המחזאי ניסים אלוני אמר פעם ש"קולנוע הוא האוניברסיטה של החושך". גם אם לא לזה הוא התכוון, ממש כמו אוניברסיטה עם הרבה פקולטות שיוצרות מדע ומדענים, הקולנוע מאגד אמנויות שונות כדי ליצור ולספר סיפור ועלילה.

היה זה תיאורטיקן הקולנוע הצרפתי ריצ'יוטו קאנודו (Ricciotto Canudo), איטלקי במקור, שקבע שהיצירה הקולנועית היא אמנות חדשה. הוא כינה אותה במאמריו "אמנות פלסטית בתנועה".

מה שהיה בעיניו מיוחד בקולנוע הייתה העובדה שהאמנות הזו משלבת באופן הרמוני את אמנויות המרחב, כלומר האדריכלות, הפיסול והציור, לצד אמנויות הזמן, שהן המוסיקה והשירה. ביחד מהוות אמנויות אלה את 5 האמנויות הקלאסיות, כפי שהגדיר אותן הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל. לאחר שהוסיף לאמנויות הזמן את המחול, ראה קאנודו בקולנוע את האמנות השביעית.

מכל מקום, אמנות הקולנוע היא צורת ביטוי אמנותית ייחודית, בשילוב שהיא עושה, של אמצעים ויזואליים וקוליים, כדי לספר סיפור ולעורר רגשות ומחשבות אצל הצופים.

הקולנוע, בניגוד לציור או לפיסול, הוא אמנות דינמית כלומר חיה, המתפרשת לאורך הזמן ומאפשרת שילובים מורכבים, מרגשים ומעניינים, של דימויים חזותיים וקולות.

הבמאי הוא האמן הראשי בסרט, הוא זה שאחראי על החזון האמנותי ומנחה את שאר היוצרים להגשמתו. בידיו מצוי כוח רב לעורר הזדהות, לגרום לצופה לחוש ולהתרגש. הבמאי קובע כיצד הסיפור יסופר - דרך התסריט שנכתב, הצילום, העריכה והמוסיקה שבסרט.

הבמאי הוא זה שבונה את החוויה הקולנועית באופן אמנותי. בחירת זווית המצלמה, למשל, יכולה להדגיש דמות או ליצור מתח. עריכה מהירה יכולה ליצור קצב מרגש.

גם המשחק מהווה מרכיב מרכזי ואמנותי בקולנוע. השחקנים מגלמים את הדמויות תוך שימוש בטכניקות שונות של משחק. הם מונחים בידי הבמאי המדריך אותם כיצד להעביר את הרגש והאווירה שהוא רוצה ליצור.

משחק טוב יכול לגרום לצופה להתחבר ולהאמין בעולם המוצג על המסך. ההנאה מהצפייה בסרט קולנוע טוב נובעת מהאופן המיומן והאמנותי שבו משתלבים ביחד כל רכיביו - הבימוי, המשחק, הצילום, העלילה והאפקטים.

כיום כמובן שהאמנות השביעית היא לא רק אמנות אלא גם תעשייה של ממש. גם שיקולים מסחריים וכסף, הרבה כסף, מניע אותה. לכן רבים טוענים שהצד האמנותי נפגע מכך ובעוד הוליווד הפכה את הסרטים שיוצאים ממנה למוצרי "ג'אנק פוד תרבותי", בעוד שאמנות הקולנוע חיה יותר בקולנוע העצמאי ובארצות אחרות.

הכירו את התחום לעומק בתגית "קולנוע".


הנה דוגמה ליופיה של אמנות הקולנוע:

https://youtu.be/KB6qKg2xQ58


רצף ארוך של פריימים מ-222 סרטים שמייצגים את תולדות הקולנוע:

http://youtu.be/CNYBXKt6_dw


מבחר מהרגעים הגדולים של הקולנוע:

https://youtu.be/84rxY_9wLgU


כמה מהנשים החשובות בתולדות הקולנוע (עברית):

https://youtu.be/V3g37Ixghms


החשש לתעשיית הקולנוע בקורונה (עברית):

https://youtu.be/2ydf6-tHsHQ


מה לומדים כדי לעשות קולנוע? (עברית)

https://youtu.be/zR4SFOFh4F8


שוטים מרהיבים מסרטים נפלאים בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/AA3bJ74uIPI?long=yes


ותכנית חינוכית על התפתחות הקולנוע (עברית):

https://youtu.be/RAO0SbhoYW8?long=yes

הפריים הוא צילום יחיד בסרט קולנוע (שמכיל הרבה פריימים. כשהם מוצגים במהירות הם נראים כמו תנועה - זו כמובן אשליה).

עם זאת, כשמדברים על פריים, פעמים רבות מתכוונים לגבולות של התמונה הקולנועית.



הנה קליפ שהורכב מפריימים רבים שנשלחו ליוצר הקליפ מגולשים שונים ברשת:

http://youtu.be/hr9L_1S3Z4M


ואוסף פריימים מהיפים בתולדות הקולנוע:

https://youtu.be/c8rCgrGPQwM

קרדיטים (movie credits) בסרטי קולנוע יכולים להיות ממש מייגעים, גם אם באמת רוצים לפרגן ולצפות בהם עד הסוף. רבים מהצופים אפילו לא מתאמצים להישאר ולצפות בהם.

הקרדיטים הללו, בעברית "כתוביות סיום", מונים את צוותי ההפקה ושמות השחקנים.

לא פעם מופיע חלק מהכתוביות ומהקרדיטים בסמוך לתחילת הסרט, בתור כתוביות פתיחה. הקרדיטים הללו מציינים לרוב את המרכזיים בהפקה.

אבל הקולנוע הוא אמנות שיתופית. את האמנות עושים בה מאות אנשים ולעתים אלפי אנשים. קרדיטי הסרטים נועדו לאזכר ואף להחמיא לחלק של כל אחד ואחת מהם בעשיית הסרט.

בקולנוע האמריקאי לא היו כתוביות הסיום נפוצות בעבר. עד סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 מעטים הסרטים שכללו אותן. לסרטים היו בדרך כלל קטעי כתוביות פתיחה בלבד, שכללו רק את צוות השחקנים הראשיים וחברי הצוות המרכזיים


אז למה הם חשובים?

הקרדיטים הכרחיים להכרה באנשים הרבים התורמים ליצירת סרט, החל משחקנים ושחקניות וכלה באלה שעובדים מאחורי הקלעים.

הקרדיטים גם מספקים שקיפות ותיעוד לעתיד. יש בהם גם ממד של הזדמנויות לרשת מקצועית. זה אומר שכשמפיק מחפש בעל מקצוע איכותי, הידיעה שהיא או הוא עשו את התפקיד היטב בסרט מוצלח, מסייעת לגיוס איכותי.

בנוסף, קרדיטי סרטים ממלאים דרישות משפטיות ומגבירים את הערכת הקהל לסרטים.


הנה תולדות הקרדיטים של סוף הסרט:

https://youtu.be/dDtRrAVCUGE


ובזכות אלה שבקרדיטים אנו זוכים לקולנוע משובח:

https://youtu.be/84rxY_9wLgU

השעיית חוסר האמונה (Suspension of Disbelief) היא מושג המתייחס ליכולתו של אדם להשעות מרצון את הביקורת שלו ולהאמין בדבר בדוי, שאינו אמיתי, בכדי ליהנות באופן מלא מיצירה בדיונית.

השעיית חוסר האמונה, המכונה לא פעם גם "סספונד", היא מונח שבא מתחום הפסיכולוגיה ומשמש לתיאור הקבלה הזמנית שמקבל הקורא או הקהל, של אירועים ומרכיבים בדיוניים בסיפור או יצירת אמנות, כאילו הם אמיתיים או סבירים.

חוסר האמונה קשור בהרבה מרכיבים. הרי ברור לנו שלאונרדו דה קפריו, שלא מזמן היה הנער מהטיטאניק, לא יכול להיות גם הטייס המפורסם הווארד יוז. למה שנאמין לסרט הזה ולמעשה לכל סרט עלילתי או רומן שכזה?

וככל שיצירה אמנותית סיפורית היא מרחיקת לכת יותר ופונה לעולמות הדמיון והפנטזיה, כך גדלים הדרישה מהקהל והצורך המשמעותי כל כך להשעות את חוסר האמונה שלו.

כמובן שהתהליך הזה הוא ברובו לא מודע. כשאנו צופים בסרט מדע בדיוני, למשל, או קוראים סיפור מז'אנר הפנטזיה, ברור לנו שמה שאנו צופים בו או קוראים אינו אמיתי. אבל רובנו מסוגלים ומצליחים "לשכוח" ולהניח בצד, באופן זמני, את חוסר האמונה שלנו ונותנים לעצמנו לשקוע בסיפור.

במהלך המצב הזה של ה"סספונד", אנחנו מוכנים להתמסר ולהאמין בקיומם של מרכיבים בדויים לחלוטין, כמו חייזרים, יצורים מופלאים כמו חגי קרן, בנות ים, גיבורי-על או פיות, ומרכיבים פנטסטיים נוספים - כי רק כך נוכל באמת ליהנות מהסיפור ולחוות את הרגשות שהוא מעורר.


#למה זה חשוב ואיך זה עובד?
הסיבה שהשעיית אי האמונה היא מושג כה חשוב בספרות, בתיאטרון ובקולנוע, נעוצה בכך שבזכותו יכולים יוצרי אמנות לשלב ביצירותיהם מרכיבים דמיוניים או בלתי סבירים, מבלי לאבד את הכבוד ותשומת הלב שרוחש להם הקהל.

השעיית חוסר האמון בנויה על אמון במספר הסיפור או לפחות בדמויות שבו. פעמים רבות כשאנו נותנים אמון ביוצר, האמון הזה מבוסס על ההיכרות איתו, עם יצירותיו והאמון אליו שפיתחנו בעבר. אם מדובר ביצירה של יוצר שלא היכרנו בעבר, היצירה היא שצריכה לעורר את האמון הזה בזכות האמינות שלה והדמויות כפי שהן מוצגות.

רוב סרטי האקשן וספרי המתח והפעולה מסתמכים גם הם ומאוד על ההשעיה של חוסר האמון. סרטי האקשן משתדלים לסחוף אותנו לעלילה המהירה והנועזת, כך שנשקע בהם ונשעה את חוסר האמונה שלנו. בסרטי או בספרי מתח העניין בתעלומה לוקח אותנו פנימה לקשב רב ולעיסוק בפתרון, כך שבמקביל ומבלי לשים לב לכך אנו משעים את חוסר האמון שלנו בפרטים האחרים שבה.

גם בסרטים מצחיקים, מסייע ההומור בעיצוב של דמויות כאלה. הצחוק וההומור, שבנויים לא פעם על הגזמה, מצליחים לרוב להשכיח מאיתנו את הביקורת המובנית בנו, שהייתה אמורה להיות על הדמויות והטקסטים שלהן ועל המציאות שבה הן פועלות. במילים פשוטות, אנחנו כל כך עסוקים בלצחוק שאנחנו לא מתעסקים בשטויות שלפנינו ובמצבים שבעולם אמיתי הם אינם הגיוניים.


הנה הסבר המושג "השעיית חוסר האמונה":

https://youtu.be/zdGM7QzFJhM

וולטר דיסני, שכולם מכירים בשם וולט דיסני (Walt disney), היה אנימטור ומפיק סרטי אנימציה, אחד האנשים החשובים ביצירת העולם של הסרטים המצוירים כמו שאנו מכירים אותו.

דיסני הפיק סדרות של סרטי הנפשה קצרים בכיכובם של מיקי מאוס, דונלד דק, גופי ופלוטו והפך את הגיבורים המצוירים לאהובים על ילדי כל העולם.

הוא ייסד את חברת הסרטים "וולט דיסני". בחייו היה מועמד 59 פעמים לפרס האוסקר וזכה ב-22 פרסים, ארבעה מהם בשנה אחת - אלו שיאים שלא נשברו בתחום הזכיות באוסקר!

ב-1934 דיסני החל לעבוד על הסרט שלגיה ושבעת הגמדים. כל תעשיית הסרטים לעגה לו והייתה בטוחה כי הסרט ייכשל, אך הסרט הצליח מעל למשוער והכניס לו את הכסף שאיפשר לו להקים את אולפני וולט דיסני. "שלגיה ושבעת הגמדים" החל את תור הזהב של סרטי האנימציה של דיסני, שכללו את בין השאר את פינוקיו, פנטסיה, במבי, סינדרלה ועליסה בארץ הפלאות.

בהמשך חייו יצר דיסני את פארק השעשועים המפורסם דיסנילנד ואחריו תכנן מספר פארקים נוספים ומצליחים, כמו דיסניוורלד ואפקוט, שבנייתם הסתיימה לאחר מותו.

החברה שייסד וולט דיסני היא עד היום אחד מתאגידי הקולנוע המצליחים בעולם וממשיכה להפיק סרטי אנימציה מעולים ומצליחים, להקים פרקי שעשועים ברוח דיסנילנד ברחבי העולם ולהיות המקום שבו ילדים מגשימים את החלום להיות בחלום.

רק מילה אחת פחות נעימה על הגאון העסקי וקולנוען האנימציה פורץ הדרך - עצוב לזכור שמי שאחראי לחלומות הילדות של רבים מאיתנו היה אנטישמי. עוד לא עבר חודש מאז "ליל הבדולח" בו פרעו הנאצים ביהודים בכל רחבי גרמניה, ודיסני אירח באולפן שלו בלוס אנג'לס את לני ריפנשטאל, הבמאית הנאצית של היטלר.



הנה סרטון על תולדות חייו של וולט דיסני:

http://youtu.be/RkAQRLwPhwY?t=10s


עובדים מספרים על הגאון הנערץ והסלבריטי שהיה:

https://youtu.be/up12sKrRsSE


וולט דיסני מציג מצלמה חדשנית שפותחה באולפנים שלו:

https://youtu.be/3YIR39KeJMk


במהלך השנים דיסני גם יצרה התייחסויות אקטואליות בסרטיה (עברית):

https://youtu.be/lb11LWKX0i4?long=yes


ורובוט שמספר דברים רבים שלא ידעתם עליו:

https://youtu.be/INR6blM9klw?long=yes

התסריט הוא התיאור בכתב של השיחות בסרט (דיאלוגים) והפעולות שבו. זהו השלד של הסרט, שעליו יולבשו שאר מרכיביו. לרוב כולל התסריט גם הוראות צילום והסברים לגבי המקום והזמן של כל סצינה והתרחשות בסרט.

התסריט מחולק לסצנות, כשהסצנה היא האלמנט הבסיסי של כל תסריט. סצנה מצומצמת לזמן ספציפי ולמקום ספציפי. אם אחד מהם משתנה, אז עברנו לסצנה חדשה.

בתסריט מופיע הסיפור, עם העלילה שלו (מה שנקרא 'נרטיב'), הדמויות שבו, היחסים שלהן זו עם זו והשיחות (דיאלוגים) ביניהן.

תסריט טוב, בדיוק כמו ספר, או מחזה טובים, כמעט תמיד יהיה ניתן לחלק ל-3 חלקים, או מה שמכונה "מערכות": התחלה, אמצע וסוף. זה ככה כבר מאות שנים ועדיין עובד טוב יותר כמעט תמיד. ההתחלה מייצרת משהו שדוחף את ההתרחשות או עלילת הסרט קדימה ומובילה להתרחשות שתקרה באמצע הסרט ואז מגיעה בסופו של דבר אל השיא.

כשהתסריטאי חושב על כתיבת התסריט הוא ממקם במרכזו את הגיבור או הגיבורה ומעביר אותם ב-3 החלקים הללו. למשל סרט על בלש שחוקר פרשה, הפושעים פוגעים במשפחתו ואז הוא נוקם. או תסריט על נער אבוד ולא מחובר לחיים, שמתאהב בנערה שלא מעוניינת בו ואז הוא מממש את חלומו הופך לכוכב רוק, שזוכה בה לבסוף.

בכל אחד מאלה ניתן לזהות בקלות את 3 החלקים הבסיסיים. אם הרעיון של הסרט לא כולל אותם, צריך לבדוק את זה היטב. מעט מאד סרטים עובדים בלי "השילוש הקדוש" הזה ומעט מאד משקיעים ישקיעו כסף בסרט כזה. זה נכון שיוצרים גאונים יכולים לספר סיפור מצוין או ליצור סרט בלעדיהם, אבל האמת היא שגם להם קל יותר עם החלקים הללו.


הנה סרטון שמראה איך לכתוב תסריט או לפחות איך לעשות צחוק מכתיבת תסריט:

http://youtu.be/yyXpFn4SWW0


כך מתארים יוצרי הסרט "כוח משיכה" את המהלך מתסריט אל הסרט הסופי:

https://youtu.be/uJEkPq1WA3g


ותסריטאית מקצועית שמסבירה כיצד למצוא נושאים לכתיבה של תסריטים:

http://youtu.be/xNCzzEo8rak

שירלי טמפל (Shirley Temple) היא ללא ספק ילדת הפלא הכי מפורסמת בתולדות הקולנוע. הילדה החמודה והמוכשרת הזו הפכה במחצית השנייה של שנות ה-30 באמריקה, להיות המתוקה הלאומית וכוכבת הקולנוע הכי מדוברת בהוליווד.

זה לא שהיא הייתה שחקנית, זמרת או רקדנית מצוינת. הוא הייתה קרן אור בקצה מכונת ההסרטה, באולם החשוך של הקולנוע ובעולם החשוך של העוני והאבטלה. שכן אלו היו הימים של "השפל הגדול", המשבר הכלכלי החמור בתולדות אמריקה. שירלי טמפל הייתה, אם תרצו, ה"רסקיו הלאומית" שניתן על ידי הוליווד לעם מוכה אבטלה וחורבן כלכלי, אותה ילדה מתוקה שמשכיחה לרגע את הצרות ונותנת קצת אופטימיות בזמנים קשים.

אם היא לא הייתה קיימת, צריכים היו, כמאמר הקלישאה, להמציא אותה.

ילדת הפלא טמפל נולדה בקליפורניה ולמדה ריקוד מגיל 3. החל מגיל 4 היא החלה לשחק בסרטים ונחלה הצלחה גדולה. זו היתה הפעם הראשונה שבה ילדה צעירה הצליחה לסחוף המוני צופים לבתי הקולנוע. יופיה הרב, מתיקותה וכישרון המשחק והשירה שלה, כמו גם יכולת הריקוד, היו למגנט של קהל.

כשהייתה בת 6 בלבד, שירלי טמפל זכתה באוסקר לשם כבוד. היא נחשבת הזוכה הצעירה ביותר אי-פעם בפרס האוסקר לשם כבוד.

בגיל 12, משפג הקסם שלה בעיני הקהל, היא הפסיקה לשחק בסרטים.

בבגרותה טמפל נישאה לקצין בחיל האוויר האמריקאי והייתה לדיפלומטית. כאישה מבוגרת ועדיין יפה, הפכה שירלי טמפל לשגרירת ארה"ב במדינות שונות, כמו גאנה וצ'כוסלובקיה.

בגיל 85, לאחר קריירה מעוררת השראה ומתוקה במיוחד, שהחלה בקולנוע הקלאסי והמשיכה בפוליטיקה עולמית ודיפלומטיה, היא הלכה לעולמה.


הנה קטעים מסרטים שונים של שירלי טמפל בליווי שיר מפיה:

http://youtu.be/1KRhO4kbGt4


שיר בביצועה מתוך סרט:

https://youtu.be/WLLSqpYyPD8


שירלי טמפל רוקדת עם ביל בוג'נגלס, מגדולי רקדני הסטפס:

https://youtu.be/wtHvetGnOdM


וקווים לדמותה, ערב מותה בגיל 85 (עברית):

https://youtu.be/ddLb4k4IgkE

הבמאי ז'אן לוק גודארד אמר פעם ש"כשאתה מצלם פנים אתה מצלם את הנשמה שמאחוריהן". אז מה קורה אם אתה מתמקד בחלק מהן? - האם אתה חודר לנבכי הנשמה של הדמות?

באופן מסוים כן. אקסטרים קלוז אפ (Extreme Close Up), התקריב המוקצן, הוא צילום מקרוב מאד, בדרך כלל של חלק מהפנים של דמות או של עצם מסוים.

באקסטרים קלוז אפ מתאר השוט פרט קטן ביותר. כך יצולמו באקסטרים קלוז אפ העיניים בלבד, למשל, או הפה, השפתיים וכדומה. כך מצלמים ממש מקרוב הדלקת סיגריה, מריחת שפתון, סיבוב איטי של מפתח בדלת... בררררר...

צילום כזה מאפשר הבחנה בפרטים הקטנים ביותר והעברת מסר לקהל, כמו מצב הדמות, הרגשתה, רמז למה שעומד להתרחש בהמשך הסצנה או החשש ממשהו כזה וכדומה.

נעיצת עיניים, על ידי צילום שלהן מקרוב, או הקשבה דרוכה, למשל - על ידי צילום של האוזן מקרוב, סיבוב המפתח יכול להגדיל את המתח, בדיוק כמו שהדלקת סיגריה עושה זאת, בזמן הנכון בסצנה.

כשמתמקדים בחלק קטן מהנושא, כמו פנים מפוחדות או יד מזיעה של אדם למשל, ניתן להציג דרכו דברים שבמבט מרחוק המצלמה אינה תופסת, כמו מצב רוח או מחשבות. כך מועברים לצופה רעיונות שישרתו את העלילה בהמשך ויאפשרו לקרב את הצופה לחווייה של הדמות, ליצור הזדהות או רתיעה ממנה ולחזק את האפקט.

בתסריט יסומן האקסטרים קלוז אפ בסימון "E.C.U".


אקסטרים קלוז אפ מהמפורסמים בתולדות הקולנוע - מ"הטוב, הרע והמכוער":

https://youtu.be/PO7RjJ538xk


כך עשו גדולי הבימאים שימוש בקלוז אפים, מהמדיום קלוז אפ ועד לאקסטרים:

https://youtu.be/O5ZCsw22JRk


סוגי השוטים בקולנוע, כולל אקסטרים קלוז-אפ:

http://youtu.be/laU2MI6X48I

פרס אוסקר, שנקרא באנגלית Academy Award, הוא פרס שמעניקה בכל שנה האקדמיה האמריקאית לקולנוע. האוסקר נחשב לפרס הקולנוע היוקרתי ביותר בארה"ב ובעולם כולו.

הטקס נערך בלוס אנג'לס, ומשודר בטלוויזיה, כשמליוני צופים מארה"ב ומהעולם כולו צופים בו בזמן אמת.

דמות פסלון האוסקר שמוענק לזוכים היא של אביר האוחז בחרב גדולה, וניצב על גליל של סרט קולנוע.

בין הפרסים שמוענקים בטקס האוסקר נמצאים פרסי אוסקר לסרט הטוב ביותר, במאי מצטיין, שחקן בתפקיד ראשי, שחקנית בתפקיד ראשי, שחקן ושחקנית בתפקידים משניים, תסריט מקורי, אפקטים ועוד ועוד.

כמה סרטים ישראליים היו מועמדים לזכיה באוסקר במהלך השנים, לרוב בקטגוריית הסרט הזר.


הנה זכייתו המרגשת של השחקן טום הנקס באוסקר על תפקיד ראשי בסרט "פורסט גאמפ":

http://youtu.be/Vd420MYpGek


טקס האוסקר בשנים האחרונות, שמדגים את האירוע המקצועי ומפואר והמעט-חופר הזה:

http://youtu.be/Jrt2xoy5UHo

אי. טי. (E.T.) הוא חוצן קולנועי, דמות בדויה ואהובה במיוחד, שהופיע באחד מסרטיו הידועים ועתירי האוסקרים של היוצר סטיבן שפילברג.

מדובר בחייזר, פרי הדמיון ההוליוודי, יצור טוב לב שמגיע אלינו אבל מתגעגע הביתה, כשבדרך הוא נוגע לליבם של מיליוני צופים בכל העולם.

בסרט בורחת קבוצת חייזרים שנחתה על כדור הארץ מכוחות הביטחון שגילו אותה. בחיפזון של הבריחה נשכח מאחור החייזר אי. טי.

ובקולנוע כמו בקולנוע, הילד אליוט בן ה-10 מאמץ את החוצן החמוד וקורא לו אי. טי.

ככל שהוא מנסה לשמור על החייזר הידידותי בסוד ולהסתירו מעולם המבוגרים, מתפתח קשר מיוחד במינו בין אליוט לבין אי. טי. והקשר הזהה הולך ומתחזק בהדרגה, ככל שהשלטונות מנסים לתפוס את החייזר - בכל מחיר.


הנה סיפורו של הסרט "אי. טי. - חבר מכוכב אחר" (עברית):

https://youtu.be/iJ8tdR3epc4?t=10s


קדימון הסרט "אי. טי. חבר מכוכב אחר"


וסצנת הפרידה מתוך הסרט "אי טי חבר מכוכב אחר":

http://youtu.be/75M1XXEZciU

יפה, נועזת ומבריקה - השחקנית הדי לאמאר (Hedy Lamarr) נולדה עם כל מה שצריך והרבה יותר. היא הייתה מהכוכבות הגדולות של הוליווד בתקופת מלחמת העולם השנייה, אחת הנשים היפות בעולם ושחקנית מעולה, מושכת ואחת שסרטיה הם הצלחות מסחריות מאוד.

אבל לא רבים יודעים שמי שהוגדרה לא פעם בזמנה "האשה היפה ביותר בעולם" הייתה גם אישה מבריקה וממציאה מקורית, שביחד עם ממציא נוסף, מלחין שעבד איתה, תרמה לעולם את טכנולוגיית שידור גלי הרדיו, שתהיה בהמשך המאה לבסיס של טכנולוגיות אולטרה מודרניות כמו הסלולאר, הבלוטוס, ה-GPS והאינטרנט האלחוטי.

איך זה קורה, אתם ודאי שואלים...

ובכן, טכנולוגיית שידור גלי רדיו בדילוגי תדר, שהמציאה לאמאר ושכונתה אז בציניות "השטות של הדי", הפכה בהמשך לפטנט והמצאה פורצת דרך, אך לא פורסמה בזמנו כי הייתה סודית והוצעה לצבא ארה"ב. הצבא טען שהיא מורכבת ליישום, אבל באופן מוזר יישם אותה אחרי המלחמה, מעט אחרי שפקע הפטנט ולא צריך לשלם לממציאים...

לאמאר, מי שנולדה בשנת 1914 בווינה כילדה יהודיה בשם הדוויג אווה מריה קייזלר, גודלה כנוצריה דווקא. היא נישאה בגיל 19 ליצרן תחמושת בשם פריץ מאנדל. הוא היה מקורב לנאצים. משיחותיו היא למדה המון על טילים ובעיות שאיפיינו את הטכנולוגיה הצעירה הזו.

בשנת 1937 ברחה הדי לארה"ב והפכה לכוכבת נערצת. שם היא הפכה לכוכבת קולנוע נועזת, שבין השאר הייתה הראשונה להופיע בסצנת עירום נועזת בסרט.

ואז היא פגשה את המלחין המודרניסטי ג’ורג’ אנת’יל. שילוב הרעיון שלה להפרעה של שיבושים בתדרי רדיו של טילים, עם הפתרון של אנת'יל, שהתבסס על פתרון שיצר באחת מיצירותיו לשליטה מרחוק ב-16 פסנתרים אוטומטיים, הם שהביאו להמצאה החשובה שלהם ולהפיכתה לאחת המציאות החשובות בתולדות הנדסת התקשורת.

זה סיפור ייחודי אבל לא יחיד בהיסטוריה, של אמנים המשתמשים ביצירתיות שלהם, כדי לפתור בעיות טכנולוגיות מסובכות, בדרכים מקוריות ומפתיעות שגם גדולי המהנדסים לא חושבים עליהן.

אז יחי היופי של האינטליגנציה שהתגלמה באותה "שטות של הדי לאמאר", שקידמה את האנושות אל המאה ה-21.


הנה סיפורה של הדי לאמאר (עברית):

https://youtu.be/DLzzVx6G9is


עוד על הצד הטכנולוגי הלא מוכר של הדי לאמאר הכוכבת היפה:

http://youtu.be/Dr9L03Hw9MY


על הקשר הרומנטי הקצר שלה עם עוד ענק טכנולוגיה - הווארד יוז:

https://youtu.be/P0ZfOFAoWMU


עוד על חייה והמצאתה של הדי לאמאר:

https://youtu.be/NI8nOa9BvjY


סרטון אנימציה שהקדישה לה חברת גוגל:

https://youtu.be/Z0gu2QhV1dc


מה יש למשרד החיוך לומר עליה (עברית):

https://youtu.be/Wre_NJ8NCVU?long=yes


והרצאה על שיתוף הפעולה המדהים בין שחקנית למוסיקאי, שהניחו את היסודות לטכנולוגיית התקשורת המודרנית:

https://youtu.be/rpW_63-TuWs?long=yes

רבים מכירים את שני גאוני הסרט האילם, צ'ארלי צ'אפלין ובאסטר קיטון. אבל לא רבים זוכרים את הקומיקאי הממושקף הרולד לויד, הגאון השלישי של הראינוע. הקומדיות האילמות שיצר הן לא פחות מעולות משל השניים האחרים ובכל זאת הוא הצליח להישכח.

מעבר להיותו שחקן מצוין במעל 200 קומדיות שיצר, לויד נודע גם בסצנות הנועזות והפעלולים המסוכנים שהופיעו בסרטיו. את רובם ביצע בעצמו.


הנה אחד הסרטים החשובים והמפורסמים של הרולד לויד - הסרט "לעזאזל הבטיחות":

http://youtu.be/QEcTjhUN_7U


ואוסף של סצנות מסרטים שונים שלו:

http://youtu.be/shdzRq4BYWk

מה משותף לסרטים כמו “הנסיכה הקסומה”, "צ'ארלי וחצי", “מועדון קרב” ודורה של סרטים שנאבקים על התואר "הסרט הגרוע בהיסטוריה"?

כולם סרטי קאלט, סרטי פולחן.

סרט פולחן (Cult movie), או "קאלט מובי", הוא סרט שלא הצליח על הבד אבל כן הצליח ליצור לעצמו קבוצת מעריצים מכורים ונלהבים, נאמנים ולא פעם אפילו אובססיביים וקיצוניים לטובתו, השבים וצופים בו, עשרות ומאות פעמים.

זה קורה לא פעם במקדש עצמו, בבית הקולנוע, כשהם לבושים בהתאם ל"טקס" ומביאים עימם אביזרים, קצת כמו בפולחן (cult) דתי.

וזה לא רק איך לבושים ומה מביאים הצופים הקיצוניים להקרנה. סרטי הקאלט נהנים בדרך כלל מקהל נאמן, שמזדהה איתם באופן עמוק, שב וצופה בהם שוב ושוב, לעתים כחלק מאירוע כמו מבוים, שנערך בעת הקרנתם וכולל במהלך ההקרנות טקס של ממש, קבוע וחוזר על עצמו בדייקנות, כמו ריטואל, טקס דתי.

לא משנה מאיזה ז’אנר, סוג הפקה ומה התקציב שעמד לרשות היוצרים שלהם, רבים מסרטי הפולחן, סרטי הקאלט, לא זכו בהצלחה בעת שעלו לראשונה לאקרנים, לא הצליחו למשוך צופים או לזכות בהקרנות רבות. לעתים הם שברו מוסכמות, הוטלה עליהם הגבלת גיל צפייה או שהצנזורה אסרה על הקרנתם ולפעמים הם פשוט הקדימו את זמנם. מכל מקום, רק בדיעבד הם זכו להערכה ואהבה מצד קהל הצופים, או חלקו לפחות.

כיום אמנם ניתן למצוא סרטי קאלט איכותיים, שקיבלו מהתחלה ביקורות מעולות ממבקרי הקולנוע וקהילת המעריצים שלהם עצומה, אבל חלק מסרטי הקאלט הללו נולדו דווקא מהיותם פגומים.

תסריט מבלבל, משחק רע עד רמת אמנות, איכות טכנית מפוקפקת, דמויות לא מבוססות או נלעגות, שירים ומוסיקה שיש בה משהו שלא עבד - יש מגוון גדול של סיבות להיותו של סרט לגרוע באופן מרתק. כי מסתבר שלפעמים, כשהעליבות האמנותית או המקצועית היא משמעותית, אבל מיוחדת - היא פוגשת את הגדולה מהצד השני. היא קצת ובאיזה שהוא מקום, אלוהית, גאונית.

כך לפחות יטענו המעריצים המכורים לסרט.

זה קצת כמו פרסי האיג נובל, שמוענקים בכל שנה לאנשים שחקרו את הדברים המטופשים וחסרי הפשר ביותר במדע. הצופים, הקהל הקולנועי אוהב הקולנוע, מחבק לעתים את הגרוע באופן ציורי והופך את יצירתו לתופעת קאלט, לפעמים לסרט פולחן ענקי.

וכך, הצופים יוצרים להם היסטוריה ולא פעם היסטריה סביב היצירה. כשזה קורה, היצירה מקבלת הזדמנות משונה ואחרת לככב על הבד ובמקום שובר קופות הוא הופכת לסוג של שובר שורות - סרט ממכר שהופך לטקס הקרנה של ממש.

ההקרנה גם חוזרת על עצמה באופן קבוע והקהל משתתף בה בעקביות, מתלבש לכבודה, צופה ועובד את היצירה, שותף בטקס שנבנה סביבה, עם דיקלום הדיאלוגים ביחד עם הדמויות, מחוות של מעריצים כמו זריקת אורז והשמעת קולות, כשלא פעם התופעה עצמה זוכה לסרט תיעודי המסקר וחוקר אותה, סרט על סרט הקאלט.

כך שבסוף, אחרי תהליך שבו חלק מהקהל גילה בהם איכות ששווה אהבה, לא מעט סרטי קאלט מצליחים לעמוד בגאווה במבחן הזמן ולקבל את ההכרה אפילו על ידי שוחרי הקולנוע האיכותי. הם הופכים לנושא של מחקר ועיון, לצד יצירות המופת והסרטים הטובים של הקולנוע.


הנה הסבר של סרטי פולחן באמריקה:

http://youtu.be/pokGCrI9Irw


"מופע הקולנוע של רוקי" - תופעת קאלט עולמית (עברית):

https://youtu.be/4plqh6obZW4


סרט הקאלט הישראלי "הטרמפיסט":

https://youtu.be/VxC6wJ-YhgY


סרטי בורקס ישראליים שונים הפכו לקאלט (עברית):

https://youtu.be/EQLPUBjroD0


ציטוטים ודיאלוגים שאנשים מצטטים גם הם מסמנים סרטי קאלט (עברית):

https://youtu.be/pFkCBbsVPjU


סרטי מדע בדיוני שהפכו לסרטי פולחן:

http://youtu.be/RztKLE6GC2Q


ורשימת סרטי קאלט מהידועים ביותר (עברית):

https://youtu.be/BSYUiHUgb-c?long=yes

סטוריבורד (StoryBoard) בקולנוע הוא תיאור של השוטים המתוכננים לצילום, לרוב כשהם מצויירים על גבי נייר, כמו בקומיקס. מדובר בלוח תכנון שביצירתו יוצרי סרטים מקילים ומשביחים את תהליך הפרה-פרודקשן של הסרט.

בסטוריבורד מתוארים הצילומים המתוכננים מראש, בצורה ויזואלית, כדי לתאר את צילומי הווידאו או הפילם המתוכננים, עוד לפני הצילום.

המטרה של הסטוריבורד, בעברית "לוח סיפור", היא להקל על הבמאי ועל בעלי המקצוע השונים, בתכנון של צילומי הסרט.

הסטורי בורד מאפשר להבין את הסרט כפי שייראה על ציר הזמן, תמונה אחרי תמונה. הוא מסייע להמחיש את הסיפור, שוט אחרי שוט.

בעזרת הסטורי בורד ניתן לבדוק ולבקר מראש ובקלות רבה יותר דברים כמו מה עובד בסיפור ומה לא, לסמן כמה זמן ייקח כל שוט בסרט, לבחון האם הזרימה בין השוטים עובדת היטב והאם החיתוכים בין השוטים עובדים נכון.

בתור ייצוג גרפי של האופן שבו הסרט יתפתח, צילום אחר צילום, ייתכן שיצירת סטוריבורד נראה כמו שלב נוסף ואולי מיותר בתהליך הכנת סרט קצר או סרטון, אבל מדובר בשלב שמומלץ לעשות מה שניתן כדי לא לדלג עליו.

מקור השם "סטורי בורד" מגיע מהנוהג שהיה באולפני האנימציה הגדולים של פעם, לתלות איורים של כל שוט ושוט בסרט, על גבי לוח גדול על קיר האולפן. האיורים הללו איפשרו לצוות להתייחס לתכנית-העל של הסרט והוא היווה מעין מתכון להכנתו.


הנה דוגמה קצרה לסטורי בורד (עברית):

https://youtu.be/Rz1E0O3PSSw


מה זה סטורי בורד?

https://youtu.be/bpZjnH9wA4k


איך הסטוריבורד עובד?

https://youtu.be/6aTnEanIXBk


דוגמה לסטורי בורד מומחז בווידאו (עברית):

https://youtu.be/udK6HLxpaJE


הדרכה כיצד לעשות סטורי בורד, גם אם אינכם ציירים:

https://youtu.be/ux_Em1lVsjI


ויצירת סטוריבורד באמצעות כלי AI בסגנון של "Black and white sketch drawing style":

https://youtu.be/MKOG__oIe1o

סרט ההרפתקאות "קינג קונג" (king kong) משנת 1933 הכיר לנו את גורילת הענק הבדיונית בשם זה. הסרט הצליח והפך אז פופולרי מאוד. רבים מצופי הקולנוע אהבו את הסיפור על המפלצת שמגלה את רגשותיה לנערה בלונדינית מצודדת בשם אן. הסרט זכה במהלך השנים לגרסאות חדשות וסרטי המשך שונים.

הרעיון לסרט נולד מהבאת דרקוני הקומודו למערב וההתרגשות שעוררו המפלצות האמיתיות הללו. ואמנם הסרט שבה את לבם של חובבי קולנוע וסרטי מתח ואימה שונים וגם השפיע על אופנת סרטי האסונות שתיוולד באותן שנים ותלך ותתפתח בהמשך.

דמותו של קינג קונג המשיכה במהלך השנים להעסיק יוצרי סרטי וסדרות אנימציה, קומיקס ועוד. המעניין הוא שאופיו של קונג השתנה והתפתח ומיצור אלים ומפלצתי הוא החל להתגלות כבעל רגשות ויצור סובל או אפילו טרגי.

הסצנה הזכורה ביותר מהסרט היא מהסצינות הקלאסיות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. זו סצנה שבה קינג קונג מטפס עם אן היפה שבידו, על בניין האמפייר סטייט המפורסם בניו-יורק. אל ניו יורק הוא הובא כדי לשעשע את תושבי העיר בתשלום.

זהירות ספוילר בן כמעט מאה שנים - כשהוא ניצב על ראש המגדל, קונג מותקף על ידי מטוסי קרב ונאבק בהם במאבק אמיץ ואימתני, עד שהם מביסים אותו.


הנה קינג קונג בקטע מהסרט בשם זה:

https://youtu.be/7ghrraB8mTU


קטעים מהסרט המקורי של "קינג קונג":

http://youtu.be/H0WpKl2A_2k


הסצינה על המגדל מהגירסה החדשה של קינג קונג:

http://youtu.be/NoD85qZhkWY


וסצנה שבה קינג קונג מציל את אן היפה מדינוזאור לא חביב, באחד מסרטי הסדרה:

http://youtu.be/b-f5iMDXvcA

סצנה היא המרכיב הבסיסי של התסריט הקולנועי ובעצם של הסרט (או סדרת טלוויזיה).

הסצנה היא קטע קולנועי, המכיל שוט אחד או כמה שוטים ומתרחש במקום ובזמן אחד. שינוי מקום או זמן וזו כבר סצנה אחרת.

יש סצינות המציגות כמה אירועים שמתרחשים במקביל, כלומר באותו הזמן. הם משובצים זה בזה באותה סצינה. זה נעשה באמצעות עריכה צולבת, שמשבצת שוטים מהאירועים השונים, אחד אחרי השני.


#לכותרת בתסריט יהיו תמיד 3 מרכיבים:
בתסריט נותנים לכל סצנה כותרת, כמו: פנים. חצר בית הספר - יום.

אלה המרכיבים:

פנים או חוץ - האם זו סצנה שמתרחשת בחלל סגור או בחוץ?

המיקום - בית או מתנ"ס, שדה קרב וכו'.

יום או לילה - לרוב אלה ולעתים, כשזה חשוב להבנת הסיפור, ייכתב זמן מדויק יותר, כמו שעת שקיעה או שעת זריחה.


הנה סרטון של סצנות קולנועיות ודמיון מתרגיל של תלמידים (עברית):

http://youtu.be/j3ZcddZG5iQ


כך בונים סצנה גאונית - צפייה ולימוד מהסרט "קזבלנקה":

https://youtu.be/5dX64cBuPbw

מיזנסצינה (Mise-en-scène), שפירושה בצרפתית הוא "למקם על במה", היא בימוי הפעולות, הנעת הדמויות בסצנה ודרכי הצילום שלהן.

זהו הסידור של המרכיבים החזותיים והתנועות במרחב המצולם, או ההעמדה של הסצינה, ארגון התמונה והמשתתפים בה.


הנה הסבר של המיזנסצנה:

https://youtu.be/FeI_8M-wUWM





תרגיל מיזנסצנה של בית ספר לבימוי:

http://youtu.be/vIULog0F9f8


עוד תרגיל בימוי של מיזנסצינה בבית ספר לקולנוע:

http://youtu.be/5WyzHiyzXGc


מיזנסצנות בסרטים של ווס אנדרסון:

https://youtu.be/7wTcFeSYQ18?long=yes


וסרטון תיעודי על הדרך לעבוד עם מיזנסצנה:

https://youtu.be/clBT7O3A3wI?long=yes

הסרט התעודי וזוכה האוסקר לסרט תיעודי שעשה הבמאי ליאון גאסט ב-1996, הוא סרט האיגרוף הטוב ביותר. זהו בכלל אחד מסרטי הספורט המרתקים שנוצרו ומשל ליחסים של הצפון והדרום בעידן המודרני.

"כשהיינו מלכים" מתמקד בקרב האיגרוף במשקל כבד שנערך ב-30 באוקטובר 1974 בין מוחמד עלי, הטוען לכתר שביקש להחזיר לעצמו את התואר שבו החזיק בעבר, אל מול אלוף העולם החדש ג'ורג' פורמן, שלקח אותו מפרייזר, מי שניצח בעבר את עלי.

הקרב נערך בקינסאשה בירת זאיר (היום: הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו) כיוון שנשיא זאיר מובוטו הבטיח לשלם לכל אחד מהמתאגרפים 5 מיליון דולר, אם הקרב ייערך בזאיר, אבל אחריו נתקעו האלופים במדינה האפריקנית הזו, למשך זמן רב ומיותר. הסרט מציג גם את הקרב אבל לא פחות מכך - את ההמתנה הארוכה של המתאגרפים התקועים בזאיר זמן רב.

הוא זכה, אגב, באוסקר עבור הסרט התיעודי הטוב ביותר.


הנה הקדימון לסרט "כשהיינו מלכים":

https://youtu.be/uBauogNmRqY


הזכייה באוסקר:

https://youtu.be/EBHYqH9qaUc

טין טין (Tintin) הוא אולי גיבור הקומיקס המפורסם ביותר שנוצר באירופה וללא ספק כוכב הקומיקס הבלגי המוכר ביותר בעולם.

טינטין, או כמו שהוגים זאת בצרפתית "טֶנְטֶן", הוא גיבור סדרת ספרי קומיקס וסרטי הנפשה שיצר מאייר בלגי, ששמו האמיתי ז'ורז רמי ושם העט שלו הוא ארז'ה (1907-1983). ארז'ה, היוצר של טינטין, נחשב בימינו לאחד האמנים המוערכים ביותר בתחום הקומיקס.

לא כולם יודעים שעל טין טין, מדמויות הקומיקס האגדיות מתוצרת בלגיה, נעשו 12 סרטי קולנוע של טין טין והוא גם נחשב לגיבור של סרטים מצוירים.


הנה טין טין והתחייה שלו:

https://youtu.be/n6P6ijAZMlU


ומוזיאון הקומיקס בבריסל והטענות על גזענות:

https://youtu.be/qjTgITLRG50


גם כאן הוא מככב כדמות שמייצגת תרבות גזענית וקולוניאליסטית:

https://youtu.be/TQeBP8Si_XM


וכתבה על היוצר של טינטין ועוד דמויות מצוירות שלו:

https://youtu.be/4u27KWejEIA?long=yes?t=5m30s

סרט הקולנוע "הנוקמים" הוא סרט של גיבורי-העל הגדולים מקבוצת גיבורי-העל האוונג'רס. ניתן למצוא שם כמה מגיבורי העל הגדולים של המאה ה-20, כולל דמויות כמו: איירון מן, הענק הירוק, קפטן אמריקה, לוקי, האלמנה השחורה, הוקאיי, תור ופפר פוטס. הסרט מאחד את צוות גיבורי העל של חברת מארוול, או כמו שאוהבים לקרוא לה - היקום הקולנועי של מארוול.

הסרט הוא מאמץ לחבר את כל כוכבי הקומיקס, שהפכו לגיבורי סרטים בשנים האחרונות, לסרט משותף ורב-משתתפים. הוא אינו מעניין במיוחד, אבל הוא מראה עד כמה תעשיית הקומיקס הפכה לתעשיית קולנוע לכל דבר.


הנה הטריילר של "הנוקמים" הראשון (מתורגם):

http://youtu.be/ZaQ_ky9iIHU


מאחרי הקלעים של סרט-העל הזה.


והסרט החדש על גיבורי-העל הללו (מתורגם):

https://youtu.be/eLT3mDCBj8U

הריאליזם (Realism) הוא סגנון שמציג את האופן המדויק שבו נראים דברים במציאות. ציור ריאליסטי, שנקרא גם פיגורטיבי, הוא ציור מדויק. ממש כמו צילום, ציור ריאליסטי משחזר את המראה האמיתי של המצויר בו ועוסק במציאות בלבד, בלי מיתוסים ונושאים מהעבר.

פיסול ריאליסטי יציג את המפוסל באופן מדויק, עם הקפדה על כל פרט ושריר של הדמות המפוסלת למשל.

קולנוע ריאליסטי ידגיש את הפרטים המוכרים מהמציאות, צילום במקומות האמיתיים שבהם התרחשו הדברים, בצילומים מרחוק, טייקים ארוכים וללא עיוות התמונה ואפקטים אמנותיים.


זהו הריאליזם:

https://youtu.be/uH7h4SF2Mfg


כך מציירים ריאליסטי:

https://youtu.be/zkmrsq9jZ7U


וגם כך:

https://youtu.be/yqE6sXhGn5o


אמן ריאליסטי מסביר:

https://youtu.be/5uA1LBdslTg


ניתוח של ציור ריאליסטי:

http://youtu.be/ArCbx99mc8k


ונסו לצייר עין ריאליסטית (עברית):

https://youtu.be/Vg5LXpnQ750