שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה אנדרה קוראז'?
אחד האחראים העיקריים לאופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז' (André Courrèges),
קוראז' נודע בגזרות הגאומטריות שלו וכמי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. כבר ב-1964 הוא הציג, בהשראת עידן החלל, את שמלות ה"הוט קוטור" הקצרצרות הראשונות בפריז.
העניין הזה ישמש לוויכוח, שמעולם לא הוכרע, על הממציא של שמלת המיני. מהצד השני של תעלת לה מאנש הייתה מרי קוואנט, מי שחתומה גם היא על שמלת המיני. הוא מצידו אמר פעם "ברור שאני המצאתי את המיני. מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון שלי".
בשנת 1967 הציג קוראז' את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, לעצב בגזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ועם אקססוריז פוסט-תעשייתיים.
הנה תולדות חייו של קוראז':
https://youtu.be/7SuZD4iXDjs
עיצובים שלו מהתקופה:
https://youtu.be/eENJc2VFkPw
דוגמנות קוראז'ית אותנטית:
https://youtu.be/KaWcFxbnIuo
שמלות המיני הקוראז'יות:
https://youtu.be/HDbYxB7st34
ועוד עיצובים של קוראז':
https://youtu.be/mlrLihHvezI
מה המהפכה של חצאית המיני?
חצאית המיני (Mini skirt) היא אולי החצאית הידועה בעולם. עולם האופנה המודרנית לא היה מה שהוא ללא אותה פיסת בד מתירנית וקצרה כל כך שחושפת טפח כה גדול מרגלי האישה ומאריכה אותן בהתאם. מפתה ומהפכנית, הייתה חצאית המיני לחלק ממהפכת שחרור האישה וזכותה להגדרה עצמית ולנראות שהיא קובעת לעולם שמסביבה, או במילים פשוטות "לא לדפוק חשבון"..
חצאית המיני ושמלת המיני הוצגו לראשונה בשנת 1964, תחת הכינוי "ילדת הירח". חתומים עליה שניים, שהייתה ביניהם גם סוג של יריבות באשר לקרדיט. מי שכנראה המציא את חצאית המיני היה מעצב האופנה הצרפתי אנדרה קוראז', שבשנת 1964 הגה את רעיון החצאית הקצרצרה, שעלתה לראשונה מעל הברך.
מהצד השני של תעלת למנש ישבה המעצבת הבריטית מרי קוואנט שהוסיפה למיני את המגפיים הגבוהים קראה לה מיני על שם מכונית המיני קופר האהובה שלה והפכה את הרעיון האופנתי והמהפכני להצלחה שיווקית ומסחרית מרשימה.
המיני שלה יהפוך מעין ראש חץ לגל המוד הבריטי, אותה התפרצות אופנתית שתהפוך את האי הבריטי למרכזי באופנת הסיקסטיז.
מהרגע הראשון הפכו שמלות מיני וחצאיות מיני למרכיב מרכזי במלתחה הנשית של בנות הנעורים והצעירות בעולם המערבי. היא הייתה מתירנית והתאימה ככפפה ליד בעשור הצעיר והמלהיב שבו יצאה לאור, עשור האופנה העתידנית והמרד בדור ההורים.
במיוחד תפסה את העין גזרת העיפרון הדקיקה, שהתאימה למודל הגוף הפופולארי באותן שנים, בהשראת המראה הרזוני של הדוגמנית הבריטית טוויגי.
מאז ועד מותו של קוראז' המשיכו הוויכוחים הלא נגמרים בין שני המעצבים, כשלטענתו היא מסחרה את הרעיון שהומצא על ידו, בעוד שהיא אמרה "שנינו לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחובות".
אבל שום דם רע לא אמור לקלקל את העובדה ששניהם היו נחוצים כדי לספק את הצורך לפריטים חדשים וצעירים לקורבנות האופנה של שנות ה-60, עשור שגם כך נחשב לאחד הזמנים המתירניים והמרטיטים באופנה של המאה העשרים והציע כזכור גם את הביקיני החשוף לשפת הים.
הנה הסיפור של המיני וכיצד הוא ניצח בסיקסטיז אצל הנשים:
https://youtu.be/ZPUs_RoNZ-8
המיני בין העיצובים של אנדרה קוראז':
https://youtu.be/3qbV4Q0Cijc
הבריטים שמייחסים את המצאת המיני למרי קוואנט:
https://youtu.be/A3u2PNxI2aM
ועדיין הנה המיני המשובץ בתולדות חייו של המעצב הנודע:
https://youtu.be/HW7b-ecK8Ho
מהו שיזוף ומי החלה את המנהג להשתזף?
שיזוף (Tanning) הוא מהמנהגים התרבותיים הנפוצים כיום בעולם המערבי. אחד החידושים המעניינים שתרמה המאה ה-20 למודל היופי המערבי הוא ללא ספק אופנת השיזוף.
מראה הגברים והנשים ששבים מחופשתם כשעורם בגוון כהה מהרגיל מאפיין תרבות שפע וזמן פנוי. רובנו רואים אותו כמראה יפה ואופנתי, מחשב ומעורר אפילו קנאה, אך לא תמיד זה היה כך.
במאות הקודמות נחשב עור שזוף לסימן של עובדי אדמה, חקלאים ועובדי כפיים - בטח לא המראה המועדף של בעלי המעמד הגבוה בחברה.
לא רבים יודעים שכמו חידושי אופנה ויופי שונים במאה ה-20, גם את השיזוף אנו חייבים לאישה הנחשבת לכוהנת הגדולה של המראה החדש, בעיקר הנשי, במאה העשרים. כן, אופנת השיזוף, אם לא ניחשתם, נזקפת לזכותה של כוהנת האופנה והקוסמטיקה האגדית קוקו שאנל.
זה קרה בשנת 1923, כששבה שאנל מהפלגה אל העיירה קאן ביאכטה של הדוכס מוולינגטון. שאנל, שהפליגה מפאריס אל קאן שבריביירה הצרפתית, מצאה את עצמה עם לא מעט שעות פנויות ביאכטה. בכל יום היא נהגה להשתרע בבגד ים על הסיפון, אל מול השמש הקופחת.
כשהופיעה בעור שזוף, בימים שלאחר מכן, גם לאירועים חברתיים של האליטה הפריזאית, היה המראה שלה מאד לא שגרתי. אנשים מכובדים לא נראו כך באותה תקופה. דווקא "מראה הפורצלן" עם העור הבהיר הוא מודל היופי בצרפתי אז, זה שכולם אהבו.
אבל כששאנל, אחת היפות, המצליחות והמשפיעות בפאריס של אותה תקופה, משתזפת כך, הדברים נראים אחרת. היא גרמה לרבים "להידלק" על המראה הכהה שלה ועשתה, אולי מבלי להתכוון, עוד מהפכה.
ההערצה הרבה לה זכתה קוקו שאנל, עם ההצלחה והיופי שלה, בשילוב עם מראה ה"חזרתי מחופשה" של העשירים והמצליחים, גרמו לכך שהופעתה השזופה בפומבי הפכה לטירוף שרבים בסביבתה החלו לחקות. כך נולדה אופנת השיזוף, שנזקפת מאז, כמו לא מעט חידושי אופנה, לקוקו שאנל.
מאז הפך השיזוף לסמל מעמדי. אין כמוהו להעיד על השזופים, שהם חזרו מחופשה, במהלכה הרשו לעצמם להיחשף לשעות ארוכות בשמש.
אמנם בשל הסכנות הבריאותיות שלו, בעיקר כגורם לסרטן העור, הולך בשנים האחרונות ויורד מעמדו של השיזוף האמיתי, אבל הוא לא נעלם, אלא הוחלף בשיזוף מזויף.
רבים העדיפו בתחילה לפנות למכון שיזוף מבוקר, שאגב הוכח שהוא מסוכן אפילו יותר מקרינת השמש. אחרים מעדיפים היום לקנות מראה שזוף בשיטה של צביעה בהתזה על הגוף, שנראית כמו שיזוף של ממש אבל למעשה היא צבע גוף פשוט. הבעיה בו היא חוסר האחידות, במיוחד באזור שמסביב לעיניים, ראה מראה דונלד טראמפ.
הנה סיפורו של השיזוף וכיצד הפך כל כך אופנתי ובישר על הקטנת בגדי הים:
https://youtu.be/D_3DXGvgzFU
בלוגרית מספרת:
https://youtu.be/0U176bdAioA
כמה מסכנות השיזוף ללא מילים:
https://youtu.be/N9DemySf1kk
שיזוף מלאכותי במיטות שיזוף הוא לא פחות מסוכן (עברית):
https://youtu.be/RsQFNe3GjnA
ואולי צביעת שיזוף (Spray tans) היא אחד הפתרונות לסכנות:
https://youtu.be/vEBQoFehsa8
מהי תצוגת אופנה?
מה רע בללבוש פרווה?
תעשיית הפרווה בעולם מייצרת בגדים ומוצרי אופנה נלווים מפרוות ועורות של בעלי חיים. רבים מאותם בעלי חיים ניצודו בטבע ורבים עוד יותר גודלו לשם כך. זוהי תעשייה חזקה בעולם האופנה כבר מאות שנים. במיוחד חזקה ובולטת כיום תעשיית הפרווה הסינית, שהיא הגדולה בעולם ומספקת פרוות לרבים משוקי האופנה של העולם המערבי.
אמנם כבר מימי האדם הקדמון ניצודו חיות בר ניצודות בעבור פרוותן, אבל כיום פועלות חוות ענק המגדלות בעלי חיים לצורכי הפרווה בלבד. בשנים האחרונות הציגו לא פעם הוכחות על כך שבמדינות שונות באסיה, יש גם מי ששוחטים חתולים וכלבים ומוכרים את פרוותם כ'פרווה מלאכותית'.
נגד תעשיית הפרווה בעולם פועלים כיום מעל 40 ארגונים וקבוצות שמנסים לצמצם ואף להפסיק את פעילות תעשיית הפרוות. בתוכן גם "הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות" שנוסדה בישראל. נסיונות רבים נעשו במדינות רבות, כולל בישראל, בכדי לאסור בחוק על סחר בפרוות במדינות העולם. "הפרוות" - הם אומרים - "הן של בעלי החיים ונועדו להן ולא לשימוש בני האדם".
הנה איש פרוות שלא הורג בשביל להשיגן (עברית):
https://youtu.be/QCbGFZrsgyY
ומחאה נגד יבוא ומכירת פרוות בישראל (עברית):
https://youtu.be/E7KMpG7cHI8
איך בגד ים ביקיני קשור לפצצות אטום?
אי האלמוגים ביקיני (Bikini Atoll) שבאוקיינוס השקט הוא למעשה אטול (אי המצוי שיש בו רק שונית אלמוגים שמקיפה לגונה ונוצרה מסביב להר געש קדום ששקע במים) שתושביו פונו ב-1946 על ידי ארה"ב והוא הפך לאתר ניסויים גרעיניים. באתר הופצצו בפצצות גרעין מאות ספינות ומטוסים, כדי לבדוק את הפצצות שנבדקו. כיום, לאחר 23 הניסויים הגרעיניים עתירי הקרינה שנעשו עליו, האטול ביקיני אינו ראוי למגורי אדם. לא זו בלבד שלא ניתן לחיות בו - כל בעלי החיים בסביבתו הוכחדו. האי היפה הפך לאתר צלילה מרהיב, בעיקר בשל מאות כלי השיט והמטוסים הטבועים שבו.
האי ביקיני הוא אחד מאיי מרשל במיקרונזיה. איים אלה נמצאים באוקיינוס השקט. שמו בשפה המקומית, מרשלית, הוא משהו כמו "משטח אגוזי הקוקוס".
אבל את פרסומו העולמי קיבל האי ביקיני דווקא בגלל בגדי הים שנקראו על שמו. ימים אחדים אחרי הפיצוץ הראשון בו, הוצג בפאריס בגד ים נועז שלראשונה הורכב משני חלקים וחשף את רוב גופה של האישה. הוא מותג בתור "בגד הים הקטן ביותר בעולם". המעצב לואי ראר הצהיר שבגד הים צפוי לעורר התלהבות דומה ל"אפקט גרעיני" והחליט לכנות את בגד הים המהפכני "ביקיני", על שם האי הזעיר עם הפצצות.
אגב, ל"פצצות הנשיות" ייקח יותר מ-10 שנים לאמץ את בגד הים המינימלי הזה ולהפוך את הביקיני לחלק משחרור האישה...
הנה ההיסטוריה האופנתית של הביקיני:
https://youtu.be/PAZkCexL32s
סיפורו של בגד הים ביקיני:
http://youtu.be/9yqUR-WEwU0
ההיסטוריה של בגד הים הנשי עד לביקיני:
https://youtu.be/U0GJqquLBh8
האי ביקיני היום:
http://youtu.be/olvFTpCYMY8
וסרט תיעודי על תולדות הביקיני והאי המפורסם שהיה לו השראה:
https://youtu.be/Y8oi3lH71EU?long=yes
מי הייתה מעצבת האופנה מרי קוואנט?
רבים רואים בה את אחת המעצבות המהפכניות של המאה ה-20 ומהאחראיות לרוח המהפכנית ששלטה ברחוב הלונדוני בסיקסטיז. את אותו עשור של שנות ה-60 היא סיכמה פעם במילים:
"מסיבה אחת גדולה, שרצה על פני עשור שלם".
כי מעצבת האופנה מרי קוואנט (Mary Quant) ידועה בקרב רבים כמי שהפכה את חצאית המיני (Mini skirt) ללהיט עולמי וכמי שהייתה מהנשים המשפיעות ביותר על הצעירות של שנות החמישים והשישים.
היא נודעה בצבעים העזים של עיצוביה, בחומרים הבלתי שגרתיים ששילבה בבגדים (כמו ה-PVC) ובתעוזה הרבה של הבגדים שמכרה.
אבל הסיפור שלה הוא במידה רבה סיפור ההצלחה של מי ששיגרה לעולם פריט אופנה שהפך די מהר מהברקה אופנתית לחלק בלתי נפרד ואף מרכזי במהפכת שחרור האישה, השחרור של שנות ה-60 של המאה ה-20.
קוואנט הייתה מהמעצבות הידועות ביותר של "סווינגינג לונדון", רוח הנעורים ששטפה את בירת אנגליה בסוף שנות ה-50 ובמהלך שנות ה-60.
סיפורה מתחיל בשנת 1954, כשהיא פותחת את "Bazaar", החנות הראשונה שלה בלונדון. בתוך כמה שנים היא מצליחה להפוך את רובע צ'לסי שבעיר ללב המהפכה התרבותית שהשתלטה עליה.
כמעצבת צעירה, ומי שלא פעם דיגמנה בעצמה את עיצוביה ואת פריטי האופנה שהמציאה, היא הייתה קשובה יותר ממעצבים אחרים לטרנדים אצל הצעירות האנגליות. את חצאיות המיני היא גילתה כשנערות צעירות רבות הגיעו לבוטיק המיתולוגי שלה וביקשו לקצר את החצאיות שלהן לאורך מינימלי.
היא גם זו שב-1966 העניקה לחצאית ה"מיני" את שמה, על שם דגם המכונית החביב עליה. אבל הוויכוח מי עיצב את החצאית המהפכנית מעולם לא הוכרע. גם אם קוואנט חתומה עליה, יש את המעצב הצרפתי אנדרה קוראז', שהציג עוד ב-1964 שמלות הוט קוטור קצרצרות בפריז, בהשראת עידן החלל. השמלות הללו היו כבר אז להיט ענקי וקוראז' נהג לומר "ודאי שאני המצאתי את המיני - מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון".
היא מצידה אמרה אז על המיני "שנינו לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחובות".
והיא אכן נעתרה לנערות האנגליות והוסיפה משלה, תוך שהיא הופכת את החנות למרכז השיגור של אופנה צעירה ונועזת. התגובות הקשות שהיא ספגה, אגב, לא איחרו גם הן להגיע. רבים מהמבוגרים עם הכובע האנגלי ומאנשי העסקים שעברו ברחוב, נהגו אז להקיש על חלון הראווה שלה במטריות שלהם ולמחות בקול על הלבוש ה"לא מוסרי" שהיא מוכרת...
אבל עם חוג לקוחות שכלל לא מעט אמנים וסלבריטאים, קוואנט הייתה כבר השם החם של התקופה. בשנות ה-60, הלקוחות באו בהמוניהן לחנות ועיצוביה עמדו בלב תחושת השחרור והחופש הזכורים כל כך לנשות התקופה.
על לקוחותיה נמנו אז כוכבות-על כמו בריז'יט ברדו, אודרי הפבורן וטוויגי - הדוגמנית שהייתה לסמל של התקופה. הבוטיק שלה היה מעין מקום מפגש חובה לחוג החברים שלה באותם ימים. הוא כלל את חברי ה"ביטלס" לנון ומקרטני, את הצייר דיוויד הוקני ואת מיק ג'אגר סולן "הרולינג סטונס". כל מי שעמדו אז בלב הסצנה התרבותית והצעירה של לונדון.
לגברים קוואנט הפיצה ודחפה אז את "תספורת הבוב", אותה תספורת צעירה וחדשנית אז, שמזוהה עד היום עם חברי "הביטלס" בשנותיהם הראשונות.
לצד חצאיות המיני, היא עיצבה את השמלות הגיאומטריות המזוהות גם הן איתה, לצד חולצות ושמלות מיני בצבעים עזים, יצרה את הצווארונים הנשלפים ואפילו הביאה את שמיכות הפוך לאנגליה.
בשנות ה-90 עיצבה קוואנט גם את המכנסונים הקצרצרים שלה, שנקראו ה-Hot Pants ועוטרו אז במה שיהפוך לסמלה המפורסם - סמל פרח החיננית.
בשנת 2000 קוואנט פרשה מהמותג הנושא את שמה, כשאיש העסקים ג'יימס מטסומיה רכש אותו. ביפן המותג הוא פופולרי ביותר גם היום.
ובכלל, קוואנט הייתה לא רק מעצבת אופנה, אלא גם אשת עסקים מבריקה. עם השנים היא הקימה גם חברת איפור מצליחה, שנודעה במיוחד במסקרה העמידה שהיא הייתה הראשונה לפתח ולהשיק.
מי ששמה הועמד לא פעם לצד שאנל ודיור, בתור אושיית אופנה ששינתה את העולם, היא ללא ספק מי שהבגדים שהיא עיצבה סימלו את רוח הסיקסטיז.
הנה סקירה קצרה על קוואנט:
https://youtu.be/T9vtaIqDF9s
מעצבת האופנה מרי קוואנט כיכבה באופנה של הסיקסטיז:
https://youtu.be/Y11sqIDlQLI
העיצובים והתרומה שלה לאופנת שנות ה-60 ושנות ה-70:
https://youtu.be/9UYwteHLEBs
עם הדוגמניות הלובשות את עיצוביה ב-1967:
https://youtu.be/SB5eIfHXkWQ
הקולקציה הרטובה שלה מ-1963:
https://youtu.be/buhFLCzKLoU
וקוואנט מספרת על מוצרי האיפור שהיא מייצרת:
https://youtu.be/EztpFM3wjqU
מתי פרחה אופנת התלתלים?
אולי קשה להאמין, אבל בניגוד לימינו, כשהחלקת שיער אצל מתולתלות היא צו האופנה, היו תקופות ששיער מתולתל היה פופולארי ביותר.
זה היה במיוחד בשנות ה-70, כשאחד הטרנדים החזקים בשיער היה ה"אפרו", השיער בסגנון האפריקאי, המתולתל. כמעט כל קובעי הטעם באופנה היו אז איכשהו מתולתלים או מקורזלים. נשים ונערות רבות תלתלו אז את שערן החלק לתלתלים.
אחד הסרטים שתעדו את האופנה הזו וגם חיזקו אותה היה הסרט של מילוש פורמן "שיער" והמחזמר בשם זה, שהצליח במקומות רבים בעולם.
הנה התלתלים של שנות השבעים:
https://youtu.be/Bh2VmwiopXs
התלתלים בשיער שבמחזמר "שיער":
https://youtu.be/Cb8luHdpR84?t=36s
להקת אבבא והתלתלים של הנשים:
https://youtu.be/IIKAe8Wi0S0
איך קוקו שאנל הפכה למהפכנית האופנה ומשחררת הנשים?
כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה קוקו שאנל (Coco Chanel) היא הדמות החשובה ביותר באופנה של המאה ה-20 ומי שהשפיעה על שחרור האישה ואחראית במידה רבה לשינוי המשמעותי כל כך שעברו הנשים במאה זו. בתשוקה אדירה, יצירתיות וסקרנות גדולים הפכה הילדה היתומה, שהופרדה מאחיה וגדלה בבתי יתומים, לכוהנת הגדולה של האופנה והבשמים בעת החדשה.
אבל שאנל הייתה מהפכנית בכמה מישורים. בתחום האופנה, היא לא הפסיקה לחדש ולפתח ושיחררה את האישה המודרנית מתכתיבי האופנה הנוקשים של העבר. ניתן לומר בקלות שהיא אחראית להישגים מהחשובים ביותר בתולדות האופנה המודרנית. בתחום העסקי, היא הקימה את אחד העסקים הגדולים והחשובים בעולם האופנה והייתה האישה הראשונה שהפכה את שמה למותג. בתחום החברתי, שינו ההישגים הפמיניסטיים שלה את הדימוי הנשי לחלוטין.
חייה של קוקו שאנל החלו בשנת 1883 כבת למשפחה פשוטה וחסרת השכלה. לאחר מות אימה, כשהייתה בת 6, פוזרו כל הילדים על ידי האב ושאנל גודלה בבית יתומים במנזר קתולי. כל חייה היא תחכה לאביה, שנטש אותה והוא לא יראה סימן.
בגיל 18 הייתה לזמרת מועדונים. אז זכתה לכינוי שיהיה מזוהה עימה כל כך, "קוקו", על שם כלבלב אבוד שעליו שרה. השינוי חל בגיל 20, כשהיא החלה לעבוד בחברה לייצור של בגדי כלות ותינוקות ובהשפעת חוויותיה שם, היא החלה לעצב לעצמה בגדים וכובעים.
די מהר שאנל התקבלה לחוגים הנכונים בפאריס וניהלה רומנים שסייעו לה לפתוח בגיל 27 את בית האופנה הראשון שלה. זה היה עסק לעיצוב כובעים ובגדים. בתוך זמן קצר היא זכתה להצלחה מסחררת והפכה מפורסמת ומצליחה בכל אירופה.
בשנות ה-30 של המאה העשרים כבר הייתה שאנל לטייקונית אופנה שכוכבות הקולנוע הגדולות מתהדרות במוצריה. היא מעצבת תלבושות לסרטים מפורסמים. כך גם החלה לשחרר את הנשים מכבלי האופנה של המאות הקודמות. היא גואלת אותן מהשימוש המעיק במחוכים, מהפכה שלא תאומן במונחי שחרור האשה, תחליף את כובעי הענק הנשיים בכובעים קטנים ואלגנטיים, תעצב את השמלה השחורה הקטנה - מוצר חובה במלתחה הנשית מאז, תקצר את השמלות והחצאיות אל מעל לברך (וכך תכין את הקרקע למהפכת ה"מיני").
כשהיא תעצב את חליפת שלושה החלקים הנשית שתהפוך למוצר דגל של "אופנת שאנל" ותשלב פריטי לבוש גבריים במלתחה שלה, שאנל בלי משים תוליד את מגמת ה"יוניסקס" בעולם האופנה. היא גם תעשה תספורת קצרה לעצמה, שתהפוך מיידית למודל חיקוי של כל אישה בפאריס.
יום אחד היא גם תשוב מחופשה מפנקת על יכטה כשהיא שזופה ושוב תשנה הכל - היא תוליד את אופנת השיזוף בעולם כולו.
כשפלשו הנאצים לצרפת, סגרה שאנל את מפעליה ועברה לגור במלון ריץ בפאריס. בית האופנה שלה המשיך למכור רק את בושם ה"שאנל מספר 5" המצליח שלה. גם כאן "הסתדרה" שאנל, כשניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר והורשתה להישאר בדירת הפאר שלה, במלון ריץ, זאת על אף שהמלון הפך למפקדת הגסטאפו. תווית הבוגדת שתדבוק בה בתקופת הכיבוש הנאצי, לא תעזוב אותה לעולם.
לאחר המלחמה, כדי לחמוק מהמוניטין הרע שלה כמשתפת פעולה עם הנאצים בצרפת, שאנל נאלצת, בגיל 61, להתגורר בשווייץ. אבל המעמד המיתי שלה לא נפגע. יותר משהיא התגעגעה לעולם האופנה, הוא התגעגע אליה. כמי שיצרה אופנה שלא מתחלפת מדי שנה, היא הייתה הקונצנזוס האולטימטיבי. לא היה במעמד הגבוה מי שהתכחש לבגדים שלה, שפשוט לא התיישנו. ידועה האמירה המפורסמת שלה "האופנה חולפת - הסגנון נשאר."
הפילוסופיה שמאחורי עיצוביה הייתה חד-פעמית ועתידה להשפיע על הלבוש של כולנו - לבוש שלא מתאמץ אבל משדר אופנתיות וסגנון - שיק נונשלנטי שאין לו גיל או עונה, או אם תרצו, שיק שמתלבש על שוק ושיקפצו המעצבים המתחרים.
והיא לא ויתרה בקלות. כששבה בגיל 71 אל פאריס היא הסתערה על תעשיית האופנה שהשתנתה בינתיים וזכתה להצלחות מרשימות אף יותר. היא הרחיבה את בית האופנה, שפתחה מחדש, גם לארצות הברית. בהוליווד קוקו שאנל הופכת אז להצלחה מסחררת. כל כוכבות הקולנוע של התקופה לבשו את בגדיה. היא מוציאה מגוון גדול ומרשים של מוצרי אופנה והמוני בשמים חדשים.
כוכבת העל של התקופה, קתרין הפבורן, תגלם בברודוויי את דמותה, במחזמר "שאנל", שהפך להיט. היא שינתה את העולם ובתחילת שנות ה-70 מתה במלון ריץ', כשהיא מורישה את העסק הענק שלה לשותפה הנאמן. הוא ויורשיו שמרו על האימפריה שלה עד היום, בהצלחה גדולה הקרויה עד היום על שמה.
הנה סיפור חייה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/2G88zqPxJ00
סקירה על האישה הגדולה של האופנה:
https://youtu.be/02zYwQ5B6M0
המהפכה הגדולה של קוקו שאנל שפרצה בגיל 71 לאמריקה:
https://youtu.be/xjzH6vRn5P0
מקומות בפאריס המזוהים עם קוקו שאנל:
https://youtu.be/F3QAxtE1L20
יום בחייה:
https://youtu.be/HzrPFJZR4dE
על השמלה השחורה הקטנה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/M1Ag0Bg2l54
ותכנית חינוכית על האופנאית פורצת הדרך (עברית):
https://youtu.be/yU5sReNhdL8?long=yes
אחד האחראים העיקריים לאופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז' (André Courrèges),
קוראז' נודע בגזרות הגאומטריות שלו וכמי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. כבר ב-1964 הוא הציג, בהשראת עידן החלל, את שמלות ה"הוט קוטור" הקצרצרות הראשונות בפריז.
העניין הזה ישמש לוויכוח, שמעולם לא הוכרע, על הממציא של שמלת המיני. מהצד השני של תעלת לה מאנש הייתה מרי קוואנט, מי שחתומה גם היא על שמלת המיני. הוא מצידו אמר פעם "ברור שאני המצאתי את המיני. מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון שלי".
בשנת 1967 הציג קוראז' את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, לעצב בגזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ועם אקססוריז פוסט-תעשייתיים.
הנה תולדות חייו של קוראז':
https://youtu.be/7SuZD4iXDjs
עיצובים שלו מהתקופה:
https://youtu.be/eENJc2VFkPw
דוגמנות קוראז'ית אותנטית:
https://youtu.be/KaWcFxbnIuo
שמלות המיני הקוראז'יות:
https://youtu.be/HDbYxB7st34
ועוד עיצובים של קוראז':
https://youtu.be/mlrLihHvezI
חצאית המיני (Mini skirt) היא אולי החצאית הידועה בעולם. עולם האופנה המודרנית לא היה מה שהוא ללא אותה פיסת בד מתירנית וקצרה כל כך שחושפת טפח כה גדול מרגלי האישה ומאריכה אותן בהתאם. מפתה ומהפכנית, הייתה חצאית המיני לחלק ממהפכת שחרור האישה וזכותה להגדרה עצמית ולנראות שהיא קובעת לעולם שמסביבה, או במילים פשוטות "לא לדפוק חשבון"..
חצאית המיני ושמלת המיני הוצגו לראשונה בשנת 1964, תחת הכינוי "ילדת הירח". חתומים עליה שניים, שהייתה ביניהם גם סוג של יריבות באשר לקרדיט. מי שכנראה המציא את חצאית המיני היה מעצב האופנה הצרפתי אנדרה קוראז', שבשנת 1964 הגה את רעיון החצאית הקצרצרה, שעלתה לראשונה מעל הברך.
מהצד השני של תעלת למנש ישבה המעצבת הבריטית מרי קוואנט שהוסיפה למיני את המגפיים הגבוהים קראה לה מיני על שם מכונית המיני קופר האהובה שלה והפכה את הרעיון האופנתי והמהפכני להצלחה שיווקית ומסחרית מרשימה.
המיני שלה יהפוך מעין ראש חץ לגל המוד הבריטי, אותה התפרצות אופנתית שתהפוך את האי הבריטי למרכזי באופנת הסיקסטיז.
מהרגע הראשון הפכו שמלות מיני וחצאיות מיני למרכיב מרכזי במלתחה הנשית של בנות הנעורים והצעירות בעולם המערבי. היא הייתה מתירנית והתאימה ככפפה ליד בעשור הצעיר והמלהיב שבו יצאה לאור, עשור האופנה העתידנית והמרד בדור ההורים.
במיוחד תפסה את העין גזרת העיפרון הדקיקה, שהתאימה למודל הגוף הפופולארי באותן שנים, בהשראת המראה הרזוני של הדוגמנית הבריטית טוויגי.
מאז ועד מותו של קוראז' המשיכו הוויכוחים הלא נגמרים בין שני המעצבים, כשלטענתו היא מסחרה את הרעיון שהומצא על ידו, בעוד שהיא אמרה "שנינו לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחובות".
אבל שום דם רע לא אמור לקלקל את העובדה ששניהם היו נחוצים כדי לספק את הצורך לפריטים חדשים וצעירים לקורבנות האופנה של שנות ה-60, עשור שגם כך נחשב לאחד הזמנים המתירניים והמרטיטים באופנה של המאה העשרים והציע כזכור גם את הביקיני החשוף לשפת הים.
הנה הסיפור של המיני וכיצד הוא ניצח בסיקסטיז אצל הנשים:
https://youtu.be/ZPUs_RoNZ-8
המיני בין העיצובים של אנדרה קוראז':
https://youtu.be/3qbV4Q0Cijc
הבריטים שמייחסים את המצאת המיני למרי קוואנט:
https://youtu.be/A3u2PNxI2aM
ועדיין הנה המיני המשובץ בתולדות חייו של המעצב הנודע:
https://youtu.be/HW7b-ecK8Ho
שיזוף (Tanning) הוא מהמנהגים התרבותיים הנפוצים כיום בעולם המערבי. אחד החידושים המעניינים שתרמה המאה ה-20 למודל היופי המערבי הוא ללא ספק אופנת השיזוף.
מראה הגברים והנשים ששבים מחופשתם כשעורם בגוון כהה מהרגיל מאפיין תרבות שפע וזמן פנוי. רובנו רואים אותו כמראה יפה ואופנתי, מחשב ומעורר אפילו קנאה, אך לא תמיד זה היה כך.
במאות הקודמות נחשב עור שזוף לסימן של עובדי אדמה, חקלאים ועובדי כפיים - בטח לא המראה המועדף של בעלי המעמד הגבוה בחברה.
לא רבים יודעים שכמו חידושי אופנה ויופי שונים במאה ה-20, גם את השיזוף אנו חייבים לאישה הנחשבת לכוהנת הגדולה של המראה החדש, בעיקר הנשי, במאה העשרים. כן, אופנת השיזוף, אם לא ניחשתם, נזקפת לזכותה של כוהנת האופנה והקוסמטיקה האגדית קוקו שאנל.
זה קרה בשנת 1923, כששבה שאנל מהפלגה אל העיירה קאן ביאכטה של הדוכס מוולינגטון. שאנל, שהפליגה מפאריס אל קאן שבריביירה הצרפתית, מצאה את עצמה עם לא מעט שעות פנויות ביאכטה. בכל יום היא נהגה להשתרע בבגד ים על הסיפון, אל מול השמש הקופחת.
כשהופיעה בעור שזוף, בימים שלאחר מכן, גם לאירועים חברתיים של האליטה הפריזאית, היה המראה שלה מאד לא שגרתי. אנשים מכובדים לא נראו כך באותה תקופה. דווקא "מראה הפורצלן" עם העור הבהיר הוא מודל היופי בצרפתי אז, זה שכולם אהבו.
אבל כששאנל, אחת היפות, המצליחות והמשפיעות בפאריס של אותה תקופה, משתזפת כך, הדברים נראים אחרת. היא גרמה לרבים "להידלק" על המראה הכהה שלה ועשתה, אולי מבלי להתכוון, עוד מהפכה.
ההערצה הרבה לה זכתה קוקו שאנל, עם ההצלחה והיופי שלה, בשילוב עם מראה ה"חזרתי מחופשה" של העשירים והמצליחים, גרמו לכך שהופעתה השזופה בפומבי הפכה לטירוף שרבים בסביבתה החלו לחקות. כך נולדה אופנת השיזוף, שנזקפת מאז, כמו לא מעט חידושי אופנה, לקוקו שאנל.
מאז הפך השיזוף לסמל מעמדי. אין כמוהו להעיד על השזופים, שהם חזרו מחופשה, במהלכה הרשו לעצמם להיחשף לשעות ארוכות בשמש.
אמנם בשל הסכנות הבריאותיות שלו, בעיקר כגורם לסרטן העור, הולך בשנים האחרונות ויורד מעמדו של השיזוף האמיתי, אבל הוא לא נעלם, אלא הוחלף בשיזוף מזויף.
רבים העדיפו בתחילה לפנות למכון שיזוף מבוקר, שאגב הוכח שהוא מסוכן אפילו יותר מקרינת השמש. אחרים מעדיפים היום לקנות מראה שזוף בשיטה של צביעה בהתזה על הגוף, שנראית כמו שיזוף של ממש אבל למעשה היא צבע גוף פשוט. הבעיה בו היא חוסר האחידות, במיוחד באזור שמסביב לעיניים, ראה מראה דונלד טראמפ.
הנה סיפורו של השיזוף וכיצד הפך כל כך אופנתי ובישר על הקטנת בגדי הים:
https://youtu.be/D_3DXGvgzFU
בלוגרית מספרת:
https://youtu.be/0U176bdAioA
כמה מסכנות השיזוף ללא מילים:
https://youtu.be/N9DemySf1kk
שיזוף מלאכותי במיטות שיזוף הוא לא פחות מסוכן (עברית):
https://youtu.be/RsQFNe3GjnA
ואולי צביעת שיזוף (Spray tans) היא אחד הפתרונות לסכנות:
https://youtu.be/vEBQoFehsa8
למה עושים תצוגות אופנה?
תצוגת אופנה (Fashion show) הוא אירוע שבו מציג בית אופנה, מעצב אופנה או כל גורם אחר בתחום, את עבודותיו בפני הציבור. זה נעשה באמצעות דוגמנים ודוגמניות הצועדים על מסלול ומציגים את הבגדים והאביזרים שעל גופם.
תצוגות אופנה הן לרוב אירועים מתוכננים היטב. על המסלול צועדות הדוגמניות בהליכה נוקשה ובמחוות שמקובלות בתחום. כל פרט, כולל הסיבובים והפניות הראש אל הקהל, נלמד ומתוכנן היטב. בקהל יושבים כתבי אופנה שידווחו לאחר מכן בתקשורת על התצוגה והעל הפריטים שהוצגו בה.
מוקפים על ידי מאפרים, מעצבי שיער, צלמים ומעצבים - דוגמנים ודוגמניות מסלול מאופרים ומולבשים לתצוגה מאחרי הקלעים. מיד לאחר שהם מציגים פריט אחד ויוצאים מהמסלול, הם מיד מחליפים לפריט הבא בתצוגת האופנה. כך יהיו מוכנים להציג בתורם שוב ותצוגת האופנה תימשך ברצף, מבלי שהקהל ימתין.
בתום תצוגת האופנה, אם מדובר בקולקציה של מעצב אחד, כל הפריטים שעוצבו על ידו או ידה, נהוג שהמעצבים יוצאים אל הקהל ביחד עם הדוגמנים והדוגמניות ומקבלים מחיאות כפיים.
הנה מישהי שחולמת ומצטרפת לתצוגת אופנה (עברית):
https://youtu.be/Ab9JVjknGy8
תצוגת אופנה:
https://youtu.be/8uw3Yg5u_jA
תצוגת אופנה גברית:
https://youtu.be/KKqkKSf4Cv4
לתצוגות אופנה בוחרים לא פעם מקומות מסקרנים ולא צפויים:
https://youtu.be/dSgM4mWcd6I
חלק מתצוגות האופנה מציגות בגדי קיץ וים:
https://youtu.be/u-RdBHTpAGk
ולמוצרים קטנים עושים היום קליפ, כמו כאן בקמפיין רשת למשקפי שמש שצולם במומבאיי הודו:
https://youtu.be/FUKN8YTZMjY
תצוגת אופנה (Fashion show) הוא אירוע שבו מציג בית אופנה, מעצב אופנה או כל גורם אחר בתחום, את עבודותיו בפני הציבור. זה נעשה באמצעות דוגמנים ודוגמניות הצועדים על מסלול ומציגים את הבגדים והאביזרים שעל גופם.
תצוגות אופנה הן לרוב אירועים מתוכננים היטב. על המסלול צועדות הדוגמניות בהליכה נוקשה ובמחוות שמקובלות בתחום. כל פרט, כולל הסיבובים והפניות הראש אל הקהל, נלמד ומתוכנן היטב. בקהל יושבים כתבי אופנה שידווחו לאחר מכן בתקשורת על התצוגה והעל הפריטים שהוצגו בה.
מוקפים על ידי מאפרים, מעצבי שיער, צלמים ומעצבים - דוגמנים ודוגמניות מסלול מאופרים ומולבשים לתצוגה מאחרי הקלעים. מיד לאחר שהם מציגים פריט אחד ויוצאים מהמסלול, הם מיד מחליפים לפריט הבא בתצוגת האופנה. כך יהיו מוכנים להציג בתורם שוב ותצוגת האופנה תימשך ברצף, מבלי שהקהל ימתין.
בתום תצוגת האופנה, אם מדובר בקולקציה של מעצב אחד, כל הפריטים שעוצבו על ידו או ידה, נהוג שהמעצבים יוצאים אל הקהל ביחד עם הדוגמנים והדוגמניות ומקבלים מחיאות כפיים.
הנה מישהי שחולמת ומצטרפת לתצוגת אופנה (עברית):
https://youtu.be/Ab9JVjknGy8
תצוגת אופנה:
https://youtu.be/8uw3Yg5u_jA
תצוגת אופנה גברית:
https://youtu.be/KKqkKSf4Cv4
לתצוגות אופנה בוחרים לא פעם מקומות מסקרנים ולא צפויים:
https://youtu.be/dSgM4mWcd6I
חלק מתצוגות האופנה מציגות בגדי קיץ וים:
https://youtu.be/u-RdBHTpAGk
ולמוצרים קטנים עושים היום קליפ, כמו כאן בקמפיין רשת למשקפי שמש שצולם במומבאיי הודו:
https://youtu.be/FUKN8YTZMjY
אופנה
תעשיית הפרווה בעולם מייצרת בגדים ומוצרי אופנה נלווים מפרוות ועורות של בעלי חיים. רבים מאותם בעלי חיים ניצודו בטבע ורבים עוד יותר גודלו לשם כך. זוהי תעשייה חזקה בעולם האופנה כבר מאות שנים. במיוחד חזקה ובולטת כיום תעשיית הפרווה הסינית, שהיא הגדולה בעולם ומספקת פרוות לרבים משוקי האופנה של העולם המערבי.
אמנם כבר מימי האדם הקדמון ניצודו חיות בר ניצודות בעבור פרוותן, אבל כיום פועלות חוות ענק המגדלות בעלי חיים לצורכי הפרווה בלבד. בשנים האחרונות הציגו לא פעם הוכחות על כך שבמדינות שונות באסיה, יש גם מי ששוחטים חתולים וכלבים ומוכרים את פרוותם כ'פרווה מלאכותית'.
נגד תעשיית הפרווה בעולם פועלים כיום מעל 40 ארגונים וקבוצות שמנסים לצמצם ואף להפסיק את פעילות תעשיית הפרוות. בתוכן גם "הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות" שנוסדה בישראל. נסיונות רבים נעשו במדינות רבות, כולל בישראל, בכדי לאסור בחוק על סחר בפרוות במדינות העולם. "הפרוות" - הם אומרים - "הן של בעלי החיים ונועדו להן ולא לשימוש בני האדם".
הנה איש פרוות שלא הורג בשביל להשיגן (עברית):
https://youtu.be/QCbGFZrsgyY
ומחאה נגד יבוא ומכירת פרוות בישראל (עברית):
https://youtu.be/E7KMpG7cHI8
אי האלמוגים ביקיני (Bikini Atoll) שבאוקיינוס השקט הוא למעשה אטול (אי המצוי שיש בו רק שונית אלמוגים שמקיפה לגונה ונוצרה מסביב להר געש קדום ששקע במים) שתושביו פונו ב-1946 על ידי ארה"ב והוא הפך לאתר ניסויים גרעיניים. באתר הופצצו בפצצות גרעין מאות ספינות ומטוסים, כדי לבדוק את הפצצות שנבדקו. כיום, לאחר 23 הניסויים הגרעיניים עתירי הקרינה שנעשו עליו, האטול ביקיני אינו ראוי למגורי אדם. לא זו בלבד שלא ניתן לחיות בו - כל בעלי החיים בסביבתו הוכחדו. האי היפה הפך לאתר צלילה מרהיב, בעיקר בשל מאות כלי השיט והמטוסים הטבועים שבו.
האי ביקיני הוא אחד מאיי מרשל במיקרונזיה. איים אלה נמצאים באוקיינוס השקט. שמו בשפה המקומית, מרשלית, הוא משהו כמו "משטח אגוזי הקוקוס".
אבל את פרסומו העולמי קיבל האי ביקיני דווקא בגלל בגדי הים שנקראו על שמו. ימים אחדים אחרי הפיצוץ הראשון בו, הוצג בפאריס בגד ים נועז שלראשונה הורכב משני חלקים וחשף את רוב גופה של האישה. הוא מותג בתור "בגד הים הקטן ביותר בעולם". המעצב לואי ראר הצהיר שבגד הים צפוי לעורר התלהבות דומה ל"אפקט גרעיני" והחליט לכנות את בגד הים המהפכני "ביקיני", על שם האי הזעיר עם הפצצות.
אגב, ל"פצצות הנשיות" ייקח יותר מ-10 שנים לאמץ את בגד הים המינימלי הזה ולהפוך את הביקיני לחלק משחרור האישה...
הנה ההיסטוריה האופנתית של הביקיני:
https://youtu.be/PAZkCexL32s
סיפורו של בגד הים ביקיני:
http://youtu.be/9yqUR-WEwU0
ההיסטוריה של בגד הים הנשי עד לביקיני:
https://youtu.be/U0GJqquLBh8
האי ביקיני היום:
http://youtu.be/olvFTpCYMY8
וסרט תיעודי על תולדות הביקיני והאי המפורסם שהיה לו השראה:
https://youtu.be/Y8oi3lH71EU?long=yes
רבים רואים בה את אחת המעצבות המהפכניות של המאה ה-20 ומהאחראיות לרוח המהפכנית ששלטה ברחוב הלונדוני בסיקסטיז. את אותו עשור של שנות ה-60 היא סיכמה פעם במילים:
"מסיבה אחת גדולה, שרצה על פני עשור שלם".
כי מעצבת האופנה מרי קוואנט (Mary Quant) ידועה בקרב רבים כמי שהפכה את חצאית המיני (Mini skirt) ללהיט עולמי וכמי שהייתה מהנשים המשפיעות ביותר על הצעירות של שנות החמישים והשישים.
היא נודעה בצבעים העזים של עיצוביה, בחומרים הבלתי שגרתיים ששילבה בבגדים (כמו ה-PVC) ובתעוזה הרבה של הבגדים שמכרה.
אבל הסיפור שלה הוא במידה רבה סיפור ההצלחה של מי ששיגרה לעולם פריט אופנה שהפך די מהר מהברקה אופנתית לחלק בלתי נפרד ואף מרכזי במהפכת שחרור האישה, השחרור של שנות ה-60 של המאה ה-20.
קוואנט הייתה מהמעצבות הידועות ביותר של "סווינגינג לונדון", רוח הנעורים ששטפה את בירת אנגליה בסוף שנות ה-50 ובמהלך שנות ה-60.
סיפורה מתחיל בשנת 1954, כשהיא פותחת את "Bazaar", החנות הראשונה שלה בלונדון. בתוך כמה שנים היא מצליחה להפוך את רובע צ'לסי שבעיר ללב המהפכה התרבותית שהשתלטה עליה.
כמעצבת צעירה, ומי שלא פעם דיגמנה בעצמה את עיצוביה ואת פריטי האופנה שהמציאה, היא הייתה קשובה יותר ממעצבים אחרים לטרנדים אצל הצעירות האנגליות. את חצאיות המיני היא גילתה כשנערות צעירות רבות הגיעו לבוטיק המיתולוגי שלה וביקשו לקצר את החצאיות שלהן לאורך מינימלי.
היא גם זו שב-1966 העניקה לחצאית ה"מיני" את שמה, על שם דגם המכונית החביב עליה. אבל הוויכוח מי עיצב את החצאית המהפכנית מעולם לא הוכרע. גם אם קוואנט חתומה עליה, יש את המעצב הצרפתי אנדרה קוראז', שהציג עוד ב-1964 שמלות הוט קוטור קצרצרות בפריז, בהשראת עידן החלל. השמלות הללו היו כבר אז להיט ענקי וקוראז' נהג לומר "ודאי שאני המצאתי את המיני - מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון".
היא מצידה אמרה אז על המיני "שנינו לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחובות".
והיא אכן נעתרה לנערות האנגליות והוסיפה משלה, תוך שהיא הופכת את החנות למרכז השיגור של אופנה צעירה ונועזת. התגובות הקשות שהיא ספגה, אגב, לא איחרו גם הן להגיע. רבים מהמבוגרים עם הכובע האנגלי ומאנשי העסקים שעברו ברחוב, נהגו אז להקיש על חלון הראווה שלה במטריות שלהם ולמחות בקול על הלבוש ה"לא מוסרי" שהיא מוכרת...
אבל עם חוג לקוחות שכלל לא מעט אמנים וסלבריטאים, קוואנט הייתה כבר השם החם של התקופה. בשנות ה-60, הלקוחות באו בהמוניהן לחנות ועיצוביה עמדו בלב תחושת השחרור והחופש הזכורים כל כך לנשות התקופה.
על לקוחותיה נמנו אז כוכבות-על כמו בריז'יט ברדו, אודרי הפבורן וטוויגי - הדוגמנית שהייתה לסמל של התקופה. הבוטיק שלה היה מעין מקום מפגש חובה לחוג החברים שלה באותם ימים. הוא כלל את חברי ה"ביטלס" לנון ומקרטני, את הצייר דיוויד הוקני ואת מיק ג'אגר סולן "הרולינג סטונס". כל מי שעמדו אז בלב הסצנה התרבותית והצעירה של לונדון.
לגברים קוואנט הפיצה ודחפה אז את "תספורת הבוב", אותה תספורת צעירה וחדשנית אז, שמזוהה עד היום עם חברי "הביטלס" בשנותיהם הראשונות.
לצד חצאיות המיני, היא עיצבה את השמלות הגיאומטריות המזוהות גם הן איתה, לצד חולצות ושמלות מיני בצבעים עזים, יצרה את הצווארונים הנשלפים ואפילו הביאה את שמיכות הפוך לאנגליה.
בשנות ה-90 עיצבה קוואנט גם את המכנסונים הקצרצרים שלה, שנקראו ה-Hot Pants ועוטרו אז במה שיהפוך לסמלה המפורסם - סמל פרח החיננית.
בשנת 2000 קוואנט פרשה מהמותג הנושא את שמה, כשאיש העסקים ג'יימס מטסומיה רכש אותו. ביפן המותג הוא פופולרי ביותר גם היום.
ובכלל, קוואנט הייתה לא רק מעצבת אופנה, אלא גם אשת עסקים מבריקה. עם השנים היא הקימה גם חברת איפור מצליחה, שנודעה במיוחד במסקרה העמידה שהיא הייתה הראשונה לפתח ולהשיק.
מי ששמה הועמד לא פעם לצד שאנל ודיור, בתור אושיית אופנה ששינתה את העולם, היא ללא ספק מי שהבגדים שהיא עיצבה סימלו את רוח הסיקסטיז.
הנה סקירה קצרה על קוואנט:
https://youtu.be/T9vtaIqDF9s
מעצבת האופנה מרי קוואנט כיכבה באופנה של הסיקסטיז:
https://youtu.be/Y11sqIDlQLI
העיצובים והתרומה שלה לאופנת שנות ה-60 ושנות ה-70:
https://youtu.be/9UYwteHLEBs
עם הדוגמניות הלובשות את עיצוביה ב-1967:
https://youtu.be/SB5eIfHXkWQ
הקולקציה הרטובה שלה מ-1963:
https://youtu.be/buhFLCzKLoU
וקוואנט מספרת על מוצרי האיפור שהיא מייצרת:
https://youtu.be/EztpFM3wjqU
אולי קשה להאמין, אבל בניגוד לימינו, כשהחלקת שיער אצל מתולתלות היא צו האופנה, היו תקופות ששיער מתולתל היה פופולארי ביותר.
זה היה במיוחד בשנות ה-70, כשאחד הטרנדים החזקים בשיער היה ה"אפרו", השיער בסגנון האפריקאי, המתולתל. כמעט כל קובעי הטעם באופנה היו אז איכשהו מתולתלים או מקורזלים. נשים ונערות רבות תלתלו אז את שערן החלק לתלתלים.
אחד הסרטים שתעדו את האופנה הזו וגם חיזקו אותה היה הסרט של מילוש פורמן "שיער" והמחזמר בשם זה, שהצליח במקומות רבים בעולם.
הנה התלתלים של שנות השבעים:
https://youtu.be/Bh2VmwiopXs
התלתלים בשיער שבמחזמר "שיער":
https://youtu.be/Cb8luHdpR84?t=36s
להקת אבבא והתלתלים של הנשים:
https://youtu.be/IIKAe8Wi0S0
כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה קוקו שאנל (Coco Chanel) היא הדמות החשובה ביותר באופנה של המאה ה-20 ומי שהשפיעה על שחרור האישה ואחראית במידה רבה לשינוי המשמעותי כל כך שעברו הנשים במאה זו. בתשוקה אדירה, יצירתיות וסקרנות גדולים הפכה הילדה היתומה, שהופרדה מאחיה וגדלה בבתי יתומים, לכוהנת הגדולה של האופנה והבשמים בעת החדשה.
אבל שאנל הייתה מהפכנית בכמה מישורים. בתחום האופנה, היא לא הפסיקה לחדש ולפתח ושיחררה את האישה המודרנית מתכתיבי האופנה הנוקשים של העבר. ניתן לומר בקלות שהיא אחראית להישגים מהחשובים ביותר בתולדות האופנה המודרנית. בתחום העסקי, היא הקימה את אחד העסקים הגדולים והחשובים בעולם האופנה והייתה האישה הראשונה שהפכה את שמה למותג. בתחום החברתי, שינו ההישגים הפמיניסטיים שלה את הדימוי הנשי לחלוטין.
חייה של קוקו שאנל החלו בשנת 1883 כבת למשפחה פשוטה וחסרת השכלה. לאחר מות אימה, כשהייתה בת 6, פוזרו כל הילדים על ידי האב ושאנל גודלה בבית יתומים במנזר קתולי. כל חייה היא תחכה לאביה, שנטש אותה והוא לא יראה סימן.
בגיל 18 הייתה לזמרת מועדונים. אז זכתה לכינוי שיהיה מזוהה עימה כל כך, "קוקו", על שם כלבלב אבוד שעליו שרה. השינוי חל בגיל 20, כשהיא החלה לעבוד בחברה לייצור של בגדי כלות ותינוקות ובהשפעת חוויותיה שם, היא החלה לעצב לעצמה בגדים וכובעים.
די מהר שאנל התקבלה לחוגים הנכונים בפאריס וניהלה רומנים שסייעו לה לפתוח בגיל 27 את בית האופנה הראשון שלה. זה היה עסק לעיצוב כובעים ובגדים. בתוך זמן קצר היא זכתה להצלחה מסחררת והפכה מפורסמת ומצליחה בכל אירופה.
בשנות ה-30 של המאה העשרים כבר הייתה שאנל לטייקונית אופנה שכוכבות הקולנוע הגדולות מתהדרות במוצריה. היא מעצבת תלבושות לסרטים מפורסמים. כך גם החלה לשחרר את הנשים מכבלי האופנה של המאות הקודמות. היא גואלת אותן מהשימוש המעיק במחוכים, מהפכה שלא תאומן במונחי שחרור האשה, תחליף את כובעי הענק הנשיים בכובעים קטנים ואלגנטיים, תעצב את השמלה השחורה הקטנה - מוצר חובה במלתחה הנשית מאז, תקצר את השמלות והחצאיות אל מעל לברך (וכך תכין את הקרקע למהפכת ה"מיני").
כשהיא תעצב את חליפת שלושה החלקים הנשית שתהפוך למוצר דגל של "אופנת שאנל" ותשלב פריטי לבוש גבריים במלתחה שלה, שאנל בלי משים תוליד את מגמת ה"יוניסקס" בעולם האופנה. היא גם תעשה תספורת קצרה לעצמה, שתהפוך מיידית למודל חיקוי של כל אישה בפאריס.
יום אחד היא גם תשוב מחופשה מפנקת על יכטה כשהיא שזופה ושוב תשנה הכל - היא תוליד את אופנת השיזוף בעולם כולו.
כשפלשו הנאצים לצרפת, סגרה שאנל את מפעליה ועברה לגור במלון ריץ בפאריס. בית האופנה שלה המשיך למכור רק את בושם ה"שאנל מספר 5" המצליח שלה. גם כאן "הסתדרה" שאנל, כשניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר והורשתה להישאר בדירת הפאר שלה, במלון ריץ, זאת על אף שהמלון הפך למפקדת הגסטאפו. תווית הבוגדת שתדבוק בה בתקופת הכיבוש הנאצי, לא תעזוב אותה לעולם.
לאחר המלחמה, כדי לחמוק מהמוניטין הרע שלה כמשתפת פעולה עם הנאצים בצרפת, שאנל נאלצת, בגיל 61, להתגורר בשווייץ. אבל המעמד המיתי שלה לא נפגע. יותר משהיא התגעגעה לעולם האופנה, הוא התגעגע אליה. כמי שיצרה אופנה שלא מתחלפת מדי שנה, היא הייתה הקונצנזוס האולטימטיבי. לא היה במעמד הגבוה מי שהתכחש לבגדים שלה, שפשוט לא התיישנו. ידועה האמירה המפורסמת שלה "האופנה חולפת - הסגנון נשאר."
הפילוסופיה שמאחורי עיצוביה הייתה חד-פעמית ועתידה להשפיע על הלבוש של כולנו - לבוש שלא מתאמץ אבל משדר אופנתיות וסגנון - שיק נונשלנטי שאין לו גיל או עונה, או אם תרצו, שיק שמתלבש על שוק ושיקפצו המעצבים המתחרים.
והיא לא ויתרה בקלות. כששבה בגיל 71 אל פאריס היא הסתערה על תעשיית האופנה שהשתנתה בינתיים וזכתה להצלחות מרשימות אף יותר. היא הרחיבה את בית האופנה, שפתחה מחדש, גם לארצות הברית. בהוליווד קוקו שאנל הופכת אז להצלחה מסחררת. כל כוכבות הקולנוע של התקופה לבשו את בגדיה. היא מוציאה מגוון גדול ומרשים של מוצרי אופנה והמוני בשמים חדשים.
כוכבת העל של התקופה, קתרין הפבורן, תגלם בברודוויי את דמותה, במחזמר "שאנל", שהפך להיט. היא שינתה את העולם ובתחילת שנות ה-70 מתה במלון ריץ', כשהיא מורישה את העסק הענק שלה לשותפה הנאמן. הוא ויורשיו שמרו על האימפריה שלה עד היום, בהצלחה גדולה הקרויה עד היום על שמה.
הנה סיפור חייה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/2G88zqPxJ00
סקירה על האישה הגדולה של האופנה:
https://youtu.be/02zYwQ5B6M0
המהפכה הגדולה של קוקו שאנל שפרצה בגיל 71 לאמריקה:
https://youtu.be/xjzH6vRn5P0
מקומות בפאריס המזוהים עם קוקו שאנל:
https://youtu.be/F3QAxtE1L20
יום בחייה:
https://youtu.be/HzrPFJZR4dE
על השמלה השחורה הקטנה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/M1Ag0Bg2l54
ותכנית חינוכית על האופנאית פורצת הדרך (עברית):
https://youtu.be/yU5sReNhdL8?long=yes
מהי אופנת החלל של הסיקסטיז?
אופנת החלל (Space Fashion) הייתה חידוש אופנתי מרהיב, שפעם ריגש את עולם האופנה לחלוטין. תור הזהב של הסגנון החללי הזה היה בשנות ה-60, העשור שבו יצא האדם אל החלל. הוא נוצר בהשראת המרוץ לחלל של המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות. המרוץ לחלל החל כשהקוסמונאוט יורי גגארין פרץ אל החלל בשנת 1961 והגיע לשיאו בשנת 1969, כשפסע האסטרונאוט ניל ארמסטרונג את פסיעותיו הראשונות על אדמת הירח.
אחד המעצבים שניסחו את אופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז', מי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. בשנת 1967 הוא הציג את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, עם גזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ואקססוריז פוסט-תעשייתיים.
דמות מרכזית נוספת בין מעצבי אופנת החלל היה פייר קרדן הצרפתי, מהנודעים והמצליחים שבמעצבים. עם סריגי הגולף שלו, שנוצרו בהשראת אופנת החלל ועם שאר עיצוביו מלאי ההשראה, גם הוא קידם את אופנת העתיד החללית הזו.
אבל האופנה העתידנית-חללית הזו לא שרדה זמן רב. היא אמנם השפיעה על יוצרי קולנוע בסרטים וסדרות של מדע בדיוני ועל כוכבי פופ, כמו דיוויד בואי עם עיצובי התלבושות המרהיבים, אבל בתצוגות האופנה היא הגיחה מפעם לפעם בעיקר בעיצובי קונספט, מרתקים ומלאי דימיון, אך לא ממש מסחריים.
מצגת וידאו של עיצוב אופנת החלל של שנות השישים:
http://youtu.be/WoT2z14YemI
אופנת החלל של שנות ה-60:
http://youtu.be/d7E9jDxWF30
קולקציית החלל של אנדרה קוראז':
https://youtu.be/bn7p22LlrVE
הוא המשיך לפתח את זה בשנות ה-70:
https://youtu.be/eENJc2VFkPw
הקולקציה החללית של פייר קרדן:
http://youtu.be/AzBxsz54qko
עוד מאופנת החלל של הסיקטיז:
http://youtu.be/OtzvVDJjtYo
ותסרוקות חלל:
http://youtu.be/nh-IRZM8fFM
אופנת החלל (Space Fashion) הייתה חידוש אופנתי מרהיב, שפעם ריגש את עולם האופנה לחלוטין. תור הזהב של הסגנון החללי הזה היה בשנות ה-60, העשור שבו יצא האדם אל החלל. הוא נוצר בהשראת המרוץ לחלל של המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות. המרוץ לחלל החל כשהקוסמונאוט יורי גגארין פרץ אל החלל בשנת 1961 והגיע לשיאו בשנת 1969, כשפסע האסטרונאוט ניל ארמסטרונג את פסיעותיו הראשונות על אדמת הירח.
אחד המעצבים שניסחו את אופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז', מי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. בשנת 1967 הוא הציג את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, עם גזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ואקססוריז פוסט-תעשייתיים.
דמות מרכזית נוספת בין מעצבי אופנת החלל היה פייר קרדן הצרפתי, מהנודעים והמצליחים שבמעצבים. עם סריגי הגולף שלו, שנוצרו בהשראת אופנת החלל ועם שאר עיצוביו מלאי ההשראה, גם הוא קידם את אופנת העתיד החללית הזו.
אבל האופנה העתידנית-חללית הזו לא שרדה זמן רב. היא אמנם השפיעה על יוצרי קולנוע בסרטים וסדרות של מדע בדיוני ועל כוכבי פופ, כמו דיוויד בואי עם עיצובי התלבושות המרהיבים, אבל בתצוגות האופנה היא הגיחה מפעם לפעם בעיקר בעיצובי קונספט, מרתקים ומלאי דימיון, אך לא ממש מסחריים.
מצגת וידאו של עיצוב אופנת החלל של שנות השישים:
http://youtu.be/WoT2z14YemI
אופנת החלל של שנות ה-60:
http://youtu.be/d7E9jDxWF30
קולקציית החלל של אנדרה קוראז':
https://youtu.be/bn7p22LlrVE
הוא המשיך לפתח את זה בשנות ה-70:
https://youtu.be/eENJc2VFkPw
הקולקציה החללית של פייר קרדן:
http://youtu.be/AzBxsz54qko
עוד מאופנת החלל של הסיקטיז:
http://youtu.be/OtzvVDJjtYo
ותסרוקות חלל:
http://youtu.be/nh-IRZM8fFM
מיהו חוסיין שאלאיין, "המהנדס" של עיצוב האופנה?
הוא נולד ב-1970 בצד הלא נכון של בירת קפריסין, בניקוסיה התורכית. מילדותו רצה להיות טייס ובנערותו אדריכל, אבל ברבות השנים הוא היה למעצב האופנה החדשני ופורץ הדרך בתבל.
חוסיין שאלאיין (Hussein Chalayan) הוא אחד ממעצבי האופנה המעניינים והידועים בעולם, מאותם המעצבים שמוכיחים שעיצוב אופנה לא חייב להיות מקצוע קל דעת. הוא אמן רב-תחומי, המחבר בין עבר לעתיד, בין היסטוריה, עמים ושילוב טכנולוגי. תערוכות שעשה נעו סביב מוטיבים כמו שלטון, הגירה, עונות השנה ועוד.
בתעשייה מכנים את שאלאיין "המהנדס", על שום עבודותיו המשלבות אופנה עם טכנולוגיה, אדריכלות, תאורה ואפילו תעופה. כן, הוא שואב לא מעט השראה לעיצוביו פורצי-הדרך מעולם התעופה והאירודינמיקה.
השמלות שהוא עיצב כוללות לא פעם נורות לד רבות, כמו הדוגמה של שמלה שכללה מסך וידאו לביש, שהורכב מ-15,600 מנורות לד צבעוניות שהותקנו מתחת לאריג לבן וחצי-שקוף.
התקשורת אוהבת להציג את קולקציות הקונספט, הקולקציות הללו, הבלתי לבישות שלו. אבל שאלאיין מרבה לעצב גם סדרות בגדים לבישים ואופנתיים, שנראים מצוין גם מחוץ לתצוגות האופנה ה"מדעיות" או ה"הנדסיות" שלו...
כיום זוכה שאלאיין להערכה גורפת שיצאה זה מכבר מגבולות תעשיית האופנה אל עולם האמנות, העיצוב ואפילו האקדמיה.
הנה תצוגת אופנה של עבודות יצירתיות של שאלאיין:
http://youtu.be/XI-_E_olU_I
ריהוט שהופך לבגדים:
https://youtu.be/UxOuOMcNvSU
אחת משמלות נורות הלד שלו מהתכנון ועד הביצוע:
https://youtu.be/c0IyDWm_bSo
עבודות נוספות שלו:
http://youtu.be/52iZZWKB6YI
עוד קולקציה של שאלאיין:
https://youtu.be/XEGWarCzerY
ולכל תצוגה שלו מתכוננים עשרות אנשים מתחומים שונים, כמ להפקת תאטרון או הקמת תערוכה:
https://youtu.be/12UazR7Jpb0?long=yes
הוא נולד ב-1970 בצד הלא נכון של בירת קפריסין, בניקוסיה התורכית. מילדותו רצה להיות טייס ובנערותו אדריכל, אבל ברבות השנים הוא היה למעצב האופנה החדשני ופורץ הדרך בתבל.
חוסיין שאלאיין (Hussein Chalayan) הוא אחד ממעצבי האופנה המעניינים והידועים בעולם, מאותם המעצבים שמוכיחים שעיצוב אופנה לא חייב להיות מקצוע קל דעת. הוא אמן רב-תחומי, המחבר בין עבר לעתיד, בין היסטוריה, עמים ושילוב טכנולוגי. תערוכות שעשה נעו סביב מוטיבים כמו שלטון, הגירה, עונות השנה ועוד.
בתעשייה מכנים את שאלאיין "המהנדס", על שום עבודותיו המשלבות אופנה עם טכנולוגיה, אדריכלות, תאורה ואפילו תעופה. כן, הוא שואב לא מעט השראה לעיצוביו פורצי-הדרך מעולם התעופה והאירודינמיקה.
השמלות שהוא עיצב כוללות לא פעם נורות לד רבות, כמו הדוגמה של שמלה שכללה מסך וידאו לביש, שהורכב מ-15,600 מנורות לד צבעוניות שהותקנו מתחת לאריג לבן וחצי-שקוף.
התקשורת אוהבת להציג את קולקציות הקונספט, הקולקציות הללו, הבלתי לבישות שלו. אבל שאלאיין מרבה לעצב גם סדרות בגדים לבישים ואופנתיים, שנראים מצוין גם מחוץ לתצוגות האופנה ה"מדעיות" או ה"הנדסיות" שלו...
כיום זוכה שאלאיין להערכה גורפת שיצאה זה מכבר מגבולות תעשיית האופנה אל עולם האמנות, העיצוב ואפילו האקדמיה.
הנה תצוגת אופנה של עבודות יצירתיות של שאלאיין:
http://youtu.be/XI-_E_olU_I
ריהוט שהופך לבגדים:
https://youtu.be/UxOuOMcNvSU
אחת משמלות נורות הלד שלו מהתכנון ועד הביצוע:
https://youtu.be/c0IyDWm_bSo
עבודות נוספות שלו:
http://youtu.be/52iZZWKB6YI
עוד קולקציה של שאלאיין:
https://youtu.be/XEGWarCzerY
ולכל תצוגה שלו מתכוננים עשרות אנשים מתחומים שונים, כמ להפקת תאטרון או הקמת תערוכה:
https://youtu.be/12UazR7Jpb0?long=yes
מי הייתה כוהנת האופנה והאקטיביסטית ויויאן ווסטווד?
מעצבת, אקטיביסטית, פרובוקטיבית ואייקון של תנועת הפאנק - קראו לה ויויאן ווסטווד (Vivienne Westwood) והיא האישה שהייתה כל הדברים האלה. רבים בממלכה המאוחדת, כלומר בריטניה, יאמרו שהיא גם הייתה "המלכה".
ווסטווד, שכונתה "אדריכלית הפאנק", הייתה אכן מעצבת אופנה מפורסמת ואיקונית, הנחשבת מהדמויות המשפיעות ביותר בעולם האופנה של ימינו.
אישה מורדת ואקטיביסטית נחושה, המשלבת בתעשיית האופנה מרדנות, חדשנות ומודעות חברתית גבוהה. בראיונות היא העידה לא פעם שהיא מעצבת, כדי שתוכל להשמיע את דעתה על פוליטיקה ותרבות...
מי שהייתה במקור מורה בבית ספר יסודי פתחה בשנות ה-70 בוטיק בקינגס רואד שבלונדון. יחד עם בן זוגה באותם ימים, מלקולם מקלארן, ווסטווד התחברה לסגנון הפאנק ועיצבה בגדים רבים לחנות "SEX" המפורסמת בלונדון, שהפכה אז למוקד תרבות הפאנק.
כמעט מיד היא זכתה להצלחה ואז לתהילה. כי העיצובים הפרובוקטיביים שלה, שלא פעם עוררו מחלוקת, הזדרזו להגדיר את אסתטיקת הפאנק, שבדיוק החל לפרוח.
עם בגדי הפאנק שהיא עיצבה בבוטיק Let It" Rock" בלונדון, וויוויאן ווסטווד שינתה בשנות ה-70 את פני האופנה הצעירה בבריטניה. די מהר היא זכתה לתואר המחמיא של "אדריכלית הפאנק". היא יצרה עיצובים של בגדים שנקרעו והושחתו בכוונה. העיצובים שלה הפכו די מהר למדים של הפאנקיסטים בעולם.
גם לאחר מכן המשיך סגנון העיצוב שלה לשלב מרכיבים מסגנון הפאנק, עם השראות מההיסטוריה האנגלית, בדגש על התקופה הוויקטוריאנית ותקופת הרוקוקו. היא התפרסמה לא מעט גם בשימוש המפתיע והחדשני שהיא עשתה בבדים מסורתיים בריטיים כמו טוויד וטרטן, בשילוב עם אלמנטים מעולם הפאנק.
משם כבר לא ניתן היה לעצור את המעצבת שהחליטה לערבב ולטשטש את הגבולות שבין אקטיביזם פוליטי ואופנה עילית. ברגע שהחלו לפתוח לה את המיקרופון היא אמרה את דעותיה.
העיצובים הקיצוניים, רדיקליים, שלה מתחילת הדרך, ליוו את ווסטווד גם בהמשך, אך בהדרגה היא עדכנה את תפיסותיה והחליפה את המכנסיים והשמלות הקרועות בחולצות מעודנות יותר, שמלות ערב אלגנטיות וחליפות חצאית נשיות, המשלבות פשטות עם מוטיבים מהאצולה והעידון של הממלכה הבריטית.
בשנים האחרונות לחייה היא השתתפה לעתים קרובות בהפגנות ועצרות נגד משבר האקלים וחוסר המנהיגות העולמית בניהולו. ווסטווד, בדרכה הצבעונית והקולנית, הייתה לאחת המבקרות הבולטות של מנהיגי העולם בנושא.
האייקונית של האופנה הבריטית המשיכה ליצור ולעצב, לעשות אמנות ולאהוב את כדור הארץ, ממש עד יומה האחרון. וכך הלכה לעולמה מעצבת האופנה הבריטית ויוויאן ווסטווד, בשלהי שנת 2022, כשהיא מוקפת בבני משפחתה ואוהביה הקרובים.
הנה ויויאן ווסטווד והרוח הצעירה והמורדת שלה:
https://youtu.be/VesEsOEqgi4
על המעצבת שהייתה לאדריכלית הפאנק בקצרה:
https://youtu.be/qvYmFcAegH4
ראיון עם ווסטווד:
https://youtu.be/dzYFJoicmj0
סרטון תיעודי על המעצבת שתמיד חידשה עם הזמן:
https://youtu.be/6YPaVo4ANgg?long=yes
וסרט תיעודי על ויויאן ווסטווד:
https://youtu.be/qGSghXVcluk?long=yes
מעצבת, אקטיביסטית, פרובוקטיבית ואייקון של תנועת הפאנק - קראו לה ויויאן ווסטווד (Vivienne Westwood) והיא האישה שהייתה כל הדברים האלה. רבים בממלכה המאוחדת, כלומר בריטניה, יאמרו שהיא גם הייתה "המלכה".
ווסטווד, שכונתה "אדריכלית הפאנק", הייתה אכן מעצבת אופנה מפורסמת ואיקונית, הנחשבת מהדמויות המשפיעות ביותר בעולם האופנה של ימינו.
אישה מורדת ואקטיביסטית נחושה, המשלבת בתעשיית האופנה מרדנות, חדשנות ומודעות חברתית גבוהה. בראיונות היא העידה לא פעם שהיא מעצבת, כדי שתוכל להשמיע את דעתה על פוליטיקה ותרבות...
מי שהייתה במקור מורה בבית ספר יסודי פתחה בשנות ה-70 בוטיק בקינגס רואד שבלונדון. יחד עם בן זוגה באותם ימים, מלקולם מקלארן, ווסטווד התחברה לסגנון הפאנק ועיצבה בגדים רבים לחנות "SEX" המפורסמת בלונדון, שהפכה אז למוקד תרבות הפאנק.
כמעט מיד היא זכתה להצלחה ואז לתהילה. כי העיצובים הפרובוקטיביים שלה, שלא פעם עוררו מחלוקת, הזדרזו להגדיר את אסתטיקת הפאנק, שבדיוק החל לפרוח.
עם בגדי הפאנק שהיא עיצבה בבוטיק Let It" Rock" בלונדון, וויוויאן ווסטווד שינתה בשנות ה-70 את פני האופנה הצעירה בבריטניה. די מהר היא זכתה לתואר המחמיא של "אדריכלית הפאנק". היא יצרה עיצובים של בגדים שנקרעו והושחתו בכוונה. העיצובים שלה הפכו די מהר למדים של הפאנקיסטים בעולם.
גם לאחר מכן המשיך סגנון העיצוב שלה לשלב מרכיבים מסגנון הפאנק, עם השראות מההיסטוריה האנגלית, בדגש על התקופה הוויקטוריאנית ותקופת הרוקוקו. היא התפרסמה לא מעט גם בשימוש המפתיע והחדשני שהיא עשתה בבדים מסורתיים בריטיים כמו טוויד וטרטן, בשילוב עם אלמנטים מעולם הפאנק.
משם כבר לא ניתן היה לעצור את המעצבת שהחליטה לערבב ולטשטש את הגבולות שבין אקטיביזם פוליטי ואופנה עילית. ברגע שהחלו לפתוח לה את המיקרופון היא אמרה את דעותיה.
העיצובים הקיצוניים, רדיקליים, שלה מתחילת הדרך, ליוו את ווסטווד גם בהמשך, אך בהדרגה היא עדכנה את תפיסותיה והחליפה את המכנסיים והשמלות הקרועות בחולצות מעודנות יותר, שמלות ערב אלגנטיות וחליפות חצאית נשיות, המשלבות פשטות עם מוטיבים מהאצולה והעידון של הממלכה הבריטית.
בשנים האחרונות לחייה היא השתתפה לעתים קרובות בהפגנות ועצרות נגד משבר האקלים וחוסר המנהיגות העולמית בניהולו. ווסטווד, בדרכה הצבעונית והקולנית, הייתה לאחת המבקרות הבולטות של מנהיגי העולם בנושא.
האייקונית של האופנה הבריטית המשיכה ליצור ולעצב, לעשות אמנות ולאהוב את כדור הארץ, ממש עד יומה האחרון. וכך הלכה לעולמה מעצבת האופנה הבריטית ויוויאן ווסטווד, בשלהי שנת 2022, כשהיא מוקפת בבני משפחתה ואוהביה הקרובים.
הנה ויויאן ווסטווד והרוח הצעירה והמורדת שלה:
https://youtu.be/VesEsOEqgi4
על המעצבת שהייתה לאדריכלית הפאנק בקצרה:
https://youtu.be/qvYmFcAegH4
ראיון עם ווסטווד:
https://youtu.be/dzYFJoicmj0
סרטון תיעודי על המעצבת שתמיד חידשה עם הזמן:
https://youtu.be/6YPaVo4ANgg?long=yes
וסרט תיעודי על ויויאן ווסטווד:
https://youtu.be/qGSghXVcluk?long=yes
למה נשים אוהבות משקפי שמש גדולות?
משקפי שמש (Sun glasses) הן מזמן כבר לא משקפיים שנועדו לחסום את קרני השמש ולשמור על העיניים. בימינו הן אביזר אופנתי לכל דבר.
אבל למה הן כל כך גדולות אצל נשים?
ובכן, הסיבה לכך היא היסטורית ולמען האמת היא קשורה באישה אחת, שהמילה מהממת לא הולמת את מידותיה.
מדובר בג'קלין קנדי, אשתו של הנשיא הצעיר והיפה ביותר של אמריקה, ג'ון קנדי. הגברת הראשונה של אמריקה עוררה סקרנות כבר מהרגע שבעלה, הנשיא הצעיר ביותר בתולדות אמריקה, נבחר. היא הייתה צעירה, יפה להפליא, אשת העולם הגדול, ייצוגית מאד, דוברת צרפתית, אוהבת ומבינה באמנות ומצוידת באחד הגברים היפים בעולם.
כשג'קי החלה, ביום בהיר מאוד אחד, להשתמש במשקפי שמש "אובר סייז", משקפי ענק עם עדשות גדולות מאד במכוון, אמריקה נדלקה. טוב, אולי לא כל אמריקה, אבל החלק הנשי שבה בהחלט נרעש. זה ייקח עשור שלם אבל בהדרגה זה יתפוס ויגדל על פניה עוד יותר. כמו שריפה בשדה קוצים הפכו משקפי ענק לנשים לאופנה לוהטת וכל נשות ארה"ב והעולם החלו להגדיל ולהגדיל (את העדשות כמובן).
בשנות ה-70 המשקפיים גדלו מספיק, גם על פניה של ג'קי שהתחתנה עם המיליארדר ואיל הספנות אונאסיס והפכו ממש ענקיות. מסגרות הפלסטיק של המשקפיים החדשות אפשרו גודל וחוזק ביחד עם משקל לא מעיק ומאז משקפי שמש ענקיים לאישה הם חלק בלתי נפרד מהטרנד.
אחריהן הגיעו טרנדים חדשים. הייתה אופנת החלל שהניבה לרגע משקפי חלל מעוצבות לטיסה אל הירח, בהמשך באו גם משקפיים אובליות ואחריהן היו משקפיים רקטנגולריות, בעלות מראה מרובע יותר. בשלב מסוים העבר חזר מעט בזכות אופנת הווינטאג'. יש תקופות שמשקפי נשים קצת פחות ענקיות ויש שקצת יותר, אבל דומה שמעולם לא נעלמו המשקפיים הגדולות לחלוטין.
הנה אייקון האופנה ג'קלין קנדי בשנותיה הגדולות, בלי ועם משקפיים:
https://youtu.be/ULOZHqmShXM
משקפי השמש הגדולות של גוצ'י:
https://youtu.be/IZz_sGKDL-Q
אופנת הנשים במשקפיים לאורך המאה ה-20:
https://youtu.be/lBKJIQj73Ks
אופנת הנשים הושפעה ממנה בכלל:
https://youtu.be/jlmL7WIJq50
ומאה שנה של אופנת משקפיים:
https://youtu.be/xWQXqhLjD5s
ומשקפי הרטרו בהשראת ג'קי קנדי ועל שמה:
https://youtu.be/cEjCHdZbOsE
משקפי שמש (Sun glasses) הן מזמן כבר לא משקפיים שנועדו לחסום את קרני השמש ולשמור על העיניים. בימינו הן אביזר אופנתי לכל דבר.
אבל למה הן כל כך גדולות אצל נשים?
ובכן, הסיבה לכך היא היסטורית ולמען האמת היא קשורה באישה אחת, שהמילה מהממת לא הולמת את מידותיה.
מדובר בג'קלין קנדי, אשתו של הנשיא הצעיר והיפה ביותר של אמריקה, ג'ון קנדי. הגברת הראשונה של אמריקה עוררה סקרנות כבר מהרגע שבעלה, הנשיא הצעיר ביותר בתולדות אמריקה, נבחר. היא הייתה צעירה, יפה להפליא, אשת העולם הגדול, ייצוגית מאד, דוברת צרפתית, אוהבת ומבינה באמנות ומצוידת באחד הגברים היפים בעולם.
כשג'קי החלה, ביום בהיר מאוד אחד, להשתמש במשקפי שמש "אובר סייז", משקפי ענק עם עדשות גדולות מאד במכוון, אמריקה נדלקה. טוב, אולי לא כל אמריקה, אבל החלק הנשי שבה בהחלט נרעש. זה ייקח עשור שלם אבל בהדרגה זה יתפוס ויגדל על פניה עוד יותר. כמו שריפה בשדה קוצים הפכו משקפי ענק לנשים לאופנה לוהטת וכל נשות ארה"ב והעולם החלו להגדיל ולהגדיל (את העדשות כמובן).
בשנות ה-70 המשקפיים גדלו מספיק, גם על פניה של ג'קי שהתחתנה עם המיליארדר ואיל הספנות אונאסיס והפכו ממש ענקיות. מסגרות הפלסטיק של המשקפיים החדשות אפשרו גודל וחוזק ביחד עם משקל לא מעיק ומאז משקפי שמש ענקיים לאישה הם חלק בלתי נפרד מהטרנד.
אחריהן הגיעו טרנדים חדשים. הייתה אופנת החלל שהניבה לרגע משקפי חלל מעוצבות לטיסה אל הירח, בהמשך באו גם משקפיים אובליות ואחריהן היו משקפיים רקטנגולריות, בעלות מראה מרובע יותר. בשלב מסוים העבר חזר מעט בזכות אופנת הווינטאג'. יש תקופות שמשקפי נשים קצת פחות ענקיות ויש שקצת יותר, אבל דומה שמעולם לא נעלמו המשקפיים הגדולות לחלוטין.
הנה אייקון האופנה ג'קלין קנדי בשנותיה הגדולות, בלי ועם משקפיים:
https://youtu.be/ULOZHqmShXM
משקפי השמש הגדולות של גוצ'י:
https://youtu.be/IZz_sGKDL-Q
אופנת הנשים במשקפיים לאורך המאה ה-20:
https://youtu.be/lBKJIQj73Ks
אופנת הנשים הושפעה ממנה בכלל:
https://youtu.be/jlmL7WIJq50
ומאה שנה של אופנת משקפיים:
https://youtu.be/xWQXqhLjD5s
ומשקפי הרטרו בהשראת ג'קי קנדי ועל שמה:
https://youtu.be/cEjCHdZbOsE
איך היה צ'רלס וורת' למעצב האופנה הראשון?
בשנת 1858 תפר בפאריס צ'רלס פרדריק וורת' (Charles Frederick Worth) כמה שמלות לאשתו, דוגמנית בחנות הבדים שבה עבד גם הוא. כשהלקוחות החלו לבקש גם הם לרכוש שמלות כמו שהוא תופר לרעייתו, סירבו השותפים בחנות הבדים לתת ידם לעסק נחות כמו חייטות.
וורת' זיהה הזדמנות ועזב את החנות. הוא מצא לו שותף להקמת בית האופנה הראשון בהיסטוריה. המותג שלו היה "וורת' אנד בוברג" והוא היה הראשון שהוסיף תוויות לבגדים שתפר, עם שם העסק.
ההצלחה הייתה מדהימה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהנשים לא נשאלו איך הן רוצות את בגדיהן, אלא בחרו ממה שהציג מעצב בגדים. הנשים ראו והאמינו שמעצב האופנה יודע טוב יותר מהן.
האופנה הפכה אז לקנות אצל וורת' כמובן. כל נשות החברה של פריז ואפילו מלכת צרפת, כולן עמדו בתור לקנות בגדים שהוא עיצב והחליט בשבילן שהם יפים להן.
כך נולד מקצוע מעצב האופנה.
הנה סיפורו של מייסד תחום עיצוב האופנה:
https://youtu.be/4_W5j2bsMqE
דוגמנית העל הבריטית הכי ותיקה מספרת עליו:
https://youtu.be/LbJRvQnymAs
מצגת וידאו על האיש:
https://youtu.be/ncvgIJTDF2w
ועיצובים של וורת':
https://youtu.be/qqIuzUQqduw
בשנת 1858 תפר בפאריס צ'רלס פרדריק וורת' (Charles Frederick Worth) כמה שמלות לאשתו, דוגמנית בחנות הבדים שבה עבד גם הוא. כשהלקוחות החלו לבקש גם הם לרכוש שמלות כמו שהוא תופר לרעייתו, סירבו השותפים בחנות הבדים לתת ידם לעסק נחות כמו חייטות.
וורת' זיהה הזדמנות ועזב את החנות. הוא מצא לו שותף להקמת בית האופנה הראשון בהיסטוריה. המותג שלו היה "וורת' אנד בוברג" והוא היה הראשון שהוסיף תוויות לבגדים שתפר, עם שם העסק.
ההצלחה הייתה מדהימה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהנשים לא נשאלו איך הן רוצות את בגדיהן, אלא בחרו ממה שהציג מעצב בגדים. הנשים ראו והאמינו שמעצב האופנה יודע טוב יותר מהן.
האופנה הפכה אז לקנות אצל וורת' כמובן. כל נשות החברה של פריז ואפילו מלכת צרפת, כולן עמדו בתור לקנות בגדים שהוא עיצב והחליט בשבילן שהם יפים להן.
כך נולד מקצוע מעצב האופנה.
הנה סיפורו של מייסד תחום עיצוב האופנה:
https://youtu.be/4_W5j2bsMqE
דוגמנית העל הבריטית הכי ותיקה מספרת עליו:
https://youtu.be/LbJRvQnymAs
מצגת וידאו על האיש:
https://youtu.be/ncvgIJTDF2w
ועיצובים של וורת':
https://youtu.be/qqIuzUQqduw
מה הופך את המגזין ווג למגזין האופנה המשפיע בעולם?
המגזין ווג (Vogue) הוא ווג אחד ממגזיני האופנה והלייף סטייל החשובים בעולם.
המגזין האמריקאי תואר לא פעם כ"מגזין האופנה המשפיע ביותר בעולם". כך גרסה למשל מבקרת הספרות קרוליין וובר שכתבה עליו כך בעיתון הטוב בתבל "ניו-יורק טיימס".
ווג נוסד בסוף המאה ה-19 בתור מגזין שבועי. המייסד היה גבר דווקא, אמריקאי בשם ארתור טרנר, שקיבל חסות וכנראה סיוע במימון מכריסטופר רייט.
המגזין, שהתמקד בעיקר באופנה עילית ואופנה בכלל, פנה אל קהל יעד עיקרי והוא העשירים החדשים והאריסטוקרטיה של ניו יורק. עם השנים הוא התפתח והופץ לשאר מדינות ארצות הברית ובהמשך הוא עתיד גם לצאת ממנה.
רכישת השבועון ב-1905 בידי בית ההוצאה לאור קונדה נאסט (Condé Nast) הפכה את השבועון למגזין דו-שבועי. ההנהלה החדשה אף הרחיבה את פעילותו ותפוצתו למדינות נוספות על ארצות הברית. מהדורות מקומיות של ווג הוקמו בספרד, איטליה ובהמשך בצרפת והתקבלו היטב, מה שבהדרגה גם יהפוך אותו לסמכות של ממש בעולם האופנה.
המינוי של אנה וינטור לעורכת הראשית, בשנת 1988, אפשר לה לשנות את ווג ולהפוך אותו למגזין נגיש וצעיר מבעבר. וינטור, העורכת האגדית של ווג, הפכה אושיית ניהול מפורסמת ואחת המנהלות המצליחות בעולם, גם אם ידועה לשמצה בעולם האופנה, כמנהלת קשוחה וקפדנית במיוחד.
היא, אגב, עתידה להיות ההשראה לספר ולסרט המפורסם "השטן לובשת פראדה". ב-2017 הכתיר אותה המגזין פורבס כאישה החזקה ביותר בעולם התקשורת והבידור.
בשנותיה כמנהלת זוהתה וינטור לחלוטין עם המגזין ובמידה רבה ווג הפך לצלמה ודמותה. היא שינתה את הפוקוס של ווג וחשפה את קוראיו לרעיונות חדשים ונגישים. הוא פנה לזרמי אופנה, קהלים וגילאים מגוונים יותר, מה שהרחיב את קהל קוראיו ואת הצלחתו באופן משמעותי.
כיום ווג הוא ירחון, מגזין אופנה ולייף סטייל היוצא אחת לחודש. בנוסף לכל ארצות הברית הוא יוצא במהדורות מקומיות רבות בעולם, בכמעט 30 מדינות שונות. ביחד עם מהדורת האינטרנט שלו, יש למגזין כמעט מיליארד קוראים.
הנה תולדות המגזין "ווג" בקולה של השחקנית שרה ג'סיקה פרקר:
https://youtu.be/jFZcrADRUxc
הדוגמנית אנוק יי מספרת על עצמה:
https://youtu.be/Z5vAE3mku-c
וראיון וידאו שערכו עם טיילור סוויפט:
https://youtu.be/XnbCSboujF4
המגזין ווג (Vogue) הוא ווג אחד ממגזיני האופנה והלייף סטייל החשובים בעולם.
המגזין האמריקאי תואר לא פעם כ"מגזין האופנה המשפיע ביותר בעולם". כך גרסה למשל מבקרת הספרות קרוליין וובר שכתבה עליו כך בעיתון הטוב בתבל "ניו-יורק טיימס".
ווג נוסד בסוף המאה ה-19 בתור מגזין שבועי. המייסד היה גבר דווקא, אמריקאי בשם ארתור טרנר, שקיבל חסות וכנראה סיוע במימון מכריסטופר רייט.
המגזין, שהתמקד בעיקר באופנה עילית ואופנה בכלל, פנה אל קהל יעד עיקרי והוא העשירים החדשים והאריסטוקרטיה של ניו יורק. עם השנים הוא התפתח והופץ לשאר מדינות ארצות הברית ובהמשך הוא עתיד גם לצאת ממנה.
רכישת השבועון ב-1905 בידי בית ההוצאה לאור קונדה נאסט (Condé Nast) הפכה את השבועון למגזין דו-שבועי. ההנהלה החדשה אף הרחיבה את פעילותו ותפוצתו למדינות נוספות על ארצות הברית. מהדורות מקומיות של ווג הוקמו בספרד, איטליה ובהמשך בצרפת והתקבלו היטב, מה שבהדרגה גם יהפוך אותו לסמכות של ממש בעולם האופנה.
המינוי של אנה וינטור לעורכת הראשית, בשנת 1988, אפשר לה לשנות את ווג ולהפוך אותו למגזין נגיש וצעיר מבעבר. וינטור, העורכת האגדית של ווג, הפכה אושיית ניהול מפורסמת ואחת המנהלות המצליחות בעולם, גם אם ידועה לשמצה בעולם האופנה, כמנהלת קשוחה וקפדנית במיוחד.
היא, אגב, עתידה להיות ההשראה לספר ולסרט המפורסם "השטן לובשת פראדה". ב-2017 הכתיר אותה המגזין פורבס כאישה החזקה ביותר בעולם התקשורת והבידור.
בשנותיה כמנהלת זוהתה וינטור לחלוטין עם המגזין ובמידה רבה ווג הפך לצלמה ודמותה. היא שינתה את הפוקוס של ווג וחשפה את קוראיו לרעיונות חדשים ונגישים. הוא פנה לזרמי אופנה, קהלים וגילאים מגוונים יותר, מה שהרחיב את קהל קוראיו ואת הצלחתו באופן משמעותי.
כיום ווג הוא ירחון, מגזין אופנה ולייף סטייל היוצא אחת לחודש. בנוסף לכל ארצות הברית הוא יוצא במהדורות מקומיות רבות בעולם, בכמעט 30 מדינות שונות. ביחד עם מהדורת האינטרנט שלו, יש למגזין כמעט מיליארד קוראים.
הנה תולדות המגזין "ווג" בקולה של השחקנית שרה ג'סיקה פרקר:
https://youtu.be/jFZcrADRUxc
הדוגמנית אנוק יי מספרת על עצמה:
https://youtu.be/Z5vAE3mku-c
וראיון וידאו שערכו עם טיילור סוויפט:
https://youtu.be/XnbCSboujF4
מה ההיסטוריה של גרבי הרשת?
גרבי רשת (Fishnet socks) נראים אולי כפריט אופנתי זניח, אבל איכשהו הם הרבה יותר מסתם פריט אופנה - הם מייצגים סיפור תרבותי שלם של מרד, סקסיות ושבירת מוסכמות.
הכל התחיל בתקופה הוויקטוריאנית, תקופת המהפכה התעשייתית. הומצאה אז מכונת האריגה שאפשרה לייצר בדים מחוררים באופן תעשייתי. בהתחלה ועל אף שנארגו כמו רשתות דייגים פשוטות, גרבי הרשת היו דווקא סמל לאריסטוקרטיה ועושר.
רקדניות הבורלסק, אמנות במה שהחלה לפרוח כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 והייתה למרכיב מרכזי בתרבות הבידור של התקופה הוויקטוריאנית, היו מהראשונות שהפכו את גרבי הרשת לסמל של מיניות מתוחכמת ואמנותית. בגרביים האלה היה משהו פרובוקטיבי, במיוחד בשילוב של גרבי הרשת עם המחוכים והנוצות - ועוד יותר בתקופה בה חשיפת קרסול נחשבת לסקנדל של ממש.
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, הבורלסק הופך מתוחכם יותר והמופעים הללו משלבים יותר ויותר הומור, סאטירה חברתית וארוטיקה מרומזת. גרבי הרשת הופכים לחלק בלתי נפרד מהאסתטיקה הזו. הם מתחילים ותופסים מקום גם בתיאטראות וודוויל ובמועדוני הלילה המפוארים של התקופה.
עם עליית הקולנוע והטלוויזיה, הבורלסק המסורתי הולך ודועך, אבל גרבי הרשת משתלבים היטב בתרבות הפופולרית. רואים אותם בסרטים הוליוודיים של שנות ה-40 וה-50. הם מככבים על רגליהן של כוכבות כמו מרלין מונרו ובטי גרייבל, שהופכות את המראה הזה לסמל הזוהר ההוליוודי.
בשנות ה-60 וה-70 המוקדמות, כשהמהפכה המינית הייתה בעיצומה, גרבי הרשת עברו טרנספורמציה נוספת. הם הפכו מסמל של פיתוי מעודן לחלק מהביטוי של שחרור מיני ופמיניזם.
זה בדיוק הרקע שיכין את הקרקע לאימוץ גרבי הרשת על ידי תרבות הפאנק. כי בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 מגיע טוויסט בעלילה, כשתרבות הפאנק מאמצת את גרבי הרשת הקרועים דווקא, כסמל למרד נגד הממסד. הפאנקיסטים לוקחים את הפריט היוקרתי וה"מהוגן" והופכים אותו לסמל של מחאה, בדמות גרבי רשת עם קרעים מכוונים.
במקביל, תפסו גרבי הרשת את מקומם גם בעולם הבידור והאופנה. אם בעבר רקדניות בורלסק השתמשו בהם במופעים שלהן, בסוף המאה ה-20 הופכות אותם כוכבות פופ דוגמת מדונה לחלק בלתי נפרד מהשפה הוויזואלית, התדמית והאקססוריז שלהן.
היום, גרבי רשת הם פריט אופנתי שחוצה תרבויות וסגנונות. אפשר לראות אותם על מסלולי האופנה היוקרתיים ביותר, בהופעות רוק, במופעי הקהילה הגאה ובלבוש יומיומי של נשים שרוצות להוסיף טאץ' אטרקטיבי למראה שלהם. גרבי רשת הפכו לסמל של ביטוי עצמי וחופש אופנתי והדרך שבה הם התגלגלו מפריט אריסטוקרטי לסמל של מרד ומיניות ובחזרה למיינסטרים היא דוגמה מרתקת לאופן שבו פריטי לבוש מספרים את הסיפור של הדורות המשתנים.
הנה תולדות גרבי הרשת:
https://youtu.be/_zKP0KK4yyA
דוגמאות שנולדו מהפאנק והגותי בגרבי רשת:
https://youtu.be/bnCScB5T_ic
בסטיילינג לאופנת רחוב:
https://youtu.be/PqvHnuk_i1I
פתיחת קופסה:
https://youtu.be/t9Ozo0R59jM
גרבי קרסול רשת:
https://youtu.be/lyuTrJln8kQ
וכוכבות גדולות מהעבר בגרבוני רשת:
https://youtu.be/E-zhKmTJkWc?long=yes
גרבי רשת (Fishnet socks) נראים אולי כפריט אופנתי זניח, אבל איכשהו הם הרבה יותר מסתם פריט אופנה - הם מייצגים סיפור תרבותי שלם של מרד, סקסיות ושבירת מוסכמות.
הכל התחיל בתקופה הוויקטוריאנית, תקופת המהפכה התעשייתית. הומצאה אז מכונת האריגה שאפשרה לייצר בדים מחוררים באופן תעשייתי. בהתחלה ועל אף שנארגו כמו רשתות דייגים פשוטות, גרבי הרשת היו דווקא סמל לאריסטוקרטיה ועושר.
רקדניות הבורלסק, אמנות במה שהחלה לפרוח כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 והייתה למרכיב מרכזי בתרבות הבידור של התקופה הוויקטוריאנית, היו מהראשונות שהפכו את גרבי הרשת לסמל של מיניות מתוחכמת ואמנותית. בגרביים האלה היה משהו פרובוקטיבי, במיוחד בשילוב של גרבי הרשת עם המחוכים והנוצות - ועוד יותר בתקופה בה חשיפת קרסול נחשבת לסקנדל של ממש.
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, הבורלסק הופך מתוחכם יותר והמופעים הללו משלבים יותר ויותר הומור, סאטירה חברתית וארוטיקה מרומזת. גרבי הרשת הופכים לחלק בלתי נפרד מהאסתטיקה הזו. הם מתחילים ותופסים מקום גם בתיאטראות וודוויל ובמועדוני הלילה המפוארים של התקופה.
עם עליית הקולנוע והטלוויזיה, הבורלסק המסורתי הולך ודועך, אבל גרבי הרשת משתלבים היטב בתרבות הפופולרית. רואים אותם בסרטים הוליוודיים של שנות ה-40 וה-50. הם מככבים על רגליהן של כוכבות כמו מרלין מונרו ובטי גרייבל, שהופכות את המראה הזה לסמל הזוהר ההוליוודי.
בשנות ה-60 וה-70 המוקדמות, כשהמהפכה המינית הייתה בעיצומה, גרבי הרשת עברו טרנספורמציה נוספת. הם הפכו מסמל של פיתוי מעודן לחלק מהביטוי של שחרור מיני ופמיניזם.
זה בדיוק הרקע שיכין את הקרקע לאימוץ גרבי הרשת על ידי תרבות הפאנק. כי בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 מגיע טוויסט בעלילה, כשתרבות הפאנק מאמצת את גרבי הרשת הקרועים דווקא, כסמל למרד נגד הממסד. הפאנקיסטים לוקחים את הפריט היוקרתי וה"מהוגן" והופכים אותו לסמל של מחאה, בדמות גרבי רשת עם קרעים מכוונים.
במקביל, תפסו גרבי הרשת את מקומם גם בעולם הבידור והאופנה. אם בעבר רקדניות בורלסק השתמשו בהם במופעים שלהן, בסוף המאה ה-20 הופכות אותם כוכבות פופ דוגמת מדונה לחלק בלתי נפרד מהשפה הוויזואלית, התדמית והאקססוריז שלהן.
היום, גרבי רשת הם פריט אופנתי שחוצה תרבויות וסגנונות. אפשר לראות אותם על מסלולי האופנה היוקרתיים ביותר, בהופעות רוק, במופעי הקהילה הגאה ובלבוש יומיומי של נשים שרוצות להוסיף טאץ' אטרקטיבי למראה שלהם. גרבי רשת הפכו לסמל של ביטוי עצמי וחופש אופנתי והדרך שבה הם התגלגלו מפריט אריסטוקרטי לסמל של מרד ומיניות ובחזרה למיינסטרים היא דוגמה מרתקת לאופן שבו פריטי לבוש מספרים את הסיפור של הדורות המשתנים.
הנה תולדות גרבי הרשת:
https://youtu.be/_zKP0KK4yyA
דוגמאות שנולדו מהפאנק והגותי בגרבי רשת:
https://youtu.be/bnCScB5T_ic
בסטיילינג לאופנת רחוב:
https://youtu.be/PqvHnuk_i1I
פתיחת קופסה:
https://youtu.be/t9Ozo0R59jM
גרבי קרסול רשת:
https://youtu.be/lyuTrJln8kQ
וכוכבות גדולות מהעבר בגרבוני רשת:
https://youtu.be/E-zhKmTJkWc?long=yes
למה אנחנו משלמים על ג'ינס עם קרעים?
אם פעם בגדים קרועים היו בושה שרק עניים נאלצו לסבול, היום ג'ינסים קרועים (ripped jeans) הם שיא הטרנד, מצויים בכל מקום ועולים הרבה יותר מג'ינס חדש ושלם.
אז מה פה קורה פה?
בשילוב עיטורי קרעים בברכיים, מכנסי הג'ינס הקרועים כבר מזמן הפכו לפריט חובה אופנתי בארון הבגדים של המילניאלס ואחריהם בני דור ה-Z החביבים שלנו. וכן, כיתה י' 2, אנחנו מדברים עליכם.
ג'ינסים עם קרעים, מסתבר, הם הצהרה, עיצוב ואסתטיקה אופנתית שיתכן שנראית הזויה והחלפה בלתי נתפסת של תפקידו של המכנס לטובת הסטייל שלו, אבל יש בה מסתבר, הגיון רב.
מהו? - עוד מעט.
קצת היסטוריה של הג'ינס הקרוע. עד שנות ה-70 העיזו ללכת בג'ינס קרוע רק מי שלא היה בידיהם הממון לתקן ג'ינס בלוי או כזה שנקרע. הג'ינס הוא אמנם משופשף, שיא הטרנד אז, אבל לעולם לא קרוע או בלוי.
בשלהי אותו עשור מתחילות להופיע להקות הפאנק הראשונות. הפאנקיסטים והמעריצים שלהם קרעו את הג'ינס האישי כסוג של מחאה פוליטית, מהולה בטרנד ייחודי ומבדיל, משהו מקביל לשיער הארוך של הביטניקים ולפרחים בשיער של ההיפים.
קרעים בג'ינס כסמל למרד.
הקרעים נכנסים בהדרגה לאופנה, מתחילת שנות ה-80. בתחילה בתצוגות אופנה של מעצבים עולמיים כמו כריסטיאן דיור, שהחלו לאתגר גם את עולם האופנה בהכניסם למלתחה גם את הג'ינס הקרוע ובמכוון. מכאן החלה האופנה החדשה והמוזרה לחלחל לאיטה אל חוג הסילון של אותם ימים, עשירי עולם שהיום מכונים האלפיון העליון.
באותה תקופה היית יכול לטייל במונקו או בקאן שבריביירה הצרפתית, לראות מכונית למבורגיני או פורשה במחיר של בית יוקרה בארץ עוצרת ברחוב וממנה יוצאים בחור עשיר ומתוקתק או בת עשירים עם חולצת משי שמתחתיה מככבים מכנסי ג'ינס קרועים לתפארה.
מדהים ככל שזה נראה אז, העניין לא זו בלבד שלא היה גימיק שעתיד להיעלם, אלא להיפך. הג'ינס הקרוע רצה להישאר. החלו בטרנד כוכבי רוק זועמים כמו איגי פופ ולהקת ה-Sex Pistols וזמרות פופ שהן אייקון אופנה כמו מדונה. אחריהם באו שחקני קולנוע מפורסמים, ראפרים וסתם עשירים שהחלו להופיע ולהסתובב כשהם לובשים מכנסי ג'ינס קרועים. הכלל היה שעל הג'ינס הקרוע להיות הכי יוקרתי שיש.
המעריצים החלו מעתיקים את המראה הקרוע, תוך שהם קורעים את הג'ינס שלהם בבית. להקות הגראנג' של הניינטיז ובראשן להקת נירוונה לבשו ג'ינס קרוע כהצהרה אנטי קפיטליסטית והוא פרח עוד יותר.
אבל הג'ינס של היום פחות נקרע ביחס לג'ינס הקל של פעם. הרי זו הייתה מטרתו המקורית של הג'ינס - להיות בגד עבודה עמיד וחזק.
לכן יצרני דנים בימינו קורעים את הג'ינס מראש ובמפעל. אצל מותגים זולים זה נעשה באמצעות קרני לייזר. מעצבי פרימיום ומעצבי על, לעומתם, מעדיפים להושיב עובדים שיקרעו כל ג'ינס בעצמם והם מעצבים את הקרעים בדיוק כמו שמצופה מג'ינס שנקרע טבעית.
אז הקרעים הם עכשיו עיצוב ולא מצב כלכלי, או כמו שמתכנתים אוהבים לומר "זה לא באג - זה פיצ'ר". הקונים משלמים על הג'ינסים הקרועים הרבה יותר מג'ינס חדש או מג'ינס סתם משופשף ולא קרוע. יצרנים כמו דיזל הבינו עם הזמן שהקרעים חוזרים והפציצו במחירים ומעצבים כמו דולצ'ה גבאנה מתמחרים באלפי דולרים ג'ינס קרוע שלהם, שנטלתם היישר מהמדף.
הנה סיפורו של הג'ינס עם הקרעים ולמה הוא כל כך יקר:
https://youtu.be/TkLfwIsiWGU
תולדות הג'ינס עם הקרעים:
https://youtu.be/CurwSkC_Mik
ביהדות דומה שלא מקבלים אותו בהבנה (עברית):
https://youtu.be/tMyNOyHZAq4
הג'ינס הקרוע בסוף ההיסטוריה של הג'ינס:
https://youtu.be/5Bo18EypC44
יצירה של ג'ינס קרעים DIY שווה:
https://youtu.be/Io7Dx7eKTag
הציפייה והאמת עם הג'ינס הקרועים:
https://youtu.be/n3T5FwczlaY
ג'ינס משופשף לייזר בדקה וחצי:
https://youtu.be/k1BpHBafrvw
חיתוך הקרעים בג'ינס באמצעות לייזר:
https://youtu.be/3Hi_Iyxt1wI
אם פעם בגדים קרועים היו בושה שרק עניים נאלצו לסבול, היום ג'ינסים קרועים (ripped jeans) הם שיא הטרנד, מצויים בכל מקום ועולים הרבה יותר מג'ינס חדש ושלם.
אז מה פה קורה פה?
בשילוב עיטורי קרעים בברכיים, מכנסי הג'ינס הקרועים כבר מזמן הפכו לפריט חובה אופנתי בארון הבגדים של המילניאלס ואחריהם בני דור ה-Z החביבים שלנו. וכן, כיתה י' 2, אנחנו מדברים עליכם.
ג'ינסים עם קרעים, מסתבר, הם הצהרה, עיצוב ואסתטיקה אופנתית שיתכן שנראית הזויה והחלפה בלתי נתפסת של תפקידו של המכנס לטובת הסטייל שלו, אבל יש בה מסתבר, הגיון רב.
מהו? - עוד מעט.
קצת היסטוריה של הג'ינס הקרוע. עד שנות ה-70 העיזו ללכת בג'ינס קרוע רק מי שלא היה בידיהם הממון לתקן ג'ינס בלוי או כזה שנקרע. הג'ינס הוא אמנם משופשף, שיא הטרנד אז, אבל לעולם לא קרוע או בלוי.
בשלהי אותו עשור מתחילות להופיע להקות הפאנק הראשונות. הפאנקיסטים והמעריצים שלהם קרעו את הג'ינס האישי כסוג של מחאה פוליטית, מהולה בטרנד ייחודי ומבדיל, משהו מקביל לשיער הארוך של הביטניקים ולפרחים בשיער של ההיפים.
קרעים בג'ינס כסמל למרד.
הקרעים נכנסים בהדרגה לאופנה, מתחילת שנות ה-80. בתחילה בתצוגות אופנה של מעצבים עולמיים כמו כריסטיאן דיור, שהחלו לאתגר גם את עולם האופנה בהכניסם למלתחה גם את הג'ינס הקרוע ובמכוון. מכאן החלה האופנה החדשה והמוזרה לחלחל לאיטה אל חוג הסילון של אותם ימים, עשירי עולם שהיום מכונים האלפיון העליון.
באותה תקופה היית יכול לטייל במונקו או בקאן שבריביירה הצרפתית, לראות מכונית למבורגיני או פורשה במחיר של בית יוקרה בארץ עוצרת ברחוב וממנה יוצאים בחור עשיר ומתוקתק או בת עשירים עם חולצת משי שמתחתיה מככבים מכנסי ג'ינס קרועים לתפארה.
מדהים ככל שזה נראה אז, העניין לא זו בלבד שלא היה גימיק שעתיד להיעלם, אלא להיפך. הג'ינס הקרוע רצה להישאר. החלו בטרנד כוכבי רוק זועמים כמו איגי פופ ולהקת ה-Sex Pistols וזמרות פופ שהן אייקון אופנה כמו מדונה. אחריהם באו שחקני קולנוע מפורסמים, ראפרים וסתם עשירים שהחלו להופיע ולהסתובב כשהם לובשים מכנסי ג'ינס קרועים. הכלל היה שעל הג'ינס הקרוע להיות הכי יוקרתי שיש.
המעריצים החלו מעתיקים את המראה הקרוע, תוך שהם קורעים את הג'ינס שלהם בבית. להקות הגראנג' של הניינטיז ובראשן להקת נירוונה לבשו ג'ינס קרוע כהצהרה אנטי קפיטליסטית והוא פרח עוד יותר.
אבל הג'ינס של היום פחות נקרע ביחס לג'ינס הקל של פעם. הרי זו הייתה מטרתו המקורית של הג'ינס - להיות בגד עבודה עמיד וחזק.
לכן יצרני דנים בימינו קורעים את הג'ינס מראש ובמפעל. אצל מותגים זולים זה נעשה באמצעות קרני לייזר. מעצבי פרימיום ומעצבי על, לעומתם, מעדיפים להושיב עובדים שיקרעו כל ג'ינס בעצמם והם מעצבים את הקרעים בדיוק כמו שמצופה מג'ינס שנקרע טבעית.
אז הקרעים הם עכשיו עיצוב ולא מצב כלכלי, או כמו שמתכנתים אוהבים לומר "זה לא באג - זה פיצ'ר". הקונים משלמים על הג'ינסים הקרועים הרבה יותר מג'ינס חדש או מג'ינס סתם משופשף ולא קרוע. יצרנים כמו דיזל הבינו עם הזמן שהקרעים חוזרים והפציצו במחירים ומעצבים כמו דולצ'ה גבאנה מתמחרים באלפי דולרים ג'ינס קרוע שלהם, שנטלתם היישר מהמדף.
הנה סיפורו של הג'ינס עם הקרעים ולמה הוא כל כך יקר:
https://youtu.be/TkLfwIsiWGU
תולדות הג'ינס עם הקרעים:
https://youtu.be/CurwSkC_Mik
ביהדות דומה שלא מקבלים אותו בהבנה (עברית):
https://youtu.be/tMyNOyHZAq4
הג'ינס הקרוע בסוף ההיסטוריה של הג'ינס:
https://youtu.be/5Bo18EypC44
יצירה של ג'ינס קרעים DIY שווה:
https://youtu.be/Io7Dx7eKTag
הציפייה והאמת עם הג'ינס הקרועים:
https://youtu.be/n3T5FwczlaY
ג'ינס משופשף לייזר בדקה וחצי:
https://youtu.be/k1BpHBafrvw
חיתוך הקרעים בג'ינס באמצעות לייזר:
https://youtu.be/3Hi_Iyxt1wI
