איך הפכו נערי השכונות של ניו יורק לקובעי הטעם המשפיעים בעולם?
לפעמים ההיסטוריה ממש עושה צחוק... בהארלם, ברוקלין וברונקס, השכונות העניות של ניו יורק בשנות ה-70, ניהלו כנופיות נערים מאבקים אלימים ללא הפסקה. אבל כשהרגו את בנג'י, חבר כנופיה שדווקא ניסה להשכין שלום, המשיכה הכנופיה שלו את יוזמת השלום שלה עם הכנופיות היריבות והצליחה להביא את כולן לכריתת ברית במקום נקמה.
אבל בלי מאבק כנראה שאי אפשר. כך החלו נערי הכנופיות לנהל תחרויות ראפ, גרפיטי וריקודי ברייקדאנס. ברגע היסטורי בתרבות של אמריקה, הם החליפו את האלימות וקרבות הרחוב באמנות רחוב. כך גם נוצרה התחרות הפחות מוכרת - על הבגדים הכי מגניבים. משם תיוולד המהפכה של הלבוש האורבני (Urban Streetwear).
בניו יורק של שנות ה-70 להיות "פרש" היה להיות לבוש מגניב (cool). זה התחיל תמיד מהסניקרס, נעלי הספורט, שהיו המרכיב החשוב מאד ב"סוואג" - הסגנון.. הכי מגניב היה לשרוך את השרוכים הפוך מהיצרנים ומהמקובל. כשהם רכסו למלמעלה למטה הם גם מחו כנגד התרבות השלטת והצהירו שהם שונים.
בי-בוי (BBoy) צמחה להיות אופנת ההיפ הופ. הלבוש היה הפגנת העושר היחידה שהייתה בידי הצעירים השחורים והעניים. היו בו גאווה וכבוד, כי הבגדים היו לדרך היחידה שאינה אלימה ושבה הם זכו לכבוד מחבריהם. האופנה בשכונת העוני הייתה הביטוי לשאיפה שלך להיות טוב ומצליח משהיית. צבעי האופנה של הצעירים הללו הושפעו מהצבעוניות של הגרפיטי והם היו יצירתיים להפליא. זה התפוצץ לטובה כשהראפר אל אל קול ג'יי חשף לעולם כולו את החולצה שלו, שצויירה בידי "מלכי החולצות" - מותג מקומי קטן ולוהט שהקים מישהו בשכונה.
ואז בא "דאפר דן" שהפך למותג כששיווק את האופנה האורבנית הזו ויצר משהו נחשק יותר מפירמות כמו לואי ויטון, גוצ'י ושאר המותגים המתנשאים. הוא זייף את הלוגואים שלהם על הבגדים שלו ומהר מאד גילה שהם עצמם החלו לחקות אותו. כל כוכבי הראפ התלבשו בבגדים שלו, עד שהמשטרה פשטה עליו והכניסה אותו לכלא.
אבל כך גם באה האופנה הלבנה. בזכות נערי השכונות שלבשו אותם במועדונים, זכו יצרנים חדשים כמו ראלף לורן וטומי הילפיגר להצלחה. כדי להתפרסם, נהג טומי הילפיגר לחלק בגדים שעיצב בחינם בשכונות. כך הצליח להפוך לאימפרית אופנה, בזכות נערי השכונות. כוכבי הראפ, שהופיעו במועדונים שלהם, נדלקו גם הם, החלו ללבוש את הבגדים האורבניים הללו והפכו אותם למצליחים בעולם כולו.
המהפכה האופנתית הושלמה. ברגע שהיה כסף, כוכבי הראפ וההיפ הופ החלו ללבוש גוצ'י ולואי ויטון. חלקם הפכו למעצבים בעצמם ואחרים סתם הרוויחו כסף בהפקה והקלטות. אבל מה שגנבו ושדדו בשדירה החמישית כשהיו צעירים ועניים, הם יכולים היו עכשיו לקנות בכספם שלהם.
לפעמים ההיסטוריה ממש עושה צחוק... בהארלם, ברוקלין וברונקס, השכונות העניות של ניו יורק בשנות ה-70, ניהלו כנופיות נערים מאבקים אלימים ללא הפסקה. אבל כשהרגו את בנג'י, חבר כנופיה שדווקא ניסה להשכין שלום, המשיכה הכנופיה שלו את יוזמת השלום שלה עם הכנופיות היריבות והצליחה להביא את כולן לכריתת ברית במקום נקמה.
אבל בלי מאבק כנראה שאי אפשר. כך החלו נערי הכנופיות לנהל תחרויות ראפ, גרפיטי וריקודי ברייקדאנס. ברגע היסטורי בתרבות של אמריקה, הם החליפו את האלימות וקרבות הרחוב באמנות רחוב. כך גם נוצרה התחרות הפחות מוכרת - על הבגדים הכי מגניבים. משם תיוולד המהפכה של הלבוש האורבני (Urban Streetwear).
בניו יורק של שנות ה-70 להיות "פרש" היה להיות לבוש מגניב (cool). זה התחיל תמיד מהסניקרס, נעלי הספורט, שהיו המרכיב החשוב מאד ב"סוואג" - הסגנון.. הכי מגניב היה לשרוך את השרוכים הפוך מהיצרנים ומהמקובל. כשהם רכסו למלמעלה למטה הם גם מחו כנגד התרבות השלטת והצהירו שהם שונים.
בי-בוי (BBoy) צמחה להיות אופנת ההיפ הופ. הלבוש היה הפגנת העושר היחידה שהייתה בידי הצעירים השחורים והעניים. היו בו גאווה וכבוד, כי הבגדים היו לדרך היחידה שאינה אלימה ושבה הם זכו לכבוד מחבריהם. האופנה בשכונת העוני הייתה הביטוי לשאיפה שלך להיות טוב ומצליח משהיית. צבעי האופנה של הצעירים הללו הושפעו מהצבעוניות של הגרפיטי והם היו יצירתיים להפליא. זה התפוצץ לטובה כשהראפר אל אל קול ג'יי חשף לעולם כולו את החולצה שלו, שצויירה בידי "מלכי החולצות" - מותג מקומי קטן ולוהט שהקים מישהו בשכונה.
ואז בא "דאפר דן" שהפך למותג כששיווק את האופנה האורבנית הזו ויצר משהו נחשק יותר מפירמות כמו לואי ויטון, גוצ'י ושאר המותגים המתנשאים. הוא זייף את הלוגואים שלהם על הבגדים שלו ומהר מאד גילה שהם עצמם החלו לחקות אותו. כל כוכבי הראפ התלבשו בבגדים שלו, עד שהמשטרה פשטה עליו והכניסה אותו לכלא.
אבל כך גם באה האופנה הלבנה. בזכות נערי השכונות שלבשו אותם במועדונים, זכו יצרנים חדשים כמו ראלף לורן וטומי הילפיגר להצלחה. כדי להתפרסם, נהג טומי הילפיגר לחלק בגדים שעיצב בחינם בשכונות. כך הצליח להפוך לאימפרית אופנה, בזכות נערי השכונות. כוכבי הראפ, שהופיעו במועדונים שלהם, נדלקו גם הם, החלו ללבוש את הבגדים האורבניים הללו והפכו אותם למצליחים בעולם כולו.
המהפכה האופנתית הושלמה. ברגע שהיה כסף, כוכבי הראפ וההיפ הופ החלו ללבוש גוצ'י ולואי ויטון. חלקם הפכו למעצבים בעצמם ואחרים סתם הרוויחו כסף בהפקה והקלטות. אבל מה שגנבו ושדדו בשדירה החמישית כשהיו צעירים ועניים, הם יכולים היו עכשיו לקנות בכספם שלהם.
