מטוס הריסוס הוא מטוס קל שמשמש בדרך כלל לריסוס של חומרי הדברה מעל השדות. במקומות שונים בעולם משתמשים במטוסי ריסוס גם לזריעה וגם לדישון ובמקרים מסוימים אפילו להשקייה של השדות. אף שיש מטוסים שהוסבו למטוסי ריסוס, בדרך כלל נבנים כלי טיס המיועדים לשימושים חקלאיים במיוחד לכך. באזורים המועדים לשריפות, יש אפילו מטוסים דו-שימושיים, שבנוסף לריסוס משמשים גם לצורכי כיבוי מהאוויר.

חומרי ההדברה שמרוססים על ידי המטוס מהאוויר נועדו להרחיק את החרקים והמזיקים שפוגעים ביבול. מטוס ריסוס כזה עושה עבודה מהירה ויעילה ומאפשר טיפול בשדות היבולים בתוך זמן קצר. במקרים שונים מעדיפים לרסס בלילה, מכיוון שהחרקים יוצאים החוצה וקל יותר להדבירם. ריסוס כזה מחייב פתרונות לבעיית הראיה של השטח שרוסס ולכן נוהגים לצרף חומר זרחני לחומרי ההדברה, כך שהטייס יוכל לראות את השטחים שרוססו.


הנה מטוס ריסוס בעבודה (עברית):

http://youtu.be/KGpMV8Rhw0I?t=08s


ומטוסי הריסוס נאבקים באויב קשה במיוחד - פעולות ריסוס הארבה בנגב (עברית):

http://youtu.be/hHrC3ZO3VZg


כך נראית הטיסה מתא טייס הריסוס (עברית):

http://youtu.be/mF2b_f1j5uY


למתגוררים בסמוך לשדות ופרדסים המרוססים כך (עברית):

https://youtu.be/tfP0Bo6xuZ4


ומתיחה טלפונית של מישהו שמבקש ללמוד להיות דייל למטוס ריסוס (עברית):

http://youtu.be/rIb_7Ko_mVU

הצבעים העמוקים של העמקים שבקומבריה אנגליה נשארו כך מאות שנים. עצי הפרי השופעים והאחו הירוק המתפרש מהעמק אל הגבעות המכוסות גם הן בשטיח הירוק והמרהיב כל כך, הם הסמלים של האזור המיוחד הזה שעל גבול סקוטלנד.


הנה יופיו של עמק טרוטבק שבקומבריה:

http://youtu.be/2jvHxHvhaqw


והנה עמק עדן בקומבריה, ביום סגרירי ואפור:

http://youtu.be/wvLRMdyOqPM


והנה סרטון של עמק דודון מלא בעננים בחורף:

http://youtu.be/3e4SQZovVwo

עוד מימי קדם, חקלאי הוא אדם שמגדל פירות וירקות, עצים ותבואה. החקלאי קם בבוקר מוקדם ומעבד את השדות, מטפל במטעים או בפרדסים וממתין להבשלת הפרי והירק. בכל עונה החקלאים יודעים מה יש לנטוע ומתי יוכלו לקצור או לקטוף את התבואה והגידולים מהשדות או את הפירות מהעצים.

אחרי שהחקלאי אוסף את מה שגידל, הוא מוכר את התוצרת לחנויות ודרך החנויות אל ההורים שלנו או לתעשיית המזון, שמייצרת מהגידולים הללו מוצרי מזון רבים ומגוונים.

אנו צריכים לומר תודה לחקלאים על האוכל הטעים שמגיע לשולחננו. תודות לעבודתם של החקלאים אנו אוכלים ירקות ופירות טריים. גם סוגי מזון רבים אחרים מתבססים על גידולים חקלאיים רבים, החל מלחם, פסטה וצ'יפס ועד למגוון של תבלינים ועשבי מאכל שונים.


הנה חקלאי שמספר על עבודתו (עברית):

http://youtu.be/QOXgu7NQ_Rc


וחקלאי שמציג את החממות שלו ואת עיבוד האדמה (עברית):

http://youtu.be/j1CwLF6j0fo

תולדות הכותנה (Cotton) הם בעצם די תולדות האנושות. לפי הממצאים כרגע, ההיסטוריה של הכותנה מתחילה מביות הכותנה אי-שם בפרו של היום, לפני כ-8,000 שנה. זה הרגע שבו מתחילים בני אדם לגדל כותנה באופן יזום, כדי לטוות ממנה בדים ולייצר בגדים. זו מהפכה אופנתית של ממש. קדומה אבל אופנה.

שרידי בדים עשויי כותנה בני 5,000 שנה נמצאו במערות במקסיקו. ההודים הפיקו מכותנה, כבר מ-2,500 לפני הספירה, גם מגבות וגם בגדים ואפילו מצעים.

עדויות שנמצאו בשרידים ממצרים הקדומה מעידות על גידול וטוויה של בדי כותנה במאה ה-12 לפני הספירה. את הכותנה גידלו והפיקו המצרים, אך גם הם השתמשו בעיקר באריגי פשתן.

בכתובים מוזכרת הכותנה לראשונה בהודו, בכתבי הריג ודה מ-1500 לפנה"ס. כאלף שנים מאוחר יותר מזכיר ההיסטוריון היווני הרודוטוס את הכותנה ההודית ומספר שעל עצי פרא שלה גדל צמר טוב יותר מצמר כבשים.

הכותנה נאספה באותם ימים בידיים ומהאלף ה-5 לפני הספירה טוו אותה באמצעות הכישור, המצאה הודית שמתבססת על גלגל מסתובב לטוויה לחוטים.

תחת השלטון הבריטי ובחסות המהפכה התעשייתית, נסקה תעשיית הכותנה ההודית. עזרו לכך הנול הממוכן של ארקרייט שהומצא בסוף המאה ה-18, שלראשונה אפשר את הייצור הול וההמוני של אריגי הכותנה בבריטניה.

כמובן שלצורך הטוויה היה צורך לנקות את הכותנה מהלכלוך ומהגרעינים והזרעים שעליה. במשך אלפי שנים זו הייתה עבודה קשה ואיטית, שנעשתה על ידי עובדים רבים. עד שיגיע מורה אמריקאי עם הברקה שהפכה למכונה ולפטנט - היה זה אלי וויטני, שיצר את המנפטת, מכונת הפרדה חכמה, שניקתה את הכותנה בקלות.

המנפטת של וויטני תאפשר לעובד אחד לנקות עד חצי טון כותנה ביום. זו כמות עצומה שלפני המכונה הזו דרושים היו עשרות עבדים לייצר אותה.

ההישגים וההתקדמות שיצרה המנפטת היו עצומים. בתום מלחמת האזרחים האמריקאית, כמות הכותנה שניתן היה לייצר עלתה כמעט פי 150 ותוך כמה שנים פי 1500. הכותנה הפכה לענף הכלכלי החזק באמריקה.


הנה סרטון על הביות בעולם שכולל גם את הכותנה:

https://youtu.be/yfDHcXxG4tU


המנפטת של אלי וויטני, שניקתה את הכותנה בעצמה (מתורגם):

https://youtu.be/0SMNYivhGsc


ילד מסביר כיצד היא מפרידה מהכותנה את הזרעים:

https://youtu.be/xowMzzKywog


הפרדת הכותנה מהזרעים בעזרת המנפטת תייצר בום כלכלי ותחולל בעקיפין מלחמת אזרחים:

https://youtu.be/Gc1V1vN6Vxc


המנפטת תשפיע על העבדות באמריקה בגדול:

https://youtu.be/OxED9ZPPjys


קטיף הכותנה המסורתי ביד ועד למכונות המודרניות לקטיף כותנה - הנה ההיסטוריה של הכותנה:

https://youtu.be/AAUQNMldp_Y?long=yes


וסרט תיעודי על קיצור תולדות הכותנה:

https://youtu.be/GtBYcJzr3o0?long=yes

באגם אִינְלֶה (Inle lake) שבמיאנמר, בורמה לשעבר, מתקיימת חקלאות גאונית ופוריה במיוחד. מדובר בערוגות צפות על המים, שעליהן מגדלים את הגידולים החקלאיים שלהם.

היה זה כשחקלאי המקום גילו שהם יכולים לתלוש מקרקע האגם אצות וצמחי מים ולערבב אותם עם סחף נהרות, טין ורקבובית ולבנות מהתערובת שנוצרה מעין רפסודות ענקיות, בגודל של מגרש כדורגל. את המשטח שנוצר הם החליטו לנסר וליצור ערוגות בגודל 10 מ"ר. כשמיקמו את הערוגות הללו על פני המים ולמדו שהן צפות, הם מיקמו אותן בשולי האגם.

הם הותירו בין הערוגות מעברים ברוחב שמאפשר מעבר לסירות הצרות שלהם. בכדי שהערוגות הצפות שיצרו לא יזוזו ממקומן, השתמשו החקלאים בכלונסאות ארוכות, שעימן עיגנו את הערוגות הללו לקרקעית האגם.

באופן כזה יצרו אנשי האגם חקלאות, מבלי שהם מחזיקים קרקע משלהם. מאז נעשה בתוך הערוגות כל המעשה החקלאי שלהם. מעיבוד הקרקע, דרך הזריעה ועד לקטיף - את הכל עושים החקלאים המשייטים של אגם אינלה מתוך הסירות.

בכך הם גם השלימו את התהליך המופלא, שלפיו, בהיעדר כסף לקנות להם קרקע לבניית בית, הם בנו גם את בתיהם על האגם ומסביבם יצרו גם את המקום לחקלאות שאינה מחייבת מבחינתם קרקע.

ואיכות הירקות שהם מגדלים כך, אתם שואלים? - מי שניסו אותו מספרים שהטעם שלהם הוא פשוט נפלא.


הנה הערוגות הצפות שעל מי אגם אִינְלֶה שבמיאנמר:

https://youtu.be/WDduB54yrTQ


החקלאות הצפה של אגם אִינְלֶה:

https://youtu.be/OiLp56y41vM


אחרי כן מוכרים את הירק בשוק הנודד של כפרי האגם:

https://youtu.be/8AhPShWbSXQ?t=5m02s


ושיט בין ערוגות שצפות על פני המים:

https://youtu.be/bRHMGhta5wc

גידול האורז בטרסות הוא אחת הצורות המרשימות והיפות של החקלאות בעולם. שיטת הטרסות מאפשרת לנצל היטב את מי הגשמים, כשאותם מים יורדים מטרסה לטרסה, במורד המדרגות החקלאיות ומאפשרים את גידול האורז בהרים התלולים.

כשמגדלים את האורז בטרסות, ניתן לראות בריכות מים שנוצרות על מרפסות קרקע, שיוצרים החקלאים על צלעות ההרים.

הטרסות מוקמות בגבהים שונים ומגיעות לא פעם לגובה של 1000 מטרים ויותר. הבריכות הללו מתמלאות במי הגשמים ובתוכן מגדלים את צמחי האורז. כשהצמחים גדולים מספיק, מייבשים את הבריכה, מה שמאפשר לייבש את הצמחים לגמרי.

לאחר שיובשו צמחי האורז, קוטפים אותם. הצמחים נאספים למקום שבו חובטים בהם ביד או במכונה, כדי להפריד מהם את גרגרי האורז.

בשלב הבא מנקים את הגרגרים וממיינים אותם, כדי להוציא מהם את גרגרי האורז הפגומים. לבסוף אורזים את האורז המנופה והנקי בתוך שקים והם מועברים לאיחסון ולשיווק לצרכנים להם משמש האורז כדבר מאכל עיקרי.


הנה טרסות האורז של בנאו בפיליפינים:

https://youtu.be/IKTBY9FM35I


ובואו נטייל אל השדות ונראה כיצד אוספים את צמחי האורז שיובשו:

https://youtu.be/AD8I702ZVO8

דשן (Fertilizer) הוא חומר המעשיר את הקרקע במינרלים ומסייע לצמיחה משופרת של גידולים. למעשה, מדובר בתוספת של מזון איכותי לצמח, הגורם לו לגדול מהר יותר, להיות בריא יותר ופורה הרבה יותר מבחינת יבולים.

הדשן משמש בגינון ובחקלאות, להעלאת כמות ואיכות היבול. הוא יכול להיות ההבדל שבין גידולים מוצלחים המעשירים את החקלאי לכישלון חקלאי שיביא לגידולים עלובים ולהפסדים.

הדשן מתבסס על חנקן, זרחן ואשלגן - שלושה חומרים עיקריים התורמים להתפתחותם של צמחים.


בין סוגי הדשנים ניתן למצוא את:

#זבל
דשן אורגני המשמש להעשרת הקרקע ולטיובה באמצעות חומרי מזון.

#הומוס
דשן טבעי שמקורו בפירוק חומרים אורגניים שמקורם בקרקע, על ידי תולעים ומיקרואורגניזמים או תהליכים כימיים שונים.

#גואנו
הדשן הטבעי היעיל ביותר, שכולל את שלושת החומרים הנ"ל ומקורו בגללים ולשלשת של עופות ימיים, עטלפים וכלבי ים.

#דשנים כימיים
חומרים המסייעים להתפתחות הצמח, במיוחד חנקן, זרחן ואשלגן.


בניגוד לדשנים הכימיים אם כן, מקורם של הדשנים הטבעיים מתבסס על ריקבון. הקומפוסט למשל, הוא דשן שנוצר מזבל אורגני, כמו פירות, ירקות וצמחים, הנרקבים, מתפרקים ומוחזרים אל הקרקע החקלאית בכדי לדשן אותה. קראו על כך בתגית "קומפוסט".


כך מוסבר הדישון על ידי יצרן מוצרי דשן (עברית):

https://youtu.be/1Rjf_z5F-lE


כך מדשנים לפני שתילה (עברית):

https://youtu.be/o3gIaOSYH0k


דישון בגינת הבית (עברית):

https://youtu.be/tUWdNSKOurw


קומפוסט שמיוצר מפסולת אורגנית הוא בעצם דשן (עברית):

http://youtu.be/c0iNW_IjF4E


גם שאריות של קפה שחור הם דשן מעולה (עברית):

https://youtu.be/kY5H3Yoi_uo

חרמש (Scythe) הוא כלי חקלאי שבאמצעותו קוצרים את היבול בחקלאות וגידולי דגן. מדובר בכלי חקלאי עתיק בן אלף שנים, אך צעיר ביחס למגל שאותו הוא החליף, לפני כ-500 שנה. יתרונו הגדול של החרמש על פני המגל הוא בכך שהאיכרים יכולים לקצור בו בעמידה, מבלי להתכופף.

בעידן המודרני הוחלף החרמש בקומביין הממונע לקציר היבול ובמכסחת דשא לשימושי נוי. חקלאים במדינות העולם השלישי עדיין משתמשים בו וגם חקלאים באזורים הרריים, במקומות שבהם לא ניתן להשתמש בקומביין.

החרמש שימש בתקופות שונות גם ככלי נשק, סוג של חנית קדומה, החותכת ומשספת בהפתעה של מסלול תנועת הלהב. במיוחד מוכרת גרסה אירופית של נשק חרמשי הנקראת "פכארד", שבה השתמשו איכרים פולנים במאות האחרונות, כשהלהב זקוף למעלה.

החרמש גם קיבל תפקיד מרכזי במיתולוגיה הנוצרית, ככלי העיקרי בידיו של "קוצר הנשמות". במסורת שההיסטוריונים קושרים לתקופת "המוות השחור", אותה מגפה איומה שהשמידה חלק גדול מאוכלוסיית אירופה, מתואר מלאך המוות, כשהוא לבוש בגלימה וברדס שחורים ואוחז בידו חרמש. בעזרתו הוא גודע את חיי בן האנוש, משל היה האדם קנה חיטה שממתין ל"קוצר הקודר" (The Grim Reaper), עוד כינוי של מלאך המוות. קראו על כך יותר באאוריקה, בתגית "מלאך המוות".


כך משמש החרמש לקציר:

https://youtu.be/gL2_chKPWjE


חקלאי מבוגר מסביר איך לקצור בחרמש:

https://youtu.be/vDq8fPX0JPw


והנה סרט תיעודי על החרמש וכלים חקלאיים קדומים:

https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes

ט"ו בשבט הוא חג האילנות, או ליתר דיוק ראש השנה לאילנות. לצד אכילת פירות ובמיוחד פירות יבשים, המנהג העיקרי בחג הידידותי כל כך לסביבה, הוא הנטיעות, שתילת העצים.

בכל שנה נוהגים אלפים רבים של ילדים ומבוגרים להשתתף בט"ו בשבט בנטיעות עצים המוניות. בדרך כלל מארגנת אותן הקק"ל, הקרן הקיימת לישראל. אבל כיום מארגנות נטיעות גם עיריות ומועצות מקומיות שונות.

כל שנה במהלך החג ניטעים ביערות קק"ל ובחורשות רבות שתילי עצים רבים. הם צפויים לגדול, לצמוח להצטרף לעצי ארצנו, ההופכים אותה ירוקה וכה נבדלת מהמדינות המקיפות אותה באזור.

מקור המנהג לטעת עצים בט"ו בשבט הוא באידיאולוגיה של ראשוני המתיישבים בארץ ישראל. ממנה נולדה הברקה ציונית נהדרת ואפילו חדשנית. המנהג ליטול חלק, ביחד עם הילדים, בנטיעות ובהצמחת עצים בארץ ישראל, התגלה כמגדיל את אהבת הארץ והפך בדרך כלל את הנוטעים לשותפים בשמירת הטבע והצומח בארץ.

מנהג הנטיעות הפך את ישראל לשטח ירוק ונעים, בתוך סביבה מזרח תיכונית יבשה וצהובה מחול ואדמה לא זרועה, אלא למטרות חקלאיות.

זהו אחד מהקסמים של החג הזה. הציפייה והתקווה שמטמיעים בילד הנוטע, לצמיחת האילן "שלו", מגדילות את תחושת השייכות לארץ ישראל. הן גם מעצימות את האיכפתיות והאחריות שלנו, הנוטעים, לסביבה הירוקה, של העצים והצומח בישראל.


כך נולדו הנטיעות של ט"ו בשבט בתחילת המאה ה-20 (עברית):

https://youtu.be/2e5zKLd3KB8?t=1m48s


ט"ו בשבט בימיה הראשונים של רחובות, בשנת 1928 (עברית):

https://youtu.be/CC_TlFfCfKc?t=15s


מצגת וידאו לחג האילנות ט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/RZTBFlurYOo


ותכנית ט"ו בשבט של "פרפר נחמד" לילדים צעירים (עברית):

https://youtu.be/OzQBvC3EWzI?long=yes

כותנה (Cotton) היא גידול חקלאי חשוב שממנו טווים בדים שישמשו לייצור בגדים ומוצרים שונים מבוססי בד. מזה אלפי שנים שהיא מהווה באזורים החמים את חומר הגלם העיקרי והמועדף ליצירת בדים קלים לכותנות ובהמשך לחולצות.

את הכותנה שותלים בדרך כלל באביב. חודש וחצי אחר כך מופיעה הפריחה, בצבע לבן או צהוב. לאחר 3 חודשים מופיעים על הצמח כדורי הכותנה הבהירים והם מוכנים אז לקטיף.

בסביבות חודש אוקטובר נוהגים החקלאים לאסוף את הכותנה מהשדות. פעם אספו את הכותנה בידיים וטוו אותה בכישור - עיקרון שמבוסס על גלגל מסתובב, שהומצא בהודו בסביבות האלף ה-5 לפני הספירה. כיום מסייעות בכך מכונות מיוחדות, שטוות את הכותנה באופן תעשייתי.

בימינו אוספות מכונות גדולות את הכותנה מהשדות ודוחסות אותה לקוביות גדולות.

במפעל פותחים את הקוביות. עתה מנפים מכדורי הכותנה את האבק, הלכלוך והגרעינים שמסובכים בתוכם ומנקים אותם לחלוטין.

אבל לאחר הניקוי, הסיבים והזרעונים עדיין מחוברים ויש צורך להפריד אותם. אם בעבר, עד סוף המאה ה- 18, נדרשה עבודת יד מייגעת כדי לבצע את ההפרדה הזו, היא נקראת "ניפוט", היום עושים אותה באמצעות מנפטות, מכונות מיוחדות שמרוכזות במקומות שבהם מבצעים את הניפוט.

עתה משטחות מכונות מיוחדות במפעל את סיבי הכותנה וצובעות אותם. בתהליך הטוויה ממוללים ומשטחים את הכותנה והיא הופכת לחוטים. עכשיו הכותנה מוכנה להפוך לבד, או לצמר גפן, ששמו באנגלית הוא Cotton (בעברית: כותנה) ודמיונו לכותנה ברור לעין, ודאי משום שהוא מיוצר בפשטות מכותנה טהורה ונקייה לחלוטין.

מרבית בדי הג'ינס והטריקו למשל, עשויים מבדי כותנה. אותה כותנה גם משמשת לייצור של רשתות דיג, נייר מסוגים מסוימים (כולל כזה המשמש לייצור שטרות כסף רבים), פילטרים לקפה ועוד. בעבר נהגו לייצר אפילו את צינורות כיבוי האש מכותנה.


הנה התכונות הנהדרות של הכותנה ומעט מההיסטוריה שלה (מתורגם):

https://youtu.be/tKLJ6KQAcjI


על תהליך ייצור הכותנה:

https://youtu.be/nqzC6a4FIxQ


טווי הכותנה בשבט הדורזה של דרום אתיופיה:

https://youtu.be/vrcmBwxI-lc


תעשיית הכותנה:

https://youtu.be/QHgNoSYlhYs


כך קוצרים את הכותנה בקליפורניה:

https://youtu.be/iSqinChTT70


יש גם קומביינים שעושים את זה:

https://youtu.be/gJN7MlF6ckc


כך טווים את הכותנה לבד בתעשייה:

https://youtu.be/kH_b3Heo48I


וסרטון תיעודי על ייצור הכותנה (עברית):

https://youtu.be/iNYdhrgsZ0M?long=yes

חקלאות שלחין היא צורת גידול חקלאית שמתבססת על השקייה של הגידולים החקלאיים באמצעות שליחת המים לערוגות שלהם. זה גם מקור השם, שכן שולחים את המים לערוגות.

חקלאות השלחין המודרנית עושה שימוש בעיקר בממטרות ענק ובטפטפות, שמותקנות על צינורות המובילים מים לצמחים ומטפטפים אותם ישירות לאדמה. בעבר התבססה חקלאות השלחין המסורתית על בריכות אגירה של מים שיצרו החקלאים ושמהן הובילו מסלולי הובלה את המים אל הערוגות.

בארץ מגדלים בעזרת חקלאות השלחין ירקות, פירות וכותנה, שכן כל הגידולים הללו דורשים כמויות גדולות של מים.


הנה פרישת טפטפות בחקלאות השלחין:

http://youtu.be/3LSVuSTbjd0


וקטיף כותנה בתל יוסף:

http://youtu.be/14BqV7MJphs

החקלאות העתיקה התמודדה עם אתגרים לא קלים. אחת המשימות הקשות שעמדה בפני החקלאי בימי קדם הייתה חריש האדמה. פעולת החרישה הייתה קשה ומפרכת. באדמה היה קשה מאד לחרוץ חריצים שבהם ייטמנו הזרעים. לכן כה חשובה הייתה פעולת הביות של הבהמות. בעזרתן היה חריש האדמה לתהליך פשוט יותר.

וכך החלו החקלאים בעת העתיקה להשתמש בבהמות, כדי לגרור את המחרשה וליצור תלמים באדמה. לא פעם האדמה הייתה כה קשה לעיבוד שלא הספיק שור אחד לחריש והחקלאים נאלצו לחבר שתי בהמות שהיו גוררות את כלי החרישה.


הנה החריש בעזרת שוורים:

https://youtu.be/PH9voIahbX0?t=6s


כך חורשים חלק מהחקלאים בהודו עד היום עם שני שוורים:

https://youtu.be/I8WwtjVADqU


חשיבותם של השוורים בגידול האורז:

https://youtu.be/AXL1oMdCFUM


והנה סרט תיעודי על הכנת הקרקע לנטיעה:

https://youtu.be/7FCLbDgLDqE?long=yes

קציר הוא השלב בחקלאות, שבו אוספים את היבולים של התבואה מהשדות. עושים זאת על ידי כריתה של הצמחים מהשורשים שבאדמה.

הקציר נעשה כיום בעזרת מכשיר ענקי הנקרא "קומביין". בקציר החיטה למשל, משלב הקומביין בין הפעולות השונות של הקציר, מהקציר עצמו ועד לדישה וזרייה. רוב החקלאים בעולם המפותח משתמשים בקומביין ככלי העיקרי בקציר.

פעם עשו זאת אחרת ובעבודה קשה למדי. לקציר החיטה למשל, השתמשו החקלאים בימי קדם בכלים פשוטים כמו מגל וחרמש, שבעזרתם כרתו את הצמחים. לאחר שקיבצו את החיטה לאלומות, אוסף או אשכול של שיבולים, נהגו החקלאים לערום את האלומות לגדיש וכך ייבשו את גרגרי התבואה בשמש.

לאחר שהגרגרים התייבשו הגיע שלב הדיש, שבו נאספו האלומות ונדושו בגורן, כדי להפריד בין חלקי השיבולת. הפעולה הבאה, של זריית רוח על התבואה, הפרידה את הבר, החלק בחיטה שאוכלים, מהמוץ והתבן שאינם למאכל אדם.


הנה טרקטור קוצר את השדה:

http://youtu.be/p4aZ_rRwoPg


והנה קציר שדות התירס הגדולים בארצות הברית:

http://youtu.be/m_w1b9yKNMQ


קציר אורז מודרני:

http://youtu.be/oZZFvZgXST4


והקציר המפרך בסגנון העתיק:

http://youtu.be/S2RiuOR65Yc


והנה מי שמתמחים בו עד היום:

http://youtu.be/ZdBBFMtJzDA