מה הסיפור המופלא של הלימון?
לימון (Lemon) הוא פרי הדר (citrus fruit), פרי שהוא מגוון ורב תכליתי בשימושיו. מאוכל לניקיון, דרך פולחן דתי והיסטוריה מרתקת, מהלימון שלו עשה המין האנושי לימונדה, במשך אלפי שנים.
הלימון ידוע בצבעו הצהוב הבוהק, בטעמו החמצמץ ובשימושים הרבים והמגוונים שלו במטבח, מבישול ואפייה ועד לבריאות וניקיון הבית. תרבות האוכל מעדיפה אותו להכנת לימונדה טעימה וקישוט למשקאות, הוספת מיץ לימון לסלטים וסחיטת מיץ לימון על דגים ובשרים ועד לימונים כבושים.
הקארוטנואיד (carotenoid) הוא הפיגמנט שמעניק ללימון את הגוון שלו. אגב, זה אותו פיגמנט שנותן גם לגזר את צבעו, הכתום דווקא. המעניין הוא שכאשר הלימון מבשיל והכלורופיל שבו מתפרק, הקרוטנואיד מקבל גוון צהוב שממש זורח.
בזכות העובדה שלימונים מכילים המון ויטמין C, סיבים, אשלגן, מגנזיום ועוד מינרלים. הם מהווים כבר מאות שנים תרופה טבעית לחיזוק המערכת החיסונית. סחיטה של מיץ לימון אל תוך מים חמים והוספת דבש מסייעת להקלה על כאב גרון ועל גודש. הלימון גם עשיר בנוגדי חמצון ויכול להילחם בזיהומים. הלימונים יכולים גם לסייע בירידה במשקל והורדת כולסטרול.
בזכות התכונות האנטיבקטריאליות שלו ויכולתו לחסל חיידקים, הלימון משמש אצל רבים גם לניקוי וחיטוי של משטחים, כמו השיש במטבח ואפילו בשטיפת רצפות. החומץ שמכינים ממנו הוא אחד החומרים הכי יעילים ביום יום של רבים ובסיס להרבה טיפים שימושיים.
הלימון מכיל ציטרונלה, הידוע כדוחה חרקים טבעי. שימוש בתרסיס עשוי לימון או מריחת מיץ לימון יכולים לסייע בהרחקת יתושים וחרקים.
מסורות תרבותיות ודתיות שונות בעולם משתמשות בלימונים כחלק מהפולחן והטקסים שלהן. יש תרבויות שבהן מאמינים בתכונות המטהרות של הלימון ומשתמשים בהם בטקסי טיהור וניקוי הגוף והנפש.
גם ליופי לימון יכול לתרום. שפשוף של קליפת לימון בשיניים, או מריחת מיץ לימון עליהן, יכולים לסייע בניקוי ולהעניק להן מראה בהיר יותר, כמעט הלבנת שיניים.
ליבשת אמריקה היה זה קולומבוס שהביא את זרעי הלימון בשנת 1493, כשהם נשתלו באחד היישובים האירופיים הראשונים בעולם החדש - האי היספניולה.
במשך מאות שנים היו הלימונים נדירים ובעלי ערך כל כך גבוה, שמלכים נהגו להעניק אותם זה לזה, כמתנות וסמל סטטוס. נשים בתקופת הרנסנס האדימו את שפתיהן באמצעות מיץ הלימון הטבעי.
השורשים האיטלקיים עמוקים מאוד והרבה לפני שאמלפי הפכה ליעד תיירותי. בעבר היא הייתה הרפובליקה הימית הראשונה של מה שלימים תהיה איטליה המאוחדת. לפני מילניום וקצת שנים הובאו לימונים לאמאלפי שבדרום איטליה. הם נקלטו במהירות באזור ושגשגו על הטרסות החצובות בצלעות ההרים שמסביב. ההצלחה והשגשוג של הלימון באמאלפי הם אדירים ומתקיימים תוך שהלימון הופך למרכיב מרכזי בנוף הקולינרי של האזור.
באמלפי מגדלים לימונים במשך מאות שנים והם נאכלים כאן יותר כמו תפוח או פרי טעים אחר. מכינים מהלימונים כאן את הפסטות האיטלקיות הנהדרות, כולל הפסטה לימון שכוללת לימונים, שום, פטרוזיליה ולימון. עוד נמכר כאן טורט לימון, עוגה שמוגשת על מפת לימון ומלוטש עם קצת לימונצ'לו, משקה האלכוהול שנחשב הספציאליטה של האזור.
בקליפורניה של שנת 1849, בתקופת הבהלה לזהב, היו מוכנים הכורים לשלם עבור לימון בודד סכומי כסף ניכרים. לקראת סוף אותה מאה, בתקופה הוויקטוריאנית, גידלו עשירי אירופה עצי לימון בבתיהם, בתור סמל סטטוס ריחני ונדיר.
בארצות הברית התרכזה תעשיית הלימון, באותם ימים, בפלורידה. אך בסוף המאה ה-19 הרסה תקופת קיפאון משמעותית את עצי ההדרים של פלורידה. מי שניצלו את זה והפכו את מדינתם למגדלת העיקרית של לימונים בצפון אמריקה היו החקלאים של מדינת קליפורניה.
לימון (Lemon) הוא פרי הדר (citrus fruit), פרי שהוא מגוון ורב תכליתי בשימושיו. מאוכל לניקיון, דרך פולחן דתי והיסטוריה מרתקת, מהלימון שלו עשה המין האנושי לימונדה, במשך אלפי שנים.
הלימון ידוע בצבעו הצהוב הבוהק, בטעמו החמצמץ ובשימושים הרבים והמגוונים שלו במטבח, מבישול ואפייה ועד לבריאות וניקיון הבית. תרבות האוכל מעדיפה אותו להכנת לימונדה טעימה וקישוט למשקאות, הוספת מיץ לימון לסלטים וסחיטת מיץ לימון על דגים ובשרים ועד לימונים כבושים.
הקארוטנואיד (carotenoid) הוא הפיגמנט שמעניק ללימון את הגוון שלו. אגב, זה אותו פיגמנט שנותן גם לגזר את צבעו, הכתום דווקא. המעניין הוא שכאשר הלימון מבשיל והכלורופיל שבו מתפרק, הקרוטנואיד מקבל גוון צהוב שממש זורח.
בזכות העובדה שלימונים מכילים המון ויטמין C, סיבים, אשלגן, מגנזיום ועוד מינרלים. הם מהווים כבר מאות שנים תרופה טבעית לחיזוק המערכת החיסונית. סחיטה של מיץ לימון אל תוך מים חמים והוספת דבש מסייעת להקלה על כאב גרון ועל גודש. הלימון גם עשיר בנוגדי חמצון ויכול להילחם בזיהומים. הלימונים יכולים גם לסייע בירידה במשקל והורדת כולסטרול.
בזכות התכונות האנטיבקטריאליות שלו ויכולתו לחסל חיידקים, הלימון משמש אצל רבים גם לניקוי וחיטוי של משטחים, כמו השיש במטבח ואפילו בשטיפת רצפות. החומץ שמכינים ממנו הוא אחד החומרים הכי יעילים ביום יום של רבים ובסיס להרבה טיפים שימושיים.
הלימון מכיל ציטרונלה, הידוע כדוחה חרקים טבעי. שימוש בתרסיס עשוי לימון או מריחת מיץ לימון יכולים לסייע בהרחקת יתושים וחרקים.
מסורות תרבותיות ודתיות שונות בעולם משתמשות בלימונים כחלק מהפולחן והטקסים שלהן. יש תרבויות שבהן מאמינים בתכונות המטהרות של הלימון ומשתמשים בהם בטקסי טיהור וניקוי הגוף והנפש.
גם ליופי לימון יכול לתרום. שפשוף של קליפת לימון בשיניים, או מריחת מיץ לימון עליהן, יכולים לסייע בניקוי ולהעניק להן מראה בהיר יותר, כמעט הלבנת שיניים.
תולדות הלימון
מקובל לראות בצפון מערב הודו את מקורם של הלימונים באסיה. בסביבות שנת 200 לספירה הם הובאו כזרעים לדרום איטליה. בסביבות המאה ה-7 לספירה הביאו אותם סוחרים ערבים אל מצרים ובכך הלימון מתחיל לכבוש את לבבות היושבים לחופי הים התיכון.
ליבשת אמריקה היה זה קולומבוס שהביא את זרעי הלימון בשנת 1493, כשהם נשתלו באחד היישובים האירופיים הראשונים בעולם החדש - האי היספניולה.
במשך מאות שנים היו הלימונים נדירים ובעלי ערך כל כך גבוה, שמלכים נהגו להעניק אותם זה לזה, כמתנות וסמל סטטוס. נשים בתקופת הרנסנס האדימו את שפתיהן באמצעות מיץ הלימון הטבעי.
השורשים האיטלקיים עמוקים מאוד והרבה לפני שאמלפי הפכה ליעד תיירותי. בעבר היא הייתה הרפובליקה הימית הראשונה של מה שלימים תהיה איטליה המאוחדת. לפני מילניום וקצת שנים הובאו לימונים לאמאלפי שבדרום איטליה. הם נקלטו במהירות באזור ושגשגו על הטרסות החצובות בצלעות ההרים שמסביב. ההצלחה והשגשוג של הלימון באמאלפי הם אדירים ומתקיימים תוך שהלימון הופך למרכיב מרכזי בנוף הקולינרי של האזור.
באמלפי מגדלים לימונים במשך מאות שנים והם נאכלים כאן יותר כמו תפוח או פרי טעים אחר. מכינים מהלימונים כאן את הפסטות האיטלקיות הנהדרות, כולל הפסטה לימון שכוללת לימונים, שום, פטרוזיליה ולימון. עוד נמכר כאן טורט לימון, עוגה שמוגשת על מפת לימון ומלוטש עם קצת לימונצ'לו, משקה האלכוהול שנחשב הספציאליטה של האזור.
בקליפורניה של שנת 1849, בתקופת הבהלה לזהב, היו מוכנים הכורים לשלם עבור לימון בודד סכומי כסף ניכרים. לקראת סוף אותה מאה, בתקופה הוויקטוריאנית, גידלו עשירי אירופה עצי לימון בבתיהם, בתור סמל סטטוס ריחני ונדיר.
בארצות הברית התרכזה תעשיית הלימון, באותם ימים, בפלורידה. אך בסוף המאה ה-19 הרסה תקופת קיפאון משמעותית את עצי ההדרים של פלורידה. מי שניצלו את זה והפכו את מדינתם למגדלת העיקרית של לימונים בצפון אמריקה היו החקלאים של מדינת קליפורניה.