שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה קורה לנו במוח כשאנו מתמכרים?
ההתמכרות בחברה המודרנית היא אחת הצרות המסוכנות לכולנו. אין מי שמוגן בפני התמכרות לסמים, אלכוהול ותרופות, לצד הימורים, קניות, אינטרנט, ספורט, שוקולד ועוד. מספיק שננסה מהם ואנו נופלים במהירות למלכודת.
הדברים הממכרים האלה משתלטים עלינו והופכים במהירות מהרגל ומבחירה להתמכרות של ממש. כך, עד שלא נהמר, נעשה "שופינג" או נחסל חבילת שוקולד שלמה - לא נהיה מסופקים.
אבל מה קורה למתמכרים כשהם מתמכרים ואינם מסוגלים לעצור?
אז ככה - בהתמכרות מתרגלים המתמכרים לחומר הממכר ומפתחים סוג של סבילות אליו. משום כך חשים המתמכרים צורך מתמיד להגדיל את כמות החומר הזה, כדי שיוכלו להמשיך ו"ליהנות ממנו"...
שינויים כימיים במוח של המכור הם שיוצרים את ההתמכרות. תחושת העונג, הקטנת המתח והפחתת החרדה שמביאים אתם הסמים בהתחלה, משפיעים על הפרשת חומר בשם דופמין במוחנו. התוצאה של ריבוי הדופאמין הזה היא שבמוחנו מופעלת בצורה לא מבוקרת רשת עצבית שנועדה להבטיח את ההישרדות שלנו ונקראת "מערכת התגמול".
זו הסיבה לתחושת ה"היי" שחש מי שצורך סמים ושכל כך ממכרת. זו אשליה כמובן, אבל לא מעט נופלים בה ומשחזרים את התחושה הזו בצריכה הולכת וגוברת של החומרים ההרסניים הללו.
סמים ממכרים כמו אלכוהול, קוקאין, הרואין וגם ניקוטין מפעילים בדיוק את המערכת הזו ויוצרים התמכרות.
כי המכורים הולכים ומפתחים תלות בסם, במשקה או בחומר הממכר ונזקקים לכמויות גדולות יותר ויותר ממנו. לא זו בלבד שהם אינם יכולים להפסיק לצרוך את החומר - הם הופך שבויים בידיו ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו.
אגב, מחקרים שונים גילו שלהתמכרות הזו חשופים בעיקר אנשים שמצויים בתקופה קשה בחייהם. כן, זה אולי מפתיע ומנוגד לכל מה ששמעתם בעבר, אבל אלה לא הסמים, הפורנוגרפיה או האלכוהול שמובילים אוטומטית להתמכרות להם, אלא התפקיד שהם ממלאים בחייו של אדם שמצוי בתקופה לא טובה, למשל של בדידות, של משבר, ריקנות גדולה, דיכאון וכדומה.
הם פשוט מוציאים אותו זמנית משם ומעניקים לו את תחושת העונג, דרך הדופמין והאנדורפינים שהמוח מפריש. הם עושים לו טוב והוא רוצה עוד.
כך, על אף שהם יודעים את הנזק שההתמכרות גורמת להם, בשלב מסוים המכורים אינם יכולים לעצור את התלות וההגדלה שהגוף המכור כופה עליהם לצרוך. כשהחומרים הולכים ושואבים ממנו את הכוח, אותו גוף הולך ונהרס.
בהתמכרות המחמירה גם הנפש של המכור אינה שולטת יותר בחייו. הסם, האלכוהול או התאווה הלא נשלטת להמר, לשתות, לעשן ולצרוך עוד מהדברים הממכרים הללו - כל אלו עומדים במרכז חייו. עד כדי כך הם שולטים בו עד שרגע אחרי שסיפק את הצורך שלו בהם, הוא מתעורר מחדש ומתחיל את המירוץ אל הפעם הבאה, למנה הבאה, לבקבוק הבא...
אגב, מי שיודעים את זה הכי טוב הם סוחרי סמים. הם נותנים לנו לא פעם את המנות הראשונות בחינם. הסיבה היא שהם יודעים שאחרי פעמיים-שלוש של "כיף" ו"היי" כאלו, מי שחווה אותם, במיוחד מי שחייו תלושים, דכאוניים, או ריקניים כרגע, ירצה עוד ועוד מהחומר המרגש שחווה. הוא הופך למכור ויצטרך סכומי כסף רבים לממן את מתנות הסם שקיבל בחינם בהתחלה. מכאן הדרך פתוחה לפשע ולהסתבכויות רבות אחרות. אבל מה אכפת ל"דילר"(סוחר הסמים) - כל מה שהוא צריך לעשות עכשיו הוא לאסוף את הכסף שהמכור ממטיר עליו, כדי לקבל את מה שהוא מוכרח.
כשמדובר בחומרים נרקוטיים, כמו סמים למשל, תהליך הגמילה מחומרים כאלה יהפוך לקשה יותר ויותר, ככל שההתמכרות קשה.
לא זו בלבד שלרבים מהמכורים קשה להיגמל והם חוזרים שוב ושוב אל החומר שהתמכרו אליו, בכל פעם שהם מנסים להיגמל, הם סובלים מתסמונת של נסיגה שזכתה לכינויים כמו "קריז", "קולד טורקי" או שגעון. הקריז הזה, לא עלינו, גורם לקשיים רבים בגמילה ולמגוון של בעיות גופניות ונפשיות במהלכה.
כך סמים משחקים לנו עם המוח (מתורגם):
https://youtu.be/8qK0hxuXOC8
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
החיבה שלנו לסוכר מדגימה איך נוצרת התמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/lEXBxijQREo
מה המדע יודע לומר על הדופמין והתלות שלנו בחומרים הממכרים:
https://youtu.be/JVQy-LUE9Ss
הסבר על ההתמכרות וכיצד המוח עובד בה:
https://youtu.be/gGROBb43l0A
כך מתחילה ההתמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/-mFGyhWMLV0
הגמילה היא קשה כי המוח שלנו עובד אחרת:
https://youtu.be/ElEHTxGFdxk
והרצאת טד מרתקת ומסעירה על התמכרויות ועל הדרך היפה להילחם בהם ב... אהבה (מתורגם):
https://youtu.be/PY9DcIMGxMs?long=yes
למי הוקדש ומה הסוד האפל מאחורי השיר אנאבל לי?
המשורר אדגר אלן פו (Edgar Allan Poe), מגדולי המשוררים בתקופה הרומנטית, נחשב ליוצר ולאבי סיפורי האימה, ספרות המתח והספרות הבלשית. הוא היה גאון ספרותי ואוטודידקט נערץ, שלמד בעצמו ולימד את עצמו הכל.
מי שהתייתם בילדותו משני הוריו ואומץ על ידי זוג שלא היטיב להעניק לו אהבה, גדל והיה לבחור עני, מיוסר, כושל ולא ממוקד. הוא התפרנס בקושי, התמכר לטיפה המרה והשתמש בסם האופיום, חי בדלות אבל במקביל כתב שירי וסיפורי מופת, לאחר שלימד את עצמו לכתוב ועשה זאת בהצטיינות.
בנוסף לשיריו המעולים, שאגב תורגמו לעברית על ידי מי שלימים יהיה מנהיג יהודי נודע בשם זאב ז'בוטינסקי, הוא נחשב גם למי שהניח את היסודות למותחן הבלשי הספרותי.
אם את שיריו שינן וקרא כמעט בכל יום שארל בודלר, אבי השירה המודרנית, את השפעתם של סיפורי אדגר אלן פו רואים בספריהם של סופרים דגולים כמו ארתור קונאן דויל וגי דה מופאסאן.
מדהים לראות את נפשו של פו דרך יצירתו. גם שיריו וגם הפרוזה שלו שזורים בתוגה וקדרות שאפיינו את כל יצירותיו. אין רומנטיקה יותר גדולה. היום היו אומרים על יצירותיו שיש בהן "אווירה גותית".
כמו כל מי שמכור לאלכוהול, הירבה פו, אלכוהוליסט ידוע, לסבול ביעותים, חלומות טרופים וחרדות נוראות. אלא שבגאונותו הם הפכו ליצירות נשגבות של פרוזה ושירה.
הקור המקפיא של הרחובות האפלים בסיפורי המתח שלו, הגוויות המחוללות והעצובות, נשמות הרוצחים המיוסרות והצל הכבד המרחף מעל התעלומה - סימני ההיכר הללו היו שם מהסיפור הראשון מ-1841, "הרציחות ברחוב מורג", שבו יצר הסופר פו את מה שיהיה המודל המייסד של המותחן הבלשי שאנו מכירים עד היום.
ואם סיפורי המתח שלו נחשבים לראשונים בסוגת המותחן המודרני, בכל זאת כנראה שרבים מכירים בעיקר את שירו הידוע והאחרון בחייו "אנאבל לי" (Annabel Lee). את השיר הקסום והמלנכולי הקדיש לרעייתו וירג'יניה, אהובתו המתה. גם היא זכתה לשיר געגועים נפלא, עם משהו אפל.
השרפים בשיר, אותם מלאכים בעלי 6 כנפיים, מקנאים באהבתם של השניים ובגאוותם ההיבריסית ושולחים רוח שממיתה את אהובתו של המשורר. בכל לילה הוא רואה את עיניה של אנבל לי בכוכבים, בזמן שהוא שוכב לצידה, בקברה שליד הים.
רבים לא יודעים שאותה וירג'יניה אהובה הייתה בעצם בת דודתו של פו. היא הייתה בת 12 בלבד כשהוא התאהב בה, והוא בן 25. שנה אחר כך הוא נשא אותה לאישה. היא הייתה בת 13 בלבד. היום זה לא היה עובר את מבחן החוק. אז כן, אם כי עורר ביקורת לא קטנה.
וירג'יניה לא זכתה להגיע עד גיל 20 והיא מתה צעירה. מאוד צעירה. אבל שיר הגעגוע הנצחי שכתב לה אדגר אלן פו הוא הדגמה נהדרת ל"נישואים המושלמים של מוסיקה ומילים", כמו שרבים רואים בשיריו. יש בו הכל - את הסיפור, התוגה, הגעגוע, האהבה והזעם. השיר העצוב התפרסם אחרי מותו מאלכוהוליזם ועד היום הוא שיר מופת על מותה של אהובת המשורר המת.
הנה השיר אנבל לי בביצוע יוסי בנאי ובתרגום של זאב ז'בוטינסקי (עברית):
https://youtu.be/CGIQzQjCNGc
והשיר בקריאה יפה ובתרגום שונה:
https://youtu.be/H-NSe0w5zLM
מהי חמרמורת או הנג אובר?
הנג אובר (Hangover), בעברית חֲמַרְמֹרֶת, היא תופעה, או למעשה קבוצת תסמינים שהם גם פיזיים וגם נפשיים, שאנשים חווים אחרי שיכרות (תגית "שיכרות") או סתם צריכה של יותר מדי אלכוהול.
בדרך כלל הנגאובר מתרחש בבוקר אחרי שתייה מרובה. לרוב הוא יימשך כמה שעות אבל לעתים גם יום שלם. כמובן שזה תלוי בכמות האלכוהול שנצרך, הסבילות לאלכוהול של השתוי והמהירות בה נצרך האלכוהול.
התסמינים? - מכאבי ראש ובחילות, סחרחורת, עצבנות, דרך הקאות, צמא, עייפות, קשיי ריכוז ורגישות לאור ולקול.
הגורם האמיתית לחמרמורת היא ההתייבשות הנגרמת עם סילוק האלכוהול מהגוף. הסיבה היא השתן הרב שמעודד האלכוהול ושמביא לאובדן הרבה מים מהגוף ובעקבות כך להתייבשות.
תרופה להנגאובר לא קיימת. לרוב ממליצים בעלי ניסיון או רופאים על שתיית מים, על מנוחה ומשככי כאבים, שלא פעם מסייעים ומקל על חלק מהתסמינים.
קבלו טיפ ייחודי ומומלץ ממקסיקו, למניעה של חמרמורת: לסחוט רבע לימון לטוס של קפה שחור וסוכר.
הנה הצד המדעי של ההנגאובר (מתורגם):
https://youtu.be/FZc-Y9gqjHI
סיפורו של ההנגאובר:
https://youtu.be/oTz-QX6-l1w
למה בעצם אנו משתכרים? (מתורגם)
https://youtu.be/gCrmFbgT37I
על ערבוב של משקאות והצד המדעי של החמרמורת (עברית):
https://youtu.be/O5RGsieeFeo
כמה שיטות טבעיות למניעת הנגאובר:
https://youtu.be/e9u4p3SCiUU
ושיר על הנגאובר של כוכב על קוריאני עם הראפר סנופ דוג:
https://youtu.be/HkMNOlYcpHg
אלכוהוליזם
ההתמכרות בחברה המודרנית היא אחת הצרות המסוכנות לכולנו. אין מי שמוגן בפני התמכרות לסמים, אלכוהול ותרופות, לצד הימורים, קניות, אינטרנט, ספורט, שוקולד ועוד. מספיק שננסה מהם ואנו נופלים במהירות למלכודת.
הדברים הממכרים האלה משתלטים עלינו והופכים במהירות מהרגל ומבחירה להתמכרות של ממש. כך, עד שלא נהמר, נעשה "שופינג" או נחסל חבילת שוקולד שלמה - לא נהיה מסופקים.
אבל מה קורה למתמכרים כשהם מתמכרים ואינם מסוגלים לעצור?
אז ככה - בהתמכרות מתרגלים המתמכרים לחומר הממכר ומפתחים סוג של סבילות אליו. משום כך חשים המתמכרים צורך מתמיד להגדיל את כמות החומר הזה, כדי שיוכלו להמשיך ו"ליהנות ממנו"...
שינויים כימיים במוח של המכור הם שיוצרים את ההתמכרות. תחושת העונג, הקטנת המתח והפחתת החרדה שמביאים אתם הסמים בהתחלה, משפיעים על הפרשת חומר בשם דופמין במוחנו. התוצאה של ריבוי הדופאמין הזה היא שבמוחנו מופעלת בצורה לא מבוקרת רשת עצבית שנועדה להבטיח את ההישרדות שלנו ונקראת "מערכת התגמול".
זו הסיבה לתחושת ה"היי" שחש מי שצורך סמים ושכל כך ממכרת. זו אשליה כמובן, אבל לא מעט נופלים בה ומשחזרים את התחושה הזו בצריכה הולכת וגוברת של החומרים ההרסניים הללו.
סמים ממכרים כמו אלכוהול, קוקאין, הרואין וגם ניקוטין מפעילים בדיוק את המערכת הזו ויוצרים התמכרות.
כי המכורים הולכים ומפתחים תלות בסם, במשקה או בחומר הממכר ונזקקים לכמויות גדולות יותר ויותר ממנו. לא זו בלבד שהם אינם יכולים להפסיק לצרוך את החומר - הם הופך שבויים בידיו ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו.
אגב, מחקרים שונים גילו שלהתמכרות הזו חשופים בעיקר אנשים שמצויים בתקופה קשה בחייהם. כן, זה אולי מפתיע ומנוגד לכל מה ששמעתם בעבר, אבל אלה לא הסמים, הפורנוגרפיה או האלכוהול שמובילים אוטומטית להתמכרות להם, אלא התפקיד שהם ממלאים בחייו של אדם שמצוי בתקופה לא טובה, למשל של בדידות, של משבר, ריקנות גדולה, דיכאון וכדומה.
הם פשוט מוציאים אותו זמנית משם ומעניקים לו את תחושת העונג, דרך הדופמין והאנדורפינים שהמוח מפריש. הם עושים לו טוב והוא רוצה עוד.
כך, על אף שהם יודעים את הנזק שההתמכרות גורמת להם, בשלב מסוים המכורים אינם יכולים לעצור את התלות וההגדלה שהגוף המכור כופה עליהם לצרוך. כשהחומרים הולכים ושואבים ממנו את הכוח, אותו גוף הולך ונהרס.
בהתמכרות המחמירה גם הנפש של המכור אינה שולטת יותר בחייו. הסם, האלכוהול או התאווה הלא נשלטת להמר, לשתות, לעשן ולצרוך עוד מהדברים הממכרים הללו - כל אלו עומדים במרכז חייו. עד כדי כך הם שולטים בו עד שרגע אחרי שסיפק את הצורך שלו בהם, הוא מתעורר מחדש ומתחיל את המירוץ אל הפעם הבאה, למנה הבאה, לבקבוק הבא...
אגב, מי שיודעים את זה הכי טוב הם סוחרי סמים. הם נותנים לנו לא פעם את המנות הראשונות בחינם. הסיבה היא שהם יודעים שאחרי פעמיים-שלוש של "כיף" ו"היי" כאלו, מי שחווה אותם, במיוחד מי שחייו תלושים, דכאוניים, או ריקניים כרגע, ירצה עוד ועוד מהחומר המרגש שחווה. הוא הופך למכור ויצטרך סכומי כסף רבים לממן את מתנות הסם שקיבל בחינם בהתחלה. מכאן הדרך פתוחה לפשע ולהסתבכויות רבות אחרות. אבל מה אכפת ל"דילר"(סוחר הסמים) - כל מה שהוא צריך לעשות עכשיו הוא לאסוף את הכסף שהמכור ממטיר עליו, כדי לקבל את מה שהוא מוכרח.
כשמדובר בחומרים נרקוטיים, כמו סמים למשל, תהליך הגמילה מחומרים כאלה יהפוך לקשה יותר ויותר, ככל שההתמכרות קשה.
לא זו בלבד שלרבים מהמכורים קשה להיגמל והם חוזרים שוב ושוב אל החומר שהתמכרו אליו, בכל פעם שהם מנסים להיגמל, הם סובלים מתסמונת של נסיגה שזכתה לכינויים כמו "קריז", "קולד טורקי" או שגעון. הקריז הזה, לא עלינו, גורם לקשיים רבים בגמילה ולמגוון של בעיות גופניות ונפשיות במהלכה.
כך סמים משחקים לנו עם המוח (מתורגם):
https://youtu.be/8qK0hxuXOC8
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
החיבה שלנו לסוכר מדגימה איך נוצרת התמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/lEXBxijQREo
מה המדע יודע לומר על הדופמין והתלות שלנו בחומרים הממכרים:
https://youtu.be/JVQy-LUE9Ss
הסבר על ההתמכרות וכיצד המוח עובד בה:
https://youtu.be/gGROBb43l0A
כך מתחילה ההתמכרות (מתורגם):
https://youtu.be/-mFGyhWMLV0
הגמילה היא קשה כי המוח שלנו עובד אחרת:
https://youtu.be/ElEHTxGFdxk
והרצאת טד מרתקת ומסעירה על התמכרויות ועל הדרך היפה להילחם בהם ב... אהבה (מתורגם):
https://youtu.be/PY9DcIMGxMs?long=yes
המשורר אדגר אלן פו (Edgar Allan Poe), מגדולי המשוררים בתקופה הרומנטית, נחשב ליוצר ולאבי סיפורי האימה, ספרות המתח והספרות הבלשית. הוא היה גאון ספרותי ואוטודידקט נערץ, שלמד בעצמו ולימד את עצמו הכל.
מי שהתייתם בילדותו משני הוריו ואומץ על ידי זוג שלא היטיב להעניק לו אהבה, גדל והיה לבחור עני, מיוסר, כושל ולא ממוקד. הוא התפרנס בקושי, התמכר לטיפה המרה והשתמש בסם האופיום, חי בדלות אבל במקביל כתב שירי וסיפורי מופת, לאחר שלימד את עצמו לכתוב ועשה זאת בהצטיינות.
בנוסף לשיריו המעולים, שאגב תורגמו לעברית על ידי מי שלימים יהיה מנהיג יהודי נודע בשם זאב ז'בוטינסקי, הוא נחשב גם למי שהניח את היסודות למותחן הבלשי הספרותי.
אם את שיריו שינן וקרא כמעט בכל יום שארל בודלר, אבי השירה המודרנית, את השפעתם של סיפורי אדגר אלן פו רואים בספריהם של סופרים דגולים כמו ארתור קונאן דויל וגי דה מופאסאן.
מדהים לראות את נפשו של פו דרך יצירתו. גם שיריו וגם הפרוזה שלו שזורים בתוגה וקדרות שאפיינו את כל יצירותיו. אין רומנטיקה יותר גדולה. היום היו אומרים על יצירותיו שיש בהן "אווירה גותית".
כמו כל מי שמכור לאלכוהול, הירבה פו, אלכוהוליסט ידוע, לסבול ביעותים, חלומות טרופים וחרדות נוראות. אלא שבגאונותו הם הפכו ליצירות נשגבות של פרוזה ושירה.
הקור המקפיא של הרחובות האפלים בסיפורי המתח שלו, הגוויות המחוללות והעצובות, נשמות הרוצחים המיוסרות והצל הכבד המרחף מעל התעלומה - סימני ההיכר הללו היו שם מהסיפור הראשון מ-1841, "הרציחות ברחוב מורג", שבו יצר הסופר פו את מה שיהיה המודל המייסד של המותחן הבלשי שאנו מכירים עד היום.
ואם סיפורי המתח שלו נחשבים לראשונים בסוגת המותחן המודרני, בכל זאת כנראה שרבים מכירים בעיקר את שירו הידוע והאחרון בחייו "אנאבל לי" (Annabel Lee). את השיר הקסום והמלנכולי הקדיש לרעייתו וירג'יניה, אהובתו המתה. גם היא זכתה לשיר געגועים נפלא, עם משהו אפל.
השרפים בשיר, אותם מלאכים בעלי 6 כנפיים, מקנאים באהבתם של השניים ובגאוותם ההיבריסית ושולחים רוח שממיתה את אהובתו של המשורר. בכל לילה הוא רואה את עיניה של אנבל לי בכוכבים, בזמן שהוא שוכב לצידה, בקברה שליד הים.
רבים לא יודעים שאותה וירג'יניה אהובה הייתה בעצם בת דודתו של פו. היא הייתה בת 12 בלבד כשהוא התאהב בה, והוא בן 25. שנה אחר כך הוא נשא אותה לאישה. היא הייתה בת 13 בלבד. היום זה לא היה עובר את מבחן החוק. אז כן, אם כי עורר ביקורת לא קטנה.
וירג'יניה לא זכתה להגיע עד גיל 20 והיא מתה צעירה. מאוד צעירה. אבל שיר הגעגוע הנצחי שכתב לה אדגר אלן פו הוא הדגמה נהדרת ל"נישואים המושלמים של מוסיקה ומילים", כמו שרבים רואים בשיריו. יש בו הכל - את הסיפור, התוגה, הגעגוע, האהבה והזעם. השיר העצוב התפרסם אחרי מותו מאלכוהוליזם ועד היום הוא שיר מופת על מותה של אהובת המשורר המת.
הנה השיר אנבל לי בביצוע יוסי בנאי ובתרגום של זאב ז'בוטינסקי (עברית):
https://youtu.be/CGIQzQjCNGc
והשיר בקריאה יפה ובתרגום שונה:
https://youtu.be/H-NSe0w5zLM
הנג אובר (Hangover), בעברית חֲמַרְמֹרֶת, היא תופעה, או למעשה קבוצת תסמינים שהם גם פיזיים וגם נפשיים, שאנשים חווים אחרי שיכרות (תגית "שיכרות") או סתם צריכה של יותר מדי אלכוהול.
בדרך כלל הנגאובר מתרחש בבוקר אחרי שתייה מרובה. לרוב הוא יימשך כמה שעות אבל לעתים גם יום שלם. כמובן שזה תלוי בכמות האלכוהול שנצרך, הסבילות לאלכוהול של השתוי והמהירות בה נצרך האלכוהול.
התסמינים? - מכאבי ראש ובחילות, סחרחורת, עצבנות, דרך הקאות, צמא, עייפות, קשיי ריכוז ורגישות לאור ולקול.
הגורם האמיתית לחמרמורת היא ההתייבשות הנגרמת עם סילוק האלכוהול מהגוף. הסיבה היא השתן הרב שמעודד האלכוהול ושמביא לאובדן הרבה מים מהגוף ובעקבות כך להתייבשות.
תרופה להנגאובר לא קיימת. לרוב ממליצים בעלי ניסיון או רופאים על שתיית מים, על מנוחה ומשככי כאבים, שלא פעם מסייעים ומקל על חלק מהתסמינים.
קבלו טיפ ייחודי ומומלץ ממקסיקו, למניעה של חמרמורת: לסחוט רבע לימון לטוס של קפה שחור וסוכר.
הנה הצד המדעי של ההנגאובר (מתורגם):
https://youtu.be/FZc-Y9gqjHI
סיפורו של ההנגאובר:
https://youtu.be/oTz-QX6-l1w
למה בעצם אנו משתכרים? (מתורגם)
https://youtu.be/gCrmFbgT37I
על ערבוב של משקאות והצד המדעי של החמרמורת (עברית):
https://youtu.be/O5RGsieeFeo
כמה שיטות טבעיות למניעת הנגאובר:
https://youtu.be/e9u4p3SCiUU
ושיר על הנגאובר של כוכב על קוריאני עם הראפר סנופ דוג:
https://youtu.be/HkMNOlYcpHg
