אפשטיין אמר בכעס שהוא יאחר מאד. ג'ון הגיב ביובש "נכון, אבל הוא גם יהיה נקי מאד..."
בסוף הוא בא ואפשטיין, החלטי ונחמד ועם המון קסם אישי והסברים על יכולותיו, שכנע את הלהקה לחתום איתו. הם חתמו והסכימו לשלם לו בעתיד רבע מהכנסותיהם. זה היה פי 3 יותר מהמקובל באותם ימים, אבל הלהקה הנואשת להצליח חטפה את ההצעה שלו. איש עוד לא ידע שזה הולך להיות כל כך הרבה כסף...
כבר למחרת החל אפשטיין לעבוד. הוא היה חרוץ, ממוקד וברור היה לו שהוא מחזיק את מה שעולם המוסיקה צריך. הוא לא ידע כמה שהוא צודק. בתוך זמן קצר ואחרי ששינה את לבושם, ממעילי עור לחליפות מכובדות, לא הרשה להם לאכול על הבמה ולספר בדיחות בין השירים, הוא הפך אותם לאמנים אמיתיים, מכובדים ורציניים.
זה עמד להשתלם לכולם. מנהל חנות התקליטים היהודי, בריאן אפשטיין, הפך די מהר את החבורה החביבה הזו ללהקה המצליחה ביותר בעולם.
הוא לא היה מושלם. היו לו אמנם הצלחות כבירות, אבל גם טעויות ניהוליות לא קטנות. שנים אחר-כך הוא חשש שהלהקה עומדת להחליף אותו. אבל לפני שזה יקרה, אם בכלל, הוא מת מסמים, בגיל 32 בלבד. מותו גרם ללהקה הרבה יותר מהלם על אובדן המנהל האהוב ו"החבר החמישי", כמו שראו בו, אלא לאובדן הדבק ביניהם ולהתמוטטות הסדר והחברות בלהקה. בדיעבד ובלי הטיפול המרכך שלו, האיצו מותו והיעדרו של אפשטיין את פירוק הביטלס והטינה הקשה שתתפתח בין פול לג'ון תלך ותקרע את הלהקה לגזרים.
זה מה שבריאן אפשטיין שמע במועדון הקאוורן:
https://youtu.be/2JgcwzhxTQg
תקציר מצויר של סיפורם של בריאן אפשטיין וארבעת המופלאים:
http://youtu.be/d9rXx3uRcmo
קטעים שלו בניהול הלהקה שלא התקבלה בחברות התקליטים, עד שהפך אותה ללהקה המצליחה והחשובה בעולם:
http://youtu.be/gv_0EH-mOBg
בריאן מספר בראיון מ-1964 על הלהקה והדרך שעשה איתה:
http://youtu.be/_s45_Ky19PE
שיר שחיברו לו חברי הלהקה והקליטו באולפן:
http://youtu.be/1cNerJhGwHM
מצגת וידאו על אפשטיין, "החבר החמישי בביטלס" כפי שפול מקרטני כינה אותו:
http://youtu.be/cGOZKF3Jux0
וסיפורו של ספר שיצא על אפשטיין והביטלס:
http://youtu.be/5ecPpQmzA0w
יהודים מפורסמים
בעולם השירה הכתובה נדיר מאד ששיר אחד יהפוך משורר לסופרסטאר. זה בדיוק מה שקרה לאלן גינסברג (Allen Ginsberg), משורר יהודי-אמריקאי, ששיר אחד שכתב, הפך אותו כמעט בן לילה, לגיבור שנות ה-60. הוא היה לגורו, מורה דרך רוחני ומשורר, שביטא טוב מכל אחד אחר את רחשי הלב של דור הצעירים של ארצות הברית.
אין הרבה משוררים שזוכים, כמו אלן גינסברג, שדור שלם יראה בהם עוד בחייהם, מורי דרך ונביאים. וזה קרה לו בזכות שיר אחד. שיר נבואי, אמיץ, חושפני ופוגע. ולא, לא הייתה זו פואמת ההספד המרטיטה והמרגשת "קדיש", שהקדיש גינסברג לאִמו חולת הרוח, נעמי. זו הייתה נהמה אחרת של כאב. על אמריקה כולה.
הכל מתחיל ב-1955, בסן פרנסיסקו. גינסברג, צעיר בן עשרים, כותב את הפואמה "יללה" (Howl). בפואמה הזו הוא מתאר את האדם הקטן והנשחק בחברה המודרנית. מרגע שהקריא גינסברג את היצירה, בערב קריאת שירה, ב"גלריה שש" שבעיר, היא חוללה שתי תופעות מנוגדות. מחד, היא הייתה להצלחה מיידית. מנגד, הכתיבה המופגנת והבוטה שבה, ליחסי מין ובתוכם ליחסים הומוסקסואלים, הקנו לה שם של דבר תועבה. במשפט שניהלה במשטרה כנגדו, על פרסום דבר תועבה, זכה גינסברג בגדול. השופט עצמו העיד על חשיבותו הציבורית של השיר ו"השליך את המשטרה מכל המדרגות".
התוצאה של המשפט הייתה פרסום מטורף של היצירה. באחד מאותם רגעים שבהם האירוניה מנצנצת מאפילת הנסיון להשתיק את המשוררים, הפכה הפואמה "יללה" להצלחה מסחררת ולקריאת מרד של דור שלם. היא הייתה למניפסט, לסמל של דור הביט ולשיקוף של תחושות הצעירים באמריקה של אותם זמנים. היא ביטאה את מה שהעסיק אותם - סמים, סקס, הזיות ושיגעון. תפס אותם במיוחד החיבור שעשה גינסברג ב"יללה", בין עולמו הפנימי והמיוסר, של צעיר המתמודד עם כאביו הפרטיים, לתחושות של הדור הצעיר בכלל, דור שמנסה להתמודד ולהבין את השינויים החברתיים והתרבותיים שהתרחשו בתקופה זו.
"יללה" הפך את גינסברג במהירות לסוג של "גורו". בתוך זמן קצר הפך המשורר המבולבל והכואב, על נטיותיו המיניות וההתמכרויות שלו עצמו, למדריך רוחני. דורות של צעירים, ששוב ושוב התאכזבו מהגנרלים והמאצ'ו האמריקאי שלא הביא לאמריקה אלא מלחמות וסבל, מצאו בו מנהיג אידיאולוגי ראוי ואמיץ. הם לא התרגשו מבעיותיו האישיות שבוטאו בשיר וראו דווקא בו לוחם חופש ולוחם זכויות האדם. חולשותיו היו בעיניהם לכתר.
כך הפך גינסברג לפעיל חברתי מוביל. ממבקר חריף של התרבות האמריקנית הוא הפך לאחת הדמויות המשפיעות והמובילות של מי שייקראו "דור הביט", של אמצע המאה ה-20 בסן פרנסיסקו. בשירה חופשית ממשקל וחריזה, מלאת סינקופות משקליות ברוח הג'אז שהוא אהב לשמוע, בשירה טבעית שנשמעת כמו דיבור זורם, הוא החל לדבר את אמריקה הצעירה ולהשמיע את קולה.
כמו וולט ויטמן, משורר אחר שייצג תקופה קודמת בחייה של ארצות הברית, גינסברג עתיד לייצג בשירתו את התקופה החדשה בהיסטוריה שלה. הוא ינדוד ברחבי ארצות הברית, תוך תיאור בשיריו, של הנוף הפיזי והאנושי שלה, המצוקה, הפערים, התופעות הקשות והחולות, של המגלומניה, הנהנתנות והגזענות. יותר ויותר יעסיק אותו בשיריו הניגוד שבין החידושים הטכנולוגיים של אמריקה ובין השקיעה המוסרית שלה, בין גורדי השחקים הנישאים של הלבנים ובין הגטאות של המיעוטים העניים, בין מטוסי הסילון והפאר להשחתה של הכסף והסמים. בין חזונה של אמריקה המוסרית והחופשית לבין הניוון, השטחיות והכוחנות של אמריקה שהוא יראה מסביבו.
הוא וחברים נוספים ב"דור הביט", ביניהם יוצרים כמו ויליאם ס' בורוז, ג'ק קרואק, גרגורי קורסו, טימותי לירי ופרנצ'סקו קלמנטה, יעודדו את ה"ביטניקים" למרד של מעורבות ושינוי. זה היה מחול מטורף, שעירב רעיונות פילוסופיים ואמנות עם סמים, הזיות, פשע ושחרור מיני. הם עיצבו דור שיתנגד לתרבות הצריכה והקפיטליזם ששטף את אמריקה, יצעק בגאווה קריאות כנגד המלחמה, יימשך למיסטיקה של המזרח ויצרוך סמים בכמות מטורפת.
בהנהגתו של גינסברג, הביטניק מגודל השיער ובעל הזקן המבולגן, יהפוך הדור הזה בשנות ה-60 ל"ילדי הפרחים", ההיפים המקסימים שחלמו על שינוי ואז קמלו סופית. אבל עד אז, באותן שנים של הביט וההיפ, עשו הצעירים הללו חיים משוגעים. גינסברג הפואטי יתרום להם את הרעיון הקסום של "כוח הפרח" - הפרחים שינצחו את המלחמות...
הנה המשורר הנערץ על ההיפים והצעירים של הסיקסטיז:
https://youtu.be/9SdwSmPFDAs
השיר "יללה", השערורייה המשפטית שיצר והמעמד הנבואי שלו זכה:
https://youtu.be/lM9BMVFpk80
קדימון לסרט על חייו (מתורגם):
https://youtu.be/ilVzmwhQJ0s
סצנת המשפט שיהפוך אותו לאגדה אצל הביטניקים:
https://youtu.be/txfNHEuS4wE
סרט תיעודי על המשורר שהפך למורה דרך:
https://youtu.be/tQSabbZXmi0?long=yes
וחלקו בקיץ של אהבה ובתרבות ההיפים ילדי הפרחים (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes
דויד שוורץ היה יהודי גרמני, מחלוצי התעופה וממציא ספינת האוויר הקשיחה. הוא אחת הדמויות הטראגיות בתולדות התעופה, איש שמודר מכל גדולתו כממציא וכפורץ דרך טכנולוגי. הסיפור מתחיל לאחר שהמציא שוורץ את ספינת האוויר הקשיחה. ספינה זו, שאינה מתנפחת ושהיא בעלת צורה קבועה, הייתה פיתוח משמעותי בדרך מכדורים פורחים לכלי תעופה של ממש.
שוורץ ניהל מאבק ארוך כדי לשכנע את הצבא הגרמני לבנות ספינת אוויר נסיונית כזו. לאחר שחתם על הסכם כזה, בוצעו ניסויים שבסיומם התרסקה ספינת האוויר שלו. על אף זאת הובן שהניסוי הוכתר בהצלחה והשלטונות קיבלו החלטה על תחילת הייצור של ספינות קשיחות. לרוע מזלו, שוורץ נפטר מהתקף לב, זמן קצר לאחר מכן.
אלמנתו של שוורץ ניסתה לזכות, לאחר מותו, בתגמולים עבור המצאת בעלה. על אף מאמציה הגדולים, היא לא הצליחה בכך. מתחרהו הגדול, הרוזן פרדיננד פון צפלין, שעוד בחייו ראה עצמו כמי שרצה להקדימו בפיתוחים הללו, רכש ממנה בשנת 1898 את הזכויות והידע הנדרשים להמשך הפיתוח של ספינות האוויר הללו. במהרה הוא התכחש לשוורץ ולהיותו פורץ הדרך האמיתי. טענותיו התמקדו בכך שנדרש לקניה, רק כדי להשיג פטנטים שהיו ברשותו של שוורץ ולא לצורך שימוש בתכניותיו.
בניגוד להתחייבותו בחוזה עם אלמנתו של שוורץ, שבו הבטיח שהספינות ייקראו על שם בעלה, צפלין קרא לספינות האוויר שבנה "צפלין" ואף לא שילם את כל המגיע לה. חוזה המכירה המקורי נמצא כיום במחלקה לכתבי יד וארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים.
כך הפך שוורץ לכמעט אלמוני בתולדות התעופה, בעוד שצפלין הפך לאחד מהידועים שבין חלוצי התעופה. אין כמעט מידע על תרומתו של דוד שוורץ להמצאת ספינת האוויר הקשיחה ושמו כמעט ונשכח בתולדות התעופה. עצוב.
הנה סיפורו של הממציא האמיתי של ספינות האוויר (עברית):
https://youtu.be/XJhH3Nxmdg4
וסרטון על תולדות הצפלין שעושה איתו צדק:
http://youtu.be/0e-Zvu_CC_Q
"כשמבקשים ממישהו לקפוץ, הוא חושב על הקפיצה וכל המסכות שלו נופלות. אז מתגלה האני האמיתי שלו" אמר פעם הצלם פיליפ הלסמן. הוא היה צלם הבית של המגזין "לייף" וצילם מעל מאה שערים של המגזין הנחשב. רבים ראו בו צלם מצוין ובעל טביעת עין מיוחדת ומקורית.
אבל נראה לפעמים שכל הקריירה של צלם האופנה הלסמן התגמדה לנוכח פרוייקט צילום "המפורסמים המקפצים" שלקח על עצמו. מכוכבי סרטים, דרך מוסיקאים דגולים, נשיאים אמריקניים, אמנים וספורטאים - את כולם הוא הקפיץ וצילם ואז פרסם במגזינים ומאוחר יותר ברב המכר המפורסם שלו "ספר הקפיצות של פיליפ הלסמן". שיטת הצילום הזו אפילו זכתה למונח בעולם הצילום - ה"ג'מפולוגיה".
פעם ערכה איתו עיתונאית ראיון ובסיומו ביקש ממנה לקפוץ. לאחר שצילם קפיצות רבות שלה, הוא קבע נחרצות ש"גם אם את כותבת נהדר, לעולם לא תהיי סופרת!" - ההסבר שהוא נתן לקביעה המוזרה הזו היה ש"יש לך רק קפיצה אחת"..
אז אם אמא תשאל אתכם פעם "ואם כולם יקפצו, אז גם אתם תקפצו?", תוכלו לענות לה שכולם כבר קפצו - מול פיליפ הלסמן..
הנה סרטון על הקריירה של פיליפ האלסמן וצילומיו למגזין לייף:
http://youtu.be/vIcJA3LKMX4
מצגת של צילומיו המפורסמים של הלסמן:
http://youtu.be/eHWvY_xnmWI?t=13s
וצילומי הקפיצות של פיליפ הלסמן:
http://youtu.be/jZIuNdiyd7g
משחק השחמט הוא משחק מורכב שמעטים מגיעים בו לרמה של רב-אמן. מעטים עוד יותר כובשים את אליפות ארה"ב, אחת ממעצמות-העל של השחמט העולמי!
אבל יש אלוף אחד שעשה זאת כבר בגיל צעיר מאד - בובי פישר היה לאלוף ארצות הברית בשחמט כבר בגיל 13. אלוף ארה"ב הצעיר ביותר בכל הזמנים.
ההישג הזה הוא בלתי נתפס כמעט כיוון שמעטים הם האנשים שבכלל זוכים להפוך לאלופים במשחק מורכב וקשה זה ורובם עושים זאת לאחר שצברו ניסיון של עשרות שנים ולומדים את המשחק הזה על בוריו, מכל הכיוונים!
פישר עלה ופרח בתור אלוף שחמט מופלא ובגיל צעיר מאוד היה לשחקן אגדי. בזכותו החלו מאות מיליוני אנשים להתעניין במשחק השחמט ובזמן אמת החלו ילדים בכל העולם ללמוד בחוגי שחמט. הוא עצמו הביא לכך שהמשחק שבר שיאים בפופולריות שלו בכל פינות תבל.
בכישרון השחמט הבלתי נתפס שלו הפך בובי פישר הפך לסלבריטי וסיגל לעצמו גינונים של כוכב רוק. היו לו קפריזות, דרישות כספיות עצומות ופינוקים שונים שדרש, ש"יאפשרו לו לשחק ללא הפרעה" ויאפשרו לו להרוויח מהצלחותיו. היום כל אושיית רשת חברתית ממקסם את הכנסותיו, אבל באותה תקופה זה היה נדיר ובעיקר מפתיע לראות אלוף צעיר בשחמט מציב דרישות ורוצה "לעשות כסף".
ב-1972, בטורניר בן 24 משחקים, הוא ניצח את האלוף הרוסי ואלוף העולם בוריס ספאסקי, ברייקיאוויק בירת איסלנד. זה היה טורניר השחמט המדובר ביותר בתולדות השחמט והפך אותו לאגדה עולמית.
לאחר שילד הפלא הגיע למעמד של אלוף העולם בשחמט, הפך פישר, שיש שנהגו לכנותו עד אז "דה וינצ'י של השחמט" או "דה וינצ'י מברוקלין", לגדול השחמטאים של כל הזמנים.
אבל הסיפור מורכב הרבה יותר. פישר היה גם מהפחות אהובים שבאלופי השחמט - היה לו שגעון גדלות והוא סבל מפרנויה. פישר גם היה מהיר חימה, בעל דעות אנטישמיות (על אף שהיה יהודי בעצמו) והתבטא בקיצוניות גם נגד מולדתו ארה"ב.
די מהר הוא פרש מהשחמט ובמשך השנים הוא הלך והתדרדר. בשלב מסוים הוא היה לחסר בית ונעצר ב-1980 על שוטטות. לאחר מכן הוא התלונן שעונה בכלא.
במשך שנים הוא נרדף על ידי ממשלת ארה"ב, לאחר ששיחק במשחק שחמט נגד ספאסקי ביוגוסלביה, בעת שהוטל חרם בינלאומי נגדה. הוא ידע שכאזרח אמריקני אסור היה לו לעשות זאת ובכל זאת שיחק.
פישר לא שב יותר לארצות הברית, מחשש שייאסר. הוא נדד בעולם ובשנת 2005 העניקה לו ממשלת איסלנד מקלט מדיני. סמלי היה שהוא התקבל במדינה בה זכה לרגעים הגדולים ביותר בחייו ובקריירה שלו. באיסלנד הוא היה לסוג של גיבור לאומי ובגיל 64 הוא סיים בה את חייו.
הנה קטע מהסרט "בובי פישר נגד העולם", על חייו ואופיו של בובי פישר:
http://youtu.be/UzO8h-83qqM?t=4s
אחד המשחקים מאליפות העולם הדרמתית ב-1972, בה הביס את אלוף העולם מרוסיה, בוריס ספאסקי :
https://youtu.be/L8MlGHJKAuM
קטע עצוב מסוף חייו, שבו הוא משמיץ ומספר על גורלו העצוב:
http://youtu.be/QryuMf8qZ0g
האנטישמיות שלו הייתה קשה לעיכול:
https://youtu.be/M_11Cdxvtfo
10 עובדות על של בובי פישר:
https://youtu.be/MGW4EEI0pOs
סיפורו של הגאון ששבר את חומת השחמט הסובייטית והשתגע:
https://youtu.be/Od3gG13tyf8?long=yes
וכתבת "60 דקות" על הגאון שטירופו הכריע אותו:
https://youtu.be/GPuazOwq0aw?long=yes
הצלמת אנני ליבוביץ' (Annie Leibovitz) היא מהצלמות המפורסמות ביותר בהיסטוריה. את צילומיה אתם מכירים כבר שנים רבות, מבלי לדעת שהיא הלוחצת על ההדק של המצלמה. היא אולי צלמת הפורטרטים הידועה בעולם.
משחקני הוליווד, דרך מוסיקאים, דוגמניות וכוכבי רוק ועד לפוליטיקאים, מנהיגים ואנשי הגות - עם דיוקנות פורצי דרך, שבהם בדרך כלל נחשפו המצולמים באופן חסר תקדים, אנני הפכה לכוכבת-על בצילום העולמי.
יש לה צילומים שמספרים סיפור. מבעד לעדשה שלה צולמו לא מעט מהצילומים שהפכו אייקוניים. את ג'ון לנון היא צילמה עם יוקו אונו, שברירי ועירום, שעות ספורות לפני שנרצח. זה היה לתצלומו האחרון והמפורסם ביותר של מי שנחשב למנהיג הביטלס וליוצר היותר מעניין בה.
את השחקנית דמי מור צילמה אנני לייבוביץ' כשהיא הרה ובעירום, בצילום יפה להפליא, עם בן זוגה המסמן בידיו שעל בטנה לב. מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג ברית המועצות לשעבר, הצטלם אצלה בתור דוגמן של אופנת לואי ויטון, הרקדן הנודע מיכאיל ברישניקוב מצולם בידיה על חוף הים וזה רק חלק קטן מתצלומיה הנודעים.
בעולם של צלמים טובים רבים, שלא מצליחים לייצר שפה אישית המזהה אותם אל מול צלמים אחרים, היא הייתה מהיחידים שהטביעו את החותם האישי שלהם על כל צילום. עורכת המגזין הנודע "ווג", שמשלם לה סכומי עתק כדי שתצלם עבורו, אמרה עליה ש"אין סיכוי שלא תזהה תמונה שאנני ליבוביץ צילמה."
לא רק מפורסמים ומנהיגים כמו הנשיא ביל קלינטון, המלכה אליזבת השנייה והדלאי למה, היו בצילומיה הנודעים. אנני ליבוביץ ידעה לצלם אנשים כך שהצילום יעביר לצופה משהו מהאמת שלהם. היא הרבתה לצלם את סוזן סונטאג, אהובתה ומי שהייתה סופרת והוגה מהגדולות של זמננו. בספר קורע לב היא תיעדה את מאבקה של בת זוגה במחלה סופנית, ממש עד יום מותה.
היא עצמה, אולי הסלבריטאית הגדולה של הצלמים, גדלה במשפחה שנדדה, בעקבות האב ששירת בחיל האוויר האמריקאי. היא בילתה המון בנסיעות וטענה לא פעם שמי שגדל כך הופך אמן, זאת משום שהוא "ראה את העולם דרך מסגרת, או תמונה מוכנה, שהיא חלון הרכב".
בשנות ה-70 היא החלה לצלם במגזין "רולינג סטון", שרק נולד. תוך 3 שנים היא הפכה לצלמת הראשית של המגזין והחלה לצלם את מפורסמי התקופה. לצד הצלחת המגזין, לא מעט אגב בזכותה, היא הצליחה לבנות לעצמה שם של ממש, בתור צלמת מעולה וחדת-מבע.
מעבודתה ב"וואניטי פייר" משתכרת ליבוביץ יפה. למעשה, היא אחת מהצלמות בעלות השכר הגבוה ביותר בעולם, אם לא הגבוה שבהם. זה לא הפריע להתנהלותה הכלכלית להביאה לפשיטת רגל בשנים האחרונות. ככה זה כשאתה אמן והעין שלך תקועה עמוק במצלמה.
הנה סיפורה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/8jxbnjQg7vU
מהפורטרטים המפורסמים של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/CBeX_ffmDbg
הנה הצלמת הידועה בעולם אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/aqa2y2j3OCk
כך היא מצלמת צילומים לקמפיין פרסומי באיסלנד:
https://youtu.be/sfdXUM7n9ZI
מדבריה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/hpj9uaHFN1Q
הסבר של צילומים אייקוניים של ליבוביץ':
https://youtu.be/1cG_w896Z2g
תערוכה של צילומיה:
https://youtu.be/6Q9H-l0oI5I
וסרט תיעודי מ-1993 על חייה ופועלה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/f2lbAN-_0A0?long=yes
איך היה ג'ורג' גרשווין למלחין גדול שהביא את הג'אז לאולם הקונצרטים?
לא רבים יודעים שג'ורג' גרשווין (George Gershwin), המלחין היהודי האמריקני הגדול, נזרק מבית הספר. הוא התקשה בלימודים ולא היה טעם בכך. תחושת הכישלון אולי תלווה אותו שנים רבות בהמשך, אבל בגיל הזה הוא גם התיישב על הפסנתר שקנו לאחיו, התלמיד המצטיין איירה, האחד שמצטיין בלימודים.
וגרשווין התמכר די מהר והצטיין בנגינה על כלי הנגינה הזה. הוא כל כך הבריק בנגינת הפסנתר ובלחנים שהוא המציא שכבר בגיל 16 הוא כתב להיט ענקי בשם "סוואני" (Swanee), שהפך אותו למיליונר הצעיר ביותר של ברודווי.
גרשווין המוכשר לא נח לרגע והחל לכתוב, ביחד עם איירה גרשווין, אחיו המצטיין בכתיבת מילים לפזמונים, מאות להיטי ברודווי מעולים. הם הפכו לצמד החם של ברודווי - שני יצרני שירים שתפקדו כמו מפעל משוכלל לכתיבת שירים.
אבל הוא רצה יותר. הנוסחה של מחזות הזמר של ברודווי, הקומדיות הקלילות ודי מטופשות, שבה שלט כל כך טוב, עייפה אותו. נמאס לו קצת מהשירים הקלילים, העלילה המטופשת, ההומור העממי, הריקודים, הדמויות השטוחות והסוף הטוב. הוא רצה לעשות אמנות של ממש.
לכן הוא מנסה ללמוד אצל מלחינים גדולים. כשהוא מבקר בפאריס ומבקש ללמוד אצל מוריס ראוול, עונה לו המלחין הצרפתי הנודע שמתפעל ממנו "למה לך להיות ראוול השני, אם אתה יכול להיות גרשווין הראשון?"
כשהוא פונה, לאחר סירובו של ראוול, לאיגור סטרווינסקי כדי ללמוד אצלו כמה שיעורים, שואל אותו המלחין הרוסי כמה כסף הוא הרוויח בשנה שעברה. כשג'ורג מספר לו שהרוויח 200 אלף דולר, עונה לו סטרווינקי "אם כך אולי זה אני שצריך ללמוד אצלך..."
אז גרשווין כותב את האופרה "פורגי ובס", יצירה שהייתה ההיפך הגמור ממחזות הזמר, המיוזיקלס של בברודווי. זו יצירה עמוקה, כואבת, מוסיקלית להפליא ורצינית בנושאים שבהם עסקה, על דמויות שוליים בחברה, עברייניות ומלאות רגש וכאב.
זו גם הפעם הראשונה ששחקנים וזמרים שחורים מופיעים על הבמה בברודווי. עד אז הופיעו בתפקידי שחורים שחקנים לבנים שפניהם נצבעו בשחור...
אז גם כאן גרשווין הצטיין. המוסיקה שלו שילבה קלאסיקה אופראית לכל דבר, קלאסיקה מהעולם הסימפוני שמעולם לא למד באופן מסודר, עם מרכיבים של ג'אז, שבהם שלט היטב, אולי טוב מכל יוצר לבן אחר באותה תקופה.
המוסיקליות המדהימה שלו שילבה בקלות מפתיעה ובאופן זורם ומוצלח, שני סגנונות שנראה היה שהם רחוקים כמרחק מזרח ממערב.
את המוסיקה שלו הוא לא כתב כדי שתצליח ולא מיסחר אותה למען ההצלחה. להיפך, הוא כתב מוסיקה שהאמין בה ואז השקיע הרבה מכספו הפרטי כדי להפיק אותה ולהצליח.
הצלחת המוסיקה הזו הפתיעה גם אותו. היא לא באה מיד כי בברודווי היו הרבה יותר מצליחות ממנה. כדי לא להרתיע את הקהל, אפילו לא פרסמו מראש שמדובר באופרה...
אבל די מהר כך הצליחה פורגי ובס. מהאופרה הזו ועד לשירי האהבה, עם הכשרון המוסיקלי שלו וכתיבת המילים השנונה של איירה אחיו, השניים יצרו כמה מהשירים היפים והטובים בתולדות הג'אז.
ובסופו של דבר הפך גרשווין עצמו, זה שנזרק מבית הספר וכשל בלימודים, לאחד מגדולי המלודיסטים של המאה ה-20 וגם ליוצר רציני של אופרה, זו שלדעת רבים היא האופרה הטובה ביותר שנכתבה במאה ה-20.
הנה מעט על מקורות המוסיקה של ג'ורג' גרשווין (עברית):
https://youtu.be/w-nznS0FXKc
מנגן בפסנתר בסרט מ-1913:
https://youtu.be/YrhZp7N2pVg
"זה לא בהכרח כך" של ג'ורג' ואיירה גרשווין:
https://youtu.be/kP5O_NUhrK0
הנה הזמרת אלה פיצ'גרלד בשיר "קיץ" מהאופרה "פורגי ובס":
https://youtu.be/u2bigf337aU
חייהם של הגרשווינים, בחיוך:
https://youtu.be/_BQk1j2Cqys
והפסנתרן לאנג לאנג בביצוע של הרפסודיה בנוסח בלוז, שמכילה מוטיבים יהודיים ברורים:
https://youtu.be/ss2GFGMu198?long=yes
לא רבים יודעים שג'ורג' גרשווין (George Gershwin), המלחין היהודי האמריקני הגדול, נזרק מבית הספר. הוא התקשה בלימודים ולא היה טעם בכך. תחושת הכישלון אולי תלווה אותו שנים רבות בהמשך, אבל בגיל הזה הוא גם התיישב על הפסנתר שקנו לאחיו, התלמיד המצטיין איירה, האחד שמצטיין בלימודים.
וגרשווין התמכר די מהר והצטיין בנגינה על כלי הנגינה הזה. הוא כל כך הבריק בנגינת הפסנתר ובלחנים שהוא המציא שכבר בגיל 16 הוא כתב להיט ענקי בשם "סוואני" (Swanee), שהפך אותו למיליונר הצעיר ביותר של ברודווי.
גרשווין המוכשר לא נח לרגע והחל לכתוב, ביחד עם איירה גרשווין, אחיו המצטיין בכתיבת מילים לפזמונים, מאות להיטי ברודווי מעולים. הם הפכו לצמד החם של ברודווי - שני יצרני שירים שתפקדו כמו מפעל משוכלל לכתיבת שירים.
אבל הוא רצה יותר. הנוסחה של מחזות הזמר של ברודווי, הקומדיות הקלילות ודי מטופשות, שבה שלט כל כך טוב, עייפה אותו. נמאס לו קצת מהשירים הקלילים, העלילה המטופשת, ההומור העממי, הריקודים, הדמויות השטוחות והסוף הטוב. הוא רצה לעשות אמנות של ממש.
לכן הוא מנסה ללמוד אצל מלחינים גדולים. כשהוא מבקר בפאריס ומבקש ללמוד אצל מוריס ראוול, עונה לו המלחין הצרפתי הנודע שמתפעל ממנו "למה לך להיות ראוול השני, אם אתה יכול להיות גרשווין הראשון?"
כשהוא פונה, לאחר סירובו של ראוול, לאיגור סטרווינסקי כדי ללמוד אצלו כמה שיעורים, שואל אותו המלחין הרוסי כמה כסף הוא הרוויח בשנה שעברה. כשג'ורג מספר לו שהרוויח 200 אלף דולר, עונה לו סטרווינקי "אם כך אולי זה אני שצריך ללמוד אצלך..."
אז גרשווין כותב את האופרה "פורגי ובס", יצירה שהייתה ההיפך הגמור ממחזות הזמר, המיוזיקלס של בברודווי. זו יצירה עמוקה, כואבת, מוסיקלית להפליא ורצינית בנושאים שבהם עסקה, על דמויות שוליים בחברה, עברייניות ומלאות רגש וכאב.
זו גם הפעם הראשונה ששחקנים וזמרים שחורים מופיעים על הבמה בברודווי. עד אז הופיעו בתפקידי שחורים שחקנים לבנים שפניהם נצבעו בשחור...
אז גם כאן גרשווין הצטיין. המוסיקה שלו שילבה קלאסיקה אופראית לכל דבר, קלאסיקה מהעולם הסימפוני שמעולם לא למד באופן מסודר, עם מרכיבים של ג'אז, שבהם שלט היטב, אולי טוב מכל יוצר לבן אחר באותה תקופה.
המוסיקליות המדהימה שלו שילבה בקלות מפתיעה ובאופן זורם ומוצלח, שני סגנונות שנראה היה שהם רחוקים כמרחק מזרח ממערב.
את המוסיקה שלו הוא לא כתב כדי שתצליח ולא מיסחר אותה למען ההצלחה. להיפך, הוא כתב מוסיקה שהאמין בה ואז השקיע הרבה מכספו הפרטי כדי להפיק אותה ולהצליח.
הצלחת המוסיקה הזו הפתיעה גם אותו. היא לא באה מיד כי בברודווי היו הרבה יותר מצליחות ממנה. כדי לא להרתיע את הקהל, אפילו לא פרסמו מראש שמדובר באופרה...
אבל די מהר כך הצליחה פורגי ובס. מהאופרה הזו ועד לשירי האהבה, עם הכשרון המוסיקלי שלו וכתיבת המילים השנונה של איירה אחיו, השניים יצרו כמה מהשירים היפים והטובים בתולדות הג'אז.
ובסופו של דבר הפך גרשווין עצמו, זה שנזרק מבית הספר וכשל בלימודים, לאחד מגדולי המלודיסטים של המאה ה-20 וגם ליוצר רציני של אופרה, זו שלדעת רבים היא האופרה הטובה ביותר שנכתבה במאה ה-20.
הנה מעט על מקורות המוסיקה של ג'ורג' גרשווין (עברית):
https://youtu.be/w-nznS0FXKc
מנגן בפסנתר בסרט מ-1913:
https://youtu.be/YrhZp7N2pVg
"זה לא בהכרח כך" של ג'ורג' ואיירה גרשווין:
https://youtu.be/kP5O_NUhrK0
הנה הזמרת אלה פיצ'גרלד בשיר "קיץ" מהאופרה "פורגי ובס":
https://youtu.be/u2bigf337aU
חייהם של הגרשווינים, בחיוך:
https://youtu.be/_BQk1j2Cqys
והפסנתרן לאנג לאנג בביצוע של הרפסודיה בנוסח בלוז, שמכילה מוטיבים יהודיים ברורים:
https://youtu.be/ss2GFGMu198?long=yes
מי הייתה הצלמת של האנשים המוזרים?
אם היא הייתה ממתינה 30 שנה, להולדת האינטרנט, דִיאן אַרְבּוּס (Diane Arbus) הייתה יכולה להפוך להצלחה מסחררת גם בציבור הרחב. הצלמת של המצוקה, הסבל, המוזרות והעיוות הייתה מתאימה היטב לתרבות הפוסט-מודרנית שמחפשת את אותם הדברים בדיוק. לא מסיבות אמנותיות, אבל עדיין...
כי בתרבות של היום, ארבוס הייתה אולי הצלמת הכי לא "פוליטיקלי קורקט" שניתן להיות. ארבוס זכתה לפרסום בזכות דימויי הכיעור והעיוות האנושיים שהנציחה. היא תיעדה בעיקר אנשים חריגים, מעוותים, פגועי נפש, חולי רוח, בעלי מום או מוזרות חיצונית ודמויות משולי החברה האמריקאית. כך הפכה לאחת הצלמות המפורסמות במאה ה-20.
כבר מגיל צעיר הייתה מורדת. היא הפנתה את הגב למשפחתה היהודית האמידה שבה גדלה ובחרה דרך משלה. הדרך הזו כללה נישואין בגיל 18 ובחירה בקריירה של צלמת, במקומות הכי דחויים וברבעים הכי נוקשים של העיר. כילדה טובה מבית טוב, אסרו עליה להביט בדברים ובאנשים ש"אינם נורמליים" וכשגדלה, היא נדחפה דווקא אליהם. לאחר שהתגרשה היא עמדה ברשות עצמה והחלה עוד יותר לחפש דמויות תלושות, גרוטסקיות, שוליות ומעוותות. היא הרבתה לצלם גמדים, ענקים, שיכורים, פריקים בכוונה ונשות מקצוע מהרחוב. הם היו דמויות שכמו לקוחות מהסיוטים של האמריקאים המהוגנים. ארבוס שכנעה אותם להצטלם והפכה אותם לקו אמנותי מרשים וחזק, הפוך מה"חלום האמריקאי" המהוגן. זה היה לכאורה הכי נמוך, אבל נעשה באופן מכבד ואוהד.
בשנת 1971 הלכה דיאן ארבוס לעולמה. צעירה ורק בת 48, תלושה ממשפחה וממקורבים, היא איבדה את עצמה לדעת. ללא ספק דיכאון שלא טופל בזמן היה הגורם למעשה. פספוס גדול, הן שלה בעצמה והן של עולם הצילום. היא שברה כמעט את כל המוסכמות והגבולות של הנכון והראוי בחברה שבה היא חיה ובדיעבד הסתבר שבעצמה לא עמדה בשבר הפנימי, שמשך אותה לשם. בהיפוך מטריד מה"פריקים" שצילמה, הנכים ברובם בגופם אך בריאים בנפשם, הסתובבה היא עם נפש שבורה ומצולקת קשות. כך הלך השבר שבה והתרחב, הלך ונפער.
הנה מצילומיה של דִיאן ארבוס:
https://youtu.be/qoKAhER5K6Y
מצגת וידאו של צילומיה:
https://youtu.be/_d08Lr16AUY
וסרט תיעודי על חייה ופועלה של הצלמת דִיאן ארבוס:
https://youtu.be/Q_0sQI90kYI?long=yes
אם היא הייתה ממתינה 30 שנה, להולדת האינטרנט, דִיאן אַרְבּוּס (Diane Arbus) הייתה יכולה להפוך להצלחה מסחררת גם בציבור הרחב. הצלמת של המצוקה, הסבל, המוזרות והעיוות הייתה מתאימה היטב לתרבות הפוסט-מודרנית שמחפשת את אותם הדברים בדיוק. לא מסיבות אמנותיות, אבל עדיין...
כי בתרבות של היום, ארבוס הייתה אולי הצלמת הכי לא "פוליטיקלי קורקט" שניתן להיות. ארבוס זכתה לפרסום בזכות דימויי הכיעור והעיוות האנושיים שהנציחה. היא תיעדה בעיקר אנשים חריגים, מעוותים, פגועי נפש, חולי רוח, בעלי מום או מוזרות חיצונית ודמויות משולי החברה האמריקאית. כך הפכה לאחת הצלמות המפורסמות במאה ה-20.
כבר מגיל צעיר הייתה מורדת. היא הפנתה את הגב למשפחתה היהודית האמידה שבה גדלה ובחרה דרך משלה. הדרך הזו כללה נישואין בגיל 18 ובחירה בקריירה של צלמת, במקומות הכי דחויים וברבעים הכי נוקשים של העיר. כילדה טובה מבית טוב, אסרו עליה להביט בדברים ובאנשים ש"אינם נורמליים" וכשגדלה, היא נדחפה דווקא אליהם. לאחר שהתגרשה היא עמדה ברשות עצמה והחלה עוד יותר לחפש דמויות תלושות, גרוטסקיות, שוליות ומעוותות. היא הרבתה לצלם גמדים, ענקים, שיכורים, פריקים בכוונה ונשות מקצוע מהרחוב. הם היו דמויות שכמו לקוחות מהסיוטים של האמריקאים המהוגנים. ארבוס שכנעה אותם להצטלם והפכה אותם לקו אמנותי מרשים וחזק, הפוך מה"חלום האמריקאי" המהוגן. זה היה לכאורה הכי נמוך, אבל נעשה באופן מכבד ואוהד.
בשנת 1971 הלכה דיאן ארבוס לעולמה. צעירה ורק בת 48, תלושה ממשפחה וממקורבים, היא איבדה את עצמה לדעת. ללא ספק דיכאון שלא טופל בזמן היה הגורם למעשה. פספוס גדול, הן שלה בעצמה והן של עולם הצילום. היא שברה כמעט את כל המוסכמות והגבולות של הנכון והראוי בחברה שבה היא חיה ובדיעבד הסתבר שבעצמה לא עמדה בשבר הפנימי, שמשך אותה לשם. בהיפוך מטריד מה"פריקים" שצילמה, הנכים ברובם בגופם אך בריאים בנפשם, הסתובבה היא עם נפש שבורה ומצולקת קשות. כך הלך השבר שבה והתרחב, הלך ונפער.
הנה מצילומיה של דִיאן ארבוס:
https://youtu.be/qoKAhER5K6Y
מצגת וידאו של צילומיה:
https://youtu.be/_d08Lr16AUY
וסרט תיעודי על חייה ופועלה של הצלמת דִיאן ארבוס:
https://youtu.be/Q_0sQI90kYI?long=yes
מי היה המשורר היהודי לאונרד כהן?
באחרונה מת אייקון וענק תרבות של ממש, שבחמישים השנים האחרונות תרם את החלק הנוגה והמעמיק של פסקול חיינו.
קראו לו לאונרד כהן (Leonard Cohen) ומאז התפרסם, בשנות ה-60, הוא היה לאחד מגדולי האמנים במוסיקת הפופ. קשה להאמין בכמה תחומים פעל וכמה כישרון יכול להתקבץ לאדם אחד. בתחילה הוא התפרסם כסופר ומשורר בקנדה. אז הוא קיבל עידוד מהזמרת ג'ודי קולינס, שהקליטה ב-1967 את שירו "סוזן" ועודדה אותו להלחין ולשיר את שיריו. מיד כשהפך למוסיקאי ומבצע, הוא זכה להצלחה גדולה וכל העולם התרגש מהזמר-יוצר החדש, המבצע את שיריו, עוד סינגר-סונגרייטר יהודי מהליגה של בוב דילן.
מאז ניהל כהן, שגדל בקנדה למשפחה ממוצא פולני, קריירה מופתית. הוא יצר אלבומים נהדרים, עם שירים אישיים ומלנכוליים שנגעו בלב רבים. לצידם כתב ספרי שירה ופרוזה, חלקם מעוטרים ברישומיו המיוחדים ורבי הכישרון.
אמנם הדביקו לו תווית של זמר אינטימי ומהורהר שמדבר אל אינטלקטואלים אומללים, אבל הוא עצמו סבל מדיכאון של עשרות שנים והרבה "לחפש את עצמו". לא פעם הוא יצא לתקופות פרישה, הגות והתעסקות בתורות רוחניות שונות, עד כדי התנזרות של חמש שנים במנזר והתבודדות בו.
שירתו הייתה מעט אפלה, קצת חתרנית, עם קורטוב של מסתורין ותנועה פילוסופית בין בשר ורוח ותכנים שבהם מככבים דת, אהבה, מיניות חמקמקה ורבת פנים, הרבה יהדות וקורטוב של נצרות וישו, אם להזכיר עוד יהודי שהצליח בעולם הגדול.
הוא היה כותב ומשורר שהרבה לעסוק באלוהים ובנשים, לאו דווקא בסדר הזה. בין להיטיו של לאונרד כהן זכו להצלחה רבה היו "Suzanne" שהקדיש לידידתו סוזאן ורדל, "So Long, Marianne" שהוקדש למריאן איהלן, נורבגית שהכיר באי היווני הידרה והפכה לבת זוגו, התגוררה איתו בהידרה במשך שנים ארוכות ולה כתב רבים משיריו. היו גם "Sisters Of Mercy" המצמרר, "Everybody Knows" המאוחר, "Who By Fire" שנכתב בהשראת הפיוט "ונתנה תוקף", מפיוטי הימים הנוראים שלפני יום כיפור, הלהיט שאיתו התעדכן לאייטיז "First we take Manhattan", שיר הרומנטיקה שלו "Dance me to the end of love", השיר האלמותי "Famous Blue Raincoat" וכמובן "Chelsea Hotel #2" שהקדיש לג'ניס ג'ופלין, שאותה אהב במלון בשם זה בניו יורק.
הוא כתב את "Tower of Songs" שבו הוא מתאר את גדולי הפזמונים הנמצאים בקומות שהרבה מעליו. וכמובן שיש את "Hallelujah" - מהשירים שזכו למספר הביצועים הגדול בהיסטוריה של הפופ ובמולדתו של כהן קנדה נחשב לשיר הגדול בכל הזמנים. את אותו הללויה, אגב, הוא כתב במשך 6 שנים. הוא לא כתב בקלות כמו דילן - אצלו כל שיר נכתב בייסורים.
רבים משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל בפופ העולמי וזכו לאלפי ביצועים וגרסאות כיסוי. הוא זוהה בקול הבריטון העמוק שלו ובעיסוק הרב שלו באהבה, רוחנית וגופנית, וכמובן דת. אפרופו דת, הוא לא היה סתם יהודי, אלא יהודי חם שבמלחמת יום הכיפורים בא לארץ והופיע לאורך כל המלחמה בפני חיילי צה"ל.
מצחיק לדעת שאז אמרו שאת החיילים הוא דיכא עם השירים המלנכוליים שלו. ואגב, הוא עצמו הודה פעם שהמצב הזוגי שלו בבית היה מלא מתח וריבים עם בת זוגו באותה תקופה ולכן הוא החליט לבוא להירגע במלחמת יום כיפור...
הנה סיפורו של ענק השירה והטרובדור הגלובלי היהודי (עברית):
https://youtu.be/4WR54sIVP74?end=298
שנות ה-60 והנה הלהיט הראשון של לאונרד כהן:
https://youtu.be/6o6zMPLcXZ8
השיר שכתב למריאן אהובתו, כשחי איתה באי היווני הידרה:
https://youtu.be/aLOnQmmmlkw
בשנות ה-70 הוא כבר היה לוהט:
https://youtu.be/IVJImYNGqwk
המשמעויות הנסתרות בשיריו מרתקות לא פעם:
https://youtu.be/YNoBpDoQOOg
"מי באש" בהשפעה יהודית:
https://youtu.be/jtMi8PpyTvc
לאונרד כהן לוקח את מנהטן ואז את ברלין:
https://youtu.be/JTTC_fD598A
את הללוייה שלו הפכו אלפי ביצועים להמנון בינלאומי:
https://youtu.be/YrLk4vdY28Q
וזקנתו כיבדה אותו מאד, כמו הביצוע הזה של אחד מלהיטיו הראשונים:
https://youtu.be/DgEiDc1aXr0
באחרונה מת אייקון וענק תרבות של ממש, שבחמישים השנים האחרונות תרם את החלק הנוגה והמעמיק של פסקול חיינו.
קראו לו לאונרד כהן (Leonard Cohen) ומאז התפרסם, בשנות ה-60, הוא היה לאחד מגדולי האמנים במוסיקת הפופ. קשה להאמין בכמה תחומים פעל וכמה כישרון יכול להתקבץ לאדם אחד. בתחילה הוא התפרסם כסופר ומשורר בקנדה. אז הוא קיבל עידוד מהזמרת ג'ודי קולינס, שהקליטה ב-1967 את שירו "סוזן" ועודדה אותו להלחין ולשיר את שיריו. מיד כשהפך למוסיקאי ומבצע, הוא זכה להצלחה גדולה וכל העולם התרגש מהזמר-יוצר החדש, המבצע את שיריו, עוד סינגר-סונגרייטר יהודי מהליגה של בוב דילן.
מאז ניהל כהן, שגדל בקנדה למשפחה ממוצא פולני, קריירה מופתית. הוא יצר אלבומים נהדרים, עם שירים אישיים ומלנכוליים שנגעו בלב רבים. לצידם כתב ספרי שירה ופרוזה, חלקם מעוטרים ברישומיו המיוחדים ורבי הכישרון.
אמנם הדביקו לו תווית של זמר אינטימי ומהורהר שמדבר אל אינטלקטואלים אומללים, אבל הוא עצמו סבל מדיכאון של עשרות שנים והרבה "לחפש את עצמו". לא פעם הוא יצא לתקופות פרישה, הגות והתעסקות בתורות רוחניות שונות, עד כדי התנזרות של חמש שנים במנזר והתבודדות בו.
שירתו הייתה מעט אפלה, קצת חתרנית, עם קורטוב של מסתורין ותנועה פילוסופית בין בשר ורוח ותכנים שבהם מככבים דת, אהבה, מיניות חמקמקה ורבת פנים, הרבה יהדות וקורטוב של נצרות וישו, אם להזכיר עוד יהודי שהצליח בעולם הגדול.
הוא היה כותב ומשורר שהרבה לעסוק באלוהים ובנשים, לאו דווקא בסדר הזה. בין להיטיו של לאונרד כהן זכו להצלחה רבה היו "Suzanne" שהקדיש לידידתו סוזאן ורדל, "So Long, Marianne" שהוקדש למריאן איהלן, נורבגית שהכיר באי היווני הידרה והפכה לבת זוגו, התגוררה איתו בהידרה במשך שנים ארוכות ולה כתב רבים משיריו. היו גם "Sisters Of Mercy" המצמרר, "Everybody Knows" המאוחר, "Who By Fire" שנכתב בהשראת הפיוט "ונתנה תוקף", מפיוטי הימים הנוראים שלפני יום כיפור, הלהיט שאיתו התעדכן לאייטיז "First we take Manhattan", שיר הרומנטיקה שלו "Dance me to the end of love", השיר האלמותי "Famous Blue Raincoat" וכמובן "Chelsea Hotel #2" שהקדיש לג'ניס ג'ופלין, שאותה אהב במלון בשם זה בניו יורק.
הוא כתב את "Tower of Songs" שבו הוא מתאר את גדולי הפזמונים הנמצאים בקומות שהרבה מעליו. וכמובן שיש את "Hallelujah" - מהשירים שזכו למספר הביצועים הגדול בהיסטוריה של הפופ ובמולדתו של כהן קנדה נחשב לשיר הגדול בכל הזמנים. את אותו הללויה, אגב, הוא כתב במשך 6 שנים. הוא לא כתב בקלות כמו דילן - אצלו כל שיר נכתב בייסורים.
רבים משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל בפופ העולמי וזכו לאלפי ביצועים וגרסאות כיסוי. הוא זוהה בקול הבריטון העמוק שלו ובעיסוק הרב שלו באהבה, רוחנית וגופנית, וכמובן דת. אפרופו דת, הוא לא היה סתם יהודי, אלא יהודי חם שבמלחמת יום הכיפורים בא לארץ והופיע לאורך כל המלחמה בפני חיילי צה"ל.
מצחיק לדעת שאז אמרו שאת החיילים הוא דיכא עם השירים המלנכוליים שלו. ואגב, הוא עצמו הודה פעם שהמצב הזוגי שלו בבית היה מלא מתח וריבים עם בת זוגו באותה תקופה ולכן הוא החליט לבוא להירגע במלחמת יום כיפור...
הנה סיפורו של ענק השירה והטרובדור הגלובלי היהודי (עברית):
https://youtu.be/4WR54sIVP74?end=298
שנות ה-60 והנה הלהיט הראשון של לאונרד כהן:
https://youtu.be/6o6zMPLcXZ8
השיר שכתב למריאן אהובתו, כשחי איתה באי היווני הידרה:
https://youtu.be/aLOnQmmmlkw
בשנות ה-70 הוא כבר היה לוהט:
https://youtu.be/IVJImYNGqwk
המשמעויות הנסתרות בשיריו מרתקות לא פעם:
https://youtu.be/YNoBpDoQOOg
"מי באש" בהשפעה יהודית:
https://youtu.be/jtMi8PpyTvc
לאונרד כהן לוקח את מנהטן ואז את ברלין:
https://youtu.be/JTTC_fD598A
את הללוייה שלו הפכו אלפי ביצועים להמנון בינלאומי:
https://youtu.be/YrLk4vdY28Q
וזקנתו כיבדה אותו מאד, כמו הביצוע הזה של אחד מלהיטיו הראשונים:
https://youtu.be/DgEiDc1aXr0
איך וודי אלן שינה את הקולנוע?
יוצר-גאון בהומור ואביר שיחות הנפש, מצחיק ומשעשע אינסופי אך מסובך להפליא, וודי אלן (Woody Allen) הוא לגמרי אחד ממלכי ההומור הקולנועי.
הוא איש של ניגודים - במאי ותסריטאי גאון, עם שיאים של מועמדויות לאוסקר, אבל קולנוען שהצהיר לא פעם שאת רוב סרטיו לא ראה אפילו פעם אחת מאז שסיים לעבוד עליהם.
נבעך קולנועי שעשה הון מסרטים יצירתיים, שהפכו אותו לאגדה בניו-יורק. איש שיודע להסביר הכל אבל חייו הפרטיים הם סרט בפני עצמו, לא פעם הרבה יותר גדול מה"תקלות" הקולנועיות של הדמויות שהוא מגלם.
אבל בראש ובראשונה וודי אלן הוא יוצר גדול שלא מפסיק לרגע בעבודה האמיתית שלו - להפוך לאגדה.
כי מבחינה קולנועית, וודי אלן הוא שובר כללים סדרתי. כבר מסרטו הראשון הוא דיבר, למשל, אל המצלמה והקפיד, כמו כללים קולנועיים נוספים שהוא עתיד לשבור במהלך השנים, לנתץ את "המסך הרביעי" שוב ושוב.
המסך הרביעי הוא הקיר הבלתי קיים שבין השחקן לצופים, קיר שבו הצופים רואים אותו אבל הוא לא רואה וודאי לא מתקשר עימם. אצל וודי אלן הקיר הזה מעולם לא היה ממש חשוב...
וכמו הכללים של הקולנוע, כמעט כל דבר הוא עושה אחרת. כמי שנחשב לבמאי של העיר ניו-יורק, מעטר כל סרט במוסיקת ג'אז של פעם, כשלא פעם זה הוא שמנגן בקלרינט שלו. גם התפוקה שלו היא שם דבר. הוא אמנם לא בהוליווד ולא בסצנה ההוליוודית, אבל אם יש משהו בטוח בחיים, לא פחות מזריחת השמש בכל בוקר, הוא שכמו הוליווד כולה, וודי אלן ימשיך לעשות סרט חדש בכל שנה. מספרים עליו שמיד כשהוא מסיים סרט, הוא מתחיל לכתוב את סרטו הבא.
ועוד אילו סרטים. עד לפני כמה שנים הוא כיכב בכל סרטיו, בדמויות של יהודי נוירוטי ומשעשע, מעין צ'ארלי צ'פלין מעודכן, כשהוא מקיף את עצמו בסוללת כוכבים. ואם הזכרנו את הכוכבים, חייו הפרטיים הם ערימה של בעיות ושערוריות, שהמרכזית שבהן הייתה השערורייה שיצר, כשזנח את בת זוגו, השחקנית מיה פארו, לטובת זוגיות עם בתה המאומצת...
חייו הובילו אותו למקום שבו הוא נמצא. הילד היהודי, שנולד למשפחה יהודית ב-1935, בשכונת ברוקלין שבניו-יורק, התאהב בקולנוע כבר בילדותו. בגיל 15 הוא המציא בדיחות כל כך טובות, שהחל לכתוב בדיחות בשכר לעיתונים מקומיים בעיר. התפוקה שלו, אלפי בדיחות בכל חודש, הייתה מדהימה ושנה לאחר מכן כבר כתב לקומדיות ותכניות מערכונים בטלוויזיה.
אבל הנער המוכשר רצה יותר. די מהר הוא מצא את עצמו אלן מריץ מופע סטנד-אפ במועדון בניו-יורק. את כל התכנית, מיותר לציין, הוא כתב בעצמו. הקהל התלהב ומחא לו כפיים בהתלהבות, אבל הוא היה נבוך וסתם את אוזניו בידיו. הקהל מת על זה ודי מהר הוא הבין שהקטע של חוסר הביטחון הופך לנקודת המשיכה שלו והוא הגדיל אותו. דמות הנבעך, החששן והמגומגם של וודי אלן הפכה אותו די מהר לסוג של אייקון ניו-יורקי. כשהוא לקח אותה לקולנוע - היא כבר הפכה לאגדה.
הנה סיפורו והקריירה של וודי אלן (עברית):
https://youtu.be/SwUf1rNisUE
חייו של וודי אלן והקריירה שלו הם פתלתלים:
https://youtu.be/tqD4_5uPvXg
סצנת "החקירה העצמית" שלו בבית המשפט מהסרט "בננות":
https://youtu.be/8a3mk9sp0oE
שובר את הקיר הרביעי בסרט "הרומן שלי עם אנני", כשהוא שולף את מרשל מקלוהן לוויכוח על מקלוהן, בתור לקולנוע:
https://youtu.be/sXJ8tKRlW3E
וסרטיו הגדולים:
https://youtu.be/FwXr1BRajV0
יוצר-גאון בהומור ואביר שיחות הנפש, מצחיק ומשעשע אינסופי אך מסובך להפליא, וודי אלן (Woody Allen) הוא לגמרי אחד ממלכי ההומור הקולנועי.
הוא איש של ניגודים - במאי ותסריטאי גאון, עם שיאים של מועמדויות לאוסקר, אבל קולנוען שהצהיר לא פעם שאת רוב סרטיו לא ראה אפילו פעם אחת מאז שסיים לעבוד עליהם.
נבעך קולנועי שעשה הון מסרטים יצירתיים, שהפכו אותו לאגדה בניו-יורק. איש שיודע להסביר הכל אבל חייו הפרטיים הם סרט בפני עצמו, לא פעם הרבה יותר גדול מה"תקלות" הקולנועיות של הדמויות שהוא מגלם.
אבל בראש ובראשונה וודי אלן הוא יוצר גדול שלא מפסיק לרגע בעבודה האמיתית שלו - להפוך לאגדה.
כי מבחינה קולנועית, וודי אלן הוא שובר כללים סדרתי. כבר מסרטו הראשון הוא דיבר, למשל, אל המצלמה והקפיד, כמו כללים קולנועיים נוספים שהוא עתיד לשבור במהלך השנים, לנתץ את "המסך הרביעי" שוב ושוב.
המסך הרביעי הוא הקיר הבלתי קיים שבין השחקן לצופים, קיר שבו הצופים רואים אותו אבל הוא לא רואה וודאי לא מתקשר עימם. אצל וודי אלן הקיר הזה מעולם לא היה ממש חשוב...
וכמו הכללים של הקולנוע, כמעט כל דבר הוא עושה אחרת. כמי שנחשב לבמאי של העיר ניו-יורק, מעטר כל סרט במוסיקת ג'אז של פעם, כשלא פעם זה הוא שמנגן בקלרינט שלו. גם התפוקה שלו היא שם דבר. הוא אמנם לא בהוליווד ולא בסצנה ההוליוודית, אבל אם יש משהו בטוח בחיים, לא פחות מזריחת השמש בכל בוקר, הוא שכמו הוליווד כולה, וודי אלן ימשיך לעשות סרט חדש בכל שנה. מספרים עליו שמיד כשהוא מסיים סרט, הוא מתחיל לכתוב את סרטו הבא.
ועוד אילו סרטים. עד לפני כמה שנים הוא כיכב בכל סרטיו, בדמויות של יהודי נוירוטי ומשעשע, מעין צ'ארלי צ'פלין מעודכן, כשהוא מקיף את עצמו בסוללת כוכבים. ואם הזכרנו את הכוכבים, חייו הפרטיים הם ערימה של בעיות ושערוריות, שהמרכזית שבהן הייתה השערורייה שיצר, כשזנח את בת זוגו, השחקנית מיה פארו, לטובת זוגיות עם בתה המאומצת...
חייו הובילו אותו למקום שבו הוא נמצא. הילד היהודי, שנולד למשפחה יהודית ב-1935, בשכונת ברוקלין שבניו-יורק, התאהב בקולנוע כבר בילדותו. בגיל 15 הוא המציא בדיחות כל כך טובות, שהחל לכתוב בדיחות בשכר לעיתונים מקומיים בעיר. התפוקה שלו, אלפי בדיחות בכל חודש, הייתה מדהימה ושנה לאחר מכן כבר כתב לקומדיות ותכניות מערכונים בטלוויזיה.
אבל הנער המוכשר רצה יותר. די מהר הוא מצא את עצמו אלן מריץ מופע סטנד-אפ במועדון בניו-יורק. את כל התכנית, מיותר לציין, הוא כתב בעצמו. הקהל התלהב ומחא לו כפיים בהתלהבות, אבל הוא היה נבוך וסתם את אוזניו בידיו. הקהל מת על זה ודי מהר הוא הבין שהקטע של חוסר הביטחון הופך לנקודת המשיכה שלו והוא הגדיל אותו. דמות הנבעך, החששן והמגומגם של וודי אלן הפכה אותו די מהר לסוג של אייקון ניו-יורקי. כשהוא לקח אותה לקולנוע - היא כבר הפכה לאגדה.
הנה סיפורו והקריירה של וודי אלן (עברית):
https://youtu.be/SwUf1rNisUE
חייו של וודי אלן והקריירה שלו הם פתלתלים:
https://youtu.be/tqD4_5uPvXg
סצנת "החקירה העצמית" שלו בבית המשפט מהסרט "בננות":
https://youtu.be/8a3mk9sp0oE
שובר את הקיר הרביעי בסרט "הרומן שלי עם אנני", כשהוא שולף את מרשל מקלוהן לוויכוח על מקלוהן, בתור לקולנוע:
https://youtu.be/sXJ8tKRlW3E
וסרטיו הגדולים:
https://youtu.be/FwXr1BRajV0
מיהו מארק צוקרברג מייסד פייסבוק?
באפריל 2018, כשמייסד פייסבוק והמנכ"ל שלה, מארק צוקרברג, הגיע לשימוע בקונגרס האמריקאי, זה נראה ממש מסוכן לעתידו. החנון, שהקים בעשור שלפני כן, את חברת האינטרנט הגדולה בהיסטוריה, הגיע כדי להגן על מקום עבודתו ועל משרתו. הוא ישב למול חברי קונגרס נבוכים, שראו לפניהם את העתיד.
הבחור הצעיר והמבריק שישב מולם, הסביר להם בנחת ובבגרות את כל מה שקרה ונטל אחריות על המשגים שנעשו, כשמידע של יותר מ-80 מיליון משתמשי הרשת החברתית הודלף ממנה וגרם ככל הנראה לשינוי בתוצאות הבחירות בארצות הברית. הוא ענה על המוני שאלות של חברי הקונגרס, שבעיקר הראו עד כמה העולם הישן, של הפוליטיקאים, לא ממש מבין את רוח הזמן ואת העולם של המילניאלס, שצוקרברג הוא המנהיג הברור שלו, גם אם לא התכוון לכך.
המניה של פייסבוק בבורסה, גאתה באותו יום בכ-4.5%. היא הראתה שהמשקיעים נותנים אמון חד משמעי ביכולתו של צוקרברג להמשיך ולנהל את חברת הענק המצליחה, בת 2 מיליארד המשתמשים, שהקים בעצמו בגיל 20 ומשהו.
מדובר ללא ספק בחנון המצליח בכל הזמנים. מי שהיה סטודנט ומתכנת, יליד 1984, החליט בעשור שלפני, להקים אתר שבו אנשים יוכלו לראות ולדרג תמונות של סטודנטיות וגם קצת סטודנטים אחרים, אתר שהפך להצלחה מסחררת. צוקרברג הפך די מהר לאחד האנשים העשירים בתבל, עוד בטרם מלאו לו 30. אגב, עם לידת בתו הראשונה, הוא התחייב לתרום 99% מהמניות שלו בפייסבוק לצדקה. מדובר בעשרות מיליארדי דולרים...
אז מי שדחה בנימוס הצעת רכש של פייסבוק, בת מיליארד דולר מחברת יאהו, עוד בתחילת הדרך, ידע בדיוק מה הוא עושה. בהנהגתו הגיעה פייסבוק להיות חברת הפרסום השנייה בגודלה בעולם, עם הכנסות ענק ושליטה בכמעט כל היבט אפשרי בחברה העולמית, בכלכלת המידע ובפוליטיקה הבינלאומית, כולל הפלת ממשלות בעולם הערבי, העלאת דאעש לגדולה וככל הנראה גם שינוי שמו של הנשיא הנבחר באמריקה.
לאחר ההתגברות על המשבר ההוא, עתידו של צוקרברג שב להיראות ורוד ונראה היה שאם לא יקרה משהו בלתי צפוי, הוא עתיד להפוך בעצמו, ביום מן הימים, למנהיג ארצות הברית של אמריקה.
עם זאת ב-2021 עמד אתגר גדול בפני פייסבוק והמנכ"ל שלה - ממשלת ארה"ב ומערכת החוק שלה מאשימים את החברה בפרקטיקות עסקיות שמזכירות ארגוני פשע ומנסים לפרק את כוחה העצום. תחרות לא הוגנת במתחרים וקניית שחקנים עסקיים המאיימים עליה הן פרקטיקות בעייתיות עד אסורות בחוקי ההגבלים העסקיים. במקרה של פייסבוק הם ביצרו את מעמדה כחברה החזקה ביותר באינטרנט, אחרי גוגל.
הנה תקציר דרכו של צוקרברג להיות אחד האנשים החזקים בעולם:
https://youtu.be/5ULR988bztQ
בסרט "הרשת החברתית" מתוארים החודשים הראשונים של פייסבוק:
http://youtu.be/lB95KLmpLR4?t=7s
מארק צוקרברג התחייב לתרום את מרבית הונו לצדקה (עברית):
https://youtu.be/8HTbwXJTCwY
הוא כבר הפך לדמות תרבותית שמקדישים לה שירים:
https://youtu.be/2_hkk6lFTb4
מילות השראה שלו (מתורגם):
https://youtu.be/0ZEklpXQB6g
ממנו צריכים ללמוד על פרטיות (עברית):
https://youtu.be/fT8_okDdg4c
בחיוך גדול הנה ייעוץ של שפיגלר הכריש המשעשע לצוקרברג:
https://youtu.be/5gpXJWRMdq8
וסיפור הקמת פייסבוק בסרט תיעודי ארוך:
https://youtu.be/5WiDIhIkPoM?long=yes
באפריל 2018, כשמייסד פייסבוק והמנכ"ל שלה, מארק צוקרברג, הגיע לשימוע בקונגרס האמריקאי, זה נראה ממש מסוכן לעתידו. החנון, שהקים בעשור שלפני כן, את חברת האינטרנט הגדולה בהיסטוריה, הגיע כדי להגן על מקום עבודתו ועל משרתו. הוא ישב למול חברי קונגרס נבוכים, שראו לפניהם את העתיד.
הבחור הצעיר והמבריק שישב מולם, הסביר להם בנחת ובבגרות את כל מה שקרה ונטל אחריות על המשגים שנעשו, כשמידע של יותר מ-80 מיליון משתמשי הרשת החברתית הודלף ממנה וגרם ככל הנראה לשינוי בתוצאות הבחירות בארצות הברית. הוא ענה על המוני שאלות של חברי הקונגרס, שבעיקר הראו עד כמה העולם הישן, של הפוליטיקאים, לא ממש מבין את רוח הזמן ואת העולם של המילניאלס, שצוקרברג הוא המנהיג הברור שלו, גם אם לא התכוון לכך.
המניה של פייסבוק בבורסה, גאתה באותו יום בכ-4.5%. היא הראתה שהמשקיעים נותנים אמון חד משמעי ביכולתו של צוקרברג להמשיך ולנהל את חברת הענק המצליחה, בת 2 מיליארד המשתמשים, שהקים בעצמו בגיל 20 ומשהו.
מדובר ללא ספק בחנון המצליח בכל הזמנים. מי שהיה סטודנט ומתכנת, יליד 1984, החליט בעשור שלפני, להקים אתר שבו אנשים יוכלו לראות ולדרג תמונות של סטודנטיות וגם קצת סטודנטים אחרים, אתר שהפך להצלחה מסחררת. צוקרברג הפך די מהר לאחד האנשים העשירים בתבל, עוד בטרם מלאו לו 30. אגב, עם לידת בתו הראשונה, הוא התחייב לתרום 99% מהמניות שלו בפייסבוק לצדקה. מדובר בעשרות מיליארדי דולרים...
אז מי שדחה בנימוס הצעת רכש של פייסבוק, בת מיליארד דולר מחברת יאהו, עוד בתחילת הדרך, ידע בדיוק מה הוא עושה. בהנהגתו הגיעה פייסבוק להיות חברת הפרסום השנייה בגודלה בעולם, עם הכנסות ענק ושליטה בכמעט כל היבט אפשרי בחברה העולמית, בכלכלת המידע ובפוליטיקה הבינלאומית, כולל הפלת ממשלות בעולם הערבי, העלאת דאעש לגדולה וככל הנראה גם שינוי שמו של הנשיא הנבחר באמריקה.
לאחר ההתגברות על המשבר ההוא, עתידו של צוקרברג שב להיראות ורוד ונראה היה שאם לא יקרה משהו בלתי צפוי, הוא עתיד להפוך בעצמו, ביום מן הימים, למנהיג ארצות הברית של אמריקה.
עם זאת ב-2021 עמד אתגר גדול בפני פייסבוק והמנכ"ל שלה - ממשלת ארה"ב ומערכת החוק שלה מאשימים את החברה בפרקטיקות עסקיות שמזכירות ארגוני פשע ומנסים לפרק את כוחה העצום. תחרות לא הוגנת במתחרים וקניית שחקנים עסקיים המאיימים עליה הן פרקטיקות בעייתיות עד אסורות בחוקי ההגבלים העסקיים. במקרה של פייסבוק הם ביצרו את מעמדה כחברה החזקה ביותר באינטרנט, אחרי גוגל.
הנה תקציר דרכו של צוקרברג להיות אחד האנשים החזקים בעולם:
https://youtu.be/5ULR988bztQ
בסרט "הרשת החברתית" מתוארים החודשים הראשונים של פייסבוק:
http://youtu.be/lB95KLmpLR4?t=7s
מארק צוקרברג התחייב לתרום את מרבית הונו לצדקה (עברית):
https://youtu.be/8HTbwXJTCwY
הוא כבר הפך לדמות תרבותית שמקדישים לה שירים:
https://youtu.be/2_hkk6lFTb4
מילות השראה שלו (מתורגם):
https://youtu.be/0ZEklpXQB6g
ממנו צריכים ללמוד על פרטיות (עברית):
https://youtu.be/fT8_okDdg4c
בחיוך גדול הנה ייעוץ של שפיגלר הכריש המשעשע לצוקרברג:
https://youtu.be/5gpXJWRMdq8
וסיפור הקמת פייסבוק בסרט תיעודי ארוך:
https://youtu.be/5WiDIhIkPoM?long=yes
מה הייתה פרשת דרייפוס והריגול שלא היה?
פרשת דרייפוס היתה עלילה אנטישמית כנגד קצין תותחנים יהודי בצבא הצרפתי. היא החלה בעת שהואשם סרן אלפרד דרייפוס, שבגד במדינתו וריגל לטובת האויבת גרמניה.
הפרשה מתרחשת בתקופה שלאחר תבוסת צרפת לגרמנים, במלחמת צרפת פרוסיה ב-1870. העם הצרפתי ביקש לנקום והעיתון האנטישמי "המילה החופשית" מפרסם את הידיעה על דרייפוס לראשונה ובעקבותיו החל משפט דרייפוס.
דרייפוס, הקצין היהודי היחידי במטה הכללי של צבא צרפת, נחשד בשליחת מידע סודי שנשלח לשגרירות גרמניה. הוא נשפט בבית דין צבאי ומכיוון שלא היו נגדו ראיות של ממש, הציגה התביעה ראיות מזויפות, שפרקליטו של דרייפוס לא קיבל רשות לעיין בהן.
פסק הדין קבע שדרייפוס אשם בבגידה והוא נידון למאסר עולם באי השדים שמול חופי גיאנה הצרפתית.
גם הדרגות הצבאיות של דרייפוס נשללו ממנו, בטקס צבאי משפיל בכיכר העיר, כשמסביב המון אדם הקורא קריאות אנטישמיות נגד היהודים.
שנים אחר כך, בעקבות מאמר בשם "אני מאשים" ("J'accuse") של הסופר הצרפתי אמיל זולא, מאמר שבו האשים את ראשי הצבא בזיוף הראיות להרשעתו של דרייפוס, הפכה הפרשה לסיפור עולמי. לאחר סדרת משפטים, אחד כנגד זולא ועוד שני משפטים חוזרים לדרייפוס, זוכה הקצין היהודי ב-1906 מכל אשמה.
לאחר ששמו של דרייפוס טוהר לחלוטין והוא הוחזר לצבא ואף זכה לאות לגיון הכבוד הצרפתי, הכל חזר לכאורה לשגרה. אבל השפעתה של הפרשה הקשה והאנטישמיות האיומה שהתגלתה בה, השפיעה מאד על עיתונאי יהודי בשם הרצל, שהבין שהאנטישמיות באירופה חייבת להוביל את העם היהודי אל מדינה משלו ולעצמאות בארצו.
הרצל החל לפעול למימוש החזון הזה והתנועה הציונית יצאה לדרך. כך הפך משפט ראווה אנטישמי לגורם שיניע את הציונות ואת שיבת היהודים לארצם, ארץ האבות ובהמשך ההיסטוריה להקמת המדינה היהודית היא מדינת ישראל.
הנה פרשת דרייפוס (עברית):
http://youtu.be/UmhynKCzLgs
על הפרשה שהציתה את הציונות (עברית):
https://youtu.be/HnLpTqVLRnQ
טקס הסרת הדרגות המשפיל מתוך סרט (מתורגם):
https://youtu.be/VOB3D3crVfw
מותר לחייך, גם אם היה אז עצוב (עברית):
https://youtu.be/mxw8hDV1nWs
והשתלשלות פרשת דרייפוס שתהווה נקודת מפנה לרעיון הציוני (מתורגם):
https://youtu.be/yC8aMb2fI9s?long=yes
פרשת דרייפוס היתה עלילה אנטישמית כנגד קצין תותחנים יהודי בצבא הצרפתי. היא החלה בעת שהואשם סרן אלפרד דרייפוס, שבגד במדינתו וריגל לטובת האויבת גרמניה.
הפרשה מתרחשת בתקופה שלאחר תבוסת צרפת לגרמנים, במלחמת צרפת פרוסיה ב-1870. העם הצרפתי ביקש לנקום והעיתון האנטישמי "המילה החופשית" מפרסם את הידיעה על דרייפוס לראשונה ובעקבותיו החל משפט דרייפוס.
דרייפוס, הקצין היהודי היחידי במטה הכללי של צבא צרפת, נחשד בשליחת מידע סודי שנשלח לשגרירות גרמניה. הוא נשפט בבית דין צבאי ומכיוון שלא היו נגדו ראיות של ממש, הציגה התביעה ראיות מזויפות, שפרקליטו של דרייפוס לא קיבל רשות לעיין בהן.
פסק הדין קבע שדרייפוס אשם בבגידה והוא נידון למאסר עולם באי השדים שמול חופי גיאנה הצרפתית.
גם הדרגות הצבאיות של דרייפוס נשללו ממנו, בטקס צבאי משפיל בכיכר העיר, כשמסביב המון אדם הקורא קריאות אנטישמיות נגד היהודים.
שנים אחר כך, בעקבות מאמר בשם "אני מאשים" ("J'accuse") של הסופר הצרפתי אמיל זולא, מאמר שבו האשים את ראשי הצבא בזיוף הראיות להרשעתו של דרייפוס, הפכה הפרשה לסיפור עולמי. לאחר סדרת משפטים, אחד כנגד זולא ועוד שני משפטים חוזרים לדרייפוס, זוכה הקצין היהודי ב-1906 מכל אשמה.
לאחר ששמו של דרייפוס טוהר לחלוטין והוא הוחזר לצבא ואף זכה לאות לגיון הכבוד הצרפתי, הכל חזר לכאורה לשגרה. אבל השפעתה של הפרשה הקשה והאנטישמיות האיומה שהתגלתה בה, השפיעה מאד על עיתונאי יהודי בשם הרצל, שהבין שהאנטישמיות באירופה חייבת להוביל את העם היהודי אל מדינה משלו ולעצמאות בארצו.
הרצל החל לפעול למימוש החזון הזה והתנועה הציונית יצאה לדרך. כך הפך משפט ראווה אנטישמי לגורם שיניע את הציונות ואת שיבת היהודים לארצם, ארץ האבות ובהמשך ההיסטוריה להקמת המדינה היהודית היא מדינת ישראל.
הנה פרשת דרייפוס (עברית):
http://youtu.be/UmhynKCzLgs
על הפרשה שהציתה את הציונות (עברית):
https://youtu.be/HnLpTqVLRnQ
טקס הסרת הדרגות המשפיל מתוך סרט (מתורגם):
https://youtu.be/VOB3D3crVfw
מותר לחייך, גם אם היה אז עצוב (עברית):
https://youtu.be/mxw8hDV1nWs
והשתלשלות פרשת דרייפוס שתהווה נקודת מפנה לרעיון הציוני (מתורגם):
https://youtu.be/yC8aMb2fI9s?long=yes
מי היה דוד בן גוריון?
דוד בן גוריון, מייסד מדינת ישראל, הפך ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון שלה. בן גוריון היה ממנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית. למרות הסיכון הכרוך בכך, הוא החליט, דחף, שכנע את חבריו והכריז על הקמת המדינה בתאריך ה' באייר, תש"ח.
בן גוריון עיצב את דמות המדינה הצעירה ודמותו של צה"ל, כצבא העם. בעיקר חשובה היתה תפיסתו את צה"ל כצבא העם כולו, יחסו לנושא החינוך וחשיבותו לכל אזרח בישראל ויחסו לעליה לארץ, כשלמרות הקשיים והמצוקה הכלכלית בשנותיה הראשונות של המדינה, התעקש בן גוריון להעלות אליה כל יהודי שניתן.
בן גוריון גם האמין ביישוב הנגב ובשנת 1953 הוא התקבל כחבר ועבר לגור בצריף רעוע בקיבוץ שדה בוקר שבנגב, יחד עם אשתו פולה וברצון לסמן לאחרים על חשיבות הנושא.
בשנת 1963 כשפרש מהחיים הפוליטיים הוא העביר סופית את מקום מגוריו אל הקיבוץ. שם הוא התגורר עד למותו.
הנה סיפור חייו של דויד בן גוריון (עברית):
https://youtu.be/N02yTb1URDU
רגעים אישיים של מנהיג אמיתי (עברית):
https://youtu.be/LiPuugbVts4
כך צמח מנהיג ומייסד מדינת ישראל (עברית):
http://youtu.be/xM4GkFMRaAU
בן גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל (עברית):
https://youtu.be/EfqxqSB5Rl8
מתראיין בטלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/jXb5FXtSuJ4
על חומרי ראיון עם בן גוריון שנמצאו והפכו לסרט (עברית):
https://youtu.be/S7ZNTido0yw
הנה סיפור הקמת המדינה ע"י בן גוריון (עברית):
https://youtu.be/jGDUgvDnZKI?long=yes
סקירה מלאה של דמותו ומעשיו של מייסד המדינה היהודית (מתורגם):
https://youtu.be/IfZPQh5yXgE?long=yes
סרט תיעודי על חייו של בן גוריון (עברית):
https://youtu.be/PwOjaUArjNE?long=yes
ותכנית חינוכית על דרכו המופתית של מייסד המדינה - בן גוריון (עברית):
https://youtu.be/lJLzKA6IjvA?long=yes
דוד בן גוריון, מייסד מדינת ישראל, הפך ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון שלה. בן גוריון היה ממנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית. למרות הסיכון הכרוך בכך, הוא החליט, דחף, שכנע את חבריו והכריז על הקמת המדינה בתאריך ה' באייר, תש"ח.
בן גוריון עיצב את דמות המדינה הצעירה ודמותו של צה"ל, כצבא העם. בעיקר חשובה היתה תפיסתו את צה"ל כצבא העם כולו, יחסו לנושא החינוך וחשיבותו לכל אזרח בישראל ויחסו לעליה לארץ, כשלמרות הקשיים והמצוקה הכלכלית בשנותיה הראשונות של המדינה, התעקש בן גוריון להעלות אליה כל יהודי שניתן.
בן גוריון גם האמין ביישוב הנגב ובשנת 1953 הוא התקבל כחבר ועבר לגור בצריף רעוע בקיבוץ שדה בוקר שבנגב, יחד עם אשתו פולה וברצון לסמן לאחרים על חשיבות הנושא.
בשנת 1963 כשפרש מהחיים הפוליטיים הוא העביר סופית את מקום מגוריו אל הקיבוץ. שם הוא התגורר עד למותו.
הנה סיפור חייו של דויד בן גוריון (עברית):
https://youtu.be/N02yTb1URDU
רגעים אישיים של מנהיג אמיתי (עברית):
https://youtu.be/LiPuugbVts4
כך צמח מנהיג ומייסד מדינת ישראל (עברית):
http://youtu.be/xM4GkFMRaAU
בן גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל (עברית):
https://youtu.be/EfqxqSB5Rl8
מתראיין בטלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/jXb5FXtSuJ4
על חומרי ראיון עם בן גוריון שנמצאו והפכו לסרט (עברית):
https://youtu.be/S7ZNTido0yw
הנה סיפור הקמת המדינה ע"י בן גוריון (עברית):
https://youtu.be/jGDUgvDnZKI?long=yes
סקירה מלאה של דמותו ומעשיו של מייסד המדינה היהודית (מתורגם):
https://youtu.be/IfZPQh5yXgE?long=yes
סרט תיעודי על חייו של בן גוריון (עברית):
https://youtu.be/PwOjaUArjNE?long=yes
ותכנית חינוכית על דרכו המופתית של מייסד המדינה - בן גוריון (עברית):
https://youtu.be/lJLzKA6IjvA?long=yes
מה תרם לתרבות האמן מאן ריי?
האמן האמריקני ממוצא יהודי, מאן ריי, היה אמן ענק שאין דומה לו. שמו המקורי היה עמנואל רודניצקי. הוא היה בן לחייט ותופרת ממשפחת מהגרים יהודים מרוסיה, שהגיעו לארצות-הברית בתחילת המאה ה-20.
כשהגיע מאן ריי לפאריס בגיל 31, הוא הפך לדמות מרכזית באוונגרד של אותה תקופה. הוא נמנה על זרם הדאדא, אבל נטה גם לסוריאליזם. הוא החל כצייר, אך כשרצה לתעד את ציוריו הוא גילה שהוא עושה זאת טוב מאחרים ולימד את עצמו צילום. ריי התאהב במדיום הצילום והיה לצלם ניסיוני, צלם אופנה וצלם דיוקנאות נודע. בנוסף לצילום וציור הוא גם עסק בפיסול, כתיבה וקולנוע.
טכניקה שבה הרבה להשתמש היא הפוטוגרמה, שבה חיבר ריי דימויים ועצמים שונים על נייר הצילום ומהכל הוא יצר בפיתוח דימוי אחד שלם. הוא קרא לעבודותיו בתחום "ריוגרפיות". הוא השתמש גם בשיטה שקרא לה "סולריזציה" כדי להרחיק את יצירתו מהמציאות.
עבודות מפורסמות כמו "הכינור של אינגרס" ו"דמעות זכוכית" הפכו אותו לאחד מגדולי הצלמים בכל הזמנים.
ידועות גם עבודות ה"רדי מייד" המפורסמות שלו, ביניהן "חפץ המיועד להריסה", שנעשתה בהשראת חברו מרסל דושאן ו"מתנה", שהציגה מגהץ ביתי צבוע ועליו מסמרים.
אך מאן ריי זכור במיוחד בזכות הדיוקנאות שצילם, של אייקוני התרבות של המאה ה-20. הוא העביר בדיוקנאות אלה רעיונות שונים ותובנות לגבי המצולמים והאישיות המיוחדת של כל אחד מהם.
הנה סרטון על מאן ריי:
http://youtu.be/AeSq3mlYytE
סרט אנימציה קצר שמבוסס על הצילום "הכינור של אנגר" של מאן ריי:
http://youtu.be/mmg6oFat0XU
וסרט תיעודי על עבודתו של מאן ריי:
https://youtu.be/HjmdXK5zbak?long=yes
האמן האמריקני ממוצא יהודי, מאן ריי, היה אמן ענק שאין דומה לו. שמו המקורי היה עמנואל רודניצקי. הוא היה בן לחייט ותופרת ממשפחת מהגרים יהודים מרוסיה, שהגיעו לארצות-הברית בתחילת המאה ה-20.
כשהגיע מאן ריי לפאריס בגיל 31, הוא הפך לדמות מרכזית באוונגרד של אותה תקופה. הוא נמנה על זרם הדאדא, אבל נטה גם לסוריאליזם. הוא החל כצייר, אך כשרצה לתעד את ציוריו הוא גילה שהוא עושה זאת טוב מאחרים ולימד את עצמו צילום. ריי התאהב במדיום הצילום והיה לצלם ניסיוני, צלם אופנה וצלם דיוקנאות נודע. בנוסף לצילום וציור הוא גם עסק בפיסול, כתיבה וקולנוע.
טכניקה שבה הרבה להשתמש היא הפוטוגרמה, שבה חיבר ריי דימויים ועצמים שונים על נייר הצילום ומהכל הוא יצר בפיתוח דימוי אחד שלם. הוא קרא לעבודותיו בתחום "ריוגרפיות". הוא השתמש גם בשיטה שקרא לה "סולריזציה" כדי להרחיק את יצירתו מהמציאות.
עבודות מפורסמות כמו "הכינור של אינגרס" ו"דמעות זכוכית" הפכו אותו לאחד מגדולי הצלמים בכל הזמנים.
ידועות גם עבודות ה"רדי מייד" המפורסמות שלו, ביניהן "חפץ המיועד להריסה", שנעשתה בהשראת חברו מרסל דושאן ו"מתנה", שהציגה מגהץ ביתי צבוע ועליו מסמרים.
אך מאן ריי זכור במיוחד בזכות הדיוקנאות שצילם, של אייקוני התרבות של המאה ה-20. הוא העביר בדיוקנאות אלה רעיונות שונים ותובנות לגבי המצולמים והאישיות המיוחדת של כל אחד מהם.
הנה סרטון על מאן ריי:
http://youtu.be/AeSq3mlYytE
סרט אנימציה קצר שמבוסס על הצילום "הכינור של אנגר" של מאן ריי:
http://youtu.be/mmg6oFat0XU
וסרט תיעודי על עבודתו של מאן ריי:
https://youtu.be/HjmdXK5zbak?long=yes
