מינימליזם (Minimalism) הוא סגנון מאופק, עם מעט מאד פריטים ומרכיבים. יצירה מינימליסטית מכילה לרוב מעט פריטים והיא סגפנית ומאופקת מאד בכמות המידע שהיא מעבירה. הסגנון המינימליסטי מצמצם את הדימוי החזותי, את כמות הצבעים והמאמץ ביצירה, לטובת תיאור מאופק של מושא היצירה.

אפשר להגדיר את המינימליזם כ"זרם-על" שהפך נפוץ ואומץ על ידי רבים בתחומי אומנות רבים - מהאמנות החזותית, דרך העיצוב, קולנוע, מוסיקה, אדריכלות, שירה ומחול.

אפשר להציג דוגמאות שונות למינימליזם באמנות, כגון עיצוב מינימליסטי למשל, שיכיל מעט פריטים בחלל, ציור מינימליסטי שמכיל מעט קווים, אדריכלות מינימיליסטית שבה לא יהיו קישוטים ועיטורים כבסגנונות קודמים, או יצירה מוסיקלית מינימליסטית שלרוב תאופיין בשינויים מעטים וקטנים לאורכה.


הנה המינימליזם:

https://youtu.be/XEi0Ib-nNGo


המחשה לאמן שמציג את הצמצום לצורה הבסיסית ביותר:

http://youtu.be/CbTL0G3WkGo


לא חסרים במוזיאונים גם מינימליסטים כאלה:

https://youtu.be/9aGRHOpMRUg


הפופולריות של עיצוב פנים מינימליסטי בסגנון הנורדי (עברית):

https://youtu.be/rUpqCa3Dnfs


יש שמנהלים חיים מינימליסטיים ברכוש (עברית):

https://youtu.be/4gUzhoWzCys


שיטה ליצירה מינימליסטית בעזרת מחשב:

http://youtu.be/r1DZXtLZhX4


עקרונות המינימליזם והחיים המינימליסטיים (עברית):

https://youtu.be/oYNp7Gwk604?long=yes


ובעיצוב המודרני נחשב המינימליזם לאבן יסוד, מאז סיסמת ה-Less is More של לודוויג מיס ון דר רוהה:

https://youtu.be/0jEj5cTJzZ0?long=yes

הייקו או הַאִיקוּ הוא סגנון של שירה מיפאן שהפכה לפופולארית בכל העולם, והוא סגנון השירה הקצר בעולם. כמו בתחומי אמנות שונים, כמו בעצי הבונזאי ובגני הזן המינימליסטיים, גם כאן היפאנים יצרו צורה קטנה של אמנות גדולה, עם מעט מאד מילים והמון אפשרויות למחשבה ודמיון. דמיונו של המאזין, שיכול להשלים את מה ששמע במה שהוא מדמיין, הוא מרכיב חשוב בקריאת שירי הייקו.

בשיר הייקו יש הקפדה על 3 שורות ו-17 הברות בדיוק. בשורה הראשונה יש 5 הברות, בשורה השנייה 7 ובשורה השלישית שוב 5 הברות. שירי הייקו מתארים לרוב את הרגע. יהיה בהם ציון של העונה שבה מתרחש השיר, או את מזג האוויר הנוכחי.

הנה הייקו של המשורר היפני מצואו באשו, הנחשב לגדול משוררי ההייקו:

" בריכה עתיקה,
  צפרדע קופצת,
  צליל המים. "

הנה הייקו של המשורר קוביאשי איסה:

" לילה קיצי,
  אפילו הכוכבים,
  לוחשים זה לזה. "



הנה הקראה של 5 שירי הייקו עבריים:

http://youtu.be/XXPl6BFC_Ek?t=1m27s


סיפורו של מצואו באשו והסבר על הפילוסופיה הטמונה בסגנון שירתו הקצר:

https://www.youtube.com/watch?v=90-2Dg2CJdw


והייקו מונפש באנימציה:

http://youtu.be/BSYaMdrzqGk

מהו גן הסלעים של קיוטו?

גן הסלעים המפורסם שבעיר קיוטו ביפאן הוא דוגמה מרהיבה לגן זן. זהו גן ללא עצים, עד כמה שזה נשמע מוזר... סלעים במקום עצים.

הגן שנמצא במקדש ריואן־ג'י בנוי כמלבן חול שאין בו עצים. יש בו 15 סלעים בצורות ובגדלים שונים, הדומים לאיים באוקיינוס. הן מסודרות על מצע של חצץ לבן שמדי יום מגרפים אותו היטב.

מכל זווית אפשרית ניתן לראות רק 14 מהאבנים בעת ובעונה אחת. אם מגיעים לגן הסלעים בשעות הבוקר, ממש עם הפתיחה, המקום שקט ומאפשר להתרכז במדיטציה - הרהורים שקטים והתעלות רוחנית. ועל פי האמונה היפאנית מי שמגיע להארה רוחנית במדיטציית הזן העמוקה שלו, יוכל לראות בעיני רוחו את האבן החסרה - האבן ה-15.


הסבר על גן הסלעים, גן הזן המיוחד של קיוטו:

http://youtu.be/1vwzYiLupB0?t=22s


עוד סרטון שצולם במהלך ביקור במתחם כולו:

http://youtu.be/-2uLwcLJTaU?t=1m39s


וביקור שקט נוסף בגן הסלעים של מקדש ריואן־ג'י:

http://youtu.be/WgvAQgrJ_Ss

באזורים שונים ביפאן הירבו, מאז המאה ה-17 ובמשך מאות שנים, לבנות בתים עשויים נייר. את בתי הנייר בונים היפאנים ללא יסודות. הדבר היחיד שמייצב אותם הוא קיר עשוי במבוק, שאליו מחוברים קירות הנייר, הנקראים "שוג'י".

הסיבה לבניית בתים עשויים מנייר היא שברבים מהאיים של יפאן מצויים הרי געש פעילים והללו גורמים לרעידות אדמה שמסכנות את חיי התושבים.

את גגות בתי הנייר בונים בשיפוע, כדי שהגשם יגלוש למטה ולא יפגע בקירות הבמבוק והנייר. את הנייר שבו משתמשים לקירות הבית מצפים בשרף של עצים, כדי לחזקו ולהעניק לו עמידות בפני מים.


הנה הסבר על הבתים המסורתיים העשויים נייר ביפן:

http://youtu.be/WVbbCGne7Nc


ועוד בתי נייר יפאניים:

http://youtu.be/ZH1pMalU0A0

מוסיקה מינימליסטית היא מוסיקה שמבוססת על תבניות קצרות שחוזרות על עצמן שוב ושוב לאורך זמן, כשמדי פעם מתרחשים שינויים קלים. כך, המוסיקה החוזרת על עצמה עם שינויים אלה מאפשרת למלחין לחקור את החומר שעומד לרשותו ולהשמיעו באופן חוזר אך מעמיק.

המינימליזם די החזיר את הטונאליות שנעלמה בסגנונות מודרניים אחרים. הוא גם הושפע מסגנונות ג'אז מתקדמים כמו סגנון הביבופ והג'אז הקר (Cool Jazz) ומיצירות ג'אז והחקר המוסיקלי של מוסיקאים כמו מיילס דיוויס וג'ון קולטריין.

סגנון המוסיקה המינימליסטי התפתח בשני ראשים, כשבארצות הברית פועלים מלחינים כמו ג'ון קייג', סטיב רייך ופיליפ גלאס ובמזרח אירופה מלחינים כמו ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.


דוגמה מצוינת לתפקיד של הלופ המחזורי - "מוזיקה לכפיסי עץ" של סטיב רייך:

https://youtu.be/gy2kyRrXm2g


כשמלודיה פוגשת בלופים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:

http://youtu.be/QcmsoYLjVXk


לילדים מהמלחין המינימליסטי פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":

http://youtu.be/ch-R1aIM-C0


"צא החוצה" של סטיב רייך:

https://youtu.be/ouYiTiiY3vg


הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:

http://youtu.be/fkmNqyUSrFw


דוגמה למוסיקה מינימליסטית קולית מאת המלחין האסטוני המצוין ארוו פארט:

http://youtu.be/Cq5ZvpE67nY

האדריכל הגרמני לודוויג מייס ון דר רוהה (Ludwig Mies van der Rohe) הוא מגדולי האדריכלים המודרניסטיים ומעצב מוביל בזרם זה. מיס נמנה גם עם ראשוני וחשובי הסגנון הבינלאומי והיה זה שטבע את הציווי האלמותי שהפך לסיסמת המודרניזם: "פחות הוא יותר" (Less is more).

ון דר רוהה נחשב לאחד האדריכלים המשפיעים במאה ה-20. הוא היה חלק מאנשי הבאוהאוס, בית הספר המיתולוגי לעיצוב והיה האחרון שניהל אותו. הוא שסגר את בית הספר המפורסם, לאחר שנדרש על ידי הנאצים כשעלו לשלטון, לפטר את המורים היהודים שבו. אז היגר ון דר רוהה לשיקגו, עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והמשיך לעמוד במרכז האדריכלות גם בארצות הברית.

הוא היה משכיל ובעל אופקים רחבים, יצירתי ובעל קשרים וקסם אישי והצליח ליצור השפעה שהייתה גדולה אפילו מיצירותיו המדהימות עצמן.

מיס היה אדריכל העתידנות והוא נחשב כמי ששינה את פניה של אדריכלות המאה העשרים. מפרויקט שיכון וייסנהוף שבנה בגרמניה ועד לבית פראנסוורת' והוילה טוגנדהאט האייקונים, יצירותיו השאירו חותם מודרניסטי מבריק והפכו למקומות לעלייה לרגל של אדריכלים מהעולם כולו. בעת תכנון הביתן הגרמני ליריד העולמי בברצלונה ב-1929, הוא עשה עבודה מקיפה ורצינית כל כך, שהחליט לעצב את "כיסא ברצלונה". הכיסא הזה עתיד להפוך לאחד מהחשובים והאייקוניים ברהיטי המאה ה-20 הקלאסיים.


הנה סיפור הבאוהאוס ולודוויג מיס ון דר רוהה (עברית):

https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=9m36s


מצגת וידאו על תולדות חייו של לודוויג מיס:

http://youtu.be/DXGHTTHZq-o


בית פרנסוורת - עבודתו המפורסמת של הארכיטקט לודוויג מיס ון דר רוהה:

http://youtu.be/Oo-6LgRl3u8


והביתן הגרמני שעיצב לודוויג מיס ון דר רוהה לתערוכה העולמית בברצלונה 1929:

http://youtu.be/TPDcNUBQwBw

אם במוסיקה של המאה ה-20 הוזז הדגש מהמנגינה וההרמוניה אל מרכיבים אחרים, כמו מקצב, צורה, עוצמה, הפקת צליל וטכניקות כתיבה חדשות, הרי שבמוסיקה הרפטיטיבית לקחו מרכיב ששימש תמיד ברקע המוסיקלי והעמידו אותו במרכז. האוסטינטו, תבנית שחוזרת על עצמה שוב ושוב, הייתה תמיד בליווי. במוסיקה הרפטיטיבית הפך האוסטינטו למרכיב החשוב ביותר - שוב ושוב נוגנו אותם משפטים מוסיקליים או מוטיבים, כשהקולות השונים משתנים, נכנסים ויוצאים, מחליפים מקצבים, מהירויות, גווני צליל וכלים מבצעים ועוד.

במוסיקה זו יש הרבה התייחסות לממד הזמן ופחות לצורה. בכל רגע יכולה היצירה להסתיים או להשתנות באופן משמעותי, יש משחק בין תבניות קצרות ומתחדשות ובין התמשכות של תבניות אחרות שחוזרות שוב ושוב ועוד.

המוסיקה הרפטטיבית יצאה מתוך הסגנון המינימליסטי והשפיעה מאד על מוסיקת הרוק, במיוחד הרוק הפרוגרסיבי, ועל המוסיקה האלקטרונית העכשווית. סטיב רייך הוא מהמלחינים הבולטים בה והוא הצטיין בשילוב שיטות הלחנה שבטיות מהעולם עם שימוש בהקלטות אלקטרוניות.


הנה דוגמה למוסיקה רפטיטיבית בשישייה הכפולה של המלחין סטיב רייך:

https://youtu.be/vJHsR8dWMUs


היצירה "רכבות אחרות" (1989) לרביעיית כלי קשת והקלטות מאת סטיב רייך. ביצירה נזכר נוסע ברכבת עכשווית בזיכרונותיו מהרכבות בשואה:

http://youtu.be/CSPW9lTN6oQ


מה עושה לנו החזרתיות במוסיקה? (מתורגם)

https://youtu.be/1lo8EomDrwA


מוסיקת מחיאות כף של סטיב רייך:

http://youtu.be/FcFyl8amoEE


וביצוע של "קונטרפונקט אלקטרוני" של סטיב רייך על ידי נגן גיטרה:

http://youtu.be/mX58nD37TH4

את כיסא הזיג זג (Zigzag chair) האייקוני והבלתי נשכח, עיצב חריט ריטפלד בשנת 1932.

בעיצוב כמעט דו מימדי זה, של צורת האות Z, הוא נטש את צורת הכיסא המקובלת לטובת חיבור מדהים בפשטותו, של ארבעה משטחי עץ לכיסא שלם, כשהחיבורים ביניהם מתבצעים באמצעות מחברים מיוחדים ואלכסוניים בעלי מראה ציפורי, שזכו לכינוי "זנב-סנונית" (dovetail joint).

עיצוב הכסא המינימליסטי והמהודק, מסמן הדגשה של הצורה, הקומפוזיציה והנוכחות בחלל, תוך זניחה מסוימת של ריטוולד את נושא הצבע, שכל כך העסיק אותו בקבוצת ה"דה סטיל" בה היה חבר ובעיצוב "כסא אדום-כחול" המפורסם שלו.

כמו הכיסא הקודם שלו, גם כיסא הזיגזג מהווה שינוי מחשבתי ופורץ דרך של מהות המושג עיצוב וכיצד רהיט מתפקד ומשתלב בחלל בו הוא ממוקם.

ריטוולד, שהיה אדריכל, החליט לעצב מעין "כיסא תומכה", שהתבסס על עקרון ששאל מעולם האדריכלות ונקרא "קאנטילבר" (Cantilever). בשיטה זו מיוצבת כל הקונסטרוקציה של הכיסא על נקודת תמיכה אחת. לשם כך הוא השתמש בעקרונות שהביא מעולם הפיזיקה, המשלבים היטב גמישות וקשיחות, תוך חלוקה חכמה של המשקל בתוך המערכת.

כך יכול היה המעצב פורץ הדרך להיפרד בעיצוב הכיסא מהרגליים האחוריות, תוך שימוש בחומר אחד והמשכי. המעניין הוא שאם המושב האופקי שלו יושב על לוח אלכסוני ודינמי, התומכה האחורית בת 90 המעלות שלו מחייבת ישיבה זקופה ושמרנית משהו.

עיצוב כיסא הזיג זג השפיע על כסאות מפורסמים אחרים בתולדות העיצוב. הבולט שבהם הוא כמובן כיסא הפאנטון המפורסם. גם הוא עוצב בשאיפה מודרניסטית של ורנר פאנטון, לעיצוב כיסא שלם מיחידה אחת מינימליסטית. במקרה של הפאנטון זה נעשה לגמרי מחומר אחד, מיציקת פלסטיק בלבד, שהתאפשרה לראשונה בשנות ה-60 וה-70.


הנה כיסא הזיג זג מ-1932:

https://youtu.be/KIBoDlePjsA


כך מייצרים את כיסא הזיג זג היום:

https://youtu.be/EWF4RLAsciQ


כך תבנו אותו לבד:

https://youtu.be/wdZ3jBa6368

אחת הטרגדיות האמנותיות בתולדות האמנות היא זו של קזימר מלביץ' הרוסי. מלביץ' הוא הממציא את האמנות המופשטת וחשיבותו באמנות המודרנית לא קטנה משל פיקאסו, אך הוא מת בעוני וללא הערכה, לאחר שלא עמד בדרישות המשטר הקומוניסטי ולצייר אמנות מגוייסת, ריאליסטית, מגוחכת בעיניו וההיפך מאמנות מופשטת, בה הוא כה האמין.

למעשה, סיפורו הטרגי של מלביץ' הוא טרגדיה של רדיפה ורמיסה של אמן דגול ופורץ דרך, בידי השלטון הקומוניסטי הרודני של ברית המועצות, עד לחיסולו הפיזי והאמנותי.

מלביץ' היה צייר מודרניסטי "רגיל" שצייר בסגנון קוביסטי ובהמשך "מופשט גאומטרי", סגנון בו הצורות הגאומטריות עומדות במרכז. המהפך בחייו של מי שיהיה גאון ההפשטה התחיל בשנת 1915. בתערוכה בעיר פטרוגרד (סנט פטרסבורג של ימינו) בשם "0.10" הציג מלביץ' את הציור המהפכני "ריבוע שחור על רקע לבן".

בציור, שמלביץ' קרא לו "האפס של הצורה", הופיע רק ריבוע שחור על רקע לבן. לאחר שניטרלו את ההערות הציניות, הגיעו המבקרים למסקנה שמלביץ' הצליח להגיע בו להפשטה מוחלטת שמעולם לא נראתה באמנות עד אז.

הציור הזה היה רעידת אדמה. כמו האסלה של מרסל דושאן או המוסיקה הדודקפונית של שנברג, גם הוא שבר מסורות אמנותיות בנות אלפי שנים. מלביץ' הפך לרגע לכוכב עולמי בשמי האמנות ויצא לעבוד בחו"ל. שלוש שנים אחר כך, הוא הרחיק עוד יותר, בסדרת עבודות שנקראה "לבן על לבן", שבה הוא טען שהגיע לקצה יכולת הצבע. הוא ויתר לחלוטין על התיאור של האובייקט המצויר, כדי להשיג את התמצית שלו.

לסגנונו החדש קרא "סופרמטיזם", או "אמנות המבוססת על רגש אמנותי טהור". הוא הבהיר שמטרתו לבחון את החיים על ידי העברת התחושה האמנותית הטהורה. הוא יצר את מה שכינה במילותיו "צורות שנבנות משום דבר"...

העתיד היה שלו. בשלב הזה בקריירה שלו נראה היה שמלביץ' יזכה בחייו לחשיבות עצומה באמנות של המאה ה-20. אך מזלו עתיד היה להתהפך. בשנת 1927, לאחר הישגים ניכרים בעולם, נקרא מלביץ לחזור לברית המועצות. זה היה עידן שבו פוליטיקאים סובייטים התנגדו לאמנות מודרנית. הם קראו לו לסדר ולשוב הביתה. תרתי משמע.

משחזר מלביץ' למולדתו, הוא נדרש לשנות את סגנונו. במקום לפתח את האמנות המופשטת ולהוביל בגאוניותו את הזרם המהפכני שלו, נאלץ מלביץ' לציית לדרישות השלטון ולצייר איכרים ועובדי משק בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי.

כמה נורא.

כי לטווח ארוך לא הצליח מלביץ' הגאה להתאים את עצמו לרוח הזו. הוא הלך ונדחק לעוני ובדידות קשים. בשנת 1935 הוא מת חסר-כל וללא שמץ מהכבוד המגיע לו כאחד האמנים הדגולים של העידן המודרני.

הריבוע השחור שלו שינה את מהלך האמנות והשפיע על זרמים כמו הדאדא, הסוריאליזם והמינימליזם, אבל הוא, הגאון שהקדים את כולם, לא זכה לראות את שמו מתנוסס בגאון כאחד מגדולי המודרניזם בציור ואמנות המאה ה-20 בכלל.


הנה היצירה המהפכנית של קזימיר מלביץ' - "ריבוע שחור על רקע לבן":

http://youtu.be/cBBJYKhZvw0


סיפורו של הריבוע השחור על רקע לבן:

https://youtu.be/ZY5PtopO-LI


דיון על הציור המפורסם:

http://youtu.be/lYy1z0DFxeU


ממשיכי דרכו באמנות עושים גם היום חיל:

https://youtu.be/9aGRHOpMRUg


ופרויקט של עירית פתח תקווה שמפרגן למורשת מלביץ' ובמיוחד למשולש, הריבוע והעיגול שבהם ראה את המרכיבים החשובים ביצירה:

http://youtu.be/qQEoXMJuBhA

בשנת 1945 פנתה אדית' פארנסוורת', רופאה עשירה משיקאגו וביקשה מאדרריכל גרמני שהיגר לארצות הברית לתכנן לה בית ביער. לודוויג מיס ון דר רוהה, שלפני מלחמת העולם השנייה היה מנהל בית ספר הבאוהאוס המפורסם, החליט ליישם גישה שפיתח עם תלמידיו באותה עת, של בנייה מינימליסטית מזכוכית ופלדה.

בית פארנסוורת' (Farnsworth house) שהוא תכנן עבורה, הוא בית מזכוכית ופלדה. מכיוון שתוכנן לבנייה בלב יער שנוטה להצפות, מיקם לודוויג מיס ון דר רוהה את המבנה כולו על גבי 8 כלונסאות שמרימות אותו מעל פני האדמה. המבנה הוא לבן ומורם בגובהו מכל פני האדמה. לכן הוא מובחן מהסביבה הירוקה, אך הוא עדיין משתלב בה מבלי להפריע. קירותיו מזכוכית ועליהם וילונות בלבד.

כמו כל המבנים של מיס ון דר רוהה, גם העיצוב של בית פארנסוורת' הוא נקי ואלגנטי. יש בו חלל אחד, כפי שביקשה הרופאה, שביקשה לעצמה מקום מבודד בטבע, כדי להתבודד ולעבוד בתרגום שירים. עם סיומו, הגישה הלקוחה תביעה משפטית נגד האדריכל, אך הוא זכה בה. לימים הסתבר שהיא כעסה לאחר שהתאהבה בו והוא לא החזיר לה אהבה..

עד היום נחשב בית פארנסוורת' לאחת מיצירות המופת של האדריכלות המודרנית ולמופת של צימצום ומינימליזם מדויקים. זהו בית שהוא פילוסופיה שלמה באדריכלות.


הנה סיפורו של בית פארנסוורת':

http://youtu.be/8M3p9iKITaA


תמונות מסביבתו:

http://youtu.be/_CKprbSHZoE


הבית כשהיער מוצף:

http://youtu.be/iqKc73STUuE


וכך ניתן היה למקם אותו במקומות שונים:

http://youtu.be/N7TzeVVXJjE

כיסא "פנטון" (Panton chair) הוא הכיסא המפורסם והמודרניסטי שעיצב ורנר פנטון ב-1960 והוא שהביא לפנטון את ההכרה הבינלאומית, בתור מעצב חשוב.

ההתייחסות לכסא פנטון היתה כאל פסל וכיום הוא נחשב ממש אייקון באמנות הפופ. לא מעט רואים בו את הכיסא המודרניסטי החשוב בתולדות העיצוב.

על הכיסא הסנסציוני שיצר ושכולם כל כך התלהבו ממנו הגיע ורנר פנטון כבר ב-1968 לפרס העיצוב A.I.D. פנטון התחיל, למעשה, בתור תלמידו של המעצב הנודע ארנה יעקובסון.

כיסא פנטון בנוי בצורה המחקה את צורת הישיבה האנושית והוא ממש נראה כגוף של אדם יושב. האסתטיקה שלו אינה דומה לאף רהיט שעוצב לפניו והוא יפה ומתאים לכל סביבה עיצובית כמעט - גם למודרניות וגם לקלאסיות, לאתניות וכדומה.

כיסא פנטון הוא פורץ דרך של ממש בתולדות העיצוב. זהו הכיסא היחיד מהריהוט הקלאסי, שיוצר כולו מיחידת פלסטיק אחת. בכך הוא פתח למעשה את הדרך להשתלטות הפלסטיק.

הכיסא של פנטון מיוצר עד היום, מסוגי פלסטיק שונים. הוא לא הפסיק להיות פופולרי מעולם. הוא היה תוצר נאמן של מעצב שחיפש תמיד את הכיף במוצר ולא תמיד את השימושיות, או מה שנקרא בשפה העיצובית ה"פונקציונליות".


הנה כיסא פנטון:

http://youtu.be/0b-XvdiTbZ0


הסבר על הכיסאות הללו:

https://youtu.be/_-rpkzDiYMQ


הפנטון הוא שלב באבולוציה של ז'אנר הכיסאות הזה:

https://youtu.be/Yo6gTqzsHj0


כך מייצרים אותם (ללא סאונד):

https://youtu.be/xim1m2Bhvzc


על המעצב שלו ורנר פנטון:

http://youtu.be/E9LL6vB2ET4?t=2m35s


וסקירה על המבנה שלו:

https://youtu.be/7ptsxKTELSk?long=yes

בשנים האחרונות הפך העיצוב הסקנדינבי (Scandinavian design) לפופולרי מאד בעולם. הוא משלב פשטות, מינימליזם ושימושיות.

סוד המראה החמים של העיצובים הנורדיים, מארצות הקור דוגמת שבדיה, פינלנד ודנמרק, הוא השילוב המיוחד שבו, המציע פשטות טבעית, מוארת וחמימה, תוך הימנעות ממינימליזם מנוכר, שכל כך אופייני לא פעם למודרניזם העיצובי.

העיצוב הנורדי מתאפיין בקווים נקיים, מתבסס על קירות צבועים בגוונים בהירים ונעימים ופלטת צבעים שבמרכזה צבעי השחור-לבן-אפור, תוך שילוב של עץ בצורה הרמונית, ביחד עם זכוכית, כמו גם צמחייה עשירה.

זה נמשך במונוכרומטיות ואסתטיקה. עם קירות בגווני לבן, שמנת או אפור בהיר, פינות עם בטון חשוף, ריהוט בגווני עץ טבעיים ובהירים ובדים בגווני פסטל. לעושר החומרי יכולים לתרום גם פריטי קרמיקה צבעוניים ומתכת לא מעובדת, במיוחד ברזל גולמי.

הרהיטים בעיצוב הסקנדינבי הם פונקציונליים, נוחים, פשוטים ומשלבים לא פעם בתבונה פתרונות אחסון חכמים. הצורה בהם משרתת את השימושיות והם משלבים לא פעם אלמנטים מהטבע.

אביזרים בגוונים דומיננטיים וחזקים, הדפסים רכים ונייטרליים, המשלבים גרפיקה מגוונת וצורות גאומטריות, כריות נוחות וצבעוניות על גבי פינות ישיבה בהירות, משלימים את עיצוב החלל הנורדי.

החוט המקשר בין העקרונות העיצוביים של הסגנון הוא השימושיות. החורף הצפוני הקשה והקור העז ששורר במהלכו בסקנדינביה, הביאו לכך שהמעצבים הנורדים העמידו תמיד את הצרכים לפני היופי. בשל הבידוד הגיאוגרפי, הם גם הרבו לעשות שימוש בחומרי גלם שנמצאו בהישג יד, דוגמת העצים המקומיים.

אגב, יש סיבות נוספות לכך שהעיצוב הסקנדינבי, סגנון מוערך ובעל ותק רב, כובש בשנים האחרונות חללים בכל העולם. אם זו ענקית הריהוט הסקנדינבית "איקאה", שמנגישה את חוויית המגורים הסקנדינבית לעולם כולו ומשלבת ריהוט זול ונוח, עם שיטות שיווק מתקדמות ויעילות.

בנוסף, בסקנדינביה זוכה הענף לתמיכה כספית על ידי הממשלות, שגם מקדמות את הפצתו ומעודדות את התפתחותו בדרכים שונות.


הכירו את העיצוב הסקנדינבי:

https://youtu.be/nJtBgBVtI3E


הסבר של מומחה לעיצוב נורדי סקנדינבי:

https://youtu.be/Afv2Zj4hDJ0


בית בעיצוב סקנדינבי - הרבה אור:

https://youtu.be/bXLtO7cV5NM


על העיצוב הדני, מהמרכזיים בעיצוב הסקנדינבי:

https://youtu.be/Z5LaUkGnMtw


בעלי מלאכה בדנמרק מייצרים אסתטיקה וגימור מוקפדים במיוחד:

https://youtu.be/2iCvmhJsjfI


דוגמאות מתוך בתים בעיצוב הסקנדינבי:

https://youtu.be/OFxDxKvCEVk


וסרט תיעודי על הריהוט הסקנדינבי:

https://youtu.be/Fl0_-PRr-hs?long=yes

בין הכיסאות מודרניים, אנו מכירים לא מעט כיסאות בייצור המוני, המורכבים מצינורות פלדת אל-חלד חלולים ומכופפים, שעליהם מתוחות יריעות עור. אבל הראשון שבהם נולד בשנת 1925 ויצר מהפכה סגנונית של ממש.

קראו לו "כיסא ואסילי" (The Wassily Chair). זהו כיסא מרובע ממתכת (Tubular steel armchair) שתכנן ועיצב מרסל בּרוֹיֶיר (Marcel Breuer), שהושפע משלדת האופניים, שהפכו אז פופולריים מאוד.

מיד עם צאתו של הכיסא לשוק, הוא הפך לכיסא המוכר בעולם ולדוגמה המוכרת ביותר של כיסאות מודרניסטיים.

המהפכנות של "כיסא וסילי" נעוצה בכך שהוא היה הכיסא הראשון שלא התבסס על ארבע הרגליים המסורתיות, של כל הכיסאות אי-פעם. עליו אנו יושבים כשמשקלנו לא נתמך באמצעות רגלי הכיסא אלא בכוח ההתנגדות של צינור המתכת המכופף.

למעשה, ברוייר פירק וצמצם את הכורסה הקלאסית של אותה תקופה לאוסף של קווים עשויי מתכת חלולה ומשטחים עשויי רצועות בד, שנמתחים על שלד המתכת ויוצרים מושב ומשענת.

מיליוני החיקויים שנוצרו לו, רק הוכיחו עד כמה תפס כסא וסילי, שהפך עד מהרה לכיסא הפופולרי והמפורסם בעולם.

למעשה, נולד כיסא ואסילי, שנקרא גם "כיסא מועדון בי 3", בבית הספר באוהאוס. הוא היה כל כך מוצלח, עד שהפך כמעט מיידית לאייקון העיצובי הידוע ביותר של בית הספר המפורסם גם כך. כמובן שהכיסא הזה העניק מיידית גם לברוייר פרסום והכרה בינלאומית, כאחד מגדולי המעצבים בהיסטוריה.

מקור השם "כיסא ואסילי" הוא בשמו של הצייר ואסילי קאנדינסקי, שהיה מורה בבית הספר באוהאוס וחברו הטוב של ברוייר.


הנה כיסא וסילי כדוגמה לעיצובי זרם הבאוהאוס:

http://youtu.be/yv-OwS67OHM


כיסא ואסילי בשלל צבעים:

https://youtu.be/jpxscfYHUzs


וכך מזהים אם הוא אמיתי או לא:

https://youtu.be/oSBiJRvGKp0

כיסא במאי (Director's chair), או כיסא במאים, הוא כיסא מתקפל. הוא זכה לשמו מכיוון שבמאי קולנוע מרבים להשתמש בו בזמן הצילומים, בדרך כלל בשטח.

העובדה שהוא נוח לישיבה, מצד אחד, ומאידך גם מאפשר ניידות והעברה קלה לכל מקום, בעיקר תודות למשקלו הקל, היא שהפכה את הכיסא הזה לאהוב כל כך בתעשיית הקולנוע, כמו גם למטרות רבות שקשורות בצורך לשנע רהיטים ממקום למקום, כמו כיסאות לתערוכות בכנסים וכדומה. הוא גם נחשב לאחת הדוגמאות הטובות לעיצוב ותכנון שעונה באופן מושלם למטרה שלשמה הוא פותח.

את כיסא הבמאים ניתן לקפל בתנועת מספריים. גם המושב וגם משענת הגב שלו עשויים בדרך כלל מבד או מחומר פלסטי גמיש ומתקפל. רגליו של הכיסא והמשענות הצד שלו עשויים בדרך כלל מעץ, אם כי כיום עשויים חלק מהם גם ממתכת ומפלסטיק.

היסטורית, העיצוב של כיסא הבמאי מתבסס על עיצובי כסאות גנזך מימי הביניים ואם מביטים הרבה אחורה אפשר אף לראות שהוא שאב השראה מכיסא הקורול הרומי (Roman curule chair).

בסוף המאה ה-19 עיצבו בחברת "רהיטי גולד מדל קמפ" את הכיסא והחלו לייצרו בארצות הברית. שנה אחר כך, בשנת 1893, זכה הכיסא במדליית זהב ביריד העולמי שנערך בשיקגו ונכנס להיסטוריה.


הנה תולדות כיסא הבמאי:

https://youtu.be/RTENg4t7AKM


הוא שימושי להמון דברים:

https://youtu.be/aw_YwGoU6g0


כך מייצרים שלד במבוק לכסאות במאים בווייטנאם:

https://youtu.be/Ona6SpqFe0I


כך הוא נראה בסוף:

https://youtu.be/ZZ2Wa_-rbJQ


ויתרונותיו של כיסא הבמאי:

https://youtu.be/SNwJZLeJJYg

ג'ון קייג' הוא אולי המלחין האמריקאי פורץ הדרך ביותר במאה ה-20.

הוא היה חדשן בלתי רגיל ותרם או היה חלוץ במגוון זרמים של המוסיקה המודרנית, כולל המינימליזם, המוסיקה הקונספטואלית, המוסיקה האקראית ועוד.

קראו מעט על עבודותיו ופריצות הדרך המוסיקליות שלו באאוריקה בתגית "ג'ון קייג'".


הנה ג'ון קייג' והמוסיקה שלו:

http://youtu.be/KoRNWFVPaas


אריה שכתב ג'ון קייג' - יצירה לקול יחיד:

http://youtu.be/8UGKgNDVYNc


"הדפס צמיג של מכונית" היא יצירה ויזואלית של רוברט ראושנברג, שעשה עם ג'ון קייג':

https://youtu.be/u7M6LQJnGcA

המוטו של המעצב האגדי דיטר ראמס (Dieter Rams) הוא "אתה לא יכול להבין עיצוב טוב, אם אתה לא מבין אנשים”.

המעצב הגרמני הנודע הוא מהדמויות הבולטות בעולם העיצוב התעשייתי. הוא גורס שמרכיבי עיצוב טוב הם צורה, צבע, חומר ומבנה.

דיטר ראמס נולד בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת בגרמניה. את ילדותו הוא העביר בצל מלחמת העולם השנייה ובנעוריו הוא חווה את תבוסת גרמניה ובהמשך את פלישת הצבא האמריקאי לארצו.

ראמס הצעיר הושפע מסבו הנגר והרבה לבלות באותה תקופה בנגרייה שלו. הוא אהד את תנועת הבאוהאוס ובהמשך את בית הספר לעיצוב בעיר אולם (Ulm).

משסיים את לימודי האדריכלות ב-1953 הוא החל לעבוד במשרד אדריכלים בפרנקפורט. שנתיים אח"כ גייסה אותו חברת בראון (Braun) ובשנת 1961 מינו אותו לראש מחלקת העיצוב בחברה. בתפקיד הזה הוא החזיק ב-34 השנים הבאות והחשובות בקריירה שלו.

"לא תוכל להבין עיצוב טוב, אם אינך מבין אנשים” הוא אמר פעם.

מערכות סטריאו, מוצרי קול, מכונות גילוח, מחשבונים ועוד ועוד - במשך 40 שנה הוא עיצב או ניהל צוותי עיצוב שיצרו מעל 500 מוצרים של Braun, יצרנית מוצרי החשמל הגרמנית, ושל רהיטי חברת Vitsoe, בה השתלב החל משנת 1995.

אם האדריכל והמעצב הנודע לודוויג מיז ון דר רוהה נהג לומר ש-"less is more", כלומר "פחות הוא יותר", ראמס טבע את הביטוי שלו "less, but better", כלומר "פחות, אבל יותר טוב". ואכן, האיש שעולם העיצוב מביט עליו בהערצה, היה הגאון של ה"פחות" (Less) ואביר המינימליזם העיצובי החכם.

שנים אחר כך, אגב, ובהתייחסו לטלפונים הסלולריים שהתפשטו בכל העולם, הוא ישנה את המוטו שלו ל“פחות יהיה טוב בכל מקום”.

בשנות השבעים, הוא פרסם מניפסט שבו הציג את" עשרת הדברות" המפורסמות שלו לעיצוב טוב (good design). האחרונה הייתה פורצת דרך: "עיצוב טוב", נכתב בה, "...הוא כמה שפחות עיצוב."

ראמס גם השפיע מאוד על ג'ונתן אייב, המעצב הראשי של חברת אפל, מהמקינטוש ועד לאייפוד והאייפון ומי שלימים יהפוך לאחד המעצבים הידועים בעולם.

בסוף המאה ה-20 היה ראמס המעצב התעשייתי המשפיע והחשוב ביותר. רבים מעיצוביו מוצגים במוזיאוני עיצוב ואמנות ברחבי העולם ונכללים באוספים הקבועים של המוזיאונים החשובים שבהם.


הנה דיטר ראמס וסיפורו:

https://youtu.be/epEWrycjNXc


עשרת העקרונות של ראמס לעיצוב נכון:

https://youtu.be/-mlAdcQZZAM


העיצוב שיצר לחברת בראון היה זה שהשפיע יותר מכל על העיצוב של Apple:

https://youtu.be/yLbItWERwqQ


מערכת הסטריאו האייקונית שעיצב ראמס ל"בראון" מככבת במוזיאון העיצוב בלונדון:

https://youtu.be/flSB1wZuXwA


ומוצגת בימינו במוזיאון לאמנות מודרנית ה-MOMA בניו-יורק:

https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg

"מהפנטת, מטאפיסית, רוחנית, מחווטת מחדש את הקשרים בין תאי העצב במוח, מנגנת את העתיד" - המוסיקה שלו כבר קיבלה את כל שמות התואר והסופרלטיבים האפשריים ויש רבים שרואים בו את המלחין הגדול ביותר שחי כיום. פיליפ גלאס (Philip Glass) הוא אכן אחד המלחינים הנערצים ומהמוסיקאים הגדולים במאה ה-20.

גלאס הוא מלחין יהודי, שאמנם נולד בבולטימור שבארצות הברית אבל להורים יהודים שהיגרו שנים מעטות לפני כן מליטא, לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. היה לו ולהוריו מזל גדול, כי מרבית יהודי ליטא נרצחו בשואה.

גלאס הוא חלק מהזרם המינימליסטי, לצד מלחינים אמריקאים כמו ג'ון קייג' וסטיב רייך ומלחינים ממזרח אירופה דוגמת ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.

כשרונו מדהים. בגיל 15 הוא כבר סיים את התיכון ומיהר להרשם ללימודי מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת שיקגו. אבל גאון נשאר גאון ודי מהר הוא נרשם ללימודי המוסיקה בבית הספר ג'וליארד. במהלך לימודיו פיליפ הצעיר היה צריך להתפרנס אז הוא החל לעבוד בעבודות שונות ומשונות, כדי לממן את לימודיו. בין השאר הוא עבד בחברת הובלות, באינסטלציה ועל גבי מנוף. כשעבד בתור נהג מונית בניו-יורק, הוא כבר החל לפרסם את יצירותיו. האגדה מספרת שיום אחרי הבכורה של האופרה שלו, "איינשטיין על החוף", במטרופוליטן בניו יורק, הוא הסיע במונית שלו נוסעת מבוגרת שאמרה לו, אחרי שראתה את שמו על הלוחית, ש"יש לך שם זהה למלחין מפורסם ששמעתי אתמול אופרה שלו"... בפעם אחרת מצא עצמו עושה עבודת אינסטלציה עבור לקוח שהתגלה כלא פחות מהמבקר של המגזין "Time". כשהמבקר זיהה אותו והתפלא שהקומפוזיטור הגאון הוא שמחבר לו את מדיח הכלים לצנרת, גלאס אישר ורק ביקש בנימוס מהלקוח הנדהם לתת לו לסיים את העבודה...

אגב, רובם של אותם מבקרים לא עשו לו חיים קלים בתחילת הדרך. מרבית מבקרי המוסיקה הקלאסית ראו ב"מינימליזם" סוג של עינוי. החזרה על תבנית שוב ושוב, עם מעט מאד שינויים במעגל האינסופי של מה שאנו מכנים כיום Loop הייתה בעיניהם בזויה. מבקר אחד כתב פעם שהאזנה למוסיקה של גלאס היא סוג של מזוכיזם וכשזה נגמר, מרגישים הקלה נהדרת...

מבקר אחר הזמין פעם את קוראיו לחשוב מה היה קורה אם בטהובן היה חוזר שוב ושוב, לאורך כל הקריירה שלו, רק על ההתחלה של סונטת אור ירח...

את השמות של המבקרים הללו איש אינו זוכר. גלאס, לעומתם, הפך לאגדה. בתחילת שנות ה-80 הוא מיזג את המוסיקה המודרנית שלו, עם מוסיקת הפופ, באלבום פורץ הדרך "GlassWorks". כמו אנדי וורהול וליכטנשטיין הוא הצליח להכניס את מוסיקת הפופ בדלת הקדמית, לעולם המוסיקה "הרצינית" של המאה ה-20. במקביל הוא גם הלחין את הפסקול לסרט הקולנוע המהפנט "הנבואה", בו המוסיקה ליוותה מראות מצולמים מרהיבים וערוכים בתחכום ובשינויי מהירות ואופי, שיצרו לה מראה עתידני, כמעט פילוסופי. אחר-כך באו הקונצ'רטי שלו והפסקול המטורף ביופיו לסרט "השעות", על סיפוריהן המקבילים של 3 נשים אובדניות ודכאוניות, אחת מהן היא הסופרת האגדית וירג'יניה וולף. הדיכאון לא נשמע מעולם כל כך יפה ופיוטי.

אבל גלאס, כמו השרברב שהוא היה בתחילת הדרך, נשאר גם כמוסיקאי נערץ, אותו אדם צנוע ולא מתנשא, שלא מרים את קולו ולא פיתח מניירות של כוכב, כמו רבים במעמדו. הוא רואה בעצמו יהודי בודהיסטי ומעורב במאבק העולמי למען עצמאותה של טיבט ושחרורה מהשלטון הסיני. הוא התחתן שוב ושוב, 5 פעמים בינתיים, עושה ילדים, אהבה ומקפיד על תזונה שלא מן החי, אבל לא מטיף לאחרים. פשוט בן אדם. מלחין גדול אבל אדם טוב.


הנה קדימון לסיפורו של גלאס, "המלחין הגדול ביותר שחי בינינו":

https://youtu.be/5dVNwmj11bk


המוסיקה המהפנטת שיצר לסרט המהפנט "הנבואה":

https://youtu.be/-g5_E6armyQ


הפתיחה הנפלאה שלו ל-Glassworks הממכרת:

https://youtu.be/TWu9VxVQ6Lg


גלאס התאים בול לקולנוע והוכיח את זה בסרטים רבים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:

http://youtu.be/QcmsoYLjVXk


הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:

http://youtu.be/fkmNqyUSrFw


אלה הקטעים שמפריעים למבקרים - Floe מתוך Glassworks עם ההרכב שלו:

https://youtu.be/gK46EKVYfNU


יצירה שלו לנבל:

https://youtu.be/hV2-zFh3tAU


קטע שהלחין המלחין המינימליסט פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":

http://youtu.be/ch-R1aIM-C0


"דברים מתים" מהמוסיקה הקסומה שלו לסרט "השעות":

https://youtu.be/0VrceEJ2_Wo


עצמו את העיניים והקשיבו ל-Mad rush שהוא מנגן בפסנתר סולו:

https://youtu.be/8Q0G0-9E5SE?long=yes


ורביעייה קאמרית מנגנת גלאס:

https://youtu.be/JzOyo7NoSBQ?long=yes

זולה, פשוטה, מינימליסטית ויפנית - מיטת הפוטון (Futon) היא משהו מיוחד במינו. אולי מפני שהיא מיטה שלא כוללת... ובכן, מיטה.

כן, מיטת הפוטון היא לא רק מזרון שמחכה למיטה. היא המיטה עצמה וישנים בה כשהיא מונחת על הרצפה.

מיטת הפוטון היפנית מכילה רק מזרנים ושמיכות מרופדים. במהלך היום, היא גמישה וקלה לקיפול ולהזזה הצידה, מה שמאפשר להשתמש באותו חדר בו ישנים למטרות שהן לא שינה.

בגרסתו המערבית הפוטון ממולא בקצף. הוא אמנם מתבסס על הפוטון היפני, אך אינו מונח על הרצפה, כמו הפוטון המקורי של יפן, אלא על גבי מסגרת עשויה עץ או מתכת, שלא פעם משמשת גם כספה.

לרוב הפוטון המערבי הוא גם גדול ועבה יותר מהפוטון היפני, וכללית דומה יותר בממדיו למזרן מודרני ומערבי רגיל.


#מבנה הפוטון המסורתי של יפן
הפוטון עצמו הוא סוג של מזרן בד שטוח, שתוכו ממולא כותנה, צמר או חומר סינתטי דומה.

כמו מזרן או מיטה רגילה, גם הוא נמכר בגודל זוגי, יחיד או יחיד וחצי.

שני חלקיו הם המזרן התחתון, שנקרא "שיקיבוטון" ושמיכה עבה הקרויה "קאקֶבוטון".

ואגב, אל תבלבלו בין הפוטון ל"הזאבוטון", שהיא כרית יפנית, דקה ומרובעת שמשתמשים בה לישיבה ליד השולחן הנמוך והאופייני לחדר ה"ואשיצו", היפני המסורתי.

על הרצפה הפוטון מונח כשמתחתיו פרוש טטאמי, סוג של שטיח המיועד לפרישה מתחת לפוטון. כשהיפנים מתעוררים מהשינה, הם נוהגים לקפל את שניהם.

נוהל יומי האופייני ביפן הוא לאוורר את הפוטון מדי בוקר. היפנים נעזרים במכשיר עשוי חזרן, המזכיר חובט שטיחים, ונקרא פוטון טטאקי.


הנה הפוטון היפאני:

https://youtu.be/1FrtkKxl7Uw


איקאה מוכרים אותו כמיטה:

https://youtu.be/dS3H_ZbCB38


וחוות דעת של משתמש אותנטי:

https://youtu.be/JeEc_CH1ops

על אף עיצובו המינימליסטי, כיסא הטיפה (Drop chair) הוא כיסא פיוטי של ממש. לא נדרש הרבה דמיון כדי לזהות את צורת הטיפה, המוצגת בכיסא הזה.

הכיסא הזה, שעוצב על ידי המעצב הסקנדינבי הבולט ארנה יאקובסן, הוא דוגמה מיוחדת במינה למינימליזם - מעט שהוא יותר, מיעוט שיוצר אפקט משמעותי.

הכיסא עוצב בסוף שנות ה-50. הוא נולד כחלק מעיצוב הפנים שקיבל על עצמו יאקובסן הדני, עבור המלון המלכותי בקופנהגן.

בשנים האחרונות חידש מותג הרהיטים הדני "Republic of Fritz Hansen" את הכיסא הנודע והוציאו שוב למכירה, במגוון צבעים, בריפודי טקסטיל או עור ואפילו בגרסאות פלסטיק.


הנה "כיסא הטיפה":

https://youtu.be/-bwlbbDt43U


וקצת יותר לעומק על "כיסא טיפה":

https://youtu.be/ep_P-8ijs5I


בנו של המעצב מספר על "הטיפה":

https://youtu.be/kDUJN0fjwJ4

כנסיית נוטרדאם די או (Notre Dame du Haut) נמצאת ליד העיר הצרפתית רונשאן ונקראת לעתים גם "כנסיית רונשאן". היא ניצבת על גבעה ומהווה מעין מקדש הצופה ונצפה מכל הכיוונים ברחבי האזור. מה שביוונית נהגו לכנות אקרופוליס, בעברית "מעל העיר".

רבים רואים בכנסייה המרשימה הזו את הדוגמה המוצלחת של אדריכלות הכנסיות של המאה ה-20.

את הכנסייה, שנבנתה בשנת 1954, תכנן האדריכל השווייצרי המפורסם לה קורבוזיה (Le Corbusier) והיא נחשבת לאחת מיצירותיו הטובות ביותר, גם אם היא שונה מעבודות אחרות שלו.

לה קורבוזייה ראה ביחסים שבין הכנסיה לסביבה "נוף אקוסטי". כמו שהוא העיד לא פעם על ציורים שצייר ועל מבנים שתכנן, גם לעיצוב כנסיית רונשאן הוא קיבל השראה מקונכיות וצדפות שנהג לאסוף על חוף הים.

במיוחד בולט הדבר מהגג הקעור שלה, אותו לה קורבוזייה דימה לצדפה. אבל את הדמיון לצדפה ניתן לראות גם בקירות הבטון המקומרים שעליהם הגג ניצב. אגב, כל הקאפלה בנויה בטון, חומר שאחרי מלחמת העולם השנייה קורבוזיה היה מהדוחפים העיקריים להשתמש בו.

במעין מינימליזם שיש לו תפקיד, בתוך הכנסייה אין קישוטים שיפריעו לריכוז של המתפללים. כתוצאה מהחלונות הרבים הפעורים בה בצורה מיוחדת ולא אופיינית לכנסיות, גם משחקי האור שנוצרים בתוכה מייחדים את הכנסייה הזו מכנסיות אחרות.

הכנסיה נבנתה על גבעה שבה ניצבה עד מלחמת העולם השנייה כנסייה קתולית וחרבה בהפצצות. הכנסייה הנוכחית נבנתה במקום שבמשך אלפי שנים שימש מקום מקודש, למעשה עוד מלפני עידן הנצרות, בזמנים של עבודת אלילים באזור. הנוף המרהיב הביא לכך שמזבח נבנה גם מחוץ למבנה, מה שמאפשר תפילות תחת כיפת השמיים ואל מול הנוף המרהיב שמסביב.


הנה כנסיית נוטרדאם די או, מבפנים ומבחוץ:

http://youtu.be/O_qLUWFNVlU


סרטון נוסף:

https://youtu.be/QT6WvvtWUNs


מצגת וידאו של הכנסיה ברונשאן:

http://youtu.be/-cnW2Ci_WUw


ודגם תלת ממדי של הכנסיה המודרנית והמיוחדת רונצ'אמפ:

http://youtu.be/28qkZMXyu4s

סידור הסושי, או אמנות ההגשה שלו נקראת "סושי גיי" ("Sushi-zuke" או סושי זוקה ("Sushi-gire") ומטרתה יצירת מגשי סושי יפים, טעימים ומספקים.

השפים והטבחים היפנים מכינים סושי כבר מאות שנים, אך בעשורים האחרונים המאכל הזה שוטף את העולם המערבי ומעניין להבין גם את האסתטיקה של הגשתו.

את אמנות התצוגה של הסושי על השולחן לומד שף הסושי היפני בשלב האחרון של לימודיו, הנמשכים ביפן לפחות 3 שנים, ולרוב יותר מכך. זוהי אמנות שבדרך כלל מתמקדת בהצגה אסתטית ומושכת של הסושי, תוך שימוש בטכניקות מסורתיות וחומרים טבעיים.

הסושי-זוקה והסושי גיי מעלים את הגשת ה​​סושי לדרגת קומפוזיציה אמנותית שמטרתה לענג את העיניים וגם את החך, עוד בטרם הביס הראשון.

ליחידות הסושי דוגמת הסושי מאקי, ניגירי, גונקאן וגם לחמניות מסורתיות, שפחות מוכרות במערב, שמורים מיקום וכיוון ספציפיים בעיצוב. להשלמת הסידור משמשים קישוטים צבעוניים ובולטים, כמו גזר, צנון דייקון מגורר, ווסאבי מגורר ועלי שיסו.


#העקרונות החשובים להגשת סושי הם:
- איזון חזותי בין צבעים, צורות ומרקמים.
- פשטות ואלגנטיות.
- שימוש בחומרים עונתיים טריים.
- יצירתיות וטכניקות מגוונות.
- סיפור המרכיבים ואופן ההכנה.


#התפתחות העיצוב של מנות הסושי
בעבר, מה שהכתיב את סידור הסושי היו כללי הציור היפניים, בדגש על ציורי הנוף שלהם. יחד עם זה הסידור איפשר לשפים גם את הפרשנות האישית ולא פחות גם השראה ויצירתיות.

בתחילת המאה ה-20 הנוהג היה פחות של סידור הסושי על משטח שטוח כמו היום. אז נהגו בטוקיו להעמיס את חתיכות הסושי בשכבות, זו על גבי זו. באותה תקופה סידור קלאסי היה של 5-6 שכבות סושי, בצורה של פירמידה.

באותה תקופה סושי בשכבה אחת, אגב, נחשב לא מהוגן בקרב הלקוחות. כי באותם זמנים הגישו בהגשה כזו רק חנויות דאיה (daya). חנויות אלה מכרו מגוון מאכלים ולא רק סושי. הן היו פתוחות כל הלילה ושירתו את הגברים, בעיקר באזורי הזימה של טוקיו. לכן לקוחות מהוגנים נמנעו מסושי המוגש כך וזוהה עם חוסר מוסר.

מנגד, יש יתרונות ברורים לסידור השטוח של סושי. הוא קשור בשמירה הטובה יותר על הצורה של יחידות הסושי ובכך שהן לא נדבקות זו לזו. אבל יתרון נוסף ומשמעותי הוא גם עניין היופי והעיצוב של הסושי, הצילחות שלו, שאמנם דורש מאמץ רב יותר מסידור בקומות, אבל מציע הנאה ותיאבון גם ביופי.

וכך, כשסגרו את אזורי הבילוי המפוקפקים בעיר, אחרי מלחמת העולם השנייה, אמנם נסגרו ונעלמו חנויות הדאיה מהנוף אבל סגנון ההגשה שלהם נשאר וצורת ההגשה השטוחה והאופיינית להן ניצחה והפכה להגשה הפופולרית ביותר של סושי, גם ביפן וגם בעולם.

במקביל, עברו שינוי גם עיצובי הסושי המועדפים. אם בעידן הישן הדגש העיצובי של המנה היה על ציורי נוף, כיום הוא הפך מופשט יותר, ממש כמו שהציור המודרני החליף את הסגנונות התיאוריים של פעם.

בימינו תופס מקום מרכזי באמנות ההגשה של הסושי דווקא עניין הצבע. הדגש מושם על ניגודי צבעים, משחק בצבעים משלימים ויצירה של צורות ומשחקי צורות. הכל על פי סוגי הסושי המוגשים ולקיחה בחשבון של המרקמים ומגוון חלקי סושי, להגדלת המשיכה הוויזואלית.


כך מסדרים סושי מלך היופי:

https://youtu.be/lclQEKtB3-A


האמנות מתחילה כבר מההכנה:

https://youtu.be/KO0TiBrxzJY


סירות סושי ענקיות ומעוצבות:

https://youtu.be/1wm9nNuZWns


הסושי הפחות מושקע:

https://youtu.be/VBIwTA9QYWA


קישוטי סושי זו אמנות (ללא מילים):

https://youtu.be/da41uDZt7Xo


הגשת סושי נאה:

https://youtu.be/XU0RtijiGL8


ודוגמאות לסידורי סושי מרהיבים:

https://youtu.be/Xj_pGGmwBh0