שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי הזאלאבייה?
לסופגניה שאנו מטגנים יש קרובות משפחה ורחוקות יותר במקומות ואזורים רבים בעולם. אחת הסופגניות המקבילות הללו היא הזאלאביה, הנקראת גם ג'לבי (Jalebi).
ג'לבי הוא מעדן מתוק ומסורתי, המוגש לרוב כשהוא חם, פריך מבחוץ וספוג בסירופ סוכר מבפנים. זהו קינוח שטוגן בשמן עמוק, העשוי מבלילת קמח חיטה מותסס, סוכר ויוגורט, שלאחר מכן הוספגה בסירופ עשוי מסוכר, מים ולפעמים זעפרן או מי ורדים.
הג'לבי פופולרי במקומות רבים בעולם, במיוחד בדרום אסיה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, בה הזלביה היא קינוח שונה שנהוג לעצב בה לולאות של בלילה בצורה המזכירה בייגלה ומטוגנת בשמן עמוק ואז נעטפת מסביב בסירופ מתוק.
מקורו של הזלביה אינו ברור, אך מאמינים שהוא נולד בפרס ולאחר מכן התפשט להודו, שם הוא הפך פופולרי במהלך האימפריה המוגולית.
אצל המוסלמים הג'לבי נפוץ כמאכל חגיגי בחודש הרמדאן, אצל ההינדים בחגיגות הדיוואלי ובחגי ההתגלות והפסחא אצל הנוצרים. בקרב יהודי תימן ויהודי סוריה ומדינות נוספות במזרח התיכון, הזלביה היא מאכל מסורתי לחנוכה ולעתים גם בשבועות.
בהודו, הג'לבי הוא אוכל רחוב פופולרי ומוגש לעתים קרובות במהלך פסטיבלים, חתונות ואירועים מיוחדים אחרים.
הזאלאביה מגיע בצורות וגדלים שונים, כשחלקם עבים ופריכים יותר מאחרים. יש אנשים שמוסיפים לבלילה תבלינים כמו הל או קינמון כדי לתת לה טעם ייחודי.
הזאלאביה הוא מתוק וטעים, אך הוא ממש לא נחשב לבריא, בשל היותו מפוצץ בקלוריות ובסוכר. ועדיין, במקומות רבים זהו קינוח פופולרי שאנשים רבים נהנים ממנו, במיוחד בעונות החגים.
לסיכום, זלביה הוא קינוח פופולרי שדורות רבים נהנו ונהנים ממנו עד היום. המרקם הייחודי והמתיקות שלו הופכים אותו לפינוק שאהוב על רבים. במינונים קטנים וברגעי חג, הוא בהחלט מספק רגע של טעם טוב ומתיקות סירופית ששווה לטעום מדי פעם.
כך מכינים זלביה ברחוב בהודו:
https://youtu.be/4mWcsrWmbBw
הנה הזלבייה המצרית:
https://youtu.be/pdFm9Rnz4H8
והשיר "מותק זלבייה":
https://youtu.be/CTmKrwFu7wg
מאיפה בא החומוס ומה הסוד שלו?
מקורותיו ההיסטוריים של המאכל הכי יצרי במזרח התיכון אינם ברורים לחלוטין. החימצה היא סוג של קטניה, שקיבלה את שמה על שום נטייתה המהירה להחמיץ וישנן עדויות שכבר באלף החמישי לפנה"ס, במצרים העתיקה, הכינו המצרים מאכלים מגרגרי חימצה.
גם היהודים ידעו דבר או שניים על החימצה, במיוחד כשבספר רות מציע בועז לרות המואביה "וטבלת פיתך בחומץ". היות וחומץ אינו דבר מאכל די מובן סביר שמדובר בחומוס מסוג כלשהו.
עם זאת, העדות הממשית הראשונה לאכילה של חומוס, היא מהתקופה הצלבנית.
כיום נפוץ החומוס שאנו מכירים בכל מדינות המזרח התיכון - במיוחד בעולם הערבי ומעט גם בחלק ממדינות הבלקן, כמו תורכיה, קפריסין ויוון.
בשנים האחרונות ובעיקר תודות להתלהבות ממזון בריא וטבעוני, הולך החומוס ותופס מקום של כבוד גם על המדפים ברשתות השיווק ובמסעדות נחשבות באירופה ובצפון אמריקה.
ואפילו לחלל החומוס כבר הגיע. זה היה כשנשלחו גרגרי חומוס אל תחנת החלל הבינלאומית והונבטו בה, כחלק מניסוי שעורכים בישראל, לגבי גידול והנבטה של מזונות חקלאיים בחלל.
הכל על החומוס והמחלוקות (עברית):
https://youtu.be/YBJPO9561qo
מקורות החומוס התנ"כיים:
http://youtu.be/4lg0DUWOPJY
כך מכינים הערבים את החומוס המצוין שלהם:
https://youtu.be/NP8ZYYp43oc
כך בישראל (עברית):
https://youtu.be/BwmetkENxIs
הכינו חומוס מעולה בבית:
https://youtu.be/_ahfNz2EnN8
חומוס בסגנון ירושלמי:
https://youtu.be/ChXyNTA_DkE
קבלו את החומוס והאוכל הערבי בכלל (עברית):
https://youtu.be/gYtinC-ThQ4?long=yes
וסרטון תיעודי על גידול החומוס:
https://youtu.be/_EL8DL1N-lQ?long=yes
מהי הכנאפה?
הכנאפה (Knafeh) הוא מאכל מזרחי מתוק וטעים במיוחד, שמקורו במטבח הלבנוני.
כנאפה עשוי מאיטריות קדאיף, שהן איטריות קמח חיטה דקיקות במיוחד, המונחות בשכבות שכבות, בצירוף גבינת עזים, ומצופות בסירופ מתוק.
צבעו הכתום של הכנאפה, שהוא כה אופייני למאכל, לא מגיע מצבע מאכל או מפירות כתומים דוגמת תפוזים או משמשים. יותר מזה - במקור הייתה הכנאפה כתומה מתבלין הזעפרן הטהור, שהעניק, לסירופ המתקתק אז את צבעו הג'ינג'י.
את הכנאפה אופים בתבניות מתכת ענקיות המוכנסות לתוך תנור. מכל תבנית כזו יוצאת המון כנאפה, שעדיף לאכול במקום, או לכל המאוחר באותו היום.
שני סוגים לכנאפה הרגיל. אחד הוא היומיומי והמוכר לנו, שמזכיר במראהו מעין לזניה דקה. השני הוא הכנאפה מברומי, הנפוץ בדרך כלל יותר בתקופת הרמדאן ומגולגל למעין גליליות כנאפה.
הנה סיפורה של הכנאפה בישראל (עברית):
https://youtu.be/a20SiKcuDo8
מוכר קנאפה בשכם:
https://youtu.be/WVtDbLBj5DM
אוכלים קנאפה בירדן:
https://youtu.be/JndTGLo5VZY
כך מכינים את הכנאפה הטורקית:
https://youtu.be/s-p6nbG3CQ8
והכנה בבית:
https://youtu.be/v0pNY8Yq4Po
מהו הפול שאוכלים ברחוב המצרי?
פול מדאמס (Ful medames), הוא מאכל מצרי שמכינים מקטניית הפול. זהו מאכל רחוב זול ופופולארי במיוחד בארץ העתיקה הזו והמצרים מרבים לאכול אותו לארוחת הבוקר ברחוב, בדרך לעבודה או בעבודה.
את הפול המצרי, פול מדאמס, מכינים בדרכים שונות. בעלי הדוכנים שברחוב עושים אותו מפול והרבה מים, שמתבשלים על הלהבה במשך 14 שעות, ללא שום תוספת.
המוכרים המצרים נוהגים להגישו ללקוחות כבר מוקדם בבוקר, עם כמה פיתות ליד. הם שמים אותו בצלחת, כשמעליו תיבול של שמן זית, פלפל חריף, מלח, פלפל והרבה לימון ולידו צלחת עם המון עלי רוקט ללעיסה ולא פעם תוספת של ביצים ועגבניות.
הנה הפול מדאמס, מאכל הרחוב הנפוץ במצרים:
https://youtu.be/BY3k-Lhztls
אוכל הרחוב הזול הזה מהווה את ארוחת הבוקר היומית של מרבית עניי קהיר:
https://youtu.be/POkFzrcJUjA
כך תכינו פול מדאמס בבית:
https://youtu.be/KctIJ276Y7w
פול מדאמס הוא בכיר מאכלי הרחוב המצריים:
https://youtu.be/LlQSmN2O6rE
האלוף הישראלי דווקא מכין אותו בסגנון עיראקי אבל טעים לא פחות (עברית):
https://youtu.be/LWuvuCsHAtI
וסרט ארוך על הכנת פול מדאמאס מקצועית:
https://youtu.be/UviMoQ8B2DE?long=yes
מהו משקה התמרינדי והפרי שממנו הוא עשוי?
תמרינדי (Tamarind או Tamr Hendi) הוא פרי שבא מעץ התמרינד ההודי (TAMARINDUS INDICA), הוא עץ גדול שממנו בא פרי ממשפחת הקטניות. נופו של העץ גדול ועליו מנוצים. מקורו בסודן וביערות מדגסקר, כמו גם בסוואנה האפריקאית. עצים רבים כאלו גדלים באיי סיישל.
מעץ התמרינד יוצרים את התמרינדי, אחד המשקאות העתיקים והפופולריים ברחובות המזרח. כי משקה התמרינדי הקר והמתוק הוא נווה מדבר בחום הקיץ המזרח תיכוני.
כבר במאה ה-4 לפני הספירה הפרי היה ידוע במצרים הפרעונית וביוון העתיקה. הוא הגיע עד הודו וממנה נפוץ אל פרס ואל חצי האי הערבי. בערב ובמזרח התיכון הוא זכה לשם המסלף את מקורו, "תמר הינדי". שם שאומץ בשאר מדינות העולם.
עצי התמרינדי מאוד נפוצים כיום בדרום הודו. הם משמשים כיום לא רק כעצי פרי אלא גם לנוי והצללה בצידי הדרך. בקליפת העץ משתמשים לרפואה עממית, מבעיות עיכול וקיבה ועד תרופה נגד מלריה.
כמשקה טעים וזול, הוא כאמור להיט עממי. לעיתים הוא נקרא ארק סוס (Erk Sous) ובמקומות אחרים קוראים לו ליקוריץ (Licorice).
הפרי הזה הוא הבסיס להכנת משקה התמרהינדי הפופולרי, אבל הוא לא רק משקה נהדר, אלא גם בסיס לרטבים ולהוספת טעמים לאוכל מוקפץ, לממולאים ולתבשילי בשר נהדרים.
לפרי עצמו תרמילים גדולים, עם זרעים גדולים, עטופים בציפה חומה, עסיסית בטעם חמוץ מתוק. מסביבם קליפה אבנית. מהציפה שמסביב לזרעים מכינים את המשקה הטעים של התמרינדי, כמו גם ממתקים עתיקים שעשויים ממנו.
הפרי הטרי והירוק מריר וחומצי. הוא אורח של קבע במאכלים מלוחים ומתובלים. הפרי הבשל, לעומת זאת,הרבה יותר מתוק אבל עדיין חמוץ מאוד. הוא משמש לקינוחים, חטיפים ולמשקאות ממותקים. בתאילנד יש מיני תמרינדי מתורבתים, עם מרירות נמוכה מאוד. את אלה אוכלים שם גם בתור פרי טרי.
#אפשר מתכון?
את התמרינדי אפשר לקנות כיום באריזת ואקום ובה התרמילים דחוסים בחתיכות.
הכנת תרכיז תמרינדי היא פשוטה: השריה של 200 גרם תמרינדי לכל הלילה, הרתחה בסיר ואז הוספה של 3 כוסות סוכר וערבוב מדי פעם. הנמכה לאש בינונית ובישול של עוד 15 דקות ואז צינון לטמפרטורת החדר. סינון מהיר במסננת והכנסה לקירור במקרר. מגישים בכוס, ביחס של 1/3 תרכיז ו-2/3 מים קרים וכמה קוביות קרח. לרוויה!
הנה דבריו של מוכר התמרינדי באילת (עברית):
https://youtu.be/2wXhQPgbdLI?t=8
מוכרי רחוב בקהיר מספרים על מכירת ה"ארק סוס":
https://youtu.be/5gyig-Z41Z0
מוכרי התמרינדי ברחוב הם לא פעם אטרקציה של ממש:
https://youtu.be/aYDQiaCkFpc?t=14
על פרי התמרינדי:
https://youtu.be/PQCjpyVHn7M
גם הטעם של הפרי עצמו הוא נפלא:
https://youtu.be/CPtEd0o_zaU
מתכון לתמרינדי ביתי:
https://youtu.be/cq7_jbHpCV8
והמתחרה - מוכר הליקוריץ ברחוב:
https://youtu.be/lrgKZdeUS0E
מהו מאכל השאריות המצרי קושארי?
קושארי (Kushari) הוא מאכל רחוב קהירי עממי, שכל אישה מצרית יודעת להכין. הוא נולד כמאכל שאריות, כלומר כזה שאמהות הכינו ממאכלים שנשארו במקרר מאתמול, בעיקר פסטה ואורז - שניים מהמאכלים הזולים והנפוצים במטבח הביתי.
המאכל הטעים הזה הוא מנת אוכל הרחוב הכי נפוצה במצרים. משלב שני סוגי פסטה עם אורז, חומוס ועדשים, כשמעליהם רוטב עגבניות מתובל נפלא ומעט חריף, עם כמון, בהרט ושבבי צ'ילי ומלמעלה ערימת של בצל מטוגן, קראנצ'י ומקורמל.
הקושארי הוא מאכל טבעוני ובריא מאוד, אך גם מאוד טעים. כמו הפול המצרי שהם אוכלים בגרושים בדוכנים ניידים, גם את הקושארי אוכלים בקהיר בעיקר העניים.
המנה הזו נולדה במאה ה-19, בעידן בו מצרים נחשבה למרכז רב-תרבותי ובעל כלכלה פורחת. מצבם הכלכלי של בני המעמד הנמוך השתפר באותם ימים והם אכלו אוכל מגוון וטעים מבעבר. משאריות הארוחות הללו נולד המיקס של הקושארי.
משם הוא יצא עם הזמן אל הרחוב, כמאכל רחוב שנמכר מדוכן נייד על עגלה עם סוס. כיום הקושארי נמכר בדרך כלל כמנת פועלים, במסעדות פשוטות ובמזנוני קושארי המתמחים בהכנתו, אך גם במסעדות היוקרה והגורמה של קהיר ואלכסנדריה.
הנה הקושארי, מאכל השאריות שהוא להיט במצרים:
https://youtu.be/XyHL7aJDUag
"אבו טארק" נחשב לקושארי הטוב ביותר בקהיר:
https://youtu.be/hL_QTo_VFX4
כך תכינו קושארי בבית:
https://youtu.be/GEa9J4yUqHg
ומאכלי רחוב מצריים נוספים:
https://youtu.be/LlQSmN2O6rE
מה גאוני כל כך בפיתה?
הפיתה (Pitta) היא אחת ההמצאות העתיקות והמוצלחות של המטבח המזרחי, מטבח שלא חסרים בו מאכלים מצוינים.
הפיתה מאוד פופולרית במזרח התיכון. למעשה, היא הבסיס לסוג של סנדביץ' מזרחי עתיק, אולי אף יותר קדום גם מהסנדוויץ' המוכר בעולם, זה שהומצא באנגליה, על פי האגדה בידי הלורד סנדוויץ', ומבוסס על הרעיון לפיו תוחבים דברי מאכל שונים, אל בין פרוסות לחם.
ועדיין - רבים לא מודעים לחוכמת ההמצאה ואפילו הגאונות שבפיתה. כי איפה שהוא בימי קדם, מישהו מבחין שבזמן האפיה ב"טאבון", אותו תנור הפחמים המשמש במזרח התיכון לאפייה כבר אלפי שנים, פיסות בצק נוטות להתנפח.
מכאן קצרה הדרך לרעיון מהפכני. אם בתוך הבצק האפוי נפער חלל אוויר שכזה, הבה נתייחס אליו כמעין "כיס" וננסה לדחוף לתוכו כמה מרכיבי מזון משלימים.
לחתוך, לדחוף ולהגיש.
ההצלחה הייתה אז מן הסתם מסחררת. אם עד אז שימשה הפיתה לבציעת חתיכות ממנה, שבאמצעותן לכדו בקיפול חתיכות מזון, או ל"ניגוב" של מאכלים כגון החימצה, אותו מאכל שאנו מכירים בתור "חומוס", עכשו הוסיפו הטבח או הטבחית האלמוניים את האפשרות להפוך את הפיתה ל"כיס אוכל".
כיס אוכל נייד, רך, לא דולף (כמעט) וטעים להפליא.
וכך, ניכר היתרון העצום של הפיתה העתיקה על פני שיטות אחרות. למעשה, עד ימינו לא מצאו פתרון טוב ממנה, שיאפשר להכניס בו מיקס של דברי מאכל, המשלימים זה את זה ויוצרים ארוחה ניידת, מספקת וטעימה. עם השנים נוצרו אמנם רעיונות ושיטות חדשות לשימוש בה, כמו הגלגול של פיתה ל"לאפה" או הפיתה שהופכת לפיצה על ידי הוספת מרכיבים מעל הבצק והכנסתו לטאבון, אבל עדיין - שיטת כיס המזון היא הגדולה האמיתית של הפיתה המזרחית.
הנה השימוש הקלאסי בפיתה (עברית):
https://youtu.be/u1_8ll0-4QU
הפיתה מאחסנת כמה מהמעדנים של המזרח, כמו הסביח (עברית):
https://youtu.be/hF_IymZCmxs
אחד המאכלים הנפוצים בתוכה - המיקס של ה"פיתה פלאפל" (עברית):
https://youtu.be/O5nwvhiCvfk
ולשם שינוי מאכל שהוא לא בתוך הפיתה אלא עליה - ה"פיצה פיתה":
https://youtu.be/_WWnKYTT7Eo
וממשרד החיוך - מה קורה כשמרשים לך להביא פיתה מהבית (עברית):
https://youtu.be/3z-xOz16kwY
מי המציא את הפלאפל?
בניגוד לתחושתם של רבים, ישראל אינה מולדת הפלאפל. הפלאפל הומצא ככל הנראה על ידי הקופטים במצרים, בעת שנזקקו למנה עיקרית, במקום מנת הבשר שנמנעה מהם בחגים מסוימים, לפי אמונתם. זה קרה ככל הנראה בין המאות ה-3 ל-7 לספירה והקופטים השתמשו בפול מצרי להכנת הפלאפל שלהם.
ממצרים התפשט המאכל הטעים והפשוט להכנה למדינות אחרות במזרח התיכון, כמו ישראל של היום, סוריה ולבנון. במקומות אלה החלו להכינו מגרגרי חומוס דווקא.
אם יש תרומה ישראלית בנושא הפלאפל, ניתן לשער שבאה לידי ביטוי בהכנסת קציצות הפלאפל אל תוך הפיתה. זהו מנהג שהחל כפי הנראה בשנות ה-50 דווקא בישראל הקטנה, עת אנשים רבים נזקקו למזון מהיר וזול שניתן לקחת. כך שבאופן מסוים הפלאפל הוא בכל זאת גם אוכל ישראלי.
הנה הפלאפל הלאומי (עברית):
https://youtu.be/zWpqusURdwI
סרטון על מוכר הפלאפל (עברית):
https://youtu.be/vUC5sYIwRxo
בישראל הפלאפל הפך כמעט דת (עברית):
http://youtu.be/f31Fq2uTiFg?t=6s
כמה דברים שלא ידעתם על המאכל הלאומי של ישראל (עברית):
https://youtu.be/O5nwvhiCvfk
על הוויכוח לגבי מקורו של הפלאפל:
http://youtu.be/DEtGtEqCgTA
יש מי שמשלב פלאפל עם פיתה תימנית (עברית):
https://youtu.be/2EHcLMwDogc
איך מכינים פלאפל בבית? (עברית)
https://youtu.be/sgLibb93mps
בחיוך - הפלאפל הכי מקצועי בסביבה (עברית)
https://youtu.be/lo43jpDD7WE
ועוד אוכל רחוב ישראלי (עברית):
https://youtu.be/H59sVeCGMME?long=yes
מאיפה באה השקשוקה?
שקשוקה (Shakshouka) היא אחד המאכלים הטעימים והמעניינים במטבח הישראלי המסורתי ולמרבה ההתלהבות גם מהפשוטים שבהם. מדובר במאכל שמוגש בדרך כלת לארוחת בוקר או ארוחת הערב ורבים מחשיבים אותו לאחת המנות הטעימות שיש. בבסיס ההרכב הפשוט להפליא של השקשוקה עומדים שלושת אבני היסוד - עגבניות, שום וביצים המטוגנים עם תבלינים ומוגשים עם כיכר לחם טרי.
יש מאכלים רבים שברור היכן נולדו, על פי עדויות כתובות וסימנים אחרים. ההיסטוריה של השקשוקה היא מעט מסתורית יותר. מכיוון שלארץ הגיעה השקשוקה מעדות המזרח של צפון אפריקה, במיוחד מהטריפוליטאים של לוב ומהעדה הטוניסאית, משערים שבאזור זה היא נולדה.
חיזוק לכך נותן תבשיל מדרום איטליה שדומה מאוד לשקשוקה. הוא מכונה "ביצים בגיהינום" (Uovaall'inferno) ומכינים אותו מביצים מבושלות ברוטב עגבניות פיקנטי מתובל בבזיליקום. מסערים שהמורים שכבשו את סיציליה, הם שהביאו אותו לשם, ביחד עם מאכלים רבים אחרים, כמו הקוסקוס והסוכר.
את השקשוקה, הנחשבת במסעדות ישראליות מהמנות המבוקשות ביותר, מכינים בשלל סגנונות ותוספות. יש המוסיפים לה חצילים, פטריות, או גבינת פטה, אחרים מערבבים בה נקניקיות מרגז' חריפות, יש המגישים אותה על מצע של חומוס, במנה שזכתה לשם "חמשוקה", בעוד אחרים מניחים מעליה הר של טחינה.
הנה השקשוקה (עברית):
https://youtu.be/vGXs60sXP70
כך מכין אותה דוקטור שקשוקה (עברית):
https://youtu.be/JOAumKQH6e0
שקשוקה מהירה (עברית):
https://youtu.be/Trl7IY6g3Zs
ככה הסעודים מכינים את השקשוקה שלהם:
https://youtu.be/Ff8jgnUH3hw
ובישראל השקשוקה היא גם אוכל רחוב בפיתה (עברית):
https://youtu.be/eIKov_XltIk
לסופגניה שאנו מטגנים יש קרובות משפחה ורחוקות יותר במקומות ואזורים רבים בעולם. אחת הסופגניות המקבילות הללו היא הזאלאביה, הנקראת גם ג'לבי (Jalebi).
ג'לבי הוא מעדן מתוק ומסורתי, המוגש לרוב כשהוא חם, פריך מבחוץ וספוג בסירופ סוכר מבפנים. זהו קינוח שטוגן בשמן עמוק, העשוי מבלילת קמח חיטה מותסס, סוכר ויוגורט, שלאחר מכן הוספגה בסירופ עשוי מסוכר, מים ולפעמים זעפרן או מי ורדים.
הג'לבי פופולרי במקומות רבים בעולם, במיוחד בדרום אסיה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, בה הזלביה היא קינוח שונה שנהוג לעצב בה לולאות של בלילה בצורה המזכירה בייגלה ומטוגנת בשמן עמוק ואז נעטפת מסביב בסירופ מתוק.
מקורו של הזלביה אינו ברור, אך מאמינים שהוא נולד בפרס ולאחר מכן התפשט להודו, שם הוא הפך פופולרי במהלך האימפריה המוגולית.
אצל המוסלמים הג'לבי נפוץ כמאכל חגיגי בחודש הרמדאן, אצל ההינדים בחגיגות הדיוואלי ובחגי ההתגלות והפסחא אצל הנוצרים. בקרב יהודי תימן ויהודי סוריה ומדינות נוספות במזרח התיכון, הזלביה היא מאכל מסורתי לחנוכה ולעתים גם בשבועות.
בהודו, הג'לבי הוא אוכל רחוב פופולרי ומוגש לעתים קרובות במהלך פסטיבלים, חתונות ואירועים מיוחדים אחרים.
הזאלאביה מגיע בצורות וגדלים שונים, כשחלקם עבים ופריכים יותר מאחרים. יש אנשים שמוסיפים לבלילה תבלינים כמו הל או קינמון כדי לתת לה טעם ייחודי.
הזאלאביה הוא מתוק וטעים, אך הוא ממש לא נחשב לבריא, בשל היותו מפוצץ בקלוריות ובסוכר. ועדיין, במקומות רבים זהו קינוח פופולרי שאנשים רבים נהנים ממנו, במיוחד בעונות החגים.
לסיכום, זלביה הוא קינוח פופולרי שדורות רבים נהנו ונהנים ממנו עד היום. המרקם הייחודי והמתיקות שלו הופכים אותו לפינוק שאהוב על רבים. במינונים קטנים וברגעי חג, הוא בהחלט מספק רגע של טעם טוב ומתיקות סירופית ששווה לטעום מדי פעם.
כך מכינים זלביה ברחוב בהודו:
https://youtu.be/4mWcsrWmbBw
הנה הזלבייה המצרית:
https://youtu.be/pdFm9Rnz4H8
והשיר "מותק זלבייה":
https://youtu.be/CTmKrwFu7wg
מקורותיו ההיסטוריים של המאכל הכי יצרי במזרח התיכון אינם ברורים לחלוטין. החימצה היא סוג של קטניה, שקיבלה את שמה על שום נטייתה המהירה להחמיץ וישנן עדויות שכבר באלף החמישי לפנה"ס, במצרים העתיקה, הכינו המצרים מאכלים מגרגרי חימצה.
גם היהודים ידעו דבר או שניים על החימצה, במיוחד כשבספר רות מציע בועז לרות המואביה "וטבלת פיתך בחומץ". היות וחומץ אינו דבר מאכל די מובן סביר שמדובר בחומוס מסוג כלשהו.
עם זאת, העדות הממשית הראשונה לאכילה של חומוס, היא מהתקופה הצלבנית.
כיום נפוץ החומוס שאנו מכירים בכל מדינות המזרח התיכון - במיוחד בעולם הערבי ומעט גם בחלק ממדינות הבלקן, כמו תורכיה, קפריסין ויוון.
בשנים האחרונות ובעיקר תודות להתלהבות ממזון בריא וטבעוני, הולך החומוס ותופס מקום של כבוד גם על המדפים ברשתות השיווק ובמסעדות נחשבות באירופה ובצפון אמריקה.
ואפילו לחלל החומוס כבר הגיע. זה היה כשנשלחו גרגרי חומוס אל תחנת החלל הבינלאומית והונבטו בה, כחלק מניסוי שעורכים בישראל, לגבי גידול והנבטה של מזונות חקלאיים בחלל.
הכל על החומוס והמחלוקות (עברית):
https://youtu.be/YBJPO9561qo
מקורות החומוס התנ"כיים:
http://youtu.be/4lg0DUWOPJY
כך מכינים הערבים את החומוס המצוין שלהם:
https://youtu.be/NP8ZYYp43oc
כך בישראל (עברית):
https://youtu.be/BwmetkENxIs
הכינו חומוס מעולה בבית:
https://youtu.be/_ahfNz2EnN8
חומוס בסגנון ירושלמי:
https://youtu.be/ChXyNTA_DkE
קבלו את החומוס והאוכל הערבי בכלל (עברית):
https://youtu.be/gYtinC-ThQ4?long=yes
וסרטון תיעודי על גידול החומוס:
https://youtu.be/_EL8DL1N-lQ?long=yes
הכנאפה (Knafeh) הוא מאכל מזרחי מתוק וטעים במיוחד, שמקורו במטבח הלבנוני.
כנאפה עשוי מאיטריות קדאיף, שהן איטריות קמח חיטה דקיקות במיוחד, המונחות בשכבות שכבות, בצירוף גבינת עזים, ומצופות בסירופ מתוק.
צבעו הכתום של הכנאפה, שהוא כה אופייני למאכל, לא מגיע מצבע מאכל או מפירות כתומים דוגמת תפוזים או משמשים. יותר מזה - במקור הייתה הכנאפה כתומה מתבלין הזעפרן הטהור, שהעניק, לסירופ המתקתק אז את צבעו הג'ינג'י.
את הכנאפה אופים בתבניות מתכת ענקיות המוכנסות לתוך תנור. מכל תבנית כזו יוצאת המון כנאפה, שעדיף לאכול במקום, או לכל המאוחר באותו היום.
שני סוגים לכנאפה הרגיל. אחד הוא היומיומי והמוכר לנו, שמזכיר במראהו מעין לזניה דקה. השני הוא הכנאפה מברומי, הנפוץ בדרך כלל יותר בתקופת הרמדאן ומגולגל למעין גליליות כנאפה.
הנה סיפורה של הכנאפה בישראל (עברית):
https://youtu.be/a20SiKcuDo8
מוכר קנאפה בשכם:
https://youtu.be/WVtDbLBj5DM
אוכלים קנאפה בירדן:
https://youtu.be/JndTGLo5VZY
כך מכינים את הכנאפה הטורקית:
https://youtu.be/s-p6nbG3CQ8
והכנה בבית:
https://youtu.be/v0pNY8Yq4Po
פול מדאמס (Ful medames), הוא מאכל מצרי שמכינים מקטניית הפול. זהו מאכל רחוב זול ופופולארי במיוחד בארץ העתיקה הזו והמצרים מרבים לאכול אותו לארוחת הבוקר ברחוב, בדרך לעבודה או בעבודה.
את הפול המצרי, פול מדאמס, מכינים בדרכים שונות. בעלי הדוכנים שברחוב עושים אותו מפול והרבה מים, שמתבשלים על הלהבה במשך 14 שעות, ללא שום תוספת.
המוכרים המצרים נוהגים להגישו ללקוחות כבר מוקדם בבוקר, עם כמה פיתות ליד. הם שמים אותו בצלחת, כשמעליו תיבול של שמן זית, פלפל חריף, מלח, פלפל והרבה לימון ולידו צלחת עם המון עלי רוקט ללעיסה ולא פעם תוספת של ביצים ועגבניות.
הנה הפול מדאמס, מאכל הרחוב הנפוץ במצרים:
https://youtu.be/BY3k-Lhztls
אוכל הרחוב הזול הזה מהווה את ארוחת הבוקר היומית של מרבית עניי קהיר:
https://youtu.be/POkFzrcJUjA
כך תכינו פול מדאמס בבית:
https://youtu.be/KctIJ276Y7w
פול מדאמס הוא בכיר מאכלי הרחוב המצריים:
https://youtu.be/LlQSmN2O6rE
האלוף הישראלי דווקא מכין אותו בסגנון עיראקי אבל טעים לא פחות (עברית):
https://youtu.be/LWuvuCsHAtI
וסרט ארוך על הכנת פול מדאמאס מקצועית:
https://youtu.be/UviMoQ8B2DE?long=yes
אוכל ערבי
תמרינדי (Tamarind או Tamr Hendi) הוא פרי שבא מעץ התמרינד ההודי (TAMARINDUS INDICA), הוא עץ גדול שממנו בא פרי ממשפחת הקטניות. נופו של העץ גדול ועליו מנוצים. מקורו בסודן וביערות מדגסקר, כמו גם בסוואנה האפריקאית. עצים רבים כאלו גדלים באיי סיישל.
מעץ התמרינד יוצרים את התמרינדי, אחד המשקאות העתיקים והפופולריים ברחובות המזרח. כי משקה התמרינדי הקר והמתוק הוא נווה מדבר בחום הקיץ המזרח תיכוני.
כבר במאה ה-4 לפני הספירה הפרי היה ידוע במצרים הפרעונית וביוון העתיקה. הוא הגיע עד הודו וממנה נפוץ אל פרס ואל חצי האי הערבי. בערב ובמזרח התיכון הוא זכה לשם המסלף את מקורו, "תמר הינדי". שם שאומץ בשאר מדינות העולם.
עצי התמרינדי מאוד נפוצים כיום בדרום הודו. הם משמשים כיום לא רק כעצי פרי אלא גם לנוי והצללה בצידי הדרך. בקליפת העץ משתמשים לרפואה עממית, מבעיות עיכול וקיבה ועד תרופה נגד מלריה.
כמשקה טעים וזול, הוא כאמור להיט עממי. לעיתים הוא נקרא ארק סוס (Erk Sous) ובמקומות אחרים קוראים לו ליקוריץ (Licorice).
הפרי הזה הוא הבסיס להכנת משקה התמרהינדי הפופולרי, אבל הוא לא רק משקה נהדר, אלא גם בסיס לרטבים ולהוספת טעמים לאוכל מוקפץ, לממולאים ולתבשילי בשר נהדרים.
לפרי עצמו תרמילים גדולים, עם זרעים גדולים, עטופים בציפה חומה, עסיסית בטעם חמוץ מתוק. מסביבם קליפה אבנית. מהציפה שמסביב לזרעים מכינים את המשקה הטעים של התמרינדי, כמו גם ממתקים עתיקים שעשויים ממנו.
הפרי הטרי והירוק מריר וחומצי. הוא אורח של קבע במאכלים מלוחים ומתובלים. הפרי הבשל, לעומת זאת,הרבה יותר מתוק אבל עדיין חמוץ מאוד. הוא משמש לקינוחים, חטיפים ולמשקאות ממותקים. בתאילנד יש מיני תמרינדי מתורבתים, עם מרירות נמוכה מאוד. את אלה אוכלים שם גם בתור פרי טרי.
#אפשר מתכון?
את התמרינדי אפשר לקנות כיום באריזת ואקום ובה התרמילים דחוסים בחתיכות.
הכנת תרכיז תמרינדי היא פשוטה: השריה של 200 גרם תמרינדי לכל הלילה, הרתחה בסיר ואז הוספה של 3 כוסות סוכר וערבוב מדי פעם. הנמכה לאש בינונית ובישול של עוד 15 דקות ואז צינון לטמפרטורת החדר. סינון מהיר במסננת והכנסה לקירור במקרר. מגישים בכוס, ביחס של 1/3 תרכיז ו-2/3 מים קרים וכמה קוביות קרח. לרוויה!
הנה דבריו של מוכר התמרינדי באילת (עברית):
https://youtu.be/2wXhQPgbdLI?t=8
מוכרי רחוב בקהיר מספרים על מכירת ה"ארק סוס":
https://youtu.be/5gyig-Z41Z0
מוכרי התמרינדי ברחוב הם לא פעם אטרקציה של ממש:
https://youtu.be/aYDQiaCkFpc?t=14
על פרי התמרינדי:
https://youtu.be/PQCjpyVHn7M
גם הטעם של הפרי עצמו הוא נפלא:
https://youtu.be/CPtEd0o_zaU
מתכון לתמרינדי ביתי:
https://youtu.be/cq7_jbHpCV8
והמתחרה - מוכר הליקוריץ ברחוב:
https://youtu.be/lrgKZdeUS0E
קושארי (Kushari) הוא מאכל רחוב קהירי עממי, שכל אישה מצרית יודעת להכין. הוא נולד כמאכל שאריות, כלומר כזה שאמהות הכינו ממאכלים שנשארו במקרר מאתמול, בעיקר פסטה ואורז - שניים מהמאכלים הזולים והנפוצים במטבח הביתי.
המאכל הטעים הזה הוא מנת אוכל הרחוב הכי נפוצה במצרים. משלב שני סוגי פסטה עם אורז, חומוס ועדשים, כשמעליהם רוטב עגבניות מתובל נפלא ומעט חריף, עם כמון, בהרט ושבבי צ'ילי ומלמעלה ערימת של בצל מטוגן, קראנצ'י ומקורמל.
הקושארי הוא מאכל טבעוני ובריא מאוד, אך גם מאוד טעים. כמו הפול המצרי שהם אוכלים בגרושים בדוכנים ניידים, גם את הקושארי אוכלים בקהיר בעיקר העניים.
המנה הזו נולדה במאה ה-19, בעידן בו מצרים נחשבה למרכז רב-תרבותי ובעל כלכלה פורחת. מצבם הכלכלי של בני המעמד הנמוך השתפר באותם ימים והם אכלו אוכל מגוון וטעים מבעבר. משאריות הארוחות הללו נולד המיקס של הקושארי.
משם הוא יצא עם הזמן אל הרחוב, כמאכל רחוב שנמכר מדוכן נייד על עגלה עם סוס. כיום הקושארי נמכר בדרך כלל כמנת פועלים, במסעדות פשוטות ובמזנוני קושארי המתמחים בהכנתו, אך גם במסעדות היוקרה והגורמה של קהיר ואלכסנדריה.
הנה הקושארי, מאכל השאריות שהוא להיט במצרים:
https://youtu.be/XyHL7aJDUag
"אבו טארק" נחשב לקושארי הטוב ביותר בקהיר:
https://youtu.be/hL_QTo_VFX4
כך תכינו קושארי בבית:
https://youtu.be/GEa9J4yUqHg
ומאכלי רחוב מצריים נוספים:
https://youtu.be/LlQSmN2O6rE
הפיתה (Pitta) היא אחת ההמצאות העתיקות והמוצלחות של המטבח המזרחי, מטבח שלא חסרים בו מאכלים מצוינים.
הפיתה מאוד פופולרית במזרח התיכון. למעשה, היא הבסיס לסוג של סנדביץ' מזרחי עתיק, אולי אף יותר קדום גם מהסנדוויץ' המוכר בעולם, זה שהומצא באנגליה, על פי האגדה בידי הלורד סנדוויץ', ומבוסס על הרעיון לפיו תוחבים דברי מאכל שונים, אל בין פרוסות לחם.
ועדיין - רבים לא מודעים לחוכמת ההמצאה ואפילו הגאונות שבפיתה. כי איפה שהוא בימי קדם, מישהו מבחין שבזמן האפיה ב"טאבון", אותו תנור הפחמים המשמש במזרח התיכון לאפייה כבר אלפי שנים, פיסות בצק נוטות להתנפח.
מכאן קצרה הדרך לרעיון מהפכני. אם בתוך הבצק האפוי נפער חלל אוויר שכזה, הבה נתייחס אליו כמעין "כיס" וננסה לדחוף לתוכו כמה מרכיבי מזון משלימים.
לחתוך, לדחוף ולהגיש.
ההצלחה הייתה אז מן הסתם מסחררת. אם עד אז שימשה הפיתה לבציעת חתיכות ממנה, שבאמצעותן לכדו בקיפול חתיכות מזון, או ל"ניגוב" של מאכלים כגון החימצה, אותו מאכל שאנו מכירים בתור "חומוס", עכשו הוסיפו הטבח או הטבחית האלמוניים את האפשרות להפוך את הפיתה ל"כיס אוכל".
כיס אוכל נייד, רך, לא דולף (כמעט) וטעים להפליא.
וכך, ניכר היתרון העצום של הפיתה העתיקה על פני שיטות אחרות. למעשה, עד ימינו לא מצאו פתרון טוב ממנה, שיאפשר להכניס בו מיקס של דברי מאכל, המשלימים זה את זה ויוצרים ארוחה ניידת, מספקת וטעימה. עם השנים נוצרו אמנם רעיונות ושיטות חדשות לשימוש בה, כמו הגלגול של פיתה ל"לאפה" או הפיתה שהופכת לפיצה על ידי הוספת מרכיבים מעל הבצק והכנסתו לטאבון, אבל עדיין - שיטת כיס המזון היא הגדולה האמיתית של הפיתה המזרחית.
הנה השימוש הקלאסי בפיתה (עברית):
https://youtu.be/u1_8ll0-4QU
הפיתה מאחסנת כמה מהמעדנים של המזרח, כמו הסביח (עברית):
https://youtu.be/hF_IymZCmxs
אחד המאכלים הנפוצים בתוכה - המיקס של ה"פיתה פלאפל" (עברית):
https://youtu.be/O5nwvhiCvfk
ולשם שינוי מאכל שהוא לא בתוך הפיתה אלא עליה - ה"פיצה פיתה":
https://youtu.be/_WWnKYTT7Eo
וממשרד החיוך - מה קורה כשמרשים לך להביא פיתה מהבית (עברית):
https://youtu.be/3z-xOz16kwY
בניגוד לתחושתם של רבים, ישראל אינה מולדת הפלאפל. הפלאפל הומצא ככל הנראה על ידי הקופטים במצרים, בעת שנזקקו למנה עיקרית, במקום מנת הבשר שנמנעה מהם בחגים מסוימים, לפי אמונתם. זה קרה ככל הנראה בין המאות ה-3 ל-7 לספירה והקופטים השתמשו בפול מצרי להכנת הפלאפל שלהם.
ממצרים התפשט המאכל הטעים והפשוט להכנה למדינות אחרות במזרח התיכון, כמו ישראל של היום, סוריה ולבנון. במקומות אלה החלו להכינו מגרגרי חומוס דווקא.
אם יש תרומה ישראלית בנושא הפלאפל, ניתן לשער שבאה לידי ביטוי בהכנסת קציצות הפלאפל אל תוך הפיתה. זהו מנהג שהחל כפי הנראה בשנות ה-50 דווקא בישראל הקטנה, עת אנשים רבים נזקקו למזון מהיר וזול שניתן לקחת. כך שבאופן מסוים הפלאפל הוא בכל זאת גם אוכל ישראלי.
הנה הפלאפל הלאומי (עברית):
https://youtu.be/zWpqusURdwI
סרטון על מוכר הפלאפל (עברית):
https://youtu.be/vUC5sYIwRxo
בישראל הפלאפל הפך כמעט דת (עברית):
http://youtu.be/f31Fq2uTiFg?t=6s
כמה דברים שלא ידעתם על המאכל הלאומי של ישראל (עברית):
https://youtu.be/O5nwvhiCvfk
על הוויכוח לגבי מקורו של הפלאפל:
http://youtu.be/DEtGtEqCgTA
יש מי שמשלב פלאפל עם פיתה תימנית (עברית):
https://youtu.be/2EHcLMwDogc
איך מכינים פלאפל בבית? (עברית)
https://youtu.be/sgLibb93mps
בחיוך - הפלאפל הכי מקצועי בסביבה (עברית)
https://youtu.be/lo43jpDD7WE
ועוד אוכל רחוב ישראלי (עברית):
https://youtu.be/H59sVeCGMME?long=yes
שקשוקה (Shakshouka) היא אחד המאכלים הטעימים והמעניינים במטבח הישראלי המסורתי ולמרבה ההתלהבות גם מהפשוטים שבהם. מדובר במאכל שמוגש בדרך כלת לארוחת בוקר או ארוחת הערב ורבים מחשיבים אותו לאחת המנות הטעימות שיש. בבסיס ההרכב הפשוט להפליא של השקשוקה עומדים שלושת אבני היסוד - עגבניות, שום וביצים המטוגנים עם תבלינים ומוגשים עם כיכר לחם טרי.
יש מאכלים רבים שברור היכן נולדו, על פי עדויות כתובות וסימנים אחרים. ההיסטוריה של השקשוקה היא מעט מסתורית יותר. מכיוון שלארץ הגיעה השקשוקה מעדות המזרח של צפון אפריקה, במיוחד מהטריפוליטאים של לוב ומהעדה הטוניסאית, משערים שבאזור זה היא נולדה.
חיזוק לכך נותן תבשיל מדרום איטליה שדומה מאוד לשקשוקה. הוא מכונה "ביצים בגיהינום" (Uovaall'inferno) ומכינים אותו מביצים מבושלות ברוטב עגבניות פיקנטי מתובל בבזיליקום. מסערים שהמורים שכבשו את סיציליה, הם שהביאו אותו לשם, ביחד עם מאכלים רבים אחרים, כמו הקוסקוס והסוכר.
את השקשוקה, הנחשבת במסעדות ישראליות מהמנות המבוקשות ביותר, מכינים בשלל סגנונות ותוספות. יש המוסיפים לה חצילים, פטריות, או גבינת פטה, אחרים מערבבים בה נקניקיות מרגז' חריפות, יש המגישים אותה על מצע של חומוס, במנה שזכתה לשם "חמשוקה", בעוד אחרים מניחים מעליה הר של טחינה.
הנה השקשוקה (עברית):
https://youtu.be/vGXs60sXP70
כך מכין אותה דוקטור שקשוקה (עברית):
https://youtu.be/JOAumKQH6e0
שקשוקה מהירה (עברית):
https://youtu.be/Trl7IY6g3Zs
ככה הסעודים מכינים את השקשוקה שלהם:
https://youtu.be/Ff8jgnUH3hw
ובישראל השקשוקה היא גם אוכל רחוב בפיתה (עברית):
https://youtu.be/eIKov_XltIk
מה סוד המתוקים הערביים?
מתוקי ערב, כמו הכנאפה, הבקלאווה, המעמול והקטאיף, הם ירושה שהורישו העולם הערבי ולפניו המטבח הטורקי לכולנו.
בקלאווה (baklava), למשל, היא השם הטורקי למאפה המתוק.
בסמטאות הערים העתיקות של המזרח התיכון, אופים עדיין את המתוקים הללו, ממש כמו פעם, בשיטה המיושנת של תנורי אבן אותנטיים. מכינים אותם עדיין מעל ענפי זית, כשלהכנתם משתמשים בלא מעט "סאמנה", חמאה מזוקקת, שמרבים להשתמש בה במטבח הערבי.
יש גם ממתקים ערביים פחות מוכרים, כמו ה"זליה" וה"פטיר" הממולא בסחלב, ה"בורמה" המגולגלת בפיסטוק.
לצידם אוהבים לקנות גם את קן הציפור, את ה"סטומבוליה", שהיא סוג של כנאפה, שעשויה משתי שכבות של גבינה וממולאת בצנוברים וממתק נהדר וממולא בסחלב, פיסטוקים וקוקוס, שנקרא "נאסארוואי", או בעברית "הנצרתי".
הנה המתוקים הערביים של המזרח - בזה יש עוד כמה מאכלים (עברית):
https://youtu.be/QfXmGJgfI_I?t=4m30s&end=6m46s
תולדות המתוקים של המזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/aGU_CBP9QUQ?t=16m16s&end=19m53s
הנה הם בערים העתיקות (עברית):
https://youtu.be/GzoPItDNWhg
ובאיסטנבול - הבירה הטורקית:
https://youtu.be/w9oFHhhlKWE
מתוקי ערב, כמו הכנאפה, הבקלאווה, המעמול והקטאיף, הם ירושה שהורישו העולם הערבי ולפניו המטבח הטורקי לכולנו.
בקלאווה (baklava), למשל, היא השם הטורקי למאפה המתוק.
בסמטאות הערים העתיקות של המזרח התיכון, אופים עדיין את המתוקים הללו, ממש כמו פעם, בשיטה המיושנת של תנורי אבן אותנטיים. מכינים אותם עדיין מעל ענפי זית, כשלהכנתם משתמשים בלא מעט "סאמנה", חמאה מזוקקת, שמרבים להשתמש בה במטבח הערבי.
יש גם ממתקים ערביים פחות מוכרים, כמו ה"זליה" וה"פטיר" הממולא בסחלב, ה"בורמה" המגולגלת בפיסטוק.
לצידם אוהבים לקנות גם את קן הציפור, את ה"סטומבוליה", שהיא סוג של כנאפה, שעשויה משתי שכבות של גבינה וממולאת בצנוברים וממתק נהדר וממולא בסחלב, פיסטוקים וקוקוס, שנקרא "נאסארוואי", או בעברית "הנצרתי".
הנה המתוקים הערביים של המזרח - בזה יש עוד כמה מאכלים (עברית):
https://youtu.be/QfXmGJgfI_I?t=4m30s&end=6m46s
תולדות המתוקים של המזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/aGU_CBP9QUQ?t=16m16s&end=19m53s
הנה הם בערים העתיקות (עברית):
https://youtu.be/GzoPItDNWhg
ובאיסטנבול - הבירה הטורקית:
https://youtu.be/w9oFHhhlKWE
מה הקסם של אוכל רחוב?
דוכני רחוב (Street food) הם דוכנים ומזנונים המציעים אוכל זול, שנאכל בעמידה, תוך כדי הליכה, או בישיבה קצרה של מספר דקות.
לא פעם האוכל שנמכר בהם הוא אוכל מקומי וייחודי, אך כיום ניתן למצוא בכל העולם דוכני ומזנונים אוכל רחוב פופולרי, עם מאכלים שהפכו כבר בינלאומיים. כך נמכרים בכל העולם פיצה איטלקית, קרפ צרפתי, שווארמה טורקית וכדומה.
למטיילים מהווים הדוכנים הללו קודם כל פתרון זול לבילויים בחו"ל, לאכילה מהירה ולא מחייבת בימים של סיורים ורצון לראות ולגמוע מהחוויות בטיול בעולם.
אבל יש שם עוד משהו. בעולם שהפך כל כך גלובלי, עם מסעדות שגם המחירים וגם האוכל נוטים להיות כל כך יקרים ועשויים, רבים מוצאים את עצמם נהנים הכי הרבה מהפשוט והמנחם שבאוכל העממי.
בעולם כזה מציעים מאכלי הרחוב משהו אותנטי יותר, שמקרב למקומיים האמיתיים ומאפשר להתחבר אליהם קצת יותר ובאמת.
מאכלי הרחוב הם עממיים, איכותיים יותר כי הם פונים למקומיים ואת אלה קשה יותר למרוח. מרביתם מבוססים על מתכונים שאיש לא רושם ושחלקם הגדול עובר בירושה, דור אחרי דור.
הדוכנים האלה עוברים סוג של ברירה טבעית. כל דוכן שהכין אוכל לא טעים, לא איכותי ולא משביע רצון - פשוט ייסגר כי לא יהיו לו מספיק לקוחות מקומיים והם אלה שמאפשרים לך לשרוד בתקופה שאין תיירים.
רבים מהמאכלים הללו בעולם תוכלו לראות בתגית "מאכלי רחוב".
הנה הקסם של דוכני אוכל רחוב:
https://youtu.be/lZGnEC8y158
דוכן עוף עם אורז ונודלס עם מישלן בגרושים:
https://youtu.be/90IJanuV_0M
דוכן פאד תאי בבנגקוק תאילנד:
https://youtu.be/5YM56jWINsk
תירס בצד הדרך בהודו:
https://youtu.be/01jSw0GOerM
האם גם לארץ יגיע ה"פוד טראק" מאמריקה (עברית):
https://youtu.be/eIKov_XltIk
ולנו יש פלאפל - ללא ספק אוכל הרחוב הפופולרי במזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/zWpqusURdwI
דוכני רחוב (Street food) הם דוכנים ומזנונים המציעים אוכל זול, שנאכל בעמידה, תוך כדי הליכה, או בישיבה קצרה של מספר דקות.
לא פעם האוכל שנמכר בהם הוא אוכל מקומי וייחודי, אך כיום ניתן למצוא בכל העולם דוכני ומזנונים אוכל רחוב פופולרי, עם מאכלים שהפכו כבר בינלאומיים. כך נמכרים בכל העולם פיצה איטלקית, קרפ צרפתי, שווארמה טורקית וכדומה.
למטיילים מהווים הדוכנים הללו קודם כל פתרון זול לבילויים בחו"ל, לאכילה מהירה ולא מחייבת בימים של סיורים ורצון לראות ולגמוע מהחוויות בטיול בעולם.
אבל יש שם עוד משהו. בעולם שהפך כל כך גלובלי, עם מסעדות שגם המחירים וגם האוכל נוטים להיות כל כך יקרים ועשויים, רבים מוצאים את עצמם נהנים הכי הרבה מהפשוט והמנחם שבאוכל העממי.
בעולם כזה מציעים מאכלי הרחוב משהו אותנטי יותר, שמקרב למקומיים האמיתיים ומאפשר להתחבר אליהם קצת יותר ובאמת.
מאכלי הרחוב הם עממיים, איכותיים יותר כי הם פונים למקומיים ואת אלה קשה יותר למרוח. מרביתם מבוססים על מתכונים שאיש לא רושם ושחלקם הגדול עובר בירושה, דור אחרי דור.
הדוכנים האלה עוברים סוג של ברירה טבעית. כל דוכן שהכין אוכל לא טעים, לא איכותי ולא משביע רצון - פשוט ייסגר כי לא יהיו לו מספיק לקוחות מקומיים והם אלה שמאפשרים לך לשרוד בתקופה שאין תיירים.
רבים מהמאכלים הללו בעולם תוכלו לראות בתגית "מאכלי רחוב".
הנה הקסם של דוכני אוכל רחוב:
https://youtu.be/lZGnEC8y158
דוכן עוף עם אורז ונודלס עם מישלן בגרושים:
https://youtu.be/90IJanuV_0M
דוכן פאד תאי בבנגקוק תאילנד:
https://youtu.be/5YM56jWINsk
תירס בצד הדרך בהודו:
https://youtu.be/01jSw0GOerM
האם גם לארץ יגיע ה"פוד טראק" מאמריקה (עברית):
https://youtu.be/eIKov_XltIk
ולנו יש פלאפל - ללא ספק אוכל הרחוב הפופולרי במזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/zWpqusURdwI
מהי הבקלאווה?
בַּקְלָוָה (Baklawa) בערבית, או בַּקְלָוָוה (בטורקית: Baklava) הם שמותיו של קינוח רב שכבות, מאפה מתוק ופופולרי במטבחי יוון, טורקיה, ערב והבלקן.
ההשערה היא שהיו אלה האשורים דווקא, מי שהמציאו את הבקלווה במאה ה-8 לפני הספירה. ימאים וסוחרים יוונים שגילו במזרח את הבקלווה, הביאו בהמשך את המתכון לאתונה.
היוונים גם תרמו למנה את ההמצאה שלהם - שיטת הכנה של בצק בעובי של עלה, באמצעות רידוד של הבצק. זה היה פיתוח משמעותי ששיפר את המנה ביחס לבצק הקשב של המטבח האשורי.
כיום יש צורות שונות של בקלאווה, כמו עיניים, גלילים או מלבניים. את הבקלווה המגולגלת בצורת גלילים, למשל, משרים בסירופ ומכנים בטורקית "סאראיליאה", על שם ה"סאראי", שהוא ארמון הסולטאן.
סגנונות שונים שלה, כולל הבקלאווה בלוריה הבהיר והמלא בפיסטוקים וקשיו, או בקלאווה בורמה בפיסטוקים, שממולא שקדים ופיסטוקים בפנים ובחוץ.
יש גם צורות של בקלאווה שממש מדמות צורות מהטבע. למשל, צורת "קן הציפור" העגול, הנראה כקן של ציפור, עשוי משערות קדאיף וממולא בפיסטוק חלבי שלם. או בקלאווה סהרון, שיש לו צורה של חצי ירח.
כך מכינים את הבקלאווה הערבית:
https://youtu.be/fWBmS9Ta9c0
בקלאוות קן לציפור (ללא מילים):
https://youtu.be/_hSFP0GkiF0
הכל מתחיל מהבצק:
https://youtu.be/Q77LBnM_dIc
בקלווה מגולגלת (ללא מילים):
https://youtu.be/LDJ-mjij9os
עוד הכנה של בקלאווה:
https://youtu.be/8IIjVmMf5Nw
וכך מכינים את הבקלאווה בתורכיה:
https://youtu.be/qmKZWjDcOrs
בַּקְלָוָה (Baklawa) בערבית, או בַּקְלָוָוה (בטורקית: Baklava) הם שמותיו של קינוח רב שכבות, מאפה מתוק ופופולרי במטבחי יוון, טורקיה, ערב והבלקן.
ההשערה היא שהיו אלה האשורים דווקא, מי שהמציאו את הבקלווה במאה ה-8 לפני הספירה. ימאים וסוחרים יוונים שגילו במזרח את הבקלווה, הביאו בהמשך את המתכון לאתונה.
היוונים גם תרמו למנה את ההמצאה שלהם - שיטת הכנה של בצק בעובי של עלה, באמצעות רידוד של הבצק. זה היה פיתוח משמעותי ששיפר את המנה ביחס לבצק הקשב של המטבח האשורי.
כיום יש צורות שונות של בקלאווה, כמו עיניים, גלילים או מלבניים. את הבקלווה המגולגלת בצורת גלילים, למשל, משרים בסירופ ומכנים בטורקית "סאראיליאה", על שם ה"סאראי", שהוא ארמון הסולטאן.
סגנונות שונים שלה, כולל הבקלאווה בלוריה הבהיר והמלא בפיסטוקים וקשיו, או בקלאווה בורמה בפיסטוקים, שממולא שקדים ופיסטוקים בפנים ובחוץ.
יש גם צורות של בקלאווה שממש מדמות צורות מהטבע. למשל, צורת "קן הציפור" העגול, הנראה כקן של ציפור, עשוי משערות קדאיף וממולא בפיסטוק חלבי שלם. או בקלאווה סהרון, שיש לו צורה של חצי ירח.
כך מכינים את הבקלאווה הערבית:
https://youtu.be/fWBmS9Ta9c0
בקלאוות קן לציפור (ללא מילים):
https://youtu.be/_hSFP0GkiF0
הכל מתחיל מהבצק:
https://youtu.be/Q77LBnM_dIc
בקלווה מגולגלת (ללא מילים):
https://youtu.be/LDJ-mjij9os
עוד הכנה של בקלאווה:
https://youtu.be/8IIjVmMf5Nw
וכך מכינים את הבקלאווה בתורכיה:
https://youtu.be/qmKZWjDcOrs
מהו משקה הרוזטה?
רוזטה (Orgeat syrup) הוא משקה שקדים ממותק, בצבע לבן חלבי, המבוסס על רכז שקדים.
הרוזטה, הנקרא גם אורזטה או אורצטה, מוכר כמשקה רחוב פופולרי בחלק ממדינות צפון אפריקה. בארצות כמו תוניסיה ולוב, כמו גם אצלנו, נהוג להגיש אותו קר.
בארץ נמכר משקה הרוזטה בחנויות וברשתות השיווק, לצד יצרנים ואנשים פרטיים, המייצרים אותו בהכנה מסורתית בבית ומוכרים בחנויות קטנות ובשווקים.
יוצאי לוב ומי שעלו מתוניסיה נהגו לשתות את משקה הרוזטה בארצותיהם, הן בימי הקיץ החמים והן בחגים ובאירועים מיוחדים.
את הרוזטה הקלאסית יוצרים מתרכיז שמופק מתערובת של שקדים מרים ומתוקים שנסחטו יחד.
אגב, יש גם משקה דומה ומסחרי שמפיקים משקדים מתוקים בלבד, שדומה בטעמו למרציפן וכפיצוי על הטעם המעט מריר שחסר, מוסיפים לו תוספי טעם.
במקומות שונים יש גם מי שמפיקים משקה המזכיר אותו, אבל מגלעיני משמש.
הנה משקה רוזטה (עברית):
https://youtu.be/EeF3nTZlXXQ
רוזטה (Orgeat syrup) הוא משקה שקדים ממותק, בצבע לבן חלבי, המבוסס על רכז שקדים.
הרוזטה, הנקרא גם אורזטה או אורצטה, מוכר כמשקה רחוב פופולרי בחלק ממדינות צפון אפריקה. בארצות כמו תוניסיה ולוב, כמו גם אצלנו, נהוג להגיש אותו קר.
בארץ נמכר משקה הרוזטה בחנויות וברשתות השיווק, לצד יצרנים ואנשים פרטיים, המייצרים אותו בהכנה מסורתית בבית ומוכרים בחנויות קטנות ובשווקים.
יוצאי לוב ומי שעלו מתוניסיה נהגו לשתות את משקה הרוזטה בארצותיהם, הן בימי הקיץ החמים והן בחגים ובאירועים מיוחדים.
את הרוזטה הקלאסית יוצרים מתרכיז שמופק מתערובת של שקדים מרים ומתוקים שנסחטו יחד.
אגב, יש גם משקה דומה ומסחרי שמפיקים משקדים מתוקים בלבד, שדומה בטעמו למרציפן וכפיצוי על הטעם המעט מריר שחסר, מוסיפים לו תוספי טעם.
במקומות שונים יש גם מי שמפיקים משקה המזכיר אותו, אבל מגלעיני משמש.
הנה משקה רוזטה (עברית):
https://youtu.be/EeF3nTZlXXQ
איך אופים פיתות?
זה מתחיל מקמח ומים ומכונה שמייצרת מהם בצק. להכנת הפיתות במאפיה נשקל כל גוש בצק אוטומטית. המטרה היא שהוא יהיה בדיוק בכמות הדרושה להכנת הפיתה ממנו.
אחרי שגושי הבצק נשקלים הם נכנסים למיתקן שמכין מהם כדורים, בגודל קבוע של בצק. להכנת הפיתות הם מוכנסים למכונה נוספת, שמשטחת את כדורי הבצק לעיגולים שטוחים בצורת פיתות.
מכאן מכניסים האופים את כדורי הבצק המושטחים לאפייה בתנור. שם הם נאפים ומתנפחים. כשהאופה מוציא את הפיתות החמות מהתנור אז ברור שהכל מוכן.
בתיאבון!
הנה הכנת הפיתות במאפייה (עברית):
http://youtu.be/c96nOswarYQ
אפיית פיתות במצרים:
https://youtu.be/mhzvhZPThMI
וכך אופים פיתות בבית:
https://youtu.be/NPiA69p4gqE
זה מתחיל מקמח ומים ומכונה שמייצרת מהם בצק. להכנת הפיתות במאפיה נשקל כל גוש בצק אוטומטית. המטרה היא שהוא יהיה בדיוק בכמות הדרושה להכנת הפיתה ממנו.
אחרי שגושי הבצק נשקלים הם נכנסים למיתקן שמכין מהם כדורים, בגודל קבוע של בצק. להכנת הפיתות הם מוכנסים למכונה נוספת, שמשטחת את כדורי הבצק לעיגולים שטוחים בצורת פיתות.
מכאן מכניסים האופים את כדורי הבצק המושטחים לאפייה בתנור. שם הם נאפים ומתנפחים. כשהאופה מוציא את הפיתות החמות מהתנור אז ברור שהכל מוכן.
בתיאבון!
הנה הכנת הפיתות במאפייה (עברית):
http://youtu.be/c96nOswarYQ
אפיית פיתות במצרים:
https://youtu.be/mhzvhZPThMI
וכך אופים פיתות בבית:
https://youtu.be/NPiA69p4gqE
מהו משקה קנה סוכר או קנה הסוף?
מיץ קנה סוכר (Sugarcane Juice), או מיץ קנה, הוא משקה טבעי, מרענן ומתוק שנעשה בארצות רבות מקנה סוכר טרי שנדחס ונסחט היטב. לתרמילאים ומטיילים בעולם שתיית המיץ הזה היא חלק בלתי נפרד מהטיול לארצות כמו מצרים, הודו, ברזיל וכדומה.
קנה הסוכר ידוע בתכולת הסוכר הגבוהה שלו. זהו עשב גבוה ורב שנתי. משום צריכת המים הגבוהה שלו, הוא גדל בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית.
בדוכנים בכל רחבי אסיה מוכרים את המשקה הקר. במדינות רבות המיץ מופק ונסחט במקום, מקני סוכר גבוהים. אלה שצומחים ליד נהרות גדולים, כמו הנילוס במצרים ונהרות דומים ברחבי אסיה, כולל בתאילנד, הודו, קמבודיה ועוד.
ההכנה פשוטה. בתחילה קוטפים את גבעולי הצמח, כלומר את קני הסוכר. מעבירים אותם למכונת ריסוק, המחלצת מהם את המיץ. לאחר מכן מוציאים מהמיץ את הלכלוך, על ידי סינון.
במקומות רבים מוסיפים למיץ קנה סוכר מעט מיצים המוסיפים לו טעם. ביניהם מיץ ליים, ג'ינג'ר או נענע שמעניקים לו טעמים ייחודיים. עוד מפיקים בעולם מקנה הסוכר משקאות אלכוהוליים כמו רום וקשאסה.
המדהים הוא מיץ קנה הסוכר הטבעי ידוע כבריא. הערכים התזונתיים שלו גבוהים, הוא עשיר בוויטמינים, נוגדי חמצון ובמינרלים כמו ברזל, סידן ואשלגן. ואם כל הטוב הזה לא מספיק, אז הוא גם משקה דל שומן בשל תכולת הסוכר הגבוהה שבו הוא גם מקור אנרגיה מצוין לגוף.
הנה הכנת משקה הקנה המצרי:
https://youtu.be/U7MrUXfkl0A
משקה קנה בתאילנד (עברית):
https://youtu.be/Q__DWRv7X3Q
על משקה הקנה בעולם:
https://youtu.be/l_Q2bFDogFM
מסחטת קנה בהודו (עברית):
https://youtu.be/AA4duXg3jaY
בהמה סוחטת קנה:
https://youtu.be/dXWAIwjQWZI
משקה קנה בסינגפור:
https://youtu.be/8JBeUx4XoS4
סוחטת קנה סוכר בקמבודיה:
https://youtu.be/hkgNAZ6HO8Y
וסוחטי קנה בתאילנד:
https://youtu.be/JfGKqkfvHZY
מיץ קנה סוכר (Sugarcane Juice), או מיץ קנה, הוא משקה טבעי, מרענן ומתוק שנעשה בארצות רבות מקנה סוכר טרי שנדחס ונסחט היטב. לתרמילאים ומטיילים בעולם שתיית המיץ הזה היא חלק בלתי נפרד מהטיול לארצות כמו מצרים, הודו, ברזיל וכדומה.
קנה הסוכר ידוע בתכולת הסוכר הגבוהה שלו. זהו עשב גבוה ורב שנתי. משום צריכת המים הגבוהה שלו, הוא גדל בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית.
בדוכנים בכל רחבי אסיה מוכרים את המשקה הקר. במדינות רבות המיץ מופק ונסחט במקום, מקני סוכר גבוהים. אלה שצומחים ליד נהרות גדולים, כמו הנילוס במצרים ונהרות דומים ברחבי אסיה, כולל בתאילנד, הודו, קמבודיה ועוד.
ההכנה פשוטה. בתחילה קוטפים את גבעולי הצמח, כלומר את קני הסוכר. מעבירים אותם למכונת ריסוק, המחלצת מהם את המיץ. לאחר מכן מוציאים מהמיץ את הלכלוך, על ידי סינון.
במקומות רבים מוסיפים למיץ קנה סוכר מעט מיצים המוסיפים לו טעם. ביניהם מיץ ליים, ג'ינג'ר או נענע שמעניקים לו טעמים ייחודיים. עוד מפיקים בעולם מקנה הסוכר משקאות אלכוהוליים כמו רום וקשאסה.
המדהים הוא מיץ קנה הסוכר הטבעי ידוע כבריא. הערכים התזונתיים שלו גבוהים, הוא עשיר בוויטמינים, נוגדי חמצון ובמינרלים כמו ברזל, סידן ואשלגן. ואם כל הטוב הזה לא מספיק, אז הוא גם משקה דל שומן בשל תכולת הסוכר הגבוהה שבו הוא גם מקור אנרגיה מצוין לגוף.
הנה הכנת משקה הקנה המצרי:
https://youtu.be/U7MrUXfkl0A
משקה קנה בתאילנד (עברית):
https://youtu.be/Q__DWRv7X3Q
על משקה הקנה בעולם:
https://youtu.be/l_Q2bFDogFM
מסחטת קנה בהודו (עברית):
https://youtu.be/AA4duXg3jaY
בהמה סוחטת קנה:
https://youtu.be/dXWAIwjQWZI
משקה קנה בסינגפור:
https://youtu.be/8JBeUx4XoS4
סוחטת קנה סוכר בקמבודיה:
https://youtu.be/hkgNAZ6HO8Y
וסוחטי קנה בתאילנד:
https://youtu.be/JfGKqkfvHZY
איך מייצרים טחינה למאכל?
הטחינה נחשבת כיום לאחד המאכלים הבריאים שיש. למעשה טחינה משומשום מלא נחשבת לסופר פוד, מזון-על שמומלץ מאוד לאכול. היא מהווה מקור מצוין לסידן, שהוא מינרל הבונה ומחזק את העצמות שלנו.
בכל מקרה, הכנת הטחינה מתבצעת על ידי ניפוי והפרדת השומשום מקליפתו, שטיפה וייבוש של הגרגירים, קליית גרגרי השומשום בתנור, שוב ניפוי ואז טחינה של הגרגרים באמצעות אבני ריחיים באופן מסורתי, או במכונות מודרניות יותר כפי שעושים במפעלים של ימינו.
הטחינה בישראל היא מהטובות בעולם. עם זאת הטחינה האיכותית ביותר מיוצרת לדעת רבים דווקא בשכם הפלשתינית.
שמה של הטחינה בא לה מהמילה "טחינה" שמקובלת גם בערבית, מעצם פעולת טחינת גרגרי השומשום.
כך מייצרים טחינה (עברית):
https://youtu.be/8j4gq2JOm1Q
הכנה של טחינה בבית טחינה עתיק בירושלים (עברית):
https://youtu.be/KFOEWNQ4qBY
מפעל טחינה מודרני בנצרת (עברית):
http://youtu.be/vW5jYty00j0
כך מייצרים טחינה בטורקיה כמו לפני מאות שנים:
https://youtu.be/NPMyYPm-zEM
והכנת הטחינה בשיטה המסורתית במפעל טחינה מסורתי בירושלים (עברית):
http://youtu.be/bmCmJ-p3KTg?t=7s
הטחינה נחשבת כיום לאחד המאכלים הבריאים שיש. למעשה טחינה משומשום מלא נחשבת לסופר פוד, מזון-על שמומלץ מאוד לאכול. היא מהווה מקור מצוין לסידן, שהוא מינרל הבונה ומחזק את העצמות שלנו.
בכל מקרה, הכנת הטחינה מתבצעת על ידי ניפוי והפרדת השומשום מקליפתו, שטיפה וייבוש של הגרגירים, קליית גרגרי השומשום בתנור, שוב ניפוי ואז טחינה של הגרגרים באמצעות אבני ריחיים באופן מסורתי, או במכונות מודרניות יותר כפי שעושים במפעלים של ימינו.
הטחינה בישראל היא מהטובות בעולם. עם זאת הטחינה האיכותית ביותר מיוצרת לדעת רבים דווקא בשכם הפלשתינית.
שמה של הטחינה בא לה מהמילה "טחינה" שמקובלת גם בערבית, מעצם פעולת טחינת גרגרי השומשום.
כך מייצרים טחינה (עברית):
https://youtu.be/8j4gq2JOm1Q
הכנה של טחינה בבית טחינה עתיק בירושלים (עברית):
https://youtu.be/KFOEWNQ4qBY
מפעל טחינה מודרני בנצרת (עברית):
http://youtu.be/vW5jYty00j0
כך מייצרים טחינה בטורקיה כמו לפני מאות שנים:
https://youtu.be/NPMyYPm-zEM
והכנת הטחינה בשיטה המסורתית במפעל טחינה מסורתי בירושלים (עברית):
http://youtu.be/bmCmJ-p3KTg?t=7s
מאיפה בא הקוסקוס?
הקוסקוס הוא מאכל צפון אפריקאי שניתן למצוא גם באי סיציליה שבים התיכון ובדרום איטליה. נראה שאת המחלוקת בין המרוקאים לתוניסאים לגבי המקום שבו נולד הקוסקוס לא ניתן לפתור בעזרת המידע ההיסטורי הקיים. מה שכן ידוע הוא ששיטת ההכנה של הקוסקוס נולדה עוד באימפריה הרומית.
זה קרה כפי הנראה בקרתגו העתיקה, עיר ששכנה מערבית לתוניס של היום. החיילים הרומיים והמקומיים נהגו להכין את שאריות החיטה בדרך דומה לזו של הקוסקוס המודרני - בתהליך של אידוי מהתפחה על ידי מים. המעבר לסולת התרחש כנראה בהמשך השנים, אם כי לא ברור בדיוק היכן החל, ואולי גם לא חשוב כיוון שהגבולות המדיניים של מרוקו ותוניס לא היו קיימים באותן שנים.
הנה סרטון מחויך על הקוסקוס (עברית):
http://youtu.be/VxULWIxMJC0
מראות ממרוקו:
https://youtu.be/hVvEISFw9w0
והקוסקוס לצד עוד ממזונות הרחוב במרוקו (מתורגם):
https://youtu.be/yDPCWaw5Upw?long=yes
הקוסקוס הוא מאכל צפון אפריקאי שניתן למצוא גם באי סיציליה שבים התיכון ובדרום איטליה. נראה שאת המחלוקת בין המרוקאים לתוניסאים לגבי המקום שבו נולד הקוסקוס לא ניתן לפתור בעזרת המידע ההיסטורי הקיים. מה שכן ידוע הוא ששיטת ההכנה של הקוסקוס נולדה עוד באימפריה הרומית.
זה קרה כפי הנראה בקרתגו העתיקה, עיר ששכנה מערבית לתוניס של היום. החיילים הרומיים והמקומיים נהגו להכין את שאריות החיטה בדרך דומה לזו של הקוסקוס המודרני - בתהליך של אידוי מהתפחה על ידי מים. המעבר לסולת התרחש כנראה בהמשך השנים, אם כי לא ברור בדיוק היכן החל, ואולי גם לא חשוב כיוון שהגבולות המדיניים של מרוקו ותוניס לא היו קיימים באותן שנים.
הנה סרטון מחויך על הקוסקוס (עברית):
http://youtu.be/VxULWIxMJC0
מראות ממרוקו:
https://youtu.be/hVvEISFw9w0
והקוסקוס לצד עוד ממזונות הרחוב במרוקו (מתורגם):
https://youtu.be/yDPCWaw5Upw?long=yes
