ממתי התפתח מנהג הנטיעות בט"ו בשבט?
ישראל נחשבת מהמדינות היחידות שיש בהן היום, בתחילת המאה ה-21, יותר עצים מאשר היו בה לפני 100 שנה. קשה להאמין שמדינה מדברית, שעד לפני מאה שנה עצים לא היו דבר רווח בה, הפכה כה ירוקה ומיוערת.
לפלא הזה אחראים גורמים שונים. אך מעבר למעשה האקולוגי והידידותי כל כך לסביבה, נעשה כאן בישראל מעשה חינוכי מבריק ששולב באינטרס לאומי והקדים בעשרות שנים, אפילו את הכרזת המדינה.
המתכונת של ימינו, בה נחשב ט"ו בשבט, למשל, ל"ראש השנה לאילנות" היא חדשה יחסית. המנהג של נטיעת שתילים נולד בסביבות שנת 1908. הוגה הרעיון הוא סופר, היסטוריון וגם מחנך ושמו זאב יעבץ.
מחנכי ישראל באותה תקופה ראו חשיבות בנטיעת עצים, כחלק מהתחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל. יעבץ, כחמש שנים לאחר שהגיע לארץ ב-1887, הוא מנהל בית הספר בזכרון יעקב. לראשונה הוא יוצא עם תלמידיו לנטוע עצים בזכרון יעקב ומבלי משים הוא מוליד מסורת חדשה של נטיעות ביום זה.
בשנת 1907, כ-15 שנה אחר כך, יחלו הנטיעות בבן שמן, על אדמת הקרן הקיימת לישראל. הראשון שניטע כך הוא היער שמוכר עד היום בשם 'יער הרצל'.
שנה אחר כך תרמה הסתדרות המורים של א"י את חלקה, בהכרזה על ט"ו בשבט כחג נטיעות בכל בתי הספר ברחבי הארץ. לצד נטיעה של שתילים, נוספה גם מחויבות המחנכים להקנייה של המודעות לחשיבות של נטיעת עצים וטיפוחם.
כך מיסדו הקרן הקיימת לישראל והסתדרות המורים ב-1908 את המנהג שייתן מימד חינוכי למעשה הנטיעה וישתף את האזרחים, כבר מגיל ילדות, בפיתוח הארץ ונופיה.
החיבור הזה שבין חינוך ומעשה הוא אחד הגורמים המרכזיים שהפכו את ישראל לירוקה וכה שונה ממדינות המדבר שסובבות אותה. הנטיעות ההמוניות שנערכות בכל רחבי ישראל, מדי שנה ומאז תחילת המאה ה-20 ועד היום, לצד חג ט"ו בשבט ופעילותה המבורכת של קק"ל - כל אלה הפכו את ישראל לאחת המדינות הירוקות והמוצלחות במניעת מדבור בעולם.
בהמשך הגיעו המחקר המדעי והחקלאי הרב שנעשה בישראל בתחומים אלו והוסיפו גם הם את המומחיות והיכולת לייצר גידולי מדבר והתיישבות ירוקה בשטחים קשים לחקלאות, לצד ייעוץ וסיוע למדינות אחרות בתהליכים דומים. ישראל, גם בתחום הזה, זכתה למצוינות בינלאומית ולחדשנות שלא תאומן.
ישראל נחשבת מהמדינות היחידות שיש בהן היום, בתחילת המאה ה-21, יותר עצים מאשר היו בה לפני 100 שנה. קשה להאמין שמדינה מדברית, שעד לפני מאה שנה עצים לא היו דבר רווח בה, הפכה כה ירוקה ומיוערת.
לפלא הזה אחראים גורמים שונים. אך מעבר למעשה האקולוגי והידידותי כל כך לסביבה, נעשה כאן בישראל מעשה חינוכי מבריק ששולב באינטרס לאומי והקדים בעשרות שנים, אפילו את הכרזת המדינה.
המתכונת של ימינו, בה נחשב ט"ו בשבט, למשל, ל"ראש השנה לאילנות" היא חדשה יחסית. המנהג של נטיעת שתילים נולד בסביבות שנת 1908. הוגה הרעיון הוא סופר, היסטוריון וגם מחנך ושמו זאב יעבץ.
מחנכי ישראל באותה תקופה ראו חשיבות בנטיעת עצים, כחלק מהתחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל. יעבץ, כחמש שנים לאחר שהגיע לארץ ב-1887, הוא מנהל בית הספר בזכרון יעקב. לראשונה הוא יוצא עם תלמידיו לנטוע עצים בזכרון יעקב ומבלי משים הוא מוליד מסורת חדשה של נטיעות ביום זה.
בשנת 1907, כ-15 שנה אחר כך, יחלו הנטיעות בבן שמן, על אדמת הקרן הקיימת לישראל. הראשון שניטע כך הוא היער שמוכר עד היום בשם 'יער הרצל'.
שנה אחר כך תרמה הסתדרות המורים של א"י את חלקה, בהכרזה על ט"ו בשבט כחג נטיעות בכל בתי הספר ברחבי הארץ. לצד נטיעה של שתילים, נוספה גם מחויבות המחנכים להקנייה של המודעות לחשיבות של נטיעת עצים וטיפוחם.
כך מיסדו הקרן הקיימת לישראל והסתדרות המורים ב-1908 את המנהג שייתן מימד חינוכי למעשה הנטיעה וישתף את האזרחים, כבר מגיל ילדות, בפיתוח הארץ ונופיה.
החיבור הזה שבין חינוך ומעשה הוא אחד הגורמים המרכזיים שהפכו את ישראל לירוקה וכה שונה ממדינות המדבר שסובבות אותה. הנטיעות ההמוניות שנערכות בכל רחבי ישראל, מדי שנה ומאז תחילת המאה ה-20 ועד היום, לצד חג ט"ו בשבט ופעילותה המבורכת של קק"ל - כל אלה הפכו את ישראל לאחת המדינות הירוקות והמוצלחות במניעת מדבור בעולם.
בהמשך הגיעו המחקר המדעי והחקלאי הרב שנעשה בישראל בתחומים אלו והוסיפו גם הם את המומחיות והיכולת לייצר גידולי מדבר והתיישבות ירוקה בשטחים קשים לחקלאות, לצד ייעוץ וסיוע למדינות אחרות בתהליכים דומים. ישראל, גם בתחום הזה, זכתה למצוינות בינלאומית ולחדשנות שלא תאומן.
