כיצד נוצרת התמכרות במוחנו?
ההתמכרות בחברה המודרנית היא אחת הצרות המסוכנות לכולנו. אין מי שמוגן בפני התמכרות לסמים, אלכוהול ותרופות, לצד הימורים, קניות, אינטרנט, ספורט, שוקולד ועוד. מספיק שננסה מהם ואנו נופלים במהירות למלכודת.
הדברים הממכרים האלה משתלטים עלינו והופכים במהירות מהרגל ומבחירה להתמכרות של ממש. כך, עד שלא נהמר, נעשה "שופינג" או נחסל חבילת שוקולד שלמה - לא נהיה מסופקים.
אבל מה קורה למתמכרים כשהם מתמכרים ואינם מסוגלים לעצור?
אז ככה - בהתמכרות מתרגלים המתמכרים לחומר הממכר ומפתחים סוג של סבילות אליו. משום כך חשים המתמכרים צורך מתמיד להגדיל את כמות החומר הזה, כדי שיוכלו להמשיך ו"ליהנות ממנו"...
שינויים כימיים במוח של המכור הם שיוצרים את ההתמכרות. תחושת העונג, הקטנת המתח והפחתת החרדה שמביאים אתם הסמים בהתחלה, משפיעים על הפרשת חומר בשם דופמין במוחנו. התוצאה של ריבוי הדופאמין הזה היא שבמוחנו מופעלת בצורה לא מבוקרת רשת עצבית שנועדה להבטיח את ההישרדות שלנו ונקראת "מערכת התגמול".
זו הסיבה לתחושת ה"היי" שחש מי שצורך סמים ושכל כך ממכרת. זו אשליה כמובן, אבל לא מעט נופלים בה ומשחזרים את התחושה הזו בצריכה הולכת וגוברת של החומרים ההרסניים הללו.
סמים ממכרים כמו אלכוהול, קוקאין, הרואין וגם ניקוטין מפעילים בדיוק את המערכת הזו ויוצרים התמכרות.
כי המכורים הולכים ומפתחים תלות בסם, במשקה או בחומר הממכר ונזקקים לכמויות גדולות יותר ויותר ממנו. לא זו בלבד שהם אינם יכולים להפסיק לצרוך את החומר - הם הופך שבויים בידיו ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו.
אגב, מחקרים שונים גילו שלהתמכרות הזו חשופים בעיקר אנשים שמצויים בתקופה קשה בחייהם. כן, זה אולי מפתיע ומנוגד לכל מה ששמעתם בעבר, אבל אלה לא הסמים, הפורנוגרפיה או האלכוהול שמובילים אוטומטית להתמכרות להם, אלא התפקיד שהם ממלאים בחייו של אדם שמצוי בתקופה לא טובה, למשל של בדידות, של משבר, ריקנות גדולה, דיכאון וכדומה.
הם פשוט מוציאים אותו זמנית משם ומעניקים לו את תחושת העונג, דרך הדופמין והאנדורפינים שהמוח מפריש. הם עושים לו טוב והוא רוצה עוד.
כך, על אף שהם יודעים את הנזק שההתמכרות גורמת להם, בשלב מסוים המכורים אינם יכולים לעצור את התלות וההגדלה שהגוף המכור כופה עליהם לצרוך. כשהחומרים הולכים ושואבים ממנו את הכוח, אותו גוף הולך ונהרס.
בהתמכרות המחמירה גם הנפש של המכור אינה שולטת יותר בחייו. הסם, האלכוהול או התאווה הלא נשלטת להמר, לשתות, לעשן ולצרוך עוד מהדברים הממכרים הללו - כל אלו עומדים במרכז חייו. עד כדי כך הם שולטים בו עד שרגע אחרי שסיפק את הצורך שלו בהם, הוא מתעורר מחדש ומתחיל את המירוץ אל הפעם הבאה, למנה הבאה, לבקבוק הבא...
אגב, מי שיודעים את זה הכי טוב הם סוחרי סמים. הם נותנים לנו לא פעם את המנות הראשונות בחינם. הסיבה היא שהם יודעים שאחרי פעמיים-שלוש של "כיף" ו"היי" כאלו, מי שחווה אותם, במיוחד מי שחייו תלושים, דכאוניים, או ריקניים כרגע, ירצה עוד ועוד מהחומר המרגש שחווה. הוא הופך למכור ויצטרך סכומי כסף רבים לממן את מתנות הסם שקיבל בחינם בהתחלה. מכאן הדרך פתוחה לפשע ולהסתבכויות רבות אחרות. אבל מה אכפת ל"דילר"(סוחר הסמים) - כל מה שהוא צריך לעשות עכשיו הוא לאסוף את הכסף שהמכור ממטיר עליו, כדי לקבל את מה שהוא מוכרח.
כשמדובר בחומרים נרקוטיים, כמו סמים למשל, תהליך הגמילה מחומרים כאלה יהפוך לקשה יותר ויותר, ככל שההתמכרות קשה.
לא זו בלבד שלרבים מהמכורים קשה להיגמל והם חוזרים שוב ושוב אל החומר שהתמכרו אליו, בכל פעם שהם מנסים להיגמל, הם סובלים מתסמונת של נסיגה שזכתה לכינויים כמו "קריז", "קולד טורקי" או שגעון. הקריז הזה, לא עלינו, גורם לקשיים רבים בגמילה ולמגוון של בעיות גופניות ונפשיות במהלכה.
ההתמכרות בחברה המודרנית היא אחת הצרות המסוכנות לכולנו. אין מי שמוגן בפני התמכרות לסמים, אלכוהול ותרופות, לצד הימורים, קניות, אינטרנט, ספורט, שוקולד ועוד. מספיק שננסה מהם ואנו נופלים במהירות למלכודת.
הדברים הממכרים האלה משתלטים עלינו והופכים במהירות מהרגל ומבחירה להתמכרות של ממש. כך, עד שלא נהמר, נעשה "שופינג" או נחסל חבילת שוקולד שלמה - לא נהיה מסופקים.
אבל מה קורה למתמכרים כשהם מתמכרים ואינם מסוגלים לעצור?
אז ככה - בהתמכרות מתרגלים המתמכרים לחומר הממכר ומפתחים סוג של סבילות אליו. משום כך חשים המתמכרים צורך מתמיד להגדיל את כמות החומר הזה, כדי שיוכלו להמשיך ו"ליהנות ממנו"...
שינויים כימיים במוח של המכור הם שיוצרים את ההתמכרות. תחושת העונג, הקטנת המתח והפחתת החרדה שמביאים אתם הסמים בהתחלה, משפיעים על הפרשת חומר בשם דופמין במוחנו. התוצאה של ריבוי הדופאמין הזה היא שבמוחנו מופעלת בצורה לא מבוקרת רשת עצבית שנועדה להבטיח את ההישרדות שלנו ונקראת "מערכת התגמול".
זו הסיבה לתחושת ה"היי" שחש מי שצורך סמים ושכל כך ממכרת. זו אשליה כמובן, אבל לא מעט נופלים בה ומשחזרים את התחושה הזו בצריכה הולכת וגוברת של החומרים ההרסניים הללו.
סמים ממכרים כמו אלכוהול, קוקאין, הרואין וגם ניקוטין מפעילים בדיוק את המערכת הזו ויוצרים התמכרות.
כי המכורים הולכים ומפתחים תלות בסם, במשקה או בחומר הממכר ונזקקים לכמויות גדולות יותר ויותר ממנו. לא זו בלבד שהם אינם יכולים להפסיק לצרוך את החומר - הם הופך שבויים בידיו ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו.
אגב, מחקרים שונים גילו שלהתמכרות הזו חשופים בעיקר אנשים שמצויים בתקופה קשה בחייהם. כן, זה אולי מפתיע ומנוגד לכל מה ששמעתם בעבר, אבל אלה לא הסמים, הפורנוגרפיה או האלכוהול שמובילים אוטומטית להתמכרות להם, אלא התפקיד שהם ממלאים בחייו של אדם שמצוי בתקופה לא טובה, למשל של בדידות, של משבר, ריקנות גדולה, דיכאון וכדומה.
הם פשוט מוציאים אותו זמנית משם ומעניקים לו את תחושת העונג, דרך הדופמין והאנדורפינים שהמוח מפריש. הם עושים לו טוב והוא רוצה עוד.
כך, על אף שהם יודעים את הנזק שההתמכרות גורמת להם, בשלב מסוים המכורים אינם יכולים לעצור את התלות וההגדלה שהגוף המכור כופה עליהם לצרוך. כשהחומרים הולכים ושואבים ממנו את הכוח, אותו גוף הולך ונהרס.
בהתמכרות המחמירה גם הנפש של המכור אינה שולטת יותר בחייו. הסם, האלכוהול או התאווה הלא נשלטת להמר, לשתות, לעשן ולצרוך עוד מהדברים הממכרים הללו - כל אלו עומדים במרכז חייו. עד כדי כך הם שולטים בו עד שרגע אחרי שסיפק את הצורך שלו בהם, הוא מתעורר מחדש ומתחיל את המירוץ אל הפעם הבאה, למנה הבאה, לבקבוק הבא...
אגב, מי שיודעים את זה הכי טוב הם סוחרי סמים. הם נותנים לנו לא פעם את המנות הראשונות בחינם. הסיבה היא שהם יודעים שאחרי פעמיים-שלוש של "כיף" ו"היי" כאלו, מי שחווה אותם, במיוחד מי שחייו תלושים, דכאוניים, או ריקניים כרגע, ירצה עוד ועוד מהחומר המרגש שחווה. הוא הופך למכור ויצטרך סכומי כסף רבים לממן את מתנות הסם שקיבל בחינם בהתחלה. מכאן הדרך פתוחה לפשע ולהסתבכויות רבות אחרות. אבל מה אכפת ל"דילר"(סוחר הסמים) - כל מה שהוא צריך לעשות עכשיו הוא לאסוף את הכסף שהמכור ממטיר עליו, כדי לקבל את מה שהוא מוכרח.
כשמדובר בחומרים נרקוטיים, כמו סמים למשל, תהליך הגמילה מחומרים כאלה יהפוך לקשה יותר ויותר, ככל שההתמכרות קשה.
לא זו בלבד שלרבים מהמכורים קשה להיגמל והם חוזרים שוב ושוב אל החומר שהתמכרו אליו, בכל פעם שהם מנסים להיגמל, הם סובלים מתסמונת של נסיגה שזכתה לכינויים כמו "קריז", "קולד טורקי" או שגעון. הקריז הזה, לא עלינו, גורם לקשיים רבים בגמילה ולמגוון של בעיות גופניות ונפשיות במהלכה.
