שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה קורה בגופנו כשאנו מנצחים?
כשאנו מצליחים במשהו או מנצחים מוחנו וגופנו מתאמים את תגובתם הטבעית להישג. אנו הופכים מדויקים מאד והרפלקסים שלנו מתחדדים ונעשים זריזים. אנו מרגישים בלתי מנוצחים.
מוחית, אנו זוכים בפרס הגדול, כשהדופאמין מאיץ את מרכז העונג של מוחנו. קולטני עונג שנקראים "אנדורפינים" מוחשים בגופנו ונלחמים אפילו בעייפות (זו הסיבה שלא פעם קשה להירדם אחרי ניצחון או לאחר השגת יעד שייחלנו לו).
האנדורפינים נותנים לנו הרגשה של התעלות. אנו מרגישים בהיי, כמו שאומרים הזקנים. טוב לנו!
וזה לא הכל. אדרנלין וטסטוסטרון נכנסים לזרם הדם שלנו. הם שומרים אותנו עירניים ומחישים את ההחלמה של חלקים בגוף שנפגעו. נשימתנו נעשית עמוקה וליבנו מתרחב ומזרים דם לאיברי גושךפנו השונים.
ניצחנו!
הנה סרטון שממחיש את הניצחון וההפסד ומה שהם גורמים לגופנו:
http://youtu.be/GCu8acirMEg
איך ריצת כושר תורמת לבריאות?
ריצת כושר, או ג'וגינג (Jogging), היא דרך נהדרת לעשות פעילות גופנית אירובית בספורט זמין ואפשרי בכל מקום. לרוץ הרי אפשר בלי מגבלה של ציוד מיוחד, שעות פתיחה של חדר כושר או יכולות מיוחדות.
אנשים שמתחילים לרוץ ממשיכים לעשות זאת באופן סדיר, בעיקר כי הם התרגלו לצפות לאנדורפינים ולהשתוקק לנוירוכימיקלים שהפעילות הזו משחררת בגוף.
גם פסיכולוגית יש תמורה לריצה. כ-70% מהרצים או העושים פעילות גופנית מעידים שהפעילות הגופנית מייצרת אצלם תחושה של ניצחון משיפור ההישגים שלהם ותחושת "הישג", שמייצרת הרגל.
כל אדם שלא סובל מבעיות רפואיות מיוחדות, כמו עודף משקל או גיל מבוגר מדי, בעיקר בשל סיכוני נפילה, יכול ואפילו מומלץ לו לבחור בריצה כפעילות גופנית מועדפת. אגב, החלופה האירובית המומלצת לריצה תהיה הליכה.
פיזית, מאמץ הריצה מפעיל הרבה יותר את שרירי הגוף השונים מאשר פעילויות אירוביות כמו שחייה, דיווש על אופניים או אימון מדרגות.
הדופק בריצה גבוה משמעותית מזה שבפעילויות אירוביות אחרות, מה שהופך את הריצה ליעילה מאוד לשיפור הכושר הגופני, שריפת קלוריות מוגברת והשגת מראה הגוף.
אצל אנשים בריאים ובעלי יחס משקל מאוזן, שריפת הקלוריות בריצה תשפר את סיבולת הלב-ריאה טוב יותר מפעילויות ספורט אחרות. בכך היא תורמת לשיפור בלחץ הדם, כולסטרול ומדדים בריאותיים נוספים. אפילו הנחירות יקטנו, במיוחד עם שמירה על משקל נכון שתתווסף לריצה.
כובד משקל לעומת זאת, אפילו קטן, לא הולך ביחד עם אימוני ריצה. הסיבה היא שנחיתת כפות הרגליים על הקרקע בריצה מפעילה על הרגליים עומס שהוא גבוה פי שלושה מפעילויות ספורט אחרות, פעילויות שבהן אין ניתוק של כף הרגל מהקרקע.
הנה ריצת הכושר:
https://youtu.be/bZmF-VBSMd8
ג'וגינג בניו יורק:
https://youtu.be/OV9P1Sh_KL8
ואלה שרצים למרחקים מטורפים (עברית):
https://youtu.be/PqKLVfgPxIo?long=yes
מהי מערכת התגמול שהכרחית להישרדות אבל גם מסוכנת?
מערכת התגמול (Reward system) היא אחת המערכות הוותיקות במוחנו ולמעשה היא באה של מערכת ההפעלה שלנו.
המערכת הזו התפתחה בשלב מוקדם מאוד של המינים ובאמצעותה הבטיחה הברירה הטבעית את הישרדות בעלי החיים. זה נעשה על ידי כך שמערכת התגמול העניקה להם סיפוק והנאה מביצוע תפקודים הכרחיים להמשך קיומם - כלומר מביצוע של פעולות כמו אכילה, שתייה ורבייה.
אבל למה הפעלת אזור הגמול וההנאה על ידי מתגמלים טבעיים היא הכרחית?
הסיבה האבולוציונית לכך ברורה - תפקודים אלה הכרחיים להישרדות הפרטים והמינים ובלי קיומם הם יוכחדו. לכן האבולוציה מחזקת אותם. דברים שעושים לנו טוב, הופכים עם הדורות לדברים הבריאים ואלו שמאפשרים לנו להתרבות ולשרוד בתור מינים ביולוגיים או זואולוגיים.
מערכת התגמול תוארה לראשונה בשנות ה-60 של המאה שעברה, על-ידי הפסיכולוגים אולדס ומילנר (J.Olds & P.Milner).
כמו מערכות אחרות במוח, גם מסלול הגמול, שם נוסף למערכת התגמול, מורכב מ"נוירונים", תאי עצב המתקשרים ביניהם באמצעות אותות חשמליים וכימיים העוברים דרך צמתים הנקראים "סינפסות".
הפעלה מתמדת וחוזרת של אותם תאי עצב מגדילה במוח את הכמות של ה"דופמין", מתווך עצבי שאחראי בין השאר על תחושת העונג שלנו ונחשב ל"אינסטינקט החיים", זה שמפעיל אותנו לחיפוש אחרי כיף וסיפוק. קראו עליו בתגית "דופמין".
התהליך הזה גם משחרר באופן טבעי במוחנו שלל אנדורפינים, כימיקלים טבעיים המשככים כאב, משפרים את מצב הרוח ויוצרים תחושת אופוריה. קראו עליהם בתגית "אנדורפין".
כך מפעילים הדברים שעושים לנו טוב את אזור הגמול וההנאה שבמוחנו.
מסתבר שכשבעל חיים נחשף למתגמלים טבעיים, כמו מין, אוכל, חברים וכדומה, האזור הזה מופעל שוב ושוב. כך מתפתח אצלו צורך לחזור שוב ושוב על הפעולה המתגמלת והחשובה לקיומו.
העסקה היא מתגמלים טבעיים שבאופן טבעי לגמרי עושים לנו כיף ובמקביל בריאים לנו.
לא בטוח שמעדן חלב מפוצץ בסוכר ושומן קצפתי הוא הדבר הכי בריא לנו, אבל כנראה שהפרסומאי שהגה את הסיסמה המנצחת "בשבילו זה מילקי - בשבילך חלב!" ניסח את מה שהמנגנון הזה עושה, טוב יותר מכל מדען. כי כשאנו מקבלים את מה שטעים לנו והאבולוציה מקבלת אותנו בריאים ופוריים - כולם מרוצים.
היש טוב מזה?
כנראה שאין. אבל, - תמיד יש אבל - חשוב לדעת שאותה מערכת התגמול אמנם חשובה להישרדותנו ונותנת לנו חיים, אבל היא גם זו שמסבכת אותנו בסכנה גדולה והיא התמכרויות. כך שמערכת התגמול וההנאה נותנת לנו חיים, שמחה, אושר וסיפוק, אבל לעתים, במקרה של רדיפה ופיתוח התמכרויות שונות, אלו חיים לא בריאים ואפילו הרסניים. כל כך תוכלו לקרוא בתגית "התמכרות".
הנה מערכת התגמול שבמוחנו:
https://youtu.be/ldPuBk7a9V4
על השפעת הסוכר על המוח והשפעתה על מערכת התגמול (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
ושיעור אונליין על מערכת התגמול (עברית):
https://youtu.be/stxsxDKVqsY?long=yes
מהי התמכרות?
שמתם לב כיצד ישנם אנשים שלא מסוגלים להתחיל את הבוקר בלי קפה? - כן, זה כך אצל כולם, אתם ודאי אומרים.. ואכן, מרבית המבוגרים שמסביבנו מכורים לקפאין שבקפה. גופם דורש אותו שוב ושוב. ברוכים הבאים לעולם ההתמכרויות.
התמכרות (Addiction) היא תהליך שבו מתפתחת אצל אדם תלות בחומר ממכר או בדבר אחר. המכורים מרגישים שלא יוכלו להמשיך בלי לקבל עוד ממושא ההתמכרות שלהם. לעתים קרובות כרוך הצורך הזה בכאבים פיזיים, כמו כאב ראש במקרה של מכור שלא קיבל את הקפה שלו בזמן, או כאבים של ממש במקרה של צורך נואש בסם.
בין הדברים הממכרים בולטים סמים ובמיוחד סמים ממריצים וסמי הזיה. בין הסמים הללו ניתן למצוא סמים כמו LSD, הרואין, אמפטמין, אקסטזי וקריסטל (קוקאין). אבל יש גם חומרים ממכרים שאינם סמים, כמו אלכוהול, ניקוטין, תרופות שהן סמי הרגעה, תרופות נגד כאבים ותרופות שינה.
בהתמכרות מפתח בדרך כלל גופו של המתמכר סבילות או התרגלות לחומר הממכר. במצב כזה נוצר אצל מתמכרים צורך להגביר את כמות החומר, על מנת להמשיך "להנות" ממנו. כך מפתחים המכורים תלות בחומר הזר ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו. כך הופך המכור שבוי בידי החומרים שגופו דורש ולא מסוגל להפסיק לצרוך את החומר.
ככל שההתמכרות קשה, הופך תהליך הגמילה מחומרים כאלה לקשה יותר. אם רוצים להיגמל מהתמכרות כזו נוצרת תסמונת נסיגה המוכרת כ"קריז", משבר שמתלווה להפרעות קשות ולבעיות גופניות ונפשיות.
על אף שהתמכרויות כאלה אינן כרוכות בהשפעות פיזיות וב"קריז" בתהליך הגמילה, יש המתמכרים גם לדברי מאכל כמו שוקולד ולתחביבים כמו הימורים, ספורט, אכילה, קניות, גלישה באינטרנט, צפייה בטלוויזיה ועוד. התמכרויות כאלה יכולות להביא אנשים לתפקוד לקוי בחיי היום יום ואף לפשעים, הנחוצים להם כדי לממן את ההתמכרויות הללו.
יש מעט שוני בין התמכרות של בנים ובנות בגיל ההתבגרות. בדרך כלל בנים מושפעים מאד מהחברה בדרך להתמכרות לעישון, סמים ואלכוהול, בעוד שאצל בנות נמצא שדווקא גנטיקה מנבאת טוב יותר התמכרויות כאלה.
בעשורים האחרונים מתגלה במחקרים שונים שמקום מרכזי בנוירוכימיה של ההתמכרות תופסת דווקא מערכת ההנאה שבמוחנו. מסתבר שאנדורפינים, שהם מרכיבי העונג במוחנו, הם שמייצרים חלק מההתמכרויות הללו. בעקבות תגלית זו מתייחסים כיום להתמכרות באופן אחר לחלוטין מבעבר. פחות ופחות היא נתפסת כסוג של כשל בכוח הרצון ויותר כהפרעה נוירולוגית, שניתן וחשוב לטפל בה ככל מחלה אחרת.
יש לא מעט דיבורים על ההתמכרות לרשתות חברתיות והשינויים המטורפים שהיא גורמת לכולם, אבל במיוחד על צעירים ובני נוער.
כך מתמכרים לדברים כמו משחקי מחשב, סמארטפון ועוד (עברית):
https://youtu.be/VSX7ziH0aZo
התמכרות למין? (עברית)
https://youtu.be/JGNchdtnVjE
האם התמכרות לרשת החברתית היא אכן חברתית או שהיא אנטי-חברתית? (עברית)
https://youtu.be/MauV1LA8gNk
על ההתמכרות כתופעה (עברית):
https://youtu.be/-POipgPPxYU?long=yes
וסרט תיעודי על השיטות של גאבור מטה, מהמומחים המובילים בעולם להתמכרויות:
https://youtu.be/fMyd1QOP3mw?long=yes
איך תשוקה הופכת להתמכרות?
התמכרות לסמים, לאלכוהול, לסוכר, לעישון או אפילו התמכרות לרשתות חברתיות והתמכרות לסמארטפון - הכל בענייני התמכרויות במוחנו עובר דרך מערכת התגמול שבמוחנו (Reward system) וההרגלים שהיא מטפחת.
מערכת התגמול, אחת המערכות הוותיקות במוח, התפתחה בשלב מוקדם מאוד של האבולוציה והמינים. באמצעותה דאגה הברירה הטבעית להעניק לבעלי חיים סיפוק והנאה מתפקודים בסיסיים כמו אכילה, שתייה ורבייה, תפקודים הכרחיים להישרדות הפרטים ובעצם המין כולו.
תשוקה במוח מתבטאת בהורמונים. המערכת הלימבית שלנו, מהמערכות הוותיקות במוח מבחינה אבולוציונית, היא שמייצרת את התשוקה. היא יושבת באזור ישן ונמוך יותר במוחנו ונכללים בה ההיפוקמפוס, ממנהלי הזיכרון במוחנו והאמיגדלה, שבין השאר מככבת בענייני פחד ויש גם את הקליפה הלימבית, קצינת ה"רגש" של המוח.
אז המערכת הלימבית מפרישה "הורמוני התמכרות" ורוצה את מספקי ההנאות שלה. היא רוצה להמשיך להפריש אנדורפינים, שנותנים לנו הרגשה של התעלות והיא לא תפסיק עד שתקבל את המנה.
חשוב לומר שאבולוציונית הקיום של האזור הזה במוח חשוב, כי הוא שמאפשר לנו הנאה ומחזיר אותנו לדברים שחשובים להישרדות, כמו אוכל, מין וכדומה.
האזור המוחי האחראי על השליטה העצמית הוא אזור שמבחינה אבולוציונית הוא צעיר יותר. הוא נקרא "הקליפה הקדם-מצחית" (Pre-frontal cortex) והוא זה שמנסה לעצור את מערכת התגמול מההתלהבות שלה לעוד.
ממקומו בקורטקס הקדמי של המוח שלנו, באזור המצח, הוא מונע מאיתנו להגזים ולפגוע בגופנו. לא סתם הוא נחשב לאחד ההישגים האחרונים של המוח האנושי. הוא אחראי בין השאר על יכולת השיפוט, הריכוז, הקשרים החברתיים וקבלת ההחלטות של בני אנוש.
אבל גם אצל בני אדם וגם אצל מינים רבים ההתמכרות מביאה לאובדן שליטה עצמית. מערכת התגמול משתלטת על הקליפה הקדם מצחית ובעצם על השליטה העצמית.
כך נמצא שקולטני העונג במוחם של עכברי ניסוי במעבדה, למשל, השתלטו וניצחו את השליטה העצמית שלהם. עכברי המעבדה התמכרו די מהר להנאה של דיווש על דוושה ממנה הם קיבלו גרייה חשמלית שהפיקה תחושת הנאה גדולה. די מהר הם הפסיקו לאכול ולישון והמשיכו לדווש עד מוות.
הנה השפעת הסמים על המוח (מתורגם):
https://youtu.be/8qK0hxuXOC8
מערכת התגמול שבמוחנו:
https://youtu.be/ldPuBk7a9V4
השפעת הסוכר על המוח והשפעתה על מערכת התגמול (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
כך אנו מתמכרים גם לטלפון הנייד (עברית):
https://youtu.be/LEOEWLQv0HE
ושיעור אונליין על מערכת התגמול (עברית):
https://youtu.be/stxsxDKVqsY?long=yes
מהו סם האושר הטבעי אנדורפין?
אנדורפין (Endorphin), או אנדורפינים הוא שמם של משככי הכאב הטבעיים שהגוף מייצר.
אבל לא מדובר רק בשיכוך כאבים. האנדורפין נחשב לסם האושר הטבעי של הגוף שלנו. מדובר בכימיקלים טבעיים דמויי אופיאואידים, המשתחררים במוח באופן טבעי ומשככים כאב, אך גם משפרים את מצב הרוח ויוצרים לנו הרגשה טובה, אפילו תחושת אופוריה.
האנדורפינים הם חלק ממערכת התגמול במוחנו ויש להם תפקיד במנגנוני ההישרדות שלנו. הם משתחררים בעת פעילות גופנית מאומצת כמו ריצה, או בעת פעילות ספורטיבית מסוכנת, אחרי שאנו שוהים בחוץ לטיול, פיקניק וכדומה וכשעוסקים בפעילות מינית.
כל אלה חשובים להישרדות ולכן הגוף מעודד אותנו באמצעותם לברוח, להסתתר ולהתרבות - פעולות של הישרדות המין האנושי ובעצם של כל המינים בטבע.
בשנים האחרונות נמצא שגם אכילת שוקולד, האזנה למוסיקה או אכילה של מאכלים חריפים מייצרים במוח אנדורפינים.
נחזור לתפקידם של האנדורפינים כמשככי כאבים טבעיים שנוצרים בגוף. בעידן המודרני זיהו את כוחם של הצחוק וההומור, למשל, בהפחתת כאב. זוהי תוצאה של ייצור הורמוני האנדורפין שמתרחש בגוף תודות לצחוק וההומור. מתגליות כאלה נולד והתפתח תחום הליצנות הרפואית, המשתמש בהומור והצחוק שיוצרים ליצנים בבתי חולים, לצורך ייצור האנדורפינים שמקלים על כאב החולים והפצועים.
כאמור, האנדורפינים הם שאחראים גם לתחושה הנפלאה של מי שמבצעים פעולות קשות, מסוכנות ועמוסות אדרנלין. הם נוצרים מיד לאחר ביצוע של דברים מפחידים, הישרדותיים ונועזים. אז מתפוגג המתח של הספורטאי ובמוחו משתחררים אנדורפינים. זו הסיבה שלא פעם אנו מביטים בתדהמה בספורטאים שמסיימים משהו מפרך אך מתחילים לרקוד, לשמוח ולבלות בהתלהבות אין קץ.
אז האנדורפינים הם מרכיב מרכזי במערכת הנוירוכימית של מערכת התגמול במוחנו. הם אחראים לעונג ולהישרדות, אך לצערנו בעידן המודרני לא פחות גם להתמכרויות ההרסניות של בני אדם לעונג, התמכרויות שהן בדרך כלל הרסניות ורצוי להימנע מהן, כמו סמים, אלכוהול ודומיהם. קראו על כך בתגית "התמכרות".
הנה האנדורפין:
https://youtu.be/lc_dILVgrD8
האנדורפין כאחד המרכיבים של מערכת התגמול שבמוחנו:
https://youtu.be/ldPuBk7a9V4
ספורטאים שרצו 15 שעות מצטרפים למסיבה ומאושרים (עברית):
https://youtu.be/3Gak7jUc-9s
והסוכר המשחרר לנו אנדורפינים במוח (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
למה אנשים נהנים מדברים מסוכנים ומפחידים?
באנג'י, קפיצות מצוקים, נסיעה ברכבת הרים וספורט אתגרי ומסוכן - כל אלה גורמים לאנשים הנאה רבה. בני אדם מוכנים לשלם הרבה כסף כדי ליהנות מהפחד והסיפוק שבצליחתו. כיצד זה מושך אותם כל כך?
גורם הקסם בסכנה הוא האדרנלין. ככל שאנו פוחדים ומתרגשים מהעניין המפחיד שאנו עומדים לבצע, משתחרר הורמון האדרנלין באופן מואץ בגופנו. בזכותו אנו נדרכים ומתרכזים בהישרדות. לכן כל כך הרבה ספורטאים שעושים תרגילים מפחידים שלא יאומנו, צריכים להתרכז לפני הביצוע.
רגע אחרי ביצוע ה"תרגיל", מתפוגג המתח של הספורטאי או האדם שעשה אותו ומשתחרר בגוף הורמונים אחרים שנקראים אנדורפינים. הם גורמים להרגשה הנפלאה של אחרי ביצוע משהו נועז, מפחיד, הישרדותי. כך מספק האדם לעצמו חוויות עמוסות אנדורפינים ועתירות הנאה מהפחד ומהתעוזה ללכת על הסכנה, ללא חשש וללא מורא.
איזה כיף לפחד, לא?!?
הנה הסבר לכיף שאנו מוצאים בפחד (מתורגם):
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
הנה הסכנה שבספורט האתגרי ואנשים שמכורים לה:
https://youtu.be/7kJQ_H2G-ro
האדרנלין מאפשר לנו לעשות דברים שלא יאומנו:
https://youtu.be/ra-9ioNWCdU
הסכנה גם היא מחזקת את היכולת והאדרנלין בשמיים:
https://youtu.be/tQlv5bxsVcE
מה מניע את ההתמכרות לרשתות החברתיות?
שמתם לב שאתם לא מצליחים להתנתק מהאתרים החברתיים ומהרשתות החברתיות, דוגמת אינסטגרם, פייסבוק, סנאפצ'ט או טוויטר? אתם בטירוף של להעלות סטורי כל הזמן? עוקבים אחרי אנשים ברשת במשך שעות כל יום? נגררים שוב ושוב לעדכונים בפיד?
זה לא במקרה. גם אם אין בה הכרה רפואית רשמית כמחלה או כהפרעה, בשנים האחרונות חוקרים יותר ויותר ומדברים על ההתמכרות לרשתות חברתיות ועל תופעות הלוואי וההשפעה שיש להתמכרות הזו, במיוחד על צעירים ובני נוער, אבל גם על מבוגרים יותר.
התמכרות, ההתנהגות הכפייתית שיוצרת השפעות שליליות, של צורך בלתי נשלט לעשות דברים לעתים קרובות כל כך, עד שהם הופכים מהרגל להרגל מזיק ואז מפריעים לפעילויות חשובות נוספות, משינה, ספורט, לימודים ועבודה ועד לזוגיות.
חוקרים מאוניברסיטת שיקגו מצאו שההתמכרות הזו יכולה להיות חזקה יותר מהתמכרות לאלכוהול ולסיגריות. חוקרים באוניברסיטת הרווארד, שסרקו במכונות MRI את מוחם של אנשים בזמן שהם מדברים על עצמם, חלק מרכזי ממה שעושים ברשתות החברתיות, מצאו שתקשורת עם חשיפה עצמית מגרה לנו את מרכזי העונג שבמוח, ממש כמו באכילה ובמין.
הפוטנציאל של התמכרות לרשתות חברתיות בא ממיליוני שנות אבולוציה, בה הקשרים החברתיים היו מנגנון אבולוציוני והשרדותי מעולה. בעידן המודרני, הפכו הקשרים החברתיים לכלי מרכזי בהיכרויות, ביצירת זוגיות ובדרך לבניית משפחה.
התמכרות (Addiction), כל התמכרות היא תהליך שמתרחש במוחנו ואגב, לא רק במוח האנושי. הצרה שלנו בהקשר הזה היא מערכת ההנאה שבמוחנו. יותר ויותר מחקרים מצאו שאנדורפינים, מרכיבי העונג במוחנו, הם שמייצרים חלק מההתמכרויות הללו.
כשאנחנו שואבים כל כך הרבה עונג מהלייקים לתמונות, מעוד עוקב בטיק טוק, מתגובות לפוסט או לסטורי ומכל שאר מחזקי הדופמין, אנחנו בסכנת התמכרות ונטישה של קשרים חברתיים אמיתיים. וכשכמות הזמן והאנרגיה שאנו משקיעים ברשתות הללו הולכת וגוברת, הסכנה הזו די מהר הופכת לעובדה.
יותר ויותר אנשים בעולם מכורים לרשתות החברתיות השונות. כמו כל התמכרות אחרת, ההתמכרות הזו גם היא מדרדרת בהדרגה מאבדן זמן וקשר חברתי, לפגיעה ביכולת החשיבה ולדיכאון.
גם אם לא בכוונה רעה, התאגידים שמנהלים את הרשתות הללו עוזרים לנו בגלישה לשם. אלגוריתמים מטורפים פותחו ומפותחים כל הזמן כדי לחזק את ה"אנגייג'מנט", אותו גורם שממגנט אותנו אליהן ומגדיל את כמות השימוש, השהייה והפעולות שלנו ברשת החברתית.
הסיבות לכך ברורות - כמה שיותר פעילות שלנו ברשת החברתית שלהם, זה יותר כסף והכנסות בשבילם. משום כך הרשתות הללו, שלפתח ולהפעיל אותן עולה מיליארדים, הן חינמיות לחלוטין. המקצוענים אומרים על זה: "אם אתה לא יודע מה המוצר - אתה המוצר."
אגב, בעקבות התגלית הזו מסיקים יותר ויותר חוקרים שההתמכרות היא לאו דווקא כשל בכוח הרצון של המכור אלא יותר הפרעה נוירולוגית, מה שאומר שניתן לטפל בה ככל מחלה אחרת וכך גם חשוב לעשות, אבל בשיתוף פעולה של המכור.
הנה סרטון על התמכרויות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/LtTKIDNu9i0
מה שורשי ההתמכרות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/MauV1LA8gNk
כך מתמכרים למשחקי מחשב או סמארטפון (עברית):
https://youtu.be/VSX7ziH0aZo
קדימון מרתק לסרט החובה "הדילמה החברתית" (Social dilema) בנטפליקס שסוקר את המניפולציה שמפעילות הרשתות החברתיות עלינו כמשתמשים:
https://youtu.be/uaaC57tcci0
עוקבים, לייקים וסטוריז - המשפיעים על הנוער, גם אצלנו (עברית):
https://youtu.be/TQWI_l-jfDc?long=yes
וסרט תיעודי על השיטות של גאבור מטה, מהמומחים המובילים בעולם להתמכרויות:
https://youtu.be/fMyd1QOP3mw?long=yes
למה צריך את הסטוריז?
אל תשאלו למה אתם כמשתמשים צריכים את הסטוריז (Stories) הנפוצים כל כך ברשתות החברתיות. מי שצריכים אותם הן האפליקציות והרשתות החברתיות והן שצריכות אותם כדי... למכר אתכם!
כי הסטוריז נולדו בפלטפורמות סנאפצ'ט, אינסטגרם, פייסבוק ועוד, בתור סרטונים קצרים או תמונות עם כותרות, שאפשרו שיתוף חוויות מיידי וספונטני, בלי לחץ שחייב את המשתמש לייצר תוכן מושלם בזמן אמת.
הסטוריז הותאמו במיוחד עבור הדור הצעיר, דור ה-Z שמעדיף תקשורת מיידית, ויזואלית והדדית. הם נולדו לאפשר ביטוי עצמי ושמירה קלה ומהנה על קשר עם חברים.
הסטוריז נועדו להיות קצרים וזמניים ובשל כך הפכו להיות סופר אטרקטיביים לצעירים. באמצעותם הם קיבלו אפשרות לשתף בחייהם וברעיונות שלהם, בלי החשש להשאיר ברשת "חותמת" קבועה, לכול החיים.
כי בתחילה הסטוריז הועלו ליממה אחת בלבד ונעלמו אחרי 24 שעות. רק בהמשך הוסיפו את האפשרות לבחור אילו סטוריז להשאיר בארכיון האישי, למי ששמחליטים ברוגע לעשות זאת.
לעתים הם אפשרו גם יצירת אינטראקציה עם העוקבים, באמצעות סקרים, שאלות או הזמנת תגובות. הסטוריז גם הכניסו ממד של יצירתיות, - עם כלי עריכה כמו פילטרים, אפקטים וסטיקרים (מדבקות דיגיטליות).
היתרונות של הסטורי בקרב הצעירים היה ברור גם להם וגם למפתחים. עבור הצעירים, היה בהם ממד של פרטיות. כי הם אפשרו בדרך כלל לשתף את העניינים עם חברים קרובים וקהלים מצומצמים יותר מאשר הפוסטים הרגילים.
גם הפלטפורמות נהנו, בעיקר מהחשש של המשתמשים להפסיד או להחמיץ עדכונים שווים, אל מול העובדה שהסטוריז נעלמים במהירות. החשש הזה הגדיל אצלם את ה"FOMO" של הצעירים ועודדה אותם לצפייה תכופה יותר ושהייה ארוכה בפלטפורמה, מה שכמובן הגדיל את ההכנסות שלה - מפרסומות, צבירת מידע, מכירת פיצ'רים מיוחדים ועוד.
גם המפרסמים והמותגים המסחריים החלו די מהר להשתמש בסטוריז כדי לקדם מוצרים ושירותים באופן שנתפס כנגיש ואותנטי יותר מסתם פרסומות.
הנה קדימון המאפשר הצצה בחטף לתרבות הסטוריז (עברית):
https://youtu.be/H4-xBQ28oIc
על התמכרויות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/LtTKIDNu9i0
קדימון הסרט "הדילמה החברתית" שמציג את המניפולציות שמפעילות הרשתות החברתיות על המשתמשים:
https://youtu.be/uaaC57tcci0
עוקבים, לייקים וסטוריז - המשפיעים על הנוער, גם אצלנו (עברית):
https://youtu.be/TQWI_l-jfDc?long=yes
ופרק מסדרה תיעודית על הסטוריז (עברית):
https://youtu.be/zz_GltpDb3k?long=yes
כשאנו מצליחים במשהו או מנצחים מוחנו וגופנו מתאמים את תגובתם הטבעית להישג. אנו הופכים מדויקים מאד והרפלקסים שלנו מתחדדים ונעשים זריזים. אנו מרגישים בלתי מנוצחים.
מוחית, אנו זוכים בפרס הגדול, כשהדופאמין מאיץ את מרכז העונג של מוחנו. קולטני עונג שנקראים "אנדורפינים" מוחשים בגופנו ונלחמים אפילו בעייפות (זו הסיבה שלא פעם קשה להירדם אחרי ניצחון או לאחר השגת יעד שייחלנו לו).
האנדורפינים נותנים לנו הרגשה של התעלות. אנו מרגישים בהיי, כמו שאומרים הזקנים. טוב לנו!
וזה לא הכל. אדרנלין וטסטוסטרון נכנסים לזרם הדם שלנו. הם שומרים אותנו עירניים ומחישים את ההחלמה של חלקים בגוף שנפגעו. נשימתנו נעשית עמוקה וליבנו מתרחב ומזרים דם לאיברי גושךפנו השונים.
ניצחנו!
הנה סרטון שממחיש את הניצחון וההפסד ומה שהם גורמים לגופנו:
http://youtu.be/GCu8acirMEg
ריצת כושר, או ג'וגינג (Jogging), היא דרך נהדרת לעשות פעילות גופנית אירובית בספורט זמין ואפשרי בכל מקום. לרוץ הרי אפשר בלי מגבלה של ציוד מיוחד, שעות פתיחה של חדר כושר או יכולות מיוחדות.
אנשים שמתחילים לרוץ ממשיכים לעשות זאת באופן סדיר, בעיקר כי הם התרגלו לצפות לאנדורפינים ולהשתוקק לנוירוכימיקלים שהפעילות הזו משחררת בגוף.
גם פסיכולוגית יש תמורה לריצה. כ-70% מהרצים או העושים פעילות גופנית מעידים שהפעילות הגופנית מייצרת אצלם תחושה של ניצחון משיפור ההישגים שלהם ותחושת "הישג", שמייצרת הרגל.
כל אדם שלא סובל מבעיות רפואיות מיוחדות, כמו עודף משקל או גיל מבוגר מדי, בעיקר בשל סיכוני נפילה, יכול ואפילו מומלץ לו לבחור בריצה כפעילות גופנית מועדפת. אגב, החלופה האירובית המומלצת לריצה תהיה הליכה.
פיזית, מאמץ הריצה מפעיל הרבה יותר את שרירי הגוף השונים מאשר פעילויות אירוביות כמו שחייה, דיווש על אופניים או אימון מדרגות.
הדופק בריצה גבוה משמעותית מזה שבפעילויות אירוביות אחרות, מה שהופך את הריצה ליעילה מאוד לשיפור הכושר הגופני, שריפת קלוריות מוגברת והשגת מראה הגוף.
אצל אנשים בריאים ובעלי יחס משקל מאוזן, שריפת הקלוריות בריצה תשפר את סיבולת הלב-ריאה טוב יותר מפעילויות ספורט אחרות. בכך היא תורמת לשיפור בלחץ הדם, כולסטרול ומדדים בריאותיים נוספים. אפילו הנחירות יקטנו, במיוחד עם שמירה על משקל נכון שתתווסף לריצה.
כובד משקל לעומת זאת, אפילו קטן, לא הולך ביחד עם אימוני ריצה. הסיבה היא שנחיתת כפות הרגליים על הקרקע בריצה מפעילה על הרגליים עומס שהוא גבוה פי שלושה מפעילויות ספורט אחרות, פעילויות שבהן אין ניתוק של כף הרגל מהקרקע.
הנה ריצת הכושר:
https://youtu.be/bZmF-VBSMd8
ג'וגינג בניו יורק:
https://youtu.be/OV9P1Sh_KL8
ואלה שרצים למרחקים מטורפים (עברית):
https://youtu.be/PqKLVfgPxIo?long=yes
מערכת התגמול (Reward system) היא אחת המערכות הוותיקות במוחנו ולמעשה היא באה של מערכת ההפעלה שלנו.
המערכת הזו התפתחה בשלב מוקדם מאוד של המינים ובאמצעותה הבטיחה הברירה הטבעית את הישרדות בעלי החיים. זה נעשה על ידי כך שמערכת התגמול העניקה להם סיפוק והנאה מביצוע תפקודים הכרחיים להמשך קיומם - כלומר מביצוע של פעולות כמו אכילה, שתייה ורבייה.
אבל למה הפעלת אזור הגמול וההנאה על ידי מתגמלים טבעיים היא הכרחית?
הסיבה האבולוציונית לכך ברורה - תפקודים אלה הכרחיים להישרדות הפרטים והמינים ובלי קיומם הם יוכחדו. לכן האבולוציה מחזקת אותם. דברים שעושים לנו טוב, הופכים עם הדורות לדברים הבריאים ואלו שמאפשרים לנו להתרבות ולשרוד בתור מינים ביולוגיים או זואולוגיים.
מערכת התגמול תוארה לראשונה בשנות ה-60 של המאה שעברה, על-ידי הפסיכולוגים אולדס ומילנר (J.Olds & P.Milner).
כמו מערכות אחרות במוח, גם מסלול הגמול, שם נוסף למערכת התגמול, מורכב מ"נוירונים", תאי עצב המתקשרים ביניהם באמצעות אותות חשמליים וכימיים העוברים דרך צמתים הנקראים "סינפסות".
הפעלה מתמדת וחוזרת של אותם תאי עצב מגדילה במוח את הכמות של ה"דופמין", מתווך עצבי שאחראי בין השאר על תחושת העונג שלנו ונחשב ל"אינסטינקט החיים", זה שמפעיל אותנו לחיפוש אחרי כיף וסיפוק. קראו עליו בתגית "דופמין".
התהליך הזה גם משחרר באופן טבעי במוחנו שלל אנדורפינים, כימיקלים טבעיים המשככים כאב, משפרים את מצב הרוח ויוצרים תחושת אופוריה. קראו עליהם בתגית "אנדורפין".
כך מפעילים הדברים שעושים לנו טוב את אזור הגמול וההנאה שבמוחנו.
מסתבר שכשבעל חיים נחשף למתגמלים טבעיים, כמו מין, אוכל, חברים וכדומה, האזור הזה מופעל שוב ושוב. כך מתפתח אצלו צורך לחזור שוב ושוב על הפעולה המתגמלת והחשובה לקיומו.
העסקה היא מתגמלים טבעיים שבאופן טבעי לגמרי עושים לנו כיף ובמקביל בריאים לנו.
לא בטוח שמעדן חלב מפוצץ בסוכר ושומן קצפתי הוא הדבר הכי בריא לנו, אבל כנראה שהפרסומאי שהגה את הסיסמה המנצחת "בשבילו זה מילקי - בשבילך חלב!" ניסח את מה שהמנגנון הזה עושה, טוב יותר מכל מדען. כי כשאנו מקבלים את מה שטעים לנו והאבולוציה מקבלת אותנו בריאים ופוריים - כולם מרוצים.
היש טוב מזה?
כנראה שאין. אבל, - תמיד יש אבל - חשוב לדעת שאותה מערכת התגמול אמנם חשובה להישרדותנו ונותנת לנו חיים, אבל היא גם זו שמסבכת אותנו בסכנה גדולה והיא התמכרויות. כך שמערכת התגמול וההנאה נותנת לנו חיים, שמחה, אושר וסיפוק, אבל לעתים, במקרה של רדיפה ופיתוח התמכרויות שונות, אלו חיים לא בריאים ואפילו הרסניים. כל כך תוכלו לקרוא בתגית "התמכרות".
הנה מערכת התגמול שבמוחנו:
https://youtu.be/ldPuBk7a9V4
על השפעת הסוכר על המוח והשפעתה על מערכת התגמול (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
ושיעור אונליין על מערכת התגמול (עברית):
https://youtu.be/stxsxDKVqsY?long=yes
שמתם לב כיצד ישנם אנשים שלא מסוגלים להתחיל את הבוקר בלי קפה? - כן, זה כך אצל כולם, אתם ודאי אומרים.. ואכן, מרבית המבוגרים שמסביבנו מכורים לקפאין שבקפה. גופם דורש אותו שוב ושוב. ברוכים הבאים לעולם ההתמכרויות.
התמכרות (Addiction) היא תהליך שבו מתפתחת אצל אדם תלות בחומר ממכר או בדבר אחר. המכורים מרגישים שלא יוכלו להמשיך בלי לקבל עוד ממושא ההתמכרות שלהם. לעתים קרובות כרוך הצורך הזה בכאבים פיזיים, כמו כאב ראש במקרה של מכור שלא קיבל את הקפה שלו בזמן, או כאבים של ממש במקרה של צורך נואש בסם.
בין הדברים הממכרים בולטים סמים ובמיוחד סמים ממריצים וסמי הזיה. בין הסמים הללו ניתן למצוא סמים כמו LSD, הרואין, אמפטמין, אקסטזי וקריסטל (קוקאין). אבל יש גם חומרים ממכרים שאינם סמים, כמו אלכוהול, ניקוטין, תרופות שהן סמי הרגעה, תרופות נגד כאבים ותרופות שינה.
בהתמכרות מפתח בדרך כלל גופו של המתמכר סבילות או התרגלות לחומר הממכר. במצב כזה נוצר אצל מתמכרים צורך להגביר את כמות החומר, על מנת להמשיך "להנות" ממנו. כך מפתחים המכורים תלות בחומר הזר ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו. כך הופך המכור שבוי בידי החומרים שגופו דורש ולא מסוגל להפסיק לצרוך את החומר.
ככל שההתמכרות קשה, הופך תהליך הגמילה מחומרים כאלה לקשה יותר. אם רוצים להיגמל מהתמכרות כזו נוצרת תסמונת נסיגה המוכרת כ"קריז", משבר שמתלווה להפרעות קשות ולבעיות גופניות ונפשיות.
על אף שהתמכרויות כאלה אינן כרוכות בהשפעות פיזיות וב"קריז" בתהליך הגמילה, יש המתמכרים גם לדברי מאכל כמו שוקולד ולתחביבים כמו הימורים, ספורט, אכילה, קניות, גלישה באינטרנט, צפייה בטלוויזיה ועוד. התמכרויות כאלה יכולות להביא אנשים לתפקוד לקוי בחיי היום יום ואף לפשעים, הנחוצים להם כדי לממן את ההתמכרויות הללו.
יש מעט שוני בין התמכרות של בנים ובנות בגיל ההתבגרות. בדרך כלל בנים מושפעים מאד מהחברה בדרך להתמכרות לעישון, סמים ואלכוהול, בעוד שאצל בנות נמצא שדווקא גנטיקה מנבאת טוב יותר התמכרויות כאלה.
בעשורים האחרונים מתגלה במחקרים שונים שמקום מרכזי בנוירוכימיה של ההתמכרות תופסת דווקא מערכת ההנאה שבמוחנו. מסתבר שאנדורפינים, שהם מרכיבי העונג במוחנו, הם שמייצרים חלק מההתמכרויות הללו. בעקבות תגלית זו מתייחסים כיום להתמכרות באופן אחר לחלוטין מבעבר. פחות ופחות היא נתפסת כסוג של כשל בכוח הרצון ויותר כהפרעה נוירולוגית, שניתן וחשוב לטפל בה ככל מחלה אחרת.
יש לא מעט דיבורים על ההתמכרות לרשתות חברתיות והשינויים המטורפים שהיא גורמת לכולם, אבל במיוחד על צעירים ובני נוער.
כך מתמכרים לדברים כמו משחקי מחשב, סמארטפון ועוד (עברית):
https://youtu.be/VSX7ziH0aZo
התמכרות למין? (עברית)
https://youtu.be/JGNchdtnVjE
האם התמכרות לרשת החברתית היא אכן חברתית או שהיא אנטי-חברתית? (עברית)
https://youtu.be/MauV1LA8gNk
על ההתמכרות כתופעה (עברית):
https://youtu.be/-POipgPPxYU?long=yes
וסרט תיעודי על השיטות של גאבור מטה, מהמומחים המובילים בעולם להתמכרויות:
https://youtu.be/fMyd1QOP3mw?long=yes
אנדורפינים
התמכרות לסמים, לאלכוהול, לסוכר, לעישון או אפילו התמכרות לרשתות חברתיות והתמכרות לסמארטפון - הכל בענייני התמכרויות במוחנו עובר דרך מערכת התגמול שבמוחנו (Reward system) וההרגלים שהיא מטפחת.
מערכת התגמול, אחת המערכות הוותיקות במוח, התפתחה בשלב מוקדם מאוד של האבולוציה והמינים. באמצעותה דאגה הברירה הטבעית להעניק לבעלי חיים סיפוק והנאה מתפקודים בסיסיים כמו אכילה, שתייה ורבייה, תפקודים הכרחיים להישרדות הפרטים ובעצם המין כולו.
תשוקה במוח מתבטאת בהורמונים. המערכת הלימבית שלנו, מהמערכות הוותיקות במוח מבחינה אבולוציונית, היא שמייצרת את התשוקה. היא יושבת באזור ישן ונמוך יותר במוחנו ונכללים בה ההיפוקמפוס, ממנהלי הזיכרון במוחנו והאמיגדלה, שבין השאר מככבת בענייני פחד ויש גם את הקליפה הלימבית, קצינת ה"רגש" של המוח.
אז המערכת הלימבית מפרישה "הורמוני התמכרות" ורוצה את מספקי ההנאות שלה. היא רוצה להמשיך להפריש אנדורפינים, שנותנים לנו הרגשה של התעלות והיא לא תפסיק עד שתקבל את המנה.
חשוב לומר שאבולוציונית הקיום של האזור הזה במוח חשוב, כי הוא שמאפשר לנו הנאה ומחזיר אותנו לדברים שחשובים להישרדות, כמו אוכל, מין וכדומה.
האזור המוחי האחראי על השליטה העצמית הוא אזור שמבחינה אבולוציונית הוא צעיר יותר. הוא נקרא "הקליפה הקדם-מצחית" (Pre-frontal cortex) והוא זה שמנסה לעצור את מערכת התגמול מההתלהבות שלה לעוד.
ממקומו בקורטקס הקדמי של המוח שלנו, באזור המצח, הוא מונע מאיתנו להגזים ולפגוע בגופנו. לא סתם הוא נחשב לאחד ההישגים האחרונים של המוח האנושי. הוא אחראי בין השאר על יכולת השיפוט, הריכוז, הקשרים החברתיים וקבלת ההחלטות של בני אנוש.
אבל גם אצל בני אדם וגם אצל מינים רבים ההתמכרות מביאה לאובדן שליטה עצמית. מערכת התגמול משתלטת על הקליפה הקדם מצחית ובעצם על השליטה העצמית.
כך נמצא שקולטני העונג במוחם של עכברי ניסוי במעבדה, למשל, השתלטו וניצחו את השליטה העצמית שלהם. עכברי המעבדה התמכרו די מהר להנאה של דיווש על דוושה ממנה הם קיבלו גרייה חשמלית שהפיקה תחושת הנאה גדולה. די מהר הם הפסיקו לאכול ולישון והמשיכו לדווש עד מוות.
הנה השפעת הסמים על המוח (מתורגם):
https://youtu.be/8qK0hxuXOC8
מערכת התגמול שבמוחנו:
https://youtu.be/ldPuBk7a9V4
השפעת הסוכר על המוח והשפעתה על מערכת התגמול (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
כך אנו מתמכרים גם לטלפון הנייד (עברית):
https://youtu.be/LEOEWLQv0HE
ושיעור אונליין על מערכת התגמול (עברית):
https://youtu.be/stxsxDKVqsY?long=yes
אנדורפין (Endorphin), או אנדורפינים הוא שמם של משככי הכאב הטבעיים שהגוף מייצר.
אבל לא מדובר רק בשיכוך כאבים. האנדורפין נחשב לסם האושר הטבעי של הגוף שלנו. מדובר בכימיקלים טבעיים דמויי אופיאואידים, המשתחררים במוח באופן טבעי ומשככים כאב, אך גם משפרים את מצב הרוח ויוצרים לנו הרגשה טובה, אפילו תחושת אופוריה.
האנדורפינים הם חלק ממערכת התגמול במוחנו ויש להם תפקיד במנגנוני ההישרדות שלנו. הם משתחררים בעת פעילות גופנית מאומצת כמו ריצה, או בעת פעילות ספורטיבית מסוכנת, אחרי שאנו שוהים בחוץ לטיול, פיקניק וכדומה וכשעוסקים בפעילות מינית.
כל אלה חשובים להישרדות ולכן הגוף מעודד אותנו באמצעותם לברוח, להסתתר ולהתרבות - פעולות של הישרדות המין האנושי ובעצם של כל המינים בטבע.
בשנים האחרונות נמצא שגם אכילת שוקולד, האזנה למוסיקה או אכילה של מאכלים חריפים מייצרים במוח אנדורפינים.
נחזור לתפקידם של האנדורפינים כמשככי כאבים טבעיים שנוצרים בגוף. בעידן המודרני זיהו את כוחם של הצחוק וההומור, למשל, בהפחתת כאב. זוהי תוצאה של ייצור הורמוני האנדורפין שמתרחש בגוף תודות לצחוק וההומור. מתגליות כאלה נולד והתפתח תחום הליצנות הרפואית, המשתמש בהומור והצחוק שיוצרים ליצנים בבתי חולים, לצורך ייצור האנדורפינים שמקלים על כאב החולים והפצועים.
כאמור, האנדורפינים הם שאחראים גם לתחושה הנפלאה של מי שמבצעים פעולות קשות, מסוכנות ועמוסות אדרנלין. הם נוצרים מיד לאחר ביצוע של דברים מפחידים, הישרדותיים ונועזים. אז מתפוגג המתח של הספורטאי ובמוחו משתחררים אנדורפינים. זו הסיבה שלא פעם אנו מביטים בתדהמה בספורטאים שמסיימים משהו מפרך אך מתחילים לרקוד, לשמוח ולבלות בהתלהבות אין קץ.
אז האנדורפינים הם מרכיב מרכזי במערכת הנוירוכימית של מערכת התגמול במוחנו. הם אחראים לעונג ולהישרדות, אך לצערנו בעידן המודרני לא פחות גם להתמכרויות ההרסניות של בני אדם לעונג, התמכרויות שהן בדרך כלל הרסניות ורצוי להימנע מהן, כמו סמים, אלכוהול ודומיהם. קראו על כך בתגית "התמכרות".
הנה האנדורפין:
https://youtu.be/lc_dILVgrD8
האנדורפין כאחד המרכיבים של מערכת התגמול שבמוחנו:
https://youtu.be/ldPuBk7a9V4
ספורטאים שרצו 15 שעות מצטרפים למסיבה ומאושרים (עברית):
https://youtu.be/3Gak7jUc-9s
והסוכר המשחרר לנו אנדורפינים במוח (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
באנג'י, קפיצות מצוקים, נסיעה ברכבת הרים וספורט אתגרי ומסוכן - כל אלה גורמים לאנשים הנאה רבה. בני אדם מוכנים לשלם הרבה כסף כדי ליהנות מהפחד והסיפוק שבצליחתו. כיצד זה מושך אותם כל כך?
גורם הקסם בסכנה הוא האדרנלין. ככל שאנו פוחדים ומתרגשים מהעניין המפחיד שאנו עומדים לבצע, משתחרר הורמון האדרנלין באופן מואץ בגופנו. בזכותו אנו נדרכים ומתרכזים בהישרדות. לכן כל כך הרבה ספורטאים שעושים תרגילים מפחידים שלא יאומנו, צריכים להתרכז לפני הביצוע.
רגע אחרי ביצוע ה"תרגיל", מתפוגג המתח של הספורטאי או האדם שעשה אותו ומשתחרר בגוף הורמונים אחרים שנקראים אנדורפינים. הם גורמים להרגשה הנפלאה של אחרי ביצוע משהו נועז, מפחיד, הישרדותי. כך מספק האדם לעצמו חוויות עמוסות אנדורפינים ועתירות הנאה מהפחד ומהתעוזה ללכת על הסכנה, ללא חשש וללא מורא.
איזה כיף לפחד, לא?!?
הנה הסבר לכיף שאנו מוצאים בפחד (מתורגם):
https://youtu.be/oetVvR5RQUs
הנה הסכנה שבספורט האתגרי ואנשים שמכורים לה:
https://youtu.be/7kJQ_H2G-ro
האדרנלין מאפשר לנו לעשות דברים שלא יאומנו:
https://youtu.be/ra-9ioNWCdU
הסכנה גם היא מחזקת את היכולת והאדרנלין בשמיים:
https://youtu.be/tQlv5bxsVcE
שמתם לב שאתם לא מצליחים להתנתק מהאתרים החברתיים ומהרשתות החברתיות, דוגמת אינסטגרם, פייסבוק, סנאפצ'ט או טוויטר? אתם בטירוף של להעלות סטורי כל הזמן? עוקבים אחרי אנשים ברשת במשך שעות כל יום? נגררים שוב ושוב לעדכונים בפיד?
זה לא במקרה. גם אם אין בה הכרה רפואית רשמית כמחלה או כהפרעה, בשנים האחרונות חוקרים יותר ויותר ומדברים על ההתמכרות לרשתות חברתיות ועל תופעות הלוואי וההשפעה שיש להתמכרות הזו, במיוחד על צעירים ובני נוער, אבל גם על מבוגרים יותר.
התמכרות, ההתנהגות הכפייתית שיוצרת השפעות שליליות, של צורך בלתי נשלט לעשות דברים לעתים קרובות כל כך, עד שהם הופכים מהרגל להרגל מזיק ואז מפריעים לפעילויות חשובות נוספות, משינה, ספורט, לימודים ועבודה ועד לזוגיות.
חוקרים מאוניברסיטת שיקגו מצאו שההתמכרות הזו יכולה להיות חזקה יותר מהתמכרות לאלכוהול ולסיגריות. חוקרים באוניברסיטת הרווארד, שסרקו במכונות MRI את מוחם של אנשים בזמן שהם מדברים על עצמם, חלק מרכזי ממה שעושים ברשתות החברתיות, מצאו שתקשורת עם חשיפה עצמית מגרה לנו את מרכזי העונג שבמוח, ממש כמו באכילה ובמין.
הפוטנציאל של התמכרות לרשתות חברתיות בא ממיליוני שנות אבולוציה, בה הקשרים החברתיים היו מנגנון אבולוציוני והשרדותי מעולה. בעידן המודרני, הפכו הקשרים החברתיים לכלי מרכזי בהיכרויות, ביצירת זוגיות ובדרך לבניית משפחה.
התמכרות (Addiction), כל התמכרות היא תהליך שמתרחש במוחנו ואגב, לא רק במוח האנושי. הצרה שלנו בהקשר הזה היא מערכת ההנאה שבמוחנו. יותר ויותר מחקרים מצאו שאנדורפינים, מרכיבי העונג במוחנו, הם שמייצרים חלק מההתמכרויות הללו.
כשאנחנו שואבים כל כך הרבה עונג מהלייקים לתמונות, מעוד עוקב בטיק טוק, מתגובות לפוסט או לסטורי ומכל שאר מחזקי הדופמין, אנחנו בסכנת התמכרות ונטישה של קשרים חברתיים אמיתיים. וכשכמות הזמן והאנרגיה שאנו משקיעים ברשתות הללו הולכת וגוברת, הסכנה הזו די מהר הופכת לעובדה.
יותר ויותר אנשים בעולם מכורים לרשתות החברתיות השונות. כמו כל התמכרות אחרת, ההתמכרות הזו גם היא מדרדרת בהדרגה מאבדן זמן וקשר חברתי, לפגיעה ביכולת החשיבה ולדיכאון.
גם אם לא בכוונה רעה, התאגידים שמנהלים את הרשתות הללו עוזרים לנו בגלישה לשם. אלגוריתמים מטורפים פותחו ומפותחים כל הזמן כדי לחזק את ה"אנגייג'מנט", אותו גורם שממגנט אותנו אליהן ומגדיל את כמות השימוש, השהייה והפעולות שלנו ברשת החברתית.
הסיבות לכך ברורות - כמה שיותר פעילות שלנו ברשת החברתית שלהם, זה יותר כסף והכנסות בשבילם. משום כך הרשתות הללו, שלפתח ולהפעיל אותן עולה מיליארדים, הן חינמיות לחלוטין. המקצוענים אומרים על זה: "אם אתה לא יודע מה המוצר - אתה המוצר."
אגב, בעקבות התגלית הזו מסיקים יותר ויותר חוקרים שההתמכרות היא לאו דווקא כשל בכוח הרצון של המכור אלא יותר הפרעה נוירולוגית, מה שאומר שניתן לטפל בה ככל מחלה אחרת וכך גם חשוב לעשות, אבל בשיתוף פעולה של המכור.
הנה סרטון על התמכרויות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/LtTKIDNu9i0
מה שורשי ההתמכרות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/MauV1LA8gNk
כך מתמכרים למשחקי מחשב או סמארטפון (עברית):
https://youtu.be/VSX7ziH0aZo
קדימון מרתק לסרט החובה "הדילמה החברתית" (Social dilema) בנטפליקס שסוקר את המניפולציה שמפעילות הרשתות החברתיות עלינו כמשתמשים:
https://youtu.be/uaaC57tcci0
עוקבים, לייקים וסטוריז - המשפיעים על הנוער, גם אצלנו (עברית):
https://youtu.be/TQWI_l-jfDc?long=yes
וסרט תיעודי על השיטות של גאבור מטה, מהמומחים המובילים בעולם להתמכרויות:
https://youtu.be/fMyd1QOP3mw?long=yes
אל תשאלו למה אתם כמשתמשים צריכים את הסטוריז (Stories) הנפוצים כל כך ברשתות החברתיות. מי שצריכים אותם הן האפליקציות והרשתות החברתיות והן שצריכות אותם כדי... למכר אתכם!
כי הסטוריז נולדו בפלטפורמות סנאפצ'ט, אינסטגרם, פייסבוק ועוד, בתור סרטונים קצרים או תמונות עם כותרות, שאפשרו שיתוף חוויות מיידי וספונטני, בלי לחץ שחייב את המשתמש לייצר תוכן מושלם בזמן אמת.
הסטוריז הותאמו במיוחד עבור הדור הצעיר, דור ה-Z שמעדיף תקשורת מיידית, ויזואלית והדדית. הם נולדו לאפשר ביטוי עצמי ושמירה קלה ומהנה על קשר עם חברים.
הסטוריז נועדו להיות קצרים וזמניים ובשל כך הפכו להיות סופר אטרקטיביים לצעירים. באמצעותם הם קיבלו אפשרות לשתף בחייהם וברעיונות שלהם, בלי החשש להשאיר ברשת "חותמת" קבועה, לכול החיים.
כי בתחילה הסטוריז הועלו ליממה אחת בלבד ונעלמו אחרי 24 שעות. רק בהמשך הוסיפו את האפשרות לבחור אילו סטוריז להשאיר בארכיון האישי, למי ששמחליטים ברוגע לעשות זאת.
לעתים הם אפשרו גם יצירת אינטראקציה עם העוקבים, באמצעות סקרים, שאלות או הזמנת תגובות. הסטוריז גם הכניסו ממד של יצירתיות, - עם כלי עריכה כמו פילטרים, אפקטים וסטיקרים (מדבקות דיגיטליות).
היתרונות של הסטורי בקרב הצעירים היה ברור גם להם וגם למפתחים. עבור הצעירים, היה בהם ממד של פרטיות. כי הם אפשרו בדרך כלל לשתף את העניינים עם חברים קרובים וקהלים מצומצמים יותר מאשר הפוסטים הרגילים.
גם הפלטפורמות נהנו, בעיקר מהחשש של המשתמשים להפסיד או להחמיץ עדכונים שווים, אל מול העובדה שהסטוריז נעלמים במהירות. החשש הזה הגדיל אצלם את ה"FOMO" של הצעירים ועודדה אותם לצפייה תכופה יותר ושהייה ארוכה בפלטפורמה, מה שכמובן הגדיל את ההכנסות שלה - מפרסומות, צבירת מידע, מכירת פיצ'רים מיוחדים ועוד.
גם המפרסמים והמותגים המסחריים החלו די מהר להשתמש בסטוריז כדי לקדם מוצרים ושירותים באופן שנתפס כנגיש ואותנטי יותר מסתם פרסומות.
הנה קדימון המאפשר הצצה בחטף לתרבות הסטוריז (עברית):
https://youtu.be/H4-xBQ28oIc
על התמכרויות לרשתות החברתיות (עברית):
https://youtu.be/LtTKIDNu9i0
קדימון הסרט "הדילמה החברתית" שמציג את המניפולציות שמפעילות הרשתות החברתיות על המשתמשים:
https://youtu.be/uaaC57tcci0
עוקבים, לייקים וסטוריז - המשפיעים על הנוער, גם אצלנו (עברית):
https://youtu.be/TQWI_l-jfDc?long=yes
ופרק מסדרה תיעודית על הסטוריז (עברית):
https://youtu.be/zz_GltpDb3k?long=yes
מדוע בני אדם מתנשקים ומה זה נותן לנו?
הנשיקות נולדו עוד בפרהיסטוריה ונראה שהמקור שלהן הוא עתיק הרבה יותר. לידתן של הנשיקות הייתה ככל הנראה עוד כשהיינו קופים. כן, הנשיקות הגיעו אלינו בני האדם עוד מהעידן הקופי שלנו.
אצל הקופים והציפורים, למשל, היו הנשיקות דרך להעביר מזון לעוס מאחד לשני, מאם לבנה או מציפור לגוזלים. עד לפני האוכל המתועש היו נשים לועסות מזון קשה לפעוטות.
אבל המין האנושי הפך את הנשיקות גם לדרך של הבעת חיבה וקרבה בין גבר לאישה. יש תיאוריה של חוקרים שטוענים שאנשי המערות התנשקו כדי לזהות לפי טעם הרוק, אם הם מתאימים...
ההיסטוריה האנושית כבר אימצה את הנשיקה בין אוהבים. לפחות 3500 שנה מתועדות נשיקות רומנטיות באופן היסטורי בספר הודי עתיק שנכתב בשפה הספרותית הקדומה של ההודים שנקראה "סנסקריט".
משום כך הסברה היא שהנשיקה כנשיקה הומצאה בהודו. משם סבורים החוקרים שהרומאים הפיצו את מנהג הנשיקה ברחבי אירופה וצפון אפריקה. נשיקה על השפתיים כונתה אצלם "סביום".
כיום לפחות 90% מתרבויות העולם מתנשקות.
הנשיקה משחררת לנו שלל אנדורפינים, סוגי הורמונים כמו אדרנלין, דופמין, סרוטונין ואוקסיטוצין, שמייצרים בהתאמה תחושות של הנאה, עונג, ביטחון וקשר. קראו עליהם בתגית "אנדורפין".
הנשיקה יוצרת ומשקפת את הקרבה בין אנשים. זו הסיבה שיותר ויותר אנשים מתנשקים גם בלי קשר לרומנטיקה, אלא כאקט של ידידות.
קצת סטטיסטיקות? - נשיקה שורפת 2-3 קלוריות בכל דקה, הנשיקה הארוכה בהיסטוריה נמשכה מעל 58 שעות והאדם הממוצע יבלה בחייו מעל 20 אלף דקות בנשיקות!
זו הסיבה שאנו מתנשקים:
https://youtu.be/zwRbeGXuv98
הנה הסברים לנשיקה:
https://youtu.be/HZKvYbR3S9c
מצגת וידאו על המקורות של הנשיקה:
https://youtu.be/aaUVR4_16gM
והרצאה קצרה על תולדות הנשיקות:
https://youtu.be/ixQbCXLUUj8?long=yes
הנשיקות נולדו עוד בפרהיסטוריה ונראה שהמקור שלהן הוא עתיק הרבה יותר. לידתן של הנשיקות הייתה ככל הנראה עוד כשהיינו קופים. כן, הנשיקות הגיעו אלינו בני האדם עוד מהעידן הקופי שלנו.
אצל הקופים והציפורים, למשל, היו הנשיקות דרך להעביר מזון לעוס מאחד לשני, מאם לבנה או מציפור לגוזלים. עד לפני האוכל המתועש היו נשים לועסות מזון קשה לפעוטות.
אבל המין האנושי הפך את הנשיקות גם לדרך של הבעת חיבה וקרבה בין גבר לאישה. יש תיאוריה של חוקרים שטוענים שאנשי המערות התנשקו כדי לזהות לפי טעם הרוק, אם הם מתאימים...
ההיסטוריה האנושית כבר אימצה את הנשיקה בין אוהבים. לפחות 3500 שנה מתועדות נשיקות רומנטיות באופן היסטורי בספר הודי עתיק שנכתב בשפה הספרותית הקדומה של ההודים שנקראה "סנסקריט".
משום כך הסברה היא שהנשיקה כנשיקה הומצאה בהודו. משם סבורים החוקרים שהרומאים הפיצו את מנהג הנשיקה ברחבי אירופה וצפון אפריקה. נשיקה על השפתיים כונתה אצלם "סביום".
כיום לפחות 90% מתרבויות העולם מתנשקות.
הנשיקה משחררת לנו שלל אנדורפינים, סוגי הורמונים כמו אדרנלין, דופמין, סרוטונין ואוקסיטוצין, שמייצרים בהתאמה תחושות של הנאה, עונג, ביטחון וקשר. קראו עליהם בתגית "אנדורפין".
הנשיקה יוצרת ומשקפת את הקרבה בין אנשים. זו הסיבה שיותר ויותר אנשים מתנשקים גם בלי קשר לרומנטיקה, אלא כאקט של ידידות.
קצת סטטיסטיקות? - נשיקה שורפת 2-3 קלוריות בכל דקה, הנשיקה הארוכה בהיסטוריה נמשכה מעל 58 שעות והאדם הממוצע יבלה בחייו מעל 20 אלף דקות בנשיקות!
זו הסיבה שאנו מתנשקים:
https://youtu.be/zwRbeGXuv98
הנה הסברים לנשיקה:
https://youtu.be/HZKvYbR3S9c
מצגת וידאו על המקורות של הנשיקה:
https://youtu.be/aaUVR4_16gM
והרצאה קצרה על תולדות הנשיקות:
https://youtu.be/ixQbCXLUUj8?long=yes
מהו הטעם המתוק ואיך משפיע הסוכר על המוח?
הטעם המתוק (Sweet) הוא טעם שמורגש על הלשון אם נוגעים בה חומרים כמו סוכרים פשוטים, סוגי חלבונים מסוימים ועוד.
הסוכר (Sugar), המתוק והנחשק עד כדי התמכרות, הוא בעצם שם למולקולות שנקראות פחמימות.
ישנם סוגים רבים של סוכרים בהמון מאכלים, כולל כאלה שאינם ממתקים או קינוחים. אבל מה גורם לסוכר להיות כל כך ממכר?
הסוכר מפעיל את קולטני הטעם המתוק שבלשון ומשם נשלחים אותות עד לאזור בקליפת המוח שאחראי על הטעם המתוק. הוא מפעיל את מערכת התגמול של המוח שגורמת לנו לרצות עוד מהמתוק הזה אבל גם לאובדן השליטה העצמית ותשוקה. גם במעיים יש קולטני סוכר ששולחים למוח הודעות שגורמות לגוף לייצר עוד אינסולין, כדי לעמוד בתוספת הסוכר שהגוף קיבל.
גם הסוכר, כמו אלכוהול, ניקוטין והרואין, שולח דופמין להילוך יתר וגורם לנו לחפש עוד ממנו, אם כי הוא כמובן פחות ממכר מהם. אם רק מדי פעם נמתיק בפה - זה בסדר, אבל אם נאכל באופן קבוע מזון לא מגוון ועתיר סוכר, הסוכר יתנהג קצת כמו סמים ויגרום להתמכרות מסוימת למזונות מתוקים.
כך הסוכר משפיע על המוח (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
הסוכר מסתתר במקומות לא צפויים (מתורגם):
https://youtu.be/Q4CZ81EmAsw
האם הסוכר הוא הצרה הבריאותית של העולם השבע:
https://youtu.be/o6W-wKrb4t0
מפת הטעמים שזיהתה, מעט אחרת ממה שחושבים, את אזורי הטעם שעל לשוננו (מתורגם):
https://youtu.be/hz6GULbowAk
בעיות הבריאות שבסוכר:
https://youtu.be/EFlnlGx0B5U
וסרט תיעודי שחושף את הסכנות שיש בסוכר המתוק כל כך:
https://youtu.be/K3ksKkCOgTw?long=yes
הטעם המתוק (Sweet) הוא טעם שמורגש על הלשון אם נוגעים בה חומרים כמו סוכרים פשוטים, סוגי חלבונים מסוימים ועוד.
הסוכר (Sugar), המתוק והנחשק עד כדי התמכרות, הוא בעצם שם למולקולות שנקראות פחמימות.
ישנם סוגים רבים של סוכרים בהמון מאכלים, כולל כאלה שאינם ממתקים או קינוחים. אבל מה גורם לסוכר להיות כל כך ממכר?
הסוכר מפעיל את קולטני הטעם המתוק שבלשון ומשם נשלחים אותות עד לאזור בקליפת המוח שאחראי על הטעם המתוק. הוא מפעיל את מערכת התגמול של המוח שגורמת לנו לרצות עוד מהמתוק הזה אבל גם לאובדן השליטה העצמית ותשוקה. גם במעיים יש קולטני סוכר ששולחים למוח הודעות שגורמות לגוף לייצר עוד אינסולין, כדי לעמוד בתוספת הסוכר שהגוף קיבל.
גם הסוכר, כמו אלכוהול, ניקוטין והרואין, שולח דופמין להילוך יתר וגורם לנו לחפש עוד ממנו, אם כי הוא כמובן פחות ממכר מהם. אם רק מדי פעם נמתיק בפה - זה בסדר, אבל אם נאכל באופן קבוע מזון לא מגוון ועתיר סוכר, הסוכר יתנהג קצת כמו סמים ויגרום להתמכרות מסוימת למזונות מתוקים.
כך הסוכר משפיע על המוח (מתורגם):
http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s
הסוכר מסתתר במקומות לא צפויים (מתורגם):
https://youtu.be/Q4CZ81EmAsw
האם הסוכר הוא הצרה הבריאותית של העולם השבע:
https://youtu.be/o6W-wKrb4t0
מפת הטעמים שזיהתה, מעט אחרת ממה שחושבים, את אזורי הטעם שעל לשוננו (מתורגם):
https://youtu.be/hz6GULbowAk
בעיות הבריאות שבסוכר:
https://youtu.be/EFlnlGx0B5U
וסרט תיעודי שחושף את הסכנות שיש בסוכר המתוק כל כך:
https://youtu.be/K3ksKkCOgTw?long=yes
מהי התמכרות למסכים ואיך נגמלים ממנה?
כמו כל התמכרות (Addiction), גם ההתמכרות למסכים היא תהליך שמתרחש במוחנו. הנאשמת העיקרית בה היא מערכת ההנאה שבמוח. יותר ויותר מחקרים מצאו שאנדורפינים, מרכיבי העונג שבו, הם שמייצרים חלק משמעותי מההתמכרויות הללו ובכללן גם את ההצמדות של המכורים למסכים השונים.
אין בהתמכרות למסכים ולטלפונים החכמים שום דבר חדש. למעשה, יש להתמכרות הזו שורשים שמגיעים עד לימי הטלוויזיה. זוכרים את הימים ההם, כשהורים דאגו כי ילדיהם בילו שעות ארוכות בכל יום מול הטלוויזיה ודי פיתחו התמכרות לנוחות בה הכל זורם אליהם מבלי שצריך להתאמץ?
כבר אז נולדו גם משחקי הטלוויזיה הראשונים, בהם המירו הילדים את משחקי השכונה והקופסה בהזזה של פיקסלים מצד לצד ולהשמדה של חלליות חייזרים מפוקסלות לא פחות...
ואז בא האינטרנט. הוא הקצין את התופעה, כי אם בימי המחשב הביתי היה עדיין ריסון מסוים, שנבע מעצם העובדה שבבית ממוצע היה מחשב אחד ששימש את כל בני הבית, עם הזמן הגיע שלב בו היה מחשב ששימש את הילדים, בעוד שלהורים היה מחשב או מחשבים משלהם.
זה היה האות לכניסתם בגדול של משחקי המחשב לחדר הילדים. המשחקים האלה מוטטו אז אצל הילדים הרבה מהסייגים, מהמגבלות והאיסורים שהטיל עד אז דור ההורים.
ובימי הסמארטפון - לכל איש יש שן... כחולה, כן? - הרי הטלפון החכם, למעשה מחשב לכל דבר והרבה יותר ממכר מהמחשב. הוא איתנו כל היום, כל יום, עם מיליארדי אפליקציות, רובן חינמיות וחלקן מדהימות וממכרות כהלכה.
איזה סיכוי יש למי שצוללים ונבלעים מנטלית בתוך המכשיר הזעיר והכל כך חכם הזה, שצמוד אליך כל היום וממלא כל כך הרבה תפקידים?
אצל ילדים כבר הוכחו מדעית ההשפעות על מוחם של מי שמשתמשים שעות רבות במחשב או בטלפון ויש להן השפעה רעה גם על ציוניהם במבחני חשיבה ושפה.
ועדיין - עוד הרים גדולים לפני המשתמשים. עם השנים יגיע ויתפתח הסם הדיגיטלי החדש. זה היה כשמאות מיליוני אנשים בעולם צללו לרשתות החברתיות, שהחלו לצוץ. בהתחלה הן עוד היו במחשב והכל נשמר איכשהו בשליטה. אבל כמו כל התמכרות אחרת, גם ההתמכרות הזו הלכה והשתלטה והחלה מדרדרת בהדרגה - מאובדן של זמן וקשר חברתי פיזי, לפגיעה ביכולת החשיבה ובהמשך למצבי רוח, תחושת בדידות, ל-FOMO ולדיכאון.
וכשהרשת החברתית התחברה לטלפון החכם והבוהק, אז הגיע השלב הנוכחי והדי קריטי, חשוב לומר. כשאנחנו שואבים כל כך הרבה עונג מעוד לייקים לתמונות שלנו, מעוד עוקב בטיק טוק, מתגובות לפוסט שהעלינו, מהתלהבות שנרשמת מול עינינו לסטורי שהעלינו ומכל שאר מחזקי הדופמין והאנדורפינים - אנחנו בסכנת התמכרות. בצידה יש גם נטישה של קשרים חברתיים אמיתיים ועוד המון תופעות לוואי.
וכשכמות הזמן והאנרגיה שאנו משקיעים ברשתות הללו הולכת וגוברת, הסכנה הזו די מהר הופכת לעובדה. מצד מפתחי הרשתות החברתיות והאפליקציות הממכרות הללו, אגב, מדובר באלמנט שהם מעודדים ומתדלקים בממון אדיר. הוא נקרא אנגייג'מנט (Engagement) ובפשטות ניתן לומר שככל שיהיו יותר זמן ומגע בינינו לבין הפלטפורמה שלהם, ההכנסות שלהם יגדלו.
וידוע שאנחנו מקבלים ברשתות החברתיות את הכל בחינם, מה שאומר בקלישאה המודרנית שאנחנו הסחורה.
ובל נשכח שגם משחקי המחשב לא ממש נעלמו. בסמרטפונים שלנו רצים משחקים מדהימים, בכל רגע פנוי. משחקי המחשב הופכים לענף ספורט ובקרוב במשחקים האולימפיים. באולמות הפצ'ינקו ביפן, שורצים ערב ערב עשרות אלפי צעירים, הבאים לשחק במכונות המשחקים הרבות. חלקם הגדול מכור למשחקים האלה. גם בתום יום עבודה מפרך, הם לא יכולים שלא להגיע ולשבת אל מול המסכים, עד שעיניהם נעצמות מעייפות ולא פעם גם אחרי זה.
הקצה של התופעה הם כמובן ה"היקי קומורי", המכורים הקשים שגם הם מיפן. אלו בני נוער וצעירים שכלל לא יוצאים מחדרם ומעבירים ליטרלי את כל זמנם מול המסך - בגלישה באינטרנט, במשחקי מחשב ובצפייה בסרטים. הם המכורים הקשים ביותר. אין להם חיים מחוץ להתמכרות הזו.
#איך נגמלים ממסכים?
גמילה מהתמכרות למחשב או לטלפון, שגם הוא מחשב, היא תהליך איטי והדרגתי. אין בה תרופות פלא וכמובן שמכורים קשים יצטרכו טיפול, או לפחות קבוצת תמיכה, דוגמת "מכורים אנונימיים" ודומיהן.
אבל אם אתם מכורים קלים יותר, התחילו בהדרגה בהחלפת הפעילויות שלכם. במקום המחשב, התחילו לעסוק בפעילויות מהנות אחרות, כמו ספורט, בישול, הליכה, טיול בחוף הים ועוד. הרעיון הכללי הוא להמיר הנאה בהנאה. כמה שפחות אלקטרוניקה כגון משחקים במחשב, בקונסולות, הטלוויזיה, והנייד. התחילו בנטישה שלהם לשעתיים בכל יום ובכל חודש, הוסיפו שעה נוספת לזמן המוקדש לדברים אחרים.
כך תתרגלו לאט לאט לחיים שמחוץ למסך, לבני אדם אמיתיים ואפילו לטבע. בהצלחה!
מי אמר התמכרות לטלפון?
https://youtu.be/NUMa0QkPzns
מה קורה לילדים בהתמכרות למסכים (עברית):
https://youtu.be/d_zDMfgfsbE
כך נהנה המכור לטלפון מחייו (ללא מילים):
https://youtu.be/d3YoctwBM10
אחד מכל ארבעה מכור לטלפון שלו בישראל (עברית):
https://youtu.be/bLHMSHNBF9g
אם כבר הרבה מסך אז מאוד חשוב מה עושים בו (עברית):
https://youtu.be/7Zqu0zYyMY0
כתבת טלוויזיה מצוינת על התמכרות הנוער למסכים (עברית):
https://youtu.be/qobSegSwsBk?long=yes
כמו כל התמכרות (Addiction), גם ההתמכרות למסכים היא תהליך שמתרחש במוחנו. הנאשמת העיקרית בה היא מערכת ההנאה שבמוח. יותר ויותר מחקרים מצאו שאנדורפינים, מרכיבי העונג שבו, הם שמייצרים חלק משמעותי מההתמכרויות הללו ובכללן גם את ההצמדות של המכורים למסכים השונים.
אין בהתמכרות למסכים ולטלפונים החכמים שום דבר חדש. למעשה, יש להתמכרות הזו שורשים שמגיעים עד לימי הטלוויזיה. זוכרים את הימים ההם, כשהורים דאגו כי ילדיהם בילו שעות ארוכות בכל יום מול הטלוויזיה ודי פיתחו התמכרות לנוחות בה הכל זורם אליהם מבלי שצריך להתאמץ?
כבר אז נולדו גם משחקי הטלוויזיה הראשונים, בהם המירו הילדים את משחקי השכונה והקופסה בהזזה של פיקסלים מצד לצד ולהשמדה של חלליות חייזרים מפוקסלות לא פחות...
ואז בא האינטרנט. הוא הקצין את התופעה, כי אם בימי המחשב הביתי היה עדיין ריסון מסוים, שנבע מעצם העובדה שבבית ממוצע היה מחשב אחד ששימש את כל בני הבית, עם הזמן הגיע שלב בו היה מחשב ששימש את הילדים, בעוד שלהורים היה מחשב או מחשבים משלהם.
זה היה האות לכניסתם בגדול של משחקי המחשב לחדר הילדים. המשחקים האלה מוטטו אז אצל הילדים הרבה מהסייגים, מהמגבלות והאיסורים שהטיל עד אז דור ההורים.
ובימי הסמארטפון - לכל איש יש שן... כחולה, כן? - הרי הטלפון החכם, למעשה מחשב לכל דבר והרבה יותר ממכר מהמחשב. הוא איתנו כל היום, כל יום, עם מיליארדי אפליקציות, רובן חינמיות וחלקן מדהימות וממכרות כהלכה.
איזה סיכוי יש למי שצוללים ונבלעים מנטלית בתוך המכשיר הזעיר והכל כך חכם הזה, שצמוד אליך כל היום וממלא כל כך הרבה תפקידים?
אצל ילדים כבר הוכחו מדעית ההשפעות על מוחם של מי שמשתמשים שעות רבות במחשב או בטלפון ויש להן השפעה רעה גם על ציוניהם במבחני חשיבה ושפה.
ועדיין - עוד הרים גדולים לפני המשתמשים. עם השנים יגיע ויתפתח הסם הדיגיטלי החדש. זה היה כשמאות מיליוני אנשים בעולם צללו לרשתות החברתיות, שהחלו לצוץ. בהתחלה הן עוד היו במחשב והכל נשמר איכשהו בשליטה. אבל כמו כל התמכרות אחרת, גם ההתמכרות הזו הלכה והשתלטה והחלה מדרדרת בהדרגה - מאובדן של זמן וקשר חברתי פיזי, לפגיעה ביכולת החשיבה ובהמשך למצבי רוח, תחושת בדידות, ל-FOMO ולדיכאון.
וכשהרשת החברתית התחברה לטלפון החכם והבוהק, אז הגיע השלב הנוכחי והדי קריטי, חשוב לומר. כשאנחנו שואבים כל כך הרבה עונג מעוד לייקים לתמונות שלנו, מעוד עוקב בטיק טוק, מתגובות לפוסט שהעלינו, מהתלהבות שנרשמת מול עינינו לסטורי שהעלינו ומכל שאר מחזקי הדופמין והאנדורפינים - אנחנו בסכנת התמכרות. בצידה יש גם נטישה של קשרים חברתיים אמיתיים ועוד המון תופעות לוואי.
וכשכמות הזמן והאנרגיה שאנו משקיעים ברשתות הללו הולכת וגוברת, הסכנה הזו די מהר הופכת לעובדה. מצד מפתחי הרשתות החברתיות והאפליקציות הממכרות הללו, אגב, מדובר באלמנט שהם מעודדים ומתדלקים בממון אדיר. הוא נקרא אנגייג'מנט (Engagement) ובפשטות ניתן לומר שככל שיהיו יותר זמן ומגע בינינו לבין הפלטפורמה שלהם, ההכנסות שלהם יגדלו.
וידוע שאנחנו מקבלים ברשתות החברתיות את הכל בחינם, מה שאומר בקלישאה המודרנית שאנחנו הסחורה.
ובל נשכח שגם משחקי המחשב לא ממש נעלמו. בסמרטפונים שלנו רצים משחקים מדהימים, בכל רגע פנוי. משחקי המחשב הופכים לענף ספורט ובקרוב במשחקים האולימפיים. באולמות הפצ'ינקו ביפן, שורצים ערב ערב עשרות אלפי צעירים, הבאים לשחק במכונות המשחקים הרבות. חלקם הגדול מכור למשחקים האלה. גם בתום יום עבודה מפרך, הם לא יכולים שלא להגיע ולשבת אל מול המסכים, עד שעיניהם נעצמות מעייפות ולא פעם גם אחרי זה.
הקצה של התופעה הם כמובן ה"היקי קומורי", המכורים הקשים שגם הם מיפן. אלו בני נוער וצעירים שכלל לא יוצאים מחדרם ומעבירים ליטרלי את כל זמנם מול המסך - בגלישה באינטרנט, במשחקי מחשב ובצפייה בסרטים. הם המכורים הקשים ביותר. אין להם חיים מחוץ להתמכרות הזו.
#איך נגמלים ממסכים?
גמילה מהתמכרות למחשב או לטלפון, שגם הוא מחשב, היא תהליך איטי והדרגתי. אין בה תרופות פלא וכמובן שמכורים קשים יצטרכו טיפול, או לפחות קבוצת תמיכה, דוגמת "מכורים אנונימיים" ודומיהן.
אבל אם אתם מכורים קלים יותר, התחילו בהדרגה בהחלפת הפעילויות שלכם. במקום המחשב, התחילו לעסוק בפעילויות מהנות אחרות, כמו ספורט, בישול, הליכה, טיול בחוף הים ועוד. הרעיון הכללי הוא להמיר הנאה בהנאה. כמה שפחות אלקטרוניקה כגון משחקים במחשב, בקונסולות, הטלוויזיה, והנייד. התחילו בנטישה שלהם לשעתיים בכל יום ובכל חודש, הוסיפו שעה נוספת לזמן המוקדש לדברים אחרים.
כך תתרגלו לאט לאט לחיים שמחוץ למסך, לבני אדם אמיתיים ואפילו לטבע. בהצלחה!
מי אמר התמכרות לטלפון?
https://youtu.be/NUMa0QkPzns
מה קורה לילדים בהתמכרות למסכים (עברית):
https://youtu.be/d_zDMfgfsbE
כך נהנה המכור לטלפון מחייו (ללא מילים):
https://youtu.be/d3YoctwBM10
אחד מכל ארבעה מכור לטלפון שלו בישראל (עברית):
https://youtu.be/bLHMSHNBF9g
אם כבר הרבה מסך אז מאוד חשוב מה עושים בו (עברית):
https://youtu.be/7Zqu0zYyMY0
כתבת טלוויזיה מצוינת על התמכרות הנוער למסכים (עברית):
https://youtu.be/qobSegSwsBk?long=yes
למה צריך ליצנים רפואיים בבית חולים ומה הם עושים?
הליצן הרפואי הוא אדם שמסתובב בבית החולים ומשעשע חולים ובמיוחד ילדים בבדיחות וצחוק. ההומור והצחוק, קובע המחקר המדעי, מפחיתים פחדים, מסיחים את הדעת מהכאבים ועוזרים לחולים להבריא מהר יותר. חוקרי מוח ודאי יסבירו היטב הממצאים המחקריים שמצביעים על הדופמינים והאנדורפינים שמשתחררים אצל החולה הצוחק ועל כמה שהמוח "נהנה" מהצחוק, עד כדי יצירת תהליך אופטימי, היוצר שיפור בריאותי.
כן. זה שוב הכוח המדהים של הגוף-נפש.
הליצן בבית החולים עוסק בליצנות רפואית. הליצנים הרפואיים משתמשים בהומור כדי לסייע לחולים לריפוי ולשיפור המצב והתפקוד שלהם.
ראשון הליצנים הרפואיים ומי שלימד את עולם הרפואה עד כמה הומור וצחוק יכולים לסייע בריפוי, הוא פאטש אדמס, רופא אמריקאי שהפך את הליצנות והצחוק למקצועו הרפואי, במקום הרפואה הרגילה.
אבל מי שאחראי לכך שהומור הפך לכלי עבודה מקובל בריפוי והקלה על חולים, הוא מייקל כריסטנסן, אמריקאי שאמר: "אם החולים לא יגיעו לקרקס, הקרקס יגיע אליהם".
אותו כריסטנסן יצר תכנית לה קרא "יחידת הליצנות הרפואית של קרקס התפוח הגדול". אפילו השם משעשע... בפרויקט שלו הוא הכניס בשנת 1986 ליצנים רפואיים לעבודה בבתי חולים בניו יורק. די מהר נמצא שההומור הביא לשיפור של ממש באיכות חייהם של החולים במהלך האישפוז ולזירוז בהבראתם.
בדיעבד מייקל כריסטנסן יכול להיחשב כמי שברא את המקצוע הזה. הפרויקט הראשון בניו יורק היה הצלחה והביא להרחבה של הליצנות הרפואית, לבתי חולים רבים בעולם.
הנה ליצן רפואי בעבודה (עברית):
http://youtu.be/dp52N_MOp2M
ליצנית רפואית בעבודה:
https://youtu.be/qJXgNTvS-Nk
סרט על הליצן הרפואי הראשון ומי שהתחיל את התחום (עברית):
https://youtu.be/8FfU493oZs4
ליצן רפואי עם זקן (עברית):
https://youtu.be/IRWh4ZcMh9g
כך לומדים להיות ליצנים רפואיים (עברית):
https://youtu.be/6f898gbSuw0
והדוקטור הראשון בישראל לליצנות רפואית (עברית):
https://youtu.be/AkMHNmv2ml4?long=yes
הליצן הרפואי הוא אדם שמסתובב בבית החולים ומשעשע חולים ובמיוחד ילדים בבדיחות וצחוק. ההומור והצחוק, קובע המחקר המדעי, מפחיתים פחדים, מסיחים את הדעת מהכאבים ועוזרים לחולים להבריא מהר יותר. חוקרי מוח ודאי יסבירו היטב הממצאים המחקריים שמצביעים על הדופמינים והאנדורפינים שמשתחררים אצל החולה הצוחק ועל כמה שהמוח "נהנה" מהצחוק, עד כדי יצירת תהליך אופטימי, היוצר שיפור בריאותי.
כן. זה שוב הכוח המדהים של הגוף-נפש.
הליצן בבית החולים עוסק בליצנות רפואית. הליצנים הרפואיים משתמשים בהומור כדי לסייע לחולים לריפוי ולשיפור המצב והתפקוד שלהם.
ראשון הליצנים הרפואיים ומי שלימד את עולם הרפואה עד כמה הומור וצחוק יכולים לסייע בריפוי, הוא פאטש אדמס, רופא אמריקאי שהפך את הליצנות והצחוק למקצועו הרפואי, במקום הרפואה הרגילה.
אבל מי שאחראי לכך שהומור הפך לכלי עבודה מקובל בריפוי והקלה על חולים, הוא מייקל כריסטנסן, אמריקאי שאמר: "אם החולים לא יגיעו לקרקס, הקרקס יגיע אליהם".
אותו כריסטנסן יצר תכנית לה קרא "יחידת הליצנות הרפואית של קרקס התפוח הגדול". אפילו השם משעשע... בפרויקט שלו הוא הכניס בשנת 1986 ליצנים רפואיים לעבודה בבתי חולים בניו יורק. די מהר נמצא שההומור הביא לשיפור של ממש באיכות חייהם של החולים במהלך האישפוז ולזירוז בהבראתם.
בדיעבד מייקל כריסטנסן יכול להיחשב כמי שברא את המקצוע הזה. הפרויקט הראשון בניו יורק היה הצלחה והביא להרחבה של הליצנות הרפואית, לבתי חולים רבים בעולם.
הנה ליצן רפואי בעבודה (עברית):
http://youtu.be/dp52N_MOp2M
ליצנית רפואית בעבודה:
https://youtu.be/qJXgNTvS-Nk
סרט על הליצן הרפואי הראשון ומי שהתחיל את התחום (עברית):
https://youtu.be/8FfU493oZs4
ליצן רפואי עם זקן (עברית):
https://youtu.be/IRWh4ZcMh9g
כך לומדים להיות ליצנים רפואיים (עברית):
https://youtu.be/6f898gbSuw0
והדוקטור הראשון בישראל לליצנות רפואית (עברית):
https://youtu.be/AkMHNmv2ml4?long=yes
איך פועלים משככי הכאבים?
הכאב הוא צורה שבה הגוף החי מפנה את תשומת הלב לבעיה חמורה כלשהי בו. לא פעם הגוף מתקשה להפחית או להפסיק את רמת הכאב ולכן השתמש המין האנושי מאז ומתמיד בשיטות ותרופות שנועדו להפחית את רמת הכאב שאנו חשים.
בימי קדם היו אלה בעיקר עשבי מרפא ורקיחות של חומרים טבעיים שהתגלו כיעילים בהפחתת כאב. בהמשך, נעשה לא פעם שימוש באלכוהול, בחומרי הרדמה או בסמים, בכדי להביא לעירפול חושים, עד למצב של חוסר הכרה.
בסין השתמשו בדיקור במחטים, שיטה שנקראת אקופונקטורה, לשיכוך הכאב. במערב היה גם שימוש בהיפנוזה רפואית לשם כך. שיטה טבעית מודרנית היא הליצנות הרפואית, שבה משתמשים בכוחם של ההומור והצחוק להפחתת כאב, לאחר שהתגלה שהם מייצרים הורמוני אנדורפין, הידועים כמשככי כאבים טבעיים שנוצרים בגוף.
בעולם התרופות המודרניות מיוצרים כיום משככי כאבים (Painkillers) משוכללים, שמחקר רב התבצע בכדי לפתחם. משככי הכאבים הללו הם ללא ספק סוג התרופות הנפוץ והשימושי ביותר. בעידן המודרני הפכנו במידה כזו או אחרת לתלויים בהם, בכדי להתמודד עם כאב. לצערנו, יש גם מי שמתמכרים להם, אבל זה כבר סיפור אחר.
איך באמת עובדים משככי הכאבים הללו?
מאז אמצע המאה ה-20, לאחר שהתגלו תופעות לוואי קשות שגרמו משככי כאבים מוקדמים יותר, התרכזו היצרנים בשימוש בפרצטמול, שלא נמצאו בו תופעות לוואי. עובדה זו הפכה אותו מאז למשכך הכאבים הפופולארי ביותר בעולם, בעיקר אגב, להורדת החום. מרבית משככי הכאבים הנפוצים כיום, כמו אקמול, או דקסמול, מתבססים על פרצטמול ויש ויכוחים כיצד בדיוק הוא עובד.
ההשערה המרכזית היא שהפרצטמול נכנס לשימוש בדרך כלל, כשאנו חשים כאב ולא פעם כזה המלווה בעליית חום. זה קורה לרוב כשאנו סובלים מזיהום, דלקת או כאב ראש. הגורמים לכל אלה הם פרוסטגלנדינים, הורמונים שמצויים ברקמות שבאיברי גופנו.
הפרוסטגלנדינים שבמוח נוטים להתפרק, כל אימת שאנו סובלים מזיהום או דלקת. הם מתפרקים לחומצה ארכיונית, שהיא מה שיוצר אצלנו את הכאב.
הכאב הוא תחושה טבעית, שללא משכך כאבים גורמת לנו סבל רב. נטילת פרצטמול עושה פעולה הפוכה לפירוק הפרוסטגלנדינים לאותה חומצה ארכיונית. בפעולתו, "מתלבש" החומר הפעיל שבמשכך הכאבים הזה על הפרוסטגלנדינים ומונע את פירוקם לאותה חומצה. באופן זה הוא מונע את התפשטות תחושת הכאב ומפחית את הכאב. גם תרופות חזקות יותר, כמו אספירין ואיבופרופן, פועלות על הפרוסטגלנדינים, אך בשיטות שונות.
הנה הסבר כימי מתורגם לפעולת משככי הכאבים (מתורגם):
https://youtu.be/9mcuIc5O-DE
אבל איך משככי הכאבים מגיעים למקום בגוף שבו הם צריכים לפעול? (מתורגם)
https://youtu.be/uOcpsXMJcJk
כך פועל האספירין, משכך הכאבים הכי מפורסם:
https://youtu.be/cptI2ec1I44
והכי קדום (מתורגם):
https://youtu.be/uRhkDN2WjzI
הכאב הוא צורה שבה הגוף החי מפנה את תשומת הלב לבעיה חמורה כלשהי בו. לא פעם הגוף מתקשה להפחית או להפסיק את רמת הכאב ולכן השתמש המין האנושי מאז ומתמיד בשיטות ותרופות שנועדו להפחית את רמת הכאב שאנו חשים.
בימי קדם היו אלה בעיקר עשבי מרפא ורקיחות של חומרים טבעיים שהתגלו כיעילים בהפחתת כאב. בהמשך, נעשה לא פעם שימוש באלכוהול, בחומרי הרדמה או בסמים, בכדי להביא לעירפול חושים, עד למצב של חוסר הכרה.
בסין השתמשו בדיקור במחטים, שיטה שנקראת אקופונקטורה, לשיכוך הכאב. במערב היה גם שימוש בהיפנוזה רפואית לשם כך. שיטה טבעית מודרנית היא הליצנות הרפואית, שבה משתמשים בכוחם של ההומור והצחוק להפחתת כאב, לאחר שהתגלה שהם מייצרים הורמוני אנדורפין, הידועים כמשככי כאבים טבעיים שנוצרים בגוף.
בעולם התרופות המודרניות מיוצרים כיום משככי כאבים (Painkillers) משוכללים, שמחקר רב התבצע בכדי לפתחם. משככי הכאבים הללו הם ללא ספק סוג התרופות הנפוץ והשימושי ביותר. בעידן המודרני הפכנו במידה כזו או אחרת לתלויים בהם, בכדי להתמודד עם כאב. לצערנו, יש גם מי שמתמכרים להם, אבל זה כבר סיפור אחר.
איך באמת עובדים משככי הכאבים הללו?
מאז אמצע המאה ה-20, לאחר שהתגלו תופעות לוואי קשות שגרמו משככי כאבים מוקדמים יותר, התרכזו היצרנים בשימוש בפרצטמול, שלא נמצאו בו תופעות לוואי. עובדה זו הפכה אותו מאז למשכך הכאבים הפופולארי ביותר בעולם, בעיקר אגב, להורדת החום. מרבית משככי הכאבים הנפוצים כיום, כמו אקמול, או דקסמול, מתבססים על פרצטמול ויש ויכוחים כיצד בדיוק הוא עובד.
ההשערה המרכזית היא שהפרצטמול נכנס לשימוש בדרך כלל, כשאנו חשים כאב ולא פעם כזה המלווה בעליית חום. זה קורה לרוב כשאנו סובלים מזיהום, דלקת או כאב ראש. הגורמים לכל אלה הם פרוסטגלנדינים, הורמונים שמצויים ברקמות שבאיברי גופנו.
הפרוסטגלנדינים שבמוח נוטים להתפרק, כל אימת שאנו סובלים מזיהום או דלקת. הם מתפרקים לחומצה ארכיונית, שהיא מה שיוצר אצלנו את הכאב.
הכאב הוא תחושה טבעית, שללא משכך כאבים גורמת לנו סבל רב. נטילת פרצטמול עושה פעולה הפוכה לפירוק הפרוסטגלנדינים לאותה חומצה ארכיונית. בפעולתו, "מתלבש" החומר הפעיל שבמשכך הכאבים הזה על הפרוסטגלנדינים ומונע את פירוקם לאותה חומצה. באופן זה הוא מונע את התפשטות תחושת הכאב ומפחית את הכאב. גם תרופות חזקות יותר, כמו אספירין ואיבופרופן, פועלות על הפרוסטגלנדינים, אך בשיטות שונות.
הנה הסבר כימי מתורגם לפעולת משככי הכאבים (מתורגם):
https://youtu.be/9mcuIc5O-DE
אבל איך משככי הכאבים מגיעים למקום בגוף שבו הם צריכים לפעול? (מתורגם)
https://youtu.be/uOcpsXMJcJk
כך פועל האספירין, משכך הכאבים הכי מפורסם:
https://youtu.be/cptI2ec1I44
והכי קדום (מתורגם):
https://youtu.be/uRhkDN2WjzI
מה קורה לנו במוח כשאנו מתמכרים?
ההתמכרות בחברה המודרנית היא אחת הצרות המסוכנות לכולנו. אין מי שמוגן בפני התמכרות לסמים, אלכוהול ותרופות, לצד הימורים, קניות, אינטרנט, ספורט, שוקולד ועוד. מספיק שננסה מהם ואנו נופלים במהירות למלכודת.
הדברים הממכרים האלה משתלטים עלינו והופכים במהירות מהרגל ומבחירה להתמכרות של ממש. כך, עד שלא נהמר, נעשה "שופינג" או נחסל חבילת שוקולד שלמה - לא נהיה מסופקים.
אבל מה קורה למתמכרים כשהם מתמכרים ואינם מסוגלים לעצור?
אז ככה - בהתמכרות מתרגלים המתמכרים לחומר הממכר ומפתחים סוג של סבילות אליו. משום כך חשים המתמכרים צורך מתמיד להגדיל את כמות החומר הזה, כדי שיוכלו להמשיך ו"ליהנות ממנו"...
שינויים כימיים במוח של המכור הם שיוצרים את ההתמכרות. תחושת העונג, הקטנת המתח והפחתת החרדה שמביאים אתם הסמים בהתחלה, משפיעים על הפרשת חומר בשם דופמין במוחנו. התוצאה של ריבוי הדופאמין הזה היא שבמוחנו מופעלת בצורה לא מבוקרת רשת עצבית שנועדה להבטיח את ההישרדות שלנו ונקראת "מערכת התגמול".
זו הסיבה לתחושת ה"היי" שחש מי שצורך סמים ושכל כך ממכרת. זו אשליה כמובן, אבל לא מעט נופלים בה ומשחזרים את התחושה הזו בצריכה הולכת וגוברת של החומרים ההרסניים הללו.
סמים ממכרים כמו אלכוהול, קוקאין, הרואין וגם ניקוטין מפעילים בדיוק את המערכת הזו ויוצרים התמכרות.
כי המכורים הולכים ומפתחים תלות בסם, במשקה או בחומר הממכר ונזקקים לכמויות גדולות יותר ויותר ממנו. לא זו בלבד שהם אינם יכולים להפסיק לצרוך את החומר - הם הופך שבויים בידיו ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו.
אגב, מחקרים שונים גילו שלהתמכרות הזו חשופים בעיקר אנשים שמצויים בתקופה קשה בחייהם. כן, זה אולי מפתיע ומנוגד לכל מה ששמעתם בעבר, אבל אלה לא הסמים, הפורנוגרפיה או האלכוהול שמובילים אוטומטית להתמכרות להם, אלא התפקיד שהם ממלאים בחייו של אדם שמצוי בתקופה לא טובה, למשל של בדידות, של משבר, ריקנות גדולה, דיכאון וכדומה.
הם פשוט מוציאים אותו זמנית משם ומעניקים לו את תחושת העונג, דרך הדופמין והאנדורפינים שהמוח מפריש. הם עושים לו טוב והוא רוצה עוד.
כך, על אף שהם יודעים את הנזק שההתמכרות גורמת להם, בשלב מסוים המכורים אינם יכולים לעצור את התלות וההגדלה שהגוף המכור כופה עליהם לצרוך. כשהחומרים הולכים ושואבים ממנו את הכוח, אותו גוף הולך ונהרס.
בהתמכרות המחמירה גם הנפש של המכור אינה שולטת יותר בחייו. הסם, האלכוהול או התאווה הלא נשלטת להמר, לשתות, לעשן ולצרוך עוד מהדברים הממכרים הללו - כל אלו עומדים במרכז חייו. עד כדי כך הם שולטים בו עד שרגע אחרי שסיפק את הצורך שלו בהם, הוא מתעורר מחדש ומתחיל את המירוץ אל הפעם הבאה, למנה הבאה, לבקבוק הבא...
אגב, מי שיודעים את זה הכי טוב הם סוחרי סמים. הם נותנים לנו לא פעם את המנות הראשונות בחינם. הסיבה היא שהם יודעים שאחרי פעמיים-שלוש של "כיף" ו"היי" כאלו, מי שחווה אותם, במיוחד מי שחייו תלושים, דכאוניים, או ריקניים כרגע, ירצה עוד ועוד מהחומר המרגש שחווה. הוא הופך למכור ויצטרך סכומי כסף רבים לממן את מתנות הסם שקיבל בחינם בהתחלה. מכאן הדרך פתוחה לפשע ולהסתבכויות רבות אחרות. אבל מה אכפת ל"דילר"(סוחר הסמים) - כל מה שהוא צריך לעשות עכשיו הוא לאסוף את הכסף שהמכור ממטיר עליו, כדי לקבל את מה שהוא מוכרח.
כשמדובר בחומרים נרקוטיים, כמו סמים למשל, תהליך הגמילה מחומרים כאלה יהפוך לקשה יותר ויותר, ככל שההתמכרות קשה.
לא זו בלבד שלרבים מהמכורים קשה להיגמל והם חוזרים שוב ושוב אל החומר שהתמכרו אליו, בכל פעם שהם מנסים להיגמל, הם סובלים מתסמונת של נסיגה שזכתה לכינויים כמו "קריז", "קולד טורקי" או שגעון. הקריז הזה, לא עלינו, גורם לקשיים רבים בגמילה ולמגוון של בעיות גופניות ונפשיות במהלכה.
כך סמים משחקים לנו עם המוח (מתורגם):
https://youtu.be/8qK0hxuXOC8
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
החיבה שלנו לסוכר מדגימה איך נוצרת התמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/lEXBxijQREo
מה המדע יודע לומר על הדופמין והתלות שלנו בחומרים הממכרים:
https://youtu.be/JVQy-LUE9Ss
הסבר על ההתמכרות וכיצד המוח עובד בה:
https://youtu.be/gGROBb43l0A
כך מתחילה ההתמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/-mFGyhWMLV0
הגמילה היא קשה כי המוח שלנו עובד אחרת:
https://youtu.be/ElEHTxGFdxk
והרצאת טד מרתקת ומסעירה על התמכרויות ועל הדרך היפה להילחם בהם ב... אהבה (מתורגם):
https://youtu.be/PY9DcIMGxMs?long=yes
ההתמכרות בחברה המודרנית היא אחת הצרות המסוכנות לכולנו. אין מי שמוגן בפני התמכרות לסמים, אלכוהול ותרופות, לצד הימורים, קניות, אינטרנט, ספורט, שוקולד ועוד. מספיק שננסה מהם ואנו נופלים במהירות למלכודת.
הדברים הממכרים האלה משתלטים עלינו והופכים במהירות מהרגל ומבחירה להתמכרות של ממש. כך, עד שלא נהמר, נעשה "שופינג" או נחסל חבילת שוקולד שלמה - לא נהיה מסופקים.
אבל מה קורה למתמכרים כשהם מתמכרים ואינם מסוגלים לעצור?
אז ככה - בהתמכרות מתרגלים המתמכרים לחומר הממכר ומפתחים סוג של סבילות אליו. משום כך חשים המתמכרים צורך מתמיד להגדיל את כמות החומר הזה, כדי שיוכלו להמשיך ו"ליהנות ממנו"...
שינויים כימיים במוח של המכור הם שיוצרים את ההתמכרות. תחושת העונג, הקטנת המתח והפחתת החרדה שמביאים אתם הסמים בהתחלה, משפיעים על הפרשת חומר בשם דופמין במוחנו. התוצאה של ריבוי הדופאמין הזה היא שבמוחנו מופעלת בצורה לא מבוקרת רשת עצבית שנועדה להבטיח את ההישרדות שלנו ונקראת "מערכת התגמול".
זו הסיבה לתחושת ה"היי" שחש מי שצורך סמים ושכל כך ממכרת. זו אשליה כמובן, אבל לא מעט נופלים בה ומשחזרים את התחושה הזו בצריכה הולכת וגוברת של החומרים ההרסניים הללו.
סמים ממכרים כמו אלכוהול, קוקאין, הרואין וגם ניקוטין מפעילים בדיוק את המערכת הזו ויוצרים התמכרות.
כי המכורים הולכים ומפתחים תלות בסם, במשקה או בחומר הממכר ונזקקים לכמויות גדולות יותר ויותר ממנו. לא זו בלבד שהם אינם יכולים להפסיק לצרוך את החומר - הם הופך שבויים בידיו ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו.
אגב, מחקרים שונים גילו שלהתמכרות הזו חשופים בעיקר אנשים שמצויים בתקופה קשה בחייהם. כן, זה אולי מפתיע ומנוגד לכל מה ששמעתם בעבר, אבל אלה לא הסמים, הפורנוגרפיה או האלכוהול שמובילים אוטומטית להתמכרות להם, אלא התפקיד שהם ממלאים בחייו של אדם שמצוי בתקופה לא טובה, למשל של בדידות, של משבר, ריקנות גדולה, דיכאון וכדומה.
הם פשוט מוציאים אותו זמנית משם ומעניקים לו את תחושת העונג, דרך הדופמין והאנדורפינים שהמוח מפריש. הם עושים לו טוב והוא רוצה עוד.
כך, על אף שהם יודעים את הנזק שההתמכרות גורמת להם, בשלב מסוים המכורים אינם יכולים לעצור את התלות וההגדלה שהגוף המכור כופה עליהם לצרוך. כשהחומרים הולכים ושואבים ממנו את הכוח, אותו גוף הולך ונהרס.
בהתמכרות המחמירה גם הנפש של המכור אינה שולטת יותר בחייו. הסם, האלכוהול או התאווה הלא נשלטת להמר, לשתות, לעשן ולצרוך עוד מהדברים הממכרים הללו - כל אלו עומדים במרכז חייו. עד כדי כך הם שולטים בו עד שרגע אחרי שסיפק את הצורך שלו בהם, הוא מתעורר מחדש ומתחיל את המירוץ אל הפעם הבאה, למנה הבאה, לבקבוק הבא...
אגב, מי שיודעים את זה הכי טוב הם סוחרי סמים. הם נותנים לנו לא פעם את המנות הראשונות בחינם. הסיבה היא שהם יודעים שאחרי פעמיים-שלוש של "כיף" ו"היי" כאלו, מי שחווה אותם, במיוחד מי שחייו תלושים, דכאוניים, או ריקניים כרגע, ירצה עוד ועוד מהחומר המרגש שחווה. הוא הופך למכור ויצטרך סכומי כסף רבים לממן את מתנות הסם שקיבל בחינם בהתחלה. מכאן הדרך פתוחה לפשע ולהסתבכויות רבות אחרות. אבל מה אכפת ל"דילר"(סוחר הסמים) - כל מה שהוא צריך לעשות עכשיו הוא לאסוף את הכסף שהמכור ממטיר עליו, כדי לקבל את מה שהוא מוכרח.
כשמדובר בחומרים נרקוטיים, כמו סמים למשל, תהליך הגמילה מחומרים כאלה יהפוך לקשה יותר ויותר, ככל שההתמכרות קשה.
לא זו בלבד שלרבים מהמכורים קשה להיגמל והם חוזרים שוב ושוב אל החומר שהתמכרו אליו, בכל פעם שהם מנסים להיגמל, הם סובלים מתסמונת של נסיגה שזכתה לכינויים כמו "קריז", "קולד טורקי" או שגעון. הקריז הזה, לא עלינו, גורם לקשיים רבים בגמילה ולמגוון של בעיות גופניות ונפשיות במהלכה.
כך סמים משחקים לנו עם המוח (מתורגם):
https://youtu.be/8qK0hxuXOC8
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
החיבה שלנו לסוכר מדגימה איך נוצרת התמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/lEXBxijQREo
מה המדע יודע לומר על הדופמין והתלות שלנו בחומרים הממכרים:
https://youtu.be/JVQy-LUE9Ss
הסבר על ההתמכרות וכיצד המוח עובד בה:
https://youtu.be/gGROBb43l0A
כך מתחילה ההתמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/-mFGyhWMLV0
הגמילה היא קשה כי המוח שלנו עובד אחרת:
https://youtu.be/ElEHTxGFdxk
והרצאת טד מרתקת ומסעירה על התמכרויות ועל הדרך היפה להילחם בהם ב... אהבה (מתורגם):
https://youtu.be/PY9DcIMGxMs?long=yes
