איזו סוגיה פילוסופית מעמיד בפנינו המטריקס?
הסרט "המטריקס", למעשה כל הטרילוגיה של המטריקס (שלישיית סרטי המטריקס), הם מהסרטים המסוגננים והמרהיבים בקולנוע של העשורים האחרונים. אבל המטריקס הוא גם סרט בעל משמעויות פילוסופיות מעניינות ועמוקות מאד. למעשה המטריקס מתכתב עם סוגיות פילוסופיות עמוקות הנוגעות לאמת ועד כמה חיינו הם אמיתיים, או שהם מדומיינים ומתומרנים על ידי גורמים אחרים. רעיונות הסרט מהדהדים נושאים שעלו כבר לפני דורות רבים, כמו ב"משל המערה" של אפלטון או ברעיונות של הפילוסוף דקארט ואפילו בסוגיות ורעיונות שעולים בסרטי איכות של ימינו.
למשל החיפוש אחר האמת במטריקס. ניאו נרתם למסע החיפוש שבו הוא ייחלץ מחיים מתוקים ומלאי הנאות וחוויות, רק משום שהם אינם אמיתיים. נשאלת השאלה האם "הצלה" שפירושה להיקבר במחשכים, ללא היכולת לטייל במרחבים ולאכול אוכל רע, האם היא מוצדקת? האם החיפוש אחרי האמת שווה כל מחיר שנשלם עבורו?
והאם זו עובדה שחיים עשירים ומהנים אינה ראויים, רק משום שהם בעצם מונחים על ידי גורמים חיצוניים, בפעולות חשמליות, כימיות, או באמצעות תכניות מחשב הנשלטות בידי מכונה? האם חיים שמבוססים על שליטה שאיננו מודעים לה במוחנו ובגופנו, אינם ראויים, רק משום שאין לנו את הבחירה העצמית כיצד להתנהל? ובעצם יש מי שישאל האם להיות שורת קוד זה טוב או רע מלהיות אדם?
זה כנראה רע מלהיות אדם. אבל מצד שני, האם חיי סבל שמבוססים על אמת, ללא תמרונים ושקרים, הם עדיפים? - אולי אם נשתחרר מהמערה ולא נהיה אסירים בה, חיינו בחוץ יהיו קשים בהרבה ולא טובים? ואולי לא? - אולי החיים האמתיים הללו שווים את הקשיים שיבואו עימם?
ואולי, כמו בסרט, חיינו במטריקס המתומרן הם לא רעים כחיי האסירים של אפלטון, אלא חיים שטובים לנו. במקרה כזה, בטח נכעס על אנשים כמו מורפיאוס וניאו, שבשם האמת ינסו להעיר אותנו מהחלום המתוק הזה. האם נצדק? ומהם בעצם החיים הטובים? האם הם כרוכים בהנאה או באמת? האם להנות תוך זה שאנו חיים באשליות זה לא טוב?
גם בסרטים אחרים, כמו למשל בסרט "כנס העתידנים" המרתק, יש נגיעה בשאלה הזו וגם בו רבות השאלות שנשארות פתוחות. הן מנקרות בראשנו עם תום הסרט ויוצאות איתנו הצופים אחרי כן אל הרחוב, אל החיים האמיתיים. רגע, אמרנו חיים אמיתיים? האמנם?
הסרט "המטריקס", למעשה כל הטרילוגיה של המטריקס (שלישיית סרטי המטריקס), הם מהסרטים המסוגננים והמרהיבים בקולנוע של העשורים האחרונים. אבל המטריקס הוא גם סרט בעל משמעויות פילוסופיות מעניינות ועמוקות מאד. למעשה המטריקס מתכתב עם סוגיות פילוסופיות עמוקות הנוגעות לאמת ועד כמה חיינו הם אמיתיים, או שהם מדומיינים ומתומרנים על ידי גורמים אחרים. רעיונות הסרט מהדהדים נושאים שעלו כבר לפני דורות רבים, כמו ב"משל המערה" של אפלטון או ברעיונות של הפילוסוף דקארט ואפילו בסוגיות ורעיונות שעולים בסרטי איכות של ימינו.
למשל החיפוש אחר האמת במטריקס. ניאו נרתם למסע החיפוש שבו הוא ייחלץ מחיים מתוקים ומלאי הנאות וחוויות, רק משום שהם אינם אמיתיים. נשאלת השאלה האם "הצלה" שפירושה להיקבר במחשכים, ללא היכולת לטייל במרחבים ולאכול אוכל רע, האם היא מוצדקת? האם החיפוש אחרי האמת שווה כל מחיר שנשלם עבורו?
והאם זו עובדה שחיים עשירים ומהנים אינה ראויים, רק משום שהם בעצם מונחים על ידי גורמים חיצוניים, בפעולות חשמליות, כימיות, או באמצעות תכניות מחשב הנשלטות בידי מכונה? האם חיים שמבוססים על שליטה שאיננו מודעים לה במוחנו ובגופנו, אינם ראויים, רק משום שאין לנו את הבחירה העצמית כיצד להתנהל? ובעצם יש מי שישאל האם להיות שורת קוד זה טוב או רע מלהיות אדם?
זה כנראה רע מלהיות אדם. אבל מצד שני, האם חיי סבל שמבוססים על אמת, ללא תמרונים ושקרים, הם עדיפים? - אולי אם נשתחרר מהמערה ולא נהיה אסירים בה, חיינו בחוץ יהיו קשים בהרבה ולא טובים? ואולי לא? - אולי החיים האמתיים הללו שווים את הקשיים שיבואו עימם?
ואולי, כמו בסרט, חיינו במטריקס המתומרן הם לא רעים כחיי האסירים של אפלטון, אלא חיים שטובים לנו. במקרה כזה, בטח נכעס על אנשים כמו מורפיאוס וניאו, שבשם האמת ינסו להעיר אותנו מהחלום המתוק הזה. האם נצדק? ומהם בעצם החיים הטובים? האם הם כרוכים בהנאה או באמת? האם להנות תוך זה שאנו חיים באשליות זה לא טוב?
גם בסרטים אחרים, כמו למשל בסרט "כנס העתידנים" המרתק, יש נגיעה בשאלה הזו וגם בו רבות השאלות שנשארות פתוחות. הן מנקרות בראשנו עם תום הסרט ויוצאות איתנו הצופים אחרי כן אל הרחוב, אל החיים האמיתיים. רגע, אמרנו חיים אמיתיים? האמנם?
