במקצועות מסוימים, בעיקר כאלה שיש בהם סכנה, לובשים העובדים בגדי עבודה. בגדי העבודה נועדו להקטין את הסכנה במהלך העבודה.

לרתכים, למשל, יש בגדים עבים ומסכת ריתוך, בעוד שלכבאים יש חליפות מיוחדות שעשויות מחומרים נגד אש.


הנה סרטון משעשע על בגדי העבודה:

http://youtu.be/NQ5Jny-XpM4

בארצות חמות כדאי ללבוש בגדים קלים, רפויים ובהירים, כדי שקרני השמש לא ייספגו בבגד ויחממו את הלובש.

כשחם נוהגים המקומיים שם ללבוש בגדים קלילים ולא צמודים לגוף. כשלובשים את הבגדים הקלים ורפויים, הקרירות נשמרת בתוכם טוב יותר ומקלה על האנשים לשאת את החום.

דוגמה ללבוש כזה היא הג'לביה האוורירית, שלובשים הבדואים. זוהי מעין שמלה, שגם הגברים הבדואים מעדיפים ללבוש, כי יש בה הרבה אוויר ובאקלים החם נעים בה הרבה יותר, מאשר כשלובשים בגדים צמודים.


הנה הלבוש הרפוי של הבדואים, הג'לביות האווריריות:

http://youtu.be/c9XX5YpoBEk

לבוש רב-שכבות עבות ומחממות, מפרווה או מחומרים מחממים אחרים, הוא הלבוש המתאים נגד הקור העז. למשל האסקימואים שחיים בצפון הרחוק מתלבשים בלבוש שעשוי מפרוות כבדות ומחממות.


הנה סרטון שמראה איך מתלבשים בעיר הקרה בעולם - בסיביר הקפואה מתמיד (עברית):

https://youtu.be/L7dUW_TV4pM


וכך לבושים אנשים בטמפרטורה של מינוס 45 ביאקוצק:

http://youtu.be/wehRUEdfu2s

אם כשאתם חושבים על ימי הביניים, אתם מדמיינים ליצנים ולוליינים, הלבושים בבגדים צבעוניים, כדאי שתחשבו שוב. זו לא תמיד הייתה המציאות.

בדרך כלל הלבוש הצבעוני היה אז יקר מאד, בשל מחירם הגבוה של הצבעים בימי קדם. הרבה יותר נפוץ היה לבוש הסחבות האפרורי של האנשים הרגילים, כמו האיכרים ומשרתי הטירה, של פושטי היד, האומנים והאמנים של אותה התקופה וכדומה.

ההמונים בימי הביניים לבשו בגדים פשוטים, שנראו בדרך כלל יותר כשמלות מאשר כמכנסיים וחולצות. הם היו בדרך כלל בצבע אחד.

כזה היה גם לבושם של הנזירים ואנשי הדת, שעד היום הם צנועים בלבושם הצנוע והחד-גוני, בעיקר מסיבות דתיות.

אגב, נזירות גם הן לבשו בגדים בצבעי המסדר שלהן. נזירות בנדיקטיניות לבשו גלימות מצמר לא צבוע, בצבעי לבן ואפור, שעם הזמן הפך שחור.

במסדרים אחרים היה צבע חום או אחר, אבל לרוב היה זה בגד צמר לא מעובד ולא צבוע. כדי לענות את עצמן, נזירות מחמירות לבשו מתחת לבגדים גם בגד צמר גס. שיערן היה גזוז קצר מאוד ותמיד כוסה בצעיף או מטפחת.

הקטיפה והמשי שהגיעו בימי הביניים מהמזרח הרחוק היו יקרים מאד. רק העשירים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש וללבוש אותם. אחת השמלות הפופולריות בקרב אותם "מסודרים" באותה תקופה הייתה שמלה בעלת שרוולים ארוכים, נשפכים עד הרצפה, שנקראה שמלת בליאוט.

אחד החידושים הגדולים של ימי הביניים באירופה היו, לא תאמינו, הכפתורים. למעשה זו לא המצאה חדשה וכפתורים נוצרו כבר לפני 4,000 שנה. אבל כפתורי הרכיסה הומצאו רק בימי הביניים. זה היה באסיה.

זהצלבנים, ששבו לאירופה במאה ה-12, הביאו אותם מאסיה אל היבשת האירופית. השימוש בכפתורים הקל מאד את לבישת הבגדים ונעשה אופנתי מאד. במאה ה-13 ממציאים בגרמניה את השימוש בכפתור ולולאה שבה הוא נסגר ומאז הוא לא נעלם...

גם השרוולים הומצאו באותה תקופה. המילה באה מ"שלוור", מילה שבאה מהשפה הפרסית ושם פירושה בכלל מכנסיים. הסיבה היא שהשרוול הזכיר לאנשים רבים בתחילה את המכנס הפרסי.

שיכול אותיות שהתרחש אז לא פעם, יצר גם את המילה העברית "שרוול", בערבית "סרבאל" וביוונית ולשונות סלאביות נוספות בשם "שארובארי". אצל הגאונים היהודיים של ימי הביניים, השרוול הופך שרבל, מעין סרבל בארמית, כשהמשמעות של המילה היא "בית זרוע". ממש מה שיהיה השרוול מכאן ולתמיד.


כך התלבשו נשים במאה ה-14:

https://youtu.be/Ibj7GsfsCpI


הכמרים מהמאה ה-12 הורישו לנו את גלימות הסטודנטים (בעברית):

https://youtu.be/2kVmtmmshFA


ולבוש האיכרים במאה ה-14:

https://youtu.be/RNAMbRt5eI8

תעשיית הפרווה בעולם מייצרת בגדים ומוצרי אופנה נלווים מפרוות ועורות של בעלי חיים. רבים מאותם בעלי חיים ניצודו בטבע ורבים עוד יותר גודלו לשם כך. זוהי תעשייה חזקה בעולם האופנה כבר מאות שנים. במיוחד חזקה ובולטת כיום תעשיית הפרווה הסינית, שהיא הגדולה בעולם ומספקת פרוות לרבים משוקי האופנה של העולם המערבי.

אמנם כבר מימי האדם הקדמון ניצודו חיות בר ניצודות בעבור פרוותן, אבל כיום פועלות חוות ענק המגדלות בעלי חיים לצורכי הפרווה בלבד. בשנים האחרונות הציגו לא פעם הוכחות על כך שבמדינות שונות באסיה, יש גם מי ששוחטים חתולים וכלבים ומוכרים את פרוותם כ'פרווה מלאכותית'.

נגד תעשיית הפרווה בעולם פועלים כיום מעל 40 ארגונים וקבוצות שמנסים לצמצם ואף להפסיק את פעילות תעשיית הפרוות. בתוכן גם "הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות" שנוסדה בישראל. נסיונות רבים נעשו במדינות רבות, כולל בישראל, בכדי לאסור בחוק על סחר בפרוות במדינות העולם. "הפרוות" - הם אומרים - "הן של בעלי החיים ונועדו להן ולא לשימוש בני האדם".


הנה איש פרוות שלא הורג בשביל להשיגן (עברית):

https://youtu.be/QCbGFZrsgyY


ומחאה נגד יבוא ומכירת פרוות בישראל (עברית):

https://youtu.be/E7KMpG7cHI8

המדים שאנשים לובשים הם סימן היכר שמתאים למקצועם ולארגון שבו הם עובדים.

משוטרים וחיילים ועד לדיילים וטכנאים - המדים מסייעים לנו לדעת במה אדם עוסק וכיצד נוכל להיעזר בו.

למדים שונים יש תפקיד מקצועי. לחיילים משמשים לא פעם מדים שמאפשרים להם להסתוות בפני האויב. מדי הכבאים עשויים מחומרים מונעי שריפה, כך שלא ייגרמו להם כוויות. אחיות לובשות מדים לבנים בכדי שיהיו תמיד נקיים, כי על לבן רואים אם המדים מלוכלכים ויש להחליפם, במקום לפגוע בסטריליות ובחולים.


הנה סרטון על המדים הלבנים של חיל הים:

http://youtu.be/onaLOD05oCw


על התפתחות מדי הרופאים (עברית):

https://youtu.be/I2kqqHLIv7o


ומדי הדיילות של חברת התעופה "אל על":

http://youtu.be/eOcpWdajz3I?t=2s

לאחרונה זה קצת חוזר, אבל בשנות ה-80 זה התרחש בפעם הראשונה בזמן המודרני, כשהחלו פתאום הנשים להיראות כמו שחקני הפוטבול האמריקאים...

זה קרה תודות לכריות הכתפיים (Shoulder pads), שעברו ממגרש הפוטבול אל זירת האופנה. הכריות התפוחות הללו הפכו לפתע את הכתפיים הנשיות לאיבר הבולט בגוף, איזנו את הגוף והעניקו לו חשיבות יתר. לפתע נראה היה שהנשים מגלות את הכתפיים.

זה היה שגעון אופנתי של ממש. פתאום ראית את הכריות הללו בכל מקום. מכוכבות סדרת הטלוויזיה האינסופית "שושלת" ועד לדוגמניות-העל המצליחות בעולם - כולן הלכו עם כתפיים מורמות בכריות עשויות ספוג המתפיח אותן.

היו גם וריאציות של כריות-כתפיים שיצרו לא מעט הגזמות אופנתיות, כמו כריות כתפיים מחודדות, חלליות, מקושטות להדגשה וכדומה.

בניגוד למה שחושבים רבים, הכתפיים המודגשות לא נולדו בשנות ה-80, אלא נקלטו במלתחה הנשית כבר בשנות ה-40. זה קרה בזמן מלחמת העולם השנייה, כשהנשים החלו למלא יותר ויותר תפקידים גבריים. האופנה התאימה את עצמה אז למצב החדש. מעילי הנשים והחולצות הנשיות קיבלו טיפול צבאי משהו והפכו גבריים מבעבר.

מראה הכתפיים הרחבות והעבות הפך שכיח כבר אז יותר ויותר. גם אופנת החלל שנולדה בשנות ה-60 נתנה היתר לנשים להיראות פחות מהודקות וביישניות מבעבר. הן החלו להתגנדר במראה כובש.

כך התחלפה דמות האישה העדינה של העשורים של אחרי המלחמה בדמויות שעטו לבוש נשי המשדר הצלחה ושוויון. אחד הביטויים למראה הזה היה מראה הכתפיים הגברי והמוגזם.

השיא הנשי הגיע כאמור באייטיז, כשבעזרת כריות הכתפיים שידרה האישה של שנות ה-80 החלטיות, עוצמה ואסרטיביות וכן, גם אם המחיר הוא לצאת מעט מגוחכות בעיני הדורות הבאים הצופים באלבום הישן ולא מבינים מה עבר על אמא כשהיא הלכה עם כתפיים מורמות כך...

לעתים נראה היה שכריות הכתפיים עלולות לחזור אלינו בגדול אבל בינתיים זה לא קרה. ליידי גאגא החזירה אותם רגע לתודעה, בעוד אחת מהתחפושות המרהיבות שלה. בסוף העשור הראשון של האלף החדש אף הציצו הכתפיים המודגשות לרגע על מסלולי תצוגות האופנה הנחשבות.

אז כריות הכתפיים עצמן עדיין כאן, אבל הקאמבק המיוחל של הכתפיים הסמכותיות בהגזמה עדיין לא קרה. האם הוא עוד יקרה?


הדיווה שהשפיעה - אנני לנוקס מה"יוריתמיקס" עם כריות הכתפיים:

https://youtu.be/otFsoaw4Txw


בהופעה בוומבלי הן יצאו החוצה:

https://youtu.be/ULz2-FnsNko


כך ניתן ליצור כריות כתפיים לבד:

https://youtu.be/Ja__3j8Cod0


וכך מגיבים הצעירים של היום לאופנת שנות ה-80 ולכריות הכתפיים:

https://youtu.be/NdOYTisTsw8

בימי קדם היה השימוש בצבעים ובפיגמנטים מאוד מצומצם. מקור הצבעים באותה תקופה היה בעיקר אורגני, כלומר הצבעים הגיעו מהטבע.

משום כך היה השימוש בצבעים יקר מאוד. רק האצילים והאנשים האמידים יכולים היו להרשות לעצמם לבוש שנתפר מאריגים יקרים וצבעוניים. ייקחו עוד שנים ודורות רבים עד שתעשיית הצבע תתפתח ואריגים צבעוניים יוזלו ויהיו זמינים גם לפשוטי העם.

מעמדות היו בחברה האנושית מאז ומתמיד. אבל בעולם העתיק הותרו בחברות שונות צבעים מסוימים רק למעמדות הגבוהים, בעוד שמעמדות נמוכים יותר לא הורשו ללבוש או להשתמש בהם.

ואכן, כך הבחין הצבע בעולם העתיק בין מעמדות. בסין העתיקה למשל, רק למשפחה המלכותית מותר היה להשתמש בצהוב.

באימפריה הרומית היה הצבע הסגול מותר רק במלבושים של המעמד השליט. הוא היה יקר להחריד וכונה אז "סגול מלכותי".

בתרבויות הים התיכון, הורשו בהמשך גם כוהני הדת ללבוש בגדים בצבע סגול.


הנה צבעים ומעמדות בהיסטוריה:

https://youtu.be/CYB-pmNs4VQ


הסגול שהיה עלול להביא למותו של מי שלובש אותו, אם הוא לא מהמעמד הנכון:

https://youtu.be/wBXLm162EI0


הבגדים וצבעיהם היקרים כמפרידים בין מעמדות ביוון העתיקה:

https://youtu.be/MEXR7KQtSos


והיום, בצבעים, אופנה ומגוון עצום, הבגדים משקפים את מי שאנחנו:

https://youtu.be/8da1nXckEy4

נשות הודו לובשות את בגד הסארי (Saree) המסורתי, או הסרי. הסארי הוא מעין יריעת בד מלבנית וגדולה המונחת מעל שמלה וחצאית.

את הסארי לובשים על ידי עטיפת הגוף מסביב ולאחר מכן קיפול של הרוב בקפלי אקורדיון, קדימה ואחורה, ודחיפתו פנימה אל המותניים מקדימה. אז עוטפים את הגוף בחלקו האחרון של הבד ומשליכים אותו על הכתף

הנוהג באזורים שונים בהודו הוא שנשים נשואות לובשות סארי אדום ואלמנות נוהגות ללבוש סארי לבן. באירועים חגיגיים לובשות הנשים ההודיות סארי יוקרתי שעשוי ממשי. ובכל זאת, כיום הסארי המסורתי אינו כה פופולארי אצל הצעירות.

ואגב, בעבר היה הסארי ארוך מאד ואת חלקו התחתון כרכו בין הרגליים כמכנס...


הנה הסארי ההודי והתפתחותו ב-100 השנים האחרונות:

https://youtu.be/Dt1746gYmK0?t=1m02s


כך לובשים את הסארי:

https://youtu.be/0LeY6ahqW0s


שיר על הסרי של ההודים:

https://youtu.be/EkxOXF9J77w


ואפשר לחייך על גברים שמנסים ללבוש סארי:

https://youtu.be/s3u3JpPC_-w

אמנם בהודו, כבר במאה ה-16, יצרו בדים מבד דומה לג'ינס שנקרא "דונגארי", אבל את הג'ינס המודרני יצרו בג'נובה שבאיטליה, בשביל מכנסי מלחים. שיבוש השם האיטלקי שלו "כחול מג'נובה" blu di genova, כשג'נובה הפך למילה ג'ינס.

את בד הדנים שיהפוך לבד שממנו עושים מכנסי ג'ינס כיום, יצרו בעיר נים שבצרפת. לכן הוא נקרא de Nimes (בצרפתית, מהעיר נים).

אבל את פריצתו האמיתית לעולם האופנה חייב הג'ינס לסוחר יהודי ממוצא גרמני בשם לוי שטראוס, שבאמצע המאה ה-19 התחיל למכור מכנסיים חזקות לכורי הזהב בקליפורניה.

לוי שטראוס שמע על מסמרי מתכת (Copper Corner) שבהם חיזק חייט בשם ג'ייקוב דיוויס את המכנסיים שתפר. הרעיון שהבזיק בראשו של לוי עמד להפוך אותו לאיש עשיר מאוד. כי הוא ידע שהכורים יעוטו על המכנסיים החזקים שהם יאפשרו. אותם כורים, הוא ידע, סבלו אז מבגדים שנקרעו במהירות, בזמן העבודה הקשה.

מסמרי המתכת של החייט המבריק, העריך לוי שטראוס, יפתרו את הבעיה ויהפכו את הבגדים שלו ללהיט.

וכך התחבר שטראוס לחייט ג'ייקוב דיוויס. הם חיברו את הג'ינס של לוי למסמרי הנחושת של דיוויס, חיזקו באמצעות המסמרים את הנקודות החלשות של התפרים במכנסיים, באותם מקומות שבהם המכנסיים נוטות להיקרע ויצרו את ה-Copper Corner, הפינות המחוזקות שאנו מכירים מהג'ינס שלנו.

השניים הקימו שותפות שנקראה "לוי שטראוס ושותפו" או בקיצור לוי'ס (Levi's). הם רשמו פטנט על ההמצאה החדשה של המסמרות (מסמרים) שעל המכנסיים והמוני הבוקרים במערב הפרוע החלו ללבוש ג'ינס.

השאר הפך להיסטוריה. הג'ינס נמכר כמו לחם אחיד והפך מאז לבד האופנתי והנמכר ביותר בהיסטוריה, זה שאין מי שלא מכירים, ששומר בכל התקופות על פופולריות ושכולם אוהבים - מצעירים ועד קשישים.


כך הומצא הג'ינס (מתורגם):

https://youtu.be/SCRYuUlU_Gs


על המצאת הג'ינס החזק עם המסמרים:

http://youtu.be/7pPbwNmo2pU


ופרסומת לג'ינס אופנתי של היום:

http://youtu.be/vJv0HzmvcV8

בד דנים, שממנו עשויים מכנסי הג'ינס, נקרא במקור בצרפתית: סרז' דה נים, כלומר סרז' מהעיר נים. מדובר בבד שפותח בעיר נים שבצרפת ועתיד להפוך לבד הנמכר בעולם - הבד של הג'ינס.

כיצד הפך בד פשוט שהומצא בצרפת לנפוץ בעולם כולו? בזכות מכנסי הג'ינס הפופולאריים שהומצאו באמריקה והפכו ללהיט עולמי, התפרסם בד הדנים, בד עשוי כותנת דריל קשיחה שממנו הם עשויים, בכל העולם.

אגב, ככל שהבד הפך נפוץ בארצות דוברות אנגלית כמו ארצות הברית, הלך השם והתקצר - בתחילה ל"דה נים" ובהמשך פשוט ל"דנים".


הנה האופנה שנוצרת ממנו:

https://youtu.be/Xjodmy9tJSM


ההיסטוריה של בד הדנים:

https://youtu.be/5Bo18EypC44


כך מכינים ג'ינס מדנים, כולל השפשוף..

https://youtu.be/8ekvaLD58x4


ובית אופנה שמתלהב מעבודות הדנים והג'ינס שלו:

https://youtu.be/v390wdAoo6c

החלק המעצבן בחנויות הבגדים הוא החלפת הבגדים. הוא מעצבן גם לקונים ולקונות וגם למוכרי החנויות שצריכים לקפל אינסוף בגדים שוב ושוב.

בעתיד נראה שחלק גדול מהסיפור ייחסך מכולנו. המראות החכמות ימדדו את מידותינו וילבישו אותנו באופן וירטואלי, כלומר מדומה, בכל הבגדים שנרצה למדוד. שימוש בטכנולוגיית המציאות הרבודה מאפשר ליצרנים להציג מבחר של בגדים על הגוף שלנו, מבלי שנחליף בגדים. זאת לאחר שגופנו נסרק על ידי המערכת ונמדד ואז מולבשים עליו הבגדים השונים, באופן וירטואלי לחלוטין.


הנה מדידת בגדים מהאינטרנט בחדרך:

http://youtu.be/RCM0u2tBl5E


המראה הווירטואלית של טושיבה:

http://youtu.be/sTDWKFX9I9o


טכנולוגיית מציאות רבודה תשמש אותנו לניסוי בגדים וירטואלי:

https://youtu.be/nWcGhuX6N7w


מראה שזוכרת ומציגה את כל מה שמדדת:

http://youtu.be/B97k394jetk


וטכנולוגיה שמשמשת כיום בחנויות פומה:

http://youtu.be/_X2-_t5f_IA

אופנת החלל (Space Fashion) הייתה חידוש אופנתי מרהיב, שפעם ריגש את עולם האופנה לחלוטין. תור הזהב של הסגנון החללי הזה היה בשנות ה-60, העשור שבו יצא האדם אל החלל. הוא נוצר בהשראת המרוץ לחלל של המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות. המרוץ לחלל החל כשהקוסמונאוט יורי גגארין פרץ אל החלל בשנת 1961 והגיע לשיאו בשנת 1969, כשפסע האסטרונאוט ניל ארמסטרונג את פסיעותיו הראשונות על אדמת הירח.

אחד המעצבים שניסחו את אופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז', מי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. בשנת 1967 הוא הציג את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, עם גזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ואקססוריז פוסט-תעשייתיים.

דמות מרכזית נוספת בין מעצבי אופנת החלל היה פייר קרדן הצרפתי, מהנודעים והמצליחים שבמעצבים. עם סריגי הגולף שלו, שנוצרו בהשראת אופנת החלל ועם שאר עיצוביו מלאי ההשראה, גם הוא קידם את אופנת העתיד החללית הזו.

אבל האופנה העתידנית-חללית הזו לא שרדה זמן רב. היא אמנם השפיעה על יוצרי קולנוע בסרטים וסדרות של מדע בדיוני ועל כוכבי פופ, כמו דיוויד בואי עם עיצובי התלבושות המרהיבים, אבל בתצוגות האופנה היא הגיחה מפעם לפעם בעיקר בעיצובי קונספט, מרתקים ומלאי דימיון, אך לא ממש מסחריים.


מצגת וידאו של עיצוב אופנת החלל של שנות השישים:

http://youtu.be/WoT2z14YemI


אופנת החלל של שנות ה-60:

http://youtu.be/d7E9jDxWF30


קולקציית החלל של אנדרה קוראז':

https://youtu.be/bn7p22LlrVE


הוא המשיך לפתח את זה בשנות ה-70:

https://youtu.be/eENJc2VFkPw


הקולקציה החללית של פייר קרדן:

http://youtu.be/AzBxsz54qko


עוד מאופנת החלל של הסיקטיז:

http://youtu.be/OtzvVDJjtYo


ותסרוקות חלל:

http://youtu.be/nh-IRZM8fFM

הוא נולד ב-1970 בצד הלא נכון של בירת קפריסין, בניקוסיה התורכית. מילדותו רצה להיות טייס ובנערותו אדריכל, אבל ברבות השנים הוא היה למעצב האופנה החדשני ופורץ הדרך בתבל.

חוסיין שאלאיין (Hussein Chalayan) הוא אחד ממעצבי האופנה המעניינים והידועים בעולם, מאותם המעצבים שמוכיחים שעיצוב אופנה לא חייב להיות מקצוע קל דעת. הוא אמן רב-תחומי, המחבר בין עבר לעתיד, בין היסטוריה, עמים ושילוב טכנולוגי. תערוכות שעשה נעו סביב מוטיבים כמו שלטון, הגירה, עונות השנה ועוד.

בתעשייה מכנים את שאלאיין "המהנדס", על שום עבודותיו המשלבות אופנה עם טכנולוגיה, אדריכלות, תאורה ואפילו תעופה. כן, הוא שואב לא מעט השראה לעיצוביו פורצי-הדרך מעולם התעופה והאירודינמיקה.

השמלות שהוא עיצב כוללות לא פעם נורות לד רבות, כמו הדוגמה של שמלה שכללה מסך וידאו לביש, שהורכב מ-15,600 מנורות לד צבעוניות שהותקנו מתחת לאריג לבן וחצי-שקוף.

התקשורת אוהבת להציג את קולקציות הקונספט, הקולקציות הללו, הבלתי לבישות שלו. אבל שאלאיין מרבה לעצב גם סדרות בגדים לבישים ואופנתיים, שנראים מצוין גם מחוץ לתצוגות האופנה ה"מדעיות" או ה"הנדסיות" שלו...

כיום זוכה שאלאיין להערכה גורפת שיצאה זה מכבר מגבולות תעשיית האופנה אל עולם האמנות, העיצוב ואפילו האקדמיה.


הנה תצוגת אופנה של עבודות יצירתיות של שאלאיין:

http://youtu.be/XI-_E_olU_I


ריהוט שהופך לבגדים:

https://youtu.be/UxOuOMcNvSU


אחת משמלות נורות הלד שלו מהתכנון ועד הביצוע:

https://youtu.be/c0IyDWm_bSo


עבודות נוספות שלו:

http://youtu.be/52iZZWKB6YI


עוד קולקציה של שאלאיין:

https://youtu.be/XEGWarCzerY


ולכל תצוגה שלו מתכוננים עשרות אנשים מתחומים שונים, כמ להפקת תאטרון או הקמת תערוכה:

https://youtu.be/12UazR7Jpb0?long=yes

כובען (Hatter) הוא בעל מקצוע היוצר כובעים וכיסויי ראש אחרים. כמו חייט וסנדלר, פעם המקצוע הזה היה יוקרתי והכובען יצר בשביל בעלי הממון כובעי יוקרה איכותיים וייחודיים משלהם.

זהו אחד המקצועות העתיקים שכמעט ולא שרד. לא שאין כובענים גם היום, פה ושם יש אפילו כוכבים, כמו הכובען המפורסם סטיבן ג'ונס, אבל הם מעטים מאד ועוסקים בעיקר בתפירה של כובעים מיוחדים לתעשיית האופנה העילית, לבתי עיצוב יוקרתיים ולזמרים ואנשי במה מפורסמים מאד.

עוד מהמאה ה-16 מתועדים בעלי מקצוע המייצרים קישוטי ראש וכובעים. הכובענים נהגו למכור את הכובעים שיצרו לנשים, גברים וילדים. אבל אם בעבר מכרו כובענים בחנויותיהם כובעים שייצרו ועיצבו בהזמנה גם לג'נטלמנים, כיום מוכר הכובען המעצב בעיקר כובעי נשים מיוחדים. מרבית הכובעים לגברים הם מוצרי מדף שאינם בעלי עיצוב חדש, מתוצרת מפעלים גדולים, ובעלי פסי ייצור המוניים.

כובענים ייצרו לאורך ההיסטוריה, מגוון של כובעים ששימשו לצרכים שונים. היו כובעים שנועדו להצביע על מעמד חברתי גבוה, דוגמת כובע הצילינדר, שהיה חלק מחליפת שלושת החלקים של הג'נטלמן האירופי.

היו כמובן כובעי תפקיד צבאיים, כמו כובע הקצין או כומתת החייל. כובע הצבא הצרפתי וכובעי הצבא הטורקי - כולם דוגמאות לכובעים שהם חלק מהמדים. היו כובעים לבעלי מקצוע, כמו כובע הקאובוי של הבוקרים והמגבעת של הבלש הפרטי, שהונצחה שוב ושוב בסרטי ה"פילם נואר" של שנות ה-50.

כמובן שהיו גם כובעים לנשים. לבעלות תפקיד, כמו האחיות והפקידה, היו כובעים שהצביעו על תפקידן. היו להן גם כובעי קוקטייל כחלק מלבוש הערב הנשי. המעצבת האגדית קוקו שאנל תרמה את חלקה להקטנת הכובעים האלה, במקום הכובעים הגדולים והמוגזמים של תחילת המאה ה-20.


כובען מודרני בעבודה:

https://youtu.be/pMfUVOZeIWw?t=30s


כובען שנזכר כמה הכובע היה חשוב פעם:

https://youtu.be/DGIG0X8MCfA


כובענית בישראל (עברית):

https://youtu.be/mAvOQAIh6go


כך מייצרים מגבעות:

https://youtu.be/h5dP2qRXdFY


סיפור הכובען המשוגע לילדים:

https://youtu.be/-SdGBMiUWsw

נשות העולם החינניות, הלובשות יום סוודרים מסוג קרדיגן (Cardigan) לא יודעות שהסוודר האופנתי והנשי הזה נולד בכלל בצבא ולצורכי מלחמה.

זה היה בזמן מלחמת קרים. בבריטניה יצרו אז את הקרדיגן כנגד הקור. הסוודרים נשלח אז אל החיילים הבריטיים, שנלחמו בחזית הקרה של חצי האי קרים.

לשמו זכה הסוודר משמו של מפקד החיילים - הגנרל ג'יימס ברודנל. אותו גנרל היה אציל אנגלי שתוארו היה "הרוזן של חבל קרדיגן". מאז הפך שמו להיסטורי דווקא בחזית האופנה והשיק הנשי.

אגב, במלחמה היה הלורד של קרדיגן מעט פחות חסר מזל. במהלך מלחמת קרים קרדיגן פיקד בין השאר על ההסתערות של הבריגדה הקלה, הסתערות צבאית בריטית שהסתיימה בתבוסה קשה.


הנה סוודר קרדיגן מודרני:

https://youtu.be/RWDL4xoh7rA


על הלורד הקרדיגן:

http://youtu.be/d5-gVQZYyxg?t=9s


מומחה מסביר:

https://youtu.be/HBjPaW_-DqY


הקרדיגן המפורסם של קורט קוביין הוא המפורסם מפריטי היד שנייה שהוא נהג לקנות:

https://youtu.be/c3F2UcLm6ss


והסטיילינג הגברי של הסוודר הזה:

https://youtu.be/1yZ4qtsMeOI?long=yes

הסמוראים היו לוחמים אמיצים ומפחידים מאד ששלטו ביפאן במשך כ-600 שנה. הם זכורים עד היום בזכות ההיסטוריה המיתולוגית שלהם, אבל גם בזכות המראה האייקוני של בגדיהם.

צריך להבחין רגע בין הלבוש המגוון של הסמוראי "באזרחות", כלומר כשהוא לא היה במשימה, לבין השריון שלו.

כי היותו של הסמוראי לוחם הכריח אותו להתהלך במשימות שלו בשריון כבד, כשהוא נושא עימו שלל כלי נשק, בראשם שתי חרבות ה"קטאנה" הידועות של הלוחמים הסמוראים.

שריון הקרב הסמוראי היה מורכב ממאות חוליות ברזל, שאמנם היו כבדות ודרשו כוח פיזי רב, אך הקנו להם הגנה ועדיין לא פגעו בגמישות שנדרשה ללוחם הסמוראי בקרב.

בגדי היום היום של הסמוראי היו פשוטים ובטח לא השריון הסמוראי, אבל הלבוש הרשמי של הסמוראים היה... קימונו. כן ועבור הסמוראים הקימונו היה גם הלבוש הנוסף שלבשו לא פעם מתחת לשריון הסמוראי.

הקימונו הסמוראי היה קימונו פשוט אך לעתים גם הכיל עיטורים. הוא היה חלק מהרכוש המשפחתי של משפחת הלוחם או של הכוח הצבאי לו השתייך הלוחם הסמוראי.

גם עם היחלשותם של הסמוראים ושקיעת התרבות שלהם לא פסקה ההערכה אליהם ולא מעט בשל הוויזואליות המרשימה שלהם, ויזואליות אייקונית ממש כמו זו של האביר באירופה של ימי הביניים, שהפכה אותם לאגדיים.

סופם ההיסטורי לא הפריע להם להפוך לדמויות נערצות במאה ה-20, בתחילה ביפאן ובהמשך בעולם כולו.








הנה השריון הסמוראי לעומת הלבוש המודרני בטוקיו:

https://youtu.be/QVBVptvwZpE


מה השריון של הסמוראי אומר עליו?

http://youtu.be/s2DsfR3bNd4


מצגת וידאו של תמונות סמוראים אמיתיים מסוף המאה ה-19:

http://youtu.be/hSgAAlE_4oc


כך לובשים את הבגדים הסמוראים:

https://youtu.be/E8Xzr8nl7r4


אבל למה הסמוראי הגברי כל כך לבש חצאית?

https://youtu.be/tDg7wMl2bU8


במשחקי מחשב אפשר לראות גם את לבוש הסמוראים:

http://youtu.be/yXRI5shTUq0


בחיוך - היתכן שגם בכדורגל הם הצטיינו?

https://youtu.be/jMrUinSOHJg


וסרט תיעודי על ההתפתחות של השריון הסמוראי:

https://youtu.be/-BnBtJIR9HU?long=yes

ברומא נהגו האזרחים הרומים ללבוש טוגה (Toga) לבנה, בעוד שהקיסר היה נוהג ללבוש טוגה סגולה.

כי הטוגה ברומא הייתה יותר מסתם בגד. הרומאים הקדומים ראו בבגד הזה סמל מעמד, שהצביע על המעמד החברתי, המגדר וכדומה.

על חשיבות הטוגה בחברה הרומית תעיד העובדה שבין ההיסטוריונים הרומים היו כאלה שקראו לעצמם "הגנס טגאטה", שפירושו בלטינית או רומית "הגזע הלובש טוגה".


הנה הסבר על הטוגה:

https://youtu.be/jPfjw9geCzE


כך לבשו את הלבוש הרומי הקדום:

https://youtu.be/0EyStjkII-Y


הלבוש של החייל הרומאי באימפריה הרומית:

https://youtu.be/BzTt2uKUhYk


ותחפושות מודרניות למשפחה הרומית:

https://youtu.be/yM2J_iTlyEc

הוט קוטור (Haute couture) בצרפתית פירושו עיצוב ותפירת אופנה עילית.

היה זה מעצב האופנה צ'ארלס פרדריק וורת' שטבע את המונח בפריז של אמצע המאה ה-19. האיש, שפתח את "Maison couture" היה המעצב הראשון שמיתג את הבגדים שלו, כשהוסיף תוויות יצרן לבגדים שעוצבו ונתפרו בהנחייתו.

כיום "הוט קוטור" הוא הכינוי של מותגי העל המובילים והנחשבים בתעשיית האופנה, אלה המייצרים את האופנה העילית בעולם.

מה שעושה את אופנת העילית כל כך משובחת ונוצצת הוא ההשקעה האדירה שנעשית בכל עיצוב ודגם. לא פעם מדובר בעיצוב יחיד, חד-פעמי, שיזכה למאות שעות עבודה של מעצבים איכותיים, בגימור-על ותוך התאמה אישית ללקוח או לקוחה ספציפיים.

ועדיין - כל דגם הוט קוטור שיוצא מבית אופנה המשתייך לחבורה היוקרתית על כך לא ייוצר יותר מ-7 פעמים.

עם דרישות כה גבוהות, לא פלא שמחיר כל פריט כזה הוא לרוב מאות אלפי דולרים ושקהל היעד מצומצם כל כך. למעשה, מספר הלקוחות של כל פריטי ההוט קוטור בעולם לא עובר את ה-5,000 איש ואישה.


#מי שייך?
בין בתי האופנה הנחשבים שמשתייכים למועדון ה"הוט קוטור" תמצאו כיום את "שאנל", אולי בית האופנה הנחשב בעולם, שהוקם בידי המעצבת המיתולוגית קוקו שאנל.

בחבורה יימצא גם "דיור" שהוקם בידי כריסטיאן דיור ומציג שמלות שנתפרו לא פעם במשך יותר מ-800 שעות עבודה של מעצבים מהטובים בעולם.

לידם מככבים במועדון גם פירמות עיצוב כמו "ג'ורג'יו ארמאני", "פראדה" וכוהני תיקי היוקרה לנשים - "לואי ויטון".


#איך נכנסים למועדון ההוט קוטור?
לא חסרים מותגי בגדים פופולריים בעולם, אבל מעטים מאוד נמנים עם המועדון היוקרתי של ההוט קוטור.

ההוט קוטור הוא סוג של מועדון יוקרתי במיוחד, המורכב בעיקר ממותגים צרפתיים.

פעמיים בשנה, בחודשים ינואר ויולי, חייב כל חבר במועדון ה"הוט קוטור" להציג לפחות 50 דגמים מקוריים מהעיצובים החדשים שלו. בתצוגה נוכחים בדרך כלל האישים והנשים המרכזיים והמשפיעות ביותר בעולם האופנה.


#התנאים להשתייכות למועדון ההוט קוטור?
מספר תנאים נדרשים לבית עיצוב ויצרן בגדים על מנת להיחשב "הוט קוטור".

ביניהם פרמטרים כמו עיצובים הנתפרים בהזמנה אישית, על פי מידות הלקוחות ותוך מדידת גופם, התפירה ברובה צריכה להיות בעבודת יד, מחומרים משובחים, עם תפרים מעולים ובגימור סופר איכותי.

עוד תנאי חשוב הוא שב"אטלייה", כלומר במתפרת העסק של כל חברה במועדון ההוט קוטור, צריכים להיות לפחות 15 מעצבים.


הנה ההוט קוטור:

https://youtu.be/i7Z1y1JpFFA


הסבר של הוט קוטור (עברית):

https://youtu.be/t65lIftIJLo


שאנל מציגה בשבוע ההוט קוטור של פריז:

https://youtu.be/xsr-vlCoOJI


תצוגת אופנה טיפוסית של בית עיצוב פחות מוכר:

https://youtu.be/6y0jcnYL-8c


מהוותיקים והמובילים - בית האופנה של כריסטיאן דיור (עברית):

https://youtu.be/kIeJKtK_h_s


וקדימון מסרט קולנוע שמספר על מעצבת הוט קוטור ב"דיור" וכיצד היא חונכת צעירה מרדנית:

https://youtu.be/SsAxf1_D_Tc

אם פעם בגדים קרועים היו בושה שרק עניים נאלצו לסבול, היום ג'ינסים קרועים (ripped jeans) הם שיא הטרנד, מצויים בכל מקום ועולים הרבה יותר מג'ינס חדש ושלם.

אז מה פה קורה פה?

בשילוב עיטורי קרעים בברכיים, מכנסי הג'ינס הקרועים כבר מזמן הפכו לפריט חובה אופנתי בארון הבגדים של המילניאלס ואחריהם בני דור ה-Z החביבים שלנו. וכן, כיתה י' 2, אנחנו מדברים עליכם.

ג'ינסים עם קרעים, מסתבר, הם הצהרה, עיצוב ואסתטיקה אופנתית שיתכן שנראית הזויה והחלפה בלתי נתפסת של תפקידו של המכנס לטובת הסטייל שלו, אבל יש בה מסתבר, הגיון רב.

מהו? - עוד מעט.

קצת היסטוריה של הג'ינס הקרוע. עד שנות ה-70 העיזו ללכת בג'ינס קרוע רק מי שלא היה בידיהם הממון לתקן ג'ינס בלוי או כזה שנקרע. הג'ינס הוא אמנם משופשף, שיא הטרנד אז, אבל לעולם לא קרוע או בלוי.

בשלהי אותו עשור מתחילות להופיע להקות הפאנק הראשונות. הפאנקיסטים והמעריצים שלהם קרעו את הג'ינס האישי כסוג של מחאה פוליטית, מהולה בטרנד ייחודי ומבדיל, משהו מקביל לשיער הארוך של הביטניקים ולפרחים בשיער של ההיפים.

קרעים בג'ינס כסמל למרד.

הקרעים נכנסים בהדרגה לאופנה, מתחילת שנות ה-80. בתחילה בתצוגות אופנה של מעצבים עולמיים כמו כריסטיאן דיור, שהחלו לאתגר גם את עולם האופנה בהכניסם למלתחה גם את הג'ינס הקרוע ובמכוון. מכאן החלה האופנה החדשה והמוזרה לחלחל לאיטה אל חוג הסילון של אותם ימים, עשירי עולם שהיום מכונים האלפיון העליון.

באותה תקופה היית יכול לטייל במונקו או בקאן שבריביירה הצרפתית, לראות מכונית למבורגיני או פורשה במחיר של בית יוקרה בארץ עוצרת ברחוב וממנה יוצאים בחור עשיר ומתוקתק או בת עשירים עם חולצת משי שמתחתיה מככבים מכנסי ג'ינס קרועים לתפארה.

מדהים ככל שזה נראה אז, העניין לא זו בלבד שלא היה גימיק שעתיד להיעלם, אלא להיפך. הג'ינס הקרוע רצה להישאר. החלו בטרנד כוכבי רוק זועמים כמו איגי פופ ולהקת ה-Sex Pistols וזמרות פופ שהן אייקון אופנה כמו מדונה. אחריהם באו שחקני קולנוע מפורסמים, ראפרים וסתם עשירים שהחלו להופיע ולהסתובב כשהם לובשים מכנסי ג'ינס קרועים. הכלל היה שעל הג'ינס הקרוע להיות הכי יוקרתי שיש.

המעריצים החלו מעתיקים את המראה הקרוע, תוך שהם קורעים את הג'ינס שלהם בבית. להקות הגראנג' של הניינטיז ובראשן להקת נירוונה לבשו ג'ינס קרוע כהצהרה אנטי קפיטליסטית והוא פרח עוד יותר.

אבל הג'ינס של היום פחות נקרע ביחס לג'ינס הקל של פעם. הרי זו הייתה מטרתו המקורית של הג'ינס - להיות בגד עבודה עמיד וחזק.

לכן יצרני דנים בימינו קורעים את הג'ינס מראש ובמפעל. אצל מותגים זולים זה נעשה באמצעות קרני לייזר. מעצבי פרימיום ומעצבי על, לעומתם, מעדיפים להושיב עובדים שיקרעו כל ג'ינס בעצמם והם מעצבים את הקרעים בדיוק כמו שמצופה מג'ינס שנקרע טבעית.

אז הקרעים הם עכשיו עיצוב ולא מצב כלכלי, או כמו שמתכנתים אוהבים לומר "זה לא באג - זה פיצ'ר". הקונים משלמים על הג'ינסים הקרועים הרבה יותר מג'ינס חדש או מג'ינס סתם משופשף ולא קרוע. יצרנים כמו דיזל הבינו עם הזמן שהקרעים חוזרים והפציצו במחירים ומעצבים כמו דולצ'ה גבאנה מתמחרים באלפי דולרים ג'ינס קרוע שלהם, שנטלתם היישר מהמדף.


הנה סיפורו של הג'ינס עם הקרעים ולמה הוא כל כך יקר:

https://youtu.be/TkLfwIsiWGU


תולדות הג'ינס עם הקרעים:

https://youtu.be/CurwSkC_Mik


ביהדות דומה שלא מקבלים אותו בהבנה (עברית):

https://youtu.be/tMyNOyHZAq4


הג'ינס הקרוע בסוף ההיסטוריה של הג'ינס:

https://youtu.be/5Bo18EypC44


יצירה של ג'ינס קרעים DIY שווה:

https://youtu.be/Io7Dx7eKTag


הציפייה והאמת עם הג'ינס הקרועים:

https://youtu.be/n3T5FwczlaY


ג'ינס משופשף לייזר בדקה וחצי:

https://youtu.be/k1BpHBafrvw


חיתוך הקרעים בג'ינס באמצעות לייזר:

https://youtu.be/3Hi_Iyxt1wI

רבים רואים בה את אחת המעצבות המהפכניות של המאה ה-20 ומהאחראיות לרוח המהפכנית ששלטה ברחוב הלונדוני בסיקסטיז. את אותו עשור של שנות ה-60 היא סיכמה פעם במילים:

"מסיבה אחת גדולה, שרצה על פני עשור שלם".

כי מעצבת האופנה מרי קוואנט (Mary Quant) ידועה בקרב רבים כמי שהפכה את חצאית המיני (Mini skirt) ללהיט עולמי וכמי שהייתה מהנשים המשפיעות ביותר על הצעירות של שנות החמישים והשישים.

היא נודעה בצבעים העזים של עיצוביה, בחומרים הבלתי שגרתיים ששילבה בבגדים (כמו ה-PVC) ובתעוזה הרבה של הבגדים שמכרה.

אבל הסיפור שלה הוא במידה רבה סיפור ההצלחה של מי ששיגרה לעולם פריט אופנה שהפך די מהר מהברקה אופנתית לחלק בלתי נפרד ואף מרכזי במהפכת שחרור האישה, השחרור של שנות ה-60 של המאה ה-20.

קוואנט הייתה מהמעצבות הידועות ביותר של "סווינגינג לונדון", רוח הנעורים ששטפה את בירת אנגליה בסוף שנות ה-50 ובמהלך שנות ה-60.

סיפורה מתחיל בשנת 1954, כשהיא פותחת את "Bazaar", החנות הראשונה שלה בלונדון. בתוך כמה שנים היא מצליחה להפוך את רובע צ'לסי שבעיר ללב המהפכה התרבותית שהשתלטה עליה.

כמעצבת צעירה, ומי שלא פעם דיגמנה בעצמה את עיצוביה ואת פריטי האופנה שהמציאה, היא הייתה קשובה יותר ממעצבים אחרים לטרנדים אצל הצעירות האנגליות. את חצאיות המיני היא גילתה כשנערות צעירות רבות הגיעו לבוטיק המיתולוגי שלה וביקשו לקצר את החצאיות שלהן לאורך מינימלי.

היא גם זו שב-1966 העניקה לחצאית ה"מיני" את שמה, על שם דגם המכונית החביב עליה. אבל הוויכוח מי עיצב את החצאית המהפכנית מעולם לא הוכרע. גם אם קוואנט חתומה עליה, יש את המעצב הצרפתי אנדרה קוראז', שהציג עוד ב-1964 שמלות הוט קוטור קצרצרות בפריז, בהשראת עידן החלל. השמלות הללו היו כבר אז להיט ענקי וקוראז' נהג לומר "ודאי שאני המצאתי את המיני - מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון".

היא מצידה אמרה אז על המיני "שנינו לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחובות".

והיא אכן נעתרה לנערות האנגליות והוסיפה משלה, תוך שהיא הופכת את החנות למרכז השיגור של אופנה צעירה ונועזת. התגובות הקשות שהיא ספגה, אגב, לא איחרו גם הן להגיע. רבים מהמבוגרים עם הכובע האנגלי ומאנשי העסקים שעברו ברחוב, נהגו אז להקיש על חלון הראווה שלה במטריות שלהם ולמחות בקול על הלבוש ה"לא מוסרי" שהיא מוכרת...

אבל עם חוג לקוחות שכלל לא מעט אמנים וסלבריטאים, קוואנט הייתה כבר השם החם של התקופה. בשנות ה-60, הלקוחות באו בהמוניהן לחנות ועיצוביה עמדו בלב תחושת השחרור והחופש הזכורים כל כך לנשות התקופה.

על לקוחותיה נמנו אז כוכבות-על כמו בריז'יט ברדו, אודרי הפבורן וטוויגי - הדוגמנית שהייתה לסמל של התקופה. הבוטיק שלה היה מעין מקום מפגש חובה לחוג החברים שלה באותם ימים. הוא כלל את חברי ה"ביטלס" לנון ומקרטני, את הצייר דיוויד הוקני ואת מיק ג'אגר סולן "הרולינג סטונס". כל מי שעמדו אז בלב הסצנה התרבותית והצעירה של לונדון.

לגברים קוואנט הפיצה ודחפה אז את "תספורת הבוב", אותה תספורת צעירה וחדשנית אז, שמזוהה עד היום עם חברי "הביטלס" בשנותיהם הראשונות.

לצד חצאיות המיני, היא עיצבה את השמלות הגיאומטריות המזוהות גם הן איתה, לצד חולצות ושמלות מיני בצבעים עזים, יצרה את הצווארונים הנשלפים ואפילו הביאה את שמיכות הפוך לאנגליה.

בשנות ה-90 עיצבה קוואנט גם את המכנסונים הקצרצרים שלה, שנקראו ה-Hot Pants ועוטרו אז במה שיהפוך לסמלה המפורסם - סמל פרח החיננית.

בשנת 2000 קוואנט פרשה מהמותג הנושא את שמה, כשאיש העסקים ג'יימס מטסומיה רכש אותו. ביפן המותג הוא פופולרי ביותר גם היום.

ובכלל, קוואנט הייתה לא רק מעצבת אופנה, אלא גם אשת עסקים מבריקה. עם השנים היא הקימה גם חברת איפור מצליחה, שנודעה במיוחד במסקרה העמידה שהיא הייתה הראשונה לפתח ולהשיק.

מי ששמה הועמד לא פעם לצד שאנל ודיור, בתור אושיית אופנה ששינתה את העולם, היא ללא ספק מי שהבגדים שהיא עיצבה סימלו את רוח הסיקסטיז.


הנה סקירה קצרה על קוואנט:

https://youtu.be/T9vtaIqDF9s


מעצבת האופנה מרי קוואנט כיכבה באופנה של הסיקסטיז:

https://youtu.be/Y11sqIDlQLI


העיצובים והתרומה שלה לאופנת שנות ה-60 ושנות ה-70:

https://youtu.be/9UYwteHLEBs


עם הדוגמניות הלובשות את עיצוביה ב-1967:

https://youtu.be/SB5eIfHXkWQ


הקולקציה הרטובה שלה מ-1963:

https://youtu.be/buhFLCzKLoU


וקוואנט מספרת על מוצרי האיפור שהיא מייצרת:

https://youtu.be/EztpFM3wjqU