מה היו משפטי נירנברג?
משפטי נירנברג (Nuremberg Trials) הם אחת הדוגמאות הטובות למושג "צדק של מנצחים" ודוגמה לתקדים חשוב בהקשר לזכויות האדם גם במלחמה.
בתום מלחמת העולם השנייה הייתה העיר הגרמנית נירנברג שטח חסות אמריקאי. היא נבחרה אז כאתר סמלי לאירוע המשפטי המכונן והמוצדק לסיום המלחמה: משפטים בהם שפטו המנצחים של בנות הברית את מנהיגי הנאצים וראשי המשטר הנאצי, באשמה של פשעים נגד האנושות, רצח עם ופשעי מלחמה בכלל.
המשפטים הללו נולדו בעיקר כתוצאה מההלם בו הוכו אזרחי העולם, במיוחד העולם הדמוקרטי, נוכח מעשי הזוועה שביצעו הנאצים, הן בהשמדה העצומה והמאורגנת כל כך בשואת העם היהודי והן במיליונים אחרים מבני העמים שנרצחו, עונו והובלו להשמדה.
אבל סדרת המשפטים הללו התקיימה בעיר הגרמנית נירנברג כי זו הייתה העיר בה חגגו אנשי המפלגה הנאצית, היטלר ובכירי המשטר הנאצי לפני המלחמה את הנצחונות והשנאה הגזענית. בה הם קיימים את העצרות הענקיות שלהם והעלו את היטלר ורעיונותיו לכדי אלוהות חדשה לגרמנים.
בעיר נירנברג גם חוקקו הנאצים ב-1935 את "חוקי נירנברג" האנטישמיים, חוקי הגזע הגרמנים והמעוותים, חוקי שנאה וגזענות שנועדו להפלות ולהחרים של היהודים, הצוענים, הקהילה הגאה ועוד.
השינוי שסימלו המשפטים הללו היה עצום. אם במלחמות הקודמות, אלו שלפני המאה ה-20, נהגו מנהיגים ושליטים לעשות הכל כדי לנצח, כולל להורות לצבאם לטבוח, להפציץ, להפגיז, לשרוף ולהשמיד, הרי שכאן הועבר מסר שלא ניתן לפספס.
מכאן מנהיגים, מפקדים ובכירי צבאות הבינו שדבר לא ייגן עליהם עם ביצוע פשעי מלחמה כאלה.
במהלך העדויות המזוויעות לפשעי המשטר הנאצי, שמע העולם על "פשעים נגד האנושות", מושג חדש שנכנס לשיח הבינלאומי מאז. הנתונים המספריים, הארגון השיטתי של הרצח וההשמדה ותקשורת ההמונים, שדיווחה על הפרטים הללו לציבור בעולם כולו - כל אלו לא הותירו ספק בחשיבות הרעיון של פשעים ברף החמור כל כך - נגד האנושות עצמה.
בתום במשפטים נידונו 12 נאשמים למוות. רק עשרה מהם הוצאו להורג. אחד נוסף התאבד בטרם בוצע גזר הדין ואחד אחר נעדר מהמשפט וככל הנראה מת עוד לפני שהחל. נאשמים נוספים נידונו למאסר אותו ריצו בכלא וחלק קטן מהנאשמים זוכה.
משפטי נירנברג היו סימן דרך לשינוי בחשיבה ובחוקים הבינלאומיים, שעוררה המלחמה הגדולה, האיומה וההרסנית שידע העולם מעודו. בעיר, ששמה סימן את חוקי הגזע של גרמניה, נשפטו כעת מנהיגים, מפקדים ופושעים נוספים. במידה רבה, אם כי לא תמיד מספקת, שינו המשפטים הללו את המציאות מאז.
משפטי נירנברג (Nuremberg Trials) הם אחת הדוגמאות הטובות למושג "צדק של מנצחים" ודוגמה לתקדים חשוב בהקשר לזכויות האדם גם במלחמה.
בתום מלחמת העולם השנייה הייתה העיר הגרמנית נירנברג שטח חסות אמריקאי. היא נבחרה אז כאתר סמלי לאירוע המשפטי המכונן והמוצדק לסיום המלחמה: משפטים בהם שפטו המנצחים של בנות הברית את מנהיגי הנאצים וראשי המשטר הנאצי, באשמה של פשעים נגד האנושות, רצח עם ופשעי מלחמה בכלל.
המשפטים הללו נולדו בעיקר כתוצאה מההלם בו הוכו אזרחי העולם, במיוחד העולם הדמוקרטי, נוכח מעשי הזוועה שביצעו הנאצים, הן בהשמדה העצומה והמאורגנת כל כך בשואת העם היהודי והן במיליונים אחרים מבני העמים שנרצחו, עונו והובלו להשמדה.
אבל סדרת המשפטים הללו התקיימה בעיר הגרמנית נירנברג כי זו הייתה העיר בה חגגו אנשי המפלגה הנאצית, היטלר ובכירי המשטר הנאצי לפני המלחמה את הנצחונות והשנאה הגזענית. בה הם קיימים את העצרות הענקיות שלהם והעלו את היטלר ורעיונותיו לכדי אלוהות חדשה לגרמנים.
בעיר נירנברג גם חוקקו הנאצים ב-1935 את "חוקי נירנברג" האנטישמיים, חוקי הגזע הגרמנים והמעוותים, חוקי שנאה וגזענות שנועדו להפלות ולהחרים של היהודים, הצוענים, הקהילה הגאה ועוד.
השינוי שסימלו המשפטים הללו היה עצום. אם במלחמות הקודמות, אלו שלפני המאה ה-20, נהגו מנהיגים ושליטים לעשות הכל כדי לנצח, כולל להורות לצבאם לטבוח, להפציץ, להפגיז, לשרוף ולהשמיד, הרי שכאן הועבר מסר שלא ניתן לפספס.
מכאן מנהיגים, מפקדים ובכירי צבאות הבינו שדבר לא ייגן עליהם עם ביצוע פשעי מלחמה כאלה.
במהלך העדויות המזוויעות לפשעי המשטר הנאצי, שמע העולם על "פשעים נגד האנושות", מושג חדש שנכנס לשיח הבינלאומי מאז. הנתונים המספריים, הארגון השיטתי של הרצח וההשמדה ותקשורת ההמונים, שדיווחה על הפרטים הללו לציבור בעולם כולו - כל אלו לא הותירו ספק בחשיבות הרעיון של פשעים ברף החמור כל כך - נגד האנושות עצמה.
בתום במשפטים נידונו 12 נאשמים למוות. רק עשרה מהם הוצאו להורג. אחד נוסף התאבד בטרם בוצע גזר הדין ואחד אחר נעדר מהמשפט וככל הנראה מת עוד לפני שהחל. נאשמים נוספים נידונו למאסר אותו ריצו בכלא וחלק קטן מהנאשמים זוכה.
משפטי נירנברג היו סימן דרך לשינוי בחשיבה ובחוקים הבינלאומיים, שעוררה המלחמה הגדולה, האיומה וההרסנית שידע העולם מעודו. בעיר, ששמה סימן את חוקי הגזע של גרמניה, נשפטו כעת מנהיגים, מפקדים ופושעים נוספים. במידה רבה, אם כי לא תמיד מספקת, שינו המשפטים הללו את המציאות מאז.
