האשמות במעשי מאגיה שחורה וכישוף היו אופייניות במשך מאות שנים באירופה של ימי הביניים ותקופת הרנסאנס. לשמחת כולם כמעט ולא נטלה איתה ההתיישבות באמריקה את המנהג המגונה של חיפוש מתמיד אחרי מכשפות וקוסמים שטניים, חורשי מזימות ומזיקים לאוכלוסיה.

היסטוריונים יודעים הרי לספר שמרבית אלה שהואשמו בכך באירופה לא היו כלל אשמים. אבל נראה שמספר נוצרים פוריטנים הביאו אל העולם החדש את המסורת הנלוזה. כי במקרים ספורים נפלה גם התרבות האמריקאית הצעירה בפח האמונות התפלות וציד המכשפות.

אין אירוע שמייצג טוב יותר את ציד המכשפות כמו המשפטים שנערכו בעיירה האמריקאית סיילם שבמסצ'וסטס, בשנת 1692. אלו היו משפטי הכישוף הכי מפורסמים ולמעשה היחידים בהיסטוריה האמריקאית של ארצות הברית. הם גבו את חייהם של 19 בני אדם, ככל הנראה חפים מפשע.

התרחשה אז שרשרת של אסונות טבע ותקיפות אכזריות משבטי האינדיאנים, שהגנו על שטחיהם שהלכו ונכבשו בידי הלבנים. תושבי סיילם של אותה תקופה היו נוצרים פוריטנים, שהאמינו בשלטון הדת על חייהם. את אסונות הטבע הללו, שכללו מוות של ילדים ואובדן חקלאי גדול, פירשו הפוריטנים כעונשים משמיים. אלוהים, כך האמינו, מעניש אותם.

באקלים כזה היה קל לחפש אשמים והכישוף היה אשמה קלה. נשים שעמדו על דעתן ולא היו ממושמעות כמו שציפו מהן, אנשים שהסתבכו בסכסוך שכנים, נשים רגזניות ואחרים - כל אלה עמדו למשפטים, שאיש בהם לא יצא זכאי.

ציד המכשפות בסיילם החל בעצם, מכמה נערות שהחלו לנבל את הפה, לסבול מעוויתות ותסמינים שנראים היום כאפילפסיה. לרופאים המקומיים לא הייתה ברירה וכנראה גם לא ידע רב ברפואה, כך יצא שהם איבחנו את הבנות כמי שסובלות מקללת השטן, או מכישוף נוראי. הבנות "הסובלות" זכו לפתע בכוח רב, שכן כל מי שהצביעו עליה הועמדה למשפט כמכשפה. גברים מעטים הואשמו אף הם בכישוף.

במשך חודשים התנהלו משפטים קשים כנגד לא מעט חשודים והתקיימו הוצאות רבות להורג. הרדיפה הקשה הסתיימה רק כשהציבור החל להעלות ספקות על הימצאות כל כך הרבה עוסקים בכישוף בסיילם דווקא.

משפטי סיילם היו לסוג של טראומה תרבותית בהיסטוריה של ארצות הברית של אמריקה. אבל היה להם קורבן מספר 20 שסיפורו מזעזע במיוחד. זה היה חקלאי קשיש שסרב לעמוד למשפט בהאשמת כישוף. הוא נקבר מתחת לאבנים גדולות "עד שיודה". לאחר יומיים של סבל שבהם סרב להודות, הוא מת בעינויים קשים מנשוא.


הנה הסיפור של משפטי סאלם המפורסמים (מתורגם):

https://youtu.be/NVd8kuufBhM


עוד על המשפטים הללו שבעיירה האמריקאית סאלם:

https://youtu.be/qbFDBrOlE9k


וסיפור העלילות כנגד הצעירות בסיילם:

https://youtu.be/jJJLy5_DlqY


וסרטון תיעודי על ציד המכשפות של משפטי סאלם:

https://youtu.be/-icBLSQZzcA?long=yes

בכל מדינה מתקדמת בעולם נתפסת כיום האכלת יתר (Force feeding) כתופעה שלילית בגידול וחינוך ילדים. אם פעם היו אימהות שהכריחו ילדים לאכול, כדי שיגדלו ו"יהיו בריאים", היום הגישה היא אחרת. אמהות עדיין רוצות שילדיהם "יאכלו מספיק כדי לגדול" אבל האבסה וההאכלה בכמויות גדולות כבר אינה מקובלת כלל.

אבל מודל היופי במקומות שונים בעולם עדיין שונה פלאים. מסתבר שהניגוד המוחלט לאופנת הרזון הנשי במערב הוא טיפוח ההשמנה של נשות מאוריטניה. במדינה האפריקאית הזו הכל עובד הפוך - לפחות במה שקשור למודל היופי הנשי. השומן שם הוא עדות לבריאות וזה כל כך מושרש שם, עד שזה הפך למודל היופי המקומי. נשים שמנות נחשבות שם עוצרות נשימה ביופיין, בעוד שנשים רזות כמו במערב נחשבות ללא בריאות, לא יפות וככאלה שאיש לא יסכים לשאת לאישה.

איך זה עובד? - אם בחברות מערביות עושים, במיוחד עושות, דיאטות קיצוניות, על מנת להרזות ולהישאר רזות, נשות מאורטניה מפטמות את בנותיהן, ממש בכוח, מאביסות אותן במזון, כדי להפוך אותן לשמנות ובכך לאפשר להן שידוך טוב ונישואין מוצלחים, עם גברים בעלי טעם טוב.

מודל היופי ההפוך הזה הוא קיצוני במיוחד. אישה או נערה מאוריטנית שלא תהיה שמנה מספיק, לא תקבל הצעת נישואין. נשים שמנות במיוחד הן המבוקשות ביותר במאוריטניה ולהן יהיו הרבה מחזרים. הרבה מחזרים פירושו שהן יוכלו לזכות בגברים הכי טובים מביניהם. מכאן לא צריך לפרט - נשים שמנות במאוריטניה הן נשים מסודרות. כבדות תנועה ולא בריאות, אבל חברתית הן בפסגה.

אז אם בחברה המערבית פונות הנשים למחנה הדיאטה, כדי להוריד ממשקלן באופן קיצוני, הרי שבמאוריטניה הן מעדיפות לעטות על גופן שכבות שומן הרסניות מבחינה בריאותית, רק כדי להיות יפות בעיני הגברים המאוריטניים ולהתחתן.


על השמנת היתר של נשות מאוריטניה:

https://youtu.be/a-BPDEtzU3Q


סיפורו של מודל היופי של נשות מאוריטניה:

https://youtu.be/X6VrzGWCq2I


וסרט תיעודי על האבסת הילדות האכזרית במאוריטניה כדי להשמינן:

https://youtu.be/ZM2q7XFOOgg?long=yes

בסין של המאות האחרונות כלל אידאל היופי הנשי כפות רגליים זעירות. עד כדי כך העריצו באותה תקופה את הרגליים הנשיות הקטנות הללו, עד שהסינים נהגו בעבר להפוך את בנותיהם ליפות על ידי מנהג משונה של כריכת רגליהן ועיוות מכוון לצורה מאוד מסוימת.

כדי למנוע את ההתפתחות של כפות הרגליים נהגו בני התקופה בסין לחבוש אותן במעין גבס שיצרו מתחבושות שעברו השרייה בשלל חומרים ויובשו למוצק. מעטפת הגבס הזו גרמה לעצמות כף הרגל הנשית להישבר, מה שאפשר לכך כף הרגל שלה לשאר במידות שבין 7 ל-15 סנטימטרים.

הרגליים הכרוכות הללו זכו אז לכינוי "רגלי לוטוס". ממדים ספציפיים קיבלו תארים מיוחדים. לכינוי "רגלי לוטוס מוזהב" זכו אז כפות רגליים באורך של 7 ס"מ. כפות רגליים באורך כפול נקראו "רגלי לוטוס מוכסף".

כך היווה מודל היופי הסיני של רגלי הנשים במשך מאות שנים מודל של רגליים נשיות קשורות (Bound feet) ומעוותות לחלוטין.

אבל היה מחיר לרגליים הקטנות ולצורת ההליכה המעוותת שנבעה מהן. נשים רבות ש"התברכו" ברגליים כאלה, סבלו מכאבים לא פשוטים עד איומים. היו לא מעט כאלה שאף מתו מזיהומים בכפות הרגליים.

המנהג הזה של קשירת כפות הרגליים היה נפוץ ושרד בסין עד תחילת המאה ה-20.


הנה מנהג כריכת הרגליים בסין:

https://youtu.be/2YJUMcACnFM


כך כרכו את רגלי הנשים בסין של פעם:

https://youtu.be/d2GF9YmDY34


כיום הממשלה הסינית אוסרת על המנהג:

https://youtu.be/NuuIoJGPjBA


ראיון עם צלמת שתיעדה את אחרונות הנשים שסבלו מכריכת רגליים:

https://youtu.be/8o5t01Sy9HM


סרטון תיעודי על עיוות הרגליים הזה:

https://youtu.be/RN05Up9kl84?long=yes


וסרט תיעודי על המנהג האכזרי שנועד להפוך נשים למושכות בכריכת כפות הרגליים:

https://youtu.be/9eG2kZ4iM-c?long=yes

דמיינו אישה עצמאית, המעזה להתגרש בחברה שבה אישה לא מתגרשת ועוד בגלל שבעלה בגד בה, מצהירה שאישה יכולה לבחור עם מי להתחתן, להתגרש כשהיא לא אוהבת יותר. בהמשך עושה ים של כסף בתור אשת בורסה בחברה שבה סטוקברוקרים הם רק גברים, אישה שהיא הראשונה להוציא עיתון שבועי ובסוף עוד מגישה מועמדות לנשיאות ארצות הברית, כשהיא יודעת שבמדינה אין לנשים זכות בחירה.

אז זהו, שאין מה לדמיין. תסריט דמיוני שכזה לא יכול להיות אלא אמיתי. קראו לה ויקטוריה וודהול (Victoria Woodhull) והיא פרצה כל כך הרבה גבולות, שלא לדבר על מגבלות חברתיים, שייתכן שהיא בכלל הייתה בולדוזרית...

אז אם דמיינתם אישה שרצה לנשיאות בחברה בה נשים אינן רשאיות אפילו להצביע. דמיינתם את וודהול. היא הייתה אישה אמיצה, פרועה וכנראה לא טיפוס קל במיוחד, לפחות לגברים בתקופתה.

ייתכן שבמאה ה-19 מי שיכולה להחליט שהיא רוצה להיות האישה הנשיאה הראשונה חייבת להיות ממשפחה לא אופיינית. אביה היה סוג של נוכל ובגיל 15 היא כבר נישאת לגבר. לא עבר הרבה זמן והיא נפטרת ממנו. בצעד שהקדים את תקופתו. היא לא מחלה על בגידת בעלה והתגרשה ממנו. בהמשך היא תודיע שאישה יכולה לעשות בחיי האהבה שלה פחות או יותר מה שהיא רוצה.

הרבה לפני שרצה לנשיאות ארצות הברית, היא התעשרה מריפוי בעזרת מגנטים, מגנטותרפיה. בהמשך מקימה ויקטוריה וודהול, לראשונה בהיסטוריה השמרנית של אמריקה, בית השקעות בוול סטריט. היא לא לבד כי היא עושה את זה ביחד עם אחותה טנסי קלאפלין. השתיים עושות כסף בלי בושה ודי משאירות אבק לגברים הנדהמים שמסביב.

זה לא מסתיים. כי בהמשך מתחילות השתיים להוציא שבועון פורץ דרך בשם Woodhull & Claflin's Weekly. כאן הן שוב הנשים הראשונות שעוסקות באהדה בנושאים כמו מעמד האישה הרצוי, שינויים צודקים בחלוקת ההון, התנגדות לגזענות, מיסוד הזנות בפיקוח הממשלה, בעד זכויות האזרח, נגד עונש מוות, תמיכה באהבה חופשית ובעד זכות בחירה של נשים בגברים שלהן ושינוים בתפיסת המין באמריקה.

תוך כדי העיסוק בחלוקת ההון השוויונית הן גם הראשונות לפרסם במדינה את המניפסט הקומוניסטי.

די. לא הגיוני שאישה אחת תהיה גם עצמאית, גם פמיניסטית, גם משוחררת וגם קומוניסטית, או לפחות נותנת ביטוי לקומוניזם במדינה הכי קפיטליסטית בעולם.

אבל היא לא עוצרת באדום. או בלבן. כי אז מגיעות הבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 1872. וודהול, אישה דעתנית, מבריקה ועצמאית, שעמדה ברשות עצמה ושפעמיים בחייה הפכה מענייה לעשירה, מחליטה להיות גם האישה הראשונה שרוצה לשבת בבית הלבן. היא מתמודדת על נשיאות ארצות הברית.

ההכרזה כמועמדת לא באה סתם ולא רק על רקע הצלחותיה הכלכליות או היותה אושיית רשת, 150 שנה לפני שיוולדו רשתות חברתיות. מי שעתידה להיות מנהיגה אמריקאית פורצת דרך הייתה בשלב הזה כבר פעילה רוחנית ומתוחכמת בתנועת הסופרג'יזם (Suffrage) האמריקנית.

סופרג'יזם, או ליתר פירוט התנועה הסופרג'יסטית (Women's suffrage movement), הייתה תנועה שנאבקה בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 על זכות הבחירה לנשים. התנועה פעלה במדינות הדמוקרטיות של העולם המערבי. במדינות רבות הצליחה התנועה לחולל שינוי הדרגתי אבל אמיתי ורב משמעות בהתייחסות לנשים ובשינוי של מעמדן המשפטי. הפרי המשמעותי שנשא המאבק הגיע רק במאה ה-20, כשעוברים במדינות רבות חוקים המעניקים זכות בחירה לנשים.

נתחיל לסגור עניין. מי שדי הגדירה את הפמיניזם הרדיקלי מדגישה את דעותיה הפמיניסטיות במהלך קמפיין הבחירות שלה. בשל כתבה שערורייתית על פרשיית מין בשבועון היא מוצאת את עצמה במהלך הבחירות בבית הסוהר. ממש לפני הבחירות מסירים את שמה מהמועמדים, כי בשלטונות גילו שחסרים לה כמה ימים כדי להיות מועמדת. הבחירות נערכו מספר ימים לפני שוודהול הגיעה לגיל 35.

בבחירות עצמן נעצרו כמה סופרג'יסטיות מהתומכות שלה, שניסו להצביע ונקנסו. וודהול עצמה בילתה כאמור את היום החגיגי בכלא. רעיונותיה פורצי הדרך ומעוררי המחלוקת המתינו עשורים עד שיהיו מיושמים וחלקם לא מקובלים עדיין גם היום. אבל נשים רבות באמריקה ובבמדינות העולם המתקדמות חבות לה חוב גדול. גם הגברים יכולים לומר כל הכבוד. וההיסטוריה? - היא יכולה למחוא כפיים לאישה הראשונה שממש, אבל ממש עשתה מה שבראש שלה.


הנה סיפורה של ויקטוריה וודהול:

https://youtu.be/3cWUErqa8Z8


על הקריירה העסקית של הברוקרית הראשונה בתולדות ארצות הברית:

https://youtu.be/k4Hzwk4YkBE


וסיפורה המפורט של הפמיניסטית החצופה שתהפוך למועמדת האישה הראשונה בתולדות ארה"ב:

https://youtu.be/aqWnQz3vuN4?long=yes

נישואי ילדות נהוגים בלא מעט מדינות העולם השלישי. בתימן משיאים ילדות אפילו מגיל 8 לבעלים מבוגרים. בשל העובדה שרבות מהן מתות בגיל צעיר בשל סיבכי הריון ולידה, הן זכו לכינוי "כלות המוות".

גם את נוג'וד עלי (Nojood ali) בת ה-8, בת למשפחה ענייה ומרובת ילדים, חיתן אביה בגיל 8. די מהר הסתבר לה שגילו של הבעל הוא החלק הטוב שבו, שכן הוא נהג להכות ולהשפיל אותה.

בית המשפט בתימן הפתיע ואישר את גירושיה של נֻג'וד. כך פרצה הילדה הקטנה שהוכרחה להינשא לגבר אלים ומבוגר את חומת השמרנות המוסלמית, שבה הגבר הוא השליט הבלעדי של האישה ושל גופה. יתכן שזו תחילתה של מהפכה אמיתית, בארץ שבה נגזר על ילדות בנות, להשתעבד ולהיות אסירות וכלואות על ידי האב, האח הבוגר ולאחר נישואין בגיל לא הגיוני - לבעל שהוכרחו להינשא לו.

ואכן, המקרה שלה זכה להד תקשורתי עצום. התקשורת הצמידה לו את הכינוי "מהפכת הבנות בתימן" והובלט בתקשורת בכל העולם, כולל העולם הערבי, שבו נישואי ילדות נפוצות יחסית. תעוזתה של הילדה הקטנה, שערערה על מרותם של אביה ובעלה, נגעה ללב כולם. אבל האומץ שלה היה כפול ומכופל מכיוון שהיא גם התנגדה ופנתה כנגד שיטה שנהוגה אלפי שנים במדינה מסורתית ופטריארכלית כתימן, שבה מילתו של הגבר היא סוף פסוק.


הנה סיפורה של נוג'וד עלי מפי ילדים:

https://youtu.be/rjPm7rp3uDQ


הילדה האמיצה שקמה אל מול הנוהג של המבוגרים ויכלה לו:

https://youtu.be/FzOVrfFtKcI


ועיתונאית שראיינה וצילמה אותה מספרת עליה:

https://youtu.be/auJeMPoOyQE

זה לא קרה בימי הביניים האפלים, אלא דווקא בתקופת הרנסאנס מלאת ההשראה והתגליות, במהלך שיא של כ-200 שנה, הלכה והתחזקה תופעה איומה וחשוכה בתולדות אירופה. זה היה ציד מכשפות (Witch hunt) אכזרי וקשה, תופעה איומה של רדיפת בני אדם, לרוב נשים, שנחשדו כעוסקים בכישוף.

אמנם האשמות בכישוף היו כבר בימי הביניים דרך ל"חיסול חשבונות" בין אנשים שרבו זה עם זה, שכנים שמאסו במישהי שמתנהגת באופן מוזר או שונה מהמקובל וכדומה. האמונה הייתה ונשארה שהמכשפות זכו לכוחות מהשטן, בזכות עסקה שעשו אתו ושהן מקיימות טקסים אכזריים ומסוכנים.

תיאורים איומים שהופיעו ב“פטיש המכשפות”, ספרו המצליח של אינקוויזיטור גרמני נלהב, הלהיטו את הציבור אז. המצאת הדפוס הפכה את הספר לאחד הלהיטים הספרותיים הראשונים וההדים שלו הגיעו אפילו למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היו בספר כל החומרים שנדרשו כדי לעורר את הדמיון. תיאורי מכשפות שחוגגות עם השטן ונשבעות לו אמונים, סיפורים על אכילת תינוקות של שכנים ועוד. כולם נחשפו אז לפחד האיום מכוחות הרוע. מי שנהג באופן שונה מהמקובל, ששכניו שנאו אותו או שסתם הריח רע, יכול היה בקלות להיות מואשם בכישוף ולעלות על המוקד. במיוחד אם היה אישה.

בין המאות 15-17, שבהן הגיע טירוף המכשפות לשיאו, הומתו מעל 100 אלף בני אדם, רובם נשים, בעוון כישוף. רדיפות, עינויים קשות והוצאות להורג אפיינו את אבחון המכשפות של העת ההיא. שומות על הגוף נחשבו למשל סימן לכישוף.

מבחני המכשפות היו נחשבים היום ציניים במיוחד ואופיינו בכך שהסתיימו תמיד במוות. אם מכשפה שהושלכה מהצוק אל הנהר טבעה ומתה, היא נמצאה זכאית. אם הצליחה להיחלץ - היא הועלתה על המוקד כמכשפה. כך גם על המוקד - מי שנשרפה חיה התגלתה כזכאית לאחר מותה, מה שממש עזר לאיכות החיים שלה.. בריחה מהמוקד לעומת זאת, סימנה אותה סופית כמכשפה והיא הייתה נתפסת ומוצאת להורג בהצלחה.

דוגמאות לא חסרות. בשני כפרים גרמניים הועלו אז על המוקד, בתוך שנה בלבד, מעל 1,500 "מכשפות". גם בשווייץ התבצע ציד מכשפות נרחב, אולי הגדול ביותר באירופה ביחס לגודל האוכלוסייה. במהלך 200 השנים הללו הוצאו שם להורג מעל 3500 "מכשפות".

היו לציד המכשפות האירופי סיבות שונות, החל ממאבקים בין זרמים בנצרות ועד לתנועת נגד שנלחמה במדע המתפתח ומאיים להפוך את העולם למשכיל יותר, חכם ומפוכח מהבטחות הדת הלא-ממומשות. האפיפיור כתב אז על "גברים ונשים שמוסרים עצמם לשדים ועושים מעשי כישוף שמזיקים לאדם, לחיות המשק ולתנובת השדות."

באמריקה כמעט ולא רדפו מכשפות, אם כי מפורסם המקרה של 1692 במשפטי המכשפות בעיירה סיילם שבמסצ'וסטס. ובכל זאת חזרו בארצות הברית, מאות שנים אחר-כך, להשתמש במושג "ציד מכשפות". זה היה כהתייחסות למקארתיזם, אותה רדיפה שניהל הסנאטור ג'וזף מקארתי אחרי אמריקאים שנחשדו כקומוניסטים.


הנה ההיסטוריה של המכשפות (מתורגם):

https://youtu.be/7x5KesH3dzM


ציד המכשפות בשווייץ, שהיה מהנרחבים באירופה:

https://youtu.be/otKUMO6nSps


הסבר על ציד המכשפות (עברית):

http://youtu.be/LmAPKEe2AnI


קדימון לסרט "הנזל וגרטל" שבו הם נלחמים במכשפות:

https://youtu.be/9246msCh7x4


משפטי סאלם המפורסמים, בעיירה האמריקאית סאלם:

https://youtu.be/qbFDBrOlE9k


כך רואים ב"זהו זה" בחיוך את המכשפות שמעל לתל אביב (עברית):

http://youtu.be/40ptUaKlgSY


בחיוך מריר - כך "נזכרת" חבורת הליצנים של מונטי פייטון בציד המכשפות של ימי הביניים:

https://youtu.be/zrzMhU_4m-g


וסרט תיעודי על ציד המכשפות המטורף באיים הבריטיים:

https://youtu.be/MBBHfZwjxYY?long=yes

כינו אותה "ליידי דיי" אבל בילי הולידיי (Billie Holiday) היא בכלל בת עניים שחורה. עוד לפני שהייתה לגברת הראשונה של הג'אז, היא נאלצה לעבוד בכמעט כל עבודה משפילה כדי להתקיים. עם אונס בגיל 11, עבודה בזנות כבת 14 וכליאה בכלא בהמשך נעוריה, לא פלא שהיא הגיעה לשימוש מתמיד בסמים. עובדה זו אולי תרמה ליצירתה, אבל עלתה לה באיכות חייה ובחיים עצמם.

מדהים כיצד מצליחה ילדות קשה במיוחד ליצור אמנית שלא מתפשרת ביצירתה, גם כשחייה הם רכבת הרים של התרחשויות עולות ויורדות בטירוף.

מי שתהיה לגדולת זמרות הג'אז ותהפוך סגנון עממי וכמעט אזוטרי למעמד של אמנות כל אמריקאית מוערכת, הייתה בתה של עוזרת בית ענייה מבולטימור. אימה שעבדה על הרכבות ונסעה למרחקים הותירה את הילדה לטיפולה של קרובת משפחה. זו נהגה בה בגסות ולא פעם ממש באכזריות. בגיל 9 הילדה כבר עמדה בפני שופט ונשלחה למוסד לילדים עבריינים.

בהמשך שבה אימה ובילי עוברת אונס. חייה הקשים ממשיכים גם עם אימה וכשהאם עוברת לניו יורק, בילי עוברת איתה לשכונת הארלם. האם נאלצה לעבוד בזנות ובגיל 14 מצטרפת אליה גם הנערה. היא נשלחת שוב למוסד לעבריינים צעירים וכשהיא שבה לשכונה שלה, מתחילה הצעירה לשיר במועדון. מעמדה במקום הוא נמוך שבנמוכים, אבל העתיד מזמן לה גם טוב. בינתיים הגברים נוהגים בה כמו ברקדניות של המקום ואת הטיפים הם נוהגים לדחוף למקומות הכי צנועים מתחת לבגדיה.

במועדון נטלה הנערה שם במה. את שמה הפרטי היא שאלה משחקנית שאהבה, בילי. שם המשפחה שבחרה "הולידיי" הוא שם המשפחה של אביה, שזו הייתה אולי תרומתו היחידה לחייה.

אבל במועדון היה לה מזל אדיר. ערב אחד הגיע מפיק כדי לשמוע זמרת שסיפרו לו עליה שהיא שרה יפה. הזמרת הזו לא הייתה בילי. באותו ערב הזמרת ההיא לא הייתה במועדון והחליפה אותה בילי. הוא שמע. הוא נדלק. הוא החתים אותה.

בילי התפרסמה, הקליטה ודי מהר הפכה פופולרית ביותר. טובי הכותבים של הג'אז השחור כתבו לה שירים. רבים אמרו אז שהיא שינתה את טעמם המוסיקלי. היא שרה כמו כלי נגינה בתזמורת ג'אז. זה, אגב, לא היה במקרה. בשנים שלפני כן נהגה הנערה הענייה לשמוע דרך החלון את הפטיפון של השכנה שלה. היא האזינה לתקליטי הג'אז של השכנה ואהבה לחקות בשירתה את כלי הנגינה. אם תעצמו את העיניים תגלו למה היו שאמרו אז שהיא "גנבה" בשירתה את הסגנון של הסקסופונים.

אז בילי מתגלה והופכת לזמרת המועדפת על רבים מגדולי הג'אז של שנות ה-30. אחריהם מגיעות גם חברות התקליטים, שמבינות שיש כאן משהו שעוד לא היה בג'אז הווקאלי, חוץ כמובן מלואי ארמסטרונג.

די מהר מתחברת הולידיי לתזמורת הסווינג של קאונט בייסי, להופעות בכל רחבי המדינה. לא פעם היא נאלצת לפני ההופעות לצבוע את פניה, כדי להיות יותר שחורה ממה שהיא. המעמד, לפחות במדינות הדרום, כנראה מחייב. בהמשך היא אף ערכה, כחלק מהתזמורת, דו-קרב תזמורות עם התזמורת שליוותה את ידידתה ויריבתה הגדולה אלה פיצג'רלד. המסקנות לגבי המנצחת שנויות עד היום במחלוקת. היו עיתונים שהכתירו את האחת ואחרים את השנייה.

אבל בילי פוטרה מהתזמורת של קאונט בייסי לא הרבה אחרי כן. הסיבה לא ברורה. היו שטענו שלא הייתה מקצועית ואחרים אמרו שסרבה לשיר שירים שלא אהבה. מכאן היא מתחברת לתזמורת לבנה והייתה בכך לזמרת השחורה הראשונה בתולדות ארה"ב הגזענית של אותם ימים, שמופיעה עם תזמורת של לבנים. במקומות רבים בסיבובי ההופעות, כשנגני התזמורת לנו במלונות ללבנים בלבד, נאלצה הזמרת השחורה ללון באוטובוס.

גם הסיפור הזה מסתיים ובילי הולכת ושוקעת בסמים. היא מתחתנת עם טרומבוניסט שמנצל אותה ורודה בה והיה הראשון בסדרה של גברים שנוהגים בה בגסות. במקביל הולך כספה לסמים ולאימה, שמהמרת בסכומי כסף גדולים מההכנסות של בתה הזמרת.

בילי גם מבצעת לראשונה את שיר המחאה "פרי מוזר", שגורם בכל הופעה שלה ליציאה של חלק מהקהל כי הוא הופך אותה בעיני אותם אנשים ל"פסימית ולא מבדרת ". מצד שני, היא הופכת לדמות מופת במאבק לשוויון השחורים באמריקה.

במשפט שנערך לה על אחזקת ושימוש בסמים היא מודה ונכלאת לשנה שלמה. אבל בילי לא מצליחה להיגמל וכשהיא משתחררת, קולה הולך ונסדק. בכל זאת היא ממשיכה להופיע, עד מותה הפתאומי, כנראה מהתאבדות, ב-1957.

הולידיי, שבחרה בדרך הבלוז ולא התפתתה לביבופ כמו פיצג'רלד למשל, נחשבת למלכת הבלוז. ללא הכשרה מוסיקלית כלשהי, אך עם אהבה אדירה לשיר, צמחה בילי מהמועדונים הצפופים והאפלים של ניו יורק והפכה מלכה.

על מי שממש לא חיה כמו "ליידי", אמר הסקסופוניסט האגדי לסטר יאנג, שה"ליידי שרה בלוז". יפי קולה וסגנונה נערץ עד היום. גם אם חייה היו קשים ועצובים, היא הרחיבה את אפשרויות הקול הנשי ושברה את המגבלות לטובת קריירה מדהימה ומורשת קולית אדירה.


הנה סיפורה של בילי הולידיי:

https://youtu.be/Nfl4fFKrLtw


שרה עם לואי ארמסטרונג:

https://youtu.be/x6RwSsHSIfs


השיר "הגבר שלי" (My Man):

https://youtu.be/IQlehVpcAes


לבדה:

https://youtu.be/N0aaZnxnkEo


עם קאונט בייסי:

https://youtu.be/VtKQynXZCZQ


"הגבר שלי לא אוהב אותי" (My man don't love Me):

https://youtu.be/Jf0ldEBBJhY


ותפקידה המרגש של בילי הולידיי בסיפור המצמרר של השיר "פרי מוזר":

https://youtu.be/7b4Z4O1m63M?long=yes

המקרה של הפסלת קאמי קלודל (Camille Claudel) הוא ללא ספק מהעצובים בהיסטוריה של האמנות. קלודל, נערה כפרית שהתגלתה בגיל צעיר מאד כעילוי בפיסול, התקבלה ללימודי אמנות ולמדה באחד המוסדות המכובדים בצרפת. שם היא הכירה את אוגוסט רודן, האלוהים של הפסלים הצרפתיים באותה תקופה ומגדולי הפיסול בכלל. היא הפכה לאהובתו ובמקביל הייתה לפסלת מוכשרת בזכות עצמה.

פסלת מוכשרת? - בגיל 18 נחשבה קלודל ללא פחות מגאונה. היא פעלה בתחום שהיה עד אז נחלתם של גברים בלבד והפגינה רמה כה גבוהה שלא מעט חשדו שעבודותיה הן העתקות של רודן עצמו. אך האמת כנראה מעט שונה. הפסלים שיצרה הציגו יכולות גבוהות מאד של תיאור אנושי, שהיו דומים ברמתם רק למאסטר והמאהב שלה. אמרו שהיא למדה ממנו המון, אך יש רבים שסבורים שבמקביל הוא למד ממנה לא פחות, אולי אף יותר משלמדה ממנו. הוא נעזר בה כשוליה שלו, פיסל המון פסלים בדמותה ואף אימץ מפסליה שלה, חתם עליהם בעצמו והציגם כיצירותיו. לא פחות.

במקביל להצלחתה האמנותית המרשימה, היא חיה בזוגיות עם אחד הגברים הנערצים בפאריס של סוף המאה ותחילת המאה ה-20. רודן הכרזימטי והנערץ אהב אותה והיא אהבה אותו, אהבה מטורפת ומלאה יופי. היא כמעט ושכחה שבבית מחכה לו רעייתו האוהבת לא פחות. אך לאחר 15 שנים של אהבה גדולה לרודן הנשוי, הוא שב לאשתו וקלודל ננטשה על ידו. בודדה, עניה ומתוסכלת, היא הלכה ושקעה למרה שחורה ואיבדה את צלילות דעתה.

היא מצאה את עצמה בודדה ודחויה על ידי משפחתה, שראתה בושה בבת המוכשרת, שלא הקימה משפחה ובילתה את מיטב שנותיה עם גבר נשוי. מצבה הנפשי של מי שיכולה הייתה להפוך לאחת מגדולי האמנות בכל הזמנים הלך והדרדר. היא ניתצה רבים מפסליה המעולים ובהדרגה איבדה את שפיותה. בשלב מסוים לא נותרה לבני משפחתה ברירה והם חתמו על אשפוזה בבית חולים לחולי נפש. היא שהתה בו למשך עשרות שנים, עד יום מותה.

עם הזמן תלך ותישכח הפסלת הצרפתיה שהשתגעה מאהבה. יחלפו שנים ארוכות עד שתתגלה ותוכר גאוניותה של קאמי קלודל, הרבה אחרי מותה. בהדרגה הושב לה כבודה האבוד.

פסליה של קלודל מוצבים היום במוזיאונים החשובים בצרפת. ביניהם, למרבה האירוניה, חלקם מוצגים במוזיאון רודן, שהאמן עצמו הציב בו את פסליו, לאחר שתרם אותם למדינתו.

אז זהו סיפורה של אחת מהפסלות והאמניות הגדולות בהיסטוריה, שנפלה קורבן למקרה מצער של אהבה, אכזבה, שיגעון ומוות.


הנה מצגת וידאו של חייה ועבודותיה של קמיל קלודל:

http://youtu.be/yqgbu02jdp0


סיפורו של פסל שלה לדוגמה והקשרים בינה לבין רודן:

https://youtu.be/szEoLQMotHw


קדימון של סרט מ-1988 שהוקדש לקאמי קלודל:

https://youtu.be/TCkCl3E_5I8


קליפ עם קטעים מהסרט, שמראים את תסכולה של קלודל אל מול רודן:

https://youtu.be/0KdpaQVkGjQ


ואוגוסט רודן בסרטון מ-1915, שנתיים לפני מותו:

http://youtu.be/OcGTqxsIUjM