כיצד נתפסו החלומות בעת העתיקה?
בעת העתיקה נחשבו החלומות (Dreams) לבעלי משמעות מיסטית. הם נתפסו אז כמסרים מהאלים. המאמינים באל אחד האמינו שבאמצעות החלום אלוהים מעביר אליהם מידע.
אנשי קדם גם סברו שהחלומות מנבאים או יכולים לנבא את העתיד לבוא. במצרים העתיקה, למשל, החלומות נתפסו כסוג של קשר עם האלים שלהם והחלומות הללו הם ביטוי להתערבות של אותם אלילים בחיי האדם.
רק יחידי סגולה, כמו יוסף, יכולים היו לפתור את החלומות ולומר מה פירושם, אילו נבואות מסתתרות בהם לגבי העתיד ומה אומרים האלים. בתקופות שונות במצרים העתיקה זה היה תפקידם של כוהני דת שהתמחו בפירוש חלומות.
גם היהדות ראתה מאז ומתמיד עניין רב בפירוש חלומות. "חלום יוסף" ו"חלום יעקב" בבית אל הם רק שניים מהסיפורים התנ"כיים החשובים בהקשר לחלומות.
הסיפור המפורסם מספר בראשית מספר על יוסף, מי שהפך למפענח הצפונות הפרעוני ("צפנת פענח" הוא מכונה בתנ"ך) והוא מתואר כמי שפותר את חלומותיו של פרעה ומספר לו על נבואות לעתיד שגלומים בהם ועל שנים טובות ורעות המתרגשות על הממלכה.
בספר דניאל מתואר מפענח חלומות יהודי אחר. דניאל משמש כפותר החלומות של מלך בבל נבוכדנצר.
ביוון העתיקה נעשה שימוש רב בחלומות לצרכי רפואה. במקדשים רבים במרחבי יוון נהגו לעשות מה שהיום היו מכנים "פסיכותרפיה", רפואת נפש, כשהחלומות הם כלי חשוב ומרכזי בתהליך. במיתולוגיה היוונית מסופר אפילו על אל החלומות היווני מורפיאוס, שפירוש שמו הוא "מעצב החלומות".
האל הזה הוא מנהיג האונאירוי, "שבט החלומות" שכלל את ילדיה של אלת הלילה ניקס. בעוד מראהו האמיתי של מורפיאוס היה של שד מכונף, יכול היה אל החלומות מורפיאוס לשנות צורה למראה אנושי ולהופיע בחלומותיהם של בני אדם.
בעת המודרנית, הציעו זרמים שונים בפסיכולוגיה תאוריות שונות על משמעותם של החלומות. בתחילת המאה ה-20 נתן פרויד מקום מרכזי בתורת הפסיכואנליזה לחלומות ולמשמעותם.
בספרו החשוב משנת 1900, "פשר החלומות", נפל דבר. בניגוד למפענחי חלומות של תרבויות העולם הקדום, בחן פרויד פחות את תוכן החלומות ועסק במשמעויות הנסתרות שבהם, אלו שיכולות לרמוז על נפשו של החולם ועל התת-מודע שלו.
באותן משמעויות החבויות בחלומות עסק גם מי שהיה תלמידו והפך ליריבו הגדול, קרל גוסטב יונג.
יש תפיסה שטוענת שבתרבויות קדומות נוצרה שפת החלום. בספרו "השפה שנשכחה" מציג אותה אריך פרום כשפה היחידה בהיסטוריה שהיא משותפת לכל התרבויות והתקופות, שפה שבמרכזה עמדו סמלים. הטענה היא שבמקום מושגים של מקום וזמן, עומדים במרכזה של שפת החלום מושגים של עוצמה פנימית ואסוציאציות. בשפה זו, שבעזרתה ניתן להבין לא רק חלומות, אלא גם מיתוסים ואגדות עם, מוצגים רגשות, מחשבות וחוויות פנימיות, ממש כאילו היו אירועים שמתרחשים בעולם הרגיל, העולם החיצוני לחלום.
את שפת החלומות הזו, לדעת פרום, שפה שהייתה מהמרכזיות בעת העתיקה, שכח האדם המודרני ונטש במשך אלפי שנים. רק בזכות פרויד התוודעה לה התרבות האנושית שוב ודעת האדם חזרה לעסוק בחלומות ובפשרם.
בעת העתיקה נחשבו החלומות (Dreams) לבעלי משמעות מיסטית. הם נתפסו אז כמסרים מהאלים. המאמינים באל אחד האמינו שבאמצעות החלום אלוהים מעביר אליהם מידע.
אנשי קדם גם סברו שהחלומות מנבאים או יכולים לנבא את העתיד לבוא. במצרים העתיקה, למשל, החלומות נתפסו כסוג של קשר עם האלים שלהם והחלומות הללו הם ביטוי להתערבות של אותם אלילים בחיי האדם.
רק יחידי סגולה, כמו יוסף, יכולים היו לפתור את החלומות ולומר מה פירושם, אילו נבואות מסתתרות בהם לגבי העתיד ומה אומרים האלים. בתקופות שונות במצרים העתיקה זה היה תפקידם של כוהני דת שהתמחו בפירוש חלומות.
גם היהדות ראתה מאז ומתמיד עניין רב בפירוש חלומות. "חלום יוסף" ו"חלום יעקב" בבית אל הם רק שניים מהסיפורים התנ"כיים החשובים בהקשר לחלומות.
הסיפור המפורסם מספר בראשית מספר על יוסף, מי שהפך למפענח הצפונות הפרעוני ("צפנת פענח" הוא מכונה בתנ"ך) והוא מתואר כמי שפותר את חלומותיו של פרעה ומספר לו על נבואות לעתיד שגלומים בהם ועל שנים טובות ורעות המתרגשות על הממלכה.
בספר דניאל מתואר מפענח חלומות יהודי אחר. דניאל משמש כפותר החלומות של מלך בבל נבוכדנצר.
ביוון העתיקה נעשה שימוש רב בחלומות לצרכי רפואה. במקדשים רבים במרחבי יוון נהגו לעשות מה שהיום היו מכנים "פסיכותרפיה", רפואת נפש, כשהחלומות הם כלי חשוב ומרכזי בתהליך. במיתולוגיה היוונית מסופר אפילו על אל החלומות היווני מורפיאוס, שפירוש שמו הוא "מעצב החלומות".
האל הזה הוא מנהיג האונאירוי, "שבט החלומות" שכלל את ילדיה של אלת הלילה ניקס. בעוד מראהו האמיתי של מורפיאוס היה של שד מכונף, יכול היה אל החלומות מורפיאוס לשנות צורה למראה אנושי ולהופיע בחלומותיהם של בני אדם.
בעת המודרנית, הציעו זרמים שונים בפסיכולוגיה תאוריות שונות על משמעותם של החלומות. בתחילת המאה ה-20 נתן פרויד מקום מרכזי בתורת הפסיכואנליזה לחלומות ולמשמעותם.
בספרו החשוב משנת 1900, "פשר החלומות", נפל דבר. בניגוד למפענחי חלומות של תרבויות העולם הקדום, בחן פרויד פחות את תוכן החלומות ועסק במשמעויות הנסתרות שבהם, אלו שיכולות לרמוז על נפשו של החולם ועל התת-מודע שלו.
באותן משמעויות החבויות בחלומות עסק גם מי שהיה תלמידו והפך ליריבו הגדול, קרל גוסטב יונג.
יש תפיסה שטוענת שבתרבויות קדומות נוצרה שפת החלום. בספרו "השפה שנשכחה" מציג אותה אריך פרום כשפה היחידה בהיסטוריה שהיא משותפת לכל התרבויות והתקופות, שפה שבמרכזה עמדו סמלים. הטענה היא שבמקום מושגים של מקום וזמן, עומדים במרכזה של שפת החלום מושגים של עוצמה פנימית ואסוציאציות. בשפה זו, שבעזרתה ניתן להבין לא רק חלומות, אלא גם מיתוסים ואגדות עם, מוצגים רגשות, מחשבות וחוויות פנימיות, ממש כאילו היו אירועים שמתרחשים בעולם הרגיל, העולם החיצוני לחלום.
את שפת החלומות הזו, לדעת פרום, שפה שהייתה מהמרכזיות בעת העתיקה, שכח האדם המודרני ונטש במשך אלפי שנים. רק בזכות פרויד התוודעה לה התרבות האנושית שוב ודעת האדם חזרה לעסוק בחלומות ובפשרם.
