בעוד שמשרתים והעניים של מצרים העתיקה כמעט ולא לבשו דבר, נהגו הגברים בני המעמד הגבוה ללבוש בגד לבן עם קפלים. הבגד הנשי של המצריות הקדומות היה גם הוא לבן, אך ללא קפלים - זו הייתה פשוט שמלה ארוכה וישרה.

את הבגדים הללו יצרו המצרים מבד פשתה. המצרים גידלו פשתה שאותה טוו לחוטים. החוטים הללו נארגו בנול אריגה והפכו לבדים למלבושים קלים ואווריריים, שמתאימים למזג האוויר החם בה.

בנוסף לבגדים, במצרים העתיקה נהגו הנשים והגברים העשירים גם להתאפר, ענדו תכשיטים ועטו פאות נכריות, שכיסו ראשים מגולחים לחלוטין, מחשש לכינים.


הנה בגדים שונים שלבשו לפי המשוער המצרים הקדמונים:

http://youtu.be/oAyDXJ5ibgs


והסבר קצרצר על הלבוש הגרמני:

https://youtu.be/tSKBOilYBiY?t=3m40s&end=3m57s

מצרים העתיקה הייתה אימפריה שהחלה להתקיים בשנת 3150 לפני הספירה. זו הייתה מדינה שישבה בעמק נהר הנילוס בעת העתיקה ובשיאה שלטה בשטחים שהגיעו מסודאן של היום בדרום ועד לדרום סוריה בצפון, כולל המדבר משני צידי הנילוס וכל ארץ ישראל של היום.

במצרים העתיקה פותחו שיטות מינהל חדשניות לזמנן והיכולת לשלוט באימפריה נבנתה באמצעות חידושים שונים בתחום הניהול והשליטה, כמו גם בכוח צבאי חכם וטכנולוגי.

מצרים העתיקה לא הייתה רק אימפריה בעלת כוח צבאי וכלכלי אלא גם תרבות בעלת מדע, השכלה וטכנולוגיה פורצי דרך. פותחו בה חידושים בתחומים רבים, מחקלאות והשקיה ועד למחצבים ומכרות, דרך מיזמי בניה אדירים וחכמים ומסחר עשיר ומפותח עם עמים רבים במרחב שמסביב.

שלטון הפרעונים הסתיים מעט לפני תחילת הספירה הנוצרית, כשהסתיים תור הזהב האחרון של האימפריה העשירה והחכמה הזו. האימפריה הרומית החליפה אותה בשנת 31 לפני הספירה, כשכבשה את מצרים באלימות ובכוח מודרני והפכה אותה לפרובינציה רומית, נשלטת וחלשה.


הנה ארבע שושלות הפרעונים של מצרים העתיקה:

http://youtu.be/tSKBOilYBiY


מצגת וידאו שמספרת על מצרים העתיקה ותרבותה:

http://youtu.be/6inbtpf-Elo


החלוקה ל-3 תקופות במצרים העתיקה:

http://youtu.be/1lmHOuF--mY


כך הפכה הממלכה המצרית לאימפריה אזורית מרשימה:

https://youtu.be/hO1tzmi1V5g


זו הייתה אימפריה מרשימה ביותר (מתורגם):

https://youtu.be/Z3Wvw6BivVI?long=yes


והרצאה על התרבות המצרית הקדומה (עברית):

https://youtu.be/fi6wfNMV1lE?long=yes

זה סיפור מוכר. מחפשי המסתורין והסודות העתיקים מוצאים דבר מה בפריט ארכאולוגי, משהו שנראה כמו חייזר, צלחת מעופפת או כלי טיס קדמוני. הם מעלים השערות משונות ומשונות, ממציאים תאוריות מסתוריות ועתירות דמיון ובדרך כלל ללא בסיס של ממש.

הפסיכולוגים קוראים לתופעה הזו "פראידוליה" - זיהוי של דברים שאנו מכירים בכל מיני תמונות, עתיקות וכדומה. מצד שני, אולי זה חוסר האמונה שלנו ויש בזה משהו.

חוקרים שונים סבורים שבציורי ההירוגליפים, כתב החרטומים הקדום שלהם, המצרים הקדמונים ציירו כלי טיס, כמו המודרניים שאנו מכירים בימינו. אם זה כך הרי שכלי טיס כאלו היו קיימים במציאות כבר לפני אלפי שנים. אגב, באותו הירוגליף נראים גם צוללת (או שמא סירת מרוץ) וטיל או רקטה.

מי בנה אותם? חוצנים? בני תרבות לא ידועה? אנשי אטלנטיס? מה אלה בדיוק?

קשה לדעת מה התשובות. נראה שהמחקר ימשיך ויבדוק גם סברות כאלה, גם אם בנימה של זהירות ואולי אף בלעג סמוי ולעתים גלוי למחפשי הסודות הקדמונים הללו.


הנה סיפורו של ההליקופטר המצרי העתיק:

https://youtu.be/71edygzJKEw


ובין הממצאים המשונים הללו ממצרים העתיקה יש גם צוללות:

https://youtu.be/rLXVfi-o268

עוד מימי העת העתיקה נחשבות הפירמידות במצרים לפלא אמיתי. במשך שנים רבות לא הצליחו החוקרים להבין כיצד ניתן היה לבנות מבנים עצומים שכאלה בעזרת הטכנולוגיה של הזמן העתיק. החוקרים טוענים שהמצרים בנו פירמידות, על ידי בנייה של סוללת ענק חזיתית שגובהה הלך ועלה. הייתה מגבלה לגובה של סוללה שכזו ולכן לבניית החלק העליון של הפירמידה הגדולה של גיזה, נדרשה עוד סוללה פנימית סיבובית, בת 100 מטרים נוספים.

חוקרים אחרים העריכו שהסוללה שבנו לצורך העמסת האבנים הייתה לוליינית דווקא ונבנתה מסביב למקום הפירמידה. כך ניתן היה לגרור את האבנים העצומות לגובה הרצוי.

גם לגבי גרירת האבנים אל הפירמידה יש שאלות הנדסיות. תיאוריה שמדברת על "חול רטוב" מסבירה את האפשרות לגרור את אבני הענק לצורך בניית הפירמידה. באמצעות מים שהרטיבו את החול ניתן היה להעביר אבנים גדולות במאמץ קטן יותר. שחזור שנעשה בידי פועלים בני זמננו הדגים זאת.

בכל מקרה, דומה שהדיון על שיטות הבנייה והטכנולוגיות המצריות הקדמוניות עוד לא הסתיים. ואגב, גם בתכנון, במקרה או לא, המצרים הקדמונים תכננו את הפירמידות על פי הפרופורציות המלבניות של "יחס הזהב", יחס מתמטי שמסתבר שאמנים ואדריכלים רבים לאורך ההיסטוריה אימצו כמודל יופי והוא זכה אף לכינוי "הפרופורציה האלוהית". תוכלו לקרוא עליו באאוריקה, בתגית "יחס הזהב".


הנה הסבר פשוט לבניית הפירמידות וכיצד בני ישראל קשורים, אם בכלל (עברית):

https://youtu.be/yor-TywKHDU


כך נבנתה הפירמידה הגדולה של ח'ופו (מתורגם):

https://youtu.be/fJBlEPOj4Fk


המסתורין סביב הפירמידות וכיצד סייעו ציורים מצריים להבין את טכניקת הבנייה:

https://youtu.be/LBF2pHH6f9A


עוד על בניית הפירמידות:

https://youtu.be/zfYFwXqknjM


הסבר אפשרי נוסף על הדרך שבה העבירו והעלו את אבני הענק לראש הפירמידה:

https://youtu.be/dGH93mt81BA?t=13s


ניסיון מעמיק ושונה להסביר כיצד בנו את הפירמידות:

http://youtu.be/TJcp13hAO3U


וכשהכל AI - פודקסט AI באנגלית על הנושא:

https://youtu.be/Fo_nDsJznSI

דמקה (Checkers) הוא משחק לוח קדום שמקורו הוא ככל הנראה במצרים העתיקה. עם חיילי הדמקה שנלקחו ממשחק השש-בש העתיק והלוח שהגיע ממשחק השחמט, הדמקה הוא משחק נהדר לילדים ויכול להכין היטב למשחקי לוח מתוחכמים ממנו, בראשם משחק השחמט.

בממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בחפירות במצרים נמצאו סימנים למשחק קדום ודומה לו, אם כי אין הוכחות חד-משמעיות שמדובר במשחק הדמקה שאנו מכירים. כך או כך, במצרים הפרעונית היה הלוח בגודל של 8 משבצות על 8. בצרפת של המאה ה־17, ככל הנראה, הגדילו את הלוח מ-8 על 8, ל-10 משבצות על 10. בכך הגדילו את מספר האפשרויות והמהלכים לפי 100 ויותר.

מאז משחקים את משחק הדמקה על לוח בן 64 משבצות ו-12 אבני משחק, כלומר חיילים. לבנים מול שחורים, כמו בשחמט. בניגוד לשחמט, בדמקה מחליטים מראש מי פותח את המשחק.

מטרת משחק הדמקה היא להוריד, או "לאכול", כמו שמכנים זאת כאן, את כל אבני המשחק של היריב. שחקן הדמקה המפסיד הוא מי שנשאר ללא אבנים.

כמו השחמט, הדמקה עוזרת לפתח חשיבה לוגית אצל ילדים. הודות לפשטותם של כללי המשחק, יכול המשחק לתרום ליכולות הניתוח והחשיבה של שחקנים צעירים מאד.

במצרים העתיקה היה שמו של משחק הדמקה "באס", שפירושו "גברת". באופן לא מפתיע כנראה, גם המילה "דמקה" באה מ"דאם", שפירושה בצרפתית הוא... "גברת".


הנה סרטון שמלמד לשחק את משחק הדמקה:

https://youtu.be/Kwswrsb8UW4


ועוד מדריך:

https://youtu.be/-O2MiBpoFNc


כך תשחקו על לוח של 8 משבצות על 8:

https://youtu.be/m0drB0cx8pQ


וכאן הסבר נחמד ונוסף על הלוח לילדים של 8 על 8 משבצות:

https://youtu.be/MOW9k_C4vFU

במצרים העתיקה היה הורוס (Horus) אל החיים. הוא האל בעל ראש הבז, בנם החזק של איזיס ואוזיריס ומי שנקם בדודו סת את רציחת אוזיריס אביו בידי הדוד.

אבל לא לדאוג - אימו האוהבת איזיס החזירה את אביו לחיים - ראו בתגית "איזיס".

המלך הפרעוני, או בעצם כל המלכים הפרעונים בעת כהונתם, הם המקבילים החיים של הורוס על פני האדמה.

העין של הורוס (Eye of Horus), או "העין של רע", היא סמל מצרי עתיק, המסמל הגנה ועוצמה ויש הקושרים לו גם ריפוי, בריאות ואיזון עצמי. לפי המיתולוגיה המצרית, כשנאבקו הורוס וסת ביניהם, האחרון פגע בעינו של הורוס. אבל איזיס, אימו הקוסמת של הורוס, הכינה לו עין חדשה מהאור של הירח.

כאל החיים המצרי של אותם ימים, הורוס ייצג חיים טובים, של עושר ואושר - גם לחיים וגם למתים. סמל העין של הורוס, שנחשב לסימן ההגנה, נראה כעין אנושית.

המצרים עשו בסמל הזה שימוש כקמע והטביעו אותו בתכשיטים, בכלי חרס ובקמעות שחיברו לתכריכי המתים.

מתחת לעין יש עיטור מעוגל, שמיוחס לפלומת הבז. הסיבה - הורוס הוא שם יווני, בעוד שמו במצרית עתיקה הוא חוֹר או חֶר. פירוש השם הורוס הוא "בז". ואכן, צורתו של האל הורוס הוצגה בכתובים כבעל ראש של בז ששתי עיניו הן על פי האמונה השמש והירח.

ואגב, על פי האמונה המצרית מאבקם של הורוס וסת ביניהם לא מסתיים לעולם. בכל יום מנהלים השניים מאבק איתנים. ביום מנצח הורוס והשמש עולה. אבל בערב מנצח סת והלילה יורד, כשאיתו מחליפה החשיכה את אור השמש שמביא הורוס לעולם.


יש הרבה מסתורין בסמל הזה:

https://youtu.be/obegxYK86iE


יש המשערים שממנו באה המילה "אמן" שיהודים ונוצרים אומרים בתפילות:

https://youtu.be/BhKGPslPwwA


וביקור במקדש אדפו שהוקדש על ידי המצרים הקדומים לאל הורוס:

https://youtu.be/nFW5R3UqUqM?long=yes

החַרְפּוּשִׁית (Scarab) היא סוג של קמע או חותמת, שהמצרים הקדומים יצרו בדמותה של חיפושית הזבל. מסתבר שהיא זכתה למעמד של קדושה במצרים העתיקה. אלפי קמיעות וחותמות כאלה שנעשו מאבן, שנהב או מתכת, התגלו באתרים עתיקים, לא רק במצרים אלא בכל מקום שבו שהו המצרים, כמו קדמת אסיה ואגן הים התיכון.

כחותמת נהגו לחרוט על צדה השטוח של החרפושית סמלים שונים ושמות של מלכים מצריים ופקידים רמי מעלה. את החרפושית נהגו המצרים להטביע בשעווה או בדיו וכך לחתום עימה על מסמכים חשובים.

כקמע נהגו לענוד את החרפושיות כתליון על הצוואר, או כשהוא משובץ בטבעת. המצרים יחסו לתליוני הקמעות שכללו חרפושיות כוחות מאגיים.

הסיבה שהמצרים כה העריצו את החיפושית הזו היא מעניינת. כשמה כן היא - חיפושית הזבל מגלגלת את כדור מזונה ברגליה האחוריות, כדור שהרכיבה מזבל שמצאה. החיפושית הזו ריתקה את דמיונם של המצרים הקדמונים מכיוון שהם ראו בה את התגלמות אל השמש, האל חפרי, המגלגל בכל יום את גלגל השמש בשמיים (למי שמתבלבל - היו למצרים כמה שמות לאל השמש וחפרי הוא רק אחד מהם, לצד רע, הורוס ונוספים).

סמל חרפושית נכלל גם בין סמלי כתב החרטומים המצרי. החוקרים משערים שהוא סימל היווצרות או שינוי צורה.

הודות לתפוצתן, החרפושיות הן מקור לימודי חשוב להבנת עולם התרבות של מצרים העתיקה, בתחומים רבים. הסימנים, הכתובות והציורים שעליהן מאפשרים ללמוד המון על התרבות החשובה הזו. ניתן לרכוש מהן ידע על מגוון היבטים, ממעמד המלך במצרים, דרך ההיררכיה של הפקידים במצרים העתיקה ועד לפולחן המצרי הקדום.

את השם העברי "חרפושית" טבע החוקר שמואל יבין ז"ל, תוך שילוב שמו המצרי של האל הורוס (ח'ר) במילה חיפושית.


הנה המשמעות של החרפושית אצל המצרים הקדמונים:

https://youtu.be/qAW42J1TQEo


חותם חרפושית שנמצא בתל-דור שבישראל:

https://youtu.be/3iQasIPVZ1c


בסרט 'המומיה' יש חרפושית מסוכנת מדי...

https://youtu.be/GJP8XTzpOCw


מבחר חרפושיות מצריות עתיקות שנמצאו ברבות השנים:

https://youtu.be/BTfYNf0pvtI


וחיפושית זבל אמיתית בעבודה:

https://youtu.be/I1RHmSm36aE

האוּרוֹבוֹרוֹס (Ouroboros) שפירושו "בולע זנב", הוא סימן עתיק של נחש הבולע את זנבו. בעבר הוא גם הופיע לעתים בתור דרקון. מקור הסימן הוא ככל הנראה במצרים העתיקה.

במהלך הדורות השתמשו באורובורוס כדי לתאר או לסמל מושגים כמו מחזוריות, חזרה מתמדת ודברים המתייחסים לעצמם (במתמטיקה ובמחשבים יקראו לזה אולי רקורסיה).

הנחש האוחז בפיו את זנבו, האורובורוס, יולד את עצמו מעצמו. יש הרואים בו סמל מיתולוגי עתיק, המייצג את התהליך המעגלי של לידה, התהוות ומוות. אחרים רואים בו מפלצת המאיימת לטרוף את העולם.


הנה הנחש הבולע את זנבו, אורובורוס:

http://youtu.be/IGtqY8kuSAg


והסבר נוסף לאורובורוס:

http://youtu.be/_BncgkjKI70


והנה שיר יפה שמוקדש לאורובורוס ולא ניתן ללמוד ממנו כלום:

http://youtu.be/CaGzsLqLbxk

פֶנִיקְס, עוף החול (Phoenix) הוא ציפור האש הקדושה. לפי אגדות ערביות הפניקס הוא יצור שקם לתחיה מאות שנים לאחר מותו.

המיתולוגיה המצרית מספרת שהפניקס חי במדבר מאות שנים. לקראת מותו מכין עוף החול לעצמו קן מענפי קינמון ושורף את עצמו. מהאפר שנותר מהפניקס השרוף מתגלה לאחר זמן רב עוף חול חדש וכך הלאה.

הפניקס הפך לסמל השיבה מהמתים. הוא מוזכר בתרבויות רבות, אם כי בשמות שונים בכל אחת מהן. חלק מהן מזכירות את דמעותיו שיכולות לרפא. אחרות מציינות שאפשר להרפא על ידי נגיעה בכנפיו.

בתרבות המערבית משמש המושג "עוף החול" כדי לתאר אנשים שחוזרים וצומחים לאחר נפילה, או משתקמים ממצב קשה וחוזרים לימי התהילה שלהם.


הנה סיפורו של הפניקס עוף החול:

http://youtu.be/BkYywhe061o


הפניקס הקם מהאפר:

http://youtu.be/IZm-9yx0uLo


עוד על עוף החול האגדי:

http://youtu.be/EDk9mWHvLiw


הנה הפניקס בתרבות הסינית:

https://youtu.be/ItOry8_5V_E


בקצרה ובין מפלצות אחרות:

https://youtu.be/9zgBfW2UZrs?t=7m24s?end=8m36s

שום דבר לא יכול היה לרמז על ההצלחה האדירה שתזכה לה המלכה הפרעונית חַתְּשֶׁפְּסוּת (Hatshepsut). אך מנגד קשה היה לחזות ששנים אחרי מותה יימחו את זכרה כאילו לא הייתה מעולם.

חתשפסות, שמשמעות שמה הוא "הבכירה שבנשות האצולה", חיה במאה ה-15 לפני הספירה ומונתה למלכת מצרים באופן זמני, עד שיגדל היורש בן ה-10 של בעלה המלך. כמלכה החמישית בשושלת ה-18 של מצרים העתיקה, היא לא הייתה האישה היחידה שכיהנה בתפקיד השליטה, אך היא הייתה מהחשובות שבפרעוני מצרים והאשה שמלכה הכי הרבה שנים. היא כה התאהבה בתפקיד שעשתה מעשה חסר תקדים והכריזה על עצמה פרעה ולא פינתה את מקומה ליורש, משהו הגיע לגיל המתאים.

כדי להיות פרעה אמיתי, היא אפילו נהגה כמסורת הפרעונים וגידלה זקן...

במהלך שלטונה המפואר טיפחה חתשפסות מדיניות שלום, פיתחה את מצרים מאד מבחינת מערכת הדרכים שלה, בנתה הרבה מפעלי בנייה מרשימים ומקדשים וקידמה את המסחר הבינלאומי עם הפיניקים ועמים נוספים במרחב.

כ-20 שנה אחרי מותה החל פרעה היורש למחוק באופן יסודי ומקיף כל זכר לתקופת שלטונה ולמעשיה. הוא כמעט והצליח אבל בשלב מסוים מצאו ארכיאולוגים במאה ה-20 את המומיות שלה ושל אחותה וזיהו את המלכה החשובה ואת תקופת שלטונה המשמעותית. כבודה של האישה המנהיגה החשובה ביותר של העת העתיקה ניצל. כשהאגיפטולוג ג'יימס הנרי ברסטד התבקש לתאר את חתשפסות, הוא תיאר אותה בתור "הגדולה הראשונה בהיסטוריה המתועדת".


הנה סיפורה של המלכה חתשפסות (מתורגם):

https://youtu.be/8bYRy_wZEJI


איתור ושחזור המומיה שלה היה מבצע לא פשוט:

https://youtu.be/s9jmZiy_T-c


המקדש המפואר שבנתה חתשפסות לאל אמון, בדיר אל-בחרי, שליד לוקסור של היום:

https://youtu.be/rIvmA3-Xrh4


וסרט תיעודי על המלכה החשובה הראשונה בהיסטוריה של הפרעונים:

https://youtu.be/FupbwuyDlws?long=yes

הספינקס המצרי הוא הפסל שבנוי מאבן אחת הגדול בעולם. אין עוד בתבל פסל מונולית כל כך גדול. אבל על צורתו וגודלו העצומים מעיב האף השבור של הפסל המרשים הזה.

האגדה מספרת שהמצביא הצרפתי נפוליאון הוא ששבר את האף המלכותי, כשכבש את מצרים. ככל הנראה הייתה זו יריית פגז תותח של צבא נפוליאון, ששברה את האף.

לא ברור מי נתן את ההוראה, אבל בין אם זה המצביא המפורסם שהורה לעשות זאת, או סתם חייל צרפתי טיפש שהפגין את יכולתו לקלוע למטרה, נראה שהסיפור אינו נכון. ההוכחה: כבר בשנת 1755, הרבה לפני שצבאו של נפוליאון כבש את מצרים, התפרסם ציורו של הצייר הדני פרדריק לואיס נורדן (Frederic Louis Norden), בו מופיע הספינקס ללא אפו...

הצרפתים, אגב, מעדיפים דווקא גרסה המספרת על חייל בריטי שעשה את המעשה. אחרים מספרים שחייל טורקי הוא הוואנדילסט שעשה זאת. ויש גם מי שמאשימים את הממלוכים. בקיצור, כל אחד מעדיף שהטיפש יהיה מצבא אחר...

אבל הארכיאולוגים מצידם מספרים שהאף נשבר כפי הנראה הרבה לפני כן, בין המאה ה-11 למאה ה-15. שרידים של שני מוטות חדים שנמצאו בחפירות ליד הספינקס, חיזקו את סיפורו של ההיסטוריון המצרי בן המאה ה-15, אל-מקריזי. הוא כתב כבר אז שהיה זה מנהיג מוסלמי סופי, שיים אל-דהאר (Sa'im al-Dahr), שהורה ב-1378 לשבור את אפו של הספינקס. זאת לאחר שדווח לו שהאיכרים המוסלמים מהסביבה סוגדים לספינקס, בכדי שיגדיל את יבולם.

אגב, אותו אל-דהאר, פנאט ומחמיר וכנראה לא חכם גדול, שילם בחייו על מעשה הוונדליזם שפגע באל של האיכרים הללו. בזעמם והחשש על שבגללו לא יצמח היבול בשדותיהם, עשו בו האיכרים הללו לינץ' והרגו אותו.

אז לא ברור לגמרי מה גרם לשבר המסתורי של אף הספינקס. ככל הנראה, התשובה לא תיוודע בביטחון גם בעתיד. מצד שני, אולי חלק מהקסם במדע הארכיאולוגיה הוא הניסיון המתמיד למצוא תשובות שחלקן לא יימצא לעולם.


הנה ניסיון לטעון שהספינקס המצרי מייצג דמות בעלת אף ארוך במיוחד, שמופיעה בעוד ממצאים עתיקים:

http://youtu.be/tKgAQossqyQ


ומצגת עם גירסאות שונות של הגורמים לאף השבור והחליטו אתם מי שבר אותו:

http://youtu.be/ffPumAnRtvk

סת (Seth), או בשמותיו המצריים סתי או סתח', החל בתור אל המדבר במיתולוגיה המצרית. הוא היה גם אל הכאוס והסערה.

למרות שראשו מזכיר לעיתים דג, שנבוב או תן, ובניגוד לאלים מצריים אחרים, סת לא דומה באופן חד-משמעי לבעל חיים מסוים.

במצרים העתיקה נחשב סתי לאל חזק ובעל עוצמה, בעיקר בזכות העובדה שמצרים היא ארץ מדברית והרי הוא האל האחראי על תנאי החיים במדבר. סת היה האל הראשי של מצרים התחתונה, החלק המדברי של מצרים.

אבל העתיד הקנה לו עוד עניינים. כי במהלך הדורות סת הפך להתגלמות הרוע והרשע. הוא זוהה עם אלים רשעים של שליטי מצרים הזרים והשנואים על המצרים ובמיוחד עם האל אפפ.

ואכן, במיתולוגיה המצרית נודע סת כמי שניסה לרצוח את אחיו אוזיריס ולא פעם אחת. באחד המקרים הידועים הוא ביתר את גופו של אוזיריס ופיזר את החתיכות בנהר הנילוס. האלה איזיס החזירה את אוזיריס לחיי נצח, לאחר שאספה את החלקים ובכשפיה היא "הרכיבה" אותו מחדש. העימותים ביניהם לא פסקו ועל אף כוחותיו ועוצמתו הרבה, סת הובס לבסוף על ידי הורוס, בנם של איזיס ואוזיריס, שגרם לו להסתתר בחשיכה ולהיות לאל הלילה, המביא את הלילה והחשוכה בכל לילה.

אגב, הקרב בין הורוס לסת לא היה היחידי. בחצר של מקדש אדפו נמצא תיאור של הקרב הקשה על הכתר, בין הורוס, שליט מצרים העליונה, לבין סת. הקרב הזה נולד לאחר שלאחר שהחלק התחתון של מצרים נכבש על ידי החלק העליון. במהלכו נקרעו אשכיו של סת ממנו, מה שפגע בפריון של המדבר. בקרב גם נפגעה אחת משתי עיניו של הורוס, שהיו הירח והשמש. זו הייתה עין הירח ולכן הירח הפך כהה מהשמש. אז התפייסו האלים, אבל כאמור הקרבות ביניהם לא הסתיימו.

איננו יודעים בדיוק את משמעות השם סת. יש נטייה לחשוב שפירושו הוא משהו כמו "גדול העוצמה", "עמוד של יציבות" או "הקסום".


הנה סת, האל המצרי שלא ידוע עד היום:

https://youtu.be/HsqZPiJB9kQ


סרט שנעשה על האל סת:

https://youtu.be/ZpZnaEeCNJw


סת המשתלט על מצרים הוא אחת הדמויות הראשיות בסרט "מלחמת האלים", כשנלחמים בו האל הורוס והגיבור בק:

https://youtu.be/Ku-t25VenqY


מצגת וידאו על סת:

https://youtu.be/_qvXnfAX3us


וסרט תיעודי על סת שלפי האמונה המצרית הרג את אוזיריס והחזיר לעצמו את השלטון:

https://youtu.be/ffKaHwnmNXc?long=yes

חתול ספינקס הוא גזע חתולים שהתפתח ממוטציה בשנת 1966, בעיר טורונטו שבקנדה. באותה תקופה וכדי ליצור ממנו גזע חדש ומיוחד, חזרו והרביעו אותו מרביעי חתולים ובהצלחה רבה.

גופו של חתול הספינקס שרירי ואין לו ממש פרווה (אולי קצת). יש לו זנב דקיק וארוך ואוזניים ענקיות. עיניו המלוכסנות מקנות לו את המראה המצמרר והמעט מפחיד, במיוחד למי שראה יותר מדי סרטי קולנוע מפחידים בהשתתפותו.

בשל הפרווה החסרה, הספינקס הוא חתול שזקוק לחום. הוא אוהב חברה ומאוד חכם.


הנה צמד חתולי הספינקס:

http://youtu.be/N_QuhUpZ0Nc


וגורי חתול ספינקס ואימם:

http://youtu.be/gZVGKFp8isk

כתב החרטומים הוא שמו העברי של כתב ההירוגליפים (Hieroglyphs) המצרי. הירוגליפים פירושם ביוונית "תחריטים קדושים".

זוהי צורת הכתב שבה כתבו במצרים העתיקה מי שנקראו בתנ"ך "חרטֻמים". הם היו המלומדים והמכשפים בתרבות המצרית העתיקה. כתב החרטומים ייחודי בהיותו כתב סימנים. כל סימן בכתב זה מייצג מילה שלמה ויש גם סימנים של אלף-בית, שכל אחד מהם מייצג תנועה או עיצור בשפה המצרית העתיקה.

בכתב החרטומים יש מעל 2000 סימנים, כולל דמויות של אנשים, בעלי חיים ואלים מצריים. משום המורכבות שלו, מעטים במצרים העתיקה ידעו קרוא וכתוב. הכוח שהקנה הידע הזה הפך את הסופרים, אותם לבלרים שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד.

מגילות פפירוס ממצרים העתיקה וקירות קברים ומקדשים מהתקופה, הם שחשפו לעולם את כתב החרטומים המצרי. אבל את פענוח הכתב איפשר הגילוי של "אבן רוזטה" - לוח כתוב ועתיק מאוד, שהתגלה על ידי חייל מצבא נפוליאון בשנת 1799, כשהוא משובץ בקיר של בית ליד העיירה ראשיד במצרים.

הלוח של "אבן רוזטה" הכיל הודעה בשבחו של המלך תלמי החמישי. הוא היה כתוב ביוונית ובמצרית עתיקה. מכיוון שהיוונית כבר פוענחה אז, החלו להבין מאבן הרוזטה הכתובה, את האופן שבו כתב החרטומים בנוי. בשנת 1822 הצליח אגיפטולוג צרפתי בשם ז'אן פרנסואה שמפוליון להבין ולפענח לחלוטין את שפת ההירוגליפים והשפה המצרית העתיקה, לפחות זו הכתובה, פוענחה.


הנה סיפורם של ההירוגליפים (עברית):

https://youtu.be/vU4HgSXip68


כך ההירוגליפים פוענחו (עברית):

https://youtu.be/HfPmSfLWQKM


מדריך תיירים שמתרגם מכתב חרטומים לאנגלית במקדש קרנק שבמצריים:

http://youtu.be/UTyNh6ktgVI


פעילות הירוגליפים לילדים (עברית):

https://youtu.be/BdN4OslmUhI


כתב החרטומים שבמקדש איזיס:

http://youtu.be/c7gj5oirM68


ותכנית חינוכית על הירוגליפים ו לוגואים של חברות מסחריות (עברית):

https://youtu.be/hI69j94qsdo?long=yes

עיר יוונית עתיקה ששקעה בקרקעית הים התיכון במאה ה-8 מול חופי העיר המצרית אלכסנדריה, הולכת ונחשפת היום. שמה היה הרקליון והיא הייתה עיר נמל מצליחה וחזקה ביותר. צוותי צוללנים מצאו בעיר שמתחת לפני הים פסלי ענק, ארונות קבורה, עוגנים וספינות טרופות, אוצרות זהב, כדים ועוד.

החוקרים סבורים שרעידת אדמה גרמה להרס בנייניה של העיר ולהיעלמותה מתחת לפני הים. רעידות אדמה כאלה פקדו לא פעם את האזור.

זוהי אחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות של המאות האחרונות והארכיאולוגים משערים שהחפירות בעיר יימשכו מאות שנים!


הנה סיפורה של העיר שהתגלתה בים - הרקליון:

http://youtu.be/_v6JPXz3VXI?t=4s


כתבת טלוויזיה על תערוכת ממצאים שהתגלו בהרקליון:

https://youtu.be/3QOxsOlhQVg


מצגת וידאו של ממצאים מהעיר הרקליון:

https://youtu.be/7QADeZc4HkU


עד היום יש יוונים שחיים באלכסנדריה:

https://youtu.be/72xPRF0ex-4


וסרט תיעודי קצר על העיר עם ארמון קליאופטרה בין חורבות ערים שונות שנמצאות מתחת לפני הים:

https://youtu.be/hR7ONmouhCg?long=yes

דמיינו רגע קרב קדום, שבו חלק גדול מהלוחמים בשני הצבאות רכובים על אלפי מרכבות ונלחמים זה בזה בקשיחות, כשהם נעים במהירות, יורים חצים ומתנגשים זה בזה. אל מול חיל המרכבות המצרי ניצב כוח מרכבות חיתי חזק גם הוא והם נלחמים בעוצמה בשדה הקרב, נעים במהירות, מאגפים ומפתיעים. אתם מדמיינים את קרב המרכבות הגדול בהיסטוריה, או לפחות את אחד מקרבות המרכבות הגדולים מכולם.

קרב קדש (Battle of Kadesh) היה התנגשות אדירים בין שתיים מהמעצמות החזקות של העולם העתיק. הוא היה אחד האירועים הצבאיים החשובים והמשמעותיים ביותר של העולם העתיק והקרב הראשון בהיסטוריה שנותר תיעוד מסודר ומפורט שלו בשני הצדדים הלוחמים.

לא סתם גויסו כוחות כה גדולים של החיתים לקרב קדש. הם נועדו לבלום את מסע המלחמה המצרי באיזור. זה היה קרב על השליטה בקדש, עיר חוֹרית שניצבה במיקום אסטרטגי (חשוב) ושלטה על דרכי המסחר המרכזיות באזור דרום לבנון וסוריה. אגב, העם החורי לא מוזכר במקרא בתור אחד מהעמים שישבו בכנען אך הם הוזכרו בו בתור יושבי ארץ שֵׂעִיר.

נחזור לקרב.

למעשה היה הקרב שיאו של מאבק בין צבאות של שתי אימפריות עתיקות שנלחמו על השליטה במזרח התיכון הקדום. מצד אחד צבא מצרים העתיקה, מונהג בידי המלך רעמסס השני, זה שהיהודים מכירים כל כך טוב מסיפור יציאת מצרים. מצד שני ניצב צבא האימפריה החיתית, אימפריה בעלת יכולות טכנולוגיות מרשימות בתחום המרכבות באותם זמנים.

בקרב השריון הגדול ביותר של אותם זמנים, השתתפו לראשונה בהיסטוריה אלפי מרכבות משני הצדדים. זה נגד זה לחמו שני צבאות טכנולוגיים, של מעצמות אזוריות, צבאות המצוידים במרכבות רבות ובטקטיקות מודרניות לזמנן, של ניהול קרב רכוב.

בקרב הענקי לא ניצח שום צד באופן ברור, והוא גרר אחריו מלחמת התשה מתמשכת שארכה כ-16 שנה ובסופה נחתם הסכם השלום החתי-מצרי. הסכם שלום זה הוא ככל הנראה הסכם השלום הקדום ביותר המתועד בהיסטוריה והוא נחתם בין רעמסס השני מלך מצרים לבין חתושיליש השלישי מלך החיתים.

סעיפיו המרכזיים של הסכם השלום היו שהחיתים והמצרים מתחייבים לא לתקוף זה את זה, ושהחיתים זכאים לשמור על השליטה בקדש. צדדי הסכם גם מתחייבים לעזור זה לזה במידה והם יותקפו על ידי צד שלישי. בנוסף סוכם כי רעמסס השני ישא לאשה את בתו של חתושיליש השלישי (בעולם העתיק קשרי נישואים בין מנהיגי ממלכות היו נורמה מקובלת לכינון והסדרת יחסים בין ממלכות). למרות שתוצאות הקרב היו תיקו, מבחינה אסטרטגית ניתן לומר שהחיתים ניצחו, מכיוון שרעמסס חזר לביתו ללא הישגים משמעותיים, והשליטה בקדש נשארה בידהם.

הקרב הגדול הזה התקיים אי שם בסוף המאה ה-13 לפני הספירה ונקרא כך כיוון שהתקיים בסמוך לעיר קדש, הנמצאת בסוריה של ימינו. על השנה המדוייקת שבה התרחש קרב קדש יש ויכוח בין החוקרים.


סיפורו של קרב קדש:

http://youtu.be/lKbEc6Ox6CY


ציורי הקיר המצריים מקרוב:

http://youtu.be/vRnMDBhCpXc


סרט תיעודי על הקרב המפורסם:

http://youtu.be/gLCfuegwnx0?long=yes


וסיפורו של הקרב הראשון שתועד בהיסטוריה:

http://youtu.be/d8f1FUwTv8Q?long=yes

בני מצרים העתיקה ראו בשיער דבר מלוכלך. הוא גם איפשר לכינים להתנחל בו ואותן הרי קשה מאד לחסל.

לכן גילחו המצרים הקדמונים את ראשיהם ואת זקניהם. במקום הזקן היו הגברים נוהגים ללכת עם זקן מלאכותי, בעוד הנשים חבשו פאות כהות ומהודרות.

פאותיהן המוקפדות של המצריות הקדמוניות הפכו נערצות. עד היום יש פאות נכריות ותסרוקות נשיות המחקות את מראה הקליאופטרה המצרי.


חלק מתולדות השיער, העוסק במצרים העתיקה:

https://youtu.be/U48565qmqUk?t=16s


כך הכינים יצרו מודל יופי מצרי עתיק:

https://youtu.be/lKVh7CuPUQk


פאות ממצרים העתיקה תוכלו לראות היום במוזיאון המצרי בקהיר:

http://youtu.be/fRlQEmumk5s

משחק השש בש הוא מבין משחקי הלוח העתיקים ביותר בעולם. הוא נולד במסופוטמיה, אזור הסהר הפורה שבין איראן לישראל של היום ועד היום הוא אחד ממשחקי הלוח הפופולאריים בתבל. משנה לשנה הוא צובר פופולאריות והופך למשחק שרבים יותר משחקים בו בעולם.

החוקרים משערים שהשש בש התפתח מהמשחק המלכותי שהתגלה בעיר העתיקה אוּר שבעיראק של היום. זהו משחק שידוע על קיומו כבר בשנת 3000 לפני הספירה. משחקי לוח עתיקים ודומים לשש-בש מוצגים גם בציורי הפירמידות שבמצרים. מממצאים ארכאולוגיים מהמזרח התיכון העידו גם הם על משחקים עתיקים דומים.


הנה תולדות המשחקים העתיקים בכלל והשש-בש בפרט (עברית):

https://youtu.be/MHCZnO_vpPI?t=15m42s?end=20m25s


אליפות ישראל בשש בש (עברית):

http://youtu.be/2wJYIIMwnm8


ותכנית חינוכית על משחק השש בש (עברית):

https://youtu.be/i44yOxeKP6Q?long=yes

בהמת העבודה הראשונה שהאדם ביית היא החמור (Donkey). ההשערה של המדענים היא שחמור הבית, שאנו מכירים כיום, נוצר ממין שבוית כבר לפני 7,000 שנה מן הערוד.

העדויות המוקדמות על ביות החמור נמצאו בעמק הנילוס שבמצרים. כבר לפני כ-5000 שנה השתמשו המצרים הקדמונים בחמורים כבהמות משא. ציורים שנחשפו בקברים מצריים מראים חמורים שבעקבותיהם צועד החמר, אותו אדם שנוהג בהם.

במשך אלפי השנים שימש חמור הבית לרכיבה ולהובלה של משאות. עד היום הוא משמש לנשיאת בני אדם באזורים הרריים ובכפרים מרוחקים, שהדרכים בהן אינן עבירות לכלי רכב חדישים.

בימינו, בעולם המתועש, פחתה תפוצת חמור הבית בעולם. כיום משתמשים בו כבהמת משא ולרכיבה, בעיקר בעולם השלישי, בארצות הפחות מפותחות.


הנה החמור המבוית:

https://youtu.be/TfujcgRrXDM


למה איננו רוכבים על זברות ועל חמור כן:

https://youtu.be/RMpMxaX3Kdg


החמורים המבוייתים:

https://youtu.be/YOzN028Z1vM?long=yes

נהר הנילוס (Nile), שזורם באפריקה ואורכו 6,650 קילומטרים, הוא הנהר השני באורכו בעולם והארוך ביותר באפריקה.

"הנילוס הלבן", אחד משני יובליו של הנהר, מתחיל את דרכו בימת ויקטוריה, אגם ענקי שממנו הוא יוצא, דרך אוגנדה וסודן, עד לעיר חרטום שבסודן, מקום שבו הוא מתאחד עם הנילוס הכחול שמקורו הוא באגם טאנה, האגם הגדול ביותר באתיופיה. שניהם ממשיכים ביחד צפונה כנהר אחד, שחוצה את סודן ואז את מצרים. מצפון לקהיר (עיר הבירה של מצרים), הוא מתפצל לשני ערוצים, רוזטה ודמייטה, שביניהם יווצר המשולש החקלאי העצום שנקרא "הדלתה של הנילוס". השם לקוח מהאות היוונית דלתא, שצורתה משולשת (Δ). מהדלתה של מצרים נשפכים מי הנילוס אל הים התיכון.

הנילוס, או "מתת הנילוס" כמו שקראו לו במצרים הקדומה, תרם לארץ המדברית היבשה המון. עד כדי כך שהמצרים הקדמונים ראו בו נהר קדוש וערכו טקסים דתיים רבים שהוקדשו לו. במשך דורות רבים התקיימה מצרים בזכות מימיו והוא נחשב לעורק החיים של המדינה. ההוכחה היפה לכך היא שבעמק הנילוס הפורה מרוכזים כ-90 אחוזים מהאוכלוסייה.

הנהר השיט סוחרים לארצות רחוקות, קיים את החקלאות של מצרים, השקה במי שתייה את המצרים וקיים כפרים ויישובים רבים לאורכו. על גדות הנהר הארוך נולדה ממלכת מצרים הקדומה, מהתרבויות המפוארות והחשובות בהיסטוריה. לאורכו של הנילוס היא הותירה כמה מהאתרים הארכיאולגיים החשובים בעולם.

השם "נילוס" הוא שמו היווני והמוכר בעולם של הנהר. היאור הוא השם העברי שלו, שמופיע בתנ"ך, למשל בסיפור משה בתיבה.


הנה חשיבותו של הנילוס:

https://youtu.be/TI6VaNG8_nE


על המראות של וסביב הנילוס באזור מצרים:

https://youtu.be/TF79jV18sUY


השיט על נהר הנילוס:

https://youtu.be/jjdOlv82kPE


הנילוס כמקור חיים למצרים במשך אלפי שנים:

https://youtu.be/oE2YZZgZWdE


ומפלי הנילוס הכחול באגם טאנה אתיופיה:

https://youtu.be/wo51y825lgc

זה היה בימי המלך הצעיר פרעה תחותמס השלישי (Thutmose III), אי שם במאה ה-15 לפני הספירה. מגידו עמדה אז בראש מרד גדול של המלכים הכנענים נגד הממלכה המצרית ששלטה באזור. בתגובה יצא תחותמס השלישי בראש צבאו אל כנען, למסע כיבוש באזור.

כשהתקרב לקרב מגידו (Battle of Megiddo) ידע תחותימס השלישי שצבאו עומד לנהל קרב כנגד 100 ערים כנעניות. העיר קדש, בסוריה של היום, עמדה בראש הכוחות שהמתינו להילחם כנגדו.

המלך הצעיר נועץ ביועציו מהיכן להביא את צבא מצרים לעמק יִזְרְעֶאל. הם הציעו לו לבחור בדרך שעוברת ליד תַעְנָךְ שבדרום ובמיוחד הזהירו אותו מבחירה במעבר המסוכן יותר דרך העמק הצר שבנחל עירון.

תחותמס הצעיר חשב מצדו שדווקא מעבר במקום המסוכן יותר, יפתיע את מלכי כנען, שלא יצפו שמצביא הגיוני יבחר בו להבקעה. לכן הוא בחר לעבור דווקא משם.

ואכן, הסתבר שאויביו לא הציבו לו מארב בנחל עירון. צבא מצרים הצליח להפתיע את הכנענים לחלוטין. רוב כוחות כנען המתינו במקום אחר והמעטים ששרדו את המתקפה המצרית מיהרו להימלט לעיר מגידו.

הם השאירו מאחוריהם את המרכבות והרכוש והחיילים המצרים העדיפו לאסוף את השלל הרב שבמחנה האויב, במקום לרדוף אחריהם ולהשמידם.

תחותמס הטיל על מגידו מצור בן 7 חודשים שבסופו הם נכנעו. המצרים לקחו מהעיר שלל רב וביססו את שליטתם בכנען מחדש. במקום להרוג את השליטים המורדים, העדיף תחותמס להשאירם לשלוט על עריהם, זאת לאחר שנשבעו לו אמונים ושילמו לו מס כבד בזהב וברכוש.

הוא צדק במהלכיו אלה. לאחר קרב קדש ובעקבותיו, הפכה מצרים לאימפריה. דווקא מלך צעיר וחסר נסיון במלחמה הוא שהצליח לנצח בקרב בלתי אפשרי ולבסס שלטון על מלכים מקומיים שהפכו נאמנים לו.

הוא נהג לבקר בערי כנען פעם בשנה ולהפגין שליטה מוחלטת באיזור ומכאן נפתחה לו הדרך לאחת האימפריות החזקות והמפותחות של התקופה.

כל סיפור הקרב תועד בכתובות מצריות עתיקות, כתובות בהירוגליפים, כתב חרטומים, שהופיעו במקדש קרנק שבמצרים.


הנה הרגע בו קיבל תחותמס השלישי את ההחלטה שתכריע את הקרב במגידו:

https://youtu.be/AYUjFRVYNv4?t=25m57s&end=31m37s


ילדה מתארת את מהלכי הקרב:

https://youtu.be/7jZKprCOOPs


תחותימס השלישי מתאר את הקרב:

https://youtu.be/xk_djOgEGFY


סצנת הקרב מסרט:

https://youtu.be/scW0Q1A3LU4


מגידו העתיקה כיום:

https://youtu.be/Fn2HQQyG6Wc


וכל הסרט התיעודי על הקרב שעתיד להפוך את מצרים לאימפריה:

https://youtu.be/AYUjFRVYNv4?long=yes