מדוע חוגגים את ט"ו בשבט?
ט"ו בשבט הוא היום ה-15 בחודש ה-5 של השנה העברית. ביום זה חל על פי ההלכה ראש השנה לעצים, האילנות.
למעשה, ליום הזה מטרות דתיות מוגדרות היטב. היותו ראש השנה לעצים, פירושו של דבר שזהו היום בו מתחלפת השנה, במניין השנים של פירות עץ הפרי בארץ ישראל.
עובדה זו משפיעה על אכילת הפירות שמניבים האילנות. מושפע מהיום הזה גם קיומן של המצוות הקשורות לגיל של העץ כמי גם הביכורים, התרומות והמעשרות שנהוגות לפי הדת היהודית.
אבל החג העתיק שנקטע עם הגלות, חודש ים העליות החדשות לארץ. מנהג הנטיעות בארץ, שנקשר בט"ו בשבט, נולד רק בתחילת המאה ה-20 כחג האילנות. מקורו באידיאולוגיה של ראשוני המתיישבים בארץ ישראל.
עם השנים קיבל החג הזה משמעויות חדשות לגמרי. עוד לפני קום המדינה, בתקופת העליות לארץ, הפך ט"ו בשבט לסוג של חגיגה הקשורה בהתעוררות של האומה לתחיית היישוב בארץ ישראל.
לא פחות התחזק בישראל המנהג, שהיה נהוג כבר שנים רבות בגולה, לאכול מפירות הארץ. יותר אפילו מסתם פירות, התחזק עם השנים המנהג של אכילת פירות יבשים בחג. המנהג הזה, שבגולה היה נחלת העשירים בלבד, נולד כמענה לצורך להביא פירות מארץ ישראל, יבוא שבעבר היה מורכב, יקר ובעיקר - לקח זמן רב.
בימינו ט"ו בשבט הפך לסוג של חג טבע ואיכות סביבה. לקראת ועם קום המדינה היהודית החלו לציין אותו בנטיעת עצים ואילנות. כיום הוא קיבל ממד נוסף, של שמירת הטבע ואיכות הסביבה.
לכן, נהוג בט"ו בשבט לאכול הרבה מפירות העץ של ארץ ישראל, בדגש על פירות שבעת המינים. יש גם רבים בארץ ובגולה, שנוהגים לערוך בליל החג הזה משהו כמו ליל הסדר של פסח, אבל כאן הוא נקרא "סדר ט"ו בשבט".
ט"ו בשבט הוא היום ה-15 בחודש ה-5 של השנה העברית. ביום זה חל על פי ההלכה ראש השנה לעצים, האילנות.
למעשה, ליום הזה מטרות דתיות מוגדרות היטב. היותו ראש השנה לעצים, פירושו של דבר שזהו היום בו מתחלפת השנה, במניין השנים של פירות עץ הפרי בארץ ישראל.
עובדה זו משפיעה על אכילת הפירות שמניבים האילנות. מושפע מהיום הזה גם קיומן של המצוות הקשורות לגיל של העץ כמי גם הביכורים, התרומות והמעשרות שנהוגות לפי הדת היהודית.
המקור וההיסטוריה של החג
כחג דתי, ט"ו בשבט הוא חג עתיק. אבל במקורו היה החג הזה חגיגת האביב הפגאנית של האזור. כלומר מקורו בחג של עובדי אלילים קדומים שחיו כאן, באזור שלימים יהפוך לארץ ישראל.
אבל החג העתיק שנקטע עם הגלות, חודש ים העליות החדשות לארץ. מנהג הנטיעות בארץ, שנקשר בט"ו בשבט, נולד רק בתחילת המאה ה-20 כחג האילנות. מקורו באידיאולוגיה של ראשוני המתיישבים בארץ ישראל.
עם השנים קיבל החג הזה משמעויות חדשות לגמרי. עוד לפני קום המדינה, בתקופת העליות לארץ, הפך ט"ו בשבט לסוג של חגיגה הקשורה בהתעוררות של האומה לתחיית היישוב בארץ ישראל.
לא פחות התחזק בישראל המנהג, שהיה נהוג כבר שנים רבות בגולה, לאכול מפירות הארץ. יותר אפילו מסתם פירות, התחזק עם השנים המנהג של אכילת פירות יבשים בחג. המנהג הזה, שבגולה היה נחלת העשירים בלבד, נולד כמענה לצורך להביא פירות מארץ ישראל, יבוא שבעבר היה מורכב, יקר ובעיקר - לקח זמן רב.
בימינו ט"ו בשבט הפך לסוג של חג טבע ואיכות סביבה. לקראת ועם קום המדינה היהודית החלו לציין אותו בנטיעת עצים ואילנות. כיום הוא קיבל ממד נוסף, של שמירת הטבע ואיכות הסביבה.
לכן, נהוג בט"ו בשבט לאכול הרבה מפירות העץ של ארץ ישראל, בדגש על פירות שבעת המינים. יש גם רבים בארץ ובגולה, שנוהגים לערוך בליל החג הזה משהו כמו ליל הסדר של פסח, אבל כאן הוא נקרא "סדר ט"ו בשבט".
